Bereshit 15 – One Prophecy or Two/5

EN/HEע/E

Relationship Between the Sections of Bereshit 15

Sources

Bereshit 11:27-32בראשית י"א:כ"ז-ל"ב

(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט. (כח) וַיָּמׇת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. (כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה. (ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמׇת תֶּרַח בְּחָרָן.

Bereshit 12:1-5בראשית י"ב:א'-ה'

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. (ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו י"י וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כׇּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.

Bereshit 15בראשית ט"ו

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר י"י אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. (ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (ד) וְהִנֵּה דְבַר י"י אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (ו) וְהֶאֱמִן בַּי"י וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. (ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי י"י אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. (י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כׇּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. (יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. (יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. (יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת י"י אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. (יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. (כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. (כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.

Shemot 12:40-41שמות י"ב:מ'-מ"א

(מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת י"י מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Yechezkel 8:1-4יחזקאל ח':א'-ד'

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יֱהֹוִה. (ב) וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מׇתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמׇּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה. (ג) וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלַ‍ְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה. (ד) וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה.

Daniel 8:15-18דניאל ח':ט"ו-י"ח

(טו) וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר. (טז) וָאֶשְׁמַע קוֹל אָדָם בֵּין אוּלָי וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה. (יז) וַיָּבֹא אֵצֶל עׇמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל פָּנָי וַיֹּאמֶר אֵלַי הָבֵן בֶּן אָדָם כִּי לְעֶת קֵץ הֶחָזוֹן. (יח) וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל פָּנַי אָרְצָה וַיִּגַּע בִּי וַיַּעֲמִידֵנִי עַל עׇמְדִי.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo 14מכילתא דרבי ישמעאל בא י"ד

ומושב בני ישראל וגו'. כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג). כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים.

Seder Olam Rabbah 1סדר עולם רבה א'

אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שנה...  אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה שנאמר (שמות י"ב מ"א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו'. לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר (בראשית י"ב ד') ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן י"ב שנה עבדו את כדרלעומר וי"ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר שנאמר (שם ט"ז ג) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגומר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגומר. וכתיב (שם ט"ז ט"ז) ואברם בן פ' שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל נמצא ישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה. נמצא מן הפלגה ועד שנולד אבינו יצחק נ"ב שנה ישיבתה של סדום נ"א שנה מהן שלוה והשקט הי' לה ולבנותיה כ"ו שנה.

Seder Olam Rabbah 3סדר עולם רבה ג'

נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ידוע תדע כי כי גר יהי' זרעך וגו'. (שם ט"ו י"ג) ואי זה זרע יצחק שנאמר (שם כ"א י"ב) כי ביצחק יקרא לך זרע וביצחק הוא או' (שם כ"ה כ"ו) בן ס' שנה בלדת אותם ואבינו יעקב אמר לפרעה (שם מ"ז ט) ימי שני מגורי ק"ל שנה וגו' הרי ק"ץ נשתיירו שם ר"י שנים סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד שנאמר (איוב מ"ב) ויחי איוב אחרי זאת ק"מ שנה ואומר (שם) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה נמצאת או' כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת או יכול כל ת' שנה היו ישראל במצרים והלא קהת מיורדי מצרים הי' וכתיב (שמות ו') ושני חיי קהת קל"ג שנה ושני חיי עמרם קל"ז שנה (שם) ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה אלא מה ת"ל ועבדום וענו אותם ת' שנה (בראשית ט"ו) ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ת' שנה ועבדום אלו ימי השעבוד וענו אותם אלו ימי העינוי וכולם ת' שנה. וימת יוסף וכל אחיו. (שמות א') יוסף מת בן ק"י שנה אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי וכל זמן שהי' לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים שנאמר (שם) וימת יוסף וכל אחיו ויקם מלך חדש וגו'. ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם. מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה. ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ויקם מלך חדש וגו' נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות מפ"ו שנים כשנותיה של מרים ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים שנאמר (שם ה') ויפץ העם וגו' אימתי דרכו של תבן באייר והם יצאו בניסן. לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש.

Baraita of 32 Middot, Middah 32ברייתא דל"ב מידות, מידה ל"ב

ממוקדם ומאוחר שבפרשיות, כיצד? ויאמר ה' אליו קחה לי עגלה משולשת (בראשית ט"ו), אימתי נאמרה פרשה זו אחר מלחמת המלכים, והמעשה הזה היה קודם שיצא אברהם חמש שנים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה (שמות י"ב) ואמר ר' יוסי אי אתה מוצא חשבון זה אלא משבעים שנה לאברהם שנגזרה גזירה על ענין בברית בין הבתרים, הא למדת שגזרת ענין בין הבתרים היה חמש שנים קודם יציאת אברהם מחרן ונכתבה מאוחרת.

Bavli Avodah Zarah 9aבבלי עבודה זרה ט'.

אלא  (בראשית יב-ה) מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה כמה בצרן מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין.

Bereshit Rabbah 46:2בראשית רבה מ"ו:ב'

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם (קהלת ג, א), זְמַן הָיָה לוֹ לְאַבְרָהָם אֵימָתַי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, כו): בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. זְמַן הָיָה לָהֶם לְבָנָיו שֶׁנִּמּוֹלוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד בְּמִצְרַיִם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ה): כִּי מֻלִּים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וגו', וְיִמּוֹל בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה כְּשֶׁהִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹא לִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי הַגֵּרִים. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לִמּוֹל בֶּן שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה שָׁנָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בֵּין הַבְּתָרִים. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא יִצְחָק מִטִפָּה קְדוֹשָׁה. וְיִמּוֹל בֶּן שְׁמוֹנִים וְשִׁשָּׁה שָׁנִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ קִנָּמוֹן אֲנִי מַעֲמִיד בָּעוֹלָם, מַה קִּנָּמוֹן הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה מְזַבְּלוֹ וּמְעַדְרוֹ הוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ מִשֶּׁנִּצְרַר דָּמוֹ, מִשֶּׁבָּטַל יִצְרוֹ, מִשֶּׁבָּטְלָה תַּאֲוָתוֹ, מִשֶּׁנִּקְשַׁר דָּמוֹ, אָמַר אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

Tanchuma (Buber) Chayyei Sarah 6תנחומא (בובר) חיי שרה ו'

וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד), מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 11:31ר' סעדיה גאון תפסיר בראשית י"א:ל"א

ואמר ויקח תרח את אברם בנו (ולא הדכיר) את הסיבה, והזכיר את הסיבה בבא אחרי כן. ואדם אחד קשה ההשגה, ראינהו שואל ואומר: "אם תרח ואברם ויתר בני ביתו... ויצאו מבבל ללכת לארץ כנען מאליהם... שלא בצווי אלהים, עד שהגיע לחרן, איך אמר לאברם בחרן לצאת לארץ כנען, והם הלא יצאו כבר מאליהם!" והוא ראה אמנם מה שאמר ה' לאברם: "מארצך וממולדתך" וג' ובדומה לזה נאמר לו בחרן ושכח שחרן אינו ארצו ולא מולדתו ולא בית אביו והוא שוגה בכל זה. ואנו אומרים שבראשונה אמר ה' אל אברהם "לך לך" וג' בעודו בכותי רבא, ומשום כך יצאו הוא ותרח אביו וכל אשר עמהם. אבל הזכיר את המעשה לפני סיבתו (הצו האלהי). ועוד אנו אומרים שזה כמו שהשלימה התורה את התולדות של כל אחד מתשעה הדורות טרם שהתחיל תולדות בנו... וכזאת עשתה  בענין תרח, מרצון להשלים את (תולדות) חייו לפני שהזכירה דבר מתולדות אברם. ומפני שמת תרח שלא בארצו הוצרכה להודיע לנו על נסיעותיו, וקצרה והזכירה את יציאתו ולא פירשה את הסיבה, עד שאמרה "ויבאו עד חרן" וג' והגיעה בזמן עד ששים שנה אחרי יציאת אברם מחרן. ואחרי שסיימה פרשת תרח כולה פירשה לנו סיבת יציאתו ויציאת אברם עמו, ואמר הסיבה לכך היתה אמירת ה' אל אברם "לך לך" ולפיכך... מה שתרגמתי בדבר זה הוא הכי טוב, כי הוא מקשרו עם מה שקדם לו.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 15:13ר' סעדיה גאון תפסיר בראשית ט"ו:י"ג

… ואין מבני יעקב מי שהאריך ימים יותר מלוי. ותגרע את הקי"ז שנים עד שתגיע לשמונים. וכשנביא בחשבון את השנים שכל אחד מהם חי עם אביו, ונכניס את השנים של זה עם זה, יתקיים לנו התאריך של ר"י שנים. ואשר לארבע מאות שנים, לא כולן היו של ענוי, ואף לא של עבדות, אלא כל שלושת דברים, גרות עבדות וענוי, בכולן יחד היו ת' שנה. ככ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. גרות ועבדות ועינוי, כולן יחד ת' שנה. וזה כמי שאומר: הייתי בבגדאד וכופה ובצרה עשרים שנה. ואפשר שהיה י"ב במקום אחד, שבע במקום אחד ואחת במקום אחר. וכן, "כי גר" - ת' שנים, "ועבדום" - ר"י, "וענו אותם" - פ' שנים. והתאריך הזה נופל על בניו בלבד, ככ': "יהיה זרעך". ולפיכך הוא נחשב מלידת יצחק. ואשר לת"ל שנים, הנסיעות של אברהם נכללות בהן והן השלושים שהזכרנון בפרשת ויקח תרח את אברהם בנו. כי לא נאמר שם, "זרע אברהם", אלא: "ומושב בני ישראל" וישראל הוא יעקב. וכשאומרים: בני פלוני, זה חל על בניו ועל משפחתו, כגון ואלה בני המדינה. והרי זה נופל על (כל) המשפחה (של בני ישראל). ואברהם בכלל בני ישראל. ובאומרו: "אשר ישבו במצרים", רצונו: מחוז מצרים, ומה שהוא תחת שלטונו, מכל הארצות, עד נהר פרת שלפעמים היה שייך למצרים ככ' "ולא הוסיף מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת" וג'. וזה הוא באור קץ (גלות) מצרים.

