EN/HEע/E

Bizarre Prophetic Commands

Sources

Vayikra 19:27ויקרא י״ט:כ״ז

“‘You shall not cut the hair on the sides of your heads, neither shall you clip off the edge of your beard.

לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.

Vayikra 21:5ויקרא כ״א:ה׳

“‘They shall not shave their heads, neither shall they shave off the corners of their beards, nor make any cuttings in their flesh.

לֹא [יִקְרְחוּ] (יקרחה) קׇרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת.

Yeshayahu 20ישעיהו כ׳

(1) In the year that Tartan came into Ashdod, when Sargon the king of Assyria sent him, and he fought against Ashdod and took it; (2) at that time the Lord spoke by Isaiah the son of Amoz, saying: 'Go, and loose the sackcloth from off thy loins, and put thy shoe from off thy foot.' And he did so, walking naked and barefoot. (3) And the Lord said: 'Like as My servant Isaiah hath walked naked and barefoot to be for three years a sign and a wonder upon Egypt and upon Ethiopia, (4) so shall the king of Assyria lead away the captives of Egypt, and the exiles of Ethiopia, young and old, naked and barefoot, and with buttocks uncovered, to the shame of Egypt. (5) And they shall be dismayed and ashamed, because of Ethiopia their expectation, and of Egypt their glory. (6) And the inhabitant of this coast-land shall say in that day: Behold, such is our expectation, whither we fled for help to be delivered from the king of Assyria; and how shall we escape?'

(א) בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ. (ב) בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר י"י בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מׇתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף. (ג) וַיֹּאמֶר י"י כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ. (ד) כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם. (ה) וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם. (ו) וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ.

Yirmeyahu 13:1-11ירמיהו י״ג:א׳-י״א

(1) Thus said the Lord unto me: 'Go, and get thee a linen girdle, and put it upon thy loins, and put it not in water.' (2) So I got a girdle according to the word of the Lord, and put it upon my loins. (3) And the word of the Lord came unto me the second time, saying: (4) 'Take the girdle that thou hast gotten, which is upon thy loins, and arise, go to Perath, and hide it there in a cleft of the rock.' (5) So I went, and hid it in Perath, as the Lord commanded me. (6) And it came to pass after many days, that the Lord said unto me: 'Arise, go to Perath, and take the girdle from thence, which I commanded thee to hide there.' (7) Then I went to Perath, and digged, and took the girdle from the place where I had hid it; and, behold, the girdle was marred, it was profitable for nothing. (8) Then the word of the Lord came unto me, saying: (9) Thus saith the Lord: After this manner will I mar the pride of Judah, and the great pride of Jerusalem, (10) even this evil people, that refuse to hear My words, that walk in the stubbornness of their heart, and are gone after other gods to serve them, and to worship them, that it be as this girdle, which is profitable for nothing. (11) For as the girdle cleaveth to the loins of a man, so have I caused to cleave unto Me the whole house of Israel and the whole house of Judah, saith the Lord, that they might be unto Me for a people, and for a name, and for a praise, and for a glory; but they would not hearken.

(א) כֹּה אָמַר י"י אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל מׇתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ. (ב) וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר י"י וָאָשִׂם עַל מׇתְנָי. (ג) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר. (ד) קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מׇתְנֶיךָ וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה וְטׇמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע. (ה) וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה י"י אוֹתִי. (ו) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטׇמְנוֹ שָׁם. (ז) וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל. (ח) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (ט) כֹּה אָמַר י"י כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלַ‍ִם הָרָב. (י) הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעׇבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל. (יא) כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מׇתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כׇּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם י"י לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת וְלֹא שָׁמֵעוּ.

Yirmeyahu 16ירמיהו ט״ז

(1) The word of the Lord came also unto me, saying: (2) Thou shalt not take thee a wife, Neither shalt thou have sons or daughters in this place. (3) For thus saith the Lord concerning the sons and concerning the daughters that are born in this place, and concerning their mothers that bore them, and concerning their fathers that begot them in this land: (4) They shall die of grievous deaths; They shall not be lamented, Neither shall they be buried, They shall be as dung upon the face of the ground; And they shall be consumed by the sword, and by famine; And their carcasses shall be meat for the fowls of heaven, And for the beasts of the earth. (5) For thus saith the Lord: Enter not into the house of mourning, neither go to lament, neither bemoan them; for I have taken away My peace from this people, saith the Lord, even mercy and compassion. (6) Both the great and the small shall die in this land; they shall not be buried; neither shall men lament for them, nor cut themselves, nor make themselves bald for them; (7) neither shall men break bread for them in mourning, to comfort them for the dead; neither shall men give them the cup of consolation to drink for their father or for their mother. (8) And thou shalt not go into the house of feasting to sit with them, to eat and to drink. (9) For thus saith the Lord of hosts, the God of Israel: Behold, I will cause to cease out of this place, Before your eyes and in your days, The voice of mirth and the voice of gladness, The voice of the bridegroom and the voice of the bride. (10) And it shall come to pass, when thou shalt tell this people all these words, and they shall say unto thee: 'Wherefore hath the Lord pronounced all this great evil against us? or what is our iniquity? or what is our sin that we have committed against the Lord our God?' (11) then shalt thou say unto them: 'Because your fathers have forsaken Me, saith the Lord, and have walked after other gods, and have served them, and have worshipped them, and have forsaken Me, and have not kept My law; (12) and ye have done worse than your fathers; for, behold, ye walk every one after the stubbornness of his evil heart, so that ye hearken not unto Me; (13) therefore will I cast you out of this land into a land that ye have not known, neither ye nor your fathers; and there shall ye serve other gods day and night; forasmuch as I will show you no favour.' (14) Therefore, behold, the days come, saith the Lord, that it shall no more be said: 'As the Lord liveth, that brought up the children of Israel out of the land of Egypt, ' (15) but: 'As the Lord liveth, that brought up the children of Israel from the land of the north, and from all the countries whither He had driven them'; and I will bring them back into their land that I gave unto their fathers. (16) Behold, I will send for many fishers, saith the Lord, and they shall fish them; and afterward I will send for many hunters, and they shall hunt them from every mountain, and from every hill, and out of the clefts of the rocks. (17) For Mine eyes are upon all their ways, They are not hid from My face; Neither is their iniquity concealed from Mine eyes. (18) And first I will recompense their iniquity and their sin double; Because they have profaned My land; They have filled Mine inheritance With the carcasses of their detestable things and their abominations. (19) O Lord, my strength, and my stronghold, And my refuge, in the day of affliction, Unto Thee shall the nations come From the ends of the earth, and shall say: 'Our fathers have inherited nought but lies, Vanity and things wherein there is no profit.' (20) Shall a man make unto himself gods, And they are no gods? (21) Therefore, behold, I will cause them to know, This once will I cause them to know My hand and My might; And they shall know that My name is the Lord.

(א) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (ג) כִּי כֹה אָמַר י"י עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת. (ד) מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. (ה) כִּי כֹה אָמַר י"י אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם י"י אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים. (ו) וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. (ז) וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אֵבֶל לְנַחֲמוֹ עַל מֵת וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. (ח) וּבֵית מִשְׁתֶּה לֹא תָבוֹא לָשֶׁבֶת אוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. (ט) כִּי כֹה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. (י) וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מֶה דִבֶּר י"י עָלֵינוּ אֵת כׇּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּמֶה עֲוֺנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַי"י אֱלֹהֵינוּ. (יא) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם י"י וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ. (יב) וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם וְהִנְּכֶם הֹלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי. (יג) וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה. (יד) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י"י וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי י"י אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (טו) כִּי אִם חַי י"י אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם. (טז) הִנְנִי שֹׁלֵחַ [לְדַיָּגִים] (לדוגים) רַבִּים נְאֻם י"י וְדִיגוּם וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים וְצָדוּם מֵעַל כׇּל הַר וּמֵעַל כׇּל גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים. (יז) כִּי עֵינַי עַל כׇּל דַּרְכֵיהֶם לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי וְלֹא נִצְפַּן עֲוֺנָם מִנֶּגֶד עֵינָי. (יח) וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֺנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי. (יט) י"י עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל. (כ) הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים. (כא) לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי י"י.

Yechezkel 3:24-27יחזקאל ג׳:כ״ד-כ״ז

(24) Then spirit entered into me, and set me upon my feet; and He spoke with me, and said unto me: 'Go, shut thyself within thy house. (25) But thou, son of man, behold, bands shall be put upon thee, and thou shalt be bound with them, and thou shalt not go out among them; (26) and I will make thy tongue cleave to the roof of thy mouth, that thou shalt be dumb, and shalt not be to them a reprover; for they are a rebellious house. (27) But when I speak with thee, I will open thy mouth, and thou shalt say unto them: Thus saith the Lord God; he that heareth, let him hear, and he that forbeareth, let him forbear; for they are a rebellious house.

(כד) וַתָּבֹא בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי וַיְדַבֵּר אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלַי בֹּא הִסָּגֵר בְּתוֹךְ בֵּיתֶךָ. (כה) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנֵּה נָתְנוּ עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם. (כו) וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל חִכֶּךָ וְנֶאֱלַמְתָּ וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. (כז) וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ אֶפְתַּח אֶת פִּיךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הַשֹּׁמֵעַ יִשְׁמָע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה.

Yechezkel 4יחזקאל ד׳

(1) Thou also, son of man, take thee a tile, and lay it before thee, and trace upon it a city, even Jerusalem; (2) and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about. (3) And take thou unto thee an iron griddle, and set it for a wall of iron between thee and the city; and set thy face toward it, and it shall be besieged, and thou shalt lay siege against it. This shall be a sign to the house of Israel. (4) Moreover lie thou upon thy left side, and lay the iniquity of the house of Israel upon it; according to the number of the days that thou shalt lie upon it, thou shalt bear their iniquity. (5) For I have appointed the years of their iniquity to be unto thee a number of days, even three hundred and ninety days; so shalt thou bear the iniquity of the house of Israel. (6) And again, when thou hast accomplished these, thou shalt lie on thy right side, and shalt bear the iniquity of the house of Judah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto thee. (7) And thou shalt set thy face toward the siege of Jerusalem, with thine arm uncovered; and thou shalt prophesy against it. (8) And, behold, I lay bands upon thee, and thou shalt not turn thee from one side to another, till thou hast accomplished the days of thy siege. (9) Take thou also unto thee wheat, and barley, and beans, and lentils, and millet, and spelt, and put them in one vessel, and make thee bread thereof; according to the number of the days that thou shalt lie upon thy side, even three hundred and ninety days, shalt thou eat thereof. (10) And thy food which thou shalt eat shall be by weight, twenty shekels a day; from time to time shalt thou eat it. (11) Thou shalt drink also water by measure, the sixth part of a hin; from time to time shalt thou drink. (12) And thou shalt eat it as barley cakes, and thou shalt bake it in their sight with dung that cometh out of man.' (13) And the Lord said: 'Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean, among the nations whither I will drive them.' (14) Then said I: 'Ah Lord God! behold, my soul hath not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dieth of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.' (15) Then He said unto me: 'See, I have given thee cow's dung for man's dung, and thou shalt prepare thy bread thereon.' (16) Moreover He said unto me: 'Son of man, behold, I will break the staff of bread in Jerusalem, and they shall eat bread by weight, and with anxiety; and they shall drink water by measure, and in appalment; (17) that they maywant bread and water, and be appalled one with another, and pine away in their iniquity.

(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם. (ב) וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב. (ג) וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל. (ד) וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת עֲוֺן בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת עֲוֺנָם. (ה) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲוֺנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם וְנָשָׂאתָ עֲוֺן בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ו) וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ [הַיְמָנִי] (הימיני) שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֺן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ. (ז) וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלַ‍ִם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ. (ח) וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ עַד כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ. (ט) וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ. (י) וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם מֵעֵת עַד עֵת תֹּאכְלֶנּוּ. (יא) וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה שִׁשִּׁית הַהִין מֵעֵת עַד עֵת תִּשְׁתֶּה. (יב) וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם. (יג) וַיֹּאמֶר י"י כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. (יד) וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. (טו) וַיֹּאמֶר אֵלַי רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת [צְפִיעֵי] (צפועי) הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם וְעָשִׂיתָ אֶת לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. (טז) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה לֶחֶם בִּירוּשָׁלַ‍ִם וְאָכְלוּ לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ. (יז) לְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲוֺנָם.

Yechezkel 5:1-4יחזקאל ה׳:א׳-ד׳

(1) And thou, son of man, take thee a sharp sword, as a barber's razor shalt thou take it unto thee, and cause it to pass upon thy head and upon thy beard; then take thee balances to weigh, and divide the hair. (2) A third part shalt thou burn in the fire in the midst of the city, when the days of the siege are fulfilled; and thou shalt take a third part, and smite it with the sword round about her; and a third part thou shalt scatter to the wind, and I will draw out a sword after them. (3) Thou shalt also take thereof a few by number, and bind them in thy skirts. (4) And of them again shalt thou take, and cast them into the midst of the fire, and burn them in the fire; therefrom shall a fire come forth into all the house of Israel.

