פירוש רשב"ם בראשית א' – כ"י מינכן 5

כ"י מינכן 5	מהדורת רוזין
(א-ב) בראשית ברא אלהים – יבינו המשכילים כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים, וזהו האמור במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מייתור המקראות או משינוי הלשון שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד המינו עיקר הדרשא, כמו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ודרשו חכמים באברהם מאריכות הלשון שלא היה צריך לכתוב כדבריהם. עתה אפרש פירושי הראשונים בפסוק זה להודיע לבני אדם למה לא ראיתי לפרש כמותם. יש מפרשים בראשונה ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אי איפשר לומר כן שהרי המים קדמו כדכת' ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועוד שאין כתוב כאן בראשונה אלא בראשית, דבוק הוא כמו ותהי ראשית ממלכתו בבל. והמפרש כמו תחלת דבר י"י בהושע, כלומ' בתחילת ברא אלהים את השמי', כלומ' בטרם ברא שמים וארץ, הארץ היתה תוהו ובהו, וא'ע'פ' כן תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, נמצא שהמים נבראו תחילה, גם זה הבל, שכן לא היה לכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו, שמאחר שעדיין לא נבראת לא היה לו לקרותה ארץ קודם יצירת המים מאחר שהמים קדמו. אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר, כדכת' שם חם ויפת, וכת' וחם הוא אבי כנען, אלא מפני שכת' לפניו ארור כנען, ואילו לא פורש תחילה מי כנען לא היינו יודעין למה קיללו נח. וישכב את בלהה פלגש אביו, וישמע ישר', למה נכתב כאן וישמע ישר', והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן? אלא לפי שבשעת פטירתו אמר פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה, לפיכך הקדים וישמע ישר', שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו, וכן בכמה מקומות. גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימן משה רבינו לפרש לך מה שאמ' הק'ב'ה' בשעת מתן תורה זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וזהו שכת' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמ' הק'ב'ה' במתן תורה לכך אמ' להם משה לישר', להודיעם כי דברי הק'ב'ה' אמת, וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן אלא בראשית ברא אלהים וג', כלומ' בתחילת בריאת שמים וארץ, כלומר בעת שנבראו כבר שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז והארץ היתה – הבנויה כבר היתה תהו ובהו – שלא היתה בם שום דבר, כדכת' בירמיה ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ועל השמים ואין אורם, ראיתי אין אדם מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, וזהו תוהו ובהו, חורבו מאין יושב, וחשך על פני תהום – זהו ואל השמים ואין אורם. ורוח – מנשבת, על פני המים – והוצרך הרוח למה שכת' לפנינו ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום וגו', כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.	(א-ב) בראשית ברא אלהים – יבינו המשכילים כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים. וזהו האמור במס' שבת הוינא בר תמני סרי שנין ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מיתור המקראות או משינוי הלשון שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרשו חכמים באברהם מאריכות הלשון שלא היה צריך לכתוב בהבראם. עתה אפרש פירושי הראשונים בפס' זה להודיע לבני אדם למה לא ראיתי לפרש כמותם. יש מפרשים בראשונה ברא אלהים את השמים ואת הארץ. אי אפשר לומר כן שהרי המים קדמו