Latest revision as of 12:28, 27 August 2019

"דרך שלשת ימים"?

גישות פרשניות

סקירה

פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.

אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.

העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?

לא הייתה הונאה

כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:

כנים מן ההתחלה

רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.

מקורות:ספר הנצחון, הכתב והקבלה

מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.¹

שיחות ההמשך בין משה ופרעה – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.² אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (שמות ח׳:כ״ג) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.

הונאה אסורה – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.³

"שַׁלַּח אֶת עַמִּי" – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.⁴ להרחבה, ראו ערך שלח.⁵

"וְיַעַבְדֻנִי" – לפי ר' ליפמן מילהויזן ור' מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא למעשה פולחן דתי חד פעמי בלבד.⁶

הבנת המשא ומתן – עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.⁷ אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.

חופש מוחלט ניתן בעת שיצאו ממצרים – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. ר' מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" בשמות י״ב:ל"ב כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם לצמיתות כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.⁸

ביזת מצרים – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.⁹ ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.

מדוע פרעה רדף אחר ישראל? צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מציב קושי משמעותי עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.¹⁰ עקב זה, בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש באופן מחודש את המילה "בָרַח" כאילו היא בנין נפעל וקשורה למילה בריח. בכך הוא מנסה להסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"‎).¹¹

הבחירה בדרך המדבר – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו הסבת העם דרך המדבר.

מהפך לפני יציאת מצרים

הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.

מקורות:נצי״ב¹²

מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – נצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו משאילים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.¹³ הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהשאילו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.¹⁴

שיחות ההמשך של פרעה ומשה – נצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בשמות ח׳:כ״ג ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת חושך אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.¹⁵

בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים – על פי נצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י״א:א׳).¹⁶

מדוע פרעה רדף אחר ישראל? נצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו") וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.¹⁷ משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שבני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.¹⁸

ביזת מצרים – נצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.

הבחירה בדרך המדבר – על פי נצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו הסבת העם דרך המדבר.

תכננו לחזור מן ההתחלה

אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.¹⁹ אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.

מקורות:ר׳ יוסף בכור שור, חזקוני, ר׳ בחיי²⁰

מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים – ר' בחיי מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.

מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם? מהערותיו של ר' בחיי עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.

שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.

הונאה אסורה – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).

שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.

ביזת מצרים – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אילולי לא היו טובעים בים ומאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, ר' בחיי אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל כתשלום על העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא קיבלו משכורת ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.

אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?

ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.²¹ לדבריו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.²²
אולם, לחלופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.²³ על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם²⁴ כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.

הבחירה בדרך המדבר – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. להרחבה ראו הסבת העם דרך המדבר.

לא היה מנוס מהונאה

גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.

המצרים היו המטרה של התרמית

מקורות:מכילתא דרבי ישמעאל שמות,²⁵ שמות רבה, רש״י, לקח טוב, רשב״ם, אבן עזרא, רלב״ג, ר״ן, עקדת יצחק, אברבנאל, שד״ל

מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים – ישנן מספר אפשרויות שונות:

אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,²⁶ ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.
אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף²⁷ – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.
ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.
המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.²⁸ אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך פיצויים לעבדות וניצול מצרים.
בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את עקשנותו יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד²⁹ – דעה המצוטטת על ידי ר"ן,³⁰ בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.³¹ בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,³² יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.³³
משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,³⁴ ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.³⁵

האם הונאה מותרת?³⁶

רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.³⁷ רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.³⁸ גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים³⁹ על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל⁴⁰ ולפרעה⁴¹ להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'⁴².
אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".⁴³ משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.⁴⁴ אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.

כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי? אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").⁴⁵ לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.⁴⁶

שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.

אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", ‎"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").⁴⁷ משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.

ביזת מצרים – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים.

מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שבני ישראל רימו אותו וברחו ("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":

שלושת ימי מסע – מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.⁴⁸ לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.
המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה – מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.⁴⁹ לדבריהם, משה לא שיקר,⁵⁰ והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.⁵¹ כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.

הבחירה בדרך המדבר – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.⁵² אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלשתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את הסבת העם דרך המדבר.

אפילו בני ישראל לא ידעו

מקורות:רמב״ן

מטרת בקשת שלושת הימים המטעה – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.⁵³

שיחות ההמשך של פרעה ומשה – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.

מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות? משה צווה בשמות ג׳:ט״ז-י״ז לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.⁵⁴ אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.⁵⁵

הונאה אסורה – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.

ביזת מצריים – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.

אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.

מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל? על פי רמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.

⁵³ ראו לשם השוואה את שמות רבה שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת חושך. ראו גם את פרשנותו של ר' בחיי כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את זהותם הדתית של בני ישראל במצרים), ורש"ר הירש בפירושו על שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בשמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו הסבת העם דרך המדבר.

