EN/HEע/E

Biblical Parallels Index – Bereshit 1

Sources

Tehillim 104תהלים ק״ד

(1) Bless Hashem, O my soul. Hashem my God, You are very great. You are clothed with glory and majesty. (2) He covers Himself with light as with a garment. He stretches out the heavens like a curtain. (3) He lays the beams of His upper chambers in the waters. He makes the clouds His chariot, and walks upon the wings of the wind. (4) He makes winds His messengers, the flaming fire His ministers. (5) He established the earth upon its foundations, that it should not be shaken forever and ever; (6) You covered it with the deep as with a garment; the waters stood above the mountains. (7) At Your rebuke they fled, at the voice of Your thunder they hastened away. (8) The mountains rose, the valleys sank down to the place which You had founded for them. (9) You set a bound which they should not pass over, that they might not return to cover the earth. (10) He who sends forth springs into the valleys; they run between the mountains; (11) they give drink to every beast of the field; the wild asses quench their thirst. (12) Beside them dwell the fowl of the heaven; from among the branches they sing. (13) He waters the mountains from His upper chambers; the earth is full of the fruit of Your works. (14) He causes grass to spring up for the cattle, and herb for the service of man, to bring forth bread out of the earth, (15) and wine that makes glad the heart of man, making the face brighter than oil, and bread that refreshes man's heart. (16) The trees of Hashem have their fill, the cedars of Lebanon, which He has planted, (17) In which the birds make their nests. As for the stork, the fir-trees are her house. (18) The high mountains are for the wild goats; the rocks are a refuge for the hares. (19) He appointed the moon for seasons; the sun knows his setting. (20) You make darkness, and it is night, in which all the beasts of the forest creep forth. (21) The young lions roar after their prey and seek their food from God. (22) The sun arises; they slink away and couch in their dens. (23) Man goes forth to his work and to his labor until the evening. (24) How manifold are Your works, Hashem! In wisdom have You made them all; the earth is full of Your creatures. (25) This is the sea, great and wide, in which are innumerable creeping things, living creatures, both small and great. (26) There the ships go, leviathan, whom You have formed to sport therein. (27) All of them wait for You, that You may give them their food in due season. (28) You give it to them, they gather it. You open Your hand; they are satisfied with good. (29) You hide Your face, they vanish. You withdraw their breath; they perish and return to their dust. (30) You send forth Your spirit, they are created, and You renew the face of the earth. (31) May the glory of Hashem endure forever; let Hashem rejoice in His works! (32) He looks on the earth, and it trembles; He touches the mountains, and they smoke. (33) I will sing to Hashem as long as I live; I will sing praise to my God while I have any being. (34) Let my musing be sweet to Him; as for me, I will rejoice in Hashem. (35) Let sinners cease out of the earth, and let the wicked no longer be. Bless Hashem, O my soul. Halleluyah.

(א) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת י״י י״י אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (ב) עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. (ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. (ד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. (ה) יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. (ו) תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. (ז) מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. (ח) יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. (ט) גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. (י) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן. (יא) יַשְׁקוּ כׇּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם. (יב) עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל. (יג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ. (יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. (טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. (טז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי י״י אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. (יז) אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. (יח) הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. (יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ. (כ) תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כׇּל חַיְתוֹ יָעַר. (כא) הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אׇכְלָם. (כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן. (כג) יֵצֵא אָדָם לְפׇעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. (כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ י״י כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. (כה) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת. (כו) שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. (כז) כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ. (כח) תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב. (כט) תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. (ל) תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. (לא) יְהִי כְבוֹד י״י לְעוֹלָם יִשְׂמַח י״י בְּמַעֲשָׂיו. (לב) הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. (לג) אָשִׁירָה לַי״י בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. (לד) יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּי״י. (לה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת י״י הַלְלוּ יָהּ.

