EN/HEע/E

Ark of the Covenant

Sources

Shemot 25:10-16שמות כ״ה:י׳-ט״ז

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. (יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. (יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית. (יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב. (יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם. (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. (טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

Devarim 10:1-5דברים י׳:א׳-ה׳

(א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. (ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. (ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. (ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי. (ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'.

Devarim 31:26דברים ל״א:כ״ו

לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.

Melakhim I 7:30,34מלכים א׳ ז׳:ל׳,ל״ד

(ל) וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. (לד) וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ.

Melakhim I 8:9מלכים א׳ ח׳:ט׳

אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Josephus, Antiquities of the Jews 3:2:5יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ג׳:ב׳:ה׳

There was also an ark made, sacred to God, of wood that was naturally strong, and could not be corrupted. This was called Eron in our own language. Its construction was thus: its length was five spans, but its breadth and height was each of them three spans. It was covered all over with gold, both within and without, so that the wooden part was not seen.

Baraita DeMelekhet HaMishkan 6ברייתא דמלאכת המשכן ו׳

ארון שעשה משה במדבר ארכו שתי אמות ומחצה [ו]רחבו אמה ומחצה וגובהו אמה ומחצה שנ' ועשו ארון עצי שטים וגו' (שמות כ"ה:י') ר' [מאיר] אומ' באמה בת ששה טפחים הרי חמשה עשר טפחים צא מהן שתים עשר טפחים לרחבן של לוחות וטפח מכאן וטפח מכאן מקום הנחת הלוחות וחצי טפח מכאן לעובי[ו] של ארון (שארבעה לוחות היו בו שנים שלימין ושנים שבורין והלוחות ארכן של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבן שלשה ועוביין שלשה) ורחבן של ארון תשעה טפחים צא מהן ששה טפחים לארכן של לוחות ומקום הנחת ספר תורה שני טפחים חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לעוביין של ארון ר' יהודה אומ' באמת בת חמשה טפחים הרי שנים עשר טפחים ומחצה וארבעה לוחות היו בו שנים שלימין ושנים שבורין והלוחות ארכן של כל אחת ששה טפחי' ורחבן שלשה צא מהן שנים עשר טפחים לרחבן של לוחות ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעוביו של ארון ורחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה צא מהן ששה טפחי' לארכן של לוחות וחצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן מקום הנחת הלוחות ואצבע מכאן [ואצבע מכאן] לעוביו של ארון אבל ספר תורה לא היה נתון אלא מן הצד שנ' לקוח את ספר התורה הזה וגו' (דברים ל"א:כ"ו) ועליו מפורש בקבלה אפריון עשה לו שלמה וגו' (שיר השירים ג':ט') ר' יהוד' בן לקיש אומ' שני ארונות היו שם אחד שהיה עמהם במחנה ואחד שהיה יוצא עמהם למלחמה והיו בו שברי לוחות שנ' וארון ברית יי נוסע לפניהם (במדבר י':ל"ג) וזה שהיה (יוצא) עמהם (למלחמה) [במחנה] היה בו ספר תורה שנ' וארון ברית יי ומשה לא משו (שם י"ד:מ"ד) וכן הוא או' בשאול ויאמר שאול לאחיה הגישה את ארון האלהים (שמואל א' י"ד:י"ח) וכן הוא או' באוריה הארון וישר' יושבים בסוכה (שמואל ב' י"א:י"א) אבל ארון הברית לא יצא עמהם למלחמה אלא פעם אחת בלבד שנ' וישלח העם שילה וגו' (שמואל א' ד':ד') ר' יהוד' או' לא היה בארון אלא שני לוחות בלבד שנ' אין בארון רק שני לוחות וגו' (מלכים א' ח':ט').

Baraita DeMelekhet HaMishkan 7ברייתא דמלאכת המשכן ז׳

כיצד עשה בצלאל הארון עשה שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ונתן של זהב בתוך של עץ וחיפה שפתיו העליונות בזהב שנ' וצפית אותו זהב טהור (שמות כ"ה:י"א) שאין ת"ל תצפנו (שם) ומה ת"ל תצפנו מלמד שחיפה שפתיו העליונות בזהב.

Tosefta Sotah 7:18תוספתא סוטה ז׳:י״ח

ר' יהודה בן לקיש או' שני ארונות היו אחד שיצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה שנאמ' וארון ברית ה' נסע לפניהם וגו' וזה ששרוי עמהן במחנה זה שהיו בו לוחות ושברי לוחות שנ' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה.

Yerushalmi Shekalim 6:1ירושלמי שקלים ו׳:א׳

כיצד עשה בצלאל את הארון ר"ח (בן גמליאל) אמר שלש תיבות עשאו שתים של זהב ואחת של עץ נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו דכתיב (שמות כ"ה:י"א) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מת"ל תצפנו להביא שפתו העליונה רשב"ל אמר תיבה אחת עשאו וציפהו דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מת"ל תצפנו א"ר פנחס להביא בין נסר לנסר.

