EN/HEע/E

Biblical Parallels Index – Bereshit 47

Sources

Rashbam Shemot 1:1רשב״ם שמות א׳:א׳

(1-5) ואלה THESE ARE THE NAMES: Since the text intends to explain that "The Israelites were fruitful and prolific ..." (vs. 7), it had to reiterate that when they came to Egypt they numbered only seventy. After the "death of that generation" (vs. 6), "they were fruitful and prolific" (vs. 7). Then "a new king arose" (vs. 8) who dealt shrewdly with them to lessen their numbers but he failed.

(א-ה) ואלה שמות – מפני שרוצה לפרש ולומר: ובני ישראל פרו וישרצו וגו׳ (שמות א׳:ז׳), הוצרך לכפול ולומר: בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו, ויקם מלך חדש ונתחכם עליהם למעטם (שמות א׳:ז׳-י״א) {ולא} הועיל לו (שמות א׳:י״ב).

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 1:1ר׳ יוסף בכור שור שמות א׳:א׳

ואלה שמות בני ישראל – AND THESE ARE THE NAMES OF THE SONS OF ISRAEL – Even though it counted them (Bereshit 46), it goes back and counts them here, since it is the beginning of the book, and the whole book speaks about them. The count mentions how they were fruitful and multiplied, and how many they were when they came, and how many they were when they left, and how they were enslaved, and the entire event.

ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן (בראשית מ״ו), חזר ומנאן כאן, לפי שהוא ראש הספר, וכל הספר מדבר בהם. הזכיר המנין איך פרו ורבו, וכמה היו בבואם, וכמה היו בצאתם, ואיך נשתעבדו, וכל המאורע.

Ramban Shemot 1:1רמב״ן שמות א׳:א׳

AND THESE ARE THE NAMES OF …. The meaning [of the connective vav — v'eileh, ('and' these are) — when it would have sufficed to say, "These are the names of …,"] is that Scripture desires to reckon the subject of the exile from the time they went down to Egypt. It was then that they were the first of the exiles to go into exile, as I have explained. It is for this reason that He returns to the beginning of the subject [stated in the Book of Genesis], which is the verse, And all his seed he [Jacob] brought with him into Egypt. There it is written afterward, And these are the names of the children of Israel, who came into Egypt, etc. This is the very same verse that He repeats here. Even though they are two separate books, the narrative is connected with subjects which follow one another successively. Here, once He mentioned the children of Jacob, He adopted a concise approach to his children's children and all of his seed [and did not mention them by name as He had done in the Book of Genesis]. Rather, He alluded to them only generally, just as He had said there, All the souls of the house of Jacob, that came into Egypt, were threescore and ten. A similar case is found in the Book of Chronicles and the Book of Ezra. The Book of Chronicles finishes with the verse: Now in the first year of Cyrus king of Persia, that the word of the Eternal by the mouth of Jeremiah might be accomplished, the Eternal stirred up the spirit of Cyrus king of Persia, that he made a proclamation throughout all his kingdom, and put it also in writing, saying: Thus saith Cyrus king of Persia, etc. The author repeated the very language of these two verses at the beginning of the Book of Ezra in order to connect the narrative. However, since they were indeed two books, he completed the first book, [i.e., the Book of Chronicles], with the events that transpired before the building of the Second Sanctuary, and he devoted the second book, [i.e., the Book of Ezra], to the events that happened from the time of the building [of that Sanctuary]. The same thing occurs in these two books, Bereshith and V'eileh Shemoth. Rabbi Abraham ibn Ezra said that because He mentioned at the end of Bereshith [50:23] that Joseph saw children of the third generation to his children, this is why He mentioned [here in the second book] that his brethren likewise were at first few and then were fruitful and multiplied. But this is not correct. Rashi wrote: "Although Scripture had already enumerated them whilst they were living, it again enumerates them by name, following their death, in order to show how they were beloved by G-d. They are compared to the stars which G-d also brings out by number and brings in by number, as it is said, He bringeth out their host by number, He calleth them all by name." These are words of homiletic exposition, and insofar as they indicate the love of G-d for the tribes — how the Holy One, blessed be He, loves them and repeats their names always — they are words of truth. But the matters of the connection of the verses and how they are joined by the vav — [v'eileh shemoth — ('And' these are the names of…)] — is as I have explained.

טעם ואלה שמות – כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פרשתי (רמב״ן שמות הקדמה), ולפיכך יחזור אל תחלת הענין שהוא מפסוק: וכל זרעו הביא אתו מצרימה (בראשית מ״ו:ז׳), ושם כתוב אחריו: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו׳ (בראשית מ״ו:ח׳), ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים הבאים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל כאשר אמר שם: כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מ״ו:כ״ז). וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים: ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר י״י מפי ירמיהו העיר י״י את רוח כורש מלך פרס וגו׳, כה אמר כרש מלך פרס וגו׳ (דברי הימים ב ל״ו:כ״ב-כ״ג), ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא (עזרא א׳:א׳-ב׳) לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית, והספר השני מעת הבנין. וכן הדבר בשני הספרים האלה: בראשית ואלה שמות. ור׳ אברהם אמר: כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבנו בני שלשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו. ואיננו נכון. ורבינו שלמה כתב: אף על פי שמנאן בחייהן, חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותן, להודיע חיבתם שנמשלו בכוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר: המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעיהו מ׳:כ״ו). ואלו דברי אגדה (שמות רבה א׳:ג׳), והם דברים של אמת בענין החבוב שהקב״ה מחבבן וכופל שמותם תדיר. אבל קשור הפסוקים וחבורן בו״ו הוא כמו שפרשתי.