| בראשית א':ב' | | רשב"ם כ"י מינכן 5 | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש | | ורוח – מנשבת, על פני המים – והוצרך הרוח למה שכת' לפנינו ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום וגו' (בראשית א':ט'), כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים (שמות י"ד:כ"א). | והנה סמך הרוח אל השם הנכבד, והטעם שהרוח רחפה ויבשה מכדור המים, כמו ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה (שמות י"ד:כ"א), אז1 סרה חשכת מים והיה האור. |
| |
| בראשית ה' | | רשב"ם המשוחזר בראשית ה':ל"א | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש ה':ו' | | למה נמנו הרשעים הכתובים בפרשה כי מה לנו בשנותם ובחייהם של רשעים. ואומ׳ שכך דרכן של נביאים זה אחר זה כדי להודיע מניין השנים מבריאת העולם. ומתוך מניין השנים הכתובי׳ כאן ומניין שנות הדורות הכתובי׳ עד משה רבנו, ומניין שעבוד מצרים דכתיב: ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים וגו׳ (שמות י״ב:מ׳), ומניין ארבעים שנה שהיו במדבר, יודעים אנו סכום ומניין השנים מבריאת עולם עד משה רבנו ועד שנכנסו ישראל לארץ, ומניין מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש המפורש בנביאים, ומניין ישיבתו עד חורבנו. ומחורבן בית ראשון כתב דניאל מניין השנים על זה: שבועים שבעה נחתך על עמך (דניאל ט׳:כ״ד), פירושו: שבעים מגלות בבל וארבע מאות ועשרים שעמד בית שני, הרי כאן שבעים פעמים שבע שנים, וזהו: שבועים שבעה (דניאל ט׳:כ״ד). ודוק ותשכח. | וכבר הזכיר כל אלה הדורות בעבור כבוד חנוך, ואחר חנוך בעבור כבוד נח, ומן נח בעבור כבוד אברהם. וחיי לוי גם קהת ועמרם (שמות ו׳:ט״ז-כ׳) בעבור כבוד משה. |
| |
| בראשית ו':ט"ז | | כ"י מינכן 252 | ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים | | צהר תעשה לתיבה – כלומר תכניס ותאסוף שמן להאיר בתיבה. צהר – כמו יצהר, והיוד אינה מן היסוד, ככתו' באיוב {כ"ד:י"א} בין שורות' יצהירו, כמו יפעילו. תעשה – לשון קיבוץ, כמו וישראל עשה חיל {במ' כ"ד:י"ח}. | צהר – מגזרת צהרים (תהל' צא, ו) ומגזרת יצהר (במד' יח, יב) בעבור אור הנר. |
| |
| בראשית ז':ב' | | כ"י מינכן 252 | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש | | מכל הבהמה הטהורה – אעפ"י שלא ניתנה התורה, קורא המותרות טהורות, ובידוע שיש בהם טהרה ובריאות יותר מן האסורות. גם יש לומר שהזכירם מאלו תקח שבעה שבעה ומאלו תקח שנים שנים, אלא שכתב משה בלשון קצר, ואמר הבהמה הטהורה ואשר לא טהורה. | וצוהו לקחת מן הבהמה הטהורה... שבעה שבעה, שהשם אוהב הטהור יותר מהטמא, ואם הם מעשה ידיו כלם. גם בעבור שיעלה עולות בצאתו מן התבה. והנה זה לאות, כי לא אכל נח מהבהמה הטמאה, ולא אחרים מהחסידים. |
| |
| בראשית ח':ט"ו | | כ"י מינכן 252 | ראב"ע הפירוש הראשון | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש | | וידבר אלהים אל נח לאמר – כלומר דבר אלהים אל נח לאמר לו, כפול1 הוא, בכל מקום שנאמר דבור ואמירה משמע לזה שקאי הדבור קאי האמירה, וכן משמע דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – לישראל, וכן תאמר וידבר י"י אל משה לאמור – לו למשה. והמפרש לאמר – לישראל, טועה הוא, שהרי לנח לא צוה שיאמר דבר לאחרים, אלא לנח אמר צא מן התיבה. וזה מוכיח בפרשת ויהי ביום השמיני, וידבר י"י אל משה ואל אהרן לאמר אליהם – למשה ולאהרן, ומה אמר, אמר להם2 דברו אל בני ישראל זאת החיה וגו'.3 | ויאמר אלהים אל נח ואל בניו – על ידי אביהם, וי"א שארבעתם נביאים. | ואל בניו אתו – על ידי נח. וכמוהו: ויצו משה וזקני ישראל (דברים כז, א). אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו, א). |
| - שינויי נוסח:
- אולי צ"ל כמו שמופיע בחזקוני: "כפל לשון".
