Choice of Yerushalayim
Sources
Biblical Texts
Bereshit 12:6-8בראשית י״ב:ו׳-ח׳
(6) And Abram passed through the land unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh. And the Canaanite was then in the land. (7) And the Lord appeared unto Abram, and said: 'Unto thy seed will I give this land'; and he built there an altar unto the Lord, who appeared unto him. (8) And he removed from thence unto the mountain on the east of Bethel, and pitched his tent, having Beth-el on the west, and Ai on the east; and he built there an altar unto the Lord, and called upon the name of the Lord. | (ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. (ז) וַיֵּרָא י"י אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי"י הַנִּרְאֶה אֵלָיו. (ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אׇהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי"י וַיִּקְרָא בְּשֵׁם י"י. |
Bereshit 13:3-4בראשית י״ג:ג׳-ד׳
(3) And he went on his journeys from the South even to Beth-el, unto the place where his tent had been at the beginning, between Beth-el and Ai; (4) unto the place of the altar, which he had made there at the first; and Abram called there on the name of the Lord. | (ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אׇהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. (ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם י"י. |
Bereshit 13:18בראשית י״ג:י״ח
And Abram moved his tent, and came and dwelt by the terebinths of Mamre, which are in Hebron, and built there an altar unto the Lord. | וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי"י. |
Bereshit 14:18-20בראשית י״ד:י״ח-כ׳
(18) And Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was priest of God the Most High. (19) And he blessed him, and said: 'Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth; (20) and blessed be God the Most High, who hath delivered thine enemies into thy hand.' And he gave him a tenth of all. | (יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. (יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. |
Bereshit 21:33בראשית כ״א:ל״ג
And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God. | וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם י"י אֵל עוֹלָם. |
Bereshit 22:1-2בראשית כ״ב:א׳-ב׳
(1) And it came to pass after these things, that God did prove Abraham, and said unto him: 'Abraham'; and he said: 'Here am I.' (2) And He said: 'Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.' | (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. |
Bereshit 22:14בראשית כ״ב:י״ד
And Abraham called the name of that place Adonai jireh; as it is said to this day: 'In the mount where the Lord is seen.' | וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא י"י יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר י"י יֵרָאֶה. |
Bereshit 24:63בראשית כ״ד:ס״ג
And Isaac went out to meditate in the field at the eventide; and he lifted up his eyes, and saw, and, behold, there were camels coming. | וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. |
Bereshit 28:12-19בראשית כ״ח:י״ב-י״ט
(12) And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it. (13) And, behold, the Lord stood beside him, and said: 'I am the Lord, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed. (14) And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed. (15) And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.' (16) And Jacob awaked out of his sleep, and he said: 'Surely the Lord is in this place; and I knew it not.' (17) And he was afraid, and said: 'How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.' (18) And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it. (19) And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first. | (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה י"י נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי י"י אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כׇּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ י"י בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. |
Bereshit 33:18-20בראשית ל״ג:י״ח-כ׳
(18) And Jacob came in peace to the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Paddan-aram; and encamped before the city. (19) And he bought the parcel of ground, where he had spread his tent, at the hand of the children of Hamor, Shechem's father, for a hundred pieces of money. (20) And he erected there an altar, and called it El-elohe-Israel. | (יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. (יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אׇהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. (כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
Bereshit 35:1-7בראשית ל״ה:א׳-ז׳
(1) And God said unto Jacob: 'Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.' (2) Then Jacob said unto his household, and to all that were with him: 'Put away the strange gods that are among you, and purify yourselves, and change your garments; (3) and let us arise, and go up to Beth-el; and I will make there an altar unto God, who answered me in the day of my distress, and was with me in the way which I went.' (4) And they gave unto Jacob all the foreign gods which were in their hand, and the rings which were in their ears; and Jacob hid them under the terebinth which was by Shechem. (5) And they journeyed; and a terror of God was upon the cities that were round about them, and they did not pursue after the sons of Jacob. (6) So Jacob came to Luz, which is in the land of Canaan — the same is Beth-el — he and all the people that were with him. (7) And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him, when he fled from the face of his brother. | (א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבׇרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כׇּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. (ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. (ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כׇּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. (ה) וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. (ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ. (ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו. |
Bereshit 46:1-4בראשית מ״ו:א׳-ד׳
(1) And Israel took his journey with all that he had, and came to Beer-sheba, and offered sacrifices unto the God of his father Isaac. (2) And God spoke unto Israel in the visions of the night, and said: 'Jacob, Jacob.' And he said: 'Here am I.' (3) And He said: 'I am God, the God of thy father; fear not to go down into Egypt; for I will there make of thee a great nation. (4) I will go down with thee into Egypt; and I will also surely bring thee up again; and Joseph shall put his hand upon thine eyes.' | (א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכׇל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. |
Devarim 12:1-12דברים י״ב:א׳-י״ב
(1) These are the statutes and the ordinances, which ye shall observe to do in the land which the Lord, the God of thy fathers, hath given thee to possess it, all the days that ye live upon the earth. (2) Ye shall surely destroy all the places, wherein the nations that ye are to dispossess served their gods, upon the high mountains, and upon the hills, and under every leafy tree. (3) And ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their Asherim with fire; and ye shall hew down the graven images of their gods; and ye shall destroy their name out of that place. (4) Ye shall not do so unto the Lord your God. (5) But unto the place which the Lord your God shall choose out of all your tribes to put His name there, even unto His habitation shall ye seek, and thither thou shalt come; (6) and thither ye shall bring your burnt-offerings, and your sacrifices, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your freewill-offerings, and the firstlings of your herd and of your flock; (7) and there ye shall eat before the Lord your God, and ye shall rejoice in all that ye put your hand unto, ye and your households, wherein the Lord thy God hath blessed thee. (8) Ye shall not do after all that we do here this day, every man whatsoever is right in his own eyes; (9) for ye are not as yet come to the rest and to the inheritance, which the Lord your God giveth thee. (10) But when ye go over the Jordan, and dwell in the land which the Lord your God causeth you to inherit, and He giveth you rest from all your enemies round about, so that ye dwell in safety; (11) then it shall come to pass that the place which the Lord your God shall choose to cause His name to dwell there, thither shall ye bring all that I command you: your burnt-offerings, and your sacrifices, your tithes, and the offering of your hand, and all your choice vows which ye vow unto the Lord. (12) And ye shall rejoice before the Lord your God, ye, and your sons, and your daughters, and your men-servants, and your maid-servants, and the Levite that is within your gates, forasmuch as he hath no portion nor inheritance with you. | (א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. (ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כׇּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן. (ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. (ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַי"י אֱלֹהֵיכֶם. (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי י"י אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ. (ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כׇּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. (ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכׇּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י"י אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַי"י. (יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי י"י אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם. |
Yehoshua 9:27יהושע ט׳:כ״ז
And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Lord, unto this day, in the place which He should choose. | וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח י"י עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר. |
Shemuel II 5:1-10שמואל ב׳ ה׳:א׳-י׳
