רשב"ם וראב"ע

פירוש רשב"ם על התורה

בראשית א':ב'
רשב"ם כ"י מינכן 5 ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש

ורוח – מנשבת, על פני המים – והוצרך הרוח למה שכת' לפנינו ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום וגו' (בראשית א':ט'), כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים (שמות י"ד:כ"א).

והנה סמך הרוח אל השם הנכבד, והטעם שהרוח רחפה ויבשה מכדור המים, כמו ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה כל הלילה (שמות י"ד:כ"א), אז1 סרה חשכת מים והיה האור.

  • שינויי נוסח:
    1. בכ"י: או.
בראשית ה'
רשב"ם המשוחזר בראשית ה':ל"א ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש ה':ו'

למה נמנו הרשעים הכתובים בפרשה כי מה לנו בשנותם ובחייהם של רשעים. ואומ׳ שכך דרכן של נביאים זה אחר זה כדי להודיע מניין השנים מבריאת העולם. ומתוך מניין השנים הכתובי׳ כאן ומניין שנות הדורות הכתובי׳ עד משה רבנו, ומניין שעבוד מצרים דכתיב: ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים וגו׳ (שמות י״ב:מ׳), ומניין ארבעים שנה שהיו במדבר, יודעים אנו סכום ומניין השנים מבריאת עולם עד משה רבנו ועד שנכנסו ישראל לארץ, ומניין מיציאת מצרים עד בניין בית המקדש המפורש בנביאים, ומניין ישיבתו עד חורבנו. ומחורבן בית ראשון כתב דניאל מניין השנים על זה: שבועים שבעה נחתך על עמך (דניאל ט׳:כ״ד), פירושו: שבעים מגלות בבל וארבע מאות ועשרים שעמד בית שני, הרי כאן שבעים פעמים שבע שנים, וזהו: שבועים שבעה (דניאל ט׳:כ״ד). ודוק ותשכח.

וכבר הזכיר כל אלה הדורות בעבור כבוד חנוך, ואחר חנוך בעבור כבוד נח, ומן נח בעבור כבוד אברהם. וחיי לוי גם קהת ועמרם (שמות ו׳:ט״ז-כ׳) בעבור כבוד משה.

בראשית ו':ט"ז
כ"י מינכן 252 ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

צהר תעשה לתיבה – כלומר תכניס ותאסוף שמן להאיר בתיבה.

צהר – כמו יצהר, והיוד אינה מן היסוד, ככתו' באיוב {כ"ד:י"א} בין שורות' יצהירו, כמו יפעילו.

תעשה – לשון קיבוץ, כמו וישראל עשה חיל {במ' כ"ד:י"ח}.

צהר – מגזרת צהרים (תהל' צא, ו) ומגזרת יצהר (במד' יח, יב) בעבור אור הנר.

בראשית ז':ב'
כ"י מינכן 252 ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש

מכל הבהמה הטהורה – אעפ"י שלא ניתנה התורה, קורא המותרות טהורות, ובידוע שיש בהם טהרה ובריאות יותר מן האסורות.

גם יש לומר שהזכירם מאלו תקח שבעה שבעה ומאלו תקח שנים שנים, אלא שכתב משה בלשון קצר, ואמר הבהמה הטהורה ואשר לא טהורה.

וצוהו לקחת מן הבהמה הטהורה... שבעה שבעה, שהשם אוהב הטהור יותר מהטמא, ואם הם מעשה ידיו כלם. גם בעבור שיעלה עולות בצאתו מן התבה. והנה זה לאות, כי לא אכל נח מהבהמה הטמאה, ולא אחרים מהחסידים.

