Difference between revisions of "Despoiling Egypt in Art/0/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
Line 10: Line 10:
 
<subcategory>הגדת הזהב
 
<subcategory>הגדת הזהב
 
<p>התמונה מחולקת באופן אופקי לשתי התרחשויות שונות. החלק העליון מתמקד במצרים המגששים באפלה בזמן מכת חושך. פרעה יושב משמאל, אבוד ומבולבל, מחזיק את מסגרת התמונה לתמיכה. לימינו, כמה מצרים אחרים עומדים בתנוחות שונות, אך כולם חסרי ישע באותה מידה. בחלק התחתון של התמונה נראים בני ישראל בזמן שהם לוקחים דברים יקרי ערך משכניהם שאינם יודעים דבר. אחד לוקח קופסא שלמה בעוד ששניים אחרים רוכנים לתפוס גביעים מוזהבים. דמות רביעית מתבוננת במעשה ואוחזת שלל&#160;כלשהו בחיקה.<fn>מעניין לראות שעל אף שהם מצויירים בחלונות שונים, הישראלים והמצרים לובשים את אותם בגדים כחולים ואדומים, כאשר מה שמבדיל ביניהם הוא אך ורק האורך של הטוניקות שלהם.</fn></p>
 
<p>התמונה מחולקת באופן אופקי לשתי התרחשויות שונות. החלק העליון מתמקד במצרים המגששים באפלה בזמן מכת חושך. פרעה יושב משמאל, אבוד ומבולבל, מחזיק את מסגרת התמונה לתמיכה. לימינו, כמה מצרים אחרים עומדים בתנוחות שונות, אך כולם חסרי ישע באותה מידה. בחלק התחתון של התמונה נראים בני ישראל בזמן שהם לוקחים דברים יקרי ערך משכניהם שאינם יודעים דבר. אחד לוקח קופסא שלמה בעוד ששניים אחרים רוכנים לתפוס גביעים מוזהבים. דמות רביעית מתבוננת במעשה ואוחזת שלל&#160;כלשהו בחיקה.<fn>מעניין לראות שעל אף שהם מצויירים בחלונות שונים, הישראלים והמצרים לובשים את אותם בגדים כחולים ואדומים, כאשר מה שמבדיל ביניהם הוא אך ורק האורך של הטוניקות שלהם.</fn></p>
−
<p>The image is divided horizontally into two connected scenes. The top half focuses exclusively on the Egyptians as they grope in the dark during the Plague of Darkness. Paroh sits to the left, disoriented, supporting himself on the picture's panel. To his right, other Egyptians are depicted in a variety of poses, all equally helpless. The bottom half of the image turns to the actions of the Israelites during the same time period as they loot precious possessions from their unknowing neighbors. One carries away an entire box while two others reach to take golden chalices. A fourth figure looks on as he grasps his own treasure to his chest.<fn>Interestingly, though depicted in different panes, both the Egyptians and Israelites are clothed in the same reds and blues and are distinguishable only by the length of their tunics.</fn></p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>הגדת האח
 
<subcategory>הגדת האח
 
<p>גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקרבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.<fn>זה מסתדר עם תיאור טווח הפגיעה של מכת בכורות בשמות י"ב:כ"ט: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". שלשלאותיו של האסיר נראות בבירור יותר בתמונה המקבילה בהגדת רייילנדס.</fn>&#160;בצדה שמאלי של התמונה נראית שורה של גופות, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלון התחתון בתמונה עובר לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף והבגדים מהמצרים.<fn>מרתק לראות שאין רמז&#160;לאבל או לכעס על המוות המוצג בחלון העליון. ארשת פניהם של המצרים לא משדרת טינה; אם כבר, ישנו אפילו שמץ של חיוך על פני חלקם. האמן אף טשטש את הקווים בין הישראלים למצרים, כך שקשה להבחין מי מהם נותן ומי מקבל.</fn></p>
 
