Difference between revisions of "Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 16: | Line 16: | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי אבן עזרא ורמב"ן,<fn>רד"ק, אבן כספי, וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים.</fn> עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.<fn>רמב"ן לא מתייחס באופן ממוקד לתוכן שהיה על כל זוג לוחות אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה בלוחות הראשונים והשניים.</fn></point> | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי אבן עזרא ורמב"ן,<fn>רד"ק, אבן כספי, וקאסוטו לא מתייחסים לשאלה אך סביר להניח שהם היו מסכימים.</fn> עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.<fn>רמב"ן לא מתייחס באופן ממוקד לתוכן שהיה על כל זוג לוחות אבל כאשר הוא מתייחס לגישת חז"ל בנושא הוא טוען כי המילה "זָכוֹר" (ולא "שָׁמוֹר") הופיעה בלוחות הראשונים והשניים.</fn></point> | ||
| − | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי ה | + | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.<fn>אבן עזרא מציין כי בסיכום הדיברות בספר דברים משה אמר "‏אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'‏", בשונה מבספר שמות שם נאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים", מכיוון שלא <b>כל</b> המילים בספר דברים הן דברי ה', אלא ההסברים של משה שזורים בהם.</fn> אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".<fn>רמב"ן מציין כי השימוש בגוף שלישי מוכיח כי משה דיבר בשם ה', בעוד אבן עזרא טוען כי משה הפנה את השומעים לעשרת הדיברות המקוריים בכוונה תחילה בכדי להזכיר לשומעים שהוא רק מספר מחדש את הציוויים המקורים של ה'. קאסוטו מוסיף כי משה עשה זאת באופן נקודתי במקומות בהם יש שינויים בתוכן ולא רק בצורה.</fn></point> |
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.<fn>אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, לרבות דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי משרת אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. גם אבן כספי  מבטל את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".</fn> משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.</point> | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.<fn>אבן עזרא מביא דוגמאות רבות מהתורה לתופעה זו, לרבות דברי קין שניסח מחדש את דברי ה' אליו, השינויים בדברי משרת אברהם כאשר סיפר על שיחתו עם רבקה, וסיפורו של משה על תפילתו לאחר חטא העגל. גם אבן כספי  מבטל את השינויים כחסרי חשיבות ומציין שישנם מקרים רבים של שינויים מסוג זה, "כי יש מזה המין בתורה ובמקרא לאלפים ולמאות".</fn> משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.</point> | ||
<point><b>טעם השבת</b> – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):<br/> | <point><b>טעם השבת</b> – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):<br/> | ||
| Line 27: | Line 27: | ||
<li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"</b> – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.<fn>רד"צ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי ש<multilink><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashbamDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> עונה, שאלו היו שני הציוויים היחידים בין הדיברות אשר הינם מצוות עשה. לחלופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם בחזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן מופגן מהניסוח המקורי.</fn></li> | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"</b> – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.<fn>רד"צ הופמן שואל, אם כך, מדוע ביטוי זה מופיע רק בהקשר הציווים לשבת וכיבוד אב ואם? יתכן ואבן עזרא היה עונה, כפי ש<multilink><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">רשב״ם</a><a href="RashbamShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RashbamDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> עונה, שאלו היו שני הציוויים היחידים בין הדיברות אשר הינם מצוות עשה. לחלופין, קאסוטו טוען כי משה הפנה את העם בחזרה לדברי ה' המקוריים רק בציווים הללו מכיוון שבציווים הללו משה שינה באופן מופגן מהניסוח המקורי.</fn></li> | ||
<li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. </li> | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת. </li> | ||
| − | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.<fn>מכיוון שהורים נותנים לילדם חיים, סביר להניח כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע בהתאם.</fn> משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.<fn>מכיוון שהורים נותנים לילדם חיים, סביר להניח כי על הילד לכבד אותם. בדומה לכך, אם אדם מכבד אותם כראוי, השכר לאריכות ימים מגיע בהתאם.</fn> משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.  </li> |
