EN/HEע/E

Appointing Moshe's Assistants

Sources

Shemot 18:17-27שמות י״ח:י״ז-כ״ז

(17) And Moshe's father-in-law said to him: 'The thing that you are doing is not good. (18) You will surely wear away, both you, and this people that is with you; for this thing is too heavy for you; you will not be able to perform it yourself alone.' (19) Listen now to my voice, I will give you counsel, and may God be with you: you be for the people before God, and you bring the causes to God. (20) And you should teach them the statutes and the laws, and you should show them the way in which they must walk, and the work that they must do. (21) Moreover you should seek out from among the people capable men, God fearing, men of truth, who hate unjust gain; and place such over them, to be rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens. (22) And let them judge the people at all times; and it will be that every great matter they will bring to you, but every small matter they will judge themselves; so it will be easier for you and they will bear the burden with you. (23) If you will do this thing, and God command you so, then you will be able to endure, and all this people also will go to their place in peace.' (24) So Moshe listened to the voice of his father-in-law, and did all that he had said. (25) And Moshe chose capable men out of all of Israel, and made them heads over the people, rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties, and rulers of tens. (26) And they judged the people at all times: the hard matters they brought to Moshe, but every small matter they judged themselves. (27) And Moshe let his father-in-law depart; and he went his way to his own land.

(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. (יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. (כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. (כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם. (כז) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

Bemidbar 11:10-17,24-25במדבר י״א:י׳-י״ז,כ״ד-כ״ה

(16) Hashem said to Moses, "Gather to me seventy men of the elders of Israel, whom you know to be the elders of the people, and officers over them; and bring them to the Tent of Meeting, that they may stand there with you. (17) I will come down and talk with you there. I will take of the Spirit which is on you, and will put it on them; and they shall bear the burden of the people with you, that you not bear it yourself alone. (24) Moshe went out, and told the people the words of Hashem; and he gathered seventy men of the elders of the people, and set them around the Tent. (25) Hashem came down in the cloud, and spoke to him, and took of the Spirit that was on him, and put it on the seventy elders: and it happened that when the Spirit rested on them, they prophesied, but they did so no more.

(י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי. (יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. (יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. (יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. (טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. (טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. (יז) וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. (כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה' וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. (כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.

Devarim 1:9-17דברים א׳:ט׳-י״ז

(9) I spoke to you at that time, saying, "I am not able to bear you myself alone: (10) Hashem your God has multiplied you, and behold, you are this day as the stars of the sky for multitude. (11) Hashem, the God of your fathers, make you a thousand times as many as you are, and bless you, as he has promised you! (12) How can I myself alone bear your encumbrance, and your burden, and your strife? (13) Take for yourselves men, wise, understanding, and well known, according to your tribes, and I will make them heads over you." (14) You answered me, and said, "The thing which you have spoken is good to do." (15) So I took the heads of your tribes, wise men, and known, and made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens, and officers, according to your tribes. (16) I commanded your judges at that time, saying, "Hear cases between your brothers, and judge righteously between a man and his brother, and the foreigner who is living with him. (17) You shall not show partiality in judgment; you shall hear the small and the great alike; you shall not be afraid of the face of man; for the judgment is God's. The case that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it."

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. (י) ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. (יא) ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. (יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. (יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. (יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. (טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. (טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. (יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

Mekhilta DeRashbi Shemot 18:25מכילתא דרשב״י שמ׳ י״ח:כ״ה

ויבחר משה אנשי חיל מכל יש' מינה עליהן דיינין וצוה את הדיינין שיהיו סובלין טורח הצבור כענין שנ' ואצוה את שפטיכם (דב' א טז). וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינין כענין שנ' ואצו אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון (שם יח).

Sifre Bemidbar 93ספרי במדבר צ״ג

וירדתי, זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה: ודברתי עמך ולא עמהם: ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, למה משה דומה באותה שעה לנר שמונח על גבי מנורה ודלקו ממנו נרות הרבה ולא חסר אורו כלום כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום: ונשאו אתך במשא העם למה נאמר לפי שהוא אומר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם (דברים א יב) לכך נאמר ונשאו אתך במשא העם.

Sifre Zuta Bemidbar 11:17ספרי זוטא במדבר י״א:י״ז

ונשאו אתך במשא העם, (לפה) [לפי] שאמר משה איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א יב) אמר לו ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך.

Sifre Devarim 15ספרי דברים ט״ו

אנשים חכמים וידועים - זו אחת משבע מדות שאמר לו יתרו למשה. הלך ולא מצא אלא שלשה - אנשים חכמים וידועים.

Devarim Rabbah 1:10דברים רבה א׳:י׳

ואומר אליכם בעת ההיא וגו' - באיזו עת? ר' יוחנן אמר בעת יתרו. מניין? שכך כתיב (שמות יח) כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך. ר' חייא אמר בעת מתאוננים, שנאמר (במדבר יא) לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו'.