<p>גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקרבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.<fn>זה מסתדר עם תיאור טווח הפגיעה של מכת בכורות בשמות י"ב:כ"ט: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". שלשלאותיו של האסיר נראות בבירור יותר בתמונה המקבילה בהגדת רייילנדס.</fn>&#160;בצדה שמאלי של התמונה נראית שורה של גופות, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלון התחתון בתמונה עובר לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף והבגדים מהמצרים.<fn>מרתק לראות שאין רמז&#160;לאבל או לכעס על המוות המוצג בחלון העליון. ארשת פניהם של המצרים לא משדרת טינה; אם כבר, ישנו אפילו שמץ של חיוך על פני חלקם. האמן אף טשטש את הקווים בין הישראלים למצרים, כך שקשה להבחין מי מהם נותן ומי מקבל.</fn></p>
−
<p>Here, too, the picture is divided into two halves, but with the top half depicting the Plague of the the Firstborn rather than the Plague of Darkness. On the right, two figures (presumably Moshe and Aharon) are pointing, perhaps warning of the plague to come. In the middle, a distraught Paroh speaks to his courtiers, a dead body in a dungeon visible underneath them.<fn>This matches the scope of the plague described in שמות י"ב:כ"ט: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". The prisoner's chains are more clearly visible in the parallel image in the Rylands Haggadah.</fn> The left side of the image is lined with corpses, the upper four are human and the fifth is that of an animal. The bottom pane moves to the next episode in the Biblical text, the transfer of the articles of gold, silver and clothing.<fn>מרתק לראות שאין רמז&#160;לאבל או לכעס על המוות המוצג בחלון העליון. ארשת פניהם של המצרים לא משדרת טינה; אם כבר, ישנו אפילו שמץ של חיוך על פני חלקם. האמן אף טשטש את הקווים בין הישראלים למצרים, כך שקשה להבחין מי מהם נותן ומי מקבל.<br/>nterestingly, though, there is no hint of mourning or anger over the recent deaths displayed in the top pane. The faces of the figures hold no enmity; if anything the hint of a smile is apparent on some. The artist has also blurred the lines between Egyptians and Israelites, so that one can hardly tell who is giving and who is receiving.</fn></p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
</category>
 
</category>
Line 21: Line 19:
 
<subcategory>עיתוי הסיפור
 
<subcategory>עיתוי הסיפור
 
<p>הגדת הזהב מציבה את הסצנה בזמן מכת חושך<fn>בהגדת הזהב (בהגדת האחות), מכת בכורות מופיעה רק בציור שלאחר מכן.</fn> בעוד שבהגדת האח<fn>כמו גם בהגדת ריילאנדס.</fn> היא מתרחשת לאחר מכת בכורות. לפי המקרא, הזמן בו התרחש&#160;הסיפור אינו ברור, והוא מסופר גם ב<a href="Shemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a> אחרי מכת חושך וגם <a href="Shemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a>, רגע לפני היציאה ממצרים – וראו את המחלוקת על כך בקרב הפרשנים.</p>
 
<p>הגדת הזהב מציבה את הסצנה בזמן מכת חושך<fn>בהגדת הזהב (בהגדת האחות), מכת בכורות מופיעה רק בציור שלאחר מכן.</fn> בעוד שבהגדת האח<fn>כמו גם בהגדת ריילאנדס.</fn> היא מתרחשת לאחר מכת בכורות. לפי המקרא, הזמן בו התרחש&#160;הסיפור אינו ברור, והוא מסופר גם ב<a href="Shemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a> אחרי מכת חושך וגם <a href="Shemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a>, רגע לפני היציאה ממצרים – וראו את המחלוקת על כך בקרב הפרשנים.</p>
−
<p>The Golden Haggadah sets our scene during the Plague of Darkness,<fn>In the Golden Haggadah (and its Sister Haggadah), the Plague of the Firstborn is depicted only in the subsequent frame.</fn> while the Brother Haggadah<fn>Similar to the Rylands Haggadah.</fn> places it after the final Plague of the Firstborn. In the Biblical account, the timing of the story is ambiguous, as the episode is spoken of both in&#160;<a href="Shemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a> after the Plague of Darkness and again in&#160;<a href="Shemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה-ל״ו</a> immediately prior to the Exodus – see <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> for the dispute among the commentators.</p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>ניצול, מתנות, או השאלה?
 
<subcategory>ניצול, מתנות, או השאלה?
 
