Difference between revisions of "Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 82: | Line 82: | ||
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.<fn>שד"ל ורד"ץ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.</fn></li> | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.<fn>שד"ל ורד"ץ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.</fn></li> | ||
<li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.</li> | <li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.</li> | ||
| − | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על  "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי | + | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על  "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.</li> |
<li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.<fn>עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר שם אין קרקע חקלאית לעיבוד.</fn></li> | <li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.<fn>עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר שם אין קרקע חקלאית לעיבוד.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
Version as of 04:04, 16 June 2019
הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים
גישות פרשניות
סקירה
המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל פיסת מילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא הנוסחים השונים הם תוצאה של חישובים מציאותיים וספרותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות/תכנון של ה' ובשאלה אם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.
אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדיברות המקוריים מספר שמות כדי להתאים לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לעם בדרגה רוחנית נמוכה יותר משהיו לפני שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.
רק שינויים מינורים
כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בדברים, הוא שינה מילים חסרות חשיבות ושמר על המשמעות המקורית.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,2 עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.3
דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי בדברים משה ניסח מחדש את עשרת הדיברות שנאמרו על ידי ה' בשמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא מכוונים.4 אבן עזרא, רמב"ן וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".5
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.6 משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בדברים יאמרו בצורה זהה לאלו שבשמות. כל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.
טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאה למול זכר ליציאת מצרים):
- הערת הסברה - על פי אבן עזרא הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בשמות). בדברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". ההצהרה בנוגע ליציאת מצרים איננה טעם לציווי אלא הסבר המצדיק את תוכן הציווי, מדוע על אדם לאפשר לעבדיו לנוח גם כן בשבת.
- שני הטעמים זהים - לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם נוגעים לכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. הניסים שארעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה.8
ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים את הביטויים הנוספים בתור הסברים של משה:
- כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ - על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בשמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.9
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע רק מהקשבה לדברי ה'.
- "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת העצמים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.
חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בדברים למילים נרדפות לאלו המקוריות שבשמות.11 אולם, רמב"ן טוען כי המילים בדברים שונות ובעלות ערך מוסף אשר סייע למשה להסביר מה נכלל בציווי המקורי.12
שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.13 מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, השינוי נחשב חסר חשיבות.
שינוים באותיות יחידות – שינויים אלו לא בעייתיים מכיוון שאותיות מושמטות או מצורפות כאשר אדם חוזר על דברי רעהו ואין לשינויים מסוג זה שום השפעה על משמעות הטקסט.
פיצול בנוסח המסורה – על פי אבן עזרא הפיצולים בנוסח המסורה לא נוצרו על ידי משה ולכן ההבדלים ביניהם לא רלוונטים לדיון זה.
דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי חשיבות. הם מסבירים כי תופעות אלו נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.14
מעודכנים במהותם
כל נוסח של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מפוצלת באשר לסיבת ההבדלים בין שני הנוסחים:
בשנה הארבעים
הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנה הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.
צורך בשינוי
- ירושה מיידית של ארץ ישראל - רוב המפרשים16 הנזכרים למעלה מקשרים את ההבדלים לעמידת העם לקראת הכניסה לארץ ישראל הטומנת בחובה אורח חיים חדש לעם ישראל השונה בכל קנה מידה מהחוויה במדבר.17
- מעלה רוחנית גבוהה יותר – ברם, הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר נמצאים במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו ואותם הדיברות לקויים בשל כך.18
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בשמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. מנגד, הואיל משה מציע כי הנוסח בדברים מכיל את עשרת הדיברות האידאלים ואם העם היה מוכן לקבלם בצאתם ממצרים, אז הם היו נאמרים ונכתבים בהר סיני.
דברי ה' או דברי משה? רד"ץ הופמן והואיל משה טוענים כי הנוסח בדברים מכיל את דברי משה עם השינויים שעשה בעצמו. שד"ל כותב על הנושא באופן מעורפל, אך רומז כי יתכן ומשה דיבר מתוך נבואה.19
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח מחדש של דברים שנאמרו במקור על ידי אחר הוא דבר צפוי,20 אולם, ההבדלים המשמעותיים יותר שמשה עשה דורשים הסבר עקרוני:
- משה הציג את האידאל של ה' - הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח המתוקן של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.
- למעמד הנבואה סמכות ללמד - לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור מנהיג נביא הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
טעם השבת
- בחירת היום למול מהות היום - שד"ל מסביר כי בדברים משה נתן סיבה לכך שיהיה יום מנוחה (זכר ליציאת מצרים), בעוד בשמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה ביום השביעי להיות יום השבת (זכר למעשה בראשית). הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לתזכורת ליציאה,22 רק לאיזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק לדבר ההפוך.
