Difference between revisions of "Crossing of Yam Suf in Art/0/he"
(Created page with "<aht-xml> <page type="Basic"> <h1>קריעת ים סוף באמנות</h1> <div><b><center><span class="highlighted-notice">This topic has not yet undergone editorial review<...") |
|||
| (31 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 3: | Line 3: | ||
<page type="Basic"> | <page type="Basic"> | ||
<h1>קריעת ים סוף באמנות</h1> | <h1>קריעת ים סוף באמנות</h1> | ||
| − | <div><b>< | + | <div class="overview"> |
| + | <h2>הקדמה</h2> | ||
| + | <p>שלושת הציורים המוצגים כאן, הפרסקו מבית הכנסת בדורא אירופוס,<fn>בית הכנסת נבנה בשנת 244 לספירה, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעולם. הוא נחשף בסוריה בשנת 1932 ונשמר כמעט ללא פגע. קירותיו כוסו בציורי קיר של סצנות מקראיות שונות, ואלה מוצגים כיום במוזיאון הלאומי בדמשק.</fn> המיניאטורות מהגדת סרייבו,<fn>הגדה זו (משנת 1350 בערך), שנוצרה על ידי אמן לא ידוע, היא כתב יד מואר ששוכן כיום במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה בסרייבו.</fn> והגדת מגנצא<fn>הגדה זו הועתקה על ידי משה בן נתן אופנהיים בשנת 1726. היא נמצאת כיום באוסף הספרים הנדירים וכתבי היד על שם ביינק באוניברסיטת ייל.</fn> מראים את חציית ים סוף (<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י"ד</a>). כל אמן מדגיש היבטים שונים בסיפור ומציג את המעבר בים, את עם ישראל, את גורל המצרים, ואת התפקידים של ה' ושל משה בדרכים ייחודיות. עיון בהבדלים בין הציורים מאפשר לנו לבחון מחדש את הטקסט המקראי ולדייק בניואנסים ובפערים שקיימים בטקסט.</p></div> | ||
| + | <category>השוואת התמונות | ||
| + | <subcategory>דורא אירופוס | ||
| + | <p>הפרסקו מכיל שלוש סצנות נפרדות שביחד מספרות את סיפור המעבר. בכל אחת מהן, ציור עצום של משה ושבטו מתנשא מעל שאר הדמויות. בצד ימין של הציור, בני ישראל צועדים ממצרים חמושים במגינים, ובצד שמאל, משה מוביל אותם בבטחה אל היבשה. מרכז היצירה ממוסגר על ידי שני ציורים של משה. בראשון הוא מרים את מטהו, ככל הנראה כדי לקרוע את הים עבור בני ישראל, ובשני הוא שוב מושיט את מטהו ומסמן למים לחזור ולהטביע את המצרים.<fn>זה מניח שהאנשים במים הם הצבא המצרי הטובע. אולם, אם כך, אין כל תיאור של המעבר של בני ישראל, אלא אם כן מניחים שזה מה שמוצג בסצנה השלישית בצד שמאל ושסדר הציורים אינו כרונולוגי. פרשנות אלטרנטיבית הוצעה על ידי Eva Steinlauf <a href="http://digitool.library.mcgill.ca/thesisfile83151.pdf">בתיזת מ.א.</a> שלה, ‎"The Frescoes of the Dura Europus Synagogue: Multicultural Traits and Jewish Identity", McGill University, 2004: 73-76‎.  היא טוענת שהאנשים במים בסצנה האמצעית אינם המצרים, אלא שבט בנימין שקפץ לים, בהתאם לדעת ר' מאיר ב<multilink><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ה'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>.  שטיינלאוף מביאה הוכחה לתיאוריה זו מזה שנראה שהדמויות שוחות, ואין סוסים או מרכבות לייצג את הצבא המצרי.</fn> בחלק העליון של הציור מופיעות שתי ידי ה', האחת מכוונת אל המים והשנייה מושטת לעבר היבשה. חלק זה של הציור מדגיש את התערבות ה' גם בעונש וגם בישועה.<fn>בהחלטה שלו לצייר גם מספר דמויות של משה וגם את ידי ה' ניסה האמן אולי להדגיש את השתתפותם המשותפת בביצוע הנס. זה הוביל את בני ישראל להאמין גם בה' וגם במשה, כפי שתועד ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל״א</a>:  "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".</fn></p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>הגדת סרייבו | ||