(1) Then came all the tribes of Israel to David unto Hebron, and spoke, saying: 'Behold, we are thy bone and thy flesh. (2) In times past, when Saul was king over us, it was thou that didst lead out and bring in Israel; and the Lord said to thee: Thou shalt feed My people Israel, and thou shalt be prince over Israel.' (3) So all the elders of Israel came to the king to Hebron; and king David made a covenant with them in Hebron before the Lord; and they anointed David king over Israel. (4) David was thirty years old when he began to reign, and he reigned forty years. (5) In Hebron he reigned over Judah seven years and six months; and in Jerusalem he reigned thirty and three years over all Israel and Judah. (6) And the king and his men went to Jerusalem against the Jebusites, the inhabitants of the land, who spoke unto David, saying: 'Except thou take away the blind and the lame, thou shalt not come in hither'; thinking: 'David cannot come in hither.' (7) Nevertheless David took the stronghold of Zion; the same is the city of David. (8) And David said on that day: 'Whosoever smiteth the Jebusites, and getteth up to the gutter, and [taketh away] the lame and the blind, that are hated of David's soul—.' Wherefore they say: 'There are the blind and the lame; he cannot come into the house.' (9) And David dwelt in the stronghold, and called it the city of David. And David built round about from Millo and inward. (10) And David waxed greater and greater; for the Lord, the God of hosts, was with him. | (א) וַיָּבֹאוּ כׇּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ. (ב) גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה [הָיִיתָ הַמּוֹצִיא] (הייתה מוציא) וְהַמֵּבִי אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר י"י לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל. (ג) וַיָּבֹאוּ כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי י"י וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. (ד) בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמׇלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. (ה) בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. (ו) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. (ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד. (ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כׇּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים [שְׂנוּאֵי] (שנאו) נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת. (ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה. (י) וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַי"י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ. |
Melakhim I 8:16מלכים א׳ ח׳:ט״ז
Since the day that I brought forth My people Israel out of Egypt, I chose no city out of all the tribes of Israel to build a house, that My name might be there; but I chose David to be over My people Israel. | מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. |
Melakhim I 8:44מלכים א׳ ח׳:מ״ד
If Thy people go out to battle against their enemy, by whatsoever way Thou shalt send them, and they pray unto the Lord toward the city which Thou hast chosen, and toward the house which I have built for Thy name; | כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל י"י דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. |
Melakhim I 11:13מלכים א׳ י״א:י״ג
Howbeit I will not rend away all the kingdom; but I will give one tribe to thy son; for David My servant's sake, and for Jerusalem's sake which I have chosen.' | רַק אֶת כׇּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. |
Yirmeyahu 1:14ירמיהו א׳:י״ד
Then the Lord said unto me: 'Out of the north the evil shall break forth upon all the inhabitants of the land. | וַיֹּאמֶר י״י אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. |
Mikhah 3:12מיכה ג׳:י״ב
Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps, And the mountain of the house as the high places of a forest. | לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. |
Tehillim 76:3תהלים ע״ו:ג׳
In Salem also is set His tabernacle, And His dwelling-place in Zion. | וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן. |
Tehillim 132תהלים קל״ב
(1) A Song of Ascents. Lord, remember unto David All his affliction; (2) How he swore unto the Lord, And vowed unto the Mighty One of Jacob: (3) 'Surely I will not come into the tent of my house, Nor go up into the bed that is spread for me; (4) I will not give sleep to mine eyes, Nor slumber to mine eyelids; (5) Until I find out a place for the Lord, A dwelling-place for the Mighty One of Jacob.' (6) Lo, we heard of it as being in Ephrath; We found it in the field of the wood. (7) Let us go into His dwelling-place; Let us worship at His footstool. (8) Arise, O Lord, unto Thy restingplace; Thou, and the ark of Thy strength. (9) Let Thy priests be clothed with righteousness; And let Thy saints shout for joy. (10) For Thy servant David's sake Turn not away the face of Thine anointed. (11) The Lord swore unto David in truth; He will not turn back from it: 'Of the fruit of thy body will I set upon thy throne. (12) If thy children keep My covenant And My testimony that I shall teach them, Their children also for ever shall sit upon thy throne.' (13) For the Lord hath chosen Zion; He hath desired it for His habitation: (14) 'This is My resting-place for ever; Here will I dwell; for I have desired it. (15) I will abundantly bless her provision; I will give her needy bread in plenty. (16) Her priests also will I clothe with salvation; And her saints shall shout aloud for joy. (17) There will I make a horn to shoot up unto David, There have I ordered a lamp for Mine anointed. (18) His enemies will I clothe with shame; But upon himself shall his crown shine.' | (א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר י"י לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ. (ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַי"י נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. (ג) אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. (ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. (ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַי"י מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. (ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר. (ז) נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. (ח) קוּמָה י"י לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. (ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. (י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. (יא) נִשְׁבַּע י"י לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ. (יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ. (יג) כִּי בָחַר י"י בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. (יד) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ. (טו) צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם. (טז) וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ. (יז) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. (יח) אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ. |
Divrei HaYamim I 13:1-4דברי הימים א׳ י״ג:א׳-ד׳
(1) And David consulted with the captains of thousands and of hundreds, even with every leader. (2) And David said unto all the assembly of Israel: 'If it seem good unto you, and if it be of the Lord our God, let us send abroad everywhere unto our brethren that are left in all the land of Israel, and with them to the priests and Levites that are in their cities that have open land about them, that they may gather themselves unto us; (3) and let us bring back the ark of our God to us; for we sought not unto it in the days of Saul.' (4) And all the assembly said that they would do so; for the thing was right in the eyes of all the people. | (א) וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכׇל נָגִיד. (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן י"י אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ. (ג) וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל. (ד) וַיֹּאמְרוּ כׇל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כׇל הָעָם. |
Divrei HaYamim II 1:1-5דברי הימים ב׳ א׳:א׳-ה׳
(1) And Solomon the son of David was strengthened in his kingdom, and the Lord his God was with him, and magnified him exceedingly. (2) And Solomon spoke unto all Israel, to the captains of thousands and of hundreds, and to the judges, and to every prince in all Israel, the heads of the fathers' houses. (3) So Solomon, and all the congregation with him, went to the high place that was at Gibeon; for there was the tent of meeting of God, which Moses the servant of the Lord had made in the wilderness. (4) But the ark of God had David brought up from Kiriath-jearim to the place that David had prepared for it; for he had pitched a tent for it at Jerusalem. (5) Moreover the brazen altar, that Bezalel the son of Uri, the son of Hur, had made, had been put before the tabernacle of the Lord; and Solomon and the congregation sought unto it. | (א) וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ וַי"י אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה. (ב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכׇל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכׇל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת. (ג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכׇל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד י"י בַּמִּדְבָּר. (ד) אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם. (ה) וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׁם לִפְנֵי מִשְׁכַּן י"י וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל. |
Divrei HaYamim II 1:13דברי הימים ב׳ א׳:י״ג
So Solomon came [from his journey] to the high place that was at Gibeon, from before the tent of meeting, unto Jerusalem; and he reigned over Israel. | וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל. |
Divrei HaYamim II 3:1דברי הימים ב׳ ג׳:א׳
Then Solomon began to build the house of the Lord at Jerusalem in mount Moriah, where [the Lord] appeared unto David his father; for which provision had been made in the Place of David, in the threshingfloor of Ornan the Jebusite. | וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית י"י בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אׇרְנָן הַיְבוּסִי. |
Divrei HaYamim II 6:5-6דברי הימים ב׳ ו׳:ה׳-ו׳
(5) Since the day that I brought forth My people out of the land of Egypt, I chose no city out of all the tribes of Israel to build a house in, that My name might be there; neither chose I any man to be prince over My people Israel; (6) but I have chosen Jerusalem, that My name might be there; and have chosen David to be over My people Israel. | (ה) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. (ו) וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. |
Classical Texts
Josephus Antiquities of the Jews 1:10:2יוספוס קדמוניות היהודים א י׳:ב׳
So Abram, when he had saved the captive Sodomites, who had been taken by the Assyrians, and Lot also, his kinsman, returned home in peace. Now the king of Sodom met him at a certain place, which they called The King's Dale, where Melchisedec, king of the city Salem, received him. That name signifies, the righteous king: and such he was, without dispute, insomuch that, on this account, he was made the priest of God: however, they afterward called Salem Jerusalem. Now this Melchisedec supplied Abram's army in an hospitable manner, and gave them provisions in abundance; and as they were feasting, he began to praise him, and to bless God for subduing his enemies under him. And when Abram gave him the tenth part of his prey, he accepted of the gift: but the king of Sodom desired Abram to take the prey, but entreated that he might have those men restored to him whom Abram had saved from the Assyrians, because they belonged to him. But Abram would not do so; nor would make any other advantage of that prey than what his servants had eaten; but still insisted that he should afford a part to his friends that had assisted him in the battle. The first of them was called Eschol, and then Enner, and Mambre. |
Targum Onkelos Bereshit 22:14תרגום אונקלוס בראשית כ״ב:י״ד
