Difference between revisions of "Crossing of Yam Suf in Art/0/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
 
(27 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 5: Line 5:
 
<div class="overview">
 
<div class="overview">
 
<h2>הקדמה</h2>
 
<h2>הקדמה</h2>
−
<p>The three images shown here, the fresco from the Dura Europus Synagogue<fn>The synagogue, dating to 244 CE, is one of the most ancient synagogues in the world. It was uncovered in Syria in 1932, preserved virtually intact. Its walls were covered by frescoes of various Biblical scenes, and these are currently on display in the National Museum of Damascus.</fn> and the miniatures from the Sarajevo Haggadah<fn>This Haggadah (c. 1350), by an unknown artist, is an illuminated manuscript presently housed in the National Museum of Bosnia and Herzegovina in Sarajevo.</fn> and the Mainz Haggadah<fn>This Haggadah was copied by Moses ben Nathan Oppenheim in 1726. It is currently in the Beinecke Rare Book and Manuscript Library, Yale University.</fn> all depict the crossing of Yam Suf (<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י"ד</a>). Each artist highlights different aspects of the story, and portrays the crossing itself, the Nation of Israel, the fate of the Egyptians, and the roles of Hashem and Moshe in unique ways. The various renderings help the learner reexamine the Biblical text by highlighting many of the nuances and gaps in the original telling.</p></div>
+
<p>שלושת הציורים&#160;המוצגים כאן, הפרסקו מבית הכנסת בדורא אירופוס,<fn>בית הכנסת&#160;נבנה בשנת 244 לספירה, והוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעולם. הוא נחשף בסוריה בשנת 1932 ונשמר כמעט ללא פגע. קירותיו כוסו בציורי קיר של סצנות מקראיות שונות, ואלה מוצגים כיום במוזיאון הלאומי בדמשק.</fn> המיניאטורות מהגדת סרייבו,<fn>הגדה זו (משנת 1350 בערך), שנוצרה על ידי אמן לא ידוע, היא כתב יד מואר ששוכן כיום במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה בסרייבו.</fn>&#160;והגדת מגנצא<fn>הגדה זו הועתקה על ידי משה בן נתן אופנהיים בשנת 1726. היא נמצאת כיום&#160;באוסף הספרים הנדירים וכתבי היד על שם ביינק באוניברסיטת ייל.</fn>&#160;מראים את חציית ים סוף (<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י"ד</a>). כל אמן מדגיש היבטים שונים בסיפור ומציג את המעבר בים, את עם ישראל, את גורל המצרים, ואת התפקידים של ה' ושל משה בדרכים ייחודיות.&#160;עיון בהבדלים בין הציורים מאפשר לנו&#160;לבחון מחדש את הטקסט המקראי ולדייק בניואנסים ובפערים שקיימים בטקסט.</p></div>
 
