EN/HEע/E

Biblical Parallels Index – Shemot 18

Sources

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 18:1מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ח:א׳

"And Yithro heard": What did he hear that caused him to come (and join Israel)? The war with Amalek, which is juxtaposed with this section. These are the words of R. Yehoshua. He heard of the (prospective) giving of the Torah and he came. For when the Torah was to be given to Israel, all the kings of the earth shook in their palaces, viz. (Psalms 29:9) "and (each king) in his palace accorded glory" (to the Lord). At that time, all the kings of the nations convened with the wicked Bilam and said to him: Is it possible that He is going to do to us as He did to the generation of the flood? He replied: Fools that you are! The Holy One Blessed be He already swore to Noach that he would not bring (another) flood to the world, viz. (Isaiah 54:9) "For this to Me is like the waters of Noach, of which I swore that the waters of Noach would no more pass over the earth." They: Perhaps he will not bring a flood of water, but He will bring a flood of fire? Bilam: He will bring neither a flood of fire nor a flood of water, but the Holy One Blessed be He is giving Torah to His people and to His loved ones, viz. (Psalms, Ibid. 10) "the Lord will give strength ("oz" = Torah) to His people." When all of them heard this from his mouth, they all responded (Ibid.) "May the Lord bless His people with peace," and they turned and went, each to his place. R. Eliezer says: Yithro heard the splitting of the sea and came (to join Israel). For the splitting of the sea was heard from one end of the world to the other, viz. (Joshua 5:1) "And it was, when all the kings of the Emori heard, etc." And thus did Rachav the harlot say to the messengers of Joshua (Ibid. 2:10-11) "For we heard how the Lord dried up the waters of the Red Sea before you when you went out of Egypt … and when we heard, our hearts melted, and no spirit was left in a man before you." They said: Rachav the harlot was ten years old when Israel left Egypt, and all forty years that Israel was in the desert, she plied her trade. At the end of fifty years, she converted, saying: Lord of the universe, I have sinned in three areas: niddah, challah, and candle lighting. Forgive me by virtue of three things: the rope, the window, and the wall, viz. (Ibid. 15) "And she let them down by a rope through the window, for her house was on the side of the wall, and she lived within the wall."... "And Yithro heard": Yithro had seven names: Yether, Yithro, Chovav, Reuel, Chever, Putiel, Keni. Yether — he added (yiter) a section in the Torah; Yithro — he was "abundant" (yiter) in good deeds. Chovav — he was beloved (chovev) by the Lord. Reuel — he was a "friend" (rea) to the Lord. Chever — he was a "companion" (chaver) to the Lord. Putiel — he "weaned himself" (niftar) from idolatry. Keni — he was zealous (kinei) for Heaven and he acquired (kanah) Torah. Variantly: "And Yithro heard": In the beginning, he was called "Yether," viz. (Exodus 4:18) "And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law," and when he "added" good deeds (to himself), a letter (vav) was added to his name. And thus do you find with Avraham. In the beginning he was called "Avram," and when he "added" good deeds, a letter (heh) was added to his name and he was called "Avraham." And thus do you find with Sarah. In the beginning she was called "Sarai," and when she "added" good deeds, a "great" letter (heh) was added to her name and she was called "Sarah." And thus do you find with Yehoshua, viz. (Numbers 13:16) "And Moses called Hoshea the son of Nun Yehoshua." And there are others whose name was diminished, e.g., Efron. In the beginning he was called "Efron," but when he took the money from Abraham, a letter was dropped from his name, viz. (Genesis 23:16) "and Abraham hearkened to Efron," "and Abraham gave the money to Efron." And thus do you find with Yonadav. In the beginning he was called "Yehonadav," but after "that deed" a letter was dropped from his name and he was called "Yonadav," as it is written (II Chronicles 20:37) "When you befriended Achazyahu, etc." — whence the sages ruled: Let one not befriend an evildoer, even to draw him close to Torah. "the Cohein of Midian": R. Yehoshua says: He was a priest, as in (Judges 18:30) "And Jonathan the son of Gershom the son of Menasheh — he and his sons — were Cohanim (for idolatry) to the tribe of Dan until the day the land was exiled." R. Elazar Hamodai says: He (Yithro) was an officer, as in (II Samuel 8:18) "And the sons of David were Cohanim." "the father-in-law of Moses": In the beginning, Moses prided himself in his father-in-law, viz. (Exodus 4:18) "And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law." Now, his father-in-law prided himself in him. When asked "Who are you?" he replied "I am Moses' father-in-law." "all that God had done with Moses and with Israel, His people": Moses is equated with Israel, and Israel with Moses; the master, with the disciple, and the disciple with the master. "that the Lord had taken Israel out of Egypt": We are hereby apprised that the exodus from Egypt is over and against all the miracles and acts of might that the Holy One Blessed be He wrought for Israel.

