הוספות בפירוש רש"י על התורה – הוספות של רש"י עצמו
אדום = הנוסח המקורי. ירוק = התוספת.
הטקסט על פי כתב יד לייפציג 1 אלא אם כן מצויין אחרת.
יש הרבה הערות ומידע מכתבי היד שעדיין לא הועלו לאתר. נא חזרו לעדכונים בקרוב.
בראשית ט"ז:י"א |
| |
בראשית י"ח:כ"ו | אם אמצא בסדום וגו' ונשאתי לכל חמשת הכרכים בעבורם לפי שסדום היא מטרפולין וחשובה שבכולם לפיכך תלה בה הכת' |
|
בראשית מ"ה:ט"ו | ויְנַשק הוסיף בנשיקה מנשק והולך דביישיר בלעז וישק פעם אחת ומשקל רפי הוא אלא במקום ויִנְשַק הוא מדגיש כדם עבדיו יקום ויקב חור וזו היא גזרת ויִשְבור ויְשַבר ואחרי כן... |
|
בראשית מ"ו:ז' | בנותיו כל מה שהיה בנותיו כגון דינה שהיא לבדה היה לו בבנות כלשון ובני דן חשים כל בניו של דינה1 הוא היה חושים לבדו ובנות בניו... |
|
שמות ג':ז'-י' | כי ידעתי את מכאוביו כמו וידע אלקים כלומ' כי שמתי לב להתבונן ולד' את מכאוביו ולא העלמתי עיניי לאטום אזני מצעק': וארד להצילו ולהעלותו על מנת כן יצאו שיעלו מיד אלא שגרם החטא: ועתה וגו' באה אלי באה עד אלי מתחילה שמעתי ועתה נגעה אלי וגם ראיתי הלחץ כביכול ראיתי בעצמי: ועתה לכה ר' יוחנ' אמ' לך הדבר מסור לך הם מצפים גדולה יש לך בדבר: ועתה לכה ואשלחך אל פ' ואם תאמר מה תועיל והוצא את עמי יועילו דבריך ותוציאם. |
|
שמות כ"ז:י"ח | ורחב חמשים בחמשים חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר העמיד [בין השיטין: מזרחו] פתחו בשפת חמשים החיצונים של אורך החצר נמצא כולו בחמשים הפנימיים וכלה ארכו לסוף שלשים נמצאו עשרים אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן. ורחב המשכן עשר אמות באמצע רחב החצר נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן וכן למערב וחמשים על חמשים חצר לפניו: וקומה חמש אמות גובה מחיצות החצר והוא רחב הקלעים: ועובי הכותלים אמה לכל צד והוא בכלל הכ' של כל רוח כך מפור' בעירובין. ואדניהם נחשת להביא אדני המסך שלא תאמר לא נאמרו אדני נחשת אלא לעמודי הקלעים אלא אדני המסך של מין אחר הן כך נראה בעיני שלכך חזר ושנאו: |
|
שמות כ"ח:ו' | ועשו את האפוד אם באתי לפרש מעשה האפוד וחשן על סדר המקראות הרי פירושן פרקים וישגה הקורא בצירופין לכך אני כותב מעשיהן כמות שהוא למען ירוץ קורא בו האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים וחוגרו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו רחבו כמדת רחב גבו של אדם ויותר מגיע עד עקיביו והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה ארג ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו והכתיפ' מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר וכשזוקפות עומדות לו על שתי כתפיו והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מיכן ומיכן ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט ואבני השהם קבועות בהן אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל והמשבצות נתונות בראשיהן לפני כתיפיו ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשתי קצות רחבו העליון אחת לימין ואחת לשמאל ושני ראשי השרשרת תקועין במשבצות לימין ובשמאלית תקועין במשבצת שבכתף שמאל נמצא החשן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו ועוד שתי טבעות בשתי קצות החשן בתחובתו וכנגדן שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשן התחתון המחובר בחשב טבעות החשן מול טבעות האפוד שוכבין זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהא נד ומובדל הולך וחוזר: זהב תכ' וארג' ותו' שני ושש חמשת מינין הללו שזורין בכל חוט היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין וקוצצין מהן פתילין וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכל' וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן וכן בתולעת שני והשש שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט זהב עם כל אחד ואחר כך שוזר את כולו כאחד נמצא חוטו כפול עשרים ושמונה וכן מפורש במסכת יומא ולמד מן המקרא הזה וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות את פתילי הזהב בתוך התכלת ובתוך הארג' וגו'. למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין: מעשה חשב כבר פירשתי שהיא אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו: |