Yerushalmi Sotah 8:3ירושלמי סוטה ח׳:ג׳

כיצד עשה בצלאל את הארון רבי חנינה אמר שלש תיבות עשאן שתים של זהב ואחת של עץ ונתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו הדא היא דכתיב (שמות כ"ה:י"א) וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר (שמות כ"ה:י"א) תצפנו להביא שפתו העליונה. ר"ש בן לקיש אמר תיבה אחת עשאו וציפהו הדא היא דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ מה תלמוד לומר תצפנו. אמר רבי פינחס להביא בין נסר לנסר.

Bavli Yoma 72bבבלי יומא ע״ב:

אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו. - והתניא אחד עשר ומשהו! - לא קשיא: הא - כמאן דאמר יש בעביו טפח, הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. ומאי משהו - זיר.

Bavli Bava Batra 14a-bבבלי בבא בתרא י״ד.-:

מיתיבי: ארון שעשה משה, אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, באמה בת ששה טפחים; והלוחות, ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה, מונחות כנגד ארכו של ארון; כמה לוחות אוכלות בארון? שנים עשר טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה - נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה מונח, שנאמ': (מלכים א' ח') אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה [וגו']; מאי אין בארון רק? מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת שמונח בארון; פירנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו: כמה לוחות אוכלות בארון? ששה טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהן טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה - נשתיירו שם שני טפחים, שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק, דברי ר"מ. ר' יהודה אומר: באמה בת חמשה טפחים; והלוחות, ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה, מונחות באורכו של ארון; כמה לוחות אוכלות בארון? שנים עשר טפחים, נשתייר שם חצי טפח, אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה; פירנסת ארון לארכו, צא ופרנס ארון לרחבו: כמה לוחות אוגדות בארון? ששה טפחים, נשתייר שם טפח ומחצה, צא מהן חצי טפח, אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה - נשתייר שם טפח שבו עמודין עומדין, שנאמר: (שיר השירים ג') אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן וגו'; וארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח מצדו, שנאמר: (שמואל א' ו') ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך; ועליו ס"ת מונח, שנאמר: (דברים ל"א) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', מצד הוא מונח ולא בתוכו, ומה אני מקיים אין בארון רק? לרבות שברי לוחות שמונחים בארון; ואי ס"ד ס"ת הקיפו ו' טפחים, מכדי כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, וכיון דלאמצעיתו נגלל, נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני, בתרי פושכי היכי יתיב? אמר רב אחא בר יעקב: ספר עזרה לתחלתו הוא נגלל. ואכתי תרי בתרי היכי יתיב? אמר רב אשי: דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל. ור' יהודה, מקמי דליתי ארגז, ספר תורה היכי הוה יתיב? דפא הוה נפיק מיניה ויתיב עילוה ספר תורה. ור"מ האי מצד ארון מאי עביד ליה? ההוא מיבעי ליה, דמתנח ליה מצד ולא מתנח ביני לוחי, ולעולם בגויה מן הצד. ור"מ, עמודי' היכא הוו קיימי? מבראי. ור"מ, שברי לוחות דמונחין בארון מנ"ל? נפקא ליה מדרב הונא; דאמר רב הונא, מאי דכתיב: (שמואל ב' ו') אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו? מלמד, שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ואידך? ההוא מבעי ליה לכדרבי יוחנן, דא"ר יוחנן א"ר שמעון בן יוחאי: מלמד, שהשם וכל כינויו מונחין בארון. ואידך נמי מיבעי ליה להכי! אין הכי נמי. אלא שברי לוחות דמונחין בארון מנא ליה? נפקא ליה מדתני רב יוסף, דתני רב יוסף: (דברים י') אשר שברת ושמתם - מלמד, שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון. ואידך? ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ר"ל: אשר שברת - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: יישר כחך ששברת.

Onkelos Shemot 25 12אונקלוס שמות כ״ה:י״ב

ותתיך ליה ארבע עזקן דדהב ותתין על ארבע זויתיה ותרתין עזקן על סטריה חד ותרתין עזקן על סטריה תנינא.

Shir HaShirim Rabbah 1:11שיר השירים רבה א׳:י״א

וכיצד נעשה הארון, ר' חנינא ור' שמעון בן לקיש, ר' חנינא אמר שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של עץ על של זהב, ושל זהב על של עץ, וחיפה שפתיו העליונות בזהב, ריש לקיש אמר תיבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ, דכתיב (שמות כ"ה) מבית ומחוץ תצפנו, ומה מקיים ר' חנינא קרייה דריש לקיש, א"ר פנחס שחיפה בין נסר לנסר.