מסכתא דעמלק יתרו פרשה א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע וּבָא, שֶׁהִיא כְּתוּבָה בְּצִדּוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל זָעוּ כָל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בְּהֵיכְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד״ (תהלים כ״ט:ט׳). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, נִתְקַבְּצוּ כָּל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע. אָמְרוּ לוֹ: ״בִּלְעָם! שֶׁמָּא הַמָּקוֹם עוֹשֶׂה לָנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל?״ שֶׁנֶּאֱמַר: ״י״י לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב י״י מֶלֶךְ לְעוֹלָם״ (תהלים כ״ט:י׳) אָמַר לָהֶם: ״שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! כְּבַר נִשְׁבַּע הקב״ה לְנֹחַ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ״ (ישעיהו נ״ד:ט׳). אָמְרוּ לוֹ: ״שֶׁמָּא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ מֵבִיא?״ אָמַר לָהֶם: ״אֵינוֹ מֵבִיא לֹא מַבּוּל שֶׁלְּאֵשׁ וְלֹא מַבּוּל שֶׁלְּמַיִם, אֶלָּא תּוֹרָה נוֹתֵן הקב״ה לְעַמּוֹ וְלִידִידָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״י״י עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״ (תהלים כ״ט:י״א). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כֻלָּם מִפִּיו הַדָּבָר הַזֶּה, עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ אַחַר כָּךְ: ״י״י יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״ (תהלים כ״ט:י״א). וּפָנוּ וְהָלְכוּ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּקְרַע יַם סוּף, נִשְׁמַע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי״ (יהושעַ ה׳:א׳) וְכֵן אָמְרָה רָחָב הַזּוֹנָה לִשְלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: ״כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י״י אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע, וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם״ (יהושעַ ב:י׳-י״א). אָמְרוּ: רָחָב הַזּוֹנָה בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכָל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, זָנְתָה. לְסוֹף חֲמִשִּׁים שָׁנָה, נִתְגַּיְּרָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם! בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים חָטָאתִי. בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְחֹל לִי, בַּחֶבֶל, בַּחַלּוֹן, וּבַחוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן, כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת״ (יהושעַ ב׳:ט״ו). וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – שִׁבְעָה שמות נִקְרְאוּ לוֹ: יֶתֶר, יִתְרוֹ, חֹבָב, רְעוּאֵל, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל, קֵנִי. יֶתֶר, שֶׁהוֹתִיר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה. יִתְרוֹ, שֶׁיִּתֵּר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. חֹבָב, שֶׁהָיָה חָבִיב לַמָּקוֹם. רְעוּאֵל, שֶׁהָיָה כְרֵעַ לַמָּקוֹם. חֶבֶר, שֶׁנֶּעֱשָׂה כְחָבֵר לַמָּקוֹם. פּוּטִיאֵל, שֶׁנִּפְטַר מֵעֲבוֹדָה זָרָה. קֵנִי, שֶׁקִּנָּא לַשָּׁמַיִם, וְקָנָה לוֹ תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרְאִין לוֹ אֶלָּא יֶתֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ״ (שמות ד׳:י״ח), וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַבְרָם, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא שְׁמוֹ אַבְרָהָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׂרָה, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ שָׂרַי, וּכְשֶׁעָשְׂתָה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה, וְנִקְרֵאת שְׁמָהּ שָׂרָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ הוֹשֵׁעַ, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״ (במדבר י״ג:ט״ו). וְיֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁפָּחֲתוּ מֵהֶם. יֵשׁ לָךְ לְלַמֵּד מֵעֶפְרוֹן, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ עֶפְרוֹן, וּכְשֶׁשָּׁקַל הַכֶּסֶף מִיַּד אַבְרָהָם, פָּחֲתוּ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף״ (בראשית כ״ג:ט״ז), ׳עֶפְרָן׳ כְּתִיב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיוֹנָדָב שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ יְהוֹנָדָב, וּכְשֶׁבָּא לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, פָּחֲתוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יוֹנָדָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ י״י אֶת מַעֲשֶׂיךָ״ (דברי הימים ב כ׳:ל״ז). מִכָּן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֶל יִתְחַבַּר אָדָם לָרָשָׁע, אֲפִלּוּ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה. כֹהֵן מִדְיָן – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּמֶר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ״ (שופטים י״ח:ל׳). רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׂר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ״ (שמואל ב ח׳:י״ח). חֹתֵן מֹשֶׁה – מִתְּחִלָּה הָיָה מֹשֶׁה מִתְכַּבֵּד בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ״ (שמות ד׳:י״ח) עַכְשָׁו חָמִיו מִתְכַּבֵּד בּוֹ: אָמְרוּ לוֹ: ״מַה טִּיבָךְ?״ אָמַר לָהֶם: ״אֲנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה!״ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ – שָׁקַל מֹשֶׁה כְיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. שָׁקַל רַב כַּתַּלְמִיד וְתַלְמִיד כָּרַב. כִּי הוֹצִיא י״י אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם – מַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלָה יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּנֶגֶד כָּל הַנִּסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הקב״ה לְיִשְׂרָאֵל.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 18:11מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ח:י״א

