Difference between revisions of "Despoiling Egypt in Art/0/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
 
(3 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 5: Line 5:
 
<div class="overview">
 
<div class="overview">
 
<h2>הקדמה</h2>
 
<h2>הקדמה</h2>
−
<p>שתי התמונות המוצגות כאן מתארות את הסיפור של שאלת הכלים וניצול המצרים המוזכר ב<a href="Shemot3-21" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a>,&#160;<a href="Shemot11-2" data-aht="source">י״א:ב׳</a>&#160;וב<a href="Shemot12-35" data-aht="source">י״ב:ל״ה-ל״ו</a>&#160;– ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. מקורם של שני הציורים בהגדות קטלוניות מאוירות מהמאה ה-14, אחת ידועה בתור "הגדת הזהב"<fn>הגדה זו נמצאת במוזיאון הבריטי, וניתן להתבונן ברבים מדפיה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19108&amp;CollID=27&amp;NStart=27210">כאן</a>. היא קיבלה את שמה מהשימוש הראוותני בעלי זהב בדפי המיניאטורות שלה. ישנה הגדה המקבילה להגדה זו, הנקראת <a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">הגדת האחות</a>&#160;(שמה נטבע על ידי בצלאל נרקיס בגלל הדמיון הרב להגדת הזהב), אשר ממוקמת גם היא במוזיאון הבריטי, וניתן לצפות בה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19290&amp;CollID=96&amp;NStart=2884">כאן</a>.</fn> והאחת בתור "הגדת האח".<fn>גם הגדה זו נמצאת במוזיאון הבריטי, ורבים מעמודיה ניתנים לצפייה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19258&amp;CollID=96&amp;NStart=1404">כאן</a>. שמה ניתן לה על ידי בצלאל נרקיס בשל דמיונה הן באיקונוגרפיה שלה והן בסגנון ל<a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">הגדת ריילאנדס</a>&#160;(הניתנת לצפייה <a href="http://enriqueta.man.ac.uk/luna/servlet/view/search;jsessionid=1D0CE28E87438574844645CC2AF8DA9C?QuickSearchA=QuickSearchA&amp;q=haggadah&amp;sort=Reference_Number%2CPage%2CCurrent_Repository&amp;search=Search">כאן</a>).</fn> זהותם של שני האמנים אינה ידועה, וכן לא ידוע אפילו אם הם היו יהודים או נוצרים.<fn>בשתי ההגדות יש אזכורים רבים&#160;לרעיונות מדרשיים, אך ראו למטה שהתיאור של ביזת מצרים בהגדת הזהב (כמו גם בהגדת האחות) לא מציג את היהודים באור חיובי. יש לציין שבהגדת האח (וכן גם בהגדת ריילאנדס) מופיעים פסוקים בעברית מהתנ"ך בתוך היצירה עצמה.</fn> בשני הציורים, שאלת הכלים מוצגת בחלק התחתון של תמונה המחולקת לשני חלונות, כאשר החלק העליון מתאר את אחת מהמכות. הסמכת שתי הסצנות של שאלת הכלים והמכות רומזת לנו על קשר מסויים. עם זאת, ישנו שוני בין האמנים בבחירה של המכה המוצגת, ומשום כך גם בפרשנותם לכל הסיפור מבחינת מהותו, הזמן שבו הוא אירע, והמניע לו.</p></div>