- בחזקוני: "אליהם" במקום "אמר להם".
- במ' 252 חסר "וגו'".
|
| בראשית ט':י"ח | | כ"י מינכן 252 | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש | | וחם הוא אבי כנען – לפי שאמר נח ארור כנען הוצרך לפרש בתחלה מי היה בנו שסירס אביו, ואם לא היה מפורש בתחלה וחם הוא אבי כנען יהיה צריך לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים ולומר מי הוא כנען אשר קללו נח, ולמה קטן1 קללו. | וטעם וחם הוא אבי כנען – להורות ששניהם רעים והפך זה: אבי כל בני עבר (ברא' י, כא). |
| - שינויי נוסח:
- אפשר שמלת "קטן" מיותרת, והשווה לשון רשב"ם בר' א':א'.
|
| בראשית י':י"ב,ט"ו,כ"ה,ל"ב | | כ"י מינכן 252 י':ט"ו | חזקוני י':י"ב,ל"ב | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש י':כ"ה | | בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות שהרי כתוב בפרשה מאלה נפרדו4 הגוים. ופוט וכל בניו לא היו אלא אומה אחת, ואלו אמר ופוט ילד פלוני ופלוני היאך יכול לומר מאלה נפרדו4 דמשתמע כי הגוים היו נפרדים מבני נח כל אחת היה לשון אחד,5 שאם כן יהיה יותר משבעים לשון. לכך לא כתב ופוט ילד, לידע כי פוט וכל זרעו לא היו אלא לשון אחד. | (יב) והא דלא נתפרשו בתורה שאם תמנה אותם תמצא בהם יותר משבעים אומות. (לב) אלה משפחת בני נח – בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם דוגמת ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך ואומר קראו בשמותם עלי אדמות. | ויש מחשבים אלה הנזכרים ואומרים כי שבעים אנשים היו בדור הפלגה. והנה מה נעשה עם בעל סדר עולם ששם היה אברהם. והנה אין מספר להם. |
| - שינויי נוסח:
- במ' 252 וא' 225 נוספה כאן המלה "את", אך מלה זו מיותרת.
- במ' 252 "ר'".
- במ' 252 וא' 225: "פוט", והשווה ל"ופוט ילד" בסוף הקטע.
- במ' 252 וא' 225: "נתפרדו", אך בפסוק כתוב "נפרדו".
- במ' 252: "לפיכך פי' כל אחד ואחד" במקום "כל אחת היה לשון אחד".
|
| בראשית י"ב:ג' | | כ"י מינכן 252 | ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש | | ונברכו [בך]1 – לשון ברכי יוסף ולשון מברך ומרכיב2, כלומר בך יתערבו שרי משפחות כי לא תחשוב3 כגר וכנכרי ביניהם. לכך כתב כאן משפחות האדמה. וכן ביעקב כתוב ונברכו4. והרפ"י5 שהוא בבית משמע לו דהוא כמו ויברך הגמלים, אבל אצל והתברכו [בזרעך]6, שהוא דגש בבי"ת, משתמע לשון ברכה, לא כתו' משפחות, כי אם גויי הארץ. | חכם גדול אמר בספרו, כי ונברכו בך – מגזרת הברכת האילן ולא ידעתי מי הביאו בצרה הזאת. רק ונברכו – מבנין נפעל על דרך נכבד, כי 'מתברך' הוא כמו 'מתכבד'. והנה הטעם שיהיו משפחות האדמה בעבורו מבורכות. |
| - שינויי נוסח:
- במ' 252 וא' 225: "לך".
- במ' 252 חסר "ומרכיב".
- כך גם בא' 225, כלומר "תחשב".
- במ' 252 וא' 225 "ונתברכו", אך צ"ל "ונברכו" כלשון הפסוק, וכן ברשב"ם בר' כ"ח:י"ד.
- במ' 252: "והר"ש פ"י", אך עם סימן מחיקה מעל הש'.
- כלשון הפסוק בכ"ב:י"ח וכ"ו:ד'. במ' 252 וא' 225 "בו" כלשון בר' י"ח:י"ח, אך שם הב' של "ונברכו" רפה.
|
| בראשית י"ב:י"א,י"ג | | שחזור מרשב"ם בר' כ"ז:ב'-ג' + כ"י מנטובה 32 של פירוש הטור הארוך י"ב:י"ג | ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים | | (יא) הנה נא ידעתי כי אשה וגו' – אני מבקש ממך בשביל שאשה יפת מראה את, כי כאשר יראו אותך המצרים וגו' אמרי נא אחותי את. (יג) אמרי נא אחותי את – פרשב"ם,1 אין נא אלא2 לשון בקשה, לפי שידעתי כשיראו אותך המצרים יהרגו אותי, אני מפייס ממך, שתאמרי אחותי את, כמו אל נא אחי תרעו (להלן יט, ז). | {האומר שמלת נא לשון בקשה}3 ובפסוק השני יפרש הבקשה, מה יעשה במלת יומת נא את האיש הזה {ירמ' לח, ד}, אוי נא לנו כי חטאנו {איכה ה, טז}, שמע נא יהושע הכהן הגדול {זכרי' ג, א}. |
| - שינויי נוסח:
- בכ"י פריס 236 בטעות: "פרש"י". אולם, רש"י מפרש אחרת.
