Collective Punishment for Akhan's Sin
Sources
Biblical Texts
Shemot 20:4-5שמות כ׳:ד׳-ה׳
| (4) thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the Lord thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate Me; (5) and showing mercy unto the thousandthgeneration of them that love Me and keep My commandments. | (ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי י"י אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. (ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי. |
Shemot 34:6-7שמות ל״ד:ו׳-ז׳
| (6) And the Lord passed by before him, and proclaimed: 'The Lord, the Lord, God, merciful and gracious, long-suffering, and abundant in goodness and truth; (7) keeping mercy unto the thousandth generation, forgiving iniquity and transgression and sin; and that will by no means clear the guilty; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children's children, unto the third and unto the fourth generation.' | (ו) וַיַּעֲבֹר י"י עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא י"י י"י אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. (ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. |
Devarim 24:16דברים כ״ד:ט״ז
| The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers; every man shall be put to death for his own sin. | לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ. |
Devarim 29:21-28דברים כ״ט:כ״א-כ״ח
| (21) And the generation to come, your children that shall rise up after you, and the foreigner that shall come from a far land, shall say, when they see the plagues of that land, and the sicknesses wherewith the Lord hath made it sick; (22) and that the whole land thereof is brimstone, and salt, and a burning, that it is not sown, nor beareth, nor any grass groweth therein, like the overthrow of Sodom and Gomorrah, Admah and Zeboiim, which the Lord overthrew in His anger, and in His wrath; (23) even all the nations shall say 'Wherefore hath the Lord done thus unto this land? what meaneth the heat of this great anger?' (24) then men shall say: 'Because they forsook the covenant of the Lord, the God of their fathers, which He made with them when He brought them forth out of the land of Egypt; (25) and went and served other gods, and worshipped them, gods that they knew not, and that He had not allotted unto them; (26) therefore the anger of the Lord was kindled against this land, to bring upon it all the curse that is written in this book; (27) and the Lord rooted them out of their land in anger, and in wrath, and in great indignation, and cast them into another land, as it is this day'. (28) The secret things belong unto the Lord our God; but the things that are revealed belong unto us and to our children for ever, that we may do all the words of this law. | (כא) וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנׇּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה י"י בָּהּ. (כב) גׇּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כׇל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כׇּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ י"י בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. (כג) וְאָמְרוּ כׇּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה י"י כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. (כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (כה) וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. (כו) וַיִּחַר אַף י"י בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כׇּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. (כז) וַיִּתְּשֵׁם י"י מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַי"י אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַׄד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. |
Yehoshua 7יהושע ז׳
| (1) But the children of Israel committed a trespass concerning the devoted thing; for Achan, the son of Carmi, the son of Zabdi, the son of Zerah, of the tribe of Judah, took of the devoted thing; and the anger of the Lord was kindled against the children of Israel. (2) And Joshua sent men from Jericho to Ai, which is beside Beth-aven, on the east side of Beth-el, and spoke unto them, saying: 'Go up and spy out the land.' And the men went up and spied out Ai. (3) And they returned to Joshua, and said unto him: 'Let not all the people go up; but let about two or three thousand men go up and smite Ai; make not all the people to toil thither; for they are but few.' (4) So there went up thither of the people about three thousand men; and they fled before the men of Ai. (5) And the men of Ai smote of them about thirty and six men; and they chased them from before the gate even unto Shebarim, and smote them at the descent; and the hearts of the people melted, and became as water. (6) And Joshua rent his clothes, and fell to the earth upon his face before the ark of the Lord until the evening, he and the elders of Israel; and they put dust upon their heads. (7) And Joshua said: 'Alas, O Lord God, wherefore hast Thou at all brought this people over the Jordan, to deliver us into the hand of the Amorites, tocause us to perish? would that we had been content and dwelt beyond the Jordan! (8) Oh, Lord, what shall I say, after that Israel hath turned their backs before their enemies! (9) For when the Canaanites and all the inhabitants of the land hear of it, they will compass us round, and cut off our name from the earth; and what