And Abraham worshipped and prayed there in that place, and said before the Lord, Here shall generations worship: wherefore it shall be said in that day, In this mountain Abraham worshipped before the Lord. | וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם, תַּמָּן בְּאַתְרָא הַהוּא, אֲמַר קֳדָם יְיָ הָכָא יְהוֹן פָּלְחִין דָּרַיָּא, בְּכֵין יִתְאֲמַר בְּיוֹמָא הָדֵין, בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ פְּלַח. |
Tosefta Yoma 2:12תוספתא יומא ב׳:י״ב
אבן היתה [מימות הנביאים] הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ ג' אצבעות שמתחלה היה [עליה ארון] נתון משניטל הארון מעליה היו [מקטירין] קטורת שלפני ולפנים רבי יוסי אומר ממנה [נשתת] העולם שנאמר (תהילים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. |
Sifre Devarim 12:5ספרי דברים י״ב:ה׳
Piska 62 "But to the place that the Lord your G-d will choose of all your tribes": by word of a prophet. I might think, wait until a prophet tells you; it is, therefore, written "His dwelling shall you seek and you shall come there": Seek to find it and then the prophet will tell you. And thus do we find with David (Psalms 132:1-5) "Remember, O Lord, unto David, all of his affliction. How he swore to the Lord, vowed to the Might of Jacob: I shall not go up to the bed that is spread for me; I shall not give sleep to my eyes, slumber to my eyelids, before I find a place for the Lord, a resting place for the Might of Jacob." And whence is it derived that he wrought only by word of a prophet? From (II Samuel 24:18) "And G-d came to David on that day and said to him: Arise and set up an altar to the Lord on the threshing floor of Arnon the Yevussi," and (II Chronicles 3:1) "And Solomon began building the Temple of the Lord in Jerusalem on Mount Moriah, where He had appeared to his father David." One verse (Devarim 12:14) states (that the Temple is to be built) "in (the portion of) one of your tribes," and, another (here) "of all your tribes." How are these two verses to be reconciled? Israel knew that the Temple was destined to be built in the portion of one of them — wherefore they set aside the "fat land" of Jericho. Who ate of it all of these years (until its building)? The descendants of Keini (Yithro), the father-in-law of Moses, ate of it four hundred and forty years. But with the building of the Temple, they left, viz. (Judges 1:16) "And the children of the Keini, the father-in-law of Moses went up from the city of palms (Jericho)." These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: They went to Yabetz, viz. ( Chronicles 2:55) "and the families of scribes, who dwelt in Yabetz … These were the Keinites, etc." Variantly: One verse states "of one of your tribes," and another, "of all your tribes." The money (paid for the site) from all of the tribes, and the place, from one tribe (Benjamin). And thus is it written (II Samuel 24:24) "And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels." And another verse states (I chronicles 21:25) "And David gave to Ornon for the place gold shekels weighing six hundred." How can these two verses be reconciled? There were twelve tribes. He took fifty shekels from each tribe, six hundred shekels in all. Variantly: "of one of your tribes" — (the sanctuary of Shiloh); "of all of your tribes" — (the Temple of) Jerusalem. "to place His name there": It is written here "to place His name there," and elsewhere (Bamidbar 6:27) "And they (the Cohanim) shall place My name on the children of Israel" — Just as here, in the Temple, so, there, in the Temple. This tells me only of the Temple. Whence do I derive (the same for) all places? From (Shemoth 20:21) "In every place in which I mention My name I shall come to you and I shall bless you." If so, why is it written "to place His name there, His dwelling shall you seek"? — In the Temple you pronounce it (the Tetragrammaton) as it is written; outside it, by epithet. (5) Piska 63 "and you shall come there … (6) and you shall bring there": Why is this stated (i.e., it is essentially stated elsewhere). Because it is written (Vayikra 23:37) "These are the festivals of the Lord, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the Lord, a burnt-offering and a meal-offering, sacrifice and drink-offerings, the thing of the day in its day." I might think that the only things sacrificed on a festival are the sacrifices of the festival alone. Whence are derived for inclusion communal offerings, and individual offerings dedicated before the festival and on the festival itself? From (Ibid. 38) "aside from your gifts and aside from all your vows and aside from all your gift-offerings that you give to the Lord" — to include birds and meal-offerings, all of which are sacrificed on the festival. I might think that this is optional; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) "These shall you offer to the Lord on your festivals." If to permit them, they have already been permitted. If so, why is it written "These shall you offer to the Lord on your festivals"? To make them mandatory, that all are to be sacrificed on the festival. I might think, on any festival that they desire; it is, therefore, written (here) "and you shall come there … and you shall bring there." If to permit them, they have already been permitted. If to make them mandatory, they have already been made mandatory. If so, why is it written "and you shall come there … and you shall bring there'? To make them mandatory on the first fixed festival that presents itself. I might think that if one festival passed and he did not bring it he is in transgression of (Ibid. 23:22) "You shall not delay to pay it"; it is, therefore, written "These shall you offer to the Lord on your festivals" — he is not in transgression thereof until all the festivals of the year have passed. (5) Piska 63 "and you shall come there … (6) and you shall bring there": Why is this stated (i.e., it is essentially stated elsewhere). Because it is written (Vayikra 23:37) "These are the festivals of the Lord, which you shall call holy callings to present a fire-offering to the Lord, a burnt-offering and a meal-offering, sacrifice and drink-offerings, the thing of the day in its day." I might think that the only things sacrificed on a festival are the sacrifices of the festival alone. Whence are derived for inclusion communal offerings, and individual offerings dedicated before the festival and on the festival itself? From (Ibid. 38) "aside from your gifts and aside from all your vows and aside from all your gift-offerings that you give to the Lord" — to include birds and meal-offerings, all of which are sacrificed on the festival. I might think that this is optional; it is, therefore, written (Bamidbar 29:39) "These shall you offer to the Lord on your festivals." If to permit them, they have already been permitted. If so, why is it written "These shall you offer to the Lord on your festivals"? To make them mandatory, that all are to be sacrificed on the festival. I might think, on any festival that they desire; it is, therefore, written (here) "and you shall come there … and you shall bring there." If to permit them, they have already been permitted. If to make them mandatory, they have already been made mandatory. If so, why is it written "and you shall come there … and you shall bring there'? To make them mandatory on the first fixed festival that presents itself. I might think that if one festival passed and he did not bring it he is in transgression of (Ibid. 23:22) "You shall not delay to pay it"; it is, therefore, written "These shall you offer to the Lord on your festivals" — he is not in transgression thereof until all the festivals of the year have passed. | פיסקא סב (ה) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם – דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב (תהלים קל"ב) מנין שלא תעשה אלא על פי נביא? שנאמר: ויבוא גד ביום ההוא אל דוד ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמו"ב כ"ד). ואומר: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו (דה"י ב' ג'). כתוב אחד אומר: באחד שבטיך (דברים י"ב). וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?! יודעים היו שבית המקדש עתיד לבנות בחלקו של יהודה ובנימין, לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מיריחו, מי אכלו כל אותם השנים? בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א), אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם, דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: אצל יעבץ היו שהלכו ללמוד תורה, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ (דה"י אחד ב') [דבר אחר:] כתוב אחד אומר: באחד שבטיך וכתוב אחד אומר: מכל שבטיך. הכסף מכל השבטים. באחד שבטיך – זה שילה. מכל שבטיך – זה ירושלים. וכן הוא אומר: ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים (שמו"ב כ"ד). וכתוב אחד אומר: ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שישה מאות (דהי"א כ"א). כיצד יתקיימו שני כתובים? הן י"ב שבטים נטל נ' שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים שש מאות שקלים. לשום את שמו שם – נאמר כאן לשום, ונאמר להלן ושמו את שמי (במדבר ו'). מה שמו האמור להלן בלשון הקודש, אף שמו האמור כאן בלשון הקודש. מה שמו האמור להלן ברכת כוהנים, אף שמו האמור כאן ברכת כוהנים. אין לי אלא במקדש בגבולים מנין? תלמוד לומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ'). אם כן למה נאמר לשום את שמו שם לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר ככתבו. ובגבולים בכנויו. (סליק פיסקא) |
Yerushalmi Yoma 5:3ירושלמי יומא ה׳:ג׳
משנה משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקאת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן: גמרא תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא א"ר יוחנן למה נקא שמה אבן שתייה שממנה הושתת העולם. תני ר' חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתת העולם. כתיב (תהילים נ) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר (ישעיהו כח) לכן הנני יסד בציון אבן וגו': |
Bavli Pesachim 88aבבלי פסחים פ״ח.
ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב {ישעיהו ב':ג'} והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר {בראשית כ"ב:י"ד} אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר {בראשית כ"ד:ס"ג} ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר {בראשית כ"ח:י"ט} ויקרא את שם המקום ההוא בית אל |
Bavli Yoma 12aבבלי יומא י״ב.
במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר {דברים ל"ג:י"ב} חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן |
Bavli Yoma 54bבבלי יומא נ״ד:
ושתיה היתה נקראת: תנא שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר {איוב ל"ח:ל"ח} בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו רבי יהושע אומר עולם מן הצדדין נברא שנאמר {איוב ל"ז:ו'} כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו רבי יצחק (נפחא) אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם שנאמר {איוב ל"ח:ו'} על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר {תהילים נ':א'} מזמור לאסף אל אלהים ה' ואומר מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם תניא ר' אליעזר הגדול אומר {בראשית ב':ד'} אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים תולדות שמים משמים נבראו תולדות הארץ מארץ נבראו וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו שנאמר מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלהים הופיע ממנו מוכלל יופיו של עולם: |
Bavli Megillah 26aבבלי מגילה כ״ו.
