האורחים של אברהם – מלאכים או בני אדם?
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים הן בזהותם של שלושת האורחים, והן באופן שבו הם מבינים את היחס בין שלושת חלקי הפרק (התגלות ה' הפותחת, ביקור האורחים, ומשא ומתן של אברהם עם ה' על סדום). רוב הפרשנים מניחים שהאורחים היו מלאכים שמימיים, ושביקורם לא היה קשור לפתיחת הפרק. רש"י, אם כן, מקשר את הופעתו הראשונית של ה' לאירועי הפרק הקודם, בעוד רס"ג מקשר אותה להכרזתו המאוחרת יותר של ה' על חורבן סדום. בניגוד למקורות אלו, רשב"ם תומך באחדות הפרק, ומזהה את התגלות ה' עם הופעת המלאכים.
רציונליסטים, לעומת זאת, נמנעים מהאפשרות שהאורחים היו יצורים על-טבעיים. רלב"ג, אם כן, טוען ששלושתם היו נביאים אנושיים שביקרו את אברהם בדרכם להחריב את סדום, ושביקורם היה נבדל מדיונו של ה' על גורל העיר וקדם לו. גישה אחרונה, שאומצה בידי רמב"ם ואחרים, מעדיפה לקרוא את הסיפור כמתרחש בחלום נבואי, כאשר לא ביקור האורחים ולא דיונו של אברהם עם ה' על גורל סדום התרחשו בעולם הגשמי.
בני אדם
שלושת האורחים היו בני אדם, אף שנשלחו על ידי ה' והיו בעלי יכולות נבואיות. שיחתם עם אברהם הייתה נבדלת מהתגלות ה' בי"ח:א', וקדמה לה כרונולוגית.
התגלות ה' – "'וַיֵּרָא אֵלָיו ה" – לדעת ר"י בכור שור ורלב"ג, תיאור התגלות ה' לאברהם בי"ח:א' מתייחס לשיחתם במחצית השנייה של הפרק בנוגע לחורבן סדום (י"ח:י"ז וממנו ואילך). הם, אם כן, טוענים שהפסוק אינו כתוב לפי סדרו הכרונולוגי1 ושלמעשה, סיפור המלאכים בי"ח:ב'-ט"ז קדם להתגלות. רלב"ג מציע שסיפור הביקור הוא פשוט הערת אגב, המובאת כאן משום שהאורחים היו בדרכם להחריב את סדום, וזהו בדיוק העניין שה' רצה לדון בו עם אברהם.2
שלושה אורחים ושתי שליחויות – רק אחד מהאורחים בא לבשר לשרה על לידת יצחק, בעוד השניים האחרים נשלחו להחריב את סדום. עם זאת, לדעת רלב"ג, שלושתם באו ליהנות מהכנסת האורחים של אברהם. הוא סובר שדבריו של אברהם, "סַעֲדוּ לִבְּכֶם... כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם", מרמזים ששניים מהאורחים למעשה סטו מדרכם רק כדי שיוכלו לאכול עם אברהם, אף שלא הייתה להם כל בשורה מיוחדת עבורו.3
היעלמותו של האורח השלישי – רלב"ג טוען שהנביא שבישר על לידת יצחק לא המשיך לסדום, דבר המוכיח כמה נמוכה הייתה דרגתו כנביא, שכן לא היה שותף לעניין ההוא.