- המלים "אין נא אלא" חסרות בכ"י מנטובה והושלמו מכ"י פריס 236.
- כנראה חסרים כאן מלים בפירוש, והשלמנו ע"פ הצעת פרידלנדר בהערותיו לפירוש השני.
|
| בראשית ל"ב:י"ט-כ"ה | | רשב"ם בראשית ל"ב:י"ט-כ"ה | ראב"ע שיטה אחרת (מפי תלמיד) בראשית ל"ב:כ"ב | | (יט-כא) והנה גם הוא אחרינו – לפי שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא מפני שעכבו המלאך, לכך היה מתכוין להטעותו לעשו שלא יפגשהו. (כג) ויקם בלילה הוא1 – נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו {מהרה}2 את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנימה3 ואבשלום עבר את הירדן וגו'. מעבר יבק – מעברות המים, כדי לברוח. (כה) ויותר יעקב לבדו – כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון. ויאבק – מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום {אבטחתו}4 של הק' שלא יזיקהו עשו. | ואין נכון לפרש שרצה לברוח ולעזוב נשיו וילדיו וכל אשר לו, שהרי כבר הודיעו שהוא בא על ידי המלאכים הראשונים, והודיעו שישלח לו מנחה. אחרי כן שלח לו המנחה, וצוה לעבדיו כי הנה עבדך יעקב אחרינו. ואיך יעקב חשב מחשבה אחרת לברוח, ויגרום לעשו אחיו כי יחר אפו בראותו כי אחיו ברח מפניו אחר שהודיעו, והנה בחרון אפו יהרג כל המחנה. על כן אין נכון לומר על יעקב שהיה חכם, ויחשוב שטות כזה. |
| - הערות: עיין דיון אוריאל סימון במהדורתו של יסוד מורא, עמ' 227-226.
- שינויי נוסח:
- כך בפסוק ובכ"י המבורג 52. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: ההוא. בליקוט אוקספורד-מינכן המלה חסרה.
- ההשלמה ע"פ ליקוט אוקספורד-מינכן וכ"י המבורג 52, והשווה רשב"ם בראשית כ"ד:ז'. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון המלה חסרה.
- בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון, וכן בכ"י המבורג 52: מחנים.
- ההשלמה ע"פ ליקוט אוקספורד-מינכן וכ"י המבורג 52, והשווה רשב"ם בראשית כ"ד:ז'. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון המלה חסרה.
|
| בראשית ל"ג:י"ח | | רשב"ם בראשית ל"ג:י"ח | ראב"ע שיטה אחרת (מפי תלמיד) בראשית ל"ג:י"ח | | ויבא יעקב שלם – אל עיר ששמה שלם. כמו כבואנה1 בית לחם. עיר שכם – עירו של שכם, כמו כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, כדכת' וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ. והמפרש שכם שם העיר, טועה הוא שלא מצינו בכל מקום עיר ציון, עיר ירושלים, אלא העיר נזכרת אחרי השם. ואפילו אם זאת היא שכם, שמא לזכרון גבורת בני יעקב שמו את שמה שכם, כדכת' בלוז שנקראת בית אל וכדכת' ויקראו ללשם דן כשם2 דן אביהם (יהושע י"ט:מ"ז), לזכרון גבורתם שהרגו אנשי העיר, וכדכת' ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. וגם מי שמפרש שלם, שלם בתורתו שלם בממונו טועה הוא לפי הפשט, שאין דרך המקרא לדבר כך, וגם מה צורך? וכי בשביל מיעוט דורון שנתן לעשו הוצרך לכתוב כן. | הזכיר כי בא שלם עד עיר שכם. {ואין} היא שלם, כי 'שלם' היא ירושלם, כמו שאמ': "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים ע"ו:ג'), ושכם רחוק מירושלם, ולא משל עליה שכם. |
| - הערות: עיין דיון אוריאל סימון במהדורתו של יסוד מורא, עמ' 226-225.
- שינויי נוסח:
- בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון בטעות: ותבאנה, וכן גם בליקוט אוקספורד-מינכן.
- כן בהדר זקנים. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון בטעות: על שם.
|