Difference between revisions of "Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno")
 
(283 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 3: Line 3:
 
<page type="Approaches">
 
<page type="Approaches">
 
<h1>הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים</h1>
 
<h1>הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים</h1>
−
<h2>Overview</h2>
+
<div class="overview">
−
<p>The commentators' disagreement on how to account for the differences between the two versions of the Decalogue results from a confluence of two types of factors. On the one hand, it depends on differing exegetical methods in explaining repetitions and variations.&#160; Does one view the text as omnisignificant and attempt to derive laws or new ideas from every detail of the text or does one posit that variations result from literary and realia considerations? On the other hand, it relates to theological controversies over the issues of the immutability of Divine plans/commands and whether Moshe had authority and flexibility to make adjustments to Hashem's dictates.</p>
+
<h2>סקירה</h2>
−
<p>Ibn Ezra and several other medieval commentators assert that the discrepancies are insignificant and simply a natural outcome of Moshe's paraphrasing of Hashem's words, in which only the general meaning need be preserved. In contrast, many modern exegetes suggest that the Devarim rendition of the commandments constituted an intentional updating of the original Shemot version, as it was addressed to a different audience and set of circumstances. Thus, Shadal maintains that Moshe wanted to impart specific messages to the new generation which was about to enter the Land of Israel. Developing this further, the Hoil Moshe considers the new version to represent the ideal, appropriate only for the second generation and their higher spiritual level. On the other hand, Malbim asserts that the second set were in effect a downgrade, appropriate for the lower level of the nation after they had sinned with the Golden Calf. Finally, many Midrashic sources posit a third approach, that the two Decalogues were both given simultaneously in the first year, and that both have legal relevance for all generations.</p></div>
+
<p>המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם&#160;תוצאה של חישובים&#160;ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.</p>
−
<div style="text-align:center;font-weight:bold" class="header"><a href="Table" data-aht="subpage" class="btn" style="color:#832525">פתחו טבלה אינטראקטיבית</a>&#160;&#160;&#160;&#160;&#160;&#160;<a href="/Media/2Shemot/20/Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/Table.pdf" class="btn" style="color:#832525">PDF פתחו / הדפיסו טבלת</a></div>
+
<p>אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין&#160;הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי&#160;נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את&#160;הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם&#160;מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי&#160;שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת&#160;– בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.</p></div>
 +
<div style="text-align:center;font-weight:bold" class="header"><a href="Table" data-aht="subpage" class="btn" style="color:#832525">פתחו טבלה אינטראקטיבית</a>&#160;&#160;&#160;&#160;&#160;&#160;<a href="/Media/2Shemot/20/Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/Table.pdf" class="btn" style="color:#832525">פתחו / הדפיסו טבלת PDF</a></div>
 