@@ Line 5: / Line 5: @@
 <div class="overview">
 <h2>סקירה</h2>
-<p>פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, הנצי"ב מציע כי השינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת בכורות, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא המצרים לא טבעו בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה מתרחשת בשלבים.&#160;</p>
+<p>פרשנים חלוקים בנוגע למעורבות כלשהי של הונאה בבקשה לצאת למדבר לשלושה ימים. יש המציעים כי משה לא רימה את פרעה. על פי בעל הכתב והקבלה, כאשר פרעה סירב לבקשתו הראשונה של משה, משה דרש שחרור מוחלט, וכך פרעה היה מודע לחלוטין מן ההתחלה כי הוא מתבקש לשחרר את העם לגמרי. מנגד, נצי"ב מציע כי שינוי התוכניות אירע רק לאחר שהעבריים שלא היו ראויים לצאת ממצרים מתו במכת חושך, מכיוון שרק אז שאר העם היה ראוי לגאולה שלמה. לבסוף, ר"י בכור שור מציע כי לולא טביעת המצרים בים סוף, בני ישראל היו חוזרים למצרים כפי שהובטח ויציאת מצרים הייתה כנראה מתרחשת בשלבים.</p>
-<p>אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו מלווים את אוצרותיהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. רמב"ן גם מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי המטרה העיקרית של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים מנטלית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.&#160;</p>
+<p>אולם, רוב המפרשים חושבים כי הבקשה אכן הייתה הונאה ושהיא הייתה נצרכת. הם טוענים כי אם משה היה מבקש שחרור מוחלט (בקשה הזויה לנוכח הסטנדרטים המוסריים של אותה התקופה) פרעה לא היה מאפשר לבני ישראל אפילו שחרור זמני, המצרים לא היו משאילים את כליהם, והתהליך אשר הסתיים בטביעת המצרים בים סוף לא היה מתרחש. בנוסף, עוצמת נוקשותו של פרעה לא הייתה מופגנת ברבים, ואולי משה עצמו היה מוצא להורג. גם רמב"ן מסכים כי הייתה כוונה להונות, אך הוא מציע כי הייעד העיקרי של ההונאה הייתה בני ישראל עצמם, אשר עדיין לא היו מוכנים נפשית לעזוב את מצרים לצמיתות ולכבוש את ארץ כנען.</p>
-<p>העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים&#160;"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?</p></div>
+<p>העמדות השונות של המפרשים הושפעו מהשקפתם על מספר עניינים נושקים. תחת אילו נסיבות או לאיזה מטרות מותר להונות או לשקר? כמה נוקשה היה פרעה? מה המשמעות של צירוף המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"? מה פרעה חשב כאשר הוא גירש את העם? מדוע רדף אחר העם מיד לאחר מכן?</p></div>
 <approaches>
-<category>לא הייתה הונאה<br/>
+<category>לא הייתה הונאה
 <p>כמה פרשנים מסבירים כי ה' לא הטעה את פרעה, וכי על אף שבקשתו הראשונית של משה עסקה במסע בן שלושה ימים, הנסיבות שהשתנו גרמו לכך שהעזיבה הסופית הייתה לצמיתות. הוריאציות השונות של אופציה זו חלוקות באשר לסיבה ולתזמון של שינוי זה:</p>
-	<opinion>כנים למן ההתחלה<br/>
+	<opinion>כנים מן ההתחלה
-	<p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחג בן שלושה ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העצים את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.</p>
+	<p>רק הבקשה הראשונה הייתה לחוג לשלושת ימים, ואחרי שפרעה דחה בקשה זו, משה העלה את ההימור ודרש חופש מוחלט עבור בני ישראל. בשל כך, לא הייתה שום הונאה כי פרעה ידע את התוכניות לאורך כל הדרך.</p>
 	<mekorot><multilink><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon51" data-aht="source">ספר הניצחון נ״א</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="HaketavShemot4-23" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ג</a><a href="HaketavShemot10-11" data-aht="source">שמות י׳:י״א</a><a href="HaketavShemot12-32" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ב</a><a href="HaketavShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink></mekorot>
-		<point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך עמדה דומה ואת הביקורת של&#160;<multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> עליה (ופתרון אפשרי של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">בעל עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>).</fn></point>
+		<point><b>מטרת הבקשה הראשונית לשלושה ימים</b> – פרשנים אלו מסבירים כי בקשה זו נועדה להראות כמה קשה לב ונוקשה פרעה היה, עד כדי כך שלא הסכים לחשוב על שחרור זמני.<fn>ראו בהמשך לעמדה דומה של <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">בעל עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ולביקורת של <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink> עליה (ופתרון אפשרי).</fn></point>
-		<point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו צריכים לצאת ממצרים שלא על מנת לחזור באופן מידי. העקשנות של פרעה וחוסר הסבלנות שהפגין כלפי העם גרמו לשינוי בתוכניות - ראו את המאמר <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a>) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.</point>
+		<point><b>שיחות ההמשך בין משה ופרעה</b> – על פי גישה זו, משה ביקש חופש מוחלט עבור העם אפילו לפני המכות והמשיך באותה הדרישה לאורך כל הדרך.<fn>יתכן ושינוי זה קשור לשליחות החדשה של משה אשר החלה בשמות פרק ו'. במקור, ה' הציע תהליך יותר הדרגתי בו בני ישראל לא היו יוצאים ממצרים לנצח באופן מידי. רק חיזוק לב פרעה וקוצר הרוח של בני ישראל בעקבות הקשיית השעבוד גרמו לשינוי בתוכניות – ראו את המאמר <a href="SHE06$" data-aht="page">Double Mission</a>.</fn> אולם, עמדה זו לא מסבירה מדוע באמצע המכות (<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a>) משה שוב מזכיר היעדרות של שלושה ימים בלבד.</point>
-		<point><b>הונאה אסורה</b> – רב&#160;יום טוב ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (49#): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". רב יעקב מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<multilink><a href="#" data-aht="source">אודות הרב יעקב מקלנבורג</a><a href="ר' יעקב מקלנבורג" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink>.</fn></point>
+		<point><b>הונאה אסורה</b> – ר' ליפמן מילהויזן מסרב לייחס הטעיה או שקר לה' או למשה. בנוגע להשאלת הכלים, הוא כותב (סימן מ"ט): "בזה טעו רבי' לפרשו דרך שאלה והלוואה... וח"ו שהש"י צוה לעשות זאת. ותמה על עצמך הא כתיב מדבר שקר תרחק". ר' מקלנבורג מפרש בצורה דומה ודוגמא זו משתלבת היטב במגמתו העקבית בהגנה על האבות.<fn>ראו את דבריו על בראשית כ"ז:י"ט ו<a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות הכתב והקבלה</a>.</fn></point>
-		<point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי השימוש בבניין פִּעֵל בפועל "שלח" משמעה לשלח לצמיתות בהשוואה לבניין הפשוט פָּעַל אשר משמעו פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על ספר שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך&#160;<a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם מתאימים לתבנית זו. ראו את דבריו של&#160;<a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">הרב אלחנן סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא מתמודד עם טענתו של רב יעקב מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה בקביעות אלא ברמת הכוח המעורבת .</fn></point>
+		<point><b>"שַׁלַּח אֶת עַמִּי"</b> – בעל הכתב והקבלה טוען כי משמעות בניין פִּעֵל של השורש "שלח" היא לשלח לצמיתות, ובניגוד למשמעות בניין פָּעַל (של אותו השורש) שהיא פשוט לשלוח.<fn>ראו גם את <a href="HaKetavVeHaKabbalahShemot13-17" data-aht="source">הערותיו</a> על שמות י"ג:י"ז.</fn> להרחבה, ראו ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a>.<fn>ראו את ערך <a href="Dictionary:שלח" data-aht="page">שלח</a> למקרים שאינם תואמים את הצעתו. ראו גם את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> ב"עיונים בפרשת השבוע, סדרה ראשונה" בו הוא חולק על הצעת ר' מקלנבורג, בטענה שההבחנה בין הצורות אינה תלויה ברמת הקביעות אלא ברמת הכוח המופעלת.</fn></point>
-		<point><b>"וְיַעַבְדֻנִי"</b> – על פי רב יום טוב ליפמן מילהויזן ורב יעקב מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא רק מעשה קרבן או פולחן דתי חד פעמי.<fn>אולם, ראו את <a href="Shemot10-24" data-aht="source">ספר שמות י׳:כ״ו</a> שם עולה בבירור כי הפועל "לעבוד" בסיפורינו רומז לעבודת הקורבנות. ראו בנוסף את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php" data-aht="page">הרב אלחנן סמט</a>.</fn></point>
+		<point><b>"וְיַעַבְדֻנִי"</b> – לפי ר' ליפמן מילהויזן ור' מקלנבורג, מילה זו מתייחסת לכך שבני ישראל נהיו עבדי ה' ולא למעשה פולחן דתי חד פעמי בלבד.<fn>אולם, ראו בפסוק ב<a href="Shemot10-24" data-aht="source">שמות י׳:כ״ו</a> שם עולה בבירור כי הפועל "לעבוד" בסיפורנו רומז לעבודת הקורבנות. ראו בנוסף את דבריו של <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a>.</fn></point>
-		<point><b>הבנת המשא ומתן</b> – <p>עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.<fn>כל זה לא&#160; כל כך הגיוני אם מניחים שפרעה ידע מההתחלה שבני ישראל יעזבו לצמיתות.</fn> למעשה, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.</p></point>