Tanchuma Vayakhel 7תנחומא ויקהל ז׳

אר"ח דצפורן שלש תיבות עשה בצלאל את הארון שתים של זהב ואחד של עץ שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואח"כ צפה שפתותיהן זהב לקיים מצות עשה, שנא' ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ.

Rashi Shemot 25:10-12רש״י שמות כ״ה:י׳-י״ב

(10) ועשו ארון AND THEY SHALL MAKE AN ARK (ארון) – It is so called because it had the appearance of boxes (ארונות) which people make without feet — in the shape of a chest which is called escrin in old French which rests on its bottom. (11) מבית ומחוץ תצפנו WITHIN AND WITHOUT SHALT THOU OVERLAY IT – Bezalel made three arks, two of gold and one of wood, each having four walls (sides) and a bottom, being, however, open at the top. He put the wooden ark into the large.g.lden one and the smalle.g.lden one into that of wood and covered its upper rim (that of the wooden ark) with gold; consequently it can be said that the wooden ark was overlaid with gold within and without (Yoma 72b; Jerusalem Talmud Shekalim 6:1). זר זהב A BORDER OF GOLD – a crown-like ornament encompassed it (the ark) round about above its rim, for he (Bezalel) made the outer ark which was of gold higher than the inner ones so that it stood up over against the thickness of the cover which was made for it and even somewhat beyond it. Now when the cover lay upon the thickness of the sides of the two smaller arks the crown-like ledge rose a little above the entire thickness of the cover. It was a symbol of the "crown of the Torah" which was placed within that ark. (12) ויצקת – a term used of casting metal, as the Targum has it. פעמתיו – Understand this as the Targum renders it: ON ITS CORNERS. It was on the upper corners near to the cover that the rings were placed — two on one side of the ark and two on the other along the breadth of the ark, and the staves were put into them (the rings). The length of the ark thus formed a space of two cubits and a half between one stave and the other so that two men who were carrying the ark could walk with ease between on the same side. Thus is i.e.plained in Treatise Menachot in the section beginning with the words (98b). שתי הלחם ושתי טבעות על צלעו האחת AND TWO RINGS IN THE ONE SIDE OF IT – These are the very four rings spoken of in the beginning of the verse but here Scripture explains to you where they were fixed. This ו of the word ושתי (the first time the word occurs here) is really redundant and the interpretation is as though it read, שתי טבעת (see Note on Exodus 24:12). Since however the ו is there you may make it fit in thus: and two of these rings shall be on the one side of it and two on the other side thereof. צלעו means THE SIDE OF IT.

(י) ועשו ארון – כמין ארונו' שעושין בלא רגלים עשוין כארגז שקורין אישקרין יושב על שליו. (יא) מבית ומחוץ תצפינו – שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ ארבעה כתלים ושולים לכל אחד ופתוחין מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ. זר זהב – כמין כתר מקיף לו סביב לשפתו למעלה משפתו שעשה ארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפרת, ולמעלה הימנו, וכשהכפרת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפרת כל שהו והוא סימן לכתר התורה. (יב) ויצקת – לשון מתכת, כתרגומו. ארבע פעמותיו – כתרגומו זויותיו, ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים שנים מכאן ושנים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונין בהן, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהו שני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם. ושתי טבעות על צלעו – הן הן ארבע טבעות שבתחילת המקרא ופירש לך היאך היו, והו'ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות ויש לך ליישבה כן ושתים מן הטבעות האילו על צלעו האחת. צלעו – צדו.

Rashi Shemot 25:16רש״י שמות כ״ה:ט״ז

ונתת אל הארן – It must be explained as though it were written בארון: [AND THOU SHALT PUT] INTO THE ARK, העדות THE TESTIMONY – the Torah (the Tablets; cf. Rashi on Exodus 40:20) which is a testimony between Me and you that I have ordained the commandments written in it (Tanchuma פקודי).

ונתת אל הארון – כמו בארון, וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו'. העדות – התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה.

Rashi Shemot 40:20רש״י שמות מ׳:כ׳

את העדות THE TESTIMONY – the Tablets.

את העדות – הלוחות.

Rashi Devarim 10:1רש״י דברים י׳:א׳

בעת ההוא AT THAT TIME – At the end of forty days He was reconciled with me and said to me, פסל לך HEW FOR THYSELF [TWO TABLETS] and afterwards, ועשית לך ארון עץ MAKE THEE AN ARK OF WOOD. I, however, (see v. 3) made the Ark first (Tanchuma), because when I came with the tablets in my hand where could I place them? Now this was not the Ark which Bezaleel made for the Tabernacle, because with the Tabernacle they did not occupy themselves until after the Day of Atonement, for only when he came down from the mountain on that day did he give them the command regarding the construction of the Tabernacle, and Bezaleel made the Tabernacle first and afterwards the Ark and the other articles (Bera. 55a). It follows, therefore, that this was another Ark; and it was this, that went forth with them to battle, whilst that which Bezaleel made went forth to battle only once, in the days of Eli — and they were punished for this, for it was captured by the Philistines (cf. Jerusalem Talmud Shekalim 6:1).

