Battles with Sichon and Og in Bemidbar and Devarim
Sources
Medieval Texts
R. Saadia Gaon Tafsir Bemidbar 21:24ר׳ סעדיה גאון תפסיר במדבר כ״א:כ״ד
| כי עז גבול בני עמון – כי גבול בני עמון היה עז חזק ותקיף לפניו. |
R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 21:24ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״א:כ״ד
| עד יבוק עד בני עמון – יבק שם הנחל כדכתיב: יבק הנחל גבול בני עמון (דברים ג':ט"ז), וכתיב: ויעבור את מעבר יבק (בראשית ל"ב:כ"ג). כי כמו שלקח סיחון ארץ מואב עד ארנון, כך לקח ארץ בני עמון עד יבק, והנהר מפסיק ביניהם. אבל מהיבק ואילך לא כבש, כי עז – וחזק היה, גבול בני עמון – מהנהר ואילך, ולא היה יכול לכבשה מפני שהנהר היה מפסיקו. |
Ralbag Bemidbar 21:21רלב״ג במדבר כ״א:כ״א
| (כא-כו) וישלח ישראל מלאכים אל סיחֹן מלך האמֹרי וגו', ויירש את ארצו מארנֹן עד יבֹּק עד בני עמון, כי עז גבול בני עמון – אחשוב שארנון היה למואב אז, כמו שסיפר בפרשה הקודמת, ויהיה הרצון באומרו 'מארנֹן' - כי משם יתחיל גבול האמורי מהצד הזה; וכאילו אמר שלא נשאר לסיחון דבר מהצד הזה שלא ירשוהו ישראל, וירשו ממנו עד יבוק ועד בני עמון, והיא הארץ שירש סיחון מבני עמון במלחמה. וסיפר שלא ירשו הארץ ההיא, כי עז גבול בני עמון וחזק מאד. וכמו זה אמר בספר שופטים: 'כי לא להוריש את יֹשבי העמק, כי רכב ברזל להם' (שופטים א, יט). ויש לספק בזה: מדוע לא לקחו גם כן ישראל אז מידו ארץ בני עמון? והנה יד ה' לא תקצר! ואף על פי שהיה חזק, היה יכולת בה' יתעלה לסבב שינצחוהו ישראל! והנה היתר זה הספק הוא, כי ה' יתעלה, אף על פי שיש בידו לעשות כל אשר חפץ, הנה לא יעשה ה' יתעלה המופתים רק בעת הצורך, ולראויים להם, ויחבר אליהם עם זה כל הסיבות הנאותות לפי מה שאפשר, כמו שזכרנו פעמים רבות; ולולא זה לא היו ישראל צריכים למלחמה, אבל היה אפשר שישלח ה' יתעלה מלאכו וימיתם, כמו הענין בחיל סנחריב. ולזה היה רצון ה' יתעלה שיהיה זה דרך מלחמה, ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד, כמו שנזכר בזה המקום ובספר יהושע. עִם שישראל לא היו ראויים לכמו זאת ההשגחה הנפלאה, כמו שזכרנו בזאת הפרשה. |
Ralbag Devarim 3:1רלב״ג דברים ג׳:א׳
| והאריך בכאן בענין מלחמת עוג לזכור הפרטים, כי היה בענינה פלא עצום, כי היו במלכותו ששים עיירות בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח, לבד מהעיירות הבלתי מוקפות חומה שהיו הרבה מאוד, וכבשום כולם בזמן קצר מאד. |
Modern Texts
Shadal Bemidbar 21:24שד״ל במדבר כ״א:כ״ד
| כי עז גבול בני עמון – גבול בני עמון היה עז לסיחון, וסיחון שלכד חלק מארץ מואב לא לכד ארץ בני עמון כי גבולם היה עז, וישראל לא שלחו ידם בירושת אחיהם מואב ועמון, רק במה שכבר נפל ביד האמורי, (כן פירש אדוני אבי זצ״ל, וכן מצאתי אח״כ לדון יצחק ואחרים). |
Shadal Devarim 3:11שד״ל דברים ג׳:י״א