<category>השוואת התמונות
 
<category>השוואת התמונות
 
<subcategory>דורא אירופוס
 
<subcategory>דורא אירופוס
−
<p>The fresco contains three separate scenes which together tell the story of the crossing. In each, an oversized Moshe and his staff tower over the rest. On the right side of the painting, the Children of Israel march from Egypt armed with shields, and on the far left, Moshe leads them safely from Yam Suf. The center of the mural is framed by two figures of Moshe, the first lifting his staff, presumably to split the sea for the Israelites, and the second with his staff again outstretched, signaling the waters to return and drown the Egyptians.<fn>This assumes that the people in the water are the drowning Egyptian army. According to this, though, there is no depiction of the Israelites' actual crossing, unless one postulates that this is what is portrayed in the third scene on the left and that it is out of chronological order. An alternative interpretation has been proposed by Eva Steinlauf in her <a href="http://digitool.library.mcgill.ca/thesisfile83151.pdf">MA thesis</a>, "The Frescoes of the Dura Europus Synagogue: Multicultural Traits and Jewish Identity", McGill University, 2004: 73-76. She contends that the people in the water in the middle scene are not the Egyptians, but rather the tribe of Benjamin who jumped into the sea according to R. Meir in <multilink><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ה'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>. In support of this, she notes that the figures appear to be swimming and there are no horses or chariots to represent the Egyptian army.</fn> At the top of the image, two hands of God appear, one pointing toward the water and the other reaching out toward the people on dry land, emphasizing His role in the both the punishment and the salvation.<fn>In painting both multiple Moshes as well as the two hands of God, the artist may have been trying to emphasize their joint participation in performing the miracle. This led the nation to believe in both Hashem and Moshe, as recorded in <a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל״א</a>: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".</fn></p>
+
<p>הפרסקו מכיל שלוש סצנות נפרדות שביחד מספרות את סיפור המעבר. בכל אחת מהן,&#160;ציור עצום של משה ושבטו מתנשא מעל שאר הדמויות. בצד ימין של הציור, בני ישראל צועדים ממצרים חמושים במגינים, ובצד שמאל, משה מוביל אותם בבטחה אל היבשה. מרכז היצירה&#160;ממוסגר על ידי שני ציורים של משה. בראשון הוא מרים את מטהו, ככל הנראה&#160;כדי לקרוע את&#160;הים עבור בני ישראל, ובשני הוא שוב מושיט את מטהו ומסמן למים לחזור ולהטביע את המצרים.<fn>זה מניח שהאנשים במים הם הצבא המצרי הטובע. אולם, אם כך, אין כל תיאור של המעבר של בני ישראל, אלא אם כן מניחים שזה מה שמוצג בסצנה השלישית בצד שמאל ושסדר הציורים אינו כרונולוגי. פרשנות אלטרנטיבית הוצעה על ידי&#160;Eva Steinlauf <a href="http://digitool.library.mcgill.ca/thesisfile83151.pdf">בתיזת מ.א.</a>&#160;שלה, &#8206;"The Frescoes of the Dura Europus Synagogue: Multicultural Traits and Jewish Identity", McGill University, 2004: 73-76&#8206;.&#160; היא טוענת שהאנשים במים בסצנה האמצעית אינם המצרים, אלא שבט בנימין שקפץ לים, בהתאם לדעת ר' מאיר ב<multilink><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi5" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ה'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>.&#160; שטיינלאוף מביאה הוכחה לתיאוריה זו מזה שנראה שהדמויות שוחות, ואין סוסים או מרכבות לייצג את הצבא המצרי.</fn>&#160;בחלק העליון של הציור מופיעות שתי ידי ה', האחת מכוונת אל המים והשנייה מושטת לעבר היבשה. חלק זה של הציור מדגיש את התערבות ה' גם בעונש וגם בישועה.<fn>בהחלטה שלו לצייר גם מספר דמויות של משה וגם את ידי ה' ניסה האמן&#160;אולי להדגיש את השתתפותם המשותפת בביצוע הנס. זה הוביל את&#160;בני ישראל להאמין&#160;גם בה' וגם&#160;במשה, כפי שתועד ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל״א</a>:&#160; "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".</fn></p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>הגדת סרייבו
 
<subcategory>הגדת סרייבו
−
<p>This scene from the Sarajevo Haggadah focuses on the contrasting fates of the Egyptians and the Israelites.<fn>The miniature on the previous page of the Haggadah depicts Moshe splitting the sea.</fn> The sea is split into multiple, alternating paths of water and dry land, with the drowning Egyptians and their weapons juxtaposed with the crossing Israelites carrying unbaked Matzot on their shoulders. Interestingly, the paths are drawn as arcs rather than horizontal strips. In the left foreground, Paroh stands tall, the sole survivor among the dying Egyptians.</p>
+
<p>סצנה זו מהגדת סרייבו מתמקדת בגורל השונה של המצרים ובני ישראל.<fn>המיניאטורה בעמוד הקודם של ההגדה מציגה את משה&#160;בוקע את הים.</fn>&#160;הים מתפצל&#160;למספר נתיבים של מים ושל יבשה.&#160;המצרים הטובעים וכלי הנשק שלהם&#160;מוצגים מול&#160;בני ישראל שחוצים ונושאים מצות על כתפיהם. המסלולים&#160;מוצגים כקשתות ולא כרצועות אופקיות. בחזית השמאלית עומד פרעה, הניצול היחיד מבין המצרים.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>הגדת מגנצא
 
<subcategory>הגדת מגנצא
−
<p>In contrast to the other renderings, this image depicts only the conclusion of the story, after the Children of Israel have already reached the safety of the shore. They watch as Moshe lifts his staff and the Egyptians drown in the sea. As in the Dura Europus painting, here, too, the nation is armed. Amidst the many figures in the painting, those of Moshe and Paroh stand out. Moshe looms in the foreground, staff raised and garbed, king-like, in gold robes. Paralleling him, Paroh sits in his gold chariot, his hand stretched heavenwards, perhaps finally recognizing God. It is unclear if he is about to drown or to be saved.</p>
+
<p>בניגוד ליצירות&#160;האחרות,&#160;ציור זה מראה רק את סוף הסיפור, לאחר שבני ישראל כבר הגיעו בשלום אל החוף. הם צופים במשה שמרים את מטהו ובמצרים שטובעים בים. כמו בציור הקיר מדורא אירופוס, גם כאן בני ישראל חמושים. בין הדמויות הרבות בציור בולטות אלה של משה ופרעה. משה מתנשא בחלק הקדמי של הציור,&#160;עם שבט מורם ולבוש, כמו מלך, בגלימת זהב. במקביל לו, פרעה יושב במרכבת הזהב שלו, ידו מושטת כלפי מעלה, אולי סוף סוף מתוך הכרה במלכות ה'. לא ברור אם הוא&#160;עומד&#160;לטבוע או להינצל.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
</category>
 