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. </li> | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור. </li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>חילופי מילים</b> – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.<fn>לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק מביא את הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".</fn> אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים | + | <point><b>חילופי מילים</b> – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.<fn>לדוגמא, אבן עזרא מדגיש כי אין הבדל מהותי בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שה' ציווה לזכור רק על מנת לשמור. בדומה לכך, רד"ק מביא את הביטוי "אך לשקר שמרתי" בשמואל א' כ"א:כ"א על מנת להוכיח שלפעמים משמעות המילה "שָׁקֶר" היא "שָׁוְא".</fn> אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.<fn>לדוגמא, משה הסביר לעם ששבועה לשוא, גם אם איננה שקר, גם אסורה. באופן דומה הוא הסביר שלא רק פעולה על בסיס קנאה (לֹא תַחְמֹד) היא מעשה אסור, אלא אפילו מחשבות קנאה אסורות (ֹלֹא תִתְאַוֶּה).</fn></point> |
<point><b>שינויי בסדר</b> – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.<fn>אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר הנכסים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי הסדר הדברים בהם נער חושק.</fn> מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.</point> | <point><b>שינויי בסדר</b> – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.<fn>אבן עזרא מסביר בצורה דומה כי בעוד ה' הציב את סדר הנכסים ברשימה לפי הסדר בו אדם טיפוסי קונה את הדברים (בית ורק לאחר מכן אישה), משה סידר אותם לפי הסדר הדברים בהם נער חושק.</fn> מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.</point> | ||
| − | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות | + | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.</point> |
| − | <point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – | + | <point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.</point> |
<point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.<fn>ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ומושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א' וכ"ב:י"ב.</fn></point> | <point><b>דברה תורה בלשון בני אדם</b> – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.<fn>ראו, לדוגמא, את השימוש של רד"ק במושג "הכתוב שומר טעמים אבל לא המלות" בבראשית י"ח:י"ג ומושג דומה "כפל הענין במילים שונות" בבראשית ד':י"ב, כ"א:א' וכ"ב:י"ב.</fn></point> | ||
</category> | </category> | ||
<category>מעודכנים במהותם | <category>מעודכנים במהותם | ||
| − | <p>כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר | + | <p>כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:</p> |
<opinion name="שינויים בשנה מ'"> | <opinion name="שינויים בשנה מ'"> | ||
שינויים בשנת הארבעים | שינויים בשנת הארבעים | ||
| − | <p>הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר | + | <p>הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.</p> |
<mekorot> | <mekorot> | ||
| − | <multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="ShadalShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="ShadalShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="ShadalDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">בכורי העתים תקפ״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>,<fn>שד"ל בכתב עת ביכורי העתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות החדשות הייחודיות | + | <multilink><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalShemot20-1" data-aht="source">שמות כ׳:א׳</a><a href="ShadalShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="ShadalShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="ShadalDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="ShadalBikkurei" data-aht="source">בכורי העתים תקפ״ח</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>,<fn>שד"ל בכתב עת ביכורי העתים מנסה להסביר כמעט כל הבדל לאור הנסיבות החדשות הייחודיות לשנת הארבעים. לעומת זאת, בפירושו על התורה, הוא חוזר בו בהרבה מההסברים המקוריים שלו ומתקרב הרבה יותר לעמדה לעיל הטוענת כי רוב ההבדלים חסרי חשיבות.