Commentators:R. Avraham ibn Ezra/5

EN/HEע/E

R. Avraham ibn Ezra

Sources

Ibn Ezra Bereshit First Commentary Introductionאבן עזרא בראשית פירוש ראשון הקדמה

בשם האל הגדול הגבור והנורא, אחל לפרש על פשט התורה. אנא אלהי אבי אלהי אברהם, עשה חסד עם עבדך אברהם. ויהי פתח דברך מאיר, לעבדך בן עבדך מאיר. ומישועות פניך תבא עזרה, לבן אמתך הנקרא בן עזרא. זה ספר הישר לאברהם השר, ובעבותות הדקדוק נקשר. ובעיני הדעת יכשר, וכל תומכו מאושר. נאם אברהם הספרדי הנזכר: מפרשי התורה הולכים על ארבעה דרכים: הדרך האחת – ארוכה ורחבה, ומנפשות אנשי דורנו נשגבה, ואם האמת כנקודה בתוך עגולה, זאת הדרך בקו הרחב, הוא החוט הסובב בתחלה. ובה דרכו גדולים, והם חכמי הישיבות במלכות ישמעאלים, כרב יצחק שחיבר שני ספרים מבראשית (בראשית א׳:א׳) עד ויכלו (בראשית ב׳:א׳), ועוד לא כלה מרוב דברים. ובפסוק יהי אור (בראשית א׳:ג׳) אמונת בעלי האור והחשך הזכיר, והוא הולך בחשך ולא הכיר. ובפירוש תוצא הארץ (בראשית א׳:כ״ד) הוציא מלבו מלים, וידבר על העצים והצמחים, קטנים וגדולים. ובפירוש נפשות החיות (בראשית א׳:כ״ד) הביא חכמות נכריות. ובמסלה הזאת עלה רב סעדיה גאון הגולה, ובפירוש יהי מאורות (בראשית א׳:י״ד) הכניס דעות אחרות לדעת מדות הנזכרות על פירוש חכמי הספירות. גם רב שמואל בן חפני אסף רוח בחפניו, בפרשת ויצא (בראשית כ״ח:י׳) ברוב עניניו, כי הזכיר כל נביא בשמו, וכמה פעמים גלה ממקומו, וכמה תועלות יש בהליכת הדרך. ואין תועלת לפירוש הזה, כי אם אורך, ועם ויחלום (בראשית כ״ח:י״ב) כתב פתרון החלומות, ולמה ייראו בתנומות. והרוצה לעמוד על חכמות חיצונות, ילמדם מספרי אנשי התבונות. אז יתבונן בראיותן אם הם נכונות, כי הגאונים בלי ראיות בספרים הביאום, ויש מהם שלא ידעו דרך חכמי קדם ומאין הוציאום. והדרך השנית – בחרוה פתלתלים, ואם הם ישראלים, אשר חשבו כי עמדו על הנקודה בעצמה, ואם הם לא ידעו את מקומה. וזאת דרך הצדוקין, כענן, ובנימין, ובן משיח, וישועה, וכל מין אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין, והוא נוטה להשמיל ולהימין. וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, גם במצוות ובחוקים. והם מדעת תוצאות לשון הקודש ריקים, על כן יתעו גם בדקדוקים. ואיך יסמכו במצוות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד כפי מחשבותם. בעבור שלא תמצא בתורה, מצוה אחת בכל צרכיה מבוארה. ואחת מהנה אזכיר, והיא גדולה למכיר, כי תחתיה כרת על אכילת יום הכיפורים, וחמץ בפסח שלא עשוהו טהורים, ושביתת ימים שבעה, וקרבנות וסוכה ותרועה, כי אין בתורה חוקי השנה מפורשים, ואיך נחשב החדשים. ועניי דעת מרודים שמו אותותם מפסוק והיו לאותות ולמועדים (בראשית א׳:י״ד), ולא ידעו כי היו לשון רבים, על המאורות ועל הכוכבים. והאומר כי ו״ו ולמועדים נוסף, כי לאות עם מועד נאסף, יבקש אדם שיהיה אוהבו, אולי יאמין בו. ואם מצאנו