wilt Thou do for Thy great name?' (10) And the Lord said unto Joshua: 'Get thee up; wherefore, now, art thou fallen upon thy face? (11) Israel hath sinned; yea, they have even transgressed My covenant which I commanded them; yea, they have even taken of the devoted thing; and have also stolen, and dissembled also, and they have even put it among their own stuff. (12) Therefore the children of Israel cannot stand before their enemies, they turn their backs before their enemies, because they are become accursed; I will not be with you any more, except ye destroy the accursed from among you. (13) Up, sanctify the people, and say: Sanctify yourselves against tomorrow; for thus saith the Lord, the God of Israel: There is a curse in the midst of thee, O Israel; thou canst not stand before thine enemies, until ye take away the accursed thing from among you. (14) In the morning therefore ye shall draw near by your tribes; and it shall be, that the tribe which the Lord taketh shall come near by families; and the family which the Lord shall take shall come near by households; and the household which the Lord shall take shall come near man by man. (15) And it shall be that he that is taken with the devoted thing shall be burnt with fire, he and all that he hath; because he hath transgressed the covenant of the Lord, and because he hath wrought a wanton deed in Israel.' (16) So Joshua rose up early in the morning, and brought Israel near by their tribes; and the tribe of Judah was taken. (17) And he brought near the family of Judah; and he took the family of the Zerahites. And he brought near the family of the Zerahites man by man; and Zabdi was taken. (18) And he brought near his household man by man; and Achan, the son of Carmi, the son of Zabdi, the son of Zerah, of the tribe of Judah, was taken. (19) And Joshua said unto Achan: 'My son, give, I pray thee, glory to the Lord, the God of Israel, and make confession unto Him; and tell me now what thou hast done; hide nothing from me.' (20) And Achan answered Joshua, and said: 'Of a truth I have sinned against the Lord, the God of Israel, and thus and thus have I done. (21) When I saw among the spoil a goodly Shinar mantle, and two hundred shekels of silver, and a wedge of gold of fifty shekels weight, then I coveted them, and took them; and, behold, they are hid in the earth in the midst of my tent, and the silver under it.' (22) So Joshua sent messengers, and they ran unto the tent; and, behold, it was hid in his tent, and the silver under it. (23) And they took them from the midst of the tent, and brought them unto Joshua, and unto all the children of Israel; and they laid them down before the Lord. (24) And Joshua, and all Israel with him, took Achan the son of Zerah, and the silver, and the mantle, and the wedge of gold, and his sons, and his daughters, and his oxen, and his asses, and his sheep, and his tent, and all that he had; and they brought them up unto the valley of Achor. (25) And Joshua said: 'Why hast thou troubled us? the Lord shalltrouble thee this day.' And all Israel stoned him with stones; and they burned them with fire, and stoned them with stones. (26) And they raised over him a great heap of stones, unto this day; and the Lord turned from the fierceness of His anger. Wherefore the name of that place was called The valley of Achor, unto this day. | (א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף י"י בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי. (ג) וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל יַעַל כׇּל הָעָם כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כׇּל הָעָם כִּי מְעַט הֵמָּה. (ד) וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. (ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם. (ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן י"י עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם. (ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. (ח) בִּי אֲדֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו. (ט) וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. (י) וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ. (יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. (יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. (יג) קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. (יד) וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ י"י יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה י"י תִּקְרַב לַבָּתִּים וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ י"י יִקְרַב לַגְּבָרִים. (טו) וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ כִּי עָבַר אֶת בְּרִית י"י וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. (טז) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה. (יז) וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי. (יח) וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה. (יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. (כ) וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי. (כא) [וָאֵרֶא] (ואראה) בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאׇהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ. (כב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאׇהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ. (כג) וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי י"י. (כד) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אׇהֳלוֹ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ וְכׇל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר. (כה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכׇּרְךָ י"י בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כׇל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. (כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשׇׁב י"י מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |
Yehoshua 22:16-20יהושע כ״ב:ט״ז-כ׳
| (16) 'Thus saith the whole congregation of the Lord: What treachery is this that ye have committed against the God of Israel, to turn away this day from following the Lord, in that ye have builded you an altar, to rebel this day against the Lord? (17) Is the iniquity of Peor too little for us, from which we have not cleansed ourselves unto this day, although there came a plague upon the congregation of the Lord, (18) that ye must turn away this day from following the Lord? and it will be, seeing ye rebel to-day against the Lord, that to-morrow He will be wroth with the whole congregation of Israel. (19) Howbeit, if the land of your possession be unclean, then pass ye over unto the land of the possession of the Lord, wherein the Lord's tabernacle dwelleth, and take possession among us; but rebel not against the Lord, nor rebel against us, in building you an altar besides the altar of the Lord our God. (20) Did not Achan the son of Zerah commit a trespass concerning the devoted thing, and wrath fell upon all the congregation of Israel? and that man perished not alone in his iniquity.' | (טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת י"י מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי י"י בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרׇדְכֶם הַיּוֹם בַּי"י. (יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֺן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת י"י. (יח) וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי י"י וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּי"י וּמָחָר אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף. (יט) וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת י"י אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן י"י וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַי"י אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח י"י אֱלֹהֵינוּ. (כ) הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֺנוֹ. |
Yirmeyahu 31:28-29ירמיהו ל״א:כ״ח-כ״ט
| (28) And it shall come to pass,that like as I have watched over them to pluck up and to break down, and to overthrow and to destroy, and to afflict; so will I watch over them to build and to plant, saith the Lord. (29) In those days they shall say no more: 'The fathers have eaten sour grapes, And the children's teeth are set on edge.' | (כח) בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה. (כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֺנוֹ יָמוּת כׇּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. |
Yechezkel 18:1-4יחזקאל י״ח:א׳-ד׳
| (1) And the word of the Lord came unto me, saying: (2) 'What mean ye, that ye use this proverb in the land of Israel, saying: The fathers have eaten sour grapes, And the children's teeth are set on edge? (3) As I live, saith the Lord God, ye shall not have occasion any more to use this proverb in Israel. (4) Behold, all souls are Mine; as the soul of the father, so also the soul of the son is Mine; the soul that sinneth, it shall die. | (א) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה. (ג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל. (ד) הֵן כׇּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. |
Classical Texts
Yerushalmi Sotah 7:5ירושלמי סוטה ז׳:ה׳
אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם. אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות: |
Bavli Sanhedrin 43b-44aבבלי סנהדרין מ״ג:-מ״ד.
אמר רב אסי אמר רבי חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר כזאת וכזאת עשיתי רבי יוחנן אמר משום ר' אלעזר בר' שמעון חמשה ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ועד השתא מאי טעמא לא איענוש א"ר יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן כתנאי {דברים כ"ט:כ"ח} הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן אלא עכן מאי טעמא איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו {יהושע ז':י"א} חטא ישראל אמר רבי אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל |
Tanchuma 51תנחומא נ״א
(ב) רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנִּיתִי לָכֶם רָאשִׁים זְקֵנִים וְשׁוֹטְרִים, כֻּלְּכֶם שָׁוִין לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, כֻּלְּכֶם עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה. אֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד בֵּינֵיכֶם, כֻּלְּכֶם עוֹמְדִים בִּזְכוּתוֹ. וְלֹא אַתֶּם בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד בֵּינֵיכֶם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּזְכוּתוֹ עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי ו, כה). וּכְשֶׁאֶחָד מִכֶּם חוֹטֵא, כָּל הַדּוֹר לוֹקֶה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּעָכָן, הֲלֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְגוֹ' (יהושע כב, כ). מִדַּת פֻּרְעָנִיּוּת מוּעֶטֶת, וְהַדּוֹר נִתְפַּס בָּהּ. מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. וְלֹא גְּדוֹלִים שֶׁבָּכֶם בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁבָּשָׂר וָדָם מְרַחֵם עַל הַזְּכָרִים יוֹתֵר מֵהַנְּקֵבוֹת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, כִּי רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת, וְעַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁוֹאֵב מֵימֶיךָ. מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן טַבְלִי, מְלַמֵּד, שֶׁבָּאוּ הַגִּבְעוֹנִים אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְקִבְּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵמָּה בְּעָרְמָה וְגוֹ' (שם ט, ד). מַהוּ גַּם הֵמָּה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבָּאוּ אֵצֶל מֹשֶׁה וְלֹא קִבְּלָן. רַבִּי תַּנְחוּמָא. |