+
<p>שתי התמונות המוצגות כאן מתארות את הסיפור של שאילת הכלים וניצול המצרים המוזכר ב<a href="Shemot3-21" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a>,&#160;<a href="Shemot11-2" data-aht="source">י״א:ב׳</a>&#160;וב<a href="Shemot12-35" data-aht="source">י״ב:ל״ה-ל״ו</a>&#160;– ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. מקורם של שני הציורים בהגדות קטלוניות מאוירות מהמאה ה-14, אחת ידועה בתור "הגדת הזהב"<fn>הגדה זו נמצאת במוזיאון הבריטי, וניתן להתבונן ברבים מדפיה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19108&amp;CollID=27&amp;NStart=27210">כאן</a>. היא קיבלה את שמה מהשימוש הראוותני בעלי זהב בדפי המיניאטורות שלה. ישנה הגדה המקבילה להגדה זו, הנקראת <a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">הגדת האחות</a>&#160;(שמה נטבע על ידי בצלאל נרקיס בגלל הדמיון הרב להגדת הזהב), אשר ממוקמת גם היא במוזיאון הבריטי, וניתן לצפות בה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19290&amp;CollID=96&amp;NStart=2884">כאן</a>.</fn> והאחת בתור "הגדת האח".<fn>גם הגדה זו נמצאת במוזיאון הבריטי, ורבים מעמודיה ניתנים לצפייה&#160;<a href="http://www.bl.uk/catalogues/illuminatedmanuscripts/record.asp?MSID=19258&amp;CollID=96&amp;NStart=1404">כאן</a>. שמה ניתן לה על ידי בצלאל נרקיס בשל דמיונה הן באיקונוגרפיה שלה והן בסגנון ל<a href="MoreArtwork" data-aht="subpage">הגדת ריילאנדס</a>&#160;(הניתנת לצפייה <a href="http://enriqueta.man.ac.uk/luna/servlet/view/search;jsessionid=1D0CE28E87438574844645CC2AF8DA9C?QuickSearchA=QuickSearchA&amp;q=haggadah&amp;sort=Reference_Number%2CPage%2CCurrent_Repository&amp;search=Search">כאן</a>).</fn> זהותם של שני האמנים אינה ידועה, וכן לא ידוע אפילו אם הם היו יהודים או נוצרים.<fn>בשתי ההגדות יש אזכורים רבים&#160;לרעיונות מדרשיים, אך ראו למטה שהתיאור של ביזת מצרים בהגדת הזהב (כמו גם בהגדת האחות) לא מציג את היהודים באור חיובי. יש לציין שבהגדת האח (וכן גם בהגדת ריילאנדס) מופיעים פסוקים בעברית מהתנ"ך בתוך היצירה עצמה.</fn> בשני הציורים, שאלת הכלים מוצגת בחלק התחתון של תמונה המחולקת לשני חלונות, כאשר החלק העליון מתאר את אחת מהמכות. הצבת שתי הסצנות של שאלת הכלים והמכות בסמיכות זו לזו רומזת לנו על קשר מסויים. עם זאת, ישנו שוני בין האמנים בבחירה של המכה המוצגת, ומשום כך גם בפרשנותם לכל הסיפור מבחינת מהותו, הזמן שבו הוא אירע, והמניע לו.</p></div>
 
