EN/HEע/E

Avraham's Aliyah

Sources

Bereshit 11:27-32בראשית י״א:כ״ז-ל״ב

(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. (כח) וַיָּמׇת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. (כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. (ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן.

Bereshit 12:1-5בראשית י״ב:א׳-ה׳

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. (ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו י"י וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כׇּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.

Bereshit 15:7בראשית ט״ו:ז׳

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי י"י אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

Bereshit 15:13בראשית ט״ו:י״ג

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

Bereshit 24:1-10, 37-38בראשית כ״ד:א׳-י׳, ל״ז-ל״ח

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי"י בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי"י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. (ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. (ז) י"י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. (ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. (ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכׇל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר... (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי.

Bereshit 43:7בראשית מ״ג:ז׳

וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם.

Shemot 12:40-41שמות י״ב:מ׳-מ״א

(מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת י"י מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Yehoshua 24:2-3יהושע כ״ד:ב׳-ג׳

(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כׇּל הָעָם כֹּה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ בְּכׇל אֶרֶץ כְּנָעַן [וָאַרְבֶּה] (וארב) אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק.

Esther 2:10אסתר ב׳:י׳

לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מׇרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד.

Esther 8:6אסתר ח׳:ו׳

כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאׇבְדַן מוֹלַדְתִּי.

Nechemyah 9:7נחמיה ט׳:ז׳

אַתָּה הוּא י"י הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם.

Jubilees 12יובלים י״ב

(א) ויהי בשבוע הששי בשנה השביעית בו ויאמר אברם אל תרח אביו, ויאמר אבי, ויאמר הנני בני. (ב) ויאמר: מה בצע ומה תועלת מכל האלילים האלה אשר תשתחוה להם, הלא אין רוח בקרבם, כי אם קללת אלהים ותעתועי לב הם אשר אתם עובדים. (ג) עבדו את אלהי השמים, הנותן גשם והמוריד טל על האדמה, והעושה כל על הארץ, ובורא את הכל בדברו ונפש כל חי על פניו. (ד) מדוע תעבדו את אשר אין רוח בקרבם, כי מעשה ידי חרש המה, ועל כתף תשאו אותם. (ה) לא לעזר ולא להועיל, כי לבושת ולחרפה המה לעושיהם, ולעובדיהם מעשה תעתועים, אל תעבדו אותם. (ו) ויאמר אליו אביו: ידעתי בני ידעתי גם אני, אבל מה אעשה למשפחתי כי תתנני לעבוד אותם. (ז) אם אגלה להם האמת והרגוני, כי נפשם דבקה בם לעבדם ולברכם, החשה בני פן ימיתוך. (ח) ויגד את הדברים האלה אל שני אחיו ויחר אפם בו וידום. [שנת 1925] (ט) וביובל הארבעים בשבוע השני בשנה השביעית בו לקח אברם אשה ושמה שרי בת אביו ותהי לו לאשה. (י) הרן אחיו לקח לו (אשה) בשנה השלישית לשבוע השלישי, ותלד לו בן בשנה השביעית ליובל ההוא, ויקרא את שמו לוט. (יא) וגם נחור אחיו לקח לו אשה. [שנת 1937] (יב) ויהי בשנת [השישים] לחיי אברם, היא השנה הרביעית לשבוע הרביעי, ויקם אברם לילה וישרוף את בית האלילים וכל אשר בו, ולא נודע לאיש דבר. (יג) ויקומו בלילה להציל את האלילים ממאכולת האש. (יד) וימהר הרן ויבוא להצילם, ותלהט בו הלהבה, וישרף באש וימות באור כשדים על פני תרח אביו, ויקברו אתו באור כשדים. [אברם מגלה את האלוהים] (טו) ויצא תרח מאור כשדים הוא ובניו ללכת ארצה הלבנון וארצה כנען, וישב בארץ חרן. (טז) וישב אברם עם תרח אביו בארץ חרן שבועיים. [שנת 1951] (יז) ויהי בשבוע הששי בשנה החמישית בו, ויקם אברם וישב בלילה בראש החודש השביעי להביט בכוכבים מן הערב עד הבוקר, לדעת מה דרך הרוח על הארץ בשנה ההיא. (יח) ויהי הוא יושב לבדו להביט, ויבוא דבר בלבו, ויאמר: כל אותות הכוכבים ואותות השמש והירח ביד ה' המה. (יט) למה זה אדרשם, ברצונו ימטיר יורה ומלקוש, וברצונו יוריד הגשם, והכל בידו. (כ) ויתפלל בלילה ההוא ויאמר, אלי אלי, אל עליון, אתה לבדך אלהי, ואתה בראת את כל, והכל מעשה ידיך, ובך בחרתי לאלהים. (כא) הצילני נא מיד המלאכים הרעים הרודים במחשבות לב האדם, לבל יסירו את לבבי ממך אלהי. (כב) ואל תתנני אותי ואת זרעי לעולם לסור מאחריך מעתה ועד עולם. (כג) ויאמר: האשוב לי אל אור כשדים המבקשים את פני לשוב אליהם, ואם אשב פה במקום הזה. (כד) הנחה את עבדך בדרך אמת לפניך ללכת בה, ולבל אתהלך בשרירות לבי אלהי. (כה) ויהי כאשר כילה לדבר ולהתפלל, והנה דבר ה' בפי אליו לאמור. (כו) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. (כז) ואעשך לגוי גדול ועצום ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה בקרב הארץ (כח) ונברכו בך כל משפחות האדמה מברכיך אברכה ומקלליך אאור. (כט) והייתי לך לאלהים ולבניך ולבני בניך ולכל זרעך, ושמרתיך בכל אשר תלך אנכי אלהיך. (ל) אל תירא מעתה ועד כל דורות הארץ, אלהיך אני. (לא) ויאמר ה' אלהים אלי: פתח פיו ושפתיו ופקח אזניו. ואחל לדבר עברית כלשון עמו. (לב) ויקח את ספרי אבותיו הכתובים עברית ויעתיקם, אז החל ללמוד בהם, ואבאר לו את כל דבר הקשה, וילמד בהם בימי ששת חדשי המטר. [שנת 1953] (לג) ויהי בשנה השביעית לשבוע הששי וידבר אל אביו ויודיעהו כי יצא מחרן ללכת ארצה כנען לראות אותה, ואחר ישוב אליו. (לד) ויאמר אליו תרח אביו: לך בשלום, אלהי העולם יישיר מעגל רגלך, ואלהים יהיה עמך ויגן בעדך מכל רע. (לה) ויתן לך חן ורחמים וחסד לפני כל רואיך, ואל ימשל בך אדם לעשות לך רעה לך בשלום. (לו) ואם תמצא הארץ חן בעיניך לשבת בה, הבה וקחני אליך, וקח עמך את לוט בן הרן אחיך לך לבן ואלהים יהי עמך.

Judith 5:5-11ספר יהודית ה׳:ה׳-י״א

(ה) הגידו לי אנשי כנען מי העם הזה היושב בהרים, מה עריהם ומה כוחם, מי מלכם ומה חילם ומי הם ראשי צבאם. (ו) על מה פנו עורף כי לא באו לקראתי מכל יושבי חבל הים. (ז) ויען אכיור ראש צבא בני עמון ויאמר. (ח) ישמע נא אדוני את דברי עבדו, והגדתי לך את משפט העם הזה היושב בין ההרים, ודבר שקר לא יצא מפי עבדך. (ט) הנה העם הזה יצא מארץ כשדים, וילכו לגור בפדן ארם, יען כי לא אבו לעבוד את אלוהי אבותם בארץ כשדים. (י) ויעזבו את חוקות אבותיהם ללכת לעבוד את יי אלוהי השמים אשר הכירו. ויען כי גורשו משם, נמלטו פדנה ארם, ויגורו שם ימים רבים. (יא) ויהי כאשר צווה אלוהיהם אותם לצאת מארץ מגוריהם ללכת ארצה כנען, וישבו שם, ויהי להם רכוש רב בכסף ובזהב ובמקנה.