מדוע האורחים מכונים גם "אֲנָשִׁים" וגם "מַלְאָכִים"? מכיוון שהאורחים היו בני אדם, קל להבין מדוע הם מכונים "אנשים" ברוב הפסוקים. באשר לפסוקים המשתמשים במונח "מַלְאָכִים", ר"י בכור שור טוען שהמילה אינה מתייחסת בהכרח ליצורים שמימיים אלא פשוט משמעה שליחים.4 רלב"ג מנסה להסביר מדוע הם מכונים "מַלְאָכִים" רק כשהם מקיימים אינטראקציה עם לוט ולא עם אברהם, בהציעו שנביאים מכונים "מַלְאָכִים" רק כאשר הם מדברים עם מישהו בעל כוחות נבואיים נחותים.5
פעולות מלאכיות או אנושיות – ר"י בכור שור טוען שהעובדה שהאורחים אכלו וישנו מוכיחה שאינם יכולים להיות מלאכים.6 פעולותיהם הנראות על-טבעיות (ידיעה מראש שרה עתידה ללדת, סינוור אנשי סדום וכו') ניתנות להסבר באמצעות מעמדם הנבואי.7
נביא המבקר נביא? אברבנאל מטיל ספק בגישה כולה, בטענו שהאורחים לא יכלו להיות נביאים, שכן אברהם היה הנביא היחיד או החשוב ביותר באותה תקופה. גם אם היו נביאים אחרים,8 הם בהחלט לא היו גדולים מאברהם, אם כן מה הטעם בכך שישתפו עמו בשורה?9 הוא מטיל ספק בנוסף כיצד יכלו לייחס לעצמם את חורבן סדום, או להחליט להציל את לוט בעצמם, שכן חיים ומוות נתונים בידי ה' לבדו.10
השם "ה'" – לדעת גישה זו, לאורך הפרק, השם ה' מתייחס לה' עצמו ולא לאורחים. רלב"ג מעלה חריג אפשרי אחד, בהציעו ש"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה" בי"ח:י"ג ייתכן שהוא אחד האורחים המדבר באמצעות נבואה.11 הוא מכונה ה' על שם השולח אותו.12
"אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" – הפרשנים חלוקים בשאלה למי פנה אברהם:
- ה' – לדעת ר"י בכור שור, המונח "אֲדֹנָי" כאן מתייחס לה'. עם ראיית האורחים, אברהם נשא תפילה לה' שהחבורה13 לא תעבור עליו מבלי לעצור. קריאה זו מסבירה בקלות את המעבר לרבים בפסוק הבא ("יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם"), שכן רק אז פונה אברהם לשלושתם.
- האורחים – רלב"ג, לעומת זאת, טוען שהמילה "אֲדֹנָי" מתייחסת לאורחים, ומשמעה "אדוניי". הוא הולך בעקבות ר' חייא בבראשית רבה בהסבירו שאברהם דיבר תחילה במיוחד אל המנהיג (ומכאן היחיד "תַעֲבֹר") ורק לאחר מכן אל הקבוצה (ומכאן הרבים בפסוק ד').14
"וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי" – הן רלב"ג והן ר"י בכור שור סוברים שהמילה "אֲדֹנָי" בפסוק זה מתייחסת לאורחים. הדבר מתאים לתחילת הפסוק הקובעת שלוט "אמר אליהם" ("אֲלֵהֶם"), בהתייחסו לאורחים. ר"י בכור שור, עם זאת, מניח שהפסוק הבא ("הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ") הוא תפילה המכוונת לה'. ניתן להניח שהוא מונע מהעובדה שלוט מדבר על הריגה והצלת חיים, דבר הנתון בידי ה' בלבד.15
"'וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה" – פסוק זה קשה לגישה זו, שכן היא סוברת שה' אפילו לא נגלה לאברהם עד לאחר שהאורחים עזבו. לפיכך קשה לומר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'".
מדוע אברהם אינו מוזכר בשמו בפסוק א'? גישה זו אינה מסבירה מדוע אברהם אינו מכונה בשמו עד י"ח:ו'.
מניעים פולמוסיים – ר"י בכור שור נמנע מהגישה החלופית להלן, שהאורחים היו מלאכים, משום שהוא מבקש להפריך טענות נוצריות שהסיפור הזה תומך בדוקטרינת השילוש. אם האורחים הם שלושה בני אדם גשמיים האוכלים ושותים, קשה הרבה יותר לזהותם כשלושה חלקים של האלוהות. הוא גם מפנה לכך שרק שני אורחים מגיעים אל לוט, כדי להראות שאין מדובר ב"שלושה-באחד", שכן חלק אחד עזב.