Commentary of R. Zeev Wolf Einhorn on Devarim Rabbah 1:10פירוש מהרז״ו לדברים רבה א׳:י׳

בעת מתאוננים - גם שם בסדר בהעלתך כתוב שאמר משה להש"י לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני, וכאן פירש שגם לישראל אמר כן. וצ"ע שהרי מפורש בפרשה שמדבר במינוי שופטים לדון ולשפוט שעל כן מינה עליהם שרי אלפים וכו' עד שרי עשרות, ובענין מתאוננים לא מינה רק שבעים זקנים לענין נתינת השלו. והאמת שר' חייא לא בא לחלוק על ר"י שהוא באמת כפשט הפרשה, אלא שבא לדרוש שמרומז כאן גם ענין מתאוננים, על שכתוב כאן ב' פעמים א' לא אוכל לבדי לשאת אתכם והב' איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, ודורש ע"פ מדה י' שאחד על מינוי דיינים שביתרו וא' על מינוי שבעים זקנים שבמתאוננים. ומרומז במ"ש טרחכם ומשאכם על ענין מתאוננים, ומ"ש וריבכם על ענין יתרו. וגם ר' יוחנן לא יחלוק בזה, רק חולקים במ"ש בעת ההיא שאין פירושו רק על עת אחת. וטעם פלוגתתם נ"ל דפליגא בפלוגתא דר' ינאי ור' חייא רבה בב"ר פ' כ"ב סי' ה' וש"נ. ומקומות הרבה דר' ינאי סובר קודם מתן תורה בא יתרו ור"ח רבה סובר לאחר מתן תורה בא וכאן כתוב בפסוק ו' ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה שזה היה בשנה שני' בעשרים בחודש כמ"ש במדבר י' פסוק י"א וא"כ מ"ש כאן בפסוק ט' ואומר אליכם בעת ההיא היינו ג"כ בזמן הנ"ל וזה הי' כבר אחר מ"ת וסובר ר"י כר"ח רבה שענין יתרו לאחר מ"ת ויתכן שזהו מ"ש בעת ההיא. ור"ח כאן שחושבו אחר ר' יוחנן בהכרח שהוא ר"ח בר אבא תלמיד לר"י וסובר כר' ינאי שקודם מתן תורה בא יתרו, ומ"ש כאן בעת ההיא הי' בוודאי אחר מתן תורה אינו עת יתרו אלא עת מתאוננים. ומ"ש כאן שבענין מתאוננים אמר לא אוכל אנכי לבדי ושם מפורש שהי' בענין האספסוף כתבתי בישוב זה במ"ר פ' ז' ריש סי' ד'.

Yalkut Shimoni Devarim 802ילקוט שמעוני דברים תת״ב

ואומר אליכם בעת ההיא באיזה עת, רבי יוחנן אמר בעת יתרו שנאמר כי כבד ממך הדבר וגו', ריש לקיש אומר בשעת מתאוננים שנאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו'.

Rashi Devarim 1:15רש״י דברים א׳:ט״ו

אנשים חכמים וידעים [AND I TOOK] MEN, WISE AND KNOWN – but understanding men I could not find (Nedarim 20b). This, too, was one of the seven qualifications which Jethro mentioned to Moses, but he found only three: men, i.e. righteous men, wise and known (Siphre).

אנשים חכמי וידועים – אבל נבונים לא מצאתי, זו אחת משבע מידות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים, וידועים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:1אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:א׳

ולפי דעתי, שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (שמות י"ח:י"ב), ולא הזכיר שבנה מזבח חדש. ועוד, כתוב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (שמות י"ח:ט"ז), והנה זה אחר מתן תורה. והעד הנאמן על דברי, כי כתב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (שמות י"ח:ה'). ואמר משה לחובב שהוא יתרו כאשר פרשתי בפרשת ואלה שמות, כי חותן משה אינו שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחובב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופטים ד':י"א). ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במדבר י':ל"א). וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה. והנה דברי משה יוכיחו, שאמר בפרשת אלה הדברים. שאמר י"י אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם (דברים א':ו'-ז'), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם. והוא אומר, ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם (דברים א':ט'), כי השם הרבה אתכם (דברים א':י'). וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת {לזרעך אחריך} (בראשית מ"ח:ד'). והנה הטעם, כאשר ירבה זרעך אז אתן לו את הארץ, על כן אמר י"י אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שהייתם רבים לא יכולתי שאת אתכם לבדי, והוצרכתי לתת לכם שרי אלפים ושרי מאות. וזאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת באו למדבר סיני, על כן אמר משה ליתרו נוסעים אנחנו (במדבר י':כ"ט). והוא השיב, לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (במדבר י':ל'). וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (שמות י"ח:כ"ז)...