R. Saadia Gaon HaEmunot VeHaDeot 8:4ר' סעדיה גאון האמונות והדעות ח':ד'

ואבאר את זה ואומר, מקום הספק בשעבוד מצרים הוא זמן ארבע מאות שנה גרות זרע אברהם וכניעתם ועבדותם כאמרו ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה משנולד יצחק, וזמן ארבע ושלשים שנה נכללו בהם גרות אברהם שלשים שנה, כי יציאת אברהם מחרן לארץ ישראל מפורשת, ויציאתו מכותה לחרן אינו מפורש, ויהיו השלשים שנה מסעות אברהם, כאמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל היאך נקרא אברהם בני ישראל, והיאך נעשו חרן וארץ ישראל קרוים מצרים, יש לזה כמה פירושים שאין זה המקום להזכירם. ועם זאת הרי כל זמן ישיבתם במצרים מאתים ועשר שנים, ולא יוכל שום אדם לחשוב שהם ישבו ארבע מאות שנה, כי ימנעוהו מכך ימי חיי קהת ועמרם ומשה, ואין זה מקום ביאורו. נמצא שהם שלשה זמנים, ארבע מאות שנה, וארבע מאות ושלשים שנה, ומאתים ועשר שנים.

Rashi Bereshit 14:4-5רש"י בראשית י"ד:ד'-ה'

(ד) שתים עשרה שנה עבדו – חמשה מלכים הללו את כדרלעומר. (ה) ובארבע עשרה שנה – למרדן, בא כדרלעומר' לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעבי הקורה.

Rashi Bereshit 15:1,3,6, 13רש"י בראשית ט"ו:א',ג',ו',י"ג

(א) אחר הדברים האלה – כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מפלג אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקתי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן הענש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד. (ג) הן לי לא נתת זרע – ומה תועלת בכל אשר תתן לי. (ו) והאמין בה' – לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירשת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע. ויחשבה לו צדקה – הקדוש ברוך הוא חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקימו בה, אמר לו הקדוש ברוך הוא בזכות הקרבנות. (יג) כי גר יהיה זרעך – משנלד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנלד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה. בארץ לא להם – לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנלד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו.

Rashi Shemot 12:40רש"י שמות י"ב:מ'

אשר ישבו במצרים – אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם. שלשים שנה וארבע מאות שנה – בין הכל משנלד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה משהיה לו זרע לאברהם נתקים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנלד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפלו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנלד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך.

Rashbam MS Oxford 271/8רשב"ם כ"י אוקספורד 271/8

ויאמר אליו אני י"י – זאת הפרש' מכאן ואילך הית' ביום, כדכתי' ויהי השמש לבא, ונסמכה הנה לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם ופר' שעד כאן הית' בלילה כדכתי' וספר את הככבי'.

Rashbam Bereshit 22:1רשב"ם בראשית כ"ב:א'

ויהי אחר הדברים האלה – כל מקום שנאמר: אחר הדברים האלה מחובר אל הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה שהרג אברם המלכים אמר לו הקב"ה: אל תירא אברם מן האומות. ויהי אחר הדברים האלה, שנולד יצחק ויוגד לאברהם לאמר כו' ובתואל ילד את רבקה. וכן אחר הדברים האלה שהגיד מרדכי על בגתן ותרש גדל המלך אחשורוש את המן שרצה להרוג את מרדכי והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב"ה על זאת...

Rashbam Shemot 12:40-41רשב"ם שמות י"ב:מ'-מ"א

(מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי כן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים, והארבע מאות של גר יהיה זרעך התחילו מיצחק, כמו שפירשתי הכל בפרשת בין הבתרים. (מא) ויהי מקץ שלשים – של ברית בתרים וארבע מאות שנה של לידת יצחק. ויהי בעצם היום הזה וגו' – ומ"מ במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ארבע מאות ושלשים.

R. Shemuel (Rashbam?) Ms. Farma 2342/1ר' שמואל (רשב"ם?) כ"י פרמא 2342/1

אחרי כן ראיתי ביסודי דרבינו שמואל:דוודאי לא היה אלא בן שבעים בברית בין הבתרים, וא'ע'ג' דפרשת בין הבתרים כתובה אחר מחזה דאחר הדברים האלה, שהוא מיד אחר כיבוש המלכים, אין מוקדם ומואחר בתורה, דברית בין הבתרים קדם לכיבוש המלכים ארבע שנים, וכן מוכח בסדר עולם. וראיה לדבר דאמ' פ'ק' דשבת עד שבא אברהם וקראו י"י אלהי במה אדע ולא מייתי קרא די"י אלהים מה תתן לי וגו' שכת' בפרש' קודם, אלא שמא' שהוא מאוחר.

Ibn Ezra Bereshit 11:29אבן עזרא בראשית י"א:כ"ט

והזכיר שם אשת נחור – להודיע יחוס רבקה ורחל ולאה. וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה ואם קבלה נקבל. והאומרים כי אברהם הי' עקר ולא שרה אמרו הפך הכתוב והעד ישמעאל בנו. ובני קטורה. והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם. ואלו היה כן היה הכתוב אומר ויקח תרח את אברהם בנו ושרי בתו אשת אברם בנו ג"כ אלו היתה אחות לוט היה הכתוב אומר ואת שרי בת בנו כאשר כאשר כתב על לוט ויתכן שנחור בנו הלך בתחלה אל חרן או בא אחר אביו והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר השם לאברם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח. וכמוהו בתורה בא' לחדש השני בשנה השנית ואחר כן בחדש הראשון בשנה השנית והעד שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם וימת ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

Ibn Ezra Bereshit 12:1אבן עזרא בראשית י"ב:א'

לך לך – השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר אשר אראך – גלה לו הסוד כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען. או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.

Ibn Ezra Bereshit 15:1,7,12-13,17אבן עזרא בראשית ט"ו:א', ז', י"ב-י"ג, י"ז

(א) במחזה – במראות הנבואה. וטעם אנכי מגן לך – אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי. (ז) אשר הוצאתיך מאור כשדי' – לעד כי פרש' לך לך נאמר' שם כאשר פירשתיו. ולא נאמר בחרן. ואברהם האמין בשם כי בנו יירשנו. ועל ירושת הארץ בקש אות כאשר עשה גדעון ועוד כי טעם שבועת השם שיהיה הדבר בלא תנאי. כי כלל כל נבואות הם על תנאי. והנה לא חטא אברהם בעבור שבקש לכרות אתו ברית. (יב) ויהי השמש לבא – זה לנו לאות כי ויקח לו את כל אלה ביום אחר שהקיץ ממחזה הנבואה. (יג) כי גר יהיה זרעך – נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן וטעם גר. כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת. ארבע מאות שנה – עד סוף זה הקץ מהיום. (יז) ויהי השמש באה – בתחלה עודנה לא כאה. וכן כתוב לבוא. ועלטה – חשך. וריעו ביחזקאל והטעם כי הלילה מעונן. או פירושו אחר בוא האור. הנראה בעבים. והנה תנור עשן – כדמות תנור העולה עשן ממנו ובתוכו לפיד אש. בין הגזרים – בין הבתרים וזאת היא השבועה. וכן העגל אשר כרתו לשנים על כן כתוב אחרי זאת ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית.

Ibn Ezra Bereshit 24:4אבן עזרא בראשית כ"ד:ד'

כי אל ארצי – זאת חרן שדר שם. מולדתי – אור כשדים.