בעת ההיא – לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר אלי פסל לך, ואחר כך ועשית ארון ואני עשיתי ארון תחילה שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם, ולא זהו הארן שעשה בצלאל שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר, צוה להם על מלאכת המשכן ובצלאל עשה משכן תחילה ואחר כך ארון וכלים נמצא זה ארון אחר וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה.

Rashi Devarim 31:26רש״י דברים ל״א:כ״ו

מצד ארון ברית ה' [TAKE THIS BOOK OF THE LAW AND PUT IT] AT THE SIDE OF THE ARK OF THE COVENANT OF THE LORD – The sages of Israel differ about it (the meaning of the phrase "at the side of the Ark") in Treatise Baba Bathra (14a). Some of them say: A board projected from the Ark outside it and there it (the song) lay, whilst others say that it lay at the side of the Tablets within the Ark.

מצד ארון ברית י"י – נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא יש מהם אומרים דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, ויש אומרים מצד הלוחות היה מונח בתוך ארון.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 25:10אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ה:י׳

והנה היה צורת מרובע עומד על ארבע רגלים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 25:10אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ה:י׳

ועשו – בעבור שאמר בתחלה ועשו לי, החל ככה ועשו ארון – לא ידענו אם זאת המדה היא בחוץ או בפנים. והנה אם הוא בחוץ יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ משני העברים חצי אמה, עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב. ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה, תהיה כל אבן כבדה מאד. אולי השם נתן כח רב לידי משה שהיו כבדים (שמות י"ז:י"ב) להוריד לוח אבן ביד אחת. וכתוב משני עבריהם (שמות ל"ב:ט"ו). אולי כן היה. כי הלוח הוא גוף מעוקב שיש לו ששה עברים, וככה כתוב, כי שלשה ארונות היו. ויש לתמוה על הכבדות. ועוד, כי עובי הכפרת טפח, ועוד, כי ראינו שלא היה זהב התנופה רק פחות מחלק אחד משלשת אלפים וארבע מאות מהזהב שהניח דוד. והנה הכרובים היו עצי שמן. גם מזבח הקטרת לא היה כולו זהב, והיה שוה, לפי הסברא כי הצפוי למראה העין הוא, ומעט זהב יכנס בצפוי. הלא תראה כי הקרשים והבריחים והשולחן ומזבח הקטרת כלם מצופים, ואין דבר שהיה זהב כלו רק המנורה. ואחר שעשו ארון זהב, מה צורך לעץ. ויוכיח על הציפוי, כי הנה האולם והבית צפה שלמה זהב.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 25:12אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ה:י״ב

ויצקת... {פעמותיו} – חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית, רק רגל, רגלי עני פעמי דלים (ישעיהו כ"ו:ו'), וישם לדרך פעמיו (תהלים פ"ה:י"ד), מה יפו פעמיך (שיר השירים ז':ב'), ורבים ככה. על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון, כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ. ועוד, מה טעם לומר ושתי טבעות בתוספת הו"ו, ואלו היו הראשונות היו כתו' שתי טבעות, להודיע שהם ארבע טבעות זהב – שאזכיר כמשפט הלשון. ויש מחכמי דורינו שהבין זה, ואמר כי הבדים – היו מושמים בטבעות שהיו על הפעמונים. וכאשר יצטרכו לשאת את הארון, יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות. וכן כתוב, ושמו בדיו (במדבר ד':ו'). ולפי דעתי, שהבדים – אחר שהושמו בטבעות העליונות, לא הוסרו משם, כי כן כתוב, לא יסורו ממנו (שמות כ"ה:ט"ו). ופירוש ושמו בדיו על הכהנים שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים, וכאשר הושם הארון בדביר, הוצרכו להיותו סמוך אל הקיר, שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו, ועל כן האריכו קצה כל אחד מהבדים. וזהו ויאריכו הבדים (מלכים א ח':ח'). והנה הארבעה טבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 25:16אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ה:ט״ז