|
ויקרא י"ג:כ"ד | מחית המכוה שַנִימֵנט בל' כשהיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה או לבנה חֲלַקה: וסימני מכוה וסימני שחין שוין הן ולמה חלקן הכת' לומ' שאין מצטרפין זה עם זה נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונם כבגריס: |
|
ויקרא י"ג:ל"ו | שער שחור מניין אף הירוק [מחוק: והצהוב] והאדום שאינן צהוב ת"ל ושער ולמה צהוב דומה לתבנית הזהב. צהוב כמו זהוב אורבלא בלעז. |
|
ויקרא י"ד:י"ז | על דם האשם שיקדום הדם לשמן ולעכב |
|
ויקרא י"ד:ל"ז | שקערורות שוקעין מראותיו: שקערורות אירקרקות ומראיהן שפל אאדמדמות לומר זה וזה עמוק הירוק והאדום. |
|
ויקרא י"ט:ט' | לא תכלה פאת וגו' שיניח פאה בסוף שדה. מפני בטל עניים ושיעורה אחד מששים בשדה. ולקט קצירך... |
|
ויקרא כ"ב:ה' | בכל שרץ אשר יטמא לו בשיעור הראוי לטמא בעדשה: בכל שרץ אשר יטמא לו כגון שמונה שרצים: באדם אשר יטמא לו טמא מת זב ומצורע: או באדם... |
|
ויקרא כ"ב:כ"ד | וכרות כרותין בכלי ועודן בכיס שלא יהיה כמחוסר אבר ותרגימ' מעוך ומרוח זהו לשונ' בארמית לשון כמישה ודרסי' כמו הבית הגדול רסיסים בקעיות דקות וכן קנה המרוסס כתוש כתיתין ובארצכם לא תעשו... |
|
ויקרא כ"ה:י"ח-י"ט | וישבתם על הארץ לבטח שבעון שמיטין ישראל גולים אז תרצה הארץ והרצת א' שבתותיה ושבעים שנה גלות בבל כנגד שבעים שמיטות שביטלו היו: ונתנה הא' וגו' וישבתם לבטח עליה שלא תדאגו משנת בצורת ואכלתם לשובע... |
|
ויקרא כ"ה:ל"ו-ל"ח | ויראת מאלקיך. לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הריבית וקשה לפרוש הימנו ומורה לעצמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו הוצרך לומ' ויראת מאלקיך או שהתולה מעותיו בגוי כדי להלוותם לישראל בריבית הרי דבר המסור ללבו ומחשבתו לכך הוצרך לומר ויראת מאלקיך. נשך ותרבית חד שויוה רבנן ולעבור עליו בשתי לאוין: אשר הוצאתי וגו' והבחנתי שם בין בכור לשאינו [בכור] אף אני יודע ונפרע מהמלוה מעותיו ל[ישראל בריבית ואו]מר של [גוי] הם: וחי אחיך שנה הכת' לומ' שאם כבר יחזיר לו אהדר ליה דניחי בהדך: ד"א אשר הוצאתי... |
|
ויקרא כ"ו:ג' | בחקתי תלכו יכול זה קיום המצות כשהוא אומ' [בין השיטין: תשמרו ועשיתם] [מחוק: ולא תעשו] את כל המצות אמור הא מה אני מקיים בחקתי תלכו שיהו עמלים: ואת מצותי הוו עמלים על מנת לשמור ולקיים כמה שנ' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. |
|
ויקרא כ"ו:י"ח | ואם עד אלה ואם בעוד אלה עליכם לא תשמעו. ויספתי עוד ייסורין אחרים: שבע על חטאתיכם. שבע פורעניות על שבע עבירות האמורות למעלה. כמו עד שהמלך במסיבו כד שתחפץ ... |
|
ויקרא כ"ו:מ"ב | וזכרתי את בריתי יעקב למה נימנו אבות אחורנית כלומר כדי הוא יעקב הקטן לכך. ואם אינו כדיי יצחק כדיו ואם אינו כדיו הרי אברהם כדיו. יעקב למד מאביו יצחק למד מאביו אברהם ממי למד בכך נתעלה למה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח. |
|
ויקרא כ"ז:ל"ג | לא יגאל אינו נגאל לא תם לא בעל מום לא חי לא שחוט. תם יעלה ובעל מום אוכלו בביתו זה וזה אין לכהן [מחוק: בעל מום] במעשר בהמה הנייה של כלום. בבכור נאמר לא יפדה ונמכר הוא והכהן הלוקחו אוכלו בקדושתו: לא יבקר... |
|
במדבר א':י"ח | ויתילדו על משפחותם הביאו [מחוק: על] ספרי יוחסין ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט: הִקהילו אכנישו על ידי אחרים הַקהילו אלי אכנוישו צוו לאספם. ויַאספו וכנשו נתקבצו מעצמן. |
|
במדבר ג':י"ב | ואני הנה לקחתי. ואני מהיכן זכיתי בהן. מתוך בני ישר' שיהו ישר' שוכרין אותם לשירות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהן ולקחתים תמורתם [בין השיטין: לפי] שהיתה עבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוים שלא עבדו ע"ז נבחרו תחתיהם. עד שלא הוקם המשכן נתנו העבודה בבכורות דהוא גדל אחי וחשוב שבבית: |
|
