EN/HEע/E

Ages of Levite Workers

Sources

Bemidbar 4:1-3במדבר ד׳:א׳-ג׳

(1) Hashem spoke to Moses and to Aaron, saying, (2) “Take a census of the sons of Kohath from among the sons of Levi, by their families, by their fathers’ houses, (3) from thirty years old and upward even until fifty years old, all who enter into the service, to do the work in the Tent of Meeting.

(א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. (ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.

Bemidbar 4:15-19במדבר ד׳:ט״ו-י״ט

(15) “When Aaron and his sons have finished covering the sanctuary, and all the furniture of the sanctuary, as the camp moves forward; after that, the sons of Kohath shall come to carry it: but they shall not touch the sanctuary, lest they die. These things are the burden of the sons of Kohath in the Tent of Meeting. (16) “The duty of Eleazar the son of Aaron the priest shall be the oil for the light, the sweet incense, the continual meal offering, and the anointing oil, the requirements of all the tabernacle, and of all that is in it, the sanctuary, and its furnishings.” (17) Hashem spoke to Moses and to Aaron, saying, (18) “Don’t cut off the tribe of the families of the Kohathites from among the Levites; (19) but thus do to them, that they may live, and not die, when they approach to the most holy things: Aaron and his sons shall go in, and appoint them everyone to his service and to his burden;

(טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כׇּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (טז) וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כׇּל הַמִּשְׁכָּן וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו. (יז) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם. (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ.

Bemidbar 4:21-25במדבר ד׳:כ״א-כ״ה

(21) Hashem spoke to Moses, saying, (22) “Take a census of the sons of Gershon also, by their fathers’ houses, by their families; (23) you shall count them from thirty years old and upward until fifty years old; all who enter in to wait on the service, to do the work in the Tent of Meeting. (24) “This is the service of the families of the Gershonites, in serving and in bearing burdens: (25) they shall carry the curtains of the tabernacle, and the Tent of Meeting, its covering, and the covering of sealskin that is above on it, and the screen for the door of the Tent of Meeting,

(כא) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם. (כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כׇּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא. (כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

Bemidbar 4:29-31במדבר ד׳:כ״ט-ל״א

(29) “As for the sons of Merari, you shall number them by their families, by their fathers’ houses; (30) you shall count them from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who enters on the service, to do the work of the Tent of Meeting. (31) This is the duty of their burden, according to all their service in the Tent of Meeting: the tabernacle’s boards, its bars, its pillars, its sockets,

(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם. (ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכׇל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו.

Bemidbar 4:35-49במדבר ד׳:ל״ה-מ״ט

(35) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting. (36) Those who were numbered of them by their families were two thousand seven hundred fifty. (37) These are those who were numbered of the families of the Kohathites, all who served in the Tent of Meeting, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem by Moses. (38) Those who were numbered of the sons of Gershon, their families, and by their fathers’ houses, (39) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting, (40) even those who were numbered of them, by their families, by their fathers’ houses, were two thousand six hundred thirty. (41) These are those who were numbered of the families of the sons of Gershon, all who served in the Tent of Meeting, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem. (42) Those who were numbered of the families of the sons of Merari, by their families, by their fathers’ houses, (43) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered into the service, for work in the Tent of Meeting, (44) even those who were numbered of them by their families, were three thousand two hundred. (45) These are those who were numbered of the families of the sons of Merari, whom Moses and Aaron numbered according to the commandment of Hashem by Moses. (46) All those who were numbered of the Levites, whom Moses and Aaron and the princes of Israel numbered, by their families, and by their fathers’ houses, (47) from thirty years old and upward even to fifty years old, everyone who entered in to do the work of service, and the work of bearing burdens in the Tent of Meeting, (48) even those who were numbered of them, were eight thousand five hundred eighty. (49) According to the commandment of Hashem they were numbered by Moses, everyone according to his service, and according to his burden. Thus were they numbered by him, as Hashem commanded Moses.

(לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. (לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כׇּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י בְּיַד מֹשֶׁה. (לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם. (לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים. (מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כׇּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י. (מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. (מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם. (מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי י״י בְּיַד מֹשֶׁה. (מו) כׇּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם. (מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים. (מט) עַל פִּי י״י פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Bemidbar 8:23-26במדבר ח׳:כ״ג-כ״ו

(23) Hashem spoke to Moses, saying, (24) “This is that which belongs to the Levites: from twenty-five years old and upward they shall go in to wait on the service in the work of the Tent of Meeting; (25) and from the age of fifty years they shall cease waiting on the work, and shall serve no more, (26) but shall minister with their brothers in the Tent of Meeting, to perform the duty, and shall do no service. You shall do thus to the Levites concerning their duties.”

(כג) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד. (כו) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.

Ezra 3:8-11עזרא ג׳:ח׳-י״א

(8) Now in the second year of their coming unto the house of God at Jerusalem, in the second month, began Zerubbabel the son of Shealtiel, and Jeshua the son of Jozadak, and the rest of their brethren the priests and the Levites, and all they that were come out of the captivity unto Jerusalem; and appointed the Levites, from twenty years old and upward, to have the oversight of the work of the house of the Lord. (9) Then stood Jeshua with his sons and his brethren, and Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together, to have the oversight of the workmen in the house of God; the sons of Henadad also, with their sons and their brethren the Levites. (10) And when the builders laid the foundation of the temple of the Lord, they set the priests in their apparel with trumpets, and the Levites the sons of Asaph with cymbals, to praise the Lord, according to the direction of David king of Israel. (11) And they sang one to another in praising and giving thanks unto the Lord: 'for He is good, for His mercy endureth for ever toward Israel.' And all the people shouted with a great shout, when they praised the Lord, because the foundation of the house of the Lord was laid.

(ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלַ‍ִם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכׇל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית י״י. (ט) וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם. (י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל י״י וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת י״י עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַי״י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכׇל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַי״י עַל הוּסַד בֵּית י״י.

Divrei HaYamim I 23:1-6דברי הימים א כ״ג:א׳-ו׳

(1) Now David was old and full of days; and he made Solomon his son king over Israel. (2) And he gathered together all the princes of Israel, with the priests and the Levites. (3) And the Levites were numbered from thirty years old and upward; and their number by their polls, man by man, was thirty and eight thousand. (4) Of these, twenty and four thousand were to oversee the work of the house of the Lord; and six thousand were officers and judges; (5) and four thousand were doorkeepers; and four thousand praised the Lord 'with the instruments which I made to praise therewith.' (6) And David divided them into courses according to the sons of Levi: Gershon, Kohath, and Merari.

(א) וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיֶּאֱסֹף אֶת כׇּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. (ג) וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף. (ד) מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית י״י עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים. (ה) וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַי״י בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל. (ו) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

Divrei HaYamim I 23:24-28דברי הימים א כ״ג:כ״ד-כ״ח

(24) These were the sons of Levi after their fathers' houses, even the heads of the fathers' houses, according to their muster, in the number of names by their polls, who did the work for the service of the house of the Lord, from twenty years old and upward. (25) For David said: 'The Lord, the God of Israel, hath given rest unto His people, and He dwelleth in Jerusalem for ever; (26) and also the Levites shall no more have need to carry the tabernacle and all the vessels of it for the service thereof.' (27) For by the last ordinances of David the sons of Levi were numbered from twenty years old and upward. (28) For their station was at the side of the sons of Aaron for the service of the house of the Lord, in the courts, and in the chambers, and in the purifying of all holy things, even the work of the service of the house of God;

(כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית י״י מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. (כה) כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלַ‍ִם עַד לְעוֹלָם. (כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ. (כז) כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה. (כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית י״י עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טׇהֳרַת לְכׇל קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים.

Divrei HaYamim II 31:17דברי הימים ב ל״א:י״ז

and them that were reckoned by genealogy of the priests by their fathers' houses, and the Levites from twenty years old and upward, in their charges by their courses;

וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם.