</category>
 
<category>יחס לטקסט המקראי
 
<category>יחס לטקסט המקראי
−
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
+
<p>בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:</p>
−
<subcategory>One Path or Many?
+
<subcategory>נתיב אחד או הרבה?
−
<p>A simple read of Shemot suggests that when the sea split, it created one large dry patch of land, bordered by "walls" of water between which the nation crossed to safety. Several sources, though, suggests that twelve separate lanes were created, one for each tribe.<fn>ראו <multilink><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ד'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">שמות י"ד:כ"א</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרק מ"א</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, ואחרים.</fn> This understanding is alluded to in the multiple paths of the Sarajevo Haggadah<fn>The Sarajevo Haggadah is novel, however, in its depiction of alternating paths of Egyptians and Israelites.</fn> and perhaps hinted to in the Dura Europus fresco.<fn>Note the twelve vertical lines separating the men (presumably the tribal princes) in the back left of the painting, and see above for a discussion of what stage this scene depicts.</fn> It is also most explicit in the 15th century <a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">תנ"ך אלבה</a>.<fn>This 513 page illuminated manuscript is one of the earliest surviving translations of Tanakh into Castilian. It was commissioned by a prominent Churchman, Don Luis de Guzmán, but written by a Jewish scholar, R. Moses Arragel. The churchman had asked R. Arragel to both translate and comment on the Biblical text, apparently in an effort to bridge the rift between the two communities. R. Arragel initially hesitated out of fear that his Jewish interpretations would be met with hostility (and put him personally in danger), but in the end agreed. The resulting text and commentary, completed c. 1430, are accompanied by 334 miniatures, all by Christian artists. In at least some cases it seems that the artists received instructions from R. Arragel, and thus the images reflect rabbinic interpretations. To read more about the manuscript, see <a href="http://www.facsimile-editions.com/en/ab/">כאן</a>.</fn> Is there any textual motivation<fn><multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מצטט את <a href="Shemot14-16" data-aht="source">שמות י"ד:ט"ז</a> as a prooftext but it is unclear how this verse demonstrates a split into twelve. Rambam instead points to the description in <a href="Tehillim136-13" data-aht="source">תהלים קל"ו:י"ג</a> of the sea being split into many strips.</fn> for rendering the miracle in this way, or is it merely related to a desire to intensify the supernatural elements of the event? ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a> ו<a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a>.</p>
+
<p>מקריאה פשוטה בספר שמות נראה שכאשר הים נקרע, נוצרה יבשה אחת גדולה הגובלת ב"חומות" מים, ובין חומות אלה עברו בני ישראל. עם זאת, מספר מקורות מצביעים על כך שנוצרו שנים עשר נתיבים נפרדים, אחד לכל שבט.<fn>ראו <multilink><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi4" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ד'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot14-21" data-aht="source">שמות י"ד:כ"א</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE41" data-aht="source">פרק מ"א</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, ואחרים.</fn>&#160;ההבנה הזו&#160;משתקפת בשבילים המרובים בהגדת סרייבו<fn>אולם, זה שהמסלולים של בני ישראל ושל המצרים מופיעים לסירוגין, זה חידוש של הגדת סרייבו.</fn>&#160;ואולי&#160;גם בפרסקו מדורא אירופוס.<fn>שימו לב לשנים-עשר הקווים האנכיים המפרידים בין האנשים (כנראה ראשי השבטים) בחלק השמאלי האחורי של הציור, וראו הדיון לעיל&#160;לגבי איזה שלב&#160;מתואר&#160;בסצנה זו.</fn>&#160;תפיסה זו מופיעה בצורה הכי מפורשת ב<a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">תנ"ך אלבה</a> מהמאה החמש-עשרה.<fn>כתב היד מאיר העיניים הזה, בן 513 העמודים, הינו אחד מהתרגומים המוקדמים ביותר של התנ"ך לקסטיליאנית. הוא הוזמן על ידי איש הכנסייה הבולט דון לואיס דה גוזמן אך נכתב על ידי החוקר היהודי ר' משה ארגל. גוזמן ביקש מר' ארגל לתרגם ולפרש את הטקסט המקראי, כנראה מתוך ניסיון לגשר בין שתי הקהילות. בהתחלה, ר' ארגל חשש לעשות זאת מתוך פחד כי פרשנותו היהודית תיענה בעוינות (ובכך הוא יימצא בסכנה), אך לבסוף הוא נענה לבקשה. הטקסט והפירוש שכתב (הושלם בסביבות שנת 1430) לוו ב334 מיניאטורות, כולן עבודת ידם של אמנים נוצרים. לפחות בחלק מן המקרים, נראה כי האמנים קיבלו הוראות מר' ארגל, מאחר ונדמה כי היצירות מושפעות מפירושים של חז"ל. לקריאה נוספת בדבר כתב היד, ראו <a href="http://www.facsimile-editions.com/en/ab/">כאן</a>.