במאי קמיפלגי ת"ק סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר {דברים ל"ג:י"ב} חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים דתניא אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן |
Bavli Sanhedrin 95bבבלי סנהדרין צ״ה:
דכתיב {בראשית כ"ח:י'} ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו בעי למיהדר כיון דהרהר בדעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום |
Bereshit Rabbah 34:9בראשית רבה ל״ד:ט׳
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' (בראשית ח, כ), וַיִּבֶן כְּתִיב, נִתְבּוֹנֵן, אָמַר מִפְּנֵי מָה צִוַּנִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרִבָּה בַּטְּהוֹרִים יוֹתֵר מִן הַטְּמֵאִים, אֶלָּא לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן, מִיָּד וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו'. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, עַל מִזְבֵּחַ הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁשָּׁם הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, לב): וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. (בראשית ח, כא): |
Bereshit Rabbah 56:10בראשית רבה נ״ו:י׳
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. |
Bereshit Rabbah 69:7בראשית רבה ס״ט:ז׳
וַיִּיקַּץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (בראשית כח, טז), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִמִּשְׁנָתוֹ. (בראשית כח, טז): וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָכֵן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ. (בראשית כח, יז): וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה טַּעַם וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַה טַּעַם, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל. אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, אָמַר רַב אַחָא עָתִיד הַשַּׁעַר הַזֶּה לְהִפָּתַח לְהַרְבֵּה צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָּךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבוֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן, אֶלָּא שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה מִיל, מַה טַּעַם, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, מִנְיַן וְזֶ"ה. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, זֶה בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, וְאֵין זֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמז, יג): כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ. |
Vayikra Rabbah 13:2ויקרא רבה י״ג:ב׳
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַח (חבקוק ג, ו): עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא מָצָא אֻמָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא דּוֹר הַמִּדְבָּר. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים וְלֹא מָצָא הַר שֶׁתִּנָּתֶן בּוֹ אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא סִינָי. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָעֲיָרוֹת וְלֹא מָצָא עִיר שֶׁיִּבָּנֶה בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְרוּשָׁלָיִם. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר וגו'. רַב אָמַר דָּמָן שֶׁל כְּנַעֲנִים הִתִּיר וּמָמוֹנָן הִתִּיר, דָּמָן הִתִּיר (דברים כ, טז): לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, מָמוֹנָן הִתִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יד): וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ. רַבִּי הוּנָא אָמַר הִתִּיר זוֹנִין שֶׁלָּהֶן, כְּדִכְתִיב (איוב יב, יח): מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ. עוּלָא בִּירָאָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁיָּצָא לַגֹּרֶן וְכַלְבּוֹ וַחֲמוֹרוֹ עִמּוֹ, הִטְעִין לַחֲמוֹרוֹ חָמֵשׁ סְאִין וּלְכַלְבּוֹ שְׁנֵי סְאִין, וְהָיָה הַחֲמוֹר מְהַלֵּךְ וְהַכֶּלֶב מַלְחִית, נָטַל מִמֶּנּוּ אֶחָד וְנָתַן עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַלְחִית, אָמַר לֵיהּ אַתְּ טָעוּן מַלְחִית לֵית אַתְּ טָעוּן מַלְחִית. כָּךְ אֲפִלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁקִּבְּלוּ בְּנֵי נֹחַ כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶן עָמַד וּפְרָקוּם לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי, מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס לְבַקֵּר שְׁנֵי חוֹלִים, אֶחָד לְחַיִּים וְאֶחָד לְמִיתָה, אָמַר לָזֶה שֶׁל חַיִּים זֶה תֹּאכַל וְזֶה לֹא תֹאכַל, וְשֶׁאֵינוֹ לְחַיִּים אָמַר, כָּל דְּבָעֵי הָבוּ לֵיהּ. כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵינָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא כְּתִיב בָּהֶם (בראשית ט, ג): כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (דברים יד, ד): זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ. |
Vayikra Rabbah 31:7ויקרא רבה ל״א:ז׳
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חַלּוֹנוֹת הָיוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵהֶם הָיְתָה אוֹרָה יוֹצְאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א, ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים, שְׁקוּפוֹת אֲטוּמוֹת, הָיוּ מַקְטִינוֹת מִבִּפְנִים וּמַרְחִיבוֹת מִבַּחוּץ כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹרָה לָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה לוֹ טְרַקְלִין וְעָשָׂה חַלּוֹנוֹתָיו מַקְטִינוֹת מִבַּחוּץ וּמַרְחִיבוֹת מִבִּפְנִים כְּדֵי לְהַכְנִיס אוֹרָה לְתוֹכָהּ, אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ כֵן אֶלָּא מַקְטִינוֹת מִבִּפְנִים וּמַרְחִיבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹרָה גְדוֹלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק שָׁאַל לְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה מֵהֵיכָן אוֹרָה יָצְאָה לָעוֹלָם, אָמַר לוֹ נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּשִּׂמְלָה וְהִבְהִיק כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִזִּיו הֲדָרוֹ אָמַר לוֹ בִּלְחִישָׁה. אָמַר לוֹ מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, וְאַתְּ אוֹמֵר לִי בִּלְחִישָׁה, אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֲמָרוּהָ בִּלְחִישָׁה כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ בִּלְחִישָׁה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִלּוּלֵי שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי יִצְחָק בָּרַבִּים לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְאָמְרָהּ. וְקַמֵּי מִן כֵּן מָה הֲווֹן אָמְרִין, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק מִמָּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִשָּׁם אוֹרָה יוֹצֵאת לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מג, ב): וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ, וְאֵין כְּבוֹדוֹ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ. |
Tanchuma Kedoshim 10תנחומא קדשים י׳
אֶלָּא שְׁלֹמֹה חָכָם הָיָה וְהָיָה יוֹדֵעַ עִקַּר מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם. לָמָּה, מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ (תהלים נ, ב), מִצִּיּוֹן נִשְׁתַּכְלֵל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּדְתַנִּינַן, לָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְהָיָה שְׁלֹמֹה יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא הַגִּיד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְכוּשׁ, וְנָטַע עָלָיו פִּלְפְּלִין וּמִיָּד הָיוּ עוֹשִׂין פֵּרוֹת. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, נָטַעְתִּי בָּהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. דָּבָר אַחֵר, נָטַעְתִּי בָּהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. כְּשֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הָאִישׁ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ (יחזקאל לח, יב). וּמִמֶּנָּה מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם יוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְמוֹר לְאָסָף, אֵל אֱלֹהִים ה', דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ (תהלים נ, א). מִנַּיִן, מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ (שם פסוק ב). אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָׁלַיִם, וְהַהֵיכָל בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאֲרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן שְׁתִיָּה לִפְנֵי הָאֲרוֹן, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּת הָעוֹלָם. וּשְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה חָכָם, עָמַד עַל הַשָּׁרָשִׁין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה לְכָל הָעוֹלָם, וְנָטַע בָּהֶם כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְעָשָׂה פֵּרוֹת. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. |
