EN/HEע/E

Burning Bush in Art

Sources

Shemot 3:1-10שמות ג׳:א׳-י׳

(1) And Moshe was shepherding the flock of Yitro, his father-in-law, the priest of Midyan, and he led the flock beyond the wilderness and came to the Mountain of God, to Chorev. (2) An angel of Hashem appeared to him in a flame of fire from the midst of the bush, and he saw, and behold, the bush was burning with fire but the bush was not consumed. (3) Moshe said, "Now, let me turn aside and see this great sight. Why is the bush not burning up?" (4) Hashem saw that he had turned aside to see, and God called out from the midst of the bush and said, "Moshe, Moshe"; and he said, "Here I am." (5) He said, "Do not approach here. Remove your sandals from your feet, for the place upon which you are standing is holy ground." (6) He said, "I am the God of your father, the God of Avraham, the God of Yitzchak, and the God of Yaakov." And Moshe hid his face for he was afraid to look at God. (7) Hashem said, "I have surely seen the affliction of My people that are in Egypt, and I have heard their cries because of their taskmasters; indeed I know their pain. (8) I have come down to deliver them from the hand of Egypt and to bring them up from that land to a good and broad land, to a land flowing with milk and honey, to the place of the Canaanites, the Hittites, the Emorites, the Perizzites, the Hivvites and the Jebusites. (9) And now, behold, the cry of the Children of Israel has come to Me, and I have also seen the oppression with which the Egyptians oppress them. (10) And, now, come, and I will send you to Paroh that you may bring My people, the Children of Israel, out from Egypt.

(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. (ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ י״י אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. (ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. (ד) וַיַּרְא י״י כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. (ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. (ז) וַיֹּאמֶר י״י רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. (י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

Shemot 7:7שמות ז׳:ז׳

And Moshe was eighty years old and Aaron was eighty three years old when they spoke to Paroh.

וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה.

Mekhilta DeRashbi Shemot 3:2מכילתא דרשב״י שמות ג׳:ב׳

ומשה היה רועה וגו׳ בלבת אש מתוך הסנה – רשב״י אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם וכל צפור שנכנס לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שיעבודין שבעולם. מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים אלא הגר בלבד שנאמר (בראשית י״ב:כ׳) ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. ד״א מתוך הסנה ר׳ יהושע אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו שנאמר (ישעיהו ס״ג:ט׳) בכל צרתם לו צר, ואומר (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה ואומר (זכריה ב׳:י״ב) כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו: כינה הכתוב שכל המזיק את ישראל כביכול אין מזיק אלא במי שאמר והיה העולם. וכך היה ר׳ יהושע אומר בוא וראה כמה רחמיו וזכיותיו של הקב״ה על ישראל, ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר (בראשית מ״ו:ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עמהם שנאמר (שם) ואנכי אעלך גם עלה, ירדו לים שכינה עמהם שנ׳ (שמות י״ד:י״ט) ויסע מלאך האלהים, באו למדבר שכינה עמהם שנאמר (דברים א׳:ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה׳ אלהיך עד שבאו לבית המקדש. שרויין בצער כביכול שרוי עמהם בצער שנאמר מתוך הסנה, שרויין בריוח שרוי עמהם בריוח שנ׳ (תהלים ק״ו:ה׳) לראות בטובת בחיריך לשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך. ד״א מתוך הסנה – ר׳ יוסי אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה מפני שהוא טהור ואין אומות העולם עושין אותו ע״ז. ד״א מתוך הסנה – גוי אחד שאל את רבן גמליאל א״ל מפני מה נגלה הקב״ה על משה מתוך הסנה. א״ל אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת הייתי אומר שיש מקום בארץ פנוי מן השכינה עכשיו נגלה על הסנה ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ד״א מתוך הסנה – א״ר יוסי ולמה מתוך הסנה אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן שנאמר (שמות ה׳:ב׳) וגם את ישראל לא אשלח. ד״א מתוך הסנה – נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש ואם תמיה אתה על הדבר הזה בוא וראה ממקלו של אהרן שהוא של עץ יבש והוציא שקדים ופרחים. ד״א למה מתוך הסנה – ר׳ אלעזר בן ערך אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם ומארזי לבנון אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה ועליו אמר שלמה (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד: אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה וכן הוא אומר (תהלים קל״ח:ו׳) כי רם ה׳ ושפל יראה.