</fn> <multilink><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳</a><a href="RHirschShemot20-10" data-aht="source">שמות כ׳:י׳</a><a href="RHirschShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="RHirschShemot20-13" data-aht="source">שמות כ׳:י״ג</a><a href="RHirschDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-י״ז</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>, <multilink><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilDevarim5-3" data-aht="source">דברים ה׳:ג׳</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">רד״צ הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot20-1" data-aht="source">שמות כ':א'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-3" data-aht="source">שמות כ':ג'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-7" data-aht="source">שמות כ':ז'-י'</a><a href="RDZHoffmannShemot20-11" data-aht="source">שמות כ':י"א</a><a href="RDZHoffmannShemot20-12" data-aht="source">שמות כ':י"ב</a><a href="RDZHoffmannShemot20-13" data-aht="source">שמות כ':י"ג</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-7" data-aht="source">דברים ה':ז'</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה':י"א-י"ד</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה':ט"ו</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="RDZHoffmannDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה':י"ז</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות רד"צ הופמן</a></multilink>, <multilink><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">משך חכמה</a><a href="MeshekhShemot20-2" data-aht="source">שמות כ׳:ב׳</a><a href="MeshekhDevarim5-11" data-aht="source">דברים ה׳:י״א</a><a href="MeshekhDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה׳:י״ב</a><a href="MeshekhDevarim5-15" data-aht="source">דברים ה׳:ט״ו</a><a href="MeshekhDevarim5-17" data-aht="source">דברים ה׳:י״ז</a><a href="R. Meir Simcha of Dvinsk (Meshekh Chokhmah)" data-aht="parshan">אודות ר׳ מאיר שמחה מדווינסק</a></multilink> |
</mekorot> | </mekorot> | ||
<point><b>צורך בשינוי</b><ul> | <point><b>צורך בשינוי</b><ul> | ||
| − | <li><b>ירושה מיידית של ארץ ישראל </b>– רוב המפרשים<fn>שד"ל הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה. </fn> האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.<fn>שד"ל מעלה את הבעיה, כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות בני ישראל עמדו להיכנס לארץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא אמור להיות ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו במהרה לארץ המובטחת.</fn> </li> | + | <li><b>ירושה מיידית של ארץ ישראל </b>– רוב המפרשים<fn>שד"ל הכי עקבי בפירוש ההבדלים באופן זה. </fn> האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.<fn>שד"ל מעלה את הבעיה, כי גם בפעם הקודמת בה ניתנו עשרת הדיברות בני ישראל עמדו להיכנס לארץ (משום שעדיין לא חטאו), אז באמת לא אמור להיות ניסוח שונה כל כך. אפשר להשיב על כך כי ה', היודע כל, ידע כי העם ינדוד במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ ישראל. שד"ל בעצמו מציע כי הניסוח של משה נועד לעודד את העם כי לא יהיו עוד עיכובים וכי הפעם הם באמת יכנסו במהרה לארץ המובטחת.</fn> </li> |
<li><b>מעלה רוחנית גבוהה יותר – </b>לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.<fn>לדוגמא, בעל הואיל משה טוען שהטעם האמיתי לשבת היה מעורר גיחוך בעם, אשר היה בשנתו הראשונה במדבר, ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם בעל הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו <br/>  <a href=""עַיִן תַּחַת עַיִן" – An Eye for an Eye/2#EvolvingSociety" data-aht="page">"עַיִן תַּחַת עַיִן" </a>, <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood/2#ChangeinPlans" data-aht="page">מזבחות אבן, אדמה, ועץ</a>, ו<a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות הואיל משה</a>.</fn></li> | <li><b>מעלה רוחנית גבוהה יותר – </b>לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.<fn>לדוגמא, בעל הואיל משה טוען שהטעם האמיתי לשבת היה מעורר גיחוך בעם, אשר היה בשנתו הראשונה במדבר, ולכן היה יכול להינתן רק לאחר שהעם התבגר רוחנית (ראו לעיל). לעוד מקומות בהם בעל הואיל משה מסביר כי יתכן ומצוות תתפתחנה בהתאם לרמה הרוחנית של העם ראו <br/>  <a href=""עַיִן תַּחַת עַיִן" – An Eye for an Eye/2#EvolvingSociety" data-aht="page">"עַיִן תַּחַת עַיִן" </a>, <a href="Altars of Earth, Stone, and Wood/2#ChangeinPlans" data-aht="page">מזבחות אבן, אדמה, ועץ</a>, ו<a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות הואיל משה</a>.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 52: | Line 52: | ||
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,<fn>למעשה, אם לא היו הבדלים כלל הדבר היה מעורר השתאות. </fn> אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני: | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,<fn>למעשה, אם לא היו הבדלים כלל הדבר היה מעורר השתאות. </fn> אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני: | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>משה הציג את האידאל של ה' </b>– בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח | + | <li><b>משה הציג את האידאל של ה' </b>– בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר. </li> |