(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל רֹאשְׁךָ וְעַל זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם. (ב) שְׁלִשִׁית בָּאוּר תַּבְעִיר בְּתוֹךְ הָעִיר כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצוֹר וְלָקַחְתָּ אֶת הַשְּׁלִשִׁית תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. (ג) וְלָקַחְתָּ מִשָּׁם מְעַט בְּמִסְפָּר וְצַרְתָּ אוֹתָם בִּכְנָפֶיךָ. (ד) וּמֵהֶם עוֹד תִּקָּח וְהִשְׁלַכְתָּ אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וְשָׂרַפְתָּ אֹתָם בָּאֵשׁ מִמֶּנּוּ תֵצֵא אֵשׁ אֶל כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Yechezkel 24:15-24יחזקאל כ״ד:ט״ו-כ״ד

(15) Also the word of the Lord came unto me, saying: (16) 'Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke; yet neither shalt thou make lamentation nor weep, neither shall thy tears run down. (17) Sigh in silence; make no mourning for the dead, bind thy headtire upon thee, and put thy shoes upon thy feet, and cover not thine upper lip, and eat not the bread of men.' (18) So I spoke unto the people in the morning, and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded. (19) And the people said unto me: 'Wilt thou not tell us what these things are to us, that thou doest so?' (20) Then I said unto them: 'The word of the Lord came unto me, saying: (21) Speak unto the house of Israel: Thus saith the Lord God: Behold, Iwill profane My sanctuary, the pride of your power, the desire of your eyes, and the longing of your soul; and your sons and your daughters whom ye have left behind shall fall by the sword. (22) And ye shall do as I have done: ye shall not cover your upper lips, nor eat the bread of men; (23) and your tires shall be upon your heads, and your shoes upon your feet; ye shall not make lamentation nor weep; but ye shall pine away in your iniquities, and moan one toward another. (24) Thus shall Ezekiel be unto you a sign; according to all that he hath done shall ye do; when this cometh, then shall ye know that I am the Lord God.

(טו) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (טז) בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. (יז) הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל. (יח) וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמׇת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. (יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה. (כ) וָאֹמַר אֲלֵיהֶם דְּבַר י"י הָיָה אֵלַי לֵאמֹר. (כא) אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. (כב) וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל שָׂפָם לֹא תַעְטוּ וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ. (כג) וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו. (כד) וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ בְּבוֹאָהּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Hoshea 1הושע א׳

(1) The word of the Lord that came unto Hosea the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel. (2) When the Lord spoke at first with Hosea, the Lord said unto Hosea: Go, take unto thee a wife of harlotry and children of harlotry; for the land doth commit great harlotry, departing from the Lord.' (3) So he went and took Gomer the daughter of Diblaim; and she conceived, and bore him a son. (4) And the Lord said unto him: 'Call his name Jezreel; for yet a little while, and I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will cause to cease the kingdom of the house of Israel. (5) And it shall come to pass at that day, that I will break the bow of Israel in the valley of Jezreel.' (6) And she conceived again, and bore a daughter. And He said unto him: 'Call her name Lo-ruhamah; for I will no more have compassion upon the house of Israel, that I should in any wise pardon them. (7) But I will have compassion upon the house of Judah, and will save them by the Lord their God, and will not save them by bow, nor by sword, nor by battle, nor by horses, nor by horsemen.' (8) Now when she had weaned Lo-ruhamah, she conceived, and bore a son. (9) And He said: 'Call his name Lo-ammi; for ye are not My people, and I will not be yours.'

(א) דְּבַר י״י אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר י״י בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי י״י. (ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן. (ד) וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. (ו) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. (ז) וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּי״י אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים. (ח) וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. (ט) וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם.

Hoshea 3:1הושע ג׳:א׳

And the Lord said unto me: 'Go yet, love a woman beloved of her friend and an adulteress, even as the Lord loveth the children of Israel, though they turn unto other gods, and love cakes of raisins.'

וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.

Bavli Pesachim 87a-87bבבלי פסחים פ״ז.-פ״ז:

The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation. The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [gomerim] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of {פז:} Diblaim”; the name Diblaim can be taken as the dual form of the word dibba, ill repute. It suggests that she was a woman of ill repute, daughter of a woman of ill repute. And Shmuel said: The name Diblaim is the plural of the word deveila, a cake of pressed figs, indicating that she was as sweet as a cake of pressed figs, and therefore everyone used her services. Rabbi Yoḥanan, based on a similar derivation, said the name signifies that everyone would tread [dashin] upon her, a euphemism for sexual relations, like a cake of pressed figs. Alternatively, with regard to the name Gomer, Rav Yehuda said: The name can be understood as deriving from the root gamar, to finish. It alludes to the fact that the gentiles sought to finish the money of the Jewish people in her days. Rabbi Yoḥanan said: They did not just seek to do so, but were successful. They plundered and finished it, as it is stated: “For the king of Aram destroyed them and made them like the dust in threshing” (II Kings 13:7). The passage in Hosea continues: “And she conceived, and bore him a son. And the Lord said to him: Call his name Jezreel; for soon I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will obliterate the kingdom of the house of Israel…And she conceived again, and bore a daughter. And He said to him: Call her name Lo-ruhamah, for I will no more have compassion upon the house of Israel that I should bear them…And she conceived, and bore a son. And He said: Call his name Lo-ammi; for you are not My people, and I will not be yours” (Hosea 1:3–9). After two sons and one daughter had been born to him, the Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Shouldn’t you have learned from the example of your master Moses, who, once I spoke with him, separated from his wife? You too, separate yourself from your wife. He said to him: Master of the Universe, I have sons from her and I am unable to dismiss her or to divorce her. In response to Hosea’s show of loyalty to his family, the Holy One, Blessed be He, rebuked him and said to him: Just as you, whose wife is a prostitute and your children from her are children of prostitution, and you do not even know if they are yours or if they are children of other men, despite this, you are still attached to them and will not forsake them, so too, I am still attached to the Jewish people, who are My sons, the sons of My faithful who withstood ordeals, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. They are so special that they are one of the four acquisitions that I acquired in My world. The Gemara proceeds to enumerate all four: Torah is one acquisition, as it is written: “The Lord acquired me as the beginning of His way” (Proverbs 8:22). Heaven and earth are one acquisition [kinyan], as it is written: “Blessed be Abram of God Most High, Creator [koneh] of heaven and earth” (Genesis 14:19). The Holy Temple is one acquisition, as it is written: “And He brought them to His sacred border, to this mountain, which His right hand had acquired” (Psalms 78:54). The Jewish people are one acquisition, as it is written: “The nation that You have acquired” (Exodus 15:16). And you, Hosea, said that I should replace them with another nation? Once Hosea realized that he had sinned, he got up to request that God have compassion upon him for having spoken ill of the Jewish people. The Holy One, Blessed be He, said to him: Before you request compassion upon yourself, first request compassion upon the Jewish people, since I have already decreed upon them three harsh decrees on your account, in response to your condemnation of them. There is an allusion to these three decrees in the names of the children born of the prostitute. Jezreel is an allusion to a decree for Jehu’s actions in the Jezreel Valley (see II Kings 9–10). Lo-ruhamah, one that had not received compassion, suggests that God will no longer have compassion for the Jewish people. Lo-ammi, not My people, indicates that the Jewish people will no longer be considered God’s people. Hosea stood and requested compassion upon the Jewish people and nullified the decree. God responded and began to bless them, as it is stated: “Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered. And it will be that instead of that which was said to them: You are not My people, it shall be said to them: You are the children of the living God. And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together” (Hosea 2:1). And I will sow her to Me in the land; and I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25).

{הושע א׳:א׳} דבר ה׳ אשר היה אל הושע וגו׳ בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה בפרק אחד נתנבאו ד׳ נביאים וגדול שבכולן הושע שנאמר {הושע א׳:ב׳} תחלת דבר ה׳ בהושע וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע כמה נביאים א״ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק ואלו הן הושע ישעיה עמוס ומיכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע בניך חטאו והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבש״ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת. אמר הקב״ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל שנא׳ {הושע א׳:ב׳} ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים גומר אמר רב שהכל גומרים בה בת {פז:} דבלים דבה רעה בת דבה רעה ושמואל אמר שמתוקה בפי הכל כדבלה ורבי יוחנן אמר שהכל דשין בה כדבלה. דבר אחר גומר אמר רבי יהודה שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה רבי יוחנן אמר בזזו וגמרו שנאמר {מלכים ב י״ג:ז׳} כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש. {הושע א׳:ג׳} ותהר ותלד לו בן ויאמר ה׳ אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה׳ אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקב״ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש״ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. א״ל הקב״ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד דכתיב {משלי ח׳:כ״ב} ה׳ קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב {בראשית י״ד:י״ט,כ״ב} קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב {תהלים ע״ח:נ״ד} הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב {שמות ט״ו:ט״ז} עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת. כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב״ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר {הושע ב׳:א׳} והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו׳ והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו׳ {הושע ב׳:כ״ה} וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה.

Bavli Yoma 77a-77bבבלי יומא ע״ז.-ע״ז:

Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We learn it from here, as it states: “Go and loose the sackcloth from your loins, and remove your shoe from your foot” (Isaiah 20:2). And it is written: “And he did so, walking naked and barefoot” (Isaiah 20:2). Barefoot implies a lack of what? Is it not a lack of wearing shoes? The Gemara challenges: And say that perhaps the meaning of barefoot is that Isaiah walked with patched shoes. Because if you do not say this, but you claim that the verse is to be understood literally, does “naked” mean actually naked? Rather, the meaning is that Isaiah walked in ragged garments. Here too, the meaning is that he walked in patched shoes.

אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא {ישעיהו כ׳:ב׳} לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך וכתיב {ישעיהו כ׳:ב׳} ויעש כן הלוך ערום ויחף יחף ממאי לאו מנעילת הסנדל ואימא במנעלים המטולאים דאי לא תימא הכי ערום ערום ממש אלא בבגדים בלויים הכא נמי במנעלים המטולאים.

Targum Yonatan Yeshayahu 20:2תרגום יונתן ישעיהו כ׳:ב׳

בְּעִדָנָא הַהִיא גְזַר יְיָ בְּיַד יְשַׁעְיָה בַּר אָמוֹץ לְמֵימָר אֱזֵיל וְתֵיסַר סַקָא בְחַרְצָךְ וּמְסָנָךְ תִּשְׁלוֹף מֵעַל רִגְלָךְ וַעֲבַד כֵּן אָזַל פָחֵיחַ וְיָחֵף.

Targum Yonatan Hoshea 1:2תרגום יונתן הושע א׳:ב׳

שְׁרָיוּת פִּתְגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָתָא דְאִינוּן מוֹסִיפִין לְמֶחְטֵי אֲרֵי מִטְעָא יִטְעוּן דַיְרֵי אַרְעָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי.

Rashi Yeshayahu 20:2-3רש״י ישעיהו כ׳:ב׳-ג׳

(ב) ופתחת השק מעל מתניך – תרגם יונתן: ותיסר סקא בחרצך והדברים מוכיחים שהרי עד עכשיו לא ציוהו לחגור שק שהוא אומר לו להתירה ועוד שהוא אומר ונעלך תחלוץ והוא סימן לאבלות ופירוש ופתחת כמו (שמות ל״ט) מפותחות פתוחי חותם לחגור שק בדוחק על בשרו כדי שתראה חקוקה בבשרו. מעל מתניך – למעלה ממתניך. ערום – תרגם יונתן: פחיח בבגדים קרועים ובלואים ולא ערום ממש. (ג) שלש שנים – ילך כן לאות ולמופת למצרים ולכוש שלסוף שלש שנים ינהג מלך אשור את שבי מצרים וגו׳ למדנו שכבש תרתן את אשדוד שלש שנים לפני מפלתו של סנחרב שהרי מפלתו היתה כשהביא את שבי מצרים ותרהקה מלך כוש לפני ירושלים בקולרין כשבא לצור על חזקיהו.

Rashi Yechezkel 4:8רש״י יחזקאל ד׳:ח׳

נתתי עליך עבותים – גזירת מצותי תהא חמורה עליך כאילו נאסרת בעבותים שלא תהפך מצדך אל צדך. עד כלותך ימי מצורך – מניין הימים האלה שגזרתי עליך.

R. Yosef Kara Yechezkel 4:8ר׳ יוסף קרא יחזקאל ד׳:ח׳

והנה נתתי עליך עבותים – גזירתי שגזרתי עליך שלא תהפך מצדך על צדך תהיה בעיניך כאילו נתתי עליך עבותים ואסרתיך בהם.