<p>באופן ייחודי למדי,<fn>גם בהגדת האחות נראים בני ישראל נמלטים עם שלל מצרי בזמן מכת חושך. אולם העובדה שהמצרים עומדים ממש ליד בני ישראל משאירה לכל הפחות את האפשרות שהמצרים היו מודעים לנוכחותם של בני ישראל והלקיחה נעשתה ברשותם.</fn> הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. נראה שהגדת הזהב הולכת בדיוק בכיוון הפוך מהתמה המדרשית שמדגישה את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.<fn>ראו ר' יוסי הגלילי ב<multilink><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">בא פסחא י״ג</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;שטוען שהגינותם של בני ישראל בזמן מכת חושך היא מה שהוביל את המצרים לתת מרצונם לאחר מכן, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> שמפתח כיוון זה. ב<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, הסכמתם של המצרים נעשתה עם קצת פחות רצון. על פי המדרש, בני ישראל ניצלו את החושך על מנת לגלות את מיקומם של כל החפצים יקרי הערך בבתיהם של המצרים, אך תיאור זה של המדרש בא להבליט את יושרתם של הישראלים שלא לקחו דבר, ואת הערכת המצרים על כך. בניגוד למדרשים הללו, הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים&#160;מוחלטים. יהיה זה תמוה מצד אמן יהודי לבחור להציג את ישראל באור שלילי שכזה, ולכן ייתכן וישנן השפעות נוצריות על היצירה. ראו בהמשך על טענתה ההפוכה של ג'ולי האריס. עם זאת, מרתק לראות שיש לפחות מקור יהודי אחד שמתיישב עם הגדת הזהב. ראו&#160;<multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;אשר קובע בשני מקומות שונים שבני ישראל נמלטו עם שלל המצרים ללא הסכמתם. בשני כתבי יד, חסר הקטע השני בו הוא מדבר על כך&#160;(ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), מה שמוביל את ר' כשר לסבור שזוהי תוספת מזוייפת. מצד שני, עקביות המסר בשני הקטעים רומז אולי על המסקנה ההפוכה, כלומר שהעדרותו של הקטע השני בחלק מכתבי היד נובעת מצנזורה עצמית יהודית.</fn> בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח החליפין נעשים במודע ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.</p>
 
<p>באופן ייחודי למדי,<fn>גם בהגדת האחות נראים בני ישראל נמלטים עם שלל מצרי בזמן מכת חושך. אולם העובדה שהמצרים עומדים ממש ליד בני ישראל משאירה לכל הפחות את האפשרות שהמצרים היו מודעים לנוכחותם של בני ישראל והלקיחה נעשתה ברשותם.</fn> הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. נראה שהגדת הזהב הולכת בדיוק בכיוון הפוך מהתמה המדרשית שמדגישה את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.<fn>ראו ר' יוסי הגלילי ב<multilink><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">בא פסחא י״ג</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;שטוען שהגינותם של בני ישראל בזמן מכת חושך היא מה שהוביל את המצרים לתת מרצונם לאחר מכן, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> שמפתח כיוון זה. ב<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, הסכמתם של המצרים נעשתה עם קצת פחות רצון. על פי המדרש, בני ישראל ניצלו את החושך על מנת לגלות את מיקומם של כל החפצים יקרי הערך בבתיהם של המצרים, אך תיאור זה של המדרש בא להבליט את יושרתם של הישראלים שלא לקחו דבר, ואת הערכת המצרים על כך. בניגוד למדרשים הללו, הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים&#160;מוחלטים. יהיה זה תמוה מצד אמן יהודי לבחור להציג את ישראל באור שלילי שכזה, ולכן ייתכן וישנן השפעות נוצריות על היצירה. ראו בהמשך על טענתה ההפוכה של ג'ולי האריס. עם זאת, מרתק לראות שיש לפחות מקור יהודי אחד שמתיישב עם הגדת הזהב. ראו&#160;<multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;אשר קובע בשני מקומות שונים שבני ישראל נמלטו עם שלל המצרים ללא הסכמתם. בשני כתבי יד, חסר הקטע השני בו הוא מדבר על כך&#160;(ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), מה שמוביל את ר' כשר לסבור שזוהי תוספת מזוייפת. מצד שני, עקביות המסר בשני הקטעים רומז אולי על המסקנה ההפוכה, כלומר שהעדרותו של הקטע השני בחלק מכתבי היד נובעת מצנזורה עצמית יהודית.</fn> בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח החליפין נעשים במודע ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.</p>
−
<p>The Golden Haggadah uniquely<fn>גם בהגדת האחות נראים בני ישראל נמלטים עם שלל מצרי בזמן מכת חושך. אולם העובדה שהמצרים עומדים ממש ליד בני ישראל משאירה לכל הפחות את האפשרות שהמצרים היו מודעים לנוכחותם של בני ישראל והלקיחה נעשתה ברשותם.<br/>The Sister Haggadah also appears to depict the Israelites making off with Egyptian valuables during the Plague of Darkness. However, its placement of the Egyptians and Israelites side by side leaves some room for ambiguity as to whether the Egyptians were aware of the Israelites' presence and had granted them permission.</fn> portrays the Israelites as exploiting their masters' helplessness during the Plague of Darkness and stealing from the Egyptians. The Golden Haggadah thus completely inverts the Midrashic theme which highlights the Israelites' honesty in not looting the Egyptians' homes during the Plague of Darkness.<fn>ראו ר' יוסי הגלילי ב<multilink><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">בא פסחא י״ג</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;שטוען שהגינותם של בני ישראל בזמן מכת חושך היא מה שהוביל את המצרים לתת מרצונם לאחר מכן, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>שמפתח כיוון זה. ב<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, הסכמתם של המצרים נעשתה עם קצת פחות רצון. על פי המדרש, בני ישראל ניצלו את החושך על מנת לגלות את מיקומם של כל החפצים יקרי הערך בבתיהם של המצרים, אך תיאור זה של המדרש בא להבליט את יושרתם של הישראלים שלא לקחו דבר, ואת הערכת המצרים על כך. בניגוד למדרשים הללו, הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים&#160;מוחלטים.<br/>who says that the honesty of the Israelites during the plague is what led the Egyptians to give willingly afterwards, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> who develops this theme.&#160;<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> has the Egyptians giving more reluctantly, with the Israelites discovering the locations of all of the Egyptians' valuables when they entered their homes during the Plague of Darkness, but it too emphasizes that the Israelites took nothing and that the Egyptians admired their honesty. In contrast, the Golden Haggadah presents the Israelites as outright thieves.<br/>יהיה זה תמוה מצד אמן יהודי לבחור להציג את ישראל באור שלילי שכזה, ולכן ייתכן וישנן השפעות נוצריות על היצירה. ראו בהמשך על טענתה ההפוכה של ג'ולי האריס. עם זאת, מרתק לראות שיש לפחות מקור יהודי אחד שמתיישב עם הגדת הזהב. ראו&#160;<multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;אשר קובע בשני מקומות שונים שבני ישראל נמלטו עם שלל המצרים ללא הסכמתם. בשני כתבי יד, חסר הקטע השני בו הוא מדבר על כך&#160;(ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), מה שמוביל את ר' כשר לסבור שזוהי תוספת מזוייפת. מצד שני, עקביות המסר בשני הקטעים רומז אולי על המסקנה ההפוכה, כלומר שהעדרותו של הקטע השני בחלק מכתבי היד נובעת מצנזורה עצמית יהודית.<br/>It seems odd that a Jewish artist would have chosen to cast the Israelites in such a negative light, and this may be an indication of Christian influence on the artwork. See also below for the opposite suggestion of Julie Harris.
 
