EN/HEע/E

Dialogue with the Divine During Korach's Rebellion

Sources

Bemidbar 12:8במדבר י״ב:ח׳

With him I will speak mouth to mouth, even plainly, and not in riddles; and he shall see Hashem’s form. Why then were you not afraid to speak against my servant, against Moses?”

פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת י״י יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.

Bemidbar 16:16-27במדבר ט״ז:ט״ז-כ״ז

(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכׇל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר. (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. (יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. (יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כׇּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כׇּל הָעֵדָה. (כ) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. (כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף. (כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם. (כה) וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכׇל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכׇל חַטֹּאתָם. (כז) וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אׇהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם.

Bemidbar 17:10במדבר י״ז:י׳

“Get away from among this congregation, that I may consume them in a moment!” They fell on their faces.

הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.

Tanchuma Korach 7תנחומא קרח ז׳

הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר להם ומה אתם סבורים שאני עוסק ליטול אותה הגדולה לעצמי אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כולנו שמשה נטל מלכות לעצמו ואת הכהונה הגדולה נתנה לאהרן אחיו לחק עולם, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו עד שנשתתפו בידו, מנין אתה יודע שבשעה שנתכנסו והקריבו כולם מדברים היו שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, כיון שנתכנסו ובאו עמו מיד וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת וגו' ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות וגו' אמר לפניו רבש"ע מלך ב"ו שמרדו עליו בני המדינה ועמדו וקללו את המלך או את שלוחיו אם הם עשרה או עשרים מהם משלח לשם לגיונותיו ועושה ממנו אנדרולומסיא ומסייף הטובים עם הרעים לפי שאינו מכיר בהם מי מרד ומי לא מרד מי כבד את המלך ומי קללו, אבל אתה יודע מחשבותיו של אדם ומה שבלבבות והכליות יועצות ויצרי בריותיך אתה מבין ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא מי מרד ומי לא מרד אתה יודע רוח של כל אחד ואחד מהן, לכך נאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא יפה אמרת אני מודיע את הדבר מי חטא ומי לא חטא.

Rashi Bemidbar 16:19-22רש״י במדבר ט״ז:י״ט-כ״ב

(19) ויקהל עליהם קרח AND KORAH CONVENED [ALL THE CONGREGATION] AGAINST THEM, by means of scoffing language: that whole night he went round to all the tribes and tried to win them over: "Do you really think that I care for myself alone? It is only for all of you that I have a care! These men come and occupy every high office: royal rank for himself, for his brother the priesthood!" — until in the end all of them submitted to his persuasion (Tanchuma). וירא כבוד ה' AND THE GLORY OF THE LORD APPEARED [UNTO ALL THE CONGREGATION] – He came in a pillar of cloud. (22) אל אלהי הרוחות O GOD, THE GOD OF THE SPIRITS [OF ALL FLESH] – i.e., "[O God] who knowest the thoughts of every man". Thy nature is not like that of human beings: an earthly king against whom part of his country commits an offence, does not know who the sinner is, and therefore when he becomes angry he exacts punishment from all of them. But Thou — before Thee all human thoughts lie open and Thou knowest who is the sinner (Tanchuma). האיש אחד means, THE ONE MAN IS THE SINNER, and על כל העדה תקצוף YOU ARE ANGRY WITH ALL THE CONGREGATION?! Whereupon the Holy One, blessed be He, replied, "You have spoken well; I know and shall make known who has sinned and who has not sinned" (Tanchuma).

(יט) ויקהל עליהם קרח – בדברי ליצנות כל הלילה ההוא, הלך אצל כל השבטים ופיתה אותם כסבורים אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם אילו באים ונוטלים להם כל הגדולות, לו מלכות, לאחיו כהונה, עד שנתפתו כולם. וירא כבוד י"י – בא בעמוד ענן. (כב) אלהי הרוחות – יודע מחשבות, אין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל מחשבות ויודע מי החוטא. האיש אחד – הוא החוטא, ואתה על כל העדה תקצוף.

Ibn Ezra Bemidbar 16:21-22אבן עזרא במדבר ט״ז:כ״א-כ״ב

(כא) הבדלו – כי עמם היו פתח אהל מועד. (כב) ויפלו על פניהם – להתפלל. וטעם אל – מורה שיש לו כח לכלותם כרגע, והוא אלהי הרוחת – והטעם, פי' אל כי הוא יוכל לכלותם, כי הרוחות בידו הם. האיש אחד יחטא – הוא קרח שהקהיל על משה ועל אהרן כל העדה. ויש אומ', כי טעם אל אלהי הרוחות – כי בידו כח לחפש הרוחות כי הוא אלהיהם, והוא ידע כי האחד שהוא קרח חטא לבדו, ואם החטיא אחרים. והנכון בעיני, כי הטעם הבדלו מתוך העדה הזאת – הם קרח וכל עדתו, ואש יצאה ואכלם.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 16:19-22ר׳ יוסף בכור שור במדבר ט״ז:י״ט-כ״ב

(יט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה – כי כולם באו לראות מה יעלה בדינו. וירא כבוד ה' – שבא לדבר אל משה ואהרון. (כב) ויפלו על פניהם – נשתטחו לפני השכינה. אל אלהי הרוחות – לבות ורוחות בני אדם ודעתם. אין תימה על מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם פורע מכולם, שאינו מבחין בין אהבו לשנאו. אבל אתה מלך מלכי המלכים, אתה יודע מי פשע ומי לא פשע, אם כן למה תקצוף על כולם. האיש אחד יחטא – כי היו סבורים שהקב"ה מדבר על כל העדה.