מניעים פילוסופיים – מניעיו של רלב"ג הם בעלי אופי פילוסופי יותר. כרציונליסט מובהק, הוא מסביר את כל אזכורי המלאכים במקרא כחזיונות בחלום או כמתייחסים לנביאים.16
מלאכים
האורחים שבאו אל אברהם היו מלאכים. עמדה זו מתפצלת בנוגע ליחס בין ביקורם לבין התגלות ה' לאברהם בי"ח:א':
אירועים נבדלים
התגלות ה' לאברהם בי"ח:א' הייתה נבדלת מביקור שלושת המלאכים (וקוטעה בו).
התגלות ה' – "'וַיֵּרָא אֵלָיו ה" – לדעת כל המקורות הללו, הופעת ה' לאברהם הייתה נפרדת מביקור שלושת המלאכים. הם חלוקים, עם זאת, בנוגע למטרתה ובאופן שבו יש להסביר מדוע הטקסט אינו משתף בתוכן דברי ה':
- קשורה לפרק י"ז – רש"י, רמב"ן, וספורנו מציעים כולם שההתגלות קשורה למילת אברהם בפרק י"ז.18 רש"י19 סובר שה' נגלה לאברהם כדי לבקרו בעודו מחלים,20 בעוד רמב"ן טוען שההתגלות הייתה פשוט אות כבוד,21 גמול לאברהם על שקיים את מצוות ה'. לבסוף, ספורנו סובר שה' נגלה כדי להשתתף בברית המילה.22 לדעת כל הדעות הללו, לא היה צורך בדיבור שכן ההתגלות עצמה הייתה המטרה.
- קשורה לבשורת סדום – הן רס"ג והן אברבנאל טוענים שהופעת ה' כאן קשורה להכרזתו המאוחרת יותר לאברהם בנוגע לחורבן סדום. תוכן ההתגלות, אם כן, מועבר לראשונה לאברהם בפסוק כ' כאשר ה' אומר "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה".23 רס"ג מציע שה' נגלה לפני הגעת המלאכים, אף שהיה עתיד לדבר רק מאוחר יותר, כדי שאברהם ירגיש בנוכחות ה' עם הגעת המלאכים ובכך יזהה אותם כיצורים שמימיים.24
מדוע אברהם אינו מוזכר בשמו בפסוק א'? רש"י, רמב"ן, וספורנו סוברים כולם שפסוק א' הוא המשך לאירועי פרק י"ז. לפיכך, ההתייחסות לאברהם פשוט באמצעות הכינוי "אֵלָיו" מובנת, שכן הוא היה נושא הפסוקים הקודמים.25 עליהם, עם זאת, להסביר מדוע הטקסט מספק רקע (זמן ומקום) לאירוע, דבר הנראה כמרמז שמדובר בסיפור חדש.26
האם ה' נשאר?
- כן – לדעת רס"ג ואברבנאל, נוכחות ה' נשארה עם אברהם לאורך כל ביקור המלאכים.27 אברבנאל טוען שהדבר מסביר הן כיצד ה' מדבר ברציפות עם אברהם בעודו מקיים אינטראקציה עם אורחיו (פסוקים י"ג וכ') והן כיצד הפסוק אומר בהמשך ש"אברהם עודנו עומד לפני ה'".28
- לא – לדעת רש"י, רמב"ן, וספורנו, נראה שה' עזב לאחר ביקורו וכי אין כל קשר בין התגלותו הראשונית לבין שאר הפרק.29
כינוי המלאכים בשם ה' – שם הוייה – לדעת גישה זו, המבחינה בין התגלות ה' לבין ביקור המלאכים, השם ה' לאורך הפרק מתייחס לה' ולא למלאכים. לפיכך, ה' הוא המדבר או המכונה כך בי"ח:א',י"ג-י"ד,י"ז,כ',כ"ב,כ"ו ואילך.
