Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he

הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים

גישות פרשניות

סקירה

המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשתי הגרסאות השונות לעשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל פיסת מילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא הווריאציות השונות הן תוצאה של חישובים מציאותיים וספרותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תיאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות/תכנון של ה' ובשאלה אם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.

אבן עזרא ופרשנים נוספים מיימי הביניים טוענים כי הפערים בין הגרסאות הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שרק המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים נדרשה להישמר. לעומתם, פרשנים מודרנים רבים מציעים כי גרסת עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדיברות המקוריים מספר שמות כדי להתאים לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. הואיל משה מפתח את דברי שד"ל ומחשיב את הגרסה החדשה כמייצגת את האידיאל המתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מחזיק כי הסדרה השנייה של הדיברות היוו ירידה בדרגה בהתאם לעם בדרגה רוחנית נמוכה יותר משהיו לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים לוקחים עמדה שלישי כי שתי הגרסאות ניתנו בעת ובעונה אחת בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים וכי שתיהן רלוונטיות ובעלות תוקף חוקי שווה לכל הדורות.

פתחו טבלה אינטראקטיבית      פתחו / הדפיסו טבלת PDF

רק שינויים מינורים

כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בדברים, הוא שינה  מילים רק באופן חסר משמעות אמיתית ושמר על המשמעות המקורית.
When Moshe repeated the Decalogue in Devarim, he preserved its
original meaning and made only insignificant changes in its wording.

מקורות: אבן עזראאבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״חדברים ה׳:ה׳דברים ה׳:י״זאודות ר' אברהם אבן עזרא, רד"קבראשית כ"ד:ל"טספר השורשים לרד"ק שורש "שוה"אודות רד"ק, רמב"ןשמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״א-י״זאודות ר' משה בן נחמן, ר' יוסף אבן כספישמות כ׳:א׳דברים ה׳:ו׳אודות ר' יוסף אבן כספי, מ"ד קאסוטושמות כ׳:י״זאודות פרופ' משה דוד קאסוטו¹

עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,² עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.³ 
According to Ibn Ezra and Ramban, the commandments as written in Shemot were the primary ones communicated by Hashem at Mt. Sinai, and it is these which were written on both the first and second tablets.

דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדיברות בדברים הם ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה. לכן גרסה זו מכילה הסברים וכמה שינויים לא מכוונים.⁴ אבן עזרא, רמב"ן וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".⁵
These commentators assert that the Decalogue in Devarim is Moshe's paraphrase of Hashem's words. It, thus, includes some explanatory material and other minor unintentional changes. Ibn Ezra, Ramban and Cassuto support this assertion from Moshe's statement, "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו זהו טבע האדם לשנות במעט מן המילים המקוריות.⁶ משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בדברים יאמרו בצורה זהה לאלו שבשמות. כל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תיאולוגית.
According to these exegetes, when repeating the words of another person, it is human nature not to repeat them verbatim but to introduce minor variations. Therefore one should not expect the Decalogue in Devarim to be precisely the same as that in Shemot. As long as Moshe did not change the meaning of the original, there is no theological issue.

טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאה למול זכר ליציאת מצרים):
These commentators disagree regarding how to explain the conflicting reasons given for observing Shabbat (remembering Creation vs. commemorating the Exodus):

• הערת הסברה - על פי אבן עזרא הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בשמות). בדברים, משה הפנה לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". מנגד, ההצהרה בנוגע ליציאת מצרים איננה טעם לציווי אלא הסבר מדוע על אדם לאפשר לעבדיו לנוח גם כן בשבת. 
• Explanatory note – According to Ibn Ezra, the primary reason for the commandment is to commemorate Hashem's creation of the world (as stated in Shemot). In Devarim, Moshe refers to this reason when he says "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". The statement regarding the Exodus, on the other hand, is not a reason for the command to observe Shabbat as a whole, but merely an explanation of why one is obligated to let one's slaves rest as well.
• שני הטעמים זהים - לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם נוגעים לכוחות היצירה של ה'.⁷ הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה שלו לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. הניסים שארעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה.⁸ 
• Two reasons are identical – Ramban, in contrast, attempts to equate the two reasons, suggesting that both relate to Hashem's creative abilities. The command to rest on Shabbat commemorates Hashem's resting after Creation and thus serves to proclaim Him as Creator. The miracles of the Exodus similarly testify to Hashem's creative abilities, as only one who made nature can override it.

ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים את הביטויים הנוספים בתור הסברים של משה

• כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ - על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בשמות, והזכיר להם שדברים באים מאת ה'.⁹
• "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. 
• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם היא תוצאה טבעית של קיום המצווה.¹⁰ משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף אשר מגיע רק מהקשבה לה'.  
• "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת העצמים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. 

חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בדברים למילים נרדפות לאלו המקוריות.¹¹ אולם, רמב"ן טוען כי המילים בדברים מכילות הסברים דרכם משה הסביר מה נכלל בציווי המקורי.¹²

שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בהתחלה מכיוון שזהו תחום המועד לפורעונות יותר משאר האיסורים.¹³ מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, השינוי נחשב חסר חשיבות.

שינוים באותיות יחידות – אלו לא בעייתיות מכיוון שהן מושמטות או מצורפיות כאשר אדם חוזר על דברי רעהו ואין להן שום השפעה על משמעות הטקסט.

פיצול בנוסח המסורה – על פי אבן עזרא הפיצולים בנוסח המסורה לא נוצרו על ידי משה ולכן ההבדלים ביניהם לא רלוונטים לדיון זה.

דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בגישתם לתורה כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעיתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי חשיבות. הם מסבירים כי תופעות אלו נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.¹⁴

מעודכנים ביסודם

כל גרסה של עשרת הדיברות נועדה לזמן/קהל אחר. גישה זו מפוצלת באשר לסיבת ההבדלים בין שתי הגרסאות:

בשנה הארבעים

הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנה הארבעים הצריך התאמות בעשרת הדיברות.

מקורות: שד"לשמות כ׳:א׳שמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳דברים ה׳:י״אבכורי העתים תקפ״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו,¹⁵ רש"ר הירששמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳שמות כ׳:י״אשמות כ׳:י״גדברים ה׳:ו׳-י״זאודות ר' שמשון רפאל הירש, הואיל משהדברים ה׳:ג׳אודות ר' משה יצחק אשכנזי, רד"ץ הופמןשמות כ':א'שמות כ':ג'שמות כ':ז'-י'שמות כ':י"אשמות כ':י"בשמות כ':י"גדברים ה':ז'דברים ה':י"א-י"דדברים ה':ט"ודברים ה':ט"זדברים ה':י"זאודות רד"ץ הופמן, משך חכמהשמות כ׳:ב׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:י״בדברים ה׳:ט״ודברים ה׳:י״זאודות ר' מאיר שמחה מדווינסק

צורך בשינוי

• ירושה מיידית של ארץ ישראל - רוב המפרשים¹⁶ הנ"ל מקשרים את ההבדלים לעמידת העם לקראת הכניסה לארץ ישראל הטומנת בחובה אורח חיים חדש לעם ישראל השונה בכל קנה מידה מהחוויה במדבר.¹⁷ 
• מעלה רוחנית גבוהה יותר – ברם, הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר נמצאים במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במקור היו מספר נקודות אותם העם לא היה מסוגל להבין או להעריך ולכן במקור הושמטו ואותם הדיברות הינם לקויים בשל כך.¹⁸

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, גרסת עשרת הדיברות בשמות היא זו שנאמרה על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתבה על הלוחות הראשונים והשניים. מנגד, הואיל משה מציע כי הגרסה בדברים מכילה את עשרת הדיברות האידיאלים ואם העם היה מוכן לתוכנם בצאתם ממצרים, אז הם היו נאמרים ונכתבים בהר סיני.

דברי ה' או דברי משה? רד"ץ הופמן והואיל משה טוענים כי הגרסה בדברים מכילה את דברי משה אם השינויים שעשה בעצמו. שד"ל כותב על הנושא באופן מעורפל אך רומז כי יתכן ומשה דיבר מתוך נבואה.¹⁹

כיצד משה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הואיל משה, הבדלים קטנים שניסוח מחדש של דברים שנאמרו הוא דבר צפוי,²⁰ אולם, ההבדלים המשמעותיים יותר שמשה עושה צריכים הסבר באופן יותר עקרוני:

• משה מציג את האידיאל של ה'  - הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הגרסה האידיאלית של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הגרסה המתוקנת של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר. 
• למעמד הנבואה סמכות ללמד - לחילופין, ניתן להסביר כי למשה בתור מנהיג נביא הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.²¹

