Difference between revisions of "Commentators:R. Shemuel b. Meir (Rashbam)/5"
Jump to navigation
Jump to search
EN/HEע/E
m (alhatorah.org/w/maintenance/rollbackEdits.php mass rollback) Tag: Rollback |
Linkscript (talk | contribs) (Build source title link data and rebuild or add source links within texts) |
||
| Line 8: | Line 8: | ||
<h2>Medieval Texts</h2> | <h2>Medieval Texts</h2> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBereshit24-60"> | + | <source xmlid="RashbamBereshit24-60" book="English Rashbam Bereshit" ref="24,60" mgtype="Tanakh" url="SP/Rashbam/Bereshit/24.60$$e2"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 24:60</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 24:60</h3> | ||
| − | <text xml:lang="EN"><i>'At</i> MAY YOU GROW INTO TENS OF THOUSANDS: MAY YOUR OFFSPRING SEIZE: May those children, about whom it was said at the time of the <i>'aqedah</i> <span class="source-link">(<a class="source" | + | <text xml:lang="EN"><i>'At</i> MAY YOU GROW INTO TENS OF THOUSANDS: MAY YOUR OFFSPRING SEIZE: May those children, about whom it was said at the time of the <i>'aqedah</i> <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="22,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/22.17$$e1" title="Bereshit 22:17">Gen. 22.17</a>)</span>, "May your offspring seize the gates of your enemies," descend from <i>you</i>. This is the explanation of R. Joseph ben Simon Qara.</text> |
<h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ד:ס'</h3> | <h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ד:ס'</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE"><b>את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך</b> – ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה וירש זרעך את שער אויביו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="22,17">בראשית כ"ב:י"ז</a>)</span>. זה פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא.</text> | + | <text xml:lang="HE"><b>את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך</b> – ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה וירש זרעך את שער אויביו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="22,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/22.17">בראשית כ"ב:י"ז</a>)</span>. זה פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBereshit25-32"> | + | <source xmlid="RashbamBereshit25-32" book="English Rashbam Bereshit" ref="25,32" mgtype="Tanakh" url="SP/Rashbam/Bereshit/25.32$$e2"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 25:32</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 25:32</h3> | ||
<text xml:lang="EN"><i>Hinneh</i> I GO TO DIE: "Every day I go to hunt animals in the forest where one finds bears and lions and other vicious animals and I am in danger of dying. WHAT USE IS THERE FOR ME to await a firstborn’s share after our father's death?" My father, his eminence, R. Meir, offered the above explanation. <br/>[This speech of Esau] constitutes [the text's elaboration of how] "Esau spurned the birthright" (vs. 34).</text> | <text xml:lang="EN"><i>Hinneh</i> I GO TO DIE: "Every day I go to hunt animals in the forest where one finds bears and lions and other vicious animals and I am in danger of dying. WHAT USE IS THERE FOR ME to await a firstborn’s share after our father's death?" My father, his eminence, R. Meir, offered the above explanation. <br/>[This speech of Esau] constitutes [the text's elaboration of how] "Esau spurned the birthright" (vs. 34).</text> | ||
<h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ה:ל"ב</h3> | <h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ה:ל"ב</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE"><b>הנה אנכי הולך למות</b> – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות. <br/><b>למה זה {לי}</b> – להמתין חלק <b>בכורה</b> לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"כ. {וזהו} ויבז עשו את הבכורה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="25,34">בראשית כ"ה:ל"ד</a>)</span>.</text> | + | <text xml:lang="HE"><b>הנה אנכי הולך למות</b> – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות. <br/><b>למה זה {לי}</b> – להמתין חלק <b>בכורה</b> לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"כ. {וזהו} ויבז עשו את הבכורה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="25,34" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/25.34">בראשית כ"ה:ל"ד</a>)</span>.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBereshit27-27"> | + | <source xmlid="RashbamBereshit27-27" book="English Rashbam Bereshit" ref="27,27" mgtype="Tanakh" url="SP/Rashbam/Bereshit/27.27$$e2"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 27:27</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 27:27</h3> | ||
| − | <text xml:lang="EN"><i>'Asher</i> THAT THE LORD BLESSED: [This phrase modifies the word] "field." [A field blessed by God is] a field filled with <span class="source-link">(<a class="source" | + | <text xml:lang="EN"><i>'Asher</i> THAT THE LORD BLESSED: [This phrase modifies the word] "field." [A field blessed by God is] a field filled with <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Shir HaShirim" data-ref="4,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shir HaShirim/4.14$$e1" title="Shir HaShirim 4:14">Song 4.14</a>)</span>, "Nard and saffron, fragrant reed and cinnamon." So also Eliezer ha-qalir wrote in his <i>piyyut</i>, "<i>Sadeh mevorakh keheriah berkho bemattan tal</i> – When he smelled the blessed field, he blessed him with the gift of dew."</text> |