בראשית ח':ט"ו
כ"י מינכן 252 ראב"ע הפירוש הראשון ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש

וידבר אלהים אל נח לאמר – כלומר דבר אלהים אל נח לאמר לו, כפול1 הוא, בכל מקום שנאמר דבור ואמירה משמע לזה שקאי הדבור קאי האמירה, וכן משמע דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם – לישראל, וכן תאמר וידבר י"י אל משה לאמור – לו למשה. והמפרש לאמר – לישראל, טועה הוא, שהרי לנח לא צוה שיאמר דבר לאחרים, אלא לנח אמר צא מן התיבה. וזה מוכיח בפרשת ויהי ביום השמיני, וידבר י"י אל משה ואל אהרן לאמר אליהם – למשה ולאהרן, ומה אמר, אמר להם2 דברו אל בני ישראל זאת החיה וגו'.3

ויאמר אלהים אל נח ואל בניו – על ידי אביהם, וי"א שארבעתם נביאים.

ואל בניו אתו – על ידי נח. וכמוהו: ויצו משה וזקני ישראל (דברים כז, א). אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו, א).

  • שינויי נוסח:
    1. אולי צ"ל כמו שמופיע בחזקוני: "כפל לשון".
    2. בחזקוני: "אליהם" במקום "אמר להם".
    3. במ' 252 חסר "וגו'".
בראשית ט':י"ח
כ"י מינכן 252 ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש

וחם הוא אבי כנען – לפי שאמר נח ארור כנען הוצרך לפרש בתחלה מי היה בנו שסירס אביו, ואם לא היה מפורש בתחלה וחם הוא אבי כנען יהיה צריך לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים ולומר מי הוא כנען אשר קללו נח, ולמה קטן1 קללו.

וטעם וחם הוא אבי כנען – להורות ששניהם רעים והפך זה: אבי כל בני עבר (ברא' י, כא).

  • שינויי נוסח:
    1. אפשר שמלת "קטן" מיותרת, והשווה לשון רשב"ם בר' א':א'.
בראשית י':י"ב,ט"ו,כ"ה,ל"ב
כ"י מינכן 252 י':ט"ו חזקוני י':י"ב,ל"ב ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש י':כ"ה

בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות שהרי כתוב בפרשה מאלה נפרדו4 הגוים. ופוט וכל בניו לא היו אלא אומה אחת, ואלו אמר ופוט ילד פלוני ופלוני היאך יכול לומר מאלה נפרדו4 דמשתמע כי הגוים היו נפרדים מבני נח כל אחת היה לשון אחד,5 שאם כן יהיה יותר משבעים לשון. לכך לא כתב ופוט ילד, לידע כי פוט וכל זרעו לא היו אלא לשון אחד.

(יב) והא דלא נתפרשו בתורה שאם תמנה אותם תמצא בהם יותר משבעים אומות.

(לב) אלה משפחת בני נח – בפרשה זו תמצא שבעים בנים י"ד ליפת שלשים לחם כ"ו לשם והם ראשי משפחות שמהם יצאו ע' אומות לע' לשון והמדינות שירשו נקראו על שמם דוגמת ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך ואומר קראו בשמותם עלי אדמות.

ויש מחשבים אלה הנזכרים ואומרים כי שבעים אנשים היו בדור הפלגה. והנה מה נעשה עם בעל סדר עולם ששם היה אברהם. והנה אין מספר להם.

  • שינויי נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225 נוספה כאן המלה "את", אך מלה זו מיותרת.
    2. במ' 252 "ר'".
    3. במ' 252 וא' 225: "פוט", והשווה ל"ופוט ילד" בסוף הקטע.
    4. במ' 252 וא' 225: "נתפרדו", אך בפסוק כתוב "נפרדו".
    5. במ' 252: "לפיכך פי' כל אחד ואחד" במקום "כל אחת היה לשון אחד".
בראשית י"ב:ג'
כ"י מינכן 252 ראב"ע הפירוש השני, חלק הפירוש

ונברכו [בך]1 – לשון ברכי יוסף ולשון מברך ומרכיב2, כלומר בך יתערבו שרי משפחות כי לא תחשוב3 כגר וכנכרי ביניהם. לכך כתב כאן משפחות האדמה. וכן ביעקב כתוב ונברכו4.

והרפ"י5 שהוא בבית משמע לו דהוא כמו ויברך הגמלים, אבל אצל והתברכו [בזרעך]6, שהוא דגש בבי"ת, משתמע לשון ברכה, לא כתו' משפחות, כי אם גויי הארץ.