כדכ' ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ועוד שאין כתוב כאן בראשונה. אלא בראשית דבוק הוא כמו ותהי ראשית ממלכתו בבל. והמפרש כמו תחלת דבר י"י בהושע, כלו' בתחלת ברא אלהים את השמים, כלו' בטרם ברא שמים וארץ, הארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, נמצא שהמים נבראו תחלה, גם זה הבל, שכן לא היה לכתוב והארץ היתה תוהו ובהו, שמאחר שעדיין לא נבראת לא היה לו לקרותה ארץ קודם יצירת המים מאחר שהמים קדמו. אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר. כדכת' שם חם ויפת וכת' וחם הוא אבי כנען, אלא מפני שכת' לפניו ארור כנען ואילו לא פורש תחילה מי כנען לא היינו יודעין למה קללו נח. וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל. למה נכתב כאן וישמע ישראל? והלא לא נכתב כאן שדיבר יעקב מאומה על ראובן? אלא לפי שבשעת פטירתו אמר פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה, לפיכך הקדים וישמע ישראל, שלא תתמה בראותך שהוכיחו על כך בסוף ימיו. וכן בכמה מקומות. גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הק' בשעת מתן תורה זכור את יום השבת לקדשו [וגו'] כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וזהו שכת' ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אותו ששי שהוא גמר ששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקדוש ברוך הוא אמת, וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן, אלא בראשית ברא אלהים וגו' כלו' בתחילת בריאת שמים וארץ כלו' בעת שנבראו כבר [ה]שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז והארץ היתה – הבנויה כבר היתה תוהו ובהו – שלא היה בם שום דבר, כדכת' בירמיה ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ראיתי ואין אדם, מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. וזהו תהו ובהו, חורבו מאין יושב. וחשך על פני תהום – זהו ואל השמים ואין אורם. ורוח – מנשבת, על פני המים – והוצרך הרוח למה שכת' לפנינו ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד גו', כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה ע"י ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.
(ג) ויאמר אלהים יהי אור – לתקן האמור וחשך על פני תהום.	(ג) ויאמר אלהים יהי אור – לתקן האמור וחשך על פני תהום.
(ד) וירא אלהים את האור – נסתכל במראה כי יפה הוא, וכן ותרא אותו כי טוב הוא, נסתכלה במשה שנולד לששה חדשים, כמו שמואל לתקופת הימים, וראתהו כי טוב ויפה הוא שנגמרו סימניו וצפורניו ושערו ותצפנהו שלשה ירחים, כלומ' עד סוף תשעה חדשים שהרי ראתהו וידעה שהוא טוב ויפה בסימנים שאינו נפל. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך – ששתים עשרה שעות היה ביום ואחר כך הלילה שתים עשרה, האור תחילה ואחר כך החשך, שהרי תחילת בריאת העולם היה במאמר יהי אור, וכל חשך שמקודם לכך דכתיב וחשך על פני תהום לא זהו לילה.	(ד) וירא אלהים את האור – נסתכל במראהו כי יפה הוא. וכן ותרא אותו כי טוב הוא, נסתכלה במשה שנולד לששה חדשים כמו שמואל לתקופת הימים וראתהו כי טוב ויפה הוא שנגמרו סימניו וצפרניו ושערו, ותצפנהו שלשה ירחים, כלו' עד סוף ט' חדשים שהרי ראתהו וידעה שהוא טוב ויפה בסימנים, שאינו נפל. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך – שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב. האור תחלה ואח"כ החשך. שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר יהי אור. וכל חשך שמקודם לכך דכת' וחשך על פני תהום לא זהו לילה.
