EN/HEע/E

A Three Day Journey?

Sources

Shemot 3:12שמות ג׳:י״ב

He said, “Certainly I will be with you. This will be the token to you, that I have sent you: when you have brought the people out of Egypt, you shall serve God on this mountain.”

וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.

Shemot 3:16-18שמות ג׳:ט״ז-י״ח

(16) Go, and gather the elders of Israel together, and tell them, ‘Hashem, the God of your fathers, the God of Abraham, of Isaac, and of Jacob, has appeared to me, saying, “I have surely visited you, and seen that which is done to you in Egypt; (17) and I have said, I will bring you up out of the affliction of Egypt to the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite, to a land flowing with milk and honey.”’ (18) They will listen to your voice, and you shall come, you and the elders of Israel, to the king of Egypt, and you shall tell him, ‘Hashem, the God of the Hebrews, has met with us. Now please let us go three days’ journey into the wilderness, that we may sacrifice to Hashem, our God.’

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם י״י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. (יז) וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו י״י אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי״י אֱלֹהֵינוּ.

Shemot 4:31שמות ד׳:ל״א

The people believed, and when they heard that Hashem had visited the children of Israel, and that he had seen their affliction, then they bowed their heads and worshiped.

וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד י״י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עׇנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Shemot 5:3שמות ה׳:ג׳

וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.

Shemot 6:1שמות ו׳:א׳

Hashem said to Moses, “Now you shall see what I will do to Pharaoh, for by a strong hand he shall let them go, and by a strong hand he shall drive them out of his land.”

וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

Shemot 6:9שמות ו׳:ט׳

Moses spoke so to the children of Israel, but they didn’t listen to Moses for anguish of spirit, and for cruel bondage.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

Shemot 8:23שמות ח׳:כ״ג

דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.

Shemot 10:24-26שמות י׳:כ״ד-כ״ו

(24) Pharaoh called to Moses, and said, “Go, serve Hashem. Only let your flocks and your herds stay behind. Let your little ones also go with you.” (25) Moses said, “You must also give into our hand sacrifices and burnt offerings, that we may sacrifice to Hashem our God. (26) Our livestock also shall go with us. Not a hoof shall be left behind, for of it we must take to serve Hashem our God; and we don’t know with what we must serve Hashem, until we come there.”

(כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת י״י רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַי״י אֱלֹהֵינוּ. (כו) וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת י״י אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת י״י עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה.

Shemot 11:1שמות י״א:א׳

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.

Shemot 12:30-33שמות י״ב:ל׳-ל״ג

(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. (לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם. (לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים.

Shemot 12:39שמות י״ב:ל״ט

They baked unleavened cakes of the dough which they brought out of Egypt; for it wasn’t leavened, because they were thrust out of Egypt, and couldn’t wait, neither had they prepared for themselves any food.

וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.

Shemot 14:1-5שמות י״ד:א׳-ה׳

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. (ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. (ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן. (ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.

Josephus Antiquities of the Jews 2:14:5יוספוס קדמוניות היהודים ב':י״ד:ה׳

One would think the forementioned calamities might have been sufficient for one that was only foolish, without wickedness, to make him wise, and to make him Sensible what was for his advantage. But Pharaoh, led not so much by his folly as by his wickedness, even when he saw the cause of his miseries, he still contested with God, and willfully deserted the cause of virtue; so he bid Moses take the Hebrews away, with their wives and children, to leave their cattle behind, since their own cattle were destroyed. But when Moses said that what he desired was unjust, since they were obliged to offer sacrifices to God of those cattle, and the time being prolonged on this account, a thick darkness, without the least light, spread itself over the Egyptians, whereby their sight being obstructed, and their breathing hindered by the thickness of the air, they died miserably, and under a terror lest they should be swallowed up by the dark cloud. Besides this, when the darkness, after three days and as many nights, was dissipated, and when Pharaoh did not still repent and let the Hebrews go, Moses came to him and said, "How long wilt thou be disobedient to the command of God? for he enjoins thee to let the Hebrews go; nor is there any other way of being freed from the calamities are under, unless you do so." But the king angry at what he said, and threatened to cut off his head if he came any more to trouble him these matters. Hereupon Moses said he not speak to him any more about them, for he himself, together with the principal men among the Egyptians, should desire the Hebrews away. So when Moses had said this, he his way.

Mekhilta DeRabbi Yishmael BeShalach Vayehi 1מכילתא בשלח ויהי א׳

יום חמישי נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס וביום ששי ובשבת שבתו שם ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת אמרו להם האקטורין הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים שנ' דרך שלשת ימים אמרו להם ישראל וכשיצאנו ברשות פרעה יצאנו שנ' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אמרו להם האקטורין רוצין ולא רוצין סופכם לקיים דברי מלכות עמדו עליהם ישראל הכו מהם פצעו מהם הרגו מהם הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה חזרו לאחריכם כיון שתקעה קרן לחזור התחילו מחוסרי אמונה שבישראל תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין לפיכך נאמר וישובו ויחנו לפני פי החירות.

Shemot Rabbah 3:8שמות רבה שמות ג׳:ח׳

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם, למה אמרו כן כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו ג' ימים ויזבחו לו והם עכבו עצמן כל כך וירדפו אחריהם בסוף ג' ימים ויטביעם בים למדוד להם במדה שמדדו שאמרו (שמות א') כל הבן הילוד היאורה וגו'.

Shemot Rabbah 14:3שמות רבה (וילנא) י״ד:ג׳

חשך למה הביא עליהן יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן לפיכך הביא על המצריים את החשך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקב"ה על כך.

Rashi Shemot 14:5רש״י שמות י״ד:ה׳

ויגד למלך מצרים AND IT WAS TOLD THE KING OF EGYPT – He sent public officers with them, and as soon as they had reached the three days' journey which he had fixed for them to go and return, and these perceived that they were not going back to Egypt, they came and told Pharaoh on the fourth day (of. Mekhilta). On the fifth and sixth they pursued after them: on the night of the seventh day they went down into the sea and on the following morning they (the Israelites) sang the Song of Praise and this was the seventh day of Passover. And that is why we read "The Song" (Exodus 15:1 ff.) as the Scriptural lesson on the seventh day of the Festival (Megillah 31a; Seder Olam; cf. Sota 12b).

ויגד למלך מצרים – איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום רביעי, בחמישי ובששי רדפו אחריהם, ליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח לכך אנו קורין השירה ביום שביעי.

Lekach Tov Shemot 3:18לקח טוב שמות ג׳:י״ח

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. כדי להסיתן לרדוף אחריהם.

