EN/HEע/E

Biblical Parallels Index – Shemot 33

Sources

Seder Eliyahu Zuta 8סדר אליהו זוטא ח׳

במדות הללו שמח הקב״ה כנגד עושה טובה וכועס הוא כנגד עושה רעה ומנין לך תדע לך שכן הוא צא ולמד מדרך ארץ כי האדם עד שלא נשא אשה ועד שלא היה לו בנים אז דעתו יפה עליו ואין לו יגון ואנחה בלבו ויש לו קורת רוח בביתו אבל לאחר שנשא אשה ויש לו בנים אז אין דעתו יפה עליו ויש לו יגון ואנחה בלבו ואין לו קורת רוח בביתו משום שבניו הם מכעיסין אותו בדרכיהם ובמעשיהם ובמעלליהם הרעים. כמו כן עשו בני אדם לפני הקב״ה למרוד כנגד עיניו כי עד שלא ברא הקב״ה את האדם על הארץ אז היתה דעתו יפה עליו כביכול אבל לאחר שברא בני אדם הכעיסו להקדוש ב״ה במעלליהם ובדרכיהם הרעים בבנים שקצרו דעת אביהם בדרכיהם ובמעלליהם הרעים אז הכניס כביכול יגון ואנחה בלבו ואין לו קורת רוח בכל העולם. תדע לך שכן הוא כי שלש מאות שנה עבדו ישראל ע״א בימי שפוט השופטים עד שמסר הקב״ה את ישראל בידי כושן רשעתים ובידי יבין מלך חצור וכן בידי שאר עכו״ם וכשחזרו ישראל ועשו תשובה מיד חזר הקב״ה וגאל את ישראל מידיהן וכן עבדו ישראל עכו״ם בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ וכן מדור לדור היו מוסיפין לחטוא בע״א עד שמסר הקב״ה את ישראל בידי העכו״ם שנאמר (שופטים י׳) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו ויחר אף ה׳ בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון וירעצו וירוצצו את בני ישראל. וכשחזרו ועשו תשובה מיד חזר הקב״ה וקיבל את תשובתם וגאל את ישראל מידי אותן העכו״ם שהיו מסורין בידיהן מפני שאין הקדוש ב״ה יוכל לסבול צרת ישראל אם עשו תשובה ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שנאמר (שם) ויזעקו בני ישראל אל ה׳ לאמר חטאנו לך וכי עזבנו את אלהינו ונעבוד את הבעלים וגו׳ ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה׳ ותקצר נפשו בעמל ישראל וכן נאצו והכעיסו ישראל את בוראם ועבדו עבודה זרה שלש מאות ותשעים שנה בימי הבית הראשון. ומנין לך תדע לך שכן הוא שהרי בודאי ד׳ מאות ועשר שנים ישבו ישראל בבית ראשון צא מהן עשרים שנה שלא עבדו מלכי יהודה וישראל עבודה זרה נשתיירו מהן שלש מאות ותשעים שנה שעבדו מלכי ישראל ומלכי יהודה עבודת אלילים וכל נביא ונביא שהיה מדבר עם ישראל והיה מוכיח אותן שיחזרו בתשובה לא היו רוצין בטובתו של הנביא אלא היו אומרים לו אי אפשי בנבואתך ואין אנו רוצין בנבואתך. ומנין לך תדע לך שהוא כן שהרי אחאב מלך ישראל שאל את אליהו התשבי ואמר לו כתוב בתורתך (דברים י״א) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה וגו׳ ואנו עובדים עבודה זרה ואין הגשמים נעצרים אלא בא וראה כמה טובות בא לידי שנאמר (מלכים א ט״ז) ואחאב בן עמרי מלך על ישראל וגו׳ ויעש וגו׳ הרע בעיני ה׳ וגו׳ ויקם מזבח לבעל וגו׳ בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה׳ אשר דבר ביד יהושע בן נון. מיד נתמלא אליהו חמה גדולה על אחאב ואמר לו לאחאב ריקה מאסת את מי שברא את כל העולם כולו לכבודו ואת מי שנתן התורה לכבודו חייך שאין אני דן אותך אלא מתוך דבריך שנאמר (שם י״ז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה׳ אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. מיד נטל אליהו את המפתח של מטר והלך לו והיה רעב גדול עד שאמר לו הקב״ה לאליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ולא עוד אלא עמד הקב״ה ודחפו לאליהו למקום שבקשו אבותיהם של ישראל רחמים על בניהם שנאמר (שם י״ט) וישכב ויישן תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים ויאכל וישת וישב וישכב וישב מלאך ה׳ שנית ויגע בו ויאמר קום אכול כי רב ממך הדרך ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר ה׳ אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו וכשאמר הקב״ה לאליהו מה לך פה אליהו היה לו לאליהו לומר לפני הקב״ה רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם ולא די שלא אמר כן אלא אמר קנא קנאתי לה׳ אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו׳. מיד התחיל הקב״ה לדבר עם אליהו דברי תנחומין ואמר לו כשנגליתי ליתן תורה לישראל לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן של ישראל שנאמר (שם) ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה׳ והנה ה׳ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה׳ לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה וגו׳. מה עשה הקב״ה המתין לו לאליהו שלש שעות ועדיין הוא עומד בדבריו הראשונים ואמר עוד פעם שנית קנא קנאתי לה׳ אלהי צבאות וגו׳. באותה שעה אמר הקב״ה לאליהו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו׳ ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך וגו׳ ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (שם) ומה שיש בדעתך אין אני אוכל לעשות.

