EN/HEע/E

Altars of Earth, Stone, and Wood

Sources

Shemot 20:20-22שמות כ׳:כ׳-כ״ב

(כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (כא) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ. (כב) וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

Shemot 24:4-8שמות כ״ד:ד׳-ח׳

(ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

Shemot 27:1-8שמות כ״ז:א׳-ח׳

(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. (ב) וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. (ג) וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. (ד) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. (ה) וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. (ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת. (ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ. (ח) נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ.

Shemot 28:42שמות כ״ח:מ״ב

וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ.

Devarim 12:1-11דברים י״ב:א׳-י״א

(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. (ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. (ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. (ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה. (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. (ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. (ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'.

Devarim 27:4-6דברים כ״ז:ד׳-ו׳

(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ.

Shemuel I 14:32-35שמואל א׳ י״ד:ל״ב-ל״ה

(לב) (ויעש) [וַיַּעַט] הָעָם אֶל (שלל) [הַשָּׁלָל] וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם. (לג) וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה. (לד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם. (לה) וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה' אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה'.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro BaChodesh 11מכילתא דר׳ ישמעאל יתרו בחודש י״א

ר' ישמעאל אומר, מזבח מחובר באדמה תעשה לי, שלא תבנהו על גבי כיפים ולא על גבי עמודים. רבי נתן אומר, מזבח חלול באדמה תעשה לי, שנא' נבוב לוחות תעשה אותו (שמ' כ"ז:ח'). איסי בן עקיבא אומר, מזבח נחשת מלא אדמה תעשה לי, שנ' כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה (מל"א ח':ס"ד). וכי קטון היה, והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (מל"א ג':ד'), ומה ת"ל קטן, אלא ביום שנבנה זה נגנז זה. ואם מזבח אבנים תעשה לי. רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה, (ויקרא ב':י"ד) ואם תקריב מנחת בכורים, חובה; אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר תקריב את מנחת בכוריך, חובה ולא רשות. כיוצא בו, (שמות כ"ב:כ"ד) אם כסף תלוה את עמי וגו', חובה; אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים ט"ו:ח') העבט תעביטנו, חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי, חובה, אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים כ"ז:ו') אבנים שלמות תבנה, רשות; אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל מזבח אבנים תעשה לי, רשות ולא חובה; ומה ת"ל ואם מזבח אבנים, אלא רצה לעשות של אבנים, יעשה, של לבנים, יעשה; והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים, ומה אם מזבח החמור, אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים.

Mekhilta DeRashbi 20:20מכילתא דרשב״י שמות כ׳:כ׳

מה נא' לך מזבח אדמה תעשה לי יכול אדמה ודאי ת"ל אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה.

Bavli Zevachim 58aבבלי זבחים נ״ח.

והתניא: (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי – שיהא מחובר מאדמה, שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין!

Bavli Zevachim 61bבבלי זבחים ס״א:

אמר רב הונא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא: ר"א בן יעקב אומר, מה תלמוד לומר: (שמות כ') אבנים (דברים כ"ז) אבנים (דברים כ"ז) אבנים שלש פעמים? אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ובית עולמים. מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים בימי משה - לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה - לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה; ואם איתא, מעיקרא הוא דאיסתלק ליה! הוא דאמר כרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים.

Bavli Zevachim 61b-62aבבלי זבחים ס״א:-ס״ב.

מעיקרא סבור: מזבח אדמה – שהוא אטום באדמה; ולבסוף סבור: שתיה כאכילה, ומאי מזבח אדמה? שהוא מחובר באדמה, שלא יבננו לא ע"ג כיפים ולא על גבי מחילות.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Shemot 20:20תרגום ירושלמי (ניאופיטי) שמות כ׳:כ׳

מדבח קביע על ארעא תבנון לשמי ותקרבון עלוי ית עלוותכון וית נכסת קודשכון ית עניכון וית תוריכון בכל אתרא די תדכרון ית שמי בצלו אתגלי בממריה עליכון ואברך יתכון.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 27:8תרגום ירושלמי (יונתן) שמות כ״ז:ח׳

hollow: (with) boards filled with dust shalt thou make it; according to what I showed thee in the mountain, so shall they make.

חליל לוחין מלי עפרא תעביד יתיה הי כמא דאחמיתך בטוורא היכדין יעבדון.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Shemot 20:20תרגום ירושלמי (קטעים) שמות כ׳:כ׳

An altar grounded in the earth shalt thou make unto My name, and shalt offer upon it your burnt offerings and sacred oblations, your sheep and your oxen. In every place in which ye shall memorialize My holy Name, My Word shall be revealed to you, and bless you.

מדבח קביע בארעא תעבדון לשמי ותקרבון עלוי ית עלוותכון וית נכסת קודשיכון ית ענכון וית תוריכון בכל אתר דתדכרון ית שמי קדישא מימרי מתגלי עליכון ומברך יתכון.

Tanchuma Terumah 11תנחומא תרומה י״א

וצפית אותו נחשת א"ר יהודה בר שלום אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה משה המדות האלו הן אצלכם שמא אצלי הסתכל במלאכים שהן אש לוהט וכמה אוצרות שלג וברד יש לי, שנאמר (איוב לח) הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה, וכן הוא אומר (תהלים קד) המקרה במים עליותיו ואין המים מכבים את האש ולא האש שורפת המים וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשן מן המים שנאמר (יחזקאל א) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות, וכתיב (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה ואף הן אונקוס גדול של אש והן עומדות מן רקיע לרקיע ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' אבא אף טלפי החיות מהלך ארבע מאות שנה וכלם טעונות אש ברקיע שכלו מים ואין האש שורפת המים ולא המים מכבין את האש למה עושה שלום במרומיו ומפני שאמרתי לך אש תמיד תוקד על המזבח אתה מתירא שלא ישרפו העצים, מתים נכנסים לפני ויוצאין חיים זה מטה אהרן (במדבר יז) ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת ביהמ"ק הריחו בחייו של עולם והרטיבו, א"ר לוי כשהכניס שלמה את הארון לביהמ"ק הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנא' (תהלים צב) שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, והיו הולכין ועושין פירות והם היו פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שמנשה הכניס את הצלם בבית קדש הקדשים ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנ' (נחום א) ופרח לבנון אומלל וכאן הקדוש ברוך הוא אומר למשה בדים שעשית לארון עתידין להאריך אחר פ"ד שנה שנאמר (מלכים ח ח) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש, מתים נכנסין לפני יוצאין חיים ואת מתירא שלא ישרפו העצים שבמזבח הן עשוין לכבודי, מי צוה האש לשרוף למד ממך כשהיית נכנס לתוך מחיצות של אש ומהלך בין הגדודים היה לך לשרף ועוד שהיית בא אצלי שנאמר (שמות כ) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ואני אש אוכלת שנאמר (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה ראוי שיהא נכוית, ולמה כן שהיית עולה לכבודי, ואף מזבח העולה אעפ"י שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין, וא"ת שהיה צפוי הנחשת עבה, א"ר נחמיה עובי דינר היה מצופה, א"ר פנחס בן חמא את סבור שמא האש יורדת מלמעלן לשעה היתה, לפיכך לא היה נזוק, אש המזבח יתירה שלא היתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה שנאמר (ויקרא ו) אש תמיד תוקד על המזבח, ולמה היה צפויו נחשת לכפר על מצח הנחשת שנא' (ישעיה מח) וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה, את מוצא מזבח שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממזבח העולה שעשה שלמה, תדע לך שבשעה שבנה שלמה בית המקדש בנה מזבח העולה שנא' (מלכים א' ג) אז יעלה שלמה אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ולפי שהיה יודע שמזבח הנחשת שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא הוציא שם המזבח שבנה מזבח הנחשת שנא' (דברי הימים ב ד) ויעש את מזבח הנחשת עשרים אמה, ראה מה חביב היה מזבח הנחשת שעשה משה, אמר הקדוש ברוך הוא בזכות המזבח שהאש בוערת בו ביום ובלילה אני נפרע מן מלכות אדום באש ותהא נשרפת ביום ובלילה שנאמר (ישעיה לד) לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה.