Philo, On Abraham, 62-72, 85פילון, על אברהם, ס״ב-ע״ב, פ״ה

XIV. (62) He being impressed by an oracle by which he was commanded to leave his country, and his kindred, and his father's house, and to emigrate like a man returning from a foreign land to his own country, and not like one who was about to set out from his own land to settle in a foreign district, hastened eagerly on, thinking to do with promptness what he was commanded to do was equivalent to perfecting the matter. (63) And yet who else was it likely would be so undeviating and unchangeable as not to be won over by and as not to yield to the charms of one's relations and one's country?... (66) But this man with a few companions, or perhaps I might say by himself, as soon as he was commanded to do so, left his home, and set out on an expedition to a foreign country in his soul even before he started with his body, his regard for mortal things being overpowered by his love for heavenly things. (67) Therefore giving no consideration to anything whatever, neither to the men of his tribe, nor to those of his borough, nor to his fellow disciples, nor to his companions, nor those of his blood as sprung from the same father or the same mother, nor to his country, nor to his ancient habits, nor to the customs in which he had been brought up, nor to his mode of life and his mates, every one of which things has a seductive and almost irresistible attraction and power, he departed as speedily as possible, yielding to a free and unrestrained impulse, and first of all he quitted the land of the Chaldaeans, a prosperous district, and one which was greatly flourishing at that period, and went into the land of Charran, and from that, after no very distant interval, he departed to another place, which we will speak of hereafter, when we have first discussed the country of Charran. (68) The aforesaid emigrations, if one is to be guided by the literal expressions of the scripture, were performed by a wise man; but if we look to the laws of allegory, by a soul devoted to virtue and busied in the search after the true God. (69) For the Chaldaeans were, above all nations, addicted to the study of astronomy, and attributed all events to the motions of the stars, by which they fancied that all the things in the world were regulated, and accordingly they magnified the visible essence by the powers which numbers and the analogies of numbers contain, taking no account of the invisible essence appreciable only by the intellect. But while they were busied in investigating the arrangement existing in them with reference to the periodical revolutions of the sun, and moon, and the other planets, and fixed-stars, and the changes of the seasons of the year, and the sympathy of the heavenly bodies with the things of the earth, they were led to imagine that the world itself was God, in their impious philosophy comparing the creature to the Creator. (70) The man who had been bred up in this doctrine, and who for a long time had studied the philosophy of the Chaldaeans, as if suddenly awakening from a deep slumber and opening the eye of the soul, and beginning to perceive a pure ray of light instead of profound darkness, followed the light, and saw what he had never see before, a certain governor and director of the world standing above it, and guiding his own work in a salutary manner, and exerting his care and power in behalf of all those parts of it which are worthy of divine superintendence. (71) In order, therefore, that he may the more firmly establish the sight which has thus been presented to him in his mind, the sacred word says to him, My good friend, great things are often made known by slight outlines, at which he who looks increases his imagination to an unlimited extent; therefore, having dismissed those who bend all their attention to the heavenly bodies, and discarding the Chaldaean science, rise up and depart for a short time from the greatest of cities, this world, to one which is smaller; for so you will be the better able to comprehend the nature of the Ruler of the universe. (72) It is for this reason that Abraham is said to have made this first migration from the country of the Chaldaeans into the land of Charran.... (85) The second migration is again undertaken by the virtuous man under the influence of a sacred oracle, but this is no longer one from one city to another, but it is to a desolate country, in which he wandered about for a long time without being discontented at his wandering and at his unsettled condition, which necessarily arose from it.

Seder Olam Rabbah 1סדר עולם רבה א׳

אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שנה... אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה שנאמר (שמות י"ב מ"א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו'. לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר (בראשית י"ב ד') ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן י"ב שנה עבדו את כדרלעומר וי"ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר שנאמר (שם ט"ז ג) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגומר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגומר. וכתיב (שם ט"ז ט"ז) ואברם בן פ' שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל נמצא ישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה. נמצא מן הפלגה ועד שנולד אבינו יצחק נ"ב שנה ישיבתה של סדום נ"א שנה מהן שלוה והשקט הי' לה ולבנותיה כ"ו שנה.

Seder Olam Rabbah 3סדר עולם רבה ג׳

נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ידוע תדע כי כי גר יהי' זרעך וגו'. (שם ט"ו י"ג) ואי זה זרע יצחק שנאמר (שם כ"א י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע וביצחק הוא או' (שם כ"ה כ"ו) בן ס' שנה בלדת אותם ואבינו יעקב אמר לפרעה (שם מ"ז ט) ימי שני מגורי ק"ל שנה וגו' הרי ק"ץ נשתיירו שם ר"י שנים סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד שנאמר (איוב מ"ב) ויחי איוב אחרי זאת ק"מ שנה ואומר (שם) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה נמצאת או' כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת או יכול כל ת' שנה היו ישראל במצרים והלא קהת מיורדי מצרים הי' וכתיב (שמות ו') ושני חיי קהת קל"ג שנה ושני חיי עמרם קל"ז שנה (שם) ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה אלא מה ת"ל ועבדום וענו אותם ת' שנה (בראשית ט"ו) ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ת' שנה ועבדום אלו ימי השעבוד וענו אותם אלו ימי העינוי וכולם ת' שנה. וימת יוסף וכל אחיו. (שמות א') יוסף מת בן ק"י שנה אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי וכל זמן שהי' לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים שנאמר (שם) וימת יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש וגו'. ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם. מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה. ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ויקם מלך חדש וגו' נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות מפ"ו שנים כשנותיה של מרים ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים שנאמר (שם ה') ויפץ העם וגו' אימתי דרכו של תבן באייר והם יצאו בניסן. לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש. מכת איוב י"ב חדשים שנאמר (איוב ו') כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי מה לילות למינוי שלהן אף ירחים למינוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש שנאמר (ישעיה י"ח) וקץ עליו העיט ובל חית השדה עליו תחרף. משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנא' (שם ס"ו) והי' מדי חדש בחדשו וגו'. רבי יוחנן בן נורי אמר מן הפסח לועד העצרת שנא' (שם) ומדי שבת בשבתו. לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג) ועסותם רשעים וגו' אבל מי שכפר בתחיית המתי' והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגים על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו וגו'. ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין שנאמר (תהלים מ"ט) וצורם לבלות שאול מזבול לו מזבולו מבלה (צורתם) [צרתם] וצורתם לבלות לשאול מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א' ח.

Bavli Avodah Zarah 9aבבלי עבודה זרה ט׳.

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא {בראשית יב-ה} מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה כמה בצרן מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין כי מעיינת ביה מהנפש אשר עשו בחרן עד מתן תורה ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין...

Bereshit Rabbah 38:13בראשית רבה ל״ח:י״ג

וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה, חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר, הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו. הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן, וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי, וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ. חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת, אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן, קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן. כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון, קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי, וְיָדְעִין אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר. נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד. אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא, אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא, אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא. אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא. אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי, אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג, אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ, אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא, נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'.