Medieval Texts
Rashi Devarim 29:28רש״י דברים כ״ט:כ״ח
| הנסתרת לה' אלהינו THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE LORD OUR GOD – And if you say, "But what can we do? Thou threatenest the many (the whole community) with punishment because of the sinful thoughts of one individual, as it is said, (v. 17): "Lest there should be among you a man, [or a woman or a family … whose heart turneth away this day from the Lord …]", and afterwards it states, (v. 21) "And they will see the plagues of that land". But surely no man can know the secret thoughts of his fellow! Now, I reply: I do not threaten to punish you because of secret thoughts for these belong to the Lord our God and He will exact punishment from that individual; but those things which are revealed belong to us and to our children that we may put away the evil from our midst; and if we do not execute judgment upon them, the whole community will be punished. — There are dots on the words לנו ולבננו to suggest that even for the revealed sins (those committed openly), He did not punish the community until they had crossed the Jordan — from the moment when they took upon themselves the oath on Mount Gerizim and Mount Ebal and had thus become responsible for one another (Sota 37b; cf. Sanhedrin 43b). | הנסתרות לה' אלהינו – ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענוש את הרבים. נקוד על לנו ולבנינו לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. |
Ibn Ezra Shemot Second Commentary 32:1אבן עזרא שמות פירוש שני ל״ב:א׳
| וזהו אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות ל"ב:כ"ב), כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא בקשו רק אשר ילך לפניהם, ולכבוד השם עשיתיו. רק בעבור ישראל היו מעורבים עם ערב רב, וזהו כי ברע הוא ולא אמר רע הוא. וחשבו מעטים מישראל שהיתה ע"ז, והביאו זבחים והשתחוו ומחשבת בלבם שאמרו אלה אלהיך ישראל. ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר כי שחת עמך סרו מהר (שמות ל"ב:ז'-ח'), כי לא כתוב כל עמך. והנה לא לא מעל בחרם רק עכן ובניו, והנה כתוב חטא ישראל וגם עברו את בריתי... וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז':י"א). והנה כל עובדי העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל, או במחשבותם, לא היו רק שלשת אלפים. והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה. והכלל, כי לא נעשה כהוגן עד שנחשב לפתאים שהיה ע"ז. ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן, כי זה בעבור שהיה הוא סבה. כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון. וכתוב עליהם לא האמנתם בי (במדבר כ':י"ב), מריתם את פי (במדבר כ"ז:י"ד), מעלתם בי (דברים ל"ב:נ"א). וחכמי המזלות אמרו, כי המחברת הגדולה לשני העליונים היתה במזל שור. וזה כזב, לא היתה רק במזל דלי. ועל דרך חכמת המזלות הוא מזל ישראל. ורבים נסו זה דור אחר דור. גם אני ראיתי ככה, והנה שמוהו בחצי השמים. |
Ibn Ezra Shemot First Commentary 32:1אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ב:א׳
| ואני אגלה לך סוד העגל ברמיזות. כבר ביארתי לך, ואתה תהיה לו לאלהים. ולא בקשו רק מי שילך לפניהם לתור להם מנוחה, וחשבו כי משה מת על כן לא ירד. ואהרן בנה המזבח לשם, והעלו עולות לשם. רק נעשה שלא כהוגן, והטעם בלי קדושה. והיה בישראל שחשב שהוא ע"ז. וזה טעם אלה אלהיך – כי דרך הכתוב כן. הלא תראה כי עכן בן זרח חטא לבדו, והכתוב אמר חטא ישראל (יהושע ז':י"א). |
R. Yosef Bekhor Shor Devarim 29:28ר׳ יוסף בכור שור דברים כ״ט:כ״ח
| הנסתרות לה' אלהינו – לפי שכתוב: והבדילו ה' לרעה (דברים כ"ט:כ'), ואחר כך: ואמר הדור האחרון (דברים כ"ט:כ"א), דמשמע: כל הארץ לוקה על ידי איש אחד או אשה אחת או שבט אחד או משפחה אחת, אמר לך הכתוב: אם נסתרות הן מה שעושה איש ואשה – לה' אלהינו הוא, והוא יפרע לעושי הרעה כרעתו, ולא יענשו ישראל עליו, אלא הוא ימות ברשעו. והנגלות לנו ולבנינו – שאם יעשו העבירה בגלוי, אז העונש עלינו ועל בנינו, אם לא נתבע ונבער הרע מקרבינו. ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין מ"ג:): למה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל ע' שב"עד", לומר שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן. דהכי משמע קרא: הנסתרות לה' אלהינו – שאין מכיר בהם אלא ה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו – כלומר: הכל עלינו. ואיכא לפרש נמי כדפרישית לעיל: שאין לנו בנסתרות כלום, ונקד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד שהם י"א אותיות, ללמדינו שיש חילוק בנסתרות. פעמים שהוא כפירוש שיני, שישראל נענשים על הנסתרות משעברו, והאי דלא עשה הנקודות על ה' אלהינו משום שהיה נראה כמחק את השם. ולפיכך לא נענשו על ד' חרמות שעבר עכן במדבר (ירושלמי סנהדרין ו':ג'), שהודה עליהם, שאמר: כזאת וכזאת עשיתי (יהושע ז':כ'), אבל על אותו שעבר ביריחו משעברו – נענש{ו}, וכגון שהיה להם לדקדק שלא יקח אדם משלל העיר כלל, או שהיה {להם} שלא להחרים, שהם פשעו קצת. אבל אם לא פשעו כלל, ח"ו לא יענשו לעולם. ור' נחמיה אמר (בבלי סנהדרין מ"ג:): לא יענשו על הנסתרות לעולם מפני דקדוק מעט כזה, ולא נענשו אלא מפני שידעו בניו ובני ביתו. והנקודה על לנו ולבנינו דווקא, ואנגלות חילוק, שלא נענשו על הנגלות עד שעברו. ונקודה של ע' משמע עברה לדברי ר' נחמיה, לומר: דיש חילוק בין קודם עברה {ו}לאחר עברה. |