Radak Melakhim I 19:7-21רד״ק מלכים א י״ט:ז׳-כ״א

(ז) כי רב ממך הדרך – והוא לא היה יודע אנה ילך, אלא שהיה הולך לתומו ארבעים יום וארבעים לילה עד הר חורב (מלכים א י״ט:ח׳), ונתיישר לו הדרך שם, כמו לארון שאמר: וישרנה הפרות בדרך וגו׳ (שמואל א ו׳:י״ב). וכשהגיע שם עמד כי חשב כי שם יראה לו דבר י״י, שבאותו ההר נגלה תחלה למשה, ובו נגלה הכבוד ונתן תורה לישראל. או היתה העמידה בלי כוונתו כמו שהיתה ההליכה שמה. (ח) בכח האכילה ההיא – לא היה זה כנס משה רבינו, כי בו נאמר: ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות ל״ד:כ״ח), ולא אמר שעמד בכח האכילה, ובאליהו אמר: בכח האכילה – כלומר שנשתהא המאכל באצטומכא, ולא בשלה אותו הכח המבשלת, ולא משכה אותו כח המושך, ונזון הגוף באותו מאכל ארבעים יום וארבעים לילה. (ט) ויבא שם אל המערה – מערה היתה בהר סיני, ועליה נאמר: ושמתיך בנקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב), כמו שתרגם אונקלוס: במערת טינרא. מה לך פה אליהו – טעם השאלה: תחלת הדברים לשמוע המענה, כדרך לשון בני אדם. וכן שאלת: מה לך הים כי תנוס (תהלים קי״ד:ה׳) – מפני התשובה, אי הבל אחיך (בראשית ד׳:ט׳), הרצחת וגם ירשת (מלכים א כ״א:י״ט), הראית כי נכנע אחאב (מלכים א כ״א:כ״ט), ואף על פי שהוא יודע לב בני האדם. וכן: ויאמר לו איכה (בראשית ג׳:ט׳), מה זה בידך (שמות ד׳:ב׳). וכן ענין: מה לך פה – למה יצאת ממקומך, מה יש לך פה. (י) קנא קנאתי לי״י – הקנאה שקנאתי לשם י״י והרגתי נביאי הבעל המתעים את ישראל עד שעזבו בריתך שכרת עם בני ישראל בהר סיני. ובדרש: בריתך שבטלו מהם ברית מילה, אותה הקנאה גרמה לי לצאת ממקומי לברוח מפני איזבל ולבא פה. את מזבחותיך הרסו – כמו שאמר למעלה: את מזבח י״י ההרוס (מלכים א י״ח:ל׳). ואת נביאיך הרגו בחרב – כמו שאמר למעלה: בהרוג איזבל את נביאי י״י (מלכים א י״ח:י״ג). ואותר אני לבדי – והלא נותרו המאה שהחביא עובדיה, אלא לפי שלא היו נודעים הרי הם כאילו אינם. (יא) צא ועמדת בהר – נראה כי פתח המערה היה בשיפוע ההר או בראשו, לא בתחתית ההר, שהרי אמר לו: צא ועמדת בהר, והוא עמד פתח המערה. והנה י״י עבר – פי׳: כבוד י״י עבר לפניו, כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום: ויעבור י״י על פניו (שמות ל״ד:ו׳). ועבר לפניו תחלה רוח גדולה וחזק, והיה אומר לו הקול: לא ברוח י״י – כלומר הכבוד ההוא לשעתו. ומה שאמר: מפרק הרים ומשבר סלעים – דרך הפלגה. ואמר לו הקול כי בעבור הרוח לא היה עובר עדיין הכבוד. ואחר עבור הרוח היה רעש, שרעש ההר, ואמר לו הקול כי הכבוד איננו עובר עדיין, ואחר הרעש עבר אש ואמר לו הקול כי הכבוד אינו באש, ואחר עבור האש עבר הכבוד עם קול