<approaches>
 
<approaches>
  
−
<category>Only Minor Variations
+
<category>רק שינויים מינורים
−
<p>When Moshe repeated the Decalogue in Devarim, he preserved its original meaning and made only insignificant changes in its wording.</p>
+
<p>כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
<multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Shemot Long Commentary 20:1</a><a href="IbnEzraShemotShort34-28" data-aht="source">Shemot Short Commentary 34:28</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">Devarim 5:5</a><a href="IbnEzraDevarim5-15" data-aht="source">Devarim 5:15</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">Radak</a><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">Bereshit 24:39</a><a href="Radaksvh" data-aht="source">Sefer HaShorashim s.v. שוה</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">About R. David Kimchi</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7</a><a href="RambanDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11-17</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">About R. Moshe Nachmanides</a></multilink>, <multilink><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">R. Yosef ibn Kaspi</a><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="KaspiDevarim5-6" data-aht="source">Devarim 5:6</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">About R. Yosef ibn Kaspi</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">U. Cassuto</a><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">Shemot 20:17</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">About Prof. U. Cassuto</a></multilink><fn>Cassuto does point out that the differences relating to the command of Shabbat are somewhat more substantial, but suggests that as Moshe refers the people to Hashem's original wording (see below) the change is not an issue.</fn>
+
<multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraShemotShort34-28" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״ח</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">בראשית כ"ד:ל"ט</a><a href="Radaksvh" data-aht="source">ספר השורשים לרד"ק שורש "שוה"</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות רד"ק</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RambanDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א-י״ז</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">ר׳ יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="KaspiDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף אבן כספי</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">שמות כ׳:י״ז</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink><fn>קאסוטו מציין כי השינויים בדיבר המצוה על שבת הם בעלי יותר משקל מהשאר, אך מציע כי מכיון שמשה בדבריו הפנה את העם לדברי ה' המקוריים (ראו לעיל), השינויים לא מהווים בעיה.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>The primary Decalogue</b> – According to Ibn Ezra and Ramban,<fn>Radak, Ibn Kaspi, and Cassuto do not address the question but would likely agree.</fn> the commandments as written in Shemot were the primary ones communicated by Hashem at Mt. Sinai, and it is these which were written on both the first and second tablets.<fn>Ramban does not fully address what was on each set of tablets, but when discussing Chazal's approach he asserts that the word "זָכוֹר" (rather than "שָׁמוֹר") was on both sets of tablets.</fn></point>
+
<point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי אבן עזרא ורמב"ן,<fn>רד"ק, אבן כספי, וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים.</fn> עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.<fn>רמב"ן לא מתייחס באופן ממוקד לתוכן שהיה על כל סט של לוחות, אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא, הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה גם בלוחות הראשונים וגם בשניים.</fn></point>
−
<point><b>Words of Hashem or Moshe?</b> These commentators assert that the Decalogue in Devarim is Moshe's paraphrase of Hashem's words. It, thus, includes some explanatory material and other minor unintentional changes.<fn>Ibn Ezra points out that at the conclusion of the Decalogue in Devarim Moshe says, "&#8207;אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'&#8207;" unlike Shemot's "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת <b>כָּל</b> הַדְּבָרִים" because not <b>all</b> the words are Hashem's; Moshe's explanations are included as well.</fn> Ibn Ezra, Ramban and Cassuto support this assertion from Moshe's statement, "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"&#8206;.<fn>Ramban points out that the third person formulation proves that Moshe is speaking in the name of Hashem, while Ibn Ezra asserts that Moshe intentionally refers the listener back to the original Decalogue to remind them that he is simply recounting Hashem's original commands. Cassuto adds that Moshe does this specifically where there are changes in content and not merely form.</fn></point>
+
<point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות.&#160;מסיבה זו, נוסח זה&#160;מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.<fn>אבן עזרא מציין כי בסיכום הדיברות בספר דברים, משה אומר "&#8207;אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'&#8207;", בשונה מבספר שמות שם נאמר "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת <b>כָּל</b> הַדְּבָרִים", מכיוון שלא <b>כל</b> המילים בספר דברים הן דברי ה', אלא ההסברים של משה שזורים בהם.</fn> אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה&#160;"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".<fn>רמב"ן מציין כי השימוש בגוף שלישי מוכיח כי משה דיבר בשם ה', בעוד אבן עזרא טוען כי משה הפנה את השומעים לעשרת הדיברות המקוריים בכדי להזכיר לשומעים שהוא רק מספר מחדש את הציוויים המקורים של ה'. קאסוטו מוסיף כי משה עשה זאת באופן נקודתי במקומות בהם יש שינויים בתוכן ולא רק בצורה.</fn></point>
−
<point><b>How can Moshe change Hashem's words?</b> According to these exegetes, when repeating the words of another person, it is human nature not to repeat them verbatim but to introduce minor variations.<fn>Ibn Ezra brings many examples of this phenomenon throughout Torah, including Kayin's paraphrase of Hashem's rebuke to him, Avraham's servant's changes when recounting his conversation with Rivka, and Moshe's recounting of his prayer after the Sin of the Golden Calf. Ibn Kaspi similarly discounts variations as insignificant, pointing to the many instances of such changes, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".</fn> Therefore one should not expect the Decalogue in Devarim to be precisely the same as that in Shemot. As long as Moshe did not change the meaning of the original, there is no theological issue.</point>
+
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה&#160;במעט מן המילים המקוריות.<fn>אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, וביניהם: דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי עבד אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. גם אבן כספי רואה את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".</fn> משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.</point>
−
<point><b>Reason for Shabbat</b> – These commentators disagree regarding how to explain the conflicting reasons given for observing Shabbat (remembering Creation vs. commemorating the Exodus):
+
<point><b>טעם השבת</b> – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>Explanatory note</b> – According to Ibn Ezra, the primary reason for the commandment is to commemorate Hashem's creation of the world (as stated in Shemot). In Devarim, Moshe refers to this reason when he says "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". The statement regarding the Exodus, on the other hand, is not a reason for the command to observe Shabbat as a whole, but merely an explanation of why one is obligated to let one's slaves rest as well.</li>
+
<li><b>הערת הסבר</b> – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו&#160;"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".&#160; הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת.&#160;</li>
−
<li><b>Two reasons are identical</b> – Ramban, in contrast, attempts to equate the two reasons, suggesting that both relate to Hashem's creative abilities.<fn>In his words, "הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת"</fn> The command to rest on Shabbat commemorates Hashem's resting after Creation and thus serves to proclaim Him as Creator. The miracles of the Exodus similarly testify to Hashem's creative abilities, as only one who made nature can override it.<fn>As these miracles (rather than the world's creation) were actually witnessed by the nation, remembering them serves as an excellent commemoration of Hashem's original creation. Ramban asserts that in Devarim Moshe does not explicitly mention Hashem's six days of creation, preferring to simply allude to the fact in the words, "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ".</fn></li>
+
<li><b>שני הטעמים זהים</b>&#160;– לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.<fn>במילים שלו:&#160;"הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת".&#160;</fn> הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.<fn>מכיוון שהעם היה עד לניסים ביציאת מצרים (לעומת הנסים בבריאת העולם עצמה שבהם לא היו נוכחים), זכירתם מהווה הנצחה מצוינת לבריאה המקורית על יד ה'. רמב"ן טוען כי בספר דברים, משה לא הזכיר באופן מפורש את ששת ימי הבריאה והעדיף רק לרמוז להם במילים "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ".</fn>&#160;</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Additional phrases</b> – These are understood to be explanatory notes of Moshe.
+
<point><b>ביטויים נוספים</b> – הפרשנים מבינים שהביטויים הנוספים מהווים הסברים של משה:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ</b> – According to Ibn Ezra, in these words Moshe refers the nation back to the original Decalogue in Shemot, reminding them that all he is saying stems from Hashem.<fn>R. D"Z Hoffmann questions, if so, why is the phrase only found by the commandments regarding Shabbat and respecting parents? Ibn Ezra might answer, as does <multilink><a href="RashbamDevarim5:11" data-aht="source">Rashbam</a><a href="RashbamDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">About R. Shemuel b. Meir</a></multilink>, that these were the only two positively formulated commands. Cassuto instead asserts that Moshe referred the nation back to Hashem's words only in these commands, because specifically here Moshe was veering more significantly from the original formulation.</fn></li>
+
<li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"</b> – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.<fn>רד"צ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי ש<multilink><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashbamDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> אומר, שאלו הם שני&#160;הציוויים היחידים בין הדיברות&#160;אשר הינם מצוות עשה. לחלופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם בחזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן משמעותי יותר מהניסוח המקורי.</fn></li>
−
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – Ramban asserts that Moshe adds that an ox and donkey should also not work on Shabbat to emphasize to the nation that even working the land, which is critical for sustenance, is prohibited on Shabbat.</li>
+
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.&#160;</li>
−
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – According to Ibn Ezra, the reward of long life for the command to honor one's parents is the natural outgrowth of observing the commandment.<fn>Since parents give one life is it logical to expect that a child should honor them. Similarly, if one does properly honor them, the reward of extended life follows logically.</fn> Thus Moshe adds a second reward/ motivation, that comes simply for listening to Hashem.</li>
+
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.<fn>מכיוון שהורים נותנים לילדם חיים, ההיגיון מחייב כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע באופן טבעי.</fn> משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.</li>
−
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – Ramban maintains that by adding a field to the list of items one is not allowed to covet, Moshe clarifies that non-moveable possessions are also included in the prohibition.</li>
+
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.&#160;</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Word substitutions</b> – Ibn Ezra and Radak view all of these as synonymous formulations of the original.<fn>For instance, Ibn Ezra emphasizes that in essence there is no difference between "זָכוֹר" and "שָׁמוֹר" because Hashem commanded the nation to remember only in order to observe. Similarly, Radak points to the phrase "אך לשקר שמרתי" in Shemuel I 21:21 to prove that sometimes "שָׁקֶר" means "for naught" just like "שָׁוְא".</fn> Ramban, though, asserts that these constitute clarifications through which Moshe explains what is included in the original command.<fn>For example, Moshe explains to the nation that saying an oath which is for naught, even if not false, is also prohibited.&#160; Similarly, he explains that not only is acting on one's jealousy (לֹא תַחְמֹד) prohibited, but even simply coveting inside (לֹא תִתְאַוֶּה) is wrong.</fn></point>
+
<point><b>חילופי&#160;מילים</b> – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את&#160;המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.<fn>לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק&#160;מביא את הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".</fn> אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.<fn>לדוגמא, משה הסביר לעם ששבועת שוא, אף אם איננה שקר, גם אסורה. באופן דומה הוא הסביר שלא רק פעולה על בסיס קנאה (לֹא תַחְמֹד) היא מעשה אסור, אלא אפילו מחשבות קנאה אסורות (ֹלֹא תִתְאַוֶּה).</fn></point>
−
<point><b>Ordering</b> – Ramban suggests that Moshe changed the order, mentioning coveting a woman first, since this was the area in which the people were most likely to err.<fn>Ibn Ezra similarly explains that while Hashem ordered the items based on the way a person logically acquires possessions (house then wife), Moshe ordered them according to what a youth is more likely to desire.</fn> Since the order does not affect the meaning, the change is deemed insignificant.</point>
+
<point><b>שינויי בסדר</b> – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה&#160;מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.<fn>אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר הנכסים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי סדר הדברים בהם נער חושק.</fn> מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.</point>
−
<point><b>Single letter variations</b> – These are not troublesome as they are naturally omitted or added when one is recounting the words of another and have no affect on the meaning.</point>
+
<point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין&#160;לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.</point>
−
<point><b>Masoretic divisions</b> – According to Ibn Ezra, the Masoretic divisions were not created by Moshe and differences amongst them are therefore not relevant.</point>
+
<point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.</point>
−
<point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – Ibn Ezra and Radak are consistent with their general approach that the Torah speaks in the language of men. Often, they dismiss repetitions and small differences as being insignificant, explaining them as either literary or human variation, a shortened form, or explanatory comment.<fn>See, for example, Radak's usage of the concept of "הכתוב שומר הטעמים אבל לא המלות" in Bereshit 18:13 and the similar concept of "כפל הענין במילים שונות" in Bereshit 4:12, 21:1 and 22:12.</fn></point>
+
<point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.<fn>ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ובמושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א', וכ"ב:י"ב.</fn></point>
 