במדבר ג':מ"ה-מ"ו | ואת בהמת הלוים וגו' לא פדו בהמות הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישר' שהם להקרבה אלא את פטרי חמוריהם. ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישר'. תדע שהרי מנה עודפים באדם ולא מנה עודפים בבהמה: ואת פדויי השלשה וגו'. ואת הבכורות הצריכין ליפדות בהם אילו שלש' ושבעים ומאתים העודפין בהם יתירין על הלוים מהם תקח חמשת שקלים לגלגלת. כך היא מכירתו שליוסף. עשרים כסף. שהיה בכורה של רחל: גזירת הכת' היא שלא זכו כהנים בפטרי חמורים של אותו הדור: |
|
במדבר ד':ו' | מכאן מה שהוקשה לי כת' בארון ושמו בדיו וכת' לא יסורו ממנו בגמ' דמסכ' יומ' רמינן קראי אהדדי כת' והובא את בדיו בטבעות וכת' לא יסורו ממנו (בגמ)הא כיצד מתפרקין ואינן נשמטין הולכין ובאין היו אלא שראשיהן גסין ואינן יכולין לצאת ובשעת סילוק מסעות היו מצמצמין אותם כנגד חציין שיהא ראשו יוצא מן הארון לכאן ולכאן שלא יהו ארוכין מצד זה וקצרין מצד זה מכבד המשא לצד הקצר ומהדקין אותן ובשעת חנייתן היו מחזרין אותן ליושנן והולכין ובאין כבראשונה. |
|
במדבר ד':ט' | נרותיה. לוֹצֵיש בלעז. שנותנין בהן השמן והפתילות. ואת כל כלי שמנ'. על שם שכל שימושה על ידי שמן היה. |
|
במדבר ד':כ"ז-כ"ח | על פי אהרן ובניו. ואיזה מן הבנים ממונה עליהם. ביד איתמר בן אהרן. אבל אהרן ובניו עצמן לא הוצרכו כאן כמו לבני קהת: |
|
במדבר ה':י"ג | ונעלם מעיני אישה הא אם היה רואה ומעמעם אין המים בודקין אותה: ונסתרה. שיעור שתראה לטומאת ביאה: ועד אין בה. הא אם היה בה אפילו עד אחד שאומר נטמאת לא היתה שותה ואסורה לבעלה: ועד אין בה בטומאה אבל יש עדים לסתירה: נתפשה נאנסה כמו ותפשה ושכב עמה: פירשו רבותינו ועד אין בה תרי. אלא חד שראה בטומאתה והיא לא נתפשה לא לוקחה באונס. מדמוכח לה קרא והיא לא נתפשה לימדך שהוא בא לאסור והבעל מגרשה בעד אחד שכן [מחוק: מגרשה] רגליים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. לכך עד אחד נאמן בה: |
|
במדבר ה':י"ח | ונתן על כפיה. לייגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים. שאם לתנופה הוא כמו ונתן על כפי הנזיר יכתוב כאן ונתן על כפיו. המרים... |
|
במדבר י"א:י'-י"ב | בכה למשפחות' משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו פירשו למשפחותיו על עסקי משפחותיו על עריות הנאסרות להם: ובעיני משה רע. ידע לבו כי מרה תהיה בהם כי חנם הם בוכים. האנכי הריתי. אֵם אני להם ובמעי היו או ילדתיהו כאב לבן. |
|
במדבר י"א:ט"ו | אם ככה את עושה לי. תשש כחו של משה כנקבה שהראהו הק' פורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמ' לפניו אם כן הרגני תחילה. את עושה לי. עושה אתה לי כעין אַת נקבה ותש כח. ואל אראה ברעתם היה ליכתב אלא שֶכּינה הכת' וזה אחד מתיקוני סופרים בתורה לכינוי לתיקון לשון: |
|
במדבר י"א:ל' | ויאסף לשון כניסה אל הבית כמו ואספתו אל תוך ביתך. ואב לכולם יצבר ולא ידע מי אוספם. אם אסיפה קיבוץ מהו לא ידע הצובר את הכרי הוא האוסף אלא הצוברן לא ידע מי מכניסן לבית: מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו. |
|
במדבר י"א:ל"ה | ויהיו בחצרות. יותר מכדי חנייתם שנתעכבו על מרים: |
|
במדבר י"ב:י"ב | ... אשר מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו הרי נאכל חצי בשרו שאחיו בשרו הוא. כמת אשר בצאתו יצא מת הרי ויאכל חצי בשרו: דב' אחר אל נא תהי כמת... |
|
במדבר י"ג:כ"א | ממדבר צן עד רחב לבא חמת הילכו בגבוליה באורך ורוחב כמין גאם. הילכו רוח גבול דרומי ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב כמו שציום משה עלו זה בנגב דרך גבול שפת דרומית של ארץ ישר' לכו והוא ממדבר צין שהוא במקצוע דרומית מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חיזרו והילכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית כמו שמפורש בגבולות הארץ בפר' אלה מסעי: רחוב אשר היה לצד המערב שנ' ועבדון ורחוב וחמון וקנה: לבא חמת כמו שאומרין לנפורקא דְרֻמאה |
|
במדבר י"ג:כ"ה | וישובו מקץ מ' יום. והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה אלא שגלוי לפני הק' שיגזור עליהם יום לשנ' קיצר לפניהם את הדרך: |
|