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:21אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:כ״א

ואתה – כבר הודעתיך, כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים, על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד. והנה הזכיר יתרו אנשי חיל – שיש להם גבורה לסבול הטורח, ולא יפחדו מהם. והנה כנגד אנשי חיל – אמר משה, והוא מספר זה הדבר, הבו לכם אנשים (דברים א':י"ג), כמו בחר לנו אנשים (שמות י"ז:ט'), כלם אנשים (במדבר י"ג:ג'). ואמר יראי אלהים – שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו. וכנגדם אמר משה, חכמים ונבונים (דברים א':י"ג), כי לא יתכן להיות ירא השם כראוי רק מי שהוא חכם. ואמר יתרו אנשי אמת שונאי בצע – שהם נודעים ככה למראה עיני אדם. וכנגדם אמר משה, וידועים (דברים א':י"ג).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:24אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:כ״ד

וישמע – הזכיר עצת יתרו ולא הזכיר עצתו, שהוא הוסיף על עצת יתרו, והוא ששם שוטרים על ראשי השבטים לעשות מה שיצוו השופטים. וכן כתוב ושטרים לשבטיכם (דברים א':ט"ו), ובתורה שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך (דברים ט"ז:י"ח).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 18:1אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ח:א׳

וישמע יתרו – לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שנעשה המשכן, כי יש כדמות ראיות שאמר הכתוב, לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות י"ח:י"ב). ואמר משה בספר אלה הדברים (דברים א':ו'-ט"ו), שאמר השם למשה, רב לכם שבת בהר הזה ואומר אליכם בעת ההיא ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים (דברים א':ו'). ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן העצה, כי הכתוב אומר ויהי ממחרת. גם יורה על יושר זה הפירוש, שאמר משה לחובב שהוא לפי דעתי יתרו, כאשר אפרש במקומו, נוסעים אנחנו (במדבר י':כ"ט). ועוד, והודעתי את חקי האלהים (שמות י"ח"ט"ז) לא יתכן קודם מתן תורה, כי בראש חודש סיון באו אל הר סיני, כי כן כתוב בחדש השלישי (שמות י"ט:א'). ולעולם הוא ראש חדש כאשר יהיה כתוב חדש בלא מספר. ובפסוק ובראשי חדשיכם (במדבר כ"ח:י"א) אפרש זה. והנה יום שני ומשה עלה אל האלהים, ואחר כן היו נכונים לשלשת ימים. וזאת הפרשה דבקה עם פרשת ויבא עמלק להפריש בין מעשה זה וזה.

Ibn Ezra Devarim 1:9אבן עזרא דברים א׳:ט׳

לא אוכל לבדי – כטעם לא תוכל עשהו לבדך (שמות י"ח:י"ח).

Ibn Ezra Devarim 1:12אבן עזרא דברים א׳:י״ב

ומשאכם וריבכם – שבקשו מים ולחם ובשר, כמו לשום את משא כל העם הזה עלי (במדבר י"א:י"א).

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 1:9ר׳ יוסף בכור שור דברים א׳:ט׳

בעת ההיא – כשבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד ונתן לי עיצה (שמות י"ח:י"ט).

Ramban Shemot 18:1רמב״ן שמות י״ח:א׳

ושם (בפסוק ט) נאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו' (שם טו), וזו עצת יתרו.

Ramban Devarim 1:9רמב״ן דברים א׳:ט׳

ואמר אלכם בעת ההיא לאמר - קודם שאמר לנו ה' בחורב רב לכם שבת בהר הזה, על דעת האומרים קודם מתן תורה בא יתרו. וטעם "בעת ההיא", בשבתנו בחורב, אבל הזכיר זה בכאן לומר, הנה קבלנו את התורה והיו עליכם שופטים ושוטרים לשפוט ולהנהיג אתכם, והנה היינו מוכנים ומזומנים לבא בארץ, ונסע מחורב לדגלינו עם שופטינו וזקנינו, ותקרבון אלי כלכם עם חכמיכם וראשיכם ובקשתם מרגלים, ונתקלקל הענין.

Ramban Devarim 1:12רמב״ן דברים א׳:י״ב

וטעם טרחכם ומשאכם וריבכם - על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם כמו שפירשתי שם (שמות יח טו). והזכירן לישראל ברמז, אמר "טרחכם" כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו (שם שם טז), כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם. והזכיר "משאכם" כנגד לדרוש אלהים (שם פסוק טו), שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם, והוא מלשון ונשאת תפלה (מ"ב יט ד), ואל תשא בעדם רנה ותפלה (ירמיה ז טז). "וריבכם", כפשוטו עניני המשפטים.

Ramban Devarim 1:18רמב״ן דברים א׳:י״ח

והטעם להזכיר זה כאן, כי בידוע שזה הענין עצת יתרו והוא אמר למשה (שמ' י"ח:י"ט) היה אתה לעם מול האלהים שיתפלל עליהם בעת צרתם, ואמר לו והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו', שילמדם הוא התורה, אך במשפט נתן לו עצה שימנה שופטים לסייעו, וכבר פרשתיו שם (בפסוק כ). ולכן ספר בכאן, כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו ויעש כל אשר אמר. ולא הזכיר משה עצתו בכאן, ולא אמר דבר בשם יתרו אשר אמר. ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל, לענוותו. או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אשה כושית לקח (במדבר יב א). ויתכן שהטעם, מפני שנמלך בשכינה ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא.