</category>
 
</category>
−
<category>Fundamentally Updated
+
<category>מעודכנים&#160;במהותם
−
<p>Each version of the Decalogue was intended for a different time and/or audience. This approach subdivides regarding what caused the changes between the two versions:</p>
+
<p>כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:</p>
−
<opinion>In the Fortieth Year
+
<opinion name="שינויים בשנה מ'">
−
<p>The specific circumstances of the Children of Israel in the fortieth year in the Wilderness necessitated certain adjustments to the Decalogue.</p>
+
שינויים בשנת הארבעים
 +
<p>הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
<multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">Shadal</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="ShadalShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7</a><a href="ShadalShemot20-10" data-aht="source">Shemot 20:10</a><a href="ShadalDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">Bikkurei HaIttim 1828</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">About R. S.D. Luzzatto</a></multilink>,<fn>Shadal in Bikkurei HaIttim tries to explain almost every difference in light of the new circumstances of the fortieth year. In his commentary on the Torah, however, he retracts many of his original explanations, coming much closer to the above approach, that many of the differences are insignificant.</fn> <multilink><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">R. S"R Hirsch</a><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7</a><a href="RHirschShemot20-10" data-aht="source">Shemot 20:10</a><a href="RHirschShemot20-11" data-aht="source">Shemot 20:11</a><a href="RHirschShemot20-13" data-aht="source">Shemot 20:13</a><a href="RHirschDevarim5-6" data-aht="source">Devarim 5:6-17</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">About R. S"R Hirsch</a></multilink>, <multilink><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">Hoil Moshe</a><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">Devarim 5:3</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">About R. Moshe Yitzchak Ashkenazi</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">R. D"Z Hoffmann</a><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">Shemot 20:1</a><a href="RDZHoffmannShemot20-3" data-aht="source">Shemot 20:3</a><a href="RDZHoffmannShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7-10</a><a href="RDZHoffmannShemot20-11" data-aht="source">Shemot 20:11</a><a href="RDZHoffmannShemot20-12" data-aht="source">Shemot 20:12</a><a href="RDZHoffmannShemot20-13" data-aht="source">Shemot 20:13</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-7" data-aht="source">Devarim 5:7</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11-14</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-15" data-aht="source">Devarim 5:15</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-16" data-aht="source">Devarim 5:16</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-17" data-aht="source">Devarim 5:17</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">About R. D"Z Hoffmann</a></multilink>, <multilink><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">Meshekh Chokhmah</a><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">Shemot 20:2</a><a href="MeshekhDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="MeshekhDevarim5-12" data-aht="source">Devarim 5:12</a><a href="MeshekhDevarim5-15" data-aht="source">Devarim 5:15</a><a href="MeshekhDevarim5-17" data-aht="source">Devarim 5:17</a><a href="R. Meir Simcha of Dvinsk (Meshekh Chokhmah)" data-aht="parshan">About R. Meir Simcha of Dvinsk</a></multilink>
+
<multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="ShadalShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="ShadalShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="ShadalDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">בכורי העתים תקפ״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>,<fn>שד"ל בכתב עת ביכורי העתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות החדשות הייחודיות לשנת הארבעים. לעומת זאת, בפירושו על התורה, הוא חוזר בו בהרבה מההסברים המקוריים שלו ומתקרב הרבה יותר לעמדה לעיל הטוענת כי רוב ההבדלים חסרי חשיבות.</fn> <multilink><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RHirschShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="RHirschShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="RHirschShemot20-13" data-aht="source">שמות כ׳:י״ג</a><a href="RHirschDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-י״ז</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>, <multilink><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">דברים ה׳:ג׳</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד״צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ':א'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-3" data-aht="source">שמות כ':ג'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-7" data-aht="source">שמות כ':ז'-י'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-11" data-aht="source">שמות כ':י"א</a><a href="RDZHoffmannShemot20-12" data-aht="source">שמות כ':י"ב</a><a href="RDZHoffmannShemot20-13" data-aht="source">שמות כ':י"ג</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-7" data-aht="source">דברים ה':ז'</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה':י"א-י"ד</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה':ט"ו</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה':י"ז</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות רד"צ הופמן</a></multilink>, <multilink><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">משך חכמה</a><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="MeshekhDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="MeshekhDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה׳:י״ב</a><a href="MeshekhDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:ט״ו</a><a href="MeshekhDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href="R. Meir Simcha of Dvinsk (Meshekh Chokhmah)" data-aht="parshan">אודות ר׳ מאיר שמחה מדווינסק</a></multilink>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>Need for change</b><ul>
+
<point><b>צורך בשינוי</b><ul>
−
<li><b>Imminent inheritance of land of Israel</b> – Most of these commentators<fn>Shadal is the most consistent in explaining the differences in this fashion.</fn> relate the differences to the nation's imminent arrival in the Land of Israel and the new lifestyle, so vastly different from the desert experience, that the nation would encounter there.<fn>Shadal raises the problem that at the time that the first Decalogue was given, the Children of Israel were also about to enter the land (as they had not yet sinned), so there really should not have been a difference in formulation. One might answer that Hashem, being omniscient, knew that the nation would first wander for forty years in the desert. Shadal himself suggests that Moshe's wording was meant to encourage the people that there would be no more delays and that, this time, they really were about to enter.</fn></li>
+
<li><b>ירושה מיידית של ארץ ישראל&#160;</b>– רוב המפרשים<fn>שד"ל הוא הפרשן הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה.</fn> האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.<fn>שד"ל מעלה את הבעיה, כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות בני ישראל עמדו להיכנס לארץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא היה אמור להיות שם ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו במהרה לארץ המובטחת.</fn>&#160;</li>
−
<li><b>Elevated spiritual level</b> – The Hoil Moshe, in contrast, understands the new formulations to stem from the higher spiritual level of the nation in the fortieth year. When Hashem initially conveyed the Decalogue, there were several points which the nation would not have been able to comprehend or appreciate, and thus these were originally omitted or presented in a less than ideal formulation.<fn>The Hoil Moshe claims, for instance, that the real reason for Shabbat would have been scoffed at by the nation in the first year and thus could only be given after the nation had grown spiritually (see below). For other places where the Hoil Moshe similarly explains that commandments might evolve based on the nation's spiritual level, see <a href="&quot;עַיִן תַּחַת עַיִן&quot; – An Eye for an Eye/2#EvolvingSociety" data-aht="page">"עַיִן תַּחַת עַיִן" – An Eye for an Eye</a> and <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood/2#ChangeinPlans" data-aht="page">Altars of Earth, Stone, and Wood</a> and <a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">About R. Moshe Yitzchak Ashkenazi</a>.</fn></li>
+
<li><b>מעלה רוחנית גבוהה יותר – </b>לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן&#160;הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.<fn>לדוגמא, בעל הואיל משה טוען שהטעם האמיתי לשבת היה מעורר גיחוך בעם אשר היה בשנתו הראשונה במדבר, ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם בעל הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו:&#160; <a href="&quot;עַיִן תַּחַת עַיִן&quot; – An Eye for an Eye/2#EvolvingSociety" data-aht="page">"עַיִן תַּחַת עַיִן"</a>, <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood/2#ChangeinPlans" data-aht="page">מזבחות אבן, אדמה, ועץ</a>, ו<a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות הואיל משה</a>.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>The primary Decalogue</b> – According to this approach, the version of the Decalogue recorded in Shemot is the one which was said by Hashem at Sinai and written on both sets of tablets. The Hoil Moshe, though, suggests that the version in Devarim represents the more ideal form, and would have been said already at Sinai had the nation been ready to receive it.</point>
+
<point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בספר שמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. אולם, בעל הואיל משה מציע כי הנוסח בספר דברים מכיל את הנוסח האידאלי, ואילו העם היה מוכן לכך בצאתם ממצרים, נוסח זה היה נאמר ונכתב כבר בהר סיני.</point>
−
<point><b>Words of Hashem or Moshe?</b> R. D"Z Hoffmann and the Hoil Moshe assert that the version in Devarim represents Moshe's own words and his personal changes. Shadal is ambiguous but may imply that Moshe spoke these words via prophecy.<fn>He does not address the question explicitly, but in explaining the missing וי"ו in the phrase כָל תְּמוּנָה, he writes, "כי הוצרך משה ברוח נבואתו להשמיט הוי"ו". On the other hand, at the end of his comments he writes, "אין ספק כי היה מכוונת משה בדבריו האחרונים לחזק לב בני ישראל, ולהסיר מלבם יראת עכוב חדש" which sounds as if Moshe, on his own, was trying to encourage the nation.</fn></point>
+