| + | <p>סצנה זו מהגדת סרייבו מתמקדת בגורל השונה של המצרים ובני ישראל.<fn>המיניאטורה בעמוד הקודם של ההגדה מציגה את משה בוקע את הים.</fn> הים מתפצל למספר נתיבים של מים ושל יבשה. המצרים הטובעים וכלי הנשק שלהם מוצגים מול בני ישראל שחוצים ונושאים מצות על כתפיהם. המסלולים מוצגים כקשתות ולא כרצועות אופקיות. בחזית השמאלית עומד פרעה, הניצול היחיד מבין המצרים.</p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>הגדת מגנצא | ||
| + | <p>בניגוד ליצירות האחרות, ציור זה מראה רק את סוף הסיפור, לאחר שבני ישראל כבר הגיעו בשלום אל החוף. הם צופים במשה שמרים את מטהו ובמצרים שטובעים בים. כמו בציור הקיר מדורא אירופוס, גם כאן בני ישראל חמושים. בין הדמויות הרבות בציור בולטות אלה של משה ופרעה. משה מתנשא בחלק הקדמי של הציור, עם שבט מורם ולבוש, כמו מלך, בגלימת זהב. במקביל לו, פרעה יושב במרכבת הזהב שלו, ידו מושטת כלפי מעלה, אולי סוף סוף מתוך הכרה במלכות ה'. לא ברור אם הוא עומד לטבוע או להינצל.</p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | </category> | ||
| + | <category>יחס לטקסט המקראי | ||
| + | <p>בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:</p> | ||
| + | <subcategory>נתיב אחד או הרבה? | ||
| + | <p>מקריאה פשוטה בספר שמות נראה שכאשר הים נקרע, נוצרה יבשה אחת גדולה הגובלת ב"חומות" מים, ובין חומות אלה עברו בני ישראל. עם זאת, מספר מקורות מצביעים על כך שנוצרו שנים עשר נתיבים נפרדים, אחד לכל שבט.<fn>ראו <multilink><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ד'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">שמות י"ד:כ"א</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרק מ"א</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, ואחרים.</fn> ההבנה הזו משתקפת בשבילים המרובים בהגדת סרייבו<fn>אולם, זה שהמסלולים של בני ישראל ושל המצרים מופיעים לסירוגין, זה חידוש של הגדת סרייבו.</fn> ואולי גם בפרסקו מדורא אירופוס.<fn>שימו לב לשנים-עשר הקווים האנכיים המפרידים בין האנשים (כנראה ראשי השבטים) בחלק השמאלי האחורי של הציור, וראו הדיון לעיל לגבי איזה שלב מתואר בסצנה זו.</fn> תפיסה זו מופיעה בצורה הכי מפורשת ב<a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">תנ"ך אלבה</a> מהמאה החמש-עשרה.<fn>כתב היד מאיר העיניים הזה, בן 513 העמודים, הינו אחד מהתרגומים המוקדמים ביותר של התנ"ך לקסטיליאנית. הוא הוזמן על ידי איש הכנסייה הבולט דון לואיס דה גוזמן אך נכתב על ידי החוקר היהודי ר' משה ארגל. גוזמן ביקש מר' ארגל לתרגם ולפרש את הטקסט המקראי, כנראה מתוך ניסיון לגשר בין שתי הקהילות. בהתחלה, ר' ארגל חשש לעשות זאת מתוך פחד כי פרשנותו היהודית תיענה בעוינות (ובכך הוא יימצא בסכנה), אך לבסוף הוא נענה לבקשה. הטקסט והפירוש שכתב (הושלם בסביבות שנת 1430) לוו ב334 מיניאטורות, כולן עבודת ידם של אמנים נוצרים. לפחות בחלק מן המקרים, נראה כי האמנים קיבלו הוראות מר' ארגל, מאחר ונדמה כי היצירות מושפעות מפירושים של חז"ל. לקריאה נוספת בדבר כתב היד, ראו <a href="http://www.facsimile-editions.com/en/ab/">כאן</a>.</fn> האם יש בסיס טקסטואלי<fn><multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מצטט את <a href="Shemot14-16" data-aht="source">שמות י"ד:ט"ז</a> כהוכחה לזה, אבל לא ברור כיצד פסוק זה מעיד על פיצול לשנים-עשר חלקים. רמב"ם, לעומת זאת, מתבסס על תיאור גזירת ים סוף "לִגְזָרִים" ב<a href="Tehillim136-13" data-aht="source">תהלים קל"ו:י"ג</a>.</fn> לייצוג הנס בדרך זו, או שהוא מבוסס רק ברצון להעצים את האלמנטים העל-טבעיים של האירוע? ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a> ו<a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a>.</p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>גורל פרעה | ||