חכם גדול אמר בספרו, כי ונברכו בך – מגזרת הברכת האילן ולא ידעתי מי הביאו בצרה הזאת. רק ונברכו – מבנין נפעל על דרך נכבד, כי 'מתברך' הוא כמו 'מתכבד'. והנה הטעם שיהיו משפחות האדמה בעבורו מבורכות.

  • שינויי נוסח:
    1. במ' 252 וא' 225: "לך".
    2. במ' 252 חסר "ומרכיב".
    3. כך גם בא' 225, כלומר "תחשב".
    4. במ' 252 וא' 225 "ונתברכו", אך צ"ל "ונברכו" כלשון הפסוק, וכן ברשב"ם בר' כ"ח:י"ד.
    5. במ' 252: "והר"ש פ"י", אך עם סימן מחיקה מעל הש'.
    6. כלשון הפסוק בכ"ב:י"ח וכ"ו:ד'. במ' 252 וא' 225 "בו" כלשון בר' י"ח:י"ח, אך שם הב' של "ונברכו" רפה.
בראשית י"ב:י"א,י"ג
שחזור מרשב"ם בר' כ"ז:ב'-ג' + כ"י מנטובה 32 של פירוש הטור הארוך י"ב:י"ג ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

(יא) הנה נא ידעתי כי אשה וגו' – אני מבקש ממך בשביל שאשה יפת מראה את, כי כאשר יראו אותך המצרים וגו' אמרי נא אחותי את.

(יג) אמרי נא אחותי אתפרשב"ם,1 אין נא אלא2 לשון בקשה, לפי שידעתי כשיראו אותך המצרים יהרגו אותי, אני מפייס ממך, שתאמרי אחותי את, כמו אל נא אחי תרעו (להלן יט, ז).

{האומר שמלת נא לשון בקשה}3 ובפסוק השני יפרש הבקשה, מה יעשה במלת יומת נא את האיש הזה {ירמ' לח, ד}, אוי נא לנו כי חטאנו {איכה ה, טז}, שמע נא יהושע הכהן הגדול {זכרי' ג, א}.

  • שינויי נוסח:
    1. בכ"י פריס 236 בטעות: "פרש"י". אולם, רש"י מפרש אחרת.
    2. המלים "אין נא אלא" חסרות בכ"י מנטובה והושלמו מכ"י פריס 236.
    3. כנראה חסרים כאן מלים בפירוש, והשלמנו ע"פ הצעת פרידלנדר בהערותיו לפירוש השני.
בראשית ל"ב:י"ט-כ"ה
רשב"ם בראשית ל"ב:י"ט-כ"ה ראב"ע שיטה אחרת (מפי תלמיד) בראשית ל"ב:כ"ב

(יט-כא) והנה גם הוא אחרינו – לפי שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא מפני שעכבו המלאך, לכך היה מתכוין להטעותו לעשו שלא יפגשהו.

(כג) ויקם בלילה הוא1 – נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו {מהרה}2 את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנימה3 ואבשלום עבר את הירדן וגו'.

מעבר יבק – מעברות המים, כדי לברוח.

(כה) ויותר יעקב לבדו – כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון.

ויאבק – מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום {אבטחתו}4 של הק' שלא יזיקהו עשו.

ואין נכון לפרש שרצה לברוח ולעזוב נשיו וילדיו וכל אשר לו, שהרי כבר הודיעו שהוא בא על ידי המלאכים הראשונים, והודיעו שישלח לו מנחה. אחרי כן שלח לו המנחה, וצוה לעבדיו כי הנה עבדך יעקב אחרינו. ואיך יעקב חשב מחשבה אחרת לברוח, ויגרום לעשו אחיו כי יחר אפו בראותו כי אחיו ברח מפניו אחר שהודיעו, והנה בחרון אפו יהרג כל המחנה. על כן אין נכון לומר על יעקב שהיה חכם, ויחשוב שטות כזה.