<point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> רד"צ הופמן ובעל הואיל משה טוענים כי&#160;הנוסח בספר דברים מכיל את דברי משה והשינויים שהוא עשה בעצמו. שיטת שד"ל אינה ברורה לחלוטין, אך אפשר שכוונתו ששינויי משה היו בדרך נבואה.<fn>שד"ל לא מתייחס לשאלה באופן מפורש, אבל תוך הסבר היעדר וי"ו בביטוי "כָל תְּמוּנָה", הוא כותב "כי הוצרך משה ברוח נבואתו להשמיט הוי"ו". לעומת זאת, בסוף דבריו הוא כותב, " אין ספק כי היה מכוונת משה בדבריו האחרונים לחזק לב בני ישראל, ולהסיר מלבם יראת עכוב חדש", כלומר, משתמע שמשה מעצמו ניסה לעודד את העם.</fn></point>
−
<point><b>How can Moshe change Hashem's words?</b> According to the Hoil Moshe, small differences are to be expected when one is recounting an event,<fn>In fact, were there no variations it would be quite surprising.</fn> but Moshe's larger changes need to be explained more fundamentally:
+
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,<fn>למעשה, היה מפתיע לו לא היו הבדלים כלל.</fn> אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>Moshe representing Hashem's ideal</b> – The Hoil Moshe explains that Moshe's formulation actually reflected Hashem's ideal version which the nation was only ready to understand and accept in the fortieth year.</li>
+
<li><b>משה הציג את האידאל&#160;של ה'&#160;</b>– בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.&#160;</li>
−
<li><b>Prophetic status can teach</b> – Alternatively, one might explain that Moshe as a prophetic leader had the right (and perhaps obligation) to clarify and apply the commandments to the newer generation.<fn>One might question if one has the right to do so if one does not clarify what represents Hashem's words and what are only Moshe's additions.</fn></li>
+
<li><b>למעמד הנבואה יש סמכות ללמד</b>&#160;– לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.<fn>עדיין, נותרת השאלה איך משה היה יכול לעשות כן מבלי להבהיר היכן נגמרים דברי ה' והיכן מתחילים דברי משה עצמו.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Reason for Shabbat</b><ul>
+
<point><b>טעם השבת</b><ul>
−
<li><b>Choice of day vs. essence of day</b> – Shadal explains that in Devarim, Moshe gives the reason why there should be a day of rest at all (to commemorate the Exodus), while in Shemot, Hashem simply explains the choice of day (related to Creation). The generation that had just recently left Egypt did not need to be told to remember the Exodus,<fn>It was so recent that it would be impossible to forget.</fn> only which day to keep, while the generation that entered the land required the opposite.</li>
+
<li><b>בחירת היום מול מהות היום</b>&#160;– שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,<fn>האירוע היה כל כך טרי בזיכרונם כך שהיה בלתי אפשרי לשכוח אותו.&#160;</fn> והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים.&#160;</li>
−
<li><b>Reason vs. motivation</b> – According to R. D"Z Hoffman, the primary reason for Shabbat is the one found in Shemot. The allusion to the Exodus in Devarim is simply a motivating factor why the nation should not view the commandment as a burden, but should rather appreciate its purpose. R. D"Z Hoffmann points out that throughout Sefer Devarim, Moshe refers to the enslavement and Exodus to motivate the nation to keep certain commandments.</li>
+
<li><b>סיבה מול מניע</b>&#160;– לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.</li>
−
<li><b>Real vs. contrived explanation</b> – The Hoil Moshe, in contrast, asserts that the main reason for keeping Shabbat is that given in Devarim, so that slaves could rest. Hashem could not have said this in the first year, as the nation would have scoffed at the notion, given their own lack of rest as slaves in Egypt. Therefore, Hashem gave them a different explanation which they could understand.</li>
+
<li><b>הסבר אמיתי מול הסבר מבוים</b>&#160;– בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Additional phrases</b><ul>
+
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul>
−
<li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"</b> – Shadal<fn>R. D"Z Hoffmann, on the other hand, suggests that Moshe is referring the listener to previous places where these laws were taught and elaborated upon because the formulations here are not sufficient to give one a full understanding of the commandment. Hoil Moshe says that Moshe is simply reminding the people that they have already learned these laws several times.</fn> suggests that this phrase was added to emphasize to the nation that they should observe Shabbat because of Hashem's command, and not for personal reasons. In the land, after a long week's work, the nation might have desired to rest regardless of the obligation.<fn>In the wilderness, on the other hand, where miraculous manna provided sustenance, people had no intrinsic need to rest on Shabbat, so the only reason to do so was because of the command.</fn> The phrase was added to the command regarding respecting parents, on the other hand, to teach the nation that even under the difficult conditions in the Land of Israel, when it might be more difficult to honor parents, they should remember that it is a Divine obligation.<fn>Shadal views life in the wilderness not as a trial with difficult conditions but as a miraculous existence, in which people would naturally bless their parents for bringing them into such a life.</fn></li>
+
<li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"</b> – שד"ל<fn>לעומת זה, רד"צ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם ניתנו החוקים הללו והוסברו בפרוטרוט, מכיוון שהניסוח בספר דברים איננו מספיק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של המצווה. בעל הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם כבר למדו את החוקים הללו כמה פעמים.</fn> מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.<fn>לעומת זאת, במדבר, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היה שום צורך לנוח בשבת, כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת הייתה בגלל הציווי.</fn> מצד שני, הביטוי נלווה&#160;לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים&#160;המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.<fn>שד"ל תופס את החיים במדבר כחיים פלאיים שבהם היה ברור שאנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו.</fn>&#160;</li>
−
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – Shadal, the Hoil Moshe, and R. D"Z Hoffmann assert that Moshe emphasizes that even animals which are vital to working the land must rest on Shabbat. This point was more essential to state in the fortieth year as the nation prepared to enter and work the land.<fn>In the desert where there were no fields to plow, there was no need to single out work animals.</fn></li>
+
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים&#160;מכיוון&#160;שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.<fn>במדבר, מקום אשר אין בו שדות לעיבוד, לא היה צורך לציין באופן ייחודי את בהמות העבודה.</fn>&#160;</li>
−
<li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – Shadal and Hoil Moshe relate the addition of "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" to Devarim's distinct reasoning for observing Shabbat, remembering the slavery in Egypt and thereby recognizing that one must allow one's own slaves to rest.</li>
+
<li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של&#160;"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.&#160;</li>
−
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – Shadal views this as an additional motivation to honor parents in conditions that are more difficult than the ideal setting of the desert.<fn>See above point</fn> Hoil Moshe, in contrast, asserts that this reward relates to national (rather than individual) good in the people's homeland, a reward that the fledgling nation would not have appreciated in the first year.<fn>R. D"Z Hoffmann further points out that this phrase is one that is found throughout Sefer Devarim, and thus not surprisingly, here as well.</fn></li>
+
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"&#160;– </b>שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.<fn>ראו את ההערה למעלה על "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".</fn> מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.<fn>רד"צ הופמן מציין כי ביטוי זה מופיע מספר פעמים לאורך ספר דברים, ובאופן צפוי, גם כאן.</fn></li>
−
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – In the wilderness, where there were no fields to be coveted, it was not necessary to single out this possession.</li>
+
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Word substitutions</b><ul>
+
<point><b>חילופי מילים</b><ul>
−
<li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b>
+
<li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b> <br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Shadal explains that "שָׁמוֹר" refers to looking forward in time, while "זָכוֹר" means thinking back. In the wilderness, with the manna serving as a weekly sign of the coming of Shabbat, there was no need for a commandment of "שָׁמוֹר"; only in the land would they have to actively think forward to Shabbat.<fn>Hoil Moshe explains the terms similarly but suggests that the first generation, not yet trained in keeping Hashem's Torah, was not ready for an obligation to look forward to and anticipate observing a commandment; such an obligation could only be given after forty years of learning from Moshe.</fn></li>
+
<li>שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.<fn>בעל הואיל משה מסביר את המונחים באופן דומה אבל מציע כי הדור הראשון אשר טרם התנסה בשמירת תורת ה' לא היה בשל עדיין להתחייב לצפות לקיים מצווה. ציפייה כזו מהעם הייתה הגיונית רק לאחר ארבעים שנות למידה ממשה.</fn></li>
−
<li>Alternatively, R. D"Z Hoffmann and Meshekh Chokhmah suggest that the term "שָׁמוֹר" is related to the negative commandments of Shabbat and the prohibition against work, which are emphasized in Devarim due to the nation's greater work load in Israel.</li>
+
<li>לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.</li>
−
<li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Chizkuni</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">About R. Chizkiyah b. Manoach</a></multilink> asserts that the verb "זָכוֹר" is more applicable to the first generation who were recently given the commandment (at Marah) and are told to remember it, while "שָׁמוֹר" is more applicable to the nation in the fortieth year who were already used to observing Shabbat, and are merely being told to continue to do so.<fn>Benno Jacob, in his commentary to Shemot, points to the similar distinction in usage between the verbs relating to observance of the holiday of Pesach. In Shemot 13.3, the nation is told, "Remember this day", while in Devarim 16.1 they are commanded, "Observe the month of Aviv".</fn></li>
+
<li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ר' חזקיה בן מנוח" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.<fn>בנו יעקב בפירושו לספר שמות מציין שיש הבחנה מקבילה בין הפעלים בהקשר של שמירת חג הפסח. בספר שמות י"ג:ג' נאמר: "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה", בעוד בספר דברים ט"ז:א' העם נצטווה: "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב".</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</li>
 