"Now I know that greater is the Lord than all the gods": Until now he had not conceded anything to Him. "that the Lord is greater": They said: In the beginning there was no slave that could escape from Egypt, it being entirely sealed off, and now He has taken six hundred thousand men out of Egypt! "than all the gods": They said: There was no idolatry in the world that Yithro did not come across and did not worship, viz.: "than all the gods. And Na'aman was even more conceding in this regard than he, viz. (II Kings 5:15) "Now I know that there is no God in all the land, but only in Israel." And thus, Rachav the harlot (Joshua 2:11) "for the Lord your God is the God in the heavens above and on the earth below."

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל י״י מִכָּל הָאֱלֹהִים! – עַד עַכְשָׁו לֹא הוֹדָה לוֹ בִּדְבַר ״כִּי גָדוֹל י״י״. אָמַר: מִתְּחִלָּה, לֹא הָיָה עֶבֶד יָכֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, וְעַכְשָׁו הוֹצִיא שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי גָדוֹל י״י״. וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״מִכָּל הָאֱלֹהִים״? אָמְרוּ: לֹא הִנִּיחַ יִתְרוֹ עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חָזַר עָלֶיהָ וַעֲבָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִכָּל הָאֱלֹהִים״. וְנַעֲמָן הוֹדָה בַדָּבָר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ה׳:ט״ו). וְכֵן רָחָב הַזּוֹנָה אוֹמֶרֶת: ״י״י אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת״ (יהושעַ ב׳:י״א). כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם – אָמַר: ״מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר, וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּתְגַּדַּל שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁבְּמַה שֶּׁחָשְׁבוּ מִצְרָיִם לְאַבֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל, בּוֹ בַדָּבָר נִפְרַע מֵהֶם הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם״ (שמות י״ח:י״א).

Yerushalmi Berakhot 2:8ירושלמי ברכות ב׳:ח׳

(4) When Rebbi Ḥiyya bar Ada, the nephew of Bar Qappara, died did Resh Laqish accept for him since he was his teacher and a student is beloved as a son. He went and eulogized him: (Song of Songs 6:2) “My friend descended to his garden, to the spice patch, to shepherd in the gardens.” It would have been necessary only to say “ “My friend descended to shepherd in the gardens.” But “my friend” is the Holy One, praise to Him. “He descended to His garden”, that is the world. “To the spice patch”, that is Israel. “To shepherd in the gardens”, these are the peoples of the world. “And to collect lilies”, these are the just ones whom He removes from their midst. They gave a parable, to what can this be compared? To a king who had a son whom he loved very much. What did the king do? He planted a garden for him. When the son did the will of his father, the father searched in the entire world for a nice plant and planted it in his garden. When the son was making him angry, he cut down all his plants. So when Israel does the will of the Holy One, praise to Him, he searches the entire world and observes the just person, brings him and attaches him to Israel, like Jethro and Rahab. And when they are making him angry he removes the just ones from amongst them.