Ramban Bemidbar 16:21רמב״ן במדבר ט״ז:כ״א

הבדלו מתוך העדה הזאת – יש לשאול, אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. וכתב רבינו חננאל הבדלו מתוך העדה הזאת, עדת קרח ולא עדת בני ישראל, ויאמרו אלהי הרוחות לכל בשר וגו', מיד הודיע הקדוש ברוך הוא למשה כי לא כל עדת בני ישראל בקש לכלות אבל עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו זה שאמרתי "הבדלו" העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם הוא שאמרתי לך. הזכיר להם "העלו מסביב", אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו, אלו דבריו. ואינם נכונים, כי לא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם שלשה אנשים "הבדלו מתוך העדה" כי אינם עדה. ואין ישראל בתוכם, ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה בתוכם בבואם. ועוד כי "הבדלו" רמז למשה ואהרן בלבד, כמו הרומו (להלן יז י). וכן ואכלה אותם כרגע, רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע. וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה. אבל הטעם, כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה (פסוק יט). והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים. וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים. וכן אמר דוד (ש"ב כד יז) הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי. והיה העונש ההוא על העם גם בחטאם, שהיה להם לתת השקלים מעצמם, אם העונש ההוא על זה כדברי רבותינו (ברכות סב ב). כי לא צוה אותם המלך שלא יתנו השקלים, כי הוא לדעת המנין בלבד היה חפץ, וענשם וענשו בזה שוה הוא. ועוד כי מלבד המנין היה עונש על העם מתחלת דבר, כדכתיב (ש"ב כד א) ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר (דברים יב ה) לשכנו תדרשו ובאת שמה, עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (ש"ב ז א ב) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השם יתברך מפני שאמר (דה"י א כב ח) כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם. והכתוב ירמוז כל זה, שנאמר (ש"ב ז ו ז) כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך וגו' בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. הרי יאשים הכתוב, כי השכינה מתהלכת בכל ישראל מאהל אל אהל וממשכן אל משכן ולא היה אחד בכל שופטי ישראל הרועים אותם מתעורר בדבר. ואמר הכתוב עוד, כי גם השם רחק מהם ולא דבר לאחד מכולם לבנות הבית, רק עתה שנתעוררת הטיבות כי היה עם לבבך, ואצוה עתה לבנותו על יד שלמה בנך שיהיה איש שלום. וטעם ויקהל עליהם קרח [את כל העדה] – את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד, או בכורי כל ישראל הראויים לעבודה. ולא הזכיר "העם" כמו בעגל ובמרגלים, כי אילו היו כל ישראל היה אומר "ואכלה אותם כרגע ואעשה אותך לגוי גדול". וכל זה שהזכרתי על הבכורים (לעיל פסוקים א ה) הוא על דרך רבותינו (זבחים קיב ב) שאומרים כי העבודה היתה לבכורות. אבל על דרך הפשט, היו כל ישראל תחלה ראויים לעבודת הקרבנות כי כן הוא הדין לעולם בבמות יחיד, ונבחר אהרן לעבודת המשכן והמקדש, והיה קרח טוען על הבחירה הזאת, ורוצה להחזיר העבודות לכל ישראל כי כל העדה כולם קדושים.

R. Bachya Bemidbar 16:19,21רבינו בחיי במדבר ט״ז:י״ט,כ״א

(יט) ויקהל עליהם קרח – הבכורות הסכימו עמו בטענה שהיה משה פוסלן, גם שבט לוי בטענה שצוהו משה שיהיו נתונים לאהרן ולבניו. ושאר שבטי ישראל למה הסכימו עמו, שאומר: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", דרשו רז"ל (שם) שהיה קרח אומר להן: ראו מה עשה לכם בן עמרם, ראובן בכור ישראל והוא הקדים נחשון בן עמינדב לשאר השבטים בחנכת המזבח, וזהו הסבה שנטפלו עמו הכל, וזהו: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה". בוא וראה כמה גדול כח היחיד החוטא וכמה גדול כח לשון הרע. (כא) הבדלו מתוך העדה הזאת – הם עדת קרח, שהרי משה ואהרן היו עמהם פתח אהל מועד, ומשה חשב כי "העדה הזאת" אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", והקב"ה פירש לו מיד כי "העדה" שנאמר על עדת קרח הוא. וזהו: "העלו מסביב למשכן קרח". וא"כ "העלו" הוא פירוש "הבדלו".

