Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he

הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים

גישות פרשניות

סקירה

המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.

אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. בעל ההואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.

פתחו טבלה אינטראקטיבית      פתחו / הדפיסו טבלת PDF

רק שינויים מינורים

כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.

מקורות: אבן עזראאבן עזרא שמות פירוש שני כ׳:א׳אבן עזרא שמות פירוש ראשון ל״ד:כ״חדברים ה׳:ה׳דברים ה׳:י״זאודות ר' אברהם אבן עזרא, רד"קבראשית כ"ד:ל"טספר השורשים לרד"ק שורש "שוה"אודות רד"ק, רמב״ןשמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״א-י״זאודות ר' משה בן נחמן, ר׳ יוסף אבן כספישמות כ׳:א׳דברים ה׳:ו׳אודות ר׳ יוסף אבן כספי, מ״ד קאסוטושמות כ׳:י״זאודות פרופ' משה דוד קאסוטו¹

עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,² עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.³

דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי בדברים משה ניסח מחדש את עשרת הדיברות שנאמרו על ידי ה' בשמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא מכוונים.⁴ אבן עזרא, רמב"ן וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".⁵

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.⁶ משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בדברים יאמרו בצורה זהה לאלו שבשמות. כל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.

טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאה למול זכר ליציאת מצרים):

• הערת הסברה - על פי אבן עזרא הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בשמות). בדברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".  ההצהרה בנוגע ליציאת מצרים איננה טעם לציווי אלא הסבר המצדיק את תוכן הציווי, מדוע על אדם לאפשר לעבדיו לנוח גם כן בשבת. 
• שני הטעמים זהים - לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם נוגעים לכוחות היצירה של ה'.⁷ הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. הניסים שארעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה.⁸ 

ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים את הביטויים הנוספים בתור הסברים של משה:

• כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ - על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בשמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.⁹
• "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. 
• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא תוצאה טבעית של קיום המצווה.¹⁰ משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע רק מהקשבה לדברי ה'.  
• "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת העצמים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. 

חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בדברים למילים נרדפות לאלו המקוריות שבשמות.¹¹ אולם, רמב"ן טוען כי המילים בדברים שונות ובעלות ערך מוסף אשר סייע למשה להסביר מה נכלל בציווי המקורי.¹²

שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.¹³ מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, השינוי נחשב חסר חשיבות.

שינוים באותיות יחידות – שינויים אלו לא בעייתיים מכיוון שאותיות מושמטות או מצורפות כאשר אדם חוזר על דברי רעהו ואין לשינויים מסוג זה שום השפעה על משמעות הטקסט.

פיצול בנוסח המסורה – על פי אבן עזרא הפיצולים בנוסח המסורה לא נוצרו על ידי משה ולכן ההבדלים ביניהם לא רלוונטים לדיון זה.

דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי חשיבות. הם מסבירים כי תופעות אלו נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.¹⁴

מעודכנים במהותם

כל נוסח של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מפוצלת באשר לסיבת ההבדלים בין שני הנוסחים:

בשנה הארבעים

הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנה הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.

מקורות: שד״לשמות כ׳:א׳שמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳דברים ה׳:י״אבכורי העתים תקפ״חאודות ר' שמואל דוד לוצאטו,¹⁵ רש״ר הירששמות כ׳:ז׳שמות כ׳:י׳שמות כ׳:י״אשמות כ׳:י״גדברים ה׳:ו׳-י״זאודות ר' שמשון רפאל הירש, הואיל משהדברים ה׳:ג׳אודות ר' משה יצחק אשכנזי, רד״צ הופמןשמות כ':א'שמות כ':ג'שמות כ':ז'-י'שמות כ':י"אשמות כ':י"בשמות כ':י"גדברים ה':ז'דברים ה':י"א-י"דדברים ה':ט"ודברים ה':ט"זדברים ה':י"זאודות רד"צ הופמן, משך חכמהשמות כ׳:ב׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:י״בדברים ה׳:ט״ודברים ה׳:י״זאודות ר׳ מאיר שמחה מדווינסק

