EN/HEע/E

Avraham and Yitzchak

Sources

Bereshit 12:10-20בראשית י״ב:י׳-כ׳

(10) And there was a famine in the land; and Abram went down into Egypt to sojourn there; for the famine was sore in the land. (11) And it came to pass, when he was come near to enter into Egypt, that he said unto Sarai his wife: 'Behold now, I know that thou art a fair woman to look upon. (12) And it will come to pass, when the Egyptians shall see thee, that they will say: This is his wife; and they will kill me, but thee they will keep alive. (13) Say, I pray thee, thou art my sister; that it may be well with me for thy sake, and that my soul may live because of thee.' (14) And it came to pass, that, when Abram was come into Egypt, the Egyptians beheld the woman that she was very fair. (15) And the princes of Pharaoh saw her, and praised her to Pharaoh; and the woman was taken into Pharaoh's house. (16) And he dealt well with Abram for her sake; and he had sheep, and oxen, and he-asses, and men-servants, and maid-servants, and she-asses, and camels. (17) And the Lord plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai Abram's wife. (18) And Pharaoh called Abram, and said: 'What is this that thou hast done unto me? why didst thou not tell me that she was thy wife? (19) Why saidst thou: She is my sister? so that I took her to be my wife; now therefore behold thy wife, take her, and go thy way.' (20) And Pharaoh gave men charge concerning him; and they brought him on the way, and his wife, and all that he had.

(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. (טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. (יז) וַיְנַגַּע י"י אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. (יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. (יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ. (כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ.

Bereshit 21:22-34בראשית כ״א:כ״ב-ל״ד

(22) And it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol the captain of his host spoke unto Abraham, saying: 'God is with thee in all that thou doest. (23) Now therefore swear unto me here by God that thou wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son's son; but according to the kindness that I have done unto thee, thou shalt do unto me, and to the land wherein thou hast sojourned.' (24) And Abraham said: 'I will swear.' (25) And Abraham reproved Abimelech because of the well of water, which Abimelech's servants had violently taken away. (26) And Abimelech said: 'I know notwho hath done this thing; neither didst thou tell me, neither yet heard I of it, but to-day.' (27) And Abraham took sheep and oxen, and gave them unto Abimelech; and they two made a covenant. (28) And Abraham set seven ewe-lambs of the flock by themselves. (29) And Abimelech said unto Abraham: 'What mean these seven ewe-lambs which thou hast set by themselves?' (30) And he said: 'Verily, these seven ewe-lambs shalt thou take of my hand, that it may be a witness unto me, that I have digged this well.' (31) Wherefore that place was called Beer-sheba; because there they swore both of them. (32) So they made a covenant at Beer-sheba; and Abimelech rose up, and Phicol the captain of his host, and they returned into the land of the Philistines. (33) And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God. (34) And Abraham sojourned in the land of the Philistines many days.

(כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. (כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. (כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ. (כה) וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. (כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. (כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. (כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. (כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה. (ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. (לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. (לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקׇם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. (לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם י"י אֵל עוֹלָם. (לד) וַיָּגׇר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.

Bereshit 25:13-16בראשית כ״ה:י״ג-ט״ז

(13) These are the names of the sons of Ishmael, by their names, according to the order of their birth: the firstborn of Ishmael, Nebaioth, then Kedar, Adbeel, Mibsam, (14) Mishma, Dumah, Massa, (15) Hadad, Tema, Jetur, Naphish, and Kedemah. (16) These are the sons of Ishmael, and these are their names, by their villages, and by their encampments: twelve princes, according to their nations.

(יג) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. (יד) וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא. (טו) חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה. (טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם.

Bereshit 25:17בראשית כ״ה:י״ז

These are the years of the life of Ishmael: one hundred thirty-seven years. He gave up the spirit and died, and was gathered to his people.

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמׇת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