טעם השבת

• בחירת היום למול מהות היום - שד"ל מסביר כי בדברים משה נותן סיבה לכך שיהיה יום מנוחה כלל (זכר ליציאת מצרים), בעוא בשמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה ביום השביעי ליום השבת (זכר למעשה בראשית). הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לתזכורת ליציאה,²² רק לאיזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק לדבר ההפוך. 
• סיבה למול מניע - על פי רד"ץ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בשמות. אזכור יציאת מצרים בדברים היא מניע עבור העם בכדי שיעריכו את מטרת המצווה ולא יתיחסו אליה בתור עול. רד"ץ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה משתמש בשעבוד במצרים ויציאת מצרים בתור מניע לעם לקיים מצוות מסוימות.
• הסבר אמיתי למול הסבר מבוים - בניגוד לרד"ץ הופמן, הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלהם לא נתנה מנוחה במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.

ביטויים נוספים

• "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל²³ מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היו בוחרים לשבות בלי קשר לציווי.²⁴מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים כדי ללמד את העם שאפילו בתנאים הקשים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.²⁵ 
• "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, הואיל משה, ורד"ץ הופמן טוענים כי משה מדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנה הארבעים כאשר העם מתכונן להכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.²⁶ 
• "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל והואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בדברים, זכירת שעבוד מצריים ואשר ממנה יש להגיע לתובנה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח. 
• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" –  שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להיות עידוד נוסף לעם לכבד את הוריהם בתנאים קשים ביחס לתנאים האידיאלים במדבר.²⁷ מנגד, הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לעם כולו (ולא ליחידים) בארץ ישראל, שכר אשר עם ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך אילו נאמר לו בשנתו הראשונה במדבר.²⁸
• "שָׂדֵהוּ" –במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.

חילופי מילים

• "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
  
  • שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס להבטה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא השבת לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; העם יצטרך לחשוב על שבת באופן עצמאי רק בארץ ישראל.²⁹
  • לחילופין, רד"ץ הופמן ומשך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת ואיסור מלאכה, אשר מודגשים בדברים בשל העבודה הרבה שתיעשה בארץ ישראל ביחס למדבר.
  • חזקוניDevarim 5:11אודות ר' חזקיה בן מנוח טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, עם זאת, "שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנה הארבעים מכיוון שהאנשים היו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.³⁰
• "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"ץ הופמן ורש"ר הירש מייחסים את ההבדל לעבודה כי עד השנה הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.³¹
• "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי מעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי תחושת קנאה. בשנה הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין ברגשותיהם ולשפוט גם את תחושותיהם.

שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו יש בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.

שינוים באותיות יחידות – הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי חשיבות, אבל פרשנים רבים אחרים מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:

• "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.³² זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.³³
• "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.
• "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על  "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי יישובם בארץ ישראל.
• "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.³⁴

פיצולים בנוסח המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.

שינויים בתוכניות – הואיל משה מניח כי לעיתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים באופן התואם לרמה הנמוכה של העם באותה העת.³⁵

כבר בשנה הראשונה

ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.

מקורות: ריש לקיש בפסיקתא רבתיכ"גאודות פסיקתא רבתי,³⁶ אולי ר' יהודה אבן בלעםדברים ה׳:ו׳-כ״אאודות ר' יהודה אבן בלעם,³⁷ מלבי"םשמות כ׳:ז׳-י׳שמות כ׳:י״אאודות ר' מאיר ליבוש וייזר

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בשמות כ' הם אלו שהיו על הלוחות הראשונים, בעוד הגרסה שנמצאת בדברים נכתבה על הלוחות השניים.³⁸ מלבי"ם מדגיש כי הגרסה הראשונה היא הגרסה האידיאלית אשר נכתבה עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הגרסה השנייה היא גרסה מעודכנת שנכתבה עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.

דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שתי הגרסאות של הדיברות מייצגות את דבר ה' ומשה לא נטל חלק בשינוין.

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו דוגלת בכך שמשה סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.

טעם השבת

• מעבר מהפלאי לטבעי - מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.³⁹ 
• צורך בהוכחה ניצחת - אפשר להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.⁴⁰אירוע זה יהווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.⁴¹

ביטויים נוספים

• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונח "טוב" ו"רע" מוגדרים ביחס בין השניים ולכן כאשר אין אחד השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.⁴²
• "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה למשך חכמה כנ"ל, מפרשת כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהן המקוריים.⁴³ ככאלו, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולות תחת הכותרת  "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייכת לבעליה המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו. 