Septuagint Bemidbar 4תרגום השבעים במדבר ד׳

(3) from twenty-five years old and upward until fifty years, every one that goes in to inister, to do all the works in the tabernacle of witness... (23) Take the number of them from five and twenty years old and upwards until the age of fifty, every one that goes in to minister, to do his business in the tabernacle of witness. (30) Take the number of them from five and twenty years old and upwards until fifty years old, every one that goes in to perform the services of the tabernacle of witness. (35) from five and twenty years old and upwards to the age of fifty years, every one that goes in to minister and do service in the tabernacle of witness. (38) And the sons of Gedson were numbered according to their families, according to the houses of their lineage, (39) from five and twenty years old and upward till fifty years old, every one that goes in to minister and to do the services in the tabernacle of witness. (42) And also the family of the sons of Merari were numbered according to their divisions, according to the house of their fathers (43) from five and twenty years old and upward till fifty years old, every one that goes in to minister in the services of the tabernacle of witness.... (46) All that were numbered, whom Moses and Aaron and the rulers of Israel numbered, namely, the Levites, according to their families and according to the houses of their lineage (47) from five and twenty years old and upward till fifty years old, every one that goes in to the service of the works, and the charge of the things that are carried in the tabernacle of witness.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Bemidbar 8:24תרגום ירושלמי (ניאופיטי) במדבר ח׳:כ״ד

דא די תעבד ללווי מן בר עשרין שנין ולעיל ייעול לחיל קרבה למפלח במשכון זימנא.

Tosefta Shekalim 3:16תוספתא שקלים ג׳:ט״ז

כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אא״כ נמשח שבעה ונתרבה שבעה אע״פ שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד עבודתו כשרה כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא א״כ הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אע״פ שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד עבודתו כשרה בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אלא א״כ למד חמש שנים שנאמר (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ולהלן הוא אומר (במדבר ד) מבן שלשים שנה אם נאמר מבן חמש ועשרים למה נאמר מבן שלשים ואם נאמר מבן שלשים למה נאמר מבן חמש ועשרים אלא כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד מכאן ואילך מקריבין אותו לעבודה מכאן אמרו כל שאינו מראה סימן טוב במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו מראה ר׳ יוסי אומר שלש שנים שנאמר (דנייאל א) ולגדלם שנים שלש.

Sifre Bemidbar 8:24ספרי במדבר ח׳:כ״ד

"This is what applies to the Levites. From the age of twenty-five, etc." "Years" (i.e., a deficiency in years) disqualify them (from Levitical service), but blemishes do not. For it would follow (otherwise), viz.: If where years do not disqualify (i.e., with the Cohanim), blemishes do disqualify, then where years do disqualify, how much more so should blemishes disqualify! It is, therefore, written "This is what applies to the Levites, etc." "Years" disqualify the Levites, but not blemishes. Piska 63 (24) "From the age of twenty-five and up, etc.": One verse states "From the age of twenty-five and up," and another (Ibid. 4:23) "From thirty years and up." How are these two verses to be reconciled? From the age of twenty-five for learning (the Levitical service), and from the age of thirty, for serving. (Ibid. 8:25) "And from the age of fifty he shall return from the service of the work." I might think, from all work; it is, therefore, written (Ibid.) "and he shall work no more and he shall serve with his brothers in the tent of meeting." We are hereby taught that he returns to the closing of the gates and to the service of the sons of Gershon (in the tent of meeting [viz. Ibid. 3:25-26]). Rebbi says: Since Scripture speaks of serving at the age of twenty-five and not serving at the age of fifty, if I have learned that from the age of twenty-five he performs all of the services, then not serving from the age of fifty would mean not performing all of the services; it is, therefore, written (Ibid. 8:25-26) "And (after the age of fifty), he shall serve no more, and he shall serve with his brothers, etc." I might think (that after fifty he does no work) even in Shiloh and in the Temple; it is, therefore, written (8:25-26) "And from the age of fifty he shall return from the service of the work … and he shall serve his brothers … but work shall he not perform" — From here they said: Before they entered the land, "years" disqualified Levites (from Levitical service), (but not after they entered the land). And when they entered, the Levites were disqualified (from the service of singing) by (a deficiency in) voice. (8:26) "Thus shall you do with the Levites in their watches": "Years" disqualify in Levites, but not in Cohanim. For it would follow (otherwise), viz.: If where blemishes do not disqualify, years do disqualify, then Cohanim, where blemishes do disqualify, how much more so should years disqualify. It is, therefore, written: "Thus shall you do with the Levites" — and not with the Cohanim. Levites, from the age of thirty until fifty are fit (for service), and Cohanim (are fit from the time they show two (pubic) hairs and thereafter.

זאת אשר ללוים – שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים? תלמוד לומר: [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה (במדבר ה׳), כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה.

Sifre Bemidbar 8:25ספרי במדבר ח׳:כ״ה

ומבן חמשים שנה ישוב – שומע אני מכל עבודה במשמע? תלמוד לומר: ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. רבי יהודה אומר: (הואיל ו) חזרה תורה ואמרה לא יעבוד (עוד) אם למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד (בעשרים וחמשה) [בחמשים] כך הכהן לא יעבוד (בעשרים וחמשה) [בחמשים]? תלמוד לומר: ולא יעבוד עוד. ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד – שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהנים. שהיה בדין ומה אם במקום שלא פסל מומים פסל שנים, כאן שפסל מומים אינו דין שיפסול שנים? תלמוד לומר: ושרת את אחיו [וגו׳] שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה. שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה והכהנים משיביאו שתי שערות עד עולם. אבל משנכנסו לארץ אין הלוים נפסלים אלא בקול.

Bavli Chulin 24aבבלי חולין כ״ד.

MISHNA: There is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is also an element with which Levites remain fit and priests are unfit. GEMARA: The Sages taught in a baraita in explanation of the mishna: Priests are rendered unfit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah (see Leviticus 21:16–23), but remain fit with the passage of years, as from the moment that they reach majority they are fit for service for the rest of their lives. Levites remain fit for Temple service with the blemishes enumerated in the Torah but are unfit with the passage of years, as they are fit for service only between the ages of thirty and fifty (see Numbers 4:47). It is found that there is an element with which priests remain fit and Levites are unfit, and there is an element with which Levites remain fit and priests are unfit. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita: “This is that which pertains to the Levites” (Numbers 8:24); why must the verse state this? Since it is stated: “And from the age of fifty years he shall return from the service” (Numbers 8:25), we learned with regard to the Levites that the passage of years disqualifies them. One might have thought that blemishes disqualify them too. And ostensibly, it could be learned through logical inference: If priests, with regard to whom the passage of years does not disqualify them, blemishes disqualify them, then in the case of Levites, with regard to whom the passage of years disqualifies them, isn’t it logical that blemishes disqualify them? Therefore, the verse states: “This is that which pertains to the Levites,” from which it is derived: “This,” the passage of years, is a disqualification that pertains to the Levites, and there is no other disqualification that pertains to the Levites. One might have thought that priests would be disqualified with the passage of years. And ostensibly, could this not be derived through the following a fortiori inference: If Levites, with regard to whom blemishes do not disqualify them, the passage of years disqualifies them, then in the case of priests, with regard to whom blemishes disqualify them, isn’t it logical that the passage of years disqualifies them? Therefore, the verse states: “Which pertains to the Levites,” and not which pertains to the priests. One might have thought that the Levites were disqualified with the passage of years even in Shiloh, the permanent place of the Tabernacle, and in the eternal Temple. Therefore, the verse states: “To perform the work of service, and the work of bearing burdens” (Numbers 4:47), juxtaposing the two forms of Levite service to teach: I stated the disqualification of the passage of years only at a time when there is Levite service involving carrying the Tabernacle on their shoulders. The baraita notes that one verse states: “From twenty-five years old and upward” (Numbers 8:24), and one verse states: “From thirty years old and upward” (Numbers 4:47). It is impossible to say thirty, as twenty-five is already stated, and it is impossible to say twenty-five, as thirty is already stated. How can these verses be reconciled? Twenty-five years old is the time for apprenticeship and thirty for service.

מתני׳: כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים.: גמ׳: ת״ר כהנים במומין פסולים בשנים כשרים לוים במומין כשרים בשנים פסולים נמצא כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים. מנה״מ דת״ר {במדבר ח׳:כ״ד} זאת אשר ללוים מה ת״ל לפי שנאמר {במדבר ח׳:כ״ה} ומבן חמשים שנה ישוב למדנו ללוים שהשנים פוסלין בהם יכול מומין פוסלין בהם ודין הוא ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהן מומין פוסלין בהן לוים שהשנים פוסלין בהם אינו דין שיהו מומין פוסלין בהם ת״ל זאת אשר ללוים זאת ללוים ואין אחרת ללוים. יכול יהו הכהנים פסולין בשנים והלא דין הוא ומה לוים שאין מומין פוסלין בהם שנים פוסלין בהם כהנים שהמומין פוסלין בהם אינו דין שיהו שנים פוסלין בהם ת״ל אשר ללוים ולא אשר לכהנים. יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת״ל {במדבר ד׳:מ״ז} לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף. כתוב אחד אומר {במדבר ח׳:כ״ד} מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר {במדבר ד׳:ג׳-מ״ז} מבן שלשים אי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר כ״ה ואי אפשר לומר כ״ה שכבר נאמר שלשים הא כיצד כ״ה לתלמוד ושלשים לעבודה.