<li><b>למעמד הנבואה יש סמכות ללמד</b> – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.<fn>עדיין, נותרת השאלה האם לאדם שכזה נותרת הזכות לעשות זאת כאשר הוא/היא לא מבהירים היכן נגמרים דברי ה' ודבריהם שלהם מתחילים.</fn></li> | <li><b>למעמד הנבואה יש סמכות ללמד</b> – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.<fn>עדיין, נותרת השאלה האם לאדם שכזה נותרת הזכות לעשות זאת כאשר הוא/היא לא מבהירים היכן נגמרים דברי ה' ודבריהם שלהם מתחילים.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>טעם השבת</b><ul> | <point><b>טעם השבת</b><ul> | ||
| − | <li><b>בחירת היום מול מהות היום</b> – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל ( | + | <li><b>בחירת היום מול מהות היום</b> – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,<fn>האירוע היה כל כך טרי בזיכרונם כך שהיה בלתי אפשרי לשכוח אותו. </fn> והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים. </li> |
| − | <li><b>סיבה מול מניע</b> – | + | <li><b>סיבה מול מניע</b> – לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.</li> |
| − | <li><b>הסבר אמיתי מול הסבר מבוים</b> – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.</li> | + | <li><b>הסבר אמיתי מול הסבר מבוים</b> – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | <point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | ||
| − | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"</b> – שד"ל<fn>מצד שני, רד"צ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם החוקים הללו נתנו והוסברו בפרוטרוט מכיוון שהניסוח בספר דברים איננו מספק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של הדיבר. בעל הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם למדו את החוקים הללו כמה פעמים.</fn> מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.<fn>לעומת זאת, במדבר, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היה שום צורך לנוח בשבת, כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת הייתה בגלל הציווי.</fn>מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.<fn>שד"ל תופס את החיים במדבר כחיי נס אשר טבעי כי אנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו.</fn> </li> | + | <li><b>"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"</b> – שד"ל<fn>מצד שני, רד"צ הופמן מציע כי משה הפנה את השומעים למקומות קודמים בהם החוקים הללו נתנו והוסברו בפרוטרוט מכיוון שהניסוח בספר דברים איננו מספק בכדי לתת לשומעים הבנה מקיפה של הדיבר. בעל הואיל משה אומר כי משה פשוט הזכיר לעם כי הם למדו את החוקים הללו כמה פעמים.</fn> מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.<fn>לעומת זאת, במדבר, המן הניסי סיפק מחיה ולעם לא היה שום צורך לנוח בשבת, כך שהסיבה היחידה שלהם לעשות זאת הייתה בגלל הציווי.</fn> מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.<fn>שד"ל תופס את החיים במדבר כחיי נס אשר טבעי כי אנשים יברכו את הוריהם אשר הביאו אותם לחיים שכאלו.</fn> </li> |
| − | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו | + | <li><b>"וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ"</b> – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.<fn>במדבר, מקום אשר אין בו שדות לעיבוד, לא היה צורך לציין באופן ייחודי את בהמות העבודה.</fn> </li> |
| − | <li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, זכירת שעבוד מצריים | + | <li><b>"לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ"</b> – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח. </li> |
| − | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – </b>שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – </b>שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.<fn>ראו את ההערה למעלה על "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".</fn> מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.<fn>רד"צ הופמן מציין כי ביטוי זה מופיע מספר פעמים לאורך ספר דברים, ובאופן צפוי, גם כאן.</fn></li> |
| − | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.</li> | + | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>חילופי מילים</b><ul> | <point><b>חילופי מילים</b><ul> | ||
<li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b> <br/> | <li><b>"זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"</b> <br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li>שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא | + | <li>שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.<fn>בעל הואיל משה מסביר את המונחים באופן דומה אבל מציע כי הדור הראשון אשר טרם התנסה בשמירת תורת ה' לא היה מוכן לחובה לצפות לקיים מצווה; ניתן לדרוש ציפייה שכזו מהעם רק לאחר ארבעים שנה של למידה ממשה.</fn></li> |
