Difference between revisions of "Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
||
| (176 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 5: | Line 5: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>המחלוקת בין הפרשנים בנוגע | + | <p>המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.</p> |
| − | <p>אבן עזרא ופרשנים נוספים | + | <p>אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.</p></div> |
<div style="text-align:center;font-weight:bold" class="header"><a href="Table" data-aht="subpage" class="btn" style="color:#832525">פתחו טבלה אינטראקטיבית</a>      <a href="/Media/2Shemot/20/Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/Table.pdf" class="btn" style="color:#832525">פתחו / הדפיסו טבלת PDF</a></div> | <div style="text-align:center;font-weight:bold" class="header"><a href="Table" data-aht="subpage" class="btn" style="color:#832525">פתחו טבלה אינטראקטיבית</a>      <a href="/Media/2Shemot/20/Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/Table.pdf" class="btn" style="color:#832525">פתחו / הדפיסו טבלת PDF</a></div> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
<category>רק שינויים מינורים | <category>רק שינויים מינורים | ||
| − | <p>כאשר משה חזר על עשרת | + | <p>כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraShemotShort34-28" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״ח</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href=" | + | <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳</a><a href="IbnEzraShemotShort34-28" data-aht="source">אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״ח</a><a href="IbnEzraDevarim5-5" data-aht="source">דברים ה׳:ה׳</a><a href="IbnEzraDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit24-39" data-aht="source">בראשית כ"ד:ל"ט</a><a href="Radaksvh" data-aht="source">ספר השורשים לרד"ק שורש "שוה"</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות רד"ק</a></multilink>, <multilink><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RambanDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א-י״ז</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">ר׳ יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="KaspiDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף אבן כספי</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot20-17" data-aht="source">שמות כ׳:י״ז</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink><fn>קאסוטו מציין כי השינויים בדיבר המצוה על שבת הם בעלי יותר משקל מהשאר, אך מציע כי מכיון שמשה בדבריו הפנה את העם לדברי ה' המקוריים (ראו לעיל), השינויים לא מהווים בעיה.</fn> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי אבן עזרא ורמב"ן,<fn>רד"ק, אבן כספי וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים. | + | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי אבן עזרא ורמב"ן,<fn>רד"ק, אבן כספי, וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים.</fn> עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.<fn>רמב"ן לא מתייחס באופן ממוקד לתוכן שהיה על כל סט של לוחות, אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא, הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה גם בלוחות הראשונים וגם בשניים.</fn></point> |
| − | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> פרשנים אלו טוענים כי עשרת | + | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.<fn>אבן עזרא מציין כי בסיכום הדיברות בספר דברים, משה אומר "‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'‏", בשונה מבספר שמות שם נאמר "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת <b>כָּל</b> הַדְּבָרִים", מכיוון שלא <b>כל</b> המילים בספר דברים הן דברי ה', אלא ההסברים של משה שזורים בהם.</fn> אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".<fn>רמב"ן מציין כי השימוש בגוף שלישי מוכיח כי משה דיבר בשם ה', בעוד אבן עזרא טוען כי משה הפנה את השומעים לעשרת הדיברות המקוריים בכדי להזכיר לשומעים שהוא רק מספר מחדש את הציוויים המקורים של ה'. קאסוטו מוסיף כי משה עשה זאת באופן נקודתי במקומות בהם יש שינויים בתוכן ולא רק בצורה.</fn></point> |
| − | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו | + | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.<fn>אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, וביניהם: דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי עבד אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. גם אבן כספי רואה את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".</fn> משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.</point> |
| − | <point><b>טעם השבת</b> – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר | + | <point><b>טעם השבת</b> – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>הערת | + | <li><b>הערת הסבר</b> – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".  הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת. </li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>שני הטעמים זהים</b> – לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.<fn>במילים שלו: "הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת". </fn> הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.<fn>מכיוון שהעם היה עד לניסים ביציאת מצרים (לעומת הנסים בבריאת העולם עצמה שבהם לא היו נוכחים), זכירתם מהווה הנצחה מצוינת לבריאה המקורית על יד ה'. רמב"ן טוען כי בספר דברים, משה לא הזכיר באופן מפורש את ששת ימי הבריאה והעדיף רק לרמוז להם במילים "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ".</fn> </li> |