<h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ז:כ"ז</h3> | <h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית כ"ז:כ"ז</h3> | ||
<text xml:lang="HE"><b>אשר ברכו י"י</b> – את השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון. וכן פייט רבי אלעזר הקליר שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל.</text> | <text xml:lang="HE"><b>אשר ברכו י"י</b> – את השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון. וכן פייט רבי אלעזר הקליר שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל.</text> | ||
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBereshit37-2"> | + | <source xmlid="RashbamBereshit37-2" book="English Rashbam Bereshit" ref="37,2" mgtype="Tanakh" url="SP/Rashbam/Bereshit/37.2$$e2"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 37:2</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 37:2</h3> | ||
| − | <text xml:lang="EN"><i>'Elleh</i> THESE ARE THE DESCENDANTS OF JACOB: Let those who love reason know and understand that which our Sages taught us <span class="source-link">(<a class="source | + | <text xml:lang="EN"><i>'Elleh</i> THESE ARE THE DESCENDANTS OF JACOB: Let those who love reason know and understand that which our Sages taught us <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bavli Shabbat" data-ref="63:a" data-mg-type="Shas" data-url="Shabbat/63a$$e1" title="Bavli Shabbat 63a">Shabbat 63a</a>)</span>, "A verse never departs from its plain meaning." It is still true that in essence the Torah's purpose is to teach us and relate to us teachings, rules of conduct and laws which we derive from hints [hidden] in the plain meaning of Scripture, through superfluous wording, through the thirty-two principles of R. Eliezer, the son of R. Jose the Galilean, or the thirteen principles of R. Yishmael. Due to their piety, the earliest scholars tended to devote their time to midrashic explanations, which are the essence of Torah; as a result they never became attuned to the profundities of the plain meaning of Scripture. <br/>Furthermore, the Sages said, "Keep your children away from too much <i>higgayon</i>." They also said, "Studying the Bible is but of incomplete merit, but there is nothing more meritorious than studying Talmud" <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bavli Bava Metzia" data-ref="13:a" data-mg-type="Shas" data-url="Bava Metzia/13a$$e1" title="Bavli Bava Metzia 13a">BM 13a</a>)</span>. Accordingly, they never became, entirely attuned to the plain meaning of Scriptural verses. As [Rabbi Kehana] says in Tractate Shabbat <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bavli Shabbat" data-ref="63:a" data-mg-type="Shas" data-url="Shabbat/63a$$e1" title="Bavli Shabbat 63a">63a</a>)</span>, "I was eighteen years old and I had studied the entire Talmud and I had never realized that 'A verse never departs from its plain meaning'." <br/>Similarly, Rabbi Solomon, my mother’s father, who illumined the eyes of all the diaspora, who wrote commentaries on the Torah, Prophets, and Hagiographa, set out to explain the plain meaning of Scripture. However I, Samuel, son of his son-in-law, Meir – may the memory of the righteous be a blessing – [often] disputed [his interpretations] with him to his face. He admitted to me that, if only he had had the time, he would have written new [revised] commentaries, based on the insights into the plain meaning of Scripture that are newly thought of day by day. <br/>Now let the wise consider the way earlier scholars interpreted the phrase <i>'elleh toledot ya'aqov</i> to mean, "These are the events and happenings that befell Jacob." This interpretation is folly. Of all the occurrences of the phrase <i>'elleh toledot X</i> in the Torah or the Hagiographa, some elaborate the children of X, while others elaborate X's grand-children, as I explained above in the portion <i>'Elleh toledot noah</i>. Above in the portion <i>Bereshit</i>, it is written, "When Noah had lived five hundred years, Noah begot Shem, Ham and Japheth" <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="5,32" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/5.32$$e1" title="Bereshit 5:32">Gen. 5.32</a>)</span>. The text then explains how all the world sinned while Noah "found favor" <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="6,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/6.8$$e1" title="Bereshit 6:8">Gen. 6.8</a>)</span> . The text then explains <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="6,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/6.9$$e1" title="Bereshit 6:9">Gen. 6.9</a>)</span>, "These are the <i>toledot</i> of Noah"-- i.e. "how did his grandchildren come about?" Since he had three sons and God commanded him to take them into the ark for twelve months, when they came out, "sons were born to them after the flood" <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="10,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/10.1$$e1" title="Bereshit 10:1">Gen. 10.1</a>)</span>. [The text then proceeds to explain all their descendants] until they numbered seventy descendants who became the seventy nations, as it is written <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="10,32" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/10.32$$e1" title="Bereshit 10:32">Gen. 10.32</a>)</span>, "From these the nations branched out." <br/>Similarly, the text concerning Esau explains in the first section the children that he begot when he lived in the area of his father's residence (36.1-5). Then the text explains that "he went to another land ... and