</li>
−
<li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – Shadal, R. D"Z Hoffmann, and R. Hirsch all relate the change to the fact that by the fortieth year the laws of "עדים זוממים" had already been given.<fn>Shadal explains that once these laws were taught, there was less of a need to worry about full lying ("שָׁקֶר") when testifying, but totally baseless testimony ("שָׁוְא"), which would be difficult to disprove, needed to be warned against. R. S"R Hirsch, in contrast, asserts that "עדות שוא" is worse than "עדות שקר" and that with the imminent arrival in Israel there was more of a concern regarding social crimes and thus a need for harsher formulation.</fn></li>
+
<li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.<fn>שד"ל מסביר כי לאחר שחוקי עדים זוממים ניתנו, היה פחות סיבה לדאוג מעדות שקר. אולם, העם עדיין נזקק לאזהרה בנוגע לעדות חסרת בסיס, עדות שווא, שהיא יותר מורכבת להכחשה. עם זאת, רש"ר הירש טוען כי עדות שווא גרועה מעדות שקר, ובהתחשב בכניסה המתקרבת לארץ, היה יותר חשש לעוולות חברתיות, וכתוצאה מכך נצרך ניסוח חריף יותר.</fn></li>
−
<li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – R. S"R Hirsch asserts that "לֹא תַחְמֹד" refers to acting on one's jealousy, while "לֹא תִתְאַוֶּה" refers to jealousy that one simply feels. In the fortieth year, when the nation was to disperse to their individual homes with no one to watch over their actions, Hashem reminded them that they should guard even their thoughts because Hashem can discern and judge their feelings as well.</li>
+
<li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי&#160;הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Difference in order</b> – Shadal points out that in the desert, where there were only tents, people desired houses more than women but in Israel where houses were plentiful, women were more desired and are thus mentioned first.</point>
+
<point><b>שינויי בסדר</b> – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו&#160;היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.</point>
−
<point><b>Single letter variations</b> – Hoil Moshe asserts that the minor variations of one letter are insignificant, but many of the other commentators attempt to explain even these:
+
<point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – R. Hirsch maintains that removing the וי"ו in the second set of commandments served to highlight the extent of the prohibition against idolatry.<fn>Without the וי"ו, the second phrase of the verse ("...כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") is more concretely joined to the first phrase ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), becoming a clarification thereof, teaching that the prohibition against graven images, like that regarding two dimensional pictures, also included all existing creatures and natural phenomenon.</fn> This was an important reminder before entering Israel, which was full of idolaters.<fn>Shadal and R. D"Z Hoffmann explain similarly but connect the change to the aftermath of the Sin of the Golden Calf. Beforehand, the people could argue that the prohibition against idols related only to those of human or abstract form, but not images of animals or the sun and stars. Thus, they erred and made a calf through which to serve Hashem. To prevent future errors, Moshe reformulated the commandment.</fn></li>
+
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן הדוק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי&#160;אלילים.<fn>שד"ל ורד"צ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל, האומה יכלה לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה שינה את נוסח הדיבר.</fn></li>
−
<li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – R. Hirsch asserts that the conjunction connects the second and third generations. By the time Moshe was speaking in the fortieth year, both generations already existed (and suffered for their parent's sins) so Moshe did not pause to distinguish between them.</li>
+
<li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא&#160;עצר על מנת&#160;להבחין ביניהם.</li>
−
<li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – R. Hirsch and R. D"Z Hoffmann maintain that the added conjunction serves to equate the master and slave who are all equally required to rest. This is related to Devarim's greater emphasis on "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", which is in turn connected to the greater agricultural work that would be done by the nation after settling in the Israel.</li>
+
<li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.</li>
−
<li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – Shadal suggests that when words in a list are combined with a וי"ו the word following the וי"ו tends to get de-emphasized. Thus, by removing the conjunction before "שׁוֹרוֹ", Moshe brought the ox back into focus. This was important upon entry into the land where animals that worked the land were likely to be coveted.<fn>This would not have been such an issue in the wilderness where there were no fields to plow.</fn></li>
+
<li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.<fn>עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר, שם לא הייתה קרקע חקלאית לעיבוד.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Masoretic divisions</b> – These commentators do not address these.</point>
+
<point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.</point>
−
<point><b>Changes in plans</b> – The Hoil Moshe assumes that at times Hashem is willing to formulate a less than ideal law or explanation in accord with the lower level of the nation at a given time.<fn>See examples in the note above note and compare to Rambam's similar understanding of sacrifices.</fn></point>
+
<point><b>שינויים בתכניות</b> – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.<fn>ראו דוגמאות בהערה לעיל, והשוו להבנה דומה בדברי רמב"ם בנושא ה<a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">קרבנות</a>.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="In the First Year">
+
<opinion name="שינויים כבר בשנה א'">
−
Already in the First Year
+
שינויים כבר בשנה הראשונה
−
<p>Hashem made changes to the commandments following the Sin of the Golden Calf and prior to His giving of the second set of tablets.</p>
+
<p>ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל וכבר לפני שנתן את הלוחות השניים.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
Resh Lakish in <multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">Pesikta Rabbati</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">23</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">About Pesikta Rabbati</a></multilink>,<fn>He does not mention the Sin of the Golden Calf explicitly, but claims that the second version was written to replace the first set of tablets which the nation "lost", an allusion to the breaking of the tablets after the sin.</fn> perhaps <multilink><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">R. Yehuda ibn Balaam</a><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">Devarim 5:6</a><a href="R. Yehuda ibn Balaam" data-aht="parshan">About R. Yehuda ibn Balaam</a></multilink>,<fn>He also does not state explicitly that the change was due to the sin, but does assert that the changes were reflected in the second tablets. As such, it is likely that he thinks that the intervening sin was the cause for the differences.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">Malbim</a><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7-10</a><a href="MalbimShemot20-11" data-aht="source">Shemot 20:11</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">About R. Meir Leibush Weiser</a></multilink>
+
ריש לקיש ב<multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">כ"ג</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>,<fn>ריש לקיש לא מזכיר&#160;במפורש את חטא העגל, אבל טוען כי&#160;הנוסח השני של עשרת הדיברות נכתב על מנת להחליף את הנוסח שהיה על הלוחות הראשונים אשר העם "איבד". בכך הוא מרמז שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.</fn> אולי <multilink><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">ר״י אבן בלעם</a><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-כ״א</a><a href="ר' יהודה אבן בלעם" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה אבן בלעם</a></multilink>,<fn>ר' יהודה אבן בלעם&#160;לא אומר מפורש שחטא העגל גרם, אבל הוא טוען כי השינויים שוקפו כבר בלוחות השניים שניתנו לאחר החטא. על כן סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שאירע בינתיים היה המניע לשינויים.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">מלבי״ם</a><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳-י׳</a><a href="MalbimShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>The primary Decalogue</b> – According to this approach, the Decalogue conveyed in Shemot 20 was the one written on the first tablets, while the version found in Devarim was written on the second tablets.<fn>In Devarim Moshe chose to recount the second, updated version since the original was no longer relevant.</fn> Malbim emphasizes that the first was the ideal, written for a nation which was deserving of a miraculous existence, filled with only good. The second was an amended version written for a sinful nation governed by the laws of nature.</point>
+
<point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שניתנו בספר שמות הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד&#160;הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.<fn>בספר דברים משה בחר לחזור על&#160;הנוסח השני והמעודכן מכיוון שהנוסח המקורי כבר לא היה רלוונטי.</fn> מלבי"ם מדגיש כי&#160;הנוסח&#160;הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור אומה שהייתה ראוייה לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן&#160;שנכתב עבור עם שחטא וחי חיים טבעיים.</point>
−
<point><b>Words of Hashem or Moshe?</b> According to this approach, both versions of the Decalogue represent the words of Hashem, and Moshe played no role in the changes.</point>
+
<point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> על פי גישה זו,&#160;שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.</point>
−
<point><b>How can Moshe change Hashem's words?</b> This is a non-issue for this approach, as it posits that Moshe simply faithfully recounted the words of Hashem as given in the second tablets.</point>
+
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> שאלה זו לא רלוונטית לשיטה זו מכיוון שהיא סבורה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.</point>
−
<point><b>Reason for Shabbat</b><ul>
+
<point><b>טעם השבת</b><ul>
−
<li><b>Change from supernatural to natural</b> – Malbim maintains that before the idolatrous Golden Calf the nation was supposed to be led supernaturally and thus the miracles of the Exodus would have been similar to their every day existence and not worthy of special commemoration. Only after the sin, when the people were led naturally, did it become crucial to remember the Exodus.<fn>Conversely, commemorating creation was more relevant before the sin, when people were supposed to be immortal, and as such could question the primacy of the Creator. This assumption regarding immortality before the sin, though, is not rooted in the simple sense of the Biblical text which no where suggests that the generation that left of Egypt was never supposed to die.</fn></li>
+
<li><b>מעבר מהפלאי לטבעי</b>&#160;– מלבי"ם טוען כי התוכנית לפני חטא העגל הייתה שתהיה הנהגה ניסית תמידית, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם, ולכן לא היו ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.<fn>לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים, לפני חטא העגל, איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים כלל באפשרות שהדור שנגאל משעבוד מצרים לא היה אמור למות.</fn>&#160;</li>
−
<li><b>Need for better proof</b> – One might suggest that in the aftermath of the sin, Hashem decided to have the nation focus on the miracles of the Exodus which they saw with their own eyes rather than Creation which the nation had not witnessed.<fn>Cf. Ramban above.</fn> This would better strengthen their belief in Hashem.<fn>Alternatively, one might suggest that after the sin, when the nation had pointed to the calf and proclaimed it as the one who took them from Egypt, Hashem decided that Shabbat should serve as a weekly reminder that Hashem was the One who led them out.</fn></li>
+
<li><b>צורך בהוכחה ניצחת</b>&#160;– ניתן להציע כי בעקבות חטא העגל ה' החליט שכדאי שבני ישראל יתמקדו בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם, ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.<fn>השוו לרמב"ן לעיל.</fn> אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.<fn>לחלופין, אפשר להציע כי לאחר החטא בו העם הצביע על עגל הזהב כישות שהוציאה אותם ממצרים, הקב"ה החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Additional phrases</b><ul>
+
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul>
−
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – Malbim suggests that the term "good" is meaningless if there is no "bad" to compare it to. Thus, before the Sin of the Golden Calf, when there was to be no death and life was miraculous, such a promise could not be given.<fn>Malbim does not explain, though, how a nation which had endured hundreds of years of slavery would have no notion of "suffering" to contrast with the present good. In addition, if at the time of the giving of the first Decalogue, people were meant to be immortal, what would be the meaning of a reward of long life?</fn></li>
+
<li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם,&#160;ולכן כאשר אחד מהם חסר אף השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר החיים היו ניסיים ולא היה אמור להיות "רע" או מוות, הבטחה זו לא הייתה נצרכת.<fn>ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של "סבל" ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?</fn></li>
−
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – This approach can explain like Meshekh Chokhmah, above, that after the Sin of the Golden Calf, there were to be periods of oppression when the Jubilee laws would no longer take effect and fields would no longer return to their rightful owners.<fn>Meshekh Chokhmah assumes, based on Bavli Eiruvin 54a, that were it not for the sin and the breaking of the first tablets, the nation would never be subservient to other kingdoms.</fn> As such, it could no longer be included under the phrase "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (which assumes that a field always belonged to its original owner), and a distinct mention was necessary.</li>
+
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – גישה זו, בדומה לעמדתו של בעל משך חכמה לעיל, יכולה לפרש&#160;כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי&#160;כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.<fn>בעל משך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד., כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי האומות.</fn>&#160;משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הביטוי הכללי "וְכֹל אֲשֶׁר&#160;לְרֵעֶךָ" (אשר מניח ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים), והיה צורך לפרט בנפרד את מילת "שָׂדֵהוּ".&#160;</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Single letter variations</b><ul>
+
<point><b>שינוים באותיות יחידות</b><ul>
−
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – This approach can explain like Shadal and R. D"Z Hoffmann, above, that the וי"ו was removed in the aftermath of the Sin of the Golden Calf, to emphasize the extent of the prohibition against idolatry, that all idols, even of other creatures and natural entities were not permitted.<fn>See the discussion above that, by connecting the phrases, Moshe clarified that idols were no different than pictures of "all that is in the heavens above or on the earth below..."</fn></li>
+
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן לעיל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים. אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות כלולות בתכלית האיסור.<fn>ראו את הדיון לעיל אשר מראה כי על ידי חיבור הביטויים משה הבהיר כי אלילים אינם שונים מתמונות של "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת...".</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Other differences</b> – These commentators do not address the other more minor changes.</point>
+
<point><b>שינויים אחרים</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.</point>
−
<point><b>Biblical parallels</b> – It is possible that other commandments also changed as a result of the sin of the Golden Calf. For more, see <a href="Purpose of the Mishkan" data-aht="page">Purpose of the Mishkan</a> for those who maintain that the entire command to build the Mishkan was a response to the sin. See also <a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">About R. Ovadyah Seforno</a> for his expansion of this theory, and see <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood" data-aht="page">Altars of Earth, Stone and Wood</a> regarding the Hoil Moshe's position on the change from private to centralized worship.</point>
+
<point><b>מקבילות בתנ"ך</b> – יתכן שגם מצוות אחרות נשתנו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו&#160;<a href="Purpose of the Mishkan" data-aht="page">מטרת המשכן</a> לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם&#160;<a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ספורנו</a> להרחבתו על תיאוריה זו, וראו את&#160;<a href="Altars of Earth, Stone, and Wood" data-aht="page">מזבחות אדמה, אבן, ועץ</a>&#160;לגבי עמדת בעל הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרכזי.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
<category>Dual Divine Communication
+
<category>תקשורת א-לוהית כפולה
−
<p>Hashem originally transmitted both versions of the Decalogue simultaneously at Mt. Sinai, but they are written separately since it was impossible to record them together.</p>
+
<p>במקור, ה'&#160;אמר את&#160;שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו בכתב.</p>
 