Bavli Arakhin 11aבבלי ערכין י״א.

Rav Yehuda said that Shmuel said: From where is it derived that the basic requirement to accompany communal offerings with song applies by Torah law? As it is stated with regard to a Levite who serves in the Temple: “Then he shall serve with the name of the Lord his God” (Deuteronomy 18:7). What is this service that is performed with the name of God? You must say that this is the song, in which the Levites mention and praise the name of God. The Gemara objects: But you can say that this service with the name of God is referring to the lifting of the hands for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: From the fact that it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi…to serve Him, and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8), it can be derived by inference that the Priestly Benediction is not considered service, as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals. Rav Mattana said that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” (Deuteronomy 28:47). What is this service of God that is performed with joyfulness and with goodness of heart? You must say that this is song. The Gemara objects: But you can say that this service is studying the words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah is indeed called a matter that rejoices the heart, but it is not called “goodness.” The Gemara objects: But you can say that the joyful service of God referred to above is the bringing of the first fruits, as it is written in that context: “And you shall rejoice in all the goodness that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits is indeed called goodness, but it is not called something that involves goodness of heart. The Gemara discusses a related matter. Rav Mattana says: From where is it derived that bringing the first fruits to the Temple requires the accompaniment of song? The Gemara answers: It is derived from here, i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word goodness in the verse “And with goodness of heart” and the word goodness in the verse “You shall rejoice in all the goodness.” The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that songs of praise in the Temple are recited only over the wine libation accompanying the sacrifice? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees” (Judges 9:13). If it is clear that wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that songs of praise in the Temple are recited only over the wine of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song? The Gemara answers: You can find cases where the first fruits are brought in the form of wine, as Rabbi Yosei teaches: The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” you must bring the actual fruit as your first fruits offering, and you may not bring it in the form of beverages. If one brought grapes and he had already pressed them into wine, from where is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? The verse states: “You shall bring in from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation. The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. Ḥizkiyya says that this obligation is derived from here: “And Chenaniah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” (I Chronicles 15:22). Do not read it as “he was master [yasor] of lifting,” but as: He shall sing [yashir] with the lifting of his voice. The Sage named Balvatei said that Rabbi Yoḥanan said that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived from here: The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in to do the work of service” (Numbers 4:47). What is work that must be performed in conjunction with another service? You must say that this is song. Rabbi Yitzḥak says that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Sing aloud to God…Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” (Psalms 81:2–3). Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the obligation is derived from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” (Isaiah 24:14). And a tanna cites a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [yisa’u] upon their shoulders” (Numbers 7:9). By inference from that which is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why must the verse state “yisa’u”? The term “yisa’u” is not stated here in its meaning of “they bore them,” but rather as an expression of song. And similarly, the verse states: “Take up [se’u] the melody, and sound the timbrel,” and another verse states: “They lift up [yisu] their voice, they sing for joy.” Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” (Exodus 19:19).

אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר {דברים י״ח:ז׳} ושרת בשם ה׳ אלהיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה. ואימא נשיאות כפים מדכתיב {דברים י׳:ח׳} לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא. רב מתנה אמר מהכא {דברים כ״ח:מ״ז} תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואימא דברי תורה דכתיב {תהלים י״ט:ט׳} פקודי ה׳ ישרים משמחי לב משמחי לב איקרי טוב לא איקרי. ואימא בכורים דכתיב {דברים כ״ו:י״א} ושמחת בכל הטוב טוב איקרי טוב לבב לא איקרי. א״ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא. איני והא א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר {שופטים ט׳:י״ג} ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. משכחת לה כדתני ר׳ יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת״ל תביא.: חזקיה אמר מהכא {דברי הימים א ט״ו:כ״ב} וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר. בלווטי א״ר יוחנן מהכא {במדבר ד׳:מ״ז} לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה. רבי יצחק אמר מהכא {תהלים פ״א:ג׳} שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ר״נ בר יצחק אמר מהכא ({ישעיהו כ״ד:י״ד} הם) ישאו קולם ירונו בגאון ה׳ צהלו מים.: ותנא מייתי לה מהכא {במדבר ז׳:ט׳} ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה ת״ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר {תהלים פ״א:ג׳} שאו זמרה ותנו תוף ואומר ישאו קולם ירונו וגו׳.

R. Yehuda ibn Balaam Bemidbar 4:47ר׳ יהודה אבן בלעם במדבר ד׳:מ״ז

פרשת נשא את ראש לעבודה עבוד׳ עבודה – טענו הראשונים כי הוא רומז לשיר. והלויים במדבר הפסיקו את העבודה אחרי חמשים שנה, ואולם בבית המקדש אינם מפסיקין אלא בצרידת הקול והפקתו, אם לפני גיל החמשים או אחריו. והיו שבטי העם מפרנסים אותם, ולא עבדו עבודה מלבד לימוד העבודה. ואספקת הפרנסה בשלשה אופנים, והסבה הכוללת להם היא העיסוק בדרישת הלימודים: הראשון, כי ישראל במדבר סופקה פרנסתם במן, ואמר על כך ״למען אנסנו הילך בתורתי אם לא״ (שמות ט״ז:ד׳). והשני, הלויים כפי שאמרנו וככתוב ״ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים למען יחזקו בתורת ה׳⁠ ⁠״ (דברי הימים ב ל״א:ד׳). והשלישי, המתנות והתרומות הנתנות למלומדים בהלכה ובמצוות, ואספקה זו ג״כ לדרישת הלימודים ופרסום כמו ״ממרחק תביא לחמה״ (משלי ל״א:י״ד).

R. Yehuda ibn Balaam Bemidbar 8:24ר׳ יהודה אבן בלעם במדבר ח׳:כ״ד

זאת אשר ללויים מבן חמש ועשרים שנה – כבר בארתי לעיל כי מספר זה ללימודים, ומספרם מבן שלשים שנה לעבודה.

Rashi Bemidbar 8:24-26רש״י במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(24) זאת אשר ללוים THIS IS THAT WHICH BELONGETH TO THE LEVITES [FROM TWENTY FIVE YEARS etc.] – This suggests: years (the question of age) can disqualify them for the service (i.e. if they are younger than 25 and older than 50 years), but bodily blemishes cannot disqualify them, [as in the case of priests] (Sifrei Bamidbar 62; Chullin 24a). מבן חמש ועשרים FROM TWENTY AND FIVE [YEARS] AND UPWARD [THEY SHALL GO IN TO WAIT UPON THE SERVICE] – But in another passage, it states, (Numbers 4:3) "from thirty years old [and upwards … all that enter into the host to do the work in the tabernacle]"! How are these apparently contradictory passages to be reconciled? In the following way: From twenty five years on he (the Levite) comes to learn the laws regulating the service, and he studies for five years, and at the age of thirty he may actually do the service. — From here we may derive the principle that a pupil who does not see an auspicious omen (i.e. success) in his study during five years will never see it. (Sifrei Bamidbar 62; Chullin 24a.) (25) ולא יעבד עוד [AND FROM THE AGE OF FIFTY YEARS HE SHALL CEASE WAITING UPON THE SERVICE] AND SHALL DO NO MORE SERVICE – the service of bearing loads on the shoulder, but he still returns (i.e. may be called upon) for closing the Temple gates, for the service of singing and for loading sacred articles upon the wagons; for this is the meaning of (v. 26) "But he shall serve את אחיו" i.e. together with his brethren, just as the Targum renders it (not, "he shall serve his brethren, i.e. wait upon them) (cf. Sifrei Bamidbar 63). (26) לשמר משמרת TO KEEP THE CHARGE – i.e. to encamp round about the tent of meeting in order to keep strangers away, and to erect and dismantle it at the time of finishing and beginning the journey.

(כד) מבן חמש ועשרים וגו׳ – ובמקום אחר הוא אומר מבן שלשים שנה (במדבר ד׳:ג׳), הא כיצד? בן עשרים וחמש בא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים, ובן שלשים עובד. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה. (כה) לא יעבד עוד – עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו ושרת את אחיו, עם אחוהי, כתרגומו. (כו) לשמר משמרת – לחנות סביב האהל, ולהקים ולהוריד בשעת מסעות.