+		<point><b>הבנת המשא ומתן</b> – עמדה זו לא מתייחסת למשא ומתן המתמשך של משה ופרעה בנוגע לאפשרות שהנשים, הילדים, והצאן יצטרפו לגברים.<fn>כל זה לא כל כך הגיוני אם מניחים שפרעה ידע מן ההתחלה שבני ישראל יעזבו לצמיתות.</fn> אכן, משתמע מדברי בעל הכתב והקבלה (שמות י':י"א) כי פרעה התבקש לאשר רק מסע זמני, ורק חשד כי כוונתו האמיתית של משה היא לעזוב לצמיתות.</point>
-		<point><b>חופש מוחלט ניתן רק ביציאת מצרים</b> – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. רב יעקב מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" ב<a href="Shemot12-30" data-aht="source">שמות י״ב:ל"ב</a> כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.<fn>בעל הכתב והקבלה דוחה את ההבנה הזו של המפרשים שהפסוק קשור לפולחן דתי. אולם, הבנתו לא מסבירה מדוע פרעה פירט&#160;"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"; משפט זה מתאים יותר להקשר של משא ומתן על המשתתפים הפוטנציאלים בטקס דתי. ראו לשם השוואה את הסברו של הנצי"ב בהמשך.</fn></point>
+		<point><b>חופש מוחלט ניתן בעת שיצאו ממצרים</b> – כאשר פרעה הסכים סוף סוף לשחרר את בני ישראל, הסכמה זו הייתה תוך הכרה מלאה בכך שהם עוזבים לתמיד. ר' מקלנבורג מבין את "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" ב<a href="Shemot12-30" data-aht="source">שמות י״ב:ל"ב</a> כאומר שפרעה יבורך בעזיבתם לצמיתות כי לא יצטרך לסבול עוד מכות.<fn>בעל הכתב והקבלה דוחה את ההבנה של מפרשים אחרים שהפסוק קשור לפולחן דתי. אולם, הבנתו לא מסבירה מדוע פרעה פירט "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ"; משפט זה מתאים יותר להקשר של משא ומתן על המשתתפים הפוטנציאלים בטקס דתי. ראו לשם השוואה את הסברו של נצי"ב בהמשך.</fn></point>
-		<point><b>ביזת מצרים</b> – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.<fn>ראו את ספר הניצחון פרק מט ואת דברי בעל הכתב והקבלה בשמות ג':כ"ב וי"א:ב'.</fn> ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+		<point><b>ביזת מצרים</b> – מכיוון שהמצרים ידעו שבני ישראל עוזבים את מצרים לצמיתות, שני הפרשנים הללו מבינים כי כלי הזהב וכלי הכסף ניתנו בתור מתנות ולא הלוואות.<fn>ראו את ספר הניצחון סימן מ"ט ואת דברי בעל הכתב והקבלה בשמות ג':כ"ב וי"א:ב'.</fn> ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
-		<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מעמיד קושי משמעותי, בייחוד עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.<fn>רב יעקב מקלנבורג מתייחס לקושי זה, אבל מציג אותו כבעיה גם לאלו הטוענים כי פרעה אישר רק מסע זמני, כי אפילו לטענתם בני ישראל לא ברחו.&#160;</fn> בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש מחדש את המילה&#160;"בָרַח" כפועל פאסיבי (בנין נפעל) ולכן קרובה למילה בריח. על ידי קשר זה הוא מסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"&#8206;).<fn>ראו את דברי הנצי"ב בהמשך אשר מציבים אלטרנטיבה סבירה יותר אשר יכולה להסתדר אף עם עמדתו של בעל הכתב והקבלה.&#160;</fn></point>
+		<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> צירוף המילים "כִּי בָרַח הָעָם" מציב קושי משמעותי עבור העמדה שפרעה שחרר את בני ישראל ללא סייגים.<fn>ר' מקלנבורג מתייחס לקושי זה, אבל מציג אותו כבעיה אפילו עבור אלו הטוענים כי פרעה אישר רק מסע זמני, כי אפילו לטענתם בני ישראל לא ברחו.</fn> עקב זה, בעל הכתב והקבלה מנסה לפרש באופן מחודש את המילה "בָרַח" כאילו היא בנין נפעל וקשורה למילה בריח. בכך הוא מנסה להסביר שפרעה חשב שבני ישראל היו לכודים במדבר (כמו ב"סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"&#8206;).<fn>ראו את דברי נצי"ב בהמשך אשר מציבים אלטרנטיבה סבירה יותר אשר יכולה להסתדר אף עם עמדתו של בעל הכתב והקבלה.</fn></point>
-		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו את <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
+		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי עמדה זו, הבחירה בדרך הארוכה הייתה מתוך דאגה שבני ישראל לא היו מוכנים לכבוש את כנען, ולא הייתה לה קשר למרדף של המצרים. לדיון נוסף ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 	</opinion>
 	<opinion name="מהפך בחצי הדרך">
 מהפך לפני יציאת מצרים
-	<p>הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.&#160;<br/>The original request and subsequent negotiations related only to a three day journey. However, the situation changed after the Plague of Darkness, and when Paroh ultimately granted permission, it was to leave forever.</p>
+	<p>הבקשה המקורית והמשא ומתן שבעקבותיה עסקו במסע בן שלושה ימים בלבד. אולם, המצב השתנה בעקבות מכת חושך, וכאשר פרעה נתן את רשותו לעזוב, הכוונה הייתה לצמיתות.</p>
-	<mekorot><multilink><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">שמות ה׳:ג׳</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-31" data-aht="source">שמות י״ב:ל״א</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="NetzivShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="NetzivBemidbar33-4" data-aht="source">במדבר ל״ג:ד׳</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink><fn>ככל הנראה זו גם עמדתו של בעל <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>, אבל היא הרבה יותר מפותחת בדברי הנצי"ב.</fn></mekorot>
+	<mekorot><multilink><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="NetzivShemot5-3" data-aht="source">שמות ה׳:ג׳</a><a href="NetzivShemot7-5" data-aht="source">שמות ז׳:ה׳</a><a href="NetzivShemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a><a href="NetzivShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="NetzivShemot12-31" data-aht="source">שמות י״ב:ל״א</a><a href="NetzivShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="NetzivShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="NetzivBemidbar33-4" data-aht="source">במדבר ל״ג:ד׳</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink><fn>ככל הנראה זו גם עמדתו של בעל <multilink><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HarekhasimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>, אבל היא הרבה יותר מפותחת בדברי נצי"ב.</fn></mekorot>
-		<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – הנצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו מלווים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.<fn>על פי הנצי"ב, הכלים הושאלו רק לאחר שפרעה נתן להם רשות לעזוב (ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לדעות אחרות בעניין), אבל המצרים עדיין לא היו מודעים לכך שפרעה גרש את בני ישראל לעד. הנצי"ב (ספר שמות י"א:ב') מוסיף כי משום כך ה' ציין כי על משה לדבר "בְּאָזְנֵי הָעָם" כדי לשמור על סודיות. (ראו לשם השוואה את תרגום השבעים)</fn> הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהלוו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.<fn>ראו לשם השוואה את דברי אבן עזרא ור"ן בהמשך.</fn></point>
+		<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – נצי"ב מסביר שאם המצרים היו יודעים שבני ישראל לא מתכוונים לחזור הם לא היו משאילים להם את כלי הכסף וכלי הזהב.<fn>על פי נצי"ב, הכלים הושאלו רק לאחר שפרעה נתן להם רשות לעזוב (ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לדעות אחרות בעניין), אבל המצרים עדיין לא היו מודעים לכך שפרעה גרש את בני ישראל לעד. נצי"ב (שמות י"א:ב') מוסיף כי משום כך ה' ציין כי על משה לדבר "בְּאָזְנֵי הָעָם" כדי לשמור על סודיות. (ראו לשם השוואה את תרגום השבעים)</fn> הוא מוסיף כי הרצון של המצרים להחזיר לרשותם את הרכוש שהשאילו הוא זה שהניע אותן לרדוף אחר בני ישראל ולטבוע בים סוף.<fn>ראו לשם השוואה את דברי אבן עזרא ור"ן בהמשך.</fn></point>
-		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – הנצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש בספר&#160;<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a> ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת בכורות אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.<fn>לא ברור מדוע הנצי"ב צריך להציע את שני הגורמים (הנוכחי, והנוגע לביזת מצרים), מכיוון שכל אחד היה יכול להספיק באופן עצמאי. היתרון בגורם השני הוא שהוא לא דורש שום הטעיה מכוונת.&#160;</fn></point>
+		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – נצי"ב טוען כי לאורך המכות המשא ומתן עסק בתוכניות ליציאה לזמן מוגבל לכבוד חג דתי (כפי שנאמר באופן מפורש ב<a href="Shemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a> ורמוז בפסוקים רבים אחרים). רק לאחר מכת חושך אשר במהלכה בני ישראל אשר לא היו ראויים לצאת ממצרים מתו בחשאי, שאר בני ישראל נהיו ראויים לחופש מוחלט ובנקודה זו משה דרש שחרור לצמיתות.<fn>לא ברור מדוע נצי"ב צריך להציע את שני הגורמים (הנוכחי, והנוגע לביזת מצרים), מכיוון שכל אחד היה יכול להספיק באופן עצמאי. היתרון בגורם השני הוא שהוא לא דורש שום הטעיה מכוונת.</fn></point>
-		<point><b>בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים</b> – על פי הנצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה'&#160;"כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (<a href="Shemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a>).&#160;<fn>הנצי"ב מסביר כי פרעה הדגיש את המילים&#160;"גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ" על אף שהשחרור הוא לצמיתות וברור שבני ישראל יקחו איתם את רכושם, מכיוון שהיה מקום לחשוב שפרעה החרים את רכושם. ראו לשם השוואה את דברי יוספוס בספר&#160;<multilink><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink> (307), שם כתב כי פרעה רצה לשמור את הצאן של בני ישראל מכיוון שהמכות הכחידו את כל הצאן של המצרים.&#160;</fn></point>