Ibn Kaspi Shemot 18:1ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ח:א׳

ואני אומר כי זאת הביאה מיתרו היה עתה בשנה ראשונה בחודש השני... ומה שכתוב שם ויאמר משה לחובב שהוא יתרו, וכל הספור דכתוב שם, הוא כי יתרו בא אליו שנית... ומה שהיה קשה אל החכם א"ע באמרו באלה הדברים ואומר אליכם בעת ההיא וכ', ידוע כי אמרנו העת ההיא וכן כל זמן ממנו כולל וממנו יותר מכולל, ויהיה טעם בעת ההיא באותו העת שישבו שם במדבר סיני, ויתכן שירמוז שם על הספור הכתוב בפרשת בהעלותך.

R. Yosef ibn Kaspi Devarim 1:9ר׳ יוסף אבן כספי דברים א׳:ט׳

ואמר אלכם בעת ההוא – זה אמר אחר שיתרו יעצו על זה.

Akeidat Yitzchak Shemot #43עקדת יצחק שמות שער מ״ג

(יא) אומרו עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך וגו', והלא אין עצה ואין תבונה ואין חכמה לנגד י"י, אם ירצה להיות עמו או לא, וכבר כתב החכם (בפרק ו' ממאמר ג' מספר המדות) שאין נועצים מהדברים אשר יעשו זולתם, כמו שיבוא אצל איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך וגו'. וגם מה שאמר (מכילתא שם) צא המלך בגבורה, היכן מצינו שנמלך. ומה טעם אומרו היה אתה לעם מול האלהים וגו' והזהרת אתהם את החקים ואת התורות והודעת להם וגו', והלא הוא היה עושה בלי עצתו, כמו שאמר לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, ואמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו: (יב) והיא גדולה בעיני, אומרו ואתה תחזה מכל העם וגו' ושמת עליהם וגו'. המבלי אין תבונה במשה ועל הזקנים שעמו לדעת שאם ימנה שופטים רבים על העם שיקל מעליו. או המבלי אין אלהים קרובים אליו לצוותו על זה הוצרכו לעצה זו. ומי לא ידע שכאשר יבאו למנות השופטים שהוא ראוי שימנה היותר ראויים שבהם במעלותיהם חצוניות ופנימיות. סוף דבר, אם היה צורך בעצה, יראה חסרון בחק הנועצים ח"ו, שלא באו מעצמן אל דבר נקל כזה. ואם היה להם מונעים הנה לא הורגש בעומק עצתו טעם חסרתם. ולא נודע על מה ועל מה נשתבחה העצה זו בתורה על אותו שיעור, וכמו שנאמר וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה אנשי חיל וגו'... ולזה אין לנו אלא פשוטו של מקרא, כי הוא ואשתו של משה ובניו באו מיד אחר מלחמת עמלק, וביום בואו, או קרוב אליו הקריב עולה וזבחים לאלהים, דאלו אחר מתן תורה כתיב (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, וכבר נתחבט בזה הרמב"ן ז"ל. וממחרת זה היום ישב משה לשפוט את העם ויעמד העם על משה וגו': אמנם סבת עמידת העם עליו מבקר עד ערב, וצורך העצה ההיא של יתרו, לדעתי היה להיות זה קודם מתן תורה, שעדין לא נתן להם סדר המשפטים אשר ישפטו בהם, שאם אמרו (סנהדרין נ"ו ע"ב) שבת ודינין במרה איפקוד, ודאי על דיני השבת עצמו אמרו, או קצת דינים חלקיים, שעליהם אמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו, אבל דיני ממונות וחבלות בכלל אחר כך נתנו להם, שנאמר (שמות כ"א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו', כל הפרשה כלה וכן בשאר פרשיות התורה. והנה לזה הוכרח משה רבינו בתחלת ענינו לשפוט את העם בכל עסקיהם, ובכל משאם וריבותם, כפי אומד דעתו ושקול סברתו, כמנהג קצת מלכים ושופטי ארץ, ולא היה רחוק בעיניו שישארו על כך, כיון שאפשר להם ליסד חקים ומשפטים כיתר העמים, עד שנתעורר על הצורך על ידי חמיו, כמו שיבא במה שאחר זה: וזה היתה סבת כל הקושי וכל הכבדות הנמצא בענין ההוא וזה כי להיותו שופט משקול הדעת ומסברא, הנה לא היה יכול למנות דיינים ושופטים תחתיו, כי לא יסמוך עליהם אם יכוונו אל היושר כמוהו, או אם יטו המשפט לדעת לסבה מן הסבות, או שמא לא יקבלום עליהם הכתות, כי ירצו ללכת אחרי בית דין יפה, ובזה היה הוטל עליו כל הטורח ההוא. והנה נוסף עליו כבדות אחר מזה הצד, והוא כי כאשר ישפוט השופט מדעת עצמו, כל אחת מהכתות תחשוב שמרצונו הוא מחייב ומזכה, לא מדרך החיוב, ולזה הכתות המתחייבות בדינו לא יקבלו בסבר פנים יפות, ויפקפקו תמיד בדיניו, כההיא (דמציעא ס"ט ע"א) דאמר לו כל אבתראי קא אזיל מר, עד אמר (שם ע"ב) כגון דא צריך לאודועי. וכל זה מה שיחייב שיפליג השופט עמהם בהטעים להם דבריו, עד שיתיישבו על הנדון, וכולי האי ואולי, עד שיצא היום כולו או רובו בדינים מועטים, כי לשתי אלו הסבות יחוייב שיעמד העם על משה מבקר עד ערב. ולסלק כל זה הטורח היה מהסכמת העמים ליסד להם חקים ומשפטים, מטעם המלך וגדוליו ויועציו, אין רשות לדון בזולתם, כי מעתה אין לדיין רק לפרש להם על פי החק ההוא, ושוב אין עליו תרעומת. גם שיוכלו למנות כמה שופטים חכמים או