Ibn Ezra Hoshea First Commentary 1:2אבן עזרא הושע פירוש ראשון א׳:ב׳

נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר ״דיו לעבד להיות כרבו״, לא נאמ׳ על זה, כי זנות מאחרי השם – דרך משל, רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה, שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים, והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה. כל זה במראות הנבואה, כאשר פירש השם: ״אם יהיה נביאכם״ – לבד ממשה רבינו לבדו – ״י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו״ (במדבר י״ב:ו׳). ואל תתמה: איך יראה בחלום – וילך ויקח? והנה בחלום אדם בלא נבואה – ״ותאכלנה הפרות״ (בראשית מ״א:ד׳). וככה על ישעיהו הנביא ״כאשר הלך עבדי ישע׳ ערום ויחף״ (ישעיהו כ׳:ג׳) – זה היה בדרך נבואה. כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים? וככה ״קח לך לבנה״ (יחזקאל ד׳:א׳), גם ״שכב על צדך השמאלי״ (שם ד), גם ״ואתה קח לך חטין״ (שם ט), גם דבר הזקן (שם ה׳, א-ד). והעד על כל זה, שאמ׳ יחזקאל בתחילת ספרו ״ואראה מראות אלהים״ (שם א׳:א׳), ואומר ״במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל״ (שם מ׳:ב׳). ואל תתמה, בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה ׳מראות׳, כי הנה כתוב: ״דבר י״י אשר היה אל זכריה״ (זכריה א׳:ז׳), ושם כתוב אחריו: ״ראיתי הלילה״ (שם ח), ״ואשא עיני ואראה״ (שם ב׳:ה׳). והנה כתוב באברהם ״במחזה״ (בראשית ט״ו:א׳), וכן היתה כל נבואתו. והנה אמ׳ לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים? – כי זנה תזנה הארץ.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 20:1-2ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו כ׳:א׳-ב׳

(א) ועכשיו אומר הנביא אילו נבואות נאמרו לי בשנת מות המלך אחז על מצרים ועל כוש על העתיד, ובשנת בא תרתן – שר צבא אשור אשדודה, אז נאמר לי איך ימכרו ביד מלך אשור. ואין אנו יכולים לומר שזה היה בבאו לצור על ירושלם שעדיין לא שלח ידו בכושיים שאז בהיותו בלכיש שלח רבשקה לירושלם ומשם נסע לשוב אל ארצו ששמע על תרהקה מלך כוש שיצא להלחם אתו. גם על פרעה היה מתפאר שלא יוכל לעזור את יהודה. ואם כבר שבה והגלה מצרים וכוש נערים וזקנים היה לו להתפאר עליהם כמו שהתפאר על חמת וארפד וספרוים. והרי על מה שעשו אבותיו התפאר על מה שעשה הוא עצמו ששבי מצרים וגלות כוש בידו ועמו במצור לא נתפאר. בתמיה. יאמר הלא את עצמו ואת עמו לא הושיע מידי ואיך יושיע אחרים. אלא ודאי סרגון הוא אסרחדון בן סנחריב ולא הספיק אביו לעלות על תרהקה מלך כוש ועל מצרים שהרי נהרג ועמד בנו ונלחם בהם אחרי מות אביו ועליו הוא אומר כן ינהג מלך אשור וגו׳. ואף מעשה אשדוד אחר מפלת סנחריב היה כי לא נתפאר על אחד מהם. וג׳ שנים היה בין מעשה אשדוד למעשה כוש ומצרים. (ב) ופתחת – אזור חגורת השק מעל מתניך – שחגרת על ישראל שגלו מעל אדמתם. כענין שלמטה ויקרא י״י אלהי צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק. וכענין על זאת חגרו שקים ספדו והילילו ואני בחלותם לבושי שק. וכהנה רבות שמלמדים לך הנביאים ואנשי קדש חוגרים שקים בצרת עמם. ועל זה אמר הנביא אכן חליינו הוא נשא. גם על יורם בן אחאב אתה רואה שלבש שק על בשרו מבית בצרת עמו. ואם תאמרו היכן הגיד לנו הכתוב שחגר שק, הרבה דברים במקרא שלא הגידם הכתוב תחלה. ולפי דרכו מלמדך אותם והטעם לפי שלא רצה להפסיק שיטתו על כך ולא בא לו מקום לכך. ושק יורם יוכיח, היכן הגיד לך הכתוב שלבש שק שהוא אומר וירא העם כי שק על בשרו מבית. ופתוח זה – על כרחנו כמו מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם. וכמו לא נפתח אזור חלציו. ועל כרחנו שק במתנים בכל מקום בחגירה הוא. וגם לשון מעל מתניך – לשון סלוק הוא דמיון מעל רגלך. ולשון פתוח אינו לשון דביקות כלל. ונעלך תחלוץ מעל רגלך – ולא לאבלות שהרי מסלק השק. וגם אין חליצת נעל במקרא דרך איבול אלא לאות ולמופת כמו שמפרש והולך. ערום ויחף – מכוסה קצת. כמו חפה ארז ויחף מזבח ארז. ולא ערום ועריה, מגולה הכל. יחף – כמו יעפים, יגעים.

Rambam Moreh Nevukhim 2 46רמב״ם מורה נבוכים ב מ״ו

ONE individual may be taken as an illustration of the individuals of the whole species. From its properties we learn those of each individual of the species. I mean to say that the form of one account of a prophecy illustrates all accounts of the same class. After this remark you will understand that a person may sometimes dream that he has gone to a certain country, married there, stayed there for some time, and had a son, whom he gave a certain name, and who was in a certain condition [though nothing of all this has really taken place]; so also in prophetic allegories certain objects are seen, acts performed--if the style of the allegory demands it--things are done by the prophet, the intervals between one act and another determined, and journeys undertaken from one place to another; but all these things are only processes of a prophetic vision, and not real things that could be perceived by the senses of the body. Some of the accounts simply relate these incidents [without premising that they are part of a vision], because it is a well-known fact that all these accounts refer to prophetic visions, and it was not necessary to repeat in each case a statement to this effect. Thus the prophet relates: "And the Lord said unto me," and need not add the explanation that it was in a dream. The ordinary reader believes that the acts, journeys, questions, and answers of the prophets really took place, and were perceived by the senses, and did not merely form part of a prophetic vision. I will mention here an instance concerning which no person will entertain the least doubt. I will add a few more of the same kind, and these will show you how those passages must be understood which I do not cite. The following passage in Ezekiel (viii. 1, 3) is clear, and admits of no doubt: "I sat in mine house, and the elders of Judah sat before me, etc., and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem," etc.: also the passage, "Thus I arose and went into the plain" (iii. 2, 3), refers to a prophetic vision: just as the words, "And he brought him forth abroad, and said, Look now toward heaven and tell the stars, if thou be able to number them" (Gen. 15:5) describe a vision. The same is the case with the words of Ezekiel (xxxvii. 1), "And set me down in the midst of the valley." In the description of the vision in which Ezekiel is brought to Jerusalem, we read as follows: "And when I looked, behold a hole in the wall. Then said he unto me, Son of man, dig now in the wall; and when I had digged in the wall, behold a door" (ibid. 8:7-8), etc. It was thus in a vision that he was commanded to dig in the wall, to enter and to see what people were doing there, and it was in the same vision that he digged, entered through the hole, and saw certain things, as is related. just as all this forms part of a vision, the same may be said of the following passages: "And thou take unto thee a tile," etc., "and lie thou also on thy left side," etc.; "Take thou also wheat and barley," etc., "and cause it to pass over thine head and upon thy beard" (chaps. iv. and v.) It was in a prophetic vision that he saw that he did all these actions which he was commanded to do. God forbid to assume that God would make his prophets appear an object of ridicule and sport in the eyes of the ignorant, and order them to perform foolish acts. We must also bear in mind that the command given to Ezekiel implied disobedience to the Law, for he, being a priest, would, in causing the razor to pass over every corner of the beard and of the head, have been guilty of transgressing two prohibitions in each case. But it was only done in a prophetic vision. Again, when it is said, "As my servant Isaiah went naked and barefoot" (Isa. 20:3), the prophet did so in a prophetic vision. Weak-minded persons believe that the prophet relates here what he was commanded to do, and what he actually did, and that he describes how he was commanded to dig in a wan on the Temple mount although he was in Babylon, and relates how he obeyed the command, for he says, "And I digged in the wall." But it is distinctly stated that all this took place in a vision. It is analogous to the description of the vision of Abraham which begins, "The word of the Lord came to Abram in a vision, saying" (Gen. 15:1); and contains at the same time the passage, "He brought him forth abroad, and said, Look now to the heaven and count the stars" (ibid. ver. 6). It is evident that it was in a vision that Abraham saw himself brought forth from his place looking towards the heavens and being told to count the stars. This is related [without repeating the statement that it was in a vision]. The same I say in reference to the command given to Jeremiah, to conceal the girdle in the Euphrates, and the statement that he concealed it, examined it after a long time, and found it rotten and spoiled (Jer. 13:4-7). An this was allegorically shown in a vision; Jeremiah did not go from Palestine to Babylon, and did not see the Euphrates. The same applies to the account of the commandment given to Hosea (i.-iii.): "Take unto thee a wife of whoredom, and children of whoredom," to the birth of the children and to the giving of names to them. All this passed in a prophetic vision. When once stated that these are allegories, there is left no doubt that the events related had no real existence, except in the minds of those of whom the prophet says" And the vision of every one was unto them like the words of a sealed book (Isa. 29:11). I believe that the trial of Gideon (Judges 6:21, 27) with the fleece and other things was a vision. I do not call it a prophetic vision, as Gideon had not reached the degree of prophets, much less that height which would enable him to do wonders. He only rose to the height of the judges of Israel, and he has even been counted by our Sages among persons of little importance, as has been pointed out by us. The same can be said of the passage in Zechariah (xi. 7), "And I fed the flock of slaughter," and all the incidents that are subsequently described: the graceful asking for wages, the acceptance of the wages, the wanting of the money, and the casting of the same into the house of the treasure; all these incidents form part of the vision. He received the commandment and carried it out in a prophetic vision or dream. The correctness of this theory cannot be doubted, and only those do not comprehend it who do not know to distinguish between that which is possible, and that which is impossible. The instances quoted may serve as an illustration of other similar Scriptural passages not quoted by me. They are all of the same kind, and in the same style. Whatever is said in the account of a vision, that the prophet heard, went forth, came out, said, was told, stood, sat, went up, went down, journeyed, asked, or was asked, all is part of the prophetic vision; even when there is a lengthened account, the details of which are well connected as regards the time, the persons referred to, and the place. After it has once been stated that the event described is to be understood figuratively, it must be assumed for certain that the whole is a prophetic vision.