שינוים באותיות יחידות

• "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" –גישה זו יכולה להסביר, בדומה לשד"ל ורד"ץ הופמן כנ"ל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, וכי כל אלילים, אפילו אלו של יצורים אחרים ובריאות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.⁴⁴

שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.

מקבילות בתנ"ך – יתכן ומצוות אחרות שונו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו בשביל ההרחבה שלו על תאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי לעמדת הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרוכז.

תקשורת א-לוקית כפולה

במקור, ה' נתן את שתי הגרסאות של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הן נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותן יחדיו.

מקורות: מכילתא דרבי ישמעאליתרו בחדש ז׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות, ספרי דבריםדברים רל״גאודות ספרי דברים, מדרש תנאיםדברים ה׳:י״באודות מדרש תנאים, תלמוד ירושלמינדרים ג׳:ב׳שבועות ג׳:ח׳אודות הירושלמי, תלמוד בבליראש השנה כ״ז.שבועות כ׳:אודות הבבלי, רש"ישמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:ט״ואודות ר' שלמה יצחקי

"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתיחסות רק לשינוי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".⁴⁵ יתכן והמקורות הללו כלל לא היו משתמשות בשיטה של "בדיבור אחד נאמרו" כלל בתור פתרון גורף לכל ההבדלית בין הגרסאות. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון סתירות פנימיות במצוות המופיעות בתורה,⁴⁶ ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להכריז כי שני הדיברות הגיעו מה' על אף הסתירות. אולם הבבלי ואחרים פירשו את הביטוי באופן מילולי⁴⁷ והשתמשו בו כדי להסביר את ההבדלים בין הגרסאות באופן גורף.^48
49

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שתי הגרסאות הן מקוריות וחשובות באופן שווה, משום ששתיהן נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי על כל אחד מהלוחות בכל זוג לוחות הופיעו עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בשמות ועל השני כפי שהם מופיעים בדברים.⁵⁰  

דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי כל הדיברות נאמרו על יד ה' ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שדחפה את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם היו מוטרדים מהמחשבה שמשה היה מחליף את דברי ה' ממצוות עשה ללא תעשה.⁵¹ בכדי לעקוף בעיה זו, הם טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שתי הגרסאות, ולא משה.

חילופי מילים וטעם השבת – ההסבר הטוב ביותר של גישה זו הוא של ההבדלים האלו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שניהם בעת ובעונה אחת.⁵² עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את שתי המילים זו אחר זו.^53 
54

הבדלים מינורים – גישה זו נתקלת בקשיים בהסבר איזה מין מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בגרסה אחת ובוא זמנית השמטת האות בגרסה השנייה, או איזו משמעות יש לשני רשימות שונות של נכסים אשר אין לחמוד.⁵⁵ אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה פרקטית הוספת / השמטת ביטויים באחת משתי הגרסאות לא הייתה זוכה להתייחסות של בני ישראל שהרי ברגע זה חלק מדיבורו של ה' פשוט פסק בעוד השני נמשך.^56
57

קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה מתועד בתורה. 

מדוע אחת בשמות ואחת בדברים – אבן עזרא מקשה מדוע שתי הגרסאות לא נכתבו יחדיו כאילו נאמרו בו זמנית.

דברה תורה בלשון בני אדם – גישה זו מתייחסת לתורה כרוויה במשמעות אך תתקשה להציע  שהשינויים בגרסה השניה של הדיברות חסרי משמעות. 
This approach views the Torah as omnisignificant and would find it difficult to suggest that the variations in the second version of the Decalogue were for no purpose.

¹ קאסוטו מציין כי השינויים בדיבר המצווה על שבת הם מעט יותר משמעותיים מהשאר, אך מציע כי מכיון שמשה מפנה את העם לדברי ה' המקוריים(ראו לעיל), השינויים לא מהווים בעיה. 
Cassuto does point out that the differences relating to the command of Shabbat are somewhat more substantial, but suggests that as Moshe refers the people to Hashem's original wording (see below) the change is not an issue.

² רד"ק, אבן כספי וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים. 