| − | <li>לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס | + | <li>לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.</li> |
| − | <li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ר' חזקיה בן מנוח" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, | + | <li><multilink><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniDevarim5-11" data-aht="source">Devarim 5:11</a><a href="ר' חזקיה בן מנוח" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.<fn>בנו יעקב בפירושו לספר שמות מציין הבחנה דומה בין פעלים בהקשר של שמירת חג הפסח. בספר שמות י"ג:ג' נאמר, "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה", בעוד בספר דברים ט"ז:א' העם צווה, "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב".</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</li> | </li> | ||
| − | <li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד | + | <li><b>"שָׁקֶר" / "שָׁוְא"</b> – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.<fn>שד"ל מסביר כי ברגע שחוקי עד זומם נלמדו היו פחות סיבות לדאוג משקר בעדות. אולם, העם עדיין נזקק לאזהרה בנוגע לעדות חסרת בסיס, עדות שווא, אשר מורכבת להכחשה. עם זאת, רש"ר הירש טוען כי עדות שווא גרועה מעדות שקר ובהתחשב בכניסה המתקרבת לארץ, היה יותר חשש לעוולות חברתיות וכתוצאה מכך צורך בניסוח חריף יותר.</fn></li> |
| − | <li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי | + | <li><b>"תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה"</b> – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>שינויי בסדר</b> – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.</point> | + | <point><b>שינויי בסדר</b> – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.</point> |
| − | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות, | + | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b> – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו: |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.<fn>שד"ל ורד"צ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.</fn></li> | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.<fn>ללא הוי"ו, הביטוי השני בפסוק ("כָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת") קשור באופן חזק יותר לביטוי הראשון ("לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל"), ויחד הם יוצרים הבהרה המלמדת כי האיסור על אלוהי מסכה, כגון תמונות דו מימדיות, כולל גם את כל היצורים והתופעות הטבעיות הקיימות.</fn> זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.<fn>שד"ל ורד"צ הופמן מפרשים את העניין בצורה דומה, אך הם מקשרים את השינוי להשלכות של חטא העגל. לפני חטא העגל האנשים יכלו לטעון כי האיסור על אלילים נאמר לגבי לפסלים או דמויות  של יצורים אנושיים או מופשטים בלבד, ולא של בעלי חיים או שמש וכוכבים. כתוצאה מהבנה זו הם חטאו ויצרו עגל שבאמצעותו רצו לשרת את ה'. כדי למנוע שגיאות עתידיות, משה ניסח מחדש את הדיבר.</fn></li> | ||
| − | <li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור | + | <li><b>"עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים"</b> – רש"ר הירש טוען  כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.</li> |
| − | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת | + | <li><b>"עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ"</b> – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.</li> |
| − | <li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה | + | <li><b>"וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ"</b> – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.<fn>עניין זה לא היה נחשב למשמעותי במדבר שם אין קרקע חקלאית לעיבוד.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.</point> | <point><b>חלוקת פרשיות המסורה</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.</point> | ||
| − | <point><b>שינויים בתכניות</b> – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים | + | <point><b>שינויים בתכניות</b> – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.<fn>ראו דוגמאות בהערה לעיל והשוו להבנה דומה בדברי רמב"ם על <a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">קרבנות</a>.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="שינויים כבר בשנה א'"> | <opinion name="שינויים כבר בשנה א'"> | ||
Version as of 22:25, 2 July 2019
הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים
גישות פרשניות
סקירה
המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.
אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.