</fn>&#160;האם יש&#160;בסיס טקסטואלי<fn><multilink><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBeshalach10" data-aht="source">בשלח י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מצטט את <a href="Shemot14-16" data-aht="source">שמות י"ד:ט"ז</a> כהוכחה לזה,&#160;אבל לא ברור כיצד פסוק זה&#160;מעיד על פיצול לשנים-עשר חלקים.&#160;רמב"ם, לעומת זאת, מתבסס על תיאור גזירת ים סוף "לִגְזָרִים" ב<a href="Tehillim136-13" data-aht="source">תהלים קל"ו:י"ג</a>.</fn>&#160;לייצוג הנס בדרך זו, או שהוא מבוסס&#160;רק ברצון להעצים את האלמנטים העל-טבעיים של האירוע? ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a> ו<a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a>.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
−
<subcategory>Paroh's Fate
+
<subcategory>גורל פרעה
−
<p>While Paroh is not depicted at all in the Dura Europus fresco, he is highlighted in both the Sarajevo and Mainz Haggadot. The Sarajevo Haggadah clearly suggests that he miraculously survived the crossing.<fn>For further discussion, see B. Narkiss, "Pharaoh is Dead and Living at the Gates of Hell," Journal of Jewish Art 10 (1984): 6-13.</fn> In contrast, the Mainz Haggadah, while allowing for that possibility,<fn>Note how Paroh's chariot seems to stay afloat while the other figures drown.</fn> leaves his final fate as a question mark. What does the Biblical account have to say? Paroh's death is never mentioned explicitly, but the simple reading of "לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ח</a><fn>Cf. <a href="Tehillim106-11" data-aht="source">תהלים ק"ו:י"א</a>.</fn> suggests that there were no survivors. Nonetheless, several Midrashim claim that Paroh did in fact endure.<fn>ראו ר' נחמיה ב<multilink><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ו'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink> and the greatly expanded versions of this legend in <multilink><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרק מ"ב</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink> ו<multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ' 154)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink>. <multilink><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">דעת זקנים</a><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ח</a><a href="Daat Zekeinim" data-aht="parshan">אודות דעת זקנים</a></multilink> and others point to the verse itself as support, understanding the phrase "עַד אֶחָד" to mean "but one" rather than "even one".</fn> This disagreement depends in part on how one views the purpose of the wonders in Egypt. If they were mainly punitive in nature, it is natural that Paroh should die. However, if they were meant to educate, transform, and impart recognition of Hashem, a survivor is necessary to tell the tale. ראו <a href="Purpose of the Plagues" data-aht="page">מטרת מכות מצרים</a>, <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, ו<a href="Paroh's Fate" data-aht="page">גורלו של פרעה</a>.</p>
+
<p>פרעה&#160;לא מופיע בכלל בפרסקו מדורא אירופוס, אך הוא מודגש גם בהגדת סרייבו וגם בהגדת מגנצא. הגדת סרייבו&#160;מראה בבירור כי הוא שרד בדרך נס את המעבר בים.<fn>לדיון נוסף, ראו בצלאל נרקיס, &#8206;"Pharaoh is Dead and Living at the Gates of Hell," Journal of Jewish Art 10 (1984): 6-13.</fn>&#160;לעומת זאת, הגדת מגנצא מאפשרת&#160;הבנה זו,<fn>שימו לב שנראה שהמרכבה של פרעה צפה על פני המים, בזמן ששאר הדמויות טובעות.</fn>&#160;אך היא משאירה את גורלו הסופי בסימן שאלה. מה בעצם כתוב בטקסט המקראי? מות&#160;פרעה&#160;לא מוזכר במפורש, אך הקריאה הפשוטה של "לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ח</a><fn>השוו <a href="Tehillim106-11" data-aht="source">תהלים ק"ו:י"א</a>.</fn> ​​רומזת&#160;שלא היו ניצולים. עם זאת, כמה מדרשים טוענים&#160;שפרעה באמת שרד.<fn>ראו ר' נחמיה ב<multilink><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaVayehi6" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח ויהי ו'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink> והגרסאות המורחבות מאוד של אגדה זו ב<multilink><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE42" data-aht="source">פרק מ"ב</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink> ו<multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ' 154)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink>. <multilink><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">דעת זקנים</a><a href="DaatZekeinimShemot14-28" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ח</a><a href="Daat Zekeinim" data-aht="parshan">אודות דעת זקנים</a></multilink> ואחרים מצביעים על הפסוק עצמו כראיה ומבינים את הביטוי "עַד אֶחָד"&#160;במשמעות של "אלא אחד" ולא "אפילו אחד".</fn> מחלוקת זו תלויה&#160;בין היתר במטרת הניסים שנעשו&#160;במצרים. אם מטרתם הייתה ענישה, אך טבעי שפרעה ימות. אבל אם הם נועדו לחנך&#160;את המצרים ולגרום להם להכיר במלכות ה', חובה שיהיה ניצול שיוכל לספר את הסיפור. ראו <a href="Purpose of the Plagues" data-aht="page">מטרת מכות מצרים</a>, <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>, ו<a href="Paroh's Fate" data-aht="page">גורלו של פרעה</a>.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