ונתת – הלוחות הם העדות, כאילו הם כמו שטר כתב, והם לוחות הברית. והעד הנאמן ויקח ויתן את העדות אל הארון (שמות מ':כ'). ועוד, לא כתב משה ספר תורה, וספר התורה שמוהו הכהנים מצד ארון ברית י"י מחוץ, ועוד כתוב אין בארון רק שני לוחות האבנים (מלכים א ח':ט'), ומחלוקת היא. יש לשאול, הנה הכתוב אמר למשה, ונתת אל הארון – הלחות. אשר אתן אליך – וכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו (שמות ל"א:י"ח), והנה שברם ולא מלא מצות האל. ויש להשיב, אולי בעבור זה אמרו חכמינו, כי שברי הלוחות היו בארון. ואין הכתוב מכחיש את דבריהם, כי הראשונים והאחרונים לוחות ברית הם. ועוד נוכל להשיב, כי הכתוב לא דבר רק על הלוחות השניים. ואין טענה ממלת אשר אתן אליך (שמות כ"ה:כ"א), כי הנה כתוב גם עליהם ויתנם י"י אלי (דברים י':ד'). ועוד, הנה לא מצאנו שאמר השם למשה שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות. וידענו כי השם ידע כי ישברם משה. רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ (דברים י':א'). וקדמונינו אמרו, כי אין זה הארון שעשה בצלאל, ונכון הוא. ועל דרך הפשט אינו רחוק בעיני, כי על הארון שעשה בצלאל ידבר, וכן כתוב: ועשו ארון עצי שטים (שמות כ"ה:י'). ואין טעם לשאול, אנה הם מושמים אלה הלוחות עד שהוקם המשכן, כי אין צורך להזכיר זה. והוצרכתי לפרש זה, בעבור שהזכיר ואשם {את} הלחת בארון אשר עשיתי (דברים י':ה'). והנה, אם אמרנו כי יספר המעשה כאשר היה, אע"פ שלא נדע טעם למה יזכיר זה. והנה מה נעשה בכתוב אחר כן ויהיו שם כאשר צוני (דברים י':ה'). וזה לאות, כי ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית, והם שם עד היום. וזה טעם ויהיו שם {עד היום הזה} (מלכים א ח':ח'). גם זה לאות ולעד, כי ספר התורה לא היה בארון, כי בתחלה שם הלוחות בארון, ואח"כ הכפורת עם הכרובים. והנה שכן הכבוד על הכרובים, וכתוב יושב הכרובים (תהלים פ':ב'). אם כן, איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון, אם לא יסיר הכפרת עם הכרובים מעל הארון. ואין צורך לכל זה.

Ibn Ezra Devarim 10:1-3אבן עזרא דברים י׳:א׳-ג׳

(א) בעת ההיא – בארבעים היום הנזכרים. ארון עץ – אמרו המעתיקים ז"ל, כי ארון אחר עשה משה בתחלה. והעד, ואעש ארון עצי שטים (דברים י':ג') ואחר כך ואפסל (דברים י':ג). ואמר ואשים את הלחת בארון אשר עשיתי (דברים י':ה'). ודעתם רחבה מדעתנו, כי היה נראה לנו וישכון כבוד י"י (שמות כ"ד:ט"ז) דבק עם הכבוד שראו הזקנים (שמות כ"ד:ט'), ולא נדע מתי עלה משה. כי היה נראה בדרך הפשט, כי משה לא התענה רק שמנים יום, כי פירוש ואנכי עמדתי {בהר} כימים הראשונים (דברים י':י') הוא שנוי. והטעם, כאשר עמדתי בהר אותם הארבעים יום שמע י"י אלי ואמר לך למסע (דברים י':י"א), וזהו לך נחה את העם (שמות ל"ב:ל"ה). והנה יהיה ארון עץ בצווי, והוא הארון שעשה בצלאל. (ג) ואעש ארון – בצווי, ויהיה פירוש ויקהל משה (שמות ל"ה:א'), וכבר הקהיל משה, כאשר הראיתיך רבים כן. וכל זה, בעבור שאמר ויהיו שם כאשר צוני י"י (דברים י':ה'). וזהו ונתת אל הארן את העדת (שמות כ"ה:ט"ז). גם יתכן להיות על, ועשית לך ארון עץ (דברים י':א'). והקבלה תנצח.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 25:11ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ה:י״א

וצפית אותו זהב – ראוי היה הארון להיות כולו של זהב, אלא שהיה כבד לנושאו, והוא נשא בכתף, כדכתיב: כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז':ט'). וכן מצינו במזבח, שצוה הקב"ה לעשות הלוחת נבוב לחת (שמות כ"ז:ח'), וחלול מבפנים, כדי שלא יהיה כבד. ועשית עליו זר זהב סביב – לשום על גבי שפתו. שכשצפה אותו מבית ומחוץ ועשה שתי ארונות זהב (בבלי יומא ע"ב:), אחד מבחוץ ואחד מבפנים, עדיין לא היה מצופה עוביו {של} הארון העץ למעלה על השפה, ועשה לו זר זהב סביב, לתת על השפה, לכסות עובי העץ. וזהו זר, שעשוי כמין זר, והולך סביב לארכו ולרחבו.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 25:12ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ה:י״ב