−
<p>Fascinatingly, however, the Golden Haggadah's portrayal does match at least one Jewish source. See the <multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink> who states explicitly in two different passages that the Israelites actually made off with the Egyptians' hidden valuables during the Plague of Darkness. The second passage is missing in two manuscripts (ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), leading R. Kasher to suggest that it was a rogue addition. However, the consistency between the passages may point in the opposite direction, namely that its absence in some textual witnesses is due to Jewish self-censorship.</p></fn> In contrast, the Brother Haggadah depicts a knowing exchange, where it appears that the articles are being given very willingly.</p>
 
 
<p>הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים&#160;"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,<fn>המילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (י"ב:ל"ו) מופיעות רק לאחר מכת בכורות, על אף שלפי הגדת הזהב, לקיחת הזהב והכסף אירעה לפני המכה זו.</fn> מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך,&#160;מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".<fn>יש להעיר שהמאייר עצמו רושם רק את תחילת הפסוק&#160;– "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", המבאר הוא זה שמוסיף&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". מעניין שבסצנה המקבילה, הגדת ריילאנדס מצטטת את הפסוק במלואו&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" גם ביצירה עצמה וגם בכתוביות.</fn> באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם העם הונה את המצרים או שהנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לניתוח מעמיק של הסוגייה.</p>
 