Rashbam Bemidbar 8:24-26רשב״ם במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(24) זאת אשר ללוים THIS IS THE RULE FOR THE LEVITES: [This phrase introduces] a new rule that was not mentioned previously [in the Torah]. In the Torah portion Bemidbar Sinai and in the Torah portion Naso’, God commanded that there should be a count of the Levites between the ages of thirty and fifty, [the ones whose tasks would be] "for labor and hauling" and "to carry the Tabernacle." Now, in this Torah portion, the text explains the rules about "standing guard" at the Tabernacle. For five years before age thirty – [years] when the Levite is not yet fit for hauling – he is fit already to guard the Tabernacle and its vessels, and is [therefore] required [to do so]. Also, after age fifty, when the Levite is no longer fit for the task of hauling, he is still required to perform the task of guarding. Our text goes on to explain: FROM TWENTY-FIVE YEARS ON THEY SHALL PARTICIPATE IN THE WORK FORCE IN THE SERVICE OF THE TENT OF MEETING. [This refers to] the task of guarding, as the text explains below (vs. 26) "THEY ASSIST THEIR BROTHER LEVITES BY STANDING GUARD." [And when vs. 25 says,] "AT THE AGE OF FIFTY THEY SHALL RETIRE FROM THE WORK FORCE," [that means from the work force] of "hauling," the task that was [elaborated] in the previous Torah portions for [Levites] aged thirty to fifty. [Once a Levite reaches age fifty, the text says] "THEY SHALL WORK NO MORE," [but that means only that he shall work no more] at hauling; rather (vs. 26) "THEY SHALL ASSIST THEIR BROTHER LEVITES." [This last phrase, "they shall assist their brother Levites,"] refers to both [categories,] to Levites aged twenty-five to thirty and to Levites above the age of fifty. Both are disqualified from hauling duties. So what should they do? THEY, i.e. members of both categories, SHALL ASSIST THEIR BROTHER LEVITES BY STANDING GUARD, BUT THEY SHALL DO NO MORE WORK, i.e. work of hauling. (26) ככה תעשה ללוים במשמרותם THIS IS WHAT YOU SHOULD DO FOR THE LEVITES REGARDING THEIR GUARDING DUTIES: [The plural form, "משמרותם – guarding duties" is used because the reference is to two different periods of guard duty:] they shall be in the guard of the Tabernacle [both] for the five years before age thirty and [again] after the age of fifty.

(כד) זאת אשר ללוים – מצוה חדשה שעדיין לא נאמרה. שבפרשת מדבר סיני (במדבר ד׳:א׳-כ׳) ובפרשת נשא (במדבר ד׳:כ״ג-מ״ט) ציוה הקב״ה למנותם מבן שלשים שנה עד בן חמשים שנה, לעבוד ולמשא, לשאת את המשכן. ועתה בפרשה זו בא לפרש מצות עבודת משמרת משכן, אשר חמש שנים לפני השלשים שנה, שאינו ראוי למשא, יהי ראוי ומצווה לשמירת משכן וכליו. ומבן חמשים ומעלה, שאינו ראוי לעבודת משא, יהא מצווה לעבודת שמירה, כמו שמפרש והולך: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד – מלאכת שמירה כמו שמפרש לפנינו: ושרת את אחיו {וגו׳} לשמר משמרת (במדבר ח׳:כ״ו). (כה-כו) ומבן חמשים {שנה} ישוב מצבא העבודה – של משא, כדכתיב בפרשיות של מעלה: מבן שלשים ועד בן חמשים (במדבר ד׳:ג׳,כ״ג,ל׳). {ו}לא יעבוד עוד – בעבודת משא, אלא ושרת את אחיו – על שניהם הוא מוסב, בן חמש ועשרים ועד שלשים, ומבן חמשים ומעלה, ששניהם נפסלו מעבודת משא. ומה יעשו? ושרת – זה וזה, {את} אחיו – לשמור משמרת, ועבודת – משא לא יעבוד. (כו) ככה תעשה ללוים במשמרותם – חמש שנים לפני השלשים, {ומ}חמשים, יהיו מצוים במשמרת המשכן.

Ibn Ezra Bemidbar 4:3אבן עזרא במדבר ד׳:ג׳

מבן שלשים שנה – קרוב מארבע שבועות. בן חמשים – שבעה שבועות, כי אז יחסר כח הגוף. מלאכה באהל מועד – מלאכת המשא.

Ibn Ezra Bemidbar 4:24אבן עזרא במדבר ד׳:כ״ד

לעבד – להקים את המשכן, ולעשות הלחם, ולשחוט, ולשמר. ולמשא – שם הפועל, וכמוהו: ולמסע את המחנות (במדבר י׳:ב׳), כי משקלי שמות הפעלים משתנים.

Ibn Ezra Bemidbar 8:24-26אבן עזרא במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(כד) זאת אשר ללוים – והטעם: זאת הקצבה. ואין מבן שלשים שנה (במדבר ד׳:ג׳) מכחיש זה הפסוק, כי מבן שלשים שנה היה הלוי לעבודת המשא, ומבן חמש ועשרים שנה – לעבודת האהל. והטעם לצבא – להמנות עם צבא העובדים. (כו) במשמרתם – על הזקנים.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 4:3ר׳ יוסף בכור שור במדבר ד׳:ג׳

מבן שלשים שנה – ולקמן הוא אומר מבן חמש ועשרים (במדבר ח׳:כ״ד). ואיכא למימר: מבן עשרים וחמש – לשורר ולהפשיט, עבודות קלות. מבן שלשים – למשא, אז הוא בכחו, כמו שאמרו רבותינו (משנה אבות ה׳:כ״א): בן שלשים לכח. ורבותינו פירשו (בבלי חולין כ״ד.): בן כ״ה ללמוד, בן ל׳ לשמש. ואמרו (בבלי חולין כ״ד.): מכאן שכל שאינו רואה סימן ברכה בחמש שנים שוב אינו רואה סימן ברכה.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 4:47ר׳ יוסף בכור שור במדבר ד׳:מ״ז

עבודת עבודה – שיר, שחיטה, הפשט, וניתוח, שהיא עבודה לעבודת הכהנים, וזה היו עושים בני כ״ה. ועבודת משא – שהיו עושים בני שלשים.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 8:24-26ר׳ יוסף בכור שור במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(כד) מבן חמש ועשרים שנה {ומעלה} יבא לצבא צבא בעבודת {אהל מועד} – ולא לעבוד עבודת משא עד שיהא בן שלשים, כדכתיב בנשא (במדבר ד׳:מ״ז). אבל לצבא צבא – שיהו נראים עם רב, כי ברב עם הדרת מלך (משלי י״ד:כ״ח). וגם ראוי לשורר ולהוריד, ולהקים, לסייע, אבל לא במשא. ומבן שלשים עד בן חמשים – אף למשא. (כה) ומבן חמשים – שתשש כחו קצת, ישוב מצבא העבודה – אבל ישרת את אחיו לסייעם במקצת. (כו) ועבודה לא יעבד – במשא.

Rambam Hilkhot Kelei HaMikdash 3:7רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו ג׳:ז׳

אֵין בֶּן לֵוִי נִכְנַס לַעֲזָרָה לַעֲבוֹדָתוֹ עַד שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּחִלָּה. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח׳:כ״ד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר ד׳:ג׳) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה. הָא כֵּיצַד. חָמֵשׁ לִלְמֹד. וְאֵינוֹ נִכְנָס לַעֲבוֹדָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה (במדבר ד׳:י״ט) (במדבר ד׳:מ״ט) אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ:

Radak Divrei HaYamim I 23:26-31רד״ק דברי הימים א כ״ג:כ״ו-ל״א

(כו) וגם ללוים אין לשאת את המשכן וגו׳ – כלומ׳: אחר ששכן האהל בירושלם, עוד אין ללוים עבודת משא. (כז) כי בדברי דויד האחרונים – כלומר: במעשיו האחרונים היה זה, שספר הלוים מבן עשרים שנה, והעמידם על משמרותם והכין כל צרכי המקדש. כי מתחלה ספר אותם מבן שלשים (לעיל כג,ג) כמו שכת׳ בתורה (במ׳ ד,ג), ועתה אמר: כיון שאין ללוים לשאת בכתף, נעמיד* גם מבן* עשרים שנה ומעלה. (כח) ועל טהרת לכל קדש – שיהיו מזומנים הלוים לטהרת כל קדש, כמו שאמ׳ בחזקיהו ״ויבאו הכהנים לפנימה בית יי׳ לטהר״ וגו׳ ״ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה״ (דברי הימים ב כט,טז). ומעשה עבדת בית האלהים – ״ומעשה״ אינו סמוך, כי הוא נקוד סגו״ל. ופי׳: ולמעשה ולעבודת בית האלהים, לכל יהיו מזומנים. (כט) ולכל משורה ומדה – גם כן יהיו מזומנים לתקן המדות שהן צריכין למקדש – ההין והאיפה: שלישיתם ורביעיתם ועשיריתם. ו״משורה״ הוא כלל המדות *הקטנות, ו״מדה״ כלל המדות* הגדולות. (לא) ולכל העלות עלות ליי׳ – שיהיו מזומנים גם כן להלל בכל זמן שיעלו עולות לשבתות ולחדשים ולמועדים, ולעזור את הכהנים גם באלה הימים, שהקרבנות מרובים. ויעזרו להביא הבהמות, ולהכינם, ולשחוט ולעשות כל מעשה עד קבלת הדם; כי מקבלת הדם ואילך מצות כהונה (בבלי בר׳ לא,ב).