כינוי המלאכים בשם ה' – שם אדנות – גישה זו מציעה שתי הבנות בנוגע למי פנה אברהם כשאמר, "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ":
- המלאכים – לדעת רוב המקורות הללו, בדברים אלו פנה אברהם אל המלאכים.30 רמב"ן ואברבנאל מסבירים שאברהם כינה אותם במונח הקדוש "אֲדֹנָי" משום שזיהה שהם מלאכים.31 לחלופין, רס"ג טוען שאברהם הניח שהמלאכים הם נביאים והתכוון ל"איש האלהים,"32 אך דיבר בקיצור, תוך השמטת המילה "איש".33 על עמדה זו להסביר את המעבר מרבים (אֲדֹנָי), ליחיד (אַל נָא תַעֲבֹר) ובחזרה לרבים בפסוק ד' (רַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם). רש"י וספורנו34 מציעים שבתחילה, אברהם דיבר רק אל המנהיג, בעוד רמב"ן35 סובר שאברהם פנה לכולם ברבים, אך אז ביקש מכל אחד בנפרד להישאר.36 לאחר מכן הציע הכנסת אורחים לכולם כקבוצה.37
- ה' – הן רש"י והן אברבנאל מביאים דעה שנייה, בעקבות ר' אלעזר בבבלי שבת, שאברהם פנה לה',38 בבקשו ממנו שלא יעזוב חרף הופעת האורחים.39 קריאה זו מסבירה בקלות את המעבר בין לשון יחיד לרבים, שכן יש שינוי בנמען, מה' למלאכים.
מטרת ביקור המלאכים – לדעת גישה זו, ביקור המלאכים נבדל מרצונו של ה' לשתף את אברהם בגורל סדום, ונועד במקום זאת להודיע לשרה40 על לידתו הקרובה של יצחק. רש"י מציע בנוסף שה' שלח את המלאכים רק משום שידע שאברהם חפץ לארח אורחים, בעוד רמב"ן רואה בביקורם חלק מגמולו של אברהם על מילתו.
היעלמותו של האורח השלישי – לדעת רש"י, לכל אחד מהמלאכים הייתה משימה שונה, האחד להכריז על לידת יצחק, האחד להחריב את סדום, והאחד לרפא את אברהם ולהציל את לוט. לאחר שהמלאך הראשון השלים את משימתו, הוא עזב, והותיר רק שניים להמשיך לסדום.41
מדוע האורחים מכונים גם "אֲנָשִׁים" וגם "מַלְאָכִים"? הפרשנים מציעים כמה אפשרויות:
- מונחים חליפיים – רס"ג טוען שהמונחים משמשים בערבוביה במקומות רבים בתנ"ך, ואין צורך להטיל ספק בשימוש כאן.42
- נקודת מבט שונה – לדעת רש"י, מכיוון שאברהם היה רגיל לביקורי מלאכים, הם לא היו ייחודיים במיוחד ומכונים פשוט "אנשים". ואולם, אצל לוט, שלא היה רגיל אליהם, הם מכונים מלאכים.43
- נוכחות ה' – רש"י מעלה אפשרות שנייה, שכאשר ה' מלווה את המלאכים הם מכונים אנשים (בהשוואה אליו), אך כאשר נוכחותו נעדרת הם מכונים מלאכים. הדבר, עם זאת, מעלה את השאלה מדוע ה' היה עם המלאכים בחלקים מסוימים של הסיפור ולא באחרים.
- מבוסס על פעולה – לדעת אברבנאל,44 המלאכים מכונים אנשים כאשר הם מתנהגים כבני אדם, אך הם מכונים מלאכים כאשר הם עושים מעשים אלוקיים.45
פעולות מלאכיות או אנושיות – היכולות העל-טבעיות של האורחים ניתנות להסבר בקלות בכך שהם מלאכים. מקורות אלו חלוקים, עם זאת, באופן שבו הם מסבירים את אכילתם:
- העמדת פנים – רש"י ורמב"ן, בעקבות בראשית רבה, מציעים שהמלאכים פשוט העמידו פנים שהם אוכלים.
- כליה באש – רס"ג מציע שהשורש "אכל" אינו מוגבל במשמעותו לאכילה בפה, אלא יכול לרמז גם על צורות אחרות של כליה, כגון אכילה באש או בחרב.46 לפיכך, כאן, ייתכן שהמלאכים שרפו את מזונם.
- אחרים אכלו – רס"ג מציע גם שהפועל "וַיֹּאכֵלוּ" מתייחס לאברהם ולעבדיו, אך לא למלאכים.47
האם אברהם זיהה אותם כמלאכים?
- כן – לדעת רמב"ן ואברבנאל, אברהם ידע שהם מלאכים.