<p>הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים&#160;"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,<fn>המילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (י"ב:ל"ו) מופיעות רק לאחר מכת בכורות, על אף שלפי הגדת הזהב, לקיחת הזהב והכסף אירעה לפני המכה זו.</fn> מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך,&#160;מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".<fn>יש להעיר שהמאייר עצמו רושם רק את תחילת הפסוק&#160;– "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", המבאר הוא זה שמוסיף&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". מעניין שבסצנה המקבילה, הגדת ריילאנדס מצטטת את הפסוק במלואו&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" גם ביצירה עצמה וגם בכתוביות.</fn> באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם העם הונה את המצרים או שהנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לניתוח מעמיק של הסוגייה.</p>
−
<p>The respective captions capture the difference between the Haggadot's understandings of the episode. The Golden Haggadah selects the words "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" even though this does not match its chronological ordering of the events,<fn>המילים&#160;"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"&#160;(י"ב:ל"ו) מופיעות רק לאחר מכת בכורות, על אף שלפי הגדת הזהב, לקיחת הזהב והכסף אירעה לפני המכה זו.<br/>The phrase "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"&#8206; (י"ב:ל"ו) appears only after the Plague of the Firstborn, while according to the Golden Haggadah's ordering of the scenes, the despoiling occurred before this final plague.</fn> because these words are the most apt description of its pe rspective. However, the Brother Haggadah instead opts for the more positive account of "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם" &#8206;.<fn>יש להעיר שהמאייר עצמו רושם רק את תחילת הפסוק&#160;– "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", המבאר הוא זה שמוסיף&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". מעניין שבסצנה המקבילה, הגדת ריילאנדס מצטטת את הפסוק במלואו&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" גם ביצירה עצמה וגם בכתוביות.<br/>It should be noted that the illustrator himself only writes "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", and the annotator is the one who adds "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". Interestingly, the parallel scene in the Rylands Haggadah reproduces the complete verse "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" in both the artwork and the caption.</fn> This, of course, raises the question of both the meaning of and relationship between these two phrases in the Biblical text itself. Did the nation deceive the Egyptians or was this a friendly transaction? Why were the Egyptians willing to give of their possessions anyway? Was this related to the deaths of firstborns and a desire to hasten the Israelite departure? For an in depth analysis, see <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>זהות החפצים
 