Ralbag Bemidbar 16:19-22רלב״ג במדבר ט״ז:י״ט-כ״ב

(יט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד – יִדמה שמשך קרח בדבריו החמישים ומאתים איש לעשות זה, כי אולי היו יראים ממה שאמר משה שאשר יבחר בו ה' יתעלה הוא הקדוש, כי זה מורה שכולם ימותו זולת אחד מהם. או יהיה אומרו 'את כל העדה' שב אל ישראל, בשהיה מושך לבבם להתרעם על משה על דבר זאת השררה. (כב) אל אלהי הרוחֹת לכל בשר – הרצון באומרו 'לכל בשר' - לכל אישי האדם, כטעם אומרו: 'יבוא כל בשר להשתחוֹת לפני' (ישעיהו סו, כג). והנה הרצון בזה: אל שהוא שופט הרוחות אשר לכל בשר, בשיודע באיש ואיש מהם צדקו ורשעתו, היהיה נכון שתקצוף על כל העדה בעבור חטא איש אחד? חלילה לך מעשות זאת!

Ralbag Bemidbar Toalot 16:6-8רלב״ג במדבר תועלות ט״ז:ו׳-ח׳

התועלת הששי הוא בדעות, והוא להודיע ענין נפלא בדבר ההשגחה האלהית, והוא שהעם המתאחד והיו לאגודה אחת שדבקה בהם ההשגחה הפרטית מה' יתעלה, יִקְרֶה להם כשיחטא איש אחד מהם - או אנשים מעטי־המספר - שיִזוקו כולם כשתסור ההשגחה מהם, וזה דבר ראוי. והמשל, שאם היה מלך אחד אוהב שר אחד, והיה השר ההוא נלחם עם אדון־מה, והבטיחוֹ המלך לעוזרו במלחמתו, ונקשר עם השר ההוא בחילו איש אחד שנוא לזה המלך, הנה יסור עזר המלך ההוא מזה השר בעבור האיש ההוא שהוא שנואו. ולזאת הסיבה תמצא שעכן לבדו מעל מעל בחרם, ועל כל העדה היה קצף. ולזאת הסיבה תמצא בזה המקום שבעבור חטא קרח היה ה' יתעלה רוצה לכלות ישראל, לולא תפילת משה ואהרן. התועלת השביעי הוא בדעות, והוא להודיע כי תפלת הנביא הדבק בה' יתעלה תסיר הרע מזולתו כשיקשה בעיניו זה, כי בעבור השגחת ה' יתעלה בו ישמרהו מזה הצער שיצטער אם ישיג הרע לאיש ההוא או לאנשים ההם. ולזה תמצא שתכף שהתפללו משה ואהרן על ישראל שב חרון אף ה' יתעלה מהם. התועלת השמיני הוא בדעות, והוא להודיע שה' יתעלה משגיח ומנהיג נפשות כל אחד מהאנשים, ואין השגחתו נתלית בכללות המין לבד כמו שחשב הפילוסוף. וזהו מה שאמר: 'אל אלהי הרוחֹת לכל בשר' (טז, כב); והיה הרצון בזה: הנה אתה ה' יתעלה אשר השגחתך באיש ואיש בפרט, מצד רוחו ושכלו, היתכן שבעבור הכללות וההשתתפות ישיג רע לכל העדה בעבור חטא איש אחד? ולפי שהיה בלתי אפשר זולת זה, כמו שקדם, אם לא יסור ההשתתפות וההתאחדות מאלו החַטָּאִים עִם ישראל, לקח ה' יתעלה עצה בזה בשיסתלקו ישראל מסביב משכן אלו האנשים, ויסור מפני זה השתתפותם והתאחדותם עמהם; עם שזה יהיה סיבה שלא יפותו להימשך לעצתם הרעה.

Akeidat Yitzchak #78 Questions 9-10עקידת יצחק שער ע״ח ספיקות ט׳-י׳

ועתה אחר שהקדמנו מה שראינו להקדימו בספור הנפלא הזה, ומדרגת ספורו בין שאר הספורים, נבא אל ביאורו על דרך הכתובים, בעורר תחלה הספקות הנופלות בו, ואם כבר התרנו קצתם במה שהקדמנו דבורו יזכור אותם על הסדר... התשיעי, באומרו הבדלו מתוך העדה וגו', כי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל עדה מה חטאה ואם חטאה, איך אמר משה האיש אחד יחטא וגו'. ומה שכתב הוא ז"ל שנתפתו כל העדה אל דברי קרח עד שיצא הקצף על כלם, באמת זה הדבר היה לו לפרש ולא לסתום אחד שפירש עונשן. ועוד, שלא יתכן בזה דרך ה' שבתחלה יגזור עליהם כלם מיתה ברגע, ולפי שהתפללו עליהם האיש אחד יחטא וגו', הקפיד על הצלתם כל השעור ההוא שצוה שיעלו מעל משכן קרח וגו' פן יספו. די ריוח והצלה להם שלא יבא עקר העונש כי אם על החוטאים, ואם יענשו קצת העם אחר כן לא יחוש. ומה טעם שיהיה הדבור בפעם ראשונה לשניהם, ובשניה למשה לבדו. העשירי, באומרו האיש אחד יחטא ועל כל העדה וגו'. ומה תמיהה זו, והלא בעגל לא חטאו כלם, ונאמר (שמות לב, י) הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם. וכן בשטים היה חרון אף ה' בישראל בכלל, ובעכן נאמר (יהושע כב, כ) והוא איש אחד לא גוע בעונו, כי נאמר בו (שם ז, יא) חטא ישראל וגם עברו את בריתי, ועל כלם היה קצף. וכבר חוייב זה מקשר הכללות היותו על יחס כללות האדם עם חלקיו, כי החולה באחד מאיבריו יאמר על כלו שהוא חולה, כמו שיבא בפ' השטים, וגם דברנו מזה בשער ארבעה ושבעים.