Mishnat R. Eliezer 1משנת רבי אליעזר א׳

מכלל שאחריו מעשה ואינו אלא פרטו שלראשון כיצד. ויברא אלהים את האדם בצלמו, הרי כלל, ואחר כך פירט את מעשיו, וייצר ייי אלהים את האדם, ויפל ייי אלהים תרדמה על האדם, ויבן ייי אלהים את הצלע. השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו שלראשון. כיוצ' בד' אתה אומ' חזון ישעיהו בן אמוץ, הרי זה כלל, ואחר כך הוא פורט בשנת מות המלך עזיהו, בשנת מות המלך אחז, ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו. השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו שלראשון.

Rashi Bereshit 2:5רש״י בראשית ב׳:ה׳

טרם יהיה בארץ WAS NOT YET IN THE EARTH – Wherever טרם occurs in the Scriptures it means "not yet" and does not mean "before". It cannot be made into a verbal form, saying הטרים as one says הקדים (verbal form of קדם) and this passage proves that this is the meaning and not "before" as well as another (Exodus 9:30), כי טרם תראון "that ye do not yet fear the Lord". Therefore you must explain this verse also thus: "No plant of the field was yet in the earth" at the time when the creation of the world was completed on the sixth day before man was created, and וכל עשב השדה טרם יצמח means "and every herb of the field had not yet grown". But as regards the third day of creation about which it is written "The earth brought forth etc." this does not signify that they came forth above the ground but that they remained at the opening of the ground (i.e. just below the surface) until the sixth day (Chullin 60a). כי לא המטיר BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN – And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth. ה' אלהים THE LORD GOD – The Lord (י"י) is His Name, whereas אלהים signifies that He is Ruler and Judge over all. This, too, is its meaning, according to the plain sense, wherever it occurs: The Lord who is God (Ruler and Judge).

טרם יהיה בארץ – כל טרם שבמקרא לשון ׳עד לא׳ הוא, ואינו לשון ׳קדם׳, ואינו נפעל לומר הטרים, כאשר תאמר הקדים. וזה מוכיח, ועוד אחר: כי טרם תיראון (שמות ט׳:ל׳) – עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש: וכל שיח השדה עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריית עולם בששי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה – עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב: תוצא הארץ (בראשית א׳:י״ב) – על פתח קרקע עמדו עד יום ששי. כי לא המטיר – ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד, ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא אדם וידע שצורך הם לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. י״י אלהים – י״י – הוא שמו, אלהים – שהוא שליט ושופט על הכל. וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו: י״י שהוא אלהים.

Rashbam Bereshit 1:27רשב״ם בראשית א׳:כ״ז

Besalmo IN HIS – i.e. man's – IMAGE, which is THE IMAGE OF GOD – i.e. of the angels: Do not be troubled that the creation of angels has not been made explicit, for Moses did not write anything here about the creation of angels or Hell or the subject of the Chariot (ma'aseh merkavah). He wrote only of those things that one sees in the world and that are referred to in the Decalogue (Ex. 20.11). For that is the reason why all of the six days of creation are described here, as I explained above. Zakhar MALE AND FEMALE HE CREATED THEM: As the text explains below (Gen. 2.21), "He took one of his ribs ...." The text [here] makes a general statement; and then [there] provides the details. So I found also in the thirty-two principles of Rabbi Eliezer, the son of Rabbi Jose the Galilean, who derived from this verse the principle that 'the text makes a general statement and then provides the details."

זכר ונקיבה ברא אותם – כמו שמפרש לפנינו: ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב׳:כ״א), כלל ואחר כך פירש. וכן מצאתי בשלשים ושתים מדות של ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי (מידה י״ג) שלמד מפסוק זה כלל ואחר כך פרט.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 1:27ר׳ יוסף בכור שור בראשית א׳:כ״ז