settled on Mount Seir" (36.6,8). After completing that section, the text begins a new section with the words (36.9), "These are the <i>toledot</i> of Esau, the ancestor of the Edomites, on Mount Seir" – a section concerning [the descendants of] Esau's children. <br/>Just as one finds that the text relates, concerning Esau, that his children were born in the land of his father's residence, before he went to another land on account of Jacob (36.6), while his grandchildren were born on Mount Seir, so one finds similarly concerning Jacob. Above <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="35,22" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/35.22$$e1" title="Bereshit 35:22">Gen. 35.22</a>)</span> the text states, "The sons of Jacob were twelve in number." At the end of that section the text further explains that, "These are the sons who were born to him in Paddan-Aram. And Jacob came to his father, Isaac ..." <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="35,26,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/35.26$$e1" title="Bereshit 35:26-7">Gen. 35.26-7</a>)</span>. So the text has [to this point] already explained who Jacob's sons were and where they were born, as it did in the case of Esau. <br/>Now [still following the pattern of the narration of Esau's line,] the text writes, "THESE ARE THE <i>toledot</i> OF JACOB" – i.e. his seventy descendants and how they were born. And how [were they in fact born]? JOSEPH WAS SEVENTEEN YEARS OLD and his brothers were jealous of him. As a result, "Judah left his brothers" <span class="source-link">(<a class="source" data-book="English Bereshit" data-ref="38,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/38.1$$e1" title="Bereshit 38:1">Gen. 38.1</a>)</span> and begot children – Shelah, Perez and Zerah – in Chezib and Adulam. As the events unfolded, "Joseph was taken down to Egypt" (39.1) and begot Menasseh and Ephraim there. Joseph then sent for his father and household, which now totaled seventy souls. Moses, our teacher, had to record all this since he would yet chastise them, saying, "Your ancestors went down to Egypt seventy persons in all ..." (Dt. 10.22).</text> |
<h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית ל"ז:ב'</h3> | <h3 xml:lang="HE">רשב"ם בראשית ל"ז:ב'</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE"><b>אלה תולדות יעקב</b> – ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון <span class="source-link">(<a class="source | + | <text xml:lang="HE"><b>אלה תולדות יעקב</b> – ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Berakhot" data-ref="28:b" data-mg-type="Shas" data-url="Berakhot/28b" title="בבלי ברכות כ״ח:">השווה בבלי ברכות כ"ח:</a>)</span>, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Bava Metzia" data-ref="33:a" data-mg-type="Shas" data-url="Bava Metzia/33a" title="בבלי בבא מציעא ל״ג.">השווה בבלי בבא מציעא ל"ג.</a>)</span>, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטו של מקראות. וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Shabbat" data-ref="63:a" data-mg-type="Shas" data-url="Shabbat/63a">בבלי שבת ס"ג.</a>)</span>. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. <br/>{שאפי' וידבר יי אל משה לאמר לא היו יודעים לפר', ופתרו' לאמר למשה עצמו, והוא כפל בכל מקום. וראייה לדבר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, וכן וידבר ה' אל משה ואל אהרן שפתרונו לאמר למשה ולאהרן. והמפר' לאמר לישראל טועה הוא, כי מצינו כתו' וידבר אלהים אל נח לאמר, שפתרונו לאמר לנח עצמו, שהרי לנח לא צוה שיאמר אליהם דבר לאחרים.} ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. <br/><b>אלה תולדות יעקב</b> – אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב, והנה זה הבל הוא. כי כל אלה תולדות האמור בתורה {ובנביאים} ובכתובים יש מהם שמפרש{ים} בני האדם, ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח. למעלה בפרשת בראשית כת' ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="5,32" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/5.32">בראשית ה':ל"ב</a>)</span>, ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="6,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/6.8">בראשית ו':ח'</a>)</span>, ואחרי כן מפרש אלה תולדות נח <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="6,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/6.9">בראשית ו':ט'</a>)</span> בני בניו, היאך? כי שלשה בנים היו לו וציוה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חודש, ובצאתם ויולדו להם בנים אחרי המבול <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="10,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/10.1">בראשית י':א'</a>)</span> עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכתיב: מאלה נפרדו וגו' <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="10,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/10.5">בראשית י':ה'</a>)</span>. וכן בעשו, פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו, ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="36,6" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/36.6">בראשית ל"ו:ו'</a>)</span> וישב לו בהר שעיר וכל {ה}פרשה, וכת' אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="36,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/36.9">בראשית ל"ו:ט'</a>)</span>, וכל פרשה שנייה זאת בבני בניו. וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר, כן ביעקב למעלה כת' ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="35,22" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/35.22">בראשית ל"ה:כ"ב</a>)</span>, ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא {יעקב} אל יצחק אביו וגו' <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="35,26,27" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/35.26">בראשית ל"ה:כ"ו-כ"ז</a>)</span>, הרי פיר' בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו, ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו, ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה, ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם: בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="10,22" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/10.22">דברים י':כ"ב</a>)</span>.