שנים ושלשה ווי״ם נוספים, מי יודיענו כי זה הו״ו מן העודפים, אחר היות ו״וי הטעם לאלפים. ואין פירוש עשה ירח למועדים (תהלים ק״ד:י״ט), כדברי אלה שמתניהם מועדים. ואילו היה כתוב: והיתה הלבנה לאות למועדים בחדשים, מי יתן לנו אות שהם מועדי י״י המקודשים, כי יש מועדים רבים בתורה ובמקרא ובכתובים. ואילו היה למועדי י״י מבואר, עוד הדבר הגדול נשאר, אם החודש עד סוב הלבנה גלגל המזלות, שהם שבעה ועשרים יום ושעות מוגבלות, ואם עד ישוב גובה גלגל היוצא, אשר מוצקו רחוק ממוצק הארץ ימצא, או עד שוב גלגל התלי כדעת חכמים, כי מהלך הגלגל הקטון הפך זה באמת ותמים. ואם נסמוך על עת התחברות המאורות, גם הנה שלש מחברות, מחברת בגלגליהם תיכונה, ומחברת כנוגה העליון באמונה, ומחברת שנוי מחזה, ולא נדע איזה יכשר הזה או זה. ואשר אמרו כי הדבר תלוי על מראה עינים נשאו, כי עינים להם ולא יראו (ירמיהו ה׳:כ״א), אולי יראונו בתורה ובתעודה המקום מצאו שם זאת האבידה. ולא דברו בפירוש חדש בחדשו (במדבר כ״ח:י״ד) נכונה, כי אין בכתוב זכר ללבנה, רק פירוש לעשות כל דבר בעתו כיום ביומו (ויקרא כ״ג:ל״ז), ושבת בשבתו (במדבר כ״ח:י׳). וידוע כי פעם יהיה בין המולד לעת השקעה שש שעות, ותראה הלבנה אך על חוקות ידועות, ופעם יהיה ביניהם שלשים שעות, ולא תראה הלבנה אפילו בגבעות, כי תהלוכות הלבנה מפאת גלגלה, גם גלגל השמש משתנות, וגם מפני ארך ורוחב המדינות. ואם שכנה על הארץ עננה, ולא תראה בראש אלול ותשרי הלבנה, הנתענה שלשה ימים בכיפורים? ועוד מי סיפר לנו כי ימי החודש עד שלשים ספורים. כי הנה יהודה הפרסי חיבר ספר, ובחשבון השמש השנה והחדשים סופר. גם לא נדע מהתורה עדות החודש, ומי העד, ואם ילך דרך רב ביום קודש, ואם נקבל עדות אב ובנו וגרים ונשים. ואילו היו כל אלה מפורשים, עוד דבר קשה, איננו כתוב בתורת משה לדעת כמה חדשי השנה, ואם היא באביב נסמכה, ההוא מחטים או שעורים, ומתי יבוקש, ואנה, והשיעורים. ואם היתה שנת בצורת בארץ ישראל ומסביב, והנה אין זרע אף כי אביב, הנקבע השנה פשוטה או מעוברת? גם אין ספירה נספרת, ואין חג שקראנוהו עצרת. וכל אלה המצוות צריכין קבלה ומסורת. והאומרים: הנה אנשי המשנה מעידים על ראיית הלבנה. והנה התשובה נכונה: אם היא עדותם בעיניהם נאמנה, יקבלו עדות צרכי השנה, כי על פי קריאת בית דין היתה נתונה, כי יסוד העיבור על אביב, ותקופה, וצרכי צבור. ולמה במצות נגע צרעת מבוארים המשפטים, שהיא מצוה לאדם אחד ולפרקים מעטים. ומצות המועדים חיוב לכל ישראל כל זמן, ולמה אין בתורה עליהם עד נאמן, רק נחפש כה וכה רמיזות, ולמה בדברי תורה תמימה כזאת. וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה בלב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומיד אבותינו שתיהן לנו מסורות. ופסח יחזקיהו (דברי הימים ב ל׳:ב׳-ג׳) יחזיק ידי אמונה, כי נעשה על ידי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחודש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה (דברי הימים ב ל׳:י״ג-כ״א), ויש ראיות רבות שקיבל מעשיו רם ונשא, כי בבית דין היה, ואין ברוחו רמייה. והדרך השלישית – דרך חושך ואפלה, והיא מחוץ לקו העגולה, והם הבודאים מלבם לכל הדברים סודות, ואמונתם כי התורות והמשפטים חידות. ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא חלקו. בלתי בדבר אחד צדקו, אשר כל דבר ומצוה קטנה או גדולה, בכף מאזני הלב תהיה שקולה, כי יש בלב דעה מחכמת יושב קדם נטועה. ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית אשר בהרגשות יתבר, אז נבקש לו סוד, כי שיקול הדעת הוא היסוד, ולא נתנה תורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו. וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמיתו, ולא נגשש קיר כעורים, ולפי צרכינו נמשך הדברים, ולמה נהפוך הנראים לנסתרים. ואם יש מקומות שהם באמת נחברים, ושניהם נאמנים ברורים, מהם כגופות ומהם מחשבות, כמלת בשר וערלת לבבות. ובעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים הם אמת כמשמעם. ואם יש איש לא יכילו זה רעיוניו, אם הוא חכם יפקח את עיניו, כי ימצא בתולדת רבים נוצרים כנחירים, והלשון והרגלים לשני דברים. והדרך הרביעית – קרובה אל הנקודה, ורדפו אחריה אגודה. וזאת דרך החכמים, בארצות יונים ואדומים, שלא יביטו אל משקל מאזנים, רק יסמכו על דרש ולקח טוב ואור עינים. ואחר שימצאו המדרשים בספרי הקדמונים, ולמה ייגעונו לכותבם שנית אלה האחרונים. ויש דרש הפך דרש, ויש לו סוד ואיננו מפורש, כדרש שהתורה קדמה באלפיים שנה קודם העולם (בראשית רבה ח׳:ב׳), וזה אמת רק על דרך היסוד הנעלם. ורבים לא יבינוהו כן, ולהיות כמשמעו לא יתכן. בעבור כי השנה מימים במספר היא מחוברת, ומדת הרגע והיום כתנועת הגלגל הנספרת, ואם אין שם גלגל אין יום, אף כי יומים, או שנה, או מספר אלפים. והשואל מה היה העולם בתחלה, הלא יתבייש, למען שיבקש, כי יש לאין יש. והמשיבים: שברא השם את העולם בעת שידע כי טוב הוא, גם זאת התשובה בנויה על אבן בהו. וכן האומרים שבראו להראות גבורתו, לאדם שהם שרש יצירתו, והנה שמו תשובתם האמולה, חלק קטן מהשאלה הגדולה. כי יש ראיות גמורות, לאשר עינים להם ולא לעורות, כי כל היישוב חצי ששית הארץ באמונה, וכולה כנקודה אל המסיבה אשר עליה נתונה, ואף כי המסיבה העליונה. ואם מדרך הישרה, אין דרש (בראשית רבה ח׳:ב׳) יום (משלי ח׳:ל׳) כדרך המקרא, כי אלו היה הטעם לאלפיים, היה כתוב: יומים. כי פירוש: יום יום (משלי ח׳:ל׳) – בכל יום ויום, וכן: איש איש (ויקרא ט״ו:ב׳), וברוך י״י יום יום (תהלים ס״ח:כ׳). גם סוף הפסוק יוכיח: משחקת לפניו בכל עת (משלי ח׳:ל׳), והנה אחריו כתוב: לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח׳:ל״ד). אם כן נשמר התורה נאמנה, עד אלפים שנה. ועוד: כי אלף שנים בעיניך כיום (תהלים צ׳:ד׳), איננו לנוכח השם, וימצאם