רק שינויים מינורים
כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי אבן עזרא ורמב"ן,2 עשרת הדיברות שניתנו על ידי ה' במעמד הר סיני הם עשרת הדיברות העיקריים והם אלו אשר הופיעו על הלוחות הראשונים והשניים.3
דברי ה' או דברי משה? פרשנים אלו טוענים כי עשרת הדברים בספר דברים הם פרפרזה של משה של עשרת הדיברות שנאמרו על ידי הקב"ה בספר שמות. מסיבה זו, נוסח זה מכיל הסברים וכמה שינויים לא משמעותיים.4 אבן עזרא, רמב"ן, וקאסוטו תומכים בקביעה זו על ידי ציטוט דברי משה "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".5
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי הפרשנים הללו, כאשר אדם חוזר על דברי רעהו, טבעי שישנה במעט מן המילים המקוריות.6 משום כך, אין לצפות כי עשרת הדיברות בספר דברים יהיו מנוסחים בצורה זהה לאלו שבספר שמות, וכל עוד משה לא שינה מן המשמעות של המקור, אין שום בעיה תאולוגית.
טעם השבת – פרשנים אלו חולקים בנוגע להסבר הטעמים השונים הניתנים לשמירת השבת (זכר לבריאת העולם מול זכר ליציאת מצרים):
- הערת הסבר – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת.
- שני הטעמים זהים – לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.8
ביטויים נוספים – הפרשנים מבינים שהביטויים הנוספים מהווים הסברים של משה:
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.9
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על הציות לדבר ה'.
- "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.
חילופי מילים – אבן עזרא ורד"ק מחשיבים את המילים השונות בנוסח בספר דברים כמילים נרדפות למלים המקוריות שבספר שמות.11 אולם, רמב"ן טוען כי המילים בספר דברים הן הבהרות של משה שנועדו להסביר מה נכלל בציווי המקורי.12
שינויי בסדר – רמב"ן מציע כי משה שינה את הסדר והזכיר חמדת נשים בתחילת הרשימה מכיוון שזהו תחום המועד לפורענות יותר משאר האיסורים.13 מכיוון שהסדר לא משנה את המשמעות, לשינוי יש פחות חשיבות.
שינוים באותיות יחידות – שינויים אלו אינם מטרידים מכיוון שטבעי להשמיט או להוסיף אותיות כשמשננים דברים, ואין לשינויים אלו שום השפעה על משמעות הטקסט.
חלוקת פרשיות המסורה – לפי אבן עזרא, חלוקת פרשיות המסורה לא נעשתה על ידי משה אלא בשלב מאוחר יותר, ולכן ההבדלים בין ספרי שמות ודברים אינם רלוונטים לדיון זה.
דברה תורה בלשון בני אדם – אבן עזרא ורד"ק עקביים בעמדתם כי התורה דברה בלשון בני אדם. לעתים קרובות הם פוטרים חזרות והבדלים קטנים כחסרי משמעות. הם מסבירים כי תופעות אלה נובעות מוריאציות אנושיות או ספרותיות, ניסוח מקוצר, או הערה מסבירה.14
מעודכנים במהותם
כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לגורם להבדלים בין שני הנוסחים:
שינויים בשנת הארבעים
הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנת הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.
צורך בשינוי
- ירושה מיידית של ארץ ישראל – רוב המפרשים16 האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל, תהליך שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.17
- מעלה רוחנית גבוהה יותר – לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.18
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, נוסח עשרת הדיברות בספר שמות הוא זה שנאמר על ידי ה' במעמד הר סיני ונכתב על הלוחות הראשונים והשניים. אולם, בעל הואיל משה מציע כי הנוסח בספר דברים מכיל את הנוסח האידאלי, ואילו העם היה מוכן לכך בצאתם ממצרים, נוסח זה היה נאמר ונכתב כבר בהר סיני.