−
<subcategory>Purpose of the Miracle
+
<subcategory>מטרת הנס
−
<p>Most readers of the Biblical text tend to assume that the Sea split because the Children of Israel's route required them to get to the other side. This leads them to imagine a straight corridor leading from one side to the other. The curved paths portrayed in the Sarajevo Haggadah may therefore come as somewhat of a surprise. This depiction may be following an interpretive tradition found in numerous commentators who describe the path of the crossing as being in the shape of an arc or rainbow in which the Israelites came out of the Sea on the same side as from which they entered it.<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-17" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:י"ז</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">תוספות ערכין</a><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">ערכין ט"ו. "כשם"</a><a href="Ba'alei HaTosafot" data-aht="parshan">אודות בעלי התוספות</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, and others. The textual motivation for this may be the list of encampments in&#160;<a href="Bemidbar33-8-11" data-aht="source">במדבר ל"ג:ח'-י"א</a> which has the nation crossing the sea and then a few stops later once again camping by the sea, suggesting that perhaps the nation emerged on the same side of the water from which they entered.</fn> According to this, the parting of the Sea was necessary not for the Israelites' journey, but only to ensure the drowning of the Egyptians. להרחבה, ראו <a href="Realia:Geography of Yam Suf" data-aht="page">גיאוגרפיה של ים סוף</a>.</p>
+
<p>קוראי הטקסט המקראי נוטים להניח שהים&#160;נקרע כדי לאפשר לבני ישראל&#160;להגיע לצד השני. זה גורם להם לדמיין&#160;שביל ישר שמוביל מצד אחד של הים לצד שני. השבילים המעוקלים&#160;שמופיעים בהגדת סרייבו עשויים אפוא להפתיע אותנו.&#160;דימוי זה אולי שואב השראה ממסורת שמופיעה בפירושים רבים המתארים את מסלול המעבר כצורת קשת, כך שבני ישראל יצאו מהים באותו צד ממנו נכנסו אליו.<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-17" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:י"ז</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">תוספות ערכין</a><a href="TosafotArakhin15a" data-aht="source">ערכין ט"ו. "כשם"</a><a href="Ba'alei HaTosafot" data-aht="parshan">אודות בעלי התוספות</a></multilink>, <multilink><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamAvot5-3" data-aht="source">פירוש המשנה אבות ה':ג'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, ואחרים. המניע הטקסטואלי לכך עשוי להיות רשימת המסעות ב<a href="Bemidbar33-8-11" data-aht="source">במדבר ל"ג:ח'-י"א</a>. מרשימה זו רואים שבני ישראל חצו את הים ואז עצרו לידו שוב זמן קצר לאחר מכן, דבר שאולי רומז שהם יצאו מן הים באותו צד שממנו נכנסו אליו.</fn>&#160;לפי גישה זו,&#160;קריעת&#160;הים&#160;לא נדרשה לצורך מסע&#160;בני ישראל, אלא רק כדי להבטיח את טביעת המצרים. להרחבה, ראו <a href="Realia:Geography of Yam Suf" data-aht="page">גיאוגרפיה של ים סוף</a>.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
−
<subcategory>Israel and Egypt – How Close?
+
<subcategory>המרחק בין ישראל ומצרים
−
<p>The Sarajevo Haggadah has the Egyptians drowning in the sea, while the Israelites simultaneously cross unharmed, right next to them. The Mainz Haggadah, in contrast, depicts the Egyptians drowning only once the Israelites have reached the shore.<fn>As the Dura  Europus painting renders the events in two separate scenes it is hard to tell whether the artist thought the events happened simultaneously or consecutively.</fn> Which is truer to the text of Shemot? The verses are unclear, and the disagreement relates to two ambiguities in the text. First, does the repetition of the description of the Children of Israel crossing in <a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ט</a>, following the account of the Egyptians drowning, suggest that they were still in the sea at the time?