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBereshit37-13"> | + | <source xmlid="RashbamBereshit37-13" book="English Rashbam Bereshit" ref="37,13" mgtype="Tanakh" url="SP/Rashbam/Bereshit/37.13$$e2"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 37:13</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bereshit 37:13</h3> | ||
| Line 48: | Line 48: | ||
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="RashbamBB50b"> | + | <source xmlid="RashbamBB50b" book="Rashbam Bavli Bava Batra" ref="50:b" mgtype="Shas" url="SP/Rashbam/Bava Batra/50b"> |
<h3 xml:lang="EN">Rashbam Bava Batra 50b s.v. רב מרי</h3> | <h3 xml:lang="EN">Rashbam Bava Batra 50b s.v. רב מרי</h3> | ||
| Line 65: | Line 65: | ||
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="TosafotYoma18b"> | + | <source xmlid="TosafotYoma18b" book="Tosafot Bavli Yoma" ref="18:b" mgtype="Shas" url="SP/Tosafot/Yoma/18b"> |
<h3 xml:lang="EN">Tosafot Yoma 18b s.v. והאמר</h3> | <h3 xml:lang="EN">Tosafot Yoma 18b s.v. והאמר</h3> | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות יומא י"ח: ד"ה והאמר</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות יומא י"ח: ד"ה והאמר</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">והאמר רבא תבעוה להנשא כו' – לא הוה מצי לשנויי קטנות שלא הגיע זמנן לראות הוו דהא מסקינן בפ' תינוקת (נדה דף ס"ו.) דמילתא דרבא אפילו בקטנה דילמא מחמדא ונראה דהיכא דתבעוה לינשא וישבה שבעה נקיים וכל אותם שבעה בדקה שחרית וערבית וטבלה ולא נבעלה אז צריכה לבדוק בכל יום ויום דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה וכן פירש רשב"ם בפרק תינוקת (שם).</text> | + | <text xml:lang="HE">והאמר רבא תבעוה להנשא כו' – לא הוה מצי לשנויי קטנות שלא הגיע זמנן לראות הוו דהא מסקינן בפ' תינוקת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Niddah" data-ref="66:a" data-mg-type="Shas" data-url="Niddah/66a" title="בבלי נדה ס״ו.">נדה דף ס"ו.</a>)</span> דמילתא דרבא אפילו בקטנה דילמא מחמדא ונראה דהיכא דתבעוה לינשא וישבה שבעה נקיים וכל אותם שבעה בדקה שחרית וערבית וטבלה ולא נבעלה אז צריכה לבדוק בכל יום ויום דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה וכן פירש רשב"ם בפרק תינוקת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Niddah" data-ref="66:a" data-mg-type="Shas" data-url="Niddah/66a" title="בבלי נדה ס״ו.">שם</a>)</span>.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="TosafotMegillah18b"> | + | <source xmlid="TosafotMegillah18b" book="Tosafot Bavli Megillah" ref="18:b" mgtype="Shas" url="SP/Tosafot/Megillah/18b"> |
<h3 xml:lang="EN">Tosafot Megillah 18b s.v. קנקנתום</h3> | <h3 xml:lang="EN">Tosafot Megillah 18b s.v. קנקנתום</h3> | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות מגילה י"ח: ד"ה קנקנתום</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות מגילה י"ח: ד"ה קנקנתום</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">קנקנתום חרתא דאושכפי – פירש הקונטרס ארמינט"א וקשיא דא"כ יהא אסור להטיל ארמינ"ט לתוך הדיו אלא ש"מ דקנקנתום לא הוי ארמינ"ט דהכי נמי משמע התם דמפרש טעמא דקנקנתום אסור משום דכתיב (במדבר ה') וכתב ומחה גבי סוטה כתב שיכול למחות ודיו שיש בו קנקנתום אינו יכול למחות וא"כ ש"מ דקנקנתום לאו היינו ארמינ"ט שהרי בכל יום אנו מטילין ארמינ"ט לתוך הדיו שלנו ואפ"ה מחקינן ליה שפיר ונראה כדפי' רשב"ם בעירובין (דף י"ג. ושם) דקנקנתום היינו ויטריול"ו ונהי דאמרינן התם שהיא ירוקה מ"מ י"ל שמשחרת כששוחקים אותה הדק הדק.</text> | + | <text xml:lang="HE">קנקנתום חרתא דאושכפי – פירש הקונטרס ארמינט"א וקשיא דא"כ יהא אסור להטיל ארמינ"ט לתוך הדיו אלא ש"מ דקנקנתום לא הוי ארמינ"ט דהכי נמי משמע התם דמפרש טעמא דקנקנתום אסור משום דכתיב <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bemidbar" data-ref="5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bemidbar/5">במדבר ה'</a>)</span> וכתב ומחה גבי סוטה כתב שיכול למחות ודיו שיש בו קנקנתום אינו יכול למחות וא"כ ש"מ דקנקנתום לאו היינו ארמינ"ט שהרי בכל יום אנו מטילין ארמינ"ט לתוך הדיו שלנו ואפ"ה מחקינן ליה שפיר ונראה כדפי' רשב"ם בעירובין (דף י"ג. ושם) דקנקנתום היינו ויטריול"ו ונהי דאמרינן התם שהיא ירוקה מ"מ י"ל שמשחרת כששוחקים אותה הדק הדק.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="TosafotYevamot80b"> | + | <source xmlid="TosafotYevamot80b" book="Tosafot Bavli Yevamot" ref="80:b" mgtype="Shas" url="SP/Tosafot/Yevamot/80b"> |
<h3 xml:lang="EN">Tosafot Yevamot 80b s.v. עד</h3> | <h3 xml:lang="EN">Tosafot Yevamot 80b s.v. עד</h3> | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות יבמות פ': ד"ה עד</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות יבמות פ': ד"ה עד</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">עד שיהא בכולן – אף על גב דאמרן לעיל דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולין להוודע משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כל אחד כשהוא בזמנו הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרים סמוך ללידתו וא"ת הא דאמרינן (לקמן דף קי"א:) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם לרב הונא דאמר עד שיהא בכולן ואפילו אם יולדו כל הסימנים לאחר מכאן אין בכך כלום כיון שלא היה לקוי ממעי אמו ואין לומר דבאותו קטן שיש בו סימני סריס שאין עושה כיפה קאמר דלא חולצין ולא מייבמין דהא בכל דוכתא משמע דטעמא משום דחיישינן למיעוט וזה היה תימה דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם רובם מתקנין ולאו סריס נינהו ועוד דלקמן בפרק בית שמאי (דף קי"א:) משמע דבכל קטנים איירי רבי מאיר גבי יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דקאמרינן לימא מתניתין דלא כרבי מאיר כו' ואמר ר"י דהא דבעינן לעיל שיהו בו סימני סריס משנולד היינו ליחשב ודאי סריס אבל ספק סריס הוי אף על פי שאין בו סימני סריס וכן פירש רשב"ם ביוצא דופן (נדה דף מ"ז: ושם) גבי הא דאמר וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה עד רוב שנותיו פירוש עד רוב שנותיו אם לא הביא הוי גדול ודאי וסריס ודאי אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן תשעה מכ' ועד רוב שנותיו ואם הביא ב' שערות מכ' ועד קודם רוב שנותיו הוי גדול ולא סריס.