| + | <p>פרעה לא מופיע בכלל בפרסקו מדורא אירופוס, אך הוא מודגש גם בהגדת סרייבו וגם בהגדת מגנצא. הגדת סרייבו מראה בבירור כי הוא שרד בדרך נס את המעבר בים.<fn>לדיון נוסף, ראו בצלאל נרקיס, ‎"Pharaoh is Dead and Living at the Gates of Hell," Journal of Jewish Art 10 (1984): 6-13.</fn> לעומת זאת, הגדת מגנצא מאפשרת הבנה זו,<fn>שימו לב שנראה שהמרכבה של פרעה צפה על פני המים, בזמן ששאר הדמויות טובעות.</fn> אך היא משאירה את גורלו הסופי בסימן שאלה. מה בעצם כתוב בטקסט המקראי? מות פרעה לא מוזכר במפורש, אך הקריאה הפשוטה של "לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ח</a><fn>השוו <a href="Tehillim106-11" data-aht="source">תהלים ק"ו:י"א</a>.</fn> רומזת שלא היו ניצולים. עם זאת, כמה מדרשים טוענים שפרעה באמת שרד.<fn>ראו ר' נחמיה ב<multilink><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ו'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink> והגרסאות המורחבות מאוד של אגדה זו ב<multilink><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרק מ"ב</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink> ו<multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ' 154)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink>. <multilink><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">דעת זקנים</a><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ח</a><a href="Daat Zekeinim" data-aht="parshan">אודות דעת זקנים</a></multilink> ואחרים מצביעים על הפסוק עצמו כראיה ומבינים את הביטוי "עַד אֶחָד" במשמעות של "אלא אחד" ולא "אפילו אחד".</fn> מחלוקת זו תלויה בין היתר במטרת הניסים שנעשו במצרים. אם מטרתם הייתה ענישה, אך טבעי שפרעה ימות. אבל אם הם נועדו לחנך את המצרים ולגרום להם להכיר במלכות ה', חובה שיהיה ניצול שיוכל לספר את הסיפור. ראו <a href="Purpose of the Plagues" data-aht="page">מטרת מכות מצרים</a>, <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, ו<a href="Paroh's Fate" data-aht="page">גורלו של פרעה</a>.</p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>מטרת הנס | ||
| + | <p>קוראי הטקסט המקראי נוטים להניח שהים נקרע כדי לאפשר לבני ישראל להגיע לצד השני. זה גורם להם לדמיין שביל ישר שמוביל מצד אחד של הים לצד שני. השבילים המעוקלים שמופיעים בהגדת סרייבו עשויים אפוא להפתיע אותנו. דימוי זה אולי שואב השראה ממסורת שמופיעה בפירושים רבים המתארים את מסלול המעבר כצורת קשת, כך שבני ישראל יצאו מהים באותו צד ממנו נכנסו אליו.<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-17" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:י"ז</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">תוספות ערכין</a><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">ערכין ט"ו. "כשם"</a><a href="Ba'alei HaTosafot" data-aht="parshan">אודות בעלי התוספות</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, ואחרים. המניע הטקסטואלי לכך עשוי להיות רשימת המסעות ב<a href="Bemidbar33-8-11" data-aht="source">במדבר ל"ג:ח'-י"א</a>. מרשימה זו רואים שבני ישראל חצו את הים ואז עצרו לידו שוב זמן קצר לאחר מכן, דבר שאולי רומז שהם יצאו מן הים באותו צד שממנו נכנסו אליו.</fn> לפי גישה זו, קריעת הים לא נדרשה לצורך מסע בני ישראל, אלא רק כדי להבטיח את טביעת המצרים. להרחבה, ראו <a href="Realia:Geography of Yam Suf" data-aht="page">גיאוגרפיה של ים סוף</a>.</p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>המרחק בין ישראל ומצרים | ||