Lekach Tov Shemot 8:23לקח טוב שמות ח׳:כ״ג

דרך שלשת ימים. הוא דרך הר חורב.

Rashbam Shemot 3:12רשב״ם שמות ג׳:י״ב

As for that which you said," [who am I] THAT I SHOULD FREE THE ISRAELITES FROM EGYPT?" – i.e. "through what claim that I say to Pharaoh will he listen to me and free them?" – WHEN YOU FREE THE PEOPLE FROM EGYPT I command you now that you should WORSHIP GOD AT THIS MOUNTAIN and offer sacrifices. This is the claim that you should make, for he will let them go to sacrifice to God. Even though it is not spelled out clearly here, below (vs. 18) the text clarifies, "They will listen to you; and you will go with the elders of Israel to the king of Egypt [and say] ... `Now therefore let us go a distance of three days into the wilderness to sacrifice'." Each and every time that is what Moses said to Pharaoh. Similarly one finds concerning Samuel that when God commanded him to anoint David, Samuel said to God (I Sam. 16:2), "If Saul hears of it he will kill me." Then God answered him, "Take a heifer with you and say, `I have come to sacrifice to the LORD'." So here also God wisely charged Moses, "WHEN YOU FREE THE PEOPLE, this is what you could say to him." Those who interpret these verses as referring to other matters are totally wrong.

ועל מה שאתה אומר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, כלומר באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם, בהוציאך את העם ממצרים – אני מצוה לך עכשיו שתעבדו את האלהים על ההר הזה – ותקריבו עולות. וטענה זו תוכל לומר, כי לזבוח לאלהים יניחם ללכת. ואע"פ שכאן לא פירש, לבסוף מפרש ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו' (שמות ג':י"ח) ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הקב"ה למשוח את דוד, אמר שמואל להקב"ה ושמע שאול והרגני (שמואל א ט"ז:ב'), והקב"ה אמר לו עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לי"י באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה בהוציאך וגו' וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים עיניינים אחרים, אינם אלא טועים גמורים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 5:3אבן עזרא שמות פירוש שני ה׳:ג׳

ומשה השיבו לא נכון לעשות כן בארץ, רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו, וזה המרחק הוא בין מצרים והר סיני להולך בדרך ארץ ישראל. ושם זבחו, ככתוב תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג':י"ב). ועוד, ויבן משה מזבח תחת ההר (שמות כ"ד:ד'). גם המזבח שבנה לחלושת עמלק בהר סיני הוא, כי כתוב ויחנו ברפידים (שמות י"ז:א'), ושם כתוב הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שמות י"ז:ו'). ובבא הארבה נתן רשות למקצת ישראל ללכת לזבח. ובמכת חשך נתן רשות ללכת כלם, רק המקנה שלהם לא ילך עמם. וכראותם שבא הדבר והכה הבכורים, אז נתבררו להם דברי משה, פן יפגענו בדבר. על כן כתוב כי אמרו כלנו מתים (שמות י"ב:ל"ג) וגרשו אותם המצרים ללכת לזבח, גם השאילום.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 10:10אבן עזרא שמות פירוש שני י׳:י׳

ויאמר... יהי כן י"י עמכם – שאתם אומרים עמכם. וטעם ראו כי רעה נגד פניכם – קרובה היא הרעה שתבא אליכם מאתי, נגד פניכם היא. ועם זה הטעם הוא דבוק כי אתה אתם מבקשים כי דין הוא שאעשה ככה. עתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עד שיכזב. רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצרים היתה שישובו, על כן השאילום. ובעבור דבר אחר, שאלו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו, לא היה רודף אחריהם. והשם צוה לעשות כן עד שירדוף אחריהם ויטבע. והנה זה מפורש, וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות י"ד:ב'). ואין להרהר אחר מעשה השם, כי הכל עושה בחכמה, אע"פ שהיא נעלמת מעיני החכמים. והנה בדברי דוד, בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ (שמואל ב ה':כ"ד).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 11:4אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״א:ד׳

ובהיות ישראל קרובים לצאת, ושאלה (שמות ג':כ"ב). ולולי שנתן השם החן לא היו נותנין להם כלום. ודע כי דבר גדול היה. וצדיקים גמורים היו ישראל, שלא גלו הסוד, והוא שפרעה חשב על דברי משה דרך שלשת ימים שילכו וישובו אל מצרים. וחלילה שהנביא דבר כזב, כי לא אמר לעולם נשוב. וחכמת השם נשגבה מדעתנו. ואשר נראה לי שהיה זה הדבר בעבור שני דברים: האחד, שיתנו להם כלי כסף וזהב. ואלו ידעו שלא ישובו, לא היו נותנין. והדבר השני, שיטבע פרעה וחילו. כי אלו היו הולכין ברשותו, ואין בלבו שישובו, לא רדף אחריהם. והעד, ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות י"ד:ה').

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:31אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:ל״א

ויקרא – מדרך הסברא, כי משה ואהרן לא היו בליל חמשה עשר בארץ רעמסס עם בני ישראל, רק במצרים שהיתה מקום המלוכה שהיה שם פרעה. והנה יצאו הם מפתח ביתם במצות השם בחצי הלילה, ונתן להם רשות פרעה שילכו ישראל לעבד את השם... כדברכם – שתלכו דרך שלשת ימים. גם כאשר דברתם – וגם מקננו ילך עמנו (שמות י':כ"ו).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 14:2אבן עזרא שמות פירוש שני י״ד:ב׳

ולפי דעתי בעבור שאמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר (שמות ח':כ"ג), נראה לפרעה מדבריו, כי כבר ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם. וכאשר ישמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר, ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת, אז יחשב פרעה כי כל מה שדבר משה בערמה דבר, ואשר שאלו ממצרים דבר ערמה, כי אין דעתו לזבוח, כי אם לברוח, כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע אי זה דרך יתפש.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 14:2-5ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ד:ב׳-ה׳

(ב) וישובו – איני רוצה שתהיו בדאים, שאמרתם דרך שלשת ימים (שמות ג':י"ח) ותחזרו, וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם. ולכך תשובו, לעמוד על אמונתכם. (ג) ואמר פרעה לבני ישראל – ואני אשים בלבו של פרעה שיאמר על בני ישראל שהם נבוכים – מסוגרים ומעורבבים, כמו נבכי ים (איוב ל"ח:ט"ז). (ד) ורדף אחריהם – שיצא לקראתם למלחמה, וכשינוסו, ירדפם ולא יניחם לחזור. והרי הפשיעה עליו ועל עמו, שלא הניחום לחזור, ולא להשיב להם מה ששאלו מהם. ואכבדה בפרעה – אכביד מכתי עליו. (ה) ויוגד למלך מצרים – מספרי לשון הרע היו, שהיו אומרים ודאי לא כיוונו כי אם לברוח. ויהפך לבב פרעה – נהפכו למחשבה אחרת, שבתחילה גרשום בחזקה, ועכשיו רצו להחזירם. ויש לפרש ויהפך לשון צער, נצטערו על ששלחום, כמו נהפך לבי בקרבי (איכה א':כ'). מעובדינו – מעבוד אותנו.

