Bizarre Prophetic Commands/1/he
מעשי נביאים תמוהים
הקדמה
השפלה בצו א-לוהי?
רוב האנשים כנראה לא מקנאים בחיים של נביאים. לא קל לקום כל יום ולנזוף באנשים שלא רוצים לעשות תשובה ולהתריע על חורבן לעם שלא מקשיב. לעתים קרובות, עם ישראל לעג לנביאים, כלא אותם, ואיים עליהם פיזית כשהמסר שלהם לא התאים להמונים או להנהגה. אך לעיתים, המשימה הנבואית עצמה היה שגרמה להשפלה, כאשר ה' הורה לנביא לעשות מעשים משונים כסימן לאומה. חלק מהמקרים המטרידים יותר הם:
- ישעיהו הולך ערום ויחף – בישעיהו כ', הנביא נצטווה להסיר את שקו ואת נעליו ולהסתובב בעירום ל"שָׁלֹשׁ שָׁנִים" כ"אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ".
- אכילת "עֻגַת שְׂעֹרִים... בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם" – ביחזקאל ד', יחזקאל מצווה לאכול מנות דלות של לחם שעורים, האפויות בתוך (או על גבי) צואה כסימן לרעב העתיד לבוא על ידי המצור הבבלי על ירושלים (יחזקאל ד׳:ט'-י"ז).
כיצד עלינו להבין את ההוראות האלה? מדוע ה' מנחה נביאים להתנהג בצורה מביכה? האם מעשים כאלו לא יגרמו להפחתת ההערכה של העם את הנביא? האם באמת אנשים יצייתו להוראות של נביא שאוכל צואה או ייקחו ברצינו אדם שמסתובב בעירום? האם שה' לא היה יכול להעביר את המסרים הללו באמצעים שלא היו פוגעים כל כך במוניטין של נביאיו?
ציווי לעשות עבירה
בשני מקרים לפחות נראה כי פקודות ה' לא רק גורמות לבושה, אלא גם מכריחים את הנביא לעבור על מצוות אחרות.
- ביחזקאל ה', ה' אומר ליחזקאל לגלח את שיערו ואת זקנו, לשרוף שליש מהשעיר, לגזור שליש, ולהשליך את השליש האחרון לרוחות, כסימן לחורבן ולגלות של ישראל. אם יחזקאל היה אמור לגלח את כל שיער פניו וראשו, כפי שנשמע מהפסוקים, זה היה כולל גילוח פאותיו, מעשה שנאסר בויקרא י"ט:כ"ז!1
- חלקנו מוטרדים גם מנישואיו של הושע עם זונה (הושע א'). אמנם נישואין כאלה אסורים רק לכהן, אך ה' אומק שלהושע יהיו "יַלְדֵי זְנוּנִים", דבר שרומז שאשתו המשיכה לשכב עם אחרים גם לאחר נישואיהם. בהושע ג', הדברים יותר מפורשים בציווי להושע "לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת"!
האם האשם באמת מצווה על נביאים לעבור על חוקי התורה? מדוע ה' דרש מנביאיו להתנהג בצורה שנראית בעייתית מבחינה משפטית?
משימות מעיקות או מבישות
קטגוריה שלישית של פקודות אינן מבישות או בעייתיות מבחינה משפטית, אלא פשוט מכבידות או מציקות במיוחד עבור הנביא:
בירמיהו י"ג, כחלק ממעשה סמלי, ירמיהו מתבקש לנסוע הלוך וחזור לפרת. אם הכוונה לנהר פרת הידוע, זה כרוך בנסיעות של המיילים האלה!
בירמיהו ט"ז, חיים של בדידות קיצונית נקבעים למעשה על הנביא כשאסור לו להתחתן, ללדת ילדים, או לבקר בבית של סעודה או אבל. יחזקאל מצווה באופן דומה לא להספיד, להתאבל או לבכות אחרי ה מות אשתו (יחזקאל כ"ד).
ביחזקאל ד ', יחזקאל מכוון לשכב על הצד השמאלי שלו במשך 390 יום ואז הצד הימני שלו במשך 40 יום נוספים ל"שאת את עוונותיהם "של יהודה וישראל. ה 'אומר עוד כי יקשור אותו בחבל כדי שלא יפנה מצד לצד במהלך מצור הסמל שלו (אולי רומז על כך שבמשך חודשים הוא היה צריך לבלות את כל היום בשכיבה על צדו!).
דרישות אלה נראות כמו מחיר אישי עצום שיש לשלם כדי להעביר הודעות מסוימות לאנשים. האם באמת היה צורך בהכנסת ירמיהו לחיי רווקות? האם הכריח את יחזקאל להגיב בצורה סטואטית למותו של אדם אהוב, הדרך היחידה ללמד את האומה שגם בסופו של דבר לא יישארו להם דמעות? יתרה מזאת, כמה יעילים היו המעשים הסמליים הללו? האם האנשים היו מחייבים בהכרח את מעמדו היחיד של ירמיהו ואת התנהגותו החברתית למסר אלוהי כלשהו? מי היה יכול לחזות במעשה הסמלי בהפרת או בשכיבה של יחזקאל על צדו?
A third category of commands are neither shameful nor legally problematic, but simply burdensome or extremely distressing to the prophet:
- בירמיהו י"ג, כחלק ממעשה סמלי, ירמיהו מתבקש לנסוע הלוך וחזור לפרת. אם הכוונה לנהר פרת הידוע, הדבר כרוך בנסיעות של מאות קילומטרים!
- בירמיהו ט"ז, a life of extreme loneliness is effectively decreed on the prophet when he is prohibited to marry, bear children, or visit a house of feasting or mourning.2 Yechezkel is similarly commanded not to eulogize, mourn, or cry after the death of his wife (יחזקאל כ"ד).
- ביחזקאל ד', Yechezkel is directed to lie on his left side for 390 days and then his right side for 40 more days to "לשאת את עוונותיהם" של יהודה וישראל. Hashem further tells him that that he will tie him with rope so that he not turn from side to side during his symbolic besiegement (perhaps implying that, for months, he was to spend the entire day lying on his side!).
These demands seem like a huge personal price to pay in order to relay certain messages to the people. Was dooming Yirmeyahu to a life of bachelorhood really necessary? Was forcing Yechezkel to react stoically to a loved one's death the only way to teach the nation that they, too, would eventually have no tears left? Moreover, how effective were these symbolic acts? Would the people have necessarily connected Yirmeyahu's single status and asocial behavior to any Divine message? Who would have witnessed the symbolic act at the Euphrates or Yechezkel's lying on his side?