Radak Divrei HaYamim II 31:17רד״ק דברי הימים ב ל״א:י״ז

והלוים מבן עשרים ולמעלה – ובתורה אומר ״מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא לעבודת אהל מועד״ (הש׳ במ׳ ח,כד)! הזמינם קודם זמנם כדי שיהיו רגילים ולמדים עבודת יי׳, כי כבר שכחו הכל בבטול העבודה מבית יי׳ בימי המלכים הרעים.

Chizkuni Bemidbar 8:24-26חזקוני במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(24) זאת אשר ללוים, "this is what pertains to the Levites:" Levites are disqualified from performing their tasks if either too young or too old. They are not disqualified if afflicted by physical blemishes as are the priests. (Talmud, tractate Chulin, folio 24.) Priests are not disqualified by age limitations, (if otherwise healthy and fit.) This paragraph was only written (or taught) for use in the desert, as we learned on that same folio in the Talmud. We read there as follows: "a Levite from the age of thirty until the age of fifty, is fit to perform all the tasks that he is designated to perform. After that he is unfit regardless of his physical condition."Under what circumstances does this rule apply? During the period of the Tabernacle in the desert, seeing that as long as the people had not yet settled, parts of the service that had to be performed involved carrying the furnishings of the Tabernacle on their shoulders, like the Kehatites who had to carry the Holy Ark on their shoulders. This could only be done by people who had attained the age of thirty, which is generally understood as the age of maximum physical strength. Once the Tabernacle was stationary (for 369 years) at Shiloh, and the people were settled, according to the opinion of Rabbi Yossi, the Levites would become disqualified only if their voices revealed that they had aged. Wherefrom did he derive such a rule? He quoted Chronicles II 5,13, where we read: ויהי כאחד למחצצרים ומשוררים להשמיע קול אחד, "their singing became as if they all sang with one voice (choir) as the sound of the trumpets and the cymbals; which sounded as if of one voice." In other words, if the voice of a Levite had changed due to aging, he was no longer capable of being part of this choir. This is how Rashi explains the text in the chapter called הכל שוחטים in the first chapter of the Talmud, tractate Chulin. מבן חמש ועשרים שנה, "from twenty five years of age and up;" this appears to contradict the statement in Numbers 4,3, where the Torah speaks of "from thirty years and up;" according to the plain meaning all the Levites were mobilised from the age of 25 years and up, at which time they began to perform tasks, such as standing guard and to sing in the choir; in other words, to perform the relatively easy tasks. By the time they reached the age of thirty, they were also required to perform the physically difficult tasks. The Kehatites began then to carry the Ark on their shoulders, and the members of the family of Gersonides and Merari then began to load the wagons with the parts of the Tabernacle each had been assigned to, and to the dismantling and reerecting the structure. (25) ומבן חמשים שנה ישוב, "and from fifty years he would retire from whichever part of the service he had been assigned to." ולא יעבוד עוד "and he would no longer perform service." According to Rashi, this refers only to service involving carrying with his shoulder, but he would still perform such tasks as opening and closing the gates. According to Rashi, these verses were not addressed to the members of the families of Gershon and Merari, for if they were, how could he have said that they were still performing the tasks of loading and unloading? We must therefore conclude that the over fifty year old members of the families of Gershon and Merari also retired from their specific duties at that age. Perhaps Rashi had in mind the 369 years that the Tabernacle stood in Shiloh, when these tasks did not have to be performed as the Tabernacle was no longer a prefab to be moved from time to time. The words: "to load the wagons," in Rashi would then have applied only to the periods when the Jewish people were in the desert. (26) ושרת את אחיו, "but shall minister with their brethren;" when this Levite turns fifty, he shall minister with the other Levites who have already turned fifty. This is based on Numbers 1,50: "they are to encamp immediately around the Tabernacle." ועבודה לא יעבוד עוד, "he is no longer to perform physical tasks."

(כד) זאת אשר ללוים – ששנים פוסלים בהם ואין אחרת ללויים שאין מום פוסל בהם. אשר ללוים – ולא אשר לכהנים שאין השנים פוסלים בהם בכהנים, ופרשה זו לא נאמרה אלא במדבר כמו ששנינו תנו רבנן בן לוי מבן שלשים ועד בן חמישים כשר לעבודה ושנים פוסלים בו במה דברים אמורים באהל מועד שבמדבר שלא היו מיושבים והעבודה בכתף לפיכך לא היו נושאים את הארון אלא בני כח אבל בשילה ובית עולמים שהיו מיושבין וקבועים אין נפסלים אלא בקול. א״ר יוסי מאי קרא ויהי כאחד למחצצרים ומשוררים להשמיע קול אחד כאחד אפילו זקנים במשמע קול אחד שצריכים לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד הכי מיתניא והכי פר״ש בפרק הכל שוחטים. מבן חמש ועשרים שנה – ולהלן בפרשת במדבר הוא אומר מבן שלשים שנה ומעלה אלא לפי הפשט לכל הלויים נאמרה פרשה זו מבן חמש ועשרים שנה יבאו כולם לעשות מלאכות קלות כגון לשמור שלא יכנס זר במשכן ולשיר עד שיהיו בני שלשים שמכאן ואילך הם בכחם וישאו בני קהת בכתף ובני גרשון ומררי יתעסקו בטעינת ופריקת העגלות והורדת והקמת המשכן. (כה) ומבן חמשים שנה ישוב – כל אחד מצבא העבודה – המוטלת עליו, בני קהת מעבודת משא בכתף ובני גרשון ובני מררי מטעינה ופריקה והורדה והקמה וחוזרין אלו ואלו לשיר ולשמור שלא יכנס זר במשכן. ולא יעבד עוד – פר״ש: עבודת משא בכתף. לפי פר״ש, פרשה זו לא אבני גרשון ומררי קאי, רק אבני קהת, דאי אבני גרשון ומררי קאי, קשיא לי לפר״ש מיניה וביה שפירש אבל חוזר הוא לטעון עגלות מה הוא חוזר הרי מתחילה עבודתם לטעון עגלות מיהו בני גרשון ומררי אף הם נפסלים בשנים ממה שהיו כבר כגון טעינת ופריקת עגלות והורדת והקמת המשכן וחוזרים לשיר ולשמור שלא יכנס זר למשכן, ולפי פירוש ר״ש שפירש אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, לנעילת שערים קאי אשילה ובית עולמים, ולטעון עגלות קאי אמדבר. (כו) ושרת את אחיו – וכשיהיה בן חמשים ישרת עם אחיו הזקנים באהל מועד לשורר ולשמור משמרת שלא יכנס בו זר כדכתיב מסביב למשכן יחנו. ועבדה לא יעבד – עוד שום עבודה רק ישורר וישמור שלא יכנס זר במשכן.