³ רמב"ן לא מתייחס באופן נרחב לתוכן שהיה על כל סט לוחות אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה בלוחות הראשונים והשניים.
Ramban does not fully address what was on each set of tablets, but when discussing Chazal's approach he asserts that the word "זָכוֹר" (rather than "שָׁמוֹר") was on both sets of tablets.

⁴ אבן עזרא מציים כי במסקנת הדיברות בדברים משה אומר "‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'‏" בשונה מבשמות שם נאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" מכיוון שלא כל המילים בדברים הן דברי ה', בנוסף אליהן מופיעים גם ההסברים של משה.
Ibn Ezra points out that at the conclusion of the Decalogue in Devarim Moshe says, "‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'‏" unlike Shemot's "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" because not all the words are Hashem's; Moshe's explanations are included as well.

⁵ רמב"ן מציין כי השימוש בגוף שלישי מוכיח שי משה דובר בשם ה', בעוד אבן עזרא טוען כי משה מפנה את השומעים לעשרת הדיברות המקוריים בכווה תחילה בכדי להזכיר לשומעים שהוא רק מספר מחדש את הציוויים המקורים של ה'. קאסוטו מוסיף כי משה עושה זאת באופן נקודתי במרומות בהם יש שינויים בתוכן ולא רק בצורה.
Ramban points out that the third person formulation proves that Moshe is speaking in the name of Hashem, while Ibn Ezra asserts that Moshe intentionally refers the listener back to the original Decalogue to remind them that he is simply recounting Hashem's original commands. Cassuto adds that Moshe does this specifically where there are changes in content and not merely form.

⁶ אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, לרבות דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי משרת אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. אבן כספי גם מבטל את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".
Ibn Ezra brings many examples of this phenomenon throughout Torah, including Kayin's paraphrase of Hashem's rebuke to him, Avraham's servant's changes when recounting his conversation with Rivka, and Moshe's recounting of his prayer after the Sin of the Golden Calf. Ibn Kaspi similarly discounts variations as insignificant, pointing to the many instances of such changes, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".

⁷ במילים שלו: "הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת". 

⁸ מכיוון שהעם היה עד לניסים אלו (בשונה מבריאת העולם), זכירתם מהווה הנצחה מצוינת לבריאה המקורית על יד ה'. רמב"ן טוען כי בדברים, משה לא מזכיר באופן מפורש את ששת ימי הבריאה ומעדיף רק לרמוז לגביהם במילים "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ".

⁹ רד"ץ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי שרשב"םשמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״אאודות ר' שמואל בן מאיר עונה, שאלו היו שתי הדיברות היחידות אשר הינן מצוות עשה. לחילופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם חזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן מופגן מהניסוח המקורי. 
R. D"Z Hoffmann questions, if so, why is the phrase only found by the commandments regarding Shabbat and respecting parents? Ibn Ezra might answer, as does RashbamDevarim 5:11About R. Shemuel b. Meir, that these were the only two positively formulated commands. Cassuto instead asserts that Moshe referred the nation back to Hashem's words only in these commands, because specifically here Moshe was veering more significantly from the original formulation.

¹⁰ מכיוון שהורים הם אלו אשר נותנים לילדם חיים, סביר להניח כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע בהתאם. 
Since parents give one life is it logical to expect that a child should honor them. Similarly, if one does properly honor them, the reward of extended life follows logically.

¹¹ לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק מציין כי הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".

¹² לדוגמא, משה הסביר לעם ששבועה לשוא, גם אם איננה שקר, גם אסורה. באופן דומה הוא הסביר שלא רק פעולה על בסיס קנאה (לֹא תַחְמֹד) הינה מעשה אסור, אלא אפילו מחשבות קנאה אסורות (ֹלֹא תִתְאַוֶּה).

¹³ אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר העצמים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי הסדר הדברים בהם נער חושק. 

¹⁴ ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ומושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א' וכ"ב:י"ב.

¹⁵ שד"ל בביכורי העיתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות הייחודיות של השנה הארבעים. לעומת זאת, בפירושו על התורה, הוא חוזר בו בהרבה מההסברים המקוריים שלו ומתקרב הרבה יותר לעמדה לעיל הטוענת כי רוב ההבדלים חסרי חשיבות. 

¹⁶ שד"ל הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה. 

¹⁷ שד"ל מעלה את הבעיה כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות הראשונים בני ישראל עמדו להיכנס לרץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא אמור להיות ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו לארץ המובטחת.