Radak Yehoshua 7:5רד״ק יהושע ז׳:ה׳
| כשלשים וששה איש – אמרו רז"ל: זכות אברהם אבינו עמדה להם שם, שהרי היו חייבין על החרם ולא הכו מהם אנשי העי כי אם שלשים וששה איש, אלא זכר להם הקב"ה זכות אברהם שבנה שם מזבח, שנאמר: בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'. וכ"ף כשלשים, כ"ף השיעור. ויש מרז"ל שאמרו: שהיא כ"ף הדמיון, כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו, ששקול כשלשים וששה איש והוא רובה של סנהדרין. ויש דרש: כי הקב"ה אמר ליהושע אתה תנחיל כשתהיה עמהם, אבל כאן שלא היה עמהם נכשלו ואחר שהכתוב אומר הטעם, כי בעבור העון של החרם נכשלו אין לנו לבקש טעם אחר. |
R. Bachya Vayikra 26:37ר׳ בחיי ויקרא כ״ו:ל״ז
| וכשלו איש באחיו. דרשו רז"ל: (סנהדרין כז ב) בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה. וכן אמר משה: (דברים כט, ט) כל איש ישראל, כל ישראל נתפסים בעון איש אחד. וכן אתה מוצא בעכן שהוא החוטא וכל ישראל נתפשים בחטאו, שנאמר: (יהושע ז, יא) חטא ישראל, וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם, חטא היחיד תלאו על כל ישראל. ומזה אמרו בשיר השירים רבה: (שיר השירים רבה ו, יז) (שיר השירים ו, יא) אל גנת אגוז ירדתי, למה נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולם מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך ישראל לקה אחד מהם כולם מרגישין, שנאמר: (במדבר טז, כב) האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. |
R. Yosef ibn Kaspi Gevia HaKesef 20ר׳ יוסף אבן כספי גביע הכסף כ׳
| ואולם חרם עכן, מדעתי היה עכן שר צבא, כי היה משבט יהודה, והוא היה הראש לאותן שלשת אלפי איש. והוא כי ידע בעצמו עברו החרם, הכה לבו אותו בהיותו במלחמה, היה ופחד ממכשול העון ההוא, ונסו. ובנוסו נסו בני מחניהו, ונגפו לפני אנשי העי. ואין הכרח, גם לא מן הראוי, שיכתוב הכל בספר. |
Ralbag Yehoshua 7:1רלב״ג יהושע ז׳:א׳
| וספר שכבר מעלו בני ישראל מעל בחרם וביאר שזה המעל היה שכבר לקח עכן מן החרם מזה החטא חרון אף על בני ישראל עם שמתו מהם שלשים וששה איש לפני יושבי העיר וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן בזה בחק המשפט האלהי לענוש על חטא עכן בני ישרא' וכבר צותה התורה שלא ימותו האנשים כי אם איש על חטאו ימות וזה הספק בעינו יפול במה שזכרה התורה פוקד עון אבות על בנים ועוד שכבר זכדו ירמיה ויחזקאל שכבר יגיע עת שלא יאמר עוד אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וזה סותר למה שזכרה התורה מזה בחק השם יתברך ולא יתכן שנאמר שעד העת ההיא יהיה נוהג השם יתברך לענוש הבנים על חטא אבותם ואחר כך ישנה מנהגו כי זה מבואר בביטול ובהיות הענין כן יהיה העיון בזה מי יתן ואדע ונאמר שכבר יותר זה הספק בשנאמר שהשם בלתי פוקד עון אבות על בנים בעצם כי זה יהיה עול אבל אפשר מזולת עול שימשך במקרה עונש מה לבנים בחט' האבות כי כמו זה לא יהיה בו עול כלל והמשל אם חטא אדם למלכות וענשהו בדין לאבוד ממונו הנה יגיע מזה עונש לבניו שיהיו עניים ולא יירשו דבר מנכסי אביהם שיהיו עתידין לירשם ובכמו זה אמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה שלולי חטא היינו שרויים על אדמתינו אחרי הנקותינו מחטא ימשך ממנו שנגלה מעל אדמתינו אלו היינו שם ובזה האופן יקרא שהשם יתברך פוקד עון אבות על בנים לא בעצמות וכבר יקרא באופן אח' שישיב עונש מה לבנים על חטא אבותם וזה אמנם יהיה כשחטאו האבות והיו הבנים אוחזין מעשה אבותיהם בידיה' וזה שאם היו הם המתחילים בזאת התכונה הפחותה היה מספיק במוסרם עונש יותר קטן ממה שיצטרך במוסרם כשהיו אבותיהם בזאת התכונה הפחותה כי אז שבה אליהן קנין חזק ולא יוסרו אלא בשישיגם עונש גדול על זה ולזה יקרא ענשם יותר גדול מפני חטא האבות ולזאת הסב' תמצא גם כן שיעדה התורה כאשר יעברו ישראל על המצות ייסרם השם יתברך שבע על חטאתיהם וצותה עם זה לשופטים שלא יכו הרשע כי אם כדי רשעתו במספר אלא בענין בן סורר ומורה שישפטו אותו למיתה בעבור כי שער' באחריתו יהיה נבל ויהיה סבת זה כי הש"י לא יביא אלו הייסורין על צד העונש שאם היה הענין כן היה זה העונש עול בחק הש"י ר"ל שיעניש החוטא יותר מן הראוי לפי מריו אבל יביא אותם על צד התוכחה והשגחה ואין זה עול אבל הוא חנינה והטבע המשל שאם רצה אדם לפרש בים עם שיירה מה והיה סוף השיירה ההיא לטבוע בים הנה אם יביא עליו הש"י ייסורים ימנעוהו מלכת בשיירה ההיא לא יהיה זה עונש אבל הטבה וחנינה וכן אם נסתבך אדם בעבירות סבוך מה והיה מפני זה מוכן להמשך אחריהן אם ישלח לו הש"י ייסורין יוסר בהם בהמשך אחר הרע שנשקע בו הנה הוא מבואר כי יהיה לו הטבה וחנינה ובכאן הותר זה הספק שיקרה במה שאמרה התורה שבע על חטאתיכם ומה שאמר השם יתברך פוקד עון אבות על בנים, ואמנם מה שנשאר מן הספק הוא מה שנזכר מענין עכן שחטא ונענשו על חטאו רבים זולתו והוא שחטא לא השיגהו עונש מהשם יתברך בענין ההוא וכבר באו בתורה ספורים דומים לזה ונאמר בהיתר זה הספק שהחיל והקבוץ המתאחד יתכן שיקרה בו זה בזולת עול וזה שכאשר היה החיל בכללו באופן שיהיה מושגח מהשם יתברך השגחה שלימה לא יתכן שתאונה אליו רעה וכאשר חטא אחד מבני החיל תשוב כחיל באופן שתסור ההשגחה האלהית ממנו מצד שהוא כלו מתאחד ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים ולזאת הסבה קרה שמתו אלו השלשים וששה איש עם היותם בלתי חוטאים בזה ולא מת עכן כי לא יקרה רע מצד העדר ההשגחה האלהית תכף למי הוא ראוי שיבואהו רע ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה לא מת מפני העדר ההשגחה ממנו ואותם האנשים ששמו עצמם במקום סכנה מתו מהם הראויים מות לפי מערכתם אולם שינזק קבוץ המתאחד בחטא האיש האחד הוא מבואר וזה כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד והאיש ממנו הוא כמו אבר מאיברי איש ההוא וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא ינזק בו כלל הקבוץ ובכאן הותרו כל הספקות ולזה תמצא שכאשר צוה השם יתב' ליהושע שיביא העונש הראוי על חטא לא הסכים שיענש על יד יהושע זולת החוטא וכבר יחזק מה שאמרנו שלא השיגם על זה מהעונש כי אם סור ההשגחה האלהית מה שאמר ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם ויחס החטא לכל ישראל באמרו חטא ישראל מפני שזה הקבוץ היה מתאחד והנה צוה השם יתברך שיחקרו מי היה החוטא בגורל ויחס משפט הגורל לשם יתברך כאמרו בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וידמה שהית' הטלת זה הגורל לפני ה' כמו הענין בהטלת הגורל על חלוקת הארץ כמו שנזכר בזה הספר, והנה הסכמנו שיהיה זה הענין על פי הגורל לפי שהוא דעת רז"ל ויראה שהוא האמת בעצמו שאם היה זה על פי נביא או שהיו נשאלים באורים ותומים לא היו צריכין לזה אבל יתבאר להם האיש בעצמו שעשה זה, והנה יפול ספק מה בענין הגורל איך יתכן שנאמר בו כי מה' כל משפטו והנה ענין משפטו הוא בקרי אלא שהיתר זה הספק לא יקשה עם מה שהשרשנו וביארנו בספר מ"י כי בענינים אשר בקרי סדור והגבלה ואולם בזה המקום לא יהיה זה הספק רושם כי כבר היתה הטלתו ע"י נביא לפני ה' כמו שזכרנו ועם כל זה הנה ראוי שנשתד' בהיתרו מצד שאר הגורלות. |