(ה) ויקרא אלהים לאור יום – תמה על עצמך לפי הפשט למה הוצרך הק'ב'ה' לקרוא לאור בשעת יצירתו יום? אלא כך כתב משה רבינו, כל מקום שאנו רואים בדברי המקום יום ולילה כגון יום ולילה לא ישבותו, הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון קורא אותו הק'ב'ה' בכל מקום יום ולילה, וכן כל ויקרא אלהים הכתובים בפרשה זו, וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע, האמור למעלה למטה אפרים הושע בן נון, הוא אותו שקרא משה ליהושע בן נון שמינהו קודם לכן משרתו בביתו, שכן דרך המליצים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם כמו שנ' ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ויקרא לדניאל בלטשצר וג'. ולחשך קרא לילה – לעולם אור תחילה ואחר כך חשך. ויהי ערב ויהי בקר – אין כת' כאן ויהי לילה ויהי יום, אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בקר, בוקרו של לילה שעלה עמוד השחר הרי הושלם יום אחד מן הששה ימים שאמ' הק' בעשרת הדברות ואחר כך התחיל יום שיני, ויאמר אלהים יהי רקיע, ולא בא הכת' לומ' שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הוצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים שהבקיר יום שנגמרה הלילה הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שיני.	(ה) ויקרא אלהים לאור יום – תמה על עצמך לפי הפשט למה הוצרך הקדוש ברוך הוא לקרוא לאור בשעת יצירתו יום? אלא כך כתב משה רבינו, כ"מ שאנו רואים בדברי המקום יום ולילה כגון יום ולילה לא ישבותו, הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון, קורא אותו הקדוש ברוך הוא בכ"מ יום ולילה. וכן כל ויקרא אלהים הכתובים בפרשה זו. וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע, האמור למעלה למטה אפרים הושע בן נון, הוא אותו שקרא משה יהושע בן נון שמינהו קודם לכן משרתו בביתו, שכן דרך המלכים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם כמו שנאמר ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, ויקרא לדניאל בלטשצר וגו'. ולחשך קרא לילה – לעולם אור תחלה ואח"כ חשך. ויהי ערב ויהי בקר – אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בוקר, בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר. הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הק' בי' הדברות, ואח"כ התחיל יום שיני, ויאמר אלהים יהי רקיע. ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שיני.
(ו) ויאמר אלהים יהי רקיע – לאחר שנגמר יום ראשון לבוקרו, [א]ז [ו]יאמר אלהים. רקיע – לשון פעול הוא, כמו עשיר שפתרונו מעושר, חסי[ד] מחוסד, לפי שמן הארץ עד שהמים העליונים היו מים כדכת' מרחפת על פני המים, עתה חלקן הק'ב'ה' באמצע ועשה ריקוע פרוש ממזרח למערב מצפון לדרום, להבדיל בין המים העליונים. ולפי שלא עשה [מ]לאכת המים עד שלישי שנראית היבשה לא נאמר כי טוב בשיני, אבל בשלישי נאמר שני פעמים כי טוב, אחד למלאכת המים ואחד ליציאת האילנות והדשאים. בין מים למים – להיות חציין למעלה וחציין למטה.	(ו) ויאמר אלהים יהי רקיע – לאחר שנגמר יום ראשון לבוקרו ויאמר אלהים. רקיע – לשון פעול הוא כמו עשיר שפתרונו מעושר, חסיד מחוסד. לפי שמן הארץ עד השמים העליונים היו מים כדכת' מרחפת על פני המים, עתה חלקן הקדוש ברוך הוא באמצע ועשה ריקוע פרוש ממזרח למערב ומצפון לדרום להבדיל בין המים העליונים. ולפי שלא עשה מלאכת המים עד [יום] שלישי שנראית היבשה לא נאמר כי טוב בשיני, אבל בשלישי נאמר שני פעמים כי טוב, אחד למלאכת המים ואחד ליציאת האילנות והדשאים. בין מים למים – להיות חציין למעלה וחציין למטה.
(ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים – כמו שפירשתי למעלה, כלומ' הוא נקרא שמים ובכל מקום בתורה ושמים העליונים היו בכלל ושמי השמים וכל צבאם, וכן לי"י אלהיך השמים ושמי השמים וכל ב'ה'. ויהי ערב ויהי בקר יום שיני – שנטה היום לערוב, ואחר כך ויהי בקר, בקר של יום שיני, הרי נגמר יום שיני מששת הימים שאמ' הק'ב'ה בעשרת הדברות והתחיל עתה יום שלישי בבקר.	(ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים – כמו שפירשתי למעלה, כלומר הוא נקרא שמים בכל מקום בתורה. ושמים העליונים היו בכלל שמי השמים וכל צבאם, והן לי"י אלהיך השמים ושמי השמים וגו'. ויהי ערב ויהי בקר יום שני – שנטה היום לערוב ואח"כ ויהי בקר של יום שני. הרי נגמר יום שני מששת הימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשרת הדברות והתחיל עתה יום שלישי בבקר.