</text> | + | <text xml:lang="HE">עד שיהא בכולן – אף על גב דאמרן לעיל דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולין להוודע משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כל אחד כשהוא בזמנו הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרים סמוך ללידתו וא"ת הא דאמרינן (לקמן דף קי"א:) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם לרב הונא דאמר עד שיהא בכולן ואפילו אם יולדו כל הסימנים לאחר מכאן אין בכך כלום כיון שלא היה לקוי ממעי אמו ואין לומר דבאותו קטן שיש בו סימני סריס שאין עושה כיפה קאמר דלא חולצין ולא מייבמין דהא בכל דוכתא משמע דטעמא משום דחיישינן למיעוט וזה היה תימה דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם רובם מתקנין ולאו סריס נינהו ועוד דלקמן בפרק בית שמאי (דף קי"א:) משמע דבכל קטנים איירי רבי מאיר גבי יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דקאמרינן לימא מתניתין דלא כרבי מאיר כו' ואמר ר"י דהא דבעינן לעיל שיהו בו סימני סריס משנולד היינו ליחשב ודאי סריס אבל ספק סריס הוי אף על פי שאין בו סימני סריס וכן פירש רשב"ם ביוצא דופן (<a class="source" data-book="Bavli Niddah" data-ref="47:b" data-mg-type="Shas" data-url="Niddah/47b" title="בבלי נדה מ״ז:">נדה דף מ"ז:</a> ושם) גבי הא דאמר וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה עד רוב שנותיו פירוש עד רוב שנותיו אם לא הביא הוי גדול ודאי וסריס ודאי אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן תשעה מכ' ועד רוב שנותיו ואם הביא ב' שערות מכ' ועד קודם רוב שנותיו הוי גדול ולא סריס.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="TosafotBK68a"> | + | <source xmlid="TosafotBK68a" book="Tosafot Bavli Bava Kamma" ref="68:a" mgtype="Shas" url="SP/Tosafot/Bava Kamma/68a"> |
<h3 xml:lang="EN">Tosafot Bava Kama 68a s.v. מה</h3> | <h3 xml:lang="EN">Tosafot Bava Kama 68a s.v. מה</h3> | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות בבא קמא ס"ח. ד"ה מה</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות בבא קמא ס"ח. ד"ה מה</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">מה טביחה דאהנו מעשיו – משמע דסבר ר"א דשינוי קונה דאהנו מעשיו משמע לאפוקי מרשות בעלים דומיא דאהנו מעשיו דמכירה וקשה לפי' רשב"ם דמפרש בפ"ק (בבא קמא י"א.) אהא דאמר עולא א"ר אלעזר שמין לגנב ולגזלן דהיינו לענין פחת נבילה דהוי דנגזל משום דלא קני לה גזלן בשינוי וי"ל דדוקא בשינוי שאין הגזלן עושה בידים לא קני כגון שמתה הבהמה אבל שינוי שעושה הגזלן בידים כגון טביחה מודה ר"א דקני א"נ אהנו מעשיו דטביחה היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני ליה ולא הוי כאהנו מעשיו דמכירה.</text> | + | <text xml:lang="HE">מה טביחה דאהנו מעשיו – משמע דסבר ר"א דשינוי קונה דאהנו מעשיו משמע לאפוקי מרשות בעלים דומיא דאהנו מעשיו דמכירה וקשה לפי' רשב"ם דמפרש בפ"ק <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Bava Kamma" data-ref="11:a" data-mg-type="Shas" data-url="Bava Kamma/11a" title="בבלי בבא קמא י״א.">בבא קמא י"א.</a>)</span> אהא דאמר עולא א"ר אלעזר שמין לגנב ולגזלן דהיינו לענין פחת נבילה דהוי דנגזל משום דלא קני לה גזלן בשינוי וי"ל דדוקא בשינוי שאין הגזלן עושה בידים לא קני כגון שמתה הבהמה אבל שינוי שעושה הגזלן בידים כגון טביחה מודה ר"א דקני א"נ אהנו מעשיו דטביחה היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני ליה ולא הוי כאהנו מעשיו דמכירה.</text> |
</source> | </source> | ||
| Line 102: | Line 102: | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות בבא מציעא י"ט. ד"ה וליחוש</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות בבא מציעא י"ט. ד"ה וליחוש</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו' – ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא גבי אשה חוב הוא לה ואמתני' דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך וא"ת ואמאי לא פריך אמתני' דכותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון דליכא ריעותא דנפילה י"ל יום שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי רואים בשעת קבלת הגט שהוא מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף אייתי ראיה דהא לעיל (דף י"ב:) פריך גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף (ב"ב מ"ב.) ויש לחוש שמא לאחר זמן ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה אפילו לר"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים כדפירש ר"ת ורשב"ם בגיטין (ד'.) ועוד דרגילות לגרש בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא כדי לחפות עליה וי"ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה.</text> | + | <text xml:lang="HE">וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו' – ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא גבי אשה חוב הוא לה ואמתני' דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך וא"ת ואמאי לא פריך אמתני' דכותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון דליכא ריעותא דנפילה י"ל יום שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי רואים בשעת קבלת הגט שהוא מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף אייתי ראיה דהא לעיל (דף י"ב:) פריך גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Bava Batra" data-ref="42:a" data-mg-type="Shas" data-url="Bava Batra/42a" title="בבלי בבא בתרא מ״ב.">ב"ב מ"ב.</a>)</span> ויש לחוש שמא לאחר זמן ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה אפילו לר"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים כדפירש ר"ת ורשב"ם בגיטין <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Gittin" data-ref="4:a" data-mg-type="Shas" data-url="Gittin/4a" title="בבלי גיטין ד׳.">ד'.</a>)</span> ועוד דרגילות לגרש בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא כדי לחפות עליה וי"ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה.</text> |