Ralbag Yehoshua 5-8רלב״ג יהושע ה׳-ח׳
| Ralbag Yehoshua 5-8 Toelet 11 | הי"א הוא במדות והוא שהוא ראוי לכל כלל מתאחד למנוע קצת האנשים לקצת מחטוא לשם יתברך כי כבר ינזקו הכלל בחטא היחיד הלא תראה כי עכן מעל בחרם ועל כל העדה היה קצף ולזאת הסבה צותה התורה הוכח תוכיח את עמיתך. |
Ralbag Yehoshua 7:24רלב״ג יהושע ז׳:כ״ד
| ויקח את עכן – הנה יספק מספק למה נענשו בניו ובנותיו והם לא חטאו בזה וידמה אם בשנאמר שכבר היו קטנים והיו בזה במכסת קנינו שצוה השם שיאבדו או שנאמר שלא הובאו שם בניו ובנותיו להמיתם אבל לראות המשפט כדי שיוסרו שכמו זה הפועל המגונה לא יעשו וממה שיורה על זה שכבר אמר אחר זה. |
Ralbag Yehoshua 22:18רלב״ג יהושע כ״ב:י״ח
| ואתם תשובו היום מאחרי ה' והיה אם אתם תמרדו בה' היום ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף והנה אמרו זה כי אולי זה העון משך לב קצת העם עד שכמעט לא הטהרו ממנו עדין כי קצתם למדו מזה ונסתבכו בחטא הסתבכות מה כי זה דרך המרי ועוד כי הנגף היה בעדת ה' בעבור חטא היחידים מצד התאחדות שהיו מתאחדים בו כלל העם יקרה עונש לכלל בעבור חטא היחיד כמו שביארנו הסבה בזה בעון עכן ולזה יקרה שישובו היום מאחרי ה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף אם מפני ההתאחדות שיהיה סבה לסור השגחות השם יתברך מהם כמו שבארנו במה שקדם ויקרה מזה העונשים בכללם על חטא אלו השבטים אם מפני המשכם אל החטא ולמדם קצתם מקצתם ולזה אמרו אותנו אל תמרדו כי מרדם בה' יהיה מרד בחטא ויהיה מרד בהם כי יראתם פן יספו בעונם ומצד האחר היה מרד גם כן וזה כי הפרטים הם תחת הכלל ושם היתה סנהדרי גדולה אשר כל השבטים היו תחתיהם ואם יפרדו מהם ימרדו בזה. |
Akeidat Yitzchak Torah 78עקדת יצחק שער ע״ח
| Moses' surprise that one man's sin could trigger national disaster, is hard to understand. We have many instances of collective responsibility (golden calf, Achan ben Karmi, Zimri etc.) (see discussion in chapter 74) ... The principle of collective responsibility is based on the fact that every individual is part of a whole, and inseparable from it. When, however, a part takes steps to separate itself from the whole, then he can be dealt with on his merits. (not share the fate of the whole necessarily) The object of Moses' prayer was to reverse the process of collective responsibility. He said that Korach was the one who had separated himself from the whole by virtue of his challenge. He had therefore become ish echad, a single dissenter. Why should the whole nation be considered as his fellow traveller then? Gods reply was that just as Korach had demonstrably opted out, so the people would have to demonstrate that they did not make common cause with Korach. The practice of Jewish Courts of law to banish unrepentant sinners, has as its purpose to show that the community does not feel at one with that individual, and thereby wards off collective punishment which might otherwise befall it as a result of the sinner's actions. | העשירי, באומרו האיש אחד יחטא ועל כל העדה וגו'. ומה תמיהה זו, והלא בעגל לא חטאו כלם, ונאמר (שמות לב, י) הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם. וכן בשטים היה חרון אף ה' בישראל בכלל, ובעכן נאמר (יהושע כב, כ) והוא איש אחד לא גוע בעונו, כי נאמר בו (שם ז, יא) חטא ישראל וגם עברו את בריתי, ועל כלם היה קצף. וכבר חוייב זה מקשר הכללות היותו על יחס כללות האדם עם חלקיו, כי החולה באחד מאיבריו יאמר על כלו שהוא חולה, כמו שיבא בפ' השטים, וגם דברנו מזה בשער ארבעה ושבעים... אמנם בענין התפלה והתמיהה שאמר האיש אחד יחטא וגו' יראה שכוונו היטב. וזה, כי כאשר המדה לקצוף על הכלל בחטא היחיד, כעכן וזולתו, הנה יהיה זה כאשר יהיה האחד ההוא נכלל בכללם ונקשר בקבוצם, כי אז לא יאמר שחטא האיש ההוא לבדו, אלא שחטא הכלל, כמו שלא נאמר שחלה ראשו או רגלו של פלוני או ידו, אלא שחלה פלוני. אמנם כאשר החוטא ההוא פירש עצמו מן הצבור, וכבר לקח עצמו לצד אחד לחלוק עליהם ולקנטרם, הנה כבר יצא מכללם, ולא יאמר עוד עליו שהחטא ההוא יהיה כללי, שהוא כאבר הפורש מן החי, שאין לו עוד שום קשר עם גופו. והיתה הכוונה עצומה מאד, האיש אחד יחטא מבלי שיהיה לו שום קשר ושתוף עם הכלל, כמו שהיה ענינו של קרח שלקח עצמו ונפרש מכל העדה לחלוק עליהם, ועל כל העדה תקצוף, עם היותם כגוף אחר שאין להם הקשר בו. ולזה באה התשובה נכונה, כי כמו שהם פירשו עצמן מהכלל במחשבתם, כן ינזרו הכלל מהם ויסתלקו מסביבותם בפועל, עד שיהיו החוטאים כציצין הפורשין מהגוף להפסד, וכלל הגוף ימלט. |
Abarbanel Yehoshua 7:1-5אברבנאל יהושע ז׳:א׳-ה׳
