Comparison Table – Bemidbar 30:3

ריב"ש במדבר ל':ג' (כ"י מינכן 52)	תוספות מהר"ם המובאים במרדכי שבועות תשנ"ט
	ורבינו יוסף בכור שור פי' בפי' חומש וז"ל:
ג' חרטות הם: אחד – נולד דבר שלא היה בעולם בשעת הנדר, ואף לא מסיק איניש אדעתיה שיבא, לפי שאין דבר זה רגיל ומצוי. וכיון שאינו מצוי, אנן סהדי דאפילו הזכירו לו בשעת הנדר היה עושהו, לפי שהיה סבור שלא יבוא דבר זה לעולם. ולפיכך אין פותחין בנולד, דאפילו אמר: אילו הייתי יודע שיבא לא הייתי נודר, אין בכך כלום, דאנן סהדי דמתוך שסבור היה שלא יבא, גמר בלבו הנדר ונדר.	שלש חרטות הן אחד שנולד דבר שלא היה בעולם ואף לא מסיק אדעתיה דאיניש שיבא לפי שאין דבר זה מצוי ורגיל וכיון דאינו מצוי אנן סהדי דאפילו הזכירו לו בשעת הנדר היה עושהו לפי שהיה סבור שלא יבא דבר זה לעולם ולפיכך אין פותחין בנולד זה דאפילו אמר אלו הייתי יודע לא הייתי נודר אין בכך כלום דאנן סהדי דמתוך שסבור שלא יבא גמר בלבו (*הנדר) [*בנדר] ונדר.
ויש חרטה שהדבר היה בעולם בשעת הנדר, אבל הוא לא היה יודע שהוא בעולם, וכשידע, אמר: אילו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר. מתירין לו, שלא היה אדם בשעת הנדר, ואדעתא דהכי לא נדר. אבל הוא ישמור עצמו שיאמר אמת, שאם היה יודע שהוא כן, לא היה נודר. שאם ישקר ויתיר, אין ההיתר היתר ועובר בלא יחל. ולכך היו אומרים לו: כדו תהית – בבירור הוא שאתה תוהא על הנדר. תוהא – לשון מתחרט, כמו תוהא על הראשונות.	ויש חרטה שהדבר היה בא בעולם בשעת הנדר אבל לא היה יודע שהיה בעולם וכשידע אמר אלו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר ומתירים לו שלא היה יודע בשעת הנדר ואדעתא דהכי לא נדר אבל הוא ישמור עצמו שיאמר אמת שאם היה יודע שכן הוא לא היה נודר שאם ישקר ומתיר לו אין ההיתר היתר ועובר על בל יחל ולכך היו אומרין לו חכמים כדו תהית כלומר שברור הוא שאתה תוהא על הנדר תוהה מתחרט כמו תוהה על הראשונות.
והשלישית – דבר שאינו בעולם אבל רגיל לבא בעולם, ויכול לאסוקי אדעתיה שיבא, כי רגילות הוא לבא. ובההיא פליגי אמוראי: איכא למ"ד אין פותחין בחרטה – בזאת החרטה דחשיב ליה נולד כיון דאינה בעולם, ואיכא למ"ד פותחין ומתירין בזאת החרטה – דכיון דהוה ליה לאסוקי אדעתיה כמאן דאיתיה בעולם דמי ולא הוי נולד.	והשלישי דבר שאינו בעולם אבל רגיל לבא בעולם ויכול לאסוקי אדעתיה כי רגילות הוא לבא ובההיא פליגי אמוראי איכא מ"ד אין פותחין בחרטה כזאת החרטה דחשיב ליה נולד כיון דאינו בעולם ואיכא למ"ד דפותחין בחרטה (*ומתירים בזאת החרטה) [*ואין מתירין בחרטה] דכיון דה"ל לאסוקי אדעתיה כמאן דאיתיה בעולם דמי ולא הוי נולד.
וראיתי גדולים שאומ' דאין צריך לומר אלא מתחרט אתה והוא אומר כן ומתירין. משום דאמ' דההוא דאתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה לבך עליך ושרייה, קסבר פותחין בחרטה ואומ' שלא אמר לו יותר.	ראיתי גדולים שאומרים שאין צ"ל אלא מתחרט אתה והוא אומר כן ומתירין לו משום דאמרינן ההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עלך [א"ל לא ושרייה] קסבר פותחין בחרטה ואומרים שלא אמר לו יותר.
ולא נהיר, אלא נראה לי דלאחר שמצא פתח החרטה אמר לו לבך עלך, כלומר: עדיין אתה עומד במה שהיה בלבך בשעת הנדר, כלומר: הזהר שלא תשקר. וא"ל לא ושריה. ודייק תלמודא מן הלשון דמשמע נהפך לבך לאחר שעת הנדר, שאירע הדבר אחר הנדר, אלמא שהיה לו לאסוקי אדעתיה. ומשום הכי דייק קסבר פותחין בחרטה, תדע דאמרינן א"ר יודא אמ' רב אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. נדרי הבאי, נדרי זירוזין, נדרי שגגות, נדרי אונסין דהתירו חכמים.	(*ולי נראה) [*ול"נ אלא נ"ל] שלאחר שמצא פתח החרטה א"ל לבך עלך כלומר עדיין אתה עומד כמו שהיה בלבך בשעת הנדר כלומר הזהר שלא תשקר וא"ל לא ושרייה ודייק תלמודא מן הלשון דמשמע נהפך לבך לאחר שעת הנדר [ממה] שאירע הדבר אחר הנדר (אלמא) שהיה לו לאסוקי אדעתיה ומשום הכי דייק קסבר פותחין בחרטה תדע דא"ר יהודה א"ר אסי אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים הללו נדרי הבאי נדרי זירוזין נדרי שגגות נדרי אונסין שהתירו חכמים.
