Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he
< Decalogue Differences Between Shemot and Devarim
Jump to navigation
Jump to search
Version as of 02:25, 11 June 2019 by Sophia.Tropper (talk | contribs)
הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים
גישות פרשניות
סקירה
המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשתי הגרסאות השונות לעשרת הדברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות ושינויים. האם יש לראות כל פיסת מילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא הווריאציות השונות הן תוצאה של חישובים מציאותיים וספרותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תיאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות/תכנון של ה' ובשאלה אם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.
אבן עזרא ופרשנים נוספים מיימי הביניים טוענים כי הפערים בין הגרסאות הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' ע"י משה, מכיוון שרק המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים נדרשה להישמר. לעומתם, פרשנים מודרנים רבים מציעים כי גרסת עשרת הדברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברות המקוריים מספר שמות כדי להתאים לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. הואיל משה מפתח את דברי שד"ל ומחשיב את הגרסה החדשה כמייצגת את האידיאל המתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מחזיק כי הסדרה השנייה של הדברות היוו ירידה בדרגה בהתאם לעם בדרגה רוחנית נמוכה יותר משהיו לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים לוקחים עמדה שלישי כי שתי הגרסאות ניתנו בעת ובעונה אחת בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים וכי שתיהן רלוונטיות ובעלות תוקף חוקי שווה לכל הדורות.
רק שינויים מינורים
כאשר משה חזר על עשרת הדברות בדברים, הוא שינה מילים רק באופן חסר משמעות אמיתית ושמר על המשמעות המקורית.
When Moshe repeated the Decalogue in Devarim, he preserved its
original meaning and made only insignificant changes in its wording.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,2 עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.3
According to Ibn Ezra and Ramban, the commandments as written in Shemot were the primary ones communicated by Hashem at Mt. Sinai, and it is these which were written on both the first and second tablets.
According to Ibn Ezra and Ramban, the commandments as written in Shemot were the primary ones communicated by Hashem at Mt. Sinai, and it is these which were written on both the first and second tablets.
דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדיברות בדברים הם ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה. לכן גרסה זו מכילה הסברים וכמה שינויים לא מכוונים.4 אבן עזרא, רמב"ן וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".5
These commentators assert that the Decalogue in Devarim is Moshe's paraphrase of Hashem's words. It, thus, includes some explanatory material and other minor unintentional changes. Ibn Ezra, Ramban and Cassuto support this assertion from Moshe's statement, "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".
These commentators assert that the Decalogue in Devarim is Moshe's paraphrase of Hashem's words. It, thus, includes some explanatory material and other minor unintentional changes. Ibn Ezra, Ramban and Cassuto support this assertion from Moshe's statement, "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו זהו טבע האדם לשנות במעט מן המילים המקוריות.6 משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בדברים יאמרו בצורה זהה לאלו שבשמות. כל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תיאולוגית.
According to these exegetes, when repeating the words of another person, it is human nature not to repeat them verbatim but to introduce minor variations. Therefore one should not expect the Decalogue in Devarim to be precisely the same as that in Shemot. As long as Moshe did not change the meaning of the original, there is no theological issue.
According to these exegetes, when repeating the words of another person, it is human nature not to repeat them verbatim but to introduce minor variations. Therefore one should not expect the Decalogue in Devarim to be precisely the same as that in Shemot. As long as Moshe did not change the meaning of the original, there is no theological issue.
טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאה למול זכר ליציאת מצרים):
These commentators disagree regarding how to explain the conflicting reasons given for observing Shabbat (remembering Creation vs. commemorating the Exodus):
These commentators disagree regarding how to explain the conflicting reasons given for observing Shabbat (remembering Creation vs. commemorating the Exodus):
- הערת הסברה - על פי אבן עזרא הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בשמות). בדברים, משה הפנה לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". מנגד, ההצהרה בנוגע ליציאת מצרים איננה טעם לציווי אלא הסבר מדוע על אדם לאפשר לעבדיו לנוח גם כן בשבת.