במדבר י"ד:כ"ח | חי אני. לשון שבועה. אם לא כן אעשה כביכול איני חי: וכן אני ה' דברתי אם לא זאת וגו'. כביכול אם לא אעשה איני זה. כאשר דברת' שבקשתם ממני או במדבר הזה לו מתנו: |
|
במדבר י"ד:כ"ט | פגריכם. לכל העומדים לפניו ואם נשאר איש באהלו. לכל פקודיכם לכל מספרכם כל הנימנים לכל המספר שאתם נימנים בו כגון לצאת לצבא ולתת שקלים. כל המנויין לכל אותן מספרות ימותו. ואילו הן מבן עשרים שנה וגו'. ולהוציא שבטו של לוי שאין פקודיהם בני עשרים: |
|
במדבר ט"ו:ד'-ה' | והקריב המקריב וגו' תקריבו נסכים ומנחה לכל בהמה. המנחה כליל והשמן נבלל בתוכה והיין לספלים. כמות ששנינו במסכת סוכה: מחלוקת ר' ישמעא' ור' עקיבא אם קרבו נסכים במדבר אם לא קרבו מר דריש מושבותיכם מר דריש נותן לכם ומפורש' בזבחים מסכת: ויין לנסך. לשֶפך. וכן הסך נסך. שפוך שֶפך. ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן. שניהם שוין אלא יציקה בשמן נסיכה ביין. והיינו דמתרגמינ' לצקת לאתכא. שהצורף שופך. וכן לא נתך ארצה. נתכו כמים. ומסכה יינה. ויין מסכתו. מזיגה היא שפיכה: לכבש האחד. על כל האמור למעלה הוא מוסב. על המנחה ועל השמן ועל היין: |
|
במדבר ט"ז:א'-ב' | ויקח קרח פרשה זו יפה נדרשת במדרש ר' תנחומא. ויקח קרח. לקח עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלו' ואיתפליג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם: בן יצהר בן קהת בן לוי. יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יזכיר שמו על מחלוקתן שנ' בקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתייחסם על הדוכן בדברי הימים שם נאמ' בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישר': ודתן אבירם בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתן תימנה שָכן לקהת ובניו החנים תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכינו. ומה ראה קרח לחלוק על משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבר אמ' אחי אבא ארבעה היו בני קהת עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את שנייה לא אני שאני בן יצהר שהוא שיני לעמרם והוא מינה את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו מבטל את דבריו מה עשה עמד וכינס מאתים וחמשי' ראשי סנדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנ' נשיאי מועד קריאי שם ולהלן הוא או' אלה קרואי העדה וגו'. הלבישן טלתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה אמ' להם חייבת. התחילו לשחק עליו אפשר טלת של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה: בני ראובן דתן ואביר' ואון בן פלת. אמ' רב און אשתו הצילתו און שישב באנינות כל ימיו. בן פלת. שנעשו בו פלאות וניצול. ויקומו לפני משה לאפי משה מתורג' כנגד פניו קמו להתריס אַרִטְרְנְט |
|
במדבר י"ז:י"א | וכפר עליהם רמז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע שהקטרת עוצרת המגפה. כדאית' במסכ' שבת: ד"א למה בקטרת לפי שהיו מליזין אחר הקטרת לומ' סם המות הוא על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש. אמ' הקב"ה תראו שעוצר מגפה הוא והחטא הוא ממית: כי יצא הקצף ראה את מלאך המות עובר להשחית כי נתן לו רשות ויוצא מלפניו: |
|
במדבר י"ח:א' | ויאמר ה' אל אהרן למשה אמ' שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישר' שלא יכנסו למקדש. וכן פרשה שנייה וידבר ה' אל אהרן ומליל ה' לאהרן בתרגום בבלי למשה יצוה שיאמר לו. לא מצינן שנתייחד הדיבור עם אהרן אלא ביין ושכר אל תשת: אתה ובניך ובית אביך הם בני קהת אבי עמרם. תשאו את עון המקדש עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעיסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש. אתם תשבו ותזהירו את כל זר הבא ליגע. ואתה ובניך הכהנים תשאו את עון הכהונה שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם: |
|
במדבר י"ח:ה' | ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח. הם משמרת הקדש ואתה משמרת המזבח. ולא יהיה עוד קצף כמו שהיה כבר שנ' כי יצא הקצף: |
|
