EN/HEע/E

Beit HaMikdash and Beit Shelomo

Sources

Devarim 17:14-20דברים י״ז:י״ד-כ׳

(14) When thou art come unto the land which the Lord thy God giveth thee, and shalt possess it, and shalt dwell therein; and shalt say: 'I will set a king over me, like all the nations that are round about me'; (15) thou shalt in any wise set him king over thee, whom the Lord thy God shall choose; one from among thy brethren shaltthou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother. (16) Only he shall not multiply horses to himself, nor cause the people to return to Egypt, to the end that he should multiply horses; forasmuch as the Lord hath said unto you: 'Ye shall henceforth return no more that way.' (17) Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold. (18) And it shall be, when he sitteth upon the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. (19) And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life; that he may learn to fear the Lord his God, to keep all the words of this law and these statutes, to do them; (20) that his heart be not lifted up above his brethren, and that he turn not aside from the commandment, to the right hand, or to the left; to the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel.

(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַי"י אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. (יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. (יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כׇּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת י"י אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. (כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

Shemuel II 7:1-2שמואל ב׳ ז׳:א׳-ב׳

(1) And it came to pass, when the king dwelt in his house, and the Lord had given him rest from all his enemies round about, (2) that the king said unto Nathan the prophet: 'See now, I dwell in a house of cedar, but the ark of God dwelleth within curtains.'

(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַי"י הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכׇּל אֹיְבָיו. (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.

Melakhim I 3:1מלכים א׳ ג׳:א׳

And Solomon became allied to Pharaoh king of Egypt by marriage, and tookPharaoh's daughter, and brought her into the city of David, until he had made an end of building his own house, and the house of the Lord, and the wall of Jerusalem round about.

וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית י"י וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם סָבִיב.

Melakhim I 3:3מלכים א׳ ג׳:ג׳

And Solomon loved the Lord, walking in the statutes of David his father; only he sacrificed and offered in the high places.

וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת י"י לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר.

Melakhim I 6:1-4מלכים א׳ ו׳:א׳-ד׳

(1) And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fourth year of Solomon's reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of the Lord. (2) And the house which king Solomon built for the Lord, the length thereof was threescore cubits, and the breadth thereof twenty cubits, and the height thereof thirty cubits. (3) And the porch before the temple of the house, twenty cubits was the length thereof, according to the breadth of the house; and ten cubits was the breadth thereof before the house. (4) And for the house he made windows broad within, and narrow without.

(א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַי"י. (ב) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַי"י שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ. (ג) וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אׇרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רׇחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת. (ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים.

Melakhim I 6:11-13מלכים א׳ ו׳:י״א-י״ג

(11) And the word of the Lord came to Solomon, saying: (12) 'As for this house which thou art building, if thou wilt walk in My statutes, and execute Mine ordinances, and keep all My commandments to walk in them; then will I establish My word with thee, which I spoke unto David thy father; (13) in that I will dwell therein among the children of Israel, and will not forsake My people Israel.'

(יא) וַיְהִי דְּבַר י"י אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר. (יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כׇּל מִצְוֺתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ. (יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.

Melakhim I 6:37-38מלכים א׳ ו׳:ל״ז-ל״ח

(37) In the fourth year was the foundation of the house of the Lord laid, in the month Ziv. (38) And in the eleventh year, in the month Bul, which is the eighth month, was the housefinished throughout all the parts thereof, and according to all the fashion of it. So was he seven years in building it.

(לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית י"י בְּיֶרַח זִו. (לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכׇל דְּבָרָיו וּלְכׇל מִשְׁפָּטָו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.

Melakhim I 7:1-12מלכים א׳ ז׳:א׳-י״ב

(1) And Solomon was building his own house thirteen years, and he finished all his house. (2) For he built the house of the forest of Lebanon: the length thereof was a hundred cubits, and the breadth thereof fifty cubits, and the height thereof thirty cubits, upon four rows of cedar pillars, with cedar beams upon the pillars. (3) And it was covered with cedar above upon the side-chambers, that lay on forty and five pillars, fifteen in a row. (4) And there were beams in three rows; and light was over against light in three ranks. (5) And all the doors with their posts were square in the frame; and light was over against light in three ranks. (6) And he made the porch of pillars: the length thereof was fifty cubits, and the breadth thereof thirty cubits; and a porch before them; and pillars and thick beams before them. (7) And he made the porch of the throne where he might judge, even the porch of judgment; and it was covered with cedar from floor to floor. (8) And his house where he might dwell, in the other court, within the porch, was of the like work. He made also a house for Pharaoh's daughter, whom Solomon had taken to wife, like unto this porch. (9) All these were of costly stones, according to the measures of hewn stones, sawed with saws, within and without, even from the foundation unto the coping, and so on the outside unto the great court. (10) And the foundation was of costly stones, even great stones, stones of ten cubits, and stones of eight cubits. (11) And above were costly stones, after the measure of hewn stones, and cedar-wood. (12) And the great court round about had three rows of hewn stone, and a row of cedar beams, like as the inner court of the house of the Lord, and the court of the porch of the house.