מן האיש האחד תלקח ראיה על כלל אישי המין ויודע שזה תכונת כל איש ממנו. ואשר ארצהו בזה המאמר כי מן התכונה האחת מתכונות הגדות הנביאים תלקח ראיה על כל ההגדות אשר במין ההוא: ואחר זאת ההצעה תדע כי כמו שיראה אדם בחלום שכבר הלך לארץ הפלונית ונשא שם אשה ועמד זמן ונולד לו בן וקראו פלוני והיה מענינו מה שהיה - כן משלי הנבואה האלו אשר יראו או יעשו ׳במראה הנבואה׳ במה שיורה המשל ההוא מעשה מן המעשים ודברים יפעל אותם הנביא ומדות וזמנים יזכרו בין פועל ופועל על צד המשל ונסיעות ממקום למקום - הכל הוא ׳במראה הנבואה׳ לא שהם פעלים נמצאים לחושים הנראים. ויבוא זכרם בספרי הנבואה קצתם מוחלטים - שאחר שנודע שהכל היה ׳במראה הנבואה׳ לא הוצרך להשיב בזכור כל חלק וחלק מן המשל שהיה ׳במראה הנבואה׳ כמו שיאמר הנביא ״ויאמר יי אלי״ ולא יצטרך לבאר שהיה ׳בחלום׳; ויחשבו ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות והמענים - הכל היה בענין השגת החושים לא ׳במראה הנבואה׳: ואני אזכר לך מזה מה שלא יספוק אדם בו ואחבר אליו קצת מה שהוא ממינו ומן הקצת ההוא יתבאר לך מה שלא זכרתיו. וממה שהוא מבואר ולא יספוק אדם בו - מאמר יחזקאל ״אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו׳ ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלוקים״; כן אמרו ״ואקום ואצא אל הבקעה״ - אמנם היה ׳במראות אלוקים׳ כמו שנאמר באברהם ״ויוצא אותו החוצה״ - וזה היה ׳במחזה׳; כן אמרו ״ויניחני בתוך הבקעה״ - אמנם היה ׳במראות אלוקים׳. וזכר יחזקאל ב׳מראה׳ ההיא אשר הובא בה לירושלם אמר דבר זה לשונו ״ואראה והנה חור אחד בקיר; ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתח אחד וגו׳״; וכמו שהוא ראה ׳במראות אלוקים׳ שצווה לחתור בקיר עד שיכנס ויראה מה הם עושים שם וחתר - כמו שנזכר - ׳במראות אלוקים׳ ונכנס מן החור וראה מה שראה וכל זה ׳במראה הנבואה׳ - כן אמרו לו ״ואתה וגו׳ קח לך לבנה וגו׳ ואתה שכב על צדך השמאלי וגו׳ ואתה קח לך חטין ושעורים וגו׳״ וכן אמרו לו ״והעברת על ראשך ועל זקנך״ - כל זה ׳במראה הנבואה׳ ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צווה לעשותם. וחלילה לאלוה מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים ויצום לעשות מעשי השיגעון מחובר אל המצוה במרי שהוא היה ׳כהן וחיב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש׳; ואמנם היה זה כולו ׳במראה הנבואה׳. כן באמרו ״כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף״ - אמנם היה זה ׳במראות אלוקים׳. ואמנם יחשבו חלושי הסברה בזה כולו - היות הנביא מספר שהוא צווה לעשות כן ועשה; וכן סיפר שהוא צוה לחתור בקיר אשר ב׳הר הבית׳ והוא היה בבבל וזכר שחתרו כמו שאמר ״ואחתור בקיר״ - וכבר באר שזה היה ׳במראות אלוקים׳. וכמו שבא באברהם ״היה דבר יי אל אברם במחזה לאמר״ - ונאמר ב׳מראה הנבואה׳ ההוא ״ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים״ - וזה מבואר שהוא ב׳מראה הנבואה׳ היה רואה שהוצא ממקום שהיה בו עד שראה השמים ואחר כן נאמר לו ׳וספור הכוכבים׳ - ובא סיפור זה כמו שתראהו. וכן אומר בענין אשר צווה בו ירמיה שיטמון את ה׳אזור׳ בפרת וטמנו ופקדו אחר זמן גדול ומצאו שכבר התעפש ונפסד - כל אלו המשלים ׳במראה הנבואה׳ ולא יצא ירמיה מ׳ארץ ישראל׳ לבבל ולא ראה פרת. וכן אמרו להושע ״קח לך אשת זנונים וילדי זנונים״ והענין ההוא כולו מלדת הבנים וקרותם פלוני ופלוני - הכל ׳במראה הנבואה׳. כי אחר הבאור בהיותם משלים לא נשאר הענין מסופק בהיות לדבר מזה מציאות אלא כשנאמר בהם ״ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר וגו׳״. וכן יראה לי שענין גדעון ב׳גיזה׳ וזולתה - אמנם היה ב׳מראה׳; ולא אקראהו ׳מראה נבואה׳ גמור - שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים - כל שכן למדרגת המופתים - ותכליתו שישיג ב׳שופטי ישראל׳ וכבר מנוהו ׳מקלי עולם׳ כמו שבארנו; ואמנם הכל - ׳בחלום׳ כ׳חלום לבן ואבימלך׳ כמו שזכרנו. כן מאמר זכריה ״וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות״ והענין עד סופו מבקש השכר בנחת ולקוח השכר ומנה הכסף והשליכו ב׳בית היוצר׳ - כל זה ראה ב׳מראה נבואה׳ שהוא צוה בעדשותו ועשאהו ׳במראה הנבואה׳ או ׳בחלום של נבואה׳. זה - דבר שלא יסופר בו ולא יסכול אותו אלא מי שיתערבו לו האפשריות בנמנעות: וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שלא זכרתי - הכל מין אחד ודרך אחד הכל ׳מראה נבואה׳; וכל מה שיאמר ב׳מראה׳ ההוא שהוא עשה בו או שמע או יצא או נכנס או אמר או נאמר לו או עמד או ישב או עלה או ירד או הלך בדרך או שאל או נשאל - הכל ב׳מראה הנבואה׳; ואפילו ארכו המעשים ההם המסופרים ונקשרו בזמנים ובאישים נרמז אליהם ובמקומות - אחר שיתבאר לך שהמעשה ההוא משל דע ידיעה אמיתית שהוא - ׳במראה הנבואה׳:

Radak Yeshayahu 20:2-3רד״ק ישעיהו כ׳:ב׳-ג׳

(ב) בעת ההיא – ביד ישעיהו הנביא פורענות מצרים וכוש דבר בידו, ואמר לו שיעשה האות בעצמו שיהיה סימן, להם וילך ערום ויחף, ומה שאמר לו ופתחת השק לפי שהיה לובש שק על גלות השבטים ומתאבל עליהם, ואמר לו שיפתח אותו השק שהיה חגור על בשרו ועל מתניו ויחלוץ נעליו וילך ערום ויחף. ויעש כן – הלוך ערום ויחף, הדבר הזה אין לפרשו כמשמעו שצוה האל את הנביא שילך ערום ויחף חלילה, וכן מה שאמר האל להושע קח לך אשת זנונים, וכן מה שאמר ליחזקאל והעברת על ראשך ועל זקנך תער, וכן מה שאמר לו שיאכל עוגת שעורים אפויה בצפיעי הבקר, וכל אלו והדומים להם אינם דברים שיצוה האל לנביאיו לעשותם, אלא הכל היה במראה הנבואה שהיה רואה הנביא במראה הנבואה שהיה מצוה אותו האל שיעשה כך והיה עושה כך במראה הנבואה ההיא, ואף על פי שיאריך הזמן כמו בזאת הנבואה שלש שנים ובנבואת הושע וילך ויקח ותהר ותלד בן ואחר כך ותהר ותלד בת כל זה במראה הנבואה, ואף על פי שיראה שהיה זמן רב הכל היה במראה הנבואה בפעם אחת. ונעלך – אמר לשון יחיד דרך כלל, ויונתן תרגם ופתחת השק בהפך העניין ותיסר סקא בחרצך. (ג) ויאמר – כן שמע במראה הנבואה אחר שהלך ערום ויחף שהיה ה׳ קורא אותו ואומר כאשר הלך עבדי ישעיהו אות ומופת מה שעשה עבדי ישעיהו זה כאשר צויתיו לאות ולמופת על מצרים ועל כוש עשה כן להודיע כי כן ילכו הם לפני שוביהם.

Radak Yirmeyahu 13:1רד״ק ירמיהו י״ג:א׳

כה אמר ה׳ – ענין האזור אפשר שהיה ממש ועשה כן ירמיהו מה שצוהו האל והחכם הגדול מורה צדק רמב״ם כתב כי בחלום של נבואה היה כל המעשה הזה ומה שאמר לו ובמים אל תביאהו לא אדע בו טעם עדין ואם ר״ל שלא יכבסהו אחר שחגרו ימים אלא יחגרהו עם הזיעה למה לא אמר לא תכבסהו ושאר הענין מפורש ופירש בנקיקי הסלע בחור הסלע ויונתן תרגם בשעיעות כיף גלי ומה שאמר שילך לנהר פרת לטמנו שם לפי שהוא גבול א״י ר״ל כי כשיצאו מארץ ישראל לבבל ישחת גאונם.

Radak Yirmeyahu 16:2רד״ק ירמיהו ט״ז:ב׳

לא תקח לך אשה – יש הנה מבוכה למה צוהו האל שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות לפי שנגזרה גזרה על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה שימותו ברעב וכי לא היה כדאי ירמיהו שיחיו בניו בזכותו והנה הקטנים אינם מתים אלא בעון אבותיהם וירמיהו לא היה לו עון שימותו בניו בעונו ועוד אף על פי שנגזרה גזרה שימותו בחרב וברעב הגזרה על קצתם ולא על כלם כי גם גלות נגזר עליהם והנה נאמר בנבואת יחזקאל על ירושלם והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות ועוד שגם על האבות ועל האמות גזר שימותו ולא מתו כלם שהרי גלו מהם וכענין הזה נאמר בנבואת יחזקאל אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו ולמה לא הצילו האבות הצדיקים את בניהם שהרי הם כמותם כי אין לבנים הקטנים חטא שימותו בעבורו אלא כשהם מתים בעון אבותיהם מתים ואם האבות הם צדיקים למה ימותו הבנים ומה שאני רואה בזה הוא כי במקום הזה רוצה לומר בענתות ובענתות נאמרה לו נבואה זו והזהירו שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות שם כי נגזרה גזרה על הבנים והבנות הנולדים בענתות וכן אמר למעלה על אנשי ענתות ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה על אנשי ענתות שנת פקדתם הנה אמר כי לא תהיה שארית לאנשי ענתות אבל בירושלם תהיה שארית ופלטה כמו שנאמר בנבואת יחזקאל והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות וכיון שנגזרה גזרה זו על אנשי ענתות כולם אם יהיו לירמיהו שם בנים ובנות יסופו בכלל האחרים כמו שנאמר כי עד צדק ישוב משפט כמו שפירשנו במקומו כי יסוף צדיק אחד בתוך אלפים אנשים חייבים כמו שאמרו ללוט פן תספה בעון העיר וכל שכן מי שאין לו זכות מעצמו כמו הבנים והבנות ואילו היו לירמיהו בנים ובנות בענתות והיה מוציאם מענתות טרם בא הגזרה לא היו נספים עם האחרים אלא שלא היו מניחין אותם קרוביהם בני ענתות כי לא היו מאמינים בנבואה לפיכך אמר לו האל שלא יהיו לו שם בנים ובנות כי יסופו בעון העיר ואפילו היה ירמיהו עצמו בענתות שמא לא ינצל בין כלם ומה שאמר המה לבדם ינצלו זהו כשיהיו שלשה צדיקים בעיר אחת כמו שאמר ונח דניאל ואיוב בתוכה לא אמר צדיק אחד לבד אלא כשהם שלשה או יותר ינצלו כי יצטרפו זכיות שלשתן להצילם ואם יהיו עשרה הם בצדקתם יצילו כל העיר כמו שאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם ואם ינצלום ממיתה אפשר שלא יצילום מגלות או מעונש אחר ומה שנאמר בשיר של פגעים יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש לא יקרה זה לכל צדיק אלא למי שההשגחה בו תמיד לא תסור ממנו כמו שנאמר בו כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי, ואף על פי שנגזרה גזרה על אנשי ענתות שלא תהיה בהם שארית היתה להם שארית שעשו תשובה בעת כבוש הארץ כי מצאנו בשוב גלות בבל אמר אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה אף על פי כן האל צוה ירמיהו על מה שהיתה גזרתם תחלה ולא גלה תשובתם לירמיהו לפי שאמר לו ה׳ כי גזרתם קשה עד שצוהו האל שלא יקח אשה במקום ההוא.

Radak Yechezkel 4:4רד״ק יחזקאל ד׳:ד׳

ואתה שכב – עוד צוה שיעשה אות אחר להם. שכב על צדך השמאלי – לפי שרוב שכיבת האדם היא על צדו השמאלי לפיכך צוה לשכב עליו על עון בית ישראל שהם הרוב וצוה לו שישכב עליו ש״צ יום כי כן היו שני עונם. ורש״י ז״ל פירש לפי ששמרון היתה לשמאל ארץ יהודה כמו שכתוב ואחותך הגדולה שמרון היושבת על שמאלך לפיכך צוה לו לשכב על שמאלו לשאת עון בית ישראל ופירוש תשא את עונם תסבול עונם כי השכיבה על צד אחד זמן רב שלא יהפך לצד אחר הוא קשה מאד והנה זה היה למופת להם כי השנים שלא עבדו האל עבדו הגוים וסבלו עבודתם הקשה וכל השכיבה הזאת ואע״פ שארכו הימים הכל היה במראה הנבואה.

Radak Yechezkel 4:9רד״ק יחזקאל ד׳:ט׳

ואתה קח לך חטין – בנו״ן כמו במ״ם וכן לקץ הימין כמו הימים את קול הרצין כמו הרצים והדומים לו, צוה לו גם זה לעשות לאות לבני ישראל כי יאכלו במצור אלה המינים מעורבין מפני הרעב שלא יברור אדם חטים למאכלו אלא יאכלם עם המינים הפחותים מעורבים מפני הרעב ופול ועדשים ידוע ולא יעשה אדם מהם לחם אלא בימי הרעב ודוחן הוא שקורין לו בלע״ז מיליי״ו וכסמים בדגש בסמך והוא שקורין בלע״ז ש״יגלא. בכלי אחד – כלומר שתערבם כולם והכל במראה הנבואה. אשר אתה שוכב על צדך – ולא אמר השמאלי כי למספר הימים שזוכר ידוע שעל השמאלי אמר או אמר על דרך סתם לכלול שניהם וזכר מספר הימים של השמאלי והוא הדין לימינו גם כן ארבעים יום צוה שיאכלנו כי גם כן היו בני יהודה במצור וברעב.

Radak Yechezkel 5:1רד״ק יחזקאל ה׳:א׳

ואתה בן אדם – אמר לו שיעשה אות אחר שיקח חרב חדה והכל במראה הנבואה וחרב חדה היא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהר הגלבים הספרים והם המגלחים ראשי בני אדם וזקנם ולא מצאנו לו חבר במקרא. ובבראשית רבה היה המלאך עומד ומגלב ותרגום ירושלמי וכל זקן גדועה מגליביה.