במדבר כ"א:ה' | באלקים ובמשה השוו עבד לקונו. למה העלותונו שניכם שוים. אין לחם של ממש ואין מים עומדין היום פסקו היום באו ואנו תלויין. ונפשינו אף זה לשון קיצור נפש ומיאוס אנקריישט בלע'. בלחם הקלקל. לפי שהמן נבלע באיברים קראוה קלוקל אמרו עתיד המן הזה שיתפח במיעיו כלום יש לך אדם ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא: |
|
במדבר כ"ו:כ"ד | לישוב הוא יוב האמור ביורדי מצרים כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים והנולדים משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים: ויש לומ' כל שראה יוסף בבניו וגידלן מונה למשפחו'. וירא יוסף לאפרים בני שלשים הם שותלח וערן גם בני מכיר ידלו על ברכיו הם גלעד וששת בניו: וארד ונעמן בני בלע בן בנימן. ומצאתי ביסודו של ר' משה שירדה אמן למצרים כשהיתה מעוברת מהם לכך נחלקו למשפחות כחצרון וחמול וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים ואם אגדה היא הרי טוב ואם לאו אומ' אני שהיו לבלע בנים הרבה ומשנים הללו ארד ונעמן יצאת מכל אחד משפחה רבה ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע ותולדו' השנים הללו נקראו על שמם וכן אני אומ' בבני מכיר שנחלקו לשתי משפחות אחת נקראת על שמו ואחת נקראת על שם גלעד בנו חמשה משפחת חסרו מבניו של בנימן כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו שקראתו אמו בן אוני בן אנינות ובפילגש בגבעה נתקיימה כולה זו מצא' ביסודו של ר' משה דרשן: |
|
במדבר ל"א:י"ח | החיו לכם להתגייר ואף לישא מהן אשה. |
|
במדבר ל"א:כ"ג | כל דבר אשר יבא באש לבשל בו כלום: תעבירו באש כדרך תשמישו הגעלתו מי שתשמישו על ידי חמין יגעילנו בחמין ומי שתשמישו על ידי צלי כגון השפוד והאסכלא ילבננו באור: אך במי נדה יתחטא לפי פשוטו חיטוי זה לטהרו מטומאת המת אמ' להם צריכים הכלים גיעול לטהרן מן האיסור וחיטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו מיכן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראויין לטבול בהן נדה וכמה הן ארבעים סאה: וכל אשר לא יבא באש כל דבר שאין תשמישו על ידי האור כגון כוסות קיתונות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור. תעבירו במים מטבילן ודיין ודווקא כלי מתכות: א"ל ופירש לנו ר' אם עמד ישר' על גבי המלאכה ביד גוי וראה שלא נשתמש בו כלל אין צריך טבילה וכל' חדשים מגעיל ר' ומטבילן בכך שמא נשתמש ובלע ומחמת שמנם הוצרך להגעילם: |
|
במדבר ל"ב:י"ז | נחלץ חושים נזדיין מהירים כמו מהר שלל חש בז ימהר יחישה. חושים מבעין וחש ומבע דעתיד לשון מבוע הנובע כן זריז ונמהר. לפני בני ישר' בראשי גייסות מתוך שגבורים היו שכן נאמ' בגד וטרף זרוע אף קדקד ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכ' בני ישרא' כל בני חיל וביריחו כת' והחלוץ עובר לפניהם זהו ראובן וגד שקיימו תנאם: וישב טפינו בעודנו אצל אחינו. בערי המבצר שנבנה עכשיו: |
|
במדבר ל"ג:ד' | ומצרים מקברים. טרודים באבלם. (לכך יצאו) ולא נתנו לב לישר' לכך יצאו ביד רמה: |
|
במדבר ל"ג:נ"ה | והיה אשר תותירו מהם יהיו לכם לרעה. לשכים בעיניכם. ליתידות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות סיכיא: ולצנינים פותרים בו הפותרים לשון משוכת קוצים הסובבת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא: לצנינים כצנה רצון תעטרנו. המקפת לאדם בשלש רוחות. ותרגומו מוכיח: וצררו אתכם כתרגו': |
|
במדבר ל"ה:ל"ב | ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו. למי שנס אל עיר מקלט שהרג בשוגג אינו נפטר מגלות בממון ליתן כופר לשוב לשבת בארץ בטרם ימות הכהן: לנוס. כמו לָנָס כמו שוּבֵֿי מלחמה ששבו מן המלחמה. נוגי ממועד. כי מולים היו. כאשר תאמר שוב על מי ששב כבר ומול על מי שמל כבר כן תאמר לנוס על מי שנס וקורהו נוס מוברח ותרגום לדערק ואם תאמר לנוס לברוח ותפרשהו למי שיש לו לברוח לא תקחו כופר לפוטרו מן הגלות לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת הרי עדיין לא נס ומהיכן ישוב: |
|
דברים א':ל"ו | זולתי כלב בן יפונה. אמ' הק' טובה גדולה אני מחזיק לכלב. מהי זולתי זה לוה אתי. יותר מששים מכם אתם לא מצאתם ידיכם. ויפל משה ואהרן על פניהם. נתרשלו ידיהם. עמד כלב ושיתקן הס והם שותקין לשמוע. אשר דרך בה. חברון. שנ' ויבא עד חברון: |
