Commentators:Rashi Leipzig 1/Devarim 6

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים ו' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

(ב) לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ.

(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ.

(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.

(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.

(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

(י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ.

(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

(יג) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.

(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם.

(טו) כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה.

(יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֺת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ.

(יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ.

(יט) לַהֲדֹף אֶת כׇּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(כ) כִּי יִשְׁאׇלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם.

(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה.

(כב) וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכׇל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ.

(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.

(כד) וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כׇּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 [1]{ד} י"י ﭏקינו י"י אחד – [י"י שהוא ﭏקינו עתה ואינו ﭏהי האומות עתיד להיות י"י אחד,][2] אז יהפך אל עמים שפה ברורה {צפניה ג':ט'}, ונ' ביום ההו' יהיה י"י אחד ושמו אחד {זכריה י"ד:ט'}.

{ה} ואהב' את י"י ﭏקיך – עשה דבריו מאהבה, אינו דומה העושה מיראה לעושה מאהבה, העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך. בכל לבבך – בשני יצרך, ד"א בכל לבבך, שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך. ובכל מאדך – ובכל ממונך, יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמ' בכל מאדך, ת', ואהבת – אילו האבות, ואותיות אילו כאילו, וכן צוה המק', אם לא תדעי לך היפה, במה תעבד בוראך, צאי לך בעקבי הצאן, ותעבדנו כאברהם, שמצינו בו מצאת את לבבו נאמן, כיצחק שנעקד על גבי המזבח, ומסר את נפשו למות, כיעקב, שנדב ממונו למצות המקום בד"א עשר אעשרנו לך, ת', מכיר. ד"א בכל מאדך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במידת הטוב, בין במידת הפורענות, וכן דוד הוא או' כוס ישועות אשא וגו' {תהלים קט"ז:י"ג}, צרה ויגון אמצ' וגו' {תהלים קט"ז:ג'}.

{ו} והיו הדברים וגו' – מה היא האהבה, והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר את המקום ומידבק בדרכיו. אשר אנכי מצוך היום – לא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. [דיוטגמא מצות המלך הבאה במכתב.][3]

{ז} ושננתם לבני' – לשון חידוד, שיהו מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם אלא אמור לו מיד. לבניך – אילו התלמידים, מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנ' בנים אתם לי"י ﭏקיכם {דברים י"ד:א'}, ואומ' בני הנביאים אשר בבית אל {מלכים ב ב':ג'}, וכן בחזקיהו שלימד תורה לכל ישר' וקראם בנים, שנ' עתה בניי אל תשלו {דברי הימים ב כ"ט:י"א}, וכשם שהתלמיד' קרויין בנים, כך הרב קרוי אב שנ' אבי אבי רכב ישר' וגו' {מלכים ב ב':י"ב}. ודברת בם – שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם, עשם עיקר, ואל תעשם טפילה. ובשכבך – יכול אפילו שכב בחצי היום, ת"ל [4] ובלכתך בדר' – דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה.

{ח} וקשרתם לאות על ידיך – אילו תפילין שבזרוע. והיו לטוטפת בין עיניך – אילו תפילין שבראש ועל שם מניין פרשיותיהם נקראו טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים.

{ט} מזזות ביתך – מזוזת כת' שאין צריך אלא על האחת. ובשעריך – לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות.

 {יא} חצובים – לפי שהיו מקום טרשים וסלעים נופל בו לשון חציבה.

{יב} מבית עבדים – כתרגומו, מבית עבדותא. ממקום שהייתם שם עבדים.

{יג} ובשמו תשבע – אם יש בך כל המדות הללו, ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תשבע שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו אל תשבע.

{יד} מﭏקי העמים אשר סביבותיהם – הוא הדין לרחוקים, אלא לפי שאתה רואה סביבותיך תועים אחריהם לכך הוצרך להזהיר עליהם ביותר.

{טז} במסה – כשיצאו ממצרים שניסוהו (על) במים, שאמ' היש י"י בקרבנו {שמות י"ז:ז'}.

{יח} הישר והטוב – זה פשרה, ולפנים משורת הדין.

{יט} כאשר דבר י"י – היכן דבר, והמתי את כל העם וגו' {שמות כ"ג:כ"ז}.

{כ} כי ישאלך בנך מחר – יש מחר שהוא אחר זמן. ת', אשר צוה י"י ﭏקינו – זה בן חכם שפירש דברו ונכנס בכלל. אתכם – מה ראה להטעינכם משאר אומה, ומה ראיתם לקבל כל זה. ר' כך הגיה רבנו שמעי'.

הערות
  1. בסוף הפרק הקודם יש תוספת של ר' שמעיה הדנה בפסוקים א' וג' בפרק זה.
  2. המילים בסוגריים המרובעים מופיעות בגיליון ללא ציון אחר.
  3. המילים בסוגריים המרובעים הן בכתב קטן המשמש לתוספות.
  4. יש כאן כנראה השמטה על ידי הדומות: ובקומך יכול אפילו עמד בחצי הלילה תלמוד לומר בשבתך בביתך.