Tanchuma (Buber) Chayyei Sarah 6תנחומא (בובר) חיי שרה ו׳

וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד), מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 12:1ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית י״ב:א׳

ויאמר ה': לפי שאמר ה'.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 11:31ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית י״א:ל״א

ואמר ויקח תרח את אברם בנו (ולא הדכיר) את הסיבה, והזכיר את הסיבה בבא אחרי כן. ואדם אחד קשה ההשגה, ראינהו שואל ואומר: "אם תרח ואברם ויתר בני ביתו... ויצאו מבבל ללכת לארץ כנען מאליהם... שלא בצווי אלהים, עד שהגיע לחרן, איך אמר לאברם בחרן לצאת לארץ כנען, והם הלא יצאו כבר מאליהם!" והוא ראה אמנם מה שאמר ה' לאברם: "מארצך וממולדתך" וג' ובדומה לזה נאמר לו בחרן ושכח שחרן אינו ארצו ולא מולדתו ולא בית אביו והוא שוגה בכל זה. ואנו אומרים שבראשונה אמר ה' אל אברהם "לך לך" וג' בעודו בכותי רבא, ומשום כך יצאו הוא ותרח אביו וכל אשר עמהם. אבל הזכיר את המעשה לפני סיבתו (הצו האלהי). ועוד אנו אומרים שזה כמו שהשלימה התורה את התולדות של כל אחד מתשעה הדורות טרם שהתחיל תולדות בנו... וכזאת עשתה  בענין תרח, מרצון להשלים את (תולדות) חייו לפני שהזכירה דבר מתולדות אברם. ומפני שמת תרח שלא בארצו הוצרכה להודיע לנו על נסיעותיו, וקצרה והזכירה את יציאתו ולא פירשה את הסיבה, עד שאמרה "ויבאו עד חרן" וג' והגיעה בזמן עד ששים שנה אחרי יציאת אברם מחרן. ואחרי שסיימה פרשת תרח כולה פירשה לנו סיבת יציאתו ויציאת אברם עמו, ואמר הסיבה לכך היתה אמירת ה' אל אברם "לך לך" ולפיכך... מה שתרגמתי בדבר זה הוא הכי טוב, כי הוא מקשרו עם מה שקדם לו.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 12:1ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית י״ב:א׳

ויאמר. ראשית מה שעשיתי, חיברתי את הסיבה אל הפעולה ואמרתי (בתרגום): כשאמר אלהים לאברם לך לך. והסמיך שם (את היציאה) לתרח, מפני שהוא האב, ומסיבה זאת חיבר את היוצאים לשניהם, לתרח ואברם, ואמר ויצאו אתם ולא ויצאו אתו.

Reconstructed Rashbam (MS Oxford 271/8)רשב״ם המשוחזר (כ״י אוקספורד 271/8)

ויאמר אליו אני י"י – זאת הפרש' מכאן ואילך הית' ביום, כדכתי' ויהי השמש לבא, ונסמכה הנה לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם ופר' שעד כאן הית' בלילה כדכתי' וספר את הככבי'.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 11:29אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״א:כ״ט

הזכיר שם אשת נחור – להודיע ייחוס רבקה ורחל ולאה. וקדמונינו אמרו שיסכה היא שרה. ואם בדברי קבלה נקבל. והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה אמרו היפך הכתוב. והעד ישמעאל בנו, ובני קטורה. והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם. ואילו היה כן היה הכתוב אומר ויקח תרח את אברם {בנו} ואת שרי בתו אשת אברם בנו. גם כן אלו היתה אחות לוט היה הכתוב אומר ואת שרי בת בנו כאשר כתב על לוט. ויתכן שנחור בנו הלך בתחלה אל חרן, או בא אל אחר אביו. והנכון בעיני שפרשת לך לך (בראשית י"ב:א'), שאמר השם לאברהם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח (בראשית י"א:ל"א). וכמוהו בתורה באחד לחודש השני בשנה השנית (במדבר א':א'), ואחר כן בחדש הראשון בשנה השנית (שמות מ':י"ז). והעד שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען (בראשית י"א:ל"א). וכאשר בא תרח אל חרן, ישר המקום בעיניו, וישב שם ומת. ואין מוקדם ומואחר בתורה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 12:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״ב:א׳

{לך לך} – השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים, שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם, שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן. רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר אשר אראך – גלה לו הסוד, כי כן כתיב ויצאו ללכת ארצה כנען (בראשית י"ב:ה'). או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה (בראשית י"ג:ט"ו).

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 15:7אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט״ו:ז׳

אשר הוצאתיך מאור כשדים – לעד כי פרשת לך לך היתה שם כאשר פרשתיו, לא בחרן. ואברהם האמין בשם, כי בנו יירשנו. ועל ירושת הארץ בקש אות כאשר עשה גדעון. ועוד כי טעם שבועת השם שיהיה הדבר בלא תנאי, כי כלל נבואות הם על תנאי. והנה לא חטא אברהם בעבור שבקש לכרות לו ברית.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 24:4אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ד:ד׳

כי אל ארצי – זאת חרן שדר שם. ומולדתי – אור כשדים.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 12:1ר׳ יוסף בכור שור בראשית י״ב:א׳

לך לך – רמז לו כי ק' שנה יחיה עדיין, כמניין לך לך. כי קע"ה חיה, והוא בן ע"ה בצאתו מחרן. ולפי הפשט: תיקון לשון בעלמא ואינו משמש כלום. כמו: עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו':י"ד), וכמו: קח לך (בראשית ו':כ"א, שמות ל':כ"ג), וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון. מארצך וממולדתך – אף על פי שלא היה שם שכבר בא לחרן, אמר לו: סלק עצמך לגמרי משם שלא יהא עוד דעתך לחזור. ומבית אביך – שאתה עתה שם, ואל יחוס עיניך על ירושתך, ולא על שאתה נכרי שם שלא יכירוך שם בני אדם, כי אני אברכך ואתן לך הרבה מאד מירושתך.

Radak Bereshit 11:31רד״ק בראשית י״א:ל״א

ויקח תרח, After God had told Avram to move to the land of Canaan (12,1) and Avram had told his father about this vision, Terach took him and set out on the journey towards the land of Canaan. Seeing that Terach was willing to accept these instructions Avram had received from God, he deserved that the initial stages of this trip be credited to him. After all, he was the father, and the sons were his offspring. Seeing that Lot’s father was no longer alive, and he had to depend on his family, Terach took his whole family with him. ויצא אתם, this is the first time that the departure from Ur Casdim is portrayed as having been initiated by Avram, his father appearing as traveling with his son. The reason is that the command to migrate was issued to Avram (and wife) and not to Terach. The latter joined Avram and he took his grandson and his livestock with him. This is why the Torah added the word אתם, “with them.” ללכת ארצה כנען, actually, God had not told Avram to go to the land of Canaan, as anyone reading 12,1 will have no difficulty in ascertaining. He had reserved for Himself the right to tell Avram a specific destination at a later stage. The fact was that the first country under a different rule they encountered would be the land of Canaan. Avraham was aware that once in the land of Canaan he could expect further directives from God so that it would become clear which country God wanted him to settle in. וישבו שם, they experienced a delay in Charan. Terach, after initially agreeing to move to the land of Canaan, had changed his mind in the interval since leaving Ur Casdim. He simply could not completely sever his links with his birthplace. He felt that by settling in Charan, which was on the border between Ur Casdim and the land of Canaan, he had complied with God’s command to Avraham to emigrate. By staying in Charan he felt he would not be too distant from Avraham, while not having severed his ties with his homeland completely. Avraham moved on. When the Torah described Avram’s wife Sarai as Terach’s daughter-in-law, something that appears to be self-evident, this is only meant to convey to us the readers, that Sarai was very willing to uproot herself and to move on with her husband. She was his wife in the first instance, and her relationship to Terach both as daughter-in-law and as granddaughter was of a secondary consideration. She had full faith in the Lord, the God of Avram, and was prepared to carry out His will.