Ibn Ezra Long Commentary Shemot 12:40אבן עזרא הפירוש הארוך שמות י"ב:מ'

ומושב בני ישראל – חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר מקצתם. ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום. ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה גם לא נשלמה מלכות בית דוד. ומפרשים אמרו כי זה חשבון מיום שבת הארון בקרית יערים. וכתוב ויהי בשלשים שנה. יש אומרים בן שלשים שנה נתנבא. ויש אומרים ליובל. ויש אומרים למציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן ואני לא ידעתי כי הם סברות בלא יסוד ומשענת. וכתוב ובעוד ששים וחמש שנה. וזו הנבואה היתה בימי אחז ומלכותו היתה שש עשרה שנה. ובשנת שש לחזקיה בנו גלתה שומרון. ע"כ הוצרכו המפרשים לומר כי תחלת ששים וחמש שנה מיום שנבא עמום. וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואחרים אמרו משנת הרעש. וכאשר חפשנו שנות שבא ישראל במצרים בימי יוסף ואחיו. הנה לא יגיעו מספר ימי הכתוב כי אין ספק כי קהת מיורדי מצרים היה ונחשוב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו גם עמרם הוליד משה בסוף ימיו והנה מספר חייהם מאתים ושבעים שנה ומשה בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים והנה הכל ג' מאות ונו"ן שנה הנה חסרו לנו שמונים. והזקנים הוסיפו אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. כי ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אינו דבק עם וענו. רק עם יהיה זרעך. וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת מיום הראשון עד יום השביעי. ואחר שמצאנו כתוב שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה. ידענו כי חשבון מושב בני ישראל תלוי בקץ אברהם. הוצרך בעל סדר עולם לומר כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן. והוצרכו המפרשים לומר כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת. אבל אחר זה נאמרה. ואין צורך לכל זה רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק. ואלה השלשים שנה הנוספים מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים ובא עם אביו אל חרן כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים ובא אל ארץ כנען והוא בן חמש ושבעים שנה ולא שב אל חרן. והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו כי הוא העיקר כי לו נתנה ארץ הכנעני. ויהיה פסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה. והנה פי' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שהיו גרים שם. גם אבותיהם היו גרים. ככתוב כמעט וגרים בה. ואברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם. שלשים שנה וארבע מאות שנה – מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו.

Ibn Ezra Short Commentary Shemot 12:40אבן עזרא הפירוש הקצר שמות י"ב:מ'

ומושב בני ישראל - תרגמו הזקנים, אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. ויש או' כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכים ראיה. והגאון אמר כי פירושו עד סוף שלושים וארבע מאות שנה. וזה החשבון מיום צאת אברהם מאור כשדים. ואנחנו נדע באמת כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר. וזה לנו האות: כי הנה קהת מיורדי מצרים היה. ואם חשבנו שהיה בן חדש ויהיה אחיו מררי מאם אחרת, ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשעת מותו, גם כן עמרם עם משה. והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו, יח). ושני עמרם מאה ושבע ושלשים (שם שם, כ). ומשה בן שמונים שנה והנה חסרו שמונים. וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות. והנה אמר הנביא: ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים (ישעיה ז, ח). וזה היה במלכות אחז. ואם נאמר כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת, הנה כל מלכות אחז שש עשרה (מ"ב טז, ב). ובשנת שש לחזקיה (שם יח, י) גלתה שומרון. ותחלת החשבון היה מיום הרעש (עמוס א, א). ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבות. ולא ארצה להאריך, כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים (ב"ר צא, ב) כן הוא, ודי לנו העתקתם, כי היא הראיה הגמורה, ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם מיום צאתו מארצו. וכן הפי' שאמר השם לאברהם אבינו ארבע מאות שנה עד סוף ארבע מאות מהיום (בראשית טו, יג). וזה הפירוש של הגאון נכון הוא.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 12:1ר' יוסף בכור שור בראשית י"ב:א'

(א-ב) לך לך – רמז לו כי מאה שנה יחיה עדיין, כמניין לך לך, כי מאה שבעים וחמש חיה, והוא בן שבעים וחמש בצאתו מחרן, ולפי הפשט: תיקון לשון בעלמא, ואינו משמש כלום, כמו "עשה לך תיבת עצי גופר" (בר' ו,יד), וכמו "קח לך" (שם, כא), וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון. מארצך וממולדתך – אע"פ שלא היה שם, שכבר בא לחרן, אמר לו: סלק עצמך לגמרי משם, שלא יהא עוד דעתך לחזור, ומבית אביך שאתה עתה שם, ואל יחוס עיניך על ירושתך ולא על שאתה נכרי שם, שלא יכירוך שם בני אדם, כי אני אברכך ואתן לך הרבה מאד מירושתך. ואגדלה שמך – שיצא שמך וטבעך והייתה נודע וניכר לכל. והיה ברכה – זהו כלל – שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה, כמו "והיית ברכה בקרב הארץ" (ראה יש' יט,כד) – כלומר: קיבוץ ברכה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 15:1-8, 12ר' יוסף בכור שור בראשית ט"ו:א'-ח', י"ב

(א) במחזה – כמו בחלום, כי עדיין היה יום, כמו שהוא אומר כאן "ויהי השמש לבוא" (להלן,יב). אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד – שני דברים היה ירא, ועל שניהם הבטיחו: הוא היה ירא שמא יהיו לו שונאים על אותן מלכים שהרג, לכך אמר לו: אנכי מגן לך, והיה ירא שמא יענש עליהם, אמר לו: לא דייך שלא תיענש, אלא שכרך הרבה מאוד שנלחמת באויבי ה'. (ב-ד) מה תתן לי – כלומר: מה מועיל לי מה שתתן לי וירשוהו אחרים, ואעפ"י שאמר לו הקדוש ברוך הוא כמה פעמים "לזרעך אתן את הארץ הזאת" היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא 'זרעו', ואליעזר שבא מארם, דדמשק מארץ ארם, שמא היה קרובו, ולפיכך פירש לו כאן: כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך. (ה) ויוצא אותו החוצה – והראה לו הכוכבים ביום. (ו) והאמין בה', ויחשביה אברהם להקדוש ברוך הוא צדקה – שצדקה עשה עמו שהבטיחו שיוצא מחלציו יירש הארץ. ויש מפרשים שהקדוש ברוך הוא חישב לאברהם צדקה על שהאמינו, ואין נראה לי, כי מי לא יאמין באל הנאמן. (ח) במה אדע כי אירשנה – אין לומר ששאל אות להקדוש ברוך הוא, שכבר האמין, ועוד מה אות נתן לו, תחילה אמר לו, ולבסוף אמר לו כמו כך, אלא במה אידע כי אירשנה – כלומר: יודע אני שאירשנה, אלא במה אירשנה, באיזה זמן ובאיזה דור ומתי יהיה, וכמה אירש ממנה, כמו שאומר באחאב, שאמר לו הנביא "הראית... כל ההמון... הנני נתנו בידך... ויאמר לו אחאב במי" – על ידי מי אנצח, וכן כאן: על ידי מה ובאיזה עיניין תבא הירושה. (יב) ותרדימה נפלה על אברם – מאימת השכינה שבאה לעבור בין הבתרים.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:40ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:מ'

(מ) שלשים שנה וארבע מאות שנה – מ'בין הבתרים' (בר' טו) היה מונה, שהיה שלשים שנה קודם שנולד יצחק, וגזירת "ארבע מאות" (בר' טו,יג) – משנולד יצחק, כדכתיב "כי גר יהיה זרעך" – משעה שיהיה זרעך, ואע"פ שלא עמדו במצרים רק מאתים ועשר, מכל מקום הכל נקרא על שם מצרים, משום דעיקר הגלות היה במצרים. ואף על גב דכתיב "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בר' יב,ד), ואחר כך היה 'בין הבתרים', אם כן יותר משבעים וחמש היה לאברהם 'בין הבתרים', ומפרש ב'סדר עולם' (סע"ר א), כי קודם שהיה בן שבעים יצא מחרן תחילה, וכשהיה בן שבעים נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בין הבתרים, וחזר לחרן ועשה שם חמש שנים, ואחר כך יצא פעם שנייה, וזהו שכתוב "ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן". ולפי הפשט הוא מונה מיציאתו מארם תחילה ובא לחרן עם תרח אביו, שזה היה תחילת גלותו, ואז היה בן שבעים שנה, ועמד בחרן חמש שנים ויצא – כתיב "ואברם בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן", ואחר כך נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בין הבתרים, והיה לו יותר משבעים שנה כסדר המקראות, אבל זה הפסוק אינו מונה מ'בין הבתרים', אלא מתחילת גלותו, שבא לחרן. וכן מנו בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם הקץ, כמו שאומר התרגום של יונתן בן עוזיאל, ומנו (כוונתו: ארבע מאות) משיצא מארם, והיה להם למנות משנולד יצחק. ולדברי רבותינו (שמ"ר כ,יא), היה להם למנות (כוונתו: ארבע מאות ושלושים) מ'בין הבתרים' [הגה"ה].

Rambam Moreh Nevukhim 2:46רמב"ם מורה נבוכים ב':מ"ו

מפרט אחד מביאים ראיה על כלל פרטי המין, ויודעים שזאת צורת כל פרט ממנו. בדברים אלה כוונתי שמצורה אחת מצורות המסרים של הנביאים מביאים ראיה על כל המסרים שבאותו מין. לאחר הקדמה זאת דע שכמו שאדם רואה בשינה שהוא נסע לעיר פלונית, והתחתן שם, ושהה שם זמן-מה, ונולד לו ילד, וקרא לו בשם פלוני, והיה מצבו ועניינו כזה וכזה - כן המשלים הנבואיים האלה הנראים או הנעשים במראה הנבואה, לרבות מעשים שהמשל ההוא מצריך, ודברים שהנביא עושה, ותקופות זמן הנזכרות בין מעשה למעשה על-פי המשל, ומעברים ממקום למקום - כל אלה הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשים מציאותיים של החושים החיצוניים. חלק מהם נזכר בספרי הנבואה בצורה סתמית, כי משעה שידוע שכל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור בשעת הזכרת כל פרט של המשל ולומר שהיה במראה הנבואה. כמו שהנביא אומר: ויאמר ה' אלי ואינו צריך לומר שזה היה בחלום. משום כך ההמון חשב שהמעשים, המעברים, השאלות והתשובות האלה היו כולם במצב של השגת החושים, ולא במראה הנבואה.