R. Saadia Gaon Tafsir Shemot 20:20ר׳ סעדיה גאון תפסיר שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה – מזבח על האדמה.

R. Saadia Gaon Tafsir Shemot 27:8ר׳ סעדיה גאון תפסיר שמות כ״ז:ח׳

נבוב לוחות – לוחות חלול.

Yefet b. Eli Shemot 20:20-21 (Ms. London 2466 pp.119a-120b)פירוש יפת בן עלי לשמות כ׳:כ׳-כ״א (כ״י לונדון 2466 דף 119א-120א, מובא באבלי ציון הקראים ומגילות קומראן עמ׳ 270-273)

באמרו "גולו אלי היום אבן גדולה" (שמואל א' י"ד:ל"ג), ועל כן אמר: "את עולותיך ואת שלמיך" (שמות כ':כ"א). ועל יסוד זה אין לקרבנות החובה ולקרבנות הקבועים מקום כאן. לא לקרבנות היחידים ולא לקרבנות הציבור, אשר מקריבים אותם אך ורק במקדש ה'... אחר כך אמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" (שמ' כ':כ'). להודיענו שכשם שלא מוקרבים קרבנות החובה והקרבנות הקבועים אלא במקדש ה', כך לא ייבנו מזבחות (אבנים) ויוקרבו עליהם עולות ושלמים אלא במקום אשר "יזכיר שמי". וזאת בשלוש נסיבות: ציווי בלבד, כפי שבנה יהושע בהר עיבל וגדעון בראש המעוז; נוכחות הכבוד או המלאך, ואזי נבנה המזבח; מעמד ארון ה' או כלי מבית ה'. על כן אמר "אזכיר" (שמ' כ':כ'). באשר למקדש ה', עליו כתוב: "במקום אשר יבחר ה'"... "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (שמות כ':כ"ב), ולא אמר בו מה שאמר בפסוק הראשון: "וזבחת עליו" (שם כ':כ"א). אין ספק שכל מה שנהוג ב"מזבח אבנים", נהוג במזבח אדמה.

Yefet b. Eli Shemot 20:21 (Ms. Petersburg a 51 pp.131b-132a)פירוש יפת בן עלי לשמות כ׳:כ״א (כ״י פטרסבורג א 51 דף 131ב-132א, מובא באבלי ציון הקראים ומגילות קומראן עמ׳ 271)

כאשר הכתוב אינו מציין באיזה מזבח מדובר, שני המזבחות אפשריים: מזבח זה הוקם מעת לעת בשל אירועי הזמן, כמו המזבח שהוקם בהר עיבל, והמזבח שהקימו משה בהר סיני, ואשר הקימוהו גדעון, שמואל, שאול, דויד ואליהו בהר הכרמל. ואל מזבחות אלו מתכון הכתוב באמרו "מזבח אדמה". אלא שהחובה נמסרה ב"מזבח אבנים" ולא מצאנו אותה ב"מזבח אדמה". כך בהר עיבל הוקם "מזבח אבנים", באמרו: "אבנים שלמות תבנה" (דברים כ"ז:ו'). ובעת שאמר הכתוב שנבנה מזבח, לא הבהיר אם הנו "מזבח אדמה" או "מזבח אבנים" – שני המזבחות אפשריים.

Yefet b. Eli Vayikra 17:1-9 (Ms. Paris 282 pp.97b-99a)פירוש יפת בן עלי לויקרא י״ז:א׳-ט׳ (כ״י פריז 282 דף 97ב-99א, מובא באבלי ציון הקראים ומגילות קומראן עמ׳ 274-275)

אין אנו מזכירים את סימוכיו של בנימין, ירחמו האל, בדבר חובת מזבח לבשר תאווה. הוא נסמך על דברי שאול. ואין הדבר רחוק, אף על פי שמעורב בו אף שמץ של ספק... באשר לכתוב שהקריבו בבמות בזמן המלכים והצדיקים, ונזף בהם האל באמרו: "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים" וג' (מלכים ב' י"ב:ד', י"ד:ד', ט"ו:ד',ל"ה). דבר זה לא היה מגונה מאז שהארון עזב את המשכן. וכשבנה שלמה, עליו השלום, את הבית, הפך למגונה. ראייה לכך הכתוב בסיפור שלמה: "רק בבמות הוא מזבח ומקטיר, כי לא נבנה בית" וג' (מלכים א' ג':ב'-ג'). מכאן שהיה אסור הדבר לפני בניית הבית. ובעת שנבנה הבית, והיה הארון עם המזבח במקום אחד, גינה זאת האל.

Yefet b. Eli Shemuel I 14 (Ms. Petersburg a 156 pp.85a-86b)פירוש יפת בן עלי לשמואל א׳ י״ד (כ״י פטרסבורג א 156 דף 85א-86ב, מובא באבלי ציון הקראים ומגילות קומראן עמ׳ 268, 278-279)

שאול אמר: "גולו אלי היום אבן גדולה" (שמ"א י"ד:ל"ג), ונאמר: "ויבן שאול מזבח" (שמ"א י"ד:ל"ה), ולמדנו שהוא רצה להביא את האבן כדי לבנות ממנה מזבח, לאור הכתוב בתורה: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (שמ' כ':כ"ב). כך למדנו שחל איסור על מי ששוחטים על הארץ ללא מזבח, שנאמר בתורה: "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם" וגו' (וי' י"ז:ה')... מותר לנו לשחוט שלמים בכל מקום בארץ ישראל, לאחר שהאלהים בחר בו לשחיטה, בין אם נמצא שם ארון ה' בין אם לאו. כך נבנה המזבח בהר עיבל, ולא היה ארון ה' בהר עיבל. לעומת זאת נשחטו שלמים במעמד הארון בבית שמש (שמואל א' ו':י"א-ט"ז), ובסיפור הגבעה (שופטים כ':כ"ו-כ"ז), ובעת נשיאת הארון מבית עובד אדום (שמואל ב' ו':י"ב-י"ג). והכתוב מסר שבמכמש היה ארון ה' עמם, באמרו: "כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל" (שמואל א' י"ד:י"ח).

Rashi Shemot 20:20רש״י שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה AN ALTAR OF EARTH [SHALT THOU MAKE] – i.e. an altar attached to the earth, meaning, that they should not build an altar upon columnes or upon a base but it must rest upon the actual ground. Another explanation is, that one should fill the hollow interior of the copper altar (Exodus 27:8) with earth at the time when they encamp, and then erect it for the purpose of sacrifice (Mekhilta).

מזבח אדמה – מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כפים. דבר אחר: שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן.