Akeidat Yitzchak #78עקידת יצחק שער ע״ח

ויקהל עליהם קרח וגו'. אמר כי בלילה ההוא נשתדל קרח להפוך לב כל העדה אל רוע כוונתו בדברים אשר זכרנו בהקדמה ודומיהם, רק שנראה כבוד ה' על כל העדה והיה מורא שמים עליהם ויהיו כמחרישים. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, הבדלו מתוך העדה וגו'. מה נמלצו דברי הרמב"ן ז"ל במה שתפס על רבי חננאל ז"ל שכתב בפירוש פרשה זו שלא הבין משה בראשונה כוונת הנאמר לו במאמר הבדלו וגו', וחשב כי כל העדה היה אומר. ולזה אמר האיש אחד יחטא וגו', ולבסוף ביאר לו כי לא אמר רק על משכן קרח דתן ואבירם. ואמר וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה אבל הטעם וכו'. והוא דעת נכון באמת, שלא להתיר לתלות שום ספק במה שיגיע לו מהש"י, וכל שכן שאם כדברי הר"ח ז"ל כבר טעה משה בשני דברים אלו שנאמרו לו, כי באומרו הבדלו היתה הכוונה שיבדלו כל העדה, והוא הבין על שניהם לבדם, ובמאמר מתוך העדה היתה הכוונה לעדת קרח והם הבינו מעדת ישראל, והוא מגונה שיאמר זה על שום נביא, כל שכן על רבן של נביאים שאי אפשר שיפול במה שיגיע אליו מהנבואה שום ספק, כמו שכתבנו בשער ששה ושבעים. וכבר זכרנו כזה על מה שכתב הרלב"ג ז"ל אצל ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות יט, ט). אמנם במה שכתב הרמב"ן ז"ל שלא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם שהיו שלשה אנשים הבדלו מתוך העדה, כי אינן עדה ואינן ישראל בתוכן, אינני רואה את דבריו, כי קרח דתן ואבירם ואנשי ביתם ועצתם רבים היו, וראוי לקרותם עדה, כמו שאמר הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. ולשון המשנה (אבות פרק ה משנה יז) קרח ועדתו. ולשון המקרא הוא (להלן כו, י) במות העדה באכול האש וגו'. כי באמת על הבלועים והשרופים אמר כן. והמשורר צווח ואומר תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם (תהלים קו, יז), גם שכבר יחלש פירושו שפירש על כל העדה נאמר לו תחלה מה שכתבנו בספיקות. והנכון שמתחלה על עדת קרח דתן ואבירם אמר להם שהיו שניהם יושבים בתוכם ומדברים עמהם דברי תוכחותם, ואף על פי שדתן ואבירם לבדם הלכו להם כנזכר, ואמר שיבדלו מהם ויצאו מתוכם, שהוא ירצה לכלות אותם כרגע, והם הבינו הכוונה יפה יפה. אמנם ממה שאמר להם הבדלו מתוך העדה, ולא צוה אותם שיאמרו לכל ישראל שיבדלו מהם, ראו שהש"י אינו מקפיד על זולתם שיספו בחטאתם, כי אם עליהם והנלוים אליהם על הרוב, וכבר חוייב להגיע מזה נזק גדול אל כלל העם אשר המה בתוכם, ולזה נפלו על פניהם ויתפללו ויאמרו אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד הוא החוטא והמחטיא לעדתו, ובשביל זה יצא קצף על כל העם, עד שלא תקפיד שיבדלו מהם כמונו ויספו עמהם, ואז שמע אלהים תפלתם ונתיחד הדבור למשה כמנהג, שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל העדה לאמור העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם, הליצו בעדם והועילה להם תפלתם. אמנם בענין התפלה והתמיהה שאמר האיש אחד יחטא וגו' יראה שכוונו היטב. וזה, כי כאשר המדה לקצוף על הכלל בחטא היחיד, כעכן וזולתו, הנה יהיה זה כאשר יהיה האחד ההוא נכלל בכללם ונקשר בקבוצם, כי אז לא יאמר שחטא האיש ההוא לבדו, אלא שחטא הכלל, כמו שלא נאמר שחלה ראשו או רגלו של פלוני או ידו, אלא שחלה פלוני. אמנם כאשר החוטא ההוא פירש עצמו מן הצבור, וכבר לקח עצמו לצד אחד לחלוק עליהם ולקנטרם, הנה כבר יצא מכללם, ולא יאמר עוד עליו שהחטא ההוא יהיה כללי, שהוא כאבר הפורש מן החי, שאין לו עוד שום קשר עם גופו. והיתה הכוונה עצומה מאד, האיש אחד יחטא מבלי שיהיה לו שום קשר ושתוף עם הכלל, כמו שהיה ענינו של קרח שלקח עצמו ונפרש מכל העדה לחלוק עליהם, ועל כל העדה תקצוף, עם היותם כגוף אחר שאין להם הקשר בו. ולזה באה התשובה נכונה, כי כמו שהם פירשו עצמן מהכלל במחשבתם, כן ינזרו הכלל מהם ויסתלקו מסביבותם בפועל, עד שיהיו החוטאים כציצין הפורשין מהגוף להפסד, וכלל הגוף ימלט. וזה טעם מה שנהגו בתי דינין שבישראל לנדות ולהרחיק כל מאן דלא ציית דינא מכללם, כדי שלא יחשבו כלם כאיש אחד ויתפס הכלל בשבילו. והוא מה שנהגו לומר בזה ושלום על ישראל מבלעדיו, כי החוט המקשר את הכלל ומעמידן לגוף אחד שהוא השלום המתווך ביניהם, כמו שכתבנו בברכת כהנים שער ארבעה ושבעים, שהוא יעמוד בריא וקיים בכל ישראל, זולת האיש ההוא שהוציאוהו והניחוהו מחוץ, שלא יאחז בו ולא יתקשר עמו עד שיקבלו נזק בעבורו. וכל זה ענין נכון מאד ומסכים לענינם מעניני הכללות אשר במקומות אחרים שכבר רמזנו אותם.