- לא – לדעת רס"ג, למרות רמזיו של ה', אברהם טעה וחשב שהמלאכים הם נביאים.48
צחוקה של שרה – רמב"ן49 טוען ששרה לא ידעה שהאנשים הם מלאכים ולכן צחקה לבשורתם. היא לא שמעה את נזיפת ה' (שכן ה' דיבר רק עם אברהם), אך אברהם עצמו נזף בה, מה שהוביל להכחשתה. לפיכך, שרה לא ניסתה להסתיר את מעשיה בפני ה', רק בפני בעלה.50
"'וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה" – פסוק זה אינו בעייתי לרס"ג ולאברבנאל, המציעים שנוכחות ה' מעולם לא עזבה את אברהם לאחר ההתגלות הראשונית. לדעת האחרים, עם זאת, אברהם לא עמד לפני ה' בשלב זה של הסיפור:
- תיקון סופרים – רש"י טוען שהפסוק אמור למעשה לקרוא, "וה' עודנו עומד לפני אברהם" שכן ה' זה עתה בא לדבר עם אברהם על סדום (בפסוק כ') בעודו מלווה את האורחים. הטקסט הפוך, עם זאת, כדי שלא לפגוע בכבודו של ה'.
- עד הגעת המלאך לסדום – לדעת רמב"ן, הביטוי קשור למונח הקודם לו ישירות, "וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה", ובא להסביר שאברהם עמד לפני ה' והתחנן למען סדום לאורך כל הזמן שלקח למלאכים להגיע לשם.
אירוע אחד
ה' נגלה לאברהם באמצעות שלושת המלאכים.
התגלות ה' – "'וַיֵּרָא אֵלָיו ה" – לדעת עמדה זו, הפסוק הראשון של הפרק הוא מבוא כללי לסיפור, ושאר הפרק מספק את הפרטים (כלל ופרט).51 לפיכך, היחידה נפתחת בכך שהיא משתפת שה' נגלה, ואז מסבירה כיצד התרחשה התגלות זו באמצעות שלושת המלאכים המבקרים את אברהם. לפיכך, אין דיבור חסר של ה'; הפרק כולו מהווה את ההתגלות.
מדוע אברהם אינו מוזכר בשמו בפסוק א'? מכיוון שעמדה זו רואה בפסוק א' פתיחה ליחידה חדשה,52 קשה להבין מדוע אברהם מכונה בכינוי (המרמז על המשכיות) ולא בשמו הפרטי. רד"צ הופמן מציע שהדבר מלמד שהסיפור קשור באופן אינטגרלי לסיפור הקודם בנוגע למילת אברהם. בזכות הברית, אברהם השיג רמה חדשה של קרבה לה', וזכה בביקור מלאכים שיכלו להתנהג כאורחיו ולשתף אותו בתוכניות ה'.
כינוי המלאכים "ה'" – לדעת גישה זו, התורה מכנה לעיתים קרובות מלאכים בשם ה', שכן הם שליחיו העושים את דברו (שלוחו של אדם כמותו).53 לפיכך, מקורות אלו סוברים שלאורך הפרקים, במקומות רבים שבהם מופיע שם ה', הוא אינו מתייחס לה', אלא לאחד (או לכל) המלאכים.54 ראו הנקודות הבאות להרחבה.
שם הויה – פסוקים י"ח:א', י"ג, י"ז, כ', כ"ב, כ"ו ואילך – רשב"ם55 עקבי בקריאת כל הופעות "ה'" בפרקים כמתייחסות למלאכים. רק במקרים שבהם המלאכים עצמם מתייחסים לה' בדיבורם שלהם (בי"ח:י"ד ובהופעה השנייה בי"ט:כ"ד), הוא אומר שהמילה מתייחסת לה' עצמו.56 לקריאה זו כמה יתרונות:
- היא מסבירה בקלות כיצד שרה שמעה את הנזיפה בנוגע לצחוקה ומדוע העזה להכחיש שצחקה.
- הלשון של י"ח:י"ד דומה מאוד ללשון י"ח:י', שכן אותו אדם אומר את שתי ההצהרות, ופשוט מחזק את דבריו הקודמים.