R. Yehuda HeChasid Shemot 8:23ר״י החסיד שמות ח׳:כ״ג

דרך שלשת ימים נלך במדבר. למה לא אמר נלך מכל וכל, וי"ל אם היה אומר לו כך לא היו שואלים להם כלום.

Chizkuni Shemot 3:18חזקוני שמות ג׳:י״ח

נקרה עלינו – בשבילנו, כמו כי עליך נשאתי חרפה. דרך שלשת ימים – וכן עשו, כדכתיב ויחנו ביום השני באיתם בקצה המדבר.

Chizkuni Shemot 8:23חזקוני שמות ח׳:כ״ג

דרך שלשת ימים נלך במדבר שכן ביום השני חנו בתחלת המדבר, כדכתיב ויסעו מסוכות ויחנו באיתם בקצה המדבר, פירוש בתחלת המדבר.

Chizkuni Shemot 14:2,4חזקוני שמות י״ד:ב׳,ד׳

(ב) וישבו אין אני רוצה שיחזיקום מצרים בדאים שקבעו להם זמן דרך שלשת ימים נלך במדבר. (ד) ורדף אחריהם כשיצא לקראתם למלחמה הם ינוסו והוא ירדפם ונמצאת הפשיעה עליו ועל עמו שלא יניחום לחזור ואין עליהם להשיב להם את מה ששאלו שהרי הניחו להם בתיהם ושדותיהם וכליהם.

Ramban Shemot 3:12רמב״ן שמות ג׳:י״ב

ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות – רבו הפירושים במקרא הזה. והנכון על דרך הפשט, כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה שני דברים, שירד להצילו מיד מצרים, והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גושן עצמה או קרוב משם, אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני. ומשה נתירא משתיהן, ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, אני שפל אנשים רועה צאן והוא מלך גדול, ואם אומר אליו לעזוב את העם כלו יהרגני, כענין שאמר שמואל ושמע שאול והרגני (שמ"א ט"ז:ב'). ואמר עוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים, כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען, כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם, כאשר אמרת להעלותו אל ארץ טובה ורחבה אל מקום הכנעני. כי ההצלה מיד פרעה אינה תלויה בהם, אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם, או יגרשם מארצו על כרחם. ועוד כי הם עצמם ישמעו אל כל אדם בזה, כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה, אבל העלייה לארץ הכנעני לא ישמעו בה. וכן היה הדבר שהיתה מלחמת העמים ההם קשה עליהם מתחילה ועד סוף ופחדתם ממנה במצרים ובמדבר. זאת יראתו של משה רבינו מפרעה ופחדתו מהם. ועל שתיהן ענהו ה', אמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך. וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם, כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו, וגם בך יאמינו לעולם, ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום. והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש, כי כן יהיה בעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה. והנה למשה אות במה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיחו להצילו, ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני. כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים לזבוח לאלהים בודאי ישמעו ויעשו כן בין ברצונם בין שלא ברצונם.

R. Bachya Shemot 3:18ר׳ בחיי שמות ג׳:י״ח

דרך שלשת ימים. חס ושלום שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח, אלא כדי לקבל המצות, כי רצה הקדוש ברוך הוא להכניסם במצות מעט מעט, שהרי נצטוו תחלה על השבת במרה, וכענין שמצינו באברהם שלא אמר לו מיד, קח נא את יצחק, אלא: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (בראשית כב, ב).

Ralbag Shemot Beur HaParashah 3:18רלב״ג שמות ביאור הפרשה ג׳:י״ח

והנה ייעד ה' יתעלה אותו שהם ישמעו לקולו, ואמר לו שיבוא אחר זה הוא וזקני ישראל אל מלך מצרים ויאמרו אליו: ה' אלהי העברים נגלה לנו וביקש ממנו שנעבדהו, ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו. והנה צוה לו ה' יתעלה שיאמר זה המאמר לפרעה בזה האופן, ולא יגלה לו שכוונתו להוציאם ממצרים במוחלט, כי אם ידע פרעה שלא ישובו - לא יתרצה בזה בשום פנים, וה' יתעלה יעשה תמיד מה שיעשהו בסיבות היותר נאותות אל שיגיע מהם התכלית הדרוש. ולזה אמר לשמואל: 'עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבֹּח לה' באתי' (שמואל א טז, ב), כדי שלא יהרגהו שאול. וכן צוה למשה לאמר זה המאמר, כדי שיתכן שישיג בו מבוקשו מפרעה; עם שזה המאמר היה גם כן צודק, כי הם זבחו שם זבחים לה' יתעלה בעת שניתנה להם התורה, כמו שמבואר בסוף פרשת ואלה המשפטים (כד, ה).