|
דברים ב':ה' | ונשמרתם מאד מה היא השמירה. אל תתגרו בם: עד מדרך כף רגל. אפילו [בין השיטין: כדי] מדרך כף רגל. כלומ' אפילו מקום דריסת הרגל איני מרשה לכם לעשות בארצם שלא ברשות. ומדרש אגדה עד שיבוא יום דריסת כף הרגל על הר הזיתים ועמדו רגליו וגו'. |
|
דברים ב':י"ב | יירשום לשון הווה. נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים. כאשר עשה ישר' כאשר יוכלו לומר לבסוף כן עשה ישר' בהם: ועברו את נחל זרד בקרן זוית של ארץ מואב כשפונה אדם מדרום לצפון עובר אותו נהר קטן ובא לו למזרח מואב: |
|
דברים ב':כ"ג | והעוים הישבים בחצרים וגו'. עוים מפלשתים הם שעמהם הם נחשבים בספר יהושע חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשק' והגתי והעקרוני והעוים. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישר' להוציאה לארצם מידם הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם ועכשיו אתם מותרים לקחתה מהם. ולפי שנתיישבו אותם כנעורים בארץ פלשתים נקראו היום פלשתים: |
|
דברים ב':כ"ו | ממדבר קדמות. אע"פ שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כשבא הק' ליתנה חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואע"פ פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום: ד"א ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמתי לעולמך יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריי' אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה: בדרך פר לו קמין פר לו קמין. |
|
דברים ג':ד' | חבל ארגב כך נקראת שם הארפכיא מתרגמינן בית פלך טרכונא: וראיתי תרגום ירושלמ' במגילת אסתר קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגוב הפרכיא של היכל המלך. כלומ' שהמלכות נקרא על שמה. וכן את הארגוב דמלכים אצל היכל המלך הרגו פקח למנחם. חבל ארגב קונטרָיאה פליידינא כל המחוז נקרא על שם היכלו של המלך |
|
דברים ג':י"ד | יאיר לקח חבל ארגב ונטלו לעצמו ומכיר לקח עיר הגלעד ונתתיה לו שכן כת' וילכו בני מכיר גלעדה וילכדוה. עיר היתה באמצע הר הגלעד ושמה גלעד: חציו של גלעד של צד צפון פירש כבר שנתנו למנשה עם הבשן ולראובני ולגדי חוזר ומפרש נתתי מן הגלע' מאותה עיר גלעד ולהלן עד נחל ארנן הוא ערוער תוך הנחל וגבול תוך וגבול גם העיר שבתוך הנחל וגבולה סביב ועד יבק רוחב קחשיב לצד עמון הרי נתן סימן באורך גד וראובן מעיר גלעד עד ארנן בתכף לארץ עמון חוזר ונותן סימן בשפת אורך ארצם בתכף לירדן לארכן כל הערבה והירדן כולו ועוד גבול שבראש הירדן מכנרת שאחורי ראשו של ירדן כל הנמצא מים כנרת עד ים המלח שהיא ים הערבה הכל לגד וראובן. ותחום זה או רחב או קצר הוא מתחום העליון שהוא מונה לצד העמון לסימנין הללו שאמ' לך הכת' ולראובני ולגדי: |
|
דברים ד':י' | יום אשר עמדת מוסב על המקר' אשר למעלה ההימנו אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחרב אשר ראיתי את הקולות ואת הלפידים: ילְמְדון יֵילפון לעצמם ילַמדון יַלפון דשיינינט בלע' |
|
דברים ד':י"ט | ופן תשא עיניך להסתכל בדבר ולתת לב לטעות אחריהם: אשר חלק לאלקות להאיר להם: ד"א לא מנען מלטעות אחריהם אלא החליקן בדברי הבליהם לטורדם וכן הו' אומ' כי החליק אליו בעיניו למצו' עונו לשנוא: ואת' לקח להם חלק אותם ולא לך כי הבדילך: |
|
דברים ד':מ"ה | אלה העדת אשר דבר וגו' הם הם שדבר בצאתם ממצרים דבר להם בערבות מואב: העדות. התראות. כמו העדותי בכם אזהרות שמזהירם. חקים גזירות עול בלא טעם. משפט הראויות לבא לפי השורה. |
|
דברים ה':ג' | לא את אבתינ' בלבד כרת ה' וגו': כי אתנו. אלא. |
|
דברים ה':ו' | על פני יש בו שתי משמעיות. כל מקום שאני וכל זמן שאני ולא תאמר לא נצטוו אלא לאותו הדור. |
|
דברים ה':כ' | הן הראנו כמו ששאלנו ויגד משה את דברי העם על שאמ' הנה אנכי בא אליך בעב הענן ואמרו רבותינו רצוננו לראותו אינו דומה שומ' מפי שליח לשומע מפי מלך והרי מילא את רצוננו והודיענו שבידו לחזק בריותיו לסבול כובד תוקף להבות פיו. |
|