- לפי קריאה זו, ה' אינו קוטע ללא הרף את האינטראקציה של אברהם עם המלאכים; רק הם מדברים לאורך כל הדרך.
- אף שאברהם ליווה את המלאכים, הפסוק עדיין יכול לומר "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" שכן הדבר מרמז רק שהוא המשיך לדבר עם המלאך השלישי לאחר שהאחרים עזבו.
- רק שני מלאכים מגיעים אל לוט, משום שהשלישי נשאר עם אברהם בעודו מתפלל למען סדום.
- אין סתירה בין המלאכים האומרים שהם עצמם יחריבו את סדום לבין י"ט:כ"ד שבו ה' מחריב אותה, שכן ניתן להבין את ה' של פסוק זה כמתייחס למלאך.
שם אדנות – פסוקים י"ח:ג' וי"ט:י"ח
- "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" – לדעת פילון, שד"ל, ורד"צ הופמן, המונח "אֲדֹנָי" מתייחס למלאכים.57 כדי להסביר את המעבר בין צורת הרבים הזו לבין צורת היחיד המשמשת בשאר הפסוק, רד"צ הופמן מציע שאברהם למעשה דיבר רק אל החשוב שבאורחים, אך מתוך כבוד, פנה אליו בתחילה בלשון רבים של גדולה.58 קרקסאני הקראי מציע שזוהי "דרך הכתוב" להשתמש בלשון יחיד או רבים כאשר מדובר בקבוצה.59
- "אַל נָא אֲדֹנָי" – שד"ל מניח שגם בפסוק זה, לוט פונה למלאכים. רד"צ הופמן מביא זאת כאפשרות, אך נראה שהוא מעדיף את האפשרות שלוט מתפלל לה'.60
מטרת החזון/הביקור – לדעת שד"ל והואיל משה, מטרת הביקור העיקרית הייתה לספר לאברהם על החורבן הקרב של סדום ולא על לידת יצחק.61 הם מציינים שלא הייתה כל סיבה לחזור על הבשורה שנמסרה כבר קודם לכן על הלידה הקרובה,62 והמלאכים הזכירו זאת רק באופן אגבי, בתגובה לכך ששרה ישבה לבדה באוהלה, ולפי ההנחה קוננה על עקרותה.
מדוע האורחים מכונים גם "אֲנָשִׁים" וגם "מַלְאָכִים"? גישה זו מתאימה היטב לפסוקים המכנים את האורחים "מַלְאָכִים", אך עליה להסביר את אלו המכנים אותם "אֲנָשִׁים". פילון מציע שהם כונו כך משום שלבשו צורת בני אדם,63 אך הוא אינו מסביר את החילוף בכינויים.
פעולות מלאכיות או אנושיות – גישה זו מסבירה בקלות כיצד ידעו האורחים ששרה עתידה ללדת64 וכיצד יכלו לסנוור את אנשי סדום או להחריב את העיר, אך יש לה קושי להסביר את פעולותיהם הנראות גשמיות של המלאכים. פילון מסביר שהמלאכים פשוט העמידו פנים שהם אוכלים ושותים.65 הואיל משה, עם זאת, טוען שלמרות היותם מלאכים, בעודם לובשים צורה אנושית, הם היו מסוגלים לאכול.66
האם אברהם זיהה אותם כמלאכים?
- מיד – הואיל משה מסביר את המונח "נִצָּבִים עָלָיו" במשמעות שהמלאכים הופיעו לפתע לפני אברהם, מה שהוביל אותו להבין מיד עם מי הוא מתמודד. הוא מציע שמסיבה זו התייחס אברהם אליהם בכבוד רב כל כך.67
- באמצע – רד"צ הופמן טוען שבתחילה אברהם ודאי לא הבין שהאורחים הם מלאכים, שאחרת לא היה מציע להם מזון.68 הוא מציע שרק לאחר שהמלאכים נזפו בשרה על ספקנותה, החל אברהם להבין שהיצורים שלפניו אינם אורחים אנושיים.69
היעלמותו של האורח השלישי – מכיוון ששד"ל והואיל משה מניחים שתפקידם העיקרי של המלאכים היה לספר לאברהם על סדום, נראה שמלאך אחד היה מספיק. הואיל משה מציע שלמעשה היה מלאך מרכזי אחד, אך הוא לווה בשני משרתים נחותים יותר. רוב המקורות הללו מסבירים שרק שניים מהם הגיעו אל לוט, שכן המרכזי שבהם עוכב בעוד אברהם דיבר עמו על הצלת העיר.