+		<point><b>בני ישראל זכו בחופש מוחלט ביציאתם ממצרים</b> – על פי נצי"ב, לאחר מכת בכורות פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות כפי שצפה ה' "כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (<a href="Shemot11-1" data-aht="source">שמות י״א:א׳</a>).<fn>נצי"ב מסביר כי פרעה הדגיש את המילים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ" על אף שהשחרור הוא לצמיתות, מכיוון שהיה מקום לחשוב שפרעה החרים את רכושם. ראו לשם השוואה את דברי יוספוס ב<multilink><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="JosephusAntiquitiesoftheJews2-14-5" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink> (307), שם כתב כי פרעה רצה לשמור את המקנה של בני ישראל מכיוון שהמכות הכחידו את כל המקנה של המצרים.</fn></point>
-		<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> הנצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו")&#160; וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.<fn>כך הוא מסביר את "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם" - שפרעה שינה את דעתו כדי להתאים לנתיניו.</fn> משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שהני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.<fn>ראו לשם השוואה את דברי רב יוסף אלבו בספר העיקרים ד':כ"ד.</fn></point>
+		<point><b>מדוע פרעה רדף אחר ישראל?</b> נצי"ב מסביר שפרעה התחרט על החלטתו לשחרר את בני ישראל לתמיד ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו") וכי נתיניו המצרים לא היו מודעים כלל לכך שבני ישראל זכו בחירות מלאה.<fn>כך הוא מסביר את "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם", שפרעה שינה את דעתו כדי להתאים לנתיניו.</fn> משום כך, כאשר פרעה קיבל דיווחים שבני ישראל אבודים ומפוחדים במדבר ("כִּי בָרַח הָעָם"), הוא החליט לשנות כיוון.<fn>ראו לשם השוואה את דברי רב יוסף אלבו בספר העיקרים ד':כ"ד.</fn></point>
-		<point><b>ביזת מצרים</b> – הנצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+		<point><b>ביזת מצרים</b> – נצי"ב טוען שאף על פי שבתחילה הכלים ניתנו בהשאלה, לאחר מכן הפכו לביזה ונקנו לבני ישראל באופן תקין. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
-		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי הנצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
+		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי נצי"ב, מכיוון שפרעה שחרר את עם ישראל לצמיתות, המסע הארוך יותר נבחר רק בשל הפוטנציאל הטמון בו להחדיר אמונה בקרב בני ישראל. החלטה זו לא הושפעה מהפחד מרדיפת פרעה. להרחבה, ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 	</opinion>
 	<opinion name="תכננו לחזור">
-תכננו לחזור למן ההתחלה
+תכננו לחזור מן ההתחלה
-	<p>אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.<fn>בדומה לשתי האפשרויות לעיל, אפשרות זו מנסה ליישב את בקשתו של משה עם מעשי העם. אולם, בניגוד לעמדתו של בעל הכתב והקבלה אשר מפרשת את שאר הבקשות כדי להתאימן לתוצאה הסופית של יציאה לצמיתות, אפשרות זו מניחה כי התכנון המקורי לתוצאה הסופית מתאים לנוסח הבקשות. הוריאציה של הנצי"ב היא שילוב בין השתי האפשרויות.&#160;</fn> אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.</p>
+	<p>אפילו לאחר היציאה ממצרים, בני ישראל עדיין תכננו לחזור למצרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה הבטיח לפרעה.<fn>בדומה לשתי האפשרויות לעיל, אפשרות זו מנסה ליישב את בקשתו של משה עם מעשי העם. אולם, בניגוד לעמדתו של בעל הכתב והקבלה אשר מפרשת מחדש את שאר הבקשות כדי להתאימן לתוצאה הסופית של יציאה לצמיתות, אפשרות זו מניחה כי התכנון המקורי לתוצאה הסופית מתאים לנוסח הבקשות. הוריאציה של נצי"ב היא שילוב בין השתי האפשרויות.</fn> אולם, ברגע שפרעה והמצרים טבעו בים סוף, לא הייתה להם סיבה לשוב.</p>
-	<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>צ. שבל בהערותיו לפירוש מציע כי יש לייחס עמדה זו לרבינו חננאל משום הדימיון בינה לעמדה שרבי ברכיה מצטט בשם רבינו חננאל בג':כ"ב. לעומתו, י. רצאבי מייחס את השיטה לרב סעדיה. &#160;</fn></mekorot>
+	<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">ר׳ יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳-ה׳</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="ChizkuniShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="ChizkuniShemot14-2" data-aht="source">שמות י״ד:ב׳,ד׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, <multilink><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">ר׳ בחיי</a><a href="RBachyaShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink><fn>רח"ד שעוועל בהערותיו לפירוש מציע כי יש לייחס עמדה זו לרבינו חננאל בגלל הדימיון בינה לבין עמדה שר' בחיי מצטט בשם רבינו חננאל בשמות ג':כ"ב. לעומתו, י. רצהבי מייחס את השיטה לרס"ג.</fn></mekorot>
-		<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – רבי ברכיה מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.&#160;</point>
+		<point><b>מטרת הבקשה המקורית למסע שלושת ימים</b> – ר' בחיי מציע כי המטרה הייתה שבני ישראל יתרגלו למצוות ה' באופן הדרגתי.</point>
-		<point><b>מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם?</b> מהערותיו של רבי ברכיה עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.</point>
+		<point><b>מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשה הראשונה או לא רודף אחרי העם?</b> מהערותיו של ר' בחיי עולה ההצעה כי היו אמורים להיות מספר שלבים ליציאה ממצרים, ויציאה לצמיתות ממצרים הייתה אמורה להתרחש רק בשלב מאוחר יותר.</point>
 		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו כל הדיאלוג עסק בשחרור זמני בלבד.</point>
 		<point><b>הונאה אסורה</b> – פרשנים אלו מדגישים את החשיבות של היושר של משה ובני ישראל וכי הם אינם אשמים בשקר (או בגניבה).</point>
 		<point><b>שחרור זמני ניתן בזמן היציאה ממצרים</b> – פרעה אפשר לבני ישראל לצאת לשם הקרבת קרבן בלבד.</point>
-		<point><b>ביזת מצרים</b> – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אם אלו לא היו טובעים בים וכך מאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, רבי ברכיה אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל בשל העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא השתכרו כלל ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+		<point><b>ביזת מצרים</b> – על פי ר"י בכור שור, הכלים השאולים היו מוחזרים לבעליהם המצרים אילולי לא היו טובעים בים ומאבדים את תביעתם על הכלים. מנגד, ר' בחיי אומר כי הכלים ניתנו לבני ישראל כתשלום על העבדות של עם ישראל במשך מאות שנים במהלכם לא קיבלו משכורת ולכן לא הייתה למצרים ציפייה לקבל את הכלים בחזרה. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
 		<point><b>אם בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, מדוע פרעה רדף אחריהם?</b><ul>
-<li>ר"י בכור שור על ספר שמות ה':ד' מפרש את המילים&#160;"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.<fn>כך הוא מסביר את הביטוי "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ" בספר שמות י"ד:ב. [הערתו של ר"י בכור שור "ויסעו&#160; מסכות - ביום הששי" (ספר שמות י"ג:כ') היא כנראה תוצאה של טעות סופר. ראו את חזקוני אשר כותב "ביום השני"] ר"י בכור שור לא מתייחס לשאלה האם בנקודה זו בני ישראל כבר הספיקו להקריב את קרבנם.</fn> לפיו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.<fn>על פי גישתו של ר"י בכור שור כי בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, ביום השביעי ליציאתם ממצרים הם היו צריכים להיות כבר בחזרה במצרים. משום כך, סביר להניח כי לדעתו, קריעת ים סוף אירעה מוקדם יותר. ראו לשם השוואה את מכילתא דרבי ישמעאל לעיל.&#160;</fn></li>
+<li>ר"י בכור שור שמות ה':ד' מפרש את המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בתור שלושה ימי מסע וכך מגיע למסקנה שבני ישראל הסתובבו לאחור לאחר שלושה ימים על מנת לחזור למצרים.<fn>כך הוא מסביר את הביטוי "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ" בשמות י"ד:ב. [הערתו של ר"י בכור שור "ויסעו מסכות - ביום הששי" (שמות י"ג:כ') היא כנראה תוצאה של טעות סופר. ראו את חזקוני אשר כותב "ביום השני".] ר"י בכור שור לא מתייחס לשאלה האם בנקודה זו בני ישראל כבר הספיקו להקריב את קרבנם.</fn> לדבריו, הולכי רכיל דיווחו לפרעה שבני ישראל מתכוונים לברוח, אפילו שבני ישראל היו בדרכם חזרה למצרים.<fn>על פי גישתו של ר"י בכור שור כי בני ישראל היו נאמנים להבטחתם, ביום השביעי ליציאתם ממצרים הם היו צריכים להיות כבר בחזרה במצרים. משום כך, סביר להניח כי לדעתו, קריעת ים סוף אירעה מוקדם יותר. ראו לשם השוואה את מכילתא דרבי ישמעאל להלן.</fn></li>
-<li>אולם, לחילופין, משמעות המילים&#160;"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.<fn>ראו את דברי בעל לקח טוב ואבן עזרא לעיל כי הכוונה המקורית הייתה להקריב קרבנות בהר סיני.</fn> על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם<fn>בני ישראל לא הקריבו קרבנות משום שטרם הגיעו להר סיני. &#160;</fn> כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.&#160;</li>