Pirkei DeRabbi Eliezer 3פרקי דרבי אליעזר ג׳
שמונה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, ואור, וחושך, ותהו ובהו, ורוח ומים, שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויש אומרים אף יום ולילה, שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון. ושמונה ביום השני, ואלו הן: הבאר והמן והמטה והקשת והכתב והמכתב והכתונת והמזיקין. ועשרה דברים עלו במחשבה: ירושלים ורוחות אבות ואורחות הצדיקים וגיהנום ומי המבול ולוחות השניים, והשבת והמקדש והארון ואור לעולם הבא. |
Pirkei DeRabbi Eliezer 23פרקי דרבי אליעזר כ״ג
ישב נח ודרש בלבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני ממי המבול והוציאני מן המסגר ההוא ואיני חייב להקריב לפניו קרבן ועולות מיד הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכשב ועז ממין עוף טהור תורים ובני יונה ובנה את המזבח הראשון שהקריב עליו עולות קין והבל והקריב עולות ארבע שנאמר ויבן נח מזבח ליי' ויקח אין כתיב אלא ויעל עולו' במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הב"ה ויעל עולה במזבח וערב לו שנאמר וירח יי את ריח הניחוח. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא מי המבול עוד על הארץ שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגומ' ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ שנאמ' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית והתקינו חכמים שיהו מזכירין שבועת נח בכל יום שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. |
Pirkei DeRabbi Eliezer 31פרקי דרבי אליעזר ל״א
ר' שמעון אומ' באצבע הראה הב"ה לאברהם אבינו המזבח ואמ' לו זה הוא המזבח והוא היה המזבח שהקריבו קין והבל והוא המזבח שהקריבו נח ובניו שנ' ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא ויבן שם אברהם את המזבח הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים |
Pirkei DeRabbi Eliezer 35פרקי דרבי אליעזר ל״ה
טוב אחרית דבר מראשיתו הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנ' ויתן לך האלהים מטל השמים הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם סוף ויצאו מים חיים מירושלם היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה ועל שמצאו אותם פעמים רבות קראו אותה שבעה שנ' ויקרא אותה שבעה על שם הבאר נקראת העיר באר שבע בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לחצי היום ופגע הב"ה בו שנ' ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב ויפגע במקום ולא נקרא שמו של הב"ה מקום שבכל מקום שהצדיקים ש"ם הולכים שם הוא נמצא עמהם שנ' בכ"מ ועוד שהוא מעמיד כל העולם בכחו והוא מקומו של עולם וישא יעקב רגליו ואומר ויצא יעקב והאל הקדוש נקדש בצדקה ענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' האל הקדוש. |
Avot DeRabbi Natan 35אבות דרבי נתן ל״ה
כתוב אחד אומר(דברים יב) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר (שם) מכל שבטיכם באחד שבטיך זו שבט יהודה ובנימין מכל שבטיכם (זו ירושלים) שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין ההיכל והאולם ובית קדשי הקדשים וכראש תור היה יוצא ונכנס והיה חוזר לאחוריו [ועליו מזבח בנוי] זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא לגבורה שנא' (שם לג) ובין כתפיו שכן: |
Derekh Eretz Zuta 9דרך ארץ זוטא ט׳
אבא איסי בן יוחנן משום שמואל הקטן אומר: העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם. לבן שבו זה אוקיינוס שמקיף את כל העולם שחור שבו זה העולם קומט שבשחור זה ירושלים פרצוף שבקומט זה בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו ובימי כל ישראל אמן. |
Medieval Texts
Rashi Bereshit 22:14רש״י בראשית כ״ב:י״ד
'ה יראה Its real meaning is as the Targum renders it: The Lord will choose and select for Himself this place to make His Shechinah reside in it and for sacrifices to be offered there. אשר יאמר היום AS IT IS SAID TO THIS DAY – In the generations to come people will say of it," On this mountain the Holy One, blessed be He, shows Himself to His people." היום THIS DAY – the future days, with the same meaning as עד היום הזה "even until this day" wherever it occurs in the entire Scriptures: that all future generations who read this passage will refer the phrase "even unto this day" to the day in which they live. The Midrashic explanation is: May God see this Binding of Isaac every year to forgive Israel and to save them from punishment, so that it may be said "in this day" — in all future generations — "there are seen in the mountain of the Lord" the ashes of Isaac heaped up as it were and serving as a means of atonement (Tanchuma). | י"י יראה – פשוטו ותרגומו י"י יבחר ויראה לו המקום הזה להשרות שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. אשר יאמר היום – שיאמרו לימי הדורות בהר י"י זה יראה הקב"ה לעמו. היום – ימים העתידים, כמו עד היום הזה שבכל המקרא שדורות הבאים הקוראים את המקרא אומרין על יום שעומדין בו, היום הזה, ומדרש אגדה י"י יראה עקידה זו לישראל לסלוח בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי שיאמר היום הזה בכל דורות הבאים בהר י"י נראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה. |
Rashi Bereshit 28:11רש״י בראשית כ״ח:י״א
ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE – Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (22:4) "And he saw the place (המקום) afar off". ויפגע AND HE LIGHTED – similar are (Joshua 16:7) "and it reached (ופגע) unto Jericho", and (ib. 19:11) "and reached (ופגע) to Dabesheth". Our Rabbis explained it in the sense of "praying", just as (Jeremiah 7:16) "Neither make intercession (תפגע) to me". Thus we may learn that Jacob originated the custom of Evening Prayer. Scripture purposely changed the usual word for "praying", not writing יתפלל, "And he prayed" (which would have been the more appropriate word, but ויפגע which means to hit upon a place unexpectedly), to teach you also that the ground shrunk before him (the journey was miraculously shortened) as it is explained in the Chapter גיד הנשה (Chullin 91b). כי בא השמש BECAUSE THE SUN WAS SET – It should have written, "The sun set and he tarried there all night", but the words "he tarried there all night because the sun set", imply that the sun set unexpectedly — not at its proper time — just in order that he should tarry there over night). וישם מראשתיו AND PUT THEM FOR A RESTING PLACE FOR HIS HEAD – He arranged them in the form of a drain-pipe around his head for he was afraid of wild beasts (Genesis Rabbah 68). They (the stones) began quarrelling with one another. One said, "Upon me let this righteous man rest his head", and another said "Upon me let him rest it". Whereupon the Holy One, blessed be He, straightway made them into one stone! This explains what is written (v. 18), "And he took the stone that he had put under his head" (Chullin 91b). וישכב במקום ההוא AND [HE] LAY DOWN IN THAT PLACE – The word ההוא, that, has a limitative force: in that place he lay down to sleep, but during the previous fourteen years when he sat under his teachers in the School of Eber he never slept at night for he was incessantly engaged in the study of the Torah (Genesis Rabbah 68). | ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא בַמקום הנזכר במקום אחר וזה הר המוריה, שנאמר בו וירא המקום מרחוק (בראשית כ"ב:ד'). ויפגע – לשון תפלה כמו אל תפגע בי (ירמיהו ז':ט"ז) למדנו שתיקן תפילת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתוב ויתפלל ללמדך שקפצה לו הארץ בפרק גיד הנשה (בבלי חולין צ"א:). כי בא השמש – היה לו לכתוב ויבא השמש וילך. כי בא השמש משמע ששקעה עליו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם. וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וכן זאת, עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו (בראשית כ"ח:י"ח). במקום ההוא – לשון מיעוט, כאן שכב אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה. |
Rashi Bereshit 28:17רש״י בראשית כ״ח:י״ז