</source> | </source> | ||
| − | <source xmlid="TosafotBB27a"> | + | <source xmlid="TosafotBB27a" book="Tosafot Bavli Bava Batra" ref="27:a" mgtype="Shas" url="SP/Tosafot/Bava Batra/27a"> |
<h3 xml:lang="EN">Tosafot Bava Batra 27a s.v. ולכתוב</h3> | <h3 xml:lang="EN">Tosafot Bava Batra 27a s.v. ולכתוב</h3> | ||
<text xml:lang="EN"></text> | <text xml:lang="EN"></text> | ||
<h3 xml:lang="HE">תוספות בבא בתרא כ"ז. ד"ה ולכתוב</h3> | <h3 xml:lang="HE">תוספות בבא בתרא כ"ז. ד"ה ולכתוב</h3> | ||
| − | <text xml:lang="HE">ולכתוב עליה פרוזבול – אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אף על פי שיכול לכלותו כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי' רשב"ם בהשולח (גיטין דף ל"ז. ד"ה אלא) משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צ"א:) דע"י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל':) גבי המלוה מעות את הכהן כו' הניח מלא מחט גובה מלא קורדום [ועי' תוס' גיטין ל"ז. ד"ה אלא ותוספות קדושין כ"ו: ד"ה ולכתוב].</text> | + | <text xml:lang="HE">ולכתוב עליה פרוזבול – אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אף על פי שיכול לכלותו כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי' רשב"ם בהשולח (<a class="source" data-book="Bavli Gittin" data-ref="37:a" data-mg-type="Shas" data-url="Gittin/37a" title="בבלי גיטין ל״ז.">גיטין דף ל"ז.</a> ד"ה אלא) משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Ketubot" data-ref="91:b" data-mg-type="Shas" data-url="Ketubot/91b" title="בבלי כתובות צ״א:">כתובות דף צ"א:</a>)</span> דע"י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Gittin" data-ref="30:b" data-mg-type="Shas" data-url="Gittin/30b" title="בבלי גיטין ל׳:">גיטין דף ל':</a>)</span> גבי המלוה מעות את הכהן כו' הניח מלא מחט גובה מלא קורדום [ועי' תוס' גיטין ל"ז. ד"ה אלא ותוספות קדושין כ"ו: ד"ה ולכתוב].</text> |
</source> | </source> | ||
Version as of 18:08, 13 January 2020
R. Shemuel b. Meir (Rashbam)
Sources
Medieval Texts
Rashbam Bereshit 24:60רשב"ם בראשית כ"ד:ס'
| 'At MAY YOU GROW INTO TENS OF THOUSANDS: MAY YOUR OFFSPRING SEIZE: May those children, about whom it was said at the time of the 'aqedah (Gen. 22.17), "May your offspring seize the gates of your enemies," descend from you. This is the explanation of R. Joseph ben Simon Qara. | את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך – ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה וירש זרעך את שער אויביו (בראשית כ"ב:י"ז). זה פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא. |
Rashbam Bereshit 25:32רשב"ם בראשית כ"ה:ל"ב
| Hinneh I GO TO DIE: "Every day I go to hunt animals in the forest where one finds bears and lions and other vicious animals and I am in danger of dying. WHAT USE IS THERE FOR ME to await a firstborn’s share after our father's death?" My father, his eminence, R. Meir, offered the above explanation. [This speech of Esau] constitutes [the text's elaboration of how] "Esau spurned the birthright" (vs. 34). | הנה אנכי הולך למות – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות. למה זה {לי} – להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"כ. {וזהו} ויבז עשו את הבכורה (בראשית כ"ה:ל"ד). |
Rashbam Bereshit 27:27רשב"ם בראשית כ"ז:כ"ז
| 'Asher THAT THE LORD BLESSED: [This phrase modifies the word] "field." [A field blessed by God is] a field filled with (Song 4.14), "Nard and saffron, fragrant reed and cinnamon." So also Eliezer ha-qalir wrote in his piyyut, "Sadeh mevorakh keheriah berkho bemattan tal – When he smelled the blessed field, he blessed him with the gift of dew." | אשר ברכו י"י – את השדה שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון. וכן פייט רבי אלעזר הקליר שדה מבורך כהריח ברכו במתן טל. |
Rashbam Bereshit 37:2רשב"ם בראשית ל"ז:ב'
| 'Elleh THESE ARE THE DESCENDANTS OF JACOB: Let those who love reason know and understand that which our Sages taught us (Shabbat 63a), "A verse never departs from its plain meaning." It is still true that in essence the Torah's purpose is to teach us and relate to us teachings, rules of conduct and laws which we derive from hints [hidden] in the plain meaning of Scripture, through superfluous wording, through the thirty-two principles of R. Eliezer, the son of R. Jose the Galilean, or the thirteen principles of R. Yishmael. Due to their piety, the earliest scholars tended to devote their time to midrashic explanations, which are the essence of Torah; as a result they never became attuned to the profundities of the plain meaning of Scripture. Furthermore, the Sages said, "Keep your children away from too much higgayon." They also said, "Studying the Bible is but of incomplete merit, but there is nothing more meritorious than studying Talmud" (BM 13a). Accordingly, they never became, entirely attuned to the plain meaning of Scriptural verses. As [Rabbi Kehana] says in Tractate Shabbat (63a), "I was eighteen years old and I had studied the entire Talmud and I had never realized that 'A verse never departs from its plain meaning'." Similarly, Rabbi Solomon, my mother’s father, who illumined the eyes of all the diaspora, who