Radak Bereshit 11:31רד"ק בראשית י"א:ל"א

ויקח תרח – אחר שאמר האל לאברם לך לך, ואמר אברם לתרח אביו בשם האל, כי האל צוהו לצאת מן הארץ נתרצה לדבר בנו ויצא עמו ואחר שנתרצה לצאת תלה עיקר המעשה בו כי הוא האב והיוצאים בנים לו, ונחר לא רצה לצאת מן הארץ ההיא ולקח תרח לוט עמו לפי שלא היה לו אביו חי והיה סמיך עליו ולקחו עמו שיהיה עמו כאשר יהיה שם. ויצאו אתם – כאן תלה היציאה באברם כי הוא היה עיקר כי לו היה הציווי (ובאמת אשתו עמו) ויצאו תרח ובן בנו ועבדיהם ושפתותיהם עם אברם ואשתו; וזהו שאמר אתם. ללכת ארצה כנען – והנה האל לא אמר לאברם שילך לארץ כנען אלא אל הארץ אשר אראך, אלא שבצאת אברם מאור כשדים ומן הארץ ההיא שהיא ארץ ארם יפגע תחלה בארץ כנען וידע אברם כי בהיותו בארץ כנען יאמר לו האל אם היא הארץ אשר אמר לו או אחרת. וישבו שם – כי תרח אע"פ שיצא ללכת ארצה כנען, כשהגיע לחרן לא מצא בלבו לצאת מארצו לגמרי וישב בחרן שהיא על הספר וקרובה לארץ כנען, כדי שיהיה קרוב לאברם, וישב שם עד שמת ואברם הלך לו לארץ כנען במצות האל עליו. ומה שאמר אשת אברם בנו אחר שאמר ואת שרי כלתו, כי באהבה וברצון יצאה מן הארץ עם בעלה לעשות רצון האל לא שהכריחה בעלה אלא בכל לבה הלכה אחר בעלה אל המקום אשר אמר לו האל אע"פ שלא ידעה הארץ ההיא הטובה היא אם רעה, כי אשת אברם היתה באמונה האל להאמין כל אשר יאמר לה בשם האל ולעשות רצונו.

Radak Bereshit 12:1רד"ק בראשית י"ב:א'

ויאמר ה' אל אברם, ויאמר, פירושו וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים ועל פיו יצא כמו שאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן. ומה שאמר לך לך, כן הוא מנהג הלשון כמו, וילך לו (שמות י"ח) אלכה לי (ירמיה ה') אשובה לי (במדבר כ"ב ל"ד) קחו לכם (מ"ה י"ט) והדומים להם. מארצך – כי קשה לאדם לצאת מארצו אשר גר שם ימים רבים כל שכן אם נולד שם, זהו שאמר וממולדתך – כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו וילך לו אל ארץ לא ידע תמול שלשום זהו שאמר מבית אביך. אל הארץ אשר אראך – ואלו אמר לו אל ארץ כארצך טובה או טובה ממנה לא היה כל כך קשה, אבל אמר אל הארץ אשר אראך ולא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חבתו של אברהם אבינו שכל אלה הדברים קשים לאדם והכל קבל מאהבה לעשות רצון האל.

Radak Bereshit 15:1-9, 12-13רד"ק בראשית ט"ו:א'-ט', י"ב-י"ג

(א) במחזה – אמר הנה במחזה מה שלא אמר בכל דבר אשר דבר עמו עד הנה לפי שהראהו בנבואה הזאת מעשה לא דבור לבד, כמו יציאתו החוצה וספירת הכוכבים ודבר הבתרים. אל תירא – ביו"ד, אל תירא מהמלכים אשר נצחת שמא יבאו אחרים עליך, אל תירא מהם כי אנכי מגן לך – מהם ומאחרים שלא יוכלו להרע לך; ועל הבטחון הגדול הזה אשר בטחת. שכרך הרבה מאד – בזה ובבא, זהו הרבה בעולם הזה ומאד לעולם הבא. (ב) ...מה תתן לי – לא שאלו על שכר העולם הבא כי ידע כי שכר טוב יהיה לצדיקים לעולם הנשמות שהוא העולם הבא, אבל שאלו על שכר העולם הזה, כי מה תועיל לו כל הטובה ההיא והעושר הגדול שנתן לו ומחר ימות ויאכלו זרים חילו ויגיעו, כי לא היה לו בן למי יניחנו. ערירי כתרגם – ואם יירשני בן ביתי מה תהיה תקנתי כי הוא אינו זרעי אע"פ שהוא עבדי ועושה מצותי לרצוני, ואתה אמרת לי לך ולזרעך אתננה. ובן משק ביתי – היוצא ונכנס בביתי. הוא דמשק אליעזר, והוא יורשני אם לא יהי לי בן משק...  ור"ל אלו היה יורשיו אחד מבני משפחתו לא היה רע כל כך, אלא איש מדמשק יירש אותי זה רע מאד, לפיכך שנה בדבר עוד ואמר. ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, ואתה אמרת לי ואעשך לגוי גדול ושמתי את זרעך כעפר הארץ. וכאשר אמר אברם לאל יתברך כל זה לא שחשב שישקר לו בהבטחתו חלילה, אלא חשב אחת משתים, או שחטא לאל אחר הבטחתו שתאבד ממנו ההבטחה בענש החטא, או שחשב כי הזרע שאמר לו יהיה אחד מבני משפחתו שהוא חשוב כזרעו וכן ודובר שלום לכל זרעו (סוף אסתר) שר"ל לכל בני משכחתו או הגדל עמו. (ג) ...ובן ביתי, שהוא חשוב לו כזרעו כמו אליעזר שהיה מושל בכל אשר לו לפיכך אמר לו הן לי לא נתתה זרע כלומר אם לא יהיה מגופי לא אחשב מתנה זאת שנתת לי לטובה, ומעת שהבטחתני לא נפקדה אשתי ומה תוקתי בעולם הזה שיהיה בן ביתי יורש אותי. (ד) והנה דבר ה', היה לו דבר ה' לענותו על אשר שאל לאמר לא יירשך זה בן ביתך, כי אם אשר יצא ממעיך, ולא תטעה במה שאמרתי לך ולזרעך כי לא אמרתי אלא על זרעך ממש שיצאו ממעיך, וכל אשר בתוך הגוף נקרא מעים, וכאן כיון על כל הזרע, וכן וצאצאי מעיך (ישעיה מ"ח). (ה) ויוצא אתו החוצה – באהלו באה לו הנבואה והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את הכוכבים, וכן ותבא אתי ירושלימה במראת אלהים (ויחזקאל ח' ג') ומתחלה אמר לו שיהיו כעפר הארץ ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים והכל דרך הפלגה, כמו שכתבנו, וגם כתבנו הדרש. ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף כשיהיו ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלט בהם יד אדם עוד, ויהיו באורם לעולם. ובב"ר, ויוצא אותו, אמר לו צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שרי אינה יולדה שרה יולדה, ר"ל מעת שאשנה שמכם תולידו. וכן היה. (ו) והאמין בה', מחחלה היה גם כן מאמין בה' אלא שהיה מסתפק במה שאמרנו; ועכשיו כשפירש לו ואמר לו ממעיך והראהו המשל בעיניו והראה לו הכוכבים במראה הנבואה האמין בו האמנה גמורה בלא שום ספק. ויחשבה לו צדקה – ההאמנה הגמורה שהאמין חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת. ואעפ"כ האמין. (ז) ויאמר אליו – אמר לו עוד לחזק בלבו ההבטחה ואמר לו אני ה', ועדיין לא זכר לו שמו, ולא זכרו לו להודיע אותו כי כבר יודע שמו מיום דעתו אותו, אלא זכרו לו לקיים לו הבטחתו וכאלו אמר לו בי נשבעתי. אשר הוצאתיך – ולא לחנם הוצאתיך אלא לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, רצה לומר שיירשוה בניו ותהיה הארץ לאברהם כמו הירושה שיורישנה אדם לבניו. (ח) במה אדע כי אירשנה – פירש כי יירשוה בני, וכן אשר לקחתי מיד האמורי (בראשית מ"ח). ופירש במה אדע, כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו שהרי אמר והאמין בה', אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם כי אולי יחטאו ויגלו ממנה, ושאל באיזה ענין ידע הירושה, איך תהיה שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו ככוכבים. (ט) קחה לי – פירש להקריבם לפניו ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירושתם וגלותם ממנה ובהם אכרות לך ברית שלא תמוט, כי כריתת הברית הוא בזה הדרך, כמו שאמר, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיה ל"ד י"ח)  – הם הפגרים השלמים, כי לא אמר על הבתרים אלא עלהפגרים והם השלמים, שהם התר והגוזל, כי לא יאמר פגר, גוף וגויה, אלא על השלם כמו, כפגר מובס (ישעיה י"ד) פגרים מתים (שם ל') גוית שאול (שמואל א' ל"א) וראה שהיו יורדים הדורסים על התר והגוזל לאכלם ולכלותם, ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם, רמז לו בזה כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בזכות אברהם כמו שנאמר, ואף גם זאת וגו' לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כ"ו) ונאמר וזכרתי להם ברית ראשונים (שם). (יב) ויהי השמש לבוא – זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה אחת היה ובעת אחת היתה והוציא אותו חוצה לספור הכוכבים מלמד שהיה לילה, ואח"כ אמר ויהי השמש לבא מלמד שהיה יום ובסוף היום שהיה היום לערב, ואמר ויהי השמש לבא, שמתחיל לבא ולהיות ערב, ורמז לו בזה גלות ראשון שהוא גלות מצרים, וזהו הערב השמש שהאור הולך ומחשיך. ותרדמה נפלה – מכח הנבואה באה התרדמה, כמו שאמר דניאל ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה (ח' י"ח) ואמר כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשכה, וכן אמר דניאל ובבאו נבעתי (שם) כי כן הוא דרך הנבואה פעמים, ולאברם בתחלת הנבואה לא היה לו כל זה, כי בתחלה אמר לו בשורה טובה, אבל עתה כשבא לאמר לו צרת הגלות שיהיה לבניו הפיל עליו תרדימה ואימה וחשיכה גדולה רמז לו על הצרות שיהיו קשות. אימה חשיכה – כמו אימה וחשיכה, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם. (יג) בארץ לא להם – לא שהיה ולא יהיה להם, כלומר לא יירש זרעך הארץ הזאת, אבל יהיו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות, מיום שיהיה לו זרע, כי כן אמר לו כי גר יהיה זרעך, ועוד שלשים שנה מהיום, וכן היו במררים עד ששלמו ת' שנים משנולד יצחק ול' שנה מיום שנראה לאברם בברית בין הבתרים עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא כ"ה, כי המראה הזאת בארץ כנען היתה, ואברם היה בן ע"ה בצאתו מחרן והיה בן מאה כשנולד יצחק, אלא נאמר כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים לך לך, אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים וכמה יהיו ימי השעבוד, אבל רז"ל פירשו (ב"ר צ"א) כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רדו שאמר יעקב לבניו רדו שמה. וכן היה, כי יצחק בן ששים שנה היה בלדת יעקב ויעקב כשירד למצרים בן ק"ל הרי ק"צ ורד"ו הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים, שהרי קהת היה מבאי מצרים וכל שנותיו קל"ג ושני חיי עמרם בנו קל"ז ומשה בן פ"ח בדברו אל פרעה ואז יצאו ממצרים הנה בין כולם אינם אלא ש"ן, כל שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים והשנים שהיה לו עד שנולד עמרם, והשנים שהיו לעמרם עד שנולד לו משה, ומכל זה יחסרו הרבה מש"ן שנה, אין לך לומר אלא כמו שפירשו רז"ל כמו שכתבנו, ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה ותחלתם משנולד יצחק, אבל לא פירש כל ימי הענוי. וכלם גרים היו, כי יצחק גר בארץ פלשתים, ויעקב גר בארם ואחר כן גר במצרים עם בניו. ופירש ועבדום – ועבדו בם כלומר המצרים יעבדו בישראל. וכן וענו אותם, ובא הלשון על הנעבד עם יחוס הבית, כמו, לא תעבוד בו עבודת עבד (ויקרא כ"ה) לבלתי עבד בם (ירמיה ל"ד) וכן תרגום אונקלוס וישעבדון בהון, או פירושו בלא חסרון בי"ת השמוש ויהיה לשון העבודה על העובד, כלומר ישראל יעבדו המצרים, והמצרים יענו אותם בעבודה קשה.