| וישלח יהושע אנשים מיריחו וגו'. זכר שקרה עם זה ששלח יהושע לרגל את העי, וששבו אליו ואמרו שלא יעלה שם כל העם אבל כאלפים או שלשת אלפי איש יעלו ויוכלו ללכוד העיר, ושיהושע לא יתן עמל ויגיעה אל כל העם ללכת שמה כי מעט היו אנשי העי. והנה זכר שיהושע שלח שם המנין יותר גדול ממה שאמרו והם שלשת אלפים איש, ושהכו בהם אנשי העי כשלשים וששה איש, ומלבד מיתת אלה הרדיפום ויכום במורד, ר"ל במקום שפל ומורד שהיו יורדים בו והאויבים עליהם ומכים בהם, וזכר שעם זה נמס לבב העם והתפעלו מאד, בחשבם שכל אנשי הארץ אריות בערכם ולא יוכלו להם ושכן יהיה תמיד. ואמנם הסבה בענין הזה שקרה אליהם היא, כי זה לא היה על צד העונש, כי אם היה זאת המיתה על צד העונש, היתה מתיחסת לחוטא ולא לאנשים נקיים, אבל לפי שאחד מן המחנה חטא בזה חטא חמור, סבב זה שתסור מהעם ההשגחה האלהית מצד שהיה המקובץ ההוא כלו מתאחד, ולזה יהיה נעזב למקרים ונמשך הרע וההפסד למעותדים אליו, להיותם בלתי נשמרים בהשגחתו ית', ולזאת הסבה מתו שם הל"ו איש נקיים מאותו חטא ולא מת עכן, כי לא נמשך אותו הרע על צד העונש לראוי אליו, כי אם להעדר ההשגחה, ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה ההוא לא מת מפני העדר ההשגחה, ומתו המסתכנים שמה מפני חטאיהם הקודמים, או הוראת מערכתם או הזדמנות המקרה לפי כל אחד מהרעות. ואולם שתסור ההשגחה מהמקובץ הגדול בחטא האיש האחד אם היה ראוי אליו? הוא מבואר, לפי שהיה המקובץ כאיש אחד וכל איש ממנו כאבר מאיברי האיש, וכמו שבהחליא אבר מן האדם יעדר בריאות אותו האיש בכללו, ככה כשיחטא האיש אחד חטא גמור תסור ההשגחה האלהית מכלל העם והמקובץ, אבל כאשר רצה ית' להעניש על זה החטא לא העניש כי אם לעכן כמו שאבאר. וכבר יחזק הדעת הזה מה שאמר ית' ליהושע, ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם, הנה התרה בהסרת ההשגחה מהם, ויחס החטא לכל העם ואמר חטא ישראל, להיותו כלל מקובץ ומתאחד וכל עוד שלא יודע החוטא יכונה העם כלו בחטא, כי היה כל אחד ואחד מהם בספק אם הוא החוטא כל עוד שלא יתבאר, ועם מה שאמרתי הותרה השאלה הראשונה. |
Modern Texts
Sforno Shemot 23:21ספורנו שמות כ״ג:כ״א
| השמר מפניו, not to offend his dignity. The word is used in a sense similar to Joshua 5,9 (the angel speaking) “remove your shoe from your foot!” ושמע בקולו, to follow in his footsteps, the reverse of what the Israelites had done (as reported) in Deuteronomy 1,28 when they were willing to listen and to follow the 10 spies who had declared that it was impossible to attain their objective, i.e. the conquest of the land of Canaan. אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם, if even a single individual will sin, the punishment will include his fellow Jews. This is precisely what happened when Achan had stolen from the loot of Jericho and, because his sin had been covered up, Israel lost the first battle of Ai. (Joshua refers to this as a warning in Joshua 22,20. He reminds the people that Achan was not the only one punished for this sin but that God vented His anger at the entire nation.) כי שמי בקרבו, and God does not have the power (right) to waive the honour which His angel is entitled to. | אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם – אִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא יִלְקוּ הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּעָכָן, כְּאָמְרוֹ "הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ" (יהושע כ"ב:כ'). |
Keli Yekar Devarim 28:15כלי יקר דברים כ״ח:ט״ו
היה אם לא תשמע וגו' – כל הקללות הללו נאמרו בלשון יחיד ואותן שבפר' בחקותי נאמרו כולם בלשון רבים ואם לא תשמעו וגו' כי גם באלו יש הרבה מכות אל הכלל כמו והיו שמיך אשר על ראשך נחושת. וכן יולך ה' אותך ואת מלכך וגו'. והרבה זולתם, ומאי טעמא היו אותן שבתורת כהנים מ"ט ואלו כפולות במספר צ"ח הלא דבר הוא. |
Keli Yekar Devarim 29:9כלי יקר דברים כ״ט:ט׳
| אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם – פירש"י החשוב חשוב קודם ואח"כ כל ישראל, ראשיכם שבטיכם כמו לשבטיכם ומ"מ הלמד חסירה ולא לחנם, גם מה ראה משה לסדרם על זה האופן במצב זה יותר מבכל שאר קהילות כשהקהילם. והנכון הוא שרצה עתה לכרות עמהם ברית חדשה, תחת הברית הראשון אשר נתקלקל ע"י העגל אשר נעשה מצד שלא היו עדיין ערבים זה בעד זה ע"כ כל איש הישר בעיניו יעשה ואין אומר השב, ע"כ ראה להביאם במסורת ברית של הערבות ע"י שבועת הר גריזים והר עיבל כי הערבות סבה גדולה להשיב רבים מעון פן יהיה נתפס עליו, כי כל ערב הרואה שהלוה מפזר ממונו אזי הוא מוכיחו מיראה פן יצטרך לשלם בעבורו, כך בזמן שישראל ערבים זה בעד זה אזי כל מי שיש בידו להוכיח בראותו יחיד או רבים נוטים מדרך השכל הוא מחזירו למוטב ואם העלם יעלם עיניו ממנו הרי הוא במקומו ועמו במחיצתו וחטא הרבים תלוי בו, אבל מי שאין בידו להוכיח אין הסברא נותנת שיהיה נתפס בעון זולתו דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה ואדעתא דהכי לא נכנסו בברית הערבות, ואם מצינו לפעמים שהגדולים נתפסים אף בעון הדור הנסתר כמו שקרה בחטא של עכן זהו לפי שקודם זה לא הטילו מוראם על הכלל והעלימו עיניהם מסוררים ואחרי לא יועילו הלכו (ירמיה בח). לומר שלא תועיל להם התוכחה, עד אשר בסבה זו כל חוטא ורב מרי נותן ברכת שלום לעצמו בחשבו כי הותרה הרצועה של מרדות וע"כ הוא עושה עבירות חבילות חבילות לפעמים בגלוי לפעמים בסתר, אבל אם היו הגדולים תמיד מיסרים האנשים הפושעים אז היו יראים לעשות אפילו בצנעה פן יודע הדבר ואם כן דין הוא שבכל חטא ואשמה יד הסגנים במעל ראשונה כי כל סבה קודם למסובב. וע"כ נאמר (יחזקאל ט.ו) וממקדשי תחלו – ודרשו רז"ל (שבת נה) ממקודשי וכן דרשו (ב"ק ס.) פסוק כי תצא אש ומצאה קוצים שאין הפורענות בא לעולם כ"א בעבור הרשעים ואינו מתחיל כ"א מן הצדיקים כו', וטעמו של דבר לפי שבידם שבט מושלים להשיב רבים מעון ורפו ידיהם מלחזק ידים רפות בתורה וברכים כושלות באמונה. וע"כ אמרו רז"ל (ר"ה ח:) מלך נכנס לדין קודם לציבור כו', כי מי יוכל ומי יחוש חוץ ממנו להטיל מורא שמים על הבריות כי בידו שבט ומחוקק לשום משטרו בארץ. וכן אמרו רז"ל (תנחומא אמור כב) בערב ר"ה הגדולים יצאו לקראתו תחילה ואח"כ יצאו הבינונים כו', ואחר כך כל ישראל ביום כיפורים, לפי שכל החשוב חשוב יותר מזולתו הוא נכנס לדין תחילה והוא קודם ליתן את הדין יען כי אשמת העם תלויה בראשיהם. על כן סדרם משה במסורת הברית הזה על זה האופן, כי מצד שיכנסו בערבות אז יהיו הגדולים לעולם קודמין ליתן את הדין מן מי שתחתיהם, והקדים הראשים ראשיכם שבטיכם כי הראשים קודמים אל הזקנים בכ"מ כי לעולם יותר נשמעים אל מי שמכריחם על העשיה בחזקת היד ושבט מוסר ירחיקנה ביותר ממה שמוכיח בדבור לבד כמ"ש (משלי כטיט) בדברים לא יוסר עבד ונאמר (שם כו.