<category>השוואת התמונות
 
<category>השוואת התמונות
 
<subcategory>הגדת הזהב
 
<subcategory>הגדת הזהב
Line 11: Line 11:
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>הגדת האח
 
<subcategory>הגדת האח
−
<p>גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקריבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.<fn>זה מסתדר עם תיאור היקף הפגיעה של מכת בכורות בשמות י"ב:כ"ט: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". שלשלאותיו של האסיר השבוי נראות בבירור יותר בתמונה המקבילה בהגדת ריילאנדס.</fn>&#160;בצדה השמאלי של התמונה נראית שורה של גופות אחת מעל השנייה, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלונית התחתון בתמונה עוברת לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף, והבגדים מהמצרים.<fn>מרתק לראות שאין רמז&#160;לאבל או לכעס על המוות המוצג בחלון העליון. ארשת פניהם של המצרים לא משדרת טינה. ייתכן שישנו אפילו שמץ של חיוך על פני חלקם. האמן אף טשטש את הקווים בין הישראלים למצרים, כך שקשה להבחין מי מהם נותן ומי מקבל.</fn></p>
+
<p>גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקריבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.<fn>זה מסתדר עם תיאור היקף הפגיעה של מכת בכורות בשמות י"ב:כ"ט: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". שלשלאותיו של האסיר השבוי נראות בבירור יותר בתמונה המקבילה בהגדת ריילאנדס.</fn>&#160;בצדה השמאלי של התמונה נראית שורה של גופות אחת מעל השנייה, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלונית התחתונה בתמונה עוברת לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף, והבגדים מהמצרים.<fn>מרתק לראות שאין רמז&#160;לאבל או לכעס על המוות המוצג בחלון העליון. ארשת פניהם של המצרים לא משדרת טינה. ייתכן שישנו אפילו שמץ של חיוך על פני חלקם. האמן אף טשטש את הקווים בין הישראלים למצרים, כך שקשה להבחין מי מהם נותן ומי מקבל.</fn></p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
</category>
 