(א) וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְכַל אֶת כׇּל בֵּיתוֹ. (ב) וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מֵאָה אַמָּה אׇרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים עַל הָעַמּוּדִים. (ג) וְסָפֻן בָּאֶרֶז מִמַּעַל עַל הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר עַל הָעַמּוּדִים אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה עָשָׂר הַטּוּר. (ד) וּשְׁקֻפִים שְׁלֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. (ה) וְכׇל הַפְּתָחִים וְהַמְּזוּזוֹת רְבֻעִים שָׁקֶף וּמוּל מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. (ו) וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים עָשָׂה חֲמִשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רׇחְבּוֹ וְאוּלָם עַל פְּנֵיהֶם וְעַמֻּדִים וְעָב עַל פְּנֵיהֶם. (ז) וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפׇּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע. (ח) וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם חָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה. (ט) כׇּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה. (י) וּמְיֻסָּד אֲבָנִים יְקָרוֹת אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת. (יא) וּמִלְמַעְלָה אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית וָאָרֶז. (יב) וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים וְלַחֲצַר בֵּית י"י הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת.

Melakhim I 8:1-2מלכים א׳ ח׳:א׳-ב׳

(1) Then Solomon assembled the elders of Israel, and all the heads of the tribes, the princes of the fathers' houses of the children of Israel, unto king Solomon in Jerusalem, to bring up the ark of the covenant of the Lord out of the city of David, which is Zion. (2) And all the men of Israel assembled themselves unto king Solomon at the feast, in the month Ethanim, which is the seventh month.

(א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כׇּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

Melakhim I 9:1-9מלכים א׳ ט׳:א׳-ט׳

(1) And it came to pass, when Solomon had finished the building of the house of the Lord, and the king's house, and all Solomon's delight which he was pleased to do, (2) that the Lord appeared to Solomon the second time, as He had appeared unto him at Gibeon. (3) And the Lord said unto him: 'I have heard thy prayer and thy supplication, that thouhast made before Me: I have hallowed this house, which thou hast built, to put My name there for ever; and Mine eyes and My heart shall be there perpetually. (4) And as for thee, if thou wilt walk before Me, as David thy father walked, in integrity of heart, and in uprightness, to do according to all that I have commanded thee, and wilt keep My statutes and Mine ordinances; (5) then I will establish the throne of thy kingdom over Israel for ever; according as I promised to David thy father, saying: There shall not fail thee a man upon the throne of Israel. (6) But if ye shall turn away from following Me, ye or your children, and not keep My commandments and My statutes which I have set before you, but shall go and serve other gods, and worship them; (7) then will I cut off Israel out of the land which I have given them; and this house, which I have hallowed for My name, will I cast out of My sight; and Israel shall be a proverb and a by word among all peoples; (8) and this house which is so high [shall become desolate], and every one that passeth by it shall be astonished, and shall hiss; and when they shall say: Why hath the Lord done thus unto this land, and to this house? (9) they shall be answered: Because they forsook the Lord their God, who brought forth their fathers out of the land of Egypt, and laid hold on other gods, and worshipped them, and served them; therefore hath the Lord brought all this evil upon them.'

(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית י"י וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כׇּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת. (ב) וַיֵּרָא י"י אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן. (ג) וַיֹּאמֶר י"י אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים. (ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתׇם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר. (ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. (ו) אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֺתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. (ז) וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכׇל הָעַמִּים. (ח) וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כׇּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה י"י כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה. (ט) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת י"י אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים [וַיִּשְׁתַּחֲווּ] (וישתחו) לָהֶם וַיַּעַבְדֻם עַל כֵּן הֵבִיא י"י עֲלֵיהֶם אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת.

Melakhim I 9:10-11מלכים א׳ ט׳:י׳-י״א

(10) And it came to pass at the end of twenty years, wherein Solomon had built the two houses, the house of the Lord and the king's house— (11) now Hiram the king of Tyre had furnished Solomon with cedar-trees and cypress-trees, and with gold, according to all his desire—that then king Solomon gave Hiram twenty cities in the land of Galilee.