<subcategory>זהות החפצים
−
<p>בצלאל נרקיס<fn>ראו הגדת הזהב, (רונהרט פארק, קליפורניה, תשנ"ז): עמ' 46.</fn> מזהה את החפצים שנשדדו, לפי הגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים, גביע וקיבוריום.<fn>קיבוריום הוא כלי קיבול עם מכסה שנועד לאחסן את לחם הקודש, דהיינו המקבילה של הגביע, רק בעבור הלחם במקום היין. השוו עם ההיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה פומפיוס טרוגוס (המקור לא שרד אך הוא מסוכם בתמצותו של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ו:ב) שכותב שמשה גנב בחשאי את כלי הקודש המצריים.</fn> בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל החוסר במידע הניתן לנו בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,<fn>ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> בנוגע לרשב"ם שמות ג':כ"ב שמציע שהמצרים העניקו לבני ישראל תכשיטים ובגדים בשביל שלעם יהיה מה ללבוש בשעת הפולחן.</fn> או שאולי אפילו הם&#160;נחשבו&#160;לאלילים מצריים ממש?<fn>השוו <a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא בא פסחא י״ג</a>&#160;שעל פיו באירוע זה האלילים בתחילה נמסו ואז נלקחו על ידי הישראלים. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</fn> אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,<fn>כך לפי&#160;ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. השוו עם <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">התחריט</a>&#160;של האמן פאולו ורונזה,&#160;בו נראה שבני ישראל לקחו חפצים יומיומיים יותר, כמו למשל סירים ומחבתות.</fn> או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?<fn>ראו ג'ולי האריס,&#160;&#160;<a href="http://spertus.academia.edu/JulieHarris/Papers/1226156/Polemical_Images_in_the_Golden_Haggadah_BL_add_27210_">"Polemical Images in the Golden Haggadah"</a> Medieval Encounters, 8 (2002): עמ' 105-122, שטוענת שבקישור הכלים המצריים עם כלים נוצריים עכשוויים, האמן של הגדת הזהב יוצר זיהוי בין המצרים המדכאים לבין הנוצרים, שכני היהודים. [בנוסף היא מציינת שבעמוד הבא, המצרים הרודפים אחרי העם לבושים כמו אבירים ספרדים בני התקופה.] לפי הסברה של לואיס, ההגדה נוצרה בתקופה בה המתיחות בין מלווים יהודים לבין לווים נוצרים הלכה וגברה.&#160;כשעיסוק במסחר נאסר על הקהילה היהודית והלוואות נותרו ללא פירעון, יהודים רבים חשו הזדהות עם אבותיהם הקדמונים, שניסו לקחת בחזרה את מה שמגיע להם.</fn></p>
+
<p>בצלאל נרקיס<fn>ראו הגדת הזהב, (רונהרט פארק, קליפורניה, תשנ"ז): עמ' 46.</fn> מזהה את החפצים שנשדדו, לפי הגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים, גביע וקיבוריום.<fn>קיבוריום הוא כלי קיבול עם מכסה שנועד לאחסן את לחם הקודש, דהיינו המקבילה של הגביע, רק בעבור הלחם במקום היין. השוו עם ההיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה פומפיוס טרוגוס (המקור לא שרד אך הוא מסוכם בתמצותו של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ו:ב) שכותב שמשה גנב בחשאי את כלי הקודש המצריים.</fn> בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל פערי מידע בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,<fn>ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> בנוגע לרשב"ם שמות ג':כ"ב שמציע שהמצרים העניקו לבני ישראל תכשיטים ובגדים בשביל שלעם יהיה מה ללבוש בשעת הפולחן.</fn> או שאולי אפילו הם&#160;נחשבו&#160;לאלילים מצריים ממש?<fn>השוו <a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא בא פסחא י״ג</a>&#160;שעל פיו באירוע זה האלילים בתחילה נמסו ואז נלקחו על ידי הישראלים. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</fn> אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,<fn>כך לפי&#160;ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. השוו עם <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">התחריט</a>&#160;של האמן פאולו ורונזה,&#160;בו נראה שבני ישראל לקחו חפצים יומיומיים יותר, כמו למשל סירים ומחבתות.</fn> או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?<fn>ראו ג'ולי האריס,&#160;&#160;<a href="http://spertus.academia.edu/JulieHarris/Papers/1226156/Polemical_Images_in_the_Golden_Haggadah_BL_add_27210_">"Polemical Images in the Golden Haggadah"</a> Medieval Encounters, 8 (2002): עמ' 105-122, שטוענת שבקישור הכלים המצריים עם כלים נוצריים עכשוויים, האמן של הגדת הזהב יוצר זיהוי בין המצרים המדכאים לבין הנוצרים, שכני היהודים. [בנוסף היא מציינת שבעמוד הבא, המצרים הרודפים אחרי העם לבושים כמו אבירים ספרדים בני התקופה.] לפי הסברה של לואיס, ההגדה נוצרה בתקופה בה המתיחות בין מלווים יהודים לבין לווים נוצרים הלכה וגברה.&#160;כשעיסוק במסחר נאסר על הקהילה היהודית והלוואות נותרו ללא פירעון, יהודים רבים חשו הזדהות עם אבותיהם הקדמונים, שניסו לקחת בחזרה את מה שמגיע להם.</fn></p>
−
<p>B. Narkiss<fn>ראו הגדת הזהב, (רונהרט פארק, קליפורניה, תשנ"ז): עמ' 46<br/>ראו The Golden Haggadah, (Rohnert Park, California, 1997): 46.</fn> identifies the looted objects depicted in the Golden Haggadah as Christian liturgical vessels, a chalice and a ciborium.<fn>קיבוריום הוא כלי קיבול עם מכסה שנועד לאחסן את לחם הקודש, דהיינו המקבילה של הגביע, רק בעבור הלחם במקום היין. השוו עם ההיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה פומפיוס טרוגוס (המקור לא שרד אך הוא מסוכם בתמצותו של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ו:ב) שכותב שמשה גנב בחשאי את כלי הקודש המצרים<br/>A ciborium is a covered container used for storing the Eucharistic hosts, i.e. the equivalent for bread of the chalice for wine. Cf. the 1st century Roman historian Pompeius Trogus (the original work is not extant but is summarized in Justin's Epitome – see 36:2) who writes that Moshe "carried off by stealth the sacred utensils of the Egyptians."</fn> This choice relates to an unknown in the Shemot narrative. What exactly were the "gold and silver vessels" and for what purpose were they given? Were they ritual objects loaned to the Israelites for their three day holiday to worship Hashem<fn>ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> בנוגע לרשב"ם שמות ג':כ"ב שמציע שהמצרים העניקו לבני ישראל תכשיטים ובגדים בשביל שלעם יהיה מה לבוש בשעת הפולחן<br/> who proposes that the Egyptians gave gifts of jewelry and clothing so the nation would have what to wear when they sacrificed.</fn> or even the golden and silver Egyptian idols themselves?<fn>השוו <a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא בא פסחא י״ג</a>&#160;שעל פיו, באירוע זה האלילים בתחילה נמסו ואז נלקחו על ידי הישראלים. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.<br/>which interprets the despoiling as the Egyptian idols first melting down and then being taken. See <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</fn> Or, were they perhaps simply cooking and eating utensils loaned for the journey,<fn>כך לפי&#160;ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. השוו עם <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">התחריט</a>&#160;של האמן פאולו ורונזה,&#160;לפיו בני ישראל לקחו חפצים יומיומיים יותר, כמו למשל סירים ומחבתות.<br/>As per ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. Cf. Veronese, in his <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">engraving</a>, who has the Israelites carrying more mundane articles, including pots and pans.</fn> or, alternatively, valuables given as reparations for years of unpaid wages?<fn>ראו ג'ולי האריס,&#160;&#160;<a href="http://spertus.academia.edu/JulieHarris/Papers/1226156/Polemical_Images_in_the_Golden_Haggadah_BL_add_27210_">"Polemical Images in the Golden Haggadah"</a> Medieval Encounters, 8 (2002): עמ' 105-122, שטוענת שבקשיור הכלים המצריים עם כלים נוצריים עכשויים, האמן של הגדת הזהב יוצר זיהוי בין המצרים המדכאים לבין הנוצרים, שכני היהודים. [בנוסף היא מציינת שבעמוד הבא, המצרים הרודפים אחרי העם לבושים כמו אבירים ספרדים בני התקופה.] לפי הסברה של לואיס, ההגדה נוצרה בתקופה בה המתיחות בין מלווים יהודים לבין לווים נוצרים הלכה וגברה.&#160;כשעיסוק במסחר נאסר על הקהילה היהודית והלוואות נותרו ללא פירעון, יהודים רבים חשו הזדהות עם אבותיהם הקדמונים, שניסו לקחת בחזרה את מה שמגיע להם.<br/>who suggests that by associating the vessels with contemporary Christian objects, the Golden Haggadah's artist is identifying his Christian neighbors with the oppressive Egyptians. [She also notes that a folio later, the pursuing Egyptians are dressed as contemporary Spanish knights.] According to her reconstruction, the Haggadah was created in a period when tensions between Jewish money lenders and their Christian borrowers were running high.<br/><br/> As trade was denied to the Jewish community and loans went unpaid, many Jews saw themselves as similar to their ancestors, looking to take back what was rightfully owed to them.</fn></p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"
 