נבואה אלוקית
כל פרק י"ח הוא רק תיאור של מה שראה אברהם בחזונו הנבואי. לפיכך, בואם של ה"אורחים" היה רק חלק מהתגלות ה' ולא אירוע שהתרחש למעשה בעולם הגשמי.
התגלות ה' – "'וַיֵּרָא אֵלָיו ה" – לדעת עמדה זו, הפסוק הראשון של הפרק הוא מבוא כללי לסיפור, ושאר הפרק מספק את הפרטים (כלל ופרט).71 ה' נגלה לאברהם בחלום נבואי, וביקור המלאכים התרחש כחלק מאותו חזון.72 לפיכך, תוכן ההתגלות אינו חסר כלל; הפרק כולו (ואולי חלק מפרק י"ט) מהווה את הנבואה.
מדוע אברהם אינו מוזכר בשמו בפסוק א'? מכיוון שעמדה זו טוענת שהפרק פותח יחידה חדשה ואינו קשור למה שקדם לו, אין זה ברור מדוע אברהם מכונה בכינוי ולא בשמו.
"כְּחֹם הַיּוֹם" – הן רד"ק והן אבן כספי טוענים שפרט זה כלול משום שבשל החום נרדם אברהם וחלם על האורחים בנבואתו.
היכן מסתיימת הנבואה? פרשנים אלו חלוקים בנוגע לכמה מהסיפור התרחש כחלק מהנבואה ולא במציאות:
- רק פרק י"ח כלול – לדעת רד"ק, כל פרק י"ח התרחש בחזון, אך אירועי פרק י"ט התרחשו במציאות.73 כראיה, הוא מפנה לי"ח:ל"ג ("וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם") הנראה כמסמן את סיום הנבואה. ייתכן שרד"ק מונע גם מהרצון להראות את חורבן סדום ואת הצלת לוט, שכן, כפי שטוען רמב"ן, אם פרק י"ט היה אף הוא חלק מהחזון, מתי זה קרה?74 עמדתו של רד"ק, עם זאת, אינה מסבירה את מקורם של אורחי לוט (שכן קודם לכן היו רק חלק מחלומו של אברהם).
- גם פרק י"ח וגם פרק י"ט כלולים – בניגוד לרד"ק, אברבנאל סובר ש"עזיבתו" של ה' את אברהם בי"ח:ל"ג הייתה אף היא חלק מחזונו של אברהם, ושהנבואה הסתיימה לראשונה בי"ט:כ"ח.75 הוא טוען בנוסף שחורבן העיר הפיזי והצלת לוט אינם חסרים, אלא מתוארים בפסוק י"ט:כ"ט (מיד לאחר סיום הנבואה).76 הדבר התרחש באופן שונה ממה שתואר בחזון, כאשר ה' ולא המלאכים פועל, ולוט, בעצמו, מחליט לעזוב את העיר.
- פרק י"ח הוא חלומו של אברהם בעוד פרק י"ט הוא חלומו של לוט – אבן כספי טוען שי"ח:ל"ג מסמן את סיום נבואתו של אברהם,77 אך שי"ט:א' פותח חזון דומה, שאותו קיבל לוט.78 לדעת עמדה זו, ישנן שתי קבוצות מלאכים נבדלות, קבוצה אחת שנגלתה לאברהם וזוג אחר ששונה שהיה חלק מחלומו של לוט.79 חורבנה בפועל של סדום אינו מופיע בפסוקים, אך כן התרחש.
האם צחוקה של שרה היה חלק מהחזון? פרשנים אלו חלוקים בשאלה האם שרה צחקה כחלק מחלומו של אברהם או לא:
- מציאות – רד"ק מניח ששרה צחקה במציאות ולא כחלק מהחלום. הוא טוען שלעיתים מי שעומד ליד נביא יכול לשמוע חלק מהנבואה.80 לפיכך, שרה שמעה את הבשורה וצחקה מחוסר אמון.