Bereshit 26בראשית כ״ו

(1) And there was a famine in the land, beside the first famine that was in the days of Abraham. And Isaac went unto Abimelech king of the Philistines unto Gerar. (2) And the Lord appeared unto him, and said: 'Go not down unto Egypt; dwell in the land which I shall tell thee of. (3) Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father; (4) and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and will give unto thy seed all these lands; and by thy seed shall all the nations of the earth bless themselves; (5) because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.' (6) And Isaac dwelt in Gerar. (7) And the men of the place asked him of his wife; and he said: 'She is my sister'; for he feared to say: 'My wife'; 'lest the men of the place should kill me for Rebekah, because she is fair to look upon.' (8) And it came to pass, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was sporting with Rebekah his wife. (9) And Abimelech called Isaac, and said: 'Behold, of a surety she is thy wife; and how saidst thou: She is my sister?' And Isaac said unto him: 'Because I said: Lest I die because of her.' (10) And Abimelech said: 'What is this thou hast done unto us? one of the people might easily have lain with thy wife, and thou wouldest have brought guiltiness upon us.' (11) And Abimelech charged all the people, saying: 'He that toucheth this man or his wife shall surely be put to death.' (12) And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundred-fold; and the Lord blessed him. (13) And the man waxed great, and grew more and more until he became very great. (14) And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him. (15) Now all the wells which his father's servants had digged in the days of Abraham his father, the Philistines had stopped them, and filled them with earth. (16) And Abimelech said unto Isaac: 'Go from us; for thou art much mightier than we.' (17) And Isaac departed thence, and encamped in the valley of Gerar, and dwelt there. (18) And Isaac digged again the wells of water, which they had digged in the days of Abraham his father; for the Philistines had stopped them after the death of Abraham; and he called their names after the names by which his father had called them. (19) And Isaac's servants digged in the valley, and found there a well of living water. (20) And the herdmen of Gerar strove with Isaac's herdmen, saying: 'The water is ours.' And he called the name of the well Esek; because they contended with him. (21) And they digged another well, and they strove for that also. And he called the name of it Sitnah. (22) And he removed from thence, and digged another well; and for that they strove not. And he called the name of it Rehoboth; and he said: 'For now the Lord hath made room for us, and we shall be fruitful in the land.' (23) And he went up from thence to Beer-sheba. (24) And the Lord appeared unto him the same night, and said: 'I am the God of Abraham thy father. Fear not, for I am with thee, and will bless thee, and multiply thy seed for My servant Abraham's sake.' (25) And he builded an altar there, and called upon the name of the Lord, and pitched his tent there; and there Isaac's servants digged a well. (26) Then Abimelech went to him from Gerar, and Ahuzzath his friend, and Phicol the captain of his host. (27) And Isaac said unto them: 'Wherefore are ye come unto me, seeing ye hate me, and have sent me away from you?' (28) And they said: 'We saw plainly that the Lord was with thee; and we said: Let there now be an oath betwixt us, even betwixt us and thee, and let us make a covenant with thee; (29) that thou wilt do us no hurt, as we have not touched thee, and as we have done unto thee nothing but good, and have sent thee away in peace; thou art now the blessed of the Lord.' (30) And he made them a feast, and they did eat and drink. (31) And they rose up betimes in the morning, and swore one to another; and Isaac sent them away, and they departed from him in peace. (32) And it came to pass the same day, that Isaac's servants came, and told him concerning the well which they had digged, and said unto him: 'We have found water.' (33) And he called it Shibah. Therefore the name of the city is Beer-sheba unto this day. (34) And when Esau was forty years old, he took to wife Judith the daughter of Beeri the Hittite, and Basemath the daughter of Elon the Hittite. (35) And they were a bitterness of spirit unto Isaac and to Rebekah.

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו י"י וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כׇּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. (ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. (יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כׇּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. (יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ י"י. (יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. (טו) וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. (טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. (יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. (יח) וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. (יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. (כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. (כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. (כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב י"י לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. (כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. (כד) וַיֵּרָא אֵלָיו י"י בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. (כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם י"י וַיֶּט שָׁם אׇהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. (כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. (כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה י"י עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. (כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ י"י. (ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. (לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. (לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. (לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי. (לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה.

Bereshit 36:40-43בראשית ל״ו:מ׳-מ״ג

(40) These are the names of the chiefs who came from Esau, according to their families, after their places, and by their names: chief Timna, chief Alvah, chief Jetheth, (41) chief Oholibamah, chief Elah, chief Pinon, (42) chief Kenaz, chief Teman, chief Mibzar, (43) chief Magdiel, and chief Iram. These are the chiefs of Edom, according to their habitations in the land of their possession. This is Esau, the father of the Edomites.

(מ) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת. (מא) אַלּוּף אׇהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן. (מב) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר. (מג) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם.

Shemot 32:15שמות ל״ב:ט״ו

Moses turned, and went down from the mountain, with the two tablets of the testimony in his hand; tablets that were written on both their sides; on the one side and on the other they were written.

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.

Devarim 1:10דברים א׳:י׳

Hashem your God has multiplied you, and behold, you are this day as the stars of the sky for multitude.

י״י אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

Devarim 10:22דברים י׳:כ״ב

Your fathers went down into Egypt with seventy persons; and now Hashem your God has made you as the stars of the sky for multitude.

בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

Devarim 28:60דברים כ״ח:ס׳

He will bring on you again all the diseases of Egypt, which you were afraid of; and they shall cling to you.

וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כׇּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ.

Iyyov 42:17איוב מ״ב:י״ז

So Job died, being old and full of days.

וַיָּמׇת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.

