דוד ובת-שבע
הקדמה
על רצח, ניאוף, ומלכות
שמואל ב' י"א מספר את סיפור חטא דוד עם בת שבע ללא כל ניסיון לטשטש את ההתנהגות הבעייתית של המלך. מקריאה פשוטה של הפסוקים עולה שדוד נאף עם בת שבע ושלח את בעלה אוריה למות במלחמה כדי שיוכל להתחתן איתה ולהסתיר את החטא. בהתחשב בחומרת המעשים שלו, איך ייתכן שדוד לא איבד את המלוכה? יתר על כן, מדוע הוא זכה להקים שושלת דווקא על ידי שלמה, שנולד לבת שבע? מדוע הותר לדוד להתחתן עם בת שבע? הרי, לפי ההלכה, אישה שנאפה אסורה גם לנואף.1
משל נתן
בפרק י"ב נתן נוזף בדוד. הוא מציג משל על איש עשיר שרוצה להכין ארוחה לאורח אך לא מוכן לשחוט את אחד מהכבשים שלו בשביל זה. במקום זאת, הוא גונב את כבשתו היחידה של איש עני ושוחט אותה. קל להתאים את הדמויות במשל לדוד, בת שבע, ואוריה, אך קיימים פערים בין המשל לנמשל. לדוגמה, במשל, הכבשה (שמייצגת את בת שבע) נהרגת, ואילו בנמשל, אוריה (האיש העני) נהרג. כמו כן, שום מעשה במשל אינו מקביל לניאוף. האם מדובר פה בשינויים בעלי משמעות, או שבסך הכל מדובר בשינוי ספרותי שנדרש לצורך המשל? בכל אופן, לא ברור למה נתן בוחר לנזוף בדוד בדרך עקיפה זו ולא לציין את חטאו במפורש.
"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"
ר' יונתן בבבלי שבת מזכה את דוד באמירה המפורסמת: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". בכך הוא פוטר את דוד מאשמה הן ברצח אוריה והן בניאוף עם בת שבע. האם ניתן ליישב את האמירה שלו עם פשט הפסוקים? האם האמירה של ר' יונתן מוּנעת רק מרצון לזכות את דוד, או שיש בסיס טקסטואלי לעמדה כזו? לבסוף, אם דוד באמת לא חטא, מדוע הקריאה הפשוטה של הפסוקים אינה משקפת זאת?