<subcategory>"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"
−
<p>באופן מעניין, ניתן לאתר אזכור לרעיון הרמוז בכותרת בשתי ההגדות. התיאור של הכלים העשוקים בהגדת הזהב יכול להתקשר לגישה שבזמן יציאת מצרים ה' הופיע כמנצח הגדול בקרב עם האלים המצריים חסרי הכוח. בהגדת האח, רעיון זה מגולם בגופת החיה שמופיעה מתחת לגופות האנושיות. ייתכן שחיה זו מסמלת את המוות של החיות המצריות הקדושות שאליהם סגדו כמו לאלים.<fn>ראו שמות י"ב:י"ב, שם עשיית השפטים באלים באה ביחד עם המוות של הבכורות: "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים". לחלופין, גופת החיה היא פשוט דרכו של האמן להביא את נרחבותה של המכה&#160;"מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה".</fn></p>
+
<p>באופן מעניין, ניתן לאתר אזכור לרעיון הרמוז בכותרת בשתי ההגדות. התיאור של הכלים העשוקים בהגדת הזהב יכול להתקשר לגישה שבזמן יציאת מצרים ה' הופיע כמנצח הגדול בקרב עם האלים המצריים חסרי הכוח. בהגדת האח, רעיון זה מגולם בגופת החיה שמופיעה מתחת לגופות האנושיות. ייתכן שחיה זו מסמלת את המוות של החיות המצריות הקדושות שאליהם סגדו כמו לאלים.<fn>ראו שמות י"ב:י"ב, שם עשיית השפטים באלים באה ביחד עם המוות של הבכורות: "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים". לחלופין, גופת החיה היא פשוט דרכו של האמן להביע את נרחבותה של המכה&#160;"מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה".</fn></p>
−
<p>Interestingly, an allusion to this idea may perhaps be found in both Haggadot. The portrayal of the looted vessels as liturgical objects in the Golden Haggadah may relate to the notion that through the Exodus, Hashem emerged as the victor in His battle with the powerless Egyptian gods. In the Brother Haggadah, this idea is perhaps embodied in the dead animal which appears under the column of human corpses. This is perhaps meant to represent the death of the Egyptian consecrated animals which they worshipped as gods.<fn>ראו שמות י"ב:י"ב, שם עשיית השפטים באלים באה ביחד עם המוות של הבכורות: "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים". לחלופין, גופת החיה היא פשוט דרכו של האמן להביא את נרחבותה של המכה&#160;"מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה".<br/> where the affliction of the gods accompanies the death of the firstborns: "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים". Alternatively, the dead animal is simply the artist's depiction of the extent of the plague, "מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה".</fn></p>
 