  • הערות: עיין דיון אוריאל סימון במהדורתו של יסוד מורא, עמ' 227-226.
  • שינויי נוסח:
    1. כך בפסוק ובכ"י המבורג 52. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: ההוא. בליקוט אוקספורד-מינכן המלה חסרה.
    2. ההשלמה ע"פ ליקוט אוקספורד-מינכן וכ"י המבורג 52, והשווה רשב"ם בראשית כ"ד:ז'. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון המלה חסרה.
    3. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון, וכן בכ"י המבורג 52: מחנים.
    4. ההשלמה ע"פ ליקוט אוקספורד-מינכן וכ"י המבורג 52, והשווה רשב"ם בראשית כ"ד:ז'. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון המלה חסרה.
בראשית ל"ג:י"ח
רשב"ם בראשית ל"ג:י"ח ראב"ע שיטה אחרת (מפי תלמיד) בראשית ל"ג:י"ח

ויבא יעקב שלם – אל עיר ששמה שלם. כמו כבואנה1 בית לחם.

עיר שכם – עירו של שכם, כמו כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, כדכת' וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ. והמפרש שכם שם העיר, טועה הוא שלא מצינו בכל מקום עיר ציון, עיר ירושלים, אלא העיר נזכרת אחרי השם. ואפילו אם זאת היא שכם, שמא לזכרון גבורת בני יעקב שמו את שמה שכם, כדכת' בלוז שנקראת בית אל וכדכת' ויקראו ללשם דן כשם2 דן אביהם (יהושע י"ט:מ"ז), לזכרון גבורתם שהרגו אנשי העיר, וכדכת' ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך. וגם מי שמפרש שלם, שלם בתורתו שלם בממונו טועה הוא לפי הפשט, שאין דרך המקרא לדבר כך, וגם מה צורך? וכי בשביל מיעוט דורון שנתן לעשו הוצרך לכתוב כן.

הזכיר כי בא שלם עד עיר שכם. {ואין} היא שלם, כי 'שלם' היא ירושלם, כמו שאמ': "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים ע"ו:ג'), ושכם רחוק מירושלם, ולא משל עליה שכם.

  • הערות: עיין דיון אוריאל סימון במהדורתו של יסוד מורא, עמ' 226-225.
  • שינויי נוסח:
    1. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון בטעות: ותבאנה, וכן גם בליקוט אוקספורד-מינכן.
    2. כן בהדר זקנים. בכ"י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון בטעות: על שם.

דייקות מרבנו שמואל

כמעט כל הדוגמאות בחלק זה מובאות עם דיונים והערות במאמר רונאלה מרדלר, "תגובתו של ר' אברהם אבן עזרא לפירושו הדקדוקי של ר' שמואל בן מאיר", ש"י לשרה יפת (ירושלים, תשס"ח): 215-195.
בראשית א':ו'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

רקיע כמו רקוע לשון פעול. וכן המלאה לה עמיר (עמוס ב':י"ג). כמו עמור לשו' עומרים. וכן עשיר כמ' עשור. וכן עני שני כלם כמו פעול עשוי המה. ומשקל רפה הם לפי שתלויין בגוף האדם כמו בחור שהוא משקל דגש כמפור' למעלה. ופת' כמו מבוחר שהוא משקל חזק.

רקיע – תואר ואיננו פעול.

בראשית א':ט'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

יקוו מן קוה משקל רפה של מקוה. וכן מן בנה יבנו מן קנה יקנו בתים (ירמיהו ל"ב:ט"ו).

יקוו – עתיד מבנין נפעל לא מבנין קל.

  • הערות: עיין ראב"ע הפירוש הראשון א':ט'
בראשית א':י' (1)
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

יבשה פעולה היא כמו כפרה מן וכפר. בקשה מן בקשתך ומשקל דגש הם ויש פעולת ממשקל רפה כגון ברכה שרפה קבורה ערבה מלאכה סככה (יהושע ט"ו:ס"א).