Radak Hoshea 1:2רד״ק הושע א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – מצאנו לשון דבור שהוא ענין נבואה קשור עם בי״ת השמוש, כמו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר, רוח ה׳ דבר בי פה אל פה אדבר בו, אפשר שתהיה מלת דבר ה׳ פעל עבר, רוצה לומר תחילה אשר דבר ה׳ בהושע זה היה שאמר לו קח לך אשת זנונים, או יהיה דבר שם, כמו והדבר אין בהם. ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים – כל זה הענין היה במראה הנבואה שאמר לו שיקח אשת זנונים ולקחה והרתה וילדה ממנו שלש פעמים, וזה משל לישראל הזונים מאחרי ה׳, וזהו שאמר כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ ופירוש וילדי זנונים, ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא, כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי ה׳, וכל זה היה במראה הנבואה לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים, אף על פי שנמצא בדברי רבותינו ז״ל שהענין כמשמעו, שאמרו ויאמר ה׳ אל הושע אמר לו הקב״ה להושע חטא ישראל היה לו לומר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה לזקן זה, אמר לו קח לך אשת זנונים, אחר כך אמר לו לך שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלחה אף אני אשלח את ישראל, לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה בדול עצמך ממנה, אמר לפניו רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני אשת זנונים כך אני שבני ישראל בני הם בני בחוני אברהם יצחק ויעקב והם אחד מחמשה קנינים ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל מיד פתח בברכות ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, ויונתן תרגם הענין על דרך משל ונכון הוא פירושו.

Rid Yeshayahu 20:2רי״ד ישעיהו כ׳:ב׳

ופתחת השק מעל מתנין* – פתרונו כמו פיתחת שקי שהוא לשון הסרת ואף כאן ציוה הבורא שיסיר שקו מעליו ויישאר ערום. כמה דבר קשה לומר שהלן הנביא ערום ויחף שלש שנים. ויש לומר בחזיון נראה לו כן, או יש לומר שכן היה דרכם של נביאים להתייסר סאת הש״ם ועל מנת כן היו מקבלין עליהן להיות שלוחי המקום, כמו שמוכיח בירמיה שקיבל עליו על מנת להצטער ולהתייסר, וכן מצינו ביחזקאל ששכב על צדו כמה ימים.

Rid Yechezkel 4:12-13רי״ד יחזקאל ד׳:י״ב-י״ג

(יב-יג) ועגת שעורים תאכלנה – יש לומר זו העוגה למי יום- שהלחם הראשון עשה לש״צ יום וזה עשה למי יום. והיא בגללי צ(ו)את האדם תעוגינה לעיניהם – כלומר- תלוש אותה בליכלוך שתלכלכנה בגללים- סימן להולכי בשביה שלשים על הארץ שאין להם מקום ללוש בדבתיב,ויגרם בחצץ שיני ולחמם הוא מאום וזהו טמא.

Rid Hoshea 1:2רי״ד הושע א׳:ב׳

תחילת דבר י״י בהושע – זו הנבואה הראשונה שאמר לו. קח לך אשת זנונים – ומפני שאמר בהושע ולא אמר להושע יש לפרש שהוא לשון דיבור במו והדיבר אין בהם שפירושו והדיבור. אף כאן תחילת דיבורו של שם בהושע אמר לו קח לך אשת זנונים. יש לומר שאמת היה כמו שכב צדך דיחזקאל, וישעיה הלך ערום ויחף שלש שנים, ויש לומר שבחזיון נראה לו שעשה כן. ואין לתמוה האיר לקח הנביא אשה זונה ביון שעשה על פי הדיבור הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

Ramban Devarim 13:2רמב״ן דברים י״ג:ב׳

ונתן אליך אות או מופת – ענין אות, סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר: איש על דגלו באותות (במדבר ב׳:ב׳). כי כשיבא הנביא ויאמר: דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה כך, ייקרא אות, כענין שנאמר: לכן יתן אדני הוא לכם אות (ישעיהו ז׳:י״ד) שהאל עימנו, משם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן: אתה. והמופת – ייאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם, כענין שנאמר: לדרוש המופת אשר היה בארץ (דברי הימים ב ל״ב:ל״א), ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש (יואל ג׳:ג׳). והיא מלה מקוצרת מן: מופלאת, [כמו: שרית ישראל (דברי הימים א י״ב:ל״ט.] וישאילהו הלשון לדבר שהוא חוץ מן המנהג, כמו שנאמר: והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כ״ד:כ״ד), ואמר: ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת (יחזקאל כ״ד:כ״ז), [כי מעשיו פלא בעיני הרואים, כדרך: ותרד פלאים (איכה א׳:ט׳).] וכן: אתיא ותמהיא, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין (דניאל ג׳:ל״ב-ל״ג) – האותות והמופתים, כי הפלא והתימה ענין אחד. והיו ביציאת מצרים אותות, והם הדברים שיאמר להם מתחלה: למחר יהיה האות הזה (שמות ח׳:י״ט), והיו שם מופתים, שיעשו בחידוש בלי שיקדימו להודיע בו. וכן: מה אות כי אעלה בית י״י (ישעיהו ל״ח:כ״ב), שיקדים להודיעו, ואמר באות ההוא בעצמו: לדרוש המופת אשר היה בארץ (דברי הימים ב ל״ב:ל״א) – לדעת החידוש ההוא איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראו: אות, כאשר הודיע בו לבני ישראל (שמות ד׳:י״ז), וקראו: מופת כאשר עשאו לפני פרעה לחידוש (שמות ד׳:כ״א). וכן: כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש (ישעיהו כ׳:ג׳) – כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה, ופלא במנהג שילך הנביא ככה.

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 20:2ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו כ׳:ב׳

לך ופתחת השק מעל מתניך – זה הוא אחד מהמקומות שאני נוטה בם מדעת המורה, כבודו במקומו מונח. ודע בקיצור כי דעתי היא שזה היה בהקיץ, ועשה זה לתת רושם בנפשות הרואים, כמו שיש כזה לאין מספר בנביאים. והנה אמרו ערום – מה יהיה כי נבינהו כפשוטו ערום ממש במוחלט, והנה כן היה אדם הראשון, גם הכבודה חוה, בהיותם בגן עדן. כל שכן שאין הטעם בזה ערום גמור, רק במעט בגדים. והעד: כי פרוש לנו ואמר: ופתחת השק מעל מתניך, ואף על פי שהיה כתוב בזה: ופשטת את בגדיך, היה נכון, כמו שהיה הענין אצל שאול: ויפל ערם (שמואל א י״ט:כ״ד). וכל זה מבואר לזוכרים תמיד ענין העברי ופנות ההגיון. ולא אבין מה הביא את המאיר עינינו ז״ל לפרש זה כן, וגם אחרים שכלל באותו הפרק. וכלל הדבר בכאן אומר כי: פתחת השק מעל מתניך – כי היה דרכו לשאת שק במתניו דרך הפרושים המענים גופם, כל שכן בעת תכופות הצרות כמו שמפורסם בספורים. ואם היות השק דבק לבשרו מבית, היה נושא אזור על לבושו העליון כמנהג הארץ ההיא, כמו שמפרש בענין אליהו (מלכים ב א׳:ח׳). והנה זה האזור בהכרח מדביק השק במתניו, ולכן צוהו שיפתח השק מן מתניו, כלומר השק שהיה אסור במתניו מצד האזור, כטעם ויפתח הגמלים (בראשית כ״ד:ל״ב), הפך ויאסור את רכבו (שמות י״ד:ו׳), וכתיב מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם (איוב י״ב:י״ח). והטעם כי בפתחו והתירו חגורו היה נופל השק הדבוק למתניו וישאר לבוש לבד עם הבגד העליון. ואולם יחף – הוא גמור לפי מנהג הארץ ההיא אחר שחלץ נעליו, כי אין מנהגם לשאת בתי שוקים כלל.

R. Yosef ibn Kaspi Hoshea 1:2ר׳ יוסף אבן כספי הושע א׳:ב׳

תחלת דבר י״י בהושע – בזה יש הפסקה נפלאה בין זה ובין אמרו אחר כך: ויאמר י״י אל הושע. וזה היה לסבה ולטענות נפלאות. וכבר מניתי אותם עם י״ד הפסקות שהם בתורה ובנביאים. קח לך אשת זנונים וגו׳ – לפי דעתי זה כלו נתקיים בהקיץ, ואולם איך זה נכון, הוא ענין דק לפי בקיאות העברי וההגיון וגם זה אוצר י״י יבוא.