דברי ה' או דברי משה? רד"צ הופמן ובעל הואיל משה טוענים כי הנוסח בספר דברים מכיל את דברי משה והשינויים שהוא עשה בעצמו. שיטת שד"ל אינה ברורה לחלוטין, אך אפשר שכוונתו ששינויי משה היו בדרך נבואה.19
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? על פי בעל הואיל משה, הבדלים קטנים בניסוח הם צפויים כשמדובר בשחזור מאורע,20 אולם, ההבדלים הגדולים יותר בין הנוסחים דורשים הסבר עקרוני:
- משה הציג את האידאל של ה' – בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח הרצוי של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.
- למעמד הנבואה יש סמכות ללמד – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
טעם השבת
- בחירת היום מול מהות היום – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והיא כדי לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא כדי לעשות זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לציווי לזכור את יציאת מצרים,22 והיה צורך להגיד לו רק איזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק להיפך הדברים.
- סיבה מול מניע – לפי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יראו אותה כעוֹל. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה הזכיר את שעבוד מצרים ויציאת מצרים כמניעים לקיום מצוות מסוימות.
- הסבר אמיתי מול הסבר מבוים – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן רק בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
ביטויים נוספים
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל בשדה, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.24 מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנת הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26
- "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, דהיינו זכירת שעבוד מצריים. מתוך זיכרון זה מגיעים להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים הקשים יותר בארץ ישראל מהתנאים האידאלים במדבר.27 מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר בני ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.28
- "שָׂדֵהוּ" – במדבר לא היו שדות לחמוד, ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
חילופי מילים
- "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
- שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי שהשבת עומדת לבוא, לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שמירת השבת.29
- לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס לתקופתם במדבר.
- חזקוני טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, בעוד ש"שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנת הארבעים שהיו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
- "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינוי לעובדה כי עד שנת הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
- "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי ביצוע המעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת הקנאה בלבד. בשנת הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.
שינויי בסדר – שד"ל מציין כי במדבר העם התגורר באוהלים ואנשים התאוו לבתים יותר מאשר לנשים. ברם, בארץ ישראל, במקום בו היו בתים בשפע, נשים הן מוקד יותר משמעותי לתאווה, ולכן הן מוזכרות בראש הרשימה.
שינוים באותיות יחידות – בעל הואיל משה קובע כי ההבדלים המינורים באותיות יחידות הם חסרי משמעות. לעומתו, הרבה מן הפרשנים האלו מנסים להסביר אף את ההבדלים הללו:
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.33
- "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנת הארבעים, שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם), ולכן משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.
- "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת להשוות בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. השוואה זו קשורה לדגש בספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
- "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור, המילה השנייה נוטה לקבל פחות משקל. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל, שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
חלוקת פרשיות המסורה – פרשנים אלו לא מתייחסים לעניין זה.
שינויים בתכניות – בעל הואיל משה מניח כי לעתים ה' היה מוכן להתפשר על יצירת חוק או נתינת הסבר אשר אינם מושלמים כדי להתאימם לרמה הנמוכה של העם באותה תקופה.35
שינויים כבר בשנה הראשונה
ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בספר שמות כ' הם אלה שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.38 מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.
דברי ה' או דברי משה? על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו מסבירה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.
טעם השבת
- מעבר מהפלאי לטבעי – מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39
- צורך בהוכחה ניצחת – ניתן להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40 אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
ביטויים נוספים
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.42
- "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה לעמדתו של משך חכמה המצורף, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.43 משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הכותרת "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו.
שינוים באותיות יחידות
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן המצורפים, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים, אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.44
שינויים אחרים – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.
מקבילות בתנ"ך – יתכן וגם מצוות אחרות שונו כתוצאה מחטא העגל. לעיון נוסף ראו מטרת המשכן לאלו אשר טוענים כי כל המצווה לבנות את המשכן הייתה תגובה לחטא. ראו גם אודות ספורנו כדי לעיין בהרחבה שלו על תאוריה זו, וראו את מזבחות אדמה, אבן, ועץ לגבי עמדת בעל הואיל משה על המעבר מפולחן פרטי לפולחן מרוכז.