צורך בשינוי

• ירושה מיידית של ארץ ישראל - רוב המפרשים¹⁶ הנזכרים למעלה מקשרים את ההבדלים לעמידת העם לקראת הכניסה לארץ ישראל הטומנת בחובה אורח חיים חדש לעם ישראל השונה בכל קנה מידה מהחוויה במדבר.¹⁷ 
• מעלה רוחנית גבוהה יותר – ברם, הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר נמצאים במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו ואותם הדיברות לקויים בשל כך.¹⁸

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, נוסח  עשרת הדיברות בשמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. מנגד, הואיל משה מציע כי הנוסח בדברים מכיל את עשרת הדיברות האידאלים ואם העם היה מוכן לקבלם בצאתם ממצרים, אז הם היו נאמרים ונכתבים בהר סיני.

דברי ה' או דברי משה? רד"ץ הופמן והואיל משה טוענים כי הנוסח בדברים מכיל את דברי משה עם השינויים שעשה בעצמו. שד"ל כותב על הנושא באופן מעורפל, אך רומז כי יתכן ומשה דיבר מתוך נבואה.¹⁹

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח מחדש של דברים שנאמרו במקור על ידי אחר הוא דבר צפוי,²⁰ אולם, ההבדלים המשמעותיים יותר שמשה עשה דורשים הסבר עקרוני:

• משה הציג את האידאל של ה'  - הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח  האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח המתוקן של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר. 
• למעמד הנבואה סמכות ללמד - לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור מנהיג נביא הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.²¹

טעם השבת

• בחירת היום למול מהות היום - שד"ל מסביר כי בדברים משה נתן סיבה לכך שיהיה יום מנוחה (זכר ליציאת מצרים), בעוד בשמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה ביום השביעי להיות יום השבת (זכר למעשה בראשית). הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לתזכורת ליציאה,²² רק לאיזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק לדבר ההפוך. 
• סיבה למול מניע - על פי רד"ץ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בשמות. אזכור יציאת מצרים בדברים הוא מניע עבור העם בכדי שיעריכו את מטרת המצווה ולא יתייחסו אליה בתור עול. רד"ץ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה השתמש בשעבוד במצרים ויציאת מצרים בתור מניע לעם לקיים מצוות מסוימות.
• הסבר אמיתי למול הסבר מבוים - בניגוד לרד"ץ הופמן, הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלהם לא נתנה מנוחה במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.

ביטויים נוספים

• "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל²³ מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היו בוחרים לשבות בלי קשר לציווי.²⁴מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.²⁵ 
• "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, הואיל משה, ורד"ץ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנה הארבעים כאשר העם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.²⁶ 
• "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל והואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בדברים, זכירת שעבוד מצריים ואשר ממנו יש להגיע לתובנה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח. 
• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" –  שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להיות עידוד נוסף לעם לכבד את הוריהם בתנאים קשים ביחס לתנאים האידאלים במדבר.²⁷ מנגד, הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לעם כולו (ולא ליחידים) בארץ ישראל, שכר אשר עם ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך אילו נאמר לו בשנתו הראשונה במדבר.²⁸
• "שָׂדֵהוּ" –במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.

חילופי מילים

• "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
  
  • שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא השבת לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; העם יצטרך לחשוב על שבת באופן עצמאי רק בארץ ישראל.²⁹
  • לחלופין, רד"ץ הופמן ומשך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת ואיסור מלאכה, אשר מודגשים בדברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס למדבר.
  • חזקוניDevarim 5:11אודות ר' חזקיה בן מנוח טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, עם זאת, "שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנה הארבעים מכיוון שהאנשים היו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.³⁰
• "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"ץ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את ההבדל לעובדה כי עד השנה הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.³¹
• "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי מעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי תחושת קנאה. בשנה הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין ברגשותיהם ולשפוט גם את תחושותיהם.

שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו יש בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.

שינוים באותיות יחידות – הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי חשיבות, אבל פרשנים רבים אחרים מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:

• "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי העדר הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות משמש להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.³² זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעבודת כוכבים.³³
• "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור הנוספת מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא היה צריך להבחין ביניהם בדבריו.
• "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"ץ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של דברים על  "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר נובע מהעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
• "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.³⁴

חילוקים בנוסח המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.

שינויים בתכניות – הואיל משה מניח כי לעיתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים באופן התואם לרמה הנמוכה של העם באותה העת.³⁵

כבר בשנה הראשונה

ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.

מקורות: ריש לקיש בפסיקתא רבתיכ"גאודות פסיקתא רבתי,³⁶ אולי ר״י אבן בלעםדברים ה׳:ו׳-כ״אאודות ר' יהודה אבן בלעם,³⁷ מלבי״םשמות כ׳:ז׳-י׳שמות כ׳:י״אאודות ר' מאיר ליבוש וייזר

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בשמות כ' הם אלו שהיו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בדברים נכתב על הלוחות השניים.³⁸ מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.

דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו דוגלת בכך שמשה סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.

טעם השבת

• מעבר מהפלאי לטבעי - מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.³⁹ 
• צורך בהוכחה ניצחת - ניתן להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.⁴⁰ אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.⁴¹

ביטויים נוספים

• "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.⁴²
• "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה למשך חכמה הנראה למעלה, מפרשת כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.⁴³ ככאלו, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הכותרת  "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו. 

שינוים באותיות יחידות

• "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" –גישה זו יכולה להסביר, בדומה לשד"ל ורד"ץ הופמן המופיעים למעלה, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, וכי כל האלילים, אפילו אלו של יצורים אחרים ובריאות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.⁴⁴

שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.

מקבילות בתנ"ך – יתכן וגם מצוות אחרות שונו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו בשביל ההרחבה שלו על תאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי עמדת הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרוכז.

תקשורת א-לוהית כפולה

במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו.

מקורות: מכילתא דרבי ישמעאל שמותיתרו בחדש ז׳אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות, ספרי דבריםדברים רל״גאודות ספרי דברים, מדרש תנאיםדברים ה׳:י״באודות מדרש תנאים, תלמוד ירושלמינדרים ג׳:ב׳שבועות ג׳:ח׳אודות הירושלמי, תלמוד בבליראש השנה כ״ז.שבועות כ׳:אודות הבבלי, רש״ישמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״אדברים ה׳:ט״ואודות ר' שלמה יצחקי

"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתייחסים רק למעבר בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".⁴⁵ יתכן והמקורות הללו כלל לא היו משתמשים בשיטה של "בדיבור אחד נאמרו"  בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,⁴⁶ ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להכריז כי שתי מצוות הגיעו מה' על אף הסתירות. אולם, הבבלי ואחרים פירשו את הביטוי באופן מילולי⁴⁷ והשתמשו בו כדי להסביר את ההבדלים בין הנוסחים באופן גורף.⁴⁸

עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים באופן שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי על כל אחד מהלוחות בכל זוג לוחות הופיעו עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בשמות ועל השני כפי שהם מופיעים בדברים.⁴⁹

דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי כל הדיברות נאמרו על יד ה' ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.

כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שהניעה עמדה זו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.⁵⁰ בכדי לעקוף בעיה זו, הם טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא משה.

חילופי מילים וטעם השבת – ההסבר הטוב ביותר של גישה זו הוא של ההבדלים האלו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.⁵¹ עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.⁵²

הבדלים מינורים – גישה זו נתקלת בקשיים בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובא זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אין לחמוד.⁵³ אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה פרקטית הוספת / השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים לא היה זוכה להתייחסות של בני ישראל שהרי ברגע זה חלק מדיבורו של ה' פשוט פסק בעוד השני נמשך.⁵⁴

קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אירע נס משמעותי שכזה, שהעם הצליח לשמוע את ה' אומר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות סימולטנית, הדבר היה מתועד בתורה.