(ט) ויאמר אלהים יקוו – כמו שפירשתי למעלה ע"י הרוח, כי לכך נאמר ורוח אלהים מרחפת, בבקיעת ים סוף שכשם שחלק מים העליונים והבדיל מן התחתונים על ידי מעשה של ריקוע, כן מים שעל הארץ הקוה על ידי מעשה של רוח. ותראה היבשה – כלומ' הארץ כשנבראת עם שמים העליונים מקודם שנברא האור כמו שפירשתי למעלה או זמן מרובה או זמן מועט.	(ט) ויאמר אלהים יקוו – כמו שפי' למעלה ע"י הרוח, כי לכך נא' ורוח אלהים מרחפת [כמו] בבקיעת ים סוף. שכשם שחלק מים העליונים והבדיל מן התחתונים ע"י מעשה של ריקוע, כן מים שעל הארץ הקוה ע"י מעשה של רוח. ותראה היבשה – כלומר הארץ שנבראת עם שמים העליונים מקודם שנברא האור כמו שפירשתי למעלה או זמן מרובה או זמן מועט.
(י) ליבשה ארץ – כמו שפירשתי למעלה היבשה היא שקרויה ארץ בכל מקום בתורה.	(י) ליבשה ארץ – כמו שפירשתי למעלה היבשה היא שקרויה ארץ בכ"מ בתורה.
(יא) דשא – כל מיני דשאים ביחד קרויים דשא, וכל מין בפני עצמו קרוי עשב. עושה פרי למינו – לפי הפשט נאמר למינו בדשאים, שלמינו הכתוב בעץ עושה פרי מוסב גם על עשב מזריע זרע. עושה פרי למינו – עץ התפוח עשה תפוח ולא תמרים. אשר זרעו בו – בתוך התפוח יש בו גרעינים שיכול ליטע ממנו אילן בכל מיני פירות.	(יא) דשא – כל מיני דשאים ביחד קרויים דשא וכל מין בפני עצמו קרוי עשב. עושה פרי למינו – לפי הפשט נאמר למינו בדשאים, שלמינו הכתוב בעץ עושה פרי מוסב גם על עשב מזריע זרע. עושה פרי למינו – עץ התפוח עושה תפוח ולא תמרים. אשר זרעו בו – בתוך התפוח יש בו גרעינים שיכול ליטע ממנו אילן בכל מיני פירות.
(יד) יהי מארת – דרך המקראות לומר לשון אמר אצל לשון רבים, וכן ויהי הגשם אשר היו טמאים, וכן פירושו יהי מעשה, ומה הוא מאורות. ברקיע השמים – הנרקע ופרוש תחת השמים העליונים. ברקיע – לפי שהוא דבוק לתבה שלאחריו כלומ' רקיע של שמים לכך הוא נקוד חטף, וכן קציר כשהוא דבוק יאמר עד כלות קציר השעורים וקציר החטים. להבדיל בין היום ובין הלילה – כבר אמרנו למעלה ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, אבל עדיין נגמר הלילה ותחלת היום ממש אין ידוע כי אם בהנץ החמה, וגם גמר היום ותחלת היום ממש אין ידוע כי אם לא נודע כי אם בשקיעת החמה וצאת הכוכבים. להבדיל – בין תחלת היום ובין תחלת הלילה. והיו לאותות ולמועדים – כדכת' בחזקיה זה לך האות מאת י"י וג', הלך הצל עשר מעלות וג', הרי החמה היתה לו אות וכת' ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וג', וכת' מאותות השמים אל תחתו. ולמועדים – מהילוך הלבנה שמתחדש לכ'ט' ימים וחצי נועדים מועדי השנה וזמני השטרות כדכתיב עשה ירח למועדים. ולימים – שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים יום אחד. ושנים – ארבע תקופות השנה עושין שנה תמימה.	