Rashi Shemot 20:21רש״י שמות כ׳:כ״א

ואם מזבח אבנים AND IF (according to Rashi, AND WHEN) [THOU WILT MAKE ME] AN ALTAR OF STONES – Rabbi Ishmael said: Every time the word אם it used in the Torah it refer to some action the doing of which is optional, except in three instances. Here: ואם מזבח אבנים תעשה לי — you see that this אם is used in the sense of כאשר, "when", the meaning being: "And when thou makest me an altar of stone, לא תבנה אתהן גזית THOU SHALT NOT BUILD IT OF HEWN STONE, for, as a matter of fact, it is obligatory upon thee to build an altar of stone, as it is said, (Deuteronomy 27:6) "of whole stones thou shalt build [the altar of the Lord thy God]". Similarly, (Exodus 22:24) אם כסף תלוה את עמי is obligatory and signifies: "when (אם) thou lendest My people money", and not, "if thou lendest", because it is said, (Deuteronomy 15:8) "And thou shalt surely lend him"; consequently this אם also is used in the sense of כאשר "when". Similarly, (Leviticus 2:14) ואם תקריב מנחת בכורים, for this refers to the meal-offering of the Omer which is obligatory and therefore the trantlation is, "And when (ואם) thou offerest the meal-offering of first-fruits", and not, "if thou offerest". You must therefore admit that these instances of אם are not conditional, meaning "if", but they are absolute, and that they are used in the sense of כאשר, "when" (Mekhilta, Yalkut Shimoni 1:306; cf. Rashi on Leviticus 2:14).

ואם מזבח אבנים וגומ' – ר' ישמע' אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה אם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנאמר אבנים שלמות תבנה (דברים כ"ז:ו'), וכן אם כסף תלוה (שמות כ"ב:כ"ד), חובה הוא שנאמר העבט תעביטנו (דברים ט"ו:ח'), ואף זה משמש לשון כאשר, וכן ואם תקריב מנחת בכורי' (ויקרא ב':י"ד), זה מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלויין אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשין.

Rashi Shemot 20:22רש״י שמות כ׳:כ״ב

ולא תעלה במעלות AND THOU SHALT NOT GO UP BY STEPS [TO MY ALTAR] – When thou buildest an ascent to the altar thou shalt not construct it of steps, échelons in old French, but it shall be even (i.e. the surface shall be unbroken) and sloping (cf. Rashi on Exodus 27:5). אשר לא תגלה ערותך THAT THY NAKEDNESS BE NOT UNCOVERED – because on account of these steps you will have to take large paces and so spread the legs. Now, although this would not be an actual uncovering of one's nakedness (of the parts usually kept covered), since it is written, (Exodus 28:42) "And thou shalt make for them (the priests) linen breeches [to cover the flesh of their nakedness]", still the taking of large paces is near enough to uncovering one's nakedness that it may be described as such, and you would then be treating them (the stones of the altar) in a manner that implies disrespect. Now the following statement follows logically à fortiori: How is it in the case of stones which have no sense (feeling) to be particular about any disrespect shown to them? Scripture ordains that since they serve some useful purpose you should not treat them in a manner that implies disrespect! Then in the case of your fellow-man who is made in the image of your Creator and who is particular about any disrespect shown to him, how much more certain is it that you should not treat him disrespectfully! (Mekhilta)

לא תעלה במעלות – כשאתה בונה כבש במזבח לא תעלהו מעלות מעלות, אשקילונש בלעז, אלא חלק יהי ומשופע. אשר לא תגלה ערותך – שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, אף על פי שאינו גילוי ערוה ממש שהרי כתוב ועשה להם מכנסי בד (שמות כ"ח:מ"ב) מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא ואתה נוהג בם מנהג בזיון, והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהן דעת להקפיד על בזיונו אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.

Rashi Shemot 27:5רש״י שמות כ״ז:ה׳

As to the ascent (כבש — the inclined plane) upon which they went up to the top of the altar, it is true that Scripture does not expressly mention it in this section but we have it already implied in the statement in the section beginning with the words מזבח אדמה תעשה לי (Exodus 20:21—23): "Thou shalt not go up by steps [unto my altar]" — i.e. thou shalt not make steps on its ascent, but thou shalt make an unbroken ascent, — this tells us that it had such an ascent. — So do we read in the Mechilta (to Exodus 20:23). — For the altar of earth there spoken of is identical with the altar of copper described here and it was called an altar of earth because they used to fill the hollow space within it (within its coppered walls) with earth at every place where they encamped in the wilderness.

וכבש שהיו עולין בו אף על פי שלא פירשו בעיניין זה כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ':כ') לא תעלה במעלות (שמות כ':כ"ב), לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש, כך שנינו במכילתא, ומזבח אדמה הוא מזבח הנחשת שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן.

Rashi Shemot 27:8רש״י שמות כ״ז:ח׳

נבוב לחת HOLLOW WITH TABLETS – Render it as the Targum does, חליל לוחין, hollow as regards boards (לוחין is what is termed an accusative of respect): boards of shittim-wood on all sides (cf. v. 1) and a hollow space in the middle; it shall not be in its entirety a single block of wood, the thickness of which in two directions should be five cubits by five cubits — like the trunk of a tree, which has been hollowed out.

נבוב לוחות – כתרגומו חליל לוחין, לוח עצי שטים מכל צד, והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עוביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן.

Rashi Shemot 30:3רש״י שמות ל׳:ג׳

את גגו THE ROOF THEREOF – This altar had a top but the altar of burnt-offering had no top, but they filled in the hollow space enclosed by its sides with earth wherever they encamped (cf. Mekhilta on 20:21).

את גגו – זה היה לו גג אבל מזבח העולה לא היה לו גג אלא ממלאין חללו באדמה בכל חנייתם.

R. Yosef Kara Shemuel I 14:32-34ר׳ יוסף קרא שמואל א׳ י״ד:ל״ב-ל״ד

(לב) ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר – גדולים, ובני בקר – עגלים קטנים, וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם, כלומ' הדם נשפך ארצה ולא נשפך על המזבח ובדבר זה ויאכל העם על הדם שהעם אוכלין הבשר כל זמן שלא נזרק הדם על המזבח. ומקרא זה כמו לא תאכלו על הדם (ויקרא י"ט:כ"ט) שהוא כמו לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות ל"ד:כ"ה) פתר' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אף כאן לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם קיים. ואל תשיבני והלא חולין היו ואין טעונים זריקת דם, דע כי לאחר שחרב שילה והותרו הבמות וכל אחד בונה במה בחצירו ומקריב עליה, כל איש אשר ישחט שור או כשב או עז ואינו זורק את הדם ואינו מקטיר את החלב על המזבח נאסר עליו בשר תאוה אם לא נזרק הדם על המזבח ולא נקטר החלב דכתיב ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר וגו' כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך וגו' (דברים י"ב:כ'-כ"א) לא אמרתי אלא בשעה שירחק ממך המקום שטורח עליך להעלות לירושלים כשתשחט שור או כשב או עז אבל כשקרוב לך המקום שאתה זובח ומקטיר בבמה ואתה שוחט שור או כשב או עז ואפילו חולין אי אתה רשאי לאכול בשר תאוה והדם לא נזרק ואתה עומד בלא תאכלו על הדם, דע לך שכן כשהוא אומ' וישחטו ארצה מיד הוא אומר ויאכל העם על הדם. (לג-לד) וכשהוגד לשאול הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם – מה תקנה הוא מתקן להם, אומר להם גולו אלי היום אבן גדולה – ופוצו בעם הקריבו אלי איש שורו ואיש שיו ושחטתם בזה ואכלתם. פוצו בעם – פתר' הכריזו כלומר הפיצו דבר זה בעם. בזה – כמו במקום זה, כמו היש בזה הרואה (שמואל א ט':י"א) שפתר' במקום זה וכמו לא היתה בזה קדישה (בראשית ל"ח:כ"א), כלומ' לא תשחטו ארצה מעתה אלא תשחטו במקום זה וזרקתם הדם על האבן הגדולה לשמים ולא תחטאו עוד לאכול על הדם, למדנו שמה ששחטו ארצה לפנים מיכן גורם להם לאכול על הדם.