(ד) כַּד דָּמַךְ רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בַּר אַחְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא קִבֵּיל רֵישׁ לָקִישׁ עִילוֹי דַּהֲוָה רַבֵּיהּ נֵימָא תַלְמִידֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא חָבִיב עֲלֵיהּ כִּבְרֵיהּ עָאַל וְאִיפְטַר עִילוֹי דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. לֹא צוּרְכָה אֶלָּא דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. דוֹדִי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יַָרַד לְגַנּוֹ זֶה הָעוֹלָם. לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם. וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּסַלְּקָן מִבֵּינֵיהֶן. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי. מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ נָטַע לוֹ פַּרְדֵּס. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַבֵּן עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו הָיָה מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זוֹ נְטִיעָה יָפָה בָעוֹלָם וְנוֹטְעָהּ בְּתוֹךְ פַּרְדֵּיסוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכְעִיסוֹ הָיָה מְקַצֵּץ כָּל נְטִיעוֹתָיו. כַּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זֶה צַדִּיק בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם וּמֵבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ בְיִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב. וּבְשָׁעָה שֶׁהֵן מַכְעִיסִין אוֹתוֹ הָיָה מְסַלֵּק הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶן.

Yerushalmi Rosh HaShanah 1:3ירושלמי ראש השנה א׳:ג׳

(2) HALAKHAH: There are Tannaim who state, all is judged on New Year’s Day and judgment is passed for every item on New Year’s Day. There are Tannaim who state, all is judged on New Year’s Day and judgment is passed for every item on the Day of Atonement. There are Tannaim who state, all is judged on New Year’s Day and judgment is passed for every item on its proper time. There are Tannaim who state, every item is judged on its proper time and judgment is passed for every item on its proper time. Our Mishnah follows him who said, all is judged on New Year’s Day and judgment is passed for every item on its proper time, as we have stated: “and on Tabernacles they are judged about water.” The words of Rav imply that all is judged on New Year’s Day and judgment is passed for every item on New Year’s Day, since it is stated in the blowing prayer of Rav: “This is the day, the beginning of Your works, remembrance of the First Day, for it is a decree for Israel, a law for the God of Jacob. On it will be proclaimed for countries which one will be for war, and which one for peace, which one for famine, and which one for plenty. And creatures will be counted on it, to remember them for life or for death.” This does not follow Rebbi Yose, since Rebbi Yose said, an individual is judged every moment. What is the reason? You are counting him in the mornings; in moments You are examining him. You are counting him in the mornings, this refers to his provisions; in moments You are examining him, this refers to his food. The Elder Rebbi Isaac in the name of Rebbi: King and public are judged every day. What is the reason? To look after the right of His servant and of His people Israel; each day’s affairs on each day. Rebbi Levi said, He will judge the dry land in equity, will pass judgment over peoples in straightness. The Holy One, praise to Him, judges Israel during daytime when they are occupied earning merit, and the nations during the night, when they are resting from evil deeds. Samuel said, as He judges Israel so he judges the nations. How does Samuel confirm that He will pass judgment over peoples in straightness? He judges them according to the qualified among them; He remembers for them the deeds of Jethro, he remembers for them the deeds of Raḥab the prostitute.

(ב) הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי: כּוּלְּהֶם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי: כּוּלְּהֶם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי: כּוּלְּהֶם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִידוֹן בִּזְמַנּוֹ וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. <abb>מתנית׳</abb><openabb>מַתְנִיתָה</openabb> כְּמָאן <abb>דאמ׳</abb><openabb>דְּאָמַר</openabb> כּוּלְּהֶם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ, דְּתַנִּינָן: וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמָּיִם. מִלְּתֵיהּ דְּרַב אָמְרָה: כּוּלְּהֶם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְאֶחָד מֵהֶן מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּתַנֵּי בִתְקִיעָיתָא דְּרַב: זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן כִּי חוֹק <abb>ליש׳</abb><openabb>לְיִשְׂרָאֵל</openabb> הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵיאָמַר אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשּׂוֹבַע, וּבִרְיוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִים וְלַמָּוֶת. וּדְלֹא <abb>כר׳</abb><openabb>כְרִבִּי</openabb> יּוֹסֵה, <abb>דר׳</abb><openabb>דְּרִבִּי</openabb> יוֹסֵי <abb>אמ׳</abb><openabb>אָמַר</openabb>: יָחִיד נִידּוֹן בְּכָל שָׁעָה. מַה <abb>טע׳</abb><openabb>טָעֲמָא</openabb>? וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ, וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים – זוֹ פַּרְנָסָתוֹ, לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ – זוֹ אֲכִילָתוֹ. <abb>ר׳</abb><openabb>רִבִּי</openabb> יִצְחָק רַבָּה בְשֵׁם <abb>ר׳</abb><openabb>רִבִּי</openabb>: מֶלֶךְ וְצִיבּוּר נִידּוֹנִין בְּכָל יוֹם. מַה <abb>טע׳</abb><openabb>טָעֲמָא</openabb>? לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ <abb>יש׳</abb><openabb>יִשְׂרָאֵל</openabb> דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. אְמַר <abb>ר׳</abb><openabb>רִבִּי</openabb> לֵוִי: וְהוּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאוּמִּים בְּמֵישָׁרִים, <abb>הקב״ה</abb><openabb>הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא</openabb> דָּן אֶת <abb>יש׳</abb><openabb>יִשְׂרָאֵל</openabb> בַּיּוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עֲסוּקִין בְּמִצְוֹת, וְאֶת הָאוּמּוֹת בַּלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן בְּטֵילִין מִן הָעֲבֵירוֹת. שְׁמוּאֵל <abb>אמ׳</abb><openabb>אָמַר</openabb>: מִי שֶׁהוּא דָן אֶת <abb>יש׳</abb><openabb>יִשְׂרָאֵל</openabb> דָּן אֶת הָאוּמּוֹת. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל יָדִין לְאוּמִּים בְּמֵישָׁרִים? דָּנָן כִּכְשֵׁירִים שֶׁבָּהֶן, מַזְכִּיר לָהֶם מַעֲשֶׂה יִתְרוֹ, מַזְכִּיר לָהֶן מַעֲשֶׂה רָחָב הַזּוֹנָה.

