צוואת דוד לשלמה
הקדמה
צוואה אחרונה
במלכים א' ב', בשעה שנוטה דוד למות, הוא מוסר לשלמה מילות חוכמה אחרונות1 ומורה לו להעניש את יואב על רצח אבנר ועמשא ואת שמעי בן גרא על שקילל את דוד.2
(ה) וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמׇתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. (ו) וְעָשִׂיתָ כְּחׇכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל....
(ח) וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַי"י לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. (ט) וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.
הנחיות אלה, הניתנות על ערש דווי, מפתיעות מעט ואף עשויות להיראות לקורא כבלתי הולמות. אם דוד חשב שאנשים אלה ראויים לעונש, מדוע לא ביצע זאת בעצמו? האם הוגן מצדו לדרוש מבנו לעשות עבורו את העבודה המלוכלכת? מדוע ששלמה יכתים בדם את ימיו הראשונים במלכות?
הפשעים
בבקשתו משלמה להעניש את אויביו, מספק דוד רקע והסבר לגבי הפשעים שביצעו שמעי ויואב, וכך מצדיק את קריאתו לתגמול. עם זאת, חלקים מסוימים בתיאורו של דוד את הפשעים שנעשו מעט קשים להבנה:
- "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב" – על איזה עוול של יואב מדבר דוד כאן? האם הוא מתייחס לעלבון אישי שאינו מוזכר בפסוקים, או לרצח אבנר ועמשא שהוזכר מיד אחר כך? אם צודק ההסבר האחרון, מדוע דוד רואה בחיסולים אלו פעולה שמכוונת אליו באופן אישי ("אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי")?
- "וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמׇתְנָיו" – מהי המשמעות של ביטויים אלה? מה מסמלת הפעולה של נתינת דם על חגורה או על נעל? איזה מסר מנסה דוד להעביר לשלמה באמצעות תיאורים אלה?
- השבועה לשמעי – לאחר שסיפר לשלמה על קללת שמעי, מסביר דוד שהוא עצמו לא הרג את שמעי מכיוון שהוא נשבע שלא לעשות זאת. אולם נראה שהסבר זה אינו מניח את הדעת אלא רק מוליד קושיות חדשות. אם לשמעי היה מגיע למות בשל הדברים שאמר, מדוע נשבע דוד שבועה זו? ואם באותה תקופה דוד היה מוכן בכל זאת לסלוח לשמעי, מה השתנה כעת בהיותו על ערש דווי שהוא לפתע קורא להרוג אותו? ולבסוף, אם דוד נשבע שלא להרוג את שמעי, האין שליחת שלמה לעשות זאת במקומו מהווה עדיין הפרה של השבועה?
שאלות נוספות
מהקטע עולות מספר שאלות נוספות הנוגעות לנושאים שנידונו לעיל:
- "וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן" – זמן קצר לאחר שנמשח למלך, מתאר שלמה את עצמו כ"נַעַר קָטֹן".3 דוד, באופן דומה, מתאר אותו כ"נַעַר וָרָךְ".4 תיאורים אלה מעוררים שאלה נוספת בקשר לבקשותיו של דוד. אם שלמה עלה על כיסא המלכות בעודו נער צעיר וחסר ניסיון, מדוע חשב דוד שהוא יכול לעשות את מה שאביו החזק והמנוסה לא היה מסוגל לעשות?
- "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ" – דוד פותח את את דבריו לשלמה במילים "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ". למה הוא מתכוון בזה? האם זה קשור לפתיחת דבריו של דוד המתעסקת יותר בצד הרוחני (הוראתו ללכת בדרכי ה' אשר מגיעה מיד לאחר מכן) או שמא למשימות הפוליטיות שנמסרו לאחר מכן?
- "וְעָשִׂיתָ כְּחׇכְמָתֶךָ" – מדוע דוד אומר לשלמה לפעול ב"חכמה"? האם זה מצביע על כך שדוד הניח שבמלוכה יש צורך לערב מידה כלשהי של ערמומיות או רמאות? ואם יואב ושמעי אמנם אשמים, מדוע יש צורך בתכונות אלו?
- "בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" מול "בְּדָם שְׁאוֹל" – בנוגע ליואב, דוד אומר לשלמה "וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל". לגבי שמעי לעומת זאת, הוא מורה "וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל". האם שני הניסוחים זהים במשמעותם, או שמא הניסוח השני רומז על מוות בעוד שהראשון מתייחס רק לעונש חמור כלשהו?