(יד) יהי מארת – דרך המקראות לומר ל' יחיד אצל ל' רבים כמו ויהי אנשים אשר היו טמאים. וכן פירושו, יהי מעשה. ומה הוא? מאורות. ברקיע השמים – הנרקע ופרוש תחת השמים העליונים. ברקיע – לפי שהוא דבוק לתבה שלאחריו כלו' רקיע של שמים לכך הוא נקוד חטף. וכן קציר כשהוא דבוק יאמר עד כלות קציר השעורים וקציר החטים. להבדיל בין היום ובין הלילה – כבר אמרנו למעלה ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, אבל עדיין גמר הלילה ותחלת היום ממש אין ידוע כ"א בהנץ החמה וגם גמר היום ותחלת הלילה ממש לא נודע כי אם בשקיעת החמה וצאת הכוכבים. להבדיל – בין תחלת היום ובין תחלת הלילה. והיו לאותות ולמועדים – כדכת' בחזקיהו זה לך האות מאת י"י וגו' הלך הצל עשר מעלות וגו' הרי החמה היתה לו אות וכת' ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו' וכת' מאותות השמים אל תחתו. ולמועדים – מהילוך הלבנה שמתחדש לכ"ט ימים וחצי נועדים מועדי השנה וזמני השטרות כדכת' עשה ירח למועדים. ולימים – שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים יום א'. ושנים – ארבע תקופות השנה עושין שנה תמימה.
(טו) והיו למאורות וג' – להאיר לעולם יהיו.	(טו) והיו למאורות וגו' – להאיר לעולם יהיו.
(טז) הקטן – משני מאורות הגדולים.	(טז) הקטן – משני המאורות הגדולים.
(יח) ולהבדיל בין האור ובין החשך – בין תחלת האור ובין תחלת החשך, הנץ החמה הוא תחלת האור, צאת הכוכבים הוא תחילת החשך.	(יח) ולהבדיל בין האור ובין החשך – בין תחלת האור ובין תחלת החשך. הנץ החמה הוא תחלת האור, צאת הכוכבים הוא תחלת החשך.
(כ) יעופף על הארץ – א'ע'פ' שיצירתו מן השמים גידולו יהיה בארץ.	(כ) יעופף על הארץ – אף על פי שיצירתו מן המים גידולו יהיה בארץ.
(כא) את התנינים הגדולים – א'ע'פ' שאמר הק' ישרצו שהם דגים גדולים שאינם גדולים כל כך, א'ע'פ' כן גם התנינים הנזכרים במקום אחר ברא עמהם לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון האמורים בנביאים, והאמור באיוב התמשך לויתן בחכה.	(כא) התנינים הגדולים – אף על פי שאמר הק' ישרצו שהם דגים שאינם גדולים כ"כ, אעפ"כ גם התנינים הנזכרים במקום אחר ברא עמהם, לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון האמורים בנביאים והאמור באיוב התמשוך לויתן בחכה.
(כב) ויברך אותם אלהים – בכל מיני חיים תמצא שבירכן בדגים ובעופות באדם ובהמה וחיה. ומלאו המים – לשון ציווי, והוא משקל רפי כמו אמרו לאלהים, רדפו מהר, אבל מַלאו לשון ציווי משקל דגש כמו דברו אל כל עדת בני ישר', חזקו ידים רפות. יִרֶב – כמו יִרבה כמו יִפנה, וכן כל תיבת פעל שסופם ה"י כמו פָנָה קָנָה בָנָה מָחָה יאמר וַיִפֶן וַיִקֶן וַיִבֶן וַיִמַח.	(כב) ויברך אותם אלהים – בכל מיני חיים תמצא שבירכן, בדגים ובעופות באדם ובהמה וחיה. ומלאו את המים – ל' ציווי והוא משקל רפי כמו אמרו לאלהים, רדפו מהר, אבל מלאו ל' ציווי משקל דגש כמו דברו אל כל עדת בני ישראל, וחזקו ידים רפות. ירב – כמו ירבה וכמו יפנה. וכן כל תבת פעל שסופם ה"י כמו פנה קנה בנה מחה יאמר ויפן ויקן ויבן וימח.