Bereshit Rabbah 97:3בראשית רבה צ״ז:ג׳

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע וגו׳ (בראשית מ״ח:ט״ז), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, קָשָׁה הִיא הַפַּרְנָסָה כִּפְלַיִם כַּלֵּדָה, בַּלֵּדָה כְּתִיב (בראשית ג׳:ט״ז): בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בַּפַּרְנָסָה כְּתִיב (בראשית ג׳:י״ז): בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הִקִּישׁ גְּאֻלָּה לְפַרְנָסָה, וּפַרְנָסָה לִגְאֻלָּה, מַה גְּאֻלָּה כִּפְלַיִם אַף פַּרְנָסָה כִּפְלַיִם. מַה פַּרְנָסָה בְּכָל יוֹם, אַף גְּאֻלָּה בְּכָל יוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר וּגְדוֹלָה מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁהַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ וּפַרְנָסָה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. גְּאֻלָּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי, וּפַרְנָסָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קמ״ה:ט״ז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל״ו:י״ג): לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, וּכְתִיב תַּמָּן (תהלים קמ״ה:כ״ה): נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. (בראשית מ״ח:ט״ז): יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, זֶה יְהוֹשֻׁעַ וְגִדְעוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ה׳:י״ג-י״ד): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדוֹ וגו׳ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה׳ עַתָּה בָאתִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק צָעַק מִתּוֹךְ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו, (יהושע ה׳:ט״ו): וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה׳, שַׂר צָבָא שֶׁל מַעְלָן אָנִי, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי נִרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִרְאֶה, זֶה סִימָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אָרוֹךְ נִרְאֶה הָיָה רַבִּי נִרְאֶה. עַתָּה בָּאתִי, עִם משֶׁה רַבְּךָ בָּאתִי, אֶלָּא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר (שמות ל״ג:ט״ו): אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וגו׳, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתִי שְׁלִיחוּתִי, וּלְמַטָּה לֹא הָיִיתִי יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין הָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים, אֶלָּא הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּעֲשֶׂה כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִי משֶׁה רַבְּךָ וְנִדַּחְתִּי. (בראשית מ״ח:ט״ז): וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע י״ז:י״ד): וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶל יְהוֹשֻׁעַ וגו׳, אָמַר לָהֶם אֵין אַתֶּם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן, אָמְרוּ לוֹ זוֹ הִיא בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָנוּ אַבָּא וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מָה הַדָּגִים הַלָּלוּ אֵין נִתְפָּסִים אֶלָּא בִּגְרוֹנָם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין נִתְפָּסִין אֶלָּא בִּגְרוֹנָם (שופטים י״ב:ו׳): וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת. מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִין בְּמַיִם כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה מְקַבְּלִין אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהוֹן, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל גְּדֵלִין בַּמַּיִם בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהֵן שׁוֹמְעִין דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה הֵן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּצִמָאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ דְּבַר תּוֹרָה מִימֵיהוֹן. אָמַר רַבִּי לֵוִי שִׁשִּׁים רִבּוֹא תִּינוֹקוֹת עִבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלַיְלָה אֶחָד, וְכֻלָּן הֻשְׁלְכוּ לַיְאוֹר וְעָלוּ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל משֶׁה, הוּא שֶׁמּשֶׁה אוֹמֵר (במדבר י״א:כ״א): שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ, כֻּלָּן לְרַגְלִי עָלוּ. רַבִּי זַכַּאי רַבָּה מַיְתֵי מִן הָכָא, וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ שִׁשִּׁים רִבּוֹא כָּךְ בִּגְבוּל דָּגִים שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מַה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ לֹא מֵתוּ, אַף בִּגְבוּל דָּגִים לֹא מֵתוּ. מִי שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם הַדָּג בְּנוֹ מַכְנִיסָן לָאָרֶץ (דברי הימים א ז׳:כ״ז): נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ.