Abarbanel Bemidbar 16 Question 13אברבנאל במדבר ט״ז, שאלה י״ג

השאלה הי"ג במאמר השם הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע כי איך חשב השם יתברך לעשות כזאת בהיות עול גמור וכמו שהשיבו מרע"ה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. והראב"ע פירש שלא היתה כוונתו לכלות אלא קרח ועדתו ושמשה לא הבין הכוונה האלהית ולכך השיבו כן והוא זר מאד.

Abarbanel Bemidbar 16אברבנאל במדבר ט״ז

ולפי שמשה היה מבדיל בין קרח ועדתו והבכורות ובין דתן ואבירם וקרח לא היה חפץ בזה. לכן כאשר באו עם המחתות להקטיר קטרת ויעמדו פתח אהל מועד אצל המזבח בחשבם שיכנסו לאהל מועד להקטיר קטורת על מזבח הזהב הקהיל עליהם קרח את כל העדה כדי שיעזרוהו במחלוקתו ולא יהיה בו הוא לבדו. וגם כדי שיראו הכל שהיה כלם כהני ה' ומקריבי הקטורת במקדשו וכאשר ראה הקדוש ברוך הוא כל קהל ישראל שמה ושלא היה אחד מהם מוחה בידו ולא מוכיח בשער קרח ועדתו כאלו היו כלם חפצים בדבר אמר למשה ולאהרן מה לכם בנסיון הזה הבדלו מתוך העדה הזאת עדת בני ישראל ואכלה אותם כרגע ולא תצטרכו לנסיון אחר פרטי ולא היה זה עול בחק היושר האלהי אלא משפט וצדק למי שיש לו למחות ואינו מוחה הוא נתפש באותו עון. ולכך היו כל ישראל היושבים שם חייבים מיתה כקרח ועדתו לפי שהיו נקהלים לראות הפשע ההיא ובלתי מוחים בו. ומשה שהתפלל שאע"פ שנקהלו שמה לא היה דעתם כן. וכי הוא יתברך אלהי הרוחות בוחן לבות וכליות. ואם לא היה בהם רוע אמונה אלא שנתקבצו לראות אותו נסיון ומעשה ה' כי נורא הוא. האם ראוי בעבור איש שחטא והוא קרח שיקצוף השם על כל העדה לכלותם ומפני זה השיבו יתברך כיון שאתה רוצה להצילם דבר אל העדה העלו מסביב למשכן קרח רוצה לומר אף על פי שהיה קרח פתח אהל מועד הנה ביתו הנשים והרכוש היו אצל אהלי דתן ואבירם. ולכן עשה התראה שיעלו ויבדלו משם כי אם לא יעלו ויסתלקו משם דע לך שימותו כמותם כמוהם והתרה משה אצל היושבים אצל קרח ועדתו ואז הלך משה אל דתן ואבירם ולא היתה הליכתו שמה להנאותם ולא להשיבם למוטב כפירש"י (שם) אלא לתת הגזרה והפסק דין לפניהם. וכן היה שבפניהם דבר אל העדה סורו נא מעל אהלי האנשים האלה ואל תגעו וגומר. רוצה לומר שיתרחקו מהם ושלא יקחו דבר מכל אשר באהליהם להצילם כי חרם הוא.

Sforno Bemidbar 16:22,24,26ספורנו במדבר ט״ז:כ״ב,כ״ד,כ״ו

(כב) האיש אחד יחטא – שהוא עשה שנקהלה עלינו העדה כאמרו ויקהל עליהם קרח את כל העדה. (כד) דבר אל העדה לאמר העלו מסביב – פירש שמה שאמר הבדלו מתוך העדה לא אמר אלא על עדת קרח. (כו) פן תספו – שאינכם ראוים להנצל אם תהיו עמהם כשילקו.