מדוע אחת בשמות ואחת בדברים – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחים לא נכתבו יחדיו כאילו נאמרו בו זמנית.

דברה תורה בלשון בני אדם - אין תיבה מיותרת בתורה – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות חסרי משמעות.

¹ קאסוטו מציין כי השינויים בדיבר המצוה על שבת הם מעט יותר משמעותיים מהשאר, אך מציע כי מכיון שמשה בדבריו הפנה את העם לדברי ה' המקוריים (ראו לעיל), השינויים לא מהווים בעיה.

² רד"ק, אבן כספי וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים.

³ רמב"ן לא מתייחס באופן נרחב לתוכן שהיה על כל זוג לוחות אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה בלוחות הראשונים והשניים.

⁴ אבן עזרא מציין כי בסיכום הדיברות בדברים משה אמר "‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'‏" בשונה מבשמות שם נאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" מכיוון שלא כל המילים בדברים הן דברי ה', ובנוסף אליהן מופיעים גם ההסברים של משה.

⁵ רמב"ן מציין כי השימוש בגוף שלישי מוכיח כי משה דיבר בשם ה', בעוד אבן עזרא טוען כי משה הפנה את השומעים לעשרת הדיברות המקוריים בכוונה תחילה בכדי להזכיר לשומעים שהוא רק מספר מחדש את הציוויים המקורים של ה'. קאסוטו מוסיף כי משה עשה זאת באופן נקודתי במקומות בהם יש שינויים בתוכן ולא רק בצורה.

⁶ אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, לרבות דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי משרת אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. אבן כספי גם מבטל את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".

⁷ במילים שלו: "הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת". 

⁸ מכיוון שהעם היה עד לניסים אלו (בשונה מבריאת העולם), זכירתם מהווה הנצחה מצוינת לבריאה המקורית על יד ה'. רמב"ן טוען כי בדברים, משה לא הזכיר באופן מפורש את ששת ימי הבריאה והעדיף רק לרמוז לגביהם במילים "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ".

⁹ רד"ץ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי שרשב״םשמות כ׳:ז׳דברים ה׳:י״אאודות ר' שמואל בן מאיר עונה, שאלו היו שני הציוויים היחידים בין הדיברות אשר הינם מצוות עשה. לחלופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם בחזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן מופגן מהניסוח המקורי.

¹⁰ מכיוון שהורים הם אלו אשר נותנים לילדם חיים, סביר להניח כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע בהתאם. 

¹¹ לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק מביא את הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".

¹² לדוגמא, משה הסביר לעם ששבועה לשוא, גם אם איננה שקר, גם אסורה. באופן דומה הוא הסביר שלא רק פעולה על בסיס קנאה (לֹא תַחְמֹד) היא מעשה אסור, אלא אפילו מחשבות קנאה אסורות (ֹלֹא תִתְאַוֶּה).

¹³ אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר הנכסים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי הסדר הדברים בהם נער חושק.

¹⁴ ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ומושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א' וכ"ב:י"ב.

¹⁵ שד"ל בכתב עת ביכורי העתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות הייחודיות של השנה הארבעים. לעומת זאת, בפירושו על התורה, הוא חוזר בו בהרבה מההסברים המקוריים שלו ומתקרב הרבה יותר לעמדה לעיל הטוענת כי רוב ההבדלים חסרי חשיבות.

¹⁶ שד"ל הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה. 

¹⁷ שד"ל מעלה את הבעיה כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות בני ישראל עמדו להיכנס לארץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא אמור להיות ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו במהרה לארץ המובטחת.