ואמרינן קסבר אין פותחין בחרטה. ואמרינן ההוא דאתא לקמיה דרב אסי ואמר ליה הרי תהית, וא"ל אין ושריה. ואי אמרת לא אמרינן ליה יותר והוא הוא אמר אין פותחין בחרטה, אלא ודאי מצא חרטה בדבר שהיה בשעת הנדר.	ואומר קסבר אין פותחין בחרטה ואמרי' ההוא דאתא לקמיה דרב אסי א"ל כדו תהית א"ל אין ושרייה. ואי אמרת לא א"ל יותר והא אמרת אין פותחין בחרטה אלא ודאי מצא חרטה בדבר שהיה כבר בשעת הנדר.
	ובהא מודה רב אסי דפותחין דהוה כמו ד' נדרים שהפתח שלהם כבר בעולם דמצי א"ל כלום נתכוונת אלא לזרז בנדרי זרוזין ובנדרי הבאי כלום נתכוונת אלא לגוזמא בעלמא וכן כולם.
וא"ל תוהא אתה על הנדר על ידי דבר זה, וא"ל אין.	וא"ל תוהה אתה על הנדר ע"י דבר זה ואומר ליה אין.
ולכך ודאי תרוייהו מצרכי דבר חרטה, אלא על חרטה שאינה בעולם בשעת הנדר שייך לומר כדו תהית, כמו תוהא אתה על הראשונות.	ותרוייהו מצרכי דבר חרטה אלא על חרטה שאינו בעולם בשעת הנדר שייך לומר לבך עלך וכל חרטה שהיא בעולם שייך לומר כדו תהית כלומר תוהה אתה על הראשונות.
ואמרינן נמי אמר רבא אמר רב נחמן הלכה פותחין בחרטה והדר אמרה משבח ליה רבא לרב נחמן ברב ספרא דאדם גדול הוא. א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי. אתא לקמיה, הוה ליה נדרי למשרי, א"ל אדעת' דהכי מי נדרת, א"ל אין, עד דאיקפד רב נחמן, אלמא דמאן דאית ליה פותחין בחרטה מחזר למצוא את החרטה,	ואמרינן נמי אר"נ הלכה פותחין בחרטה והדר אמר משתבח ליה רבא לר"נ בדרב סחורה דאדם גדול הוא א"ל לכשיבא לידך הביאהו לי אתא לקמיה הוה ליה נדרא למישרי א"ל אדעתא דהכי מי נדרת א"ל אין כו' עד דאיקפד ר"נ אלמא מאן דאית ליה פותחין בחרטה מחזר למצוא את החרטה.
ואחר שרא לנפשיה, מדאיקפד רב נחמן. ור' ישמעאל בר יוסי מדמחייה קצרה באוכלא דקצרי, דשכיחי אפקורי דמצערי רבנן, דהוה ליה לאסוקי אדעתיה. ואף על גב דא"ר ישמעאל משום אביו, אילו פייסוך בני אדם דמשמע דאין פותחין בחרטה, איהו כהילכתא סבירא ליה, ופתח במה דמחייה קצרה. וההיא דעלתא לרגלא דשרא ר' יוסי כיון דהות אמרה קודם הנדר דתעלה לא חרטה היא דזה הוה בשעת הנדר.
ומשום הכי הארכתי בדברים שראיתי רוב בני אדם נכשלים בדבר זה.	ומשום הכי הארכתי בדברים שראיתי הרבה בני אדם נכשלין עכ"ל.
והילכתא דפותחין דהוה ליה לאסוקי אדעתא. ואין פותחין לאדם לא בכבוד אביו ולא בכבוד אמו, וכ"ש בכבוד שמים, כגון יש בוטה כמדקרות חרב, וכגון כל הנודר נקרא רשע, דכתיב: כי תחדל לנדור, וכתיב: שם רשעים חדלו רוגז. ויליף 'חדל' 'חדל'. ותנן האומר הרי עלי כנדרי כשרים אין בכך כלום דאין דרך כשרים לנדור. כנדרי רשעים כי דרכם דרשעים להיות קלים בנדרים. ולפי שבושת לאדם לומר אפילו הכי נדרו, משקר ואתי לידי תקלה, ולכך אין פותחין בדברים הללו. ונדרים חלים אפילו על דבר מצוה, כגון קונם סוכה עלי ותפילין או ציצית, וזה חומר בנדרים מבשבועות. אבל אם אמר נדר שיאכל נבלה או ילבש שעטנז אינו נדר, דכתיב: לאסור איסר, שאוסר על עצמו דבר המותר לו ולא שיתיר דבר האסור.	ואף על פי ששיטת התוס' וסוגיא דעלמא להתיר נדרים בלא פתח אלא בחרטה בעלמא לומר כדו תהית ותו לא גם ראיתי רבותי נוהגין כן ונהגתי אחריהן עד עתה חוזרני כדברי רבינו יוסף שלא להתיר שום נדר בלא פתח וחרטה והרבה גמגומין מתיישבין לפי דבריו והמחמיר תע"ב. הועתק מפרישת רבינו מאיר מפרק הדר