ג) ושבט לגו כסילים. אע"פ שתחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (שם יז.י) מ"מ אצל הכסילים לא כך היא המדה, וכמו כן היו בישראל תמיד שבט ומחוקק כמ"ש (בראשית מט.י) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט, ומחוקק, אלו נשיאי א"י המלמדין תורה ברבים כי זהו שררת המלכות ושררת הסנהדרין זה בשבט ואלו ברוח שפתותיהם, ולפי שהחוטא ורב מרי ביותר נשמע אל הרודה בשבט ממה שהוא נשמע אל המוכיחו בפה כי אמר אך דבר שפתים הוא ע"כ המלך קודם לכולם ליתן את הדין על אשמת העם, ע"כ אמר גם כאן שראשיכם המה בראש ערבים קבלנים בעד כל העם. ונתן טעם לדבר, לפי שראשיכם היינו שבטיכם המה בעצמם שבט הנוגש בכם כד"א (ישעיה יה) הוי אשור שבט אפי. קרא לאשור שבט כך קרא לראשים שבט לומר כי המה בעצמם שבטיכם ובידם להוכיח יותר מן הזקנים על כן הם קודמים ליכנס בערבות. ואחריהם כל ישרי לב זקני ישראל מחוקקים אשר ברוח שפתותיהם ימיתו רשע וגם המה יש להם שוטרים הרודין בעם אמנם לא כמו הראשים כי הראשים יש להם יותר ממשלה מן הזקנים, ואח"כ כל איש פרטי מישראל קודם לנשים וטף כי הנשים והטף נשמעים אל הגברים וכן הגר משועבד ג"כ אל כל איש פרטי מישראל. |
R. Yaakov Fidanque Yehoshua 7:1,11ר׳ יעקב פידנקי, יהושע ז׳:א׳, י״א
| (א) וימעלו בני ישראל מעל – אינו אומר וימעלו בני ישראל בחרם כי הם לא מעלו בעצמם אלא נחשב להם למעל ע"י מעל א' שנמצא בחרם והוא ויקח עכן וגו' והטעם שנחשב להם למעל י"א שאחר שעברו את הירדן ענש על הנסתרות. וי"א שידעו מעילת עכן ולא מיחו בו והאחרונים נותנים עוד טעמים כמו הרב הזה והרלב"ג ודבריהם טובים ונכונים לענין העונש שנענשו ישראל בעבור עון עכן אבל לא יספיקו דברים להשיב לקושיתנו, שאם עכן חטא למה ייחס החטא והמעל לישראל כי באמת לא חטאו ולא מעלו. אמנם מה שנ"ל בזה הוא שעם היות שלא ידעו שעכן מעל בחרם מכל מקום נתייחס להם החטא למיעוט השתדלותם וחריצותם בהנהגת העם ולשמור אותם מהחטא שאלו היו המה מפקחים עיניהם על זה ונזהרין בו כמו שצוה יהושע להם שמרו מן החרם שמרו עצמיכם ושמרו אחרים שלא יכשלו בו כמו שפירשנו למעלה לא היה עכן מעל בחרם וכיון שלא שמרו כראוי חטאו בזה שעברו על ציווי הנביא... (יא) חטא ישראל – אעפ"י שחטא ישראל הוא. וגם עברו את בריתי – ולא תאמר חטא השגגה אלא וגם עברו את בריתי שצויתי להם בהר סיני לשמוע אל הנביא נביא מקרבך וגו' אליו תשמעו והנה יהושע צוה להם שלא יקחו מהשלל ועוד צוה להם שישמרו איש את אחיו שלא יכשל בחרם והם עברו הברית במה שלקח עכן משלל העיר. וגם לקחו מן החרם – כלומר לא לבד עברו על ציווי הנביא בעלמא אלא בציווי הנביא ובחרם. וגם גנבו – כלומר לא לקחו בפרהסיא אלא בגניבה כאלו חשבו להסתיר מהבורא. וגם כחשו – שכיחשו ליהושע מנפילת ל"ו איש שלא חטאו כלל בחרם וששמרו איש את אחיו כהוגן. וגם שמו בכליהם – להכחיש יותר כמ"ש והנם טמונים. |
Malbim Devarim 27:10מלבי״ם דברים כ״ז:י׳
| והוא נתברך מהברכות שנאמר בפ' והיה אם שמוע תשמע וגו' שלא יופסק ממנו הברכות בשביל מעשה האחרים שבסתר (כי כל הארורים נאמרו על העושה בסתר) ואף שלא קבלו עליהם הערבות אחרים רק על הנגלות עכ"ז מצינו שנענשו במעשה עכן אף שהיה בסתר, מפני שמה שאינם נענשים על מעשה אחרים שבסתר הוא רק כשהם מנוקים מעון עצמם אבל אם הם חטאו בעצמם אפילו בשוגג נענשים על עון אחרים וז"ש (יהושע ז' יא) חטא ישראל וגם עברו את בריתי. פירוש שהם בעצמם חטאו בשוגג. וגם עברו את בריתי שהוא הערבות. |
Malbim Yehoshua 7:1מלבי״ם יהושע ז׳:א׳
| (א) השאלות (א) עכן לקח מן החרם ואיך מעלו בני ישראל מעל? האיש אחד יחטא ועל כל עדת ישראל יקצוף?... וימעלו. מודיע, א] כי כל ישראל קשורים כגוף אחד, עד שכל איש ואיש מהם יחוסו אל הכלל כיחוס אבר אחד מן הגויה אל הגויה, וכמו שע"י חולי או הפסד אבר אחד יתהוה חולי או מום בגוף כולו, כן במה שלקח עכן מן החרם נחשב כאילו מעל העם כולו, וז"ש וימעלו בני ישראל ויקח עכן. ב] שיש הבדל בין העונש הבא בפועל ובין העונש הבא ע"י סילוק השגחה, שעת יעניש ה' בפועל לא יעניש את הבלתי חוטא בעבור החוטא, כמו שהיה אח"כ שנסקל עכן לבדו, לא כן העונש המסובב במקרה ע"י שיסלק ה' את השגחתו, זה יחול על הכלל כולו, שבהיות ביניהם חוטאים יסתיר ה' פניו מהם כולם, כמ"ש (לקמן כב, כ) הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף, וכולם עלולים למקרה ופגע עד שלפעמים יוכה הבלתי חוטא כשהיה במקום סכנה והחוטא שלא נמצא שם לא נפגע, כמ"ש (שם) והוא איש אחד לא גוע בעוונו. וז"ש ויחר אף ה' בבני ישראל, ר"ל שסלק השגחתו מהם, וכן פי' מהרי"א. |
Malbim Mishlei Beur HaInyan 11:21מלבי״ם משלי ביאור הענין י״א:כ״א
| יד ליד לא ינקה רע, אומר עונשי ה' ישיגו את הרע ע"י השגחה פרטית שלא ע"י אמצעי רק הוא בעצמו מעניש אותו בידו. עד שבא העונש יד ליד כנותן מידו ליד המקבל שלא ע"י שליח, כי לפעמים יצא הדבר מיד הנותן ליד המקבל ע"י אמצעיים שלוחי הטבע, ויצייר בזה א' שלא יגיע העונש אל הרע עצמו, כגון אם שעתו מצלחת ומזלו עומד לו, וכן יצויר שישיג הרע זרע צדיקים שלא חטאו, כמו שכתוב הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו, כי היה העונש על ידי הסתרת פנים, אבל אם בא מיד ה' ליד הרע, אז לא ינקה הרע, וגם זרע צדיקים נמלט, לא כן אם בא העונש ע"י שליח שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, ולא לבד שימלט הצדיק כי גם זרעו נמלט מן הרע ההשגחיי, כמ"ש ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה |
Hoil Moshe Yehoshua 7:24הואיל משה יהושע ז׳:כ״ד
| ואת בניו ואת בנותיו – דעת המפרשים שהעלום עמהם לראות במיתת אביהם, ומביאים סמך ממה שכתוב אחריו וירגמו אותו, מלבד שהתורה צותה לא יומתו אבות על בנים. ולענ"ד הסמך מכנוי "אותו" איננו סמך, כי עכן ראש המשפחה ומדבר עליו פעם בל' יחיד ופעם בל' רבים, שהרי אחר שכתב וישרפו אותם ויסקלו אותם חזר וכתב ויקימו עליו. ונוח לי לומר שהוראת שעה היתה שימיתו גם בניו עמו, שכן כתוב למעלה (ט"ו) ישרף באש אותו ואת כל אשר לו, אולי גם ידם עם ידו, והל"ו איש שנהרגו במלחמה אולי ידעו בדבר ולא הגידו כששאל להם יהושע אחר המלחמה אם לקחו מן החרם ואם ידעו בשום אדם שלקח ממנה, והזהירם שאם לא יגידו יקבלו ענשם (וכן כתוב פסוק י"א וגם כחשו), מלפרש שללא דבר התאכזרו בבני משפחתו להכריחם לראות במיתת אביהם. וצווי כזה לא בא בשום מקום. |