Bavli Sotah 11aבבלי סוטה י״א.

Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Simai says: Three noteworthy people were consulted by Pharaoh in that counsel where Pharaoh questioned what should be done with the Jewish people. They were Balaam, and Job, and Yitro. Rabbi Ḥiyya bar Abba teaches what occurred to each of them: Balaam, who advised Pharaoh to kill all sons born to the Jewish people, was punished by being killed in the war with Midian (see Numbers 31:8). Job, who was silent and neither advised nor protested, was punished by suffering, as detailed in the eponymous book in the Bible. Yitro, who ran away as a sign of protest, merited that some of his children’s children sat in the Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone, as it is stated: “And the families of scribes who dwelt at Jabez, Tirathites, Shimeathites, and Sucathites, these were the Kenites who descended from Hammath, the father of the house of Rechab” (I Chronicles 2:55). And it is written: “The children of the Kenite, Moses’ father-in-law” (Judges 1:16). This teaches that the Kenites, descendants of Yitro, the father-in-law of Moses, dwelt at Jabez [Yabetz], referring to the place where the Jewish people go for advice [eitza], i.e., the Chamber of Hewn Stone.

א״ר חייא בר אבא א״ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב׳:נ״ה} ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב {שופטים א׳:ט״ז} ובני קיני חתן משה וגו׳.:

Bavli Sanhedrin 106aבבלי סנהדרין ק״ו.

§ It is stated with regard to Balaam: “And he looked at the Kenite and he took up his parable and said: Though firm is your dwelling place, and though your nest be set in rock” (Numbers 24:21). Balaam said to Yitro: Kenite, were you not in Egypt with us in that counsel to drown the newborn males of Israel? Who placed you alongside the mighty of the world? The Gemara comments: And that is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Simai says: Three were associates in that counsel, and they are: Balaam, Job, and Yitro. Balaam, who advised to drown the newborn males, was killed. Job, who was silent and was reluctant to express his opinion, was sentenced to suffer afflictions. And Yitro, who fled after he disagreed with that counsel and Pharaoh sought to kill him, his descendants were privileged to sit as scribes in session with the Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone, as it is stated: “And the families of the scribes who dwelt in Jabez; the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These were the Kenites who came of Hammath the father of the house of Rechab” (I Chronicles 2:55). And it is written there with regard to the identity of the Kenites: “And the children of the Kenite, Moses’ father-in-law, went up from the city of the palm trees” (Judges 1:16).

{במדבר כ״ד:כ״א} וירא את הקיני וישא משלו אמר לו בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באותה עצה מי הושיבך אצל איתני עולם. והיינו דא״ר חייא בר אבא א״ר סימאי שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב׳:נ״ה} ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב {שופטים א׳:ט״ז} ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים.

Bavli Zevachim 116aבבלי זבחים קט״ז.