Chizkuni 15:1-7חזקוני ט"ו:א'-ז'

(א) אחר הדברים האלה שהרג אברהם את המלכים האלה נתירא פן יתאספו עליו שאר אומות כדכתיב ביעקב ונאספו עלי והכוני וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אברם מקרובי המלכים אלו אם הצלת את לוט מידם אנכי מגן לך מהם, ולא עוד אלא ששכרך הרבה מאד על שבטחת בי יותר מכמה שרצה מלך סדום לתת לך ועל שטרחת להציל קרוביך. (ב) ויאמר אברם אדני באל"ף דל"ת. מה תתן לי ואנכי הולך ערירי יחידי בלא יורש, ואעפ"י שכבר נאמר לו ולזרעך אתן את הארץ הזאת בתחלה סבור היה על ידי תפלה יזכה לבנים וכשראה ששהה להוליד עלה בדעתו שמא גרם החטא לפיכך אמר ואנכי הולך ערירי. הוא דמשק אליעזר בן בנו של נמרוד הרשע היה. (ג) ויאמר אברם לפי שהפסיק בנתיים חזר ואמר ויאמר אברם דוגמא ויאמר אליו לבן ויאמר נקבה שכרך, ויאמר מלך מצרים ויאמר בילדכן, ועוד הרבה במקרא. והנה בן ביתי יורש אותי אעפ"י שאמרת לי לזרעך אתן את הארץ הזאת אני זקן בא בימים ואליעזר שהוא בן ביתי הוא יורש אותי כי הנער שאוליד מכאן ואילך ישאר אחרי מותי קטן ורך ואליעזר יעשה חפצו מהכל, והקב"ה השיבו את אשר יצא ממעך הוא יירשך ויהיה מוחזק בכל מבחייך. (ה) ויוצא אתו כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה. (ו) ויחשבה החי"ת נקודה בשו"א. ויחשבה לו צדקה אברהם חשב לו לעצמו שאין הקדוש ברוך הוא נותן לו בזכותו זרע אלא צדקה עושה לו. (ז) ויאמר אליו אני ה' – מאחר הדברים האלה עד כאן נאמר לו בלילה שכן כתיב במחזה פי' בחזיון לילה ועוד כתיב וספור הכוכבים ומכאן ואילך נאמר לו ביום שנאמר ויהי השמש לבא. ונקראת פרשת ברית בין הבתרים ומוקדמת היא לפרשה שלמעלה דאחר הדברים האלה חמש שנים. שהרי כתוב כאן כי גר יהיה זרעך וגו' פי' מיצחק ואילך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתיב ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לזמן ברית בין הבתרים יצאו כל צבאות וגו' אם כן נמצאת למד שפרשת ברית בין הבתרים קדמה ללידתו של יצחק שלשים שנה ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצא אברהם בן שבעים שנה בזמן ברית בין הבתרים שהיה כשיצא מחרן פעם ראשונה, ובפעם ראשונה כשנאמר לו פרשה של אחר הדברים האלה היה בן חמש ושבעים שנה דקים לן בסדר עולם בן ארבעים ושמונה שנה היה בהפלגה ושתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר הרי מהפלגה עד המלחמה עשרים ושש שנים. שים כ"ו אלו על הארבעים ושמונה שהיו לו קודם הפלגה ויעלו לשבעים וארבע הרי שמצינו דבשעת המלחמה היה אברם בן שבעים וארבע או בן שבעים וחמש, ועל זה נאמר ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן פעם שנייה, מיד אחר הדברים האלה שהרג את המלכים היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה, ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע וזהו ששנינו בסדר עולם חזר לחרן אחר ברית בין הבתרים שהיה בא"י כמו שכתוב בפרשת ברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת ונשתהה שם בחרן חמש שנים ובאותו פרק היה הוא בן חמש ושבעים שנה ויצא לו מחרן פעם שנייה. ראייה אחרת דתרי עניני נינהו כדאיתא בברכות מיום שברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, ואי ס"ד חד ענינא הוא מאחר הדברים האלה עד ושרי אשת אברם אמאי לא מייתי תלמודא ה' א' מה תתן לי דקדים מיניה אלא פשיטא שתי פרשיות הן ופרשת ברית בין הבתרים מוקדמת לשלפניה חמש שנים כמו שפירשתי למעלה. ועוד אם סדר פרשיות האלו ככתבן איך יאמר אברהם במה אדע כי אירשנה אין לך מקטני אמנה שיאמר במה אדע כי אירשנה אחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא אשר יצא ממעיך הוא יירשך, אלא פשיטא שתי פרשיות הן והאחרונה קדמה לשלפניה כדאמרינן. והשתא ניחא שהקב"ה א"ל הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא מאחר שאין לי זרע במה אדע כי אהיה יורש מן הארץ הזאת שמא היום או למחר אמות ואיך אירשנה.