Rashbam Shemot 27:8רשב״ם שמות כ״ז:ח׳

נבוב לוחות [MAKE IT] HOLLOW, OF BOARDS: נבוב means hollow, as it is written (Job 11:12), "A hollow (נבוב) man will get understanding." Whenever they [i.e.the Israelites] would set up camp, they would fill the altar with dirt and then they would sacrifice.

נבוב לוחות – חלול, וכן ואיש נבוב ילבב (איוב י"א:י"ב). וכשחונים, ממלאין אותו עפר, ואחר כך מקריבין עליו.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 20:20אבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:כ׳

מזבח {אבנים} – יש אומ' כי הטעם שלא יעשו ציורים במזבח, על כן צוה מזבח אבנים – להיותם אבנים שלמות. ואלה המפרשים אולי ילמדוני למה נעשה כל המשכן כרובים, וכרובי זהב על הכפרת, והבית אשר בנה שלמה כולו כרובים ותמרות ופטורי ציצים (מלכים א ו':ל"ב). ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח, ובפרשת כי תשא אדבר על זה. יש אומ' מזבח אדמה – שלא יהיה על מקום גבוה, ואין זה משמע הלשון. והעד כתוב אחריו מזבח אבנים. קדמונינו אמרו כי הטעם לשום אדמה במזבח נחשת. ואמת אמרו, כי כן עשו. רק שמו הפסוק לזכר ולאסמכתא. ואין זה פשוטו, כי האדמה שישימו בו במקרה, כי הוא לא יקרא רק מזבח הנחשת, כי מן הנחשת נעשה, גם נקרא מזבח הזהב, בעבור שהוא מצופה זהב. ועוד אילו היה כן משמע מזבח אדמה, יהיה הפירוש ואם מזבח אבנים, שישימו בו אבנים. ולא נוכל לומר שלא נעשה המזבח באבנים, כי מפורש הוא, והוא הנעשה בהר עיבל. ועתה אפרש: יאמר הגאון, כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני. יש אומרים לפני מתן תורה היה. ואחרים אמרו אחר כן. והגאון הודה למחלוקת הראשונה ואמר, כי הכתוב בפרשה הזאת כל אשר דבר י"י נעשה (שמות י"ט:ח'), הוא שנוי בפרשה השנית, כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כ"ד:ז'). ואני אתן לך ראיה גמורה, כי אחר מתן תורה, כי הנה כתוב בפרשה הזאת, שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי (שמות י"ט:ד'-ה'). ואמר בתחלה, כה תאמר לבית יעקב (שמות י"ט:ג'). והנה לא הגיד להם לא מצות ולא חקים ולא משפטים, רק לשמע מפיהם אם היו חפצים לשמוע קול השם לכל אשר יצום. והם השיבו ואמרו נעשה. ושם כתוב וישב משה את דברי העם אל י"י (שמות י"ט:ח'). אז קדשם לשמוע דבר השם, שהיו עשרת הדברים. ועתה החל להשמיעם מצותיו. כאשר נגש משה אל הערפל, אמרו לו זאת הפרשה לא תעשון, וכל פרשת ואלה המשפטים עד כי יהיה לך למוקש (שמות כ"ג:ל"ג). ואחר כן כתוב ויבא משה (שמות כ"ד:ג'), שירד מן ההר, ושם כתוב ויספר לעם את כל דברי י"י ואת כל המשפטים (שמות כ"ד:ג'). ודברי י"י הם מצות עשה ומצות לא תעשה, שתחלתם, לא תעשון אתי (שמות כ':י"ט), ודברי המזבח, וכל מצות עשה ולא תעשה שהם בפרשת ואלה המשפטים, כמו השב תשיבנו (שמות כ"ג:ד'), אלהים לא תקלל (שמות כ"ג:כ"ז), והמשפטים דבר העבדים, והמכים, והנצים, והנגיחה, וההבערה ודברי הגניבה, והשבועה. ועל אלה כתוב שם, ואת כל המשפטים (שמות כ"ד:ג'). ובעבור זה אמרו אבותינו נעשה ונשמע (שמות כ"ד:ז'). ופירו' נעשה לשמר מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים. על כן הוסיפה אחר מתן תורה לאמר ונשמע, ולא אמרו כן בתחלה (שמות י"ט:ח'). והנה פירו' מזבח אדמה – כמשמעו שהוא עשוי מאדמה. וזהו שכתב ויבן מזבח תחת ההר (שמות כ"ד:ד'). וכתוב בכאן וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך, ושם כתוב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שמות כ"ד:ה'). ואין ספק, כי זאת פרשת מזבח אדמה, עם לא תעשון אתי (שמות כ':י"ט), בעבור דם הברית שזרק על המזבח, ועל העם שקבלו על נפשם, שהשם לבדו יהיה להם לאלהים, שישמרו מצוותיו ומשפטיו. והזכיר את צאנך ואת בקרך – שניהם מיני העולות והשלמים. ראיתי מין אחד שטען על חכמים, בעבור שאמרו אי זהו מקומן של זבחים (משנה זבחים ה':א'). כי אמר, כי לא מצא בכל התורה זביחה כי אם על שלמים, כמו עולה וזבחים. כי העולה דבר בפני עצמו, והזבחים שלמים, כמו ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים (שמות כ"ד:ה'). וככה בכל מקום. והראיתי לו, כי לא דבר נכונה. כי הנה כתוב וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך – אז הודה על חטאו, שטען על אנשים נכבדים מכל הדורות הבאים אחריהם. וטעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי – פירוש בכל מקום אשר אשים זכר לשמי שכבודי שוכן שם, כמו שילה ונב שעמד שם הארון. אם תבא אלי לבקר אותי שם תמצאני כאילו באתי אליך שידעתי שתבוא ובעבורך באתי ובעבור שבאת לכבודי אבוא אליך וברכתיך – ולא תהיה צריך לאחר כי תמצאני בכל עת ששם כבודי.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 20:21אבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:כ״א

ואם {מזבח אבנים} – המזבח שבנה משה לכרות ברית עם ישראל בדם הברית. וצוה השם, שיבנו מזבח אבנים בעברם הירדן טרם שינחלו את הארץ, ויכתבו על האבנים כל התורה כי מצות רבות תלויות בארץ, כמו שהיה צורך עם בניהם בהכניסם לארץ מפני מצות התלויות בארץ. ושם זבחו השלמים ואכלו כאשר עשו אבותיהם. וטעם, ואם {מזבח אבנים} – כאומר עשה עתה מזבח אדמה, ואם תזכה שתכנס לארץ אז תבנה מזבח אבנים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 21:1אבן עזרא שמות פירוש שני כ״א:א׳

ואלה המשפטים – אחר שאמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו (שמות כ':ט"ו), אמר השם למשה בגשתו אל הערפל, כה תאמר אל בני ישראל (שמות כ':י"ח). והחל להזהיר על אלהי הזהב, ושיכרות ברית אתם ברדתו, שהשם לבדו יהיה להם לאלהים. והורהו המשפטים והמצות, שיאמר להם אם יקבלום ואם יכרות ברית. נאמר לו בסוף אלה התנאים פרשת הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כ"ג:כ'). ועיקר הפרשה להשמיד ע"ז בהכנס לארץ. וככה פירש להם משה לפני כרות הברית, כי סוף ולא תעבוד את אלהיהם (דברים ז':ט"ז). והנה תחלת הפרשה, שלא יעשה עם השם אלהים אחרים. וסוף הפרשה להכרית זכר האלילים והפסילים שהם עשויים בארץ כנען.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 27:8אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ז:ח׳

ומלת נבוב לחת – מתורגם בארמית, וכמוהו ואיש נבוב (איוב י"א:י"ב), שהוא רק בלי לבב, על דרך האומרים ראש בלי מוח.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 27:8אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ז:ח׳

נבוב לחות – רֵק מבפנים, וכן טעם ואיש נבוב (איוב י"א:י"ב). אדם רק מחכמה שאיננה בקרבו.