ויקח תרח – אחר שאמר האל לאברם לך לך, ואמר אברם לתרח אביו בשם האל, כי האל צוהו לצאת מן הארץ נתרצה לדבר בנו ויצא עמו ואחר שנתרצה לצאת תלה עיקר המעשה בו כי הוא האב והיוצאים בנים לו, ונחר לא רצה לצאת מן הארץ ההיא ולקח תרח לוט עמו לפי שלא היה לו אביו חי והיה סמוך עליו ולקחו עמו שיהיה עמו כאשר יהיה שם. ויצאו אתם – כאן תלה היציאה באברם כי הוא היה עיקר כי לו היה הציווי (ובאמת אשתו עמו) ויצאו תרח ובן בנו ועבדיהם ושפחותיהם עם אברם ואשתו; וזהו שאמר אתם. ללכת ארצה כנען – והנה האל לא אמר לאברם שילך לארץ כנען אלא אל הארץ אשר אראך, אלא שבצאת אברם מאור כשדים ומן הארץ ההיא שהיא ארץ ארם יפגע תחלה בארץ כנען וידע אברם כי בהיותו בארץ כנען יאמר לו האל אם היא הארץ אשר אמר לו או אחרת. וישבו שם – כי תרח אע"פ שיצא ללכת ארצה כנען, כשהגיע לחרן לא מצא בלבו לצאת מארצו לגמרי וישב בחרן שהיא על הספר וקרובה לארץ כנען, כדי שיהיה קרוב לאברם, וישב שם עד שמת ואברם הלך לו לארץ כנען במצות האל עליו. ומה שאמר אשת אברם בנו אחר שאמר ואת שרי כלתו, כי באהבה וברצון יצאה מן הארץ עם בעלה לעשות רצון האל לא שהכריחה בעלה אלא בכל לבה הלכה אחר בעלה אל המקום אשר אמר לו האל אע"פ שלא ידעה הארץ ההיא הטובה היא אם רעה, כי אשת אברם היתה באמונת האל להאמין כל אשר יאמר לה בשם האל ולעשות רצונו.

Radak Bereshit 12:1רד״ק בראשית י״ב:א׳

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, in this instance the word ויאמר refers to something God had already said to Avram before he had even moved away from Ur Casdim, a move he made at the command of God. We know this from Genesis 15,7 where God reminds him that “I am the Lord Who has taken you out of Ur Casdim.” It is possible that God repeated this directive once more while Avram was in Charan. As to the meaning of the word lecha, i.e. “for your own good,” this does not have any special significance, being a commonly used figure of speech. One example would be Exodus 18,27 וילך לו where Yitro’s return to Midian is described in a similar way, and no one suggests that he did so “for his own good.” Another such example is found in Jeremiah 5,5 אלכה לי, “I am going,” where no one suggests that Jeremiah had ulterior motives in going to the wealthy people to speak to them in the belief that they knew the ways of the Lord. Still other examples of a similar construction are found in Numbers 22,34 אשובה לי or in Genesis 45,19 קחו לכם. מארצך, God had to add this as it is difficult for a person to leave a homeland in which he had dwelled for many years, all the more so if that land was at the same time the place where he had been born. This is why God added: וממולדתך, since it is doubly difficult to separate from one’s family also and to go to a country where one knows no one. This is the meaning of מבית אביך, “away from your father’s house.” אל הארץ אשר אראך, if God had told Avram that He would show him a land which was rich, fertile, good, etc., it would not have been as difficult to comply with such a directive. But the fact that God did not add these inducements made it more difficult for Avram to decide. The reason why God did not offer these inducements was to show us, the readers, how great was Avram’s love of God that he unquestioningly abided by what God had asked him to do. He was determined to carry out the wishes of his God.

ויאמר ה' אל אברם – ויאמר, פירושו וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים ועל פיו יצא כמו שאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן. ומה שאמר לך לך – כן הוא מנהג הלשון כמו, וילך לו (שמות י"ח) אלכה לי (ירמיה ה') אשובה לי (במדבר כ"ב:ל"ד) קחו לכם (מ"ה י"ט) והדומים להם. מארצך – כי קשה לאדם לצאת מארצו אשר גר שם ימים רבים כל שכן אם נולד שם, זהו שאמר וממולדתך – כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו וילך לו אל ארץ לא ידע תמול שלשום זהו שאמר מבית אביך. אל הארץ אשר אראך – ואלו אמר לו אל ארץ כארצך טובה או טובה ממנה לא היה כל כך קשה, אבל אמר אל הארץ אשר אראך ולא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חבתו של אברהם אבינו שכל אלה הדברים קשים לאדם והכל קבל מאהבה לעשות רצון האל.

Radak Bereshit 24:4רד״ק בראשית כ״ד:ד׳

כי אם אל ארצי, he referred to Aram Naharyim. ואל מולדתי, the town in which I was born, i.e. Ur Kasdim. Avraham meant to say that there Eliezer would find his family; he hinted at Rivkah, seeing that he had been informed of her birth. According to Rabbi Yitzchok in Bereshit Rabbah 59,8 the words “to my land” reflect a well known proverb according to which people prefer to plant seed originating in their own backyard even though the strain is known to be inferior to those available elsewhere.

כי אל ארצי – והוא ארם נהרים. ואל מולדתי – העיר שנולדתי והיא אור כשדים; ר"ל כי שם ימצא משפחתו, ועל רבקה רמז לו כי הוגד לו שנולדה. ובב"ר א"ר יצחק. כי אל ארצי היינו דאמרי אינשי חטין דקרתך זונין מנהון זרע.

Chizkuni Bereshit 11:31חזקוני בראשית י״א:ל״א

ויקח תרח את אברם בנו, ללכת ארצה כנען כי היה מזרעו של שם ולהם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ויצאו אתם לוט ושרי שהיו אח ואחות עם תרח ואברם שהיו ראשים ועיקר.

Ramban Bereshit 11:28-31רמב״ן בראשית י״א:כ״ח-ל״א

(כח) על פני תרח אביו בארץ מולדתו – כתב רש"י כדרך דברי רבותינו (בב"ר לח יג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו ואם נמרוד נוצח אני שלו וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה אמר להם משל אברם אני השליכוהו לכבשן ונשרף וזהו אור כשדים ומנחם פירש אור בקעה וכן על כן באורים כבדו ה' (ישעיהו כד טו) וכן מאורת צפעוני (שם יא ח) כל חור ובקע עמוק יקרא אור והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת ואני מבאר אותו אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים כי אבותיו בני שם היו וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם והכתוב אמר ויגד לאברם העברי (להלן יד יג) לא הכשדי וכתיב (יהושע כד ב) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ומלת מעולם תורה כי משם תולדותיו מאז וכתיב (שם ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וראיה לדבר כי נחור בחרן היה ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער והכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר והיא מנחלת אבותיו מעולם והכתוב אומר בבני שם (לעיל י ל) ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם והוא שם כולל כדכתיב (שם לא) בארצותם לגוייהם וכתוב (במדבר כג ז) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם ומצינו בתלמוד (ב"ב צא) כי אברהם נחבש בכותא וזאת העיר איננה בארץ כשדים דכתיב (מלכים ב יז כד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוה ומחמת וכתוב (שם ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל אבל יראה כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים דכתיב (להלן כד י) וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהיא חרן ועוד חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא כי כותא עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל ובינה ובין חרן כמו ששה ימים אבל היא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין ארם נהרים ובין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין חדקל ההולך קדמת אשור והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד לו בנו הקטן הרן ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים כי שם מולדתו של הרן לבדו והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג כט) כי הזכירו בספר "עבודת האכרים המצרים" כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו או נס נסתר שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא ספר הכתוב זה הפלא כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (להלן מו טו) אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחילת מעשיו ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף וזהו שאמר הכתוב (להלן טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה כי מלת "הוצאתיך" תלמד על נס כי לא אמר "אשר לקחתיך מאור כשדים" אבל אמר "הוצאתיך" שהוציא ממסגר אסיר כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב) ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך כי חרן קרוב להם ועם אחד ושפה אחת לכלם כי לשון ארמית לשניהם ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו ומת שם בחרן ארצו והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען וזהו שאמר הכתוב (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען כי בעבר הנהר נצטוה בזה ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען והנה על דעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד טז) ואמרו. ויצאו אתם מאור כשדים – ותרח לא יצא מן הכבשן אבל אברם הוא עיקר או המקום נקרא כן בעבור הנס כמו ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט כב) וזולתם וירמוז הכתוב כי בצאת אברם מן הכבשן ברחו להם כלם משם ופירוש באורים כבדו ה' (ישעיהו כד טו) על דעתי כדבריהם כי הם ההרים הגבוהים ששם עושים אורות ומשיאין משואות להודיע החדשות מהר במרחקים כאשר אמר (שם) באיי הים שם ה' אלהי ישראל והענין שיודיעו בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם לכבוד השם וכן מאורת צפעוני (ישעיהו יא ח) החור שלו ששם אורו וחמימותו הגדול כמו שקורא אותו "שרף" וראיתי במדרש "קומי אורי" (פסקתא דר"כ פסקא כא) על כן באורים כבדו ה' במה מכבדין אותו ר' אבא בר כהנא אמר באילין פנסיא הן כגון העששיות שמדליקין בבתי כנסיות בכל מקום אפילו באיי הים לכבוד השם הרי שעושין "באורים" מלשון אש כפשוטו. (לא) ויצאו אתם מאור כשדים – בעבור כי אברם נכבד מאביו וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו אמר הכתוב ויצאו אתם ואף על פי שאמר "ויקח תרח" אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו.