+<li>אולם, לחלופין, משמעות המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" היא המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה.<fn>ראו את דברי בעל לקח טוב ואבן עזרא לעיל כי הכוונה הייתה להקריב קרבנות בהר סיני.</fn> על פי פירוש זה יתכן ובני ישראל היו עדיין בתחילת המסע אשר אושר להם<fn>בני ישראל עדיין לא הקריבו קרבנות משום שטרם הגיעו להר סיני.</fn> כאשר פרעה גורה לרדוף אחריהם.</li>
 </ul></point>
-		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. לשם הרחבה ראו&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a> .</point>
+		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – על פי ר"י בכור שור, דרך המדבר נבחרה כדי להבטיח עימות ישיר בו המצרים יטבעו בים סוף וכך ינתקו את כבלי העבדות האחרונים של בני ישראל. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 	</opinion>
 </category>
-<category>לא היה מנוס מהונאה<br/>
+<category>לא היה מנוס מהונאה
 <p>גישה זו מבינה כי הבקשה לשלושה ימים הייתה הונאה חיונית לצורך היציאה ממצרים. פרשנים חלוקים בנוגע לקהל היעד של ההונאה וסיבת החיוניות שלה.</p>
-	<opinion>המצרים היו המטרה של התרמית<br/>
+	<opinion>המצרים היו המטרה של התרמית
-	<mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>מהמכילתא נראה כי שאלה זו עלתה לדיון בין השומרים (או שמא סוכנים?) מצרים אשר ליוו את בני ישראל ביציאתם ממצרים ובני ישראל עצמם. המצרים חשבו שבני ישראל הבטיחו לשוב לאחר שלושה ימים, בעוד בני ישראל עצמם טענו שאף על פי שזה היה התכנון המקורי, כאשר פרעה שחרר אותם לבסוף, הם שוחררו לצמיתות (ראו לשם השוואה את הנצי"ב כנ"ל).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
+	<mekorot><multilink><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi1" data-aht="source">בשלח ויהי א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>,<fn>מהמכילתא נראה כי שאלה זו עלתה לדיון בין השומרים (או שמא סוכנים?) המצרים אשר ליוו את בני ישראל ביציאתם ממצרים לבין בני ישראל עצמם. המצרים חשבו שבני ישראל הבטיחו לשוב לאחר שלושה ימים, בעוד בני ישראל עצמם טענו שאף על פי שזה היה התכנון המקורי, כאשר פרעה שחרר אותם לבסוף, הם שוחררו לצמיתות (ראו לשם השוואה את נצי"ב כנ"ל).</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah3-8" data-aht="source">שמות ג׳:ח׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot14-5" data-aht="source">שמות י״ד:ה׳</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="LekachTovShemot8-23" data-aht="source">שמות ח׳:כ״ג</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong5-3" data-aht="source">שמות פירוש שני ה׳:ג׳</a><a href="IbnEzraShemotLong10-10" data-aht="source">שמות פירוש שני י׳:י׳</a><a href="IbnEzraShemotShort11-4" data-aht="source">שמות פירוש ראשון י״א:ד׳</a><a href="IbnEzraShemotSecondCommentary12-31" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ב:ל״א</a><a href="IbnEzraShemotLong14-2" data-aht="source">שמות פירוש שני י״ד:ב׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagShemot3-18" data-aht="source">שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="Ran11" data-aht="source">ר״ן</a><a href="Ran11" data-aht="source">דרשות הר״ן י״א</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="Akeidat35" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat35" data-aht="source">שער ל״ה</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot3" data-aht="source">שמות ג׳</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot3-18" data-aht="source">שמות ג׳:י״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
-		<point><b>מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים</b> – ישנן מספר אפשרויות:<br/>
+		<point><b>מטרת הבקשה השקרית לשלושה ימים</b> – ישנן מספר אפשרויות שונות:<br/>
 <ul>
-<li>אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב - רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,<fn>בניגוד לרוב הפרשנים האחרים, נקודת היציאה של רשב"ם היא בספר שמות ג':י"ב, והוא מנסה להסביר כיצד תשובתו של ה' שם עונה על דאגותיו של משה.</fn> ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.&#160;</li>
+<li>אם פרעה היה יודע שבני ישראל התכוונו לעזוב לצמיתות הוא לא היה מאפשר להם לצאת אפילו לזמן קצוב – רשב"ם מזהה אפשרות זאת כמקור דאגתו של משה,<fn>בניגוד לרוב הפרשנים האחרים, נקודת המוצא של רשב"ם היא בשמות ג':י"ב, והוא מנסה להסביר כיצד תשובתו של ה' שם מתייחסת לדאגותיו של משה.</fn> ורלב"ג אומר שזה היה המניע של ה' להונאה.</li>
-<li>אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף<fn>על פי גישה זו, ה' לוקח חלק פעיל בהקשיית לב חוטא - ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> להרחבה אודות השאלה האם אבן עזרא עקבי בנושא. ראו גם את אברבנאל אשר מבקר את העמדה הזו ואומר שה' יכול היה לארגן מרדף וטביעה עם פחות אמצעים ספק מוסריים.</fn> - שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.&#160;</li>
+<li>אם פרעה והמצרים ידעו מההתחלה שבני ישראל עוזבים לצמיתות, הם לא היו רודפים אחריהם וטובעים בים סוף<fn>על פי גישה זו, ה' לוקח חלק פעיל בהקשיית לב חוטא – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> להרחבה אודות השאלה האם אבן עזרא עקבי בנושא. ראו גם את דברי אברבנאל אשר מבקר את העמדה הזו ואומר שה' יכול היה לארגן מרדף וטביעה עם פחות אמצעים מפוקפקים מבחינה מוסרית.</fn> – שמות רבה, לקח טוב, אבן עזרא, ר"ן.</li>
-<li>ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד - אזניים לתורה.&#160;</li>
+<li>ה' היה יכול להסדיר את טביעתם של המצרים בים סוף בדרך אחרת, אבל הוא בחר בדרך זו בכדי להעניש אותם ב"מידה כנגד מידה". בדיוק כפי שהמצרים רימו את בני ישראל בכך שהזמינו אותם להתגורר בארצם בתור אורחים זמניים ובסוף שיעבדו אותם באופן מוחלט, בני ישראל רימו את המצרים כאשר חופשה זמנית הפכה ליציאה לתמיד – אזניים לתורה.</li>
-<li>המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו - אבן עזרא.<fn>הפרשנים חלוקים לגבי הקשר שבין תכסיס שלושת הימים, השאלת הכלים, והמרדף בידי המצרים וטביעתם בימי ים סוף. לדברי אבן עזרא, התחבולה של שלושת הימים הקלה הן את ההשאלה והן את המרדף, בעוד שהר"ן אומר שתחבולת שלושת הימים וההשאלה הובילו יחדיו למרדף (ראו את דברי הכתב והקבלה כנ"ל אשר מבקר את עמדת הר"ן). וריאציה שלישית מופיעה בדברי הנצי"ב (ראו לעיל) שאומר שתחבולת שלושת הימים הקלה על תהליך ההשאלה, וההשאלה היא זו שגרמה למצרים לרדוף אחרי בני ישראל.</fn> אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה - לדיון המלא ראו ערך &#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</li>
+<li>המצרים לא היו מלווים את הכלים שלהם לבני ישראל אם הם היו יודעים שהם לא ישובו – אבן עזרא.<fn>הפרשנים חלוקים לגבי הקשר שבין תכסיס שלושת הימים, השאלת הכלים, והמרדף בידי המצרים וטביעתם בימי ים סוף. לדברי אבן עזרא, התחבולה של שלושת הימים אפשרה הן את ההשאלה והן את המרדף, בעוד שר"ן אומר שתחבולת שלושת הימים וההשאלה הובילו יחדיו למרדף (ראו את דברי הכתב והקבלה כנ"ל אשר מבקר את עמדת ר"ן). וריאציה שלישית מופיעה בדברי נצי"ב (ראו כנ"ל) שאומר שתחבולת שלושת הימים אפשרה את תהליך ההשאלה, וההשאלה היא זו שגרמה למצרים לרדוף אחרי בני ישראל.</fn> אבן עזרא מניח כי החפצים ניתנו בתור הלוואה – לדיון המלא ראו ערך <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</li>
-<li>בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את חוסר נכונותו להתפשר יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד<fn>שד"ל פוסל אפשרות זאת ומציין כי הסיבה שפרעה סירב לבקשה הייתה רק מתוך חשש שהעם לא ישוב. עם זאת, שד"ל מצטט המענה של התלמיד שלו ר' יצחק פרדו, כי סירובו הראשוני של פרעה לא הכיל את החשש הזה וגם היה מלווה בהחמרה בתנאי העבדות.</fn> - דעה המצוטטת על ידי הר"ן,<fn>ראו כנ"ל עמדה דומה בספר ניצחון ישן. ראו גם בעניין&#160;<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> את העמדה המובאת בדברי המאירי אשר בפירושו את המילים&#160;"וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" אומר שה' הציג בפני העולם את עקשנותו של פרעה.</fn> בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.<fn>לכן בעל עקדת יצחק ואברבנאל מתחמקים מהדעה&#160; הנ"ל הטוענת שה' גרם להקשיית לב פרעה באופן פעיל. לעוד על עמדותיהם בנושא ראו ערך <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,<fn>כך, סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל לתמיד הייתה מתקבלת כלגיטימית מבחינה מוסרית ואולי דרך הפעולה הרציונאלית היחידה. מנגד, לא לאפשר לעבדים את ההזדמנות לסגוד לאלוהיהם, היה נחשב להפרה של המנהג המקובל.</fn> יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.<fn>ראו את המקורות המצוטטים על ידי נחום סרנא,&#160;Exploring Exodus&#160; (ניו יורק, 1996) עמוד 277, הערת שוליים 86. ראו גם את דברי רד"צ הופמן על ספר שמות&#160;ג':ט"ו הנותן את התפאורה האלילית: "כלל גדול היה זה בעולמם של עובדי-האלילים, להניח לכל עם לעבוד את אלוהיו, ולפשע נחשב לפגוע אפילו באלילים של עם אחר". לפיכך, למרות שבפרספקטיבה מודרנית, דרישה לחופש מוחלט עשויה להיראות כמו בקשה&#160;יציבה יותר, השלכת הסטנדרטים המוסריים של החברה החילונית המודרנית על מצרים העתיקה עלולה להיות מיושנת למדי.</fn></li>