תקשורת א-לוהית כפולה
במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו.
"בדיבור אחד נאמרו" – רוב המקורות הללו מתייחסים רק למעבר בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר".45 יתכן והמקורות הללו כלל לא מנסים להשתמש במושג "בדיבור אחד נאמרו" בתור פתרון גורף לכל ההבדלים בין הנוסחים. למעשה, נדמה שהשאלה עליה המדרשים מנסים לענות קשורה לפתרון הסתירות הפנימיות במצוות המופיעות בתורה,46 ולא הסבר ההבדלים בין הדיברות באופן ספציפי. מכך עולה כי הפתרון של "בדיבור אחד" נועד להכריז כי שתי מצוות הגיעו מה' על אף הסתירות ביניהן. אולם, הבבלי ואחרים פירשו את הביטוי באופן מילולי47 והשתמשו בו כדי להסביר את ההבדלים בין הנוסחים באופן גורף.48
עשרת הדיברות העיקריים – על פי גישה זו, שני הנוסחים הם מקוריים וחשובים במידה שווה, משום ששניהם נאמרו על ידי ה' במעמד הר סיני. יתכן וגישה זו תציע כי על כל אחד מהלוחות בכל זוג לוחות הופיעו עשרת הדיברות, על אחד כפי שהם מופיעים בספר שמות ועל השני כפי שהם מופיעים בספר דברים.49
דברי ה' או דברי משה? עמדה זו טוענת כי כל הדיברות נאמרו על ידי ה' ומשה לא לקח חלק בביצוע השינויים.
כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'? יתכן ושאלה זו היא שהניעה, באופן חלקי, את העמדה הזו. רמב"ן מציע שחז"ל מתייחסים באופן ספציפי להבדל בין "שָׁמוֹר" ו"זָכוֹר" מכיוון שהם מוטרדים מהמחשבה שמשה היה ממיר מצוות עשה שה' ציווה למצוות ללא תעשה.50 בכדי לעקוף בעיה זו, הם טוענים כי השינויים נבעו מה' עצמו שאמר את שני הנוסחים, ולא משה.
חילופי מילים וטעם השבת – ההסבר הטוב ביותר של גישה זו הוא של ההבדלים האלו. עמדה זו מציעה כי ה' רצה להעביר מסר כפול (אחד בכל נוסח) ולכן מסר את שני הנוסחים של הדיברות בעת ובעונה אחת.51 עם כל זאת, מכיוון שהבדלי הנוסח מוסיפים זה על זה ולא סותרים זה את זה אין זה ברור מדוע ה' לא אמר את המילים השונות בזו אחר זו.52
הבדלים מינורים – גישה זו מתקשה בהסבר איזה מסר ה' היה רוצה להעביר לעם על ידי שימוש בוי"ו בנוסח אחד ובא זמנית השמטת האות בנוסח השני, או איזו משמעות יש לשתי רשימות שונות של נכסים אשר אין לחמוד.53 אבן עזרא מקשה בנוסף כי מבחינה פרקטית הוספת / השמטת ביטויים באחד משני הנוסחים לא היתה זוכה להתייחסות של בני ישראל שהרי ברגע זה חלק מדיבורו של ה' פשוט פסק בעוד השני נמשך.54
קול ושמיעה ניסיים – אבן עזרא טוען כי שמיעת שני קולות בו זמנית ע"י בן אדם יחיד היא בלתי אפשרית, ואם אירע נס משמעותי שכזה, שהעם הצליח לשמוע את ה' אומר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות סימולטנית, הדבר היה מתועד בתורה.
מדוע אחד בספר שמות ואחד בספר דברים – אבן עזרא מקשה מדוע שני הנוסחים לא נכתבו יחדיו אם נאמרו בו זמנית.
דברה תורה בלשון בני אדם – אין תיבה מיותרת בתורה – גישה זו מתייחסת לכל פסיק בתורה כרווי במשמעות, ולכן תתקשה להציע כי ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות חסרי משמעות.