Derashot HaRan 11דרשות הר״ן י״א

אבל יש כאן שאלה, שלאחר קריעת ים סוף מצינו כתוב (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואם כן נראה שקודם זה לא היתה אמונתם שלמה עליהם. ויש לומר בזה, שתיכף שעשה משה האותות, האמינו בו אמונה גמורה, כמו שאמר ויאמן העם. כי לא האמינו בו יותר בקריעת ים סוף, ממה שהאמינו בו בכל האותות שעשה במצרים, שכולם היו יוצאים מטבעו של עולם ומנהגו. אבל הדבר הזה מבאר הרבה ספיקות גדולות ונופלות בענין יציאת מצרים. והוא, שמתחילה כשעשה האותות, האמינו בו אמונה שלמה, אבל לאחר מכאן, ראו בעיניהם דברים של תימה, שצריכין להתבאר. ראשונה, שאחר אשר פקד ה' את בני ישראל, ורצה להצילם מיד מצרים, ולהנחילם את הארץ, וצוה למשה שיאמר אל זקני ישראל כמו שאמר (שמות ג טז-יז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' פקוד פקדתי אתכם וגו' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש וגו', מאי טעמא לגנוב דעתו של פרעה כלל, שיאמרו לו (שם יח) אלהי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, והנה זה דרך העבדים שאין ידם תקיפה, שרוצים לברוח, ומתנכלים על אדוניהם לברוח, ולמה משה ואהרן שהיו שלוחי ה', לא יאמרו אל פרעה ביד רמה, שהגיע קיצם של ישראל ליגאל, ושלא ישתעבד בהם עוד, היד ה' תקצר מהכניע לבו של פרעה להודות הדבר גם כי יאמרו אליו בפירוש, הלא אם לא יספיקו בזה עשר מכות, יוסיף עוד עליהם כהנה. וזה באמת ענין, שראוי שיספקו ממנו ישראל בשלמותו של משה, ואף על פי שהאמינו בו במשה בתחילה על פי האותות כמו שאמר ויאמן העם, שהיה להם לספק אם הוא שליח השם יתברך כמו שאמרנו, למה ירא מהגיד לפרעה הדבר כמו שהוא. וזה באמת ענין סתום צריך להתבאר. ואפילו אם נדחוק בזה, ונאמר שעשה כן כדי להראות קושי ערפו של פרעה, שגם בדבר הקל ימאן לשמוע בדבר השם יתברך, עדין נשאר לנו מקום ספק גדול, באמרו (שמות יא ב) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו' כלי כסף וכלי זהב. וזה באמת יראה ענין זר או תמוה מאד, שאף על פי שאנשי מצרים היו חייבים להם שכרן שנשתעבדו בהם כמו שאמרו בסנהדרין (צא א), לא היו ראוים לבא עליהם בעקבה ובדרכים של אנשי רמיה. שאפילו לא היתה ידם תקיפה עליהם, לא היה ראוי לעשות כן, וכל שכן אחר שיד ה' יתברך תקיפה וחזקה עליהם, למה הוצרכו לעשות כן, כי אם לומר תנו לנו שכרינו שנשתעבדתם בנו כך וכך ממון. והרי אמרו חכמינו ז"ל (ב"ק כז ב) אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות שלא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל. וכל אלו הדברים מתמיהין בעצמם, וראוי שיפול ספק מצידן לישראל בנבואתו של משה. אבל היתר אלו שני הקשרים, הוא דבר אחד, שמדרכי השם יתברך הוא להביא עצות מרחוק להפיל (שונאתו) [שונאיו] בדינו ולקחת נקמתו מהם... וה' יתברך כיוון ורצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל, כמאמר יתרו (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם, ורצה להביאם בענין שהם בבחירתם יכנסו במים וימותו שמה. ואילו הודיע משה לפרעה הענין בתחילה, שהגיע קיצם להגאל, אין ספק שהיה מסכים בכך מתוקף המצוה, ולא היה רודף אחריהם עוד, כי למה ירדפם אחרי שבעודם ברשותו פטרם ושלחם מאתו, [לפיכך] לא רצה השם יתברך שיאמר משה לפרעה הענין כאשר הוא, אבל שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח, שכאשר יגידו לו אחר כך כי ברח העם, יחשוב פרעה מה שחשב, וכן היה ראוי אליו לחשוב שכל מה שעשה משה רבינו עליו השלום לא בא מאת השם יתברך, אבל נעשה בעקבה וברמיה, כי לולא כן, למה יגנוב לבבו לאמר שאינם הולכים רק לזבוח. ולזאת הסיבה עצמה צוה וישאלו איש מאת רעהו, שעם היות שממונם היה מותר להם, ויכולין לקחתו, צוה שיבאו בעקבה, שאף על פי שיהיה זה לישראל דבר זר, וזה אמרו (שמות יא ב) דבר נא באזני העם, ואין נא אלא לשון בקשה (סנהדרין פט ב), והוא כאומר ידעתי שהם אנשי חיל שלא יחפצו במרמות ותוך, עם כל זה תחלה פניהם בשמי שיעשו ככה, ולא ישאלו למה. וכאשר הוגד למלך מצרים ולעמו שישראל בורחים, אין ספק שחשדום באנשי דמים ומרמה, שאם לא כן למה יתנכלו אליהם בדברים האלה, וכל זה הניעם בלי ספק לרדפם. שאילו אמר משה תחילה שישלחם ולא ירדפם עוד, ושיתנו להם שכרם גם כן, אין ספק שאחרי היות כן, לא היו זזים ממקומם. וכונת כל אלו הדברים, היתה נעלמת מישראל, ואולי גם ממשה. ולסיבת כל זה היה ראוי שיספקו ישראל בשליחותו של משה, אף על פי שהאמינו בו בתחילה. והוא שרמז ואמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כלומר אז הכירו שכל מה שהיו מופלאים ממנו תחילה ומסתפקים בו, לא היה, רק לסבב שמצריים עצמם יכנסו בים. ולזאת הסיבה בעצמה הוא שכתוב בקריעת ים סוף (שם כא) ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וגו', ואין ספק כי הרוח הזה לא היה מספיק לקרוע את הים, אבל רצה השם יתברך להטעות פרעה, שיחשוב שהפעל ההוא היה טבעי לא נס, שאלולי היה חושב כן, לא היה רודף אחריהם. ואין להפליא, איך היה מדרכי ה' יתברך להטעותו בזה, שהוא הטעהו ביותר מזה, כשצוה שיחנו ישראל לפני פי החירות (שם ב), כדי שיאמרו יראתם תבעה עלבונם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא על הכתוב שם). והנה הותרו בזה ספיקות רבות, שראוי לכל משכיל שיספקו. והעולה מכל מה שכתבנו, הוא שמתחילה האמינו ישראל במשה על פי האותות, ואם כן כבר ידענו הדרך אשר ראוי שיאמן בו הנביא. ולזה הספיק אליו באמרו (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני, כלומר שנתאמת נבואתו כאשר נתאמתה נבואתי. ומה שכתב בקריעת ים סוף (שמות יד לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הוא מה שהותרו מהם הספקות, ונתבררו להם המבוכות שנפלו באמצע, כי דרכי ה' נשגבים מאד, אשר אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא. והנה אנו רואים בגאולה זו של מצרים, שבאותה עת בעצמו שהיתה הגאולה ובה היו רואים עצמם נגאלים, ועם כל זה היו רואים פעלים ומעשים שהם סיבת גאולתם, ואף על פי כן היו נלאים לעמוד על סיבתם עד שגילה ה' יתברך ענינם. כל שכן אנחנו, שראוי שנהיה סכלים יותר בגאולה עתידה. מפני זה כתב הרמב"ם ז"ל (מלכים י"ב:ב') שלא יודעו הדברים ההם איך יהיו עד שיהיו.

Sefer HaNitzachon 51ספר הניצחון נ״א

נלכה נא דרך שלשת ימים וגו': מה שלא אמרו שלחינו לחפשי להודיע רשעתו של פרעה ששאלו ממנו בתחילה רק דבר קטן. ואפילו הכי לא שמע לקול הש"י. אבל לאחר כן אמר שלח עמי ויעבדוני ולא אמר ויזבחו אלא ויעבדוני כלו' יעבדו לי ולא לך וכן לבסוף אמר סתם ואחר כן אצא וגו'.