¹⁸ לדוגמא, הואיל משה טוען שהטעם האמית לשבת היה מעורר גיחוך בעם אשר בשנתו הראשונה במדבר ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו 
  "עַיִן תַּחַת עַיִן" , מזבחות אבן, אדמה, ועץ, ואודות הואיל משה.

¹⁹ הוא לא מתייחס לשאלה באופן מפורש, אבל תוך הסבר היעדר וי"ו בביטוי "כָל תְּמוּנָה", הוא כותב "כי הוצרך משה ברוח נבואתו להשמיט הוי"ו". לעומת זאת, בסוף דבריו הוא כותב, " אין ספק כי היה מכוונת משה בדבריו האחרונים לחזק לב בני ישראל, ולהסיר מלבם יראת עכוב חדש", כלומר, משתמע שמשה ניסה לעודד את העם באופן עצמאי.

²⁰ למעשה, אם לא היו הבדלים כלל הדבר היה מעורר השתאות. 

²¹ עדיין, נותרת השאלה האם לאדם שכזה נותרת הזכות לעשות זאת כאשר אלו לא מבהירים היכן נגמרים דברי ה' ודבריהם שלהם מתחילים.

²² האירוע היה כל כך טרי כך שהיה בלתי אפשרי לשכוח.

²³ מצד שני, רד"ץ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם החוקים הללו הוסברו בפרוטרוט מכיוון שהניסוח כאן איננו מספק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של הדיבר. הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם למדו את החוקים הללו כמה פעמים.

²⁴ במדבר, בשונה מארץ ישראל, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היו שום צורך לנוח בשבת כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת היתה בגלל הציווי.

²⁵ שד"ל תופס את החיים במדבר כחיי נס אשר טבעי כי אנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו, ולא נסיון בתנאים קשים. 

²⁶ במדבר, מקום אשר אין שדות לעבד, לא היה צורך לציין באופן ייחודי את בהמות העבודה.

²⁷ ראו את הנקונה כנ"ל על "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".

²⁸ רד"ץ הופמן מציין כי ביטוי זה מופיע מספר פעמים לאורך ספר דברים, ובאופן צפוי, גם כאן.

²⁹ הואיל משה מסביר את המונחים באופן דומה אבל מציע כי הדור הראשון אשר טרם התנסה בשמירת תורת ה' לא היה מוכן לחובה לצפות לקיים מצווה, ניתן לדרוש ציפייה שכזו מהעם רק לאחר ארבעים שנה של למידה ממשה.

³⁰ בנו יעקב בפירושו לספר שמות מציין הבחנה דומה בין פעלים בהקשר של שמירת חג הפסח. בשמות י"ג:ג' נאמר, "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה", בעוד בדברים ט"ז:א' העם צווה, "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב".

³¹ שד"ל מסביר כי ברגע שחוקי עד זומם נלמדו היו פחות סיבות לדאוג משקר בעדות. אולם, העם עדיין נזקק לאזהרה בנוגע לעדות חסרת בסיס, עדות שוא, אשר מורכבת להכחשה. עם זאת, רש"ר הירש טוען כי עדות שוא גרועה מעדות שקר ובהתחשב בכניסה המתקרבת לארץ, היה יותר חשש לעוולות חברתיות וכתוצאה מכך צורך בניסוח חריף יותר. 

³² ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מיימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.

³³ שד"ל ורד"ץ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו בכך שיצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה '. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.

³⁴ עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר שם אין קרקע חקלאית לעיבוד.

³⁵ ראו דוגמאות בהערה לעיל וגישה דומה בדברי הרמב"ן על קורבנות.

³⁶ הוא לא מזכיר את חטא העגל באופן מפורש, אבל טוען כי הגרסה השנייה של עשרת הדיברות נכתבה על מנת להחליף את הגרסה שהייתה על הלוחות השניים אשר העם "איבד", ובכך מרמז לכך שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.

³⁷ הוא לא אומר זאת באופן מפורש, אבל טוען כי השינויים שוקפו בלוחות השניים. כדי להשלים גישה זו סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שהתערב היה הסיבה לשינויים.

³⁸ בדברים משה בחר לחזור על הגרסה השנייה והמעודכנת מכיוון שהקודמת כבר לא הייתה רלוונטית. 

³⁹ לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים לפני החטא איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים באפשרות זו כלל. 