| − | |||
| − | |||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>ביטויים נוספים</b> – הפרשנים מבינים | + | <point><b>ביטויים נוספים</b> – הפרשנים מבינים שהביטויים הנוספים מהווים הסברים של משה:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' | + | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"</b> – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.<fn>רד"צ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי ש<multilink><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashbamDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> אומר, שאלו הם שני הציוויים היחידים בין הדיברות אשר הינם מצוות עשה. לחלופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם בחזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן משמעותי יותר מהניסוח המקורי.</fn></li> |
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. </li> | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. </li> | ||
| − | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.<fn>מכיוון שהורים נותנים לילדם חיים, ההיגיון מחייב כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע באופן טבעי.</fn> משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.</li> |
| − | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת | + | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. </li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>חילופי מילים</b> – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח | + | <point><b>חילופי מילים</b> – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.<fn>לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק מביא את הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".</fn> אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.<fn>לדוגמא, משה הסביר לעם ששבועת שוא, אף אם איננה שקר, גם אסורה. באופן דומה הוא הסביר שלא רק פעולה על בסיס קנאה (לֹא תַחְמֹד) היא מעשה אסור, אלא אפילו מחשבות קנאה אסורות (ֹלֹא תִתְאַוֶּה).</fn></point> |
| − | <point><b>שינויי בסדר</b> – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים | + | <point><b>שינויי בסדר</b> – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.<fn>אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר הנכסים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי סדר הדברים בהם נער חושק.</fn> מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.</point> |
| − | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – אלו | + | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.</point> |
| − | <point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – אבן עזרא ורד"ק עקביים | + | <point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.<fn>ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ובמושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א', וכ"ב:י"ב.</fn></point> |
</category> | </category> | ||
| − | <category>מעודכנים | + | <category>מעודכנים במהותם |
| − | <p>כל | + | <p>כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:</p> |
| − | <opinion> | + | <opinion name="שינויים בשנה מ'"> |
| − | <p>הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר | + | שינויים בשנת הארבעים |
| + | <p>הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.</p> | ||
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | <multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source"> | + | <multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="ShadalShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="ShadalShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="ShadalDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">בכורי העתים תקפ״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>,<fn>שד"ל בכתב עת ביכורי העתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות החדשות הייחודיות לשנת הארבעים. לעומת זאת, בפירושו על התורה, הוא חוזר בו בהרבה מההסברים המקוריים שלו ומתקרב הרבה יותר לעמדה לעיל הטוענת כי רוב ההבדלים חסרי חשיבות.