Ibn Ezra Yesod Mora 2:8אבן עזרא יסוד מורא ב׳:ח׳

ויש שהיו מצות על משה לבדו כמו מזבח אדמה שכרת ברית עם ישראל ולפסול הלוחות ולהקים המשכן ושבעת ימי המלואים ולמשוח המשכן ואחיו ובניו ולתת האורים והתומים על החושן ולשים לוחות הברית בארון ודבר נחש נחשת וככה מצות אחרות כמו רקועי פחים ושיתנו הכהנים התורה מצד הארון מחוץ וצנצנת המן ומטה אהרן.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 27:8ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ז:ח׳

נבוב לחות תעשה אותו – שיהא חלול מבפנים, ויהא קל לנושאו.

Raavyah Chagigah 808ראבי״ה חלק ג - מסכת חגיגה סימן תתח

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדתו אש וכו' אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאינו עליו אלא כעובי דינר זהב אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרימון [שנאמר כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך] על אחת כמה וכמה. והאי דנקט מזבח הזהב ולא נקט מזבח הנחשת שהמערכה גדולה עליו וכתיב עליה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ולא חזינן נמי שנ[שרף] נחושתו ולא חסרו מימיו, משום דלא היה לו גג למעלה. וכן פירש רש"י בחומש שהיה עשוי כמו תיבה שאין לה שולים מלמעלה וגם מלמטה אלא הדפנות, וכשהיו חונים ממלאים אותן באדמה. ודוגמת כן ראיתי במכילתין סוף פרשת וישמע יתרו. ולהכי לא עביד מיניה קל וחומר כי הצדדים אינם נחסרים כי האש לא קרב אליהם. וראיה דכתיב (שמות ל' ז') במזבח הזהב את גגו ואת קירותיו וגו' לא במזבח הנחושת. ואף על גב שיש לומר שלהכי לא נכתב גג במזבח הנחושת שאין תחתיו עץ כמו במזבח הזהב שהיה מצופה העץ [כדכתיב (שמות ל"ז כ"ו) ויצף אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו'] ולהכי חידש הקל וחומר ותפס ממזבח הזהב שאילו היה חסר קצת היה האש שולט בעץ תחת הציפוי ואפילו הכי לא חסר (כדכתיב ויצף אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו') לא מסתבר שאם כן היה לו גג כגיגית ששוליו הפוכים למעלה והיה לו להזכיר הגג בפסוק אפילו אם אין תחתיו עץ. גם בקל וחומר לא הוזכר העץ דמזבח הזהב אלא שהזהב של גגו לא חסר, ודבר זה היה יכול לומר נמי על מזבח הנחושת, אלא שמע מינה שלא היה לו גג. ומהשתא מתורץ מה שהיו רבותינו מתקשים על ענין מזבח הנחשת שהיה חמש על חמש אמה מקום קרנות ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים לכל צד ומקום המערכה אמה על אמה וקימא לן גבי ברזל חם מקצתו חם כולו ואם כן [איך] היו הכהנים [הולכים] ורגליהם לא תכוינה ובגדיהם לא תשרפנה, ואם נס הוא ליחשבי בהדיה עשרה ניסים. ודוחק לומר דניסים דקביעי לא קחשיב ולפי שפירשתי שלא היה לו גג אתי שפיר. אך בשעת סילוק מסעות היה נשאר העפר הממולא בו במקומו והמזבח שהם הדפנות היו מגביהין מן האדמה ורגב אחד עמו שעליו מונח אש של שמים שלא נסתלק אש שירדה בימי משה עד ימי שלמה והיו כופין עליה פסכתר כדאיתא בפרק קדשי קדשים ובסוף מסכת עירובין ובתמיד [מפורש פסכתר כלי שהיה במקדש]. כשהיו חונים היו ממלא[ין] אדמה והיו מניחין הרגב עם האש על המזבח. אבל קשה לי דבמדרש ראיתי דקאמר כמה שנים עמד מזבח ונחשתו לא ניתך, ולפי המדרש צריך לומר שהוא עשוי כגיגית ששוליה הפוכים למעלה ומתחתיה היה ממולא אדמה, כדאמרינן בריש פרק קדשי קדשים מזבח אדמה (שמות כ' כ"א) שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא על גבי כיפים ולא מחילות. ובענין זה יש לפרש הך [ד]מכילתן, ומזבח הזהב דנקט הכא משום העץ, כדפרישית לעיל.

Eshkol HaKofer 227אשכול הכופר רכ״ז

זו היא שאמר מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך וגו' אמרו זו מזבח קדשים. ושאמר ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו' זו מזבח חולים [= חולין]... ועוד יאמרו כי הנה אמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו במזבחך, הלא בני אהרן מכנסיי' היו לובשי' ככתוב ועשה להם מכנסי בד וגו' ואיך צום כזאת. כזאת תדע כי זה הצווי הוא לישראלי' ולא לכהני' לעשות בזאת... ולא צוה להם שילבשו מכנסיי' אבל הזהיר' שלא יעלו במדרגות במזבח חולים [= חולין].

Rambam Hilkhot Beit HaBechirah 1:13רמב״ם בית הבחירה א׳:י״ג

המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים (גזית) וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי שיהיה מחובר באדמה שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות, וזה שנאמר ואם מזבח אבנים מפי השמועה למדו שאינו רשות אלא חובה.

Chizkuni Shemot 27:8חזקוני שמות כ״ז:ח׳

נבוב לחת שיהא חלול מבפנים וקל לשאת ונתון הוא לתוך המכבר ושפת המכבר מגעת עד חצי המזבח וכשישראל חונים הם ממלאים חלל הלוחות אלו עפר ומקריבין על אותו עפר קרבנות וכשהם נוסעים מגביהים המזבח בבדים הקבועים בשפת המכבר והעפר נופל בין הנקבים שבשולי המכבר שהיה כמעשה רשת וכשהם נחים חוזרים וממלאים אותו.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 20:20ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה וג' – הטעם "אין בעבודתי טורח והפרזה אלא הקרוב שבדברים". מזבח אדמה – לא בראש ההר וכדומה במזבחות העובדים עבודה זרה על ההרים הרמים.

Ramban Shemot 20:20רמב״ן שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה תעשה לי – פירש ר"א כי אמר לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לקבל כח עליונים בצורתם להיות אמצעיים ביני וביניכם, כי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך אני בכבודי וברכתיך, אין לך צורך לאמצעי כלל. ועל דעת רבותינו (במכילתא כאן) במזבחות, שהם הנעשים במשכן ובמקדש, הזכיר מצות המזבחות באדמה ובאבנים לאמר שיעשו גם כן המזבחות לשם לבדו, ושם יזבחו העולות והשלמים, ולא לשדים על פני השדה, ובכל המקום אשר יזכירו את שמו יבא בכבודו עליהן לשכן שכינתו בתוכם ולברך אותם.

Ramban Shemot 20:21רמב״ן שמות כ׳:כ״א

וטעם ואם – במצות חובה, לומר, אם יגיע הזמן שתזכו לרשת הארץ ולבנות לי מזבח אבנים בבית הבחירה, השמר שלא תבנה אתהן גזית שתחשוב לעשות כן למעלת הבנין. ודעת ר"א שהמצוה על מזבח הברית שבסדר ואלה המשפטים (להלן כד ד) בפירושיו. ועל דרך האמת, הכתובים כסדרן, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם בשמי הגדול, ולא תעשון על פני אלהי כסף ואלהי זהב, אבל אני מתיר לכם שתעשו מזבח לי לבדי ולזבוח עליו עולות גם שלמים בכל המקום אשר אזכיר את שמי כי אבא אליך וברכתיך, ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת, "ואזכיר" מן זכרנו יברך (תהלים קטו יב).