<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, and others here who answer in the affirmative and view this as a "wonder within a wonder" and contrast with&#160;<multilink><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> who reads the verse as a past perfect "ובני ישראל <b>כבר</b> הלכו ביבשה". See the similar disagreement regarding&#160;<a href="Shemot15-19" data-aht="source">שמות ט"ו:י"ט</a>, and whether it constitutes part of the song or is a summary statement afterwards.</fn> Second, do the words, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" in <a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל'</a> mean that the Israelites saw the enemy dying while they themselves were already on shore or that they saw the corpses wash up onto shore?<fn> In other words, does the phrase "עַל שְׂפַת הַיָּם" refer to the immediately preceding words "מִצְרַיִם מֵת" or to the the words "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל"?</fn> The various readings may also relate to each commentator's general approach to miracles; are they performed in as natural a manner as possible or not?<fn>See also the discussion above in the "One Path or Many" section.</fn> ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a>.</p>
+
<p>בהגדת סרייבו, המצרים טובעים בים, בזמן שבני ישראל עוברים&#160;בו ללא פגע, ממש לידם. הגדת מגנצא, לעומת זאת, מראה ​​את המצרים טובעים רק לאחר שבני ישראל הגיעו לחוף.<fn>מפני שציור הקיר מדורא אירופוס&#160;מציג את האירועים בשתי סצנות נפרדות, קשה לדעת אם האמן חשב שהאירועים התרחשו בו-זמנית או אחד אחרי השני.</fn>&#160;מה משתמע יותר מן הטקסט של ספר שמות? הפסוקים אינם ברורים, והמחלוקת מבוססת&#160;על שתי&#160;נקודות עמומות בטקסט. ראשית, האם החזרה על התיאור של&#160;חציית בני ישראל את ים סוף&#160;ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:כ״ט</a>,&#160;אחרי תיאור טביעת המצרים,&#160;רומזת שהם&#160;עדיין היו בתוך הים באותו זמן?<fn>ראו <multilink><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong14-29" data-aht="source">שמות פירוש שני י"ד:כ"ט</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואחרים שעונים בחיוב ורואים בכך "פלא בתוך פלא". השוו ל<multilink><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot14-29" data-aht="source">שמות י"ד:כ"ט</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>&#160;שחושב שהפסוק מתאר פעולה שהושלמה: "ובני ישראל <b>כבר</b> הלכו ביבשה." ראה המחלוקת הדומה לגבי <a href="Shemot15-19" data-aht="source">שמות ט"ו:י"ט</a>, והאם&#160;הפסוק&#160;מהווה חלק מהשיר או שהוא&#160;סיכום שמופיע אחרי סוף השיר.</fn>&#160; שנית, האם פירוש המילים, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" ב<a href="Shemot14-27" data-aht="source">שמות י״ד:ל'</a> הוא&#160;שבני ישראל ראו את האויב&#160;מת בזמן שהם עצמם כבר היו על החוף, או שהם ראו את הגוויות&#160;שנשטפו&#160;לחוף?<fn>במילים אחרות, האם הביטוי "עַל שְׂפַת הַיָּם" מתייחס למילים "מִצְרַיִם מֵת" שמיד קדמו לו, או למלים "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל" בתחילת הפסוק?</fn>&#160; מחלוקת זו קשורה גם לגישה הכללית של כל פרשן לניסים; האם הם מתרחשים בצורה טבעית ככל האפשר או לא?<fn>ראו גם בדיון לעיל בסעיף "נתיב אחד או הרבה?".</fn> ראו <a href="Yam Suf – Natural or Supernatural" data-aht="page">קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?</a></p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
−
<subcategory>Carrying Weapons or Matzot?
+
<subcategory>האם נשאו נשק או מצות?
−
<p>Both the Dura Europus fresco and the Mainz Haggadah interpret "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" in <a href="Shemot13-18" data-aht="source">שמות י"ג:י"ח</a> to mean that the Israelites left Egypt equipped for battle. להרחבה, ראו <a href="Dictionary:chmsh" data-aht="page">"וַחֲמֻשִׁים"</a>. In the Sarajevo Haggadah, though, the only weapons depicted are those of the Egyptians cast into the water. Instead, the artist has the Israelites carrying Matzot, as per "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" ב<a href="Shemot12-34" data-aht="source">שמות י"ב:ל"ד</a>.</p>
+
<p>גם הפרסקו מדורא אירופוס&#160;וגם הגדת מגנצא מפרשים את "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ב<a href="Shemot13-18" data-aht="source">שמות י"ג:י"ח</a>&#160;במשמעות שבני ישראל יצאו ממצרים ערוכים לקרב. להרחבה, ראו <a href="Dictionary:chmsh" data-aht="page">"וַחֲמֻשִׁים"</a>. אולם בהגדת סרייבו, כלי הנשק היחידים שמוצגים הם אלה של המצרים שהושלכו למים. בניגוד לכך, בני ישראל נושאים מצות, וכמו בפסוק "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" ב<a href="Shemot12-34" data-aht="source">שמות י"ב:ל"ד</a>.&#160;</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
</category>
 