⁴⁰ ראו לשם השוואה את הרמב"ן לעיל.

⁴¹ לחילופין, אפשר להציע כי לאחר החטא כאשר העם הצביע על עגל הזהב בתור הישות שהוציאה אותם ממצרים, ה' החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים. 

⁴² ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של סבל ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?

⁴³ שמך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד. כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי ממלכות זרות. 

⁴⁴

ראו את הדיון כנ"ל אשר מראה כי על ידי חיבור הביטויים משה מבהיר כי אלילים אינם שונים מתמונות של "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת..."

⁴⁵ הירושלמי בנדרים ובשבועות גם מזכירים "שָׁקֶר" ו"שָׁוְא", אבל אין זה ברור אם הם מתייחסים לעדות שקר המוזכרת בדיברות או לפסוקים האוסרים לקבל שקר (שמות כ"ג:א') ולהשבע לשקר בשם ה' (ויקרא י"ז:י"ב)

⁴⁶ המקורות מספקים רשימה שלמה של פסוקים אשר נאמרו "בדיבור אחד", רובם נערכו באופן ברור כדי לסתור זה את זה. לדוגמא: האיסור לקיים יחסי אישות עם אשת אחיך והחובה לייבם.

⁴⁷ הבבלי מרמז לביטוי בדיון אודות השאלה האם שני דברים יכולים להישמע בעת ובעונה אחת ולהיות מובנים, ובאופן ברור מגיעים למסקנה כי "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" אמרו יחדיו.

⁴⁸ ראו את דברי אבן עזרא אשר מציין כי "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם" ואת רשימת שאלותיו המכוונות אל הבנה זו הנפוצה בקרב חז"ל.  

⁴⁹ See Ibn Ezra who points out that "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם", and see his list of questions aimed at this prevalent understanding of Chazal.

⁵⁰ מקורות אלו לא מתייחסים לנושא אך ראו לשם השוואה את דעתו של רב סעדיה גאון כפי שצוטט ע"י אבן עזרא. 

⁵¹ לפי הבנתם " זָכוֹר" מייצג את מצוות העשה ו" שָׁמוֹר" את האיסורים. אם משה ביצע שינוי זה זהו שינוי מרחיק לכת ולא רק שינוי סמנטי ולכת הרבה יותר מטריד.

⁵² גישה זו, לדוגמא, תטען כי שני הטעמים לשבת שווים בחשיבותם. היא גם תבדיל בין הפעולות "לֹא תַחְמֹד" ו"לֹא תִתְאַוֶּה", בין המשמעות של "עדות שקר" ביחס ל"עדות שוא" ומה הכוונה השונה בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר". and claim that all are prohibited???

⁵³ היה אפשר להגיד "שמרו וזכרו את השבת" או "על תחמדו או תתאוו" וכדומה. מה, אם כן, הרווח באמירת הדיברות השונות באופן סימולטני?

⁵⁴ היה אפשר להגיד "שמרו וזכרו את השבת" או "על תחמדו או תתאוו" וכדומה. מה, אם כן, הרווח באמירת הדיברות השונות באופן סימולטני?

⁵⁵ ראו את דבר אבן עזרא אשר מעלה את השאלות הללו. 

⁵⁶ הוא גם מקשה כיצד ה' היה יכול להגיד "‏כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'‏", ואם אכך אמר זאת, מתי הציווי לכיבוד הורים נאמר בעבר? בעיות אלו (ואלו המפורטות בנקודות לעיל) מובילות את אבן עזרא למסקנה כי מקורות אלו לא התכוונו לתוכן דבריהם באופן מילולי אלא פשוט השתמשו בצורת התבטאות זו כדי להגיד שההבדלים בין הגרסאות חסרי חשיבות (עמדתו של אבן עזרא עצמו).

⁵⁷ הוא גם מקשה כיצד ה' היה יכול להגיד "‏כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'‏", ואם אכך אמר זאת, מתי הציווי לכיבוד הורים נאמר בעבר? בעיות אלו (ואלו המפורטות בנקודות לעיל) מובילות את אבן עזרא למסקנה כי מקורות אלו לא התכוונו לתוכן דבריהם באופן מילולי אלא פשוט השתמשו בצורת התבטאות זו כדי להגיד שההבדלים בין הגרסאות חסרי חשיבות (עמדתו של אבן עזרא עצמו).