ויצקת לו ארבע טבעות {וגו'} ושתי טבעות – לפי הפשט: מדקאמר "ושתי" נראה ששמונה טבעות היו. בתחילה יצק ארבע טבעות קטנים קבועים בארון, ובאותן קבע ארבע טבעות גדולים ורחבים, שהבדים קבועים בהם. וכשהיו מניחין הארון, הנושאין אותו כופלים הטבעות שהם נתונים בתוך הטבעות הקבועים, ונשפלים הבדים, והיו כמו נתלים שם, ולא היו כנגד גובה הארון אלא כשנושאים אותם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 25:15-16ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ה:ט״ו-ט״ז

(טו) לא יסורו ממנו – מפני קדושת ארון לא היה רוצה הקב"ה שימשמשו בארון הקודש, להסיר הבדים ולהכניסן בטבעות. אלא כשבאין לנשאו מחזיקין בראשי הבדים ונושאים אותו, וכשמניחין אותו, הולכים להם מיד מפני אימת הקדושה, ועתה נותן טעם לדבר. (טז) ונתת אל הארון {את העדות} – ולכך אני מצוה לנהוג דרך קדושה. ואף על פי ששם משה הבדים בארון, כדכתיב בפרשת ותכל (שמות ל"ט:ל"ב), ו{ב}פרשת נשא כתיב: אהרון ובניו יבאו (במדבר ד':י"ט), וכתיב שם גבי ארון: ושמו בדיו (במדבר ד':ו'), אלמא שהוסרו. איכא למימר: דאף על פי ששמם משה, רצה הקב"ה שיושמו על ידי הכהנים, ולפיכך שמו אותם אהרון ובניו, ומאותה שעה לא הוסרו. ויש מפרשים לפי הפשט: שלא יסורו שכתוב כאן הכי קאמר, ושמו אותם בקביעות בתוך הטבעות, שלא ישמט הארון לכאן ולכאן כשנושאין אותו, אבל מוסרים היו, כמו שכתוב לשם: ושמו בדיו. אבל רבותינו מפרשים: דלא היו מוסרין, כדמוכח במכות (בבלי מכות כ"א:), דקאמרינן גבי יש חורש תלם אחד ועובר עליו משום שמונה לאוין, ופריך וליחשב נמי שהסיר בדי ארון וקעבר בלאו דלא יסורו, ובמסכת יומא (בבלי יומא ע"ב.) נמי אמר המסיר בדי ארון לוקה. ולכך פירשתי שלא הוסרו רק בפעם ראשון, כדי שיתנו על ידי כהנים. ויש מפרשים: שמה שכתוב {ב}אהרון ובניו: ושמו בדיו אינו אלא שתיקנו אותם, ולא הוסרו מעולם, כדאמרינן ביומא (בבלי יומא ע"ב.): מתפרקין ואינם נשמטים. [ובבבא בתרא פרק קמא (בבלי ב"ב י"ד.) מפרש: כמה הלוחות אוכלות בארון ואיך מונחות, בין למאן דאמר אמת כלים באמת בת ששה טפחים, בין למאן דאמר בת חמש טפחים. הגה"ה.]

Tosafot Yoma 72aתוספות יומא ע״ב.