Ramban Bereshit 12:1רמב״ן בראשית י״ב:א׳

ויאמר ה' אל אברם לך לך – להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים לשון רש"י ואין צורך כי משפט הלשון כן הגשם חלף הלך לו (שיר השירים ב יא) אלכה לי אל הגדולים (ירמיהו ה ה) קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב יג) ורובם ככה אבל רבותינו (יומא ג עב) עשו מדרש במה שאמר הכתוב (דברים י א) ועשית לך ארון עץ ועשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י ב) בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה (שמות כו א). מארצך וממולדתך – כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן אלא כך אמר לו הקב"ה התרחק עוד מבית אביך ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך כי הדבור הזה היה בעודנו באור כשדים ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם ואיננו נכון כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו והכתוב אמר (לעיל יא לא) ויקח תרח את אברם בנו יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען היה ראוי שיאמר "ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען" כי משם לוקח ושם נצטוה בזה ועוד יקשה עליהם כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כד ד) והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כד י) אם כן היא ארצו ומולדתו ושם נאמר (בפסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן ומולדתי אור כשדים והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך והנה לו ארצות רבות אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (יא כח) כי חרן היא ארצו ושם מולדתו והיא ארץ אבותיו מעולם ושם נצטוה לעזוב אותם וכך אמרו בבראשית רבה (לט ח) לך לך אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך" כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד וכל שכן כשיש שם כל בית אביו ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה. אל הארץ אשר אראך – היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך" ואז נתעכב וישב בה ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען לא להתישב בה כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג) כי היה תועה כשה אובד ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען או על כולה או על אחת מכל הארצות האל ושם פניו אל כלל ארץ כנען כי שם הארץ אשר יראנו באמת.

Ramban Bereshit 24:7רמב״ן בראשית כ״ד:ז׳

מבית אבי ומארץ מולדתי – לשון רש"י מבית אבי מחרן ומארץ מולדתי מאור כשדים אם כן "אל ארצי ואל מולדתי תלך" יהיה אור כשדים וחלילה חלילה שיתערב זרע הקדש בבני חם הפושע אולי יאמר שהיה לו משפחה שם מזרעו של שם אבל העבד לחרן הלך כאשר דבר אדניו ואולי יחשוב הרב כי ארץ מולדתו אור כשדים אבל "מולדתי" היא משפחתי ו"ארצי" ארץ אשר גר בה וכל אלה דברים בטלים כי בכאן אמר ולקחת אשה לבני משם ועוד כי ימים רבים עמד בארץ כנען יותר מחרן ולמה תקרא חרן ארצו בעבור שגר בה ימים אבל "אל ארצי ואל מולדתי" ארצי ששם מולדתי כי שם עמד ומשם היו אבותיו מעולם וכבר נתבאר (לעיל יא כח יב א) ובבראשית רבה (נט י) מבית אבי זו ביתו של אביו ומארץ מולדתי זו שכונתי ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי" ארצי ומשפחתי כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו וכן ולקחת אשה לבני משם רמז אל "מבית אבי" וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ) ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי ואמר (שם מא) כי תבא אל משפחתי או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו.

Tosafot Avodah Zarah 9aתוספות עבודה זרה ט׳.

וגמירי דאברהם אבינו בההיא שעתא בר חמשין ותרתי שנין הוה - ואף על גב דכתיב (בראשית יב) ואברם בן חמש [שנים] ושבעים שנה בצאתו מחרן שתי יציאות הוו שהרי בברית בין הבתרים היה בן שבעים ואז היה בא"י ושוב חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדאיתא בסדר עולם ובפ"ק דשבת (דף י. ד"ה ושל) הארכתי היטב.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 15:13רלב״ג בראשית ביאור המילות ט״ו:י״ג

ארבע מאות שנה – רוצה לומר עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד יעקב שהיה הראשון מהגֵּרים מזרעו בארץ לא להם גרות מתמיד. והנה מיהר ה' יתעלה את הקץ כמו ששים שנה — אם היה שלא יָשְׁבוּ בני ישראל במצרים כי אם מאתים ועשר שנים כמו שאמרו ז"ל <smtmp>(סדר עולם פ"ג)</smtmp>. <itmp>ואפשר שיֹאמר אומר</itmp>, שהיה מושב בני ישראל שם מאתים ושבעים שנה; וזה, כי קהת אפשר שהיה כמו בן שתי שנים בבואו למצרים, ואפשר שאחר זה הזמן מאה ותשעים שנה הוליד עמרם — שהוא בן קהת — משה. והנה אי אפשר שנאמר שיהיה זה הקץ מעת הִוָּלֵד יצחק, לפי שלא יִשְׁלַם לנו הקץ שזכר בפרשת בא <smtmp>(שמות יב, מ-מא)</smtmp> והוא ארבע מאות ושלושים שנה, כי אי אפשר לנו שנאמר שזאת הנבואה היתה קודם הִוָּלֵד יצחק שלושים שנה, לפי שאברם יצא מחרן חמש ועשרים שנה קודם הִוָּלֵד יצחק, וזאת הנבואה היתה בהכרח אחר בוא אברם לארץ כנען, בעת שהתחיל אברם להתיאש מלהיות לו זרע, ולזה אמר 'ואנכי הולך ערירי' <smtmp>(ב)</smtmp>, ויִדְמֶה שזאת הנבואה היתה סמוך לנתינת הגר לאברם לאשה. והנה מה שאמר בעל סדר עולם <smtmp>(פ"א)</smtmp> שאחר זאת הנבואה שב אברם לחרן ועמד שם חמש שנים, כדי לכוון החשבון הנזכר בפרשת בא, הוא בלתי נראה לנו, כי לא נתיאש אברם מלהיות לו זרע עד היותו בן חמש ושמונים שנה, שיָּשבו עשר שנים בארץ כנען, ולזה השתדלה אז שרה לקחת בזה עצה, וזה ממה שיֵּרָאֶה ממנו שיהיה אומרו 'ואנכי הולך ערירי' <smtmp>(פסוק ב)</smtmp> סביב הזמן ההוא. ועם זה, הנה לא תמצא שיָּצָא אברם מארץ כנען אשר ציוהו ה' יתעלה לשבת בה, אם לא לסיבה חזקה כמו הרעב הכבד, כי בזולת זה היה עובר על מצות ה' יתעלה, ולזה לא יתכן שנאמר ששב לחרן ועמד שם חמש שנים. וגם כן הנה הכתוב סיפר <smtmp>(יא, לא)</smtmp> שכשהיו באים לארץ כנען באו עד חרן וישבו שם, וזה לאות כי לא באו מארץ כנען לחרן. ועוד שאם היה הענין כן לא מיהר ה' יתעלה את הקץ כשהוציא ישראל ממצרים, והנראה ממה שנֶּאֱמר שם שכבר מיהר להם את הקץ למען בריתו עם האבות. <itmp>והנראה בעיני</itmp> שהקץ היה מעת שנולד יעקב עד מלאת ארבע מאות שנה, ומיהר ה' יתעלה את הקץ שלושים שנה מפני חוזק העבודה הקשה אשר היו המצרים מעבידים ישראל, כאומרו: 'ויאנחו בני ישראל מן העבֹדה ויזעקו' <smtmp>(שמות ב, כג)</smtmp>; והנה מנין ארבע מאות ושלושים היו מעת היות לאברם זרע, רוצה לומר מעת שנולד יצחק, כי ביצחק נקרא לו זרע, וממנו גם כן נהיה זה הזרע הגולה בארץ לא לו, ויהיה מושב בני ישראל במצרים מאתים וארבעים שנה, וזה נאות מאד בזה הענין. <itmp>ואפשר</itmp> שיהיה גם כן מנין ארבע מאות ושלושים שנה מעת הגעת זאת הנבואה לאברם, שהוא לפי הנראה בלתי פחות מחמש עשרה שנה קודם הולד יצחק; וזה, שאחר זה נתנה שרה שפחתה בחיק אברם והיה אז לאברם שמונים וחמש שנה. והנה מיהר ה' יתעלה את הקץ לפי זאת ההנחה כמו חמש וארבעים שנה, ובעבור חטא המרגלים נתאחרו במדבר ארבעים שנה ונשארו חמש שנים שנכנסו לארץ קודם הקץ, וזה נאות מאד כמו שנבאר בגזרת ה' במה שיבוא, רוצה לומר שלא הגיע עדיין קץ כניסתם לארץ אחרי מות משה, ולזה היו צריכים שיהיו באופן מהשלמות שתדבק בהם ההשגחה האלהית בְּדרך שינצחו האומות ההם.