| + | <p>בהגדת סרייבו, המצרים טובעים בים, בזמן שבני ישראל עוברים בו ללא פגע, ממש לידם. הגדת מגנצא, לעומת זאת, מראה את המצרים טובעים רק לאחר שבני ישראל הגיעו לחוף.<fn>מפני שציור הקיר מדורא אירופוס מציג את האירועים בשתי סצנות נפרדות, קשה לדעת אם האמן חשב שהאירועים התרחשו בו-זמנית או אחד אחרי השני.</fn> מה משתמע יותר מן הטקסט של ספר שמות? הפסוקים אינם ברורים, והמחלוקת מבוססת על שתי נקודות עמומות בטקסט. ראשית, האם החזרה על התיאור של חציית בני ישראל את ים סוף ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ט</a>, אחרי תיאור טביעת המצרים, רומזת שהם עדיין היו בתוך הים באותו זמן?<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואחרים שעונים בחיוב ורואים בכך "פלא בתוך פלא". השוו ל<multilink><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> שחושב שהפסוק מתאר פעולה שהושלמה: "ובני ישראל <b>כבר</b> הלכו ביבשה." ראה המחלוקת הדומה לגבי <a href="Shemot15-19" data-aht="source">שמות ט"ו:י"ט</a>, והאם הפסוק מהווה חלק מהשיר או שהוא סיכום שמופיע אחרי סוף השיר.</fn>  שנית, האם פירוש המילים, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל'</a> הוא שבני ישראל ראו את האויב מת בזמן שהם עצמם כבר היו על החוף, או שהם ראו את הגוויות שנשטפו לחוף?<fn>במילים אחרות, האם הביטוי "עַל שְׂפַת הַיָּם" מתייחס למילים "מִצְרַיִם מֵת" שמיד קדמו לו, או למלים "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל" בתחילת הפסוק?</fn>  מחלוקת זו קשורה גם לגישה הכללית של כל פרשן לניסים; האם הם מתרחשים בצורה טבעית ככל האפשר או לא?<fn>ראו גם בדיון לעיל בסעיף "נתיב אחד או הרבה?".</fn> ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a></p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | <subcategory>האם נשאו נשק או מצות? | ||
| + | <p>גם הפרסקו מדורא אירופוס וגם הגדת מגנצא מפרשים את "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ב<a href="Shemot13-18" data-aht="source">שמות י"ג:י"ח</a> במשמעות שבני ישראל יצאו ממצרים ערוכים לקרב. להרחבה, ראו <a href="Dictionary:chmsh" data-aht="page">"וַחֲמֻשִׁים"</a>. אולם בהגדת סרייבו, כלי הנשק היחידים שמוצגים הם אלה של המצרים שהושלכו למים. בניגוד לכך, בני ישראל נושאים מצות, וכמו בפסוק "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" ב<a href="Shemot12-34" data-aht="source">שמות י"ב:ל"ד</a>. </p> | ||
| + | </subcategory> | ||
| + | </category> | ||
| + | |||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Latest revision as of 14:56, 18 August 2019
קריעת ים סוף באמנות
הקדמה
שלושת הציורים המוצגים כאן, הפרסקו מבית הכנסת בדורא אירופוס,1 המיניאטורות מהגדת סרייבו,2 והגדת מגנצא3 מראים את חציית ים סוף (שמות י"ד). כל אמן מדגיש היבטים שונים בסיפור ומציג את המעבר בים, את עם ישראל, את גורל המצרים, ואת התפקידים של ה' ושל משה בדרכים ייחודיות. עיון בהבדלים בין הציורים מאפשר לנו לבחון מחדש את הטקסט המקראי ולדייק בניואנסים ובפערים שקיימים בטקסט.