(י) וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית י"י וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ. (יא) חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכׇל חֶפְצוֹ אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל.

Melakhim I 9:24מלכים א׳ ט׳:כ״ד

But Pharaoh's daughter came up out of the city of David unto her house which [Solomon] had built for her; then did he build Millo.

אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא.

Melakhim II 11:19מלכים ב׳ י״א:י״ט

And he took the captains over hundreds, and the Carites, and the guard, and all the people of the land; and they brought down the king from the house of the Lord, and came by the way of the gate of the guard unto the king's house. And he sat on the throne of the kings.

וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי וְאֶת הָרָצִים וְאֵת כׇּל עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית י"י וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים.

Yirmeyahu 26:10ירמיהו כ״ו:י׳

When the princes of Judah heard these things, they came up from the king's house unto the house of the Lord; and they sat in the entry of the new gate of the Lord's house.

וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲלוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ בֵּית י"י וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר י"י הֶחָדָשׁ.

Yechezkel 43:7-8יחזקאל מ״ג:ז׳-ח׳

(7) And He said unto me: 'Son of man, this is the place of My throne, and the place of the soles of My feet, where I will dwell in the midst of the children of Israel for ever; and the house of Israel shall no more defile My holy name, neither they, nor their kings, by their harlotry, and by the carcasses of their kings in their high places; (8) in their setting of their threshold by My threshold, and their door-post beside My door-post, and there was but the wall between Me and them; and they have defiled My holy name by their abominations which they have committed; wherefore I have consumed them in Mine anger.

(ז) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכׇּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קׇדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם. (ח) בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי.

Divrei HaYamim II 1:14-18דברי הימים ב׳ א׳:י״ד-י״ח

(14) And Solomon gathered chariots and horsemen; and he had a thousand and four hundred chariots, and twelve thousand horsemen, that he placed in the chariot cities, and with the king at Jerusalem. (15) And the king made silver and gold to be in Jerusalem as stones, and cedars made he to be as the sycamore-trees that are in the Lowland, for abundance. (16) And the horses which Solomon had were brought out of Egypt; also out of Keve, the king's merchants buying them of the men of Keve at a price. (17) And they fetched up, and brought out of Egypt a chariot for six hundred shekels of silver, and a horse for a hundred and fifty; and so for all the kings of the Hittites, and the kings of Aram, did they bring them out by their means. (18) Now Solomon purposed to build a house for the name of the Lord, and a house for his kingdom.

(יד) וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (טו) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב בִּירוּשָׁלַ‍ִם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. (טז) וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר. (יז) וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכׇל מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ. (יח) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם י״י וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ.

Divrei HaYamim II 3:1-8דברי הימים ב׳ ג׳:א׳-ח׳

(1) Then Solomon began to build the house of the Lord at Jerusalem in mount Moriah, where [the Lord] appeared unto David his father; for which provision had been made in the Place of David, in the threshingfloor of Ornan the Jebusite. (2) And he began to build in the second day of the second month, in the fourth year of his reign. (3) Now these are the foundations which Solomon laid for the building of the house of God. The length by cubits after the ancient measure was threescore cubits, and the breadth twenty cubits. (4) And the porch that was before [the house], the length of it, according to the breadth of the house, was twenty cubits, and the height a hundred and twenty; and he overlaid it within with pure gold. (5) And the greater house he covered with cypress-wood, which he overlaid with fine gold, and wrought thereon palm-trees and chains. (6) And he garnished the house with precious stones for beauty; and the gold was gold of Parvaim. (7) He overlaid also the house, the beams, the thresholds, and the walls thereof, and the doors thereof, with gold; and graved cherubim on the walls. (8) And he made the most holy place; the length thereof, according to the breadth of the house, was twenty cubits, and the breadth thereof twenty cubits; and he overlaid it with fine gold, amounting to six hundred talents.

(א) וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית י"י בִּירוּשָׁלַ‍ִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אׇרְנָן הַיְבוּסִי. (ב) וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ. (ג) וְאֵלֶּה הוּסַד שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הָאֹרֶךְ אַמּוֹת בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה אַמּוֹת שִׁשִּׁים וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים. (ד) וְהָאוּלָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֹרֶךְ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהַגֹּבַהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַיְצַפֵּהוּ מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר. (ה) וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב וַיַּעַל עָלָיו תִּמֹרִים וְשַׁרְשְׁרֹת. (ו) וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם. (ז) וַיְחַף אֶת הַבַּיִת הַקֹּרוֹת הַסִּפִּים וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח כְּרוּבִים עַל הַקִּירוֹת. (ח) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אׇרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְרׇחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת.