<mekorot>
 
<mekorot>
−
<multilink><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">Mekhilta DeRabbi Yishmael</a><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">Yitro BaChodesh 7</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">About Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink>,  
+
<multilink><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">יתרו בחדש ז׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">דברים רל״ג</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, <multilink><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">מדרש תנאים</a><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">דברים ה׳:י״ב</a><a href="Midrash Tannaim" data-aht="parshan">אודות מדרש תנאים</a></multilink>, <multilink><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">תלמוד ירושלמי</a><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">נדרים ג׳:ב׳</a><a href="YerushalmiShevuot3-8" data-aht="source">שבועות ג׳:ח׳</a><a href="Talmud Yerushalmi" data-aht="parshan">אודות הירושלמי</a></multilink>, <multilink><a href="BavliBerakhot20b" data-aht="source">תלמוד בבלי</a><a href="BavliRoshHaShanah27a" data-aht="source">ראש השנה כ״ז.</a><a href="BavliShevuot20b" data-aht="source">שבועות כ׳:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashiDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="RashiDevarim5-14" data-aht="source">דברים ה׳:ט״ו</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>
−
<multilink><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">Sifre Devarim</a><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">Devarim 233</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">About Sifre Devarim</a></multilink>,  
 
−
<multilink><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">Midrash Tannaim</a><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">Devarim 5:12</a><a href="Midrash Tannaim" data-aht="parshan">About Midrash Tannaim</a></multilink>,  
 
−
<multilink><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">Talmud Yerushalmi</a><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">Nedarim 3:2</a><a href="YerushalmiShevuot3-8" data-aht="source">Shevuot 3:8</a><a href="Yerushalmi" data-aht="parshan">About the Yerushalmi</a></multilink>,  
 
−
<multilink><a href="BavliRoshHaShanah27a" data-aht="source">Talmud Bavli</a><a href="BavliRoshHaShanah27a" data-aht="source">Rosh HaShanah 27a</a><a href="BavliShevuot20b" data-aht="source">Shevuot 20b</a><a href="Bavli" data-aht="parshan">About the Bavli</a></multilink>,  
 
−
<multilink><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">Rashi</a><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">Shemot 20:7</a><a href="RashiDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="RashiDevarim5-14" data-aht="source">Devarim 5:14</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">About R. Shelomo Yitzchaki</a></multilink>
 