Ramban Bemidbar 8:24-26רמב״ן במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(כד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא – וכתב רש״י: כאן הוא אומר מבן חמש ועשרים, ובמקום אחר הוא אומר מבן שלשים שנה (במדבר ד׳:ג׳). הא כיצד? מבן חמש ועשרים יבא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים, ובן ל׳ עובד. מכאן לתלמיד היושב לפני רבו שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה. וא״כ, יהיה פירוש: יבא לצבוא צבא – שיבא להקהל בנקהלים בעבודת אהל מועד, שיעמוד עמהם ויראה תמיד עבודתם ביום ובלילה כדי שילמוד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה. ולכך לא אמר כאן: לעבוד עבודה כמו שנאמר למעלה (במדבר ד׳:כ״ג), אלא אמר: לצבא צבא בעבודת אהל מועד – שיהיה בא עם הצובאים בעבודה. אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו, כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי (ספרי במדבר ח׳:כ״ד): ר׳ נתן אומר: כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים וכו׳. [וגם נראה שהם דברי אסמכתא, שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה חמש שנים.] ועל דרך הפשט: הנמנים ביד משה ואהרן היו מבן ל׳ שנה ומעלה, והם אשר הפקיד אותם איש איש על עבודתו ועל משאו, אבל בכאן צוה כי כל אשר ידע בעצמו שבא לכלל עשרים וחמש שנה יהיה כשר לעבודה, ויבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה, אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה. והטעם בזה כי כל אדם נותן לבו בעשרותיו כי ישתנו בהן הטבעים, וידע בהגיעו לעשרים או לשלשים, כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו, אבל בהגיעו לכ״ה לא ירגישו בו כל כך. ולכן לא צוה למשה שיטרח למנות רק מבן שלשים, שהאיש נודע בהן. וכן אמר דוד: ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה (דברי הימים א כ״ג:ג׳). ור׳ אברהם אמר בדרך הפשט: כי מבן שלשים הוא לעבודת משא, ומבן כ״ה לעבודת האוהל. ואיננו נכון. כי שם נאמר גם כן: כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד (במדבר ד׳:כ״ג), ונאמר: לעבוד ולמשא (במדבר ד׳:כ״ד). ועוד, כי כתיב במקדש: אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלותם עושה המלאכה לעבודת בית י״י מבן עשרים שנה ומעלה. כי אמר דוד הניח י״י אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלם עד לעולם וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו. כי בדברי דוד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה. כי מעמדם ליד בני אהרן לעבודת בית י״י על החצרות ועל הלשכות (דברי הימים א כ״ג:כ״ד-כ״ח) – יאמר כי בדברי דוד האחרונים משיבנה הבית ואין להם משא בכתף, ואין עבודתם רק על החצרות ועל הלשכות, מנה אותם מבן עשרים שנה ומעלה, ומתחילה מבני שלשים, ואם כדברי ר״א, היה חייב שימנה אותם מבן חמש ועשרים. (כה) ולא יעבד עוד – עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות. לשון רש״י. אבל בספרי (ספרי במדבר ח׳:כ״ה) לא אמרו אלא: מגיד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון. וכן נראה, שאם כדברי הרב, למה לא היו ממנין אותם בני עשרים לשיר, ולנעילת שערים, ולטעון העגלות עד שיזקינו, ולמה היה מנינם מבן שלשים ועד חמשים אלא במשא בלבד. ועוד, בני גרשון ובני מררי שכל עבודתם כשרה בזקנים, למה נמנו כן. אלא, כיון שהיו פקודתם במשא הארון מבן שלשים ועד בן חמשים, לא היו ממנין אותם לשיר, שהוא עיקר עבודה של לוים, אלא בראויים למשא, שכל הממונים לשיר ראויים בעבודת כולם. ומתוך שנמנו בני קהת מבן שלשים ועד חמשים, אפילו לשיר, נמנו כולם כן, שלא יהיו בני גרשון ובני מררי בשנים אלו כשרים לשיר, ובני קהת פסולים בו. אבל לנעילת שערים או לטעון עגלות כולם כשרים הם. ועוד, כתוב: מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד (במדבר ד׳:מ״ז), ודרשו בשחיטת חולין (בבלי חולין כ״ד): יכול אף בשילה ובית עולמים כן, ת״ל: לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף. והרי עבודת עבודה – היא השיר, כמו שכתב למעלה רש״י בסדר נשא (רש״י במדבר ד׳:מ״ז). א״כ אף לשיר נפסלו בזמן שעבודה בכתף. וכן בדברי דוד נאמר: ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה (דברי הימים א כ״ג:ג׳), וכתוב: מאלה לנצח על מלאכת בית י״י עשרים וארבעה אלף וגו׳ וארבעת אלפים מהללים לי״י בכלים אשר עשיתי להלל (דברי הימים א כ״ג:ד׳-ה׳) – כי עד שנבנה הבית, שהיה להם משא בכתף, לא היו ממנים בשיר אלא בראויים למשא, אבל חזר דוד למנותם מבן עשרים לצורך הבית כשנבנה, כמו שנתבאר.

Hasagot Ramban Sefer HaMitzvot Principles 3השגות רמב״ן לספר המצוות שרשים ג׳

וכן מה שיחשבו בעלי ההלכות גדולות במנותו ולא יעבוד עוד דלוים ואמר שאינה נוהגת אלא במדבר, אין הדבר כן אבל היא מצוה נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו הלוים לשאת משא בכתף. ומה שנתעורר ממנו הרב לעשותה מצות שעה ממה שאמרו (חולין כ״ד.) יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת״ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף. מן המאמר הזה בעצמו נלמוד שהיא מצוה לדורות כל זמן שישאו בכתף והרי נהגה כל הימים בארץ בנשאם הארון בשילה ובבית עולמים. והנראה מלשונם כי בהיותם במדבר מפני תדירות משא לא היו מביאין הלוי הזקן לשיר ולשאר העבודות כדי שלא יבא לידי לישא בארון ולא היה נכנס אלא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון שאינם עבודת פנים אבל משנכנסו לארץ לא נפסלו אלא ממשא הארון בעת נסעו ממקום למקום. וכבר שמו דוד בנשאו הארון על העגלה טועה בדבר שהתינוקות קורין אותו בבית הכנסת שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו וחזר בו ואמר לראשי הלוים (דה״א ט״ו) התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה׳ אלהי ישראל אל הכינותי לו כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט ושם כתוב וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר ה׳ בכתפם במוטות עליהם, וכאשר צוה משה הוא מבן שלשים ועד חמשים. וכן כתוב בדברי דוד מפורש (דה״א כ״ג) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ובאמת כי זה המספר עד חמשים בלבד הוא רומז. ושם נאמר אלה בני לוי וגו׳ עושה המלאכה לעבודת בית ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה כי אמר דויד הניח ה׳ אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלים עד לעולם וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו, כי בדברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה, כי מעמדם ליד בני אהרן לעבודת בית ה׳ על החצרות ועל הלשכות וגו׳, ולא לשאת המשכן וכל כליו. ולא היה זה המספר כמספר הראשון שאמר בו מבן שלשים ועד בן חמשים. ואם נחשוב שלא יהיה עוד ללוים משא בכתף לעולם מימי יאשיהו שגנז הארון כמו שדרשו יומא (נ״ב:) בפסוק ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף, גם זה לא יוציא המצוה הזאת מן המנין אחרי שהיא נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו למשא כי אין ביטול למצוה אלא מפני שאינה נוהגת לא מפני שאינה צריכה אלינו, ולכן נאמר בקרבן שרי האלפים והמאות ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם ויביאו אותו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל לפני ה׳, ואילו היתה נדבת שעה מן האנשים היחידים ההם לא היה בה ענין ראוי לומר בו זכרון לבני ישראל לפני ה׳ אלא שעשו בנדבה ההיא כלי שרת והוא חק וזכרון לדורות לעשות כן. ומכל מקום חשבונו של בעל הלכות גדולות בפרשיות לא נתברר ענינו שמנה כללות במקום פרט ולאוין במקום עשה, ואין דעתנו להאריך בזה.

Ralbag Bemidbar 4:2רלב״ג במדבר ד׳:ב׳

(ב-ג) והנה היו הלויים פסולים לזאת העבודה בהיותם יותר מבני חמישים שנה, להיותם אז חלושי כח מלשאת הדברים הכבדים. ובהיותם בפחות משלושים שנה גם כן היו פסולים, כי אינם שלמי ההויה והמוסר, ולזה לא היו עובדים אז באלו העבודות. וכבר יתבאר זה ביאור יותר שלם במה שיבוא בגזרת ה׳.

Ralbag Bemidbar 8:24-26רלב״ג במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(כד) זאת אשר ללוים, מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבֹא צבא וגו׳ – יִדמה שתהיה בזה סתירה לפי מה שזכר מזה הענין בפרשת נשא, שמָנָה הלויים מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה, וביאר שם שאלו הם כל הבאים לצבא בעבודת אהל מועד. ואמנם התירו רבותינו ז״ל זה הספק בשאמרו שאֵלו החמש שנים אשר מעשרים וחמש שנה ועד שלושים שנה יבואו הלויים לצבוא צבא בענין עבודת אהל מועד, לא לעבוד, אבל יתקבצו ללמוד סדר עבודתם איך תהיה; וכשיהיו בני שלושים שנה יעבדו עם אחיהם. (כה-כו) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבֹדה ולא יעבֹד עוד – רוצה לומר עבודת משא, כי בסיבת זקנתו יהיה חלוש. ואמנם ישרת את אחיו באהל מועד לשמור משמרת, רוצה לומר לשמור המקדש על האופן שנבאר בפרשת קרח בגזרת ה׳. ועבֹדה לא יעבֹד – רוצה לומר עבודת משא. ומזה המקום נתבאר ששנים פוסלין בלויים, ולא מומין. ואולם בכהנים נזכר שמומין פוסלין בהן, ולא שנים.