Ran Bereshit 12:5ר״ן בראשית י״ב:ה׳

ואמנם אחשב עוד על דעת רז"ל שאמרו בסדר עולם אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר, ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן, ועניינו, כי הוקשה להם מה שנאמר במעמד בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתוב בסדר בא אל פרעה, ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ולפי פירושו כי ארבע מאות שנה נמנין משנולד יצחק, והת"ל נמנין ממעמד בין הבתרים שהיה לפי זה שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ולפי שהוקשה להם שאברהם כבר היה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולא היו לו כי אם מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו ולפי זה אי איפשר שיהיה מעמד בין הבתרים קודם ללידת יצחק יותר מכ"ה שנה, תרצו כי אברהם היה בן שבעים שנה לבד כשיצא מחרן ואז היה מעמד בין הבתרים וחזר עוד לחרן ועמד שם חמש שנים, ועל זה הדעת אחשב בפירוש הפסוקים כך, שאמר ראשונה וילך אברם כאשר דבר אליו ה', וכאשר במקום הזה [עניינו] בעת, כי כבר יהיה שימושו ככה, כאומרו ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, ואמר שתכף אשר היה דבר ה' אליו נעתק מארצו ולא חסה עינו על קנייניו לעכב מצותו בעדם, והלך אתו לוט. אמנם, כאשר נעתק משם לגמרי על דעת שלא לשוב שם עוד כבר היה אברהם בן ע"ה שנה, והוא, כי הוצרך זמן והוא חמש שנים על דעת חז"ל להעתיק משם לגמרי ולהוציא כל רכושם אשר רכשו, ולזה אמר בתחלה, וילך אברם כאשר דבר אליו ה', ושנה עוד, ויקח אברם, ולא נכתב כאחד, ולזה פרטו ואת כל רכושם אשר רכשו, כי היה רכושם רב.