Ramban Bereshit 15:1-7,13רמב"ן בראשית ט"ו:א'-ד', י"ג

(א) היה דבר ה' אל אברם במחזה – זכה עתה אברהם להיות לו דבר ה' במחזה ביום כי מתחילה היתה נבואתו במראות הלילה וטעם היה דבר ה' אל אברם במחזה כטעם וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח) וסודם ליודעי חן. אל תירא אברם – היה מתירא משני דברים מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו הם או העומדים תחתם ובמלחמה ירד ונספה או יומו יבא למות בלא זרע והבטיחו כי הוא יהיה מגן בעדו מהם ועוד יהיה שכר לכתו עם ה' הרבה מאד. (ב) ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי – הנה הצלתני מן המלכים אבל מן הכרת לא הבטחת אותי רק אמרת שתרבה לי שכר הרבה ומה יהיה שכרי בלא בנים והנה לא עלה בדעתו שיהיה השכר הגדול הזה עולם הבא כי זה אין צורך להבטחה כי כל עובד אלהים ימצא חיים לפניו אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים על כן צריכים בטחון ועוד כי הרבה מאד לאמר שיזכה לשתי שולחנות בכל הטוב הראוי לצדיקים הגמורים מאין עונש כלל ועוד כי ההבטחה למה שהיה מתירא ממנו וחזר ופירש לו הבטחתו שלא יפחד גם מזה כי ישים זרעו ככוכבי השמים לרוב ויש עליך לשאול שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת והתשובה כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה וכתוב (ירמיהו יח ט) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה) וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (להלן לב ח) מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו'. מה תתן לי ואנכי הולך ערירי – פירשו בו (יב"ע) אני מת בלא בנים כטעם כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב ה) והנכון בעיני כי מתחלה יתאונן מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בנים ואנכי הולך נע ונד בארץ נכריה יחידי כערער בערבה אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק לא מבית אבי ולא מארצי ואחר כך אמר הן לי לא נתתה זרע כאשר הבטחתני והנה בן ביתי הנזכר יורש אותי כי זקנתי ויבא עתי בלא זרע והנה אני ענוש ואבד שכרי אשר הבטחתני בו בראשונה. (ד) והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה – בעבור היות לו הבן היורש אחרי זקנתו לא הבטיחו רק על הירושה שלא ידאג כי זרעו יירשנו וטעם והנה דבר ה' אליו כי עוד בפיו והנה בן ביתי יורש אותי ובא אליו פתאום דבר השם לאמר לא יירשך זה. (ה) ויוצא אותו החוצה – לפי פשוטו הוציאו מאהלו אל החוץ לראות הכוכבים ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן אברם אין לו בן אברהם יש לו בן שרי לא תלד שרה תלד לשון רש"י והנה אברם הוליד את ישמעאל אבל פירוש המדרש כי אברם מבקש בן יורש אותו כמו שאמר. והנה בן ביתי יורש אותי – והקדוש ברוך הוא אמר לו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך וצא מן האצטגנינות שלך אברם אינו מוליד בן ליורשו אבל אברהם מוליד בן ליורשו ויתכן שהיה האצטגנינות על זיווגם שאברם ושרי לא יולידו זה מזה ואברהם ושרה יולידו אבל לפי דעתי שרה תוספת במדרש לומר שהיה כן גם בשרה אבל הקדוש ברוך הוא לא הבטיחו עתה בשרה וגם בעת נבואת המילה עדיין היה אברהם מסתפק בשרה שתלד. (ו) והאמן בה' ויחשבה לו צדקה – פירש רש"י הקדוש ברוך הוא חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמין באלהי אמן והוא הנביא בעצמו ולא איש אל ויכזב ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים לא בצדקת אברם ובשכרו אף על פי שאמר לו "שכרך הרבה מאד" ומעתה לא יירא פן יגרום החטא ואף על פי שבנבואה הראשונה חשב שתהיה על תנאי כפי שכר מעשיו עתה כיון שהבטיחו שלא יירא מן החטא ויתן לו זרע האמין כי נכון הדבר מעם האלהים אמת לא ישוב ממנה כי צדקת ה' היא ואין לה הפסק כענין שכתוב (ישעיהו מה כג) בי נשבעתי נאם ה' יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב או יאמר כי אברהם האמין שיהיה לו זרע יורש על כל פנים והקב"ה עוד חשב לו ההבטחה הזו שהבטיחו צדקה כי בצדקת ה' יעשה כן כמו אלהים חשבה לטובה (להלן נ כ) וכן ותחשב לו לצדקה (תהלים קו לא) דפנחס שחשב לו הבטחתו זו שבטח בשם במעשה ההוא לצדקה לדור ודור כי לעולם ישמור לו האל בעבורה צדקתו וחסדו כדרך לעולם אשמור לו חסדי (שם פט כט). (ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה – כבר פירשתי זה (לעיל יא כח) כי יאמר מעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת והנה עתה לא גזר שיתננה לו אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע ולכן אמר במה אדע כי אירשנה ואינו כשאלת "מה אות" (מלכים ב כ ח) וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיהו יח ז) והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים. (יג) כי גר יהיה זרעך – זה מקרא מסורס ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (להלן לט יז) וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז) וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו) וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיהו ב כ) וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז) וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב) וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז) ורבים כן וענין הכתוב אף על פי שאני אומר לך לזרעך נתתי את הארץ הזאת ידוע תדע כי טרם תתי אותה להם יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה וגם יעבדום וענו אותם ורבי אברהם אמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה ואם כן הודיעו קץ הגאולה ולא הודיעו כמה ימי הגלות גם נכון הוא "()" "סגירה".

Ramban Shemot 12:40רמב"ן שמות י"ב:מ'

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה – משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים. זה לשון רש"י. והוא דעת רבותינו (במכילתא כאן). אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו, שהרי כתוב (בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים. אבלנצטרך לתרץ הענין כמו ששנו בסדר עולם (פרק א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר (בפסוק מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בראשית יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויהיה ענין הכתוב לומר כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו שלא חזר וראה עוד בבית אביו היה בן שבעים וחמש שנה. ודעתי – בדרך הפשט כי ה' אמר לאברהם, ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים, כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז), להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי, ירמוז לשלשים שנה הללו, כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא מפני עון האמורי שלא נשלם. ויהיה – שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – עד שלשים שנה וארבע מאות שנה – שישבו שם למלאות להם כן בארץ לא להם הודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות, לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם. ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו, לא הוצרך בו להאריך, כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם. ולכך אמר דרך קצרה שהשלימו במצרים ארבע מאות שנה הנאמרים לאברהם אביהם וידועים להם, ועוד שלשים שנה, וחזר ואמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה – לגלותם יצאו מארץ מצרים – לחירות עולם. ודומה – לו (דברים ב יד) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד ל"ח שנה, להשלים החשבון, כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד ל"ח שנה, אבל ישבו בקדש שנים רבות, ואח"כ הלכו משם וחזרו לאחור דרך ים סוף, ובשנת ל"ח עברו נחל זרד והנה שיעור הכתוב והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד עד שלשים ושמונה שנה. וכמוהו, אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב יב), שיגיע לקצם, לא להם עצמם.

Tosafot Berakhot 7bתוספות ברכות ז':

וא"ת אמאי לא מייתי קרא אדני (אלהים) מה תתן לי (שם טו) שהוא כתוב קודם. וי"ל שהפרשיות לא נאמרו כסדר ואין מוקדם ומאוחר בתורה וזה הפסוק דבין הבתרים היה קודם לכן... ומזה מיישב רשב"ם במקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הככבי' (בראשי' טו) ובתר הכי כתי' ויהי השמש לבוא משמע שהוא יום. אלא ודאי ש"מ דשני פרשיות הם ולאו בבת אחת נאמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

Tosafot Shabbat 10bתוספות שבת י':

ושל סדום נ"ב שנה - כמו שמוכיח בקונ' שהיה אברהם בן מ"ח שנה כשנבנית סדום ושלותה כ"ו שנים משמע שהיה אברהם בן ע"ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה את המלכים דקאמר התם אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה היה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' וחזר לחרן ושהה שם ה' שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו' ואותה שנה שיצא מחרן שנת רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג' חדשים בא וישב לו באלוני ממרא היא שנה שכבש את המלכים ולפ"ז לא היתה שלותה אלא כ"ד וצריך לומר שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה.

Tosafot Avodah Zarah 9aתוספות עבודה זרה ט'.

וגמירי דאברהם אבינו בההיא שעתא בר חמשין ותרתי שנין הוה - ואף על גב דכתיב (בראשית יב) ואברם בן חמש [שנים] ושבעים שנה בצאתו מחרן שתי יציאות הוו שהרי בברית בין הבתרים היה בן שבעים ואז היה בא"י ושוב חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדאיתא בסדר עולם ובפ"ק דשבת (דף י. ד"ה ושל) הארכתי היטב.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 15:6-8,13רלב"ג בראשית ביאור המילות ט"ו:ו'-ח':י"ג