כתיב בטבעות הארון וכו' וכתיב והובא את בדיו בטבעות - קשיא לי טובא אמאי מייתי האי קרא דוהובא דכתיב גבי מזבח הנחשת ושביק קרא דוהבאת דכתיב גבי הארון ועוד שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו' (במדבר ד') עד ופרשו עליו בגד כליל וגו' עד ושמו בדיו משמע דבנסוע המסעות היו משימין אותן בדים וקשה והא כתיב לא יסורו ממנו ורבינו יעקב מאורליינ"ש מתרץ זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים קאמר להוליכן ולבי מהסס שהרי בני קהת לא היו שם עדיין עד לאחר שהיו מכניסין כל הכלים לנרתק שלהם כדכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו' (שם) ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה מיהו קושיא קמייתא שהקשיתי בדוכתא קיימא ודוחק הוא לשבש הספרים דבכולהו גרס והובא את בדיו ובמקצת ספרים גרסינן בברייתא והבאת אבל באתקפתא דר' יוסי בר' חנינא גרסינן בכולהו והובא ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו ואם תאמר מאי פריך הכא רבי יוסי בר' חנינא לישני דשני מיני בדים היו יש מהם קבועין ויש מהם נכנסין ויוצאין כדפרישית יש לומר דעל כרחך והבאת את הבדים בטבעות אכולהו בדים קאי דאי לא קאי אלא אהנך שהיו משימין במסעם אם כן הוה ליה למימר נמי וחברת את הבדים בטבעות שהרי לא פירש מתי הכניס אותם בדים הקבועים אלא כתב בטבעות הארון יהיו הבדים ותחילה היה לו לפרש שהכניסם אלא ודאי אכולהו בדים כתב והבאת את הבדים ומשמע ליה דבשוה קאי אכולהו דכי היכי דהנך שנושאין בהן לא היו קבועים ה"נ אינהו לא היו קבועים ממש במקום אחד שלא יהו זזין כלל ממקומן אלא לכל הפחות נכנסין קצת לכאן ולכאן דהשתא דמו להדדי במקצת ולהכי מייתי נמי קרא דוהובא דכתב במזבח לגלויי אוהבאת דארון כי היכי דוהובא דמזבח לא היו הבדים קבועין דהא לא כתב התם לא יסורו ממנו הכי נמי והבאת דארון לא היו ממש קבועין לגמרי ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד' בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צ"ח:) משמע דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא ונראה לי דוהבאת לא קאי אלא אהנך בדים הקבועין שהרי אותם בדים שאינן קבועין מה הוצרך להזכירן כאן לומר והבאת והלא לא היו מכניסין אותן אלא אהרן ובניו בשעת המסעות תדע שהרי בכולהו כתב ונשא בם את השלחן וכן במזבח הנחשת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו' בשאת אותו ובמזבח הזהב כתב נמי לבתים לבדים לשאת אותו בהמה אבל לא כתב בהן והבאת בצווי ובעשייה לא כתב ויבא כדכתיב גבי ארון בין בצואה בין בעשייה ואף על גב דבברייתא דמלאכת המשכן תניא ד' טבעות היו מקבעות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שכיון שהיו נותנין הבדים לא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון וכו' י"ל דלא חשיב אלא אותם ד' טבעות שהבדים קבועין בהן אבל אותם שלא היו הבדים קבועין בהן ולא נעשו אלא לצורך שעת המסעות לא קא חשיב תדע דלא קא חשיב התם טבעות של שלחן ושל מזבח הנחשת והזהב וצריך עיון.

Ramban Devarim 10:1רמב״ן דברים י׳:א׳

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך – אחר שהתנפלתי לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה נתרצה אלי שיכתוב לוחות שניות, אבל היו הראשונות מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהים, ובאלו צוה אותי שיהיו מחצב ידי והמכתב יהיה כמכתב הראשון באצבע אלהים. וטעם ועשית לך ארון עץ – שתשים הלוחות בתוכו בעת שתרד. והיה הארון הזה כולו עץ הוא והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור. ולא אמר לו כן בלוחות הראשונות, לפי שהיה גלוי לפניו שישברם. וטעם ויהיו שם כאשר צוני ה' (פסוק ה'), שהיו שם עד שנעשה המשכן, שצוני (שמות כ"ה:כ"א) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. וזהו הטוב והישר בפסוקים האלה. וכתב רש"י ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן אלא לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן ואח"כ ארון וכלים, נמצא זה אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה, ואותו שעשה בצלאל לא יצא במלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה. זה לשון הרב. ודברי אגדה הם שמצא כתוב בתנחומא. ויש לשאול ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל מה היה בזה, ולמה הוא יוצא עמהם למלחמה. ואומרים ששברי הלוחות היו שם, וכן באגדה. אבל דברי יחיד הם, שכך שנינו במסכת שקלים (ירושלמי ו':א') תניא רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיו שברי הלוחות מונחין בו וכו', ורבנן אמרי אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ברכות ח':, ב"ב י"ד:, מנחות צ"ט.) אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר, כי במשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שני ארונות. וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד (מ"א ח':ו'-ט') אבל הארון הזה של משה, כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה. וזהו הנכון על דעת רבותינו, כי על דרך הפשט יתכן כי ועשית לך ארון עץ – ירמוז לארון שעשה בצלאל. וזה, כי מתחלה נצטווה משה על המשכן וכליו, והיתה המצוה הראשונה ועשו ארון עצי שטים (שמות כ"ה:י'), כי היא עיקר הכוונה בכל המשכן להיות השם יושב הכרובים. ואחרי כן עשו את העגל, וכאשר נתרצה השם למשה ואמר לו שיכתוב על הלוחות האלו כמכתב הראשון צוהו בקצרה שיעשה ללוחות האלה ארון עץ, היא המצוה לו ללוחות הראשונות. והנה הזכיר לו המצוה הראשונה שבענין המשכן ושהכל תלוי בה, ומזה למד משה לעשות המשכן וכליו כאשר נצטווה מתחלה. ויהיה פירוש ויהיו שם כאשר צוני ה' – שהיו שם לעד לעולם, כאשר צוהו ה' מתחלה (שמות כ"ה:כ"א-כ"ב) ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו'. והנה ברדתו הניח הלוחות באהל מועד עד שיעשה הארון והמשכן, כי אלו לא שבר הלוחות הראשונות באהל מועד יהיו עד עשות בצלאל הארון. וכן שברי הלוחות על כרחנו שם היו, כי לא החזירם עמו להר. וראיה לזה, שלא הזכיר משה זו הצואה בסדר כי תשא, כי שם הזכיר ארון בצלאל בפירוש, וכאן לא הזכיר המשכן וכליו כי הם הרואים אותו, ולפיכך הזכיר זה בקצרה. ואל יקשה בעיניך שאמר ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני לוחות אבנים – כי השלים ענין הארון כאחד, כי הנה צוהו השם פסל לך וגו' ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ, שיעלה תחלה בלוחות ואחרי כן יעשה ארון עץ, אבל האריך לומר ואכתב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון – לומר שיהיו כראשונות במכתב וראוי שיהיו בארון המצוה כראשונות שאועד שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, ולכך השלים ואעש ארון – להשלים המצוה והמעשה בקצרה, ואחרי כן שב להאריך במוקדם. וטעם ואפן וארד מן ההר ואשם את הלוחות בארון אשר עשיתי – שעשיתיו ברדתי, ויהיו שם – לעד כאשר צוני ה' – להיות כבודו שוכן בתוך בני ישראל.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 25:10-11רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ה:י׳-י״א