Akeidat Yitzchak 35עקדת יצחק שער ל״ה

(ט) ועתה נלכה נא דרך שלשה ימים וגו' ואני ידעתי וגו' ושלחתי את ידי וגו' ונתתי את חן העם וגו', זאת היתה עצה עמוקה אלהית, להראות לכל חוזק לבו וקושי ערפו של פרעה הידוע אליו, אשר עליו יצדקו משפטי השם יתב' ומכותיו הנאמנים אשר ישלח בו ובעמו, והוא כאשר צוה שלא יבקשו ממנו רק שירפה מהם כעשרה ימים, ללכת שלשת ימים במדבר לזבוח לאלהיהם, ומסתמא יובן מדבריהם שאחר ישובו, ועם כל זה לא ישמע, וכל שכן אם יאמרו לו לשלחם כלה. וזה אומרו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך כי ידעתי את מריו ואת ערפו הקשה.

Abarbanel Shemot 3אברבנאל שמות ג׳

השאלה הט"ז באמרו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים איך צוה יתברך למרע"ה שיאמר בשמו דבר כזב ושקר ויותר טוב היה שיאמר בביאור שלח את העם מתחת סבלות מצרים ומה תועלת היה בספור הזה אחרי שפרעה בעל כרחו ישלחם מארצו ולא מפאת דבריהם. וכבר העיר הר"ן על זה הספק בדרשותיו והשיב שעשה הב"ה זה כדי שירדוף פרעה אחרי בני ישראל כאמרו כי ברח העם ודבריו בלתי מספיקים כי הנה לא קצרה יד ה' מהקשות לב פרעה לשירדוף אחריה' מבלי שיצטרך להונאת דברים שהוא דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי והספק הזה יפול גם כן במאמר ושאלה אשה משכנתה וגו' ועליו השיב הר"ן גם כן התשבה הנזכרת והוא מבואר שיתחייב לו הביטול אשר זכרתי. ועוד שאין עתה עת המעשה עד סוף המכות במקום אשר נאמר דבר נא באזני העם וישאלו אם כן בתחילת השליחות מבלי צורך למדו דבר שקר העוה... ואמנם למה צוה הב"ה שיאמרו לפרעה דרך שלשת ימים כבר כתבתי דעת הר"ן בו בדרשותיו שהוא כדי שיתפעל אחר כך לב פרעה כאשר לא ישובו אחרי ג' ימים מהמדבר באמרו כי בורח הוא כי אם היה מתחלה שולח אותם בהחלט מבלי תנאי שיחזרו אחר אותו זמן מוגבל לא היה רודף אחריהם ולא היה נטבע בים סוף הוא וכל חילו. ויותר נכון אצלי לפ' שעשה הב"ה כן כדי להראות לבני אדם חוזק לב פרעה וקושי ערפו ושעליו יצדקו משפטיו ודיניו ומדותיו על פרעה ועל מצרים יען וביען לא בקשו ממני ללכת כי אם דרך ג' ימים לזבוח לאלוהיהם ומסתמא יובן מדבריהם שאחר כך ישובו ולא שמע אל תפלתם ואל תחנתם וכ"ש אם יאמרו לו לשלחם כלם שבלי ספק לא יאבה להם ולא ישמע להם הנה מפני זה צוה למרע"ה שתהיה בראשונה שאלתו ובקשתו דבר מועט דרך ג' ימים להבחין בו ערפו ומצחו הקשה וז"ש מיד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה כלומר ועם היות השאלה הזאת דבר מועט אני ידעתי רוע לבבו שלא יכנע גם לדבר המועט ההוא ועכ"ז לא אמר שאחרי ג' ימים ישובו אלא שילכו במדבר דרך ג' ימים וכן היה שהלכו שם כל אותו זמן וזמנים אחרי' הנה אם כן לא שקר משה בדבריו אבל העלים הכוונה מפני אותה סבה שזכרתי והוא אמרו מיד ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' ופי' הפסוק הזה כך הוא אצלי ואני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וגם ידעתי שלא תלכו ביד חזקה ר"ל של ישראל שלא יעצרו כח עם היותם אוכלוסים רבים להלחם במצרים ולעלותם מן הארץ ביד חזקה ובזרוע נטויה שלהם הנה א"כ לא יצאו ברצון פרעה וזרועם של ישראל ג"כ לא יושיע למו האמנם יצאו באופן אחר והוא שאשלח ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואח"כ ישלח אתכם ואל תחשוב שמפני זה יהיו בני ישראל שנואים מהמצרים כי אנכי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים באופן שכאשר תלכו משם לא תלכו ריקם כי תשאל כל אשה יהודית משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ובזה יהיה ליש' שכר חלף כל כלי בתיהם הכבדות אשר יעזבו בבתיהם לשכניהם וז"א ונצלתם את מצרים שיהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה פועל זה מפני שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם וגם מפני השעבוד שנשתעבדו בכם ואין התנצלות גדולה מזו וגם על הדבר הזה כתב הר"ן שגזר הב"ה בו כדי שבעבורו ירדפו המצרים אחרי בני ישראל ויהיו נטבעים בים סוף וסבה נכונה היא. האמנם במעמד בין הבתרים כבר נאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולכן אין המלט מהיות הדבר הזה להם חלף עבודתם.

HaRekhasim Levik'ah Shemot 11:2הרכסים לבקעה שמות י״א:ב׳

וישאלו – חק מעולם היה להעניק המשולח, ונאמר אלמנות שלחת ריקם, כי עתה ריקם שלחתני, ופלשתים אמרו לא תשלחנו ריקם על הארון. והקב"ה ידע כי המצריים יעברו חק זה. גם ידע כי יצאו ישראל בחפזון ואין עת לקחת מיד מצרים מאומה. לכן צוה ימים או עשור לפני צאתם לקחת די הענקתם חלף עבודתם הקשה. ובצאתם, בנפול אימת מות על מצרים וגרש יגרשום, יתנו כל אשר להם בעד נפשם למהר לשלחם ויעזבו בלב שלם בידם את אשר השאילום, ועתה במשפט בא לידם.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 3:18הכתב והקבלה שמות ג׳:י״ח