(ו-ח) צדקה - הוא מה שראוי לפי היושר והמשפט והרצון בו, שכבר האמין אברם בשם יתעלה במה שיעד אותו מרבוי הזרע, וחשב זה לשם יתעלה ליושר ולמשפט, כי הוא היה ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה. ואולם בעניין ירושת הארץ שאל אות, כי לא ידע אם יהיו בניו ראויים שישגיח בהם השם יתעלה בזה האופן מההשגחה. (יג) ארבע מאות שנה - ר"ל עד סוף ארבע מאות שנה מעת הולד יעקב שהיה הראשון מהגרים מזרעו בארץ לא להם גרות מתמיד. והנה מהר הש"י את הקץ כמו ששים שנה, אם היה שלא ישבו ישראל במצרים כי אם מאתים ועשר שנה, כמו שאמרו רז"ל. ואפשר שיאמר אומר, שהיה מושב בני ישראל שם מאתים ושבעים שנה. וזה כי קהת, אפשר שהיה כמו בן שתי שנים בבואו למצרים. ואפשר שאחר זה הזמן ק"צ שנה הוליד עמרם, שהוא בן קהת את משה. והנה אי אפשר שנאמר שהיה זה הקץ מעת הולד יצחק לפי שלא ישלם לנו הקץ שזכר בפרשת בא (שמ' י"ב:מ') והוא ארבע מאות ושלשים שנה. וזה כי אי אפשר לנו שנאמר שזאת הנבואה היתה קודם הולד יצחק שלשים שנה לפי שאברם יצא מחרן כ"ה שנה קודם הולד יצחק וזאת הנבואה היתה בהכרח אחר בא אברם לארץ כנען, בעת שהתחיל אברם להתיאש מלהיות לו זרע ולזה אמר "ואנכי הולך ערירי". וידמה שזאת הנבואה היתה סמוך לנתינת הגר לאברם לאשה. ומה שאמר בעל סדר עולם שאחר זאת הנבואה שב אברם לחרן ועמד שם ה' שנים כדי לכוון החשבון הנזכר בפרשת בא הוא בלתי נראה לנו, כי לא נתיאש אברם מלהיות לו זרע עד היותו בן שמנים וחמש שנה, שישבו עשר שנים בארץ כנען ולזה השתדלה אז שרה לקחת בזה עצה. וזה ממה שיראה ממנו שיהיה אמרו "ואנכי הולך ערירי" סביב הזמן ההוא. ועם זה הנה לא תמצא שיצא אברם מארץ כנען אשר צוהו השם יתע' לשבת בה, אם לא לסבה חזקה כמו הרעב הכבד. כי היה בזולת זה עובר מצות הש"י. ולזה לא יתכן שנאמר ששב לחרן ועמד שם חמש שנים. וג"כ הנה הכתוב ספר שכשהיו באים לארץ כנען באו לחרן וישבו שם וזה לאות כי לא באו מארץ כנען לחרן. ועוד שאם היה הענין כן, לא מהר השם יתע' את הקץ כשהוציא ישראל ממצרים. והנראה ממה שנאמר שם שכבר מהר להם את הקץ למען בריתו עם האבות. והנראה בעיני שהקץ היה מעת שנולד יעקב, עד מלאת ת' שנה. ומהר הש"י את הקץ שלשים שנה מפני חוזק העבודה הקשה אשר היו המצרים מעבידים את ישראל כאמרו "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" (שמ' ב':כ"ג). ומנין ת"ל שנה היו מעת היות לאברהם זרע, ר"ל מעת שנולד יצחק, כי ביצחק נקרא לו זרע וממנו יהיה גם כן הזרע הגולה בארץ לא לו. ויהיה מושב בני ישראל במצרים מאתים וארבעים שנה. וזה נאות מאד בזה הענין ואפשר ג"כ שיהיה מנין ת"ל מעת הגעת הנבואה הזאת לאברם. שהוא לפי הנראה בלתי פחות מט"ו שנה קודם הולד יצחק. וזה שאחר זה נתנה שרה שפחתה לאברם והיה אז לאברהם שמונים וחמש שנים. והנה מהר הש"י את הקץ, לפי זאת ההנחה, כמו מ"ה שנים. ובעבור חטא המרגלים נתאחרו במדבר מ' שנה ונשארו ה' שנים שנכנסו לארץ קדם הקץ. וזה נאות מאד, כמו שנבאר בג"ה [= בגזירת השם] במה שיבא, ר"ל שלא הגיע עדיין קץ כניסתם לארץ אחרי מות משה. ולזה היו צריכים שיהיו באופן מהשלמות שתדבק בהם ההשגחה האלהית בדרך שינצחו מאומות ההם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 15:4-13רלב"ג בראשית ביאור הפרשה ט"ו:ד'-י"ג

(ד-ה) והנה דבר ה' אליו לאמר שכבר יתן לו זרע שיירשנו והוציא אותו החוצה במראה הנבואה להביט בשמים, ואמר אליו, שכמו שלא יוכל לספור הכוכבים לרבויים, כן זרעו יהיה באופן מהרבוי שלא יִסָפְרוּ מרוב... (ו) והנה האמין אברם בשם יתעלה במה שהבטיחו מרבוי הזרע, וחשב זאת ההטבה לשם יתעלה לצדקה ולמשפט, כי הוא היה ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן, להיותו דבק בו. (ז-ח) ואחר זה אמר אליו השם יתעלה, שהוא הוציא אותו מאור כשדים לתת לו ארץ כנען, שיירשה זרעו. ולפי שזה הייעוד לא יתקיים, אם לא היה זרעו ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה , רוצה לומר, שיכלה הכנענים מפניהם ויתן להם ארצם ירושה, שאל אברם בזה הייעוד אות. וכבר יתבאר לך, שלא יתקיים זה הייעוד לזרע אברם אם לא יהיו ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית, ממה שאמר באברם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו", וסוף המאמר "למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בר' יח,יט)  הנה כבר העירנו בזה שהשם יתעלה יביא על אברם את אשר דבר עליו באמצעות הפעולות הטובות אשר יעשם זרעו ולזה שאל אברם אות מהשם יתעלה על ירושת הארץ. (ט) ואמר השם אליו, שהוא כורת עמו ברית שיקיים לו זה הייעוד, ולזה צווהו במראה הנבואה שיקח עגלה ועז ואיל, כל אחד מהם בני שלש שנים, ותור וגוזל. (י) ולקח לו אברם את כל אלה, וחלק כל אחד מהם, זולת העוף, לשני חצאים, ונתן כל אחד מהחלקים נכח חבירו והעוף לא בתר, אבל שָׂם התור בפאה האחת והגוזל בפאה השנית כמו שסדרה התורה בדמיון זה בעולת בהמה, שיהיו מנתחים אותה לנתחיה, ולא יעשו כן בעולת העוף. (יב) והנה בעת שהגיעה זאת הנבואה לאברם היה השמש קרוב לשקוע, ונשתקע אברם בשינה, ויִדְמֶה מזה, שזה העניין היה ביום שהיה אחר הלילה שנלחם בו אברם עם המלכים ההם וזה, כי הבֹּקֶר אחר הלילה ההוא אכל עם מלכי צדק, והשיב אחר זה למלך סדום כל השלל והשבי, ואחר זה הוכרח אברם לישן בערב, מפני שלא ישן בלילה הקודם, ולולי זה, הנה לא היה העת ההוא ראוי שישן בו אברם וזה מה שלמדנו מהגבלת הזמן שהגביל בעת הנבואות האלו, רוצה לומר, כי למחרת המלחמה היתה זאת הנבואה, סמוך לשקיעת החמה. או שנאמר, שסבת השתקעו בשינה אז היתה התבודדות שכלו מבין שאר כחות הנפש. ונפלה עליו אימה מזה המראה שראה, וחשך גדול, כי, מצד רב ההעלם וההסתר אשר יקרה בהשגה אשר לו באלו הדברים הנבואיים, ולרוב המונעים אשר לו מההשגה הזאת, תמצא הסבה שייוחס שיראה הנביא מה שיראה מהנבואה מתוך החשך. (יג) … וזה שכבר יהיה זרעו גר בארץ לא להם ויעבדו בהם ויענו אותם אנשי הארץ ההיא עד סוף ת' שנים מעת היות לו זרע גר בארץ לא לו גרות מתמיד. וזה הראשון היה יעקב כמו שקדם. כי הוא ירד למצרים בסוף ימיו ועמד שם י"ז שנה עד שמת. ואין הרצון בזה שיהיו ימי העבדות והענוי ת' שנה אבל יתמיד העבדות עד סוף ת' שנה מעת הולד יעקב. וכבר תמצא אמרו בספר שפטים "ותשקט הארץ שמנים שנה" (ג':ל') שאין הרצון בו שיהיו ימי ההשקט שמונים שנה, אבל היה ההשקט עד סוף שמונים שנה מעת התחלת השעבוד. וכמוהו ימצאו רבים בספר שפטים, כמו שביארנו שם.

Ran Bereshit 12:5ר"ן בראשית י"ב:ה'

ואמנם אחשב עוד על דעת רז"ל שאמרו בסדר עולם אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר, ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן, ועניינו, כי הוקשה להם מה שנאמר במעמד בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתוב בסדר בא אל פרעה, ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ולפי פירושו כי ארבע מאות שנה נמנין משנולד יצחק, והת"ל נמנין ממעמד בין הבתרים שהיה לפי זה שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ולפי שהוקשה להם שאברהם כבר היה בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולא היו לו כי אם מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו ולפי זה אי איפשר שיהיה מעמד בין הבתרים קודם ללידת יצחק יותר מכ"ה שנה, תרצו כי אברהם היה בן שבעים שנה לבד כשיצא מחרן ואז היה מעמד בין הבתרים וחזר עוד לחרן ועמד שם חמש שנים, ועל זה הדעת אחשב בפירוש הפסוקים כך, שאמר ראשונה וילך אברם כאשר דבר אליו ה', וכאשר במקום הזה [עניינו] בעת, כי כבר יהיה שימושו ככה, כאומרו ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, ואמר שתכף אשר היה דבר ה' אליו נעתק מארצו ולא חסה עינו על קנייניו לעכב מצותו בעדם, והלך אתו לוט. אמנם, כאשר נעתק משם לגמרי על דעת שלא לשוב שם עוד כבר היה אברהם בן ע"ה שנה, והוא, כי הוצרך זמן והוא חמש שנים על דעת חז"ל להעתיק משם לגמרי ולהוציא כל רכושם אשר רכשו, ולזה אמר בתחלה, וילך אברם כאשר דבר אליו ה', ושנה עוד, ויקח אברם, ולא נכתב כאחד, ולזה פרטו ואת כל רכושם אשר רכשו, כי היה רכושם רב.