</fn> <multilink><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RHirschShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="RHirschShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="RHirschShemot20-13" data-aht="source">שמות כ׳:י״ג</a><a href="RHirschDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-י״ז</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>, <multilink><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">דברים ה׳:ג׳</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד״צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ':א'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-3" data-aht="source">שמות כ':ג'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-7" data-aht="source">שמות כ':ז'-י'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-11" data-aht="source">שמות כ':י"א</a><a href="RDZHoffmannShemot20-12" data-aht="source">שמות כ':י"ב</a><a href="RDZHoffmannShemot20-13" data-aht="source">שמות כ':י"ג</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-7" data-aht="source">דברים ה':ז'</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה':י"א-י"ד</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה':ט"ו</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה':י"ז</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות רד"צ הופמן</a></multilink>, <multilink><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">משך חכמה</a><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="MeshekhDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="MeshekhDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה׳:י״ב</a><a href="MeshekhDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:ט״ו</a><a href="MeshekhDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href="R. Meir Simcha of Dvinsk (Meshekh Chokhmah)" data-aht="parshan">אודות ר׳ מאיר שמחה מדווינסק</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>צורך בשינוי</b><ul> | <point><b>צורך בשינוי</b><ul> | ||
| − | <li><b>ירושה מיידית של ארץ ישראל </b> | + | <li><b>ירושה מיידית של ארץ ישראל </b>– רוב המפרשים<fn>שד"ל הוא הפרשן הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה.</fn> האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.<fn>שד"ל מעלה את הבעיה, כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות בני ישראל עמדו להיכנס לארץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא היה אמור להיות שם ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו במהרה לארץ המובטחת.</fn> </li> |
| − | <li><b>מעלה רוחנית גבוהה יותר – </b> | + | <li><b>מעלה רוחנית גבוהה יותר – </b>לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.<fn>לדוגמא, בעל הואיל משה טוען שהטעם האמיתי לשבת היה מעורר גיחוך בעם אשר היה בשנתו הראשונה במדבר, ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם בעל הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו:  <a href=""עַיִן תַּחַת עַיִן" – An Eye for an Eye/2#EvolvingSociety" data-aht="page">"עַיִן תַּחַת עַיִן"</a>, <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood/2#ChangeinPlans" data-aht="page">מזבחות אבן, אדמה, ועץ</a>, ו<a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות הואיל משה</a>.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, | + | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בספר שמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. אולם, בעל הואיל משה מציע כי הנוסח בספר דברים מכיל את הנוסח האידאלי, ואילו העם היה מוכן לכך בצאתם ממצרים, נוסח זה היה נאמר ונכתב כבר בהר סיני.</point> |
| − | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> רד" | + | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> רד"צ הופמן ובעל הואיל משה טוענים כי הנוסח בספר דברים מכיל את דברי משה והשינויים שהוא עשה בעצמו. שיטת שד"ל אינה ברורה לחלוטין, אך אפשר שכוונתו ששינויי משה היו בדרך נבואה.<fn>שד"ל לא מתייחס לשאלה באופן מפורש, אבל תוך הסבר היעדר וי"ו בביטוי "כָל תְּמוּנָה", הוא כותב "כי הוצרך משה ברוח נבואתו להשמיט הוי"ו". לעומת זאת, בסוף דבריו הוא כותב, " אין ספק כי היה מכוונת משה בדבריו האחרונים לחזק לב בני ישראל, ולהסיר מלבם יראת עכוב חדש", כלומר, משתמע שמשה מעצמו ניסה לעודד את העם.</fn></point> |
| − | <point><b>כיצד משה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הואיל משה, הבדלים קטנים | + | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,<fn>למעשה, היה מפתיע לו לא היו הבדלים כלל.</fn> אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני: |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>משה | + | <li><b>משה הציג את האידאל של ה' </b>– בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר. </li> |
| − | <li><b>למעמד הנבואה סמכות ללמד</b> | + | <li><b>למעמד הנבואה יש סמכות ללמד</b> – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.<fn>עדיין, נותרת השאלה איך משה היה יכול לעשות כן מבלי להבהיר היכן נגמרים דברי ה' והיכן מתחילים דברי משה עצמו.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>טעם השבת</b><ul> | <point><b>טעם השבת</b><ul> | ||
| − | <li><b>בחירת היום | + | <li><b>בחירת היום מול מהות היום</b> – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,<fn>האירוע היה כל כך טרי בזיכרונם כך שהיה בלתי אפשרי לשכוח אותו. </fn> והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים. </li> |
| − | <li><b>סיבה | + | <li><b>סיבה מול מניע</b> – לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.</li> |
| − | <li><b>הסבר אמיתי | + | <li><b>הסבר אמיתי מול הסבר מבוים</b> – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | <point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | ||
| − | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' | + | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"</b> – שד"ל<fn>לעומת זה, רד"צ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם ניתנו החוקים הללו והוסברו בפרוטרוט, מכיוון שהניסוח בספר דברים איננו מספיק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של המצווה. בעל הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם כבר למדו את החוקים הללו כמה פעמים.</fn> מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.<fn>לעומת זאת, במדבר, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היה שום צורך לנוח בשבת, כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת הייתה בגלל הציווי.</fn> מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.<fn>שד"ל תופס את החיים במדבר כחיים פלאיים שבהם היה ברור שאנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו.</fn> </li> |
| − | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – שד"ל, הואיל משה, ורד" | + | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.<fn>במדבר, מקום אשר אין בו שדות לעיבוד, לא היה צורך לציין באופן ייחודי את בהמות העבודה.</fn> </li> |
| − | <li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – שד"ל | + | <li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח. </li> |
| − | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – </b>שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.<fn>ראו את ההערה למעלה על "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".</fn> מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.<fn>רד"צ הופמן מציין כי ביטוי זה מופיע מספר פעמים לאורך ספר דברים, ובאופן צפוי, גם כאן.</fn></li> |
| − | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> | + | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>חילופי מילים</b><ul> | <point><b>חילופי מילים</b><ul> | ||
<li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b> <br/> | <li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b> <br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li>שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס | + | <li>שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.<fn>בעל הואיל משה מסביר את המונחים באופן דומה אבל מציע כי הדור הראשון אשר טרם התנסה בשמירת תורת ה' לא היה בשל עדיין להתחייב לצפות לקיים מצווה. ציפייה כזו מהעם הייתה הגיונית רק לאחר ארבעים שנות למידה ממשה.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.</li> |
| − | <li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ר' חזקיה בן מנוח" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, | + | <li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ר' חזקיה בן מנוח" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.<fn>בנו יעקב בפירושו לספר שמות מציין שיש הבחנה מקבילה בין הפעלים בהקשר של שמירת חג הפסח. בספר שמות י"ג:ג' נאמר: "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה", בעוד בספר דברים ט"ז:א' העם נצטווה: "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב".</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</li> | </li> | ||
| − | <li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – שד"ל, רד" | + | <li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.<fn>שד"ל מסביר כי לאחר שחוקי עדים זוממים ניתנו, היה פחות סיבה לדאוג מעדות שקר. אולם, העם עדיין נזקק לאזהרה בנוגע לעדות חסרת בסיס, עדות שווא, שהיא יותר מורכבת להכחשה. עם זאת, רש"ר הירש טוען כי עדות שווא גרועה מעדות שקר, ובהתחשב בכניסה המתקרבת לארץ, היה יותר חשש לעוולות חברתיות, וכתוצאה מכך נצרך ניסוח חריף יותר.</fn></li> |
| − | <li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי | + | <li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>שינויי בסדר</b> – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר | + | <point><b>שינויי בסדר</b> – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.</point> |
| − | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי | + | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו: |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי | + | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן הדוק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.<fn>שד"ל ורד"צ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל, האומה יכלה לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה שינה את נוסח הדיבר.</fn></li> |
| − | <li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען | + | <li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.</li> |
| − | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד" | + | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.</li> |
| − | <li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה | + | <li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.<fn>עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר, שם לא הייתה קרקע חקלאית לעיבוד.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.</point> |