(כד) וחיתו ארץ – כמו למעינו מים, בנו בעור, יתר וי"ו. [ויהי כן] – כלומר כן היה לעולם.	(כד) וחיתו ארץ – כמו למעינו מים, בנו בעור, יתר וי"ו. [ויהי כן] – כלומר כן היה לעולם.
(כו) ויאמר – למלאכיו. נעשה אדם – כמו שמצינו במיכיהו בן ימלא במלכים, ובישעיה את מי אשלח ומי ילך לנו וגם באיוב. בצלמינו – בצלם המלאכים. כדמותינו – בעיניין חכמתינו, שהרי כשמתקלקל האדם כת' נמשל כבהמות נדמה. וירדו – מן רָדָה, עָשָה בָכָה, וַיבכו, שָבָה וַיִשְבו.	(כו) ויאמר – למלאכיו. נעשה אדם – כמו שמצינו במיכיהו בן ימלא במלכים, ובישעיה את מי אשלח ומי ילך לנו, וגם באיוב. בצלמנו – בצלם המלאכים. כדמותנו – בעינין חכמתנו, שהרי כשמתקלקל האדם כת' נמשל כבהמות נדמה. וירדו – מן רדה [כמו ויעשו מן] עשה, בכה ויבכו, שבה וישבו.
(כז) בצלמו – של אדם הוא בצלם אלהים, מלאכים, ואל תתמה אם לא נתפרש יצירת המלאכים, כי לא כתב משה כאן לא מלאכים, ולא גהינם ולא מעשה מרכבה אלא דברים שאנו רואים בעולם הנזכרים בעשרת הדברות, כי לכך נאמר כל מעשה ששת הימים כמו שפירשתי למעלה. זכר ונקיבה ברא אותם – כמו שמפרש לפנינו ויקח אחת מצלעותיו כלל ואחר כך פירש וכן מצאתי בשלשים ושתים מדות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שלמד מפסוק זה כלל ואחר כך פרט.	(כז) בצלמו – של אדם, הוא בצלם אלהים, מלאכים. ואל תתמה אם לא נתפרש יצירת המלאכים, כי לא כתב משה כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה, אלא דברים שאנו רואים בעולם הנזכרים בעשרת הדברות, כי לכך נאמר כל מעשה ששת הימים כמו שפירשתי למעלה. זכר ונקבה ברא אותם – כמו שמפרש לפנינו ויקח אחת מצלעותיו כלל ואח"כ פירש. וכן מצאתי בל"ב מדות של ר"א בנו של ר"י הגלילי שלמד מפס' זה כלל ואח"כ פרט.
(כח) וכבשוה – רפי כמו ונכבשה הארץ לפניכם, ולפי שהוא משקל רפי ולשון ציוי לכך הוא נרפה, אבל וכבשוה דגש פירושו לשעבר כמו קבצו פארור.	(כח) וכבשוה – רפי כמו ונכבשה הארץ לפניכם. ולפי שהוא משקל רפי ול' ציווי לכך הוא נרפה, אבל וכבשוה דגש פירושו לשעבר כמו קבצו פארור.
(כט) הנה נתתי לכם – נותן אני לכם עתה דויְינְש, וכן הרימותי ידי, מרים אני, נתתי כסף השדה, נותן אני.	(כט) הנה נתתי לכם – נותן אני לכם עתה דויינש. וכן הרימותי ידי, מרים אני. נתתי כסף השדה, נותן אני.
(ל) ולכל חית הארץ וג' – אבל בשר לא הותר לאדם הראשון עד שבא נח ואמ' לו כירק עשב נתתי לכם את כל.	(ל) ולכל חית הארץ וגו' – אבל בשר לא הותר לאדם הראשון עד שבא נח ואמר לו כירק עשב נתתי לכם את כל.
(לא) ויהי ערב ויהי בקר – אז נגמר יום הששי והתחילה מ...	(לא) ויהי ערב ויהי בקר – אז נגמר יום הששי והתחילה...