בפירושי בספר תהלות (ראב״ע תהלים פירוש שני צ׳:ד׳) אשר יבקשם. גם יש דרש להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ויש דרש מסברא ידועה, ויש שהוא בהלכה שאיננה קבועה. גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידרוך בדרך תבונה את הנערים. כי יש עוף שאיננו רואה ביום הנגוהות, ובלילה רואה מפני שעיניו כהות. כדרש שהעולם נברא בבי״ת בעבור ברכה (בראשית רבה א׳:י׳). ואם הדבר ככה, הנה: בוקק הארץ ובולקה (ישעיהו כ״ד:א׳), ואשיתהו בתה (ישעיהו ה׳:ו׳), ובטלו הטוחנות (קהלת י״ב:ג׳), בל ידעום (תהלים קמ״ז:כ׳), משחת בלי (ישעיהו ל״ח:י״ז), בלו שלמותיכם (דברים כ״ט:ד׳), בלע י״י (איכה ב׳:ב׳), בלל י״י (בראשית י״א:ט׳), ובתקוך (יחזקאל ט״ז:מ׳), וברא אתהן (יחזקאל כ״ג:מ״ז), בין בתריו (ירמיהו ל״ד:י״ח), בזיון וקצף (אסתר א׳:י״ח) ילדו לבהלה (ישעיהו ס״ה:כ״ג), בלהות אתנך (יחזקאל כ״ו:כ״א), איש בליעל (משלי ט״ז:כ״ז), בעל פעור (דברים ד׳:ג׳) כרע בל (ישעיהו מ״ו:א׳), כהני במות (מלכים א י״ג:ל״ג), בזה לך לעגה לך (מלכים ב י״ט:כ״א). ואם הרי״ש, הנה ראשה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח), [ראש דברך אמת (תהלים קי״ט:ק״ס), ראשים על העם (שמות י״ח:כ״ה) ראשון לציון הנה הנם (ישעיהו מ״א:כ״ז), אני ראשון (ישעיהו מ״ד:ו׳), בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח (יחזקאל מ״ה:כ״א).] ואשר מעט השכל בלבו, ואף כי אשר חכמת אלהים בלבו, יוכל להוציא מדרשים, וכולם כנגד הגוף הפשוט הם כמלבושים. וקדמונינו ז״ל אמרו על ככה: אין מקרא יוצא מידי פשוטו (בבלי שבת ס״ג.). [איום ונורא הוא ממנו משפטו (חבקוק א׳:ז׳).] דרש: בראשית (בראשית א׳:א׳) – בתורה (בראשית רבה א׳:א׳), שנאמר י״י קנני ראשית דרכו (משלי ח׳:כ״ב). [נהגו לפרסם התורה כמנהג סופרי ישמעאלים, והתועלת בזה להבין מיד כאילו המלה קורא לקורא הנני הנני.] אחר: העולם נברא על לויתן, שנאמר: הוא ראשית דרכי אל (איוב מ׳:י״ט). אחר: העולם נברא בעבור הבכורים (בראשית רבה א׳:ד׳), וכן הוא אומר: ראשית בכורי אדמתך (שמות כ״ג:י״ט). אחר: העולם נברא שייראו מלפניו (בבלי שבת ל״א:), כי כן כתוב: ראשית חכמה יראת י״י (תהלים קי״א:י׳). ולמה בי״ת בתחלה [וגדולה] – להורות כי השם אחד, והנבראים שנים שהם עצם וצורה, או: שני עולמות (בראשית רבה א׳:י׳). ולמה בי״ת, ואחריו רי״ש ואחריו יו״ד ותי״ו – רמז שהבית הראשון יעמוד ארבע מאות ועשר שנים, כי הוא קודם השמים והארץ, ואחר כן ישום הבית. • וזהו: והארץ היתה תהו ובהו וחשך (בראשית א׳:ב׳) – שבא חושך לעולם כאשר נסתלקה השכינה. • ורוח אלהים (בראשית א׳:ב׳) – רוח חכמה ובינה שנחה על מפרשי התורה הנמשלת למים, [וזה טעם: מרחפת על פני המים (בראשית א׳:ב׳).] • ובסוף: יהי אור (בראשית א׳:ג׳) – על ימות המשיח, אז יבדיל השם בין המקוה לישועתו ובין אשר במחשך במעשיהם. דרש: בראשית (בראשית א׳:א׳) – שתי מלות [ושתי