Abarbanel Bereshit 11:27אברבנאל בראשית י״א:כ״ז

אלה תולדות תרח וגו' עד סוף הסדר. היותה מתישב בעניני אור כשדים שאינו ארץ כשדים אלא שם מקום בעבר הנהר וממלכות ארם וממחוז עבר הנהר הוא. והנה נקרא כן אור כשדים אם מפני שבהיותו מולך בבבל משם יצא לאשור שהיה מבני שם כמ"ש מן הארץ ההיא יצא אשור כפי פי' המפרשים וכבש מקומות בארץ ארם ומכללם היה זה שנקרא אור כשדים בעבור שכבשוהו כשדיים כמו שכתב הר"ן וכבר כתב הראב"ע שפי' אור בקעה וכמוהו על כן באורים כבדו ה' ויהיה ענין השם בקעת הכשדים שנתפשטו עדיו לשלול שלל ולבוז בז. ואם לסבת האש שנוסה בו אברהם במצות מלך כשדים. והיותר נכון הוא מה שכתבו חכמי האומות שהיו הכשדים במקום ההוא עובדים את האש ואת השמש המולך עליו ולכן קראוהו אור כשדים. סוף דבר יהיה מה שיהיה היה אור כשדים ממחוז עבר הנהר ולזה אמר הכתוב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם שהוא שם המחוז ויורה על זה אמרו ויבואו עד חרן. ואלו היה חרן במחוז אחר היה הכתוב אומר ויבואו עד חרן אשר בעבר הנהר אבל לא הזכיר שם הארץ והמחוז. לפי ששני המקומות אור כשדים וחרן היו בארץ אחת ובמחוז א' ועם זה יסתלקו הספקות כלם והותרה השאלה הא'. והנה כונת כל הספור הזה אינו להגיד קורות תרח ומאורעותיו כמו שכתב הרמב"ן אלא להודיע איך סבב הקדוש ברוך הוא שיצא אברהם אל ארץ כנען כי היא הארץ אשר בחר ה' בה לנחלה לעבדיו וחושבי שמו וזהו אמרו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ר"ל שסבבתי יציאתך משם לא שצוהו לצאת מאור כשדים בדבור לך לך מארצך כמו שחשב הראב"ע כי אם היה הדבר כן היה הכתוב מפרש שיצא משם במצות השם לא במצות אביו ובהנהגתו. והנה הגיד הכתוב איך נתגלגלו הדברים שיצאו מאור כשדים והוא עם היות שכל בני שם היו מולידים בהיותם בן ל' שנה או קרוב לזה הנה תרח לא הוליד עד ע' שנה והיה זה רע בעיניו. עוד ראה שאבותיו הרבו התולדות כמו שנאמר בכל אחד מהם ויולד בנים ובנות אבל תרח עצרהו ה' מלדת ולא הוליד כ"א שלשה בנים את אברם ואת נחור ואת הרן ולכן לא נאמר בו ויולד בנים ובנות כמ"ש בכל אבותיו. ונתחדש על כל זה שהרן בבחרותו אחרי שהוליד את לוט מת על פני תרח אביו ר"ל בפניו כי נעצב אל בנו עצבון רב לפי שמת בחייו ולא הניח רק לוט ילד קטן ואמר שמת בארץ מולדתו לפי שלהיות דבר זר וכנגד הטבע מות האדם בבחרותו ובעוצם כחו היה אפשר שיחשב כי אולי מת הרן להעתיקו מארצו אל ארץ אחרת כי הנעתק מארץ אחת אל ארץ אחרת מנגדת אליה בטבעה יחלה או ימות כמו שזכר אב"ס לכן אמר שמת בארץ מולדתו והוא יותר מתמיה ופירש ואמר באור כשדים לפי שתרח חשב שהמקום ההוא גרם לו כל הרעות האלה ושהיה מזלו של אור כשדים רע ומנגד אליו. הנה התבאר למה זכר כאן הכתוב שהרן הוליד את לוט שהיה זה להגיד שמת הרן בבחרותו כשהוליד בן אחד לא יותר ושמת בארץ מולדתו והוא כנגד הטבע ששם יהיה האדם יותר בריא והותרה בזה השאלה הב' והג'. ועוד זכרה התורה התעוררות אחר שבא לתרח והוא שבהיות שאברם ונחור לקחו להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן וביאר הכתוב מיד שלא היה אותו הרן בן תרח ואחי אברהם כי הוא לא הוליד רק לוט אבל היה הרן אחר אבי מלכה ואבי יסכה הנה היתה שרי עקרה אין לה ולד וגם זו רעה רבה היא בעיני תרח שמשלשה בנים שהיו לו האחד איננו שמת בחייו בחור וטוב והבן השני אברם אין לו ולד ובזה היתה משפחתו קרובה להכרת ואין רעה גדולה ממנה אצל הגבורים אשר מעולם אנשי השם ואין ספק שאברהם לא נשא אשה בבחרותו כי תמיד הלך בה מרעה אל רעה עם מלך הארץ וגם העם שהיו אומרים נגדו שהיה אפיקורוס לאלהיהם אבל כמעט אומר שלקח את שרה בהיותו בן ארבעים שנה והוא היה בן שבעים וחמשה כשיצא מחרן ברצון השם ולכן חרה לתרח כי ארכו הימים לאברהם שהיה נשוי ולא הוליד וחשב תרח שמקום מושבו אור כשדים היה גורם לו כל אלו הרעות על כן התעורר לצאת משם ולעשות שנוי מקום וללכת אל ארץ כנען שאוירה טוב להיותה ארץ הרים וגבעות עד שלטוב מזגה היו שם בני הענק. ולכן כשראה הרן מת ושרי עקרה לקח תרח את אברם בנו ואת שרי כלתו לא מאהבתו אותה אלא להיותה אשת אברם בנו גם שלא היה יודע אם היה אברהם העקר או אשתו היתה עקרה וכדי לשנות מזלם הוציאם מהמקום הרע ההוא אור כשדים והוציא גם כן את לוט בן בנו בחמלתו עליו פן ימות גם הוא כאביו כי רוב הבני' ידמו לאביהם במזג' והיתה מחשבתו שמזג אור כשדים ומזלו ימיתהו ג"כ. הנה התבא' למ' זכר הכתוב כאן עקרו' שרה שהוא להודיע שגם זה העיר את תרח לצאת משם והותר' בזה השאלה הד' וג"כ הותר' השאלה הה' במה שזכרתי שהכתוב מבאר סבת יציאת תרח מאור כשדים. ועל דעת חז"ל שרי היתה בת הרן אחי אברם ואמרו יסכה זו שרה והיה לוט א"כ אחיה של שרה ושניהם בני אחיו של אברהם. ואולי שלזה לא זכר הכתוב בת מי היא כמו שפי' באשת נחור ואם הדבר כן ראוי לומר שפי' הכתוב שהרן הוליד את לוט לפי שהיה זכר נשאר במקומו ולא חשש לזכור תולדות הבנות. ואין ספק שכאשר יצא תרח ואברהם ושרה ולוט מאור כשדים הלכו עמו כל בני ביתו וגם בנו נחור אבל מפני שלא נתכוונה היציאה בעבורו לא זכרו הכתוב ונזכרו האחרים שבעבורם יצא אבל ידענו שגם הוא הלך לחרן וכמ"ש אל ארם נהרים אל עיר נחור שהוא חרן. והותרה בזה השאלה הו'. והגיד הכתוב שכאשר באו לחרן ראו שהיה מושב הארץ ההיא טוב ונתעכבו שמה וזהו אמרו ויבואו עד חרן וישבו שם וכאשר ראה ית' שתרח לא היה הולך לארץ כנען ונתעכב בחרן ואברהם היה מתעכ' ג"כ בעבורו הוצרך לצוות את אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כמו שיתבאר. הנה התבאר כמו שאמרתי שאין הכוונה בספור הזה להגיד קורות תרח ובניו אבל להגיד סבת יציאתם מאור כשדים ולכן לא נזכרו העניני' כפי הסדר והזמן שקרו כי הנה הקדים להגיד מיתת הרן לנשואי אברם ועקרות שרה לפי שהיתה מיתתו רעה גדולה לאביו מבלי תקון וזכר הדברים כפי מה שהעירו את לב תרח לצאת משם וכל זה היתה מסבה מאת האלהים המביא עצות מרחוק לעשות גזרתו ורצונו כי אם לא היה יוצא תרח מאור כשדים אולי היה קשה בעיני אברהם לעזוב ארצו ומולדתו. אבל אחרי שיצא משם עם אביו וכל בני ביתו ובהיותם גרים בחרן והיה קל בעיניו ללכת משם אל ארץ כנען וגם זה היה מכלל הנסיונות. ואח"כ אמר ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת בחרן ולא נכתב כן בכל תולדות שם להגיד שעם היות שתרח נדבו לבו ללכת ארצה כנען הנה לא נמנע מזה מפני שהפסיקו המות ולכן לא יכול להגיע אל מבוקשו כי הנה תרח חיה חמש שנים ומאתים שנה והוא היה בן ע' כשהוליד אברם ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ויתחייב מזה שחיה בחרן ששים שנה לאחר שיצא משם אברהם וזה יוכיח שהוא מעצמו התרשל מן ההליכה אל ארץ כנען ועל כן בא הצווי לאברהם לך לך מארצך ונשאר תרח עם נחור בנו בחרן וזהו פירוש הפרשה הזאת על בוריה. והר"ן כתב שנכתב כאן ותהי שרה עקרה להודיע מדוע לקח תרח את אברהם ואשתו ולוט בן הרן ולא יצא עמהם נחור בנו שהיה זה מפני שלוט היתום היה סמוך על שלחנו ואברהם ג"כ מצד שלא הוליד לא חלק רשות לעצמו אבל נחור עזב אביו ואמו ודבק באשתו. ואמנם צאתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען עם היות בזה מן הקושי לעזוב ארצו ומולדתו הנה היה סבת זה מה שאירע לאברהם באור כשדים עם נמרוד כמו שקבלו רז"ל. ואמרו ויצאו אתם. מלת ויצאו שב אל לוט ואל שרי ואתם שב אל תרח ואל אברם כי לוט נלוה אל תרח זקנו ושרי אל אברם. ודרך הרב בפירוש הפרשה הוא דרך אחר ורוב השאלות שהעירותי לא יותרו בו ונשארו במקומם וענין הנס אדבר עליו בפרשת לך לך. וכל דרך איש ישר בעיניו ותוכן לבות ה'.