</category>

Latest revision as of 14:56, 18 August 2019

קריעת ים סוף באמנות

הקדמה

שלושת הציורים המוצגים כאן, הפרסקו מבית הכנסת בדורא אירופוס,1 המיניאטורות מהגדת סרייבו,2 והגדת מגנצא3 מראים את חציית ים סוף (שמות י"ד). כל אמן מדגיש היבטים שונים בסיפור ומציג את המעבר בים, את עם ישראל, את גורל המצרים, ואת התפקידים של ה' ושל משה בדרכים ייחודיות. עיון בהבדלים בין הציורים מאפשר לנו לבחון מחדש את הטקסט המקראי ולדייק בניואנסים ובפערים שקיימים בטקסט.

השוואת התמונות

דורא אירופוס

הפרסקו מכיל שלוש סצנות נפרדות שביחד מספרות את סיפור המעבר. בכל אחת מהן, ציור עצום של משה ושבטו מתנשא מעל שאר הדמויות. בצד ימין של הציור, בני ישראל צועדים ממצרים חמושים במגינים, ובצד שמאל, משה מוביל אותם בבטחה אל היבשה. מרכז היצירה ממוסגר על ידי שני ציורים של משה. בראשון הוא מרים את מטהו, ככל הנראה כדי לקרוע את הים עבור בני ישראל, ובשני הוא שוב מושיט את מטהו ומסמן למים לחזור ולהטביע את המצרים.4 בחלק העליון של הציור מופיעות שתי ידי ה', האחת מכוונת אל המים והשנייה מושטת לעבר היבשה. חלק זה של הציור מדגיש את התערבות ה' גם בעונש וגם בישועה.5

הגדת סרייבו

סצנה זו מהגדת סרייבו מתמקדת בגורל השונה של המצרים ובני ישראל.6 הים מתפצל למספר נתיבים של מים ושל יבשה. המצרים הטובעים וכלי הנשק שלהם מוצגים מול בני ישראל שחוצים ונושאים מצות על כתפיהם. המסלולים מוצגים כקשתות ולא כרצועות אופקיות. בחזית השמאלית עומד פרעה, הניצול היחיד מבין המצרים.

הגדת מגנצא

בניגוד ליצירות האחרות, ציור זה מראה רק את סוף הסיפור, לאחר שבני ישראל כבר הגיעו בשלום אל החוף. הם צופים במשה שמרים את מטהו ובמצרים שטובעים בים. כמו בציור הקיר מדורא אירופוס, גם כאן בני ישראל חמושים. בין הדמויות הרבות בציור בולטות אלה של משה ופרעה. משה מתנשא בחלק הקדמי של הציור, עם שבט מורם ולבוש, כמו מלך, בגלימת זהב. במקביל לו, פרעה יושב במרכבת הזהב שלו, ידו מושטת כלפי מעלה, אולי סוף סוף מתוך הכרה במלכות ה'. לא ברור אם הוא עומד לטבוע או להינצל.

יחס לטקסט המקראי

בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומשקפות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:

נתיב אחד או הרבה?

