הסכנות במינוי מלך

הקדמה

עמדות סותרות לגבי מלכות

האם התנ"ך רואה במלוכה מוסד חיובי או שלילי? מצד אחד, כבר בתקופה האבות, ה' מבטיח לאברהם ויעקב "וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ".¹ גם בדברים י"ז התורה אומרת, "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", ובכך מצווה (או לפחות מתירה) לבני ישראל למנות מלך.² גם ספר שופטים מסתיים לכאורה בתמיכה במלוכה, כשהוא מותח ביקורת על האנרכיה ששלטה באותה תקופה: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".‎³ 

עם זאת, כאשר בני ישראל מבקשים מלך בשמואל א' ח', הם נתקלים בהתנגדות:

(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל י"י. (ז) וַיֹּאמֶר י"י אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.

כיצד ניתן להבין עמדות סותרות אלה כלפי המלוכה? מדוע ה' ושמואל רואים את בקשת העם כבעייתית כל כך?

המלך כלוחם או כשופט?

איך הגדירו בני ישראל את תפקיד המלך? האם הם חיפשו מנהל אדמיניסטרטיבי, שופט, או לוחם? הם אומרים לשמואל: 

(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ כְּכׇל הַגּוֹיִם.

האזכור המפורש של "לְשׇׁפְטֵנוּ" והעובדה שהבקשה קשורה לביקורת על שחיתות בני שמואל רומזים שבני ישראל רצו מלך שיתפקד קודם כל כשופט. אולם בהמשך, הם מנסחים את בקשתם מחדש, ומוסיפים מרכיב צבאי:

(כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכׇל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ.

האם הניסוח החדש הוא בסך הכל הבהרה של הבקשה המקורית, או שמא הבקשה השתנתה בעקבות התגובה השלילית של שמואל? האם שמואל וה' הסתייגו לגמרי ממוסד המלוכה, או שמא היה הבדל מבחינתם בין מלך-לוחם למלך שמתפקד בעיקר כשופט? אם ההסתייגות הייתה רק חלקית, איזו מהאופציות עדיפה?

שאלות נוספות

מספר פסוקים אחרים ראויים לבחינה מדוקדקת יותר, שכן הם עשויים לעזור לנו לענות על השאלות שהזכרנו:

• "וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכׇל הַגּוֹיִם" – האם יש פסול בכך שהעם מבקש להיות כמו עמים אחרים? קוראים רבים מניחים באופן אינטואיטיבי שיש בזה בעיה, אך בדברים י"ז, ה' משתמש באותה שפה ממש כשהוא מדבר על מינוי מלך עתידי, דבר שרומז שאין כאן בעיה.
• "לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ" – מדברי ה' משתמע שבקשת העם גרמה לשמואל להרגיש שהוא נדחה באופן אישי, למרות שבפועל העם דחה את ה'. עם זאת, בפסוק הבא, ה' אומר לשמואל, "כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ", דבר שרומז שגם שמואל נדחה. האם העם דחה את ה', את שמואל, או את שניהם?
• השוואה לעבודה זרה – ה' משווה את מעשי בני ישראל כאן לעבירות שלהם מהעבר, כולל עבודת אלילים. כיצד בקשת המלך דומה לעבודה זרה?
• "מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ" – שמואל אומר לבני ישראל שהמלך העתידי שלהם יפקיע את בניהם ואת רכושם לטובת עצמו. האם מדובר כאן באזהרה על מעשים פסולים של עריץ, או שמא מדובר במעשים לגיטימיים ומותרים? מה היחס בין "משפט המלך" כאן ודיני המלך שמופיעים בדברים י"ז.
• היענות לרצון העם – אם ה' העדיף שלא למנות מלך, למה בסופו של דבר הוא נכנע לרצון העם?  

תוכחות שמואל בהמשך

שמואל מעביר ביקורת על בקשת העם למלך בשני מקרים נוספים: 

• כשהוא מושח את שאול בשמואל א' י', הוא מזכיר לבני ישראל שה' הוא שהושיע אותם בעבר. הוא מוסיף שבבקשת מלך האומה בעצם עוזבת את ה'.

• גם בנאום הפרידה שלו בשמואל א' י"ב, הוא מזכיר לעם את בחירתם הפסולה למנות מלך. הוא פותח בהכרזה על ההתנהלות הישרה שלו כשופט, ממשיך לציין שה' תמיד שלח מושיעים בעת הצורך, ומסיים באזהרה שאם בני ישראל יחטאו, ה' יעניש אותם ביחד עם המלך שלהם. כדי להדגיש את חומרת החטא, שמואל מביא אחר כך סופת רעמים באמצע עונת קציר חטים.

מה מלמדים שני הנאומים הללו על הבעיות שבמינוי מלך? מדוע שמואל מרגיש צורך להצהיר על ההתנהלות הישרה שלו לפני שהוא נוזף בעם? האם יש משמעות לבחירה בסופת רעמים דווקא כסימן לאי-שביעות רצונו?

¹ ראו בראשית י"ז:ו' ובראשית ל"ה:י'-י"א.

² חכמים חולקים על האם הפסוק מתפרש כמצווה חיובית או רק כמתן רשות למינוי מלך. ראו העמדות החלוקות בספרי דברים קנ"ו ובבלי סנהדרין כ':.  לסקירה וניתוח מקיף של עמדותיהם של מפרשי התורה לגבי שאלה זו, ראו ר"א סמט, "פרשת שופטים - מצוות מינוי מלך ושאלת המשטר המדיני הרצוי על פי התורה".

³ משפט זה חוזר מספר פעמים לאורך כל פרקי הסיום של הספר. מצד שני, מוקדם יותר בספר, כשהעם מבקש מגדעון למלוך עליהם, הוא מסרב ואומר לעם שראוי שרק ה' יהיה מלכם.