</category>
Line 20: Line 20:
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>ניצול, מתנות, או השאלה?
 
<subcategory>ניצול, מתנות, או השאלה?
−
<p>באופן ייחודי למדי,<fn>גם בהגדת האחות נראים בני ישראל נמלטים עם שלל מצרי בזמן מכת חושך. אולם העובדה שהמצרים עומדים ממש ליד בני ישראל משאירה לכל הפחות את האפשרות שהמצרים היו מודעים לנוכחותם של בני ישראל והלקיחה נעשתה ברשותם.</fn> הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. בכך הגדת הזהב הופכת על פניה את התמה המדרשית שמדגישה את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.<fn>ראו ר' יוסי הגלילי ב<multilink><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">בא פסחא י״ג</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;שטוען שהגינותם של בני ישראל בזמן מכת חושך היא מה שהוביל את המצרים לתת מרצונם לאחר מכן, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> שמפתח כיוון זה. ב<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, הסכמתם של המצרים נעשתה עם קצת פחות רצון. על פי המדרש, בני ישראל ניצלו את החושך על מנת לגלות את מיקומם של כל החפצים יקרי הערך בבתיהם של המצרים, אך אף התיאור במדרש זה בא להבליט את יושרתם של הישראלים שלא לקחו דבר, ואת הערכת המצרים על כך. בניגוד למדרשים הללו, הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים&#160;מוחלטים. יהיה זה תמוה מצד אמן יהודי לבחור להציג את ישראל באור שלילי שכזה, ולכן ייתכן וישנן השפעות נוצריות על היצירה. ראו בהמשך על טענתה ההפוכה של ג'ולי האריס.<br/>עם זאת, מרתק לראות שיש לפחות מקור יהודי אחד שמתיישב עם הגדת הזהב. ראו&#160;<multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">שמות י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;אשר קובע בשני מקומות שונים שבני ישראל נמלטו עם שלל המצרים ללא הסכמתם. בשני כתבי יד של החיבור, חסר הקטע השני בו הוא מדבר על כך&#160;(ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), מה שמוביל את ר' כשר לסבור שזוהי תוספת מזוייפת. מצד שני, עקביות המסר בשני הקטעים רומזת אולי על המסקנה ההפוכה, כלומר שהעדרותו של הקטע השני בחלק מכתבי היד נובעת מצנזורה עצמית יהודית.</fn> בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח מסירת החפצים נעשית במודע, ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.</p><p>הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים&#160;"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,<fn>המילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (י"ב:ל"ו) מופיעות רק לאחר מכת בכורות, על אף שלפי הגדת הזהב, ניצולם של&#160;המצרים אירע לפני מכת בכורות.</fn> מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך,&#160;מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".<fn>יש להעיר שהמאייר עצמו רושם רק את תחילת הפסוק&#160;– "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", והמבאר הוא זה שמוסיף&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". מעניין שבסצנה המקבילה, הגדת ריילאנדס מצטטת את הפסוק במלואו&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" גם ביצירה עצמה וגם בכיתוב.</fn> באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם בני ישראל הונו את המצרים או האם הנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לניתוח מעמיק של הסוגייה.</p>
+
<p>באופן ייחודי למדי,<fn>גם בהגדת האחות נראים בני ישראל נמלטים עם שלל מצרי בזמן מכת חושך. אולם העובדה שהמצרים עומדים ממש ליד בני ישראל משאירה לכל הפחות את האפשרות שהמצרים היו מודעים לנוכחותם של בני ישראל והלקיחה נעשתה ברשותם.</fn> הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. בכך הגדת הזהב הופכת על פניה את המוטיב המדרשי שמדגיש את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.<fn>ראו ר' יוסי הגלילי ב<multilink><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">בא פסחא י״ג</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>&#160;שטוען שהגינותם של בני ישראל בזמן מכת חושך היא מה שהוביל את המצרים לתת מרצונם לאחר מכן, וראו <multilink><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> שמפתח כיוון זה. ב<multilink><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah14-3" data-aht="source">י״ד:ג׳</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, הסכמתם של המצרים נעשתה עם קצת פחות רצון. על פי המדרש, בני ישראל ניצלו את החושך על מנת לגלות את מיקומם של כל החפצים יקרי הערך בבתיהם של המצרים, אך אף התיאור במדרש זה בא להבליט את יושרתם של הישראלים שלא לקחו דבר, ואת הערכת המצרים על כך. בניגוד למדרשים הללו, הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים&#160;מוחלטים. יהיה זה תמוה מצד אמן יהודי לבחור להציג את ישראל באור שלילי שכזה, ולכן ייתכן וישנן השפעות נוצריות על היצירה. ראו בהמשך על טענתה ההפוכה של ג'ולי האריס.<br/>עם זאת, מרתק לראות שיש לפחות מקור יהודי אחד שמתיישב עם הגדת הזהב. ראו&#160;<multilink><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot10-23" data-aht="source">שמות י׳:כ״ג</a><a href="LekachTovShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>&#160;אשר קובע בשני מקומות שונים שבני ישראל נמלטו עם שלל המצרים ללא הסכמתם. בשני כתבי יד של החיבור, חסר הקטע השני בו הוא מדבר על כך&#160;(ראו הערת ש' בובר ללקח טוב והערת ר' כשר בתורה שלמה שמות י':כ"ג:ע"א), מה שמוביל את ר' כשר לסבור שזוהי תוספת מזוייפת. מצד שני, עקביות המסר בשני הקטעים רומזת אולי על המסקנה ההפוכה, כלומר שהעדרותו של הקטע השני בחלק מכתבי היד נובעת מצנזורה עצמית יהודית.</fn> בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח מסירת החפצים נעשית במודע, ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.</p>
 +
<p>הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים&#160;"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,<fn>המילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (י"ב:ל"ו) מופיעות רק לאחר מכת בכורות, על אף שלפי הגדת הזהב, ניצולם של&#160;המצרים אירע לפני מכת בכורות.</fn> מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך,&#160;מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".<fn>יש להעיר שהמאייר עצמו רושם רק את תחילת הפסוק&#160;– "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת", והמבאר הוא זה שמוסיף&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם". מעניין שבסצנה המקבילה, הגדת ריילאנדס מצטטת את הפסוק במלואו&#160;"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" גם ביצירה עצמה וגם בכיתוב.</fn> באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם בני ישראל הונו את המצרים או האם הנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> לניתוח מעמיק של הסוגייה.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>זהות החפצים
 