Shemot Rabbah 5:19שמות רבה ה׳:י״ט

וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר כֵּן הָלַךְ משֶׁה לְמִדְיָן וְעָשָׂה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאַהֲרֹן הָיָה יוֹשֵׁב בְּמִצְרַיִם, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִיר משֶׁה אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו [במדין] לְמִדְיָן. אַתֶּם קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה משֶׁה בְּמִדְיָן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמָחָר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת, וְהֵם אוֹמְרִים פַּרְעֹה חוֹטֵא וְאָנוּ לוֹקִין. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לְהָבִיא תֶּבֶן וְלַעֲשׂוֹת, הָיָה הַמִּצְרִי רוֹאֵהוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וּמְשַׁבֵּר אֶת שׁוֹקָיו, לְפִיכָךְ וַיָּפֶץ הָעָם. וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר, אֵלּוּ מִצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ דּוֹחֲקִים בָּהֶן וְאוֹמְרִים לָהֶם: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם, אֲבָל הַשּׁוֹטְרִים לֹא הָיוּ אָצִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְהָיוּ רוֹאִין אוֹתָן בְּצָרָה גְדוֹלָה וְלֹא הָיוּ דּוֹחֲקִין עֲלֵיהֶם.

Pirkei DeRabbi Eliezer 40פרקי דרבי אליעזר מ׳

MOSES AT THE BURNING BUSH [55A. ii.] THE fifth descent was when He came down to the thorn-bush, as it is said, "And I am come down || to deliver them out of the hand of the Egyptians" (Ex. 3:8). He abandoned the entire mountain, and descended into the thorn-bush, and He abode therein. And the thorn-bush was (an emblem of) grief and distress, and it was full of thorns and thistles. Why did He abide in the midst of the thorn-bush which was (an emblem of) grief and distress? Because He saw Israel in great grief and He also dwelt with them, thus fulfilling that which is said, "In all their affliction He was afflicted" (Isa. 63:9). Rabbi Levi said: That rod which was created in the twilight was delivered to the first man out of the garden of Eden. Adam delivered it to Enoch, and Enoch delivered it to Noah, and Noah [handed it on] to Shem. Shem passed it on to Abraham, Abraham [transmitted it] to Isaac, and Isaac [gave it over] to Jacob, and Jacob brought it down into Egypt and passed it on to his son Joseph, and when Joseph died and they pillaged his household goods, it was placed in the palace of Pharaoh. And Jethro was one of the magicians of Egypt, and he saw the rod and the letters which were upon it, and he desired in his heart (to have it), and he took it and brought it, and planted it in the midst of the garden of his house. No one was able to approach it any more. When Moses came to his house he went into the garden of Jethro's house, and saw the rod and read the letters which were upon it, and he put forth his hand and took it. Jethro watched || Moses, and said: This one in the future will redeem Israel from Egypt. Therefore he gave him Zipporah his daughter to wife, as it is said, "And Moses was content to dwell with the man; and he gave Moses Zipporah, his daughter" (Ex. 2:21). Moses was keeping the sheep of Jethro for forty years, and the beasts of the field did not consume them, but they increased and multiplied exceedingly, and concerning them the Scripture saith, "As the flock of holy things" (Ezek. 36:38). And he led the flock until he came to Horeb, as it is said, "And he led the flock to the back of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb" (Ex. 3:1). There the Holy One, blessed be He, was revealed unto him from the midst of the thorn-bush. Moses saw the bush burning with fire, and the fire did not consume the bush, and the bush did not extinguish the flames of fire. Now the bush does not grow in the earth unless it has water beneath it. Moses saw and was wondering very much in his heart, and he said: What kind of glory is there in its midst? He said: I will now turn aside and see this great sight, why the thorn-bush is not burnt. The Holy One, blessed be He, said to him: Moses ! Stand where thou art standing, for there in the future will I give the Torah to Israel, as it is said, "And he said, Draw not nigh hither; put off thy shoes from off thy feet, for the place whereon thou standest is holy ground" (Ex. 3:5). The Holy One, blessed be He, said to him: Go. Hence (the sages) said: Anyone who enters the Temple must remove || his shoe, for thus spake the Holy One, blessed be He, to Moses: "Put off thy shoes from off thy feet" (ibid.). The Holy One, blessed be He, said to him: "Come and I will send thee unto Pharaoh" (Ex. 3:10). He answered before Him: Sovereign of all worlds ! Have I not spoken thus to Thee three or four times, that I have no power, for I have a defective tongue, as it is said, "And Moses said unto the Lord, O Lord, I am not eloquent" (Ex. 4:10). Not only this, but moreover Thou dost send me into the power of my enemy who seeks my hurt. For this reason I fled from him, as it is said, "But Moses fled from the face of Pharaoh" (Ex. 2:15). He answered him: Do not fear him, for all the men who sought thy life are already dead. Were they dead? Were they not alive? Only they had diminished their wealth. Hence thou mayest learn that all who lose their wealth are as though they were dead, therefore it is said, "For all the men are dead who sought thy life" (Ex. 4:19). (God) said to him: "Come and I will send thee unto Pharaoh" (Ex. 3:10). He replied to Him: Sovereign of all worlds! "Send by the hand of him whom thou wilt send" (Ex. 4:13)—that is to say, by the hand of that man whom Thou wilt send in the future. He said to him: I have not said, "Come and I will send thee to Israel," but "Come and I will send thee unto Pharaoh" (Ex. 3:10). And as for that man of whom thou sayest that I should send him to Israel in the future that is to come, so it is said, || "Behold, I will send you Elijah the prophet before the great and terrible day of the Lord come" (Mal. 3:5). "And he shall turn the heart of the fathers to the children, and the heart of the children to their fathers" (Mal. 3:6). (Moses) spake before Him: Sovereign of all worlds ! Give me a wonder or a sign. He said to him: Cast thy staff to the ground. He cast his staff to the ground, and it became a fiery serpent. Why did the Holy One, blessed be He, show unto Moses (a sign) with a fiery serpent, and why did He not show it to him with something else? But just as the serpent bites and kills the sons of man, likewise Pharaoh and his people bit and slew the Israelites. Afterwards it became again like a dry stick. Thus He spake: Likewise Pharaoh and his people shall become like this dry stick, as it is said, "And the Lord said unto Moses: Put forth thine hand, and take it by the tail" (Ex. 4:4). He spake before Him: Sovereign of all worlds ! Give me a wonder. He said to him: "Put now thine hand into thy bosom" (Ex. 4:6). And he put his hand into his bosom, and he brought it out leprous like snow. Why did the Holy One, blessed be He, show unto Moses (a sign) by means of an unclean thing, and (why) did He not show it by means of a clean thing? But just as the leper is unclean and causes uncleanliness, likewise Pharaoh and his people were unclean, and they caused Israel to be unclean. Afterwards (Moses) became clean again, and He spake to him: Likewise shall Israel become clean from the uncleanliness of the Egyptians, as it is said, "And he said, Put now thine hand into thy bosom" (ibid.). Why did He show unto Moses the fire in the midst of the thorn-bush? || But the fire refers to Israel, who are compared to fire, as it is said, "And the house of Jacob shall be a fire" (Obad. 18). The thorn-bush refers to the nations of the world, who are compared to thorns and thistles. He said to him: Likewise shall Israel be in the midst of the nations. The fire of Israel shall not consume the nations, who are compared to thorns and thistles; but the nations of the world shall extinguish the flames of Israel—(these flames) are the words of the Torah. But in the future that is to come the fire of Israel will consume all the nations, who are compared to thorns and thistles, as it is said, "And the peoples shall be as the burnings of lime" (Isa. 33:12). Moses said before the Holy One, blessed be He: Sovereign of all worlds! Make known to me Thy great and holy Name, that I may call on Thee by Thy Name, and Thou wilt answer me, as it is said, "And God said unto Moses, I am that I am" (Ex. 3:14). "And God further said (to Moses)" (Ex. 3:15). The angels saw that the Holy One, blessed be He, had transmitted the secret of the Ineffable Name to Moses, and they rejoined: Blessed art thou, O Lord, who graciously bestoweth knowledge.