Bavli Shabbat 30aבבלי שבת ל׳.

David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, forgive me for that sin in the matter of Bathsheba. He said to him: It is forgiven you. David said to Him: Show me a sign in my lifetime so that all will know that You have forgiven me. God said to him: In your lifetime I will not make it known that you were forgiven; however, in the lifetime of your son Solomon I will make it known. When Solomon built the Temple and sought to bring the Ark into the Holy of Holies, the gates clung together and could not be opened. Solomon uttered twenty-four songs of praise, as in his prayer there are twenty-four expressions of prayer, song, etc. (I Kings 8), and his prayer was not answered. He began and said: “Lift up your heads, O you gates, and be you lifted up, you everlasting doors; that the King of glory may come in” (Psalms 24:7). Immediately, the gates ran after him to swallow him, as they thought that in the words: “King of glory” he was referring to himself, and they said to him: “Who is the King of glory?” (Psalms 24:8). He said to them: “The Lord strong and mighty, the Lord mighty in battle” (Psalms 24:8). And he said again: “Lift up your heads, O you gates, yea, lift them up, you everlasting doors; that the King of glory may come in. Who then is the King of glory? The Lord of hosts; He is the King of glory. Selah” (Psalms 24:9–10), and he was not answered. When he said: “O Lord God, turn not away the face of Your anointed; remember the good deeds of David Your servant” (II Chronicles 6:42), he was immediately answered, and a fire descended from Heaven (II Chronicles 7:1). At that moment, the faces of all of David’s enemies turned dark like the charred bottom of a pot. And all of Israel knew that the Holy One, Blessed be He, forgave him for that sin.

אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה פתח ואמר {תהילים כ״ד:ז׳} שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה למיבלעיה אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה׳ עזוז וגבור חזר ואמר {תהילים כ״ד:ט׳} שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר {דברי הימים ב ו׳:מ״ב} ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב״ה על אותו עון.

Pesikta Rabbati 6פסיקתא רבתי ו׳

דבר אחר חזית איש מהיר במלאכתו זה שלמה באיזה מלאכה במלאכת בית המקדש אתה מוצא כשבנה ביתו הוא בונה אותו לשלש עשרה שנה וכשבנה בית המקדש הוא בנה אותו לשבע שנים ויהי מקץ עשרים שנה וגו׳ (מלכים א׳ ט״ז) וכן בשנה האחד עשר לירח בול וגו׳ (שם ו׳ ל״ח) ואת ביתו בנה שלמה (וגו׳) שלש עשרה שנה (שם ז׳ א׳) מי ששומע שבנה ביתו לשלש עשרה שנה וביתו של הקדוש ברוך הוא לשבע שנים סבור שמא ביתו גדול היה משל הקב״ה לאו אלא שנתעצל בביתו ובביתו של הקדוש ברוך הוא לא נתעצל ולא עוד אלא שהקדים כבודו של הקב״ה לכבודו לכך נתן אומר לאביו האתה תבנה הבית (שמואל ב׳ ז׳ ה׳) וכתב אחר לא אתה תבנה (דהי״א י״ז ד׳) אמר לו אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בהמ״ק ויאמר דוד אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון אלקים יושב בתוך היריעה (ש״ב ז׳ ב׳ דהי״א י״ז א׳) אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו ובשנה האחת עשרה לירח בול כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו וגו׳ (מלכים א׳ ו׳ ל״ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם ז׳ א׳) ולפי (שנזדרזת) [שנזדרז] במלאכת המקדש זכה להתייחד עם המלכים הצדיקים ולמה אמר רבי יהושע בן לוי ראוי היה שלמה להימנות עם שלשה מלכים וארבע הדיוטות שאין להם חלק לעוה״ב שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם י״א ד׳) ועל (שנזדווג) [שנזדרז] במקדש לא נתייחס עמהם שימנה עם אילו מלכים החשוכים ירבעם ואחאב ומנשה אלא זכה להתייחס עם מלכים הצדיקים.

Rashi Melakhim I 7:1-2רש״י מלכים א׳ ז׳:א׳-ב׳

(א) ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה – שבמלאכת גבוה נזדרז, ובשלו נתעצל, ובשבחו סיפר הכתוב. (ב) בית יער הלבנון – תרגם יונתן: בית מקירת מלכיא. וכרותות ארזים – קורות ארזים, לאורך הבית היה טור עמודים בקרקע, והכרותות מעמוד לעמוד.