כי אם בית אלהים THIS IS NONE OTHER THAN THE HOUSE OF GOD – R. Eleazar said in the name of R. José the son of Zimra: "This ladder stood in Beersheba and [the middle of]) its slope reached opposite the Temple" (Genesis Rabbah 69). For Beersheba is situated in the South of Judah, Jerusalem in the North of it on the boundary between Judah and Benjamin and Bethel in the North of Benjamin's territory, on the border between the land of Benjamin and that of the children of Joseph. It follows, therefore, that a ladder whose foot is in Beersheba and whose top is in Bethel has the middle of its slope reaching opposite Jerusalem. Now as regards what our Rabbis stated (Chullin 91b) that the Holy One, blessed be He, said, "This righteous man has came to the place where I dwell (i.e., the Temple at Jerusalem, whilst from here it is evident that he had come to Luz) and shall he depart without staying here over night?", and with regard to what they also said, (Pesach. 88a) "Jacob gave the name Bethel to Jerusalem", whereas this place which he called Bethel was Luz and not Jerusalem, whence did they learn to make this statement (which implies that Luz is identical with Jerusalem)? I say that Mount Moriah was forcibly removed from its locality and came hither (to Luz), and that this is what is meant by the "shrinking" of the ground that is mentioned in the Treatise Chulin (91b) — that the site of the Temple came towards him (Jacob) as far as Bethel and this too is what is meant by ויפגע במקום, "he lighted upon the place" (i.e., he "met" the place, as two people meet who are moving towards each other; cf. Rashi on Genesis 5:11). Now, since Jacob's route must have been from Beersheba to Jerusalem and thence to Luz and Haran and consequently when he reached Luz he had passed Jerusalem, if you should ask, "When Jacob passed the Temple why did He not make him stop there?" — If it never entered his mind to pray at the spot where his fathers had prayed should Heaven force him to stop there to do so? Really he had reached as far as Haran as we say in the Chapter גיד הנשה (ib.), and Scripture itself proves this since it states, "And he went to Haran". When he arrived at Haran he said, "Is it possible that I have passed the place where my fathers prayed without myself praying there?" He decided to return and got as far as Bethel where the ground "shrank" for him. This Bethel is not the Bethel that is near Ai (cf. 12:8) but that which is near Jerusalem, and because he said of it, "It shall be the House of God", he called it Bethel. This, too, is Mount Moriah, where Abraham prayed, and it is also the field in which Isaac offered prayer as it is written, "[Isaac went out] to meditate (i.e., to pray; cf. 24:63) in the field". Thus, too, do we read in the Treatise Pesachim (88a) in a comment on the verse Micah 4:2: "[O come ye and let us go up] to the mountain of the Lord (i.e. the mountain upon which the Temple is built) and to the house of the God of Jacob". What particular reason is there for mentioning Jacob? But the text calls the Temple not as Abraham did who called it a mount, and not as Isaac did, who called it a field, but as Jacob did who called it Beth[el]—the House of God. (To here from "This Bethel" is to be found in a certain correct Rashi-text) מה נורא HOW FEARFUL – In the Targum it is translated by "How דחילו is this place!" דחילו is a noun, like סוכלתנו which is the Targum of תבונה "understanding" (Deuteronomy 32:28), and [וכסו [למלבש which is the Targum of ובגד ללבש "and raiment to put on") (Genesis 28:20) וזה שער השמים AND THIS IS THE GATE OF HEAVEN – a place of prayer where their prayers would ascend to heaven. The Midrash states (Genesis Rabbah 69) that the Heavenly Temple is situated immediately opposite the Earthly Temple (so that the Temple at Jerusalem-Bethel may be styled "the gate" to the Heavenly Temple) | כי אם בית אלהים – אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה, וירושלם בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימן, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימן בגבול שבין בנימן ובין בני יוסף. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלם. ושאמרו רבותינו: צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה. ועוד אמרו: יעקב קראו בית וזו לוז היא ולא ירושלם. ומהיכן למדו לומר כן, אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן. וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (בבלי חולין צ"א:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום. מה נורא – מה דחילו דאתרא הדין. דחילו שם דבר, כמו סוכלתנו וכסו למלבש. וזה שער השמים – מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו שבית המקדש שלמעלן מכוון כנגד שלמטן. |
Rashi Yoma 54bרש״י יומא נ״ד:
מציון נברא – ציון נבראת תחילה וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד. |
Ibn Ezra Devarim 1:2אבן עזרא דברים א׳:ב׳
אחד עשר – הטעם, שדבר אלה הדברים בתוך אותם אחד עשר יום שהלכו מחרב עד קדש ברנע. וכבר הגדתי לך, כי מקדש ברנע הלכו המרגלים. ואחר שנשבע השם שלא יכנסו לארץ, לא התחדשה מצוה רק בשנת הארבעים, כי כן מצאנו. והעד, שאמר: באר את התורה הזאת (דברים א':ה') הנה יבאר את התורה שאמר בין פארן ובין תפל, כי רוב המצות הם בספר הזה. וכן פירוש ככל אשר צוה {י"י} אתו אליהם (דברים א':ג') בעבר הירדן, במדבר, בערבה. ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה (דברים ל"א:כ"ב), והכנעני אז בארץ (בראשית י"ב:ו'), בהר י"י יראה (בראשית כ"ב:י"ד), והנה ערשו (דברים ג':י"א) תכיר האמת. יש אומרים, כי באחד בשבט מת משה, ואמר כי התאבלו שלשים יום, וישבו שם שש שבתות. והראיה שלהם בעצם היום הזה (דברים ל"ב:מ"ח), כי ביום אחד קרא זה הספר על כל ישראל ובו מת. וזו איננה ראיה, כי בעצם היום הזה הוא על השירה, והנה כתוב: אתה עובר היום (דברים ט':א'). |
Rambam Hilkhot Beit HaBechirah 1:2רמב״ם הלכות בית הבחירה א׳:ב׳
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ הֶעֱמִידוּ הַמִּשְׁכָּן בַּגִּלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁחִלְּקוּ. וּמִשָּׁם בָּאוּ לְשִׁילֹה וּבָנוּ שָׁם בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים וּפָרְשׂוּ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָלָיו וְלֹא הָיְתָה שָׁם תִּקְרָה. וְשס"ט שָׁנָה עָמַד מִשְׁכַּן שִׁילֹה וּכְשֶׁמֵּת עֵלִי חָרַב וּבָאוּ לְנֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּכְשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל חָרַב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּמִגִּבְעוֹן בָּאוּ לְבֵית הָעוֹלָמִים. וִימֵי נֹב וְגִבְעוֹן שֶׁבַע וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה: |
Rambam Hilkhot Beit HaBechirah 2:2רמב״ם הלכות בית הבחירה ב׳:ב׳
וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא: |
Rambam Moreh Nevukhim 3 45רמב״ם מורה נבוכים ג מ״ה
It is known that idolaters selected the highest possible places on high mountains where to build their temples and to place their images. Therefore Abraham, our father, chose Mount Moriah, being the highest mount in that country, and proclaimed there the Unity of God. He selected the west of the mount as the place toward which he turned during his prayers, because [he thought that] the most holy place was in the West; this is the meaning of the saving of our Sages, "The Shekinah" (the Glory of God) is in the West" (B. T. Baba B 25a); and it is distinctly stated in the Talmud Yoma that our father Abraham chose the west side, the place where the Most Holy was built. I believe that he did so because it was then a general rite to worship the sun as a deity. Undoubtedly all people turned then to the East [worshipping the Sun]. Abraham turned therefore on Mount Moriah to the West, that is, the site of the Sanctuary, and turned his back toward the sun; and the Israelites, when they abandoned their God and returned to the early bad principles, stood "with their backs toward the Temple of the Lord and their faces toward the East, and they worshipped the sun toward the East" (Ezek. 8:16). Note this strange fact. I do not doubt that the spot which Abraham chose in his prophetical spirit, was known to Moses our Teacher, and to others: for Abraham commanded his children that on this place a house of worship should be built. Thus the Targum says distinctly, "And Abraham worshipped and prayed there in that place, and said before God, 'Here shall coming generations worship the Lord'" (Gen. 22:14). For three practical reasons the name of the place is not distinctly stated in the Law, but indicated in the phrase "To the place which the Lord will choose" (Deut. 12:11, etc.). First, if the nations had learnt that this place was to be the centre of the highest religious truths, they would occupy