בל תוסיף ובל תגרע
הקדמה
היקף האיסור
בתחילת נאום ההלכה של משה (דברים ד':ב'), הוא מזהיר את העם מפני הוספה או גריעה מציוויי ה':
לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת י״י אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.
You shall not add to the word which I command you, neither shall you diminish from it, that you may keep the commandments of Hashem your God which I command you.
האזהרה חוזרת בניסוח דומה מאוד בדברים י"ג:א':
אֵת כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.
Whatever thing I command you, that you shall observe to do: you shall not add thereto, nor diminish from it.
הפסוקים אינם מבארים יותר מכך, ומשאירים לקורא לתהות מה בדיוק נכלל באיסור. עד כמה רחב היקפו? האם משה מתייחס לשינוי צורתם של חוקים קיימים או לחקיקת חוקים חדשים? אם אדם מקיים מצווה יותר פעמים מן הנדרש,1 או בזמן שלא נצטווה עליו,2 האם יהיה בכך עבירה? האם קיום מרצון של מצווה שהאדם אינו מחויב בה נכלל באיסור?3 ולבסוף, האם ההוראה כוללת רק ביטול מוחלט של חוק או גם אי־קיום פרטני?4
חוקים מדרבנן
אחת השאלות המטרידות ביותר שמעורר האיסור להוסיף או לגרוע מן התורה נוגעת לחוקים מדרבנן. ר' כהנא ב בבלי יבמות כ"א. לומד מויקרא י"ח:ל', "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי", שאדם מחויב לעשות סייגים לדין התורה.5 משנה אבות מלמדת באופן דומה את חשיבות "עשיית סייגים לתורה". קיימות גם תקנות דרבנן, כגון תקנות חנוכה, פורים, או נטילת ידיים, שאינן נועדו כלל להגן על ציוויי ה', אלא הן פשוט חוקים חדשים לחלוטין. לאור איסור פסוקינו, אם כן, מדוע מותרות תקנות וסייגים דרבנן כאלה?6
מקרים מן התנ"ך
במהלך התנ"ך, דמויות מקראיות משלמה ועד אסתר נראות כמשנות, מבטלות זמנית, או מחוקקות חוקים חדשים. בבניית המקדש, שלמה אינו מסתפק בכלים שנעשו למשכן, אלא מוסיף עשרה שולחנות ומנורות (מלכים א ז':מ"ט). הוא אף חוגג את "החג" (סוכות) במשך ארבעה עשר יום (מלכים א ח':ס"ה), ולא את השבוע הקבוע בתורה. עזרא מטיל תרומה של שליש השקל במקום מחצית השקל הנזכרת בתורה (נחמיה י':ל"ג). אליהו בונה מזבח פרטי בעת שדבר זה אסור (מלכים א י"ח:ל"ב), ואסתר יוצרת חג חדש כליל (אסתר ט'). האם אחת מפעולות אלה מהווה עבירה על איסור "לֹא תֹסֵף"? אין תוכחה לאף אחד מהמנהיגים בגין מעשיהם, מה שמרמז שמעשיהם לא היו בעייתיים. מה, אם כן, עשויות דוגמאות אלה לרמז לגבי מה כלול או לא כלול באיסור?
שאלות נוספות
פסוקינו מעלים גם כמה שאלות נוספות:
- ההקשר – ההקשר של האיסור בדברים ד' הוא דיון בחטא בעל פעור (ובעבודה זרה בכלל), ואילו ההוראה בדברים י"ג מגיעה בעקבות חוקים הנוגעים להקרבת קרבנות "במקום אשר יבחר ה'", ומופיעה מיד לאחר אזהרה מפני שריפת ילדים למולך. מה עשוי ההקשר ללמד על אופיו של האיסור?
- הקשר בין דברים ד' לדברים י"ג – מדוע מוזכר האיסור פעמיים? האם יש משמעות לשינויים הקלים בניסוח? מדוע דברים ד':ב' מנוסח בלשון רבים בעוד דברים י"ג:א' מנוסח בלשון יחיד?
- הקשר בין "לֹא תֹסֵף" לבין "לֹא תִגְרַע" – האם שני איסורים אלה הם פשוט היפוכם זה של זה, או שמא ייתכן שהביטוי השני בא להרחיב על הראשון, ואולי מלמד דבר מה על אופייה של ההוספה האסורה?
- הנצחיות של התורה – מה מרמז איסור זה על אופייה הנצחי של התורה? אם מניחים שהאיסור הוא כולל, נראה שהוא נועד להגן על מעמדה האלוקי של התורה, ולהבטיח שהיא תישאר בדיוק כפי שניתנה. עם זאת, האם הגדרה מצומצמת יותר של האיסור עשויה לרמז שהיבטים מסוימים של התורה אכן יכולים להשתנות?