Ralbag Shemot Beur HaParashah 20:20-21רלב״ג שמות ביאור הפרשה כ׳:כ׳-כ״א

(כ) מזבח אדמה תעשה לי, רוצה לומר שיהיה מחובר לקרקע, שלא תבנהו על גבי כיפין, והם בנינים יהיה חלול תחתיהם כמו מערה, ולא על גבי עמודים, כדי שלא תתן התנשאות ורוממות למה שתעבוד בו ה' יתעלה, כי זה יביא לחשוב שתהיה העבודה לתמונה ההיא. והנה אצל המזבח, בעזרה, תזבח עולותיך ושלמיך, וצאנך ובקרך שיהיו קדשים, כמו הענין בעולות ושלמים; ואולם המקומות שתהיה בהם זביחת הקדשים בעזרה - יתבארו בגזרת ה' בחומש ויקרא. וזה, כי בכל המקום אשר יהיה שמי נזכר שם - תדבק השגחתי ואברכך, היה המקום ההוא גבוה או שפל, כי עינַי משוטטות בארץ לדעת כל אשר בארץ, ואם אני בתכלית הגובה, ולזה לא ארצה שיהיה המזבח נפרד מהארץ. (כא) ואם יגיע העת שתבנה לי מזבח אבנים — וזה יהיה אחרי התישבך בארץ, כי במדבר עשו מזבח נחשת, כמו שיתבאר אחר זה (כה, א-ח; לח, א-ז), כדי שיוכלו להעתיקו עמהם בלכתם במדבר, ואמנם אחר זה צוו לעשות מזבח אבנים, כמו שאמר: 'אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך' (דברים כז, ו) — הנה תחוייב אז להמנע שלא תבנה האבנים ההם בבניניך אם היו אבני גזית, כי מפני שהנפת חרבך על האבן ההיא - חללת אותה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 27:8רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ז:ח׳

נבוב לֻחֹת תעשה אֹתו – רוצה לומר שזה המזבח נעשה מלוחות עצי שטים, והיה חלול כמו תיבה ומה שידמה לה; והיה זה כן מפני היותו מִטלטל. ואמנם אחר שבאו אל המנוחה ואל הנחלה עשו המזבח מאבנים, בלתי חלול, והוא מה שאמרה התורה: 'אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך' (דברים כז, ו).

Abarbanel Shemot 27אברבנאל שמות כ״ז

ואמר שיהי' המזבח עצי שטים רצה לומר שיהיו דפנות המזבח מעצי שיטים לא גגו כי ימלאוהו עפר כמו שאמר מזבח אדמ' תעשה לי וזבחת עליו וגו' ואם היה המזבח מכוסה מעצי שטים היה נשרף ונשחת המזבח כיון שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

Sforno Shemot 27:8ספורנו שמות כ״ז:ח׳

נבוב לוחות. כמו תיבה בלי שולים ובלי מכסה. כאשר הראה אותך בהר. שימלאו חללו באדמה בשעת חנייתם, ועל האדמה אש תמיד תוקד.

Sforno Shemot 30:1ספורנו שמות ל׳:א׳

מזבח מקטר קטרת. שיספיק בו מעט אש לקטרת בלבד, ולא יצטרך להיות חלול ולמלאותו באדמה, כמו שהוצרך למזבח העולה לעשות האש תמיד על האדמה. אבל היה האש בזה המזבח על צפויו שהיה של זהב, ובהיות האש מועט לא הספיק לשרוף את גרם המזבח שהיה של עץ.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 20:20הכתב והקבלה שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה. מחובר באדמה שלא יבננו ע"ג עמודים או ע"ג בסיס. ד"א מזבח נחושת שממלאים חללו באדמה (רש"י ממכילתא), לפי' הראשון ענין הסמיכות כמו ציצת הכנף, חשב האפוד, שפי' ציצת המחובר בכנף, חשב המחובר באפוד, מזבח המחובר באדמה. ולפי' השני מזבח אדמה הוא בעצמו מזבח הנחושת, התם נקרא ע"ש צפויו החיצוני, והכא ע"ש מלואו הפנימי. וכן מזבח הפנימי יקרא ע"ש מקומו הפנימי, ונקרא מזבח הקטרת ע"ש דבר הנעשה עליו, ונקרא גם מזבח הזהב ע"ש הנעשה ממנו. וכן מנהג המקראות בכמה שמות. ובזה אין טענות הראב"ע בזה כלום.

R. S.R. Hirsch Shemot 20:19רש״ר הירש שמות כ׳:י״ט

לא תעשון אתי – אתם אל תעשו ייצוג של כל דבר, להעמידו לצדי! כל דמות שאתם בני האדם יוצרים במעשה ידיכם כדי לייצג לנגד עיניכם דבר שהוא למעלה מן החושים, תמיד יתברר שהיא ״אלהי כסף״ וגו׳. אנשים משתמשים בסמלים כדי לייצג את האלקות לעצמם; אל לכם לעשות כן: ״׳לא תעשון׳ וגו׳, ר׳ ישמעאל אומר: דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים; ר׳ נתן אומר: ׳לא תעשון אתי׳, שלא תאמר עושה אני כמין דמות ואשתחוה לו״ (מכילתא). ואף אותם ייצוגים שצוויתי עליכם לעשות, יש לעשותם רק לקיום מצוותי. לכן מחויבים אתם ומותר לכם לעשות כרובים – רק לשם קיום מצוותי ולפי הפרטים שצוויתי. אני מצווה עליכם לעשות דמות סמלית של מידות אנושיות. אילו היו מניחים אתכם לעשות לפי שרירות לבכם, הייתם עושים אחת מהמידות האלקיות, והדמות הסמלית הייתה נהפכת לאליל: ״שלא תאמר, הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. תלמוד לומר ׳לא תעשו לכם׳״ (שם). וכן: ״לפי שהוא אומר ׳ועשית שנים כרובים זהב׳, שלא תאמר הריני עושה ארבעה. תלמוד לומר ׳אלהי כסף׳ וגו׳, אם הוספת על שנים הרי הם כאלהי זהב״ (שם). סמל שאתם עושים ״לכם״, עבור עצמכם, תמיד יהיה ״אלהי כסף״ – הווי אומר סמל של אלקות. אסור אפילו להקים בניין באותן מידות של בית המקדש, או לעשות כלים במידות של כלי המקדש: ״לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו׳ שולחן כנגד שולחן מנורה כנגד מנורה״ וכו׳ (ראש השנה כד.–:).

R. S.R. Hirsch Shemot 27:8רש״ר הירש שמות כ״ז:ח׳

נבוב לחת – ״נבוב״ [חלול], נמצא עוד פעם אחת בלבד בכתוב: ״וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב״ (איוב יא, יב), היינו, ״והאיש החלול יקבל לב״. המזבח היה עשוי מלוחות עץ והיה חלול, ולא גוש מוצק. הוא היה מזבח נייד שהעמידו אותו מעל לערימת עפר, כמו שכבר נאמר לעיל (כ, כא). הוא היה ה״מזבח אדמה״ שנדד עם העם ממקום למקום, עד שהמקדש בא אל נחלתו הקבועה, שאז יש להקים ״מזבח אבנים״. בתקופת המעבר, מולאו המזבחות בשילה, נוב וגבעון, באבנים במקום אדמה, לדעת ר׳ נתן (זבחים סא:).

Netziv Shemot 27:1נצי״ב שמות כ״ז:א׳

ועשית את המזבח, ועשית מזבח מיבעי. אלא משום שכבר כתיב מזבח אדמה תעשה לי מש"ה בא הכתוב לפרש כאן אותו מזבח. ובזה מיושב מה שלא ביאר הכתוב כאן שימלאנו באדמה והוא משום שכבר כתיב "מזבח אדמה".