דרך שלשת ימים. הוא ית' צוה שבתחלה יבקש ממנו דבר קטן כזה ללכת דרך ג' ימים, להבחין בו ערפו ומצחו הקשה, וזה שאמר מיד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מ"מ להלך כלומר עם היות שבקשה זו הוא דבר קטן ידעתי רוע לבבו שלא יכנע להתרצות גם לזה ועם כל זאת לא אמר לו בבירור שישובו אחר ג' ימים, ולא הוציא משה מפיו דבר שקר (רי"א ורי"ע), עיין דבריהם שהשיבו על האומר שהיתה בקשה זו דרך ערמה כדי שישאלו להם הכסף והזהב והשמלות, ומסבת השאלה הזאת ירדפו אחריהם ויאבדו כולם בקריעת י"ס (ומצאתי דעה זו ברבה), כי הקצור קצרה יד ה' לקיים הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול באופן אחר שלא בדרך ערמה, ולסבב סבה אחרת להאבידם מן העולם; וגם התורה העידה שלא רדפו אחריהם מסבת כספם וזהבם שהשאילום, ולא אמרו כ"א מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ולא הזכירו מאבוד הונם ורכושם. והנה אחרי אשר מיאן גם הבקשה הקטנה הזאת שוב שאל משה ממנו כמה פעמים השלוחין הגמורים והחפשית הנצחית כמו שיבואר אח"ז. וכמ"ש (כאן כ') ואח"כ ישלח אתכם, ישלח בבנין הכבד יורה על החפשית המוחלטת.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 4:23הכתב והקבלה שמות ד׳:כ״ג

שלח ויעבדני. מלת שלח הוא מן הכבד, כי השי"ן פתוחה והלמ"ד דגושה, וההבדל בין הכבד והקל הוא, שליחות בקל יורה על שליחות בלתי מוחלטת כ"א לחזרה, כמו שלח נא ביד תשלח, שלח העז את מקנך, וישלח יעקב מלאכים, אשלחך אל פרעה, וכל אלה שליחות לחזרת המשולח, אבל שליחות בכבד שליחות לחלוטין ולצמיתות, כמו וישלח את היונה מאתו, לא אשלחך כ"א ברכתני, שלח תשלח את האם, וכן כאן שהוא בכבד על כן המכוון בו שליחות לחלוטין, ותרגומו (ענטלאססען), וכן לשון ויעבדני יבואר ע"ד התואר (אין מיינעם דינסטע טרעטען) לא ע"ד הפועל (מיר דיענען), ר"ל שאין המכוון במלת ויעבדני לעשות לי עבודה מה ואח"כ ישובו אליו, אבל טעמו להיות עבדים לי, להשאר לעולם עבדי ולא ישובו אליך, כענין זרע יעבדנו יספר לה' לדור, וכן כי בהר קדשי יעבדוני בית ישראל, שהמכוון באלה ע"ד התאר, יהיו עבדים, וכמו שהודיע הוא ית' למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. הנה בלשון שלח ויעבדני שאמר לו כמה פעמים הזהירו, לשלחם חפשי לחלוטין ולצמיתות עלמין, אחרי סירובו מלמלאות הבקשה הקטנה ללכת ג' ימים במדבר.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 10:11הכתב והקבלה שמות י׳:י״א

אתם מבקשים. לרש"י בא ההווה במקום עבר והראוי בקשתם, ואם נפרש מלת כי כטעם אם התנאי, כמו כי תפגע שור אויבך, מלת מבקשים על מכונו הראוי, וטעמו אם באמת את עבודת ה' אתם מבקשים (ווענן דיזעס איהר פערלאנגעט) ואין מחשבותיכם לרעה לברוח ממנו לגמרי.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 12:32הכתב והקבלה שמות י״ב:ל״ב

וברכתם גם אותי. י"א שהלשון מהופך והראוי גם תברכו אותי, וא"צ לזה, ופירושו כמ"ש הרמב"ן כאשר תזבחו להשם אשר אמרתם ותתפללו על נפשותיכם תזכירו גם אותי עמכם לברכני ואת ממלכתי, כי בכלל ברכת המלך שלום כל המלכות. לפירושו היה לו לומר דבר זה אחר אומרו לכו עבדו את ה'. והראב"ע פירש כי מלת גם מתחבר עם צאנכם ובקרכם קחו, וטעם וברכתם גם אותי שנתתי לכם זבחים ועולות, ואין זה מבואר במקרא, ולדעתי אין וברכתם שיתפללו בעדו, רק הוא הודעה להם שביציאתם תגיע לו ברכה וטובה גדולה, כי כבר סבל צרות רבות ורעות מסבת החזיקו אותם עד הנה, ואם יצאו עתה לחירותם גם הוא יצא לחירות מכל העונשים אשר סביב שתו עליו לסבתם, ואין לך ברכה גדולה מזו להיותו מעתה בלי דאגה ופחד פן יתחדשו עליו עוד גזירות מכות ועונשים וכמו שאתם תשאו ברכה ביציאה זו להיותכם נפטרים מעול השיעבוד, ככה תשיגו גם לי ברכה להיותי נפטר מעול צרות העונשים האלה.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 13:17הכתב והקבלה שמות י״ג:י״ז

ויהי בשלח – לא אמר בצאת ישראל ממצרים, יראה שהודיענו התאמתות רצונו ית׳ ויציאת כוונתו אל הפועל, שהוכרח פרעה להוציא את בני ישראל מארצו לחירות עולם ולחפשית הנצחית, כפי המכוון במלת בשלח בשי״ן פתוחה ודגושת הלמ״ד שהוא מן הכבד, להורות על השלוחים הגמורים והחלוטים, דבנין הקל יורה על השליחות שהיא לחזרה, כמו בשלח שאול וישמרו את הבית, וזה הענין לא היה מבואר בלשון בצאת ישראל.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 14:5הכתב והקבלה שמות י״ד:ה׳