Rut 1:1רות א׳:א׳

And it came to pass in the days when the judges judged, that there was a famine in the land. And a certain man of Beth-lehem in Judah went to sojourn in the field of Moab, he, and his wife, and his two sons.

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו.

Divrei HaYamim I 27:23דברי הימים א כ״ז:כ״ג

But David took not the number of them from twenty years old and under; because the Lord had said He would increase Israel like to the stars of heaven.

וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר י"י לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם.

Bereshit Rabbah 54:4בראשית רבה נ״ד:ד׳

וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת (בראשית כא, כז כט), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַשְׁהֶה בְּשִׂמְחַת בָּנֶיךָ שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, חַיֶּיךָ כְּנֶגֶד כֵּן הוֹרְגִים מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן: חָפְנִי, וּפִינְחָס, וְשִׁמְשׁוֹן, וְשָׁאוּל, וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן בָּנָיו מַחֲרִיבִין מִבָּנֶיךָ שִׁבְעָה מִשְׁכָּנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: אֹהֶל מוֹעֵד, וְגִלְגָּל, נוֹב, וְגִבְעוֹן, וְשִׁילֹה, וּבֵית עוֹלָמִים תְּרֵין. אַתָּה נָתַתָּ לוֹ שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת בְּלִי רְצוֹנִי, כְּנֶגֶד כֵּן אֲרוֹנִי חוֹזֵר בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סא): וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ, זֶה אֲרוֹן בְּרִית. וּכְתִיב (שמואל א ו, א): וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, (תהלים עח, סא): וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיַד צָר, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן וגו' וּלְתִפְאָרֶת. רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא לָמָּה לָקוּ אַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַלִּיזִין בָּאָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ תַּרְנְגָלְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם אָבְדָה הָיָה מְחַזֵּר עָלֶיהָ כַּמָּה פְּתָחִים לַהֲבִיאָהּ וַאֲרוֹנִי בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים וְאֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים בּוֹ, אִם אֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אֲנִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו (תהלים צח, א): הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ו, יב): וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, מְהַלְּכוֹת בְּיַשְׁרוּת, הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב וַיִּשַּׁרְנָה, אָמְרוּ שִׁירָה בַּפֶּה, אֵי זוֹ שִׁירָה אָמְרוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם אָמְרוּ, נֶאֱמַר כָּאן (שמואל א ו, יב): הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות טו, א): כִּי גָאֹה גָּאָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר (תהלים קה, א): הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי (תהלים צז, א): ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ. רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר תְּלַת שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, (תהלים צו, א): שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ, (תהלים צט, א): ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים. תָּנֵי אֵלִיָּהוּ רוֹמִי הַשִּׁטָּה הִתְנוֹפְפִי בְּרוֹב הֲדָרֵךְ, הַמְחֻשֶּׁקֶת בְּרִקְמֵי זָהָב, הַמְהֻלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן, הַמְעֻלֶּפֶת מִבֵּין שְׁנֵי כְּרוּבִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע בּוֹ בֶּן עַמְרָם עַד שֶׁלִּמֵּד שִׁירָה לַלְוִים, וְאַתֶּם אוֹמְרוֹת שִׁירָה מֵאֲלֵיכֶם, יִישַׁר חֵילְכֶם.

Tanchuma Toledot 9תנחומא תולדת ט׳

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ (תהלים מה, יז). אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, עָתִיד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָנִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ. מְדַבֵּר בְּיִצְחָק אָבִינוּ וּבְאַבְרָהָם אָבִינוּ. אַבְרָהָם נִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א). יִצְחָק נִתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב: וַיְבָרְכֵהוּ ה' (בראשית כו, יב). אַבְרָהָם הוֹלִיד צַדִּיק וְרָשָׁע, יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל. יִצְחָק הוֹלִיד צַדִּיק וְרָשָׁע, יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. אַבְרָהָם אִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְיִצְחָק אִשְׁתּוֹ עֲקָרָה. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת? אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא דִכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֲלָבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁהָיה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשִׁירוֹת הֵן, נָאוֹת הֵן, אִם אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בָּנִים אֵינָן מִתְפַּלְּלוֹת לְפָנָי. אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְאַבְרָהָם הִגִּיעַ לְיִצְחָק. אַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן (בראשית כד, א). וּבְיִצְחָק כְּתִיב בּוֹ, וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.