Hoil Moshe Bereshit 15:1, 16הואיל משה בראשית ט"ו:א',ט"ז

(א) אחר הדברים האלה - בפסוק זה כתוב במחזה ולא הגיד לנו שאברהם הקיץ ממחזהו, א"כ מה שכתוב ויוצא אותו החוצה וגו' ויקח לו את כל אלה ויבתר וגו' במחזה היה ולא בהקיץ. ואל תשיבנו והלא כתוב אח"כ ותרדמה נפלה על אברהם לפי שמחזה לחוד ותרדמה לחוד, ומעתה אין לתמוה על פסוק במה אדע  כי אירשנה, והאל שם בפיו שאלה זו לגלות כי גר יהיה זרעך. וישראל בראותם כי נתאמת גם כן הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולא יפול לבם  לומר עזבנו אלהינו נתערב בא במצרים ובמנהגיהם, ולפי זה נחזור לפירוש רש"י והקדמונים  על פסוק ויחשבה לו צדקה שהוא חשבה לאברהם לצדקה שהאמין אע"פ שהאמנתו היה במחזה ולא בהקיץ, ועוד יש לומר שהבין אברהם שהבטחת ירושת הארץ לא עליו ולא על בניו ובני בניו מתי מספר נאמרה רק על צאצאי צאצאיו אחר כמה דורות ושאל איך ידעו שהגיעה השעה לקחת הארץ מיד הכנעני וקרוב לזה במשתדל, אבל פירוש ראשון נ"ל לי עיקר. (טז) ודור רביעי – נ"ל שאין ספק שמושב ב"י במצרים ת"ל שנה ככתוב, ועבדותם קרוב למאת שנה, ואם המשתעבדים בם הם הרועים (עמ"ש פר' שמות על פסוק ויקם מלך חדש) נמשך זמן מלכותם במצרים שס"ו שנה, וכאן כתב מספר המאות ולא חש להגיד פרטי השנים; אבל איך יתכן זה שאומר ודור רביעי ישובו הנה? תשובתי כי תחת שם דור כשיבוא להורות מדת זמן, נכללו שנות אדם מפורסם מלידתו עד יום מותו, ובבני ישראל היו תמיד אנשים מפורסמים לחכמתם או לגבורתם, והם היו ראשי בית אבותם בימי שעבודם מצרים, וכל משך חייהם נקרא בשם דור, ומצאנו חיי קהת ועמרם יותר על מאה ושלשים שנה, א"כ ת' שנה הן שלשה דורות, ודור רביעי היה מעותד ליכנס לארץ לולי חטאו במרגלים.

Hoil Moshe Shemot 6:2הואיל משה שמות ו':ב'

ושני חיי קהת – מושב ב"י בארץ מצרים ת"ל שנה כדברי הכתוב, ואם צריכים אנו לראיה עודפת על הכתוב, הלא בשנה השנית לצאת ב"י מארץ מצרים היה מספר בני קהת מבן חודש ומעלה שמונת אלפים ושש מאות, וכל יוצאי ירך קהת הנזכרים כאן הם כעשרים איש, ובמשך שנה או שנתים נתוספו עליהם ת"ל פעמים כמוהם, אתמהא!!! א"כ בני קהת הנזכרים כאן הם החשובים שהיו לראשי בתי אבות ולאלופים שכן כתוב בראש ובסוף הפרשה, וכמה דורות נבלעים בנתים, ואין מכאן ראיה כלל שמושב ב"י במצרים כמספר רד"ו, ועמרם ואחיו לא בני קהת ממש רק מצאצאיו חמשה או ששה דורות אחריו ויותר (עמ"ש פר' לך לך על פסוק ודור רביעי); ואם יטעון טוען הלא בכל מקום שמצאנו יחס בתורה, הן בקרח הן בעכן, הן בעובד, הן בד"ה, לא נמצא כ"א דור אחד או שנים בין יורדי מצרים ובין אותם שלפי הסברא יצאו ממנה, וא"כ א"א שדור אחד או שנים יספיקו לת"ל שנה! תשובתו שבכל מקומות אלה לא נזכרו כ"א החשובים במשפחה ע"ד שיאמרו רז"ל (ת"ב מגלה י"ב:) "מרדכי מוכתר בנימוסו היה"; וב"י בהתיחסם נחלקו לד' חלקים, שבט, משפחה, בית אב, גבר, ובכן בא היחס ע"י ד' החילוקים האלה כמו בקרח שהוא גבר, יצהר הוא ראש בית אב (כנזכר בפרשה), קהת הוא ראש המשפחה, לוי הוא ראש השבט; ומשפחה שהיתה מרובה באוכלוסין נחלקה למשפחות קטנות (כמו בבני מנשה, פר' פינחס), ע"כ באו בצלפחד ה' יחוסים לא שיהיה זה בנו של זה, כמו שכתבתי למעלה; ובנולדים בין יורדי מצרים והיוצאים ממנה לא היו ראשים וחשובים כי היו כולם עבדים בשוה, או היו ולא חש הכתוב להזכיר כ"א ראשי בתי אבות שהיו בימי משה; וכל היחסים הנזכרים בתנ"ך העולים עד יורדי מצרים הם חסרים איזה דורות בנתים לפי שלא הוזכרו כ"א החשובים והמפורסמים שבמשפחה; צא ולמד מיחס דוד הנזכר ברות, פרץ הוליד את חצרון שהוא מיורדי מצרים, וחצרון את עמינדב, ועמינדב את נחשון שהוא מיוצאי מצרים ומזקניהם שכן נמנה נשיא לבני יהודה, ולפי הסברא גם שַלְמָה או שלמון אם הוא בנו ממש היה מיוצאי מצרים, וממנו עד דוד במשך ת' שנה אין כאן כ"א ג' דורות, בועז, עובד, ישי, היתכן שכל אלה לא הולידו עד קרוב לק"ל שנה? הלא אברהם אבינו שהוליד קרוב לק' שנה כששמע דבר ה' אליו וגם נתתי ממנה לך בן צחק ואמר "הלבן מאה שנה יולד!" אם כן מוכרחים אנו לומר שחסרו מכאן איזה דורות, וכן נוכרח לומר שחסרו מחצרון עד עמינדב, ובבואו לספר יחס דוד לא כתב כ"א ההגונים ואנשי השם שבמשפחתו; סוף דבר סברתי היא שאין לזוז ממה שכתוב ונכפל בתורה שמושב אבותינו במצרים ת"ל שנה, אע"פי ששעבודם אולי לא נמשך כ"א ק' שנה בקירוב בימי שני המלכים הנזכרים בד' סדרות הראשונות, כמ"ש בפר' שמות.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 15:6-8ר' ד"צ הופמן בראשית ט"ו:ו'-ח'

(ו)  והאמין – אף על פי שהבטחה זו נראתה לו תמוהה, הוא, הזקן, יזכה לצאצאים רבים ככוכבי השמים, אף על פי כן הוא בטח שה' יקיים את הבטחתו.  להאמין ב... פירושו לבטוח במישהו, ואילו להאמין ל..., להתיחס באימון לדבריו.  ויחשבה – השווה "ותחשב לו לצדקה", תהלים ק"ו:ל"א.  צדקה – כלומר זכות המחשבה והמעשה הנכונים לפניו ית'.  בטחונו בהבטחת ה' נחשב לו לזכות. (ז)  ויאמר וגו' - מיד ה' גומל לו לאברם את הבטחון בו, על ידי הבטחה נוספת.  הוא שב ומבטיח לו את ירושת הארץ, תוך הוספת גילוי, כל כולה של יציאתו מארץ אבותיו ובואו לארץ כנען לא היו אלא כדי ליתן לו ארץ זאת.  כבר קודם אמר לו ה' "אתננה", ו"אתן", אבל עכשיו צריכה ההבטחה הזאת לקבל תוקף, על ידי כריתת ברית חגיגית, שאחריה תיראה נתינת הארץ לאברם כעשויה זה מכבר, "נתתי". (ח)  אברם אינו שואל ישירות, אימתי עליו לרשת את הארץ, שכן, יודע הוא כי ירושתה של ארץ שכבר מיושבת על ידי אנשים אחרים תלויה במעשיהם של תושביה.  לכן הוא מבקש רק לדעת, מהם המומנטים שיביאוהו לרשתה, האם, למשל, עליו להמתין עד שתימלא סאתם של תושבי הארץ, ואם כן, במה יכיר ששעת הירושה הגיעה?  או שמא על צאצאיו להוכיח עצמם ראויים לרשתה, ואם כן, מה ילמדם שהגיעו למטרה הנכספת?  במה אדע – כלומר מה יראה לי או לבני אחרי, שמועד ירושת הארץ הגיע.