R. Yosef Kara Melakhim I 7:1ר׳ יוסף קרא מלכים א׳ ז׳:א׳

ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה – שבמלאכת גבוה נזדרז ובמלאכת עצמו נתעצל ובשבחו סיפר הכתוב.

Radak Melakhim I 6:2רד״ק מלכים א׳ ו׳:ב׳

ששים אמה ארכו – כל הבית בין הדביר וההיכל כי ארבעים אמה היה ההיכל באורך והדביר עשרים אמה באורך וכן ברוחב במדת הבית מרובע היה הדביר. ושלשים אמה קומתו – ובדברי הימים והגובה מאה ועשרים והקרוב אלי בזה כי על האולם לבד אמר שהיה גבהו מאה ועשרים והגובה הזה היה לו עם העליות שעליו כי בספור מדות האולם אמר והגובה מאה ועשרים ועוד אמר שם על האולם וגנזיו ועליותיו ואם העליות היו על כל הבית כמו שנראה מדברי רבותינו ז״ל יהיה מה שאמר שם והגובה מאה ועשרים עם העליות שעל הבית והיה גבוה הבית מן הקרקע עד הספון שלשים אמה וגובה העליות תשעים אמה.

Radak Melakhim I 7:1-2רד״ק מלכים א׳ ז׳:א׳-ב׳

(א) שלש עשרה שנה – שלש עשרה שנה אחר כלות בית ה׳ התעסק בבנין ביתו וי״מ כי לא נתעסק בבנין ביתו אלא שתי שנים ופי׳ שלש עשרה שנה עד תום שלשה עשרה שנה למלכותו ולפירוש זה יקשה מה שאמר למטה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שתי הבתים נראה כי עשרים שנה הוציא בין שני הבתים שבע בבית ה׳ ושלשה עשר בביתו ויוכלו לתרץ כי פי׳ אחד ועשרים שנה למלכותו שבע שנים אחר השלמת הבתים נתן הערים לחירם ואף על פי שחירם נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לבנין הבתים לא נתן הוא לחירם אלה הערים אלא מקצה עשרים שנה למלכותו. (ב) בית יער הלבנון – תרגום יונתן בית מקרת מלכיא נראה כי מנהג המלכים היה בזמן ההוא לבנות בית ביער להתקרר שם בימי הקיץ ושלמה בנה ביער שהיה ידוע בארץ ישראל נקרא לבנון ובנה הבית הזה מעצים כותליו וקירויו ובנה אותו על ארבע טורי עמודי ארזים על ארבע פנות הבית ומעמוד לעמוד כרותות ארזים שהם קירות גדולות הנקראים מרישי׳ בדברי רז״ל. ויונתן תרגם כרותות קרנתהון.

Ralbag Melakhim I Toalot 6:38רלב״ג מלכים א׳ תועלות ו׳:ל״ח

(לז-לח) התשעה עשר הוא להודיע שהוא ראוי שיעשה האדם מלאכת השם וחפצו בזריזות נפלא יותר מזריזותו על חפציו הלא תראה כי שלמה המלך עשה את בית ה׳ בשבע שנים וביתו עשה בשלש עשרה שנה.

Abarbanel Melakhim I 7:1אברבנאל מלכים א׳ ז׳:א'

(א) ואמר אחרי זה ואת ביתו בנה שלמה, להגיד שלא שם כ"כ חריצות בבנין ביתו, כי הנה עברו י"ג שנה בבנינו, בהיות בנין בית ה' גדול מאד ממנו וכליו לאין שעור.

Metzudat David Melakhim I 7:1-2מצודת דוד מלכים א׳ ז׳:א׳-ב׳

(א) שלש עשרה שנה – לימד בכאן שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מביתו. ויכל וגו׳ – רוצה לומר: עם ששהה בה י״ג שנה, לא קץ בטורח הבנין, עד כלותו את כלו. (ב) בית יער הלבנון – כן היה נקרא, כי לפי רוב העמודים שעמדו בה, היה נראה כיער המרובה באילנות או, שבנהו במקום יער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות להם בית ביער, להתקרר שם בימי הקיץ, ועשויה היא בחלונות מרובים, להכניס שם האויר. על ארבעה טורי עמודי ארזים – והשורות ההם עמדו לרוחב הבית, והיה נחלק להם האורך לשלשה חלקים שווים, אבל לאורך הבית היה כתלים ממש, כדרך הבנין. וכרותות ארזים – ארזים מחוטבים, השכיבו על העמודים ההם, לחברם יחד לבל יהיו זזים ממקום עמדם.