Rashbam Bereshit 22:1רשב״ם בראשית כ״ב:א׳

Vayhi AFTER THESE EVENTS: The phrase, "after these events (׳ahar ha-devarim ha-'elleh)," always connects events to the preceding chapter. "After ('ahar) these events" (Gen. 15.1) that Abraham killed the kings (14.15), God said to him (15.2), "Abram, do not be afraid" of those nations. "After ('ahare) these events" (22.20), that Isaac was born (21.2), "Abraham was told" further that "Bethuel begot Rebekah" (22.20-23). "After ('ahar) these events" (Est. 3.1), that Mordecai informed on Bigtan and Teresh (Est. 2.22), "King Ahasueres elevated Haman" (Est. 3.1), who wanted to kill Mordecai; Mordecai benefited from his having saved the king's life and Haman was [eventually] hanged. Here, also, "After these events," that Abraham made a pact – obligating himself, his children and his grandchildren – with Abimelech and gave him the seven ewes of the flock; and God became angry about this, since the land of the Philistines is included in the Israelite borders, within which God commanded, "You shall not let a soul stay alive" (Dt. 20.16), and in Joshua (15.45-7) lots were cast over the cities of the five Philistine lords; accordingly, God tested (nissah) Abraham," i.e. He provoked him and caused him pain. [Nissah means to provoke,] as it is written (Job 4.2), "Since He provoked you with suffering (hanissah) you are unable;" [and it is written,] (Ex. 17.7) "because they provoked (nassotam) the LORD [ – hence the name] Massah and Meribah [Provocation and Quarrelsomeness];" [and it is written,] (Ps. 26.2) "Test me, O LORD, and provoke me (venasseni)." In other words, God said to Abraham, "You took pride in the son that I granted you, making a pact between yourselves and their children, now go and offer him as a burnt offering and let it be seen what good your making a pact accomplished!" Later I found a similar interpretation in Midrash Samuel: "The ark of the LORD remained in the territory of the Philistines seven months" (I Sam. 6.1). It is written (Gen 21.30), "Accept these seven ewes from my hand." God said to him, "You gave him seven ewes, I swear that his descendants will wage seven successful wars against your descendants"; another interpretation, "I swear that his descendants will kill the following seven righteous men from among your descendants: Samson, Hofni, Phineas, Saul and his three sons"; another interpretation, "I swear that his descendants will destroy seven sanctuaries: the Tent of Assembly, Gilgal, Nob, Shiloh, Gibeon and the two temples"; another interpretation, "The ark will remain in Philistine territory for seven months." Nissah is equivalent to contraria in the vernacular.

ויהי אחר הדברים האלה – כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה (בראשית ט"ו:א'), שהרג אברהם את המלכים אמר לו הקב"ה, אל תירא אברם, מן האומות. ויהי אחר הדברים האלה (בראשית כ"ב:כ'), שנולד יצחק, ויוגד לאברהם לאמר עוד ובתואל ילד את רבקה (בראשית כ"ב:כ"ג). וכן אחר הדברים האלה (אסתר ג':א') שהגיד מרדכי על בגתן ותרש, גדל המלך אחשורוש את המן שרצה להרוג את מרדכי, והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של {אבימלך}, ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים {נתן לו לזרעו, כדכתו' ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים,} וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל בכלל גבול ישראל (יהושע י"ג:ג', ט"ו:מ"ה-מ"ז), והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ':ט"ז). לכן: והאלהים נסה את אברהם – קינתרו וציערו כדכתיב: הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד':ב'), על נסותם את י"י (שמות י"ז:ז'), מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני (תהלים כ"ו:ב'). כלומר, נתגאיתה בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. {ניסה – לשון תרגום והנם זועפים (בראשית מ':ו'), נסיסין.} וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל (י"ב) ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים. כת' את שבע כבשות תקח מידי. אמר לו הקב"ה: אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א, חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך, ואילו הן: שמשון, חפני, ופנחס, שאול ושלשה בניו. ד"א, חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן: אוהל מועד, וגלגל, נוב, ושילה, {וגבעון,} ובית עולמים {תרין}. ד"א, שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים. נסה – קונטרארי"אה.

Rashbam Bereshit 26:1רשב״ם בראשית כ״ו:א׳

Millevad ASIDE FROM THE PREVIOUS FAMINE THAT HAD OCCURRED IN THE DAYS OF ABRAHAM: As it is written (Gen. 12.10), "There was a famine in the land, and Abram went down to Egypt." The only purpose of this verse is to inform you that just as his father, Abraham, was wont to go to Egypt to escape famine, so also Isaac was on his way to Egypt, via Philistia – the short route, as it is written (Ex. 13.17), "God did not lead them by way of the land of Philistia, although it was nearer." That is why God said to him (vs. 2), "Do not go down to Egypt," for God knew that he was on his way to Egypt.

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם – כדכתיב: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (בראשית י"ב:י'). לא הוצרך פסוק זה אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים, {כדכתיב: ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה,} כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלשתים, דרך קצרה, כדכתיב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות י"ג:י"ז). ולכך אמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה, לפי שיודע הקדוש ברוך הוא שהיה יורד למצרים.