ליבשה – תואר כמו: הממלכה החטאה (עמוס ט, ח). והעד: והיו לדם ביבשת (שמות ד, ט). והאומר כי הוא שם כמו 'כפרה', ה' יכפר עוונו כי היבושת לא תראה בעין.

בראשית א':י' (2)
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

וירא מן ראה כמו וירא. אל ירא בפלגות (איוב כ':י"ז). ותרא באר מים (בראשית כ"א:י"ט). ולא נודע למה לא נאמר וירא לזכר כמו ותרא לנקבה. ואע"פ שמן רבה יאמר ירב בארץ (בראשית א':כ"ב). מן ראה לא נאמר ירא מפני האלף שלא תהא נשמעת ונכרת כלל. כאשר היא עתה כשננקד ירא.

וירא – יש מקומות שהוא פועל עומד, ויש יוצא והוא מהבנין הכבד הנוסף, כמו ויראם את מבוא העיר (שופטים א, כה), והוא על דרך דקדוק הלשון. רק וירא שהוא עומד היה ראוי להיות היו"ד בחירק, כדרך ונירם (במד' כא, ל). ובעבור שלא תתערב המלה בגזרת 'ירה', שהסוף בשניהם נעלם, כי ככה משפט האל"ף באחרונה, והם מדברים במלה הזאת הרבה על כן עשו ככה.

בראשית א':י"ד
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

יהי מאורות – הרבה מצינו לשון יחיד אצל לשון רבים. וכן ויבא עד חברון (במדבר י"ג:כ"ב). ויהי אנשים (במדבר ט':ו'). ועל המעשה מוסב. וכן יש לפר' יהי מעשה אחר שיהא מאורו' ברקיע השמים. מן אר מאורות כמו מן קם מקומות.

יהי מאורות – לשון יחיד בעבור שידברו במלה הזאת הרבה. וכן: כי יהיה נערה בתולה (דבר' כב, כג), הבה נרדה (ברא' יא, ז), ולנקבה: הבה נא אבוא אליך (שם לח, טז). מאורות – לשון זכרים, והעד: שני (ברא' א טז), גם הגדולים (שם). כי יש תי"ו לשון רבים לזכרים כמו אבות. גם מ"ם לנקבות כמו נשים פלגשים. והאומר כי ממקומות יאמר מקומה איננה נכון.

בראשית א':י"ט
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

רביעי – מגזר' ארבעה הוא שכן מצינו בהרבה מקומות אלף חסרה אתמל תמל. אחד לא תחד (ישעיהו י"ד:כ'). ודבר חד אחד (יחזקאל ל"ג:ל'). אזרוע זרוע. יאהל לא יהל (ישעיה י"ג:כ'). אמש וימש חשך (שמות י':כ"א). אסוך מן סך לא סכתי (דניאל י':ג') תאלף מן מלפנו מבהמות ארץ (איוב ל"ה:י"א). אנחנו מן נחנו. לאדיב את נפשך (שמואל א' ב':ל"ג) מן מדיבות נפש (ויקרא כ"ו:ט"ז). אכזב מן כזב. אחותי (איוב י"ג:י"ז) מן יחוה דעת (תהלים י"ט:ג'). אכפי (איוב ל"ג:ז') מן כפף נפשי (תהלים נ"ז:ז'). והאזניחו (ישעיהו י"ט:ו') מן זנח. האזינו מן שקר מזין (משלי י"ז:ד'). צנה (תהלים ח':ח') מן צאן שלתך (שמואל א' א':י"ז) מן שאילתיהו (שופטים י"ג:ו') פלא מן ונפלינו אני ועמך (שמות ל"ג:ט"ז) ויתחבא האדם (בראשית ג':ח') מן חבי כמעט רגע (ישעיהו כ"ו:כ') ותקיא הארץ (ויקרא י"ח:כ"ה) מן שתו ושכרו וקיו (ירמיהו כ"ה:כ"ז). נשאו ראש (תהלים פ"ג:ג') מן ונשו כלימתם (יחזקאל ל"ט:כ"ו). כסא כבודו (ירמיהו י"ד:כ"א) על כס י'ה (שמות י"ז:ט"ז). גבאיו (יחזקאל מ"ז:י"א) גבים.. נביא. ויכל מהתנבות (שמואל א' י':י"ג). ניב שפתים (ישעיהו נ"ז:י"ט). פתאים מן פתי כמו חלאים (שה"ש ז':ב') נזמה וחלייתה (הושע ב':ט"ו) וכאלה רבו בתורה.