Netziv Shemot 27:8נצי״ב שמות כ״ז:ח׳

נבוב לחות. לא שימלאו עפר בפעם הראשונה ואח"כ יסתמו בנסרים וכדומה. ויהיה העפר תמיד שם. אלא שיהיו הלחות נבובים ופתוח מלמטה ובשעת נסיעה היה בלא אדמה ובכל הקמת המשכן מלאו אדמה. והטעם הוא משום דחובה הוא שיהיה מחובר באדמה כדאי' בזבחים דנ"ח ובמכילתא ס"פ יתרו רי"א מזבח אדמה תעשה לי שלא תבנהו ע"ג כפים ולא ע"ג עמודים. ובזה שהיה נבוב והיה מתחבר העפר שבלוחות לעפר הארץ נעשה מחובר ממש. וכמש"כ התוס' סנהדרין דמ"ו ב' בד"ה הלישה.

Hoil Moshe Shemot 20:20הואיל משה שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה – כתוב אחד אומר מזבח אדמה תעשה לי, בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', וכתוב אחד אומר ועשו לי מקדש, ארון וכרובים, שלחן, מנורה, כיור, מזבחות ובגדי כהונה, זהב וכסף ונחשת? אין תימה בדבר, כאן קודם מעשה העגל, כאן לאחר מעשה העגל (מהר"ר משה ערענרייך הלוי, ועיין עוד בפרשת תשא); מ"מ הודיע האל ית"ש שזה היה חפצו שלא לבחור בבית ובאיש ובעבודה פרטית כי מלא כל הארץ כבודו וכל בני האדם עבדיו, וזבחים ועולות הם יקרי הערך לפניו כשבאים בתורת נדבה (על ענין מצות הקרבנות עיין במשתדל פרשת ויקרא), ומשקלקלו לא היו עוד ראוים לעבודה חפשית כזו וצריכים לגדרים לבלתי יסורו מהדרך הישרה, לכל הפחות בעבודתם את ה', ולא יעבדוהו עבודת זמה וחרפה כעבודת יתר האומות את אלהיהם. אזכיר את שמי – אל"ף במקום ת"ו, וכמהו ותחס עליך (ש"א כ"ד י"ד), רבים עוד הביאם שד"ל בביאור יחזקאל (ה' ו') על פסוק וחרב אריק אחריהם. וכן תרגם הירושלמי בכל אתר דתדכרו ית שמי, ואולי תיקון סופרים הוא אחר איסור הבמות.