Abarbanel Yeshayahu 20:1אברבנאל ישעיהו כ׳:א׳

ואמנם אם דאית דברי הרב המורה באותו פמ"ו בחייב אשר זכרת* תראה אשר שם התחזק לאמת שהדברים האלה ודומיהם הנזכרים כולם דיו במראה הנבואה לא בהקיץ ובמציאות והוכיח זה ממה שאמר באברהם ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט 10 השמיימה וכמו שאמר בגדעון במופתי הגזה שנראות, לו בחלומו בן לא שיהיד. בפעל שהוא לא הגיע למדרגת הנבואה כל שכן לעשות נסים ונפלאות וכן בעניך ירמיהו שהלך לטמון האזור בנהר פרת והלך אחר בך לבקשו ומצאו שנתעפש ואמר חרב שירמיהו לא יצא מארץ ישראל מימיו ולא ראה פרת וכן בענין יחזקאל שאמר ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר שמבואר הוא שבהיותו בגבל לא יחתור בקיר אשר גהר הבית בירושלם וכן מה שנאמר לו ואתה קוד לך הטין ושעורים וגומר וגן והעברת על ראשך ועל זקנך תער כי איך יצוה אותו בהיותו כהן להעביר תער על בל בשרו והיה חייב בשני לאוין על כל סאת זקן או פאת ראש ושמזה הענין היה מה שנאמר בהושע קח לך אשת ונוגים וילדי זנונים וקריא' שמות הבנים וכן הוא מקלות זכריה והשליכו אל היוצר ואשקול את הכסף שכל זה והדומה לו ממה שלא זברו היו דברים נראים לנביאים במראה הנבואה לא שיעשו אותן בהקיץ כי חלילה לשם מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים ויצום לעשות ממעשה השגעון זהו כלל דבריו ואחרוני המפרשים אשר אתנו קיימו וקבלו עליהם ועל ורעם דברי הרב המורה האלה וכולם בפירושם לזה המקום כתבו שלא הלך ישעיהו ערום ויחף כ* אם במראת הנבואה שנדמה לו בן לא שהיה בהקיץ : ותמה אני מהאנשים האלה שלמים הם אתנו איך יתנו גזירה כוללת כזאת בספור' הנביאים ואם יש לנו פתח פתום להכחיש פשוטי הספוו ים ולומר וה היה במראה הנבואה ומפעל הדמיון או זד, היה בפעל איש כל הישר בעיניו או אם יש בדבר בחינה אות ומופת גו נדע ונכיר מהו הדבר המדומה ומהו הנמצא בפעל והנה ראינו הנביאים. עושים מעשים בפעל בוי שישאלום אדם מה המה אלד, והם ישיבום כל אשר דבר הי לפי שהדברים שיראו בעין יתכעלו מהדברים הנשמעים הלא ראית מה שנאמר בישעיהו קח לך גליון גוול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז האם נאמר שהיה כל זה במראה הנבואה ובן אומרו ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר הי אלי קרא את שמו למהר שלל חש בז האם נאמר שהיה זה גם כן במראה הנבואה ושלא קרב אל הנביאה ושלא נולדו לו בנים ולא קרא להם שמות ולא היו לאותות ולמופתים כישראל אבל שהיה כולו דמיון במראה הנבואה גם מציני שירמיהו שצוהו השם יתברך שילך אל בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא נעשה ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות ויהי דבר השם אלי לאמר הכיוצר הזה לא איבל לעשות לבם בית ישראל נאם השם הנה כחומר גיד היוצר כן אתם בידי כית ישראל האם נאמר שלא הלך לבית היוצר אלא שהראהו הקדוש ברוך הוא אותו דבר למשל ולשנינה בהם ועוד תמצא בירמיהו שצוהו השם עשה לד מוסרות ומוטות ונתתם על :וארך ושלחתם אל -מלך אדום ואל מלך מואב וגומר תאם נאמר שלא עשת ;המוטות והמוסרות התם בפעל ושלא לקח חנניה הנביא את המוטה מעל $ואר ירמיהו הנביא וישברהו באומרו -בבה אשבור את עול נבובדנצר מלך בבל עד שבאה עליו -.הנבואה בה אמר השם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל והן מה שנאמר ליחזקאל בן אדם הנני לוקח ממך את מחמר עיניך במגפה ולא תספור עלא תבכה וגומר ותמת אשתי בערב וגו&ר ויאמרו אלי -העם הלא תגיר לנו מה אלה לנו בי אתה עושה ואומר אליהם רבר הי היה אלי לאמי וגומר והיה יחזקאל לבם -למופת בבל אשר עשה תעשו בבואה הלא הסימנים *האותות האלה בולם וזולתם היה ממנהג הנביאים לעשותם ברי שיראום ארם ויתפעלו מהם ואס נאמר -המשל הזה לסי שאין בו זרות וקושי לקבל אותו -והספור האחר לפי שיש בו מהזרות לא נקבלהו ומי .;נתן בידינו הבחירה הזאת אס אין שם אות ומופת יורה עליו הבתוב; "על כן אמרתי שהמופת המורה על אמתת זה הוא בדבריהם האפשריים מפאת עצמם אם העיד יהבתוב שהיה וקרה בפעל שאו אין לגו לזוז מפשוטו ולא לעשות צורות ולהוציא הפסוקים מפשוסיהם והנה ;באברהם אמר הכתוב מבואר אחר הדברים האלה היה ־דבר השם אל אבדם במחזה והיה הקומה כוללת שבל מה שובר שם היה במראה הנבואה גם אמר והנה דבר -השם אליו לאמר לא יירשך זה וגומר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבס נא השמימה ובעבור שגלה הכתוב לפניו ולאחריו שהיה זה במראה הנבואה נקבל מהרב המורה שלא היה בפעל היציאה לחוץ ואף שנאמר שהדברים הנאמרים היו בנבואה והיציאה אותו חוץ היה בהקיץ מהו הביטול שימשך מזה ואמנם ענין גדעון אף על פי שנודה שלא היה נביא עם שיש למערער לערער -על זה למה לא נאמר שויאמר גדעון אל האלקים אם -ישו מושיע וגומר הנה אגבי מציג וגומר שהבחינה בו שהתפלל אל האלקים שיעשה לו נס פדי לחזק את לבבו ללכת במתי מעט להלחם בקרב האויבים ושעשה לו אז והקדוש ברוך הוא אותם הנסים בדי לאמץ את לבבו -לישועת ישראל שאף שלא יהיה נביא לא ימנע שיעשה -השם כנגדו נפלאות הלא ראינו שנעשו נסים לדניאל ולחנניה מישאל ועזריה ולא היו נביאים לדעת הרב אם .יבן אץ לנו הכרס בפי עגין הספור לשגזוז מפשוטו ואמנם בירמיהו אפשר שנאמר שיצא מירושלם והלך לנהר סרת שהיה בין ירושלם ובבל ולא ימשך מזה בסל בל שפן שהבתוב לא העיד שעשה זה ירמיהו אבל הוא עצמם ספר בה אמר ה' אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים וגוי ואקנה את האזור וגף ואלו ואטמנהו בפרת וגומר ואלך פרתה ואחפור ואקח את האזור וגומר ובענין בזה בבר נקבל מהרב שהיה במראה הנבואה לסי שהכתוב לא העיד שנעשה הובר ההוא בי אס שהוא חיה מספר אץ צוהו האל יתברך ועשה אותו והיה אפשר שיהיה כל זה אשר ספר במראה הנבואה ובבר זבר הרב בפרק אנקלוס הם* בחלק ראשון מספרו שיש הפרש רב בין מה שיעיד עליו הכתוב שהיה וקרה בך ובן מה שיגיד שנאמר לנביא בבבה מה שיאמר הנביא ואמנם ביחזקאל במה שאמר ותשא אותי רוח השם בין השמים ובין הארץ ותבא אותי ירושלימה במראות אלקים אין לנו בזה ספק אחר שפירש הבתוב שהיה במראות אלקים ובן ואתה קח לך חסין ושעורין ואתה בן אדם קח לך חרב חדה וגומר והעברת על ראשך ועל זקנך בל זה אפשר שיפורש שהיה במראה הנבואה לפי שלא העיד הכתוב ויעש פן ופן חתור נא בקיר וענין העצמות שבבקעה לא העיד הכתוב שנעשה בפעל אבל הוא בולו מספור הנביא פסי מה שראה בנבואתו יכן בענין זכריה וארעה את צאן ההריגה ולקיחת המקלות והשליבהו אל היוצר לא העיד הכתוב שנעשה בן אבל הנביא יספר מה שראה בנבואתו סוף דבר במקום שיעיד הבתוב שנעשו הדברים אין ראוי לבל אשר בשם ישראל יכנה להכחישו ולומר מדומה היה ולא נמצא במציאות פי הנה הוא בכלל דבר הי בזה ומגלה פנים בתורה שלא בהלכה ולבן בענין ישעיהו שאמר הבתוב בעת ההיא דבר ד." ביד ישעיהו בן אמוץ לאמור לך ופתחת השק מעל מחניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך והעיד הבתוב עוות ברורה באומרו ויעש בן הלוך ערום ויחף אין ספק שבן היה בפעל ובמציאות ולא היה זה במראה הנבואה פי אס בהקיץ ואמנם ענין הושע באשת זנונים ובילוי זנונים אפרשהו במקומו בעזר הצור והותרו בזה השאלות ראשונה ושגית ויונתן תרגם והלך בזה ורך אסר רוצה לומר שלא הלך ישעיהו ערום ממש בי אס בבגדים קרועים ובלויים ופתב רש"י שהדברים מוכיחים שהרי עד עתה לא צוהו לסגור שק לשיצטרך לצוותו שיתירה ופירש ופתחת במו פתוחי חותסשיצוהד לספור השק בדבוק על בשרו פדי שתתראח חקוקה על הבשר ואשר כתבתי הוא הנבון:

Abarbanel Yirmeyahu 16:9אברבנאל ירמיהו ט״ז:ט׳

לפי שגזרה היא מלפניו לשמות מן המקום ההוא מהרה לעיניו ומימיו קול שמחה וקול ששון וכבר זכרתי בשאלות שתי ספיקות שיפלו מזה, הראשון מת שהעיר הרד״ק ... והספק השני אם צוה השם אותו שלא יקח אשה ולא יוליך בנים במקום ההוא כדי שלא ימותו, למה זה צוהו שלא ילך לספוד על מת ולא לנחם אבלים, ולמה גם בן צוהו שלא יבא בית משתה לאכול ולשתות עמהם, ולא לשמח חתן וכלה, והם כלם מעשה מצות, ולמה אסרם עליו. אבל התשובה האמתית מזה היא שלא צוה יתברך לנביא שלא יקח אשה ולא יוליד בנים מירושלים כדי שלא ימותו ושלא יספוד למת ולא ישמח חתן ומלה מפאת הדברים עצמם, ולא לענין תועלתו, אלא כדי שיהיה זה משל ודוגמא לישראל. שכאשר יאמרו לירמיהו מדוע לא תשא אשה ותוליד בנים, כמצות התורה, ישיבם לסי שגזרת האל יתברך שכל הילודים בעיר הזאת ואבותיהם ואמותיהם ימותו ברעב ובהרג ולא יקברו, ויהיו כדומן על פני האדמה, וכן שלא ילך לספוד על מת ולא ינחם אבלים עם היותו מדרכי האל יתברך, כדי שכאשר ישאלוהו אנשי ירושלם על זה ישיבם מה לי עתה לספוד ולבכות על מת, והשם גזר שימותו על ידי האויבים גדולים וקטנים ולא יספדו להם, ולא ינחמו אבליהם ולמה, אם כן, אספוד עתה. וכן שלא ילך למשתה של מצוה כדי שישאלוהו בני הדור מדוע אתה עושה ככה, וישיבם כה אמר ה׳ הנני משבית מן העיר הזאת קול ששון וקול שמחה. הנה אם כן היו הצוויים האלה לנביא כדי שישאלוהו בני יהודה עליהם והנביא ישיבם עם העתיד להיות ויתפעלו ממנו כי המעשים הנראים יתפעלו הלבבות מהם יותר מהדברים הנשמעים.

Abarbanel Yechezkel 5:1אברבנאל יחזקאל ה׳:א׳

ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים וגומר עד ויהי דבר השם אלי לאמר בן אדם שים פניך אל הרי ישראל אחרי שצוה השם לנביא לעשות על הלבנה חקוי ירושלם ולשכב על שני צדדיו -לעשות לחם מגואל ושביאר לו הנמשל ור.נימז בשלשת המשלים האלה צוהו עתה עוד שיעשה אית וסימן רביעי והוא שיקח חרב חדה והנה אמר קח לך שיראה מלת לך מיותרת להגיד שיעשה זה בעצמו ולא יצוד, לאדם אחר שיגלחהו והוא על דרך לך לך מארצך וממולדתך שפירשתי בו במקומו שילך הוא בלבד ולא עם אביו וקרוביו כאשר הלך בראשונה מאור בשדים עד חרן וכן ולך לך אל ארי; המוריד, רוצה לומר שילך הוא לבדו מבלי נעריו כמו שעשה וכן פסול לך שיהיה משה פוסל הלוחות ולא אחד וכן שלה לך אנשים שהוא לבדו ישלחם ולא ידע העם מהליבתם ועל הדרך הזה נאמר כאן לך חרב חוה והיא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהרה וגלבים הם הספרים המגלחים ראשי בני אדם וזקנם ואומרו עוד תקחנה לך הוא להודיעו שלא יצוהו על זה כדי שהנביא יגלח לאיש או לאנשים אחרים אלא שיקחנה לעצמו והוא בידיו יעבירה על ראשו ועל זקנו באופן שיתגלח מכל שערו וכבר כתב הרב המורה שהיה זה במראה הנבואה כי לא יתכן שיצור, השם לנביא להשחית את פאות זקנו אשר לא כדת והעברת השער בתער הוא משל על השחתת הדבר כי התער משחית השער לגמרי וירמוז לחרבן ירושלם וגלות עמו ועל דרך זר. נאמר בהשחית האל את מחנה מלך אשור יגלח השם בתער השכירה וגומר וצוהו לחלוק השער המגולח ממנו לשלשה חלקים משל לישרא׳ המגורה־׳ והג; ליי מארצי ומן העול׳.

Abarbanel Hoshea 1:2אברבנאל הושע א׳:ב׳

ויאמר ה׳ אל הושע וכוי עד וילך ויקח הגה הרב המור׳ כתב שהנבואה הזאת והדומות אליה כולן היו במראה הנבואה שנראה לו כאילו צוהי השם כן וכאילו עשה הדבר ההוא בפעל אבל שלא בא הדבר הזה לידי מעשה בי חלילי חלילי שיצו׳ השם לנביאו לקחת אשת זנונים .ולהוליד ילדי זנונים גי חרסה היא לו עוד שנתן הרב בזה גזרה כוללת מוחלטת בפרק ארבעים וששה חלק שני מססרו שכל דבר שהוא משל לדבר אחר היה במראה הנבואה ולא בהקיץ וכבר קדמו בזה ה״ ר אברהם בן עזרא שכתוב בפירושו לזה המקום שכל זה רוצה לומר המצוה והמעשה היה במראה הנבואה ושכן הוא כשאר הפעולו׳ כלם הזרות שנמצאו בנביאי׳ ואין לתמוה הסעולות כלם הזרות שנמצאו בנביאים ואין לתמוה ׳מהאנשים האלה שלמים הם אתנו מהדעת הזה כי הנה גם ינ״ע תרגם הנבואה הזאת בדרך משל לא שיאמר שראה כל זה במראה הנבואה בדרכם ב״א שצוהו השם שינבא וימשל ענין ישראל לענין האשה הזונה כי היא כתב ואמר השם להושע אזיל אתנבי נבואה על יתבי קרתא טעיתא דאינון מוספין למחסי ארי מטעא ימעון דיירי ארעא מבתר סולחנ׳ דהי; וילך ויקח ואזל ואיתנבי עליהון אמר דאם יתונון ישתגיק להון ואם לא כמנתר עלי תאנין יתרון ואוסיסו ועבדו עוברין בישין ואמנם רז״ל במסכי פסחים הבינו הדבר הזה כולו שנצסוה ונעשה כמשמעו ואולי לכוין לסי* הזה כתב הראב״ע בזה המקום ומסרש א׳ אמר כי קח לך דבור הוא כטעם כי לקח סוב ופירש ותהר כמו תהרו חשש תלדו קש ושגומר עניינו גמורה בזנות ובת דבלים רמז ליהודה וישראל ע*כ שבלי ספק המסרש ההוא היה מדעת המתרגם אמנם רז״ל במסכת פסחים הבינו הדבר הזה כולו שנצטוה ונעשה כמשמעו לפי שהושע אמר להקב״ה על ישראל החליסם נאומה אחרת אמרו שם אמר לו הקב״ה להושע חטאו ישראל היה לו לומר בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב הם גלגל עליהם רחמים לא די שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבוגו של עולם כל העולם כולו שלך הוא החליפם נאומה אחרת אמר הקב״ה מה אעשה לזקן זה אומר לו קח לך אשה זוגה ותלד לך ילדי זנונים ואח״כ אומר לו שלחה אם הוא משלח אותה מעל פניו אף אני אשלח את ישראל מיו ויאמר ה׳ אל הושע ובו׳ לאחר שילדה לו שני בנים ובת אחת אמר לו הקב״ה הושע ,לא היה לך ללמוד ממשה רבו שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אמר לפניו רנונו של עולם יש לי נניס ממנה ואיני יכול לגרשה ולא להוציאה אמר לו ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים ואין אתה יודע אם שלך הם אם של אחרים הם כך אני שישראל בגי בגי בחוניי בני אברהם יצחק ויעקב א׳ משלשה קנינים שקניתי בעולמי תורה שמים וארץ וישראל אתה אומר העבירם לאומה אחרת כיון שידע בעצמו שחטא בקש רחמים על עצמו אמר לו הקב״ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך עמוד ונקש רחמים עליהם שגזרתי עליהם שלש גזרות עמד ובקש רחמים ובסל הגזרות וברכן שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב וזרעתים לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה הנה התבאר מזה שיש לנו בדבר הזה גי דעות האי שהלקוחין במצוי ובמעשי הכל היה כמשמעו והוא דעת רז״ל ואחשוב אני שנעבור זה פירשו רז״ל תחלת דבר ה׳ בהושע שדבר אליו תחלה וקודם לשאר נביאי דורו ולא פירשו הכתוב כפי פשוטו שהיתה הנבואה הראשונה שבאה אליו לך קח לך אשת זנונים ויעלה זנוני- לסי שלא סבל דעתם הקדוש שתהיה דאת הנבואה הראשונה שגבא הושע כי היא היתה אות ומופת על דברים שכנר נאמרו ראשונה אליו שמפני מה שכבר נאמר להושע ומה שהשיב על תוכחת השם יעשה השם עמו הבחינה הזאת לא שתהיה היא תחלת נבואותיו ולא שיצוהו הקנ-ה על זה כ״א מפגי רוע תשובתו אשר אמר העבירם באומה אחרת ולכן ברחו מלפרש תחלת ובר ה׳ בהושע על לקיחת אשת זנונים ופירשוהו על דבר אחר שניבא תתלה לנביאי דורו: והדעת ד.בי הוא ליונתן שהיה זה כולו מדברי הנביא בהקיץ שהיה עושה משלו מעניין האשד. וילדיה: והדעת הגי הוא להראב״ע והרמב״ם ואחריהם מהמפרשים בפיהם ירצו שהיה כל זה במראה הנבואה שנדמה לו כאילו השם היה אומר לו כך ונדמה לו כאילו היה עושר. אותו בפעל ולידת הבנים והשמות כולם. ואני כבר כתבתי בפירוש ישעיהו בנבואה הי״ג שיש לתמוה מאד מהחכמי׳ המחברים האלה אין נתנו גזרה כוללת כזאת בספודי הנביאים ואם יש לנו פתח פתוח להכחיש פשוס׳ הספורי׳ ולומר זה היה במראה הנבואה מפעל הדמיון וזה היה בפעל איש ככל הישר בעיניו או אם יש בדבר בחינת אות או מיסת בו נדע ונכי׳ מהו הדבר המדומה ומהו הנמצא בפעל או אם נאמר בהחלט כדברי הרב שכל מה שהיה משל לדבר אחר זר היה או בלתי זר כלו היה במראה הנבואה לא נעשה בפעל ויתחייב א״כ שנאמר כזה בישעיהו בראקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר ה׳ אלי קרא שמו מהר שלל חש בז שלא נולד לו הבן הזה: ובירמיהו בעשה לך מוסרות ומוטות ונתת׳ על צוארך ושלחתי אל מלך אדום ואל מלך מואב ושלא עשה המומות והמוסרות ההם בפעל ושלא לקח חנניה את המימי מקל צואר ירמיהו וישברהו ולא באה עליו הנבואה מוסות שברת ועשית תחתיה׳ מוטות ברזל וכן מה שנאמר ליחזקאל הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וגומר ותמת אשתי בערב ינומר ויאמר אלי העם הלא תגיד לגו מד. אלה לנו כי אתה עושה וגומר והיה יחזקאל לכם למוסת וגומר נאמר שלא מתה אשתו והוי הכחש׳ דוב ספור׳ הנביאים כי הגה הסימנים והאותות האלה היה ממנהג הנביאים לעשות׳ תמיד בפעל כדי שיראו בני אדם ויתפעלו מהם האם נכחישם כלם או נבאר לנו כרצונינו זה אמת וזה שקר או נאמר נאמין מה שאין בו זרות וקושי ולא נקבל מה שיש נו מהזרות ומי נתן בידינו הבהירה הזאת אם אין שם אות או מופת יורה עליו הכתו׳ ועוד אם הדברים האלה לא היו נעשים בפעל כ״א בחלו׳ או במראה הנבואה מה האות והמופת אשר היה עושה בזה לעם ולמה יתפעלו מדברי הנביאים וספורי חלומותיהם ואיך לא ישיבו אלה השומעים החלומות שוא ידברו גם אני חיימתי חלמתי ואין חלום בלא דברים בסלים ואיך יאמר ע״ז ישעיה הנה אנכי והילדים אשר נתן לי הי ראותות ולמופתים בישראל ויחזקאל אמר והיה יחזקאל לכם למוס׳ בכל אשר תעשו ואמר כאשר עבדי ישעיהו ערום ויחף בן ינהג מלך אשור וגומר האם נאמרו הדברים אשר כאלה על הסעיפים וחזיונות לילה בנפול תרדמי על אנשים אדרב׳ שתשובתו בצדו כמו שישעיהו לא הלך ערום ויחף בפעל ואשת יחזקאל לא מתה בפעל והיה הכל במראות הלילה או בחזון גן לי. ינהג מלך אשור את שבי מצרים בפעל ולא נמות אנחנו בפעל אבל נחלום כחלומות הנביא אם היה שנהדמר. אליו ומה האיום אשר ׳שאר מזה ע־* כן אמרתי שהמום׳ החותך המורה על אמתת זה הוא אם העיד הכתוב שיהיה ונעשה כן בפעל שאז אין לנו לזוז מפשוטו וללא לעשוי צורות ולגלו׳ פנים בססוקר- שלא כהלב׳ ועוד אומר לך שאף שנקבל דעתם בדברים אשר יגידו הנביאים שראו ושעשו כמאמר ירמיהו באזור ואלך ואטמנהו בפרת שהיד. במראה הנבואה אין ראוי להאמינו כן במקומו׳ שהכתו׳ מעיד שנעש׳ בן וכמו שכת׳ הרב עצמו בפי׳ אפקלדס הגר שיש הפרש בין מה שיספר הנביא שקרה לו ובין מה שיעיד הכתוב שכך היה והנה כאשר יגיד הכתוב שהיה הדבר בנבואה כמו באברהם שנאמר בתחלת הפרשה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה נקבל מהרבנים האלה שאמרו ויוצא אותו החוצה היה במראה הנבואה וכן וארא וארא שנאמר ביחזקאל אחרי שנאמר בתחלתו ואראה מראות אלקים וכן ותשב אותי רוח בין השמים ובין הארץ ותבא אותי ירושלם במראות אלקים וכן בנבואת העצמות שבבקעה אחרי שנאמר בתחלתה היתר. עלי יד ה׳ בכל אלה ודומיהם שגלה הכתוב בתחלה או בסוף שהיה בנבואה נקבל שהמעשים כלם גם כן היו בנבואה אמנם במקומו׳ שלזב נזכר בהם זד. אם לו העיד הכתוב שנעשה בפעל כמו ואתה קח לך חמין ושעורים וגומר ואתה בן אדם קח לך חרב חדה והעברת על ראשך ועל זקנך כל זה גם כן אפשר שיפורש שהיה במראה הנבואה וכן בענין זכריה וארעה צאן ההרגה ולקיחת המקלות ואשליכהו אל בית היוצר שלא העיד הכתוב שנעשה כן נוכל לומר שהנביא ספר מה שראה בנבואתו אבל במקומות שהעיד הכתוב עדות ברורה שנעשה הדבר בפעל כמו שנאמר בישעיהו ויעש כן הלך ערום ויחף ובך בנדון שלפנינו שהעיד הכתוב וילך ויקח את גמר גת דבלים ותהר ותלד לו בן וגומר ותהר עוד ותלד בת אין ראוי להכחיש הכתוב לא כדרך יונתן שממשל משלים הוא שהוא הדרך היותר מתיישב בכתובים ולא כדרך הראב״ע יחרב המורה כי הוא באמת זמח ועון פלילי להכחיש פשוטי הכתובים ואם בה נעשה להם פשה יתפשה הצרעת בכתובים כלם לגלות בהם פירושי׳ מכחישים אמתתם ואין למפרשים האלה מענה באמרם שהיה מזלזל הקדוש ברוך הוא בכבוד הנביא בצוותו שיקח אשת זנונים וילדי זנונים כי הנה הנביאים לא נכחדו מהשם יתבדך מפאת עצמם להעלותם במעלות לכבוד ולתפארת כמלכים אבל היו שלוחי האל לישר את עמו ולכן היה מצוה אותם לעשות מה שיצטרך לתקונם ולא יחוש השם לענין הנביא כי אם למה שיצטרך להישרת עמו ולכן היתה מיתת אשת הנביא יחזקאל לעשות ממנה מופת על ייעוד השם ומה שהיה עתיד לבא עליהם ושאר מעשי הנביאים שהיו בחקם זרים היו בערך צורך הד,ישרה טובים ונכוחים ולא היה מהגנות שילך הנביא ישעיהו ערום ויחף ושיקח הושע אשת זנונים כדי שיראו בני ישראל ויקחו מוסר כי הדברים הנראים יותר פעלים בלבבות מהדברים הנשמע״ שכל זה נעשה כדי להרחיק את העם מדרכי העיז שהיה. להם כי נדי היה התכלית הנכבד חוה לעשות הושע בעבורו מעשה זד וקשה אליו יותר מזה הגה התבאר אם כן שעל זה אמר לו הש״י לו קח לן* אשת זנונים וגומר רועה לומר שיקח לו בפעל לאשה לא בתולה מעמיו כ״א אשה שהורגלה בזנוגיס וזהו אומרו וילדי זנונים רואה לומר שזנתה עם אגשים אחרים בלא קידושין ובלא כתובה ושהיו לה בבר מהאנשים הזונים ההמה ילדי זנונים בי הוא המורה בבירור מבלי הכחשה על זנותה ובמו שנאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים בי ההריון והלידה לאשה שאינה בעולת בעל הם עדים נאמנים על זנותה ובאילו צור. האל לנביא ג׳ דברים זרים בתקו האחד שיקח לו אשה בי הנביא מצד שהוא נביא היה ראוי שיפרד ממנה במו שצוו אבותינו במעמד הר סיני אל תנשו אל אשה ואמנם משה נפרד מאשתו בעבור נבואתו: והבי שלא תהיה בתולה בי אם אשה שכבר נבעלה לאיש אחר והיא א״כ אשת זנונים וכמה היה רחוק זה מכבוד הנביא ומהרתו: והגי שכאשר יקחה כבר יהיו לה ילדי זנונים וידוע הוא כמה קשה לכל אדם להזדווג לאשה שיהיו לה בנים מבעל אחר בל שכן ילדי זנונים ולכן נתן הסבה בכל זה באומרו בי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ רוצה לומר כי כמו שהיו ישראל בימים הראשונים מיוחדים לו יתברן* קדושים דבקים עמו והמה זנו אחרי אלהי נכר הארץ ויעשו להם אלהי׳ אחריי על פניו על כן הנביא בהיותו קדוש לאלקים יקח אשת זנונים דמ*ון מה שעושין ישראל ושהיו לה בבר ילדי זנונים שהוא בלו משל לענייני האומה וחסאתיה באלוהות אשר נחרו להם והמפרשים פירשו וילדי זנונים על דרו מה שזכרתי בשם דז״ל שהם הבנים שיולדו לנביא ושקראם בן להיותם בספק ממזרות וכפי דרכם יאמר הכתוב שיקת לו אשת זנונים ומזה ימשו שיולדו לו אחר כך ילדי זנונים כי בהיותה זונה גם אחרי לקוחיה תזנה תחתיו ויולדו לו ילדי זנונים או יהיו אצלו תמיד בספק ממזרות ויהיה בל זה רמז אל כנסת ישראל שלקחם הש״י לו לעם עם היות שקודם לכן בהיותם במצרים היו עובדים אלהים אחרים כמו שמפורש ביחזקאל ונמשך מזה שהיו הבנים בהיותם על אדמתם ילדי זנונים כי זנו מאחרי ה׳ והוא אומרו בי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ והראג״ע פירש קח לך אשת זנונים שאם באת לקחת אשה הוגנת וצנועה לא תמצאה שהרי זנה תזנה הארץ רוצה לומר כל עם הארץ ?ונים מאחרי ה׳ הנה הותר הספק הראשון כפי כל אחד מהפירושים:

Shadal Yeshayahu 20:2שד״ל ישעיהו כ׳:ב׳

דבר ה׳ ביד ישעיהו – דבר לישראל ביד ישעיה פורענות מצרים וכוש (רד״ק), והדבור ביד ישעיה איננו הצווי שנצטוה ישעיה (לך ופתחת השק), כי אז היה ראוי שיאמר דבר ה׳ אל ישעיה, אך ביד ישעיה משמע מה שהודיע ה׳ לישראל על ידי ישעיה והכוונה על הנבואה שאחר הצווי, שהיא כן ינהג וגו׳, והצווי אינו אלא כהקדמה אל הנבואה, ומלת לאמר היא על הצווי שהיה הקדמה לנבואה. ופתחת השק – הסר מעל מתניך חגורת השק שאתה רגיל לחגור. לשון ופתחת הוא הפך החגירה, כטעם אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים א כ׳:י״א), והשק היה מין אזור שחוגרים על המתנים, על כן על הרוב נמצא אצל שק לשון מתנים, או לשון חגירה, או פתוח, ועל המעט מצאנו אצלו לשון לבישה או כסוי {יונה ג׳:ה׳-ו׳, תהלים ל״ה:י״ג, ס״ט:י״ב, אסתר ד׳:א׳, מלכים ב י״ט:א׳, ישעיה ל״ז:א׳} ואז הכוונה על בגד של שק. והנה נראה מכאן שהיה השק על מתני ישעיה קודם לכן, ונראה שהיה כן דרך הנביאים לחגור שק, להבדל משאר העם הרודפים אחרי התענוגים והמוֹתָרות, כטעם יבושו הנביאים וגו׳ ולא ילבשו אדרת שער למען כחש (זכריה י״ג:ד׳) וכן אליהו היה איש בעל שער ואזוֹר עור אָזוּר במתניו {מלכים ב א׳:ח׳}, וטעם בעל שער שהיה לבוש אדרת שער (גיזניוס), וכאשר הסיר ישעיה את השק מעל מתניו, היה בגדו נפתח והיה אפשר שיהיה קצת מבשרו נראה, והנה היה נקרא ערום כי היה במצב המביא לידי בושה (עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 187- 188), ואם היה לשון ערום מורה על העדר כל מיני לבוש, מה צורך להזכיר אחריו ויחף? והנה אין צורך לדברי ראב״ע רמב״ם {מורה נבוכים חלק ב פרק מ״ו} ורד״ק החושבים שהיה כל זה בחזיון, ואין ספק כי באמרו אות ומופת על מצרים ועל כוש, היתה הכוונה שיעשה הדבר הזה לעיני כל העם, ויפה האריך בזה דון יצחק {אברבנאל}, ויונתן החליף הענין על דרך הנתיב הי״ג, ותרגם: ותיסר שקא בחרצך, כדי שלא יהיה הנביא ללעג ולקלס לאנשי דורו בשמעם שהיה הולך בלי חגורה ובגדיו פתוחים.

Shadal Yirmeyahu 13:1-4שד״ל ירמיהו י״ג:א׳-ד׳

(א) הלוךְ וקנית וגו׳ – רמב״ם, Steudlin, וראזנמילר, ואחרים, אומרים שלא היה כל זה בפועל. והרמב״ם אומר: שהיה במראה הנבואה. ושטיידלין וראזנמילר אומרים שלא היה אפילו במראה הנבואה, אלא שהנביא אמר נבואתו דרך משל ומליצה (parabola) כאלו כך היה הדבר, וכענין האיש הרש והאיש העשיר שאמר נתן לדוד. וזהו דרך יונתן בהושע {תרגום יונתן הושע א׳:ב׳}. ודון יצחק אומר: כי בכל מקום שהכתוב מעיד דרך ספור שכן היה הדבר, האמת שהיה כן, כמו: ויעש כן הלוך ערום ויחף (ישעיהו כ׳:ב׳). אמנם כשהנביא עצמו אומר שהיה כן או שעשה כן, אפשר שהיה במראה הנבואה (עיין בפירושו להושע א׳). והחקירה הזאת צריכה עיון גדול, אמנם בעניננו אין שום טעם לומר שלא היה הדבר בפועל. אך נראה לי: כי הטמנת האזור והוצאתו לא היו לעיני כל העם, אלא מתחלת הסימן כלם דברים שאמר ירמיהו באזני העם. והכוונה לומר כי ה׳ אמר אליו שכבר היו חביבים לו, אבל עתה כבר נשחתו, ולפיכך צוהו לומר להם כל נבל ימלא יין {ירמיהו י״ג:י״ב}. והנה הפרשה הזאת נבואה אחרת היא ונאמרה בימי יהויכין (יכניה) בן יהויקים בן יאשיהו, עיין פסוק י״ח. וכן דעת ראזנמילר. ובמים לא תביאהו – לא תכבסהו בשום זמן, כדי שיתמלא זיעה וימהר לרקוב (רש״י), או כדעת דון יצחק, עיין דבריו. וטעם המשל הזה מפורש למטה כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל. ושמתו על מתניך – הכוונה סמוך לבשר. (ד) פרתה – בושארט ואחריו Venema, Dathe אומרים: שאין זה נהר פרת, כי לא אמר לא נהר ולא הנהר הגדול, כדרך המקרא, מלבד כי רחוק פרת מירושלם הרבה. וראזנמילר משיב: שאין זו קושיא, כי הכל משל. אמנם אם היה זה משל, היה צריך שיהיה נהר פרת רומז לאיזה ענין, וירמיה לא פירש לנו דבר מזה. על כן הנכון: שלא נבחר פרת אלא מפני שהיה שם נקיק סלע. ואולי היה בירושלם או קרוב לה מקום הנקרא פרת, והיה מקום קבוץ עם, וירמיה עשה המעשים האלה לעיני העם. ובושארט והאחרים שהזכרתי אומרים: כי אולי פרת הוא אפרת, היא בית לחם, או כפר סמוך לו וסמוך לירושלם.

Shadal Yirmeyahu 16:2שד״ל ירמיהו ט״ז:ב׳

ולא יהיו לך – כדי שלא יהיו לך. וכל זה, וכן אל תבא בית מרזח וגו׳ {ירמיהו ט״ז:ה׳} צוה ה׳ לירמיהו שיעשה כדי שישאלו העם, ואז ישיבם ויגיד להם הרעות העתידות. עיין דון יצחק שהשיב יפה על קושיית רד״ק. והנה אין ספק כי ירמיהו נמנע מעשות הדברים האלה לא בחלום, אבל בהקיץ ומֶשֶך ימים ושנים הרבה, ואף על פי שהכל היה להיות למשל ולאות לבני מרי.

Shadal Yechezkel 4:4שד״ל יחזקאל ד׳:ד׳

ואתה שכב על צדך השמאלי – לסבול צער ויסורין מנין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי על שהכעיסו לפני (רש״י). ושמת את עון בית ישראל עליו – הצד ההוא שישכב עליו תמיד הוא מצטער וכואב. והצער ההוא שיסבול אותו צד הוא כנגד עון בית ישראל. וכאילו הצד ההוא נושא את משא עונם (יהודה אריה אוסימו); והנה זה משל על אורך הזמן שהאריך ה׳ אפו וסבל עונותם של ישראל ויהודה. והנה כל זה יתכן שעשה אותו הנביא בפועל לא שהיה שוכב יום ולילה אצל הלבנה. אלא שבלילה בזמן שבני אדם שוכבים היה שוכב י״ג חדשים על צד שמאל ואחר כך מ׳ יום על צד ימין. ולדעת רד״ק היה כל ענין השכיבה במראה הנבואה.

Shadal Yechezkel 4:12שד״ל יחזקאל ד׳:י״ב

ועגות שעורים תאכלנה – נראה כי העוגות העשויות משעורים היו עושין אותן בתבנית מיוחדת בלתי מהודרת כצורת עוגות חטין. ואולי כן דעת רש״י. והנה כל עוגה היתה נאפית על גבי גחלים. וצוה אותו שיהיו הגחלים מגללים מיובשים כדרך שעושים בהעדר העצים. והנה העוגה תהיה מונחת על גבי צואה יבשה.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 20:1-3מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין כ׳:א׳-ג׳

(א) בשנת – זה היה ג׳ שנים לפני מפלת סנחריב סרגון – הוא סנחריב. (ב) ופתחת השק – שהיה לבוש שק מיום גלות עשרת השבטים, וצוה שיסיר שקו ויחלוץ נעליו ערום ויחף – לא הלך כן רק יום אחד או שעה קטנה בביתו. (ג) שלש שנים – ר״ל אחרי שלש שנים יהיה דבר זה אות על מצרים וכוש שילכו ערומים בגולה, (וכבר בארתי במק״א כי כל דברי ה׳ שנבא ע״י הנביא לרעה על עם אחד, היה אפשרות שלא יהיה הדבר ולא יבא, כי רחום וחנון ה׳ ובעת שעשו תשובה בטל את הגזירה, והעד נבואת יונה בנינוה, ודברי ירמיה לחנניה בן עזור (שם כ״ח) אבל כל שחזק ה׳ את דברי הנביא במה שצוה לו לעשות מעשה בפועל אז הדבר מוכרח שיבא, וכ״ש אם היה הפועל ההוא דבר זר מפליא אזני השומעים ועיני הרואים, שכל שהוא זר יותר יהיה הוראתו וקיומו יותר חזק, וע״ז קראו אות ומופת, אות לסימן וזכרון, ומופת מפני זרות הדבר ההוא לעיני הרואים וזה היה הענין שצוה ה׳ להושע לקחת אשה זונה ודומיהם, וא״צ לדברי הראב״ע וחבריו אשר נטו בזה לדרך אחר שלא כמשפט).

Malbim Hoshea Beur HaInyan 1:2מלבי״ם הושע ביאור הענין א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – דיבור שאחריו ב׳ בא על רוה״ק שדובר בהנביא לצרכו לא לצורך שליחות לכללות העם, וגם בא על דבור של תלונה ותרעומת, ומזה הוציאו חז״ל שהיה תחלת דבור של רוה״ק אל הושע שהתוכח עמו איזה ויכוח ושהיה הדבור הזה ענין של תרעומת ור״ל שתחלת דבר ה׳ והתוכח עם הושע והתרעם עליו, ומן הויכוח הזה נסתבב שה׳ אמר אל הושע לך קח לך אשת זנונים, ומסתמא היה הויכוח מתיחס אל הציוי שבא אחריו, ודרשו שה׳ אמר להושע שישראל חטאו והושע השיב לו החליפם באומה אחרת, וה׳ אמר שא״א לו להחליפם כי הם בניו, וע״כ צוה לו לקחת אשה זונה ואח״כ כשילדה לו בנים צוה לו לגרשה והושע אמר איך אפשר לי לגרשה הלא יש לי ממנה בנים ומזה ברר לו ה׳ שכן אא״ל לגרש את ישראל, וחזר הושע וברכם, וזה היה התשובה על הויכוח שה׳ אמר לו שישראל חטאו, היינו שרצה שילך בשליחות להוכיחם ולהחזירם למוטב שזה מוטל על הנביאים כמ״ש אח״כ ריבו באמכם ריבו, והושע לא רצה לילך בשליחות לנבאות ולהוכיח, וא״ל שלא ישתדל להחזירם למוטב כי אחר שזנו אל אלהי נכר ראוי שינהג עמהם כעם אשר זונה שישלחה הבעל מבית ולא ישוב אליה עוד, וא״ל ה׳ א״כ אחר שאתה אינך רוצה להוכיחם ולהחזירם למוטב ואני איני רוצה לגרשם אחר שיש לי מהם גם בנים צדיקים היה אתה כמוני וקח לך אשת זנונים ר״ל אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה, כמ״ש זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, או כפי׳ קצת מפ׳ שהבנים שתוליד ממך יהיו בספק זנות, כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ א״כ הכנסיה היא אשת זנונים לע״ז, וילדיה אשר תוליד נולדים בזנות במחשבת מינות וע״ז כאבותם, ובכל זה אני מחזיק אותה כאשתי וכן תעשה אתה. והנה המפ׳ נתקשה להם הענין איך צוה ה׳ להנביא לקחת אשת זנונים? וע״כ יאמר הראב״ע שזה היה רק במראה הנבואה, והת״י יפרשו בדרך משל ואין מזה הכרח. כי הושע לא היה כהן וזונה אינה אסורה לישראל. והלא מצאנו שצוה ה׳ להנביא גם דברים שלא יאותו כפי חקי התורה והיה הוראת שעה, כמו שצוה ליחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות.

Hoil Moshe Yeshayahu 20:2הואיל משה ישעיהו כ׳:ב׳

השק – שהיה מלבושו מחמת מאפו מעדני עולם. ערום – במקצת, נגלה בשרו אם לא כולו מקצתו.

Hoil Moshe Yechezkel 4:12הואיל משה יחזקאל ד׳:י״ב

בגללי וגו׳ – נראה שלפעמים בהאריך המצור על איזו עיר, ערבו בלחמם גם אלה; מ״מ לנביא לבסוף נתן ה׳ את צפיעי הבקר, שכשהם יבשים אינם כ״כ נמאסים כגללי האדם