- Explanatory note – According to Ibn Ezra, the primary reason for the commandment is to commemorate Hashem's creation of the world (as stated in Shemot). In Devarim, Moshe refers to this reason when he says "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". The statement regarding the Exodus, on the other hand, is not a reason for the command to observe Shabbat as a whole, but merely an explanation of why one is obligated to let one's slaves rest as well.
- שני הטעמים זהים - לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם נוגעים לכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה שלו לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. הניסים שארעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה.8
- Two reasons are identical – Ramban, in contrast, attempts to equate the two reasons, suggesting that both relate to Hashem's creative abilities. The command to rest on Shabbat commemorates Hashem's resting after Creation and thus serves to proclaim Him as Creator. The miracles of the Exodus similarly testify to Hashem's creative abilities, as only one who made nature can override it.
ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים את הביטויים הנוספים בתור הסברים של משה
- כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ - על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בשמות, והזכיר להם שדברים באים מאת ה'.9
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם היא תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף אשר מגיע רק מהקשבה לה'.
- "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת העצמים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.
חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בדברים למילים נרדפות לאלו המקוריות.11 אולם, רמב"ן טוען כי המילים בדברים מכילות הסברים דרכם משה הסביר מה נכלל בציווי המקורי.12
שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בהתחלה מכיוון שזהו תחום המועד לפורעונות יותר משאר האיסורים.13 מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, השינוי נחשב חסר חשיבות.
שינוים באותיות יחידות – אלו לא בעייתיות מכיוון שהן מושמטות או מצורפיות כאשר אדם חוזר על דברי רעהו ואין להן שום השפעה על משמעות הטקסט.
פיצול בנוסח המסורה – על פי אבן עזרא הפיצולים בנוסח המסורה לא נוצרו על ידי משה ולכן ההבדלים ביניהם לא רלוונטים לדיון זה.
דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בגישתם לתורה כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעיתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי חשיבות. הם מסבירים כי תופעות אלו נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.14
מעודכנים ביסודם
כל גרסה של עשרת הדיברות נועדה לזמן/קהל אחר. גישה זו מפוצלת באשר לסיבת ההבדלים בין שתי הגרסאות:
בשנה הארבעים
הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנה הארבעים הצריך התאמות בעשרת הדיברות.
צורך בשינוי
- ירושה מיידית של ארץ ישראל - רוב המפרשים16 הנ"ל מקשרים את ההבדלים לעמידת העם לקראת הכניסה לארץ ישראל הטומנת בחובה אורח חיים חדש לעם ישראל השונה בכל קנה מידה מהחוויה במדבר.17
- מעלה רוחנית גבוהה יותר – ברם, הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר נמצאים במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במקור היו מספר נקודות אותם העם לא היה מסוגל להבין או להעריך ולכן במקור הושמטו ואותם הדיברות הינם לקויים בשל כך.18
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, גרסת עשרת הדיברות בשמות היא זו שנאמרה על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתבה על הלוחות הראשונים והשניים. מנגד, הואיל משה מציע כי הגרסה בדברים מכילה את עשרת הדיברות האידיאלים ואם העם היה מוכן לתוכנם בצאתם ממצרים, אז הם היו נאמרים ונכתבים בהר סיני.
דברי ה' או דברי משה? רד"ץ הופמן והואיל משה טוענים כי הגרסה בדברים מכילה את דברי משה אם השינויים שעשה בעצמו. שד"ל כותב על הנושא באופן מעורפל אך רומז כי יתכן ומשה דיבר מתוך נבואה.19
כיצד משה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הואיל משה, הבדלים קטנים שניסוח מחדש של דברים שנאמרו הוא דבר צפוי,20 אולם, ההבדלים המשמעותיים יותר שמשה עושה צריכים הסבר באופן יותר עקרוני:
- משה מציג את האידיאל של ה' - הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הגרסה האידיאלית של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הגרסה המתוקנת של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.