דממה דקה (מלכים א י״ט:י״ב), והבין אליהו כי אז עבר הכבוד כשומעו קול דממה דקה. (יג) וילט פניו באדרתו – כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום: ויסתר משה פניו (שמות ג׳:ו׳). ופי׳: ויצא ויעמד פתח המערה – כשמעו קול דממה דקה, בא ועמד בהר פתח המערה וכסה פניו, כמו שאמר לו הדבר: צא ועמדת בהר לפני השם (מלכים א י״ט:י״א), ר״ל שיעבור הכבוד, ומתוך אותו הקול דממה יצא אליו קול דבר, שאמר לו: מה לך פה אליהו. ופירוש קול דממה דקה (מלכים א י״ט:י״ב) – קול נמוך. ויונתן תרגם הפסוק כן: והא י״י מתגלי וקדמוהי משריית מלאכי רוחא מפרקין טוריא ומתברין כיפיא קדם י״י וגו׳. ויש לשאול מה היה כל זה הענין, ולא אמר לו מה יעשה עד שהביאו אל הר חורב והראה לו כל זה הכבוד. והנראה בעיני כי כל זה היה גמול המעשה הטוב שעשה בהר הכרמל וקדש שם י״י בתוך בני ישראל, והחזירם למוטב עד שאמרו כולם: י״י הוא האלהים י״י הוא האלהים (מלכים א י״ח:ל״ט), והרג נביאי הבעל, גמלו האל בצדקו והביאו אל מקום הכבוד עם פלא גדול שעשה עמו בדרך, והראה לו כל הכבוד הזה. וצריך להתבונן ברוח וברעש ובאש ובקול דממה דקה. וילט פניו – כסה פניו, כמו: לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳), פני הלוט הלוט (ישעיהו כ״ה:ז׳). (טו) שוב לדרכך – אחר שאמר לו: שוב, הבטיחו שלא יהרגו אותו. ואמר: לדרכך מדברה דמשק – ומדבר דמשק לא היה דרכו. אלא אמר לו: לך לדרכך, ותקח מדרך הזה דרך המדבר דמשק למשוח חזאל למלך ארם, והנה אליהו לא משח את חזאל, ולא יהוא. אמר לו הקב״ה: על הקנאה אשר קנאת לי כי עזבו בני ישראל את בריתי אני מודיעך כי על ידי שלשה אלה אכלה כל העוזבים את בריתי. ואתה תמשח חזאל למלך על ארם, כלומר תצוה לאלישע שיהיה נביא תחתיך, שימנה אותו למלך, והוא יעשה רעה אל ישראל. וכן יהוא תמשח, כלומר תצוה לאלישע שימשחהו. וכן משחו אלישע ע״י אחד הנביאים. אם כן, למה צוה לו שילך מדברה דמשק כיון שלא משח הוא חזאל? יתכן לפרש כי כיון שהלך מדברה דמשק ומצא בדרכו אלישע בן שפט, והנבואה אמרה לו משיחת אלישע אחרון לחזאל ויהוא, והוא מצאו ראשון, הבין כי ע״י אלישע יהיו נמשחים, ולא הקדימם האל בנבואה אלא על דרך הנקמה שיהיה ראשון חזאל, ואחריו יהוא, ואחריו אלישע, כמו שאמר: והיה הנמלט וגו׳ (מלכים א י״ט:י״ז). מדברה דמשק – נפתחה הבי״ת מפני הסמיכות. וכן: מדברה בית און (יהושע י״ח:י״ב). ומשחת את חזאל – לפי שמנוי המלוכה או הגדולה הוא ע״י משיחה ברוב, נאמר למנוי אף על פי שאינו ע״י משיחה בלשון משיחה, לפיכך אמר: ומשחת את חזאל. וכן אמר: תמשח לנביא תחתיך (מלכים א י״ט:ט״ז), וכן אמר על האבות: אל תגעו במשיחי (דברי הימים א ט״ז:כ״ב), וכן: למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳). (טז) תמשח לנביא תחתיך – כיון שאתה רוצה להסתלק מן העולם, שאמרת: רב עתה י״י קח את נפשי (מלכים א י״ט:ד׳), צריך שתניח נביא תחתיך, ותמנה אלישע בן שפט ותלמדהו. ובדרש: א״א בנבואתך מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני. (יז) ימית יהוא – שהרג כל עובדי הבעל וכל בית אחאב שהיו עובדי עבודה זרה. ימית אלישע – כי בהוכיחו אותם ולא היו שומעים אליו ולא היו שבים מדרכם הרעה, האויבים יבואו עליהם והרגום, וכאילו הוא היה ממית אותם, כי יותר היו ענושים כשהיה מזהיר להם ומצוה, משלא היה מזהיר להם. או פי׳: ימית אלישע – במותו, כי במות אלישע באו גדודי ארם ומואב בארץ. (יח) נשק לו – מלרע. (יט) והוא חורש – מצאו שהיה חורש הוא עם עבדיו, שהיו חורשים עם הבקר. וי״ב צמדים היו לפניו חורשים. וצמדים – ר״ל בקר, לפי שהשוורים נצמדים יחד בעת החרישה נקראים צמד וצמדים. ותרגום יונתן: תרין עשרין פדנין דתורא צמידין קדמוהי. והוא בשנים העשר – מן הי״ב צמדים, הוא היה חורש באחד מהם, וי״א עבדיו היו כל אחד ואחד עם צמדו. והוא מתורגם: והוא רדי בחד מתרי עשר. והספור הזה להורות כי מצאו בי״ב, והיה אות כי יהיה ממונה על י״ב שבטי ישראל לנביא ולמזהיר. וישלך אדרתו אליו – כמו: עליו, וכתרגום יונתן: ורמא שושיפיה עלוהי, ולא שעזבה אצלו, אלא שלקחו והלך לו, וזהו שאמר: וירץ אחרי אליהו (מלכים א י״ט:כ׳), עשה לו סימן שילך אחריו. ולא אמר לו בפי׳, כי ידע שיבין כי מי״י יהיה נביא, וידע כי האל נתן בלב אלישע ללכת אחריו לשרתו. לפיכך לא עשה אלא סימן. ומה שאמר לו: לך שוב, מה עשיתי לך (מלכים א י״ט:כ׳) – לנסותו אם היה אומר בלב שלם. ופי׳: מה עשיתי לך (מלכים א י״ט:כ׳) – רוצה לומר: אם הטיתי אדרתי עליך, לפיכך אתה רץ אחרי. (כ) אשקה נא – במקצת הספרים השי״ן בקמץ חטף. (כא) וישב מאחריו – לנשק לאביו ולאמו אף על פי שלא ספר הכתוב. ואחר כך שחט הבקר ועשה סעודה באותו השדה לחורשים ולעם אשר באו אחריו ללוותו, וזהו שאמר: ויתן לעם – כי מהעם לא היו אתו בשדה כי אם אחד עשר החורשים, אלא זהו פירושו: כי הלך לקחת רשות מאביו ומאמו, ובאו אחריו מאנשי עירו ללוותו כי הוא נפרד מהם. צמד הבקר – אחד מהשנים עשר. בשלם הבשר – בשל להם הבשר, כלומר לעם אשר אתו. וכתרגום יונתן: בשיל להון. ומרוב מהירותו ללכת אחרי אליהו לא המתין לחטוב עצים לבשל, ובקע כלי הבקר, והוא כלי המחרישה ובשל להם הבשר. ומ״ם בשלם – במקום: להם, וכמוהו: ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט) – נתת לי. ואמר כנוי העם, ועדיין לא זכר העם, וכמוהו: ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳), וזהמתו חיתו לחם (איוב ל״ג:כ׳), והדומים להם.