ירידה חמשית שירד לסנה שנ׳ וארד להצילו מיד מצרים הניח כל ההר וירד לסנה ושכן בה והסנה צרה וצוקה וכולם קוצים ודרדרים ולמה שכן בתוך הסנה שהיא צרה וצוקה אלא שראה ישראל בצרה גדולה ואף הוא שכן עמהם שנ׳ בכל צרתם לו צר ר׳ לוי אומ׳ אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח ונח לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה שנ׳ ויואל משה לשבת את האיש והיה משה רועה את צאן יתרו ארבעים שנה ולא שכלה אותם חיית השדה והיו פרים ורבים הרבה מאד ועליהם הכתו׳ אומ׳ כצאן קדשים ונהג את הצאן עד שבא לחורב שנ׳ וינהג את הצאן אחר המדבר ושם עליו הב״ה מתוך הסנה וראה משה את הסנה בוער באש והאש אינה אוכלת את הסנה והסנה אינו מכבה שלהבותיו של אש והסנה איננה נצמחת בארץ אלא אם כן יש מים תחתיה וראה משה והיה תמה בלבו הרבה מאד אמ׳ מאן יקרא אית ליה בגוה אמ׳ אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה אמ׳ לו הב״ה משה עמוד על עמדך ששם אני עתיד ליתן את התורה לישראל שנ׳ ויאמר אל תקרב הלום אמר לו הב״ה לך מכאן אמרו כל מי שנכנס למקדש צריך לשלוף נעלו שכך אמ׳ הב״ה למשה של נעלך מעל רגלך אמ׳ לו הב״ה לך ואשלחך אל פרעה אמ׳ לפניו רבון על העולמים לא כך אמרתי לך שלשה וארבעה פעמים אני אין בי כח שאני נפגם בלשוני שנ׳ ויאמר משה אל י״י לא איש דברים אנכי ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויבי ומבקש רעתי ועל כן ברחתי מפניו שנ׳ ויברח משה מפני פרעה אמ׳ לו אל תירא ממנו שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכי מתים היו והלא חיים היו אלא שירדו מממונם מכאן אתה למד שכל היורד מנכסיו כאלו מת לכך נאמ׳ כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך אמ׳ לו לך ואשלחך אל פרעה אמ׳ לפניו רבון כל העולמים שלח נא ביד תשלח ר״ל ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח אמ׳ לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא לך ואשלחך אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומ׳ אני שולח לעתיד לבא אל ישראל שנ׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו׳ והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם אמ׳ לפניו רבון כל העולמים תן לי אות או מופת אמ׳ לו השלך את מטך ארצה והשלך את מטהו ארצה ונעשה נחש שרף ולמה הראה הב״ה למשה הנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר אלא מפני שהנחש נושך וממות לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכין וממיתין את ישראל וחזר ונעשה כעץ יבש אמ׳ לו כך יהיו פרעה ועמו יבשים כמו העץ היבש שנ׳ ויאמר י״י אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו אמ׳ לפניו רבון כל העולמים תן לי אות או מופת א״ל הבא ידך בחיקך והביא ידו בחיקו והוציאה והנה מצורעת ולמה הראה למשה בדבר טמא אות פרעה ולא הראהו בדבר טהור אלא מה המצורע טמא ומטמא כך היו פרעה ועמו טמאים ומטמאים את ישראל וחוזר ונטהר אמ׳ לו כך יטהרו ישראל מטומאת המצריים שנ׳ ויאמר הבא נא ידך בחיקך למה הראה הב״ה למשה מתוך הסנה אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש שנ׳ והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה והסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ודרדרים א״ל כך יהיו ישראל בתוך העמים אלא אש של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים וכחרולים ואין אומות העולם מכבין שלהבתן של ישראל שהן מדברי תורה לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים שנ׳ והיו העמים משרפות סיד אמ׳ משה לפני הב״ה רבון כל העולמים הודיעני נא את שמיך הגדול והקדוש שאקרא בשמך הגדול והקדוש ותענני והודיעו שנ׳ ויאמר י״י אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר עוד אלהים וכו׳ וראו העליונים שמסר הב״ה סוד שם המפורש למשה וענו ברוך אתה י״י חונן הדעת.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 3:4אבן עזרא שמות פירוש שני ג׳:ד׳