הדיוטים בכל הכרכים והעיירות וערי הפרזות, כי נקל להם לשפוט על פי הדינים הנודעים... ולהסיר הסבה מעקרא, אמר עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם וגו', והכוונה שלא ישפוט אותם משקול דעתו וסברתו, כמו שהיה עושה להם עד הנה, אבל שישתף בדיניהם מצות הש"י וגזרתו, עד שהוא לא יהיה השופט להם, אבל המוליך דבריהם לפני הא-להים ומביא משפטם אליהם, וזה יהיה כשידרוש טרחם ומשאם, כי על כרחם יקבלו עליהם את דין שמים בלי ערעור ופקפוק... וחתם עצתו באומרו אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם וגו', ביאר כי עצתו זאת היא נכונה מאד, אבל שהיא תלוי במה שיצוה אותו הא-להים על אלו הדינים על האופן הנזכר. אמנם שאינו מסופק על צוואתו על זה, כי באמת הצווי ההוא הוא הכרחי אם רוצה בקיומם, כי בו ולא בזולת יוכל הוא לעמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר, שומע לעצה חכם (משלי י"ב), רצוני, חכם כמו הנותן אותה למה שנתיישבה בלבו והשתדל לקיימה. אמנם לא עשה כן מיד כמו שחשבו הראשונים, כי ראשונה קבלו את התורה, שאחר מתן תורה מיד נאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כאלו משיב על דברי יתרו שאמר איעצך ויהי א-להים עמך, וצוך א-להים ויכלת עמוד וגו'. ואחרי כן בחר אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים וגו'. ואמר שנמשך מסדור הדינין לפניהם מה שיעץ יתרו שהיו שופטים את העם בכל עת בנקל, שאם היה הדבר קשה יביאון אל משה, אמנם הדבר הקטן ישפטו הם מעצמם: ואחר שעשה כן והוציא עצת יתרו אל הפועל מיד וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו. והוא היה מה שנזכר מהליכתו בפרשת בהעלותך. ופירוש הכתובים האלה על זה האופן נפלא מאד, ומסלק כל הבלבול. אשר נפל בשתי הפרשיות המספרות מעצתו של יתרו: וזה מה שנתבאר תכלית הביאור בספור משנה תורה באומרו (דברים א') ה' א-להינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, כי כל זה היה אחר מתן תורה, ונאמר שם ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם איכה אשא לבדי וגו' הבו לכם וגו' ואקח וגו' שמוע בין אחיכם וגו' לא תכירו פנים וגו' לא תגורו מפני איש כי המשפט לא-להים הוא. והוא ממש מה שאמר לו יתרו ויהי א-להים עמך וצוך אלהים ויכלת עמוד, כי מעתה לא תגורו מפני איש שיהא מפקפק ומערער. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון, כמו שאמר יתרו והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, כי מעתה אין לכם לומר רק כך נצטוינו מפי הגבורה. ונסע מחורב וגו', ואז היה כשאמר ליתרו נוסעים אנחנו וגו', ואז הלך לו. והוא שנאמר בכאן ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל עד וישלח משה לחותנו וגו', ואז הלך לו. והוא שנאמר בכאן ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל עד וישלח משה לחותנו וגו', כי יספר אשר נעשה בסוף: ולפי זה עולה הכל כהוגן, ונכתבו דברים כהויתן, כי הנה יתרו חותן משה ובניו ואשתו באו קודם מתן תורה, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים, אשר בו קבלו את התורה, ומיד למחרת הקריב קרבנותיו נסתכל בענין המשפט, ונתן העצה הנכונה הזאת, ולא היה אפשר לשומה בפועל עד אחר מתן תורה, ומיד כשנעשתה עצתו הלך לו בשנה שנייה: וכל טענות האומרים (זבחים קט"ז ע"א) שאחר מתן תורה בא, אין בהם ממש, אחר שבטלה הגדולה מכלן, והוא אומרו בכאן וישלח משה וגו', שדנין זמן שלוחו על כל הפרשה כלה, ואינו כן, כמו שביארנו היטב. והנה אם יקשה לבך על זה, תאמר איך יתכן שעל פי עצתו של יתרו נתנו הדינים לישראל, והלא התורה כלה כהוייתה קדמה לעולם תתקע"ד דורות (שבת פ"ח ע"ב), גם אתה אמור לו איך היה מינוי הדינין על ידו, והלא כך כתובה לפניו במרום. ועוד מה תאמר מדין בנות צלפחד (במדבר כ"ז). ואנשי פסח שני (שם ט') וכיוצא. אלא שכבר יש לנו תשובה נכונה על ידי זה מפי חז"ל שאמרו (סנהדרין ח' ע"א) על כל כדומה לו, ראויה פרשה זו ליכתב על ידי משה ככל התורה כלה, אלא שנאמרה על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי, וכן על זה האופן נתגלגלה חובה על ידי חייבים במקושש (במדבר ט"ו) ובמקלל (ויקרא כ"ד) והדומים. וכן זכה יתרו שנתיתרה פרשה זו בתורה על שמו. וכבר היה משה בלתי חושש לחסרונה, כמו שלא היה מקפיד על הדינים ההם, עד שבא לו הצורך אליהם, ובא יתרו והעירה על צרכה, וגם רוח המקום נוחה הימנו, כדי שירגישו תועלת החלק הזה מהמשפטים היותו א-להי, נוסף על שאר התועלות שיזכרו בפרשת משפטים (שער מ"ו) ב"ה. ומעתה הכל שריר וקיים:

Abarbanel Shemot 18אברבנאל שמות י״ח

אמנם הטענה הה' שעשה ממה שאמר במשנה תורה ואומר אליכם בעת ההיא וגו'. הנה יתבאר אחר זה שעם היות עצת יתרו ובואו קודם מתן תורה. הנה משה לא עשאה בפועל כי אם אחרי שקבלו התורה והמצות בסיני ולכן אין סתירה ממה שנאמר כאן למה שנאמר שם. וכלל הענין שיתרו בא מיד אחר מלחמת עמלק קודם מתן תורה ורא' את משה בהיותו שופט את העם והם נצבים עליו מן הבוקר עד הערב ויעצו במנוי השופטים אבל משה רבינו עם היות ששמע לקול חותנו ויעש ככל אשר אמר. הנה לא עשאו מיד אלא אחרי כן בעת נסעם מסיני כמו שיתבאר. אך התורה ראתה להשלים בזה פה ספור יתרו במה שאמר ויבחר משה וגו' וכן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו לא שהלך קודם מת"ת אלא אחרי כן בזמן שהלך... ואומר כי בהיות שיתרו בא קודם מתן תורה היה יושב משה לשפוט את העם מן הבקר עד הערב ולא היה ממנה אנשים אחרים לשופטם לפי שעדיין לא נתן להם תורה ונימוס שישפטו בו כי מה שניתן במרה מעיקרי הדינים למשה איפקוד ועדין לא צוהו השם שיתן הדינין ההם לישראל עד פרשת ואלה המשפטים כמו שביארתי. ומפני זה הוצרך משה רבינו בתחלת ענינו לשפוט את העם בעצמו לפי שאדם אין שידע עיקרי הדינין האלהיים לדון בהם עדין וגם לא רצה שישפטו את העם שופטיהם באומד הדעת וסברא לפי שידע שירבו הקטטו' בישראל ותמיד יערערו ויפקפקו בדיניהם ויאמרו המתחייבים בדין הורוני מהיכן דנתוני וכן שמפני איבה ושנאה או לסיבות אחרות חייבו והצדיקו את בעלי דינם. ואם יבואו לפני שופטים אחרים דעות בני אדם וסברותיהם חלוקו' זה יחייב וזה יזכה וירבו התורות והמחלוקות ביניהם ובזה יבואו כלם למשה כי ירצה כל אחד ללכת אחרי ב"ד יפה ולשמוע הדין מפיו והדרה קושיא לדוכתה מהטורח והעמל למרע"ה במשפט העם. ומפני זה משה רבינו לדעתו שבעוד ימי' מעטי' יקבלו את התורה כמו שיעדו יתברך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וצוהו יתברך המשפטים אשר ישים לפניהם היה דעתו שאז אחרי קבלו התורה והמשפטים בהיות לפניהם סדר ונימוס המשפטים כשולחן ערוך ימנה את השופטים לשפוט אותם לא באומד וסברא אלא ע"פ החוק והמשפטים שישים לפניהם מאת ה'. אבל יתרו לא היה יודע מזה דבר וחשב שמה שהיה עושה משה לצורך שעה כן יהיה תמיד ולכן תפשו בזה ואמר לו נבול תבול ויעצו שימנה שופטים שישפטו כפי האומד כאשר היו נוהגים במדין וגם היום נוהגי' כן בכל ארצות הישמעלים ולזה צוהו שיבחר אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ולא אמר שיהיו חכמים כי לא חשב שיהיה להם תורה שידינו בה. ומרע"ה כדי לכבד את חותנו ולהיות סוד ה' ליראיו לא הגיד לו ענין התורה שהיו עתידים לקבל ולא התוכח עמו על מנהגו בשופטים אם טוב ואם רע. אבל שמע דבריו והשיבו שכן יעשה. האמנם לא עשה הדבר מפני עצתו לפי שכל אשר יעצו היה בלב משה לעשותו אבל בזמן ובאופן הראוי ויתרו אכלה פגה העצה הזאת. הנה אם כן צדקו דברי יתרו כפי ההנהגה המדינית וצדק מעשה משה כפי הכוונה האלהית וצורך השעה. ומפני זה בספור משנה תורה יחס משה מנוי השופטים לעצמו ולא לעצת יתרו ואמר שעשהו אחרי מתן תורה כי כן היה האמת עם היות העצה קודם אליה וזה הוא שנאמר שם ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה וגו' ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל וגו' לפי שאז מנה השופטים לא קודם מתן תורה ולכן נאמר כאן וישמע משה לקול חותנו ויעש ככל אשר אמר רוצה לומר ששמע דבריו ועשה הדבר מסכים לעצתו. אבל לא בזמן העצה. וגם בדבריו שינה משה מה שעשה מעצת יתרו כמו שאבאר. וכבר זכרתי שעם היות שנאמר כן ויעש ככל אשר אמר וכן וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שנכתב כאן להשלים ספורו עם היות שהיה זה בשנה השנית. והותרה בזה השאלה הה'.