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
</category>
 
</category>

Version as of 07:35, 26 July 2019

פיצויים לעבדות וניצול מצרים באמנות

הקדמה

שתי התמונות המוצגות כאן מתארות את הסיפור של ניצול המצרים המוזכר בשמות ג׳:כ״ב, י״א:ב׳ ובי״ב:ל״ה-ל״ו – ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים. מקורם של שני הציורים בהגדות קטלוניות מאוירות מהמאה ה-14, אחת ידועה בתור "הגדת הזהב"1 והאחת בתור "הגדת האח".2 זהותם של שני האמנים אינה ידועה, וכן לא ידוע אפילו אם הם יהודים או נוצרים.3 בשני הציורים, הניצול מוצג בחלק התחתון של תמונה המחולקת לשני חלונות, בעוד שהחלק העליון מתאר את אחת מהמכות. הסמיכות בין שתי הסצנות רומזת לנו ודאי על קשר מסויים. עם זאת, ישנו שוני בין האמנים בבחירה של המכה המוצגת, ומשום כך גם בפרשנותם לכל הסיפור, מבחינת מהותו, הזמן שבו הוא אירע, והמניע ללקיחת השלל.

The two images shown here depict the Biblical episode of despoiling the Egyptians mentioned in שמות ג׳:כ״ב, י״א:ב׳ and י״ב:ל״ה-ל״ו – see פיצויים לעבדות וניצול מצרים. Both are from 14th century Catalonian illuminated Haggadot, one known as the Golden Haggadah4 and the other as the Brother Haggadah.5 Neither artist's identity is known, and it is also uncertain whether they were Jewish or Christian.6 In both paintings, the despoiling is depicted in the bottom half of a dual-pane image, with the top half of the panel portraying one of the plagues. The juxtaposition suggests a connection between the two scenes. The artists, though, differ in their choice of plague and hence in their interpretation of the entire episode, reading the nature, timing, and motivation of the transfer of wealth in very different ways.

השוואת התמונות

הגדת הזהב

התמונה מחולקת באופן אופקי לשתי התרחשויות שונות. החלק העליון מתמקד במצרים המגששים באפלה בזמן מכת חושך. פרעה יושב משמאל, אבוד ומבולבל, מחזיק את מסגרת התמונה לתמיכה. לימינו, כמה מצרים אחרים עומדים בתנוחות שונות, אך כולם חסרי ישע באותה מידה. בחלק התחתון של התמונה נראים בני ישראל בזמן שהם לוקחים דברים יקרי ערך משכניהם שאינם יודעים דבר. אחד לוקח קופסא שלמה בעוד ששניים אחרים רוכנים לתפוס גביעים מוזהבים. דמות רביעית מתבוננת במעשה ואוחזת שלל כלשהו בחיקה.7

הגדת האח

גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקרבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.8 בצדה שמאלי של התמונה נראית שורה של גופות, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלון התחתון בתמונה עובר לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף והבגדים מהמצרים.9

יחס לטקסט המקראי

בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:

עיתוי הסיפור

הגדת הזהב מציבה את הסצנה בזמן מכת חושך10 בעוד שבהגדת האח11 היא מתרחשת לאחר מכת בכורות. לפי המקרא, הזמן בו התרחש הסיפור אינו ברור, והוא מסופר גם בשמות י״א:ב׳-ג׳ אחרי מכת חושך וגם שמות י״ב:ל״ה-ל״ו, רגע לפני היציאה ממצרים – וראו את המחלוקת על כך בקרב הפרשנים.

ניצול, מתנות, או השאלה?

באופן ייחודי למדי,12 הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. נראה שהגדת הזהב הולכת בדיוק בכיוון הפוך מהתמה המדרשית שמדגישה את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.13 בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח החליפין נעשים במודע ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.

הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,14 מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך, מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".15 באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם העם הונה את המצרים או שהנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים לניתוח מעמיק של הסוגייה.

זהות החפצים

בצלאל נרקיס16 מזהה את החפצים שנשדדו, לפי הגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים, גביע וקיבוריום.17 בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל פערי מידע בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,18 או שאולי אפילו הם נחשבו לאלילים מצריים ממש?19 אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,20 או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?21

"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"

באופן מעניין, ניתן לאתר אזכור לרעיון הרמוז בכותרת בשתי ההגדות. התיאור של הכלים העשוקים בהגדת הזהב יכול להתקשר לגישה שבזמן יציאת מצרים ה' הופיע כמנצח הגדול בקרב עם האלים המצריים חסרי הכוח. בהגדת האח, רעיון זה מגולם בגופת החיה שמופיעה מתחת לגופות האנושיות. ייתכן שחיה זו מסמלת את המוות של החיות המצריות הקדושות שאליהם סגדו כמו לאלים.22

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Despoiling_Egypt_in_Art/0/he&oldid=57845&useskin=vector"