והאומר כי רביעי מגזרת ארבעה, שכן מצאנו בהרבה מקומות האל"ף חסרה כמו אתמול (תהל' צ, ד) תמול (שמות ה, ח), וימש חשך (שם י, כא), הדבר הפוך, כי אל"ף ארבעה נוסף כאל"ף אזרוע (ירמ' לב, כא), ואתמול (תהל' צ, ד) והעד כי מרביעית הנה. גם וימש חשך (שמות י, כא) איננו מגזרת אמש (ברא' יט, לד), כי לא יקרא אמש רק הלילה שעבר. וככה בלשון קדר שהיא קרובה ללשוננו.

בראשית ב':ב'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

וישבת גזרתו נוטה לגזרת וישמר ויקבץ ויהרג ויחמל. שפת' פעל את אחרים. אבל אז תשבת הארץ (ויקרא כ"ו:ל"ד) וחבריו על פי המסורת נקודים פתח. ופתרו' בגוף העושה שהארץ עצמה תנוח ותבטל מגזרת וישמן ויקרב אהרן (ויקרא ט':ח') וכן הרבה. וכבר פי' בשער השלשיים. אבל כל השמה תשבת (ויקרא כ"ו:ל"ה) ננקד מלא פום בשביל האתנחת' כמו הים ראה וינס (תהלים קי"ד:ג'). וכמו וימת דער ואונן (בראשית מ"ו:י"ב). וכן רבים.. ופתרון וישבת קרוב ענין הוא להשבית והניח את עצמו.

והאומר, כי הפרש יש בין וישבות ובין וישבת – לא אמר אמת, כי שוה הוא. יטרף כאריה (תהל' ז, ג) ובנימין זאב יטרף (ברא' מט, כז). והעד: וישבת המן (יהושע ה, יב). וככה וידום אהרון (ויקרא י, ג), ויפול על פניו (במדבר טז, ד). רק ברוב, אם היה העי"ן אחד מאותיות הגרון יפתחנה. ונמצא וינהום עליו (ישע' ה, ל). וככה האומר כי אז תשבת הארץ (ויקרא כו, לד), כמו וימת שם (דבר' לד, ה) לא יתכן. כי תשבת – פתח, ומ"ם וימת – קמץ, כי בתחלה היה ימות כמו ישוב (קהלת יב, ז) בחולם או בשורק. וכשהוא סמוך, הוא בקמץ חטף, שהוא אחי החולם.

בראשית ב':ז' (1)
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

באפיו – מן אף אפו מן גג גגו מן עם עמו דגשי' ומן הכפולים הם לכן נדגשים לחסר אות אחת שכן מצינו מן עם עממים וכן מן אף אפפים. וכן הרבה.

דגשות פ"א באפיו להתבלע הנו"ן כנו"ן 'בת' במלת 'בתי', ונו"ן 'שנים' במלת 'שתים', והעד: וצלם אנפוהי (דני' ג, יט) בארמית. ככה בלשון קדר.

בראשית ב':ז' (2)
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני דקדוק המילים בראשית ב':כ"ג

באפיו – מן אף אפו מן גג גגו מן עם עמו דגשי' ומן הכפולים הם לכן נגדשים לחסר אות אחת שכן מצינו מן עם עממים וכן מן אף אפפים. וכן הרבה.

ודקדוק אשה – אחר שזאת המלה נגזרה מאיש, הנה שמו דגש תחת הנח הנעלם, שלא תתערב עם אישה יקימנו (במדבר ל, יד), כי יש פעמים שאין בה"א מפיק, כמו: ויקרא לה נובח בשמו (שם לב, מב), ורבים ככה. וככה נאמר: ופטורי צצים (מ"א ו, יח), וגם גגו (שמו' ל, ג), הדגש בעבור הנח החסר, כי לא יתכן להיות השרש משלש אותיות שוות כי ככה לא ימצא בלשון כי כבד הוא.