it, or fight about it most perseveringly. Secondly, those who were then in possession of it might destroy and ruin the place with all their might. Thirdly, and chiefly, every one of the twelve tribes would desire to have this place in its borders and under its control; this would lead to divisions and discord, such as were caused by the desire for the priesthood. Therefore it was commanded that the Temple should not be built before the election of a king who would order its erection, and thus remove the cause of discord. We have explained this in the Section on Judges (ch. xli.). | ידוע שעובדי עבודה זרה היו פונים לבנות מקדשיהם ולהציב את צורותיהם במקום הגבוה ביותר שהיו מוצאים שם על ההרים הרמים (דברים י"ב). לכן הבדיל אברהם אבינו את הר המוריה, בשל היותו ההר הגבוה ביותר שם, והכריז שם את ייחוד ה'. הוא ייחד את כיוון התפילה והגדיר אותו מערבה בדיוק, מפני שקודש הקדשים במערב. זאת היא משמעות דברם שכינה במערב. (החכמים) ז"ל הבהירו בגמרא יומא שאברהם אבינו הגדיר את כיוון התפילה, כלומר, בית קודש הקדשים. לדעתי הטעם לזאת הוא שהדעה המקובלת בזמן ההוא היתה לעבוד לשמש ושהוא אלוה, ובלי ספק האנשים כולם פנו מזרחה. לכן פנה אברהם אבינו מערבה בהר המוריה, כלומר, במקדש, כדי שיפנה עורף לשמש. הלא תבין מה עשו ישראל כאשר פרקו עול, כפרו וחזרו אל אותן דעות קדומות פסולות: אחריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש (יחזקאל ח'). הבן אפוא את הדבר המופלא הזה! כמו כן אין לי ספק שהמקום שאותו בחר אברהם בהתגלות היה ידוע למשה רבנו, ולרבים, מפני שאברהם ציווה להם שזה יהיה בית עבודת האל, כמו שהבהיר המתרגם: ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה' הכא יהון פלחן דריא [בכן יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קדם ה' פלח]. ומה שהוא לא נזכר במפורש ובפרט בתורה, אלא ברמז ונאמר: [המקום] אשר יבחר ה' [אלהיך לשום שמו שם] (דברים י"ב) - לכך יש, לדעתי, שלושה נימוקים-של-חוכמה: האחד, שהאומות לא תחזקנה בו ולא תילחמנה עליו מלחמה קשה, כאשר תדענה שהמקום הזה הוא תכלית התורה בארץ. השני, שלא ישחיתוהו אלה שעתה הוא בידיהם ויחריבוהו ככל יכולתם. והשלישי - והוא החזק שבהם - שלא יבקש כל שבט שיהיה זה בנחלתו וישתלט עליו, ותארע בו מחלוקת ומלחמת אחים כמו שאירע כשביקשו את הכהונה. לכן בא הציווי שלא ייבנה בית הבחירה אלא לאחר הקמת מלך, כדי שהשליטה תהיה בידי אחד ויתבטל המאבק, כמו שהבהרנו בספר שופטים. |
R. Avraham b. HaRambam Bereshit 22:14ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״ב:י״ד
ה' יראה – טעמו תהיה לו השגחה יתירה במקום הזה וככה הובטח שלמה [ע"ה] בשעת בנין הבית והיו עיני ולבי שם כל הימים ובזה (גם כן) טעם אחר והוא הרמז שהוא (עתיד להיות) מקום הראיה בחג כלומר הנוכח בו יהיה נאמר עליו שהוא לפניו יתעלה וה' יראה [אותו] וחיזק זה וביאר אותו [במה שאמר] אשר יאמר היום בהר ה' יראה כלומר "יראה העולה לחג" "יִראה" (חוזר) עליו יתעלה אבל "יֵראה" (חוזר) על הנוכח לפניו שם והרבה מקראות על זה בתורה שלש פעמים בשנה והמתרגם ביאר כוונה זו בלשון אחרת ור' סעדיה ז"ל פירש אותו בטעם השראת השכינה ומה שהבנתי הוא מה שכתבתי. הערה: הבטחות אלה שנשנו לו ע"ה כאן (כבר) קדמה לו דוגמתן ושנה אותן כאן והוסיף עליהן וחיזק אותן; והבן שמתחילת נבואתו ע"ה הובטחה לו הבטחת ואברכך וג' ודוגמתה בין הבתרים כרת עמו ברית (ככתוב) ביום ההוא כרת ה' וג' וכאן אחר העקידה נשבע לו (ה') יתעלה בעצמותו הנכבדה כדי לאשר ולחזק את הברית והשבועה חזקה יותר מן הברית; ובכל זה קשה לנו הדיבור כפי קוצר הבנתנו. |
Chizkuni Devarim 12:5חזקוני דברים י״ב:ה׳
כי אם אל המקום אשר יבחר, "except at a place of His choosing." Moses did not spell out the name of that place, seeing that at different times God's Presence decides to accept homage at different locations. [but never at more than one place at a given time. Ed.] | כי אם אל המקום אשר יבחר – לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים וחייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה. |
Ramban Devarim 17:15רמב״ן דברים י״ז:ט״ו
וטעם אשר יבחר ה' אלהיך בו – על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים, יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי: "שום תשים עליך מלך - מת מנה אחר תחתיו, מלך - ולא מלכה, אשר יבחר ה' אלהיך - על פי נביא". אם כן, מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי?. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ועל דרך הפשט אמרו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולא אשר שנא ה' אלהיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד':כ"ט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב':צ"א) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'. |
Modern Texts
Sforno Bereshit 22:14ספורנו בראשית כ״ב:י״ד
אשר יאמר היום, the place of which the Israelites had said on the day that the Torah was written (or given) that God manifests Himself on the mountain. God would reveal which mountain this is only in the future, in the days of David, seeing that even in Deuteronomy 12,11 only veiled reference is made to such a mountain. It was this mountain, subsequently known as the Temple Mount which Avraham now named ה' יראה. | אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם – הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בְּיוֹם כְּתִיבַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּהַר ה' יֵרָאֶה, כַּאֲשֶׁר יְגַלֶּה אוֹתוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר" (דברים י"ב:י"א), וְזֶה הָיָה בִּימֵי דָּוִד, אוֹתוֹ הַמָּקוֹם קָרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם "ה' יִרְאֶה". |
Sforno Devarim 12:5ספורנו דברים י״ב:ה׳
המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם...לשכנו, the place where His Name will have a permanent residence, during the early period at Shiloh, later on in Jerusalem, Solomon’s Temple, better known as בית עולמים, the permanent Temple. תדרשו, you shall seek out this place to worship and to offer your sacrifices, as per Isaiah 11,10 אליו גויים ידרשו, “nations will seek Him out there.” ובאת שמה, God will not come to you, as in the case of the idolaters, but you will come to Him. | הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם – לְשִׁכְנוֹ לִהְיוֹת שָׁם מִשְׁכַּן שְׁמוֹ, וְהוּא שִׁילה אוֹ בֵּית עוֹלָמִים. תִדְרְשׁוּ – אֶל אוֹתו הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר תִּדְרְשׁוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב, כְּעִנְיַן "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרשׁוּ" (ישעיהו י"א:י'). וּבָאתָ שָּׁמָּה – לא שֶׁיָּבא מִשְׁכַּן שְׁמוֹ אֲלֵיכֶם בְּכָל מָקוֹם, כְּמִנְהַג עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֶאֱלהֵיהֶם. |
Keli Yekar Devarim 12:4כלי יקר דברים י״ב:ד׳
ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גלה מיד – ואמר על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כבב) וקרא שמו ה' יראה (שם כב.יד) כי הוא ית' הרואה ואין אתנו יודע עד מה. וקרוב לשמוע שלכך לא גלהו שלא ינהגו בזיון בשילה ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה. ותדע כי המפרשים אמרו שכאן נרמז שילה ובית עולמים והוכיחו זה מחמת כמה שינויים שראו בפרשה כי מתחילה אמר על שילה כי אם אל המקום וגו' לשום שמו שם. משמע שימה בעלמא לפי שעה והיינו שילה, ואח"כ אמר והיה המקום אשר יבחר ה' בו לשכן שמו שם. לשכן משמע קבע לדורות, בראשון אמר ונדריכם, ובבית עולמים ומבחר נדריכם, והוסיף בו ושמחתם לפני ה', ובראשון לא הזכיר לפני ה', בראשון אמר אתם ובתיכם, ובבית עולמים הוסיף אתם ובניכם ובנותיכם, בשני אמר אשר יבחר ה' אלהיכם בו משמע במקום, ובראשון לא הזכיר בו. ועל זה קשה לי, הרי בראשון נאמר מכל שבטיכם משמע שגבה הכסף מכל השבטים, והוכיח רש"י זה סוף ספר שמואל (ב' כדכד) ממ"ש שם שקלים חמשים ובדברי הימים (א' כא.כה) כתיב משקל שש מאות אלא שגבה חמשים שקל מכל שבט ושבט ועלה לשש מאות, וא"כ בודאי פסוק ראשון מדבר בבית עולמים אשר בנה דוד, ועוד קשה לי הלא מימות עולם נבחר המקום של בית עולמים וראיה מאדם שהקריב שם והמעשה של עקידת יצחק מוכיח זה ומהו שאמר אשר יבחר ה' להבא משמע, ומ"ש שלשון שימה משמע שימה כל דהו, אין דעתי נוחה בפירוש זה שהרי נאמר (דברים לא.יט) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וכי צוה ה' לשום התורה בפיהם שימה כל דהו ועיין מה שפירש"י על פסוק אשר תשים לפניהם (שמות כא.