השוואת התמונות
דורא אירופוס
הפרסקו מכיל שלוש סצנות נפרדות שביחד מספרות את סיפור המעבר. בכל אחת מהן, ציור עצום של משה ושבטו מתנשא מעל שאר הדמויות. בצד ימין של הציור, בני ישראל צועדים ממצרים חמושים במגינים, ובצד שמאל, משה מוביל אותם בבטחה אל היבשה. מרכז היצירה ממוסגר על ידי שני ציורים של משה. בראשון הוא מרים את מטהו, ככל הנראה כדי לקרוע את הים עבור בני ישראל, ובשני הוא שוב מושיט את מטהו ומסמן למים לחזור ולהטביע את המצרים.4 בחלק העליון של הציור מופיעות שתי ידי ה', האחת מכוונת אל המים והשנייה מושטת לעבר היבשה. חלק זה של הציור מדגיש את התערבות ה' גם בעונש וגם בישועה.5
הגדת סרייבו
סצנה זו מהגדת סרייבו מתמקדת בגורל השונה של המצרים ובני ישראל.6 הים מתפצל למספר נתיבים של מים ושל יבשה. המצרים הטובעים וכלי הנשק שלהם מוצגים מול בני ישראל שחוצים ונושאים מצות על כתפיהם. המסלולים מוצגים כקשתות ולא כרצועות אופקיות. בחזית השמאלית עומד פרעה, הניצול היחיד מבין המצרים.
הגדת מגנצא
בניגוד ליצירות האחרות, ציור זה מראה רק את סוף הסיפור, לאחר שבני ישראל כבר הגיעו בשלום אל החוף. הם צופים במשה שמרים את מטהו ובמצרים שטובעים בים. כמו בציור הקיר מדורא אירופוס, גם כאן בני ישראל חמושים. בין הדמויות הרבות בציור בולטות אלה של משה ופרעה. משה מתנשא בחלק הקדמי של הציור, עם שבט מורם ולבוש, כמו מלך, בגלימת זהב. במקביל לו, פרעה יושב במרכבת הזהב שלו, ידו מושטת כלפי מעלה, אולי סוף סוף מתוך הכרה במלכות ה'. לא ברור אם הוא עומד לטבוע או להינצל.
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
נתיב אחד או הרבה?
מקריאה פשוטה בספר שמות נראה שכאשר הים נקרע, נוצרה יבשה אחת גדולה הגובלת ב"חומות" מים, ובין חומות אלה עברו בני ישראל. עם זאת, מספר מקורות מצביעים על כך שנוצרו שנים עשר נתיבים נפרדים, אחד לכל שבט.7 ההבנה הזו משתקפת בשבילים המרובים בהגדת סרייבו8 ואולי גם בפרסקו מדורא אירופוס.9 תפיסה זו מופיעה בצורה הכי מפורשת בתנ"ך אלבה מהמאה החמש-עשרה.10 האם יש בסיס טקסטואלי11 לייצוג הנס בדרך זו, או שהוא מבוסס רק ברצון להעצים את האלמנטים העל-טבעיים של האירוע? ראו קריעת ים סוף – ניסי או טבעי? וניסים.