אותיות – והטעם: בר אש], שהכל היה מהאש, והיא היסוד. [וכאשר קרא: בא וכן כתוב: ב׳ ית, וכן שכתוב: הערותי מצפון ויאת (ישעיהו מ״א:כ״ה). ואין טענה מהאל״ף, כי אחרי המבטא נרדוף.] אחר: [בראשית – שתי מלות, ברא] שית, ושית כמו: אמין שית (דניאל ג׳:א׳), שהן שש קצוות הנמצאות לכל גוף. וחשבון ראשי מלות פסוק בראשית [פירוש: ב׳ מן בראשית, וב׳ מן ברא, וכן הכל, והנה בב״א אה״ו ה׳] כנגד כל האותיות, והמלות שבע כשבעה מלכים, או כשבעה כוכבי לכת. והאותיות שמונה ועשרים, כנגד מחנות הלבנות, וכן מספר העתים בקהלת (קהלת ג׳:א׳-ח׳). ותחלת הספר בי״ת וסופו מ״ם, כנגד השם המפורש היוצא מפי הכהן הגדול ביום הכפורים, ובסיני נתן למשה. וכן כתיב: אדני ב׳ם׳ סיני בקדש (תהלים ס״ח:י״ח). ובתחלה בראשית, ובסוף ישראל (דברים ל״ד:י״ב), כי הם עלו במחשבה בראשית העולם, [וכן כתיב: קדש ישראל לי״י ראשית תבואתה (ירמיהו ב׳:ג׳)]. וסוף דבר אין לדרש סוף. והדרך החמישית, מוסד פירושי עליה אשית, והיא הישרה בעיני, נכח פני י״י, אשר ממנו לבדו אירא, ולא אשא פנים בתורה. ואחפש היטיב דקדוק כל מלה בכל מאודי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי. ובכל מלה אשר תבקשנה, בפירוש המלה הראשונה תמצאנה, כפירוש שמים תמצאנו בפסוק הראשון (בראשית א׳:א׳), ועל זה המשפט כל הלשון. ולא אזכיר טעמי אנשי המסורת, למה זו מלאה, ולמה זו נחסרת, כי כל טעמיהם כדרש הדרש הם, כי הכותב פעם יכתוב המלה מלאה מבוארה, ופעם יחסר אות נעלם לאחוז דרך קצרה. ואחר שידרשו טעם למלאים וטעם לחסרים, יורונו איך יוכלו לכתוב הסופרים, ומשה כתב בלא ו״ו י״י ימלך (שמות ט״ו:י״ח), ומעתיק משלי כתב בו״ו תחת עבד כי ימלוך (משלי ל׳:כ״ב). ושנים רבות בין שניהם, רק לתינוקים טעמיהם טובים הם. גם בפירושים הישרים אין צורך לתיקון סופרים, [כמו: ואל אראה ברעתי (במדבר י״א:ט״ו).] ומתרגם התורה ארמית תרגם אמת, ובאר לנו כל נעלמת. ואם דלק במקומות אחרי מדרשים, ידענו כי יותר ממנו ידע השרשים. רק חפץ להוסיף טעמים אחרים, כי פשוטו יבינוהו אפילו הבערים. כמו: עירה (בראשית מ״ט:י״א), שלא תרגמו: כבן אתון, ותרגם: בני בנין, ואתנו (בראשית מ״ט:י״א) – שער האיתון (יחזקאל מ׳:ט״ו). ובעבור הדרש, דרך הפשט איננה סרה, כי שבעים פנים לתורה, רק בתורות ובמשפטים ובחוקים מצאנו שני טעמים לפסוקים, והטעם האחד כנגד המעתיקים, שהיו כולם צדיקים, נשען על אמתם בלי ספק בידים חזקים. וחלילה חלילה מהתערב עם הצדוקים, האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב והדקדוקים. רק קדמונינו אמת, ודבריהם אמת, וי״י אלהים אמת, ינחה עבדו בדרך האמת.

Tosafot Taanit 20bתוספות תענית כ׳:

בהכינתו – פירוש בכינוי שמכנין אותו בן אדם לגנאי בחניכתו פי׳ כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות (גיטין דף פח.) כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כך ודוקא לגנאי אבל לשבח מותר.