(י) הנה הארון לא היו לו רגלים, לפי הנראה מהפשט; וקומתו היתה אמה וחצי, כשנמדוד מבחוץ — וכן היה גובה השולחן עם רגליו. והנה עוביו לא נודע לנו מפשטי התורה, ועל כל פנים היה עוביו נאות אל שיתקיים זמן ארוך אורך נפלא. וכבר יתבאר לך שזאת המידה היתה מבחוץ, שאם נמדוד הרוחב והאורך מבפנים היה הכפורת נופל בתוך הארון, כי היה אורכו כאורך הארון ורוחבו כרוחבו. (יא) וצפית אותו זהב טהור – אין ספק שזה הציפוי לא היה באופן ציפוי הזהב לכסף, שהיא קליפה דקה מאד, כי לא ידבק הזהב בעץ בזה האופן, ולא יהיה לו קיום. ולזה הוא מבואר ששלושה ארונות נעשו: אחד מעץ, ואחד מזהב נכנס בתוכו בצמצום, ואחד מזהב מקיף בו בצמצום; וכבר היה זה באופן שכל ארון העץ היה מצופה זהב. ועובי ארונות הזהב לא נודע, ועל כל פנים היה להם עובי מורגש כדי שיִשְׁלַם להם הקיום. ולא יתכן שיהיה עובי ארונות הזהב טפח, כמו שאמרו ז"ל, כי לא יתכן שיִשְׁלַם אחד מאלו הארונות בזה העובי מכל הזהב הנזכר ב'אלה פקודי' העשוי למלאכה; וזה יתבאר למי שעיין בהנדסה עיון מעט; ואולם אמרו זה ז"ל להורות על שכבר היה לאלו הארונות עובי מורגש. ועשית עליו זר זהב סביב – הוא סיבוב של זהב מקיף על עליוני הארון מבחוץ, כדי שיכנס בו הכפורת ויחזיק בו.

Abarbanel Shemot 25אברבנאל שמות כ״ה

ולפי זה לא חשש שיהיה מקום פנוי בארון ואחשוב שהי' צפוי הזהב דק ורחוק הוא שיהיו שלש ארונו' כי יהי' המשא כבד ולא יוכלו לשאת אותם ד' אנשי' על כתפיה' כל שכן עם כובד הכפרת והכרובים. ... ויעש' ממנו ד' טבעות שיהיו לד' פעמותיו ר"ל על ד' רגליו. והיו אם כן בארון ד' רגלים לד' זויותיו ועליהם היו הד' טבעות. ... והית' כל השמיר' ההיא בעבור שעל הארון יתן את העדות שהם הלוחות האלהיות שהיה עתיד לתת לו כי זה נאמר למשה בהר קודם קבול הלוחות וכל זה כדי שיהיו לוחות העדות שמה בשמיר' מעליא כדי שלא ישתברו הלוחות ואפשר לפרש העדו' הנזכר כאן שיתן אל הארון את ספר התור' וגם שירת האזינו שצוה יתברך שתהי' שם לעד. והענין שיתן זה סמוך לארון ולצדו. ויהי' לפי זה אמרו ואל הארון תתן את העדו'. כאלו אמר ועם הארון וסמוך אליו תתן את העדות אשר אתן אליך וצוה עוד שיעש' כפורת זהב טהור ר"ל מזוקק שבעתי' ולא היה הכפר' עצי שטים כמו הארון אבל היה כלו זהב טהור. והיה צרכו כדי לכסות את הארון להיטיב שמיר' הלוחות אשר בו.

Shadal Shemot 25:12שד״ל כ״ה:י״ב

פעמותיו – עיין מלכים א' ז':ל' ול"ד, כי משם ראיה כי פעמותיו כמו פינותיו.