+<li>בסירובו לבקשת שלושת הימים, פרעה הפגין את עקשנותו יותר מאשר אם היה מתבקש לשחרר את בני ישראל לתמיד<fn>שד"ל פוסל אפשרות זאת ומציין כי הסיבה שפרעה סירב לבקשה הייתה רק מתוך חשש שהעם לא ישוב. עם זאת, שד"ל מצטט המענה של התלמיד שלו ר' יצחק פרדו, כי סירובו הראשוני של פרעה לא הכיל את החשש הזה וגם היה מלווה בהחמרה בתנאי העבדות.</fn> – דעה המצוטטת על ידי ר"ן,<fn>ראו כנ"ל עמדה דומה בספר הנצחון. ראו גם בעניין <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> את העמדה המובאת בדברי המאירי כי פירוש המילים "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" הוא שה' הציג בפני העולם את עקשנותו של פרעה.</fn> בעל עקדת יצחק, ואברבנאל.<fn>לכן בעל עקדת יצחק ואברבנאל מתחמקים מהדעה הנ"ל שה' גרם לפרעה להקשות את לבו באופן פעיל. לעוד על עמדותיהם בנושא ראו ערך <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> בעוד עבדות הייתה מקובלת באותה התקופה במצרים ובעולם כולו,<fn>כך, סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל לתמיד הייתה מתקבלת כלגיטימית מבחינה מוסרית ואולי דרך הפעולה הרציונאלית היחידה. מנגד, לא לאפשר לעבדים את ההזדמנות לסגוד לאלוהיהם, היה נחשב להפרה של המנהג המקובל.</fn> יש תיעוד של עבדים מצרים אחרים אשר קיבלו רשות להפסיק מעבודתם בכדי לקחת חלק בפולחן דתי.<fn>ראו את המקורות המצוטטים על ידי נ' סרנא, Exploring Exodus (ניו יורק, 1996) עמוד 277, הערת שוליים 86. ראו גם את דברי רד"צ הופמן שמות ג':ט"ו הנותן את התפאורה האלילית: "כלל גדול היה זה בעולמם של עובדי-האלילים, להניח לכל עם לעבוד את אלוהיו, ולפשע נחשב לפגוע אפילו באלילים של עם אחר". לפיכך, למרות שבפרספקטיבה מודרנית, דרישה לחופש מוחלט עשויה להיראות כמו בקשה יציבה יותר, השלכת הסטנדרטים המוסריים של החברה החילונית המודרנית על מצרים העתיקה עלולה להיות מיושנת למדי.</fn></li>
-<li>משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,<fn>דרישה כזו הייתה נחשבת לבקשה הזויה בחברה שבה העבדות הייתה סטנדרטית, ומשה היה מאבד את כל האמינות שרכש.</fn> ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל - שד"ל.<fn>ראו לשם השוואה את דברי&#160;<a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> אשר מציע כי הדקויות הדיפלומטיות דורשות פתיחה עם בקשה מרוסנת, וראו את&#160;<a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> אשר ממשיך לפתח כיוון זה.&#160;</fn></li>
+<li>משה לא היה מעז לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט,<fn>דרישה כזו הייתה נחשבת לבקשה הזויה בחברה שבה העבדות הייתה סטנדרטית, ומשה היה מאבד את כל האמינות שרכש.</fn> ויתכן ובקשה כל כך בוטה הייתה גורמת לפרעה להוציא את משה להורג ולהכביד יותר על בני ישראל – שד"ל.<fn>ראו לשם השוואה את דברי <a href="CassutoShemot3-18" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> אשר מציע כי הדקויות הדיפלומטיות דרשו פתיחה עם בקשה מרוסנת, וראו את <a href="http://www.etzion.org.il/vbm/archive/5-parsha/15bo.php">ר"א סמט</a> אשר ממשיך לפתח כיוון זה.</fn></li>
 </ul></point>
-		<point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנם שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. ראו המשך לעיל. הבעיה השנייה - "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" תלויה בהבנה של הנושא כי המצרים הבינו שבני ישראל ישובו.&#160;<br/>There are two aspects which may be problematic here. One is whether the Israelites sacrificed as Moshe said or whether this was an outright untruth. This depends on the understandings of "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – see below. The second issue is that the Egyptians were led to believe that the Israelites would be returning.</fn></b><ul>
+		<point><b>האם הונאה מותרת?<fn>ישנן שתי בחינות אשר יכולות להיות בעייתיות כאן. הראשונה היא האם בני ישראל הקריבו קרבנות כפי שמשה אמר או שמא היה זה שקר גס. התשובה לשאלה זו תלויה בהבנה של המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" – ראו בהמשך. הבחינה השנייה היא שהמצרים הובלו למסקנה שבני ישראל ישובו.</fn></b><ul>
-<li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן ואפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק&#160;"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו&#160;בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> בדומה לשד"ל, ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' המשתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו&#160; <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.&#160;</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.&#160; כמו כן,&#160;השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר&#160;מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה - ראו&#160;<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי הר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה&#160;"וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר - ראו&#160;<a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li>
+<li>רשב"ם ושד"ל טוענים כי מותר לשקר בכאלו סיטואציות.<fn>לא ברור אם הם מתירים רק רמאות או אפילו שקרים. ראו להלן כי על פי מכילתא דרבי ישמעאל ורש"י, יתכן שאפילו שקר מוחלט מותר.</fn> רשב"ם מציין מקרה מקביל של שימוש בפולחן ועבודת קרבנות בתור סיפור כיסוי אצל שמואל. שד"ל גם מרמז לפסוק "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" בהצדקתו לביזת מצרים.<fn>ראו בבלי מגילה י"ג ע"ב בנוגע ליעקב.</fn> גם ר"ן מסביר שה' השתמש בטקטיקות אלו בכדי להטיל עונשים על רשעים<fn>ר"ן משווה את זה לסיפור בו ה' מטעה את פרעה לחשוב כי ים סוף התייבש באופן טבעי. במקום להעמיד את הנסיבות כך שה' השתמש ברוח ליבש את הים, ר"ן מניח כי הים לא היה ניתן לייבוש ע"י כוחות טבע והרוח הייתה רק תחבולה כדי לבלבל את פרעה ולשכנע אותו שהים יובש באופן טבעי. להרחבה ראו <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. אולם, ההקבלה לא מדויקת מכיוון ששימוש בתופעות טבע בתור הסחה לא דורש הונאה או גנבה.</fn> על אף העובדה שטקטיקה זו רוויה בבעיות מוסריות פוטנציאליות ואף גרמה לבני ישראל<fn>ר"ן גם מעלה את האפשרות שמשה עצמו לא הבין בהתחילה את הסיבה לפקודת ה'. מעניין לראות כי ר"י אלבו, תלמידו של ר"ן, מציע רעיון מקביל בספר העקרים ד':כ"ה לגבי התחבולה שגרמה לסיחון לתקוף את ישראל. להרחבה ראו את המאמרים אודות <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a> ו<a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. כמו כן, השוו לדברי שד"ל כנ"ל אשר מציע כי הסיבה לפקודה כאן הייתה הפחד של משה מלהיות ישיר יותר.</fn> ולפרעה<fn>על פי ר"ן, חטאיו של פרעה היו ראויים לעונש, ולכן ה' בכוונה הקשה את ליבו. נראה כי ר"ן מאמץ את עמדת הרמב"ם לגבי ההצדקה המוסרית למעשה זה – ראו <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> להטיל ספק במהימנות של משה בתור שליח ה'<fn>על פי ר"ן, עם ישראל הבינו את מטרת ההונאה רק על חוף ים סוף, הבנה אשר הובילה אותם לאמונה "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". אולם, יתכן והספקות של בני ישראל שבו פעמים רבות במהלך מסעם במדבר – ראו <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn>.</li>
-<li>Rashbam and Shadal maintain that it is permissible to be deceptive in such cases.<fn>It is not clear whether they are permitting merely deception or even an outright lie. See below that according to the Mekhilta DeRabbi Yishmael and Rashi, even an outright lie might be permitted.</fn>&#160; Rashbam notes the parallel use of sacrificial worship as a cover story also in the case of Shemuel, and Shadal alludes to the verse "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" also in his justification of despoiling Egypt.<fn>See also Bavli Megillah 13b regarding Yaakov.</fn> The Ran also, while highlighting the potential moral issues involved and noting that these caused both the Israelites<fn>The Ran also raises the possibility that Moshe himself did not initially understand the reason for Hashem's command. Interestingly, R"Y Albo (Ran's disciple) makes a parallel suggestion in Sefer HaIkkarim 4:25 regarding the ruse which caused Sichon to attack. For more, see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, and see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>. Also compare to Shadal above who suggests that the reason for the command here was Moshe's fears of being more direct.</fn> and Paroh himself<fn>According to the Ran, Paroh's sins necessitated punishment, and thus Hashem intentionally hardened his heart. The Ran appears to adopt a Maimonidean position regarding the moral justification of this action – see <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>.</fn> to doubt whether Moshe was acting as God's messenger,<fn>According to the Ran, it was only at Yam Suf that the Israelites understood the purpose of the ruse, and this led to their belief "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". The nation's doubts may have returned, though, many times during the years in the wilderness – see <a href="Moshe" data-aht="page">משה</a>.</fn> nevertheless explains that Hashem uses such means in administering punishment to the wicked.<fn>The Ran compares this to Hashem's misleading of Paroh into thinking that Yam Suf dried up through natural means. Rather than positing that Hashem used the wind to dry up the sea, the Ran assumes that the sea could not have been dried through natural means, and the wind was merely a ruse to fool Paroh that the process was natural. For more, see <a href="SHE14$" data-aht="page">ים סוף</a>. The parallel, however, is not exact, as using a natural decoy does not require human deceit or theft.</fn></li>