Ralbag Ezra 3:8רלב״ג עזרא ג׳:ח׳

ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית י״י – רוצה לומר: להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל י״י העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים צנבא״ש בלע״ז, להלל את י״י על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לי״י כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס׳ תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל י״י ית׳ אשר עזרם על בנית יסוד בית י״י.

Ralbag Divrei HaYamim I 23:4רלב״ג דברי הימים א כ״ג:ד׳

לנצח על מלאכת בית י״י – רוצה לומר: להתחזק על מלאכת בית ה׳ וזה יהיה לפי מה שאחשוב כמו שזכר אחר זה לעבודת בית ה׳ על החצרות ועל כל הלשכות ועל טהרת כל קדש ומעשה עבודת בית האלהים ר״ל שהם ינקו הבית וכל חלקיו וישמרוהו מהטומאה. והקדשים גם כן ישמרום שלא יטמאו. ועל מלאכת לחם המערכת וסלת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי והרקיקין והרביכין והחבתין. ולמדוד מה שראוי למדוד שם לצורך העבודה בלח או ביבש ובכלל הם יעבדו הכהנים בכל מה שיצטרך להם לעבודת בית ה׳. ומהם מנה שוטרים ושופטים ששת אלפים. כי משבט לוי היו מורי התורה ולזה היו מהם סנהדרין גדולה וקטנה והשופטים במקומות ישראל כי הם היו יותר ראוים אז ואף על פי שאפשר למנותם מישראל והנה אי אפשר שנאמר שיהיו כל אלה השופטים והשוטרים לשבט לוי לבד כי יהיו כמו ששית השבט.

Ralbag Divrei HaYamim I 23:24רלב״ג דברי הימים א כ״ג:כ״ד

מבן עשרים שנה ומעלה – הנה אמר מבן עשרים שנה ומעלה ואף על פי שהתורה הגבילה הזמן מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה לפי שהזמנים האלו היו מוגבלים לאשר להם עבודת משא כמו שבארנו בפרשת במדבר סיני ואולם מעתה לא היה ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כי זה הבית הנבנה בירושלים הוא יהיה מנוחתו עדי עד והניח ה׳ יתברך לעמו מלהיות ביתו נוסע ממקום למקום כמו שקרה לו עד היום. ולזה היו בדברי דוד האחרונים נספרים בני לוי מבן עשרים שנה ומעלה להיות מעמדם לשרת בני אהרן לעבודת בית ה׳ על החצרות ועל הלשכות ויתר העבודות שזכר פה. והנה היו הלוים ראוים להם מהיותם בני עשרים שנה.

Abarbanel Bemidbar 8:5אברבנאל במדבר ח׳:ה׳

ולפי שדבר כאן על ענין הלוים ביאר הכתוב ג״כ ענין עבודתם כפי השנים ואמר שמבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד. ופרש״י שמבן כ״ה שנה יבא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים. ומבן שלשים יעבוד. והרמב״ן לא קבל זה ונראין דבריו. והכתוב אומר (שם ח׳ כ״ד) לצבא צבא לעבודת אהל מועד והלשון הזה מורה על העבודה לא על הלמוד. ולכך אמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. והיותר נכון בזה כי מבן שלשים שנה נמנו לענין המשא כי היה צריך לזה כח בן שלשים האמנם בהיותו בן כ״ה יבא לצבא צבא באהל מועד ר״ל לעבוד במקדש בשיר ובשמירת האהל כי הם דברים יאותו יותר לבחורים שקולם ערב והם יותר זריזים בענין השמירה ולזה אמר בעבודת אהל מועד לא לענין משא בדרכים כי אם לעבוד בעניני המקדש בהיותו חונה במקומו. ולזה הדעת נטה הראב״ע. והקשה עליו הרמב״ן כי שם בבני השלשים שנה נאמר גם כן כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד ונאמר לעבוד ולמשא. ואין זו קושיא כי שם נאמר לעבוד ולמשא. וכאן לא נאמר ולמשא כל שהיה מוטל על הכ״ה היה מוטל על השלשים ולא יתהפך. אבל דוד המלך ע״ה הרחיב את הדבר יותר ושם את הלוים עובדים בבית ה׳ בהיותם מבן כ׳ שנה. ורש״י כתב (שם) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד עבודת משא בכתף. אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות. וגם זה מורה שמבן כ״ה שנה היה עובד בשאר הדברים ולא במשא. כי קודם שלשים היה דינו כדין אחר חמשים. ומזה התבאר שבלויים שנים פוסלים ואין מומים פוסלים. אבל בכהנים מומים פוסלים ואין שנים פוסלים בהם. והותרה בזה השאלה הו׳:

HaKetav VeHaKabbalah Bemidbar 8:24הכתב והקבלה במדבר ח׳:כ״ד

(כד) מבן כ״ה שנה – ולמעלה (נשא ד׳ ל׳) נאמר מבן שלשים שנה הא כיצד בן שלשים עובד בן כ״ה בא ללמוד הלכות עבודה (רש״י מרבותינו), ולשון המקרא עצמו יורה ע״ז, כי בבן שלשים אמר שם כמה פעמים לעבוד עבודה, אמנם כאן אמר יבא בעבודת אה״מ, ומכוונו שיבא עם הצובאים בעבודה, כשהלוי בן כ״ה יבא להקהל בתוך הנקהלים בעבודת אה״מ, שיעבוד עמהם ויראה תמיד עבודתם בכל יום ובלילה כדי שילמוד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה. ונ״ל שאין המכוון במקרא להכשיר את הלויים לעבודה רק מבן כ״ה ולמעלה ולא קודם לכן, דאם כן איך הפקיד דוד את הלויים מבן עשרים שנה ומעלה (דברי הימים א כ״ג כ״ו), וכן בערכין (פ״ב מ״ו) תנן אין קטן נכנס לעזרה לעבודה, דמשמעותו דמשיצא מכלל קטנות ראוי לעבודה, וכ״כ הרמב״ם (בפ״ג מכלי מקדש) אינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו (ע״ש ובכ״מ), אבל התורה דברה כאן מזמני החיוב, שמבן כ״ה ומעלה מחוייב ליכנס להתלמד בעבודה, אבל קודם זה אין החיוב מוטל עליו אבל הרשות בידו ליכנס להתלמד. ובחנם טרחו הרשב״ם והראב״ע ליישב סתירת המקראות, ואין לדבריהם יסוד בלשון המקרא, ודרז״ל מיוסדים על אדני האמת ומבואר היטב משנויי הלשונות, במ״ש שם לעבוד עבודה וכאן אמר יבא בעבודת אה״מ. (והנה ממה דאמר קרא מבן כ״ה שנה ומעלה משמע שבא להורות שזמן החיוב להתלמד הוא אחר שכבר עברו עליו כ״ה שנים והתחיל ליכנס בשנת כ״ו, כי בלא מלת ומעלה היינו אומרים שבתוך שנת כ״ה כבר חיובו עליו, כמו כבשים בני שנה שבכל התורה שפי׳ באמת תוך שנתם, לכן הוסיף מלת ומעלה (עתוס׳ פסחים ז׳ ד״ה משש שעות ולמעלה). ובעל משכיל לדוד האריך בזה דברים שאינם נכונים לדעתי, והוא פשוט). וראיתי לרמב״ן שכתב על מאמר רז״ל בזה, לא ידעתי אם זה דברי הכל לרז״ל, כי בלשון יחיד אני שונה אותו בספרי, ר׳ נתן אומר כתוב אחד אומר מבן כ״ה וגו׳, וגם נראה שהם דברי אסמכתא שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה ה׳ שנים יעו״ש. ולא ידעתי הא מאמר זה הוא סתמא דתלמודא דידן (בחולין ד׳ כ״ד), וגם בספרי שלפנינו אינה שנויה בלשון יחיד רק סתם, כתוב אחד אומר, ולא הוזכר בשם ר״נ. לצבא צבא – פירוש להתאחד עם החברה (זיך דעם פעראיין אנצושליסען) כי עיקר הוראת צבא הוא התאחדות והתחברות, כמ״ש בבא י״ב מ״א צבאות, וממה שאמר כאן, יבא לצבא, העתיד והמקור, ולעיל (דף ל׳) בבן שלשים אמר הבא לצבא, ההווה והשם יורה ג״כ על אמתת.