Keli Yekar Bemidbar 16:21,23-24כלי יקר במדבר ט״ז:כ״א,כ״ג-כ״ד

(כא) הבדלו מתוך העדה הזאת וגו' – קרוב לשמוע שגם מתחילה לא עלתה על דעתו יתברך להעניש הבלתי חוטאים אלא שעל עדת קרח אמר כן, ומשה הבין שעל כל עדת ישראל אמר כן לפי שכבר נאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, והיה סבור משה שכל ישראל הסכימו עמו ועל כן אמר על כל העדה ואכלה אותם כרגע. ולא חשש פן יאמרו מבלי יכולת ה' וגו', כי בלאו הכי הם מטולטלים ארבעים שנה במדבר ואף אם יכלה כולם מכל מקום תוך ארבעים שנה יכול לעשות את משה ואהרן לגוי גדול כמו שנעשו מתי מספר במצרים פתאום לגוי גדול ועצום. לכך אמר משה בתפילתו אל אלהי הרוחות לכל בשר לפי שמשה לא ראה בישראל שום ריעותא כי אף על פי שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, מכל מקום אין ראיה מכאן שבאמת נקהלו ישראל על משה אלא קרח עשה את שלו והקהילם עליהם כדרך כל מסית ומדיח ומאן יימר שישראל נתפתו לדבריו, אך מאחר שהבין שרוצה הקדוש ברוך הוא לכלות כל ישראל כרגע זהו לפי שהוא אלהי הרוחות ויודע מה שברוחו של כל אחד ואחד וידע שבלבם מסכימים עם קרח. ומכל מקום אמר משה האיש אחד יחטא על קרח המדיח אמר כן כי הוא עיקר החוטא בהסתה זו ומן הראוי שלא יקצוף על כל העדה, כי מצינו שנאמר (במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה ולא נענש אהרן לפי שמרים היתה ההתחלה לדיבור ואהרן טפל לה כך כל העדה יש ללמד עליהם קצת זכות כי לא באו מעצמם לידי חטא זה כי אם מחמת המציק המסית ומדיח בחלקת לשונו, ואם על כל פנים ראוין לעונש מה מכל מקום אין הדין נותן שיהיו שוים בעונש אל המסית לכלות כולם כרגע במיתה אחת שהרי גם לנחש המסית הוסיף בקללה מלאדם וחוה כי הכל מתרפאין חוץ מן הנחש שאין לו רפואה (בראשית רבה כ ה). (כג-כד) וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח – מעולם לא עלה על לבי להעניש כל העדה כי אדרבה יודע אני שלא נתפתו לקרח, ומה שאמרתי הבדלו מתוך העדה על כל ישראל אמרתי כן שיבדלו מתוך עדת קרח. וראיה לזה ממה שנאמר מתחילה וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, מהו לאמר למי יאמרו כן, אלא שרצה ה' שיאמרו לכל ישראל הבדלו ומשה לא הבין דברי ה' יתברך כי מלת לאמר הוא מאמר התורה על שם סופו, אבל למטה נאמר הרומו מתוך העדה וגו', כי שם נאמר ויהי בהקהל העדה על משה וגו', כי שם נקהלו באמת עליהם על כן אמר למשה ואהרן הרומו לשון רוממות השייך למשה ואהרן כפי מדריגתם, וכאן אמר הבדלו כי לכל ישראל אמר כן כי אין לשון רוממות שייך בכל העדה כאמור, ומשה לא הבין זה מחילוק הלשון כי לא שמע עדיין מאמר הרומו. וראיה לדברינו שהרומו אינו לשון הבדלה שהרי נאמר אחר כך והולך מהרה אל העדה שמע מינה שלא היו ביניהם ומהו שאמר הרומו אלא שהוא לשון רוממות כי כולם ירדו שאולה ולכם תשאר הגדולה והרוממות כי תהיו לעם עצום כדי לקיים השבועה. וקרוב לפירוש זה כתב הרמב"ן בשם רבינו חננאל ומשם תראה מה שהוספתי משלי על דבריו כי בהם יתורצו הרבה ספיקות.