גורל פרעה
פרעה לא מופיע בכלל בפרסקו מדורא אירופוס, אך הוא מודגש גם בהגדת סרייבו וגם בהגדת מגנצא. הגדת סרייבו מראה בבירור כי הוא שרד בדרך נס את המעבר בים.12 לעומת זאת, הגדת מגנצא מאפשרת הבנה זו,13 אך היא משאירה את גורלו הסופי בסימן שאלה. מה בעצם כתוב בטקסט המקראי? מות פרעה לא מוזכר במפורש, אך הקריאה הפשוטה של "לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" בשמות י״ד:כ״ח14 רומזת שלא היו ניצולים. עם זאת, כמה מדרשים טוענים שפרעה באמת שרד.15 מחלוקת זו תלויה בין היתר במטרת הניסים שנעשו במצרים. אם מטרתם הייתה ענישה, אך טבעי שפרעה ימות. אבל אם הם נועדו לחנך את המצרים ולגרום להם להכיר במלכות ה', חובה שיהיה ניצול שיוכל לספר את הסיפור. ראו מטרת מכות מצרים, הקשיית לבבות, וגורלו של פרעה.
מטרת הנס
קוראי הטקסט המקראי נוטים להניח שהים נקרע כדי לאפשר לבני ישראל להגיע לצד השני. זה גורם להם לדמיין שביל ישר שמוביל מצד אחד של הים לצד שני. השבילים המעוקלים שמופיעים בהגדת סרייבו עשויים אפוא להפתיע אותנו. דימוי זה אולי שואב השראה ממסורת שמופיעה בפירושים רבים המתארים את מסלול המעבר כצורת קשת, כך שבני ישראל יצאו מהים באותו צד ממנו נכנסו אליו.16 לפי גישה זו, קריעת הים לא נדרשה לצורך מסע בני ישראל, אלא רק כדי להבטיח את טביעת המצרים. להרחבה, ראו גיאוגרפיה של ים סוף.
המרחק בין ישראל ומצרים
בהגדת סרייבו, המצרים טובעים בים, בזמן שבני ישראל עוברים בו ללא פגע, ממש לידם. הגדת מגנצא, לעומת זאת, מראה את המצרים טובעים רק לאחר שבני ישראל הגיעו לחוף.17 מה משתמע יותר מן הטקסט של ספר שמות? הפסוקים אינם ברורים, והמחלוקת מבוססת על שתי נקודות עמומות בטקסט. ראשית, האם החזרה על התיאור של חציית בני ישראל את ים סוף בשמות י״ד:כ״ט, אחרי תיאור טביעת המצרים, רומזת שהם עדיין היו בתוך הים באותו זמן?18 שנית, האם פירוש המילים, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" בשמות י״ד:ל' הוא שבני ישראל ראו את האויב מת בזמן שהם עצמם כבר היו על החוף, או שהם ראו את הגוויות שנשטפו לחוף?19 מחלוקת זו קשורה גם לגישה הכללית של כל פרשן לניסים; האם הם מתרחשים בצורה טבעית ככל האפשר או לא?20 ראו קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?
האם נשאו נשק או מצות?
גם הפרסקו מדורא אירופוס וגם הגדת מגנצא מפרשים את "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" בשמות י"ג:י"ח במשמעות שבני ישראל יצאו ממצרים ערוכים לקרב. להרחבה, ראו "וַחֲמֻשִׁים". אולם בהגדת סרייבו, כלי הנשק היחידים שמוצגים הם אלה של המצרים שהושלכו למים. בניגוד לכך, בני ישראל נושאים מצות, וכמו בפסוק "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" בשמות י"ב:ל"ד.