AND GOD CREATED MAN IN HIS IMAGE – that is to say, He Created him [man] in a human image. There are those who say that the words "TZELEM ELOHIM" means that He created man in His likeness, and with regard to the inspiration of awe (על דרך האיום), because [it says] IN THE IMAGE OF GOD HE CREATED HIM. But it is preferable to say that this [usage of the word elohim] is a non-Divine usage, as in the verses "I have placed you as an elohim before Pharaoh" (Exodus 7:1), and "I had taken you for elohim, sons of the Most High, all of you" (Psalms 82:6), and "the case of both parties shall come before elohim" (Exodus 22:8). Hence, [the use of tzelem elohim in this verse means] He created him in the image of a judge or ruler. MALE AND FEMALE HE CREATED THEM – the details are explained elsewhere (Genesis 2:21-22) for here [Scripture] cut its words short. Likewise, concerning "the earth gave forth vegetation" (Genesis 1:12) [the narrative is presented in] short [form] but later it is specified how they sprouted and grew (Genesis 2:5-6).

זכר ונקיבה ברא אותם – כדמפרש בפרשה אחריתי (בראשית ב׳:כ״א-כ״ב), אלא כאן קיצר דבריו. וגם גבי ותוצא הארץ דשא (בראשית א׳:י״ב) קיצר, ובפרשה אחריתי (בראשית ב׳:ה׳-ו׳) פירש איך יצאו וצמחו.

Radak Tehillim 104:1-26רד״ק תהלים ק״ד:א׳-כ"ו

(א) ברכי נפשי – זה המזמור ספר בו מעשה בראשית וכי הכל עשה האל יתברך בחכמה לתיקון הבריות... (ב) עוטה אור כשלמה – החל באור כי הוא נברא תחילה אחר הגלגלים, וכן אמר בתורה תחילה: יהי אור (בראשית א׳:ג׳).... נוטה שמים כיריעה – זה אמר על הרקיע המבדיל והוא נקרא שמים, כמו שנאמר: ויקרא אלהים לרקיע שמים (בראשית א׳:ח׳). וזאת הבריאה היתה ביום שני, ולא נוכל לפרש כי על השמים העליונים אמר, שהם ט׳ גלגלים, כי הם נבראו קודם האור ביום הראשון, כי תחלה ברא האל יתברך הגלגלים והיסודות הארבעה, וסבבו הגלגלים שתים עשרה שעות, כי עם תנועת סיבוב הגלגל נברא הזמן, ובסוף שתים עשרה שעות, אמר האל יתברך: יהי אור (בראשית א׳:ג׳), והיה אור שתים עשרה שעות, והנה ערב ובקר יום אחד (בראשית א׳:ה׳). (ג) המקרה במים עליותיו – יש מפרשים כי רמז בזה על המים מעל לרקיע, ואין חכמי המחקר מודים בזה שיהיו מים מעל לרקיע, ופירשו בענין אחר המים אשר מעל לרקיע (בראשית א׳:ז׳).... (ו) תהום – עתה סיפר איך היתה הארץ מכוסה במים בתחילת הבריאה, כי כן טבע הימים להיותם על הארץ מכל צד, סובבים אותה כי מכל צד הם עליה, אבל האל ית׳ ביכולתו ובחכמתו הקוה אותם לצד אחד מעל פני הארץ, כמו שפירשנו בפסוק כונס כנד (תהלים ל״ג:ז׳), וגלה פני הארץ לצורך הברואים והצמחים.... (ז) מן גערתך ינוסון, ויחפזון – עתיד במקום עבר, ורבים כמו הם. כשאמרת: יקוו המים אל מקום אחד (בראשית א׳:ט׳) נסו המים מפניך כמו העבד שינוס מגערת אדוניו, או אדם שינוס מגערת התקיף ממנו, על דרך: מפני גערת חמשה תנוסו (ישעיהו ל׳:י״ז). מן קול רעמך – כמו האדם שירעם בקולו על חבירו, שיבהל ויחפז ממנו, כן עשו המים, ורצונך היה קול רעם להם ונחפזו ללכת אל מקום המקוה.... (יב) עליהם עוף השמים – ועוד הם תועלת לעופות כי רוב העפות שוכנים במקום המים. ויהיה פירוש עליהם – סמוך להם, כמו: ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳). גם יש עופות שהם גדלים על המים, כי העופות הם מתולדת המים, כמו שכתוב: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ (בראשית א׳:כ׳), כלומר ישרצו שני מינים – האחד שיהיה במים, והאחד שיעוף בארץ וישכון גם כן בארץ... (יג) משקה הרים מעליותיו – אחר שזכר הקוות המים שהיה ביום השלישי, וזכר עם זה תועלת המים אשר ביבשה, זכר הצמחים שנבראו גם כן ביום השלישי, כמו שאמר: תדשא הארץ דשא עשב (בראשית א׳:י״א), וקודם שהדשיאה הארץ עלה אד מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב׳:ו׳), ואחר כך: ויצמח י״י אלהים מן האדמה (בראשית ב׳:ט׳), וזהו שאמר: משקה הרים מעליותיו, והם העננים.... ופירוש: ועשב לעבודת האדם – הוא עשב שהוא מאכל האדם כי אותו יצא עם עבודת האדם, כמו שנגזר על אדם הראשון: בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג׳:י״ט), אבל מאכל הבהמה תוצא הארץ בלא עבודת האדם.... (יט) עשה ירח למועדים – עתה הזכיר הנבראים ביום הרביעי והם המאורות, והחל בירח ואף על פי שהוא המאור הקטן לפי שהלילה קודם ליום, וליל רביעי שמשו ירח וכוכבים, ובבקרו זרח השמש. עשה ירח למועדים – כמו שכתוב: והיו לאותות ולמועדים (בראשית א׳:י״ד), וזכר הנה למועדים על הירח ולא על השמש כי בזכרו על הירח הוא הדין לשמש, כמו שכתוב בתורה. וכן בזכרו הירח הוא הדין לכוכבים שהם מושלים עם הירח, בלילה. או פירושו: עשה ירח למועדים – אמר עשה הירח כן להיותו חסר ומלא לדעת המועדים, כלומר לחלוק בו זמני השנה שהם שנים עשר חדש, לפיכך עשה אותו מלא וחסר כי בכל חדש וחדש מתחדש באורו ובזה נדע זמני השנה. והנה יש לנו בו תועלת האור, ותועלות אחרות... ופי׳ תרמוש – תלך, כמו: כל החיה הרומשת על הארץ (בראשית א׳:כ״ח), וי״ו חיתו – נוספת כוי״ו בנו בעור (במדבר כ״ד:ג׳) וזולתו. והנה מכלל זכרו תועלת החיות הטורפות בלילה נודע התועלת שיש לאדם שישן וינוח מעמלו, וכן הבהמות הגדילות עמו. ויש לחשך גם כן תועלת כמו שאמרו רבותינו ז״ל: כי החשך והאור סיבה להויה ולהפסד. (כא) הכפירים שואגים – הם עולי ימים מהאריות ומהחיות הטורפים, וכפיר גדול מגור. לבקש מאל אכלם – כי הוא נותן לחם לכל בשר (תהלים קל״ו:כ״ה) בהשתלשלות הסיבות, וכאלו הם מבקשים ממנו אכלם בבקשם טרפם. (כב) תזרח השמש יאספון – מפני האדם שיצא לעבודת השדה. ואל מעונתם – כמו: ובמעונתם, וכמותו: ונתת אל הארון את העדות (שמות כ״ה:ט״ז). (כג) יצא אדם לפעלו ולעבודתו – בשדה עדי ערב, שיאסוף אל העיר, והחיות ישוטו לבקש אכלם, והמה כל הנבראים בכונת מכוין וחכמת חכם.... (כה) זה הים גדול ורחב ידים – עתה דבר על הנבראים ביום החמישי, והם הדגים, ומדורם הים שהוא גדול ורחב ידים – גדול באורך ורחב מקום. ואמר זה כי הוא נברא וידוע לכל. ועוף שנברא גם כן ביום החמישי כבר זכרו על ידי גלגול. אמר על הדגים: ואין מספר כי יותר פרים ורבים מחיות השדה, ועוד כי הם נולדים בכל זמני השנה, לפיכך מספרם רב מחיות היבשה, לפיכך אמר: ואין מספר. (כו) שם אניות – אמר כי גם הים שאינו מדור לנבראי היבשה נתת חכמה באדם ללכת בו באניות ממקום למקום, וצד דגי הים למאכל, כמו שברך אותו אלהים ואמר: ורדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח). ועל ידי אניות הוא רודה בדגים, כמו שאמר במזמור מה אדיר שמך: צפור שמים ודגי הים עובר אורחות ימים (תהלים ח׳:ט׳). לויתן זה יצרת לשחק בו – הוא הדג הגדול אשר סיפר בספר איוב גבורתו ועצמותו. ואמר זה אף על פי שלא ראהו אדם, לפי שנודע בסיפור הכתוב.

Hoil Moshe Bereshit 1:26הואיל משה בראשית א׳:כ״ו

עתה אחת מן ההשגות הקשות נגד סיפור מעשה בראשית היא שנמצאות בחיק האדמה תחת שטחיה העליונים שיורי בהמות שלפי חכמת הגיאולוגיא בטלו מן העולם זה ששים אלף שנה, וביניהם תמצאנה גם עצמות אדם וכלי אבן ומעשה אורג וכדומה המורים שמין האדם נברא אלפי שנים הרבה קודם לזמן שסיפר לנו על ידי משה, שאף אם נניח שחשבוננו (לעת עתה התר״מ שנה אחר בריאת עולם) איננו בתכלית הדיוק מפני זמן שעבוד מצרים ומלכות שאול וימי בית שני וכדומה, מכל מקום עפ״י סיפורי תנ״ך לא עברו יותר מששת אלפים שנה אחד בריאת אדם על הארץ. ואם כן לפי המפקירים, כשם שסיפור התורה בזה בטל, כך יתר סיפוריה וביניהם מעמד הר סיני בטלים, שזו מטרתם כדי לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס הכל. ואנחנו גם אם לא נמצא תשובה נצחת לדבריהם, נתנצל במה שכתבתי למעלה שכונת משה לא היתה ללמד חכמת אדמת עפר (ג׳יאולוג׳יה) וחכמת הטבע (פ׳יזיקא) רק ללמד יראת ה׳ היא חכמה כתב ספרו, לפי מה שידעו מן הבריאה בדורו אחר בחנו הדברים, וצרף וזקק אותם וקיים מהם מה שנראה לו אמת והגון ללמוד ממנו תורה ותושיה. אבל על ידי למוד מיושב במקראות נוכל להלחם נגד המתחכמים ולנצחם אם נניח (כמו שכתבתי בראשית א׳:ו׳) שימי הבריאה הם עתים ארוכות אלפי שנה; אם כן מצאנו תורה משה מספרת שמין האדם נברא מחדש בעת הששית, אלפי שנים קודם העת השביעית שבה נוצרו (לא נבראו) אדם וחוה (בראשית ב׳:ז׳) וגם הבהמות (בראשית ב׳:י״ט); ואף האדם הקדמון (Preadamiti) נברא בצלם אלהים כי ידע לרדות בחיות ובבהמות (בצלמנו כדמותנו וירדו וגו׳ בראשית א׳:כ״ב), רק אדם ואשתו יושבי גן עדן נופחה בהם נשמת חיים על ידי האל עצמו, כלומר רבתה חכמתם וחסרו מעט מאלהים; האדם הקדמון לא אכל כי אם יבול האדמה (בראשית פסוק כ״ט), וצאצאי אדם וחוה אכלו גם בשר; האדם הקדמון אולי לא קרב אל נקבתו כי אם למלאת תאותו הבהמית, ואדם יושב גן עדן קרא לנקבתו אשתו ועצם מעצמיו ובשר מבשרו, כלומר החולקת עמו בגורלו עלי ארץ, בשמחתו תשמח ובאבלו תאבל שזה מגמת סיפור יצירת חוה; וקצת סמך לדברי אלה שלא חוברה פרשת ויכלו לסימן הראשון, רק עשו ממנה סימן ב׳, ומה שאחריה תולדות השמים והארץ כביאור לה.