Abarbanel Bereshit 11:27 Questionsאברבנאל בראשית י״א:כ״ז, שאלות

השאלה הא' במה שיראה מהספור הזה שתרח ובניו היו דרים באור כשדים וכמ"ש וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים ואמר ויקח תרח את אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען וכן הוא דעת רש"י שכתב בפרשה חיי שרה מבית אבי ומארץ מולדתי מבית אבי מחרן מארץ מולדתי מאור כשדים והוא קשה מאד כי הנה הכתוב אומר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר יורה ששם היתה לעולם ישיבתם לא באור כשדים כי ארץ כשדים ושנער היו לבני חם ותרח ובניו היו מבני שם ואיך נתישבו בארץ ולכן נקרא אברם העברי ולא הכשדי. וכאשר שלח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ושהוא לא הלך לאור כשדים כי אם לארם נהרים שהוא חרן וכבר תפש הרמב"ן הדעת הזה בכמה ראיות ואין ספק שבצדק כל אמרי פיו. ואמנם דעתו הוא שתרח היה מחרן ושהוא בא עם אברם בנו קודם לידת הרן לגור בארץ כשדים ושם נולד הרן ומת שם וזה טעם בארץ מולדתו שחוזר להרן לא לתרח. ושאחרי כן יצאו תרח ואברם בנו מאור כשדים ללכת ארצה כנען וחזרו לחרן ארץ מולדתם והתעכבו שם ובהיותם שמה בא הדבור אל אברהם לך לך וגומר ושלא הזכיר הכתוב דבר מנחור לפי שהוא היה תמיד בחרן ולא בא עם אביו ואחיו לאור כשדים זהו כללות דעת הרב וכמה החזיק בו בזאת הפרשה ובפרשת לך לך ובפרשת חיי שרה. ואינו נכון בעיני מפנים הא' שהוא יניח הכחות ברצונו שאין להם זכר בכתוב כלל ר"ל שבא תרח לבדו עם אברהם לחרן לגור בארץ כשדים וששם נולד הרן ונקבר שם ואין רמז בדבר מזה בכתוב. הב' שהיה ראוי לדעתו שיאמר הכתוב ששבו תרח ואברהם לחרן כי כן ראוי שיאמר במי ששב לארצו שאבותיו היו שם מעולם. הג' כי הנה הכתוב אומר ויקח אברם ונחור להם נשים וזה יורה שהיו יחד במקום אחד ונשאו נשים כאחד ואיך יתכן זה אם היה נחור בחרן ואברם באור כשדים. הד' שעכ"פ יצטרך הרב הנחמני להודות כי תרח עמד זמן רב באור כשדים עד שהוליד את הרן ועד שהרן הוליד את לוט כי הנה בצאת תרח משם הוליך את לוט עמו וזה יהיה אם כן יותר משלשים או מ' שנה ואיך יצדק אם כן אמרו בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כי באור כשדים היו זמן רב. והה' כי הכתוב אומר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. וכתוב אחר אומר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר והרב אומר כי הוצאתיך אינו כמו לקחתיך ושהוצאתיך מאור כשדים היה על הצלת אברהם מכבשן האש שהשליכו בו נמרוד כמו שזכרו חז"ל אבל אם היה זה כן לא יקשר עם זה אמרו לתת לך את הארץ הזאת כי לא היה נס ההצלה בעבור זה כי אם מפני שלמותו וצדקתו ולמען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה' וכל זה ממה שיורה שגם דעת הרב הנחמני בלתי נכון ולא מתישב בדבר הזה. השאלה הב' למה זה זכר הכתוב כאן שהרן הוליד את לוט בהיות הרן הקטן שבאחים ואם לא זכר הכתוב כאן בפרשה תולדות שאר האחים ובפרט נחור שהיו לו בנים רבים למה זה זכרו להרן הקטן שבכלם והנה זכר שנשאו להם נשים אברם ונחור היתכן שיזכור ראשונה תולדות הרן הבן הקטן קודם שיזכור נשואי אחיו הגדולים גם כי ספור תולדות הרן אין צורך לזכרם במקום הזה. השאלה הג' מה ראתה התורה לספר שמת הרן בארץ מולדתו והנה בכל שלשלת דורות הבריאה זכר הכתוב בכל אחד מהם וימת אבל לא זכר הכתוב היכן מת אם בארץ מולדתו ואם בארץ נכריה כי אין ההודעה ההיא ממה שיצטרך אליה. השאלה הד' באמרו (בראשית י"א ל') ותהי שרי עקרה אין לה ולד כי עם היות שנצטרך להודעה הזאת במה שיבא מספורי אברהם ושרה הנה במקום זה שבא הכתוב הזה לספר תולדות תרח לא היה מקום להגיד דבר מזה כמו שלא זכר תולדות נחור. השאלה הה' למה לא זכר הכתוב סבת יציאתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ועם היות שהשאלה הזאת קלה אין ספק שסבה מה היתה שם כי אין זקן עם רוב בנים לא יעתק מארצו רק לסבה ידועה. והרמב"ן כתב כי יצאו משם כשנצל אברהם מכבשן האש לברוח מן המלך העריץ ההוא. וזה באמת מספיק ע"ד המדרש אבל מ"מ יקשה למה לא פרשה התורה הנס העצום הזה ותשובת הרב על זה לפי דעתי הם בלתי מספיקות וראוי לתת בו טעם כפי פשט הכתובים מבלעדי דרך הדרש. השאלה הו' אם היו ג' בנים לתרח אברהם ונחור והרן ובא הכתוב לספר עניניהם וזכר מהרן שמת והיכן מת וזכר מאברהם שהוציאו אביו מאור כשדים והוליכו לחרן ומשם צוהו השם ללכת ארצה כנען למה לא זכר דבר מנחור היכן נשאר או היכן הלך. אלה הן השאלות הנופלות בפרשה והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם.

Shadal Bereshit 11:28,31שד״ל בראשית י״א:כ״ח,ל״א

(כח) באור כשדים – נ"ל כי אור כשדים לא היתה בבבל, אלא על שם מאורע בלתי נודע לנו נקראה על שם הכשדים והיא בארם נהרים, שהוא עבר הנהר, וכמו שכתוב ביהושע (כ"ד ב') בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, וכן ידוע שאם היה אברהם בארץ כשדים, לא היה צריך לעבור דרך חרן כדי לבוא לארץ כנען. ולפי זה אין אנו צריכים להרבות מסעות אברהם כדעת רמב"ן ונתיבות השלום. (לא) ויצאו אתם – אתו היל"ל, ונ"ל אתם עם נחור ומלכה (ואולי גם יסכה) הנזכרים למעלה, כי כן מצאנו אח"כ משפחת נחור בחרן; והכותים, מפני שלא מצאו כאן זכרון נתור, הגיהו – ואת שרי ואת מלכה כלותיו אשות אברהם ונתור בניה ובאמרם אשות ולא נשי נחלתה חרפתם, שהיא תוספת אנשים בוערים, כי אשות איננו נמצא בכל המקרא רק ביחזקאל כ"ג מ"ד וחסר וי"ו ונ"ל שראוי לקרות אשת. ללכת ארצה כנען – נ"ל כי לא היה זה במצוות ה', כי לא היה תרח עובד ה' (ואם היה זה במצוות ה' לא היו תרח ונחור מתעכבים בחרן) אמנם יצא תרם מארצו לסיבה מן הסיבות, והתעורר ללכת ארצה כנען, ולא קיים עצתו וישב בחרן, וה' ציוה לאברהם, שייפרד מבית אביו וילך הוא לבדו. חרן – עיר בארם נהרים.

Shadal Bereshit 12:1שד״ל בראשית י״ב:א׳

(א) ויאמר ה' אל אברם – כשהיה בחרן, כמפורש למטה (פסוק ד') "בצאתו מחרן". מארצך – אעפ"י שלא היתה חרן ארץ מולדתו, הנה היא מארם נהרים, וגם אור כשדים היתה בארם נהרים. וממולדתך – אין ענין מולדת כענין ארץ מולדת, אלא מולדת ענין משפחה ואומה, כמו באבדן מולדתי (אסתר ח' ו') את עמה ואת מולדתה (שם ב' י'), שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו (למטה מ"ג). ומבית אביך – מולדתך כולל יותר מבית אביך, והנה אמר לו שיעזוב לא לבד את אומתו ואת קרוביו הרחוקים, אלא גם בית אביו שהם שאר בשרו; וזה על דרך את בנך את יחידך אשר אהבת (למטה כ"כ ב') להגדיל זכותה אשר אראך – אין ספק, כי פירש לו שילך לארץ כנען, וטעם אשר אראך כדעת ראב"ע, שאראך לתתה לך, ככתוב (למטה י"ג ט"ו) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.

Shadal Bereshit 15:7שד״ל בראשית ט״ו:ז׳

אני ה' וגו' – כשהוצאתיך מבית אביך לא הוצאתיך אלא בכוונה לתת לך את הארץ הזאת, מה שלא יהיה אם לא יהיה לך זרע; ואני שהוצאתיך בכוונה זאת אני ה' אשר בידי למלא הבטחתי. אשר הוצאתיך מאור כשדים – סבבתי שיצא אביך מאור כשדים ויבוא לחרן, וכשהיית בחרן אמרתי לך לצאת משם ולבוא ארצה כנען.

Shadal Bereshit 24:4שד״ל בראשית כ״ד:ד׳

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך – תלך אל ארצי ובהיותך שם תלך אל מולדתי כלומר אל משפחתי ולקחת אשה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תיקח מעירי (דון יצחק). וכן משמע ממה שאמר אחר זה ולקחת אשה לבני משם, ר"ל מן הארץ או מן העיר ההיא; ועוד סיוע לזה מהנחש שעשה אליעזר, שהרי אם היה מושבע ועומד שלא לקחת אלא ממשפחת אברהם, היה לו לשאול מיד – איה בית נחור, ולא להמתין שתזדמן לו אשה מן השואבות, אשר בלא ספק רבות היו, ואשר ממשפחת נחור היו בטלות במיעוטן בין כל בנות העיר.