וירא – גם אלה דברי משה בסוף. ונקרא המלאך בשם הנכבד כדרך: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א), ושם אפרשנו (ראב״ע שמות פירוש שני כ״ג:כ״א). וככה המלאך שנראה לגדעון, ושם כתוב: ויאמר אליו י״י (שופטים ו׳:י״ב). או: השם ראה כי סר לראות, וצוה את המלאך לקרוא אליו, על כן מלת: אלהים. וזה השם איננו שם העצם, רק שם התאר כאשר אפרש (ראב״ע שמות פירוש שני ג׳:ט״ו), והוא כולל כל קדוש שאינו גוף ולא כח בגוף, ככתוב: להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי (דניאל ב׳:י״א), שהוא הגוף. והנה האלהים במקום הזה הוא המלאך הנזכר (שמות ג׳:ב׳).

Ramban Shemot 3:2רמב״ן שמות ג׳:ב׳

(2-3) AND THE ANGEL OF THE ETERNAL APPEARED UNTO HIM IN A FLAME OF FIRE. Because Scripture originally states, And the angel of the Eternal appeared, and then it goes on to say, And when the Eternal saw that he turned aside to see, G-d called unto him, Rabbi Abraham ibn Ezra explained that elohim mentioned here [in the second verse] is the angel mentioned [in the first], as in the verse, For I have seen 'elohim' face to face. The expression, I am the G-d of thy father, is a case of the deputy speaking in the name of Him Who sent him. But this is not correct. Moses the greatest in prophecy, would not have hidden his face from an angel [as is related in (6)]. Our Rabbis have said in Bereshith Rabbah: "Angel. This refers to the angel Michael. Wherever Rabbi Yosei Ha'aruch was seen, people would say, 'There is Rabbeinu Hakadosh.' Similarly, wherever the angel Michael appears, there is also present the Glory of the Divine Presence." The Rabbis intended to say that at first, the angel Michael appeared to Moses, and there was also the Glory of the Divine Presence, but Moses did not see the Glory, as he had not duly prepared his mind for prophecy. When he duly prepared his heart for it and he turned aside to see, then the vision of the Divine Presence revealed itself to him, and G-d called unto him out of the midst of the bush.

(ב-ג) וירא מלאך י״י אליו בלבת אש – אמר הכתוב מתחלה וירא מלאך י״י, ואחרי כן אמר וירא י״י כי סר לראות ויקרא אליו אלהים (שמות ג׳:ד׳), ולכן אמר ר׳ אברהם (אבן עזרא שמות פירוש ב׳ ג׳:ד׳) כי האלהים בכאן הוא המלאך הנזכר, כמו: כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית ל״ב:ל״א), וטעם: אנכי אלהי אביך (שמות ג׳:ו׳), כי ידבר השליח בלשון שולחו. ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ורבותינו אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה צ״ז:ד׳, ועיין שמות רבה ב׳:ח׳) מלאך זה מיכאל. רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים: שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה, שם הוא כבוד השכינה. נתכונו לומר שמתחלה נראה לו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה: ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה (שמות ג׳:ד׳). ועל דרך האמת: המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א), הוא שאמר ליעקב: אנכי האל בית אל (בראשית ל״א:י״ג), ובו נאמר: ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתוב: ויוציאנו י״י ממצרים (דברים כ״ו:ח׳) וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ׳:ט״ז), ונאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיהו ס״ג:ט׳), כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב: פני ילכו והניחותי לך (שמות ל״ג:י״ד). והוא מה שנאמר בו: ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג׳:א׳). ועוד תבין זה בפסוקים הבאים (רמב״ן שמות ג׳:ט׳-ט״ו) בע״ה.