<subcategory>זהות החפצים
−
<p>בצלאל נרקיס<fn>ראו הגדת הזהב, (רונהרט פארק, קליפורניה, תשנ"ז): עמ' 46.</fn> מזהה את החפצים שנשדדו בתמונה שבהגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים – גביע וקיבוריום.<fn>קיבוריום הוא כלי קיבול עם מכסה שנועד לאחסן את לחם הקודש של הנוצרים, דהיינו המקבילה של הגביע, רק בעבור הלחם במקום היין. השוו להיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה פומפיוס טרוגוס (המקור לא שרד אך הוא מסוכם בתמצותו של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ו:ב) שכותב שמשה גנב בחשאי את כלי הקודש המצריים.</fn> בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל פערי מידע בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,<fn>ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> בנוגע לרשב"ם שמות ג':כ"ב שמציע שהמצרים העניקו לבני ישראל תכשיטים ובגדים בשביל שיהיה לעם בגדים נאים ללבוש בשעת הפולחן.</fn> או שאולי אפילו הם&#160;נחשבו לאלילים מצריים ממש?<fn>השוו <a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא בא פסחא י״ג</a>&#160;שעל פיו באירוע זה האלילים המצריים הותכו בשעת מכת בכורות ואז מתכות הכסף והזהב שנשארו נלקחו על ידי הישראלים. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</fn> אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,<fn>כך לפי&#160;ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. השוו עם <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">התחריט</a>&#160;של האמן פאולו ורונזה,&#160;בו נראה שבני ישראל לקחו חפצים יומיומיים יותר, כמו למשל סירים ומחבתות.</fn> או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?<fn>ראו Julie Harris,&#160;<a href="http://spertus.academia.edu/JulieHarris/Papers/1226156/Polemical_Images_in_the_Golden_Haggadah_BL_add_27210_">"Polemical Images in the Golden Haggadah"</a>, Medieval Encounters 8 (2002): עמ' 122-105, שטוענת שבקישורו את הכלים המצריים עם כלים נוצריים עכשוויים, האמן של הגדת הזהב יוצר זיהוי בין המצרים המדכאים את בני ישראל לבין הנוצרים (שכני האמן היהודי) שדיכאו את היהודים. [בנוסף היא מציינת שבעמוד הבא, המצרים הרודפים אחרי העם הם לבושים כמו אבירים ספרדים בני התקופה.] לפי הסברה של לואיס, ההגדה נוצרה בתקופה בה המתיחות בין מלווים יהודים לבין לווים נוצרים הלכה וגברה.&#160;כשעיסוק במסחר נאסר על הקהילה היהודית והלוואות נותרו ללא פירעון, יהודים רבים חשו הזדהות עם אבותיהם הקדמונים, שניסו לקחת בחזרה את מה שמגיע להם.</fn> כל האופציות האלה עולות בדברי הפרשנים השונים.</p>
+
<p>בצלאל נרקיס<fn>ראו הגדת הזהב, (רונהרט פארק, קליפורניה, תשנ"ז): עמ' 46.</fn> מזהה את החפצים שנשדדו בתמונה שבהגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים – גביע וקיבוריום.<fn>קיבוריום הוא כלי קיבול עם מכסה שנועד לאחסן את לחם הקודש של הנוצרים, דהיינו המקבילה של הגביע, רק בעבור הלחם במקום היין. השוו להיסטוריון הרומאי בן המאה הראשונה פומפיוס טרוגוס (המקור לא שרד אך הוא מסוכם בתמצותו של&#160;יוסטינוס – ראו ל"ו:ב) שכותב שמשה גנב בחשאי את כלי הקודש המצריים.</fn> בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל פערי מידע בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,<fn>ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a> בנוגע לרשב"ם שמות ג':כ"ב שמציע שהמצרים העניקו לבני ישראל תכשיטים ובגדים בשביל שיהיה לעם בגדים נאים ללבוש בשעת הפולחן.</fn> או שאולי אפילו הם&#160;נחשבו לאלילים מצריים ממש?<fn>השוו <a href="MekhiltaPischa13" data-aht="source">מכילתא בא פסחא י״ג</a>&#160;שעל פיו באירוע זה האלילים המצריים הותכו בשעת מכת בכורות ואז מתכות הכסף והזהב שנשארו נלקחו על ידי הישראלים. ראו&#160;<a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>.</fn> אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,<fn>כך לפי&#160;ארטפנוס ור"י בכור שור – ראו <a href="Reparations and Despoiling Egypt" data-aht="page">פיצויים לעבדות וניצול מצרים</a>. השוו עם <a href="http://www.gci.org/files/images/b2/_0303160501_018.jpg">התחריט</a>&#160;של האמן פאולו ורונזה,&#160;בו נראה שבני ישראל לקחו חפצים יומיומיים יותר, כמו למשל סירים ומחבתות.</fn> או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?<fn>ראו Julie Harris,&#160;<a href="http://spertus.academia.edu/JulieHarris/Papers/1226156/Polemical_Images_in_the_Golden_Haggadah_BL_add_27210_">"Polemical Images in the Golden Haggadah"</a>, Medieval Encounters 8 (2002): עמ' 122-105, שטוענת שבקישורו את הכלים המצריים עם כלים נוצריים עכשוויים, האמן של הגדת הזהב יוצר זיהוי בין המצרים המדכאים את בני ישראל לבין הנוצרים (שכני האמן היהודי) שדיכאו את היהודים. [בנוסף היא מציינת שבעמוד הבא, המצרים הרודפים אחרי העם הם לבושים כמו אבירים ספרדים בני התקופה.] לפי השחזור שלה, ההגדה נוצרה בתקופה בה המתיחות בין מלווים יהודים לבין לווים נוצרים הלכה וגברה.&#160;כשעיסוק במסחר נאסר על הקהילה היהודית והלוואות נותרו ללא פירעון, יהודים רבים חשו הזדהות עם אבותיהם הקדמונים, שניסו לקחת בחזרה את מה שמגיע להם.</fn> כל האופציות האלה עולות בדברי הפרשנים השונים.</p>
 