- למעמד הנבואה סמכות ללמד - לחילופין, ניתן להסביר כי למשה בתור מנהיג נביא הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
טעם השבת
- בחירת היום למול מהות היום - שד"ל מסביר כי בדברים משה נותן סיבה לכך שיהיה יום מנוחה כלל (זכר ליציאת מצרים), בעוא בשמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה ביום השביעי ליום השבת (זכר למעשה בראשית). הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לתזכורת ליציאה,22 רק לאיזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק לדבר ההפוך.
- סיבה למול מניע - על פי רד"ץ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בשמות. אזכור יציאת מצרים בדברים היא מניע עבור העם בכדי שיעריכו את מטרת המצווה ולא יתיחסו אליה בתור עול. רד"ץ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה משתמש בשעבוד במצרים ויציאת מצרים בתור מניע לעם לקיים מצוות מסוימות.
- הסבר אמיתי למול הסבר מבוים - בניגוד לרד"ץ הופמן, הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלהם לא נתנה מנוחה במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
ביטויים נוספים
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היו בוחרים לשבות בלי קשר לציווי.24מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים כדי ללמד את העם שאפילו בתנאים הקשים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, הואיל משה, ורד"ץ הופמן טוענים כי משה מדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנה הארבעים כאשר העם מתכונן להכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26
- "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל והואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בדברים, זכירת שעבוד מצריים ואשר ממנה יש להגיע לתובנה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להיות עידוד נוסף לעם לכבד את הוריהם בתנאים קשים ביחס לתנאים האידיאלים במדבר.27 מנגד, הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לעם כולו (ולא ליחידים) בארץ ישראל, שכר אשר עם ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך אילו נאמר לו בשנתו הראשונה במדבר.28
- "שָׂדֵהוּ" –במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
חילופי מילים
- "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
- שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס להבטה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא השבת לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; העם יצטרך לחשוב על שבת באופן עצמאי רק בארץ ישראל.29
- לחילופין, רד"ץ הופמן ומשך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת ואיסור מלאכה, אשר מודגשים בדברים בשל העבודה הרבה שתיעשה בארץ ישראל ביחס למדבר.
- חזקוני טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, עם זאת, "שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנה הארבעים מכיוון שהאנשים היו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
- "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"ץ הופמן ורש"ר הירש מייחסים את ההבדל לעבודה כי עד השנה הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
- "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי מעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי תחושת קנאה. בשנה הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין ברגשותיהם ולשפוט גם את תחושותיהם.
שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו יש בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.
שינוים באותיות יחידות – הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי חשיבות, אבל פרשנים רבים אחרים מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.33
- "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.
- "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי יישובם בארץ ישראל.
- "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
פיצולים בנוסח המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.
שינויים בתוכניות – הואיל משה מניח כי לעיתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים באופן התואם לרמה הנמוכה של העם באותה העת.35
כבר בשנה הראשונה
ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בשמות כ' הם אלו שהיו על הלוחות הראשונים, בעוד הגרסה שנמצאת בדברים נכתבה על הלוחות השניים.38 מלבי"ם מדגיש כי הגרסה הראשונה היא הגרסה האידיאלית אשר נכתבה עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הגרסה השנייה היא גרסה מעודכנת שנכתבה עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.
דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שתי הגרסאות של הדיברות מייצגות את דבר ה' ומשה לא נטל חלק בשינוין.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו דוגלת בכך שמשה סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.
טעם השבת
- מעבר מהפלאי לטבעי - מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39
- צורך בהוכחה ניצחת - אפשר להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40אירוע זה יהווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
ביטויים נוספים
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונח "טוב" ו"רע" מוגדרים ביחס בין השניים ולכן כאשר אין אחד השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.42
- "שָׂדֵהוּ" –
- This approach can explain like Meshekh Chokhmah, above, that after the Sin of the Golden Calf, there were to be periods of oppression when the Jubilee laws would no longer take effect and fields would no longer return to their rightful owners.43 As such, it could no longer be included under the phrase "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (which assumes that a field always belonged to its original owner), and a distinct mention was necessary.