כי ברח העם. לשון זה קשה מאוד הלא הוא שלחם, כאשר יאמרו בעצמם מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, ואם נאמר על שלא היה דעתם לשוב אחרי לכתם ג' ימים, במה נודע לו שלא ישובו אחרי עברם במדבר דרך שלשת ימים, כי עדיין לא נכנסו בו, ומאיזה ענין הרגישו שאינם רוצים לחזור, הרי עדיין לא נתרחקו ממצרים דרך שלשת ימים, ועדיין לא הלכו אלא דרך יום אחד, ואם תאמר שאותו מהלך יום ראשון מרעמסס לסכות היה דרך שלשת ימים כמ"ש במכילתא מרעמסס לסכות ק"כ מילין ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום, א"כ למה המתינו עד שעברו שלשת ימים ולא הרגישו מיד אחר יום ראשון, ועוד דרך שלשת ימים במדבר אמרו תחלה והיינו שיצאו מתחומי העיר ויכנסו במדבר, א"כ מהלך יום ראשון מרעמסס לסכות ע"כ אינו מן הענין (ע' רא"ם), ואמר הרי"א בראותם ששבו ישראל אחורנית בדרך אשר הלכו בה, זה יורה כי משה בערמה דבר, ושלא היתה כוונתו לזבוח רק לברוח. והרמ"א אמר כי ברח העם ירצה ברחו מקצה המדבר וישובו אחור מאימת נחש שרף ועקרב שראו שם לכן נזורו אחור, וטעמו כענין סגר עליהם המדבר, ע"כ. ולולי יראתי הייתי אומר כי ברח כאן ענינו מאוסר ומקושר (פערשלאססען, פערשפעררט, פערריגעלט) מענין בריח (ריגעל) המאסר ומקשר הדלתות, וזה כי בחנותם לפני פי החירות שהוא המחוז אשר משם ישפך י"ס אל תוך לשון ים ארוך ורחב הנקרא חירות, ומקום השפיכה הוא מקום צר ולכן נקרא פי החירות, ומקום תחנותם בין מגדל איתם ובין הים, ובפרט לפני בעל צפון והוא בית ע"א העומד לצד צפון של מגדל מצרים, וחשב פרעה שבמקום ההוא בנקל יהרגם כולם כאיש אחד, כי ממגדל הגבוה ילחמו להם וכן מבעל צפון ולא יהיה להם פליטה רק לירד לים ולהטבע בו כי אין להם מקום מפלט לנטות ימין ושמאל, הנה הם חונים במקום שהם מסוגרים וכלואים (אין דער ענגע), וטעם ברח כטעם הפך לבם לשנוא עמו (תהלים ק"א) שהוא לרד"ק כמו נהפך לבם.

Shadal Shemot 3:18שד״ל שמות ג׳:י״ח

ועתה נלכה נא וגו': אין ספק כי הבקשה הזאת היתה בעקבה כי לא היתה דעתם לחזור; ומאחר שהוא היה מעכבם ומשתעבד בהם בלא שום דין, אין לתמוה אם ציווה ה' להתפתל עם העיקש. והנה אין ספק, שאם כ"כ היה משה מסרב ללכת בשליחות ה', יותר היה מסרב, אם היה ה' מצווהו לומר לפרעה שישלח את ישראל לצמיתות, כי אז לא היה משה מקבל עליו בשום פנים, כי לא ימלאהו לבו לומר לפני המלך. אתה הרעותה לעם הוה ועתה שלחם חופשים לנפשם; ואולי ג"כ שאם היה אומר לו כן, היה פרעה ממיתו גם היה מתאכזר יותר ויותר על ישראל ק"ו ממה שהכביד עולו עליהם באמרו (למטה ה' י"ז): נרפים אתם נרפים תכבד העבודה על האנשים ותבן לא ינתן לבם; וה' לא יהפוך לב בני אדם, ובפרט לב הרשעים הגמורים הראויים לעונש ולא לשכר טוב. ובעל העקדה כתב: זאת היתה עצה עמוקה אלהית להראות לכול חוזק לבו וקשי ערפו של פרעה, והוא באשר ציוה שלא יבקשו ממנו רק שירפה מהם כעשרה ימים ללכת שלושת ימים במדבר לזבוח לאלהיהם, ומסתמא יובן מדבריהם שאחר ישובו, ועם כל זה לא ישמע, וכ"ש אם יאמרו לו לשלחם כלה, עכ"ל; ואין זה צודק, כי אמנם עיקר סירובו של פרעה היה מפחד שלא ישובו, כאמרו מי ומי ההולכים (י' ח') לכו נא הגברים (י' י"א), רק צאנכם ובקרכם יוצג (י' כ"ד), כלומר לערבון; ואם היה ירא שלא ישובו עוד, אין להאשימו על זה. ותלמידי מוהר"ר יצחק פארדו משיב, שאם מיד היה פרעה שואל ערבון היה הדין עמו, אבל הוא לא אמר לכו נא הגברים רק אחר המכות, ובהפך בתחילת הענין לא לבד שלא אמר להם תנו לי ערבון שתשובו, אבל התאכזר והקשה עולו עליהם, ובזה הראה רע לבבו.

Netziv Shemot 3:18נצי״ב שמות ג׳:י״ח

נלכה נא דרך שלשת וגו'. להודות לו ולברכו על הטוב והחסד. ומה שצוה הקב"ה לומר כן שילכו רק דרך שלשת ימים ולשוב, מובן שהיה כדי שיגיע לשאלת כלים בשפע רב. וגם כדי שיגיע מזה לרדיפה אחריהם ויצא מזה קריעת ים סוף. אבל לא צוה ה' לומר משמו שילכו דרך שלשת ימים, שהרי מפי ה' לא יצא דבר אשר לא יהיה כן. אלא המה מעצמם מבקשים זה המשך ויכול להיות שאח"כ לא יניחם הקב"ה לשוב כלל. וע"ע להלן ה' ג'.

Netziv Shemot 5:3נצי״ב שמות ה׳:ג׳

ופי' עוד בזה המאמר בשם ה' נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. דמשמעו בברור שישובו אח"כ. וכך היה סבור פרעה בכל משך המכות. ועוד במכת הערב אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו גו'. אבל כ"ז היה בעוד לא היה מכת חשך ולא מתו עוד קטני אמנה והיו הרבה מכונים עברים משא"כ אחר מכת חשך ומתו בג' ימי אפלה הפחותים. וכל הנשארים היו בזה המשך מתעלים והולכים כמבואר להלן ר"פ וארא ו' ו' וכיון שהגיע למכת בכורות אמר משה לפרעה הלשון שאמר ה' לעיל ד' כ"ב. כה אמר ה' בני בכרי ישראל. ואמר אליך שלח את בני וגו' אז קם המאמר הראשון אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי. ולא היה עוד הדבור דרך שלשת ימים וגו'. ופרעה הבין כ"ז היטב. ע"כ בשלחו כלה שלח לחלוטין. אך עם מצרים לא ידעו מכ"ז כאשר יבואר בפ' בא.