+<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רס"ג בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים: "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא בראשית כ"ז:י"ט.</fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.</li>
-<li>אבן עזרא יותר זהיר בהצדקת המעשה, הוא כותב "וחלילה שהנביא דבר כזב".<fn><p>עמדתו של אבן עזרא היא טיפוסית לפרשנים שחיו בארצות האסלאם, ויתכן שהיא מושפעת מהרגישות לפולמוסים והאשמות מוסלמים. ראו לשם השוואה את דברי רב סעדיה על ספר בראשית כ':י"ב (עמוד 390), רבינו חננאל על ספר שמות ג':כ"ב לגבי ביזת מצרים&#160;"חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", ואבן עזרא על ספר בראשית כ"ז:י"ט.&#160;</p></fn> משום כך הוא נאלץ לטעון כי טכנית משה לא שיקר מכיוון שהוא מעולם לא אמר באופן מפורש שבני ישראל ישובו, ובהתאם למה שכן אמר, העם אכן הקריב קרבנות בהר סיני.<fn>ראו בהמשך כי על פי אבן עזרא המילים "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" מתייחסות למרחק להר סיני ומשה היה נאמן לדברו.</fn> אולם, אפילו על פי אבן עזרא, בקשתו של משה הייתה מטעה.&#160;</li>
-<li>Ibn Ezra is more circumspect in his justification of the action, saying "וחלילה שהנביא דבר כזב"&#8206;.<fn>Ibn Ezra's position is typical of exegetes who lived in Islamic lands, and is likely influenced by sensitivity to Muslim polemics and accusations. Cf. R. Saadia Bereshit 20:12 (p.390), R. Chananel Shemot 3:22 regarding despoiling Egypt "חס ושלום שיתיר הקדוש ברוך הוא לגנוב דעת הבריות", and Ibn Ezra Bereshit 27:19.</fn> He is thus forced to resort to arguing that technically Moshe did not lie because he never explicitly said they would return, and that the nation did in fact sacrifice at Mt. Sinai.<fn>See below that according to Ibn Ezra, "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" refers to the distance to Mt. Sinai, and that Moshe kept his word.</fn> Even according to Ibn Ezra, though, Moshe's request was misleading.</li>
 </ul></point>
-		<point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.&#160;</fn> לחילופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית - ראו את דברי&#160;<a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">הרב מנחם ליבטג</a> אשר מפתח רעיון זה.&#160;</fn>&#160;<br/>Ibn Ezra praises the righteousness of the Israelites for not revealing the secret ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד")&#8206;.<fn>Cf. Tanchuma Shemot 10.</fn> Alternatively, the Egyptians were informed of the plans to leave permanently and this accounts for Paroh's suspicions and insistence on guaranteeing their return.<fn>It is also possible that the Israelites did not believe such a plan was realistic – see <a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">R. Menachem Leibtag</a> who develops this idea.</fn></point>
+		<point><b>כיצד סוד שכזה היה ניתן לשמירה מפני כל העם המצרי?</b> אבן עזרא משבח את צדקתם של בני ישראל אשר לא חשפו את הסוד ("וצדיקים גמורים היו ישראל שלא גלו הסוד").<fn>ראו לשם השוואה את תנחומא שמות י'.</fn> לחלופין, המצרים היו מודעים לתוכניות לעזוב לצמיתות ומשום כך פרעה חשד והתעקש לוודא שישובו.<fn>יתכן שבני ישראל לא האמינו שתוכנית כזו מציאותית – ראו את דברי <a href="http://www.tanach.org/shmot/shmot/shmots2.htm">ר' מנחם ליבטאג</a> אשר מפתח רעיון זה.</fn></point>
-		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.&#160;<br/>According to this approach, the entire dialogue discussed only a temporary journey.</point>
+		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק רק במסע לזמן קצוב.</point>
-		<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – אבן עזרא מסביר כי פרעה מתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", &#8206;"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").<fn>הוא מוסיף כי המצרים חשבו שהמכות באו מכיוון שהם לא אפשרו לבני ישראל להקריב, כפי שנאמר בספר שמות ה':ג' (במקום להבין שהם שועבדו שלא בצדק). משום כך, התיקון הדרוש היה רק לאפשר לבני ישראל להקריב.</fn> משום כך פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.&#160;<br/>Ibn Ezra explains that Paroh gave the Israelites only temporary leave to sacrifice<br/> ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", &#8206;"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים")&#8206;.<fn>He adds that the Egyptians thought that the Plagues had come because they had not allowed the Israelites to sacrifice, as per Shemot 5:3 (rather than because they had enslaved them unjustly). Thus, the necessary remedy was merely to permit the Israelites to sacrifice.</fn> Thus Paroh needed to specify "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", while had the Israelites been leaving permanently this would have been obvious.</point>
+		<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – אבן עזרא מסביר כי פרעה נתן לבני ישראל רק אישור זמני לצאת להקריב ("וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח", &#8206;"כדבריכם, שתלכו דרך שלשת ימים").<fn>הוא מוסיף כי המצרים חשבו שהמכות באו מכיוון שהם לא אפשרו לבני ישראל להקריב, כפי שנאמר בשמות ה':ג' (במקום להבין שהם שועבדו שלא בצדק). משום כך, התיקון הדרוש היה רק לאפשר לבני ישראל להקריב.</fn> משום כך, פרעה היה צריך לרדת לפרטים "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ", בעוד אם בני ישראל היו עוזבים לצמיתות דברים אלו היו מובנים מאליהם.</point>
-		<point><b>ביזת מצרים</b> – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי&#160;לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.<br/>These commentators diverge on this issue. Most explain that the items were given as loans with the expectation that they would be returned, but that the Israelites were entitled to keep them as compensation for the slavery. However, Rashbam maintains that the items were given as gifts to sponsor the religious worship, perhaps to gain Divine favor. See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
+		<point><b>ביזת מצרים</b> – פרשנים אלו חלוקים בעניין זה. רובם מסבירים כי הכלים נתנו בתור הלוואות מתוך ציפייה שהם יושבו, אבל בני ישראל היו זכאים לשמור את הכלים בתור פיצוי לשעבודם. עם זאת, רשב"ם טוען כי הכלים ניתנו בתור מתנות כדי לסבסד את הפולחן הדתי, ואולי לזכות בנקודות זכות בלב האל. ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</point>
-		<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי גישה זו, משמעות הביטוי&#160;"וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"&#160; הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ונפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שרימו אותו ובני ישראל ברחו("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי&#160;"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":<br/>According to this approach, "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" means that Paroh regretted granting permission for a three day holiday and falling for the Israelite ruse. There is a difference of opinion, though, on how he knew that he had been deceived and that the Israelites had fled ("כִּי בָרַח הָעָם"<b></b>). This disagreement centers on the meaning of the phrase "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":
+		<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי גישה זו, משמעות הביטוי "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה" הוא שפרעה התחרט על שנתן לבני ישראל אישור לצאת לחג בן שלושה ימים ועל כך שנפל בפח שטמנו לו. עם זאת, ישנה מחלוקת בנוגע לדרך בה גילה שבני ישראל רימו אותו וברחו ("כִּי בָרַח הָעָם"). מוקד המחלוקת הוא משמעות הביטוי "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים":<br/>
 <ul>
-<li>שלושת ימי מסע - מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.<fn>על פי גישה זו בני ישראל לא הקריבו קרבנות לאחר שלושה ימים והבקשה לצאת למסע בן שלושה ימים הייתה עבור התכסיס בלבד.&#160;</fn> על פי שלושתם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.&#160;</li>
+<li>שלושת ימי מסע – מכילתא דרבי ישמעאל, שמות רבה ורש"י.<fn>על פי גישה זו בני ישראל לא הקריבו קרבנות לאחר שלושה ימים והבקשה לצאת למסע בן שלושה ימים הייתה תכסיס בלבד.</fn> לדבריהם, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא שבו לכיוון מצרים ביום הרביעי, וכך פרעה ידע שהוא רומה.</li>