Abarbanel Devarim 1אברבנאל דברים א׳

וזהו שאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם, לדעתי הוא כמו שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעתי לאבותיו... והנה אמר חכמים לשפוט בין איש ובין רעהו ולתקן עניניהם ביניהם נגד מה שאמר טרחכם. ואמר ונבונים על מנהיגי העם בדרכים במסעיהם ובתחנותם ובכל מקומות מושבותיהם ובתקון צרכיהם שזה בלי ספק מן פועל התכונה והצדק והשכל המעשי. ואמר וידועים לשבטיכם על שרי הצבא במלחמות שצריך שיהיו ניכרים וידועים לשבטים באופן שהממונים תחתיהם אליהם יפנו.

Ma'asei Hashem Ma'asei Torah 5מעשי ה׳ מעשי תורה פרק ה׳

.. עכ"ל מהרי"א [ר"י אברבנאל]. ובאמת לדעתי הדברים הללו נאמרים בפה ונכתבים ביד מלאכותית, אבל לא בהסכמת העיון השכלי. וזה אם מצד הענין הזה בעצמו שלא יתכן היות הדברים כן, ואם מצד הכתובים. שאם מצד הענין, הרי לפי דבריו היה משה בעיני יתרו פרא אדם עד שחשב שכן יתמיד ושהוצרך לעצתו ואמר לו איעצך. ואם מצד הכתוב, שאם הכתוב היה אומר ויאמר משה לחותנו כן אעשה, היה אפשר לומר שאמר לו כן דרך כבוד כמו שכתב מהרי"א, עם היות שלא יאות לומר שמשה אדוננו היה גונב דעתו. בשגם נודה לדבריו בזה, עם כל זה א"א לומר כן, כי התורה היא המעידה שמשה שמע לקול חותנו, ואין כאן סיפור דברי משה כלל. והראיה שהביא לדבריו שבפרשת דברים לא ייחס הענין ליתרו רק לעצמו, באמת אינה ראיה כלל, ששם בפ' דברים לא יספר רק מה שהוא עשה להם, אבל העצה שנתן לו יתרו בינו לבין עצמו אין שם מקום שיאמר אותה לדורות ההם שעשה כן על פי עצת יתרו או שהיה על פי עצתו. וכן תמצא שנאמר שם בפ' דברים ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וגו' עלה רש, ואין ספק שלא אמר הדברים ההם רק על פי ה', ועם כל זה לא סיפר שם שמה שאמר להם עלה רש שכן אמר לו הש"י, רק אמר בשם עצמו... ועתה אבאר לך שלא היה שום שינוי וחלוף ולא עשה משה רק כפי עצת חותנו, כי אנשי חיל יאמר גם כן על החכם, כמו שנאמר ברות אשת חיל את, וכן אשת חיל עטרת בעלה, ואשת חיל מי ימצא, ורבות בנות עשו חיל שאמר כן על החכמות. כמו כן אמר פה יתרו שישראל יבקשו כל החכמים שביניהם ומשה יבחר מהם, כמו שפרש"י, ברוח הקדש אותם שהם יראי א-להים, וזה אומרו ואתה תחזה מכל העם ר"ל שכל העם יבקשו החכמים שבהם, ואתה תחזה שיהיו חכמים ויראי ה' ושונאי בצע וכו'. ועל כן בסיפור המעשה נאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, ר"ל שבחר אנשי חיל מכל אותם שבחרו ישראל, ובפ' דברים ביאר הענין ששאל מישראל שיבחרו חכמים דהיינו אנשי חיל. ותכף שנתן יתרו העצה מינה אותם, כמו שנאמר ויבחר משה וגו' ואח"כ נאמר וישלח משה את חותנו. ובפ' דברים שהביא מנוי השופטים שמהרי"א ז"ל הביא ראיה לדבריו מזה שהיה אחר נתינת התורה, אמת שאין משם ראיה לו. ואדרבה יש לשאל שסיפור מנוי השופטים לא היה מקומו בפרשת דברים מאחר שכל כוונת משה היתה להוכיח את ישראל מה תוכחה היה להם מינוי השופטים? אמנם כבר נתבאר שהקדים בפ' דברים ענין מנוי השופטים לסיפורו שבאו כלם בערבוביא ואמרו נשלחה אנשים כמו שנאמר ותקרבון אלי כלכם, כי זאת היתה ודאי תוכחה, כאלו יאמר להם אם הייתי אני מנהיג ושופט לבדי לא היה לתימה שבאתם כלכם אלי בערבוביא לשאל שליחות המרגלים. אמנם אחרי שהיו לכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ושתבואו בערבוביא כעם אשר אין להם קצין שוטר ומושל, זה ודאי יורה על קשיות עורף. ואחרי שענין מנוי השופטים לא בא שם רק להגדיל מרדם שנקרבו כלם לשאל שליחות המרגלי', אם כן אין משם ראיה שהיה המנוי אז אחר מ"ת. והדבר מבואר שתכף אחר עצת יתרו היה המנוי כמו שנתבאר בכתוב שאמר ויבחר משה וגו', ואח"כ אמר וישלח את חותנו בזה.