Netziv Shemot 7:5נצי״ב שמות ז׳:ה׳

וידעו מצרים וגו'. אינו מדבר בידיעה שע"י עשר מכות. דא"כ היה לומר כך אחר ונתתי את ידי וגו'. או אחר והרביתי את אתתי וגו'. אלא ג"ז המאמר הוא מסדר הגאולה עד שיגיעו לגאולה שלימה דבאמת במכות עצמם לא נודע כ"כ יד ה' למצרים רק לפרעה שנעשה הכל לעיניו ונוכח כי דבר ה' הוא וכמבואר הלשון בכ"מ למען תדע וגו' אבל כל מצריים לא נוכחו כ"כ. וגם לא שלטו בהם המכות בתוקף עוזה כמו בסמוך לפרעה כאשר יבואר עוד. ומודיע ה' שאחר יציאה מקומית ולא היה עוד גאולה שלימה אלא מפרעה שהוא הוציאם לחרות לגמרי. וכמאמר ה' למשה לפני מכת בכורות. כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה אבל כל מצריים כסבורים היו שישובו לעבודתם ועל מנת כן השאילום כ"כ. אך בהגיעם לים סוף אז כתיב להלן י"ד ד' וידעו מצרים כי אני ה'. שאז ראו הכל את היד הגדולה שנעשה לעיניהם. וזהו דבר ה' כאן. וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים ולא אמר בנתני את ידי. כי לא היה שם דבר. אלא נטיית היד על הים לשוב על מצרים. אז והוצאתי את בני ישראל מתוכם. יהיה יציאה רוחנית והוא גאולה שלימה וע' להלן י"ב ל"ג.

Netziv Shemot 11:1נצי״ב שמות י״א:א׳

כלה, לא יחשוב עוד שישלח על משך ג"י אלא לגמרי יציאה לחרות.

Netziv Shemot 11:2נצי״ב שמות י״א:ב׳

וישאלו. שכל מצרים לא ידעו מחשבת פרעה ודבריו למשה וכסבורים שעוד ישובו למצרים וכמש"כ לעיל ז' ה'. ובספר במדבר ר"פ מסעי. מש"ה השאילום ולא היה בזה שמץ עולה שהרי בדין היה להקב"ה לצוות לבוז ג"כ אלא שרצונו ית' היה שיהי' בזה האופן כדי שירדפו אח"כ אחרי ישראל. וכדי שיצאו ישראל בחפזון כמש"כ להלן י"ב י"א. ובס' דברים ט"ז:ג' נתבאר יותר. דעת אלהים אין חקר.

Netziv Shemot 12:31נצי״ב שמות י״ב:ל״א

ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולא אמר מארצי להורות שלא כוון ליציאה מקומית בבד כמו שחשבו עם מצרים כמבואר במקרא ל"ג אלא יציאה לחלוטין והיינו מתוך עמי, כאשר היו רגילים להיות עם חיל מצרים יושבי מבצריו בתום ורעמסס וכמו שביארנו לעיל ו' ו' עפ"י ברייתא דת"כ שהיו עבדים למלוכה ולא לעבדיו, ועתה אמר שיצאו מתוך עמו, והטעם הוא כמו שכתב לעיל ה' ג', וזהו שאמר הקב"ה למשה כשלחו כלה גרש יגרש, וביארנו שלא ישלח על שלשה ימים אלא לחלוטין וע"ע מש"כ ריש פ' בשלח.

Netziv Shemot 12:35נצי״ב שמות י״ב:ל״ה

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'. מבואר שרבותא גדולה היה מה ששאלו ומלאו דבר משה מפי ה'. והיינו שיותר טוב היה שלא היו שואלים והיו מודיעים לכל מצרים דבר פרעה להוציאם לחירות. ובל"ס לא היו מסרבים מצרים ע"ז באותה שעה שנפל פחד ה' עליהם ואמרו כלנו מתים. אבל אחרי שמלאו דבר משה ושאלו מוכרחים היו להכחיש להם. וזה גרם שרדפו מצרים אחריהם בעת שנודעו כי ברח העם ולא כמו שהבטיחו לשוב. והיינו דאי' בברכות ד"ט ב' שאמרו למשה ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שחבוש בבה"א והיו אומרים לו בני אדם מוציאין ואתך למחר מבה"א ונותנין לך ממון הרבה וא"ל בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. ולכאורה אינו מובן המשל שהרי גם בלי שאלת כלים לא היו יוצאין קודם אבל לדברינו מובן יפה שעפ"ז לא הית' גאולה שלימה מאנשי מצרים עד קריעת י"ס.

Netziv Shemot 14:5נצי״ב שמות י״ד:ה׳

כי ברח העם. המה כבורחים ומתיראים שמא ירדוף אחריהם. ומזה הי' לפרעה לחשוב שלא אמר משה לישראל בשם פרעה שאמר לגרשם כלה מן הארץ שמורה על חירות גמורה. דא"כ למה המה כבורחים. והיה זה סיבה לרדיפת פרעה. דלולי הגדה זו לא היה רודף במה שנודע כי נבוכים הם בארץ. דמה לו ולהם. ומה איכפת לו ואין דרך מלך לחזור מדבריו אחרי אשר כבר עשהו. אבל אחרי כי הגידו לו כי העם אך כבורח הוא וגם נבוכים הם.

Netziv Bemidbar 33:4נצי״ב במדבר ל״ג:ד׳

ומצרים מקברים וגו'. לפי שבאמת לא נודע למצרים שבדעתם שלא לשוב להשתעבד להם. שהרי ע"מ כן השאילום. ומש"ה רדפו אחריהם כשנודע להם. וכמו שביארנו בס' שמות דרק פרעה המלך גרשם כלה ויצאו מדעתו לחירות. אבל לא מדעת המון עם מצרים. וא"כ האיך יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים. ע"כ ביאר הכתוב ומצרים מקברים וגו'. היו עסוקים בדבר צער. וגם באלהיהם עשה ה' שפטים. ע"כ היו נדהמים ומבוהלים מאד. ולא פנו לראות מה שנגד עינם.

U. Cassuto Shemot 3:18-19מ״ד קאסוטו שמות ג׳:י״ח-י״ט

נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו – דרישה ראשונה זו אינה עדיין דרישת רשיון ליציאה כללית של כל עם ישראל, אלא רק ליציאת האנשים שישתתפו בהקרבת הקרבנות: הנשים והטף והרכוש יישארו במצרים. לפיכך אין לראות כאן, כמו שחשבו מפרשים אחדים, כוונה להשיג אפשרות של יציאה שלא על מנת לחזור. יש כאן דרישה צנועה ומצומצמת, שבה יפתחו משה והזקנים את המשא והמתן הדיפלומטי עם פרעה, כדי להביא לידי גילוי את הרגשות והרעיונות שבלבו. האלהים מכיר את תעלומות לבו, ויודע מראש שהוא יסרב. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה – כלומר אף אם תדרשו את דרישתכם בחוזק יד (רמב"ן). אבל כדי שאפשר יהיה לבריות ללמוד לקח מן המאורעות, מן הצורך יהיה שייראו רגשותיו ורעיונותיו של המלך לעיני כל; וסירובו יוכיח בבירור שהוא עומד בעקשנותו ושמנוי וגמור אתו להשאיר בהתמדה את העול הכבד של השעבוד על צווארם של בני ישראל בלי הרף – בזה יוצדק דינו של האלהים.