Melekhet Machshevet Bemidbar 16:19מלאכת מחשבת במדבר ט״ז:י״ט

יש לתמוה מדוע אמר וירא כבוד ה' אל כל העדה ולקמן וילונו כל עדת וגו' נאמר וירא כבוד ה' ולא אמר אל כל העדה? ועוד יפלא איך ידין הי"ת כל ישראל למיתה בעון איש אחד וכשאמר לו משה האיש אחד יחטא וגו' נראה שה' ניחם על הרעה ומעיקרא מאי סבר ה' שיקצוף על כלם באין משפט?! וכבר העמיקו בזה המפרשים. ועל כלם יקשה שהי"ת או משה יטעה בדין ובעונש ישראל? ואם טעה משה מדוע ה' דבר אליו דברים יטעה משה במשמועותם ולא פירש לו כהוגן? ועוד מה שאמר וכל ישראל נסו לקולם למה נצטרכו לנוס אם כבר נעלו מסביב למשכן קרח? ונראה בעיני ביישוב הגמגומים. שמעולם לא חשב ה' להמית כל ישראל בעון קרח ועדתו והראיה וירא כבוד ה' אל כל העדה ואלו נתתם דינם למיתה לא נראה כבוד ה' אל כלם. הלא תראה בסרחון שאחר מיתת קרח (לקמן י"ז) כי שם קצף ה' על כל ישראל ויצא הקצף מלפני ה' לכלותם במגפה לא כתיב אלא וירא כבוד ה' ירצה שלא נראה אלא לכשרים. ולא אל כל העדה. ואין להביא ראיה ממרגלים שכתוב שמה (לעיל י"ד) וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל וכתוב (שם) אכנו בדבר ואורישנו כי מעולם לא נגמר הדין לכלותם לא בעון המרגלים ולא בעון העגל. כי תראה שהי"ת נמלך במשה ושאל לו רשות כדי שיתפלל עליהם וימחול לעונם מה שלא היה במקום הזה שנאמר הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע בלי שישאל ממנו כפעם בפעם. וזה הטעם שמשה לא אזר חיל להתפלל לה' ולהתחנן מלפניו על עמו כי ידע שכבר נגזרה גזירה לולי שקם בפרן ויתן הקטרת ויכפר על העם. הנה אם כן מה שאמר ה' הבדלו מתוך העדה הזאת על עדת קרח אמר שהחליט דינם למיתה ולא על עדת ישראל. ומרע"ה רצה גם עליהם להתנצל וטענתו שאיש אחד חטא ר"ל קרח החולק על הכהונה אבל עדתו היו ראויים לכפרה שאולי אין פשע בלבם. ואולי מחניפים אותו במה שנקהלו אחריו ואין לבם ופיהם שוים עמו. אמנם הי"ת בוחן כליות ראה שגם המה כל עדת קרח במרד ובמעל ושגם הם ראויים לעונש ורצה להודיע גם אל משה כדי שיראה בעיניו ולבבו יבין כי נתחייבו גם המה במשפט. ז"ש דבר אל העדה העלו מסביב וגו' רצונו אם כן איפה לך נא ראה את שלום העדה עדת קרח ואמור אליהם ולכל ישראל שיעלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם והנך רואה כי לבבם שלם עמו ולא כדבריך שאמרת. והיה כן כי דתן ואבירם ונשיהם ובניהם וטפם יצאו נצבים פתח אהליהם וכן מאתים וחמשים אנשים עם מחתותיהם עודם במרד ובמעל לא פחדו ולא רהו ולא זעו אלא ישבו איש תחתיו להחזיק במחלוקת עד כי בלעתם הארץ. אמנם שאר ישראל אשר נקהלו עמהם שמעו לקול משה לעלות מסביב למשכן קרח ועדתו כי אין לבם עמו אלא לראות וכאשר שמעו זאת מפי משה נסו לקולם ירצה כבר נסו לקול משה וזקני ישראל שאמרו פן הספו בכל חטאתם כי אמרו פן תבלענו הארץ והיתה ההצלה הזאת להם בעבור כי שמעו את דברי משה שהזהירם סורו נא וגו'.

Malbim Bemidbar 16:20-26מלבי״ם במדבר ט״ז:כ׳-כ״ו

(כ) ויקהל – שעי"ז הקהיל את כל העדה נגד משה ואהרן, ששם דרש לפני העדה שנתקבצו שם, שמשה ותורתו אינו אמת, דהא כלם עומדים ומקטרתם בידם ולא הגיע להם שום נזק, ועי"כ נטה גם לבב העם לספק בנבואת משה ועמדו נקהלים עליהם שלשון זה מורה שעמדו מוכנים להתנגד אל משה שזה מצוין בשמוש מלת על, כמו ויקהלו על משה. (כא) הבדלו – אחר שראה ה' שכלם עומדים ושותקים ושומעים לדברי קרח שזה אלו כלם מסכימים אל דבריו שיכחיש נבואת משה ושליחותו, יצא הקצף על כל העדה, ובאשר הקשר שיש למשה עם העדה הוא רק אם מאמינים בשליחותו ובתורתו, ועתה שלבם מסתפק בנבואת משה אין לו קשר עמהם וע"כ אמר שיבדלו מתוך העדה, כי נפסק החבור שי"ל עמהם ויגזור עליהם כליה כדין כופרים. (כב) ויאמרו אל אלהי הרוחות – משה השיב הרי לא חטאו במעשה ומדוע יכלה אותם, שאם מפני שלא מיחו בידם מלהקטיר קטורת זרה הרי עשו זה עפ"י צווי של משה, ועם מפני שהיה להם איזה הרהור וספק במחשבה, הלא אתה אלהי הרוחות וידעת ציורי הרוח ומחשבותיו, וידעת שעדיין לא אבדה האמונה מכליותיהם, ואם מפני הערבות שכל ישראל ערבים זה בזה, זה מצד הבשר י"ל קשר זל"ז לא מצד הרוח והנשמה שמצד זה בן לא ישא בעון האב, וכמ"ש ביחזקאל (יח) הן כל הנפשות לי הנה וכו' הנפש החוטאת היא תמות וכמו שפרשתי שם שמצד הנפשות אין שורת הדין נותן שישא בן בעון אביו וכ"ש איש בעון חברו, ואתה אלהי הרוחות ואין לך לענוש רק החוטאים לבד והאיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. (כד) דבר אל העדה – השיב לו ה' שהוא קוצף עליהם על שהם עומדים אצל הרשעים האלה שנראה כאלו מסכימים למעשיהם וצריך שיעשו מעשה בפועל להראות שמתרחקים מהם ומהמונם כי חרם הם אצלם והם מובדלים ומרוחקים מהם. (כה-כו) ויקם משה, עפ"ז עשה משה מעשה בפועל ללכת ולהחרים את דתן ואביחרם בחרם ובשמתא, וזקני ישראל נצטרפו עמו בזה והלכו אחריו ושם גזר עליהם חרם ונידוי שלא לגעת בכל אשר להם והעם עשו מעשה בפועל כדבריו ויעלו מעל משכן קרח, ובזה הראו בפועל כי הם מרוחקים מן הכופרים האלה והם מופרשים מהם, כי ישראל כולם מאמינים במשה ובשליחותו ובזה סר הקצף מעל העדה.