-<li>Three travel days – Mekhilta DeRabbi Yishmael, Shemot Rabbah, and Rashi.<fn>According to this position, as the Israelites never sacrificed after three days, the three day request was a complete fabrication.</fn> According to them, Paroh's spies reported back to him that the Israelites did not head back to Egypt on the fourth day, and thus Paroh knew that he had been duped.</li>
+<li>המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה – מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.<fn>ראו לשם השוואה את דברי בעל עקדת יצחק אשר כותב אודות סך הכל עשרה ימי מסע. ראו גם את הצעתו של א' שמש במאמרו "Three-Days' Journey from the Temple': The Use of This Expression in the Temple Scroll," Dead Sea Discoveries 6:2 (1999)<br/>בעמוד 127 כי משמעות הביטוי הוא עזיבת ארץ מצרים וכך עומד בניגוד להצעתו של פרעה "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".</fn> לדבריהם, משה לא שיקר,<fn>ראו כנ"ל שאבן עזרא מאוד מוטרד מנקודה זו.</fn> והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.<fn>ראו כנ"ל את דברי בעל הכתב והקבלה אשר מאוד מוטרד מכך שפרעה הניח שבני ישראל בורחים.</fn> כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.</li>
-<li>&#160;המרחק שאדם ממוצע מכסה בשלושה ימי הליכה - מסתבר שזו הגישה אשר מאמצים בעל לקח טוב ואבן עזרא אשר מציינים כי זהו המרחק להר סיני.<fn>ראו לשם השוואה את דברי בעל עקידת יצחק אשר כותב אודות סך הכל עשרה ימי מסע. ראו גם את הצעתו של אהרון שמש במאמרו&#160;“Three-Days’ Journey from the Temple’: The Use of This Expression in the Temple Scroll,” Dead Sea Discoveries 6:2 (1999)<br/>בעמוד 127 כי משמעות הביטוי הוא עזיבת ארץ מצרים ועומד בניגוד להצעתו של פרעה&#160;"לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".</fn> לדבריהם, משה לא שיקר,<fn>ראו כנ"ל שאבן עזרא מאוד מוטרד מנקודה זו.&#160;</fn> והעם היה בדרכו להר סיני כפי שהובטח.<fn>ראו כנ"ל את דברי בעל הכתב והקבלה אשר מאוד מוטרד מכך שפרעה הניח שבני ישראל בורחים.&#160;</fn> כך, אבן עזרא מסביר שהפרסה שבני ישראל עשו בפי החירות היא שגרמה לפרעה להסיק שהם לא התכוונו לצאת על מנת להקריב קרבנות.</li>
-<li>A distance which takes an average person three days to cover – This is apparently the approach adopted by the Lekach Tov and Ibn Ezra who note that this is the distance to Mt. Sinai.<fn>Cf. Akeidat Yitzchak who speaks of a total of ten days for the entire journey. See also the suggestion of A. Shemesh, "Three Days' Journey from the Temple," DSD 6:2 (1999): 127 that the phrase means leaving the land of Egypt, and stands in contrast to Paroh's suggestion of "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".</fn> According to them, Moshe did not lie,<fn>See above that Ibn Ezra is very concerned with this point.</fn> and the nation was, in fact, on its way to Mt. Sinai as promised.<fn>See HaKetav VeHaKabbalah above who is bothered by why Paroh assumed that the Israelites had run away.</fn> Thus, Ibn Ezra explains that it was the Israelites' U-turn at Pi-HaChirot which led Paroh to conclude that their intention was not to go to sacrifice.</li>
 </ul></point>
-		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.<fn>ראו לשם השוואה את דברי ר"י בכור שור כנ"ל בנושא.&#160;</fn> אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלישתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.<br/>Abarbanel suggests that one of the motivations for taking the Wilderness Route was so that they would not be viewed as liars.<fn>Cf. R"Y Bekhor Shor above.</fn>&#160; Had they headed towards the Philistine Route, it would have been clear that they were not planning on keeping their word.&#160; For more, see&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled/2" data-aht="page">The Roundabout Route</a>.</point>
+		<point><b>הבחירה בדרך המדבר</b> – אברבנאל מציע כי אחד מהמניעים לבחירה בדרך המדבר היה כדי להימנע מיציאת רושם שבני ישראל שקרנים.<fn>ראו לשם השוואה את דברי ר"י בכור שור כנ"ל בנושא.</fn> אם הם היו הולכים לכיוון דרך ארץ פלשתים, היה ברור שהם לא מתכוונים לשמור על הבטחתם. לעוד, ראו את <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</point>
 	</opinion>
 	<opinion>אפילו בני ישראל לא ידעו
 	<mekorot><multilink><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot3-12" data-aht="source">שמות ג׳:י״ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></mekorot>
-		<point><b>מטרת בקשת שלושת הימים המטעה</b> – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.<fn>ראו לשם השוואה את <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת בכורות. ראו גם את פרשנותו של רבי ברכיה כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את&#160; <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), ורש"ר הירש על ספר שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בספר שמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו&#160;<a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn>&#160;</point>
+		<point><b>מטרת בקשת שלושת הימים המטעה</b> – רמב"ן מסביר כי בני ישראל עדיין לא היו מוכנים לעזוב את מצרים לצמיתות ולא היו מסכימים להיכנס לארץ כנען ולכבוש אותה.<fn>ראו לשם השוואה את <multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">(וילנא) י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> שם כתוב כי אלו אשר לא רצו לעזוב את מצרים מתו במהלך מכת חושך. ראו גם את פרשנותו של ר' בחיי כנ"ל אשר כותב אודות הצורך בתהליך חניכה דתי הדרגתי (וראו את <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>), ורש"ר הירש בפירושו על שמות ג':י"ג אשר מציין כי לחנך את עם ישראל היה יותר קשה מלדבר עם פרעה. הפחד של העם מפני מלחמה עם הכנענים והסתייגותם מפני יציאה ממצרים היו נוכחים באופן חריף בשמות י"ד:י"ב וממשיכים להיות סוגיה בוערת במשך ארבעים השנים במדבר. להרחבה ראו <a href="The Roundabout Route and The Road Not Traveled" data-aht="page">הסבת העם דרך המדבר</a>.</fn></point>
-		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.&#160;</point>
+		<point><b>שיחות ההמשך של פרעה ומשה</b> – על פי גישה זו, כל הדיאלוג עסק במסע לזמן מוגבל בלבד.</point>
-		<point><b>מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות?</b> בעוד ב<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> משה מצווה לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.<fn>יתכן ו<a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a> ו<a href="Shemot6-9" data-aht="source">שמות ו׳:ט׳</a> רומזים שהם היו מודעים לתוכניות. ראו את דברי אבן עזרא כנ"ל אשר משבח את בני ישראל שלא חשפו את הסוד.</fn> אפילו אם הם היו מודעים לתוכניות לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכניות תיושמנה, או אפילו אם במהלך היציאה ממצרים האם הם ידעו שהם עוזבים לתמיד.<fn>שאלה זו תלויה בחלקה במיקום נקודת הזמן בה נתנו כל החוקים המפורטים בספר שמות פרק י"ב - ראו <a href="SHE12$" data-aht="page">כרונולוגיה של שמות י"ב</a>.</fn></point>
+		<point><b>מתי בני ישראל גילו שהם עוזבים את מצרים לצמיתות?</b> משה צווה ב<a href="Shemot3-16-18" data-aht="source">שמות ג׳:ט״ז-י״ז</a> לידע את זקני ישראל באשר לתוכניותיו לטווח רחוק, אולם לא ברור האם קהל ישראל היה שותף לסוד.<fn>יתכן ו<a href="Shemot4-31" data-aht="source">שמות ד׳:ל״א</a> ו<a href="Shemot6-9" data-aht="source">שמות ו׳:ט׳</a> רומזים שהם היו מודעים לתוכניות. ראו את דברי אבן עזרא כנ"ל אשר משבח את בני ישראל שלא חשפו את הסוד.</fn> אפילו אם בני ישראל היו מודעים לתוכנית לטווח רחוק, קשה לקבוע אם הם חשבו שהתוכנית תיושם, והאם אפילו במהלך היציאה ממצרים, האם הם ידעו שהם עוזבים לעד.<fn>שאלה זו תלויה בחלקה בזמן בו נתנו כל החוקים המפורטים בספר שמות פרק י"ב – ראו <a href="SHE12$" data-aht="page">כרונולוגיה של שמות י"ב</a>.</fn></point>
 		<point><b>הונאה אסורה</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point>
 		<point><b>ביזת מצריים</b> – רמב"ן לא מתייחס לסוגיה זו.</point>
 		<point><b>אישור ליציאה לזמן מוגבל אשר ניתן בשעת היציאה</b> – פרעה נתן לבני ישראל לצאת ממצרים לצורך פולחן בלבד.</point>
-		<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי הרמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.&#160;</point>
+		<point><b>מדוע פרעה רדף אחרי בני ישראל?</b> על פי רמב"ן, מרגליו של פרעה דיווחו לו שבני ישראל לא מקריבים קרבנות אלא חוגגים כאילו השיגו חופש מוחלט.</point>
 	</opinion>
 </category>

Difference between revisions of "A Three Day Journey/2/he"

Latest revision as of 12:28, 27 August 2019

"דרך שלשת ימים"?

גישות פרשניות

סקירה

לא הייתה הונאה

כנים מן ההתחלה

מהפך לפני יציאת מצרים

תכננו לחזור מן ההתחלה

לא היה מנוס מהונאה

המצרים היו המטרה של התרמית

אפילו בני ישראל לא ידעו

Navigation menu

Personal tools

Namespaces

Variants

Views

More

Search

Navigation

Tools