¹⁸ לדוגמא, הואיל משה טוען שהטעם האמיתי לשבת היה מעורר גיחוך בעם, אשר היה בשנתו הראשונה במדבר, ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו 
  "עַיִן תַּחַת עַיִן" , מזבחות אבן, אדמה, ועץ, ואודות הואיל משה.

¹⁹ שד"ל לא מתייחס לשאלה באופן מפורש, אבל תוך הסבר היעדר וי"ו בביטוי "כָל תְּמוּנָה", הוא כותב "כי הוצרך משה ברוח נבואתו להשמיט הוי"ו". לעומת זאת, בסוף דבריו הוא כותב, " אין ספק כי היה מכוונת משה בדבריו האחרונים לחזק לב בני ישראל, ולהסיר מלבם יראת עכוב חדש", כלומר, משתמע שמשה ניסה לעודד את העם באופן עצמאי.

²⁰ למעשה, אם לא היו הבדלים כלל הדבר היה מעורר השתאות. 

²¹ עדיין, נותרת השאלה האם לאדם שכזה נותרת הזכות לעשות זאת כאשר הוא/היא לא מבהירים היכן נגמרים דברי ה' ודבריהם שלהם מתחילים.

²² האירוע היה כל כך טרי בזיכרונם כך שהיה בלתי אפשרי לשכוח אותו. 

²³ מצד שני, רד"ץ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם החוקים הללו הוסברו בפרוטרוט מכיוון שהניסוח בדברים איננו מספק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של הדיבר. הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם למדו את החוקים הללו כמה פעמים.

²⁴ במדבר, בשונה מארץ ישראל, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היה שום צורך לנוח בשבת, כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת הייתה בגלל הציווי.

²⁵ שד"ל תופס את החיים במדבר כחיי נס אשר טבעי כי אנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו, ולא ניסיון בתנאים קשים (כפי שהוא תופס את החיים בארץ ישראל). 

²⁶ במדבר, מקום אשר אין בו שדות לעיבוד, לא היה צורך לציין באופן ייחודי את בהמות העבודה.

²⁷ ראו את ההערה למעלה על "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".

²⁸ רד"ץ הופמן מציין כי ביטוי זה מופיע מספר פעמים לאורך ספר דברים, ובאופן צפוי, גם כאן.

²⁹ הואיל משה מסביר את המונחים באופן דומה אבל מציע כי הדור הראשון אשר טרם התנסה בשמירת תורת ה' לא היה מוכן לחובה לצפות לקיים מצווה, ניתן לדרוש ציפייה שכזו מהעם רק לאחר ארבעים שנה של למידה ממשה.

³⁰ בנו יעקב בפירושו לספר שמות מציין הבחנה דומה בין פעלים בהקשר של שמירת חג הפסח. בשמות י"ג:ג' נאמר, "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה", בעוד בדברים ט"ז:א' העם צווה, "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב".

³¹ שד"ל מסביר כי ברגע שחוקי עד זומם נלמדו היו פחות סיבות לדאוג משקר בעדות. אולם, העם עדיין נזקק לאזהרה בנוגע לעדות חסרת בסיס, עדות שווא, אשר מורכבת להכחשה. עם זאת, רש"ר הירש טוען כי עדות שווא גרועה מעדות שקר ובהתחשב בכניסה המתקרבת לארץ, היה יותר חשש לעוולות חברתיות וכתוצאה מכך צורך בניסוח חריף יותר.

³² ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.

³³ שד"ל ורד"ץ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.

³⁴ עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר שם אין קרקע חקלאית לעיבוד.

³⁵ ראו דוגמאות בהערה לעיל וגישה דומה בדברי הרמב"ן על קרבנות.

³⁶ ריש לקיש לא מזכיר את חטא העגל באופן מפורש, אבל טוען כי הנוסח של עשרת הדיברות נכתב על מנת להחליף את הנוסח שהיה על הלוחות השניים אשר העם "איבד", ובכך מרמז לכך שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.