דברים ה':כ"ד | ואת תדבר אלינו התשתם את כחי כנקבה נדמה לי כאילו דברתם לי בלשון את כאמור לאשה. שנצטערתי עליכם וריפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרידים להתקרב אליו מאהבה. וכי לא יפה היה לכם ללמוד מפי הגבורה. ולא ללמוד ממני: את כל אשר ידבר לרבות אף כל דברי הנביאי' שיאמרו לנו בשמו כמוך: ושמענו ועשינו. ועל זה אמר מי יתן וגו'. ליראה אותי. כאשר אמרו לקבל דברי שלוחיי ולשמור כל הימים לדורות הבאים ולכשפסקו עשרת הדברות אמ' לי לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. כלומ' לכו לבתיכם ואתה פה עמוד אשר אחריי שדעתם לקבל ממך כמו מפי. ואדברה וגומ' שם מסר לי שאר מצות ותורה שבעל פה ועליהם אמ' משה אומ' לכם היום ושמרתם לעשו': וזאת המצוה מה שאפרש לפניכם בכל הספר הזה: ארץ זבת חלב ודבש מוסב על אשר אתם עוברים ועל אשר ייטב לך היינו טיבותא: ושמע ישר' מוקף על ושמעת ישר' ושמרת כלומ' הוי שומע ושומר את המצוה שאני בא לבאר באוזניכם: |
|
דברים ו':כ' | כי ישאלך בנך מחר. יש מחר שהוא אחר זמן: אשר צוה ה' אלקינו זה בן חכם שפירש דברו ונכנס בכלל: אתכם. מה ראה להטעינכם משאר אומה ומה ראיתם לקבל כל זה. |
|
דברים ז':ד' | כי יסיר את בנך בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי. למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך שהרי לא נאמ' על בתן לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי. כי יסיר את בנך אם על בתך לא תתן לבנו יאמר כי יסיר את בתך אם על בתו לא תקח לבנך יאמר כי תסיר את בנך על כרחיך בבן בתך הכת' מדבר כשתתן בתך לבנו יסיר בנו את הנולד מבתך מאחרי ויוליכנו לע'ז'. ובן בתו אדם קוראו בנו אבל הנולד לבנך מן הגויה גזירת הכת' היא שאינו מתייחס בך. |
|
דברים ז':ז' | לא מרבכם כפשוטו. ומדרשו לפי שאין אתם מגדילי' עצמכם כשאני משפיע לכם טובה חשק בכם. כי אתם המע' הממעיטים עצמיכם כמו ואנכי עפר ואפר. כי אתם המעט אין לך אומה שלא יהו בה כמה ששים רבואות. הבחירה לא מכח הרוב כי אינו כך אלא מאהבת אנצייזריאה. כי אהב את אבותיך דבחר בזרעו ועוד משמרו וגו'. ונחנו מה לא כנבוכד נאצר שאמ' אדמה לעליון. וסנחרי' שאמ' מי בכל אלקי הארצות. חירם אמ' אני מושב אלקים ישבתי: כי אתם המעט כי משמש בל' דהא. |
|
דברים י"ד:י"ג | הראה היא איה היא דאה היא דיה. ראה ודאה ואיה ודיה אחת היא ונראה לתרגם דאה בת כנפא לשון ידאה. למה נקראת שמה ראה שרואה ביותר ולמה הזהירך בכל שמותיה שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. שלא יהא האוסרה קורא אותה דאה והבא להתיר אומר זו ראה שמה או איה שמה וזו לא אסר הכת'. ובעופות פרט לך את הטמאים ללמדך שעופות טהורין מרובין על הטמאים. לפיכ' פרט את המועט: |
|
דברים י"ד:ט"ז | התנשמת. קלבא שוריץ: תנשמת שבשרצים טלפא ודומות זו לזו בגוף ובלא ראות אבל עטלף אין לו לעז ועטלף דרבנן משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה נראה קלבא שוריץ עוף בלא ראות והאומ' עטלף דקרא טלפא אינו אלא טועה. |
|
דברים י"ז:י"ח-כ' | והיה כשבתו אם עשה כן כדיי הוא שתתקיים מלכותו: משנה התורה שתי ספרי תורה אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאה עמו: על פי התורה. איסור והיתר. על המשפט. שאר דינין: והאיש אשר יעשה בזדון. זה זקן ממרא חזר לעירו ושנה מת: משנה התורה. אונקלוס תירגם פתשגן. פתר משנה לשון שינון ודיבור: הכהנים הלוים. והכהנים: כל שבט לוי זה לוים: לבלתי רום לבבו. כלפי קונו יותר משאר אחיו. אבל על אחיו ישתרר ואם ילחצם הרי רום לבבו לקונו: לבלתי סור מן המצוה אפילו מצוה קלה של נביא. למען יאריך ימים וגו' מכלל הין אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול שאמ' לו שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך להעלות העולה וכת' ויוחל שבעת ימים וגו' ולא שמר הבטחתו להמתין כל היום ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמ' לו נסכלת כי לא שמרת וגו'. ועתה ממלכתך לא תקום הא למדת שבשביל מצוה קלה של נביא נענש: הוא ובניו. מגיד שאם בנו הגון הוא קודם לכל אדם: |
|