wrote commentaries on the Torah, Prophets, and Hagiographa, set out to explain the plain meaning of Scripture. However I, Samuel, son of his son-in-law, Meir – may the memory of the righteous be a blessing – [often] disputed [his interpretations] with him to his face. He admitted to me that, if only he had had the time, he would have written new [revised] commentaries, based on the insights into the plain meaning of Scripture that are newly thought of day by day. Now let the wise consider the way earlier scholars interpreted the phrase 'elleh toledot ya'aqov to mean, "These are the events and happenings that befell Jacob." This interpretation is folly. Of all the occurrences of the phrase 'elleh toledot X in the Torah or the Hagiographa, some elaborate the children of X, while others elaborate X's grand-children, as I explained above in the portion 'Elleh toledot noah. Above in the portion Bereshit, it is written, "When Noah had lived five hundred years, Noah begot Shem, Ham and Japheth" (Gen. 5.32). The text then explains how all the world sinned while Noah "found favor" (Gen. 6.8) . The text then explains (Gen. 6.9), "These are the toledot of Noah"-- i.e. "how did his grandchildren come about?" Since he had three sons and God commanded him to take them into the ark for twelve months, when they came out, "sons were born to them after the flood" (Gen. 10.1). [The text then proceeds to explain all their descendants] until they numbered seventy descendants who became the seventy nations, as it is written (Gen. 10.32), "From these the nations branched out." Similarly, the text concerning Esau explains in the first section the children that he begot when he lived in the area of his father's residence (36.1-5). Then the text explains that "he went to another land ... and settled on Mount Seir" (36.6,8). After completing that section, the text begins a new section with the words (36.9), "These are the toledot of Esau, the ancestor of the Edomites, on Mount Seir" – a section concerning [the descendants of] Esau's children. Just as one finds that the text relates, concerning Esau, that his children were born in the land of his father's residence, before he went to another land on account of Jacob (36.6), while his grandchildren were born on Mount Seir, so one finds similarly concerning Jacob. Above (Gen. 35.22) the text states, "The sons of Jacob were twelve in number." At the end of that section the text further explains that, "These are the sons who were born to him in Paddan-Aram. And Jacob came to his father, Isaac ..." (Gen. 35.26-7). So the text has [to this point] already explained who Jacob's sons were and where they were born, as it did in the case of Esau. Now [still following the pattern of the narration of Esau's line,] the text writes, "THESE ARE THE toledot OF JACOB" – i.e. his seventy descendants and how they were born. And how [were they in fact born]? JOSEPH WAS SEVENTEEN YEARS OLD and his brothers were jealous of him. As a result, "Judah left his brothers" (Gen. 38.1) and begot children – Shelah, Perez and Zerah – in Chezib and Adulam. As the events unfolded, "Joseph was taken down to Egypt" (39.1) and begot Menasseh and Ephraim there. Joseph then sent for his father and household, which now totaled seventy souls. Moses, our teacher, had to record all this since he would yet chastise them, saying, "Your ancestors went down to Egypt seventy persons in all ..." (Dt. 10.22). | אלה תולדות יעקב – ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון (השווה בבלי ברכות כ"ח:), וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו (השווה בבלי בבא מציעא ל"ג.), ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטו של מקראות. וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (בבלי שבת ס"ג.). וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. {שאפי' וידבר יי אל משה לאמר לא היו יודעים לפר', ופתרו' לאמר למשה עצמו, והוא כפל בכל מקום. וראייה לדבר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, וכן וידבר ה' אל משה ואל אהרן שפתרונו לאמר למשה ולאהרן. והמפר' לאמר לישראל טועה הוא, כי מצינו כתו' וידבר אלהים אל נח לאמר, שפתרונו לאמר לנח עצמו, שהרי לנח לא צוה שיאמר אליהם דבר לאחרים.} ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. אלה תולדות יעקב – אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב, והנה זה הבל הוא. כי כל אלה תולדות האמור בתורה {ובנביאים} ובכתובים יש מהם שמפרש{ים} בני האדם, ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח. למעלה בפרשת בראשית כת' ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת (בראשית ה':ל"ב), ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן (בראשית ו':ח'), ואחרי כן מפרש אלה תולדות נח (בראשית ו':ט') בני בניו, היאך? כי שלשה בנים היו לו וציוה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חודש, ובצאתם ויולדו להם בנים אחרי המבול (בראשית י':א') עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכתיב: מאלה נפרדו וגו' (בראשית י':ה'). וכן בעשו, פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו, ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' (בראשית ל"ו:ו') וישב לו בהר שעיר וכל {ה}פרשה, וכת' אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר (בראשית ל"ו:ט'), וכל פרשה שנייה זאת בבני בניו. וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר, כן ביעקב למעלה כת' ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' (בראשית ל"ה:כ"ב), ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא {יעקב} אל יצחק אביו וגו' (בראשית ל"ה:כ"ו-כ"ז), הרי פיר' בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו, ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו, ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה, ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם: בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דברים י':כ"ב). |