Malbim Bemidbar 4:3מלבי״ם במדבר ד׳:ג׳

כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד – ובבני גרשון ומררי תפס לשון עבודה, וידוע הבדלם ששם מלאכה מציין מלאכת מחשבת שיש בה אומנות, ושם עבודה מציין שיש בו טורח הגוף, לכן בבני קהת שהיה ענינם עם דברים המקודשים שהיה צריך להתעסק בהם במחשבת הלב בל יסיח דעתו מקדושתם קוראהו מלאכה ומצד שיש בה גם משא וטורח הגוף אמר זאת עבודת בני קהת, ושם עבודה כולל ג״כ עבודת ה׳ שיש בדבר, ומלאכה מציין אופן התעסקו בזה שהוא מלאכת מחשבת להדבק בקדש במחשבה זכה וע״ז תפס שני הלשונות:

Malbim Bemidbar 8:24-26מלבי״ם במדבר ח׳:כ״ד-כ״ו

(כד) זאת אשר ללוים – כבר בארתי (תורה אור צו סי׳ כ״ג באורך) שמלת זאת מציין תמיד או נרמז קרוב, או התיחדות, זה ולא אחר. ובא למעט שאין מום פוסל בלוים ומובא בחולין (דף כד): מבן חמש ועשרים שנה ומעלה – ולמעלה כשצוה למנות את הלוים הראוים לעבודה לא מנה רק מבן שלשים, רק שם אמר אצל בני קהת לעשות מלאכה בא״מ ואצל בני גרשון לעבוד עמדה בא״מ ואצל בני מררי לעבוד את עבודת א״מ, מבואר שבני שלשים יש להם חיוב וחלק במלאכה ובעבודה עצמה, וכאן אמר לצבא צבא בעבודת א״מ היינו שיצבאו בעבודה שעובדים אחיהם שהם בני שלשים צריך שימצאו שמה בני חמש ועשרים לראות וללמוד סדרי העבודה וכן פי׳ בחולין (שם): (כה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו – יש הבדל בין עבודה לשרות שעבודה הוא מה שיש בה יגיעה והשרות אין בו יגיעה, אבל גם דבר שאין בו יגיעה רק שהוא עבודת ה׳ מיוחד בפ״ע קרוי עבודה. וע״כ ממ״ש ושרת את אחיו ידעינן שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון שהיא מלאכה שאין בה יגיעה ואינה עבודה בפ״ע רק מסייע את אחיו, לאפוקי מלאכת השיר הגם שהיא מלאכה שאין בה יגיעה היא עמדה חשובה בפ״ע ונכלל בכלל ועבודה לא יעבוד, ורש״י ז״ל כתב שחוזר לעבודת השיר ג״כ ולא כן דעת הספרי, והרמב״ן הביא ראיה ממ״ש בחולין יכול אף בשילה ובית עולמים ת״ל לעבוד עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שעמדה בכתף והרי עבודת עבודה היא השיר כמ״ש רש״י שם א״כ אף לשיר נפסלו בזמן שהעבודה בכתף עיי״ש. ור׳ יהודה מדייק מ״ש שנית ועבודה לא יעבוד שהוא מיותר, שבא לדייק שרק מי שמשרת את אחיו עמדה לא יעמד שהוא הלוי שעומד לשרת ולסייע להכהנים הם נזהרו שלא יעבדו יותר מחמשים רק ישרתו, אבל הכהן שאינו משרת יעמד גם אחר חמשים כי לא יוכל לקיים בו ושרת את אחיו. ומ״ש אבל משנכנסו לארץ אין נפסלים אלא בקול מובא בחולין ולמד לה מקרא. והנה נוסחת הספרים אין לה פי׳ והמפ׳ נדחקו והגר״א מחק כל מאמר ר׳ יהודה אומר והכניס מאמר אחר במקומו וזה נוסחו רבי אומר הואיל ואמרה תורה עמד בב״ה ולא יעמד בחמשים אם למדתי שעובד בכ״ה כל עמדות כך לא יעמד מחמשים כל עבודות, ת״ל לא יעמד עוד ושרת את אחיו, וגרסתי טובה ואמתית, ועי׳ מה שהאריכו בענין זה הרמב״ם בס׳ המצות (מצוה ל״ד) והרמב״ן בהשגותיו (בשרש השלישי) והמג״א ובמ״ש די להבנת דברי הספרי על פי דרכנו:

Malbim Divrei HaYamim I 23:24-30מלבי״ם דברי הימים א כ״ג:כ״ד-ל׳

(כד) עושה המלאכה מבן עשרים – דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד – שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה׳ לעמו וא״כ אין ללוים לשאת את המשכן – וא״צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ״מ (פ״ג מה׳ כה״מ ה״ז) לישב דברי הרמב״ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא׳ שכתב שהוא רק לעבודת השיר י״ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שי״ת. (כז) כי – בל תשאל הא למעלה (פסוק ג׳) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע״ז משיב שאח״ז צוה דוד לספרם מבן עשרים. (כח) כי מעמדם – וע״י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים. ועל טהרת – לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ״ש (לקמן דה״י ב׳ כ״ט:ט״ז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי׳ על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין. (כט) וללחם המערכת – כמ״ש למעלה (ט׳:ל״ב). ולסלת למנחה – (שם כ״ט). ולמחבת ולמורבכת – (שם ל״א). ולכל משורה ומדה – מדת הלח והיבש. (ל) ולעמד בבקר – הוא השירה, וע״ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה.

Netziv Bemidbar 4:23נצי״ב במדבר ד׳:כ״ג

כל הבא לצבוא צבא – בבני קהת ומררי כתיב ״כל הבא לצבא״, וכאן כתיב ״לצבוא צבא״, ולא דבר ריק הוא. והענין, דיש לדעת דבני גרשון היו מיוחדים במעלה בשיר שבשעת עבודה, כמו בימי דוד ושלמה היה אסף מבני גרשון הראש קודם להימן מבני קהת, ובביאורי על הספרי הוכחתי הכי מברייתא שם. וזוהי משמעות ״לצבוא צבא״, ד״צבא״ לחוד משמעו — איזו התמנות של כל אדם בביתו או בעירו, ועוד משמעות ״צבא״ — קיבוץ אנשים לדבר אחד, כמו ״הנשים הצובאות״ (שמות לח,ח). ו״לצבוא צבא״ משמעו — מצביאים את הקיבוץ, והיינו עבודת השיר, שהיא בקיבוץ, כדאיתא בערכין פ״ב (משנה ו׳). ובמדרש רבה (ו,ג) איתא ״לצבוא צבא״ — אלו שוערים, ״לעבוד עבודה״ — אלו משוררים (עכ״ל), והיינו דכתיב כאן ״לעבוד עבודה״ ולא כתיב ׳לעבודה׳ כמו בבני מררי, אלא כדרשת הגמרא בערכין (יא,א) במקרא (להלן פסוק מ״ז) ״עבודת עבודה״ — עבודה שבעבודה הוי אומר זה השיר. ועוד עיין לעיל (ג,כב). לעבוד עבודה – וכן בבני מררי כתיב (פסוק ל׳) ״לעבוד את עבודת אהל מועד״, משא״כ בבני קהת כתיב (לעיל פסוק ג׳) ״לעשות מלאכה״. היינו משום דבני גרשון ובני מררי אם נתקלקל איזה דבר, תקנו זה הכלי, כדאיתא בשבת פרק הבונה (קב,ב) בקרש שנפל בו דרנא, משום הכי מיקרי ׳עבודה לעבודה׳ שמכבר. משא״כ בבני קהת אם נתקלקל איזה כלי שרת לא היו מתקנים אלא עושים מחדש, כדאיתא בפרק המזבח מקדש (זבחים פח,א) דסכין שנפגם אין מתקנים, משום הכי כתיב ״לעשות מלאכה״ — מחדש.

Netziv Bemidbar 8:24נצי״ב במדבר ח׳:כ״ד

יבוא לצבא צבא – כמו שכתבתי לעיל (ד,כב) — שהוא השיר. בעבודת אהל מועד – לתיקונים שבמשכן. דדוקא למשא שנדרש לכח היה הציווי דוקא בן שלשים, אבל לתקן שיהיה הכל על מתכונתו כשר בן כ״ה, אלא שלא נמנה אלא מי שראוי לכל דבר היינו למשא גם כן.

Metzudat David Divrei HaYamim I 23:27מצודת דוד דברי הימים א כ״ג:כ״ז

כי בדברי וכו׳ – ר״ל אף שבדברי דוד עצמו נאמר למעלה מבן שלשים זהו כי בדברי דוד האחרונים המה ספורים מבן עשרים אבל בראשונה לא עלתה זאת על דעתו ורצה למנותם כמ״ש בתורה מבן שלשים.