| − | <point><b>שינויים | + | <point><b>שינויים בתכניות</b> – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.<fn>ראו דוגמאות בהערה לעיל, והשוו להבנה דומה בדברי רמב"ם בנושא ה<a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">קרבנות</a>.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion name="בשנה | + | <opinion name="שינויים כבר בשנה א'"> |
| − | כבר בשנה הראשונה | + | שינויים כבר בשנה הראשונה |
| − | <p>ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל | + | <p>ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל וכבר לפני שנתן את הלוחות השניים.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | ריש לקיש ב<multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">כ"ג</a><a href=" | + | ריש לקיש ב<multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">כ"ג</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>,<fn>ריש לקיש לא מזכיר במפורש את חטא העגל, אבל טוען כי הנוסח השני של עשרת הדיברות נכתב על מנת להחליף את הנוסח שהיה על הלוחות הראשונים אשר העם "איבד". בכך הוא מרמז שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.</fn> אולי <multilink><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">ר״י אבן בלעם</a><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-כ״א</a><a href="ר' יהודה אבן בלעם" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה אבן בלעם</a></multilink>,<fn>ר' יהודה אבן בלעם לא אומר מפורש שחטא העגל גרם, אבל הוא טוען כי השינויים שוקפו כבר בלוחות השניים שניתנו לאחר החטא. על כן סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שאירע בינתיים היה המניע לשינויים.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">מלבי״ם</a><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳-י׳</a><a href="MalbimShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, עשרת הדיברות | + | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שניתנו בספר שמות הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.<fn>בספר דברים משה בחר לחזור על הנוסח השני והמעודכן מכיוון שהנוסח המקורי כבר לא היה רלוונטי.</fn> מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור אומה שהייתה ראוייה לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם שחטא וחי חיים טבעיים.</point> |
| − | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> על פי גישה זו, | + | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.</point> |
| − | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> שאלה זו לא רלוונטית | + | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> שאלה זו לא רלוונטית לשיטה זו מכיוון שהיא סבורה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.</point> |
<point><b>טעם השבת</b><ul> | <point><b>טעם השבת</b><ul> | ||
| − | <li><b>מעבר מהפלאי לטבעי</b> | + | <li><b>מעבר מהפלאי לטבעי</b> – מלבי"ם טוען כי התוכנית לפני חטא העגל הייתה שתהיה הנהגה ניסית תמידית, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם, ולכן לא היו ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.<fn>לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים, לפני חטא העגל, איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים כלל באפשרות שהדור שנגאל משעבוד מצרים לא היה אמור למות.</fn> </li> |
| − | <li><b>צורך בהוכחה ניצחת</b> | + | <li><b>צורך בהוכחה ניצחת</b> – ניתן להציע כי בעקבות חטא העגל ה' החליט שכדאי שבני ישראל יתמקדו בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם, ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.<fn>השוו לרמב"ן לעיל.</fn> אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.<fn>לחלופין, אפשר להציע כי לאחר החטא בו העם הצביע על עגל הזהב כישות שהוציאה אותם ממצרים, הקב"ה החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | <point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | ||
| − | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – מלבי"ם מציע כי | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד מהם חסר אף השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר החיים היו ניסיים ולא היה אמור להיות "רע" או מוות, הבטחה זו לא הייתה נצרכת.<fn>ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של "סבל" ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?</fn></li> |
| − | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – גישה זו, בדומה | + | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – גישה זו, בדומה לעמדתו של בעל משך חכמה לעיל, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.<fn>בעל משך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד., כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי האומות.</fn> משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הביטוי הכללי "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניח ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים), והיה צורך לפרט בנפרד את מילת "שָׂדֵהוּ". </li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>שינוים באותיות יחידות</b><ul> | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b><ul> | ||
| − | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> | + | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן לעיל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים. אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות כלולות בתכלית האיסור.<fn>ראו את הדיון לעיל אשר מראה כי על ידי חיבור הביטויים משה הבהיר כי אלילים אינם שונים מתמונות של "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת...".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>שינויים אחרים</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.</point> | <point><b>שינויים אחרים</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.</point> | ||
| − | <point><b>מקבילות בתנ"ך</b> – יתכן | + | <point><b>מקבילות בתנ"ך</b> – יתכן שגם מצוות אחרות נשתנו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו <a href="Purpose of the Mishkan" data-aht="page">מטרת המשכן</a> לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם <a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ספורנו</a> להרחבתו על תיאוריה זו, וראו את <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood" data-aht="page">מזבחות אדמה, אבן, ועץ</a> לגבי עמדת בעל הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרכזי.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | <category>תקשורת א- | + | <category>תקשורת א-לוהית כפולה |
| − | <p>במקור, ה' | + | <p>במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו בכתב.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | <multilink><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">יתרו בחדש ז׳</a><a href=" | + | <multilink><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaBaChodesh7" data-aht="source">יתרו בחדש ז׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim233" data-aht="source">דברים רל״ג</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, <multilink><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">מדרש תנאים</a><a href="MidrashTannaim5-12" data-aht="source">דברים ה׳:י״ב</a><a href="Midrash Tannaim" data-aht="parshan">אודות מדרש תנאים</a></multilink>, <multilink><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">תלמוד ירושלמי</a><a href="YerushalmiNedarim3-2" data-aht="source">נדרים ג׳:ב׳</a><a href="YerushalmiShevuot3-8" data-aht="source">שבועות ג׳:ח׳</a><a href="Talmud Yerushalmi" data-aht="parshan">אודות הירושלמי</a></multilink>, <multilink><a href="BavliBerakhot20b" data-aht="source">תלמוד בבלי</a><a href="BavliRoshHaShanah27a" data-aht="source">ראש השנה כ״ז.</a><a href="BavliShevuot20b" data-aht="source">שבועות כ׳:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashiDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="RashiDevarim5-14" data-aht="source">דברים ה׳:ט״ו</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
| − | <point><b>"בדיבור אחד נאמרו"</b> – רוב המקורות הללו | + | <point><b>"בדיבור אחד נאמרו"</b> – רוב המקורות הללו מתייחסים רק לחילוף בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".<fn>הירושלמי בנדרים ובשבועות גם מזכיר "שָׁקֶר" ו"שָׁוְא", אבל לא ברור אם סוגיות אלה מתייחסות לעדות שקר המוזכרת בדיברות או לפסוקים האוסרים לקבל עדות שקר (שמות כ"ג:א') ולהישבע לשקר בשם ה' (ויקרא י"ט:י"ב).</fn> יתכן והמקורות הללו כלל לא מנסים להשתמש במושג "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,<fn>המקורות המדרשיים מספקים רשימה שלמה של פסוקים אשר נאמרו "בדיבור אחד", רובם נערכו באופן ברור כדי לסתור זה את זה. לדוגמא: האיסור לקיים יחסי אישות עם אשת אח והחובה לייבם.</fn> ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להביע באופן מטפורי<fn>השוו להבנת אבן עזרא בדברי חז"ל הנזכרת להלן.</fn> כי שתי המצוות הגיעו מה' על אף הסתירות ביניהן. אולם, הבבלי הבין את הביטוי באופן מילולי,<fn>הבבלי מרמז לביטוי בדיון אודות השאלה האם שני דברים יכולים להישמע בעת ובעונה אחת ולהיות מובנים, ומכאן מתברר כי "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" נאמרו יחדיו.</fn> ואחרים השתמשו בו באופן גורף להסביר את כל ההבדלים בין הנוסחים.<fn>ראו את דברי אבן עזרא אשר מציין כי "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם" ואת רשימת שאלותיו המכוונות אל ההבנה הנפוצה של דברי חז"ל.</fn></point> |
| − | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, | + | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים במידה שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי בכל אחת משני הלוחות, גם בלוחות הראשונים וגם בלוחות השניים, נכתבו כל עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בספר שמות ועל השני כפי שהם מופיעים בספר דברים.<fn>מקורות אלו לא מתייחסים לנושא, אך ראו לשם השוואה את דעתו של רב סעדיה גאון כפי שצוטטה על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong20-1" data-aht="source">אבן עזרא</a></multilink>.</fn></point> |
| − | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> עמדה זו טוענת כי | + | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> עמדה זו טוענת כי שני הנוסחים של הדיברות נאמרו על ידי ה', ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.</point> |
| − | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> יתכן ושאלה זו היא | + | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> יתכן ושאלה זו היא שהניעה, באופן חלקי, את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.<fn>לפי הבנתם, "זָכוֹר" מייצג את מצוות העשה ו"שָׁמוֹר" את האיסורים. אם משה ביצע שינוי זה, זהו שינוי מרחיק לכת ולא רק שינוי סמנטי, ולכן הוא הרבה יותר מטריד.</fn> בכדי לעקוף בעיה זו, חז"ל טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא ממשה.</point> |
| − | <point><b>חילופי מילים וטעם השבת</b> – | + | <point><b>חילופי מילים וטעם השבת</b> – הבדלים האלו הם המוסברים באופן הכי טוב על ידי גישה זו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.<fn>גישה זו, לדוגמא, תטען כי שני הטעמים לשבת שווים בחשיבותם. היא גם תבדיל בין הפעולות "לֹא תַחְמֹד" ו"לֹא תִתְאַוֶּה", בין המובנים של "עדות שקר" ביחס ל"עדות שוא", ובמשמעויות השונות של "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר", ותטען כי כל אחד מהם הוא ציווי בפני עצמו.</fn> עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.<fn>היה אפשר להגיד "שמור וזכור את השבת" או "לא תחמד ולא תתאוה" וכדומה. מה, אם כן, הרווח באמירת הדיברות השונות באופן סימולטני?</fn></point> |
| − | <point><b>הבדלים מינורים</b> – גישה זו | + | <point><b>הבדלים מינורים</b> – גישה זו מתקשה בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובו-זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אסור לחמוד אותם.<fn>ראו את דברי אבן עזרא אשר מעלה את השאלות הללו.</fn> אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה מעשית, בני ישראל לא היו מבחינים בהוספת או השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים, שהרי למרות שחלק מדיבורו של הקב"ה פסק, החלק השני של דיבורו עדיין נמשך.<fn>הוא גם מקשה כיצד ה' היה יכול להגיד "‏כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'‏", ואם אכן אמר זאת, מתי הציווי על כיבוד הורים נאמר בעבר? בעיות אלה (ואלה המפורטות בנקודות לעיל) מובילות את אבן עזרא למסקנה כי מקורות אלו לא התכוונו לתוכן דבריהם באופן מילולי אלא פשוט השתמשו בצורת התבטאות זו כדי להגיד שההבדלים בין הנוסחים חסרי חשיבות (דהיינו עמדתו של אבן עזרא עצמו).</fn></point> |
| − | <point><b>קול ושמיעה ניסיים</b> – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה מתועד בתורה. | + | <point><b>קול ושמיעה ניסיים</b> – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו-זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אכן אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה מתועד בתורה.</point> |
| − | <point><b>מדוע | + | <point><b>מדוע אחד בספר שמות ואחד בספר דברים</b> – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחים לא נכתבו יחדיו אם נאמרו בו-זמנית.</point> |
| − | <point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – | + | <point><b>דברה תורה בלשון בני אדם – אין תיבה מיותרת בתורה</b> – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות חסרי משמעות.</point> |
</category> | </category> | ||
</approaches> | </approaches> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Latest revision as of 10:28, 28 January 2023
הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים
גישות פרשניות
סקירה
המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.
אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.
רק שינויים מינורים
כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,2 עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.3
דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.4 אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ".5
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.6 משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.
טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):
- הערת הסבר – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ". הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת.
- שני הטעמים זהים – לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.8
ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים שהביטויים הנוספים מהווים הסברים של משה:
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.9
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.
- "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.
חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.11 אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.12
שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.13 מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.
שינוים באותיות יחידות – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.
חלוקת פרשיות המסורה – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.
דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.14
מעודכנים במהותם
כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:
שינויים בשנת הארבעים
הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.
צורך בשינוי
- ירושה מיידית של ארץ ישראל – רוב המפרשים16 האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.17
- מעלה רוחנית גבוהה יותר – לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.18
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בספר שמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. אולם, בעל הואיל משה מציע כי הנוסח בספר דברים מכיל את הנוסח האידאלי, ואילו העם היה מוכן לכך בצאתם ממצרים, נוסח זה היה נאמר ונכתב כבר בהר סיני.