R. D"Z Hoffmann Shemot 20:20רד״צ הופמן שמות כ׳:כ׳

מזבח אדמה תעשה לי – קשה לדעת באיזה מזבח מדובר כאן. ר' ישמעאל במכילתא (ובברייתא במס' זבחים נ"ח.) 'מזבח מחובר באדמה תעשה לי' – שלא תבנהו על גבי כיפים ולא על גבי עמודים'. ברם דומה שאין זה אלא דרש, וכי לפי פשוטו של מקרא צריך לומר שאדמה היא החומר שממנו צריך לעשות את המזבח, כלומר 'מזבח אדמה', הוא מזבח עשוי אדמה כשם שמזבח אבנים שבפסוק הבא אינו יכול להיות אלא מזבח עשוי אבנים. על כן מבאר ר' נתן במכילתא: 'מזבח חלול באדמה תעשה לי, שנאמר נבוב לוחות תעשה אותו' (כ"ז:ח') ויונתן בן עוזיאל מתרגם שם 'חליל לוחן מלי עפרא תעביד יתיה'. והנה, ככל שיותר סביר הוא שמזבח הנחושת אמנם מולא בשעת החנייה באדמה, קשה מאוד להניח שבמלים 'מזבח אדמה' שבכאן הכוונה למזבח זה. אדרבה, ציווי זה הוא הסיבה שגם את המזבח שבמשכן צריכים למלא אדמה, וכפי שכבר העיר ראב"ע כאן, והטוען גם בצדק, שאי אפשר לפרש 'מזבח אבנים' כמזבח שיש למלא אבנים, שהרי נאמר במפורש בס' דברים (כ"ז:ה'-ו') לעשות מזבח שהוא כולו אבנים. על כן סובר ראב"ע שהמזבח המוזכר הוא זה שמשה הקימו עם רדתו מן ההר, השוה להלן כ"ד:ד', כי שם נאמר 'ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים', בדיוק כפי שנצטוו כאן 'וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך'. וזבחת עליו – אם נבין את הפועל 'וזבחת' במשמעו המילולי, כלומר ושחטת, הרי שצריך לפרש 'עליו' – לידו, וכמפורש במכילתא: 'כנגדו'. בכל המקום וגו' – סיפא זה יש לקרוא כמשפט בפני עצמו – בכל המקום שבו אזכיר את שמי, שם ארצה לבוא אליך, וכדברי ראב"ע "בכל מקום אשר אשים זכר לשמי, שכבודי שוכן שם, כגון שילה ונוב, שעמד שם הארון, אם תבוא אל המקום הנזכר לשמי לבקר אותי, גם אני 'אבוא אליך וברכתיך'." הפסוק 'מזבח אדמה' וגו' בא אחר 'לא תעשון אתי' משום שעל מזבח זה נזרק דם הברית שבו התחייבו ישראל להכיר בה' לבדו ולשמור מצוותיו. אחרי כן נאמר, כמתקשר אל 'אלהי כסף ואלהי זהב' וגו' אין אתם צריכים למתווך כלשהו, שהרי בכל מקום אבוא אני עצמי לברככם. לפי ביאור זה צריך לראות במלים 'מזבח אדמה' ועד 'ואת בקרך' משום מאמר מוסגר, והסיפא 'בכל המקום' וגו' מתקשר אל האיסור 'אלהי כסף ואלהי זהב' וגו'. ברם, הפסוק הבא – 'ואם מזבח אבנים תעשה לי' ומצוות המזבח עד סוף הפרשה אינם משאירים ספק בכך שמצוות המזבח מתחילות כבר במלים 'מזבח אדמה', וההבטחה 'בכל המקום' וגו' מוסבת על המזבח באורח כללי, כך שאי אפשר להסב את מצוות 'מזבח אדמה' על המזבח היחידאי הזה שבנה משה ברדתו מסיני. ביארנו, כי 'בכל המקום' האמור כאן מוסב על מזבחו של המשכן שהיה עובר ממקום למקום בשעת מסעי המדבר. ברם, כבר הקשינו למעלה על ביאור זה שקשה לכנות מזבח זה 'מזבח אדמה', הגם שאכן מילאוהו אדמה בשעת חניית המחנה. כדי להגיע לביאור מתקבל על הדעת, נשתדל תחילה להבין היטב את משמעם של הצירופים 'מזבח אדמה' מזה ו'מזבח אבנים' מזה. כבר ביאר רש"ר הירש יפה את משמע המזבח. המזבח מייצג את תפקידם של ישראל להעלות את כל הארצי אל השמים, אליו ית'. אל לנו לייצג את האלוקים על ידי תמונות כדי להורידו אלי אדמה. אדרבה, עלינו לשאוף להעלות את הארץ אלי שמים. והנה מזבח אדמה הוא מעין תל-אדמה ארעי, בעוד שמזבח אבנים הוא בניין חזק וקבוע. האחד מתאים לתקופת מסעי המדבר, לעת מצבם חסר-המנוחה של בני ישראל, והאחר – לזמן שבו ינחיל ה' מנוחה לישראל מכל אויביו סביב. במלים אחרות, מזבח האדמה מתאים לתקופה שחז"ל קוראים לה שעת היתר הבמות, ואילו מזבח אבנים – לשעת איסור הבמות. בכל תקופה צריכה שאיפת העם להיות העלאת הארצי אל השמים, בעיתות מנוחה ושלום בטוח – על ידי בנין חזק, אבל גם בעתות מסעות והעדר מנוחה אין לחדול משאיפה זו. כאשר אין מסוגלים להקים בנין של קבע, כי אז יש להקים לפחות תל אדמה שעליו תתנהל לפי שעה – באורח ארעי – עבודת ה', וממנו יתעלה האדם אל אלוקיו. סוג אחרון זה של מזבחות אי אפשר היה להגביל למקום אחד, כי בעתות כאלה לא תמיד אפשר להגיע לאחדות העם, ובני אדם המרוחקים ממקום המקדש העיקרי מנועים לעתים קרובות מלהגיע אליו. על כן היה מותר בזמנים אלה להקים מזבחות ולהקריב בהם קרבנות, ובהם מדבר הכתוב באומרו 'מזבח אדמה תעשה לי... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'. אמנם הקמת המזבחות מוגבלת כאן לאותם מקומות שה' יקדיש לתכלית זו על ידי התגלות כלשהי, ואכן מלמדות אותנו תולדות ישראל שהיו מקומות כאלה. בבוכים מופיע מלאך אלהים לעיני העם והם הקימו שם מזבח וזבחו לה' (שופטים ב':א'-ה'); מלאך מופיע לו לגדעון בעפרה והוא בונה שם מזבח (שם ו':כ"ד) ובדומה לזה המזבח שמנוח בונה על פי ציוויו של מלאך (שם י"ג:י"ט). כאשר בני ישראל נאספו לבית-אל, מקום שם שכן ארון הברית, הקריבו קרבנות – עולות ושלמים (שופטים כ':כ"ו-כ"ז; כ"א:ד'). אסיפה דומה לפני ה' היתה בימי שמואל במצפה, והוא הקריב שם (שמואל א' ז':ט'). גם במקום מגוריו של שמואל היתה במה, ודאי על פי גילוי אלוקי, שעליה הקריב קרבנות (שם ט':י"ב), וכן גם בגלגל (שם י"ג:ט'). על פי ה' זובח שמואל בבית-לחם (שם ט"ז:ה'), ובהכרח היתה שם במה – מן הסתם עוד מאז נמשח שם דוד למלך (שם שם י"ג), שהרי אבשלום זובח שם, ברשותו של דוד אביו (שמואל ב' ט"ו:ז' ואילך). דוד גם בנה במה בגורנו של ארונה היבוסי כאשר ראה שם את מלאך ה', והקריב עליה קרבנות (שם כ"ד:י"ז-כ"ה). במה גדולה היתה בגבעון בימי דוד ובראשית ממלכת שלמה (מלכים א' ג':ד'), הווה אומר שעד אשר שקטה הארץ בימי שלמה הוקמו במות בכל חלקי הארץ, במקומות בהם נתגלתה השכינה. מסתבר, שרובן של הבמות האלה שהוקמו מהר, עקב צורך השעה, היו עשויות אדמה בלבד, ורק אלה שהוקמו לקבע נבנו מאבנים, ומובן מאליו שדבר זה מותר גם לגבי המזבח שבו מדובר כאן. ועם זאת מתכוונת התורה במלים 'מזבח אדמה' שבכאן ראשית כל לאותו מזבח שנועד לכל עם ישראל, ואשר צריך לבנותו במקום אחד, לכשיבואו אל המנוחה ואל הנחלה. תקופת מנוחה כזאת יכולה היתה להתחיל כבר מיד עם כיבוש הארץ – אילו הלכו ישראל בררך ה', ועל כן היה צריך לבנות מזבח אבנים תיכף אחר מעבר הירדן (דברים כ"ז:ה'; יהושע ח':ל"א) מזבח, אשר יעיד על כך, שעתה הגיעה עת אחידות עבודת ה' הבאה לידי ביטוי במזבח אבנים אחד קבוע, אך חטאי העם לא הניחוהו להגיע אל המנוחה. עוד מזבחות אדמה רבים היה צריך להקים עד הזמן שבו מקדש אחד יאחד את כל ישראל. המזבח שבמשכן היה עשוי נחושת, אך מולא אדמה, שהרי זה היה עדיין בימי מסעי המדבר. גם המזבח שבבית המקדש היה עשוי נחושת, אך הוא מולא אבנים – סימן למנוחה המובטחת. והנה, אחר הקמת המשכן נאסרה הקמת במות, כלומר הקמת מזבחות אדמה אחרים (ויקרא י"ז:ג'-ה'), אך מצוה זו היא ממצוות אוהל-המועד שמעשה העגל קדם להן, ואשר ממנה ניכר, כי נצטוותה רק משום הדאגה, שמא ריבוי מזבחות יביא את בני ישראל ח"ו לידי ע"ז, ומן המתואר בס' דברים פרק י"ד משתמע, שבהמשך מסע המדבר לא הקפידו עוד על מצוה זו, וכי מן הסתם בוטלה. גם ייתכן שהאיסור היה רק בשעת החניות שבין המסעות, ואילו בשעת המסע עצמו, כאשר אוהל מועד היה מפורק, מותר היה להקריב קרבן על גבי מזבח-אדמה שהוקם תוך זמן קצר. רק בספר דברים אסר משה רבנו במפורש הקרבת קרבנות שלא במקום הנבחר – לתקופת המנוחה והנחלה. וכאן נימוקו של האיסור אינו עוד שריבויים של מזבחות עלול להביא ח"ו לידי ע"ז, אלא העיקרון שלא-ל אחד אין לעבוד – כמו לאלילי ע"ז – בכל מקום שאדם ירצה, אבל יש לקיים מקדש אחד כמו שגם הוא אחד, ודומה שכל הנאמר בנדון בס' דברים (פרק י"ב) אינו אלא ביאורה של מצוה זו – 'ואם מזבח אבנים תעשה לי' – זה המזבח היציב והקבוע שאין להקימו 'בכל מקום', אלא יש להקימו 'במקום אשר יבחר'. ועל כן מצטווים ישראל סמוך לכניסתם לארץ (דברים כ"ז:ד') להקים מזבח אבנים בהר עיבל מיד אחרי עברם את הירדן – מצוה שיהושע אמנם מקיימה. ברם, מזבח אבנים זה לא התמיד להוות את המקדש העיקרי, אחרי כיבוש הארץ בחר ה' ית' להקים את משכנו במקום מרכזי בארץ ישראל, בשילה, ולשם הביאו את אוהל מועד (יהושע י"ח:א') זו היתה עיר הקודש ומשום כך נקראה על פי יעקב אבינו (בראשית מ"ט:י') – בשם שילה, עיר המנוחה. לחטא נחשב אז, ולמרד בו ית', להקריב קרבן במקום אחר מזה שבשילה. ואולם המצב נשתנה; היו מהומות. ה' נתגלה לאנשים נבחרים במקומות אחרים, גם ציווה להקים שם מזבחות, עד שדחה – בימי עלי הכהן – את שילה לחלוטין, השפיל את עמו ומסרם לחרב ולשבי; השוה ירמיה ז':י"ב ואילך; כ"ו:ו'; תהלים ע"ח:נ"ט-ס"ו. מכה קשה זו ביטלה את אחדות ישראל ואת אחדות המקדש. מזבחות הוקמו במקומות שונים, ובחלקם – כנראה – על פי ציוויים של נביאים ורק שלמה הקים מחדש מזבח אחד יחיד, שאף הוכרו כמקום יחיד להקרבת קרבנות לרצון ה' לתמיד – 'לשום שמי שם עד עולם' (מלכים א' ט':ג').