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"בדיבור אחד נאמרו"</b> – Most of these sources relate only to the switch between "שָׁמוֹר" and "זָכוֹר"&#8206;,<fn>Yerushalmi Nedarim and Shevuot also mention "שָׁקֶר" and "שָׁוְא", but it is not clear if they are even referring to the false testimony mentioned in the Decalogue, or to other verses which speak of not accepting falsehoods (Shemot 23:1) and not swearing falsely in His name (Vayikra 19:12).</fn> and might not have even been attempting to use the concept of "בדיבור אחד נאמרו" as a comprehensive solution to all the variations. In fact, it seems that the original question addressed by the midrashic material relates to resolving seeming contradictions in Hashem's commandments throughout Torah,<fn>The sources bring an entire list of verses which were said "בדיבור אחד", most of which clearly set up two commands that seem to contradict each other like the prohibition against sleeping with your brother's wife and the obligation of levirate marriage.</fn> rather than explaining differences within the Decalogue specifically, and "בדיבור אחד" might have been meant metaphorically to say that both laws nonetheless came from Hashem. The Bavli, though, appears to understand the phrase literally<fn>It alludes to the phrase in a discussion regarding whether two things can be heard at once, clearly understanding that the two words "שָׁמוֹר" and "זָכוֹר" were said simultaneously.</fn> and others too have viewed it as a way of explaining the variations between the Decalogue as a whole.<fn>See Ibn Ezra who points out that "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם", and see his list of questions aimed at this prevalent understanding of Chazal.</fn></point>
+
<point><b>"בדיבור אחד נאמרו"</b> – רוב המקורות הללו מתייחסים רק&#160;לחילוף בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".<fn>הירושלמי בנדרים ובשבועות גם מזכיר "שָׁקֶר" ו"שָׁוְא", אבל לא ברור אם סוגיות אלה מתייחסות לעדות שקר המוזכרת בדיברות או לפסוקים האוסרים לקבל עדות שקר (שמות כ"ג:א') ולהישבע לשקר בשם ה' (ויקרא י"ט:י"ב).</fn> יתכן והמקורות הללו כלל לא מנסים להשתמש במושג "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,<fn>המקורות המדרשיים מספקים רשימה שלמה של פסוקים אשר נאמרו "בדיבור אחד", רובם נערכו באופן ברור כדי לסתור זה את זה. לדוגמא: האיסור לקיים יחסי אישות עם אשת אח והחובה לייבם.</fn> ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להביע באופן מטפורי<fn>השוו להבנת אבן עזרא בדברי חז"ל הנזכרת להלן.</fn> כי שתי המצוות הגיעו מה' על אף הסתירות ביניהן. אולם, הבבלי הבין את הביטוי באופן מילולי,<fn>הבבלי מרמז לביטוי בדיון אודות השאלה האם שני דברים יכולים להישמע בעת ובעונה אחת ולהיות מובנים, ומכאן מתברר כי "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" נאמרו יחדיו.</fn> ואחרים השתמשו בו באופן גורף להסביר את כל ההבדלים בין הנוסחים.<fn>ראו את דברי אבן עזרא אשר מציין כי "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם" ואת רשימת שאלותיו המכוונות אל ההבנה הנפוצה של דברי חז"ל.</fn></point>
−
<point><b>The primary Decalogue</b> – According to this approach, both versions are equally original and important, as both were said by Hashem at Mount Sinai. The approach might suggest that in each set of tablets, each slab contained all ten commandments, one as formulated in Shemot and one as formulated in Devarim.<fn>These sources do not address the issue but cf. the opinion of R. Saadia Gaon as quoted by <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">Shemot Long Commentary 20:1</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>.</fn></point>
+
<point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים&#160;במידה שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי בכל אחת משני הלוחות, גם בלוחות הראשונים וגם בלוחות השניים, נכתבו כל עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בספר שמות ועל השני כפי שהם מופיעים בספר דברים.<fn>מקורות אלו לא מתייחסים לנושא, אך ראו לשם השוואה את דעתו של רב סעדיה גאון כפי שצוטטה על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a></multilink>.</fn></point>
−
<point><b>Words of Hashem or Moshe?</b> This position asserts that everything was said by Hashem, and Moshe played no role in the variations.</point>
+
<point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> עמדה זו טוענת כי שני הנוסחים של הדיברות נאמרו על ידי ה', ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.</point>
−
<point><b>How can Moshe change Hashem's words?</b> It is possible that this question, in part, motivates this approach. Ramban suggests that Chazal relate specifically to the difference between "זָכוֹר" and "שָׁמוֹר" since they were troubled by the notion that Moshe might switch Hashem's words from a positive to a negative command.<fn>In their understanding, "זָכוֹר" represents the positive commands of Shabbat, and "שָׁמוֹר" refers to the prohibitions. This change of Moshe, then, was not semantic, but far reaching, and thus more troublesome.</fn> To circumvent this issue, they posit that it was Hashem, not Moshe, who said both.</point>
+
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> יתכן ושאלה זו היא שהניעה, באופן חלקי, את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.<fn>לפי הבנתם, "זָכוֹר" מייצג את מצוות העשה ו"שָׁמוֹר" את האיסורים. אם משה ביצע שינוי זה, זהו שינוי מרחיק לכת ולא רק שינוי סמנטי, ולכן הוא הרבה יותר מטריד.</fn> בכדי לעקוף בעיה זו, חז"ל טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא ממשה.</point>
−
<point><b>Word substitutions and reason for Shabbat</b> – These changes are the ones best explained by this approach, which would suggest that Hashem wanted to get across a dual message (one from each formulation) and thus said both simultaneously.<fn>This approach, for example, would maintain that that both reasons for Shabbat are essential. It would distinguish between the actions of "לֹא תַחְמֹד" and "לֹא תִתְאַוֶּה", and between what constitutes "עדות שקר" and "עדות שוא", or what is meant by "זָכוֹר" and "שָׁמוֹר" and claim that all are prohibited.</fn> Nonetheless, as these formulations complement rather than contradict each other it is not clear why Hashem could not have simply said both consecutively.<fn>It would have been feasible to say, "Remember and guard Shabbat" or "Do not actively covet nor be jealous in your heart" and the like. What, then, is there to be gained by instead saying the commandments simultaneously?</fn></point>
+
<point><b>חילופי מילים וטעם השבת</b> – הבדלים האלו הם המוסברים באופן הכי טוב על ידי גישה זו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני&#160;הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.<fn>גישה זו, לדוגמא, תטען כי שני הטעמים לשבת שווים בחשיבותם. היא גם תבדיל בין הפעולות "לֹא תַחְמֹד" ו"לֹא תִתְאַוֶּה", בין המובנים של "עדות שקר" ביחס ל"עדות שוא", ובמשמעויות השונות של "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר", ותטען כי כל אחד מהם הוא ציווי בפני עצמו.</fn> עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.<fn>היה אפשר להגיד "שמור וזכור את השבת" או "לא תחמד ולא תתאוה" וכדומה. מה, אם כן, הרווח באמירת הדיברות השונות באופן סימולטני?</fn></point>
−
<point><b>Minor differences</b> – This approach has much difficulty explaining what Hashem would want to convey by saying one version with a וי"ו and simultaneously another without the same וי"ו, or what significance there is in the two distinct orderings for the list of items not to be coveted.<fn>See Ibn Ezra who brings these questions.</fn> Ibn Ezra further argues that, from a practical perspective, adding/omitting phrases in one version would not be discerned by the nation as a distinction, for it would mean that Hashem said nothing while simultaneously saying a different phrase.<fn>He also questions how Hashem could say "&#8207;כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'&#8207;", and if He did, when was the command of honoring parents previously mentioned? These problems (and those listed in the bullets below) lead Ibn Ezra to the conclusion that these sources never intended to be taken literally, and were simply metaphorically saying that the variations hold no significance (Ibn Ezra's own position).</fn></point>
+
<point><b>הבדלים מינורים</b> – גישה זו מתקשה בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד&#160;ובו-זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אסור לחמוד אותם.<fn>ראו את דברי אבן עזרא אשר מעלה את השאלות הללו.</fn> אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה מעשית, בני ישראל לא היו מבחינים בהוספת או השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים, שהרי למרות שחלק מדיבורו של הקב"ה פסק, החלק השני של דיבורו עדיין נמשך.<fn>הוא גם מקשה כיצד ה' היה יכול להגיד "&#8207;כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'&#8207;", ואם אכן אמר זאת, מתי הציווי על כיבוד הורים נאמר בעבר? בעיות אלה (ואלה המפורטות בנקודות לעיל) מובילות את אבן עזרא למסקנה כי מקורות אלו לא התכוונו לתוכן דבריהם באופן מילולי אלא פשוט השתמשו בצורת התבטאות זו כדי להגיד שההבדלים בין&#160;הנוסחים חסרי חשיבות (דהיינו עמדתו של אבן עזרא עצמו).</fn></point>
−
<point><b>Miraculous speech and hearing</b> – Ibn Ezra argues that it is impossible for people to hear two voices at the same time, and if there was such a big miracle it should have been stated in the Torah.</point>
+
<point><b>קול ושמיעה ניסיים</b> – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו-זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אכן אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה&#160;מתועד בתורה.</point>
−
<point><b>Why one in Shemot and one in Devarim?</b> Ibn Ezra questions why both versions weren't recorded together if they were said at the same time.</point>
+
<point><b>מדוע אחד בספר שמות ואחד בספר דברים</b> – אבן עזרא מקשה מדוע&#160;שני הנוסחים&#160;לא נכתבו יחדיו אם נאמרו בו-זמנית.</point>
−
<point><b>דברה תורה בלשון בני אדם / omnisignificance</b> – This approach views the Torah as omnisignificant and would find it difficult to suggest that the variations in the second version of the Decalogue were for no purpose.</point>
+
<point><b>דברה תורה בלשון בני אדם&#160;– אין תיבה מיותרת בתורה</b> – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של&#160;הדיברות חסרי משמעות.</point>
 
</category>
 
</category>
 
</approaches>
 
</approaches>
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 11:28, 28 January 2023

הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים

גישות פרשניות

סקירה

המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.

אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.

פתחו טבלה אינטראקטיבית      פתחו / הדפיסו טבלת PDF

רק שינויים מינורים

כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.

מקורות: אבן עזראאבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״חדברים ה׳:ה׳דברים ה׳:י״זאודות ר' אברהם אבן עזרא, רד"קבראשית כ"ד:ל"טספר השורשים לרד"ק שורש "שוה"אודות רד"ק, רמב״ןשמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״א-י״זאודות ר' משה בן נחמן, ר׳ יוסף אבן כספישמות כ׳:א׳דברים ה׳:ו׳אודות ר׳ יוסף אבן כספי, מ״ד קאסוטושמות כ׳:י״זאודות פרופ' משה דוד קאסוטו1
עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,2 עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.3
דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.4 אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".5
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.6 משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.
טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):
  • הערת הסבר – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".  הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת. 
  • שני הטעמים זהים – לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.8 
ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים שהביטויים הנוספים מהווים הסברים של משה:
  • "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.9
  • "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. 
  • "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.
  • "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. 
חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.11 אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.12
שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.13 מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.
שינוים באותיות יחידות – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.
חלוקת פרשיות המסורה – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.
דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.14

מעודכנים במהותם

כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:

שינויים בשנת הארבעים

הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.

מקורות: שד״לשמות כ׳:א׳שמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳דברים ה׳:י״אבכורי העתים תקפ״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו,15 רש״ר הירששמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳שמות כ׳:י״אשמות כ׳:י״גדברים ה׳:ו׳-י״זאודות ר' שמשון רפאל הירש, הואיל משהדברים ה׳:ג׳אודות ר' משה יצחק אשכנזי, רד״צ הופמןשמות כ':א'שמות כ':ג'שמות כ':ז'-י'שמות כ':י"אשמות כ':י"בשמות כ':י"גדברים ה':ז'דברים ה':י"א-י"דדברים ה':ט"ודברים ה':ט"זדברים ה':י"זאודות רד"צ הופמן, משך חכמהשמות כ׳:ב׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:י״בדברים ה׳:ט״ודברים ה׳:י״זאודות ר׳ מאיר שמחה מדווינסק
צורך בשינוי
  • ירושה מיידית של ארץ ישראל – רוב המפרשים16 האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.17 
  • מעלה רוחנית גבוהה יותר – לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.18
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בספר שמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. אולם, בעל הואיל משה מציע כי הנוסח בספר דברים מכיל את הנוסח האידאלי, ואילו העם היה מוכן לכך בצאתם ממצרים, נוסח זה היה נאמר ונכתב כבר בהר סיני.
דברי ה' או דברי משה? רד"צ הופמן ובעל הואיל משה טוענים כי הנוסח בספר דברים מכיל את דברי משה והשינויים שהוא עשה בעצמו. שיטת שד"ל אינה ברורה לחלוטין, אך אפשר שכוונתו ששינויי משה היו בדרך נבואה.19
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,20 אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני:
  • משה הציג את האידאל של ה' – בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר. 
  • למעמד הנבואה יש סמכות ללמד – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
טעם השבת
  • בחירת היום מול מהות היום – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,22 והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים. 
  • סיבה מול מניע – לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.
  • הסבר אמיתי מול הסבר מבוים – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
ביטויים נוספים
  • "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.24 מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25 
  • "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26 
  • "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח. 
  • "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.27 מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.28
  • "שָׂדֵהוּ" – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
חילופי מילים
  • "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
    • שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.29
    • לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.
    • חזקוניDevarim 5:11אודות ר' חזקיה בן מנוח טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
  • "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
  • "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.
שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.
שינוים באותיות יחידות – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
  • "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.33
  • "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.
  • "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
  • "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
חלוקת פרשיות המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.
שינויים בתכניות – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.35

שינויים כבר בשנה הראשונה

ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל וכבר לפני שנתן את הלוחות השניים.

מקורות: ריש לקיש בפסיקתא רבתיכ"גאודות פסיקתא רבתי,36 אולי ר״י אבן בלעםדברים ה׳:ו׳-כ״אאודות ר' יהודה אבן בלעם,37 מלבי״םשמות כ׳:ז׳-י׳שמות כ׳:י״אאודות ר' מאיר ליבוש וייזר
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שניתנו בספר שמות הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.38 מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור אומה שהייתה ראוייה לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם שחטא וחי חיים טבעיים.
דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטה זו מכיוון שהיא סבורה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.
טעם השבת
  • מעבר מהפלאי לטבעי – מלבי"ם טוען כי התוכנית לפני חטא העגל הייתה שתהיה הנהגה ניסית תמידית, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם, ולכן לא היו ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39 
  • צורך בהוכחה ניצחת – ניתן להציע כי בעקבות חטא העגל ה' החליט שכדאי שבני ישראל יתמקדו בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם, ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40 אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
ביטויים נוספים
  • "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד מהם חסר אף השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר החיים היו ניסיים ולא היה אמור להיות "רע" או מוות, הבטחה זו לא הייתה נצרכת.42
  • "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה לעמדתו של בעל משך חכמה לעיל, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.43 משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הביטוי הכללי "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניח ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים), והיה צורך לפרט בנפרד את מילת "שָׂדֵהוּ". 
שינוים באותיות יחידות
  • "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן לעיל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים. אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות כלולות בתכלית האיסור.44
שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.
מקבילות בתנ"ך – יתכן שגם מצוות אחרות נשתנו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו להרחבתו על תיאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי עמדת בעל הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרכזי.

תקשורת א-לוהית כפולה

במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו בכתב.

מקורות: מכילתא דרבי ישמעאל שמותיתרו בחדש ז׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות, ספרי דבריםדברים רל״גאודות ספרי דברים, מדרש תנאיםדברים ה׳:י״באודות מדרש תנאים, תלמוד ירושלמינדרים ג׳:ב׳שבועות ג׳:ח׳אודות הירושלמי, תלמוד בבליראש השנה כ״ז.שבועות כ׳:אודות הבבלי, רש״ישמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:ט״ואודות ר' שלמה יצחקי
"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתייחסים רק לחילוף בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".45 יתכן והמקורות הללו כלל לא מנסים להשתמש במושג "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,46 ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להביע באופן מטפורי47 כי שתי המצוות הגיעו מה' על אף הסתירות ביניהן. אולם, הבבלי הבין את הביטוי באופן מילולי,48 ואחרים השתמשו בו באופן גורף להסביר את כל ההבדלים בין הנוסחים.49
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים במידה שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי בכל אחת משני הלוחות, גם בלוחות הראשונים וגם בלוחות השניים, נכתבו כל עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בספר שמות ועל השני כפי שהם מופיעים בספר דברים.50
דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי שני הנוסחים של הדיברות נאמרו על ידי ה', ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שהניעה, באופן חלקי, את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.51 בכדי לעקוף בעיה זו, חז"ל טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא ממשה.
חילופי מילים וטעם השבת – הבדלים האלו הם המוסברים באופן הכי טוב על ידי גישה זו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.52 עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.53
הבדלים מינורים – גישה זו מתקשה בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובו-זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אסור לחמוד אותם.54 אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה מעשית, בני ישראל לא היו מבחינים בהוספת או השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים, שהרי למרות שחלק מדיבורו של הקב"ה פסק, החלק השני של דיבורו עדיין נמשך.55
קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו-זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אכן אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה מתועד בתורה.
מדוע אחד בספר שמות ואחד בספר דברים – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחים לא נכתבו יחדיו אם נאמרו בו-זמנית.
דברה תורה בלשון בני אדם – אין תיבה מיותרת בתורה – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות חסרי משמעות.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Decalogue_Differences_Between_Shemot_and_Devarim/2/he&oldid=75829&useskin=vector"