³⁷ ר' יהודה אבן בלעם לא אומר זאת באופן מפורש, אבל טוען כי השינויים שוקפו בלוחות השניים. כדי להשלים גישה זו סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שארע היה המניע לשינויים.

³⁸ בדברים משה בחר לחזור על הנוסח השני והמעודכן מכיוון שהקודם כבר לא הייתה רלוונטי.

³⁹ לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים, לפני חטא העגל, איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים באפשרות זו כלל.

⁴⁰ ראו לשם השוואה את הרמב"ן לעיל.

⁴¹ לחלופין, אפשר להציע כי לאחר החטא כאשר העם הצביע על עגל הזהב בתור הישות שהוציאה אותם ממצרים, ה' החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים.

⁴² ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של סבל ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?

⁴³ משך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד. כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי ממלכות זרות.

⁴⁴ ראו את הדיון למעלה אשר מראה כי על ידי חיבור הביטויים משה הבהיר כי אלילים אינם שונים מתמונות של "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת..."

⁴⁵ הירושלמי בנדרים ובשבועות גם מזכירים "שָׁקֶר" ו"שָׁוְא", אבל אין זה ברור אם הם מתייחסים לעדות שקר המוזכרת בדיברות או לפסוקים האוסרים לקבל שקר (שמות כ"ג:א') ולהישבע לשקר בשם ה' (ויקרא י"ז:י"ב)

⁴⁶ המקורות מספקים רשימה שלמה של פסוקים אשר נאמרו "בדיבור אחד", רובם נערכו באופן ברור כדי לסתור זה את זה. לדוגמא: האיסור לקיים יחסי אישות עם אשת אח והחובה לייבם.

⁴⁷ הבבלי מרמז לביטוי בדיון אודות השאלה האם שני דברים יכולים להישמע בעת ובעונה אחת ולהיות מובנים, ובאופן ברור מגיעים למסקנה כי "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" אמרו יחדיו.

⁴⁸ ראו את דברי אבן עזרא אשר מציין כי "אנשי דורינו יחשבו כי דבריהם כמשמעם" ואת רשימת שאלותיו המכוונות אל הבנה זו הנפוצה בקרב חז"ל.

⁴⁹ מקורות אלו לא מתייחסים לנושא אך ראו לשם השוואה את דעתו של רב סעדיה גאון כפי שצוטט ע"י אבן עזראאבן עזרא.

⁵⁰ לפי הבנתם " זָכוֹר" מייצג את מצוות העשה ו" שָׁמוֹר" את האיסורים. אם משה ביצע שינוי זה זהו שינוי מרחיק לכת ולא רק שינוי סמנטי, ולכן הרבה יותר מטריד.

⁵¹ גישה זו, לדוגמא, תטען כי שני הטעמים לשבת שווים בחשיבותם. היא גם תבדיל בין הפעולות "לֹא תַחְמֹד" ו"לֹא תִתְאַוֶּה", בין המשמעות של "עדות שקר" ביחס ל"עדות שוא" ומה הכוונה השונה בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" ותטען כי כל אחד מהם הוא ציווי בפני עצמו. 

⁵² היה אפשר להגיד "שמרו וזכרו את השבת" או "על תחמדו או תתאוו" וכדומה. מה, אם כן, הרווח באמירת הדיברות השונות באופן סימולטני?

⁵³ ראו את דברי אבן עזרא אשר מעלה את השאלות הללו.

⁵⁴ הוא גם מקשה כיצד ה' היה יכול להגיד "‏כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה'‏", ואם אכן אמר זאת, מתי הציווי לכיבוד הורים נאמר בעבר? בעיות אלו (ואלו המפורטות בנקודות לעיל) מובילות את אבן עזרא למסקנה כי מקורות אלו לא התכוונו לתוכן דבריהם באופן מילולי אלא פשוט השתמשו בצורת התבטאות זו כדי להגיד שההבדלים בין הנוסחים חסרי חשיבות (עמדתו של אבן עזרא עצמו).