  • הערות: עיין ראב"ע הפירוש הראשון ב':כ"ג
בראשית ב':י'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

ראשים – כמ' ראשים לשו' רבים מגזר' ראש כמו שור שוורים מן אומר אמרים. מן בקר בקרים.

חובר ראש על ראשים כמו יום יומים [צ"ל ימים] כי הקמץ כמו החולם.

  • הערות: עיין ראב"ע הפירוש הראשון ב':י'
בראשית ב':ד'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני דקדוק המילים בראשית ג':י"ד

אלה לשון זכר כמ' שלש' ארבעה חמשה ששה שבעה כלן לשון זכר הן וכשתחסר ה"א הנם ל' נקב'.

זאת – לשון נקבה. והנה הוא כי עשית – עשייה זאת. כי משפט אנשי לשון הקודש לחסר השם כי היא בכח הפועל, כמו כי תקראנה מלחמה (שמו' א, י), הטעם – קורות מלחמה. וברך ולא אשיבנה (במדבר כג, כ), הטעם – וברך ברכה. וברוב יועצים תקום (משלי טו, כב) הטעם – יועצים עצה. וזה לשון זכר. וזו לזכר ולנקבה. וככה 'אלה', האומר כי ['אלה'] בלא ה"א נקבה ועם ה"א לשון זכר כמו שלשה וחמשה שגג ארבע שגגות.

בראשית ג':ט"ז
רשב"ם ספר הדייקות בראשית ג':ז' ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

וכן הרונך מגזר' הריון כמ' עצבון אבל הריש שאינ' נדגשת גורמת לבא צרי במקו' חירק.

ונדגש צד"י עצבונך לדבר בה צחות כצד"י ולא יכלה עוד הצפינו (שמו' ב, ג), וקו"ף אם יקרך עון (ש"א כח, י).

בראשית ד':ג'
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

ועל שם שמוליכין אותה לפני השרים נקראת מנחה לשו' הבאה. וברוב מקומות מצוי ל' הבאה אצל מנח' ויבא קין מפרי האדמ' מנחה (בראשית ד':ג'). והבאתם לאיש מנחה. וזה מוכיח כי תקריב קרבן מנחה סלת יהיה קרבנו (ויקרא ב':א') ועד כאן דבר בקרבנות בהמות שאין אדם נושא בכפו אלא מוליכי' לפניו לכן נקראו קרבן ולא נקראו מנחה. אבל זה ל' הבא' בידו הוא. מה יביא סלת יהיה קרבנו ולא פירות כמו שהולך ומפר' כל שאר וכל דבש וגו' (ויקרא ב':י"א).

והאומר כי 'מנחה' היא שתובא ביד, הנה שבה אל הבל ולא מנחתו, שהוא מבכורות צאנו. ועד אחד נאמן מזה: במנחה ההולכת לפני (ברא' לב, כא), והם עזים מאתים.

בראשית ו':י"ז
רשב"ם ספר הדייקות ראב"ע הפירוש השני, דקדוק המילים

המבול כמו המנבול מגזר' והעלה נבל (ירמיהו ח':י"ג). דגש במקום חסרון נו"ן כמו משאות שוא ומדוחים (איכה ב':י"ד) מן נדח.

מבול – יש אומרים שהוא כמו מבוע (קהלת יב, ו) וגזרתו מן נבל. והנכון בעיני שהוא מגזרת בלולה בשמן (ויק' ז, י), בלל יי שפת כל הארץ (ברא' יא, ט). ומבול היה ראוי להיותו שלם כמו מסלול (ישע' לה, ח), והנה מעוז לדל (שם כה, ד) בראיה גמורה מפעלי הכפל, כי העולם מתבלבל ואין יכולת באדם להבדיל בין היום ובין הלילה. וכן כתוב: ויום ולילה לא ישבותו (ברא' ח, כב).

×