א). משמע שאיפכא מסתברא שלשון שימה מורה על דבר קבוע אשר לא יסור לעולם. על כן אומר אני בהפך זה ובזה יתורץ הכל, כי מה שנאמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם לשום שמו שם, מדבר בבית עולמים שנגבה מכל השבטים ואע"פ שהמקום ההוא כבר נבחר מימות האבות, מ"מ אמר אשר יבחר לשון להבא על שסופו לבחור בגביית הכסף שיהיה מכל שבטיכם, לכך לא נאמר יבחר בו מכל שבטיכם כי בו קאי על המקום והמקום כבר נבחר ומ"ש אשר יבחר היינו שיבחר הגבייה מכל שבטיכם לשום שמו שם שימה של קבע, לשכנו תדרשו, ר"ל דרשו נא מזקנים ונבונים ויגידו לך כי זה המקום נבחר לקדושה מימות עולם, ובאת שמה לשון יחיד כי פסוק זה אזהרה לרבים אזהרה ליחיד שלא יקריבו בבמה לא זו רבים שיש לחוש בהם שרצונם להבדל מעדת ישראל אלא אפילו יחיד שאין בו חששה זו מ"מ לא יקריב בבמה. והבאתם שמה וגו', מה שלא אמר מבחר נדריכם ללמד שיביא מן המובחר, לפי שהוא ק"ו משילה, ועוד שאפילו הבאה כל דהו גורמת לאדם הצלחה במקום קדוש זה ביתר שאת. ואמר ואכלתם שם לפני ה' שאפילו האכילה הגופנית לפני ה' היא שם וק"ו השמחה שהיא בנפש, ואמר אתם ובתיכם כי מסתמא בירושלים קנו להם, שלמים וכן רבים (נחום א.יב) בתים חשובים ובזה כלל כל בני ביתו. ואח"כ אמר ועברתם את הירדן וגו', והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו וגו' משמע שזה מדבר במקום שנבחר סמוך להעברת הירדן דהיינו שילה ועליו אמר אשר יבחר בו כי סופו לבחר במקום ההוא לשכן שמו שם לפי שעה כי המשכן נקרא בשם זה לפי שהיה לפי שעה. ושמחתם שם לפני ה' דווקא השמחה שבנפש לפני ה' היא וכל הענין מבואר מעצמו. ומה שחזר ואמר כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. היינו ג"כ שילה שהיה באחד מן השבטים ולא מכולם ובא הכתוב ליתן לא תעשה בדבר כפירש"י אפילו בשילה וק"ו בבית עולמים, ואילו לא חזר ואמר כי אם במקום וגו', הייתי אומר מה שאמר השמר לך ליתן לא תעשה בדבר היינו דווקא בבית עולמים. ופירוש זה אמיתי ונכון. |
Shadal Bereshit 12:6שד״ל בראשית י״ב:ו׳
עד מקום שכם – עיר שכם היא יושבת בטבור א"י, ולולא שבחר דוד בירושלים להיותה בנחלת מטה יהודה, וגם היתה חביבה עליו כי היתה עיר בצורה ולא נכבשה עד ימיו והוא כבש אותה, היתה שכם או שילה עיר הממלכה; לפיכך כשהגיע אברהם לשם אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת (בני בכורי ע"ה). ואולי אם היה מושב המלך ובית המקדש בשכם או שילה לא היו י' השבטים מורדים בבית דוד. |
Shadal Bereshit 35:15שד״ל בראשית ל״ה:ט״ו
ויקרא יעקב – בתחלה קרא אל בית אל למקום המזבח אשר בנה (פסוק ז'), ועכשו קרא בית אל לכל המקום אשר דבר אתו שם עכשו, והוא עצמו מקום חלום הסלם, וחזר וקרא לו בית אל על שם הדבור של עכשו. והנה ידוע כי ירבעם העמיד עגל בבית אל, והנה יבושו המאחרים זמן כתיבת ספר התורה, שאם היה שנכתב אחרי ירבעם אין ספק כי הכהן או הלוי או היהודי שכתב ס' התורה (כי מעשרת השבטים עובדי העגלים לא יתכן. לומר שהיה מי שכתב ס' התורה) לא היה כותב ספור זה המסייע חטאת ירבעם בהיותו מיחס קדושה למקום הנקרא בית אל. |
Shadal Devarim 12:5שד״ל דברים י״ב:ה׳
כי אם אל המקום – הרי זה מקרא קצר, ושיעורו כי אם אל המקום אשר יבחר תבואו, כי למקום שכנו תדרשו ושם תבאו. דרש נקשר עם ל' כמו ופן תדרוש לאלהיהם {דברים י"ב:ל'}, וישלח דוד וידרוש לאשה (שמואל ב י"א:ג'). ואמר זה לפי שהמשכן היה מיטלטל ממקום למקום, והיה צריך לשאול היכן הוא עכשיו, ופסוק זה לא היה אפשר לכתבו אחר שנבנה בית המקדש. והאיש De Wette לא הבין כלום, וכתב כי זו ראיה שנכתב ס' דברים אחר בנין בית המקדש, ואמר כי נכתבה הפרשה הזאת לאסור הקרבנות חוץ מן הבית ההוא, תחת אשר משה התיר להקריב בכל מקום; {לא יפה השיב ראז' כי טעם בכל מקום אשר אזכיר את שמי הוא קודם הקמת המשכן;} ואיך לא ראה {De Wette} כי גם במדבר אסר משה אפילו שחיטת חולין חוץ למשכן (ויקרא י"ז:{א'-ט'}), ואיך יתכן שיהיה בדעתו להתיר הזביחה בכל מקום? {אבל טעם בכל מקום אשר אזכיר את שמי כאלו אמר בכל המקום אשר אשים את שמי, בכל מקום אשר אבחר לשום שמי שם, יהיה זה המשכן או מקדש, ויהיה המשכן בכל מקום שאדבר שם על פי נביא.} |
Malbim Shemuel II 5:6מלבי״ם שמואל ב׳ ה׳:ו׳
השאלות: למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים, וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו המפרשים לפתרו. וילך המלך ואנשיו – אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ"ש בגבולי הארץ, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא יב) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א') כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי. |
Netziv Bereshit 24:63נצי״ב בראשית כ״ד:ס״ג
ויצא יצחק לשוח בשדה – כבר פירשו חז"ל (ברכות כו,ב) שהוא היה מתפלל מנחה. ועל כרחך אין הפירוש "בשדה" כמשמעו, שהרי אסור להתפלל בשדה, כדאיתא בברכות סוף פ"ה (לד,ב) 'חציף עלי מאן דמצלי בביקתא', אלא כדאיתא במסכת פסחים ריש פרק האשה (פח,א) ד"בשדה" היינו הר המוריה שקראו "שדה", וכך כתבו התוספות בברכות שם, וכמו שכתבתי לעיל (יב,יז) דבשביל שמדת יצחק היתה עבודה שהוא שורש לפרנסה, על כן קרא אותו מקום שהוא שער השמים "שדה" — המסוגל לפרנסה. ואין הכוונה שהיה יצחק עומד אז בהר המוריה, אלא הוא התפלל תחת אילן וכדומה, ועינו ולבו היו לצד הר המוריה שנקרא "שדה", והתפלל אז על הפרנסה, שבכלל זה הוא השגת אשה שהיא צרכי האדם, ונקראת ג"כ פרנסה כלשון הגמרא 'פרנסת נשואין', והזמין ה' לפניו באותה שעה את אשתו, וזהו "וישא עיניו וגו'". {גמלים באים – וממילא מוכח שהראיה גרמה לו ללכת לקראתם, וכמבואר בסמוך}. |
R. David Zvi Hoffmann Devarim 12:4ר׳ דוד צבי הופמן דברים י״ב:ד׳
כי אם אל המקום אשר יבחר ה'... תדרשו – הפועל "דרש" עם "אל" או עם "ל", פירושו לחפש משהו. להשתוקק למשהו. כלומר, לא על כל הר ועל כל גבעה שאתם תבחרו לכם ואשר אתם תמצאו בהם חפץ ישרה הקב"ה את שכינתו. וכן אמד ישעיה הנביא (א, כט): "כי יבושו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם". כלומר, האילנות שאתם בעצמכם חמדתם והגנות שאתם בעצמכם בחרתם, אינם מקום השראה השכינה. על כן — "אל המקום אשר יבחר ה'... לשכנו תדרשו", כלומר, תדרשו למשכנו. הרי זו נקודה חשובה מאד, המבדילה בין תורת ישראל לבין פולחן הגוים (להבדיל). לגבי פולחן הגוים היה העיקר "אשר בחרתם", מה שבחרו להם בני אדם, אבל ישראל חייבים לדרוש את המקום "אשר יבחר ה'" (לשון דרישה בהוראה של דרישת מקום פולחן: עמוס ח ה לשון דרישה מחובר עם "אל"; ישעיה ח, יח; עם "ל": דברי־הימים־א כב, יט; להלן פסוק ל). הדבר ברור, שאין המקרא כאן מדבר דווקא על ירושלים, ובכלל אינו קובע לעת עתה שום מקום. "המקום אשר יבחר" נאמר כאן רק בניגוד ל"הרים וגבעות ועץ רענן", שהם מקומות שנבחרו בידי אדם. המקום הראשון אשר בו בחר ה' לא היה ירושלים אלא שילה. הלא כן נאמר גם בירמיהו (הקרוב לדברי המבקרים במיוחד כאילו לספר דברים): "לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה". דעת המבקרים שהכתוב התכוון ב"המקום אשר יבחר" לירושלים ולא רצה להזכיר את שמה מפני שהדברים מיוחסים למשה רבינו — מופרכת מיסודה, שהרי כל הקורא על ה"מקום אשר יבחר" הנאמר על ידי משה רבינו, חושב וודאי לראשונה על שילה, שהוא המקום שנבחר לראשונה. בכלל הביטוי הוא פשוט ומתאים בהחלט למשה רבינו, ורק מתוך כוונת זדון אפשר להכניס כאן רמזים למצבים של תקופות מאוחרות יותר. גם בויקרא יז מבואר שמשה רבינו ציווה לישראל לעבוד לה' רק במקום אחד, ושם נאמרו עונשים הרבה יותר חמורים מבספר דברים, וכי לא היה לו לחשוב על כך סמוך לכניסת הארץ, שבארץ יבחר ה' במקום אחד לשכנו? הלא אין כל טעם להכחיש זאת. אם כן באיזה שם יש לקרוא למקום זה, אם לא "המקום אשר יבחר ה"? הלא מוכח להדיא בספר דברים עצמו, שלא רק בירושלים מותר להקריב, כיון שנאמר בספר זה (כז, ה והלאה), לבנות מזבח בהר עיבל מיד עם עברם את הירדן ולהקריב שם קרבנות, ששם נאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך", אותם הדברים ממש הנאמרים כאן בפסוק ז כלפי ה"מקום אשר יבחר", ואם כן היה אפשר להסיק מכאן, שהר עיבל הוא המקום הנבחר (כמו שבאמת הכניסו השומרונים בפרק כז את הר גריזים במקום הר עיבל, כדי להוכיח על פי זיוף זה את קדושת היכלם). אולם לאמיתו של דבר פירוש הביטוי "המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם" הוא בדיוק כמו "המקום אשר אזכיר את שמי" (שמות כ, כד), השוה ויקרא א עמוד 264. כל מקום שהשכינה שרויה שם, ראוי להקריב בו קרבנות. על כן הותר אף בשעת איסור הבמות להקריב במקומות מסויימים, דהיינו באותם מקומות שנתגלתה השכינה שם, השוה לויקרא ז, לז־לח. באיזה אופן ייבחר המקום ההוא, לא נאמר בהדיא בכתוב. רבותינו זכרונם לברכה לימדונו בספרי וזה לשונם: "דרוש על פי נביא. יכול תמתין ע' שיאמר לך נביא, תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא". זאת אומרת, שישנן שתי אפשרויות לבחירת המקום, או על פי נביא ממש, או שישראל עצמם בוחרים את המקום המתאשר אחרי כן על ידי נביא. בצורה זאת נבחרה ירושלים, כמבואר בספרי להלן: "וכן אתה מוצא בדוד (תהלים קלב): זכור ה' לדוד וגו' אשר נשבע וגו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא תעשה אלא על פי נביא, שנאמר (שמואל ב כד, א): ויבא גד ביום ההוא אל דוד ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי, ואומר (דברי הימים ב ג, א): ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו". באיזו צורה נבחרה שילה למקום המשכן, לא נאמר לא במקרא ואף לא בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ביהושע יח, א נאמר רק: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אוהל מועד והארון וגו'". נראים הדברים, שה' אמר ליהושע להקים את המשכן במקום זה (ראה להלן). פירוש אחר על "אשר יבחר" נמצא ברמב"ן לפסוק יז, טו, ראה שם. |