- סיבה למול מניע - על פי רד"ץ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בשמות. אזכור יציאת מצרים בדברים הוא מניע עבור העם בכדי שיעריכו את מטרת המצווה ולא יתייחסו אליה בתור עול. רד"ץ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה השתמש בשעבוד במצרים ויציאת מצרים בתור מניע לעם לקיים מצוות מסוימות.
- הסבר אמיתי למול הסבר מבוים - בניגוד לרד"ץ הופמן, הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלהם לא נתנה מנוחה במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
ביטויים נוספים
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היו בוחרים לשבות בלי קשר לציווי.24מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, הואיל משה, ורד"ץ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנה הארבעים כאשר העם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26
- "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל והואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בדברים, זכירת שעבוד מצריים ואשר ממנו יש להגיע לתובנה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להיות עידוד נוסף לעם לכבד את הוריהם בתנאים קשים ביחס לתנאים האידאלים במדבר.27 מנגד, הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לעם כולו (ולא ליחידים) בארץ ישראל, שכר אשר עם ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך אילו נאמר לו בשנתו הראשונה במדבר.28
- "שָׂדֵהוּ" –במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
חילופי מילים
- "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
- שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא השבת לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; העם יצטרך לחשוב על שבת באופן עצמאי רק בארץ ישראל.29
- לחלופין, רד"ץ הופמן ומשך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת ואיסור מלאכה, אשר מודגשים בדברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס למדבר.
- חזקוני טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, עם זאת, "שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנה הארבעים מכיוון שהאנשים היו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
- "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"ץ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את ההבדל לעובדה כי עד השנה הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
- "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי מעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי תחושת קנאה. בשנה הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין ברגשותיהם ולשפוט גם את תחושותיהם.
שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו יש בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.
שינוים באותיות יחידות – הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי חשיבות, אבל פרשנים רבים אחרים מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.33
- "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.
- "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
- "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
פיצולים בנוסח המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.
שינויים בתוכניות – הואיל משה מניח כי לעיתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים באופן התואם לרמה הנמוכה של העם באותה העת.35
כבר בשנה הראשונה
ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בשמות כ' הם אלו שהיו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בדברים נכתב על הלוחות השניים.38 מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידיאלי אשר נכתב עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.
דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו דוגלת בכך שמשה סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.
טעם השבת
- מעבר מהפלאי לטבעי - מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39
- צורך בהוכחה ניצחת - אפשר להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
ביטויים נוספים
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונח "טוב" ו"רע" מוגדרים ביחס בין השניים ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.42
- "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה למשך חכמה הנראה למעלה, מפרשת כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהן המקוריים.43 ככאלו, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולות תחת הכותרת "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייכת לבעליה המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו.
שינוים באותיות יחידות
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" –גישה זו יכולה להסביר, בדומה לשד"ל ורד"ץ הופמן המופיעים למעלה, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, וכי כל אלילים, אפילו אלו של יצורים אחרים ובריאות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.44
שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.
מקבילות בתנ"ך – יתכן וגם מצוות אחרות שונו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו בשביל ההרחבה שלו על תאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי עמדת הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרוכז.
תקשורת א-לוהית כפולה
במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו.
"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתיחסים רק למעבר בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".45 יתכן והמקורות הללו כלל לא היו משתמשים בשיטה של "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,46 ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להכריז כי שתי מצוות הגיעו מה' על אף הסתירות. אולם, הבבלי ואחרים פירשו את הביטוי באופן מילולי47 והשתמשו בו כדי להסביר את ההבדלים בין הנוסחים באופן גורף.48
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים באופן שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי על כל אחד מהלוחות בכל זוג לוחות הופיעו עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בשמות ועל השני כפי שהם מופיעים בדברים.49
דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי כל הדיברות נאמרו על יד ה' ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שהניעה עמדה זו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר את מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.50 בכדי לעקוף בעיה זו, הם טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא משה.
חילופי מילים וטעם השבת – ההסבר הטוב ביותר של גישה זו הוא של ההבדלים האלו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שניהם בעת ובעונה אחת.51 עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את שתי המילים זו אחר זו.52
הבדלים מינורים – גישה זו נתקלת בקשיים בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובא זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אין לחמוד.53 אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה פרקטית הוספת / השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים לא היה זוכה להתייחסות של בני ישראל שהרי ברגע זה חלק מדיבורו של ה' פשוט פסק בעוד השני נמשך.54
קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אירע נס משמעותי שכזה, שהעם הצליח לשמוע את ה' אומר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות סימולטנית, הדבר היה מתועד בתורה.
מדוע אחת בשמות ואחת בדברים – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחאות לא נכתבו יחדיו כאילו נאמרו בו זמנית.
דברה תורה בלשון בני אדם - משמעות – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרוויי משמעות, ולכן תתקשה להציע שהשינויים בנוסח השני של הדיברות חסרי משמעות.