</subcategory>
 
</subcategory>
 
<subcategory>"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"
 
<subcategory>"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"

Latest revision as of 10:26, 30 July 2019

פיצויים לעבדות וניצול מצרים באמנות

הקדמה

שתי התמונות המוצגות כאן מתארות את הסיפור של שאילת הכלים וניצול המצרים המוזכר בשמות ג׳:כ״ב, י״א:ב׳ ובי״ב:ל״ה-ל״ו – ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים. מקורם של שני הציורים בהגדות קטלוניות מאוירות מהמאה ה-14, אחת ידועה בתור "הגדת הזהב"1 והאחת בתור "הגדת האח".2 זהותם של שני האמנים אינה ידועה, וכן לא ידוע אפילו אם הם היו יהודים או נוצרים.3 בשני הציורים, שאלת הכלים מוצגת בחלק התחתון של תמונה המחולקת לשני חלונות, כאשר החלק העליון מתאר את אחת מהמכות. הצבת שתי הסצנות של שאלת הכלים והמכות בסמיכות זו לזו רומזת לנו על קשר מסויים. עם זאת, ישנו שוני בין האמנים בבחירה של המכה המוצגת, ומשום כך גם בפרשנותם לכל הסיפור מבחינת מהותו, הזמן שבו הוא אירע, והמניע לו.

השוואת התמונות

הגדת הזהב

התמונה מחולקת באופן אופקי לשתי התרחשויות שונות. החלק העליון מתמקד במצרים המגששים באפלה בזמן מכת חושך. פרעה יושב משמאל, אבוד ומבולבל, מחזיק את מסגרת התמונה לתמיכה. לימינו, כמה מצרים אחרים עומדים בתנוחות שונות, אך כולם חסרי ישע באותה מידה. בחלק התחתון של התמונה נראים בני ישראל בזמן שהם לוקחים חפצים יקרי ערך משכניהם שאינם יודעים דבר. אחד לוקח ארגז שלם בעוד ששניים אחרים רוכנים לתפוס גביעים מוזהבים. דמות רביעית מתבוננת במעשה ואוחזת שלל כלשהו בחיקה.4

הגדת האח

גם כאן התמונה חצויה לשניים, אך כאן החצי העליון מתאר את מכת בכורות ולא את מכת חושך. מימין, שתי דמויות (ככל הנראה משה ואהרן) נראות כמצביעות, אולי במטרה להזהיר מפני המכה הקריבה. במרכז, פרעה מדבר עם אנשי החצר שלו ונראה מוטרד למדי. מתחתיהם, נראית גופה שוכבת במרתף.5 בצדה השמאלי של התמונה נראית שורה של גופות אחת מעל השנייה, כאשר ארבע העליונות אנושיות, והתחתונה מביניהן היא של חיה. החלונית התחתונה בתמונה עוברת לפרשייה הבאה במקרא – לקיחת פריטי הזהב, הכסף, והבגדים מהמצרים.6