דברים י"ח:ב' | כל שבט לוי בין תמימין בין בעלי מומין: חלק בביזה ונחלה בארץ: אשי ה' קדשי המקדש ונחלתו אילו קדשי הגבול תרומות ומעשרו' אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו. ובסיפרי דורשו ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שאר בקרב אחיו זו נחלת חמשה ואיני יודע מה הוא ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממים ושל סיחון ועוג שני עממים אמורי וכנעני ונחלת שאר לרבות קיני קנזי וקדמוני. אם תזכו לירש כהן: וכן דורש בפר' מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני. שוב נמצא בדברי ר' קלנימוס הכי גרס' בספרי ונחלה לא יהיה לו אילו נחלת חמשה בקרב אחיו אילו נחלת שבעה נחל' חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטי' ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי מנשה ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים וחצי מנשה ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד. כאשר דבר לו בארצם לא תנחל אני חלקך: |
|
דברים י"ח:ג' | מאת העם ולא מאת הכהנים: שה מולטון גדול וכשפירש בו בן שנה הרי כבש. אם שור אם שה פרט לחיה: הזרוע מן הפרק של ארכובה ועד גף של יד שקורין אישפלרון. הלחיים עם הלשון. דורשי רשומות היו אומ' זרוע תחת היד שנ' ויקח רמח בידו. לחיים תחת תפלה שנ' ויעמד פינחס ויפלל. הקיב' תחת האשה אל קבתה: |
|
דברים י"ח:ד' | ראשית דגנך זו תרומה לא פירש בה שיעור אבל רבותינו נתנו בה שיעור עין יפה אחד מארבעים רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים שנ' וששיתם האיפה מחומר החטין. ששית האיפה חצי סאה כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי אחד מששים שהכור שלשים סאים: ראשית תחילת הנאתך וראשית גז צאנך כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית ולא פירש שיעור ורבותינו נתנו בו שיעור אחד מששים וכמה צאן חיי' בראשית הגז חמש רחלות שנ' חמש צאן עשויות: |
|
דברים י"ח:ט"ז | ככל אשר שאלת קרב אתה ושמע את כל אשר ידבר אלי' לרבות נביאי דור ודור. |
|
דברים י"ח:כ' | אשר לא צויתיו לדבר אבל ציויתיו לחברו: ואשר ידבר בשם אלקים אחרים אפילו כיוון את ההלכה לאסור את האסור ולהתיר את המותר: ומת: בחנק. שלשה מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו והמתנבא בשם ע"ז אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי נבי' מיתתן בידי שמים שנ' אנכי אדרש מעמו. אנא אתבע מיניה. |
|
דברים י"ח:כ"ב | אשר ידבר הנביא ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו. ואם תאמר זו כמתנבא על העתידות הרי שבא ואומ' עשו כך וכך מפי הק' אני אומ' זו כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו אלא אם כן מומחה הוא לך צדיק גמור כאליהו בהר הכרמ' שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישר' הכל לפי צורך השעה וסייג הפירצה לכך נאמ' אליו תשמעון: לא תגור ממנו לא תמנע עצמיך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו: לא תגור ממנו מכל מה שיאמר עוד ויפחידך |
|
דברים י"ט:ח' | ואם ירחיב כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקניזי וקדמני ואם ירח' כי תשמר אם תזכה ירחיב ואז ויספת הם חטאו והם חסרו |
|
דברים י"ט:י"א | וכי יהיה איש שונא לרעהו ועל ידי שנאתו הוא בא לידי וארב לו מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה לפי שעבר על לא תשנא סופו לבא לידי שפיכות דמים לכך נאמ' וכי יהיה איש שונא וגו' שהיה לו לכתוב וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש: והכהו נפש מכת נפש שאיבדה נפש: ונתנו אתו ביד גאל הדם לא שיתנהו בידו אלא גאל הדם יתנוהו בפגעו בו שנגמר דינו הוא ימיתנו: דם הנקי רצח הנקי כמו והיה עליך דמים: |
|
דברים כ':ט"ו | ממך מאד [ר]חוק מכל גבולך והלאה היינו מאד: לפי שגלוי לפניו שגרגשי יפנה מקומו הוציאו ממניין והזכירו ברמז: |
|
דברים כ':י"ט | ימים שנים רבים שלשה מכאן אמרו אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת: שאם לא תוכל לה לבסוף התיר לה עד רדתה א"ל אפילו בשבת לצור. ולימד שפותח בשלום שנים ושלשה ימים וכן הוא אומ' וישב דוד בצקלג ימים שנים ובמלחמ' הרשות הכת' מדבר: כי האדם עץ השדה הרי כי משמש לשון דילמא שמא האדם עץ הש' להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו: |
|