Malbim Shemot 18:24מלבי״ם שמות י״ח:כ״ד

וישמע משה לקול חותנו. הנה במשנה תורה מבואר שלא בחר את השופטים תיכף רק בשנה שניה כשרצו ליסע ממדבר סיני לא"י, ולמ"ד שיתרו בא קודם מתן תורה, שכן מורה פשטות הכתובים, איך אמר ששמע לקול חותנו. אמנם כבר בארתי (שמות ג יח), שיש הבדל בין שמיעה בקול ובין שמיעה לקול, ששמיעה בקול מורה שקבל דבריו, ושמיעה לקול מורה ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו, ולכן אמר ויעש כל אשר אמר, שאם היה אומר וישמע בקול לא היה צ"ל שעשה ככל אשר אמר, אבל ממ"ש ששמע לקול שהוא שנתן לב לדבריו לא נודע עדיין שעשה כדבריו, ופי' שעתה שם לב לדבריו, אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אח"כ שכבר למד להם פרשת משפטים אז עשה ככל דבריו.

Malbim Devarim 1:12מלבי״ם דברים א׳:י״ב

איכה אשא לבדי, ר"ל כי בפרשת יתרו באר שמשה א"ל ליתרו שהעם נצבים עליו אם לדרוש אלהים שכולל דעת העתידות שיתפלל בעדם כמש"ש, וזה קרא טרחכם שכבר בארתי (ישעיה א) שטורח מציין כל מיני טרחא עיי"ש, עוד היה מוטל עליו למלאות צרכיהם במדבר לחם ומים ובשר שזה קורא משא כמ"ש כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק, דברי ריבות ומשפטים בין אדם לחברו שעז"א וריבכם, ומבואר בפ' יתרו שיתרו לא הקפיד רק על המשפטים, אבל על טרחם ומשאם הסכים שישארו תחת יד משה עיי"ש, ועז"א איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, היינו שלשה אלה (ביחוד) [ביחד], וצריך עכ"פ למנות שופטים שישפטו בדברי ריבות [ותמצא שאח"כ ששאלו בשר פרק מעליו גם משאם ובחר שבעים זקנים שאמר עליהם ונשאו אתך במשא העם].

Hoil Moshe Devarim 1:9הואיל משה דברים א׳:ט׳

ולפי דעת האומר ביאת יתרו ועצתו קודם מתן תורה, המתין משה לעשות כעצתו עד ששמע מפי הא-ל כל המשפטים והחקים והתורות בהר סיני ובאהל מועד פן יתנגד אחד מהם לעצת יתרו, וזו כונת וצוך א-להים שיתרו אומר לו; אבל כשחדל ה' מצוותו, וב"י היו מוכנים להכנס במדבר הגדול שבודאי תקצר רוחם במהלכם בו ויתרעמו עליו, אז דבר להם כזאת, ומנה עליהם שופטים ושוטרים, ומה שכתוב בפ' יתרו וישמע משה לקול חותנו וגו', אין צורך לומר שעשה מיד רק לאחר זמן.