Shadal Bemidbar 16:19,21שד״ל במדבר ט״ז:י״ט,כ״א

(יט) עליהם – Presso di essi [בעברית: על ידם]; אבל לדעת רש"י ואחרים עליהם פירושו נגדם, שגם רוב העם נתפתו אחר קרח. (כא) הבדלו מתוך העדה הזאת – הם מקריבי הקטרת, והכוונה שלא יתחבר אהרן עמהם להקטיר גם הוא, מאחר שלא רצו להמתין עד מחר. ומשה חשב שהיה רצון האל להכרית הקהל כלו (או חלק רב מהעם שנתפתו אחר קרח), וה' לא פירש לו הענין, רק אמר לו שילך אצל קרח דתן ואבירם ויזהיר את העם שיתרחקו משם, ומשה הלך אל דתן ואבירם (ולא הזכיר קרח, כי לא היה באהלו, כי היה עם מקריבי הקטרת), ובתוך כך החמשים ומאתים איש וקרח עמהם הקטירו הקטרת ונשרפו. והנה אין ספק כי קרח היה מן הנשרפים (כדעת ראב"ע), כמו שכתוב (למטה י"ז ה') למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהיה כקרח וכעדתו ועדתו הם החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. ומה שכתב להלן (כ"ו י') ותבלע אותם ואת קרח, ענינו אהל קרח וכל אשר לו, על דרך מאמר וירגיליוס: ‎Jam proximus ardet Ucalegona, (Aen. II)‎ והנה דתן ואבירם לא הקטירו הקטרת כי היו בעצה עם קרח שיהיה הוא כהן, לא הם, ואולי הם יהיו מלכים או נשיאים בישראל. ואכלה אותם – לא אמר וכליתי, כי עדיין כשמעם תפלת משה היו יכולים לחזור בהם ולהתרחק מן הקטרת.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 16:19רש״ר הירש במדבר ט״ז:י״ט

ויקהל וגו׳ – קרח היה בטוח בעצמו עד למאוד; הוא כנראה שכח באופן כה מוחלט את אמיתות הקשרים עם ה׳ שהוטלו כאן בספק, עד שאפילו ברגע הגורלי של ההכרעה, קרא לכל האומה להתאסף תחת דגלו ולחזות בניצחונו – אלא אם כן נניח שסיבת קריאתו לכל האומה הייתה, כדי לכפות את רצונו בכוח ההמונים, מבלי להמתין להתערבות שמיימית. על כל פנים, התקהלות המונית זו הייתה מכוונת נגד משה ואהרן; ולפיכך, כל אלה שבאו הראו בעצם היותם שם שהם עומדים לצדו של קרח.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 16:21-24רש״ר הירש במדבר ט״ז:כ״א-כ״ד

(כא) הבדלו וגו׳ – כפי שכבר הערנו על פסוק יט, בעצם היותם שם, הם עמדו לצדו של קרח. לפיכך גם הם היו שותפים לחטא. הכתוב אומר במפורש ״ויקהל עליהם״, ללמדנו שהם נקהלו ״על משה ואהרן״. (כב) ויפלו וגו׳ א־ל אלקי הרוחת וגו׳ – גלוי וידוע לפניך כמה נקל להסית את ההמונים על ידי נאומים דמאגוגיים; ושאדם כקרח, העולה עליהם ברמתו השכלית, והנהנה עד כה מאמונם המלא, עלול לרמותם ולהסיתם לעבירה. ככלל, כאשר ההמונים עושים עבירה, אשמים בכך באמת רק קומץ מסיתים העומדים מעל השאר. אם לאחר מכן מתערבות רשויות בשר ודם, הרי שלעתים קרובות ההמונים המוסתים שאשמתם קטנה יותר עשויים לסבול, בעוד שהמסיתים האשמים באמת יוצאים ללא עונש. אך אתה ״א־ל אלקי הרוחת לכל בשר״: מאחר שאתה הא־ל הכל־יכול, הרי בכוחך להעניש כל מי שאשם; ומכיוון שאתה ״אלקי הרוחת לכל בשר״, אתה יודע בחכמתך איך לקבוע מיהו האשם באמת. האיש אחד וגו׳ – רק קרח הוא האשם, ואילו העם המוסת – בדין הוא שיקבל את מחילתך. כבר הערנו כמה פעמים (כגון פירוש, בראשית יח, כג–ל; שמות לב, יד; לג, יב–כג), שכאשר ה׳ מעורר את משה להתחנן בעד העם, הוא עוזר לו להבין את דרכי הנהגתו; הוא מרומם את דעתו, כביכול, לחשוב ברוח ההשגחה העליונה. (כד) העלו וגו׳ – על ידי פרישה זו הם ינתקו עצמם מן המורדים ובכך יכפרו על החטא שעשו – ״הִקָּהֵל על משה ואהרן״.