- נבואה – אבן כספי ואברבנאל, לעומת זאת, סוברים שצחוקה של שרה היה חלק מהחזון שראה אברהם. רמב"ן מטיל ספק בטעם לכלול זאת אם לא באמת קרה (במיוחד משום שהדבר גורם לשרה להיראות באור שלילי). אברבנאל מרמז שזו הייתה דרכו של ה' לנזוף בזוג על צחוקם המוקדם (בי"ז:י"ז).81
מטרת החזון/הביקור – על עמדה זו להסביר את הצורך לחזור באוזני אברהם על הבשורה של לידת יצחק הקרובה, אם זה עתה קיבל נבואה שכזו פסוקים אחדים קודם לכן.82 הדבר מוביל את רד"ק להציע שהמטרה הייתה שהבשורה תישמע באוזני שרה,83 בעוד אברבנאל מציע שהחזון גילה שהכנסת האורחים ונדיבותו של אברהם הן שזיכו אותו בילדים. לדעת שניהם, נראה שהמוקד העיקרי של הנבואה לא היה בשורת הלידה, אלא הבשורה בנוגע לחורבן סדום.
מטרת פרטי החזון – רמב"ן מטיל ספק בצורך של התורה לדווח על כל פרטי הכנסת האורחים של שרה ואברהם (אפיית עוגות, בישול בשר וכו') אם הכל היה רק חזון. אבן כספי ואברבנאל משיבים שחזיונות נבואיים, כמו חלומות, משקפים את מעשיו של האדם בהקיץ, ולפיכך גם נבואה זו הראתה מה אברהם היה עושה במציאות. רד"ק, לעומת זאת, מסיק שהפרטים נכללו כדי ללמד את הקורא את הדרך הראויה להכניס אורחים.84
מדוע האורחים מכונים גם "אֲנָשִׁים" וגם "מַלְאָכִים"? רד"ק סובר שהאורחים מכונים אנשים כאשר הם מתנהגים כבני אדם, אך מלאכים כאשר הם פועלים באופן על-טבעי יותר. לפיכך, אצל אברהם, כאשר הם נראים אוכלים ורוחצים, וב-י"ט:י' וט"ז, כאשר הם תופסים את לוט (פעולה גשמית) הם מכונים אנשים, אך כאשר הם פועלים להציל את לוט בי"ט:ט"ו, הם מכונים מלאכים.85
פעולות מלאכיות או אנושיות – לדעת מקורות אלו, כל פעולות האורחים בפרק י"ח התרחשו רק בחזון, כך שאין בעיה של מלאכים האוכלים וכו'. לדעת עמדתו של רד"ק שפרק י"ט התרחש במציאות, הפעולות העל-טבעיות של הדמויות מוסברות בהיותן מלאכים.
היעלמותו של האורח השלישי – אבן כספי אומר שאין להטיל ספק בהבדל במספר האורחים, שכן שני הפרקים מייצגים חזיונות נבדלים ואין כל סיבה שיהיה בהם אותו מספר.
כינוי המלאכים בשם ה'
- שם אדנות – לדעת כל המקורות הללו, המילה "אֲדֹנָי" בי"ח:ג' מתייחסת למלאכים.86 אבן כספי טוען שאין להיטרד מהמעבר מרבים ליחיד ובחזרה, שכן זה טבעי שאנשים המדברים אל קבוצה יפנו לעיתים לפרט אחד ולעיתים אחרות יפנו לקבוצה כולה.
- שם הויה – רד"ק אומר שהשם ה' בי"ח:י',י"ג, ובהופעה הראשונה בי"ט:כ"ד מתייחס למלאכים, המכונים כך על שם השולח אותם, בעוד בי"ח:א' וי"ז, השם מתייחס לה' עצמו.
"'וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה" – רד"ק ואברבנאל מסבירים שביטוי זה בא לשתף שאף שהאורחים עזבו, החזון לא הסתיים ואברהם המשיך להתנבא.