Rashbam Bereshit 37:13רשב"ם בראשית ל"ז:י"ג
| Halo' YOUR BROTHERS ARE PASTURING AT SHECHEM: A dangerous place for them, since they killed the townspeople there (34.25). I heard this interpretation from our friend, R. Joseph Qara, and it delighted me. | הלא אחיך רועים בשכם – במקום סכנה שהרגו אנשי המקום. זה שמעתי מר' יוסף קרא חבירנו והנאה לי. |
Rashbam Bava Batra 50b s.v. רב מרירשב"ם בבא בתרא נ': ד"ה רב מרי
| רב מרי אמר כו' – כבר פירשנו בלא יחפור. |
Ibn Ezra Iggeret HaShabbatאבן עזרא איגרת השבת
ויען ויאמר לי ציר השבת, הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך ספרים פירושי התורה, ושם כתוב לחלל ליל השבת, ואתה תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת, ולא תשא פני איש. ואיקץ ותפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה מאד, ואקום וחמתי בערה בי ואלבש בגדי וארחץ כפי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה, והנה שם כתוב שם בפירוש: "ויהי ערב ויהי בקר" והוא כי כאשר היה בקר יום שני אז עלה יום אחד שלם כי הלילה הולך אחר היום. |
Tosafot Yoma 18b s.v. והאמרתוספות יומא י"ח: ד"ה והאמר
| והאמר רבא תבעוה להנשא כו' – לא הוה מצי לשנויי קטנות שלא הגיע זמנן לראות הוו דהא מסקינן בפ' תינוקת (נדה דף ס"ו.) דמילתא דרבא אפילו בקטנה דילמא מחמדא ונראה דהיכא דתבעוה לינשא וישבה שבעה נקיים וכל אותם שבעה בדקה שחרית וערבית וטבלה ולא נבעלה אז צריכה לבדוק בכל יום ויום דלעולם משתבעוה לינשא איכא לספוקי דילמא חזיא מחמת חימוד עד שתיבעל הלכך בעינן שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה וכן פירש רשב"ם בפרק תינוקת (שם). |
Tosafot Megillah 18b s.v. קנקנתוםתוספות מגילה י"ח: ד"ה קנקנתום
| קנקנתום חרתא דאושכפי – פירש הקונטרס ארמינט"א וקשיא דא"כ יהא אסור להטיל ארמינ"ט לתוך הדיו אלא ש"מ דקנקנתום לא הוי ארמינ"ט דהכי נמי משמע התם דמפרש טעמא דקנקנתום אסור משום דכתיב (במדבר ה') וכתב ומחה גבי סוטה כתב שיכול למחות ודיו שיש בו קנקנתום אינו יכול למחות וא"כ ש"מ דקנקנתום לאו היינו ארמינ"ט שהרי בכל יום אנו מטילין ארמינ"ט לתוך הדיו שלנו ואפ"ה מחקינן ליה שפיר ונראה כדפי' רשב"ם בעירובין (דף י"ג. ושם) דקנקנתום היינו ויטריול"ו ונהי דאמרינן התם שהיא ירוקה מ"מ י"ל שמשחרת כששוחקים אותה הדק הדק. |
Tosafot Yevamot 80b s.v. עדתוספות יבמות פ': ד"ה עד
| עד שיהא בכולן – אף על גב דאמרן לעיל דבעינן שיהא לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולין להוודע משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כל אחד כשהוא בזמנו הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרים סמוך ללידתו וא"ת הא דאמרינן (לקמן דף קי"א:) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם לרב הונא דאמר עד שיהא בכולן ואפילו אם יולדו כל הסימנים לאחר מכאן אין בכך כלום כיון שלא היה לקוי ממעי אמו ואין לומר דבאותו קטן שיש בו סימני סריס שאין עושה כיפה קאמר דלא חולצין ולא מייבמין דהא בכל דוכתא משמע דטעמא משום דחיישינן למיעוט וזה היה תימה דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם רובם מתקנין ולאו סריס נינהו ועוד דלקמן בפרק בית שמאי (דף קי"א:) משמע דבכל קטנים איירי רבי מאיר גבי יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דקאמרינן לימא מתניתין דלא כרבי מאיר כו' ואמר ר"י דהא דבעינן לעיל שיהו בו סימני סריס משנולד היינו ליחשב ודאי סריס אבל ספק סריס הוי אף על פי שאין בו סימני סריס וכן פירש רשב"ם ביוצא דופן (נדה דף מ"ז: ושם) גבי הא דאמר וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה עד רוב שנותיו פירוש עד רוב שנותיו אם לא הביא הוי גדול ודאי וסריס ודאי אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן תשעה מכ' ועד רוב שנותיו ואם הביא ב' שערות מכ' ועד קודם רוב שנותיו הוי גדול ולא סריס. |
Tosafot Bava Kama 68a s.v. מהתוספות בבא קמא ס"ח. ד"ה מה
| מה טביחה דאהנו מעשיו – משמע דסבר ר"א דשינוי קונה דאהנו מעשיו משמע לאפוקי מרשות בעלים דומיא דאהנו מעשיו דמכירה וקשה לפי' רשב"ם דמפרש בפ"ק (בבא קמא י"א.) אהא דאמר עולא א"ר אלעזר שמין לגנב ולגזלן דהיינו לענין פחת נבילה דהוי דנגזל משום דלא קני לה גזלן בשינוי וי"ל דדוקא בשינוי שאין הגזלן עושה בידים לא קני כגון שמתה הבהמה אבל שינוי שעושה הגזלן בידים כגון טביחה מודה ר"א דקני א"נ אהנו מעשיו דטביחה היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני ליה ולא הוי כאהנו מעשיו דמכירה. |
Tosafot Bava Metziah 19a s.v. וליחושתוספות בבא מציעא י"ט. ד"ה וליחוש
| וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו' – ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא גבי אשה חוב הוא לה ואמתני' דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך וא"ת ואמאי לא פריך אמתני' דכותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון דליכא ריעותא דנפילה י"ל יום שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי רואים בשעת קבלת הגט שהוא מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף אייתי ראיה דהא לעיל (דף י"ב:) פריך גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף (ב"ב מ"ב.) ויש לחוש שמא לאחר זמן ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה אפילו לר"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים כדפירש ר"ת ורשב"ם בגיטין (ד'.) ועוד דרגילות לגרש בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא כדי לחפות עליה וי"ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה. |
Tosafot Bava Batra 27a s.v. ולכתובתוספות בבא בתרא כ"ז. ד"ה ולכתוב
| ולכתוב עליה פרוזבול – אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אף על פי שיכול לכלותו כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי' רשב"ם בהשולח (גיטין דף ל"ז. ד"ה אלא) משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צ"א:) דע"י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל':) גבי המלוה מעות את הכהן כו' הניח מלא מחט גובה מלא קורדום [ועי' תוס' גיטין ל"ז. ד"ה אלא ותוספות קדושין כ"ו: ד"ה ולכתוב]. |
