תדהמת אחשורוש וכעסו
הקדמה
מדוע תדהמה וזעם כה רבים?
פרק ז' באסתר מכיל את אחת הסצנות הדרמטיות ביותר של המגילה. בו, אסתר מתחננת על חייה שלה ועל חיי עמה, וחושפת סוף סוף את זהותה1 וחושפת בפני המלך את מזימתו של המן:
(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. (ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ.
(3) And Queen Esther answered and said, "If I have found favor in your eyes, the king, and if it pleases the king, let my life be given to me at my petition, and my people at my request. (4) For we have been sold, I and my people, to be destroyed, to be slain, and to be exterminated; had we only been sold as slaves and maidservants, I would have kept quiet, for the adversary is not worthy of the king's loss."
אחשוורוש מגיב בתדהמה לכאורה, ושואל: "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא" – מיהו האדם שהעז לחשוב על תוכנית שכזו? כאשר אסתר מצביעה על המן, אחשוורוש עוזב את החדר בזעם, שב ומוצא את המן מתחנן על חייו על ספתה של אסתר, ומצווה לתלות את המן.
כיצד יש להבין את תגובתו הנדהמת והזועמת של המלך? כיצד ייתכן שלא ידע שהמן הוא האחראי לתוכנית? הרי אחשוורוש נתן את אישורו לכך רק ימים ספורים קודם לכן,2 ואף אם באותה עת לא היה מודע לכך שאסתר הייתה קורבן פוטנציאלי, עדיין היה עליו כעת לזהות שהמן היה אדריכל התוכנית!3 יתרה מזאת, בהתחשב בכך שהוא עצמו הסכים לכך, מדוע הוא כה זועם על המן? האם לא היה המן (כמו המלך) מופתע מכך שהגזרה תשפיע על אסתר?4
תחינתה של אסתר
תחינתה של אסתר מבלבלת באופן דומה. במבט ראשון, נראה כאילו היא פשוט מתחננת לרחמי המלך, בתקווה שיחוס עליה ועל עמה. אם כן, עם זאת, מדוע היא עושה זאת דווקא במשתה שאליו הזמינה גם את המן! יתרה מזאת, אף שייתכן שלמלך יש עניין אישי בהשארתה בחיים, אם רצה באמת להשמיד את עמה, מדוע היא חושבת שתחינתה תוביל אותו לבטל את הגזרה ולא פשוט להוציא פטור מלכותי מיוחד עבורה? לבסוף, מדוע היא מזכירה את האפשרות החלופית של מכירה לעבדות ("וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי"); כיצד הדבר מחזק את טענתה?
בקשתו המקורית של המן
כדי להבין טוב יותר את השיחה בין אחשוורוש לאסתר, עלינו לבחון את בקשתו המקורית של המן להשמיד את העם היהודי:
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. (ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. (י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים. (יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
(8) And Haman said to the king Achashverosh, "There is a certain nation, scattered and dispersed among the nations in all of the provinces of your kingdom, and their laws are different from other nations, and they do not keep the king's laws, and it is not worth it for the king to tolerate them. (9) If it pleases the king, let it be written that they be destroyed, and I will pay ten thousand talents of silver into the hands of those who do the work, to bring into the king's treasuries." (10) And the king removed his ring from his hand, and gave it to Haman son of Hammedata the Agagite, the enemy of the Jews. (11) And the king said to Haman, "The silver is given to you, and the people to do with them as is good in your eyes."
פסוקים אלה מעלים מספר סוגיות:
- "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" – המן מעולם אינו מזכיר במפורש את העם היהודי בשמו; האם היה ברור על מי הוא מדבר, או שייתכן שאחשוורוש לא ידע?
- "יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" – המן נותן רק הסבר בן משפט אחד לכך שעל המלך להשמיד את העם, ומדבר על כך שהוא שונה מאחרים ואינו מציית לחוקי המלך. האם זה באמת הספיק כדי להוביל את המלך לאשר תוכנית להכחיד עם שלם?
- "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל" – כיצד יש להבין הצעה כספית זו? האם זהו שוחד למלך, חלק מהשלל, או פיצוי על אובדן הכנסות ממס?
- מסירת הטבעת – כאשר אחשוורוש נותן להמן את חותמו, הוא מוסיף שהכסף ניתן להמן והעם נתון בידיו לעשות בו כרצונו. מעשים אלה מרמזים שאחשוורוש אישר את מזימתו של המן. האם הם מרמזים גם שלהמן היה שלטון בלתי מוגבל, או שהיו מגבלות כלשהן?
בגישות, נבחן את מגוון האפשרויות בהבנת הדינמיקה בין אחשוורוש, המן, ואסתר.