מקריאה פשוטה בספר שמות נראה שכאשר הים נקרע, נוצרה יבשה אחת גדולה הגובלת ב"חומות" מים, ובין חומות אלה עברו בני ישראל. עם זאת, מספר מקורות מצביעים על כך שנוצרו שנים עשר נתיבים נפרדים, אחד לכל שבט.7 ההבנה הזו משתקפת בשבילים המרובים בהגדת סרייבו8 ואולי גם בפרסקו מדורא אירופוס.9 תפיסה זו מופיעה בצורה הכי מפורשת בתנ"ך אלבה מהמאה החמש-עשרה.10 האם יש בסיס טקסטואלי11 לייצוג הנס בדרך זו, או שהוא מבוסס רק ברצון להעצים את האלמנטים העל-טבעיים של האירוע? ראו קריעת ים סוף – ניסי או טבעי? וניסים.

גורל פרעה

פרעה לא מופיע בכלל בפרסקו מדורא אירופוס, אך הוא מודגש גם בהגדת סרייבו וגם בהגדת מגנצא. הגדת סרייבו מראה בבירור כי הוא שרד בדרך נס את המעבר בים.12 לעומת זאת, הגדת מגנצא מאפשרת הבנה זו,13 אך היא משאירה את גורלו הסופי בסימן שאלה. מה בעצם כתוב בטקסט המקראי? מות פרעה לא מוזכר במפורש, אך הקריאה הפשוטה של "לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" בשמות י״ד:כ״ח14 ​​רומזת שלא היו ניצולים. עם זאת, כמה מדרשים טוענים שפרעה באמת שרד.15 מחלוקת זו תלויה בין היתר במטרת הניסים שנעשו במצרים. אם מטרתם הייתה ענישה, אך טבעי שפרעה ימות. אבל אם הם נועדו לחנך את המצרים ולגרום להם להכיר במלכות ה', חובה שיהיה ניצול שיוכל לספר את הסיפור. ראו מטרת מכות מצרים, הקשיית לבבות, וגורלו של פרעה.

מטרת הנס

קוראי הטקסט המקראי נוטים להניח שהים נקרע כדי לאפשר לבני ישראל להגיע לצד השני. זה גורם להם לדמיין שביל ישר שמוביל מצד אחד של הים לצד שני. השבילים המעוקלים שמופיעים בהגדת סרייבו עשויים אפוא להפתיע אותנו. דימוי זה אולי שואב השראה ממסורת שמופיעה בפירושים רבים המתארים את מסלול המעבר כצורת קשת, כך שבני ישראל יצאו מהים באותו צד ממנו נכנסו אליו.16 לפי גישה זו, קריעת הים לא נדרשה לצורך מסע בני ישראל, אלא רק כדי להבטיח את טביעת המצרים. להרחבה, ראו גיאוגרפיה של ים סוף.

המרחק בין ישראל ומצרים

בהגדת סרייבו, המצרים טובעים בים, בזמן שבני ישראל עוברים בו ללא פגע, ממש לידם. הגדת מגנצא, לעומת זאת, מראה ​​את המצרים טובעים רק לאחר שבני ישראל הגיעו לחוף.17 מה משתמע יותר מן הטקסט של ספר שמות? הפסוקים אינם ברורים, והמחלוקת מבוססת על שתי נקודות עמומות בטקסט. ראשית, האם החזרה על התיאור של חציית בני ישראל את ים סוף בשמות י״ד:כ״ט, אחרי תיאור טביעת המצרים, רומזת שהם עדיין היו בתוך הים באותו זמן?18  שנית, האם פירוש המילים, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" בשמות י״ד:ל' הוא שבני ישראל ראו את האויב מת בזמן שהם עצמם כבר היו על החוף, או שהם ראו את הגוויות שנשטפו לחוף?19  מחלוקת זו קשורה גם לגישה הכללית של כל פרשן לניסים; האם הם מתרחשים בצורה טבעית ככל האפשר או לא?20 ראו קריעת ים סוף – ניסי או טבעי?

האם נשאו נשק או מצות?

גם הפרסקו מדורא אירופוס וגם הגדת מגנצא מפרשים את "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" בשמות י"ג:י"ח במשמעות שבני ישראל יצאו ממצרים ערוכים לקרב. להרחבה, ראו "וַחֲמֻשִׁים". אולם בהגדת סרייבו, כלי הנשק היחידים שמוצגים הם אלה של המצרים שהושלכו למים. בניגוד לכך, בני ישראל נושאים מצות, וכמו בפסוק "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" בשמות י"ב:ל"ד. 

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Crossing_of_Yam_Suf_in_Art/0/he&oldid=59530&useskin=vector"