| הנה ערשו ערש ברזל – משה מאריך קצת בספור גדולת הנצחון שנתן להם ה׳, שנתן בידם שני מלכים אדירים סיחון ועוג, וכל זה לחזק את לב העם, למען יבטחו בה׳ שיתן בידם גם את ארץ כנען, וכמו שמסיים כן יעשה ה׳ לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, לא תיראום כי ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם {דברים ג׳:כ״א}. ולכוונה זאת (לרשום בלבם גדולת התשועה אשר עשה ה׳ להם) אמר למעלה {דברים ג׳:ד׳-ה׳} לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר וגו׳, כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח וגו׳, ולכוונה זאת הוסיף כאן כי עוג היה מן הרפאים הידועים בימיהם לרוב כחם ולגובה קומתם שהיו מפחידים כל רואיהם, והוסיף גם כן ענין ערשו שהיה מפורסם בימיהם היותו שמור ברבת בני עמון, כי (כדברי הרמב״ן) העמונים קיימו מטתו לזכרון גבורתם שנצחוהו ולקחו את ארצו; כל זה לחזק ציור הישועה אשר נתן ה׳ לישראל, ואין כאן שום דבר שלא יצדק היות משה כותבו. והנה הדעת נותנת שגם בעשתרות היתה לעוג ערש ברזל, אבל משה לא צוה לשמור אותה, כי לא היה מדרכו להציב יד בקרב עמו למלכי הגוים עובדי אלילים, כי עדיין תורתו היתה צריכה חזוק, להיותה חדשה; אבל דוד המלך היה חושב שהתורה כבר השרישה שרשיה בישראל ואינה צריכה עוד חזוק, לפיכך כשלקח רבת בני עמון לא נמנע מליקח את עטרת מלכם מעל ראשו ותהי על ראש דוד (שמואל ב י״ב:ל׳), ואם עדיין היתה שם ערש עוג, נראה לי בלא ספק שגם אותה היה מביא לירושלים, וממה שלא נזכר זה בשמואל יש להבין שבמשך ארבע מאות שנה כבר נשברה ונאבדה ולא היתה עוד שם, ולא יתכן שיהיה הפסוק הזה נוסף בימי דוד כדעת המתחכמים. והנני שואל אותם: מי שהוסיף, מהיכן הוסיף? הלא אף אם יונח שהוסיף כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, כי הרפאים כבר נשכח זכרם בימי דוד, והיות עוג נשאר מיתר הרפאים היה דבר ישן נושן בדורו, ורחוק הוא שיעלה על דעת אדם להוסיף הדבר הזה בספר, לא לעזור ולא להועיל. מלבד כי דוד וכל אוהביו, יותר היה להם למחוק המלות האלה מספר יהושע (י״ב:ד׳ וי״ג:י״ב), ולא להוסיפן בתורה: כי הנה דוד ועבדיו הכו את ילידי הרפא, (שמואל ב כ״א:כ״ב, דה״י א׳ כ׳:ד׳), והלא לכבוד גדול היה לדוד ולעבדיו אם יֵאָמֵר כי הם הם שהכריתו את יתר הרפאים, ומה להם לאנשי הדור ההוא להגיד לדור אחרון כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, באופן כי ילידי הרפא אינם מן הגזע ההוא המפואר בגבורתו ובגובה קומתו? מעתה אם יונח כי מלות כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים אינן נוספות אבל כתבן מי שכתב הספר, הנני שואל היתכן שכך היה לשון המחבר? כל ערי המישור וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן, כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא. ומה קשר ומה יחס לפסוק התיכון עם מה שלפניו ועם מה שאחריו? |
R. David Zvi Hoffmann Devarim 3:5ר׳ דוד צבי הופמן דברים ג׳:ה׳
| חומה גבוהה – משה רבינו מתאר עוד הפעם לפני העם את גודל הנצחון הזה ונפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, כדי שיצאו למלחמה העתידה ללא חת, ראה הלאה פסוק כ״א והלאה. |