שינוים באותיות יחידות
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" –גישה זו יכולה להסביר, בדומה לשד"ל ורד"ץ הופמן כנ"ל, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, וכי כל אלילים, אפילו אלו של יצורים אחרים ובריאות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.44
שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.
מקבילות בתנ"ך –
It is possible that other commandments also changed as a result of the sin of the Golden Calf. For more, see Purpose of the Mishkan for those who maintain that the entire command to build the Mishkan was a response to the sin. See also About R. Ovadyah Seforno for his expansion of this theory, and see Altars of Earth, Stone and Wood regarding the Hoil Moshe's position on the change from private to centralized worship.
It is possible that other commandments also changed as a result of the sin of the Golden Calf. For more, see Purpose of the Mishkan for those who maintain that the entire command to build the Mishkan was a response to the sin. See also About R. Ovadyah Seforno for his expansion of this theory, and see Altars of Earth, Stone and Wood regarding the Hoil Moshe's position on the change from private to centralized worship.
Dual Divine Communication
Hashem originally transmitted both versions of the Decalogue simultaneously at Mt. Sinai, but they are written separately since it was impossible to record them together.
מקורות: Mekhilta DeRabbi Yishmael, Sifre Devarim, Midrash Tannaim, Talmud Yerushalmi, Talmud Bavli, Rashi
"בדיבור אחד נאמרו" – Most of these sources relate only to the switch between "שָׁמוֹר" and "זָכוֹר",45 and might not have even been attempting to use the concept of "בדיבור אחד נאמרו" as a comprehensive solution to all the variations. In fact, it seems that the original question addressed by the midrashic material relates to resolving seeming contradictions in Hashem's commandments throughout Torah,46 rather than explaining differences within the Decalogue specifically, and "בדיבור אחד" might have been meant metaphorically to say that both laws nonetheless came from Hashem. The Bavli, though, appears to understand the phrase literally47 and others too have viewed it as a way of explaining the variations between the Decalogue as a whole.48
The primary Decalogue – According to this approach, both versions are equally original and important, as both were said by Hashem at Mount Sinai. The approach might suggest that in each set of tablets, each slab contained all ten commandments, one as formulated in Shemot and one as formulated in Devarim.49
Words of Hashem or Moshe? This position asserts that everything was said by Hashem, and Moshe played no role in the variations.
How can Moshe change Hashem's words? It is possible that this question, in part, motivates this approach. Ramban suggests that Chazal relate specifically to the difference between "זָכוֹר" and "שָׁמוֹר" since they were troubled by the notion that Moshe might switch Hashem's words from a positive to a negative command.50 To circumvent this issue, they posit that it was Hashem, not Moshe, who said both.
Word substitutions and reason for Shabbat – These changes are the ones best explained by this approach, which would suggest that Hashem wanted to get across a dual message (one from each formulation) and thus said both simultaneously.51 Nonetheless, as these formulations complement rather than contradict each other it is not clear why Hashem could not have simply said both consecutively.52
Minor differences – This approach has much difficulty explaining what Hashem would want to convey by saying one version with a וי"ו and simultaneously another without the same וי"ו, or what significance there is in the two distinct orderings for the list of items not to be coveted.53 Ibn Ezra further argues that, from a practical perspective, adding/omitting phrases in one version would not be discerned by the nation as a distinction, for it would mean that Hashem said nothing while simultaneously saying a different phrase.54
Miraculous speech and hearing – Ibn Ezra argues that it is impossible for people to hear two voices at the same time, and if there was such a big miracle it should have been stated in the Torah.
Why one in Shemot and one in Devarim? Ibn Ezra questions why both versions weren't recorded together if they were said at the same time.
דברה תורה בלשון בני אדם / omnisignificance – This approach views the Torah as omnisignificant and would find it difficult to suggest that the variations in the second version of the Decalogue were for no purpose.