יחס לטקסט המקראי

בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:

עיתוי הסיפור

הגדת הזהב מציבה את הסצנה בזמן מכת חושך,7 בעוד שבהגדת האח8 היא מתרחשת לאחר מכת בכורות. לפי המקרא, הזמן בו התרחש הסיפור אינו ברור, שהרי הציווי מסופר בשמות י״א:ב׳-ג׳ אחרי מכת חושך, בעוד שהביצוע מתואר רק בשמות י״ב:ל״ה-ל״ו, רגע לפני היציאה ממצרים. ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים לדיון במחלוקת על כך בקרב הפרשנים.

ניצול, מתנות, או השאלה?

באופן ייחודי למדי,9 הגדת הזהב מציגה את בני ישראל כגנבים המנצלים את אדוניהם המצרים חסרי האונים במכת בכורות. בכך הגדת הזהב הופכת על פניה את המוטיב המדרשי שמדגיש את יושרם של בני ישראל על שלא בזזו את בתי המצרים בזמן החושך.10 בניגוד להגדת הזהב, בהגדת האח מסירת החפצים נעשית במודע, ואף נראה שברצון רב מצד המצרים.

הכתוביות המלוות את התמונות מביעות את השוני בהבנת הסיפור בין שתי ההגדות. הגדת הזהב בוחרת במילים "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" על אף שאלו לא מתאימות לסדר הכרונולוגי של האירועים,11 מפני שהן המתאימות ביותר לתיאור שלה את הסיפור. הגדת האח, מאידך, מעדיפה להשתמש במשפט החיובי יותר "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם".12 באופן טבעי עולה השאלה מהו היחס בין שני פסוקים אלה בתורה עצמה. האם בני ישראל הונו את המצרים או האם הנתינה נעשתה באופן ידידותי? מדוע הסכימו המצרים לתת את רכושם בכלל? האם זה קשור למוות של בכורותיהם ולרצון בזירוז בני ישראל לצאת מהארץ? ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים לניתוח מעמיק של הסוגייה.

זהות החפצים

בצלאל נרקיס13 מזהה את החפצים שנשדדו בתמונה שבהגדת הזהב, בתור כלים ליטורגיים נוצריים – גביע וקיבוריום.14 בחירה בחפצים אלו על ידי ההגדה מתאפשרת בשל פערי מידע בספר שמות. מה הם בדיוק אותם "כלי כסף וכלי זהב" ומדוע הם ניתנו לבני ישראל? האם הם היו אביזרי פולחן שהושאלו לשלושה ימים לישראלים עבור עבודת ה' במדבר,15 או שאולי אפילו הם נחשבו לאלילים מצריים ממש?16 אולי בכלל כלים אלה היו סתם כלי בישול ואכילה שהושאלו בעבור המסע,17 או לחלופין חפצים יקרי ערך שניתנו כפיצוי עבור שנים של עבדות ללא תמורה?18 כל האופציות האלה עולות בדברי הפרשנים השונים.

"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים"

באופן מעניין, ניתן לאתר אזכור למוטיב של הנחלת מכה לאלוהי מצרים בשתי ההגדות. תיאור הכלים העשוקים בהגדת הזהב כחפצי פולחן יכול להתקשר לרעיון שבזמן יציאת מצרים ה' הופיע כמנצח הגדול בקרב מול האלים המצריים חסרי הכוח. בהגדת האח, רעיון זה מגולם בגופת החיה שמופיעה מתחת לגופות האנושיות. ייתכן שחיה זו מסמלת את המוות של החיות המצריות הקדושות שאליהם סגדו כמו לאלים.19

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Despoiling_Egypt_in_Art/0/he&oldid=58286&useskin=vector"