דברי ה' או דברי משה? רד"צ הופמן ובעל הואיל משה טוענים כי הנוסח בספר דברים מכיל את דברי משה והשינויים שהוא עשה בעצמו. שיטת שד"ל אינה ברורה לחלוטין, אך אפשר שכוונתו ששינויי משה היו בדרך נבואה.19
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,20 אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני:
- משה הציג את האידאל של ה' – בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.
- למעמד הנבואה יש סמכות ללמד – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
טעם השבת
- בחירת היום מול מהות היום – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,22 והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים.
- סיבה מול מניע – לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.
- הסבר אמיתי מול הסבר מבוים – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
ביטויים נוספים
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.24 מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26
- "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.27 מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.28
- "שָׂדֵהוּ" – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
חילופי מילים
- "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
- שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.29
- לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.
- חזקוני טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
- "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
- "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.
שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.
שינוים באותיות יחידות – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.33
- "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.
- "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
- "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
חלוקת פרשיות המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.
שינויים בתכניות – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.35
שינויים כבר בשנה הראשונה
ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל וכבר לפני שנתן את הלוחות השניים.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שניתנו בספר שמות הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.38 מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור אומה שהייתה ראוייה לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם שחטא וחי חיים טבעיים.
דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטה זו מכיוון שהיא סבורה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.
טעם השבת
- מעבר מהפלאי לטבעי – מלבי"ם טוען כי התוכנית לפני חטא העגל הייתה שתהיה הנהגה ניסית תמידית, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם, ולכן לא היו ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39
- צורך בהוכחה ניצחת – ניתן להציע כי בעקבות חטא העגל ה' החליט שכדאי שבני ישראל יתמקדו בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם, ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40 אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
ביטויים נוספים
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד מהם חסר אף השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר החיים היו ניסיים ולא היה אמור להיות "רע" או מוות, הבטחה זו לא הייתה נצרכת.42
- "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה לעמדתו של בעל משך חכמה לעיל, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.43 משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הביטוי הכללי "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניח ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים), והיה צורך לפרט בנפרד את מילת "שָׂדֵהוּ".
שינוים באותיות יחידות
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן לעיל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים. אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות כלולות בתכלית האיסור.44
שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.
מקבילות בתנ"ך – יתכן שגם מצוות אחרות נשתנו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו להרחבתו על תיאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי עמדת בעל הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרכזי.
תקשורת א-לוהית כפולה
במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו בכתב.
"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתייחסים רק לחילוף בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".45 יתכן והמקורות הללו כלל לא מנסים להשתמש במושג "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,46 ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להביע באופן מטפורי47 כי שתי המצוות הגיעו מה' על אף הסתירות ביניהן. אולם, הבבלי הבין את הביטוי באופן מילולי,48 ואחרים השתמשו בו באופן גורף להסביר את כל ההבדלים בין הנוסחים.49
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים במידה שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי בכל אחת משני הלוחות, גם בלוחות הראשונים וגם בלוחות השניים, נכתבו כל עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בספר שמות ועל השני כפי שהם מופיעים בספר דברים.50
דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי שני הנוסחים של הדיברות נאמרו על ידי ה', ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שהניעה, באופן חלקי, את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.51 בכדי לעקוף בעיה זו, חז"ל טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא ממשה.
חילופי מילים וטעם השבת – הבדלים האלו הם המוסברים באופן הכי טוב על ידי גישה זו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.52 עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.53
הבדלים מינורים – גישה זו מתקשה בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובו-זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אסור לחמוד אותם.54 אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה מעשית, בני ישראל לא היו מבחינים בהוספת או השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים, שהרי למרות שחלק מדיבורו של הקב"ה פסק, החלק השני של דיבורו עדיין נמשך.55
קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו-זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אכן אירע נס משמעותי שכזה, הדבר היה מתועד בתורה.
מדוע אחד בספר שמות ואחד בספר דברים – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחים לא נכתבו יחדיו אם נאמרו בו-זמנית.
דברה תורה בלשון בני אדם – אין תיבה מיותרת בתורה – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות חסרי משמעות.