Malbim Melakhim I 19:9-16מלבי״ם מלכים א י״ט:ט׳-ט״ז

(ט) השאלות: מה שאל מה לך פה וה׳ יודע מה הוא עושה בזה. מה לך פה ר״ל הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות לא שיתבודד במדבר ובהרים. (י) ויאמר הנה אנכי לא אוכל להיות נביא מורה ומוכיח לעם הזה, כי צמתתני קנאתי על רוע מעשיהם, וע״י קנאתי שהרגתי נביאי הבעל יבקשו את נפשי, ולכן לא אוכל לעשות שליחותי. (יא-יג) השאלות: מה הורה במראה זאת, ולמה שאל שנית מה לך פה וכבר השיב על שאלתו. ויאמר צא וכו׳, חוץ ממ״ש האלהיים כי ראה בזה המראה הגדולה שראה יחזקאל, שראה רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת, שהם שלשה קליפות הסובבות את האגוז והפרי, וכן ראה אליהו רוח, ורעש הענן, והאש, וראה שה׳ לא נמצא בם, כי הם מחיצות ומסכים בין הקדש, ומהם תצא הרעה, ואחרי האש ראה קול דממה דקה שהוא הנוגה הדקה ומתוכה כעין החשמל, חש ממלל, הדובר בלחש, שהוא הקול והדממה, ור״ל קול ודממה החשמל, ודקה שהוא הנוגה, אולם כפי הנגלה הראה לו כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה׳ בם רק בקול דממה, וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו בל יסערו סער בל ירעשו רעש ובל יבעירו אש, כמו שעשה אליהו בקנאתו לה׳ צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל, כי ה׳ ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה, וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים. (יג) ויהי ספר כי בצאת אליהו בפתח המערה שהיה באמצע ההר כמ״ש צא ועמדת בהר, וילט פניו כענין שכתוב ושכותי כפי עליך, וראה כי תוכן המשל שאין רצון ה׳ שהנביאים יענשו את העם ויקנאו בזעם, שאל אותו שנית מה לך פה – ומדוע אינך שב אל שליחותך לנבאות ולהוכיח בלא קנאה ורעש. (יד) השאלות: למה צוה שימשח את חזאל ואת יהוא, ולמה יעמיד נביא אחר תחתיו. ויאמר שנית כי לא יוכל לעזוב קנאתו לה׳ צבאות כי מקנא הוא על דבר כבוד שמו. (טו-טז) ויאמר אז אמר לו כי הנהו ממלא רצונו מה שמקנא על כבוד ה׳ ויעניש את העם ע״י חזאל ויהוא ואלישע, שאלה יהיו נגד הג׳ מחנות שראה שמורים פורעניות רוח רעש ואש, ונגד ג׳ החטאים שחשב, שנגד מ״ש אשר עזבו בריתך, יכם חזאל שאינו בן ברית, ונגד את מזבחותיך הרסו יכם יהוא שהרס מזבח הבעל ונגד את נביאך הרגו יהרגם אלישע, אולם במ״ש שאינו רוצה לשוב לנבאות עוד כי מקנא הוא, צוה שימשח את אלישע אחר שא״י לנבאות ע״י קנאתו. ובאת ומשחת את חזאל וכו׳ ואת יהוא – הסדר לא היה כן שתחלה נמשח אלישע אח״כ יהוא ואח״כ חזאל, אולם לקמן (כ״א כ״ט) בארתי שע״י תשובת אחאב נשתנה הגזרה שהריגת יהוא לא יהיה בימיו רק בימי בנו, ומטעם זה לא נמשח יהוא ע״י אליהו רק ע״י אלישע והקדים משיחת אלישע למשיחת יהוא, וכן עי״כ נשתנתה ונתאחרה גם גזרת חזאל וראיתי מפרשים מ״ש ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היינו ששני דברים שהיו מוטלים על אליהו שהם משיחת יהוא ומשיחת חזאל יהיו אלי, וכן היה ששניהם נעשו ע״י אלישע, ולפ״ז מ״ש והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא הוא לפי הגזרה הקדומה, ואח״ז היה בהפך, והרי״א פירש שהאנשים שאין ראויים ליפול ע״י חזאל כמו בית אחאב הנשים והטף יפלו ע״י יהוא ואנשים שראוים להמלט מחרב יהוא כמו הנערים המנוערים שהתקלסו באלישע ימות אלישע, ואינו מדבר על סדר הזמן עי״ש.