§ The Gemara notes that the disagreement between amora’im with regard to when Yitro came to Mount Sinai is like a dispute between tanna’im: The Torah states with regard to Yitro, before he came to Mount Sinai: “Now Yitro, the priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard of all that God had done for Moses, and for Israel His people, how the Lord had brought Israel out of Egypt” (Exodus 18:1). What tiding did he hear that he came and converted? Rabbi Yehoshua says: He heard about the war with Amalek, as it is written adjacent to the verses that state that Yitro came: “And Joshua weakened Amalek and his people with the edge of the sword” (Exodus 17:13). Rabbi Elazar HaModa’i says: He heard about the giving of the Torah and came. As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God. At that time, all of the kings gathered around Balaam the wicked, who was the greatest gentile prophet, and said to him: What is the tumultuous sound, i.e., the loud noise, that we have heard? Perhaps a flood is coming to destroy the world, as it is stated: “The Lord sat enthroned at the flood” (Psalms 29:10)? Balaam said to them: “The Lord sits as King forever” (Psalms 29:10), which means that the Holy One, Blessed be He, already took an oath after the flood never to bring a flood to the world, as it is stated: “And the waters shall no more become a flood” (Genesis 9:15). The kings said to him: He will not bring a flood of water, as he vowed, but perhaps He will bring a flood of fire, as in the future the Lord will punish the nations with fire, as it is stated: “For by fire will the Lord contend, and by His sword with all flesh; and the slain of the Lord shall be many” (Isaiah 66:16). Balaam said to them: He already took an oath that He will not destroy all flesh in any manner, as it is stated: “To destroy all flesh” (Genesis 9:15). Therefore, there will not be a flood of fire. They asked: And if so, what is this tumultuous sound that we have heard? Balaam said to them: He has a good and precious item in His treasury, that was hidden away with Him for 974 generations before the world was created, and He seeks to give it to his children, as it is stated: “The Lord will give strength to His people” (Psalms 29:11). “Strength” is a reference to the Torah, which is the strength of the Jewish people. Immediately, they all began to say: “The Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11). The Gemara offers another explanation of what Yitro heard: Rabbi Eliezer says: He heard about the splitting of the Red Sea and came, as it is stated in a similar context with regard to the splitting of the Jordan in the days of Joshua: “And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard how that the Lord had dried up the waters of the Jordan from before the children of Israel, until they were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them anymore, because of the children of Israel” (Joshua 5:1). And even Rahab the prostitute said to Joshua’s messengers: “For we have heard how the Lord dried up the water of the Red Sea before you” (Joshua 2:10). The Gemara asks: What is different there, i.e., with regard to the splitting of the Jordan, where the verse states: “Neither was there spirit in them anymore,” and what is different here, i.e., in the statement of Rahab, where the verse states: “Neither did there remain [kama] any more spirit in any man” (Joshua 2:11)?

הניחא למ״ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ״ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר׳ חייא ור׳ יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ״ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח. כתנאי {שמות י״ח:א׳} וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר׳ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו {שמות י״ז:י״ג} ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר״א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] אומות העולם אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהלים כ״ט:ט׳} ובהיכלו כולו אומר כבוד. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) {תהלים כ״ט:י׳} ה׳ למבול ישב [אמר להם] וישב ה׳ מלך לעולם כבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא׳ {ישעיהו ס״ו:ט״ז} כי (הנה) באש ה׳ נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ יברך את עמו בשלום. ר״א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא׳ {יהושע ה׳:א׳} ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע {יהושע ב׳:י׳} כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף. מאי שנא התם דאמר (ליה) {יהושע ה׳:א׳} ולא היה בם עוד רוח ומ״ש הכא דקאמר {יהושע ב׳:י״א} ולא קמה עוד רוח באיש

Shemot Rabbah 1:9שמות רבה א׳:ט׳

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה לְכָךְ לָקָה תְּחִלָּה, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, וְהוּא לָקָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שמות ז׳:כ״ט): וּבְךָ וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, לָהֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לוֹ, אָמַר רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר בּוֹאוּ וְנִתְחַכְּמוּ לֵאלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, נְדוּנֵם בְּחֶרֶב, כְּבָר כְּתִיב (ישעיהו ס״ו:ט״ז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר. לֹא נָדוּן אוֹתָם אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ״ד:ט׳): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת מֵבִיא, וַעֲלֵיהֶם אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס״ג:י״א): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. (שמות י״ח:י״א): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ וגו׳, בַּקְּדֵרָה שֶׁבִּשְׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי סִימוֹן, שְׁלשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ, נֶהֱרַג. אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק, נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח, זָכוּ בָּנָיו וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, דִּכְתִיב (דברי הימים א ב׳:נ״ה): וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים ישְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב וגו׳, וּכְתִיב (שופטים א׳:ט״ז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן משֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה. וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וְעָלִינוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְעָלָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאָדָם שֶׁמְקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים.