Dictionary:Changing Meanings/5

EN/HEע/E

Changing Meanings

Sources

Bereshit 2:2-3בראשית ב׳:ב׳-ג׳

(2) On the seventh day God completed His work which He had made; and He rested on the seventh day from all His work which He had made. (3) God blessed the seventh day, and made it holy, because on it He rested from all His work which He had created and made.

(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. (ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכׇּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

Bereshit 6:15בראשית ו׳:ט״ו

This is how you shall make it. The length of the ship will be three hundred cubits, its breadth fifty cubits, and its height thirty cubits.

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רׇחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.

Bereshit 7:1בראשית ז׳:א׳

Hashem said to Noah, “Come with all of your household into the ship, for I have seen your righteousness before me in this generation.

וַיֹּאמֶר י״י לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.

Bereshit 12:8בראשית י״ב:ח׳

He left from there to the mountain on the east of Bethel, and pitched his tent, having Bethel on the west, and Ai on the east. There he built an altar to Hashem and called on the name of Hashem.

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אׇהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי״י וַיִּקְרָא בְּשֵׁם י״י.

Bereshit 12:15בראשית י״ב:ט״ו

The princes of Pharaoh saw her, and praised her to Pharaoh; and the woman was taken into Pharaoh’s house.

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה.

Bereshit 15:2בראשית ט״ו:ב׳

Abram said, “Lord Hashem, what will you give me, since I go childless, and he who will inherit my estate is Eliezer of Damascus?”

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.

Bereshit 15:17בראשית ט״ו:י״ז

It came to pass that, when the sun went down, and it was dark, behold, a smoking furnace, and a flaming torch passed between these pieces.

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

Bereshit 16:6-14בראשית ט״ז:ו׳-י״ד

(6) But Abram said to Sarai, “Behold, your maid is in your hand. Do to her whatever is good in your eyes.” Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. (7) The angel of Hashem found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. (8) He said, “Hagar, Sarai’s handmaid, where did you come from? Where are you going?” She said, “I am fleeing from the face of my mistress Sarai.” (9) The angel of Hashem said to her, “Return to your mistress, and submit yourself under her hands.” (10) The angel of Hashem said to her, “I will greatly multiply your seed, that they will not be numbered for multitude.” (11) The angel of Hashem said to her, “Behold, you are with child, and will bear a son. You shall call his name Ishmael, because Hashem has heard your affliction. (12) He will be like a wild donkey among men. His hand will be against every man, and every man’s hand against him. He will live opposite all of his brothers.” (13) She called the name of Hashem who spoke to her, “You are a God who sees,” for she said, “Have I even stayed alive after seeing him?” (14) Therefore the well was called Beer Lahai Roi. Behold, it is between Kadesh and Bered.

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ י״י עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י״י שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י״י הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י״י הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע י״י אֶל עׇנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם י״י הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד.

Bereshit 17:18-19בראשית י״ז:י״ח-י״ט

(18) Abraham said to God, “Oh that Ishmael might live before you!” (19) God said, “No, but Sarah, your wife, will bear you a son. You shall call his name Isaac. I will establish my covenant with him for an everlasting covenant for his seed after him.

(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

Bereshit 18:18בראשית י״ח:י״ח

since Abraham has surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth will be blessed in him?

וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

Bereshit 19:2בראשית י״ט:ב׳

and he said, “See now, my lords, please turn aside into your servant’s house, stay all night, wash your feet, and you can rise up early, and go on your way.” They said, “No, but we will stay in the street all night.”

וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין.

Bereshit 20:3-5בראשית כ׳:ג׳-ה׳

(3) But God came to Abimelech in a dream of the night, and said to him, “Behold, you are a dead man, because of the woman whom you have taken. For she is a man’s wife.” (4) Now Abimelech had not come near her. He said, “Lord, will you kill even a righteous nation? (5) Did he not tell me, ‘She is my sister?’ She, even she herself, said, ‘He is my brother.’ In the integrity of my heart and the innocence of my hands have I done this.”

(ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל. (ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. (ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתׇם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת.

Bereshit 20:10-11בראשית כ׳:י׳-י״א

(10) Abimelech said to Abraham, “What did you see, that you have done this thing?” (11) Abraham said, “Because I thought, ‘Surely the fear of God is not in this place. They will kill me for my wife’s sake.’

(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.

Bereshit 21:10בראשית כ״א:י׳

Therefore she said to Abraham, “Cast out this handmaid and her son! For the son of this handmaid will not be heir with my son, Isaac.”

וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

Bereshit 21:14-19בראשית כ״א:י״ד-י״ט

(14) Abraham rose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it to Hagar, putting it on her shoulder; and gave her the child, and sent her away. She departed, and wandered in the wilderness of Beersheba. (15) The water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs. (16) She went and sat down opposite him, a good way off, about a bow shot away. For she said, “Do not let me see the death of the child.” She sat over against him, and lifted up her voice, and wept. (17) God heard the voice of the boy. The angel of God called to Hagar out of the sky, and said to her, “What ails you, Hagar? Do not be afraid. For God has heard the voice of the boy where he is. (18) Get up, lift up the boy, and hold him in your hand. For I will make him a great nation.” (19) God opened her eyes, and she saw a well of water. She went, filled the bottle with water, and gave the boy drink.

(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.

Bereshit 21:23בראשית כ״א:כ״ג

Now, therefore, swear to me here by God that you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son. But according to the kindness that I have done to you, you shall do to me, and to the land in which you have lived as a foreigner.”

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.

Bereshit 24:23בראשית כ״ד:כ״ג

and said, “Whose daughter are you? Please tell me. Is there room in your father’s house for us to lodge in?”

וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין.

Bereshit 24:27בראשית כ״ד:כ״ז

He said, “Blessed be Hashem, the God of my master Abraham, who has not forsaken his loving kindness and his truth toward my master. As for me, Hashem has led me in the way to the house of my master’s relatives.”

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי י״י בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

Bereshit 24:48-49בראשית כ״ד:מ״ח-מ״ט

(48) I bowed my head, and worshiped Hashem, and blessed Hashem, the God of my master Abraham, who had led me in the right way to take my master’s brother’s daughter for his son. (49) Now if you will deal kindly and truly with my master, tell me. If not, tell me, that I may turn to the right hand, or to the left.”

(מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַי״י וָאֲבָרֵךְ אֶת י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. (מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל.

Bereshit 25:30בראשית כ״ה:ל׳

Esau said to Jacob, “Please feed me with that same red stew, for I am famished.” Therefore his name was called Edom.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.

Bereshit 26:22בראשית כ״ו:כ״ב

He left that place, and dug another well. They did not argue over that one. He called it Rehoboth. He said, “For now Hashem has made room for us, and we will be fruitful in the land.”

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב י״י לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

Bereshit 28:10-12בראשית כ״ח:י׳-י״ב

(10) Jacob went out from Beersheba, and went toward Haran. (11) He came to a certain place, and stayed there all night, because the sun had set. He took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. (12) He dreamed. Behold, a stairway set upon the earth, and its top reached to heaven. Behold, the angels of God ascending and descending on it.

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

Bereshit 28:17בראשית כ״ח:י״ז

He was afraid, and said, “How dreadful is this place! This is none other than God’s house, and this is the gate of heaven.”

וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.

Bereshit 29:5בראשית כ״ט:ה׳

He said to them, “Do you know Laban, the son of Nahor?” They said, “We know him.”

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.

Bereshit 29:26בראשית כ״ט:כ״ו

Laban said, “It is not done so in our place, to give the younger before the firstborn.

וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

Bereshit 30:3בראשית ל׳:ג׳

She said, “Behold, my maid Bilhah. Go in to her, that she may bear on my knees, and I also may obtain children by her.”

וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

Bereshit 31:54בראשית ל״א:נ״ד

Jacob offered a sacrifice in the mountain, and called his relatives to eat bread. They ate bread, and stayed all night in the mountain.

וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכׇל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר.

Bereshit 32:1-3בראשית ל״ב:א׳-ג׳

(1) Early in the morning, Laban rose up, and kissed his sons and his daughters, and blessed them. Laban departed and returned to his place. (2) Jacob went on his way, and the angels of God met him. (3) When he saw them, Jacob said, “This is God’s army.” He called the name of that place Mahanaim.

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשׇׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ. (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.

Bereshit 32:11בראשית ל״ב:י״א

I am not worthy of the least of all the loving kindnesses, and of all the truth, which you have shown to your servant; for with just my staff I passed over this Jordan; and now I have become two companies.

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

Bereshit 32:33בראשית ל״ב:ל״ג

Therefore the children of Israel do not eat the sinew of the hip, which is on the hollow of the thigh, to this day, because he touched the hollow of Jacob’s thigh in the sinew of the hip.

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

Bereshit 33:17בראשית ל״ג:י״ז

Jacob traveled to Succoth, built himself a house, and made shelters for his livestock. Therefore the name of the place is called Succoth.

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

Bereshit 34:9בראשית ל״ד:ט׳

Make marriages with us. Give your daughters to us, and take our daughters for yourselves.

וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.

Bereshit 35:2בראשית ל״ה:ב׳

Then Jacob said to his household, and to all who were with him, “Put away the foreign gods that are among you, purify yourselves, change your garments.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כׇּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.

Bereshit 36:6בראשית ל״ו:ו׳

Esau took his wives, his sons, his daughters, and all the members of his household, with his livestock, all his animals, and all his possessions, which he had gathered in the land of Canaan, and went into a land away from his brother Jacob.

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כׇּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כׇּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כׇּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.

Bereshit 37:34בראשית ל״ז:ל״ד

Jacob tore his clothes, and put sackcloth on his waist, and mourned for his son many days.

וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמׇתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.

Bereshit 37:35בראשית ל״ז:ל״ה

All his sons and all his daughters rose up to comfort him, but he refused to be comforted. He said, “For I will go down to Sheol to my son mourning.” His father wept for him.

וַיָּקֻמוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

Bereshit 38:13בראשית ל״ח:י״ג

It was told Tamar, saying, “Behold, your father-in-law is going up to Timnah to shear his sheep.”

וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ.

Bereshit 38:25בראשית ל״ח:כ״ה

When she was brought out, she sent to her father-in-law, saying, “By the man, whose these are, I am with child.” She also said, “Please discern whose are these — the signet, and the cords, and the staff.”

הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה.

Bereshit 41:14בראשית מ״א:י״ד

Then Pharaoh sent and called Joseph, and they brought him hastily out of the dungeon. He shaved himself, changed his clothing, and came in to Pharaoh.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.

Bereshit 41:40בראשית מ״א:מ׳

You shall be over my house, and according to your word will all my people be ruled. Only in the throne I will be greater than you.”

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כׇּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.

Bereshit 42:5בראשית מ״ב:ה׳

The sons of Israel came to buy among those who came, for the famine was in the land of Canaan.

וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

Bereshit 42:20-21בראשית מ״ב:כ׳-כ״א

(20) Bring your youngest brother to me; so will your words be verified, and you will not die.” They did so. (21) They said one to another, “We are certainly guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he begged us, and we would not listen. Therefore this distress has come upon us.”

(כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן. (כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

Bereshit 44:13בראשית מ״ד:י״ג

Then they tore their clothes, and each man loaded his donkey, and returned to the city.

וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.

Bereshit 45:17-21בראשית מ״ה:י״ז-כ״א

(17) Pharaoh said to Joseph, “Tell your brothers, ‘Do this. Load your animals, and go, travel to the land of Canaan. (18) Take your father and your households, and come to me, and I will give you the good of the land of Egypt, and you will eat the fat of the land.’ (19) Now you are commanded: do this. Take wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come. (20) Also, do not concern yourselves about your belongings, for the good of all of the land of Egypt is yours.” (21) The sons of Israel did so. Joseph gave them wagons, according to the commandment of Pharaoh, and gave them provision for the way.

(יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. (יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא. (כא) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ.

Bereshit 45:24בראשית מ״ה:כ״ד

So he sent his brothers away, and they departed. He said to them, “See that you do not quarrel on the way.”

וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.

Bereshit 46:3בראשית מ״ו:ג׳

He said, “I am God, the God of your father. Do not be afraid to go down into Egypt, for there I will make of you a great nation.

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.

Bereshit 46:5בראשית מ״ו:ה׳

Jacob rose up from Beersheba, and the sons of Israel carried Jacob, their father, their little ones, and their wives, in the wagons which Pharaoh had sent to carry him.

וַיָּקׇם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.

Bereshit 47:15בראשית מ״ז:ט״ו

When the money was all spent in the land of Egypt, and in the land of Canaan, all the Egyptians came to Joseph, and said, “Give us bread, for why should we die in your presence? For our money fails.”

וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כׇל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף.

Bereshit 48:14בראשית מ״ח:י״ד

Israel stretched out his right hand, and laid it on Ephraim’s head, who was the younger, and his left hand on Manasseh’s head, guiding his hands knowingly, for Manasseh was the firstborn.

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.

Bereshit 50:23בראשית נ׳:כ״ג

Joseph saw Ephraim’s children to the third generation. The children also of Machir, the son of Manasseh, were born on Joseph’s knees.

וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף.

Bereshit 50:24-25בראשית נ׳:כ״ד-כ״ה

(24) Joseph said to his brothers, “I am dying, but God will surely visit you, and bring you up out of this land to the land which he swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.” (25) Joseph took an oath of the children of Israel, saying, “God will surely visit you, and you shall carry up my bones from here.”

(כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

Shemot 1:1שמות א׳:א׳

Now these are the names of the sons of Israel, who came into Egypt every man and his household came with Jacob:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.

Shemot 1:7-9שמות א׳:ז׳-ט׳

(7) The children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and grew exceedingly mighty; and the land was filled with them. (8) Now there arose a new king over Egypt, who didn’t know Joseph. (9) He said to his people, “Behold, the people of the children of Israel are more and mightier than we.

(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. (ח) וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. (ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.

Shemot 1:11שמות א׳:י״א

Therefore they set taskmasters over them to afflict them with their burdens. They built storage cities for Pharaoh: Pithom and Raamses.

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

Shemot 1:15-17שמות א׳:ט״ו-י״ז

(15) The king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah, (16) and he said, “When you perform the duty of a midwife to the Hebrew women, and see them on the birth stool; if it is a son, then you shall kill him; but if it is a daughter, then she shall live.” (17) But the midwives feared God, and didn’t do what the king of Egypt commanded them, but saved the baby boys alive.

(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. (טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאׇבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה. (יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.

Shemot 2:5-6שמות ב׳:ה׳-ו׳

(5) Pharaoh’s daughter came down to bathe at the river. Her maidens walked along by the riverside. She saw the basket among the reeds, and sent her handmaid to get it. (6) She opened it, and saw the child, and behold, the baby cried. She had compassion on him, and said, “This is one of the Hebrews’ children.”

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

Shemot 3:22שמות ג׳:כ״ב

But every woman shall ask of her neighbor, and of her who visits her house, jewels of silver, jewels of gold, and clothing; and you shall put them on your sons, and on your daughters. You shall plunder the Egyptians.”

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 3:22שמות ג׳:כ״ב

But every woman shall ask of her neighbor, and of her who visits her house, jewels of silver, jewels of gold, and clothing; and you shall put them on your sons, and on your daughters. You shall plunder the Egyptians.”

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 7:10שמות ז׳:י׳

Moses and Aaron went in to Pharaoh, and they did so, as Hashem had commanded: and Aaron cast down his rod before Pharaoh and before his servants, and it became a serpent.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין.

Shemot 8:14שמות ח׳:י״ד

The magicians tried with their enchantments to produce lice, but they couldn’t. There were lice on man, and on animal.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

Shemot 9:27שמות ט׳:כ״ז

Pharaoh sent, and called for Moses and Aaron, and said to them, “I have sinned this time. Hashem is righteous, and I and my people are wicked.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם י״י הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים.

Shemot 12:2שמות י״ב:ב׳

“This month shall be to you the beginning of months. It shall be the first month of the year to you.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

Shemot 12:35-36שמות י״ב:ל״ה-ל״ו

(35) The children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and clothing. (36) Hashem gave the people favor in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. They despoiled the Egyptians.

(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. (לו) וַי״י נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.

Shemot 12:49שמות י״ב:מ״ט

One law shall be to him who is born at home, and to the stranger who lives as a foreigner among you.”

תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

Shemot 15:11שמות ט״ו:י״א

Who is like you, Hashem, among the gods? Who is like you, glorious in holiness, fearful in praises, doing wonders?

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם י״י מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.

Shemot 15:14שמות ט״ו:י״ד

The peoples have heard. They tremble. Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

Shemot 16:26שמות ט״ז:כ״ו

Six days you shall gather it, but on the seventh day is the Sabbath. In it there shall be none.”

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

Shemot 16:28שמות ט״ז:כ״ח

Hashem said to Moses, “How long do you refuse to keep my commandments and my laws?

וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי.

Shemot 17:14-16שמות י״ז:י״ד-ט״ז

(14) Hashem said to Moses, “Write this for a memorial in a book, and rehearse it in the ears of Joshua: that I will utterly blot out the memory of Amalek from under the sky.” (15) Moses built an altar, and called its name Hashem our Banner. (16) He said, “Yah has sworn: ‘Hashem will have war with Amalek from generation to generation.’”

(יד) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ י״י נִסִּי. (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי״י בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

Shemot 19:1שמות י״ט:א׳

In the third month after the children of Israel had gone out of the land of Egypt, on that same day they came into the wilderness of Sinai.

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.

Shemot 19:14שמות י״ט:י״ד

Moses went down from the mountain to the people, and sanctified the people; and they washed their clothes.

וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.

Shemot 20:4שמות כ׳:ד׳

you shall not bow yourself down to them, nor serve them, for I, Hashem your God, am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers on the children, on the third and on the fourth generation of those who hate me,

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי י״י אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

Shemot 20:8-10שמות כ׳:ח׳-י׳

(8) You shall labor six days, and do all your work, (9) but the seventh day is a Sabbath to Hashem your God. You shall not do any work in it, you, nor your son, nor your daughter, your male servant, nor your female servant, nor your livestock, nor your stranger who is within your gates; (10) for in six days Hashem made heaven and earth, the sea, and all that is in them, and rested the seventh day; therefore Hashem blessed the Sabbath day, and made it holy.

(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּךָ. (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַי״י אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה י״י אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ י״י אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

Shemot 21:18שמות כ״א:י״ח

“If men quarrel and one strikes the other with a stone, or with his fist, and he doesn’t die, but is confined to bed;

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב.

Shemot 22:1-2שמות כ״ב:א׳-ב׳

(1) If the thief is found breaking in, and is struck so that he dies, there shall be no guilt of bloodshed for him. (2) If the sun has risen on him, guilt of bloodshed shall be for him; he shall make restitution. If he has nothing, then he shall be sold for his theft.

(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. (ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.

Shemot 22:25שמות כ״ב:כ״ה

If you take your neighbor’s garment as collateral, you shall restore it to him before the sun goes down,

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

Shemot 25:10שמות כ״ה:י׳

“They shall make an ark of acacia wood. Its length shall be two and a half cubits, its breadth a cubit and a half, and a cubit and a half its height.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

Shemot 25:27שמות כ״ה:כ״ז

the rings shall be close to the rim, for places for the poles to carry the table.

לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן.

Shemot 26:29שמות כ״ו:כ״ט

You shall overlay the boards with gold, and make their rings of gold for places for the bars: and you shall overlay the bars with gold.

וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב.

Shemot 31:15שמות ל״א:ט״ו

Six days shall work be done, but on the seventh day is a Sabbath of solemn rest, holy to Hashem. Whoever does any work on the Sabbath day shall surely be put to death.

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַי״י כׇּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.

Shemot 33:5-6שמות ל״ג:ה׳-ו׳

(5) Hashem said to Moses, “Tell the children of Israel, ‘You are a stiff-necked people. If I were to go up into your midst for one moment, I would consume you. Therefore now take off your jewelry from you, that I may know what to do to you.’” (6) The children of Israel stripped themselves of their jewelry from Mount Horeb onward.

(ה) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. (ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.

Shemot 34:7שמות ל״ד:ז׳

keeping loving kindness for thousands, forgiving iniquity and disobedience and sin; and that will by no means clear the guilty, visiting the iniquity of the fathers on the children, and on the children’s children, on the third and on the fourth generation.”

נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.

Shemot 40:2שמות מ׳:ב׳

“On the first day of the first month you shall raise up the tabernacle of the Tent of Meeting.

בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד.

Vayikra 6:2ויקרא ו׳:ב׳

“Command Aaron and his sons, saying, ‘This is the law of the burnt offering: the burnt offering shall be on the hearth on the altar all night until the morning; and the fire of the altar shall be kept burning on it.

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.

Vayikra 6:2-6ויקרא ו׳:ב׳-ו׳

(2) “Command Aaron and his sons, saying, ‘This is the law of the burnt offering: the burnt offering shall be on the hearth on the altar all night until the morning; and the fire of the altar shall be kept burning on it. (3) The priest shall put on his linen garment, and he shall put on his linen breeches upon his body; and he shall remove the ashes from where the fire has consumed the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar. (4) He shall take off his garments, and put on other garments, and carry the ashes outside the camp to a clean place. (5) The fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not go out; and the priest shall burn wood on it every morning: and he shall lay the burnt offering in order upon it, and shall burn on it the fat of the peace offerings. (6) Fire shall be kept burning on the altar continually; it shall not go out.

(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. (ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. (ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. (ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. (ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה.

Vayikra 16:3-17ויקרא ט״ז:ג׳-י״ז

(3) “Herewith shall Aaron come into the sanctuary: with a young bull for a sin offering, and a ram for a burnt offering. (4) He shall put on the holy linen coat, and he shall have the linen breeches on his body, and shall put on the linen sash, and he shall be clothed with the linen turban. They are the holy garments. He shall bathe his body in water, and put them on. (5) He shall take from the congregation of the children of Israel two male goats for a sin offering, and one ram for a burnt offering. (6) “Aaron shall offer the bull of the sin offering, which is for himself, and make atonement for himself and for his house. (7) He shall take the two goats, and set them before Hashem at the door of the Tent of Meeting. (8) Aaron shall cast lots for the two goats; one lot for Hashem, and the other lot for the scapegoat. (9) Aaron shall present the goat on which the lot fell for Hashem, and offer him for a sin offering. (10) But the goat, on which the lot fell for the scapegoat, shall be presented alive before Hashem, to make atonement for him, to send him away for the scapegoat into the wilderness. (11) “Aaron shall present the bull of the sin offering, which is for himself, and shall make atonement for himself and for his house, and shall kill the bull of the sin offering which is for himself. (12) He shall take a censer full of coals of fire from off the altar before Hashem, and two handfuls of sweet incense beaten small, and bring it within the veil: (13) and he shall put the incense on the fire before Hashem, that the cloud of the incense may cover the mercy seat that is on the testimony, so that he will not die. (14) He shall take some of the blood of the bull, and sprinkle it with his finger on the mercy seat on the east; and before the mercy seat he shall sprinkle some of the blood with his finger seven times. (15) “Then he shall kill the goat of the sin offering, that is for the people, and bring his blood within the veil, and do with his blood as he did with the blood of the bull, and sprinkle it on the mercy seat, and before the mercy seat: (16) and he shall make atonement for the Holy Place, because of the uncleanness of the children of Israel, and because of their transgressions, even all their sins; and so he shall do for the Tent of Meeting, that dwells with them in the midst of their uncleanness. (17) No one shall be in the Tent of Meeting when he enters to make atonement in the Holy Place, until he comes out, and has made atonement for himself and for his household, and for all the assembly of Israel.

(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה. (ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. (ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה. (ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. (ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי י״י פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. (ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַי״י וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. (ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַי״י וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. (י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יׇעֳמַד חַי לִפְנֵי י״י לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה. (יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. (יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי י״י וּמְלֹא חׇפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. (יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי י״י וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת. (יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. (טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. (טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. (יז) וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

Vayikra 19:14ויקרא י״ט:י״ד

“‘You shall not curse the deaf, nor put a stumbling block before the blind; but you shall fear your God. I am Hashem.

לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי י״י.

Vayikra 19:32ויקרא י״ט:ל״ב

“‘You shall rise up before the gray head, and honor the face of an old man, and you shall fear your God. I am Hashem.

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי י״י.

Vayikra 23:3ויקרא כ״ג:ג׳

“‘Six days shall work be done: but on the seventh day is a Sabbath of solemn rest, a holy convocation; you shall do no kind of work. It is a Sabbath to Hashem in all your dwellings.

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַי״י בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.

Vayikra 23:15ויקרא כ״ג:ט״ו

“‘You shall count from the next day after the Sabbath, from the day that you brought the sheaf of the wave offering; seven Sabbaths shall be completed:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

Vayikra 24:7-8ויקרא כ״ד:ז׳-ח׳

(7) You shall put pure frankincense on each row, that it may be to the bread for a memorial, even an offering made by fire to Hashem. (8) Every Sabbath day he shall set it in order before Hashem continually. It is on the behalf of the children of Israel an everlasting covenant.

(ז) וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַי״י. (ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי י״י תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.

Vayikra 25:35ויקרא כ״ה:ל״ה

“‘If your brother has become poor, and his hand can’t support him among you; then you shall uphold him. He shall live with you like an alien and a temporary resident.

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.

Bemidbar 2:2במדבר ב׳:ב׳

“The children of Israel shall encamp every man by his own standard, with the banners of their fathers’ houses: at a distance from the Tent of Meeting shall they encamp around it.”

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.

Bemidbar 2:17במדבר ב׳:י״ז

“Then the Tent of Meeting shall set out, with the camp of the Levites in the midst of the camps. As they encamp, so shall they set out, every man in his place, by their standards.

וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.

Bemidbar 10:10במדבר י׳:י׳

“Also in the day of your gladness, and in your set feasts, and in the beginnings of your months, you shall blow the trumpets over your burnt offerings, and over the sacrifices of your peace offerings; and they shall be to you for a memorial before your God. I am Hashem your God.”

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם.

Bemidbar 13:28במדבר י״ג:כ״ח

However the people who dwell in the land are strong, and the cities are fortified and very large. Moreover, we saw the children of Anak there.

אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.

Bemidbar 14:43במדבר י״ד:מ״ג

For there the Amalekite and the Canaanite are before you, and you shall fall by the sword: because you are turned back from following Hashem, therefore Hashem will not be with you.”

כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי י״י וְלֹא יִהְיֶה י״י עִמָּכֶם.

Bemidbar 15:15במדבר ט״ו:ט״ו

For the assembly, there shall be one statute for you, and for the stranger who lives as a foreigner, a statute forever throughout your generations: as you are, so shall the foreigner be before Hashem.

הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי י״י.

Bemidbar 20:1במדבר כ׳:א׳

The children of Israel, even the whole congregation, came into the wilderness of Zin in the first month: and the people stayed in Kadesh; and Miriam died there, and was buried there.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

Bemidbar 20:4-11במדבר כ׳:ד׳-י״א

(4) Why have you brought the assembly of Hashem into this wilderness, that we should die there, we and our animals? (5) Why have you made us to come up out of Egypt, to bring us in to this evil place? It is no place of seed, or of figs, or of vines, or of pomegranates; neither is there any water to drink.” (6) Moses and Aaron went from the presence of the assembly to the door of the Tent of Meeting, and fell on their faces: and the glory of Hashem appeared to them. (7) Hashem spoke to Moses, saying, (8) “Take the rod, and assemble the congregation, you, and Aaron your brother, and speak to the rock before their eyes, that it give forth its water; and you shall bring forth to them water out of the rock; so you shall give the congregation and their livestock drink.” (9) Moses took the rod from before Hashem, as he commanded him. (10) Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said to them, “Hear now, you rebels; shall we bring you water out of this rock for you?” (11) Moses lifted up his hand, and struck the rock with his rod twice: and water came forth abundantly, and the congregation drank, and their livestock.

(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל י״י אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. (ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת. (ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד י״י אֲלֵיהֶם. (ז) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. (ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי י״י כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. (י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. (יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

Bemidbar 20:14במדבר כ׳:י״ד

Moses sent messengers from Kadesh to the king of Edom, saying: “Thus says your brother Israel: You know all the travail that has happened to us:

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כׇּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.

Bemidbar 21:8-9במדבר כ״א:ח׳-ט׳

(8) Hashem said to Moses, “Make a fiery serpent, and set it on a standard: and it shall happen, that everyone who is bitten, when he sees it, shall live.” (9) Moses made a serpent of brass, and set it on the standard: and it happened, that if a serpent had bitten any man, when he looked to the serpent of brass, he lived.

(ח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כׇּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. (ט) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי.

Bemidbar 21:21במדבר כ״א:כ״א

Israel sent messengers to Sihon king of the Amorites, saying,

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר.

Bemidbar 22:21-32במדבר כ״ב:כ״א-ל״ב

(21) Balaam rose up in the morning, and saddled his donkey, and went with the princes of Moab. (22) God’s anger was kindled because he went; and the angel of Hashem placed himself in the way for an adversary against him. Now he was riding on his donkey, and his two servants were with him. (23) The donkey saw the angel of Hashem standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the donkey turned aside out of the way, and went into the field: and Balaam struck the donkey, to turn her into the way. (24) Then the angel of Hashem stood in a narrow path between the vineyards, a wall being on this side, and a wall on that side. (25) The donkey saw the angel of Hashem, and she thrust herself to the wall, and crushed Balaam’s foot against the wall: and he struck her again. (26) The angel of Hashem went further, and stood in a narrow place, where there was no way to turn either to the right hand or to the left. (27) The donkey saw the angel of Hashem, and she lay down under Balaam: and Balaam’s anger was kindled, and he struck the donkey with his staff. (28) Hashem opened the mouth of the donkey, and she said to Balaam, “What have I done to you, that you have struck me these three times?” (29) Balaam said to the donkey, “Because you have mocked me, I wish there were a sword in my hand, for now I would have killed you.” (30) The donkey said to Balaam, “Am I not your donkey, on which you have ridden all your life long to this day? Was I ever in the habit of doing so to you?” He said, “No.” (31) Then Hashem opened the eyes of Balaam, and he saw the angel of Hashem standing in the way, with his sword drawn in his hand; and he bowed his head, and fell on his face. (32) The angel of Hashem said to him, “Why have you struck your donkey these three times? Behold, I have come forth as an adversary, because your way is perverse before me:

(כא) וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. (כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ י״י בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. (כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ י״י נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. (כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ י״י בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. (כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ י״י וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. (כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ י״י עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. (כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ י״י וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. (כח) וַיִּפְתַּח י״י אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. (כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. (ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. (לא) וַיְגַל י״י אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ י״י נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. (לב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ י״י עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי.

Bemidbar 27:7במדבר כ״ז:ז׳

“The daughters of Zelophehad speak right: you shall surely give them a possession of an inheritance among their father’s brothers; and you shall cause the inheritance of their father to pass to them.

כֵּן בְּנוֹת צְלׇפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.

Bemidbar 28:10-14במדבר כ״ח:י׳-י״ד

(10) this is the burnt offering of every Sabbath, besides the continual burnt offering, and the drink offering of it. (11) “‘In the beginnings of your months you shall offer a burnt offering to Hashem: two young bulls, and one ram, seven male lambs a year old without blemish; (12) and three tenth parts of an ephah of fine flour for a meal offering, mixed with oil, for each bull; and two tenth parts of fine flour for a meal offering, mixed with oil, for the one ram; (13) and a tenth part of fine flour mixed with oil for a meal offering to every lamb; for a burnt offering of a pleasant aroma, an offering made by fire to Hashem. (14) Their drink offerings shall be half a hin of wine for a bull, and the third part of a hin for the ram, and the fourth part of a hin for a lamb: this is the burnt offering of every month throughout the months of the year.

(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ. (יא) וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַי״י פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. (יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד. (יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַי״י. (יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

Bemidbar 29:1-6במדבר כ״ט:א׳-ו׳

(1) “‘In the seventh month, on the first day of the month, you shall have a holy convocation; you shall do no servile work: it is a day of blowing of trumpets to you. (2) You shall offer a burnt offering for a pleasant aroma to Hashem: one young bull, one ram, seven male lambs a year old without blemish; (3) and their meal offering, fine flour mixed with oil, three tenth parts for the bull, two tenth parts for the ram, (4) and one tenth part for every lamb of the seven lambs; (5) and one male goat for a sin offering, to make atonement for you; (6) besides the burnt offering of the new moon, and the meal offering of it, and the continual burnt offering and the meal offering of it, and their drink offerings, according to their ordinance, for a pleasant aroma, an offering made by fire to Hashem.

(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. (ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַי״י פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. (ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל. (ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. (ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. (ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַי״י.

Bemidbar 31:30במדבר ל״א:ל׳

Of the children of Israel’s half, you shall take one drawn out of every fifty, of the persons, of the cattle, of the donkeys, and of the flocks, of all the livestock, and give them to the Levites, who perform the duty of the tabernacle of Hashem.”

וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכׇּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן י״י.

Bemidbar 35:25-28במדבר ל״ה:כ״ה-כ״ח

(25) and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, where he was fled: and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil. (26) “‘But if the manslayer shall at any time go beyond the border of his city of refuge, where he flees, (27) and the avenger of blood find him outside of the border of his city of refuge, and the avenger of blood kill the manslayer; he shall not be guilty of blood, (28) because he should have remained in his city of refuge until the death of the high priest: but after the death of the high priest the manslayer shall return into the land of his possession.

(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. (כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. (כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. (כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.

Bemidbar 35:27במדבר ל״ה:כ״ז

and the avenger of blood find him outside of the border of his city of refuge, and the avenger of blood kill the manslayer; he shall not be guilty of blood,

וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם.

Devarim 1:19דברים א׳:י״ט

We traveled from Horeb, and went through all that great and terrible wilderness which you saw, by the way to the hill country of the Amorites, as Hashem our God commanded us; and we came to Kadesh Barnea.

וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כׇּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.

Devarim 2:25דברים ב׳:כ״ה

This day will I begin to put the dread of you and the fear of you on the peoples who are under the whole sky, who shall hear the report of you, and shall tremble, and be in anguish because of you.”

הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ.

Devarim 2:26דברים ב׳:כ״ו

I sent messengers out of the wilderness of Kedemoth to Sihon king of Heshbon with words of peace, saying,

וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר.

Devarim 3:11דברים ג׳:י״א

For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim; behold, his bedstead was a bedstead of iron; isn’t it in Rabbah of the children of Ammon? nine cubits was its length, and four cubits its breadth, after the cubit of a man.

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רׇחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ.

Devarim 4:30דברים ד׳:ל׳

When you are in oppression, and all these things have come on you, in the latter days you shall return to Hashem your God, and listen to his voice:

בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד י״י אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.

Devarim 4:34דברים ד׳:ל״ד

Or has God tried to go and take a nation for himself from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, according to all that Hashem your God did for you in Egypt before your eyes?

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם י״י אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.

Devarim 5:8דברים ה׳:ח׳

you shall not bow down yourself to them, nor serve them; for I, Hashem, your God, am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers on the children, and on the third and on the fourth generation of those who hate me;

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי י״י אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

Devarim 7:1-4דברים ז׳:א׳-ד׳

(1) When Hashem your God shall bring you into the land where you go to possess it, and shall cast out many nations before you, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than you; (2) and when Hashem your God shall deliver them up before you, and you shall strike them; then you shall utterly destroy them: you shall make no covenant with them, nor show mercy to them; (3) neither shall you make marriages with them; your daughter you shall not give to his son, nor shall you take his daughter for your son. (4) For he will turn away your son from following Me, that they may serve other gods: so the anger of Hashem would be kindled against you, and He would destroy you quickly.

(א) כִּי יְבִיאֲךָ י״י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (ב) וּנְתָנָם י״י אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחׇנֵּם. (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף י״י בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר.

Devarim 8:15דברים ח׳:ט״ו

who led you through the great and terrible wilderness, with fiery serpents and scorpions, and thirsty ground where there was no water; who brought you forth water out of the rock of flint;

הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.

Devarim 15:1-8דברים ט״ו:א׳-ח׳

(1) At the end of every seven years you shall make a release. (2) This is the way of the release: every creditor shall release that which he has lent to his neighbor; he shall not exact it of his neighbor and his brother; because Hashem’s release has been proclaimed. (3) Of a foreigner you may exact it: but whatever of your is with your brother your hand shall release. (4) However there shall be no poor with you; for Hashem will surely bless you in the land which Hashem your God gives you for an inheritance to possess it; (5) if only you diligently listen to the voice of Hashem your God, to observe to do all this commandment which I command you this day. (6) For Hashem your God will bless you, as He promised you: and you shall lend to many nations, but you shall not borrow; and you shall rule over many nations, but they shall not rule over you. (7) If a poor man, one of your brothers, is with you within any of your gates in your land which Hashem your God gives you, you shall not harden your heart, nor shut your hand from your poor brother; (8) but you shall surely open your hand to him, and shall surely lend him sufficient for his need, which he lacks.

(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כׇּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַי״י. (ג) אֶת הַנׇּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ י״י בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל י״י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (ו) כִּי י״י אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.

Devarim 20:11דברים כ׳:י״א

It shall be, if it makes you answer of peace, and opens to you, then it shall be, that all the people who are found therein shall become tributary to you, and shall serve you.

וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כׇּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.

Devarim 22:5דברים כ״ב:ה׳

A woman shall not wear men’s clothing, neither shall a man put on women’s clothing; for whoever does these things is an abomination to Hashem your God.

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת י״י אֱלֹהֶיךָ כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.

Devarim 24:13-14דברים כ״ד:י״ג-י״ד

(13) you shall surely restore to him the pledge when the sun goes down, that he may sleep in his garment, and bless you: and it shall be righteousness to you before Hashem your God. (14) You shall not oppress a hired servant who is poor and needy, whether he be of your brothers, or of your foreigners who are in your land within your gates:

(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרְכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ. (יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.

Devarim 25:1דברים כ״ה:א׳

If there is a controversy between men, and they come to judgment, and the judges judge them; then they shall justify the righteous, and condemn the wicked;

כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע.

Devarim 25:17-18דברים כ״ה:י״ז-י״ח

(17) Remember what Amalek did to you by the way as you came forth out of Egypt; (18) how he met you by the way, and struck the hindmost of you, all who were feeble behind you, when you were faint and weary; and he didn’t fear God.

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

Devarim 25:18דברים כ״ה:י״ח

how he met you by the way, and struck the hindmost of you, all who were feeble behind you, when you were faint and weary; and he didn’t fear God.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

Devarim 26:5דברים כ״ו:ה׳

You shall answer and say before Hashem your God, “A Syrian ready to perish was my father; and he went down into Egypt, and lived there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגׇר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.

Devarim 27:1-8דברים כ״ז:א׳-ח׳

(1) Moses and the elders of Israel commanded the people, saying, “Keep all the commandment which I command you this day. (2) It shall be on the day when you shall pass over the Jordan to the land which Hashem your God gives you, that you shall set yourself up great stones, and plaster them with plaster: (3) and you shall write on them all the words of this law, when you have passed over; that you may go in to the land which Hashem your God gives you, a land flowing with milk and honey, as Hashem, the God of your fathers, has promised you. (4) It shall be, when you have passed over the Jordan, that you shall set up these stones, which I command you this day, in Mount Ebal, and you shall plaster them with plaster. (5) There you shall build an altar to Hashem your God, an altar of stones: you shall lift up no iron on them. (6) You shall build the altar of Hashem your God of uncut stones; and you shall offer burnt offerings thereon to Hashem your God: (7) and you shall sacrifice peace offerings, and shall eat there; and you shall rejoice before Hashem your God. (8) You shall write on the stones all the words of this law very plainly.”

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעׇבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. (ד) וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַי״י אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח י״י אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַי״י אֱלֹהֶיךָ. (ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ. (ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב.

Devarim 28:22דברים כ״ח:כ״ב

Hashem will strike you with consumption, and with fever, and with inflammation, and with fiery heat, and with the sword, and with blight, and with mildew; and they shall pursue you until you perish.

יַכְּכָה י״י בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אׇבְדֶךָ.

Devarim 28:58דברים כ״ח:נ״ח

If you will not observe to do all the words of this law that are written in this book, that you may fear this glorious and fearful name, Hashem YOUR GOD;

אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת י״י אֱלֹהֶיךָ.

Devarim 29:3דברים כ״ט:ג׳

but Hashem has not given you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear, to this day.

וְלֹא נָתַן י״י לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאׇזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Devarim 30:2דברים ל׳:ב׳

and shall return to Hashem your God, and shall obey his voice according to all that I command you this day, you and your children, with all your heart, and with all your soul;

וְשַׁבְתָּ עַד י״י אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.

Devarim 31:9-11דברים ל״א:ט׳-י״א

(9) Moses wrote this law, and delivered it to the priests the sons of Levi, who bore the ark of the covenant of Hashem, and to all the elders of Israel. (10) Moses commanded them, saying, “At the end of every seven years, in the set time of the year of release, in the feast of tents, (11) when all Israel has come to appear before Hashem your God in the place which He shall choose, you shall read this law before all Israel in their hearing.

(ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י וְאֶל כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. (יא) בְּבוֹא כׇל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּאׇזְנֵיהֶם.

Devarim 32:10דברים ל״ב:י׳

He found him in a desert land, in the waste howling wilderness. He surrounded him. He cared for him. He kept him as the apple of his eye.

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.

Devarim 32:22דברים ל״ב:כ״ב

For a fire is kindled in my anger, Burns to the lowest Sheol , Devours the earth with its increase, and sets the foundations of the mountains on fire.

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.

Devarim 32:28דברים ל״ב:כ״ח

For they are a nation void of counsel. There is no understanding in them.

כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה.

Devarim 32:43דברים ל״ב:מ״ג

Rejoice, you nations, with his people, for He will avenge the blood of his servants. He will render vengeance to his adversaries, And will make expiation for his land, for his people.

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

Devarim 33:2דברים ל״ג:ב׳

He said, “Hashem came from Sinai, And rose from Seir to them. He shone forth from Mount Paran. He came from the ten thousands of holy ones. At his right hand was a fiery law for them.

וַיֹּאמַר י״י מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ [אֵשׁ דָּת] (אשדת) לָמוֹ.

Devarim 33:17דברים ל״ג:י״ז

The firstborn of his herd, majesty is his. His horns are the horns of the wild ox. With them he shall push all of the peoples, to the ends of the earth: They are the ten thousands of Ephraim. They are the thousands of Manasseh.”

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

Yehoshua 2:12יהושע ב׳:י״ב

Now therefore, I pray you, swear unto me by the Lord, since I have dealt kindly with you, that ye also will deal kindly with my father's house — and give me a true token—

וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּי״י כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת.

Yehoshua 4:1יהושע ד׳:א׳

And it came to pass, when all the nation were clean passed over the Jordan, that the Lord spoke unto Joshua, saying:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.

Yehoshua 6:25יהושע ו׳:כ״ה

But Rahab the harlot, and her father's household, and all that she had, did Joshua save alive; and she dwelt in the midst of Israel, unto this day; because she hid the messengers, whom Joshua sent to spy out Jericho.

וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ.

Yehoshua 16:10יהושע ט״ז:י׳

And they drove not out the Canaanites that dwelt in Gezer; but the Canaanites dwelt in the midst of Ephraim, unto this day, and became servants to do taskwork.

וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

Yehoshua 22:16יהושע כ״ב:ט״ז

'Thus saith the whole congregation of the Lord: What treachery is this that ye have committed against the God of Israel, to turn away this day from following the Lord, in that ye have builded you an altar, to rebel this day against the Lord?

כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת י״י מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי י״י בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרׇדְכֶם הַיּוֹם בַּי״י.

Shofetim 1:28-35שופטים א׳:כ״ח-ל״ה

(28) And it came to pass, when Israel was waxen strong, that they put the Canaanites to task-work, but did in no wise drive them out. (29) And Ephraim drove not out the Canaanites that dwelt in Gezer; but the Canaanites dwelt in Gezer among them. (30) Zebulun drove not out the inhabitants of Kitron, nor the: inhabitants of Nahalol; but the Canaanites dwelt among them, and became tributary. (31) Asher drove not out the inhabitants of Acco, nor the inhabitants of Zidon, nor of Ahlab, nor of Achzib, nor of Helbah, nor of Aphik, nor of Rehob; (32) but the Asherites dwelt among the Canaanites, the inhabitants of the land; for they did not drive them out. (33) Naphtali drove not out the inhabitants of Beth-shemesh, nor the inhabitants of Beth-anath; but he dwelt among the Canaanites, the inhabitants of the land; nevertheless the inhabitants of Beth-shemesh and of Beth-anath became tributary unto them. (34) And the Amorites forced the children of Dan into the hill-country; for they would not suffer them to come down to the valley. (35) But the Amorites were resolved to dwell in Harheres, in Aijalon, and in Shaalbim; yet the hand of the house of Joseph prevailed, so that they became tributary.

(כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ. (כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר. (ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס. (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב. (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ. (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס. (לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק. (לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס.

Shofetim 4:9שופטים ד׳:ט׳

And she said: 'I will surely go with thee; notwithstanding the journey that thou takest shall not be for thy honour; for the Lord will give Sisera over into the hand of a woman.' And Deborah arose, and went with Barak to Kedesh.

וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר י״י אֶת סִיסְרָא וַתָּקׇם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה.

Shofetim 5:21שופטים ה׳:כ״א

The brook Kishon swept them away, That ancient brook, the brook Kishon. O my soul, tread them down with strength.

נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז.

Shofetim 6:11-14שופטים ו׳:י״א-י״ד

(11) And the angel of the Lord came, and sat under the terebinth which was in Ophrah, that belonged unto Joash the Abiezrite; and his son Gideon was beating out wheat in the winepress, to hide it from the Midianites. (12) And the angel of the Lord appeared unto him, and said unto him: 'The Lord is with thee, thou mighty man of valour.' (13) And Gideon said unto him: 'Oh, my lord, if the Lord be with us, why then is all this befallen us? and where are all His wondrous works which our fathers told us of, saying: Did not the Lord bring us up from Egypt? but now the Lord hath cast us off, and delivered us into the hand of Midian.' (14) And the Lord turned towards him, and said: 'Go in this thy might, and save Israel from the hand of Midian; have not I sent thee?'

(יא) וַיָּבֹא מַלְאַךְ י״י וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעׇפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן. (יב) וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ י״י וַיֹּאמֶר אֵלָיו י״י עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ י״י עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כׇּל זֹאת וְאַיֵּה כׇל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ י״י וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ י״י וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן. (יד) וַיִּפֶן אֵלָיו י״י וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ.

Shofetim 13:2-22שופטים י״ג:ב׳-כ״ב

(2) And there was a certain man of Zorah, of the family of the Danites, whose name was Manoah; and his wife was barren, and bore not. (3) And the angel of the Lord appeared unto the woman, and said unto her: 'Behold now, thou art barren, and hast not borne; but thou shalt conceive, and bear a son. (4) Now therefore beware, I pray thee, and drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing. (5) For, lo, thou shalt conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head; for the child shall be a Nazirite unto God from the womb; and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines.' (6) Then the woman came and told her husband, saying: 'A man of God came unto me, and his countenance was like the countenance of the angel of God, very terrible; and I asked him not whence he was, neither told he me his name; (7) but he said unto me: Behold, thou shalt conceive, and bear a son; and now drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing; for the child shall be a Nazirite unto God from the womb to the day of his death.' (8) Then Manoah entreated the Lord, and said: 'Oh, Lord, I pray Thee, let the man of God whom Thou didst send come again unto us, and teach us what we shall do unto the child that shall be born.' (9) And God hearkened to the voice of Manoah; and the angel of God came again unto the woman as she sat in the field; but Manoah her husband was not with her. (10) And the woman made haste, and ran, and told her husband, and said unto him: 'Behold, the man hath appeared unto me, that came unto me that day.' (11) And Manoah arose, and went after his wife, and came to the man, and said unto him: 'Art thou the man that spokest unto the woman?' And he said: 'I am.' (12) And Manoah said: 'Now when thy word cometh to pass, what shall be the rule for the child, and what shall be done with him?' (13) And the angel of the Lord said unto Manoah: 'Of all that I said unto the woman let her beware. (14) She may not eat of any thing that cometh of the grapevine, neither let her drink wine or strong drink, nor eat any unclean thing; all that I commanded her let her observe.' (15) And Manoah said unto the angel of the Lord: 'I pray thee, let us detain thee, that we may make ready a kid for thee.' (16) And the angel of the Lord said unto Manoah: 'Though thou detain me, I will not eat of thy bread; and if thou wilt make ready a burnt-offering, thou must offer it unto the Lord.' For Manoah knew not that he was the angel of the Lord. (17) And Manoah said unto the angel of the Lord: 'What is thy name, that when thy words come to pass we may do thee honour?' (18) And the angel of the Lord said unto him: 'Wherefore askest thou after my name, seeing it is hidden?' (19) So Manoah took the kid with the meal-offering, and offered it upon the rock unto the Lord; and [the angel] did wondrously, and Manoah and his wife looked on. (20) For it came to pass, when the flame went up toward heaven from off the altar, that the angel of the Lord ascended in the flame of the altar; and Manoah and his wife looked on; and they fell on their faces to the ground. (21) But the angel of the Lord did no more appear to Manoah or to his wife. Then Manoah knew that he was the angel of the Lord. (22) And Manoah said unto his wife: 'We shall surely die, because we have seen God.'

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצׇּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. (ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ י״י אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. (ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טָמֵא. (ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. (ו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. (ז) וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. (ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל י״י וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. (ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. (י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרׇץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי. (יא) וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי. (יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. (יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ י״י אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. (יד) מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכׇל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר. (טו) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ י״י נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. (טז) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ י״י אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַי״י תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ י״י הוּא. (יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ י״י מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא [דְבָרְךָ] (דבריך) וְכִבַּדְנוּךָ. (יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ י״י לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. (יט) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַי״י וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. (כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ י״י בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. (כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ י״י לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ י״י הוּא. (כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ.

Shofetim 19:4-9שופטים י״ט:ד׳-ט׳

(4) And his father-in-law, the damsel's father, retained him; and he abode with him three days; so they did eat and drink, and lodged there. (5) And it came to pass on the fourth day, that they arose early in the morning, and he rose up to depart; and the damsel's father said unto his son-in-law: 'Stay thy heart with a morsel of bread, and afterward ye shall go your way.' (6) So they sat down, and did eat and drink, both of them together; and the damsel's father said unto the man: 'Be content, I pray thee, and tarry all night, and let thy heart be merry.' (7) And the man rose up to depart; but his father-in-law urged him, and he lodged there again. (8) And he arose early in the morning on the fifth day to depart; and the damsel's father said: 'Stay thy heart, I pray thee, and tarry ye until the day declineth'; and they did eat, both of them. (9) And when the man rose up to depart, he, and his concubine, and his servant, his father-in-law, the damsel's father, said unto him: 'Behold, now the day draweth toward evening; tarry, I pray you, all night; behold, the day groweth to an end; lodge here, that thy heart may be merry; and to-morrow get you early on your way, that thou mayest go home.'

(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם. (ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקׇם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ. (ו) וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִיטַב לִבֶּךָ. (ז) וַיָּקׇם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשׇׁב וַיָּלֶן שָׁם. (ח) וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעׇד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם. (ט) וַיָּקׇם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ.

Shemuel I 1:6שמואל א א׳:ו׳

And her rival vexed her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb.

וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר י״י בְּעַד רַחְמָהּ.

Shemuel I 1:16שמואל א א׳:ט״ז

Count not thy handmaid for a wicked woman: for out of the abundance of my complaint and my vexation have I spoken hitherto.'

אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה.

Shemuel I 1:22שמואל א א׳:כ״ב

But Hannah went not up; for she said unto her husband: 'Until the child be weaned, when I will bring him, that he may appear before the Lord, and there abide for ever.'

וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי י״י וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם.

Shemuel I 2:10שמואל א ב׳:י׳

They that strive with the Lord shall be broken to pieces; Against them will He thunder in heaven; The Lord will judge the ends of the earth; And He will give strength unto His king, And exalt the horn of His anointed.

י״י יֵחַתּוּ מְרִיבָו עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם י״י יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

Shemuel I 4:19-21שמואל א ד׳:י״ט-כ״א

(19) And his daughter-in-law, Phinehas' wife, was with child, near to be delivered; and when she heard the tidings that the ark of God was taken, and that her father-in-law and her husband were dead, she bowed herself and brought forth; for her pains came suddenly upon her. (20) And about the time of her death the women that stood by her said unto her: 'Fear not; for thou hast brought forth a son.' But she answered not, neither did she regard it. (21) And she named the child Ichabod, saying: 'The glory is departed from Israel'; because the ark of God was taken, and because of her father-in-law and her husband.

(יט) וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמוּעָה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. (כ) וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ וְלֹא עָנְתָה וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ. (כא) וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ.

Shemuel I 7:17שמואל א ז׳:י״ז

And his return was to Ramah, for there was his house; and there he judged Israel; and he built there an altar unto the Lord.

וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי״י.

Shemuel I 9:9שמואל א ט׳:ט׳

Beforetime in Israel, when a man went to inquire of God, thus he said: 'Come and let us go to the seer'; for he that is now called a prophet was beforetime called a seer.—

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה.

Shemuel I 14:15שמואל א י״ד:ט״ו

And there was a trembling in the camp in the field, and among all the people; the garrison, and the spoilers, they also trembled; and the earth quaked; so it grew into a terror from God.

וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכׇל הָעָם הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.

Shemuel I 14:24שמואל א י״ד:כ״ד

And the men of Israel were distressed that day; but Saul adjured the people, saying: 'Cursed be the man that eateth any food until it be evening, and I be avenged on mine enemies.' So none of the people tasted food.

וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כׇּל הָעָם לָחֶם.

Shemuel I 18:22-27שמואל א י״ח:כ״ב-כ״ז

(22) And Saul commanded his servants: 'Speak with David secretly, and say: Behold, the king hath delight in thee, and all his servants love thee; now therefore be the king's son-in-law.' (23) And Saul's servants spoke those words in the ears of David. And David said: 'Seemeth it to you a light thing to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?' (24) And the servants of Saul told him, saying: 'On this manner spoke David.' (25) And Saul said: 'Thus shall ye say to David: The king desireth not any dowry, but a hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king's enemies.' For Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines. (26) And when his servants told David these words, it pleased David well to be the king's son-in-law. And the days were not expired; (27) and David arose and went, he and his men, and slew of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king's sonin-law. And Saul gave him Michal his daughter to wife.

(כב) וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכׇל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. (כג) וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאׇזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה. (כד) וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד. (כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עׇרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. (כו) וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. (כז) וַיָּקׇם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עׇרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.

Shemuel I 20:5שמואל א כ׳:ה׳

And David said unto Jonathan: 'Behold, to-morrow is the new moon, when I should sit with the king to eat; so let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.

Shemuel I 20:34שמואל א כ׳:ל״ד

So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no food the second day of the month; for he was grieved for David, and because his father had put him to shame.

וַיָּקׇם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בׇּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו.

Shemuel I 23:2שמואל א כ״ג:ב׳

Therefore David inquired of the Lord, saying: 'Shall I go and smite these Philistines?' And the Lord said unto David: 'Go, and smite the Philistines, and save Keilah.'

וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּי״י לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר י״י אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה.

Shemuel I 29:4שמואל א כ״ט:ד׳

But the princes of the Philistines were wroth with him; and the princes of the Philistines said unto him: 'Make the man return, that he may go back to his place where thou hast appointed him, and let him not go down with us to battle, lest in the battle he become an adversary to us; for wherewith should this fellow reconcile himself unto his lord? should it not be with the headsof these men?

וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם.

Shemuel II 2:19שמואל ב ב׳:י״ט

And Asahel pursued after Abner; and in going he turned not to the right hand nor to the left from following Abner.

וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר.

Shemuel II 4:9-11שמואל ב ד׳:ט׳-י״א

(9) And David answered Rechab and Baanah his brother, the sons of Rimmon the Beerothite, and said unto them: 'As the Lord liveth, who hath redeemed my soul out of all adversity, (10) when one told me, saying: Behold, Saul is dead, and he was in his own eyes as though he brought good tidings, I took hold of him, and slew him in Ziklag, instead of giving a reward for his tidings. (11) How much more, when wicked men have slain a righteous person in his own house upon his bed, shall I not now require his blood of your hand, and take you away from the earth?'

(ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם חַי י״י אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכׇּל צָרָה. (י) כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה. (יא) אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ.

Shemuel II 11:1שמואל ב י״א:א׳

And it came to pass, at the return of the year, at the time when kings go out to battle, that David sent Joab, and his servants with him, and all Israel; and they destroyed the children of Ammon, and besieged Rabbah. But David tarried at Jerusalem.

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

Shemuel II 12:16שמואל ב י״ב:ט״ז

David therefore besought God for the child; and David fasted, and as often as he went in, he lay all night upon the earth.

וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצׇם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה.

Shemuel II 14:4-5שמואל ב י״ד:ד׳-ה׳

(4) And when the woman of Tekoa spoke to the king, she fell on her face to the ground, and prostrated herself, and said: 'Help, O king.' (5) And the king said unto her: 'What aileth thee?' And she answered: 'Of a truth I am a widow, my husband being dead.

(ד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ וַתֹּאמֶר הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ. (ה) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר אֲבָל אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמׇת אִישִׁי.

Shemuel II 15:31שמואל ב ט״ו:ל״א

And one told David, saying: 'Ahithophel is among the conspirators with Absalom.' And David said: 'O Lord, I pray Thee, turn the counsel of Ahithophel into foolishness.'

וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל י״י.

Shemuel II 22:6שמואל ב כ״ב:ו׳

The cords of Sheol surrounded me; The snares of Death confronted me.

חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת.

Shemuel II 24:1שמואל ב כ״ד:א׳

And again the anger of the Lord was kindled against Israel, and He moved David against them, saying: 'Go, number Israel and Judah.'

וַיֹּסֶף אַף י״י לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה.

Melakhim I 3:1מלכים א ג׳:א׳

And Solomon became allied to Pharaoh king of Egypt by marriage, and took Pharaoh's daughter, and brought her into the city of David, until he had made an end of building his own house, and the house of the Lord, and the wall of Jerusalem round about.

וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית י״י וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם סָבִיב.

Melakhim I 5:18מלכים א ה׳:י״ח

But now the Lord my God hath given me rest on every side; there is neither adversary, nor evil occurrence.

וְעַתָּה הֵנִיחַ י״י אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע.

Melakhim I 5:27מלכים א ה׳:כ״ז

And king Solomon raised a levy out of all Israel; and the levy was thirty thousand men.

וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ.

Melakhim I 7:4מלכים א ז׳:ד׳

And there were beams in three rows; and light was over against light in three ranks.

וּשְׁקֻפִים שְׁלֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

Melakhim I 9:16מלכים א ט׳:ט״ז

Pharaoh king of Egypt had gone up, and taken Gezer, and burnt it with fire, and slain the Canaanites that dwelt in the city, and given it for a portion unto his daughter, Solomon's wife.

פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה.

Melakhim I 11:14מלכים א י״א:י״ד

And the Lord raised up an adversary unto Solomon, Hadad the Edomite; he was of the king's seed in Edom.

וַיָּקֶם י״י שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם.

Melakhim I 18:32מלכים א י״ח:ל״ב

And with the stones he built an altar in the name of the Lord; and he made a trench about the altar, as great as would contain two measures of seed.

וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם י״י וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ.

Melakhim I 20:22מלכים א כ׳:כ״ב

And the prophet came near to the king of Israel, and said unto him: 'Go, strengthen thyself, and mark, and see what thou doest; for at the return of the year the king of Aram will come up against thee.'

וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.

Melakhim II 4:23מלכים ב ד׳:כ״ג

And he said: Wherefore wilt thou go to him today? it is neither new moon nor sabbath.' And she said: 'It shall be well.'

וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ [אַתְּ] (אתי) [הֹלֶכֶת] (הלכתי) אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם.

Melakhim II 7:9מלכים ב ז׳:ט׳

Then they said one to another: 'We do not well; this day is a day of good tidings, and we hold our peace; if we tarry till the morning light, punishment will overtake us; now therefore come, let us go and tell the king's household.'

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.

Melakhim II 12:6-9מלכים ב י״ב:ו׳-ט׳

(6) let the priests take it to them, every man from him that bestoweth it upon him; and they shall repair the breaches of the house, wheresoever any breach shall be found.' (7) But it was so, that in the three and twentieth year of king Jehoash the priests had not repaired the breaches of the house. (8) Then king Jehoash called for Jehoiada the priest, and for the other priests, and said unto them: 'Why repair ye not the breaches of the house? now therefore take no longer money from them that bestow it upon you, but deliver it for the breaches of the house.' (9) And the priests consented that they should take no longer money from the people, neither repair the breaches of the house.

(ו) יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק. (ז) וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת. (ח) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. (ט) וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת.

Melakhim II 18:19מלכים ב י״ח:י״ט

And Rab-shakeh said unto them: 'Say ye now to Hezekiah: Thus saith the great king, the king of Assyria: What confidence is this wherein thou trustest?

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.

Melakhim II 18:21מלכים ב י״ח:כ״א

Now, behold, thou trustest upon the staff of this bruised reed, even upon Egypt; whereon if a man lean, it will go into his hand, and pierce it; so is Pharaoh king of Egypt unto all that trust on him.

עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכׇל הַבֹּטְחִים עָלָיו.

Melakhim II 22:5מלכים ב כ״ב:ה׳

and let them deliver it into the hand of the workmen that have the oversight of the house of the Lord; and let them give it to the workmen that are in the house of the Lord, to repair the breaches of the house;

[וְיִתְּנוּהוּ] (ויתנה) עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים [בֵּית] (בבית) י״י וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית י״י לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת.

Yeshayahu 1:11ישעיהו א׳:י״א

To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the Lord; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood Of bullocks, or of lambs, or of he-goats.

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי.

Yeshayahu 1:13ישעיהו א׳:י״ג

Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly.

לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.

Yeshayahu 5:16ישעיהו ה׳:ט״ז

But the Lord of hosts is exalted through justice, And God the Holy One is sanctified through righteousness.

וַיִּגְבַּהּ י״י צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

Yeshayahu 5:26ישעיהו ה׳:כ״ו

And He will lift up an ensign to the nations from far, And will hiss unto them from the end of the earth; And, behold, they shall come with speed swiftly;

וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא.

Yeshayahu 10:16ישעיהו י׳:ט״ז

Therefore will the Lord, the Lord of hosts, Send among his fat ones leanness; And under his glory there shall be kindled A burning like the burning of fire.

לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן י״י צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ.

Yeshayahu 13:2ישעיהו י״ג:ב׳

Set ye up an ensign upon the high mountain, Lift up the voice unto them, Wave the hand, that they may go Into the gates of the nobles.

עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס הָרִימוּ קוֹל לָהֶם הָנִיפוּ יָד וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים.

Yeshayahu 14:22ישעיהו י״ד:כ״ב

And I will rise up against them, saith the Lord of hosts, and cut off from Babylon name and remnant, and offshoot and offspring, saith the Lord.

וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם י״י צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם י״י.

Yeshayahu 16:5ישעיהו ט״ז:ה׳

And a throne is established through mercy, And there sitteth thereon in truth, in the tent of David, One that judgeth, and seeketh justice, and is ready in righteousness.

וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק.

Yeshayahu 21:1ישעיהו כ״א:א׳

The burden of the wilderness of the sea. As whirlwinds in the South sweeping on, It cometh from the wilderness, from a dreadful land.

מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה.

Yeshayahu 28:7-8ישעיהו כ״ח:ז׳-ח׳

(7) But these also reel through wine, And stagger through strong drink; The priest and the prophet reel through strong drink, They are confused because of wine, They stagger because of strong drink; They reel in vision, they totter in judgment. (8) For all tables are full of filthy vomit, And no place is clean.

(ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה. (ח) כִּי כׇּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם.

Yeshayahu 28:15ישעיהו כ״ח:ט״ו

Because ye have said: 'We have made a covenant with death, And with the nether-world are we at agreement; When the scouring scourge shall pass through, It shall not come unto us; For we have made lies our refuge, And in falsehood have we hid ourselves';

כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה [שׁוֹט] (שיט) שׁוֹטֵף כִּי [יַעֲבֹר] (עבר) לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ.

Yeshayahu 29:8ישעיהו כ״ט:ח׳

And it shall be as when a hungry man dreameth, and, behold, he eateth, But he awaketh, and his soul is empty; Or as when a thirsty man dreameth, and, behold, he drinketh, But he awaketh, and, behold, he is faint, and his soul hath appetite— So shall the multitude of all the nations be, That fight against mount Zion.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כׇּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן.

Yeshayahu 31:8ישעיהו ל״א:ח׳

Then shall Asshur fall with the sword, not of man, And the sword, not of men, shall devour him; And he shall flee from the sword, And his young men shall become tributary.

וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ.

Yeshayahu 32:2ישעיהו ל״ב:ב׳

And a man shall be as in a hidingplace from the wind, And a covert from the tempest; As by the watercourses in a dry place, As in the shadow of a great rock in a weary land.

וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.

Yeshayahu 33:14ישעיהו ל״ג:י״ד

The sinners in Zion are afraid; Trembling hath seized the ungodly: 'Who among us shall dwell with the devouring fire? Who among us shall dwell with everlasting burnings?'

פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם.

Yeshayahu 38:9-11ישעיהו ל״ח:ט׳-י״א

(9) The writing of Hezekiah king of Judah, when he had been sick, and was recovered of his sickness. (10) I said: In the noontide of my days I shall go, Even to the gates of the netherworld; I am deprived of the residue of my years. (11) I said: I shall not see the Lord, Even the Lord in the land of the living; I shall behold man no more with the inhabitants of the world.

(ט) מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחׇלְיוֹ. (י) אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי. (יא) אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל.

Yeshayahu 40:17ישעיהו מ׳:י״ז

All the nations are as nothing before Him; They are accounted by Him as things of nought, and vanity.

כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.

Yeshayahu 41:12ישעיהו מ״א:י״ב

Thou shalt seek them, and shalt not find them, Even them that contended with thee; They that warred against thee Shall be as nothing, and as a thing of nought.

תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ.

Yeshayahu 44:18ישעיהו מ״ד:י״ח

They know not, neither do they understand; For their eyes are bedaubed, that they cannot see, And their hearts, that they cannot understand.

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם.

Yeshayahu 44:25ישעיהו מ״ד:כ״ה

That frustrateth the tokens of the imposters, And maketh diviners mad; That turneth wise men backward, And maketh their knowledge foolish;

מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.

Yeshayahu 45:6ישעיהו מ״ה:ו׳

That they may know from the rising of the sun, and from the west, That there is none beside Me; I am the Lord; and there is none else;

לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי י״י וְאֵין עוֹד.

Yeshayahu 45:22ישעיהו מ״ה:כ״ב

Look unto Me, and be ye saved, All the ends of the earth; For I am God, and there is none else.

פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד.

Yeshayahu 50:11ישעיהו נ׳:י״א

Behold, all ye that kindle a fire, That gird yourselves with firebrands, Begone in the flame of your fire, And among the brands that ye have kindled. This shall ye have of My hand; Ye shall lie down in sorrow.

הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן.

Yeshayahu 54:12ישעיהו נ״ד:י״ב

And I will make thy pinnacles of rubies, And thy gates of carbuncles, And all thy border of precious stones.

וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכׇל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ.

Yeshayahu 56:2ישעיהו נ״ו:ב׳

Happy is the man that doeth this, And the son of man that holdeth fast by it: That keepeth the sabbath from profaning it, And keepeth his hand from doing any evil.

אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כׇּל רָע.

Yeshayahu 58:4ישעיהו נ״ח:ד׳

Behold, ye fast for strife and contention, And to smite with the fist of wickedness; Ye fast not this day So as to make your voice to be heard on high.

הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.

Yeshayahu 64:1ישעיהו ס״ד:א׳

As when fire kindleth the brush-wood, And the fire causeth the waters to boil; To make Thy name known to Thine adversaries, That the nations might tremble at Thy presence,

כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ.

Yeshayahu 66:23ישעיהו ס״ו:כ״ג

And it shall come to pass, That from one new moon to another, And from one sabbath to another, Shall all flesh come to worship before Me, Saith the Lord.

וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כׇל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְפָנַי אָמַר י״י.

Yirmeyahu 2:6ירמיהו ב׳:ו׳

Neither said they: 'Where is the Lord that brought us up Out of the land of Egypt; That led us through the wilderness, Through a land of deserts and of pits, Through a land of drought and of the shadow of death, Through a land that no man passed through, And where no man dwelt?'

וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה י״י הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם.

Yirmeyahu 2:31ירמיהו ב׳:ל״א

O generation, see ye the word of the Lord: Have I been a wilderness unto Israel? Or a land of thick darkness? Wherefore say My people: 'We roam at large; We will come no more unto Thee'?

הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר י״י הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ.

Yirmeyahu 12:2ירמיהו י״ב:ב׳

Thou hast planted them, yea, they have taken root; They grow, yea, they bring forth fruit; Thou art near in their mouth, And far from their reins.

נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם.

Yirmeyahu 12:5ירמיהו י״ב:ה׳

'If thou hast run with the footmen, and they have wearied thee, Then how canst thou contend with horses? And though in a land of peace thou art secure, Yet how wilt thou do in the thickets of the Jordan?

כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן.

Yirmeyahu 24:7ירמיהו כ״ד:ז׳

And I will give them a heart to know Me, that I am the Lord; and they shall be My people, and I will be their God; for they shall return unto Me with their whole heart.

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי י״י וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכׇל לִבָּם.

Yirmeyahu 30:14ירמיהו ל׳:י״ד

All thy lovers have forgotten thee, They seek thee not; For I have wounded thee with the wound of an enemy, With the chastisement of a cruel one; For the greatness of thine iniquity, Because thy sins were increased.

כׇּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.

Yirmeyahu 31:19ירמיהו ל״א:י״ט

Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled? For as often as I speak of him, I do earnestly remember him still; Therefore My heart yearneth for him, I will surely have compassion upon him, saith the Lord.

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם י״י.

Yirmeyahu 32:7-12ירמיהו ל״ב:ז׳-י״ב

(7) Behold, Hanamel, the son of Shallum thine uncle, shall come unto thee, saying: Buy thee my field that is in Anathoth; for the right of redemption is thine to buy it.' (8) So Hanamel mine uncle's son came to me in the court of the guard according to the word of the Lord, and said unto me: 'Buy my field, I pray thee, that is in Anathoth, which is in the land of Benjamin; for the right of inheritance is thine, and the redemption is thine; buy it for thyself.' Then I knew that this was the word of the Lord. (9) And I bought the field that was in Anathoth of Hanamel mine uncle's son, and weighed him the money, even seventeen shekels of silver. (10) And I subscribed the deed, and sealed it, and called witnesses, and weighed him the money in the balances. (11) So I took the deed of the purchase, both that which was sealed, containing the terms and conditions, and that which was open; (12) and I delivered the deed of the purchase unto Baruch the son of Neriah, the son of Mahseiah, in the presence of Hanamel mine uncle['s son], and in the presence of the witnesses that subscribed the deed of the purchase, before all the Jews that sat in the court of the guard.

(ז) הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. (ח) וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר י״י אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר י״י הוּא. (ט) וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקְלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף. (י) וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם. (יא) וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי. (יב) וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כׇּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.

Yirmeyahu 32:11ירמיהו ל״ב:י״א

So I took the deed of the purchase, both that which was sealed, containing the terms and conditions, and that which was open;

וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי.

Yirmeyahu 33:9ירמיהו ל״ג:ט׳

And this city shall be to Me for a name of joy, for a praise and for a glory, before all the nations of the earth, which shall hear all the good that I do unto them, and shall fear and tremble for all the good and for all the peace that I procure unto it.

וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כׇּל הַטּוֹבָה וְעַל כׇּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.

Yirmeyahu 51:12ירמיהו נ״א:י״ב

Set up a standard against the walls of Babylon, Make the watch strong, Set the watchmen, prepare the ambushes; For the Lord hath both devised and done That which He spoke concerning the inhabitants of Babylon.

אֶל חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר הָקִימוּ שֹׁמְרִים הָכִינוּ הָאֹרְבִים כִּי גַּם זָמַם י״י גַּם עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל.

Yechezkel 27:9יחזקאל כ״ז:ט׳

The elders of Gebal and the wise men thereof Were in thee thy calkers; All the ships of the sea with their mariners were in thee To exchange thy merchandise.

זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כׇּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ.

Yechezkel 45:17יחזקאל מ״ה:י״ז

And it shall be the prince's part to give the burnt-offerings, and the meal-offerings, and the drink-offerings, in the feasts, and in the new moons, and in the sabbaths, in all the appointed seasons of the house of Israel; he shall prepare the sin-offering, and the meal-offering, and the burnt-offering, and the peace-offerings, to make atonement for the house of Israel.

וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכׇל מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא יַעֲשֶׂה אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הָעוֹלָה וְאֶת הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Yechezkel 46:1-6יחזקאל מ״ו:א׳-ו׳

(1) Thus saith the Lord God: The gate of the inner court that looketh toward the east shall be shut the six working days; but on the sabbath day it shall be opened, and in the day of the new moon it shall be opened. (2) And the prince shall enter by the way of the porch of the gate without, and shall stand by the post of the gate, and the priests shall prepare his burnt-offering and his peace-offerings, and he shall worship at the threshold of the gate; then he shall go forth; but the gate shall not be shut until the evening. (3) Likewise the people of the land shall worship at the door of that gate before the Lord in the sabbaths and in the new moons. (4) And the burnt-offering that the prince shall offer unto the Lord shall be in the sabbath day six lambs without blemish and a ram without blemish; (5) and the meal-offering shall be an ephah for the ram, and the meal-offering for the lambs as he is able to give, and a hin of oil to an ephah. (6) And in the day of the new moon it shall be a young bullock without blemish; and six lambs, and a ram; they shall be without blemish;

(א) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. (ב) וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב. (ג) וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי י״י. (ד) וְהָעֹלָה אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַי״י בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם וְאַיִל תָּמִים. (ה) וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה. (ו) וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.

Yoel 1:17יואל א׳:י״ז

The grains shrivel under their hoes; The garners are laid desolate, The barns are broken down; For the corn is withered.

עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת כִּי הֹבִישׁ דָּגָן.

Yoel 2:10יואל ב׳:י׳

Before them the earth quaketh, The heavens tremble; The sun and the moon are become black, And the stars withdraw their shining.

לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נׇגְהָם.

Amos 3:12עמוס ג׳:י״ב

Thus saith the Lord: As the shepherd rescueth out of the mouth of the lion Two legs, or a piece of an ear, So shall the children of Israel that dwell in Samaria Escape with the corner of a couch, and the leg of a bed.

כֹּה אָמַר י״י כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ.

Amos 6:4עמוס ו׳:ד׳

That lie upon beds of ivory, And stretch themselves upon their couches, And eat the lambs out of the flock, And the calves out of the midst of the stall;

הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק.

Amos 6:8-11עמוס ו׳:ח׳-י״א

(8) The Lord God hath sworn by Himself, Saith the Lord, the God of hosts: I abhor the pride of Jacob, And hate his palaces; And I will deliver up the city with all that is therein. (9) And it shall come to pass, if there remain ten men in one house, that they shall die. (10) And when a man's uncle shall take him up, even he that burneth him, to bring out the bones out of the house, and shall say unto him that is in the innermost parts of the house 'Is there yet any with thee?' and he shall say. 'No'; then shall he say: 'Hold thy peace; for we must not make mention of the name of the Lord.' (11) For, behold, the Lord commandeth, And the great house shall be smitten into splinters, And the little house into chips.

(ח) נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם י״י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ. (ט) וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ. (י) וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם י״י. (יא) כִּי הִנֵּה י״י מְצַוֶּה וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים.

Amos 9:8עמוס ט׳:ח׳

Behold, the eyes of the Lord God Are upon the sinful kingdom, And I will destroy it from off the face of the earth; Saving that I will not utterly destroy the house of Jacob, Saith the Lord.

הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם י״י.

Yonah 2:2-3יונה ב׳:ב׳-ג׳

(2) Then Jonah prayed unto the Lord his God out of the fish's belly. (3) And he said: I called out of mine affliction Unto the Lord, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice.

(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל י״י אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל י״י וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.

Mikhah 2:7מיכה ב׳:ז׳

Do I change, house of Jacob? Is the spirit of the Lord straitened? Are these His doings? Do not My words do good to him that walketh uprightly?

הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ י״י אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הֹלֵךְ.

Zephanyah 2:9צפניה ב׳:ט׳

Therefore as I live, Saith the Lord of hosts, the God of Israel, Surely Moab shall be as Sodom, And the children of Ammon as Gomorrah, Even the breeding-place of nettles, and saltpits, And a desolation, for ever; The residue of My people shall spoil them, And the remnant of My nation shall inherit them.

לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם י״י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גּוֹיִ יִנְחָלוּם.

Zekharyah 3:1-3זכריה ג׳:א׳-ג׳

(1) And he showed me Joshua the high priest standing before the angel of the Lord, and Satan standing at his right hand to accuse him. (2) And the Lord said unto Satan: 'The Lord rebuke thee, Satan, yea, the Lord that hath chosen Jerusalem rebuke thee; is not this man a brand plucked out of the fire?' (3) Now Joshua was clothed with filthy garments, and stood before the angel.

(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ י״י וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. (ב) וַיֹּאמֶר י״י אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר י״י בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר י״י בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָ‍ִם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. (ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ.

Malakhi 2:6מלאכי ב׳:ו׳

The law of truth was in his mouth And unrighteousness was not found in his lips; He walked with Me in peace and uprightness, And did turn many away from iniquity.

תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֺן.

Tehillim 6:7תהלים ו׳:ז׳

I am weary with my groaning; Every night make I my bed to swim; I melt away my couch with my tears.

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה.

Tehillim 6:8תהלים ו׳:ח׳

Mine eye is dimmed because of vexation; It waxeth old because of all mine adversaries.

עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכׇל צוֹרְרָי.

Tehillim 18:8תהלים י״ח:ח׳

Then the earth did shake and quake, The foundations also of the mountains did tremble; They were shaken, because He was wroth.

וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ.

Tehillim 19:15תהלים י״ט:ט״ו

Let the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord, my Rock, and my Redeemer.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ י״י צוּרִי וְגֹאֲלִי.

Tehillim 41:4תהלים מ״א:ד׳

The Lord support him upon the bed of illness; Mayest Thou turn all his lying down in his sickness.

י״י יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ.

Tehillim 55:22תהלים נ״ה:כ״ב

Smoother than cream were the speeches of his mouth, But his heart was war; His words were softer than oil, Yet were they keen-edged swords.

חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקְרָב לִבּוֹ רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת.

Tehillim 63:2תהלים ס״ג:ב׳

O God, Thou art my God, earnestly will I seek Thee; My soul thirsteth for Thee, my flesh longeth for Thee, In a dry and weary land, where no water is.

אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.

Tehillim 66:7תהלים ס״ו:ז׳

Who ruleth by His might for ever; His eyes keep watch upon the nations; Let not the rebellious exalt themselves. Selah

מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל [יָרוּמוּ] (ירימו) לָמוֹ סֶלָה.

Tehillim 72:12-14תהלים ע״ב:י״ב-י״ד

(12) For he will deliver the needy when he crieth; the poor also, and him that hath no helper. (13) He will have pity on the poor and needy, And the souls of the needy he will save. (14) He will redeem their soul from oppression and violence, And precious will their blood be in his sight.

(יב) כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. (יג) יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. (יד) מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו.

Tehillim 77:19תהלים ע״ז:י״ט

The voice of Thy thunder was in the whirlwind; The lightnings lighted up the world; The earth trembled and shook.

קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ.

Tehillim 81:4תהלים פ״א:ד׳

Blow the horn at the new moon, At the full moon for our feast-day.

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.

Tehillim 89:1-3תהלים פ״ט:א׳-ג׳

(1) Maschil of Ethan the Ezrahite. (2) I will sing of the mercies of the Lord for ever; To all generations will I make known Thy faithfulness with my mouth. (3) For I have said: 'For ever is mercy built; In the very heavens Thou dost establish Thy faithfulness.

(א) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. (ב) חַסְדֵי י״י עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. (ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.

Tehillim 91:3-4תהלים צ״א:ג׳-ד׳

(3) That He will deliver thee from the snare of the fowler, And from the noisome pestilence. (4) He will cover thee with His pinions, And under His wings shalt thou take refuge; His truth is a shield and a buckler.

(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת. (ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.

Tehillim 102:4תהלים ק״ב:ד׳

For my days are consumed like smoke, And my bones are burned as a hearth.

כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.

Tehillim 107:30תהלים ק״ז:ל׳

Then were they glad because they were quiet, And He led them unto their desired haven.

וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם.

Tehillim 109:1-6תהלים ק״ט:א׳-ו׳

(1) For the Leader. A Psalm of David. O God of my praise, keep not silence; (2) For the mouth of the wicked and the mouth of deceit have they opened against me; They have spoken unto me with a lying tongue. (3) They compassed me about also with words of hatred, And fought against me without a cause. (4) In return for my love they are my adversaries; But I am all prayer. (5) And they have laid upon me evil for good, And hatred for my love: (6) 'Set Thou a wicked man over him; And let an adversary stand at his right hand.

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. (ב) כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר. (ג) וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. (ד) תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה. (ה) וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי. (ו) הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ.

Tehillim 119:142תהלים קי״ט:קמ״ב

Thy righteousness is an everlasting righteousness, And Thy law is truth.

צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.

Tehillim 132:3תהלים קל״ב:ג׳

'Surely I will not come into the tent of my house, Nor go up into the bed that is spread for me;

אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי.

Tehillim 132:11תהלים קל״ב:י״א

The Lord swore unto David in truth; He will not turn back from it: 'Of the fruit of thy body will I set upon thy throne.

נִשְׁבַּע י״י לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ.

Mishlei 10:24-25משלי י׳:כ״ד-כ״ה

(24) The fear of the wicked, it shall come upon him; And the desire of the righteous shall be granted. (25) When the whirlwind passeth, the wicked is no more; But the righteous is an everlasting foundation.

(כד) מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן. (כה) כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.

Mishlei 14:16משלי י״ד:ט״ז

A wise man feareth, and departeth from evil; But the fool behaveth overbearingly, and is confident.

חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

Mishlei 23:16משלי כ״ג:ט״ז

Yea, my reins will rejoice, When thy lips speak right things.

וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי בְּדַבֵּר שְׂפָתֶיךָ מֵישָׁרִים.

Mishlei 25:1משלי כ״ה:א׳

These also are proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah king of Judah copied out.

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.

Mishlei 31:26משלי ל״א:כ״ו

She openeth her mouth with wisdom; And the law of kindness is on her tongue.

פִּיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.

Iyyov 1:1איוב א׳:א׳

There was a man in the land of Uz, whose name was Job; and that man was whole-hearted and upright, and one that feared God, and shunned evil.

אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.

Iyyov 1:6-12איוב א׳:ו׳-י״ב

(6) Now it fell upon a day, that the sons of God came to present themselves before the Lord, and Satan came also among them. (7) And the Lord said unto Satan: 'Whence comest thou?' Then Satan answered the Lord, and said: 'From going to and fro in the earth, and from walking up and down in it.' (8) And the Lord said unto Satan: 'Hast thou considered My servant Job, that there is none like him in the earth, a whole-hearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil?' (9) Then Satan answered the Lord, and said: 'Doth Job fear God for nought? (10) Hast not Thou made a hedge about him, and about his house, and about all that he hath, on every side? Thou hast blessed the work of his hands, and his possessions are increased in the land. (11) But put forth Thy hand now, and touch all that he hath, surely he will blaspheme Thee to Thy face.' (12) And the Lord said unto Satan: 'Behold, all that he hath is in thy power; only upon himself put not forth thy hand.' So Satan went forth from the presence of the Lord.

(ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל י״י וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. (ז) וַיֹּאמֶר י״י אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת י״י וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. (ח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. (ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת י״י וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. (י) הֲלֹא [אַתָּה] (את) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. (יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. (יב) וַיֹּאמֶר י״י אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כׇל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי י״י.

Iyyov 7:13איוב ז׳:י״ג

When I say: 'My bed shall comfort me, My couch shall ease my complaint';

כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי.

Iyyov 9:5איוב ט׳:ה׳

Who removeth the mountains, and they know it not, When He overturneth them in His anger.

הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ.

Iyyov 9:6איוב ט׳:ו׳

Who shaketh the earth out of her place, And the pillars thereof tremble.

הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן.

Iyyov 14:18איוב י״ד:י״ח

And surely the mountain falling crumbleth away, And the rock is removed out of its place;

וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.

Iyyov 18:19איוב י״ח:י״ט

He shall have neither son nor son's son among his people, Nor any remaining in his dwellings.

לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו.

Iyyov 20:9איוב כ׳:ט׳

The eye which saw him shall see him no more; Neither shall his place any more behold him.

עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ.

Iyyov 21:34איוב כ״א:ל״ד

How then comfort ye me in vain? And as for your answers, there remaineth only faithlessness?

וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל.

Iyyov 28:7איוב כ״ח:ז׳

That path no bird of prey knoweth, Neither hath the falcon's eye seen it;

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.

Iyyov 32:15איוב ל״ב:ט״ו

They are amazed, they answer no more; Words are departed from them.

חַתּוּ לֹא עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים.

Shir HaShirim 1:6שיר השירים א׳:ו׳

Look not upon me, that I am swarthy, That the sun hath tanned me; My mother's sons were incensed against me, They made me keeper of the vineyards; But mine own vineyard have I not kept.'

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

Shir HaShirim 2:4שיר השירים ב׳:ד׳

He hath brought me to the banqueting-house, And his banner over me is love.

הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

Shir HaShirim 8:13שיר השירים ח׳:י״ג

Thou that dwellest in the gardens, The companions hearken for thy voice: 'Cause me to hear it.'

הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.

Eikhah 1:20איכה א׳:כ׳

Behold, O Lord, for I am in distress, Mine inwards burn; My heart is turned within me, For I have grievously rebelled. Abroad the sword bereaveth, At home there is the like of death.

רְאֵה י״י כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.

Eikhah 2:11איכה ב׳:י״א

Mine eyes do fail with tears, Mine inwards burn, My liver is poured upon the earth, For the breach of the daughter of my people; Because the young children and the sucklings swoon In the broad places of the city.

כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי חֳמַרְמְרוּ מֵעַי נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה.

Kohelet 3:11קהלת ג׳:י״א

He hath made every thing beautiful in its time; also He hath set the world in their heart, yet so that man cannot find out the work that God hath done from the beginning even to the end.

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.

Kohelet 7:1-5קהלת ז׳:א׳-ה׳

(1) A good name is better than precious oil; And the day of death than the day of one's birth. (2) It is better to go to the house of mourning, Than to go to the house of feasting; For that is the end of all men, And the living will lay it to his heart. (3) Vexation is better than laughter; For by the sadness of the countenance the heart may be gladdened. (4) The heart of the wise is in the house of mourning; But the heart of fools is in the house of mirth. (5) It is better to hear the rebuke of the wise, Than for a man to hear the song of fools.

(א) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. (ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כׇּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. (ג) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב. (ד) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה. (ה) טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים.

Esther 1:5אסתר א׳:ה׳

And when these days were fulfilled, the king made a feast unto all the people that were present in Shushan the castle, both great and small, seven days, in the court of the garden of the king's palace;

וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכׇל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.

Esther 2:5אסתר ב׳:ה׳

There was a certain Jew in Shushan the castle, whose name was Mordecai the son of Jair the son of Shimei the son of Kish, a Benjamite,

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.

Esther 3:8אסתר ג׳:ח׳

And Haman said unto king Ahasuerus: 'There is a certain people scattered abroad and dispersed among the peoples in all the provinces of thy kingdom; and their laws are diverse from those of every people; neither keep they the king's laws; therefore it profiteth not the king to suffer them.

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.

Esther 3:14-15אסתר ג׳:י״ד-ט״ו

(14) The copy of the writing, to be given out for a decree in every province, was to be published unto all peoples, that they should be ready against that day. (15) The posts went forth in haste by the king's commandment, and the decree was given out in Shushan the castle; and the king and Haman sat down to drink; but the city of Shushan was perplexed.

(יד) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכׇל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה. (טו) הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

Esther 4:3אסתר ד׳:ג׳

And in every province, whithersoever the king's commandment and his decree came, there was great mourning among the Jews, and fasting, and weeping, and wailing; and many lay in sackcloth and ashes.

וּבְכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים.

Esther 4:14אסתר ד׳:י״ד

For if thou altogether holdest thy peace at this time, then will relief and deliverance arise to the Jews from another place, but thou and thy father's house will perish; and who knoweth whether thou art not come to royal estate for such a time as this?'

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

Esther 5:11אסתר ה׳:י״א

And Haman recounted unto them the glory of his riches, and the multitude of his children, and everything as to how the king had promoted him, and how he had advanced him above the princes and servants of the king.

וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עׇשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.

Esther 8:17אסתר ח׳:י״ז

And in every province, and in every city, whithersoever the king's commandment and his decree came, the Jews had gladness and joy, a feast and a good day. And many from among the peoples of the land became Jews; for the fear of the Jews was fallen upon them.

וּבְכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכׇל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם.

Esther 9:6אסתר ט׳:ו׳

And in Shushan the castle the Jews slew and destroyed five hundred men.

וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ.

Esther 10:1אסתר י׳:א׳

And the king Ahasuerus laid a tribute upon the land, and upon the isles of the sea.

וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ [אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] (אחשרש) מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.

Esther 10:3אסתר י׳:ג׳

For Mordecai the Jew was next unto king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted of the multitude of his brethren; seeking the good of his people and speaking peace to all his seed.

כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכׇל זַרְעוֹ.

Daniel 2:40דניאל ב׳:מ׳

And the fourth kingdom shall be strong as iron; forasmuch as iron breaketh in pieces and beateth down all things; and as iron that crusheth all these, shall it break in pieces and crush.

וּמַלְכוּ [רְבִיעָאָה] (רביעיה) תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא כׇּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כׇּל אִלֵּן תַּדִּק וְתֵרֹעַ.

Daniel 8:2דניאל ח׳:ב׳

And I saw in the vision; now it was so, that when I saw, I was in Shushan the castle, which is in the province of Elam; and I saw in the vision, and I was by the stream Ulai.

וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי.

Daniel 10:7דניאל י׳:ז׳

And I Daniel alone saw the vision; for the men that were with me saw not the vision; howbeit a great trembling fell upon them, and they fled to hide themselves.

וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.

Daniel 12:7דניאל י״ב:ז׳

And I heard the man clothed in linen, who was above the waters of the river, when he lifted up his right hand and his left hand unto heaven, and swore by Him that liveth for ever that it shall be for a time, times, and a half; and when they have made an end of breaking in pieces the power of the holy people, all these things shall be finished.

וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כׇל אֵלֶּה.

Nechemyah 2:3נחמיה ב׳:ג׳

And I said unto the king: 'Let the king live for ever: why should not my countenance be sad, when the city, the place of my fathers' sepulchres, lieth waste, and the gates thereof are consumed with fire?'

וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ.

Nechemyah 2:8נחמיה ב׳:ח׳

and a letter unto Asaph the keeper of the king's park, that he may give me timber to make beams for the gates of the castle which appertaineth to the house, and for the wall of the city, and for the house that I shall enter into.' And the king granted me, according to the good hand of my God upon me.

וְאִגֶּרֶת אֶל אָסָף שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִתֶּן לִי עֵצִים לְקָרוֹת אֶת שַׁעֲרֵי הַבִּירָה אֲשֶׁר לַבַּיִת וּלְחוֹמַת הָעִיר וְלַבַּיִת אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלָיו וַיִּתֶּן לִי הַמֶּלֶךְ כְּיַד אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי.

Divrei HaYamim I 21:1דברי הימים א כ״א:א׳

And Satan stood up against Israel, and moved David to number Israel.

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל.

Divrei HaYamim I 24:6דברי הימים א כ״ד:ו׳

And Shemaiah the son of Nethanel the scribe, who was of the Levites, wrote them in the presence of the king, and the princes, and Zadok the priest, and Ahimelech the son of Abiathar, and the heads of the fathers' houses of the priests and of the Levites: one father's house being taken for Eleazar, and proportionately for Ithamar.

וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז לְאִיתָמָר.

Divrei HaYamim I 29:1דברי הימים א כ״ט:א׳

And David the king said unto all the congregation: 'Solomon my son, whom alone God hath chosen, is yet young and tender, and the work is great; for the palace is not for man, but for the Lord God.

וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכׇל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַי״י אֱלֹהִים.

Divrei HaYamim I 29:19דברי הימים א כ״ט:י״ט

and give unto Solomon my son a whole heart, to keep Thy commandments, Thy testimonies, and Thy statutes, and to do all these things, and to build the palace, for which I have made, provision.'

וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֺתֶיךָ עֵדְוֺתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי.

Divrei HaYamim II 1:2-4דברי הימים ב א׳:ב׳-ד׳

(2) And Solomon spoke unto all Israel, to the captains of thousands and of hundreds, and to the judges, and to every prince in all Israel, the heads of the fathers' houses. (3) So Solomon, and all the congregation with him, went to the high place that was at Gibeon; for there was the tent of meeting of God, which Moses the servant of the Lord had made in the wilderness. (4) But the ark of God had David brought up from Kiriath-jearim to the place that David had prepared for it; for he had pitched a tent for it at Jerusalem.

(ב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכׇל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכׇל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת. (ג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכׇל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד י״י בַּמִּדְבָּר. (ד) אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

Divrei HaYamim II 18:1דברי הימים ב י״ח:א׳

Now Jehoshaphat had riches and honour in abundance; and he allied himself with Ahab by marriage.

וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב.

Divrei HaYamim II 20:25דברי הימים ב כ׳:כ״ה

And when Jehoshaphat and his people came to take the spoil of them, they found among them in abundance both riches and dead bodies, and precious jewels, which they stripped off for themselves, more than they could carry away; and they were three days in taking the spoil, it was so much.

וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת הַשָּׁלָל כִּי רַב הוּא.

Divrei HaYamim II 33:15-17דברי הימים ב ל״ג:ט״ו-י״ז

(15) And he took away the strange gods, and the idol out of the house of the Lord, and all the altars that he had built in the mount of the house of the Lord, and in Jerusalem, and cast them out of the city. (16) And he built up the altar of the Lord, and offered thereon sacrifices of peace-offerings and of thanksgiving, and commanded Judah to serve the Lord, the God of Israel. (17) Nevertheless the people did sacrifice still in the high places, but only unto the Lord their God.

(טו) וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית י״י וְכׇל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית י״י וּבִירוּשָׁלָ‍ִם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר. (טז) [וַיִּבֶן] (ויכן) אֶת מִזְבַּח י״י וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (יז) אֲבָל עוֹד הָעָם זֹבְחִים בַּבָּמוֹת רַק לַי״י אֱלֹהֵיהֶם.

Divrei HaYamim II 34:10דברי הימים ב ל״ד:י׳

And they delivered it into the hand of the workmen that had the oversight of the house of the Lord; and the workmen that wrought in the house of the Lord gave it to mend and repair the house;

וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית י״י וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית י״י לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת.

Septuagint Bereshit 21:23תרגום השבעים בראשית כ״א:כ״ג

Now therefore swear to me by God that thou wilt not injure me, nor my seed, nor my name, but according to the righteousness which I have performed with thee thou shalt deal with me, and with the land in which thou hast sojourned.

Philo On Dreams That They are God-Sent I 63-71פילון על החלומות א ס״ג-ע״א

(63) According to the third signification, God himself is called a place, from the fact of his surrounding the universe, and being surrounded himself by nothing whatever, and from the fact of his being the refuge of all persons, and since he himself is his own district, containing himself and resembling himself alone. (64) I, indeed, am not a place, but I am in a place, and every existing being is so in a similar manner. So that which is surrounded differs from that which surrounds it; but the Deity, being surrounded by nothing, is necessarily itself its own place. And there is an evidence in support of my view of the matter in the following sacred oracle delivered with respect to Abraham: "He came unto the place of which the Lord God had told him: and having looked up with his eyes, he saw the place afar Off." (Genesis 22:4) (65) Tell me, now, did he who had come to the place see it afar off? Or perhaps it is but an identical expression for two different things, one of which is the divine world, and the other, God, who existed before the world. (66) But he who was conducted by wisdom comes to the former place, having found that the main part and end of propitiation is the divine word, in which he who is fixed does not as yet attain to such a height as to penetrate to the essence of God, but sees him afar off; or, rather, I should say, he is not able even to behold him afar off, but he only discerns this fact, that God is at a distance from every creature, and that any comprehension of him is removed to a great distance from all human intellect. (67) Perhaps, however, the historian, by this allegorical form of expression, does not here mean by his expression, "place," the Cause of all things; but the idea which he intends to convey may be something of this sort; --he came to the place, and looking up with his eyes he saw the very place to which he had come, which was a very long way from the God who may not be named nor spoken of, and who is in every way incomprehensible. XII (68) These things, then, being defined as a necessary preliminary, when the practiser of virtue comes to Charran, the outward sense, he does not "meet" the place, nor that place either which is filled by a mortal body; for all those who are born of the dust, and who occupy any place whatever, and who do of necessity fill some position, partake of that; nor the third and most excellent kind of place, of which it was scarcely possible for that man to form an idea who made his abode at the well which was entitled the "well of the oath," where the self-taught race, Isaac, abides, who never abandons his faith in God and his invisible comprehension of him, but who keeps to the intermediate divine word, which affords him the best suggestions, and teaches him everything which is suitable to the times. (69) For God, not condescending to come down to the external senses, sends his own words or angels for the sake of giving assistance to those who love virtue. But they attend like physicians to the disease of the soul, and apply themselves to heal them, offering sacred recommendations like sacred laws, and inviting men to practice the duties inculcated by them, and, like the trainers of wrestlers, implanting in their pupils strength, and power, and irresistible vigour. (70) Very properly, therefore, when he has arrived at the external sense, he is represented no longer as meeting God, but only the divine word, just as his grandfather Abraham, the model of wisdom, did; for the scripture tells us, "The Lord departed when he had finished conversing with Abraham, and Abraham returned to his Place." (Genesis 18:33) From which expression it is inferred, that he also met with the sacred words from which God, the father of the universe, had previously departed, no longer displaying visions from himself but only those which proceed from his subordinate powers. (71) And it is with exceeding beauty and propriety that it is said, not that he came to the place, but that he met the place: for to come is voluntary, but to meet is very often involuntary; so that the divine Word appearing on a sudden, supplies an unexpected joy, greater than could have been hoped, inasmuch as it is about to travel in company with the solitary soul; for Moses also "brings forward the people to a meeting with God," (Exodus 19:17) well knowing that he comes invisibly towards those souls who have a longing to meet with him.

Targum Onkelos Bereshit 15:2תרגום אונקלוס בראשית ט״ו:ב׳

And Abram said, Lord God, what wilt Thou give me, and I go without a child: and this son of business (bar phargama) who is in My house is the Damasekah Elieser?

וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלֹהִים מָא תִּתֵּין לִי וַאֲנָא אָזֵיל דְּלָא וְלַד וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְבֵּיתִי הוּא דְּמַשְׂקָאָה אֱלִיעֶזֶר.

Targum Onkelos Bereshit 21:23תרגום אונקלוס בראשית כ״א:כ״ג

and now swear to me here, by the Word of the Lord, that thou wilt not be false with me, nor with my son, nor with my son's son; and that according to the good which I have done to thee thou wilt do with me and with the land in which thou art a sojourner.

וּכְעַן קַיֵּים לִי בְּמֵימְרָא דַּייָ הָכָא דְּלָא תְּשַׁקַּר בִּי וּבִבְרִי וּבְבַר בְּרִי כְּטֵיבוּתָא דַּעֲבַדִית עִמָּךְ תַּעֲבֵיד עִמִּי וְעִם אַרְעָא דְּאִתּוֹתַבְתְּ בַּהּ.

Targum Onkelos Bereshit 48:14תרגום אונקלוס בראשית מ״ח:י״ד

And Israel stretched out his right hand, and laid it on the head of Ephraim, who was the younger; and his left hand on the head of Menashe, using his hands designingly (or, instructing his hands); for Menashe was the first-born.

וְאוֹשֵׁיט יִשְׂרָאֵל יָת יַמִּינֵיהּ וְשַׁוִּי עַל רֵישָׁא דְּאֶפְרַיִם וְהוּא זְעֵירָא וְיָת סְמָאלֵיהּ עַל רֵישָׁא דִּמְנַשֶּׁה אַחְכֵּימִנּוּן לִידוֹהִי אֲרֵי מְנַשֶּׁה בּוּכְרָא.

Targum Onkelos Shemot 21:18תרגום אונקלוס שמות כ״א:י״ח

And when men contend, and a man smiteth his neighbour with a stone or with his fist, and he die not, but fall upon his bed; –

וַאֲרֵי יִנְצוֹן גּוּבְרִין וְיִמְחֵי גְּבַר יָת חַבְרֵיהּ בְּאַבְנָא אוֹ בְּכוּרְמֵיזָא וְלָא יְמוּת וְיִפּוֹל לְבוּטְלָן.

Targum Onkelos Vayikra 10:4תרגום אונקלוס ויקרא י׳:ד׳

And Mosheh called to Mishael and to Elzaphan, the sons of Uzziel the uncle of Aharon, and said to them, Come nigh, and carry your brethren from before the sanctuary without the camp.

וּקְרָא מֹשֶׁה לְמִישָׁאֵל וּלְאֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל אַחְבּוּהִי דְּאַהֲרֹן וַאֲמַר לְהוֹן קְרוּבוּ טוּלוּ יָת אֲחֵיכוֹן מִן קֳדָם קוּדְשָׁא לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא.

Targum Onkelos Vayikra 20:20תרגום אונקלוס ויקרא כ׳:כ׳

And if a man lie with the wife of his father's brother, he hath uncovered the nakedness of his father's brother; they shall receive for their guilt, without children shall they die.

וּגְבַר דְּיִשְׁכּוֹב יָת אִתַּת אַחְבּוּהִי עֶרְיְתָא דְּאַחְבּוּהִי גַּלִּי חוֹבְהוֹן יְקַבְּלוּן דְּלָא וְלַד יְמוּתוּן.

Targum Onkelos Vayikra 25:49תרגום אונקלוס ויקרא כ״ה:מ״ט

Either his father's brother, or the son of his father's brother, may redeem him; or any one of kin to the flesh of his family may redeem him; or if his hand be able, he may redeem himself.

אוֹ אַחְבּוּהִי אוֹ בַר אַחְבּוּהִי יִפְרְקִנֵּיהּ אוֹ מִקָּרִיב בִּשְׂרֵיהּ מִזַּרְעִיתֵיהּ יִפְרְקִנֵּיהּ אוֹ דְּתַדְבֵּיק יְדֵיהּ וְיִתְפְּרֵיק.

Targum Onkelos Bemidbar 1:52תרגום אונקלוס במדבר א׳:נ״ב

And the sons of Israel shall encamp every man upon his own dwelling-place, and every man by his standard, according to their hosts.

וְיִשְׁרוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְּבַר עַל מִשְׁרוֹהִי וּגְבַר עַל טִקְסֵיהּ לְחֵילֵיהוֹן.

Targum Onkelos Bemidbar 36:11תרגום אונקלוס במדבר ל״ו:י״א

and Maalah, and Thirzah, and Hegela, and Milchah, and Nohah, the daughters of Zelophechad, became wives of sons of their father's brethren.

וַהֲוַאָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנוֹעָה בְּנָת צְלָפְחָד לִבְנֵי אֲחֵי אֲבוּהוֹן לִנְשִׁין.

Mishna Berakhot 9:1משנה ברכות ט׳:א׳

One who sees a place where miracles occurred on Israel’s behalf recites: Blessed…Who performed miracles for our forefathers in this place. One who sees a place from which idolatry was eradicated recites: Blessed…Who eradicated idolatry from our land.

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ.

Mishna Berakhot 9:2משנה ברכות ט׳:ב׳

One who sees conspicuous natural occurrences recites a blessing. For zikin and zeva’ot, which the Gemara will discuss below, for thunder, gale force winds, and lightning, manifestations of the power of the Creator, one recites: Blessed…Whose strength and power fill the world. For extraordinary (Rambam) mountains, hills, seas, rivers, and deserts, one recites: Blessed…Author of creation. Consistent with his opinion that a separate blessing should be instituted for each individual species, Rabbi Yehuda says: One who sees the great sea recites a special blessing: Blessed…Who made the great sea. As with all blessings of this type, one only recites it when he sees the sea intermittently, not on a regular basis. For rain and other good tidings, one recites the special blessing: Blessed…Who is good and Who does good. Even for bad tidings, one recites a special blessing: Blessed…the true Judge.

עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.

Mishna Demai 2:2משנה דמאי ב׳:ב׳

One who takes it on himself to be trustworthy must tithe that which he eats, and that which he sells, and that which he buys, and he may not stay as a guest of an Am HaAretz [one who is lax in observing tithes and purity laws]. Rabbi Yehudah says, “Even if he is a guest of an Am HaAretz, he is trustworthy.” They said to him, “[If] for his own consumption he is not trustworthy, how can he be trustworthy with that which belongs to another?”

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ, עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים.

Mishna Demai 3:6משנה דמאי ג׳:ו׳

משנה טהרות

הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.

Mishna Maaser Sheni 1:5משנה מעשר שני א׳:ה׳

If one buys water, salt, fruits still attached to the ground, or fruits that cannot make the journey to Jerusalem, he did not buy Ma'aser. If one buys fruits unintentionally, the money is to be returned to its place [original owner]. Intentionally, they are to be brought up [on a pilgrimage] and eaten in the place [Jerusalem]. And if there is no Temple, they are to [be left to] rot.

הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ.

Mishna Shabbat 12:1משנה שבת י״ב:א׳

With regard to one who builds on Shabbat, thereby violating a prohibition in a primary category of prohibited labor, how much must he build to be liable to bring a sin-offering? The Sages said: One who builds is liable for building any amount. And one who chisels, or strikes with a hammer or with an adze, or one who drills a hole of any size on Shabbat, is liable. This is the principle: Anyone who performs a prohibited labor and his labor endures on Shabbat is liable. And so too, Rabban Shimon ben Gamliel says: Even one who strikes an anvil with a sledgehammer during his labor has performed a constructive act and is liable, because he is as one who improves the labor that he is performing.

הַבּוֹנֶה, כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב, הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּכֶּה בְקֻרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה.

Mishna Pesachim 3:7משנה פסחים ג׳:ז׳

One who is traveling on the eve of Passover to slaughter his Paschal lamb, to circumcise his son, or to eat a betrothal feast in his father-in-law’s house, and he remembers that he has leavened bread in his house, if he is able to return to his house and remove the leaven and afterward return to the mitzva toward which he was traveling, he should return home and remove his leaven. But if there is not enough time for him to go home and remove the leaven, and still complete the mitzva that he already began, he should nullify it in his heart, as by Torah law this is sufficient. If one was traveling to save Jews from an attack by gentiles, from a flooding river, from bandits, from a fire, or from a collapsed building, he should not even attempt to return, and instead he should nullify the leaven in his heart. This applies even if he could remove his leaven and still return to his previous activity. If he went to establish his Shabbat residence in order to adjust his Shabbat limit for an optional purpose, rather than in order to fulfill a commandment, he should return immediately to remove his leaven.

הַהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכֹל סְעֻדַּת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזֹר וִיבַעֵר. וְאִם לָאו, מְבַטְּלוֹ בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִן הַנָּכְרִים, וּמִן הַנָּהָר, וּמִן הַלִּסְטִים, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַמַּפֹּלֶת, יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבֹּת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת, יַחֲזֹר מִיָּד.

Mishna Shekalim 5:6משנה שקלים ה׳:ו׳

There were two chambers in the Temple: one, the chamber of secret [donations], and one, the chamber of vessels. Those who feared sin would deposit within [the chamber of secret donations] in secret, and poor people of good background would be supported from there in secret. Anyone who donated a vessel, that vessel would be thrown into the chamber of vessels. Every thirty days, the treasurer would open it. Every vessel they found that was useful for maintaining the Temple, they would leave it. The rest were sold, and their proceeds fell to the chamber for Temple maintenance.

שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אַחַת לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָה בַּחֲשַׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתוֹכָהּ בַּחֲשַׁאי. לִשְׁכַּת הַכֵּלִים, כָּל מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כֶּלִי, זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, גִּזְבָּרִין פּוֹתְחִין אוֹתָהּ. וְכָל כְּלִי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַּיִת, מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִין בִּדְמֵיהֶן וְנוֹפְלִין לְלִשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת.

Mishna Rosh HaShanah 1:2משנה ראש השנה א׳:ב׳

At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree on Rosh HaShana, all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkot they are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year.

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם.

Mishna Yoma 1:1משנה יומא א׳:א׳

Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin, a room in the Temple designated specifically for the High Priest during that period. And they would designate another priest in his stead to replace him lest a disqualification due to impurity or another circumstance beyond his control prevent him from entering the Temple on Yom Kippur. Rabbi Yehuda says: The Sages would even designate another wife for him lest his wife die, as it is stated in the Torah portion of the Yom Kippur service: “And it will atone for him and for his house” (Leviticus 16:6); the Sages interpreted the term: His house, that is his wife. The priest must be married in order to fulfill this commandment. Due to the concern lest his wife die, another wife was designated to address that possibility. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: If so, that this is a concern, there is no end to the matter, as what if the designated replacement wife dies? This possibility need not be a source of concern.

שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.

Mishna Yoma 8:9משנה יומא ח׳:ט׳

With regard to one who says: I will sin and then I will repent, I will sin and I will repent, Heaven does not provide him the opportunity to repent, and he will remain a sinner all his days. With regard to one who says: I will sin and Yom Kippur will atone for my sins, Yom Kippur does not atone for his sins. Furthermore, for transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person. Similarly, Rabbi Elazar ben Azarya taught that point from the verse: “From all your sins you shall be cleansed before the Lord” (Leviticus 16:30). For transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person. In conclusion, Rabbi Akiva said: How fortunate are you, Israel; before Whom are you purified, and Who purifies you? It is your Father in Heaven, as it is stated: “And I will sprinkle purifying water upon you, and you shall be purified” (Ezekiel 36:25). And it says: “The ritual bath of Israel is God” (Jeremiah 17:13). Just as a ritual bath purifies the impure, so too, the Holy One, Blessed be He, purifies Israel.

הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.

Mishna Taanit 1:7משנה תענית א׳:ז׳

If these fasts have passed and they have not been answered the court does not decree additional fasts, but the entire community observes the customs of mourning. They decrease their engagement in business transactions, in building and planting, in betrothals and marriages, and in greetings between each person and his fellow, like people who have been rebuked by God. The individuals, i.e., Torah scholars, resume fasting every Monday and Thursday until the month of Nisan ends. After this date they no longer pray for rain, since if Nisan has ended and rains subsequently fall, they are a sign of a curse, as it is stated: “Is not the wheat harvest today? I will call to the Lord that He may send thunder and rain, and you will know and see that your wickedness is great” (I Samuel 12:17). The wheat harvest is around the time of Shavuot, well after Nisan.

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וְגוֹ׳.

Mishna Chagigah 2:1משנה חגיגה ב׳:א׳

One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world, unless he is wise and understands most matters on his own. The mishna continues in the same vein: Whoever looks at four matters, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon what is above the firmament and what is below the earth, what was before Creation, and what will be after the end of the world. And anyone who has no concern for the honor of his Maker, who inquires into and deals with matters not permitted to him, deserves to have never come to the world.

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

Mishna Yevamot 1:1משנה יבמות א׳:א׳

The Torah law obligating a man whose brother died without children [yavam] to marry his deceased brother’s widow [yevama] or to free her from her levirate bonds through the act of ḥalitza applies only when it is permitted for the widow to marry her surviving brother-in-law. However, in cases where the yevama is forbidden to her yavam due to her status as a close family relative, the mitzva of levirate marriage is not applicable, and she is exempt from both levirate marriage and ḥalitza. The Sages further taught that the exemption of a yevama from levirate marriage also exempts her rival wife. In other words, if the deceased brother had two wives, each a so-called rival of the other, and only one wife is a relative of the surviving brother, then the rival wife is also exempt from both levirate marriage and ḥalitza. Moreover, if that same rival wife entered into levirate marriage with a different brother of the deceased, one to whom she is not forbidden, then were this third brother also to die childless, so that the obligation of levirate marriage would again be incurred by the second brother, not only is the forbidden rival wife exempt from levirate marriage and ḥalitza, her new rival wives from her second marriage are also exempt. That is to say, any other wife of the third brother is exempt from the mitzva of levirate marriage, as she is the rival wife of that first rival wife, who was exempted from levirate marriage following her first husband’s death due the exemption of her original rival wife. The same principle applies if that second rival wife subsequently enters into levirate marriage with another permitted brother, and so on. In summary, every widow who is exempt from marrying her brother-in-law due to her status as rival wife of a forbidden relative is treated as a forbidden relative herself and is therefore exempt from both ḥalitza and levirate marriage and causes exemption for future rival wives as well. The mishna describes various cases that invoke the principles above. Fifteen categories of women constitute familial relations that are forbidden as incestuous, and consequently, these women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and from levirate marriage forever, i.e., they also exempt rival wives of rival wives of rival wives, and so on. And these women are: The daughter of the yavam, i.e., the deceased brother had married a daughter of his brother, which means that when he died childless, his brother’s own daughter came before her father for levirate marriage, and therefore she is exempt. And the same applies if the deceased brother’s widow is the daughter of the daughter of the yavam, or if she is the daughter of his son, or the daughter of his wife. And similarly, if the yevama is the daughter of the son of the wife of her yavam or the daughter of his wife’s daughter, or if she is the mother-in-law of her yavam, or his mother-in-law’s mother, or his father-in-law’s mother, then she is exempt from ḥalitza and levirate marriage. The mishna continues its list of close relatives. If the yevama is the maternal half sister of the yavam, or if she is the sister of his mother, or his wife’s sister, then she is exempt from both ḥalitza and levirate marriage Or if she was the wife of his maternal half brother, and after this brother died or divorced his wife, she married another of his father’s brothers, who was not her relative, and this brother died, she is exempt. In this case, the obligation to enter into levirate marriage should be incurred by the surviving brother, but since she was previously the wife of his maternal brother, she is exempt. And the same applies to the wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the wife of a man who died before his brother was born. As will be explained, the obligation of levirate marriage does not apply to the yavam in this case. Since levirate marriage does not apply to him, the yevama remains forbidden to him as his brother’s wife. And the last case is if one’s yevama had previously been his daughter-in-law, and after his son had died one’s brother married her, before he too passed away. These fifteen women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and levirate marriage forever. And with regard to all of these women listed as prohibited relations, these halakhot apply only if they were married to the deceased brother until the time of his death. However, this is not the case if they died during the deceased brother’s lifetime, or if they refused their husbands when they were minors. This refusal is referring to the decree of the Sages that a girl under the age of twelve whose father is no longer alive may be married off by her mother or brothers. However, this marriage is not final, as she can terminate it by performing an act of refusal, i.e., by declaring, while still a minor, that she does not desire this marriage. In this case, the marriage is annulled retroactively and she is considered as though she were never married at all. Or if those women were divorced by their husband, the deceased brother, or were found to be a sexually underdeveloped woman [aylonit], i.e., a woman who is so underdeveloped that she is not considered a woman in the full sense, these halakhot do not apply. Her marriage is considered a mistaken marriage and is null and void. In all these cases their rival wives are permitted, as the exemption for rival wives of forbidden relatives applies only when the forbidden relative was the brother’s wife at the time of his death, when the halakhot of levirate marriage came into effect. And the mishna comments that the language of this principle is imprecise, as you cannot say with regard to his mother-in-law and with regard to his mother-in-law’s mother and with regard to his father-in-law’s mother that they were found to be an aylonit, as an aylonit is sterile and therefore cannot become a mother or a mother-in-law. Nor is the mishna precise when it states: Or refused, as refusal applies only to minors, who cannot give birth.

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ, חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְכַלָּתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְכֻלָּן אִם מֵתוּ, אוֹ מֵאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶּׁמֵּאֵנוּ.

Mishna Yevamot 12:2משנה יבמות י״ב:ב׳

If she performed ḥalitza while the man was wearing a sandal that did not belong to him, or a sandal made of wood, or on the left shoe, which was being worn on his right foot, it is valid ḥalitza. If she performed ḥalitza as the man was wearing a shoe that was too large for him but which he can still walk in, or a shoe that was too small but that covered most of his foot, her ḥalitza is valid. If a woman performed ḥalitza at night, her ḥalitza is valid, but Rabbi Elazar invalidates it. If she performed ḥalitza on the left foot, her ḥalitza is invalid, but Rabbi Elazar validates it.

חָלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ בְסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְשֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ, אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֹב רַגְלוֹ, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בַלַּיְלָה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.

Mishna Ketubot 1:5משנה כתובות א׳:ה׳

A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and with-out witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. For both a widow who is an Israelite woman and a widow who is the daughter of priests, her marriage contract is one hundred dinars. A court of priests would collect a marriage contract of four hundred dinars for a virgin daughter of a priest, twice the sum of the standard marriage contract for a virgin, and the Sages did not reprimand them.

הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ. אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה. בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים.

Mishna Ketubot 1:10משנה כתובות א׳:י׳

Rabbi Yosei said: There was an incident involving a young girl who descended to fill her jug with water from the spring, and she was raped, and the identity of the rapist was unknown. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: If the majority of the people of the city marry their daughters to members of the priesthood, this young girl may be married to a member of the priesthood.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלֹּאת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֱנְסָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה, הֲרֵי זוֹ תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה.

Mishna Kiddushin 4:5משנה קידושין ד׳:ה׳

With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions. Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.

אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ.

Mishna Bava Metzia 5:3משנה בבא מציעא ה׳:ג׳

If one sold another a field and the buyer gave him some of the money, and the seller said to him: Whenever you wish, bring the outstanding money and take your field at that point, this is prohibited. If one lent money to another on the basis of the borrower’s field serving as a guarantee, and said to him: If you do not give me the money now and instead delay your payment from now until three years have passed, the field is mine, then after three years, the field is his. This is permitted even if the field is worth more than the amount of the loan. And this is what Baitos ben Zunin would do, with the consent of the Sages, when he lent money.

מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ, אָסוּר. הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלשׁ שָׁנִים הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים.

Mishna Bava Metzia 5:9משנה בבא מציעא ה׳:ט׳

A person may not say to another: Lend me a kor of wheat and I will give it back to you at the time the wheat is brought to the granary, as the wheat may increase in value, which would mean that when he gives him back a kor of wheat at the time the wheat is brought to the granary it is worth more than the value of the loan, and he therefore will have paid interest. But he may say to him: Lend me a kor of wheat for a short period of time, e.g., until my son comes or until I find the key, as there is no concern about a change in price during such a short interval of time. And Hillel prohibits the practice even in this case. And Hillel would similarly say: A woman may not lend a loaf of bread to another unless she establishes its monetary value, lest the wheat appreciate in value before she returns it, and they will therefore have come to transgress the prohibition of interest.

לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּין וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ לַגֹּרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, שֶׁמָּא יוֹקִירוּ חִטִּים, וְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית.

Mishna Bava Batra 2:7משנה בבא בתרא ב׳:ז׳

One must distance a tree twenty-five cubits from the city, and in the cases of a carob tree and of a sycamore tree, which have a great many branches, they must be distanced fifty cubits. Abba Shaul says: Every barren tree must be distanced fifty cubits. And if the city preceded the tree, as one later planted the tree alongside the city, he cuts down the tree, and the city does not give money to the tree’s owner in compensation. And if the tree preceded the city, which expanded after one planted the tree until it reached the tree, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. If it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money.

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

Mishna Sanhedrin 10:3משנה סנהדרין י׳:ג׳

The members of the generation of the flood have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment at the end of days, as it is stated: “My soul shall not abide [yadon] in man forever” (Genesis 6:3); neither will they stand in judgment [din] nor shall their souls be restored to them. The members of the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8), and it is written: “And from there did the Lord scatter them upon the face of all the earth” (Genesis 11:9). “And the Lord scattered them” indicates in this world; “and from there did the Lord scatter them” indicates for the World-to-Come. The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” (Genesis 13:13). “Wicked” indicates in this world; “and sinners” indicates for the World-to-Come. But they will stand in judgment and they will be sentenced to eternal contempt. Rabbi Neḥemya says: Both these, the people of Sodom, and those, the members of the generation of the flood, will not stand in judgment, as it is stated: “Therefore the wicked shall not stand in judgment, nor sinners in the congregation of the righteous” (Psalms 1:5). “Therefore the wicked shall not stand in judgment”; this is referring to the generation of the flood, about whom it is written: “The wickedness of man was great upon the earth” (Genesis 6:5). “Nor sinners in the congregation of the righteous”; these are the people of Sodom, about whom it is written: “And the men of Sodom were wicked and sinners” (Genesis 13:13). The Sages said to Rabbi Neḥemya: They will not stand in judgment for resurrection in the congregation of the righteous, but they will stand in judgment in the congregation of the wicked. The spies who spread an evil report of their visit to Canaan have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And those men who spread the evil report about the land died by plague before the Lord” (Numbers 14:37). “And…died” indicates in this world; “by plague” indicates for the World-to-Come. The members of the generation of the wilderness have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment, as it is stated: “In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die” (Numbers 14:35). “They shall be consumed” indicates in this world; “and there they shall die” indicates for the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: The members of the generation of the wilderness were essentially righteous, and about them the verse says: “Gather My pious together to Me, those that have entered into My covenant by offering” (Psalms 50:5). It is they who entered into the covenant with God and they will certainly be rewarded in the future. The assembly of Korah is not destined to arise for resurrection, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: About them the verse says: “The Lord kills and makes alive; He lowers to the grave, and raises” (I Samuel 2:6), indicating that the assembly of Korah has a share in the World-to-Come. The ten tribes are not destined to return to Eretz Yisrael, even during the messianic era, as it is stated: “And He cast them into another land, as it is this day” (Deuteronomy 29:27). Just as the day passes never to return, so too, the ten tribes go into exile and do not return; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: “As it is this day,” meaning just as the day darkens and then the sky brightens the next day, with regard to the ten tribes as well, although it is dark for them now, so it is destined to brighten for them.

דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לֹא דִין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה׳, לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָּאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה׳ (במדבר יד). וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב) ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן.

Mishna Avodah Zarah 2:6משנה עבודה זרה ב׳:ו׳

This mishna lists items belonging to gentiles which it is prohibited to consume, but from which it is permitted to derive benefit. And these are items that belong to gentiles and are prohibited, but their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited: Milk that was milked by a gentile and a Jew did not see him performing this action, and their bread and oil. The mishna notes that Rabbi Yehuda HaNasi and his court permitted the oil of gentiles entirely. The mishna resumes its list: And boiled and pickled vegetables, whose usual manner of preparation involves adding wine and vinegar to them, and minced tarit fish, and brine that does not have a kilbit fish floating in it, and ḥilak, and a sliver of ḥiltit, and salkondit salt (see 39b); all these are prohibited, but their prohibition is not that of item from which deriving benefit is prohibited.

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וְהַפַּת, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן. רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשֶּׁמֶן. וּשְׁלָקוֹת, וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ, וְטָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ, וְהַחִלָּק, וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.

Mishna Avodah Zarah 4:8משנה עבודה זרה ד׳:ח׳

One may purchase from a gentile a winepress in which the grapes have been trodden on, despite the fact that the gentile takes grapes in his hand from the winepress and places them on the pile that remains to be trodden on. And the gentile’s touch does not render the juice of the grapes wine used for a libation in idol worship, which is forbidden, until it descends into the collection vat, because until then it does not have the status of wine. Once the wine descended into the collection vat, that which is in the vat is prohibited, and the rest, which did not yet descend into the vat, is permitted.

לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַגּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לַתַּפּוּחַ. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. יָרַד לַבּוֹר, מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.

Mishna Horayot 3:8משנה הוריות ג׳:ח׳

A priest precedes a Levite. A Levite precedes an Israelite. An Israelite precedes a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], and a mamzer precedes a Gibeonite, and a Gibeonite precedes a convert, and a convert precedes an emancipated slave. When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. But if there were a mamzer who is a Torah scholar and a High Priest who is an ignoramus, a mamzer who is a Torah scholar precedes a High Priest who is an ignoramus, as Torah wisdom surpasses all else.

כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.

Mishna Avot 3:3משנה אבות ג׳:ג׳

"Rabbi Shimon said, three people who have eaten at the same table and did not speak words of Torah are as if they had eaten from the sacrifices of dead [idols], as the verse states 'For all such tables are full of vomit and filth without room' (Isaiah 28:8). But three who have eaten at the same table and did speak words of Torah are as if they had eaten from the Lord's table, as it states 'And he (the angel) said to me, this is the table that is before the Lord' (Ezekiel 41:22)."

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳.

Mishna Avot 4:11משנה אבות ד׳:י״א

"Rabbi Eliezer ben [son of] Yaakov said, one who fulfills one mitzvah (commandment) acquires himself a single defending angel. One who commits one transgression acquires one accusing angel. Repentance and good deeds serve as a shield before retribution." "Rabbi Yochanan the sandal maker said, every assembly which is for the sake of heaven which eventually endure. And one which is not for the sake of heaven will not endure."

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

Mishna Avot 5:4-5משנה אבות ה׳:ד׳-ה׳

(4) "Ten miracles were performed on for our fathers in Egypt and ten at the [Red] Sea. Ten plagues did the Holy One, blessed be He, bring upon the Egyptians in Egypt and ten at the sea." "With ten trials did our ancestors test the Holy One, blessed be He, in the desert, as it is said, 'They have tested Me these ten times and did not hearken My voice' (Numbers 14:22)." (5) "Ten miracles were performed for our fathers in the Temple: (1) A woman never miscarried because of the aroma of the sacrificial meat. (2) Sacrificial meat never became spoiled. (3) A fly was never seen in the slaughter house. (4) The High Priest never had a seminal emission on Yom Kippur. (5) Rain never put out the fire of the arranged wood [on the altar]. (6) Wind never prevailed over the pillar of smoke [that rose from the altar]. (7) The Omer offering, the Two Loaves, and the Showbread were never found to be invalid. (8) [The supplicants at the Temple] would stand crowded together but would bow with ample space. (9) Snakes and scorpions never did harm in Jerusalem. (10) A person never said to his fellow 'it is too crowded for me to lodge overnight in Jerusalem.'"

(ד) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. (ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.

Mishna Temurah 7:2משנה תמורה ז׳:ב׳

There are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar, in that unspecified consecrations are designated for Temple maintenance; consecration for Temple maintenance takes effect on all items; and one is liable to bring a guilt offering and pay an additional payment of one-fifth for misuse of consecrated property, not only for the items themselves, but for their by-products, e.g., milk of a consecrated animal or eggs of a consecrated chicken; and there is no benefit for the owner from items consecrated for Temple maintenance, in contrast to some animals consecrated for the altar, e.g., a peace offering, from which there is benefit for the owner.

יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת מַה שֶּׁאֵין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבָּיִת. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל, וּמוֹעֲלִין בְּגִדּוּלֵיהֶן, וְאֵין בָּהֶם הֲנָאָה לְכֹהֲנִים.

Mishna Oholot 13:1משנה אהלות י״ג:א׳

One who makes a skylight initially, its size [to spread impurity] is the thickness of the drill of the Temple chamber. The remainder of the skylight is two fingers high by a width of one thumb. What is the remainder of the skylight? A window which was closed up but not completely finished. If it was bored away by water or vermin or if salt corroded it, its size is a fistful. If he thought he would use it, its size is a handbreadth's space, if [he wanted it just] for light, its size is that of a large drill. Lattices and gratings combine to make the thickness of a drill according to Beit Shammai, but Beit Hillel say until there is in one place the thickness of a drill. [This size is enough] to spread impurity and to allow for impurity to exit. Rabbi Shimon says to spread impurity, but to allow for impurity to exit requires a handbreadth's space.

הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל. אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר, חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ. חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת, שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף. חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ, שִׁעוּרוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח. לְמָאוֹר, שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ. הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ. לְהָבִיא הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהָבִיא הַטֻּמְאָה, אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טָפַח.

Mishna Tahorot 7:1משנה טהרות ז׳:א׳

A potter who left his pots and went down to drink, the inner pots are pure but the outer ones [those facing the road or public domain] are impure. Rabbi Yose says: to which cases does this apply? To unbound ones; but if they are tied together, everything is pure. One who gives over his [house] key to an am ha'aretz [a non-learned person, assumed to be impure], the house is pure, because he only gave over to him [the rights of] the guarding of the key.

הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ אֶת קְדֵרוֹתָיו וְיָרַד לִשְׁתּוֹת, הַפְּנִימִיּוֹת טְהוֹרוֹת, וְהַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמֻתָּרוֹת. אֲבָל בַּאֲגוּדוֹת, הַכֹּל טָהוֹר. הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹ לְעַם הָאָרֶץ, הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ.

Tosefta Berakhot 6:18תוספתא ברכות ו׳:י״ח

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם: ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי גוֹי.״ ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי בוּר.״ ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עֲשָׂנִי אִשָּׁה.״ גּוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.״ (ישעיהו מ׳:י״ז) בּוּר, שֶׁאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא. אִשָּׁה, שֶׁאֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בַּמִּצְווֹת. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: ״בַּשֵּׁל לִי תַּבְשִׁיל!״ וְהוּא לֹא בִשֵּׁל תַּבְשִׁיל מִיָּמָיו. לַסּוֹף, מַקְדִּיחַ הוּא אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּמַקְנִיט אֶת רַבּוֹ. לְחַפֵּת לוֹ חָלוּק, וְהוּא לֹא חִפֵּת חָלוּק מִיָּמָיו. לַסּוֹף, מְלַכְלֵךְ אֶת הֶחָלוּק, וּמַקְנִיט אֶת רַבּוֹ.

Tosefta Yoma 2:4תוספתא יומא ב׳:ד׳

כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁלַּזָּהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱשָׂה בָּהֶן נֵס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנְּחָשְׁתָּן מַצְהִיב. רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחֻשְׁתָּא קֹלִנְתְיָא, וְהָיְתָה יָפָה כַזָּהָב. מַהוּ נֵס שֶׁנֶּעֱשָׂה בָּהֶן? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיָה נִיקָנוֹר מְבִיאָם מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה שֶׁלְּמִצְרָיִם, עָמַד עֲלֵיהֶן נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעָן, וְנָטְלוּ אֶחָד מֵהֶן והֵטִילוּהוּ לַיָּם, וּבִקְשׁוּ לְהָטִיל אֶת הַשֵּׁנִי, וְלֹא הִנִּיחָן נִיקָנוֹר. אָמַר לָהֶם: ״אִם אַתֶּם מְטִילִין אֶת הַשֵּׁנִי, הֲטִילוּנִי עִמּוֹ!״ הָיָה מִצְטָעֵר וּבָא, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ, הָיָה מְבַעְבֵּעַ וְעוֹלֶה מִתַּחַת הַסְּפִינָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַחַת מִן חַיָּה שֶׁבַּיָּם בָּלְעָה אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ נִיקָנוֹר לִנְמֵלָהּ שֶׁלְּיָפוֹ, פְּלָטַתּוּ וְהֵטִילַתּוּ לַיַּבָּשָׁה, וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: ״קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.״ (שיר השירים א׳:י״ז)

Tosefta Ketubot 4:9תוספתא כתובות ד׳:ט׳

[דרש הלל הזקן לשון הדיוט כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים אחד בא וחוטפה מן השוק ובא מעשה לפני חכמים בקשו לעשות בניהן ממזרין אמר להם הלל הזקן הוציאו לי כתובת אמותיכן הוציאו לו וכתוב בה משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל].

Tosefta Kiddushin 1:11תוספתא קידושין א׳:י״א

העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין [לו] את ימיו ונוחל את הארץ וכל העובר עבירה אחת מריעין לו ומקצרין את ימיו ואינו נוחל את הארץ ע״ז נאמר (קוהלת ט) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בחטא יחידי שחטא זה איבד ממנו טובות הרבה לעולם יהא אדם רואה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה ע״ז נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה [בחטא] יחידי [שעשה זה] איבד ממנו טובות הרבה ר״ש בר״א אומר משום ר״מ לפי שהיחיד נידון אחר רובו והעולם נידון אחר רובו לעולם יהא אדם רואה [את] עצמו חציו זכאי וחציו חייב ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א״ע ואת העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה וע״ז נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה [בחטא יחידי שחטא זה איבד ממנו ומן העולם טובות הרבה] ר״ש אומר היה אדם צדיק כל ימיו ובאחרונה מרד איבד את הכל שנא׳ (יחזקאל לג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה המקום מקבלו שנא׳ (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וגו׳. כל העוסק [בשלשתן] במקרא במשנה ובדרך ארץ על זה נאמר (קוהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

Tosefta Sanhedrin 13:1תוספתא סנהדרין י״ג:א׳

תנא בני רשעי ישראל אין (לו) [להם] חלק לעולם הבא ולא חיין לעולם הבא שנאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו׳ דברי רבן גמליאל רבי יהושע אומר באין הן לעוה״ב ולהלן הוא אומר (תהילים קטז) שומר פתאים ה׳ וגו׳ ולהלן הוא אומר (דנייאל ד) גודו אילנא וקציצו ענפוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו אמר רבן גמליאל מה אני מקיים (מלאכי ג) אשר לא יעזוב להם שורש וענף אמר לו שאין המקום מניח המצות ושירי מצות להם ולאבותיהם בעולם דבר אחר שורש זו נשמה וענף זה הגוף ובני רשעי עובדי כוכבים לא חיין ולא נדונין ר״א אומר כל רשעי עובדי כוכבים אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (תהילים ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו רשעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו רשעי עובדי כוכבים אמר לו ר׳ יהושע אילו אמר הכתוב ישובו רשעים לשאולה כל גוים ושתק היה אומר כדבריך אלו רשעי ישראל ורשעי עובדי כוכבים עכשיו שאמר הכתוב שכחי אלהים הא יש צדיקים בעובדי כוכבים שיש להם חלק לעולם הבא בית שמאי אומרים שלשה כתות הן אחת לחיי העולם הבא ואחת לחרפות לדראון עולם אחת לחיי עולם אלו צדיקים גמורים אחת לחרפות לדראון עולם אלו רשעים גמורים שקולים שבהן יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים ומתרפאים שנאמר (זכריה יג) והבאתי את השלישית באש וגו׳ ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב) ה׳ ממית ומחיה ובית הלל אומרים (שמות לד) ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם הוא אומר (תהילים קטז) אהבתי כי ישמע ועליהם נאמר כל הפרשה כולה פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין לגיהנם ונדונין בה י״ב חדש לאחר י״ב חדש נפשן כלה וגופן נשרף וגיהנם פולטתן ונעשין אפר והרוח זורה אותן ומפזרתן ונעשית אפר תחת רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר [וגו׳] אבל המסורות והאפיקורסין והכופרין בתורה ופורשים מדרכי צבור ושאין מודים בתחיית המתים וכל מי שחטא והחטיא את הרבים כגון ירבעם ואחאב ושנתנו חיתתם בארץ חיים ושפשטו ידיהם בזבול גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיהו סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו׳ שאול כלה והם אינם כלים שנאמר (תהילים מט) וצורם לבלות שאול ומי גרם להם שפשטו ידיהם בזבול שנאמר (שם) מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך. דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין חיין לעולם הבא שנא׳ (בראשית ט) וימח את כל היקום וגו׳ השמים בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא רבי יהודה בן בתירא אומר (בראשית ו) ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם לא ידון ולא רוחי בהן לעולם דבר אחר ויאמר ה׳ לא ידון אמר המקום איני מחזיר רוחי לנדנה ר׳ מנחם ברבי יוסי אומר לא ידון אמר המקום איני דנן בשעה שאני משלם שכר לצדיקים אבל רוחן של רשעים קשה להם יותר מן הכל שנאמר (ישעיהו לג) רוחכם אש תאכלכם דור המגדל אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם הבא שנאמר (בראשית יא) ויפץ ה׳ אותם משם על פני כל הארץ בעולם הזה ויחדלו לבנות לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעוה״ב שנאמר (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ בעולם הזה לה׳ מאד לעולם הבא דבר אחר רעים איש על חבירו וחטאים בגילוי עריות לה׳ בע״ז מאד בשפיכות דמים מרגלים אין להם חלק לעולם הבא ואין באים לארץ שנאמר (במדבר יד) וכל מנאצי לא יראוה קרח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא ואין חיין לעוה״ב שנאמר (במדבר טז) ותכס עליהם הארץ וגו׳ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבה ר׳ יהודה בן בתירא אומר באין הן ועליהן הוא אומר (תהילים קיט) תעיתי כשה אובד וגו׳ נאמר כאן אבדה ונאמר להלן אבדה מה אבדה האמור להלן אבדה מתבקשת אף אבדה האמורה כאן אבדה מתבקשת דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד) במדבר הזה יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעה״ב ואומר (תהילים צה) אשר נשבעתי באפי וגו׳ דברי רבי עקיבה רבי אליעזר אומר באין הן ועליהם הוא אומר (תהילים נ) אספו לי חסידי וגו׳ מה תלמוד לומר באפי באפי נשבעתי וחוזר אני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמרו דברים אלו אלא כלפי דורות אספו לי (כל) חסידי על שום שעשו לי גמילות חסד כורתי בריתי על שום שנכרתו על ידי עלי זבח על שום שעילו אותי ונזבחו על ידי רבי שמעון בן ננס אומר באין הן ועליהן הוא אומר (ישעיהו נא) ופדויי ה׳ ישובון וגו׳ עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם הבא שנאמר (דברים כט) ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא רבי שמעון בן ננס משם רבי יהודה איש כפר איכוס כיום הזה אם מעשיהם כיום הזה אינן באין אם לאו באין הן ורבותינו אמרו אלו ואלו יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו׳ אשור אלו עשרת השבטים והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר אלו ואלו והשתחוו לה׳ בהר הקדש בירושלים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:43מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:מ״ג

"No stranger may eat of it": Both a heretical Jew and a non-Jew are herein subsumed, viz. (Ezekiel 44:9) "And every stranger, uncircumcised of flesh and uncircumcised of heart shall not enter My sanctuary.

כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ – אֶחָד יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב״ (יחזקאל מ״ד:ט׳).

Sifra Vayikra 13:49ספרא ויקרא י״ג:מ״ט

[ב] ׳וְהָיָה הַנֶּגַע יָרֹק׳ – יָכֹל כָּל מַרְאֶה יָרֹק? תִּלְמֹד לוֹמַר ״יְרַקְרַק״, יָרֹק שֶׁבַּיְּרֻקִּים, ׳אָדֹם׳, יָכֹל כָּל מַרְאֶה אָדֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֲדַמְדָּם״, אָדֹם שֶׁבַּאֲדֻמִּים. ״יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם״ – מְלַמֵּד שֶׁאֵינָן מִטַּמִּין בְּפָתוֹךְ. יָכֹל כַּשֵּׁם שֶׁאֵינָן מִטַּמִּין בְּפָתוֹךְ, כָּךְ לֹא יִצְטָרְפוּ זֶה עִם זֶה? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְהָיָה״.

Sifra Vayikra 16:30ספרא ויקרא ט״ז:ל׳

׳כִּי בַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׳, בַּקָּרְבָּנוֹת. מְנַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קָרְבָּנוֹת וְאֵין שָׂעִיר, הַיּוֹם מְכַפֵּר? תִּלְמֹד לוֹמַר ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ.״ – עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. [ב] אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: ״מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ״, דְּבָרִים שֶׁבֵּינָךְ לְבֵין הַמָּקוֹם, מוֹחֲלִין לָךְ. שֶׁבֵּינָךְ לְבֵין חֲבֵרָךְ, אֵין מוֹחֲלִין לָךְ, עַד שֶׁתְּפַיֵּס אֶת חֲבֵרָךְ.

Sifra Vayikra 16:32ספרא ויקרא ט״ז:ל״ב

מְנַיִן שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁמַּתְקִינִים לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יְאָרַע בּוֹ פְסוּל, כָּךְ מְקַדְּשִׁין לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת עַל תְּנַי, שֶׁמָּא יְאָרַע דָּבָר בְּאִשְׁתּוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״ (ויקרא ט״ז:י״ז), הִיא אִשְׁתּוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵה: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.

Sifra Vayikra 22:32ספרא ויקרא כ״ב:ל״ב

[ד] ״וְלֹא תְחַלְּלוּ״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַל תְּחַלֵּל׳, אָמוּר ׳קַדֵּשׁ׳. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְנִקְדַּשְׁתִּי״, מְסֹר אֶת עַצְמָךְ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמִי. יָכֹל בִּיחִידִי? תִּלְמֹד לוֹמַר ״בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, בַּמְּרֻבִּים. [ה] מִכָּן אָמְרוּ: כָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל מְנַת לַעֲשׁוֹת לוֹ נֵס, אֵין עוֹשִׂים לוֹ נֵס, וְשֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת לוֹ נֵס, עוֹשִׂין לוֹ נֵס, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁאָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר: (דניאל ג׳:ט״ז-י״ח) ״לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ. הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין, יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא, וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב. וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא, דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד.״ וּכְשֶׁהָרַג טְרַיָנוּס אֶת פַּפּוּס וְאֶת לוּלְיָנוּס אָחִיו בְּלָדוֹקְיָה, אָמַר לָהֶם: ״אֵין אַתֶּם מֵעַמָּן שֶׁלַּחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי!״ וְאָמְרוּ לוֹ: ״חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, כְּשֵׁרִין הָיוּ, וּנְבוּכַדְנֶצַּר הָיָה הוֹגֵן שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס עַל יָדָיו. אֲבָל אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רָשָׁע אַתָּה! וְאֵין אַתָּה הוֹגֵן שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס עַל יָדֶיךָ, וַאֲנוּ מְחֻיָּבֵי מִיתָה לַשָּׁמַיִם. אִם אֵין אַתְּ הוֹרְגֵנוּ, הַרְבֵּה מַזִּיקִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻבִּים, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת, הַרְבֵּה נְמֵרִים, הַרְבֵּה נְחָשִׁים, הַרְבֵּה שְׂרָפִים, הַרְבֵּה עַקְרַבִּים שֶׁיִּפְגְּעוּ בָנוּ, אֶלָּא סוֹף שֶׁהַמָּקוֹם עָתִיד לִתְבֹּעַ דָּמֵנוּ מִיָּדָךְ.״ אָמְרוּ, לֹא נָסַע מִשָּׁם עַד שֶׁבָּאַת עָלָיו טֶפְּלֵי מֵרוֹמֵי, וְהוֹצִיאוּ אֶת מֹחוֹ בְּפַקָּעִיּוֹת.

Sifre Devarim 32:28ספרי דברים ל״ב:כ״ח

כי גוי אובד עצות המה – רבי יהודה דורשו כלפי ישראל. רבי נחמיה דורשו כלפי האומות. רבי יהודה דורשו כלפי ישראל אבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם ואין עצה אלא תורה, שנאמר: לי עצה ותושיה (משלי ח׳:י״ד).

Seder Olam Rabbah 9סדר עולם רבה ט׳

ויבאו כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרן (במדבר כ׳) שנסתלקה הבאר. שנת הארבעים היתה ור״ח ניסן הי׳.

Yerushalmi Peah 1:1ירושלמי פאה א׳:א׳

משנה אלו דברים שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבריו ותלמוד תורה כנגד כולן: גמרא רבני בנימין בר לוי אמר רבי יצחק ורבי אמי הוון יתבון מקשיי למה לא תנינן תרומה עמהן אמר רבי אמי מפני המחלוקת אמר רבי יוסי אדם עושה כל שדהו ביכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה התיבון הרי הוא אומר פיאה והרי אין אדם עושה כל שדהו פיאה ותניתה א״ר יוסי קצורת שיבולת הראשונה דומה למירוחו עד שלא קצר השיבולת הראשונה לא נתחייבה שדהו בפיאה משקצר שיבולת ראשונה נתחייבה שדהו בפיאה ביקש לעשות כל שדהו פיאה עושה ברם הכא עד שלא נתמרח הכרי לא נתחייב כריו תרומה נתמרח ביקש לעשות כל כריו תרומה אינו עושה דתנינן תמן האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת: שיבולת הראשונה מהו שתהא חייבת בפיאה איפשר לומר כן היא חייבת כל שדהו פיאה והיא חייבת בפיאה קצר שיבולת הראשונה ונשרפה מהו שיהא צריך לקצור פעם שנייה נשמעינה מן הדא קצר חציה ומכר מה שקצר קצר חציה והקדיש מה שקצר נותן מן המשוייר על הכל והקדש לאו כשרוף הוא הדא אמרה קצר שבולת הראשונה ונשרף אין צריך לקצור פעם שנייה כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין מהו שתחזור פיאה לקציר׳ שיבולת הראשונה אמר רבי יוסי נילף פיאה עומרים מפיאת קמה מה פיאת קמה לא חזרה פיאה לקצירה שיבולת והראשונה אף פיאת עומרים לא תחזור פיאה לקצירת שיבולת הראשונה הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים והראיון אין שיעור לא למעלן ולא למטן אית תנא תני הפיאה והביכורים והראין אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששים מאן דמר הפיאה יש לה שיער מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעשר עד שעה שישלים מאן דמר הפיאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות רבי ברכיה בעי ולמה לא תנינן אפר סוטה ולמה לא תנינן אפר פרה ולמה לא תנינן רוק יבמה ולמה לא תנינן דם ציפור של מצורע לא אתינן מתניתין אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה ואילו אע״פ שהוא מוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה: והראיון מתני׳ בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור ואתיא כיי דמר ר׳ יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה תנא רבי יוסי קומי רבי יוחנן ראיה כל שהוא חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף א״ל ויש כעין זו א״ר יונה וכל השיעורים לא חכמים הן שנתנו כזית מן המת כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ לא אתא מישאול אלא כהדא דתני רבי הושעיא {שמות כג} לא יראו פני ריקם אפילו כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף וקשיא מן דו סמך לדבר תורה הוא אמר חכמים אמרו מעה כסף שתי כסף אמר רבי יוסי בר בון רבי יוחנן כדעתיה דרבי יוחנן אמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני דו אמר מידת כסף שתי כסף דבר תורה רבי הושעיא כדעתיה דרבי הושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב״ד אחר וישנה עליו את השיעורים ויהי׳ יודע מאיזה שיעור אכל אמרי חזרי ביה רבי יוחנן מן הדא רבי יונה ורבי יוסי תרוויהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דאמר רבי לא איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר חולק אדם את חובתו לשתי בהמות ורבי יוחנן אמר אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צרי׳ שיהא בידו שתי כסף לכל אחד ואחד ואמר ר״ש בן לקיש בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור׳ יוחנן אמר טופל אדם מעות למעות ואין אדם טופל בהמה היאך עבידא היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש בי״ט הראשון המותר מהו שידחה לי״ט אחרון ר׳ קריספא אמר איתפלגין ר׳ יוחנן ור״ש בן לקיש חד אמר דוחה וחרנא אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא אמר ר״ז נפרוש מיליהון דרבנן מן מיליהון ר׳ יוחנן דו אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה הוי דו אמר דוחה ור״ש בן לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות הוי דו אמר אינו דוחה אתא שמעון בר ווא בשם ר׳ יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את י״ט עד דו אמר אין בדעתי להוסיף עוד: גמילות חסדים: הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתייא כיי דמר ר״ש בן לקיש בשם רבי יוסי בן חנינא באושא נמנו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוה עד היכן ר״ג בן אינינוא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר וחרנא אמר {משלי ג} כבד את ה׳ מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך ר״ג בן אינינוא בעי קומי ר׳ מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה א״ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר רב הונא אמר למצוה עד שליש מהו לכל המצות עד שליש או למצוה אחת סברין מימר לכל המצות עד שליש אמר ר׳ אבון אפי׳ למצוה אחת ר׳ חביבא בשם רבנן דתמן מהו שליש לדמים היאך עבידא לקח אדם מצוה מצא אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחי׳ עליו עד שליש תני ר׳ ישמעאל זה אלי ואנוהו וכי אפשר לו לאדם לנוואות את בוראו אלא אנווהו לפניו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה שופר נאה ציצית נאין תיפין נאין אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף את תהא רוחום וחנון מעשה ברבי ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים שלח לו ר״ג והלא אמרו חומש מנכסיו למצות ור״ג לא קודם לאושא היה ר׳ יוסי בר׳ בון בשם ר׳ לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני ואתייא כיי דאמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם הוא למה שאין אתם יגיעין בתורה כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם כשאתם יגיעי׳ בו רבי תנחומא בשם רב הונא {שמות לה} ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה׳ את משה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה׳ את משה אפי׳ דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני ר׳ יוחנן בשם ר׳ בניי כאשר צוה ה׳ את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה׳ את משה אותו משה אין כתיב כאן אלא מכל אשר צוה ה׳ את משה אפי׳ דברים שלא שמע מפי משה הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני ר׳ יוחנן בשם ר׳ בניי ר׳ חונה בשם ר׳ {מלאכי ו} תורת אמת היתה בפיהו דברים ששמע מפי רבו ועולה לא נמצא בשפתיו אפי׳ דברים שלא שמע מפי רבו ורבנן אמרי כי ה׳ אלהיך יהיה בכסלך ושמר רגליך מלכד אפי׳ דברים שאתה כסיל בהן ושמר רגליך מלכד רבי דוסא אמר מן ההורייה ורבנין אמרי מן העבירה ר׳ לוי אמר מן המזיקין אמר רבי אבא אם נתת מכיסך צדקה הקב״ה משמרך מן הפיסין ומן הזימרת ומן הגלגלות ומן הארנוניות מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים שלחו לו קרוביו ואמרו לו אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך א״ל כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר {תהלים פה} אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות שנאמר {ישעיהו ג} אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר {תהלים צז} צדק ומשפט מכון כסאך וגו׳ אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות שנאמר {משלי יא} ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר {דברים כד} ולך תהיה צדקה אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר {משלי י} וצדקה תציל ממות ולא מית אלא שלא ימות לעולם הבא צדקה וגמילת חסדים שקולות כנגד כל מצותיה של תורה שהצדקה נוהגת בחיים וגמילת חסדים נוהגת בחיים ובמתים הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירים הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין איזה מהן חביב או צדקה או גמילות חסדים כשהוא אומר {תהלים קג} וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים הדא אמרה שגמילות חסדים חביבה יותר מן הצדקה: ותלמוד תורה: שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה דכתיב {יהושע א} והגית בו יומם ולילה והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב {שם} והגית בו יומם ולילה רבי בריה דר׳ חייא בר ווא בשם ר׳ יוחנן מפני המסורות רבי אבהו בשם ר׳ יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון אמר בגין דו בעי מלפה בנתי הוא תלי׳ ליה ברבי יוחנן יבוא עלי אם שמעתי׳ מרבי יוחנן: כיבוד אב ואם רבי אבוה בשם רבי יוחנן שאלו את ר״א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם ולי אתם שואלין לכו ושאלו את דמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטרבולי היה פעם אחת היתה אמו מסטרתו בפני כל בולי שלו ונפל קורדקן שלה מידה והושיט לה שלא תצטער אמר ר׳ חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרבולי היה ואבן שישב אביו עלי׳ לא ישב עלי׳ מימיו וכיון שמת אביו עשה אותה יראה שלו פעם אחת אבדה ישפה של בנימין אמרו מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרו אית ליה לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר סליק ובעי מייתו להו ואשכח אבוה דמיך אית דאמרין מפתח דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי ואית דאמרין ריגלויה דאבוה הוות פשיטא על תיבותא נחת לגבון אמר לון לא יכילית מייתותי׳ לכון אמרי דילמא דו בעי פריטן טובא אסקוני׳ למאתים אסקוני׳ לאלף כיון דאיתער אבוה מן שינתיה סליק ואייתותי׳ לון בעון מיתן ליה בסיפקולא אחרייא ולא קביל עלוי אמר מה אנן מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום מה פרע ליה הקב״ה שכר א״ר יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה א״ר שבתי כתיב {איוב לז} ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקב״ה משהא מתן שכר של עושה מצות בגוי אמו של ר׳ טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת והלך ר׳ טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרו לה מה עביד ליך ותניית להון עובדא אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע אמו של ר׳ ישמעאל באה וקיבלת עלוי לרבותינו אמרה להן גיערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו אמר איפשר ר׳ ישמעאל לא נהרג בכבוד אבותיו אמרו לה מה עביד ליך אמרה כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי משנז ריגלוי ומישתי מיהן ולא שביק לי אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה אמר ר׳ מנא יאות אילין טחונייא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופתיה אימיה דר׳ טרפון אמרה לון אכין ואגיבונה אין אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכין ואגיבוניה אכין ר״ז הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינון דנירת גן עדן כד שמע אילין תרתין אולפניא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא לא כרבי טרפון הוות יכילמנא למעבד ולא כר׳ ישמעאל הוינא מקבלה עלוי אמר רבי אבון פטור אני מכיבוד אב ואם אמרו כד עברית ליה אימיה מית אבוי כד ילדתיה מית אימיה יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו ברחיים ויורש גן עדן כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכיל את אביו תרנגולים פטומים חד זמן אמר ליה אביו ברי אילין מנן ליך אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלבין אכלין ואדשין ונמצא מאכיל את אביו פטומין ויורש גיהנם כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן חד בר נש איטחין בריחיים אתית מצוות׳ לטיחנייא א״ל אבא עול טחון תחתי אין מטת מבזייא טב לי אנא ולא את אין מטת מילקי טבל לי אנא ולא את נמצא כודנו בריחייא ויורש גן עדן נאמר {ויקרא יט} איש אמו ואביו תיראו ונאמר {שם} את ה׳ אלהיך תירא ואתו תעבוד הקיש מורא אב ואם למורא שמים נאמר {שמות כ} כבד את אביך ואת אמך אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו והאשה אין ספיקה בידה מפני שרשות אחרים עליה: נתארמלה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידו היא מילתיה דר׳ חייא בר ווא פליגא דו אמר תני רבי יודן בן דודתי דרשב״י היא דתני רשב״י אומר גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו נאמר {שם} כבד את אביך ואת אמך ונאמר {משלי ג} כבד את ה׳ מהונך ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה פיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנה כתיב {משלי ה} אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע טילטל הקב״ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהיו עושין אותן באמונה ר׳ אחא בשם ר׳ יצחק כתיב {משלי ד} מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים מכל מה שנאמר לך בתורה השמר שאין אתה יודע מאיזה מהן יוצא לך חיים א״ר אבא בר כהנה השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות מצוה קלה שבקלות זה שלוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים א״ר אבון ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כ״ש א״ר לוי והוא דרבה מינה גדול הוא דבר שהוא פריעת חוב מדבר שאינו בפריעת חוב רשב״י אומר כשם שמתן שכרן שוה כן פורענותן שוה מה טעם {משלי ל} עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת על לא תקח אם על הבנים יקרוה עורבי נחל יבא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמן ויאכלה ויהנה ממנה ר׳ יונתן ור׳ ינאי הוו יתבון אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן א״ל ר׳ ינאי מה טיבו הוא שלים לך מן ימוי א״ל חד זמן אתא קיבל לי על בריה דיזנוניה אמרית ליה איזיל צעק בי כנישתא עלוי ובזיתיה א״ל ולמה לא כיפתיה א״ל וכופין ליה א״ל ועדיין את לזו חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה מן שמיה אתא רבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר רר׳ יוסי בי ר׳ בון הלואי הוון כל שמועתה בריר׳ לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב: וגמילת חסדים: דכתיב {משלי כא} רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתי׳ והוה מהדס קומי כליא והוה ר״ז חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן וכיון דדמך הוה תלת שעין קלין וברקין בעלמא נפקת ברת קלא ואמרה דדמוך ר׳ שמואל בר רב יצחק גמיל חסידים נפקון למגלמל ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידא כעין שבשא דינור בין ערסי׳ לציבורא והוון ברייתי אמרין הייא דהדין סבא דקמת ליה שבשתי׳: והבאת שלום בין אדם לחבירו כתיב {תהלים לד} סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו בקשיהו במקומך ורדפהו במקום אחר א״ר טביומי נאמר כאן רדיפה ונאמר להלן רדיפה מה רדיפה שנאמר להלן כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא אף הכא כן: ות״ת רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי׳ כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א׳ מן התורה רבי תנחומא ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם ר׳ אחא כתוב אחד אומר {משלי ח} וכל חפצים לא ישווה בה וכתוב אחד אומר {משלי ג} וכל חפציך לא ישווה בה חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות חפציך אלו דברי תורה דכתיב {ירמיהו ט} כי באלה חפצתי נאם ה׳ ארטבון שלח לר׳ הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון א״ל שלח לי מילה דטבא דכוותה שלח ליה חד מזוזה א״ל מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר א״ל חפציך וחפצי לא ישווה בה ולא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה ואנא שלחי׳ לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך דכתיב {משלי ו} בהתהלכך תנחה אותך וגו׳. ר׳ מנא שמע כולהון מן הדין קריא {דברים לב} כי לא דבר רק הוא מכם זה תלמוד תורה כי הוא חיים זה כיבוד אב ואם ובדבר הזה תאריכו ימים זו גמילת חסדים על האדמה זה הבאת שלום בין אדם לחבירו וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן ע״ז גילוי עריות ש״ד ולשון הרע כנגד כולן ע״ז מניין {במדבר טו} הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מה ת״ל עונה בה מלמד שהנפש נכרתת ועונה בה וכתיב {שמות לב} אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ג״ע מנין {בראשית לט} ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים שפיכות דמים מנין {בראשית ד} ויאמר קין אל ה׳ גדול עוני מנשוא כשהוא בא אצל לה״ר מהו אומר לא גדול ולא גדולה ולא הגדיל אלא גדולות {תהלים יג} יכרת ה׳ כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות כתיב {בראשית לז} ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם מה אמר ר״מ אמר חשודים הן על אבר מן החי רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים ור״ש אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ אמר רבי יודה בן פזי {משלי טז} פלס מאזני משפט לה׳ מעשהו כל אבני כיס מה אמר חשודין הן על אבר מן החי אמר הקב״ה כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואזלין {בראשית לח} וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם מה אמר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגים בהן כעבדים לעבד נמכר יוסף מה אמר נותנים עיניהם בבנות הארץ הא דובא מתגרי לך {בראשית לח} ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וגו׳ רבי יוסי בשם ר׳ יוחנן זה שהוא אומר לשון הרע אינו אומר עד שהוא כופר בעיקר ומה טעמא {תהלים יב} אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כל העבירות אדם חוטא בארץ ואלו חוטאין בשמים ובארץ מה טעמא שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ א״ר יצחק {תהלים נ} בינו נא זאת שוכחי אלוה פן אטרף ואין מציל א״ר יהושע בן לוי {שם} תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי מה כתיב תמן {שם} ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עליך פיך: אזהרה ללשון הרע מנין {דברים כג} ונשמרת מכל דבר רע אמר רבי לא תני ר׳ ישמעאל לא תלך רכיל בעמך זו רכילת לשון הרע תני ר׳ נחמיה שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה א״ר חנינא בא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה {בראשית יח} ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן ולאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ואדוני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי אמר רבן שמעון בן גמליאל בא וראה כמה קשה הוא אבק ל״ה שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה״ד {בראשית נ} ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו׳ ולא אשכחן דפקד כלום רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת ומה טעם {מלכים א א} ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך ר״ז בעי קומי רבי יוסא מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפני שתבע את אבישג השונמית א״ל עילא היו מבקשי׳ להתיר דמן של בעלי המחלוקת בעון קומי רבי יוחנן איזהו לשון הרע האומרו והיודע חנותה דכיתנא הווה לון צמית והוה תמן חד מתקרייא בר חובץ ולא סליק אמרי מה אנן אכלי׳ יומא דין אמר חד חובצה אמר ייתי חד חובץ א״ר יוחנן זה לשון הרע בהצנע בולווטים דציפורין הוה להון צומות והוה תמן חד מתקריא יוחנן ולא סליק אמר חד לחבריה לית אנן סלקין מבקרא לר׳ יוחנן יומא דין אמרין ייתי יוחנן אמר ר״ש בן לקיש זה לשון הרע בצנעה אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע״י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד {תהלים נז} נשפי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב {שמואל א כב} היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב {תהלים נד} בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו׳ באותה שעה אמר דוד לפני הקב״ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה״ד {תהלים נז} רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע״ז היו וע״י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו {מלכים א יח} הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה׳ וגו׳ ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותן מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל {שם} אני נותרתי נביא לבדי לה׳ וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא ולמה הוא קורא אותו שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו ובמי שאול נהרגו ארבעה דואג שאמרו שאול שקיבלו אחימלך ואבנר אבנר למה נהרג ריב״ל ור״ש בן לקיש ורבנן ריב״ל אמר על שעשה דמן של נערים שחוק שנאמר {שמואל א ב} יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ואימר אבנר יקומו ור״ש בן לקיש אמר על שהקדים שמו לשמו של דוד הה״ד {שמואל א ג} וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתב מן אבנר לדוד ורבנן אמרו על שלא הניח לשאול להתפייס מן דוד הה״ד {שמואל א כד} ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי א״ל מה את בעי מן הדין גלגולי בסירה הוערת וכיון שבאו למעגל א״ל הלא תענה אבנר גבי כנף אמרת בסירה הוערת חנית וצפחת בסירה הוערו וי״א ע״י שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. {תהלים קכ} חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה מרחוץ כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלו אע״פ שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג ובא ומצאן לון דו גרם לי מה הנייה לך שאתה נושך אריה טורף ואוכל זאב טורף ואוכל את מה הנייה לך אמר להן {קהלת י} אם ישוך הנחש בלא לחש אילולי איתמאר לי מן השמים נכית לא הוינא נכית מפני מה את נושך אבר אחד וכל האיברים מרגישים אמר להם ולי אתם שואלין אמרו לבעל הלשון שהוא אומר כאן והורגו ברומי אומר ברומי והורג בסוריא ומפני מה אתה מצוי בין הגדירות א״ל אני פרצתי גדרו של עולם: הזכות יש להן קרן ויש לה פירות יש לה קרן ואין לה פירות הזכות יש להן קרן ויש לה פירות שנאמר {ישעיהו ג} אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר {שם} אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מה אני מקיים {משלי א} ויאכלו מפרי דרכיהם אלא כל עבירה שעשת פרי יש לה פרי ושלא עשת פרי אין לה פרי מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה דכתיב {מלאכי ג} אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו וגו׳ מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר {תהלים סו} און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופא מחשבה טובה אין הקב״ה מצפרה למעשה מחשבה רעה הקב״ה מצרפה למעשה מחשבה טובה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה דכתיב {דניאל ו} ועד מעלי שמשא הוה משתדל להצלותי׳ ולא כתיב ושזביה מחשבה רעה הקב״ה מצרפה למעשה דכתיב {עובדיה א} מקטל מחמס אחיך יעקב וכי הורגו אלא מלמד שחשב עליו להורגו והעלה עליו הכתוב כאלו הרגו תני רשב״י הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונה מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם {יחזקאל לג} ובשוב צדיק צדקתו ועשה עול וגו׳ ר״ש בן לקיש אמר בתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב״ה מקבלו מה טעם הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקב״ה מקבלו מה טעם {שם} ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין לו כזכיות מה טעם {תהלים מה} מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות רובי זכיות ומעוטי עבירות נפרעים ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבא אבל רובי עבירות ומעוטי זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעוה״ז בשביל לפרע ממנו משלם לעולם הבא אבל הפורק ממנו עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אע״פ שיש בידו מעש״ט נפרעי׳ ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ע״ז וגילוי עריות רבי יונה ורבי יוסי חד אמר כקלות וחד אמר כחמורות מה אנן קיימין אם כשעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בייסורין. תמן תנינן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורס ר״ע אומר אף הקורא בספרים החצונים והלוחש על המכה ואומר {שמות טו} כל המחלה אשר שמתי במצרים לא עשים עליך כי אני ה׳ רופאך אבא שאול אומר אף ההוגה אתה שם באותיות הוסיפו עליהן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אין להם חלק לעוה״ב הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סופנה המפיר ברית זה שהוא מושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה תורה מן השמים ולא כבר תניתה האומר אין תורה מן השמים תני רב חנניה מנתוניא קומי ר׳ מנא שהוא עובר על ד״ת בפרהסיא כגון יהויקים מלך יהודה וחבירו רובו זכיות יורש ג״ע רובו עבירות יורש גיהנם היה מעויין אמר רבי יוסי נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון הקב״ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות אמר ר״א {תהלים סב} ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשה ואי לית ליה את יהב ליה מן דידך היא דעתיה דר״א דר״א אמר ורב חסד מטה כלפי חסד רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק בעי {משלי טז} צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת חטאים תרדוף רעה ואת צדיקים ישלם טוב {משלי יג} אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן {שמואל א ב} רגלי חסידו ישמור ורשעים בחושך ידמו {משלי ג} כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסיגין סיגה ותרעה תרעין רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך הקב״ה משמרו מה טעם {איוב לז} הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר ר״ז ובלחוד דלא יתיב ליה מה טעם {קהלת ד} והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין מטרחת עלוי מפסק הוא ואמר רבי הונא אמר ר׳ אבהו הקב״ה אין לפניו שכחה הא בשל ישראל נעשה שוכחו מה טעם נושא עון נשא כתיב וכן דוד הוא אומר {תהלים פה} נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה:

Yerushalmi Rosh HaShanah 3:6ירושלמי ראש השנה ג׳:ו׳

משנה שופר שנסדק ודיבקו פסול דיבק שיברי שופרות פסול ניקב וסתמו אם עיכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר: גמרא למי נצרכה לר׳ נתן דיבק שיברי שופרות פסול עוד היא דר׳ נתן ניקב וסתמו. ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן דר׳ נתן היא דתני ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו אם היה מעכב את התקיעה פסול אם לאו כשר ר׳ נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. ר׳ חייה בשם ר׳ יוחנן כיני מתני׳ אם היה מעכבת את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר׳ אבא בר זמינא בשם ר׳ זעירה והוא שסתמו אבל אם לא סתמו כשר שכל הקולות כשירין בשופר. ר׳ יעקב בר אחא אמר אבא בר בא שאל לר׳ שופר קדוח מהו א״ל כזה תוקעין בעייני טב:

Bavli Berakhot 26bבבלי ברכות כ״ו:

Jacob instituted the evening prayer, as it is stated: “And he encountered [vayifga] the place and he slept there for the sun had set” (Genesis 28:11). The word encounter means nothing other than prayer, as it is stated when God spoke to Jeremiah: “And you, do not pray on behalf of this nation and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [tifga] Me for I do not hear you” (Jeremiah 7:16).

יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית כ״ח:י״א} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם. וְאֵין פְּגִיעָה אֵלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: {ירמיהו ז׳:ט״ז} וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעַם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי.

Bavli Shabbat 12bבבלי שבת י״ב:

Rabbi Yehuda says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you and upon all the sick people of Israel. Rabbi Yosei says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you among the sick people of Israel, thereby including this sick person within the community of Israel. When Shevna of Jerusalem would visit a sick person on Shabbat, upon entering, he would say shalom. And when he exited he would say: It is Shabbat when one is prohibited to cry out, and healing is soon to come, and His compassion is abundant, and rest on Shabbat in peace. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the halakha that Rabbi Ḥanina said: One who has a sick person in his house must include him among the sick people of Israel in his prayer? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ׳הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל׳. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ׳הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל׳. שֶׁבְנָא אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם: בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר ״שָׁלוֹם״ וּבִיצִיאָתוֹ אוֹמֵר: ׳שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא, וְרַחֲמָיו מְרוּבִּין, וְשִׁבְתוּ בְּשָׁלוֹם׳.״ כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּעָרְבֶנּוּ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל״? כְּמַאן – <abb>כר׳</abb><openabb>כְּרַבִּי</openabb> יוֹסֵי.

Bavli Shabbat 63aבבלי שבת ס״ג.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.

(א״ר) אבא א״ר שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן.

Bavli Shabbat 118bבבלי שבת קי״ח:

Furthermore, Rabbi Yosei said that he always spoke euphemistically: In all my days, I did not call my wife, my wife, nor my ox, my ox. Rather, I called my wife, my home, because she is the essence of the home, and my ox, my field, because it is the primary force in the fields.

אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי.

Bavli Shabbat 156bבבלי שבת קנ״ו:

Is it because Jupiter is situated in the west that you cannot have children? I will restore it and establish it in the east. And that is the meaning of that which is written with regard to Abraham: “Who has raised up one from the east, he will call justice [tzedek] to his steps [leraglo]. He gives nations before him, and makes him rule over kings; his sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2). God established Jupiter [tzedek] in the east on behalf of [leraglo] Abraham. And from that which transpired to Shmuel, one can also conclude that there is no constellation for the Jewish people. The Gemara relates that Shmuel and the gentile sage Ablet were sitting, and they saw these people were going to the lake. Ablet said to Shmuel: This person will go and he will not return, because a snake will bite him and he will die. Shmuel said to him: If he is a Jew, he will go and come back. As they were sitting for a while, the person they discussed went away and then returned. Ablet stood up, threw down the person’s burden, and inside he found a snake cut and cast in two pieces. Shmuel said to him: What did you do to merit being saved from death? The person said to him: Every day we all take bread together and eat from the bread. Today, there was one of us who did not have bread, and when it came time to gather the bread, he was embarrassed because he did not have any to give. I said to the others: I will go and take the bread. When I came to the person who did not have bread, I rendered myself as one who was taking from him so that he would not be embarrassed. Shmuel said to him: You performed a mitzva. Shmuel went out and taught based on this incident that even though it is written: “And charity will save from death” (Proverbs 10:2), it does not only mean that it will save a person from an unusual death but even from death itself. And from that which transpired to Rabbi Akiva as well it can be derived that there is no constellation for the Jewish people, as Rabbi Akiva had a daughter, and Chaldean astrologers told him that on the same day that she enters the wedding canopy, a snake will bite her and she will die. She was very worried about this. On that day, her wedding day, she took the ornamental pin from her hair and stuck it into a hole in the wall for safekeeping, and it happened that it entered directly into the eye of the snake. In the morning, when she took the pin, the snake was pulled and came out with it. Her father Rabbi Akiva said to her: What did you do to merit being saved from the snake? She told him: In the evening a poor person came and knocked on the door, and everyone was preoccupied with the feast and nobody heard him. I stood and took the portion that you had given me and gave it to him. Rabbi Akiva said to her: You performed a mitzva, and you were saved in its merit. Rabbi Akiva went out and taught based on this incident that even though it is written: “And charity will save from death” (Proverbs 10:2), it does not mean that it will save a person only from an unusual death, but even from death itself. And from that which transpired to Rav Naḥman bar Yitzḥak as well it can be derived that there is no constellation for the Jewish people, As Chaldean astrologers told Rav Naḥman bar Yitzḥak’s mother: Your son will be a thief. She did not allow him to uncover his head. She said to her son: Cover your head so that the fear of Heaven will be upon you, and pray for Divine mercy. He did not know why she said this to him. One day he was sitting and studying beneath a palm tree that did not belong to him, and the cloak fell off of his head. He lifted his eyes and saw the palm tree. He was overcome by impulse and he climbed up and detached a bunch of dates with his teeth. Apparently, he had an inborn inclination to steal, but was able to overcome that inclination with proper education and prayer. MISHNA: One may cut the pumpkins before an animal on Shabbat, as long as they were picked prior to Shabbat. And likewise one may cut an animal carcass before the dogs on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If it was not already a carcass, i.e., it was not dead, prior to Shabbat, it is prohibited to cut it or even move it on Shabbat because it is not prepared for use on Shabbat. GEMARA: A dispute between the amora’im with regard to the prohibition of set-aside on Shabbat was stated. Ayin, reish, lamed, shin, ḥet, zayin is a mnemonic for the names of the amora’im who stated the following halakhot. Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that there is a prohibition of set-aside on Shabbat. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav also holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. From where is it ascertained that this is Rav’s opinion? From that which was taught with regard to the mats that are on ships; Rav prohibited moving them on Shabbat due to the prohibition of set-aside, and Shmuel permitted moving them. And Levi also holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as can be seen from his practice when they would bring a slaughtered animal with regard to which there was concern that it was an animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa], before Levi on a Festival. He would examine it only when he was sitting near a garbage dump, as he said: Perhaps it would not be determined to be kosher and it would not be suited even for dogs, and then it would be prohibited to move the carcass. Apparently, he holds that it is prohibited to move a carcass that was not prepared for use before Shabbat. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the prohibition of set-aside does not apply on Shabbat. And Ze’eiri also holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna: With regard to an animal that died on Shabbat, one may not move it from its place on Shabbat. And Ze’eiri explained: This prohibition only applies to a consecrated animal, as consecrated items may not be fed to dogs in deference to their sanctity; therefore, it is set-aside and may not be moved on Shabbat. However, in the case of a non-sacred animal, one may well move it and use it because it does not have set-aside status. And Rabbi Yoḥanan also said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan really say that? Didn’t Rabbi Yoḥanan say: The halakha is in accordance with an unattributed mishna, and we learned in a mishna:

דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב {ישעיהו מ״א:ב׳} מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. ומדשמואל נמי אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא א״ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי טריק ליה חיויא ומיית א״ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי אדיתבי אזיל ואתי. קם אבלט שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי א״ל שמואל מאי עבדת א״ל כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא הוה קא מיכסף אמינא להו אנא קאימנא וארמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף א״ל מצוה עבדת נפק שמואל ודרש {משלי י׳:ב׳} וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. ומדר״ע נמי אין מזל לישראל דר״ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק ר״ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. ומדר״נ בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דר״נ בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.<dots>:</dots> מתני׳: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן.<dots>:</dots> גמ׳: איתמר (ער״ל שח״ז סימן) אמר עולא הלכה כרבי יהודה (ושמואל אמר הלכה כר״ש). ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא לא הוה חזי לה אלא כי יתיב אקילקליתא דאמר דילמא לא מתכשרא ואפילו לכלבים לא חזיא. ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון ואף זעירי סבר הלכה כר״ש דתנן בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ותרגמא זעירי בבהמת קדשים אבל בחולין שפיר דמי ואף רבי יוחנן אמר הלכה כר״ש ומי א״ר יוחנן הכי והא א״ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן

Bavli Eiruvin 19aבבלי ערובין י״ט.

for planting vines” (Micah 1:6), which benefits all the surrounding inhabitants. And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. For the attribute of flesh and blood is to place an iron or wooden hook in the mouth of a person who was sentenced to death by the government, so that he should not be able to curse the king when he is taken away for execution. But the attribute of the Holy One, Blessed be He is that one is willingly silent when he is sentenced to death by the Omnipresent, as it is stated: “For You silence is praise, O God in Zion, and to You shall the vow be performed” (Psalms 65:2). And what is more, he praises God for his sufferings, as it is stated: “Praise.” And what is more, it appears to him as though he were offering a sacrifice in atonement for his sin, as it is stated: “And to You shall the vow be performed.” And this is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “Those who pass through the valley of weeping turn it into a water spring; moreover, the early rain covers it with blessings” (Psalms 84:7)? “Those who pass through [overei],” these are people who transgress [overin] the will of the Holy One, Blessed be He. “Valley [emek]” indicates that their punishment is that Gehenna is deepened [ma’amikin] for them. “Of weeping [bakha]” and “turn it into a water spring [ma’ayan yeshituhu],” indicates that they weep [bokhin] and make tears flow like a spring [ma’ayan] of the foundations [shitin], meaning like a spring that descends to the foundations of the earth. “Moreover, the early rain covers it with blessings,” indicates that they accept the justice of God’s judgment, and say before Him: Master of the Universe, You have judged properly, You have acquitted properly, You have condemned properly, and it is befitting that You have prepared Gehenna for the wicked and the Garden of Eden for the righteous. The Gemara raises a difficulty: Is that so? Didn’t Rabbi Shimon ben Lakish say: The wicked do not repent, even at the entrance to Gehenna, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men who rebel against Me; for their worm shall not die, neither shall their fire be quenched; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)? The verse does not say: Who rebelled, but rather: “Who rebel,” in the present tense, meaning they continue rebelling forever. The Gemara answers: This is not difficult; here, i.e., where it is said that they accept God’s judgment, it is referring to the sinners of the Jewish people; there, i.e., where it is said that they do not recant, it is referring to the rebels among the nations of the world. So too, it is reasonable to say this, for if you do not say so, there would be a contradiction between one statement of Reish Lakish and another statement of Reish Lakish. As Reish Lakish said: With regard to the sinners of the Jewish people, the fire of Gehenna has no power over them, as may be learned by a fortiori reasoning from the golden altar. If the golden altar in the Temple, which was only covered by gold the thickness of a golden dinar, stood for many years and the fire did not burn it, for its gold did not melt, so too the sinners of the Jewish people, who are filled with good deeds like a pomegranate, as it is stated: “Your temples [rakatekh] are like a split pomegranate behind your veil” (Song of Songs 6:7), will not be affected by the fire of Gehenna. And Rabbi Shimon ben Lakish said about this: Do not read: Your temples [rakatekh], but rather: Your empty ones [reikateikh], meaning that even the sinners among you are full of mitzvot like a pomegranate; how much more so should the fire of Gehenna have no power over them. However, that which is written: “Those who pass through the valley of weeping” (Psalms 84:7), which implies that the sinners nonetheless descend to Gehenna, should be explained as follows: There it speaks of those who are liable at that time for punishment in Gehenna, but our father Abraham comes and raises them up and receives them. He does not leave the circumcised behind and allow them to enter Gehenna, except for a Jew who had relations with a gentile woman, in punishment for which his foreskin is drawn, and our father Abraham does not recognize him as one of his descendants. Rav Kahana strongly objected to this: Now that you have said that the words those who rebel are referring to those who go on rebelling, if so, in those verses in which it is written of Him: “He Who brings out” (see Exodus 6:7) and “He Who raises up” Israel from Egypt (see Leviticus 11:45), do these expressions mean: He Who is currently raising them up and bringing them out? Rather, you must understand these terms to mean: He Who already raised them up and brought them out; here too then, the phrase those who rebel means those who already rebelled. And Rabbi Yirmeya ben Elazar also said: There are three entrances to Gehenna, one in the wilderness, one in the sea, and one in Jerusalem. There is one entrance in the wilderness, as it is written with regard to Korah and his company: “And they, and all that appertained to them, went down alive into the pit [She’ol], and the earth closed upon them, and they perished from among the congregation” (Numbers 16:33). In the sea there is a second entrance to Gehenna, as it is written about Jonah in the fish’s belly: “Out of the belly of the netherworld [She’ol] I cried, and You did hear my voice” (Jonah 2:3). And there is a third entrance to Gehenna in Jerusalem, as it is written: “Says the Lord, Whose fire is in Zion, and Whose furnace is in Jerusalem” (Isaiah 31:9). And it was taught in the school of Rabbi Yishmael: “Whose fire is in Zion,” this is Gehenna; and “Whose furnace is in Jerusalem,” this is an entrance to Gehenna. The Gemara asks: Are there no more entrances? Didn’t Rabbi Maryon say in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi, and some say it was Rabba bar Maryon who taught in the name of the school of Rabbi Yoḥanan ben Zakkai: There are two date trees in the valley of ben Hinnom, and smoke rises from between them, and with regard to this statement about date trees that differ from other palms we learned: The palms of Har HaBarzel are fit for the mitzva of palm branches [lulav], and this is the entrance to Gehenna. The Gemara answers: This is not difficult, for perhaps this is the entrance in Jerusalem. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Gehenna has seven names, and they are as follows: She’ol, Avadon, Be’er Shaḥat, Bor Shaon, Tit HaYaven, Tzalmavet, and Eretz HaTaḥtit. She’ol, as it is written: “Out of the belly of the netherworld [she’ol] I cried and You did hear my voice” (Jonah 2:3). Avadon, as it is written: “Shall Your steadfast love be reported in the grave or Your faithfulness in destruction [avadon]?” (Psalms 88:12). Be’er Shaḥat, as it is written: “For You will not abandon my soul to the netherworld; nor will You suffer Your pious one to see the pit [shaḥat]” (Psalms 16:10). And Bor Shaon and Tit HaYaven, as it is written: “He brought me up also out of the gruesome pit [bor shaon], out of the miry clay [tit hayaven]” (Psalms 40:3). And Tzalmavet, as it is written: “Such as sat in darkness and in the shadow of death [tzalmavet], bound in affliction and iron” (Psalms 107:10). And with regard to Eretz Taḥtit, i.e., the underworld, it is known by tradition that this is its name. The Gemara poses a question: Are there no more names? Isn’t there the name Gehenna? The Gemara answers that this is not a name rather a description: A valley that is as deep as the valley [ gei] of ben Hinnom. An alternative explanation is: Into which all descend for vain [hinnam] and wasteful acts, understanding the word hinnam as if it were written ḥinnam, meaning for naught. The Gemara asks: Isn’t there also the name Tofte, as it is written: “For its hearth [tofte] is ordained of old” (Isaiah 30:33). The Gemara answers: That name too is a description, meaning that anyone who allows himself to be seduced [mitpateh] by his evil inclination will fall there. Having discussed the entrances to Gehenna, the Gemara also mentions the entrance to the Garden of Eden. Reish Lakish said: If it is in Eretz Yisrael, its entrance is Beit She’an, and if it is in Arabia, its entrance is Beit Garem, and if it is between the rivers of Babylonia, its entrance is Dumsekanin, for all these places feature a great abundance of vegetation and fertile land. The Gemara relates that Abaye would praise the fruits of the right bank of the Euphrates River, and Rava would praise the fruits of Harpanya. The Gemara goes back to the mishna in which we learned: And between them, i.e., between the upright boards and the double posts, there may be a gap the size of two teams of four oxen each, as measured when tied together and not when they are untied. The Gemara asks: This is obvious; since the tanna taught that they are tied, we know that they are not untied. The Gemara answers: This is specified, lest you say that tied means similar to tied, i.e., close to each other, but not necessarily that they are actually tied. Therefore, the mishna teaches us that it is not enough that they be close; rather, they must be actually tied and not untied. The mishna continued: There must be sufficient space left so that one can enter and another can leave. A Tosefta was taught that explains the mishna: Enough space so that one team can enter and another team can leave. Our Sages taught in a baraita: How much is the length of the head and most of the body of a cow? Two cubits. And how much is the thickness of a cow? A cubit and two-thirds of a cubit,

א״ר יהושע בן לוי ז׳ שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית. שאול דכתיב {יונה ב׳:ג׳} מבטן שאול שועתי שמעת קולי אבדון דכתיב {תהלים פ״ח:י״ב} היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון באר שחת דכתיב {תהלים ט״ז:י׳} כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת ובור שאון וטיט היון דכתיב {תהלים מ׳:ג׳} ויעלני מבור שאון מטיט היון וצלמות דכתיב {תהלים ק״ז:י׳} יושבי חשך וצלמות וארץ התחתית גמרא הוא. ותו ליכא והאיכא גיהנם גיא שעמוקה (בגיהנם) שהכל יורד לה על עסקי (הנם). והאיכא תפתה דכתיב {ישעיהו ל׳:ל״ג} כי ערוך מאתמול תפתה ההוא שכל המתפתה ביצרו יפול שם. גן עדן אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו ואם בערביא בית גרם פתחו ואם בין הנהרות הוא דומסקנין פתחו בבבל אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא רבא משתבח בפירי דהרפניא.:

Bavli Rosh HaShanah 17bבבלי ראש השנה י״ז:

Rabbi Yosei the priest joined the conversation with her and said: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a person who lent his friend one hundred dinars and fixed a time for repayment of the loan before the king, and the borrower took an oath by the life of the king that he would repay the money. The time arrived, and he did not repay the loan. The delinquent borrower came to appease the king for not fulfilling the oath that he had sworn by the life of the king, and the king said to him: For my insult I forgive you, but you must still go and appease your friend. Here also the same is true: Here, the verse that states: “The Lord shall show favor to you,” is referring to sins committed between man and God, which God will forgive; there, the verse that states: “God favors no one,” is referring to sins committed between a person and another, which God will not forgive until the offender appeases the one he hurt.

נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו.

Bavli Yoma 87aבבלי יומא פ״ז.

עבירות שבין אדם למקום וכו׳.: רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה״כ מכפר והא כתיב {שמואל א ב׳:כ״ה} אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים מאן אלהים דיינא.

Bavli Sukkah 49bבבלי סוכה מ״ט:

Rabbi Ḥama bar Pappa said: With regard to any person who has grace about him, it is certain that he is God-fearing, as it is stated: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him.” When one sees that a certain individual is endowed with grace and kindness, one can be certain that he is a God-fearing person. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “She opens her mouth with wisdom, and a Torah of kindness is on her tongue” (Proverbs 31:26)? The Gemara asks: Is there, then, a Torah of kindness and a Torah that is not of kindness? Rather, it is Torah studied for its own sake that is a Torah of kindness, as one studies it wholeheartedly; and it is Torah studied not for its own sake but for some ulterior motive that is a Torah that is not of kindness. Some say that it is Torah studied in order to teach it to others that is a Torah of kindness; it is Torah studied with the intent of not teaching it to others that is a Torah that is not of kindness.

א״ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנא׳ חסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו וא״ר אלעזר מאי דכתיב {משלי ל״א:כ״ו} פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד.:

Bavli Sukkah 56bבבלי סוכה נ״ו:

ת״ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה.

Bavli Megillah 16bבבלי מגילה ט״ז:

The verse states: “For Mordecai the Jew was second to the king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted by the majority of his brethren” (Esther 10:3). The Gemara comments: The verse indicates that Mordecai was accepted only “By the majority of his brethren,” but not by all his brethren. This teaches that some members of the Sanhedrin parted from him, because he occupied himself with community needs, and was therefore compelled to neglect his Torah study. They felt that this was a mistake and that he should have remained active on the Sanhedrin.

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.

Bavli Sotah 12bבבלי סוטה י״ב:

The verse concludes: “And she sent amatah to take it” (Exodus 2:5). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the definition of the word “amatah.” One says that it means her arm, and one says that it means her maidservant. The Gemara explains: The one who says that it means her arm explained it in this manner, as it is written “amatah,” which denotes her forearm. And the one who says that it means her maidservant explained it in this manner because it does not explicitly write the more common term: Her hand [yadah]. Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, ama. The Gemara asks: And according to the one who says that it means her maidservant, didn’t you say earlier: Gabriel came and beat them to the ground and the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be that Gabriel left her one maidservant, as it is not proper that a princess should stand alone. The Gemara asks: And according to the one who says that it means her hand, let the Torah write explicitly: Her hand [yadah]. Why use the more unusual term amatah? The Gemara answers: This verse teaches us that her arm extended [ishtarbav] many cubits. As the Master said in another context: And similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughter that it extended, and similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [shibbarta] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8), and Reish Lakish said: Do not read the word as shibbarta, rather read it as sheribbavta, you have extended.

ותשלח את אמתה ותקחה ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה מ״ד ידה דכתיב אמתה ומ״ד שפחתה מדלא כתיב ידה. ולמ״ד שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קמ״ל דאישתרבב אישתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב {תהלים ג׳:ח׳} שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תיקרי שברת אלא שריבבתה.

Bavli Kiddushin 31bבבלי קידושין ל״א:

Rav Asi had an elderly mother. She said to him: I want jewelry, and he made jewelry for her. She said to him: I want a man whom I can marry, and he said to her: I will seek one for you. She said to him: I want a husband who is as handsome as you. At this point, he realized that she was senile, and that he would be unable to fulfill all her requests. Therefore, he left her and went to Eretz Yisrael. Rav Asi heard that she was following him to Eretz Yisrael. He came before Rabbi Yoḥanan and said to him: What is the halakha with regard to leaving Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael? Rabbi Yoḥanan said to him: It is prohibited. Rav Asi further asked: If one is going to greet his mother, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: I do not know. Rav Asi waited a little while, and then came back to him. Rabbi Yoḥanan said to him: Asi, you are evidently determined to leave. May the Omnipresent return you in peace, and he said no more. Rav Asi came before Rabbi Elazar, because he did not know how to interpret Rabbi Yoḥanan’s statement. He said to Rabbi Elazar: God forbid, perhaps he is angry with me that I wished to leave? Rabbi Elazar said to him: What exactly did he say to you? Rav Asi said to him: May the Omnipresent return you in peace. Rabbi Elazar said to him: If it is so that he was angry, he would not have blessed you. Rabbi Yoḥanan certainly gave you permission to leave. In the meantime, while he was traveling to meet her, Rav Asi heard that her coffin was coming, i.e., his mother had died and her coffin was being brought to Eretz Yisrael. He said: Had I known I would not have left, as after his mother’s death he was not obligated to leave Eretz Yisrael to honor her.

רַב אַסֵי הֲוָה לֵיהּ הַהִיא אִמָּא זְקֵינָה. אֲמַרָה <abb>לי׳</abb><openabb>לֵיהּ</openabb> ״בָּעֵינָא תַּכְשִׁיטִין!״ עֲבַד לַהּ; ״בָּעֵינָא גַּבְרָא״, נִייעַיֵּן לִךְ; ״בָּעֵינָא גַּבְרָא דְּשַׁפִּיר כְּוָתָךְ!״ שַׁבְקַהּ וַאֲזַל לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמַע דְּקָא אָזְלָה אַבָּתְרֵיהּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר <abb>לי׳</abb><openabb>לֵיהּ</openabb>: מַהוּ לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ? <abb>א״ל</abb><openabb>אֲמַר לֵיהּ</openabb>: אָסוּר. לִקְרַאת אִמָּא, מַהוּ? <abb>א״ל</abb><openabb>אֲמַר לֵיהּ</openabb>: אֵינִי יוֹדֵעַ. [אַתְרַח] פּוּרְתָא, הֲדַר אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַסֵי, נִתְרַצִּיתָ לָצֵאת, הַמָּקוֹם יַחֲזִירָךְ לְשָׁלוֹם! אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, <abb>א״ל</abb><openabb>אֲמַר לֵיהּ</openabb>: חַס וְשָׁלוֹם דִּלְמָא מִירְתַּח רְתַח? <abb>א״ל</abb><openabb>אֲמַר לֵיהּ</openabb>: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: ״הַמָּקוֹם יַחֲזִירָךְ לְשָׁלוֹם!״ אֲמַר לֵיהּ: וְאִם אִיתָא דִּרְתַח, לָא הֲוָה מְבָרֵךְ לָךְ. אַדְּהָכִי וְהָכִי, שְׁמַע לַאֲרוֹנָא דְּקָאָתֵי, אֲמַר, אִי יְדַעִי לָא נְפַקִי. <abb>ת״ר</abb>

Bavli Chulin 100bבבלי חולין ק׳:

MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies to a kosher animal and does not apply to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda says: It applies even to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The prohibition was stated in Sinai, but it was written in its place, in the battle of Jacob and the angel despite the fact that the prohibition did not take effect then.

מתני׳: נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה רבי יהודה אומר אף בטמאה אמר ר׳ יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו.

Bereshit Rabbah 68:9בראשית רבה ס״ח:ט׳

וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כ״ח:י״א), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות ל״ג:כ״א): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ.

Kohelet Rabbah 7:3קהלת רבה ז׳:ג׳

טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק, אָמַר שְׁלֹמֹה אִלּוּ כָּעַס אַבָּא עַל אֲדוֹנִיָּה קִמְעָא, טוֹב הָיָה לוֹ מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה עָלָיו מִדַּת הַדִּין, לָמָּה, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב, אִלּוּ הֵרַע לוֹ פָּנִים הֱבִיאוֹ לְמוּטָב, אֶלָּא, (מלכים א א׳:ו׳): וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו. וְכֵן אַמְנוֹן, טוֹב הָיָה לוֹ אִם כָּעַס דָּוִד אַבָּא עַל אַמְנוֹן קִמְעָא, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה עָלָיו מִדַּת הַדִּין, וְלָמָּה, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב, אֶלָּא (שמואל ב י״ג:ל״ב): כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת. דָּבָר אַחֵר, טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק, טוֹב הָיָה אִלּוּ כָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ״א:ח׳): זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק, טוֹב שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עַל הַסְּדוֹמִים מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ״א:ח׳): בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וגו׳.

Esther Rabbah 2:5אסתר רבה ב׳:ה׳

וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה (אסתר א׳:ה׳), וּבִמְלוֹאת כְּתִיב, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים וגו׳ מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר שִׁבְעָה חוּץ מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר שִׁבְעָה עִם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲדָא שׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּבֵית קוֹמְטִיטוֹן הָיָה, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה מָצוּי בָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ שָׁם וּבָרְחוּ. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר עָטַל, יְהוּדִים הָיוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה, אֲמַר לוֹן אוֹתוֹ רָשָׁע, יָכוֹל אֱלָהֵיכוֹן עָתִיד דְּעָבֵיד לְכוֹן יוֹתֵר מִכֵּן, אָמְרוּ לוֹ (ישעיהו ס״ד:ג׳): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה, אִם כִּסְעוּדָה זוֹ הוּא עוֹשֶׂה לָנוּ אָנוּ אוֹמְרִין לוֹ כְּבָר אֲכַלְנוּהָּ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

Shemot Rabbah 12:2שמות רבה י״ב:ב׳

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, זַבְדִי בֶּן לֵוִי אָמַר סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל אָמַר לוֹ כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד. אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לוֹמַר לָךְ שֶׁלֹא הָיָה כָמוֹהוּ בָּעוֹלָם וְלֹא בְּמִצְרַיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת (שמות י״א:ו׳): וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ, כְּלוֹמַר לְשֶׁעָבַר לֹא הָיָה אֲבָל עָתִיד לִהְיוֹת לְהַבָּא, אֵימָתַי בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ל״ח:כ״ג): אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל ל״ח:כ״ב): וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ. וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ, בּוֹא וּרְאֵה רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ רִחֵם עַל הָרְשָׁעִים וְעַל בְּהֶמְתָּם, לְפִי שֶׁמַּכַּת הַבָּרָד לֹא הָיָה מְשַׁלְּחוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא עַל יְבוּל הָאָרֶץ, וְהָיָה מַזְהִירָן שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָן וְאֶת בְּהֶמְתָּם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִלְקוּ בַּבָּרָד. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה׳ מֵעַבְדֵי פַרְעֹה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זֶה הָיָה אִיּוֹב. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ, זֶה הָיָה פַּרְעֹה וְעַמּוֹ.

Shemot Rabbah 15:31שמות רבה ט״ו:ל״א

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ מַתָּנוֹת מוּעָטוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְלָקְחָהּ, כָּתַב לָהּ מַתָּנוֹת רַבּוֹת כְּבַעַל. כָּךְ הָעוֹלָם הַזֶּה אֵרוּסִין הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב׳:כ״א): וְאֵרַשְׁתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְלֹא מָסַר לָהֶם אֶלָּא הַלְּבָנָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ נִשּׂוּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נ״ד:ה׳): כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹסֵר לָהֶן אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י״ב:ג׳): וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.

Tanchuma Kedoshim 1תנחומא פרשת קדשים א׳

מַהוּ וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. שֶׁהוּא מִתְקַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ, בִּצְדָקָה, שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל יִשְׂרָאֵל סַנֵּיגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ (ישעיה ס״ג:א׳). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֶעָתִיד אֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי (שם כ״ט:כ״ג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (שם מ״ט:ג׳). וְאַתֶּם מִתְקַדְּשִׁים בִּי וַאֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (ויקרא י״א:מ״ד).

Pesikta Rabbati 15פסיקתא רבתי ט״ו

החודש הזה לכם ר׳ ברכיה בשם ר׳ יודן בר׳ שמעון אמר הקב״ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם (כאן) [וכן] לעתיד לבא לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה הה״ד או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו׳ (דברים ד׳ ל״ד) ר׳ יהושע בר נחמיה בשם ר׳ חנן בן פזי גוי מקרב גוי עם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית א״כ לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם שמואל בר נחמן אמר אילולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא היו נגאלים ישראל ממצרים לעולם מאי טעמא לכן אמור לבני ישראל וגו׳ (שמות ו׳ ו׳) אין לכן אלא שבועה כד״א לכן נשבעתי לבית עלי וגו׳ (שמואל א׳ ג׳ י״ד) אמר ר׳ ברכיה כתיב גאלת בזרוע עמך וגו׳ (תהלים ע״ז ט״ז) בטרוניא א״ר יודן מלבא לקחת גוי עד ובמוראים גדולים שבעים ושתים אותיות ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמור לו (צא) [הוצא] מהם גוי שני שאינו מן המנין א״ר אבין בשמו גאלם ששמו של הקב״ה שבעים ושתים אותיות.

Targum Yonatan Yeshayahu 14:22תרגום יונתן ישעיהו י״ד:כ״ב

וְאִתְגְלֵי לְאִתְפְּרָעָא מִנְהוֹן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וֶאֱשֵׁיצֵי לְבָבֶל שׁוּם וּשְׁאָר בַּר וּבַר בַּר אֲמַר יְיָ.

Targum Yonatan Yirmeyahu 12:5תרגום יונתן ירמיהו י״ב:ה׳

דְנָא תְיוּבְתָּא לְיִרְמְיָה נְבִיָא עַל בְּעוּתֵיהּ נְבִיָא אַתְּ דָמֵי לְגַבְרָא דִרְהַט עִם רַגְלָאָה וְלָאֵי וְאֵיכְדֵין אַתְּ מְדַמֵי לְמִרְהַט כָּל קֳבֵיל סוּסְיָתָא בְּבִקְעֲתָא וּבְאַרְעָא שְׁלָמָא אַתְּ מִתְבְּטַח וְנָפֵיל וְאֵיכְדֵין אַתְּ מְדַמֵי לְמֶעְבַּד כָּל קֳבֵיל חֵיוַת בְּרָא דִי בְרוֹם יַרְדְנָא וְאִם עַל טַבְוָן דַאֲנָא מוֹטַב לִנְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל רִגְלָאָה נְבִיָא אַתְּ חָזֵי וּמַתְמֵיהּ וּמִן פּוֹן דְאַחֲזִינָךְ מַה דַאֲנָא עָתִיד לְמֶעְבַּד לְאַבָהָתָךְ צַדִּיקַיָא דְמִן עָלְמָא דִרְהָטוּ כְסוּסְוָתָא לְמֶעְבַּד עוֹבָדִין טָבִין קֳדָמַי וְאַף אֲמָרֵית לְהוֹן דְאַיְתֵי עַל בְּנֵיהוֹן בִּרְכַן וְנַחְמָן הָא כְּמַיָא דְנַחֲתִין שְׁטוֹף לְיַרְדְנָא.

Targum Yonatan Yoel 1:17תרגום יונתן יואל א׳:י״ז

אִתְמְסִיאוּ גַרְבֵי חֲמַר תְּחוֹת מִגוּפָתְהוֹן צְדִיאוּ אוֹצְרַיָא אִתְפַּגָרוּ חִסָנַיָא אֲרֵי סַף עִבּוּרָא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 35פרקי דרבי אליעזר ל״ה

טוב אחרית דבר מראשיתו הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנ׳ ויתן לך האלהים מטל השמים הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם סוף ויצאו מים חיים מירושלם היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה ועל שמצאו אותם פעמים רבות קראו אותה שבעה שנ׳ ויקרא אותה שבעה על שם הבאר נקראת העיר באר שבע בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לחצי היום ופגע הב״ה בו שנ׳ ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב ויפגע במקום ולא נקרא שמו של הב״ה מקום שבכל מקום שהצדיקים ש״ם הולכים שם הוא נמצא עמהם שנ׳ בכ״מ ועוד שהוא מעמיד כל העולם בכחו והוא מקומו של עולם וישא יעקב רגליו ואומר ויצא יעקב והאל הקדוש נקדש בצדקה ענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה׳ האל הקדוש.

Midrash Tehillim 89מדרש תהלים פ״ט

משל למה הדבר דומה לכסא שיש לו ארבע רגלים והיה אחד מתמוטט נטל צרור וסמכו. כך היה הכסא של מעלה כביכול מתמוטט. עד שסמכו הקב״ה. ובמה סמכו בחסד. הוי עולם חסד יבנה.

R. Yehuda ibn Balaam Bemidbar 15:15ר׳ יהודה אבן בלעם במדבר ט״ו:ט״ו

הקהל חקה אחת – הה״א הזאת לקריאה והיא נדירת המציאות במובן זה, כמו ״הדור אתם ראו דבר ה׳⁠ ⁠״ (ירמיהו ב׳:ל״א); ״האמור בית יעקב״ (מיכה ב׳:ז׳); ״האשה המנאפת״ (יחזקאל ט״ז:ל״ב); ״היושבת בגנים״ (שיר השירים ח׳:י״ג). ומי שלא יאבה להיות זה לקריאה, אינו יודה מובן דברי הראשונים בסדור קריאת התורה: ״הכל יתגדל״. ואמרו אנשים כי הם רוצים לומר ״על כל יתגדל״ וכדומה בפנים שאינם נכונים; ורק הה״א לקריאה, והמובן שהוא קורא לקהל ואומר להם כי שם ה׳ יתגדל; הלא תראה לאמרם: ״הכל תנו עוז לאלהים״ וזה ברור למי שרואה. ולה״א מובנים רבים, אזכיר לך כמה מהם בדרך הקיצור: והה״א תהיה רבה לשאלה, ויבואו אחריה מהאותיות הרפות והדגושות, כפי שהוא ידוע. וממנה שהוא מיוחס לה׳ ללא שאלה, כי לא יתכן בו יתברך כמו אמרו ״המן העץ״ (בראשית ג׳:י״א). ובאה בזולתה, וגם היא ללא שאלה, כמו דברי משה ע״ה: ״המן הסלע הזה״ (במדבר כ׳:י׳). והיא נופלת, ויוכיח מקומה עליה, ככתוב ״הובישו כי תועבה עשו״ (ירמיהו ו׳:ט״ו). ותהיה לידיעה והיא רבה במובן זה; ותהיה במובן ׳אשר׳ כמו ״העיר ההוללה״ (יחזקאל כ״ו:י״ז); ״ההקדיש שמואל הרואה״ (דברי הימים א כ״ו:כ״ח); ותהיה להערה כמו ״הקבר איש האלהים״ (מלכים ב כ״ג:י״ז), ״האם אין עזרתי בי״ (איוב ו׳:י״ג), ועוד ממה שהוא כתוב בספרי הדקדוק. ואני יודע כי ה״א ״המסוכן תרומה״ (ישעיהו מ׳:כ׳) והא ״הפסל״ (ישעיהו מ׳:י״ט) לפי דעת אבן ג׳קטילה לשאלה. אמר כי זה מיוחס לכתוב ״ואל מי תדמיון (ישעיהו מ׳:י״ח). ואלה דברי הבל, כי לא יתאים בו מלבד החיווי, ותהיינה הה״אים לידיעה, כי כאשר שלל את הדמיון, חזר לתיאור הפסילים ווהאלילים זולת ה׳ ותאר אותם, ואמר כי אין בהם מה שידמה לו, כי הנעבד זולתו מוכרח להיות מאחד הצלמים המותכים ככתוב ״ורתוקות כסף צורף״ (ישעיהו מ׳:י״ט). וחזר אל שלילת הדמיון ותאר אח״כ את הגרמים העיונים ואמר ״שאו מרום עיניכם וראו (ישעיהו מ׳:כ״ו) כאלו {אמר} אם היו אלה ברואים ערוכים ע״י כל יכל יודע אז לו מגיעה העבודה, וככתוב במקום אחר ״כי מי בשחק יערך לה׳⁠ ⁠״ (תהלים פ״ט:ז׳). והוסיף כאן את המלאכים שלא ילך ההולך להגדלתם ויעבוד אותם. זהו פירוש הפרשה, לא מה שהלך אליו מהפגור הנתעב.

Rashi Bereshit 15:2רש״י בראשית ט״ו:ב׳

הולך ערירי I GO CHILDLESS – Menachem ben Seruk explained it (ערירי) as meaning heir, and another example of it is (Malachi 2:12) ער ועונה "son and grandsonערירי — (" then would mean "without child or heir" being an example of a word that has two opposite meanings, just as you say (Job 31:12) "and it would תשרש all my increase" — meaning it would tear up its roots, and the same word might also mean to take root. So, too, the meaning of ערירי is "without a child" although ער means "a child". old French désenfanté; English childless. It, however, seems to me that the word ער in ער ועונה is of the same derivation as the same word in (Song 5:2). ולבי ער "and my heart awaketh", whereas ערירי has the meaning of destroyed (a childless person being "demolished" so far as his memory in future generations is concerned; cf. Rashi on Genesis 16:2). Similarly (Psalms 137:7) ערו ערו "Rase it, rase it"; (Habakkuk 3:13) ערות יסוד "destroying the foundation", and (Jeremiah 51:58) ערער תתערער "shall be utterly destroyed" and (Zephaniah 2:14) כי ארזה ערה "for the cedar-work thereof shall be destroyed". ובן משק ביתי AND THE STEWARD OF MY HOUSE – Explain it as the Targum has it, "the man of my household", meaning the man by whose orders all my household is fed. Similarly, (Genesis 41:40) "And according to thy word shall all my people be fed (ישק)" — so that it signifies my administrator. If, however, I had a son, my son would be in charge of my affairs. דמשק OF DAMASCUS – According to the Targum he was of Damascus, but according to the Midrashic explanation (Genesis Rabbah 44:9) he bore this designation because he had pursued the kings as far as Damascus. In the Talmud (Yoma 28b) they explained it as an abbreviation of דולה ומשקה "One who drew up and gave to drink to others of the edifying waters of instruction given by his Teacher.

בן משק ביתי – כתרגומו, כל ביתי ניזון על פיו, כמו: על פיך ישק (בראשית מ״א:מ׳), אפטרופוס שלי. ואילו היה לי בן, היה בני ממונה על שלי.

Rashi Bereshit 45:24רש״י בראשית מ״ה:כ״ד

אל תרגזו בדרך BE NOT AGITATED BY THE WAY – Do not busy yourselves with Halachic discussions lest the road become unsteady for you (i.e. lest you lose your way). Another explanation is: Do not take very long steps and enter the town where you will slay over night while the sun is still shining (Taanit 10b). According to the plain sense of the verse, however, it must be explained thus: Because they felt ashamed he feared that they might quarrel on the way about his having been sold, arguing one with another. One would say: "It was through you he was sold". Another: "It was you who made slanderous statements about him and caused us to hate him".

אל תרגזו – אל תתעסקו בדבר הלכה, שלא תרגז עליכם הדרך. דבר אחר: אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר. ולפי פשוטו של מקרא יש לומר: לפי שהיו נכלמים, היה נדאג שמא יריבו בדרך על דרך מכירתו, להתווכח זה עם זה ולומר: על ידך נמכר, אתַה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאותו.

Rashi Bereshit 48:14רש״י בראשית מ״ח:י״ד

שכל את ידיו PLACING HIS HANDS DESIGNEDLY – Understand this as the Targum renders it: אחכמינון he put wisdom into them (viz., into his hands), meaning designedly and wisely he moved his hands for this purpose, intelligently and with full knowledge, for he knew that Manasseh was the first-born and yet he did not place his right hand upon him.

שכל את ידיו – כתרגומו: אחכימינין, בהשכל וחכמה השכיל ידיו לכן, ומדעת, כי יודע היה כי מנשה הבכור, ואף על פי כן לא שת ימינו עליו.

Rashi Shemot 2:5רש״י שמות ב׳:ה׳

לרחץ על היאר – Invert the order of the words in this verse and then explain it: "The daughter of Pharaoh went down על היאר, by the river, לרחץ to bathe in it". על יד היאר means BESIDE THE RIVER. Similar is (II Samuel 14:30) "See, the field of Joab is beside mine (על ידי)". It really denotes even in this sense the actual hand, for a person's hand is beside him (i.e. beside his body). Our Rabbis explained that the word הלכת "they were going" denotes dying, similar to (Genesis 25:32) "Behold I am going (הולך) to die" — they were going to their death because they attempted to prevent her from saving the child. Scripture, too, supports them in this explanation, for if this is not the meaning, why do we need that it should write "and her damsels were going"? (Scripture reports nothing as having happened because they were walking there. Why then stress this detail if it merely signifies that they were walking along the bank?). את אמתה means her handmaid. Our Rabbis, however, explained it in the sense of hand (cf. Sotah 12b) — but according to the grammar of the Holy Language it should then have been written אַמָּתָה, dageshed in the מ. — And the reason why they explained את אמתה to mean את ידה "she stretched forth her hand" is because they hold that Scripture intentionally uses this term to indicate that her hand increased in length several cubits (אמה, a cubit) in order that she might more easily reach the cradle.

לרחץ על היאר – סרס המקרא ודרשהו, ותרד בת פרעה על היאר לרחץ בו. על יד היאר – אצל היאר, כמו: ראו חלקת יואב על ידי (שמואל ב י״ד:ל׳). והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו אמרו: הולכות – לשון מיתה, לפי שמיחו בה. והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות. את אמתה – את שפחתה. ורבותינו דרשוהו לשון יד. אבל לפי דיקדוק לשון הקודש, היה לו לינקד אמּתַֿה מ״ם דגישה. והם דרשו את אמתה – את ידה, ונשתרבבה אמתה אמות הרבה.

Rashi Shemot 2:6רש״י שמות ב׳:ו׳

ותפתח ותראהו lit., AND SHE OPENED IT AND SHE SAW HIM – whom did she see? את הילד THE CHILD. This is the literal sense of the suffix in ותראהו. A Midrashic explanation is (taking את in the sense of "with"— she saw Him with the child): she saw the Shechina with him (cf. Sotah 12b). והנה נער בכה lit., AND BEHOLD A BOY WEEPING – Although he was a ילד, "a child", his voice was like that of a נער, a grown up boy (cf. Sotah 12b).

ותפתח ותראהו – את מי ראתה, את הילד, זה פשוטו. ומדרשו: שראתה עמו שכינה. והנה נער בוכה – קולו כנער.

Rashi Shemot 17:15רש״י שמות י״ז:ט״ו

ויקרא שמו AND HE CALLED HIS (or its) NAME – the name of the altar, ה' נסי (lit., the Lord is my banner or my miracle) – The Holy One, blessed be He, here performed a miracle for us. It does not mean that the altar was named ה', "the Lord, my banner", but the reason for so calling it was that anyone mentioning the altar's name would thereby remember the miracle which the Omni-present had performed, since he would be saying: the Lord, He is our Miracle (cf. Rashi on Genesis 33:20).

ויקרא שמו – של מזבח. י״י ניסי – הקב״ה עשה לנו כַן נס. לא שהמזבח קרוי י״י, אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, י״י הוא נס שלנו.

Rashi Bemidbar 22:22רש״י במדבר כ״ב:כ״ב

כי הולך הוא [AND GOD'S ANGER WAS KINDLED] BECAUSE HE WENT – He perceived that the matter was evil in the eyes of the Omni-present and yet he longed to go. לשטן לו [AND THE ANGEL OF THE LORD STOOD IN THE WAY] FOR AN OBSTRUCTION AGAINST HIM – It was an Angel of Mercy מלאך ה', an angel of the Lord,( the designation of God as a God of Mercy), and he wished to deter him from sinning — so that he should not sin and perish (Midrash Tanchuma, Balak 8). ושני נעריו עמו AND HIS TWO LADS WERE WITH HIM – From here we have a rule for a distinguished personage who is going on a journey, that he should take with him two men to serve him, so that these in turn may serve one another (i.e., act for one another by taking over the other's duties if he must leave his master for a short time) (Midrash Tanchuma, Balak 8). (See Rashi Genesis 22:3).

כי הולך הוא – ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך. לשטן לו – מלאך של רחמים, והיה רוצה למונעו שלא יחטא ויאבד. ושני נעריו עמו – מכאן לאדם חשוב שיוצא לדרך יוליך עמו שנים לשמשו, וחוזרין ומשמשין זה לזה.

Rashi Devarim 25:18רש״י דברים כ״ה:י״ח

אשר קרך בדרך HOW HE MET THEE BY THE WAY – The word קרך is connected in meaning with מקרה "a sudden happening", i.e., he came against thee by surprise. Another explanation is: it is connected in meaning with the term קרי, nocturnal pollution and uncleanness, because he polluted them by pederasty. Yet another explanation is that it is connected in meaning with the expression קור in the phrase קור וחום "cold and heat" and it means: he made you cold and lukewarm after the boiling heat you had before. For all the nations were afraid to war against you and this one came and began to point out the way to others. A parable! It may be compared to a boiling hot bath into which no living creature could descend. A good-for-nothing came, and sprang down into it; although he scalded himself he made it appear cold to others (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 9). ויזנב בך means, smiting the membrum; he cut off the membra and threw them up provocatively towards Heaven (God) (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 10). כל הנחשלים אחריך [AND HE SMOTE THE HINDMOST OF THEE] EVEN THOSE THAT WERE FEEBLE BEHIND THEE – i.e., those who were enfeebled because of their sins and whom the clouds had expelled from the protection they afforded (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 10). ואתה עיף ויגע AND THOU WAST FAINT AND WEARY – faint through thirst, for it is written, (Exodus 17:3) "And the people thirsted there for water" and it is written immediately afterwards (v. 8) "Then came Amalek". ויגע AND WEARY – from the journey (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 10). ולא ירא AND HE FEARED NOT – Amalek feared not אלהים GOD so as to refrain from harming you (Sifrei Devarim 296:7).

אשר קרך בדרך – לשון מקרה. דבר אחר: לשון קרי וטומאה שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר: לשון קר וחם, ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יריאים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריאה יכולה לירד לתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, ואף על פי שנכווה, הקרהו בפני אחרים. ויזנב בך – מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה. כל הנחשלים אחריך – חסירי כח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטם. ואתה עייף ויגע – עייף בצמא, דכת׳: ויצמא שם העם (שמות י״ז:ג׳), וכת׳ אחריו: ויבא עמלק (שמות י״ז:ח׳). ויגע – בדרך. ולא ירא – עמלק אלהים מלהרע לך.

Rashi Devarim 33:2רש״י דברים ל״ג:ב׳

ויאמר ה' מסיני בא AND HE SAID, THE LORD CAME FROM SINAI – First he began with praise of the Omnipresent, and only afterwards did he begin with what concerned Israel; but in the praise of God with which he began there is also mention of Israel's merit. All this was by way of intercession, as though to say, "These are worthy that blessing should rest upon them" (Sifrei Devarim 343:1). מסיני בא [THE LORD] CAME FROM SINAI – He went forth towards them when they were about to take their stand at the foot of the Mount, — as a bridegroom goes forth to welcome his bride, as it is said, (Exodus 19:17) "And Moses brought the people forth to meet God": this teaches us that He (God) was Himself going forth facing them (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:17:1 and Rashi on the verse quoted). וזרח משעיר למו AND HE SHONE FORTH FROM SEIR UNTO THEM (the Israelites), because He first addressed Himself to the sons of Esau (the inhabitants of Seir) that they should accept the Law, but they refused, הופיע מהר פארן HE APPEARED FROM MOUNT PARAN, because He went there and addressed Himself to the sons of Ishmael (who dwelt in Paran, see Genesis 21:21) that they should accept it and they also refused (Sifrei Devarim 343:6; Avodah Zarah 2b), ואתה AND HE CAME therefore to Israel, מרבבת קדש – i.e. and with Him were a part of the myriads of the holy angels, and not all of them and not even the majority of them: not as is the way of a human being who displays all the splendour of his riches and magnificence on his marriage day (Sifrei Devarim 343:11). אשדת (lit., "fire, Law", or "fire of Law") – i.e. the Law which had been written before Him from olden times in black fire upon white fire (Midrash Tanchuma, Bereshit 1). The meaning of the verse is: He gave to them (למו) upon the Tablets the writing of His right hand (cf. Talmud Yerushalmi Shekalim 9:1). Another explanation of אש דת: Understand this as the Targum has it: a law which was given them from the midst of the fire (cf. Exodus 19:18).

ויאמר י״י מסיני – פתח תחילה בשבחו של מקום, ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל, ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל. וכל זה לשון ריצוי הוא, כלומר: כדיי אילו שתחול עליהם ברכה. מסיני בא – ויצא לקראתם כשבאו להתייצב תחת ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר: לקראת האלהים (שמות י״ט:י״ז) – למדנו שיצא כנגדן. וזרח משעיר – שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה, ולא רצו. הופיע – להם. מהר פארן – שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו. ואתה – לישראל. מרבבות קדש – ועמו מקצת מלאכי קדש, ולא כולם ולא רובם. ולא כדרך מלך בשר ודם שמראה כל כבוד עושרו ותפארתו ביום חתונתו. אש דת – שהיתה לפניו כתובה באש שחורה על אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. דבר אחר: אש דת – כתרגומו, שנתנה מתוך האש.

Rashi Yeshayahu 28:15רש״י ישעיהו כ״ח:ט״ו

עשינו חוזה – גבול שלא יעברנהו וכן מחוז חפצם (תהלים ק״ז) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז׳) כולם לשון גבול הם וחיצונו של דבר אשומיי״ר בלע״ז.

Rashi Yeshayahu 54:12רש״י ישעיהו נ״ד:י״ב

כדכד – מין אבן טובה. שמשותיך – יונתן תרגם: אעך ומנחם חברו עם ישמשוניה. ויש פותרין לשון שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי. ומדרש תהלים פותר שמשותיך ושמש ומגן (תהלים פ״ד) שיני החומה. לאבני אקדח – יונתן תרגם: לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידים והוא קרבונקל״א לשון גחלת. ויש פותרין לשון מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם. לאבני חפץ – לאבני צרוך.

Targum Yonatan Yirmeyahu 12:5תרגום יונתן ירמיהו י״ב:ה׳

דְנָא תְיוּבְתָּא לְיִרְמְיָה נְבִיָא עַל בְּעוּתֵיהּ נְבִיָא אַתְּ דָמֵי לְגַבְרָא דִרְהַט עִם רַגְלָאָה וְלָאֵי וְאֵיכְדֵין אַתְּ מְדַמֵי לְמִרְהַט כָּל קֳבֵיל סוּסְיָתָא בְּבִקְעֲתָא וּבְאַרְעָא שְׁלָמָא אַתְּ מִתְבְּטַח וְנָפֵיל וְאֵיכְדֵין אַתְּ מְדַמֵי לְמֶעְבַּד כָּל קֳבֵיל חֵיוַת בְּרָא דִי בְרוֹם יַרְדְנָא וְאִם עַל טַבְוָן דַאֲנָא מוֹטַב לִנְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל רִגְלָאָה נְבִיָא אַתְּ חָזֵי וּמַתְמֵיהּ וּמִן פּוֹן דְאַחֲזִינָךְ מַה דַאֲנָא עָתִיד לְמֶעְבַּד לְאַבָהָתָךְ צַדִּיקַיָא דְמִן עָלְמָא דִרְהָטוּ כְסוּסְוָתָא לְמֶעְבַּד עוֹבָדִין טָבִין קֳדָמַי וְאַף אֲמָרֵית לְהוֹן דְאַיְתֵי עַל בְּנֵיהוֹן בִּרְכַן וְנַחְמָן הָא כְּמַיָא דְנַחֲתִין שְׁטוֹף לְיַרְדְנָא.

Rashi Yirmeyahu 32:12רש״י ירמיהו ל״ב:י״ב

לעיני חנמאל דודי – ועד עכשיו קראו בן דודי שמא שנים היו ואם אין זאת לא ידעתי מהו ויש נוטים לומר דודו ובן דודו היה חנמאל לירמיה כגון ראובן נשא את בת שמעון אחיו וילדה לו נמואל וכבר הוליד שמעון ימין הרי ימין דודו לנמואל שבן אחי אמו הוא וגם בן דודו שהוא בן שמעון אחי אביו של נמואל ואינה היא המדה שלא מצינו בכל המקרא אח האם קרוי דוד.

Rashi Mishlei 14:16רש״י משלי י״ד:ט״ז

חכם ירא – מן הפורענות. וסר מרע – מן הרעה. וכסיל מתעבר – מתחזק לעבוד בחזקה. ובוטח – ומחליק ונופל בארץ כמו בארץ שלום אתה בוטח (ירמיהו י״ב:ה׳), ות״י את מתבטח ונפול מחליק וי״מ בטחון ממש בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה.

Rashi Shir HaShirim 2:4רש״י שיר השירים ב׳:ד׳

To the banqueting-house – The Tent of Meeting, where the details and the explanations of the Torah were given. And his banner is raised over me in love – And his gathering, that he gathered me to him, that was love to me, I still remember his love. "וְדִגְלוֹ" is atreit in O.F.

אל בית היין – אהל מועד ששם ניתנו פרטיה וביאוריה של תורה. ודגלו עלי אהבה – וקבוצתי שדגלני אליו אהבה היא עלי עודני זוכרת אהבתו ודגלו אשר״ייט בלעז.

Rashi Kohelet 7:3רש״י קהלת ז׳:ג׳

Better vexation than levity – If one is pursued by the [Divine] standard of justice, he should not be depressed. It would have been better for the generation of the flood if the Holy One, Blessed Is He, had showed them an angry countenance because of their sins, rather than the laughter that He laughed with them, for had He shown them a slight expression of displeasure, they would have returned to [do] good. It would have been better for Adoniyahu had his father caused him grief for every sin that he committed, rather than the laughter that he showed him, and for which he was ultimately killed. The heart is made better – It will reverse man's heart and cause him to improve his ways.

טוב כעס משחוק – מי שרודפת מדת הדין אחריו אל יצטער טוב היה להם לדור המבול אם הראה הקב״ה פנים זעומות על עבירות שבידם משחוק ששחק עמהם שאילו הראה להם קימעא רוע פנים היו חוזרים למוטב, טוב היה לאדוניהו אם עצבו אביו על כל עבירה שהיה עושה משחוק שהראה לו ובסוף נהרג עליו. ייטב לב – יהפוך לב האדם להטיב דרכיו.

Rashi Esther 3:8רש״י אסתר ג׳:ח׳

And [they do not abide by] his majesty's bylaws – To pay taxes for the king's work. Has nothing to gain – There is no apprehension; i.e., there is no profit by letting the Jews live.

ואת דתי המלך – לתת מס לעבודת המלך. אין שוה – אין חשש, כלומר: אין בצע.

Rashi Esther 10:3רש״י אסתר י׳:ג׳

By most of his brethren – By not by all his brethren, this teaches us that part of the Sanhedrin separated from him because he became close to the monarchy and neglected his studies. Of all his descendants – This refers back to "of his people," i.e., to all the seed of his people.

לרוב אחיו – ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו. לכל זרעו – מוסב על עמו לכל זרע עמו.

Lekach Tov Shemot 1:1לקח טוב שמות א׳:א׳

איש וביתו באו – לפי שהיה יודע יעקב אבינו שארץ מצרים שטופין בזימה, לפיכך נתן לבניו נשים קודם שירדו למצרים.

Lekach Tov Esther 4:14לקח טוב אסתר ד׳:י״ד

כי אם החרש תחרישי – לומר שלום עליך נפשי, ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, למה לא נזכר השם במגלת אסתר, לפי שנכתבה במלכי מדי ופרס, ולא רצו להטיל בה השם הנכבד והנורא, וכתבו ממקום אחר: הגעת – תגיעי:

R. Yosef Kara Devarim 3:11ר׳ יוסף קרא דברים ג׳:י״א

והנה ערשו ערש ברזל – בֵירְצול בלעז, כמו קטן המוטל בעריסה. [... ... ... ... ... ... ...]כר גדול שעשו לו עריסה אחת תשע אמות ארכה באמתו – וזהו באמת איש. (קונטרס אחרון של ר״י קרא בכ״י בולוניה 509.1)

R. Yosef Kara Devarim 24:13-14ר׳ יוסף קרא דברים כ״ד:י״ג-י״ד

(יג-יד) ושכב בשמלתו וברכך ולך תהיה צדקה – ואם תאמר וכי מפני ברכה קלה של [הדיוט תהיה לך צדקה.] אל תאמר כן, אל תהי ברכה זו קלה בעיניך כי ברכה זו תהיה מקויימת לך דכת׳ [ולך תהיה צדקה לפני י״י] אלהיך – שיסכים הקב״ה על ברכתו שתהא מקויימת לך. וכן והאמין בה׳ ויח[שבה לו צדקה] שפתר׳ ויחשבה לו אברהם שהק׳ב׳ה׳ שיבטיח לו הבטחתו לתת לזרעו את הארץ. [וכן ולך תהיה צדקה] לפני י״י אלהיך, שיסכים הקב״ה על ברכתו, כמו ואברכך לפני י״י לפני מותי, שיסכ[ים הקב״ה על ברכתי. וכן] וישבע יהושע לפני י״י לאמר וגו׳, ובמקומו פירשתיו. וכן בכל כ׳ד׳ ספרים שתמ[צא צדקה, אינה לשון] נתינת מעות, אלא לשון צדק ומשפט. (כ״י בולוניה 469.1)

R. Yosef Kara Yeshayahu 5:16ר׳ יוסף קרא ישעיהו ה׳:ט״ז

ויגבה י״י צבאות במשפט – כשישוחו וישפלו אילו, יהיה הקב״ה גבוה במשפט שיעשה בהם, שכשהקב״ה נפרע מן הרשעים שמו מתרומם בעולם. והאל הקדוש נקדש בצדקה – בדין שיעשה מהם. זהו שפירשתי בתחלת הספר (ר״י קרא ישעיהו א׳:כ״ז), שכל מקום שאתה מוצא צדקה אצל משפט, אותה צדקה אינה נתינת מעות אלא לשון דין. בלעז: יושְטִיצְא. וכן מנהג בלשון לעז, כשאדם צועק על חבירו לדיין שיעשה לו דין, הוא אומר לו: פַֿיימַן יוֹשְטִיְצֶא.

R. Yosef Kara Kohelet 7:3ר׳ יוסף קרא קהלת ז׳:ג׳

טוב כעס משחוק – גם זה דבוק למקרא שלמעלה שאמר: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה (קהלת ז׳:ב׳). ופירוש המקרא שלמעלה הימנו: שכל אדם שהולך אל בית אבל יש לו צער ורוע פנים, ואותו הצער ורוע פנים מביאו שלבסוף ייטב לבו, שמתוך שנותן לב שזהו סוף כל האדם, יתן אל לבו (קהלת ז׳:ב׳) להטיב דרכיו ומעשיו, ובאחריתו ייטב לבו, על ששב מדרכו הרעה להחיותו. אבל השחוק מבטל ומשכח את היראה, ואחריתה שמחה תוגה (משלי י״ד:י״ג). לשון אחר: טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב – כל אדם שדואג יש לו רוע פנים, והדאגה שבלבו גורמת לו לתקן הדבר שהוא דואג עליו. למדתה שברוע פנים גורם סופו שייטב לב.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 10:3ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א י׳:ג׳

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו – למדך שמקצה אחיו שלא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר: ראו מה עשה לנו מרדכי, שנתגרה בהמן, ועל ידו נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג׳:י״ג), לולי י״י שהיה לנו, שלב מלכים בידו, והיטה לב המלך לצוות אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם (אסתר ט׳:א׳). דורש טוב לעמו – לפני המלך והשרים ודובר שלום לכל זרעו.

Attributed to R. Yosef Kara Shir HaShirim 1:6מיוחס לר״י קרא שיר השירים א׳:ו׳

ששזפתני השמש – שראני השמש בחמימותו, ומתוך כך נשחרתי. בני אמי – מי גרם לי שאני שחורה ששזפתני השמש – בני אמי. פעם אחת הלך שלמה לדרך ושבה לבית אמה והתגרו בה אחיה בני אמה ושמו והטילו עליה משא הזה ושמוה לנטור כרמים באומרם אליה: לא תשבי בבית אבינו כאשר תשבי בבית המלך בתענוג מרוב כל, כך הושחרו פניה. והיתה מספרת לריעותיה: כך וכך אירע לי בבית אמי, וכרמי שלי לא נטרתי – לפניו. כלומר: של בעלי לא הייתי נהוגה לשמור ולנטור. שזפתני – כמו: לא שזפתו עין (איוב כ״ח:ז׳).

Rashbam Bereshit 24:48רשב״ם בראשית כ״ד:מ״ח

Bederekh 'emet THE TRUE WAY: For God’s promise to deal graciously with Abraham and his son has come true.

בדרך אמת – שנאמנו דברי הקב״ה לעשות חסד לאברהם ולבנו.

Rashbam Bereshit 45:24רשב״ם בראשית מ״ה:כ״ד

Vayshallah HE SENT THEM OFF: The dageshized construction [piel] is used for sending off; the undageshized construction [qal] is used for messengers who are to return. 'Al tirgezu: means, "Do not be afraid of highwaymen along the way for I have peace around me in all directions." Similarly (Pa. 4.5), rigzu ve'al teheta'u, "fear God and sin no more"; (Deut. 28.65) "The LORD will give you there a lev ragaz – a fearful heart," just as the Targum there renders ragaz as "dehil – fearful"; (Hab. 3.7) "The pavilions shake (yirgezun)" – just as a frightened man shakes; (Is. 32.11) "Tremble (regazah), O confident ones!"; (Job 9.6) "Who shakes (ha-margiz) the earth out of its place." R-g-z in the Aramaic sections of Daniel and Ezra means "to be angry." However, r-g-z in biblical Hebrew should be rendered trembler in the vernacular.

וישלח את אחיו – כל לשון לווייה – משקל דגש; לשון שליחות של חזור – משקל רפי. אל תרגזו – אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים, כי שלום לי מכל צד. וכן: רגזו {ו}אל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳) – היו יראים מן הקב״ה ולא תחטאו. וכן: ונתן י״י לך {שם} לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה) – דחיל כתרגומו. וכן: ירגזון יריעות (חבקוק ג׳:ז׳) – לשון ניענוע כאדם המתיירא. וכן: רגזה בוטחות (ישעיהו ל״ב:י״א), המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט׳:ו׳). אבל רגזה של תרגום של דניאל ושל עזרא – לשון כעס. טרנבלר לעז של רוגז של כ״ד ספרים.

Rashbam Bereshit 45:24רשב״ם בראשית מ״ה:כ״ד

Vayshallah HE SENT THEM OFF: The dageshized construction [piel] is used for sending off; the undageshized construction [qal] is used for messengers who are to return. 'Al tirgezu: means, "Do not be afraid of highwaymen along the way for I have peace around me in all directions." Similarly (Pa. 4.5), rigzu ve'al teheta'u, "fear God and sin no more"; (Deut. 28.65) "The LORD will give you there a lev ragaz – a fearful heart," just as the Targum there renders ragaz as "dehil – fearful"; (Hab. 3.7) "The pavilions shake (yirgezun)" – just as a frightened man shakes; (Is. 32.11) "Tremble (regazah), O confident ones!"; (Job 9.6) "Who shakes (ha-margiz) the earth out of its place." R-g-z in the Aramaic sections of Daniel and Ezra means "to be angry." However, r-g-z in biblical Hebrew should be rendered trembler in the vernacular.

וישלח את אחיו – כל לשון לווייה – משקל דגש; לשון שליחות של חזור – משקל רפי. אל תרגזו – אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים, כי שלום לי מכל צד. וכן: רגזו {ו}אל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳) – היו יראים מן הקב״ה ולא תחטאו. וכן: ונתן י״י לך {שם} לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה) – דחיל כתרגומו. וכן: ירגזון יריעות (חבקוק ג׳:ז׳) – לשון ניענוע כאדם המתיירא. וכן: רגזה בוטחות (ישעיהו ל״ב:י״א), המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט׳:ו׳). אבל רגזה של תרגום של דניאל ושל עזרא – לשון כעס. טרנבלר לעז של רוגז של כ״ד ספרים.

Rashbam Bereshit 48:14רשב״ם בראשית מ״ח:י״ד

Sikkel: is related to the word sakhal, which means a twisted, tortuous man. Ki FOR MENASSEH WAS THE FIRSTBORN: and Jacob knew that his son, Joseph, had brought them forward in such a manner that Menasseh would be to Jacob's right and Ephraim to his left. He, however, wanted to put his right hand on the younger son's head and his left hand on the firstborn's head.

שכל את ידיו – כמו: שכל, שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל. כי מנשה הבכור – ויודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו, והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור.

Rashbam Shemot 17:15רשב״ם שמות י״ז:ט״ו

(15-16) ה' ניסי THE LORD IS MY BANNER: I.e. God's rod was our banner on the hill. In the future, too, God will raise it as a banner on the mountains to fight against Amalek, for He has just now said, "I will utterly blot out the memory of Amalek." And that is the meaning of the continuation of the passage, HE SAID "HAND UPON THE THRONE OF THE LORD [to swear that THE LORD WILL BE AT WAR WITH AMALEK THROUGHOUT THE AGES]." [In other words, Moses in verse 16 is explaining that] "that is why I am naming this altar `the LORD is my banner', ([An altar may be given a name that constitutes a sentence about God, like "the LORD is my banner,"] just as a person may be called "God is my helper," [אליעזר] or "God is with us" [עמנואל].) because God raised up His hand onto His throne and swore that THE LORD WILL BE AT WAR WITH AMALEK THROUGHOUT THE GENERATIONS." [God's raising His hand should be seen as implying an oath,] as in the verse (Dt. 32:40) "Lo, I raise My hand to heaven." This is the true plain meaning of Scripture. There are those who interpret the verse as follows: When my hand will be placed firmly on God's throne, i.e. when the kings of Israel will sit on their thrones, then that will be the proper time for war against the Amalekites. But this interpretation does not make sense to me. If this were the meaning, the text would have to read "כי תהיה יד – when the hand will be [on God's throne]." Rather the phrase HAND ON GOD'S THRONE should be seen as connected to the previous verse and as meaning that [Moses said (15) that God's banner will continue to be raised against the Amalekites in the future] because (16) "HAND ON GOD'S THRONE ...."

(טו-טז) י״י ניסי – שהמטה של הקב״ה היה לנס על הגבעה, וגם לעתיד ירים אותו הקב״ה לנס על ההרים להלחם בעמלק, שהרי אמר לו עכשיו: כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י״ז:י״ד), וזהו שמפרש והולך: ויאמר כי יד על כס יה וגו׳ – לכך אני קורא שם המזבח: י״י ניסי, דוגמת שם אדם ששמו אליעזר (שמות י״ח:ד׳) או עמנו אל (ישעיהו ז׳:י״ד), שהרי הרים הקב״ה את ידו על כסאו ונשבע כי מלחמה לו בעמלק מדר דר, דוגמת: כי אשא אל שמים ידי (דברים ל״ב:מ׳), זהו עיקר פשוטו. ויש מפרשים (בבלי סנהדרין כ׳:): כשתהיה יד וחוזק על כסא יה, שזהו כסא מלכי ישראל, אז תהיה מלחמה בעמלק. ואין נראה כלל בעיני, ש״כי תהיה יד״ היה לו לומר. אבל למעלה הוא מוסב כמו שפירשתי, ופירושו: שהרי {יד} על כס יה.

Rashbam Shemot 21:18רשב״ם שמות כ״א:י״ח

או באגרוף [ONE STRIKES THE OTHER WITH A STONE] OR WITH AN אגרוף: According to the plain meaning of Scripture, אגרוף is to be understood – as the Targum understands it (כורמיזא) – as meaning some type of stone or brick. The context of the verse [also proves this interpretation as it] deals with throwing a stone. [I know that the Aramaic word כורמיזא means a type of stone or brick for] I found a similar usage concerning the verse (Lev. 14:40) "they will pull out the stones האבנים," where the Torat kohanim writes, "[Perhaps he is also obligated to pull out not only the stones] but also the bricks and the טורמוסין." So also in the verse (Is. 58:4) "You strike wickedly with an אגרוף." [So here ONE STRIKES THE OTHER WITH ... AN אגרוף means] "with a stone large enough that it could cause death and damage."

או באגרוף – לפי הפשט: כתרגומו, מין אבן או לבינה, שהרי בהשלכת אבן מדבר הפסוק. וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו {את} האבנים (ויקרא י״ד:מ׳) – בלבנים או בטורמסין. וכן: להכות באגרוף רשע (ישעיהו נ״ח:ד׳) – באבן גדולה אשר ימית ויחבל בה.

Rashbam Shemot 22:1רשב״ם שמות כ״ב:א׳

אם במחתרת IF THE THIEF IS SEIZED WHILE TUNNELING: and at night, then [we may reasonably conclude] that he is coming [willing] to kill or to be killed. Accordingly, אין לו דמים – THERE IS NO BLOODGUILT, i.e. there is no punishment required to make up for his loss of life. Rather, he who kills the thief is exonerated.

אם במחתרת – ובלילה או להרוג או ליהרג בא, לפיכך אין לו דמים – תשלומי דמים, אלא פטור ההורגו.

Rashbam Vayikra 16:10רשב״ם ויקרא ט״ז:י׳

לשלח אותו לעזאזל המדברה TO RELEASE IT TO AZAZEL, TO THE WILDERNESS: According to the plain meaning of Scripture [this means] "to release it alive to [let it go graze with] the [other] goats in the wilderness." This is just like what is done with the bird offerings of the "leper," that purify him from his impurity; [concerning one of the two birds] it is written (Lev. 14:7),] "he shall set the live bird free (וְשִׁלַּח) in the open country." So here also, in order to purify the Israelites from their sins, he sets the goat free in the wilderness (מדבר). [The word מדבר means] a place where animals graze. So it is written (Ex. 3:1) that Moses "led the sheep to the מדבר." So also in rabbinic literature [one speaks of two kinds of animals], "מדבריות and בייתיות – domesticated." עזאזל [The word] AZAZEL: [should be understood as if its final letter] lamed were [an] extra [added, but insignificant letter]. So also [one should interpret] the lamed in [the phrase] (Hos. 10:14), בית ארבאל. [The word Arbel there actually derives from the root ’ r-b "to lie in wait,"] as in the phrase (in Deut. 19:11) "וארב לו – lies in wait for him." Similarly the [final] mem in words like ריקם (empty) or חנם (free) are extra letters, [i.e. they are not letters of the root. They were added to the root letters] to create an [abstract?] noun [or adjective], just like the final nun in words like שגעון – madness, עצבון – sadness or עשרון – a tenth. [Below (vs. 22), the place to which the goat is sent is called] ארץ גזירה, which means an arid land in which there are no [cultivated] crops, a land which is cut off (גזורה) and separated from anything good.

לשלח אותו לעזאזל המדברה – לפי פשוטו: לשלח אותו חי אל העזים אשר במדבר, כמו שמצינו בציפרי מצורע: ושלח את הצפור החיה על פני השדה (ויקרא י״ד:ז׳) – לטהרו מטומאתו. אף כאן, לטהר את ישראל מעונותם משלחו אל המדבר, והוא מקום מרעה הבהמות, כדכתיב וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג׳:א׳). ובתלמוד (משנה ביצה ה׳:ז׳): מדבריות בייתות. עזאזל – למ״ד יתירה, כלמ״ד בית ארבאל (הושע י׳:י״ד) שהיא מלשון וארב לו (דברים י״ט:י״א). וכן: מ״ם של ריקם וחנם יתירות לתיקון פעולה, כמו נו״ן של שגעון ועצבון ועשרון.

Rashbam Devarim 3:11רשב״ם דברים ג׳:י״א

כי רק עוג מלך הבשן ONLY OG THE KING OF BASHAN [WAS LEFT OF THE REMAINING REPHAIM]: That is why God told him [= Moses] (vs. 2), "Do not fear him." הנה ערשו HIS CRADLE: [The word ערשו refers to] the cradle of an infant; bercel in the vernacular. ערש ברזל AN IRON CRIB: [His crib was made of iron] because when he was small he was very strong. When he stretched out, he would shatter a wooden crib. So they made his crib out of iron. [The text does not mean that his bed when he was an adult was made out of iron,] for there would be no reason to do that [i.e., to make a bed out of iron] for a rational grown man. הלה היא ברבת בני עמון IT [his crib] IS NOW IN RABBAH OF THE AMMONITES: It is still kept there at the place where he grew up as a child. [It was kept as a memento] because it is amazing that he was so big as an infant. But it would not make sense to keep the bed of a grown man as a keepsake in one place, because a grown man has beds in a number of places. באמת איש [IT IS NINE CUBITS LONG AND FOUR CUBITS WIDE] IN THE CUBITS OF A ‘MAN’: i.e., in the cubits of a full-grown adult. {<sm>However I heard [the following explanation:] the reason that “it [Og’s bed] is now in Rabbah of the Ammonites” is because Og had heard that God had commanded Moses regarding the Ammonites (Deut 2:19) “Do not harass them or start a fight with them.” In other words, the Israelites were not even allowed to impose forced labor on the Ammonites. But Og knew that the Israelites would attack him. So [in order to protect himself from Israelite attack,] he preemptively moved his bed into the city of Rabbah of the Ammonites, “the royal city” [of the Ammonites], as we see in the book of Samuel (2 Sam 12:26). He did this so that the Israelites would not kill him in bed. For he knew that the Israelites were not allowed to go there [into Ammonite territory] in honor of Abraham.</sm>}

כי רק עוג מלך הבשן וגו׳ – לכך אמר לו הקב״ה: אל תירא אותו (דברים ג׳:ב׳). הנה ערשו – עריסה של קטן כשהיה תינוק, בירציל בלעז. ערש ברזל – לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד, ובהשתטחו היה משבר ערס של עץ, לכך עשאוהו של ברזל, כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך. הלה היא ברבת בני עמון – עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו, לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך. אבל מיטת אדם גדול אין רגילין להצניע במקום אחד, כי בהרבה מקומות יש לו מיטות. באמת איש – איש שהגדיל כל צורכו. [ואני שמעתי, לכך אומר: הלה היא ברבת בני עמון (דברים ג׳:י״א), מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה: אל תצרם ואל תתגר בם (דברים ב׳:י״ט) – על בני עמון, דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון (בבלי ב״ק ל״ח:), וידע שישראל ילחמו עליו. לכך הקדים ונתן ערשו ומיטתו בתוך העיר ברבת בני עמון, והיא היתה עיר מלוכה, כדמפרש בספר שמואל (שמואל ב י״ב:כ״ו), כדי שלא יכוהו ישראל על מיטתו, כי ידע שלא הורשו לבא שמה מאברהם.]

Rashbam Esther 1:2רשב״ם אסתר א׳:ב׳

(ב) אשר בשושן הבירה – ראשית ממלכתו ועיר מלוכה היתה לו, על כן עשה בה עסקי מלכותו וממשלתו ויסד בה כסא מלכותו.

Rashbam Esther 3:8רשב״ם אסתר ג׳:ח׳

ויאמר המן – אחר שנפל הגורל לפניו, דבר אל המלך להשמידם. ישנו – יש הוא. עם אחד – שהוא מפוזר בין העמים – אין לך אומה שפלה כמוה, מטולטל וגולה בין האומות. ודתיהם שונות – ותורותיהם משונות. מכל עם – שאין מתחתנים בנו. ואת דתי המלך אינם עושים – המלך שואל מהם ואינם רוצים ליתן, וכאשר המלך מצוה לעשות חיל וצבא ביום השבת הם אינם רוצים לילך ומורדים בך. אין שוה – אין לך הנאה בהם.

Attributed to Rashbam Tehillim 55:22מיוחס לרשב״ם תהלים נ״ה:כ״ב

חלקו – לשון חלק. מחמאות – לשון חמאה. רכו דבריו משמן – אבל אינם כשמן, שהשמן כשסכין בו המכה, וסוגרה ומחליקה, אבל דבריו: פתיחות – בחרבות, שנאמר: חרב פתחו רשעים (תהלים ל״ז:י״ד).

Attributed to Rashbam Shir HaShirim 1:6מיוחס לרשב״ם שיר השירים א׳:ו׳

DON'T STARE AT ME – Once more she speaks to her companions and says, "Don't look at me in order to belittle me for I was not born swarthy. I am now dark because of the heat of the sun, and because of the tiredness and weariness that has overtaken me since the day my loved one went away from me. My brothers, the sons of my mother, were angry with me and despised me because of my loved one who left me, so they placed me as a watchman over the vineyards in the heat of the sun. I did not want to guard it nor was I able to, but they forced me to watch over it in the heat of the sun. Because of that I have become dark. Since I am only tan, [my skin] will quickly become light again when my love returns to me." SWARTHY – The word does not mean completely black but is like the word "pink" (i.e. light red), but not completely red for it is mixed with white. HAZED – The word implies looking, as in the verse "The falcon's eye has not gazed" (Job 28:7). SUN – The word is treated as feminine here as in the verse "If the sun has risen upon him" (Exod. 22:2). For this reason, the feminine form of the verb appears in this verse. MY OWN VINEYARD – The usual meaning of the word is implied. The allegorical meaning of the verse refers to the nations who belittle this Assembly (i.e., Israel) in this exile, who answers: "Don't despise me because of the oppression to which you subject me. My Beloved will return to me unannounced and, the God of my salvation will not abandon me."

שזיפה – לשון הבטה כמו: לא שזפתו עין איה (איוב כ״ח:ז׳).

Attributed to Rashbam Kohelet 7:3מיוחס לרשב״ם קהלת ז׳:ג׳

טוב כעס משחוק – מוטב לו לאדם כעס, שהוא בעל מחשבות לחשוב בעיניין המיתה שהוא סוף כל האדם (קהלת ז׳:ב׳), ואינו שמח יותר, ממה שהוא עוסק בשחוק של בית המשתה. שהרי ברוע פנים – שיש לו מחמת שהוא מחשב בעיניין המיתה, ייטב לבו – שלא יחטא.

Ibn Ezra Vayikra 13:49אבן עזרא ויקרא י״ג:מ״ט

greenish [Hebrew: yeraqraq] from "vegetable" [Hebrew: yereq], which is likewise green in appearance. The suffix indicates a weaker color (as in "blackish" [Hebrew: sheḥarḥoret] [Song of Songs 1:6]) although some say the reverse.

ירקרק או אדמדם – מגזרת: ירק. כי העין כמוהו. וזה הכפל לחסרון, וכן: שחרחרת (שיר השירים א׳:ו׳). [ואדמדם – כמו כן קל האדמומית]. ויש אומרים: הפך דברי.

Ibn Ezra Bemidbar 15:15אבן עזרא במדבר ט״ו:ט״ו

הקהל – יש אומרים: כי זה הה״א הוא לקריאה. ולפי דעתי: שאין סימן קריאה בלשון הקדש, והעד: הארבעה, והאחד מהן, משה משה (שמות ג׳:ד׳). רק זה הה״א ה״א הדעת, וסימן הקריאה איננו [בכל המקרא, כי לא ימצא בלשון הקדש, כי אם בלשון חכמים, ״אי שמים״ בראש השנה (בבלי ר״ה י״ט.).] ככם כגר – כבר ביארתי משפט הכפי״ן בהתחברם.

Ibn Ezra Bemidbar 28:14אבן עזרא במדבר כ״ח:י״ד

בחדשו – כמו: שבת בשבתו (במדבר כ״ח:י׳), ולא יתכן בו על דרך הפשט פירוש אחר, כי אין בפסוק זכר לירח. ועוד: לא מצאנו זאת המלה כי אם מהבנין הכבד הדגוש, והנה הדל״ת רפה.

Ibn Ezra Devarim 25:18אבן עזרא דברים כ״ה:י״ח

happened upon you as in "all that had befallen them" [Genesis 42:29]. sheared off your rear [Hebrew: vayzannev bekha] i.e., cut off your tail [Hebrew: zanav] — namely, those who were enfeebled, The word enfeebled [Hebrew: neḥeshalim] is probably the same as the word neḥelashim. The two consonants transpose, as in "sheep" [Hebrew: keves̀] [Leviticus 4:32] and "lamb" [Hebrew: kes̀ev] [Leviticus 3:7]. you were weak They had just arrived at Refidim [Exodus 17:8], where the people thirsted after water (for so it is written [Exodus 17:3]). and lagging, because they had no strength to walk. The phrase feared not refers to Amaleq. The verb is in the perfect tense, as in "it was too difficult for you" [Exodus 18:18], "when Isaac was old" [Genesis 27:1], and "as he used to enjoy" [Genesis 27:9].

אשר קרך – מגזרת: הקורות אותם (בראשית מ״ב:כ״ט). ויזנב – [כמו: מסעף (ישעיהו י׳:ל״ג)], כרת את זנבך, והם הנחשלים אחריך – שלא היה בהם כח ללכת. ויתכן להיות מלת נחשלים כמו: נחלשים, ככבשים, ושמלה. ואתה עיף – כי ברפידים בא, והעם צמא למים, כי כן כתוב (שמות י״ז:א׳-ח׳). ויגע – מהדרך. ולא ירא – שב אל ״עמלק״ (דברים כ״ה:י״ז), והוא פועל עבר, כמו: כי כבד ממך הדבר (שמות י״ח:י״ח), כי זקן יצחק (בראשית כ״ז:א׳), כאשר אהב (בראשית כ״ז:י״ד).

Ibn Ezra Devarim 27:2אבן עזרא דברים כ״ז:ב׳

with plaster to preserve the writing.

והקמת לך אבנים גדולות – להכיל התורה. ויאמר הגאון: כי כתוב עליהן מספר המצוות, כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות, ויפה אמר. ושדת אתם בשיד – טעמו: שיעמדו.

Ibn Ezra Yeshayahu 5:16אבן עזרא ישעיהו ה׳:ט״ז

But the Lord of hosts, etc. Then the excellence of the Lord will be known by the judgment (משפט) which He will have executed on Israel, and His holiness will be revealed by the kindness (צדקה) shown to them.

ויגבה – אז תראה גבהות השם בעבור המשפט שיעשה בישראל, ותגלה קדושתו בעבור הצדק שיעשה.

Ibn Ezra Yeshayahu 54:12אבן עזרא ישעיהו נ״ד:י״ב

כדכד Agates. It is hap. leg.; it is the name of a precious stone. ושמשתיך And thy windows. It is derived from שמש sun. It signifies the apertures, which are closed with glass in stately palaces. ושעריך And of thy gates. And the windows of thy gates. אקדח Carbuncles. A precious stone. The א is prosthetic; comp. קדחה is kindled (Deut. 32:22). To stones that are desired, that are not like those stones which are thrown about, and are of no value.

אקדח – אבן יקרה ואל״ף נוסף והוא מגזרת כי אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב).

Ibn Ezra Kohelet 3:11אבן עזרא קהלת ג׳:י״א

EVERYTHING BEAUTIFUL IN ITS TIME. I recognized that God made everything beautiful in its time: death in old age and everything in its season in accordance with the plan laid out by supernal wisdom. The word olam (world) is not found in all of Scripture meaning anything but time and eternity. Compare, Elohei olam YHVH (Is. 40:28) which means, YHVH is the eternal God; or, YHVH is God from eternity. U-mi-tachat zero'ot olam (Deut. 33:27) is similarly to be rendered, and beneath are the eternal arms. The meaning of also He hath set the world (olam) in their heart is, people occupy themselves [with attaining wealth] as if they are going to live forever. Human beings do not understand the work of God from beginning to end because they are occupied [with attaining riches]. There are those who understand the word olam in our verse as it is used by the ancient Rabbis of blessed memory. It refers to the desires of this world.

את הכל – הכרתי שהכל עשה האלהים יפה בעתו – המות בעת הזוקן, וכל דבר בעתו על פי מתכונת החכמה העליונה. ומלת עולם בכל המקרא לא מצאנוה כי אם על זמן ונצח, וכן אלהי עולם י״י (ישעיהו מ׳:כ״ח), כמו אלהי נצח, או אלהי קדם (דברים ל״ג:כ״ז), וכן: ומתחת זרועות עולם (דברים ל״ג:כ״ז). וענין גם את העולם נתן בלבם – שבני אדם הם מתעסקים כאלו יחיו לעולם, ובעבור התעסקם לא יבינו מעשה האלהים, מראש ועד סוף. ויש מפרשים: כי זה העולם – כמו שהוא בלשון קדמונינו זכרם לברכה, והענין תאות העולם.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 24:49אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ד:מ״ט

חסד – דבר שאינו חיוב. ואמת – לקיים דבר החסד, והמלה מגזרת: אמונה, והתי״ו לשון נקבה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 25:29אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ה:כ״ט

והוא עיף – כטעם: בארץ עיפה (ישעיהו ל״ב:ב׳), רעב וצמא.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 28:11אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ח:י״א

ושב לבאר מה שפגע בדרך. ולא הלך ביום אחד, כי בדרך לן. וטעם פתח בי״ת במקום – דברי משה, והטעם: המקום הידוע היום. וכן אמר הושע: ושם ידבר עמנו (הושע י״ב:ה׳), כי הוא נתנבא על ירבעם בן יואש, והוא היה בבית אל, ואמר לשון רבים: בעדו ובעד עמוס. גם בספר עמוס מבואר (עמוס ז׳:י׳). ועל דרך הפשט: לא יתכן היות ויפגע – כמו: ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מקום. ואל תשים לבך לדרש: רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (אסתר ד׳:י״ד), כי איננו השם כלל, ומלת ״אחר״ לעד. מאבני המקום – טעמו: ויקח אחת מאבני המקום. מראשתיו – לשון רבים, כמו: מרגלותיו (רות ג׳:ד׳,י״ד). והתמה מרב שמואל (רב שמואל בן חפני גאון בראשית מ״א:ט״ו-כ״ד), שערב חלומות בני אדם עם חלום נבואה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 37:35אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ז:ל״ה

ומלת שאלה – כמו: אל שאול, והטעם: הקבר. ופה טעה המתרגם לתועים שתרגם שאולה – גהינם. והנה: לא שאול תודך (ישעיהו ל״ח:י״ח), ואציעה שאול הנך (תהלים קל״ט:ח׳), הפך: אם אסק שמים {שם} אתה (תהלים קל״ט:ח׳), ערום שאול נגדו (איוב כ״ו:ו׳), ורבים אחרים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 45:24אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ה:כ״ד

וטעם אל תרגזו – שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתי.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 48:14אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ח:י״ד

שכל את ידיו – כאילו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשות. כימנשה הבכור – אף על פי שמנשה הבכור, וכן: ילך נא י״י בקרבנו {כי עם קשה עורף} (שמות ל״ד:ט׳) – [ועל פי דעתי: אע״פ שקשה עורף הוא,] ורבים כן.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 2:5אבן עזרא שמות פירוש ראשון ב׳:ה׳

ותרד בת פרעה – כי לעולם מקום המים והים למטה הם. ונערותיה – הם אמהותיה שהיו משמשות אותה. ותשלח את אמתה – שלחה האחת מהן. כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ״ם רפה, ומ״ם אמה ארכו (שמות ל׳:ב׳) – דגוש לעולם. גם אמה מדה היא, כי הזרוע לא תקרא אמה, ועוד מה טעם להזכיר בתחלה: ונערותיה.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 21:18אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״א:י״ח

או באגרוף – דבר קשה. ובדברי הקדמונים: בעלי אגרופים (בבלי קידושין ע״ו:). ויתכן היות האל״ף נוסף, והוא מגזרת: תחת מגרפותיהם (יואל א׳:י״ז). וטעמו: חתיכת עפר, כי פירושו: פרודות הגרגרים. ונפל למשכב – חולי, כמו: כל משכבו הפכת בחליו (תהלים מ״א:ד׳).

Ibn Ezra Yoel First Commentary 1:17אבן עזרא יואל פירוש ראשון א׳:י״ז

עבשו – אין לו חבר. אמר ר׳ מרינוס: התעפשו. פרודות הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים, שהם תחת מגרפותיהם, והטעם – העפר. וככה יפרש ״או באגרוף״ (שמות כ״א:י״ח), והאל״ף נוסף. נהרסו ממגורות – מקומות חיבורים לדגן, כמו אוצרות, כמו ״על דגן ותירוש יתגוררו״ (הושע ז׳:י״ד). והמלה זרה לתוספת שנים מימי״ן.

Ibn Ezra Amos First Commentary 6:10אבן עזרא עמוס פירוש ראשון ו׳:י׳

ונשאו. מלת ומסרפו אין לו חבר, ור׳ יהודה בן קריש אמ׳, כי דודו – אחי אביו, ומסרפו – אחי אמו, וזאת סברה בלי ראיה. והאומר, כי פירושו – המציל אותו מהשריפה, יחליף הסמ״ך בשי״ן, ולא ראינו מהמשקל על הבניין הכבד הדגוש, כי אם לגנאי, כמו ״שרשך״ (תהלים נ״ב:ז׳), ״מסעף פארה״ (ישעיהו י׳:ל״ג). והנה הטעם: שיכנסו אנשים בבית, לראות מי מת בדבר, או שנפל הבית עליהם, שתרעש הארץ, כאשר הזכרתי, וכן אחריו ״והכה הבית הגדול״ (עמוס ו׳:י״א). והנה יבוא דוד אחד מהאנשים שהיו בבית, להוציא המתים מהבית לקברם, ולשאת משם החי. וכאשר יכיר האיש קרובו וישאנו, ויאמר לאשר בירכתי הבית: העוד יש שם עצמים? ישיב תשובה לומר: הס, אל תגיד זאת, ולא תשמיע קולך, פן ירך לב השומעים. ואין אחד מהם מצדיק שם שמים, להזכיר השם הנכבד.

Ibn Ezra Malakhi First Commentary 2:6אבן עזרא מלאכי פירוש ראשון ב׳:ו׳

m	תורת – אמר יפת: זה נאמר על אהרן. ור׳ ישועה אמר: על פנחס. והנכון: כי על שניהם אמר, ועל בניהם הקדושים, כי ככה ראוי להיות כהן גדול. היתה בפיהו – איננו מקבל שוחד. ועולה – לשאת פנים. בשלום – עם ישראל. ומישור – לעשות מצותי.

Ibn Ezra Esther First Commentary Introductionאבן עזרא אסתר פירוש ראשון הקדמה

לשם י״י יאתה כל הגדולה, מאד הוא נעלה על כל תהילה. לאברהם בנו מאיר יצו עז, אשר הואיל לפרש המגילה. נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא: אין עזרה כי אם מהשם, החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו, גם בחלום ידבר בו, ובו יתמך בהחילי לעשות כל מעשה, גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו. והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקודש. ורבים השבו, כי הוא: ממקום אחר (אסתר ד׳:י״ד). וזה איננו נכון, כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקודש, רק נקרא מעון, שהוא לעולם גבוה. וקדמונינו ז״ל קראוהו מקום, בעבור שכל מקום מלא כבודו. ועוד, מה טעם למלת ״אחר״. והנכון בעיני, שזאת המגלה חברה מרדכי, וזה טעם וישלח ספרים (אסתר ט׳:ל׳), וכולם משנה ספר אחד שהוא המגלה, כטעם פתשגן, והעתיקוה הפרסיים, ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם. והם היו עובדי עבודה זרה, והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם כאשר עשו הכותים, שכתבו תחת בראשית ברא אלהים – ברא אשימא. והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.

Ibn Ezra Esther First Commentary 1:2אבן עזרא אסתר פירוש ראשון א׳:ב׳

שושן הבירה – שם ארמון, כמו כי לא לאדם הבירה (דברי הימים א כ״ט:א׳). וזה הארמון היה בתוך עילם המדינה, כי כן כתוב בספר דניאל (דניאל ח׳:ב׳). וכאשר תמצא במגילה הזאת שושן או העיר שושן הוא שם מדינה קרובה אל עילם, ורוב המדינה ישראל כאשר אפרש (ראב״ע אסתר ג׳:ט״ו, ד׳:ט׳).

Ibn Ezra Shir HaShirim First Commentary Lexical 1:6אבן עזרא שיר השירים פירוש ראשון מלים א׳:ו׳

שחרחרת – בא הכפל לגרוע ולא להוסיף, כמו אדמדם שהוא מעט אדום. ששזפתני – השי״ן הראשון מקום אשר, כמו שבשפלנו זכר לנו (תהלים קל״ו:כ״ג), וטעמו גִילַּתְּנִי, כמו ולא שזפתו עין איה (איוב כ״ח:ז׳). נחרו בי – הנו״ן נוסף לבניין נפעל, כמו נלחמו בי, מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א). נוטרה – שומרת, שם התואר.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 1:1אבן עזרא שמות פירוש שני א׳:א׳

איש וביתו – יוצאי חלציו, ואין בית בכל המקרא אשה (משנה יומא א׳:א׳). והנה העד, איש וביתו באו – כי לא היו נשי השבטים במספר השבעים. ואל יקשה בעיניך, וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא ט״ז:ו׳,י״א), כי פשוטו: בית אביו, כי שלשה ווידוין היו, ועזר הכהנת שהיא אשתו בכח בעדו, והיא נכללת עמו, כי האיש ואשתו הוא האדם.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 2:6אבן עזרא שמות פירוש שני ב׳:ו׳

ותפתח ותראהו – אחר שאמר כן, הוסיף לבאר, כמו: ובית דוד כאלהים כמלאך י״י (זכריה י״ב:ח׳). והנה היו איבריו גדולים, כאילו הוא נער וראתהו נמול, ובעבור יופיו חמלה עליו. וזה טעם: כי טוב הוא (שמות ב׳:ב׳).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:2אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:ב׳

אמר רבי משה הכהן: אין צריך לומר ״ראש חדש״, רק ״חדש״ לבדו, כי הטעם: יום חדוש אור הלבנה, וכן כתיב: חדש ושבת (ישעיהו א׳:י״ג), חדשיכם ומועדיכם (ישעיהו א׳:י״ד), מדי חדש בחדשו (ישעיהו ס״ו:כ״ג). ואחרים טענו עליו: אם כן למה אמר הכתוב: בחדש השביעי באחד לחדש (במדבר כ״ט:א׳). והוא השיב: להסיר הספק. גם טענו עליו: ובראשי חדשיכם (במדבר כ״ח:י״א). והוא השיב: כי על חדש ניסן ידבר, בכל שנה, כי ניסן לבדו הוא ראש חדשים. ושאלוהו: אם כן מה קרבן שאר החדשים. והוא השיב, כי שם כתוב: זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה (במדבר כ״ח:י״ד), בפרשה עצמה. וככה אמר: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת (במדבר י׳:י׳) – כי הוא תחלת השנה. ואנחנו לא נניח דברי קדמונינו בעבור סברתינו, כי הם אמרו: כי בכל חדש יתקעו בחצוצרות. והוא נכון לומר: חדש או ראש חדש, וכתוב: עד חדש ימים (במדבר י״א:כ׳), שטעמו: שימלאו ימי החדש שלו.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 19:1אבן עזרא שמות פירוש שני י״ט:א׳

בחדש השלישי – לא ידענו טעם ביום הזה, אם לא היה פירוש ר׳ משה (ראב״ע שמות פירוש שני י״ב:ב׳ בסופו) נכון, שהוא ראש חדש, כמו: מחר חדש (שמואל א כ׳:י״ח). והזכיר הכתוב זה, כי אחר ימים מועטים ליום חנותם היה מתן תורה. אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל, וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב אל השם דברי העם אל י״י (שמות י״ט:ח׳), ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה. וכל זה דרך הסברא, כי על הקבלה נסמוך שבששה בסיון נתנה התורה. ועל דרך העבור, יום ששי בשבוע היה, אם לא היה חדש אייר מעובר. אולי טעם ביום הזה – כי המרחק בין רפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע.

Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 66:7אבן עזרא תהלים פירוש שני ס״ו:ז׳

מושל – אין עולם בכל זמן בכל המקרא רק זמן ונצח. והטעם שהשם מושל לעולם, כמו מושל נצח ברוב גבורתו וממשלתו בגוים שהוא רואם. כי אין נכון להיות בי״ת בגבורתו כמו: משל בנו (שופטים ח׳:כ״ב), כי אין לו טעם. הנה הזכיר כי ממשלתו בים וביבשה, על כן לא ירומו הסוררים המורדים בו.

Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 109:6אבן עזרא תהלים פירוש שני ק״ט:ו׳

הפקד רשע – אחר שתגבר ימינו עליו ושטן כנגד ישטנוני (תהלים ק״ט:ד׳), והוא אדם, כדרך: ויקם י״י שטן לשלמה (מלכים א י״א:י״ד). גם ויעמד, והוא אחד מיועצי.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 1:2אבן עזרא אסתר פירוש שני א׳:ב׳

בימים ההם – טעם זה הכתוב כי לא ישב על כסא המלוכה שימצא מנוח רק אחר מלחמות רבות שהיו לו, וככה כתוב באחרונה וכל מעשה תקפו שנלחם ונצח, ודבר מרדכי הכל על הספר כתוב. הבירה – ארמון כמו כי לא לאדם הבירה, ורבים בירניות. וזה שושן הבירה איננו העיר שושן כי שושן הבירה הוא ארמון המלך בתוך המדינה שהיא מוקפת חומה, וככה כתוב ואני בשושן הבירה אשר בעילם, ושושן העיר היתה מסלות שאינן מוקפות חומה סביבות עילם, ושם היו היהודים, ולא היו בשושן הבירה בימים ההם יהודים רק מרדכי לבדו, בעבור שבתו בשער המלך קודם שתלקח אסתר כאשר אפרש, וע״כ אמר הכתוב והעיר שושן נבוכה, כי רוב העיר היו יהודים, וכן והעיר שושן צהלה ושמחה, כי מה גדולה היתה ליהודים עד שידאג ארמון המלך במפלתם או ישמח בישועתם, וככה כתוב ליהודים אשר בשושן, ויקהלו היהודים אשר בשושן.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 28:15ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו כ״ח:ט״ו

כרתנו ברית את מות ועם שאול – וסמוך לשאול. כמו עם באר לחי ראי. עשינו מחוז לנוס שם מסערת המות והשאול.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 25:29-30ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ה:כ״ט-ל׳

(כט) והוא עייף – דרך הציידים להיות עייפים ורודפים אחר החיות, ופעמים טועים בייער שלשה וד׳ ימים {ויגיע} להם רעב וצמא. וכן היה לעשו עד שהגיע לשערי מות, ולא היה יכול להשיג ידו אל פיו. (ל) כמו שהוא אומר: הלעיטיני נא וגו׳ – כלומר: שפוך לתוך פי ואני אוכל, שאיני יכול אפילו לתת לתוך פי, ולא ללכת אל בית אבי. אך מצא יעקב אחרי הצאן, במרעה רחוק מן העיר, אם היה האוכל מתמהמה לו, [היה] מיד מת. ולכך אמר לו יעקב: אם אתה מת מיתת עצמך, הרי כל אשר לאבי בידי, וכל בני קטורה וישמעאל, ולוט שמילט זקיני מן השבי ומן המות, יהו משועבדים לי. ואם אוכילך ותחיה, הריני מפסיד שרות גדול{ה} וממשלה גדולה, שאתה בכור ותקח הכל. אבל אם תמכור לי בכורתך, אז אוכילך ותחיה ולא תמות, ואני לא אפסיד במה שאוכילך. ואם לא תחמול על עצמך, בשביל שלא תרצה שלא תבא לי הממשלה, גם אני לא אחמול על עצמך. כי כמו שאתה רוצה לעצמך, אני אוהב לעצמי, ואיני אוהבך יותר ממני.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 32:33ר׳ יוסף בכור שור בראשית ל״ב:ל״ג

על כן לא יאכלו בני ישראל – להיות להם לזכרון כי אביהם נלחם עם המלאך ולא יכול לו, ולכך נגע בכף יריכו במקום שגיד הנשה שם, והוא זכרון כבוד וגדולה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 48:14ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ח:י״ד

שיכל את ידיו כי מנשה הבכור – לפי שמנשה הבכור, וידע יעקב שהביאו יוסף ושמו לימינו, ואפרים בשמאלו. שיכל את ידיו – בחכמה ובדעת עשה, ונתן ימינו על ראש אפרים, כי הבין שהוא לשמאלו, מפני שמנשה הבכור ושמו יוסף לימינו.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 2:5ר׳ יוסף בכור שור שמות ב׳:ה׳

(ה) אמתה – שפחתה, שאם היתה יד שלה, היתה האל״ף פתוחה והמ״ם דגושה.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 3:1ר׳ יוסף בכור שור שמות ג׳:א׳

אחר המדבר – העביר להם המדבר, שבמדבר לא היה מרעה, כי בארץ מדבר אין עולין עשבים, כמו שמפורש בחולין גבי כיסוי הדם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 9:27ר׳ יוסף בכור שור שמות ט׳:כ״ז

חטאתי הפעם – הפעם הכרתי שחטאתי. ומודה אני שה׳ הצדיק – ובדין עשה לי הרעות הללו. ואני ועמי הרשעים – שעשינו לישראל רעות על לא חמס, ועברתי על מצותו מלשלחם.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 28:14ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״ח:י״ד

זאת עולת חדש בחדשו – בהתחדשו בשעת החידוש צריך להקריבו, ולא ביום אחר (ספרי במדבר כ״ח:י״ד). לחדשי השנה – כתרגומו.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 27:3ר׳ יוסף בכור שור דברים כ״ז:ג׳

וכתבת עליהן – שחקקו התורה באותן אבנים, כדי שתהא מקויימת ונזכרת באותן אבנים.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 33:2ר׳ יוסף בכור שור דברים ל״ג:ב׳

מימינו – נתן אש דת למו – כדכתיב: הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ (ירמיהו כ״ג:כ״ט). ואיכא למיפרש: מימינו נתן להם דת מתוך האש, כמו שתירגם אונקלוס. ורבותינו דרשו (בבלי ביצה כ״ה:): דתיהם של אילו אש, כי עם קשה {ערף} הוא (שמות ל״ד:ט׳).

Moreh Nevukhim 2:47מורה נבוכים ב׳:מ״ז

מה שכתבה ה׳תורה׳ בעוג ״הנה ערשו ערש ברזל וגו׳״ - ש׳ערש׳ הוא המיטה ״אף ערשנו רעננה״ - ואין מטת כל אדם כשיעורו בשוה - שאינו בגד ילבשנו - אבל המיטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה; והנהוג הידוע - היותה יותר ארוכה מן האיש בשיעור שלישית ארכו - ואם היה אורך המטה הזאת תשע אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המיטות שש אמות או יותר מעט; ואמרו ״באמת איש״ - רוצה בו באמת האיש ממנו - רצוני לומר משאר האדם - לא שהיה זה באמת עוג כי כל איש הוא נערך האברים על הרוב - ויאמר שאורך עוג היה כפל אורך אחד משאר האדם או יותר מעט; וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים: אבל מה שכתבה בו ה׳תורה׳ ממדת ימי האנשים ההם - אני אומר שלא היה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הרגילים. והיתה הזרות הזאת באיש ההוא - אם לסיבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה:

Tosafot Kiddushin 37bתוספות קידושין ל״ז:

ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול – הקשה ה״ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא הוי ששה עשר בניסן שנקרב העומר דלמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט״ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר דהכי נמי אשכחן בפרשת מסעי דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט״ו ואומר ר״ת דהאי ממחרת הפסח דהכא היינו ט״ו בניסן נמי קאמר וה״פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ כלומר מן הישן ממחרת הפסח שהרי הוצרכו לאכול מצות וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם היום הזה דהיינו ט״ז בניסן לאחר שקרב העומר וה״נ אשכחן ט״ז דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ור״י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט״ו הכא ר״ל ט״ז ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד ועל כרחך צ״ל כן דאם לא כן אמאי איצטריך למימר מעיקרא לא אכול הא אין לחלק בין ט״ו לקודם ט״ו כיון דאכתי לא איקרב עומר אלא פשיטא דר״ל ט״ז דהיינו ממחרת אכילת הפסח וההיא דפ׳ מסעי ר״ל ממחרת שחיטת הפסח כדפירשתי. [וע״ע תוס׳ ר״ה יג. ד״ה דאקריבו].

Radak Sefer HaShorashim, אמןרד״ק ספר השרשים, אמן

אמן - וְהֶאֱמִן בַּה' (בראשית טו, ו), לְמַעַן יַאֲמִינוּ (שמות ד, ה), כלם אשר הם מבנין הפעיל הם ענין הבטחון והקבלה, קרידינצא בלעז. והם יוצאים מענין אמונה, כי המאמין באחד נותן האמונה וסובר שהוא אמת. בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם (דברים לב, כ) – שֵׁם, על משקל אֵטוּן מִצְרָיִם (משלי ז, טז), והוא מענין זה, כלומר בנים שאינם מאמינים. או פירושו בנים שאין בהם אמת. בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז), וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן (ש"א כב, יד), קִרְיָה נֶאֱמָנָה (ישעיה א, כא). וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא (משלי כ, ו), שם פועל. וכן עֵד אֱמוּנִים (משלי יד, ה), וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיה כו, ב). אבל אֱמוּנִים נֹצֵר ה' (תהלים לא, כד), כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם (תהלים יב, ב), אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל (ש"ב כ, יט), שלשתם שם תאר - כלם ענין אמת. ועל דעתי כי אמת משרש זה, ומשפטו אֱמֶֽנֶת בפלס דְּבֶֽלֶת (מ"ב כ ז), ונפלה הנו"ן להקל כמו שנפלה מן בַּת, הראוי בֶּֽנֶת. והדגש בהסמכו אל הכנוים יוכיח. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם (זכריה ח, טז). וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת (ישעיה נט, טו) - הה"א קמוצה, שהיא לידיעה. הַאֱמֶת אִתְּכֶם (בראשית מב, טז) - הה"א פתוחה, כי היא לשאלה....

Radak Sefer HaShorashim, בדקרד״ק ספר השרשים, בדק

בדק - לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת (דהי"ב לד, י). והשם: לְחַזֵּק (את) בֶּדֶק הַבָּיִת (מ"ב כב, ה), בשש נקודות. מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ (יחזקאל כז, ט), הוא מקום השבר וההריסה, ונקרא כן לפי שהוא צריך חיפוש. כי הבדיקה היא לשון חפוש בדברי רבותינו ז"ל (פסחים ב, ב), בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, בודקין את החמץ לאור הנר (שם ב, א).

Radak Sefer HaShorashim, גוירד״ק ספר השרשים, גוי

ורבותנו הרגילו בלשונם לקרא לאיש אחר שאינו מישראל גוי והיה ההרגל אצלם לפי שכל איש שהיו רוצים לומר שאינו מישראל רק מגוי אחר ולא נתברר אצלם מאיזה גוי הואו אם אדומי או ישמעא או משאר האומות לפיכל היו אומרים גוי, כלומר שהוא שהוא מגוי אחר שאינו מישראל.

Radak Sefer Hashorashim, גרףרד״ק ספר השרשים, גרף

גרף - נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם (שופטים ה, כא), תרגום וְאֶת הַיָּעִים (שמות לח, ג) - וְיָת מַגְרֵפָתָה. ודומה לו בדברי רבותינו (פסחים נה, ב), גורפין מתחת רגלי הבהמה. בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע (ישעיה נח, ד), בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף (שמות כא, יח), האל"ף נוספת כאל"ף אֶזְרוֹעַ (ירמיה לב, כא) והוא חתיכת עפר. וכן תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם (יואל א, יז), והמ"ם בסגול. אבל בדברי רבותינו ז"ל דומה כי אגרוף היא היד הכפופה בלא הבוהן שעושין בני אדם להכות בה כמו שאמרו (קידושין עו, ב) והן הן אגרופין של בית דוד. ועוד אמרו בעלי אגרופין. ועוד אמרו (כלים יז, יב) אגרוף גדול זה אגרופו של בן בטיח. ואמרו (סוכה כא, א), מודה רבי יהודה במלא אגרוף.

Radak Sefer HaShorashim, חתםרד״ק ספר השרשים, חתם

והכלל כי ענין השרש הזה הוא ענין סגירה ולפי שהחותם הוא סוגר הספר נקרא כן. וכן הקשירות שיעשה אדם על הדברים להסתירם נקראות חותם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה לא, ב), חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך, ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך, אחד שבת ואחד יום טוב. ולפיכך נקרא המשלים – חוֹתֵם, כאילו הוא סוגר הדבר, שאין בו עוד, לפיכך נאמר אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית (יחזקאל כח, יב). וכן אמרו במשנה (מגלה ד, א) הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, ולפיכך נקראת כתיבת העדים בספר חתימה כמו שאמרו (גיטין עא, ב), עד שיאמר לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו, וזולת זה הרבה, לפי שהעדים הם השלמת השטר וסגירתו שאין אחריהם דבר...

Radak Sefer HaShorashim, חמהרד״ק ספר השרשים, חמה

הִנֵּה חָמִיךְ (בראשית לח, יג), בפלס אָחִיךְ (שם כ, טז) מן אחה, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ (שם לח, כה), כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ (מיכה ז, ו). והנפרד מהם לא מצאנו, אך הוא חָם, חָמוֹת, כמו אָח אָחוֹת. ואינו נופל זה הלשון אלא על האשה. וכן איננו נופל לשון חותן וחותנת כי אם אל האיש. אבל במשנה מצאנו לשון חם גם אל האיש באמרם (כתובות א, ה) האוכל אצל חמיו, האוכל אצל חמותו.

Radak Sefer HaShorashim, עוףרד״ק ספר השרשים, עוף

וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת (שופטים ד, כא), וַיָּעַף דָּוִד (שמואל ב' כא, טו), שניהם פ"א הפעל בפתח להבדיל ביניהם ובין ויעף אלי שהוא ענין אחר. והתאר עָיֵף וְיָגֵעַ (דברים כה, יח). ולפי שהעיף צמא למים קראו בדרך ההשאלה לצמא עיף ואף על פי שאין בו ענין העיפות כי אם ענין הצמאה לבד כמו שאמר כַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה (ישעיהו כט, ח). וכן הארץ הצמאה שלא ירד מטר עליה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם (תהלים סג, ב), נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה (תהלים קמג, ו), כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה (ישעיהו לב, ב). ויש מפרשים מזה הענין ועפו בכתף פלשתים. וכבר פירשתיו בשרש כתף

Radak Bereshit 32:33רד״ק בראשית ל״ב:ל״ג

על כן לא יאכלו בני ישראל, the children of Yaakov adopted this prohibition for themselves in commemoration of their father whose thigh muscle had been injured. They in turn commanded their children to abstain from eating this part of any animal. This continued until the Torah was given and it became law. It reminds us of the descendants of Yonadav ben Rechev who faithfully adhered to the clan’s founding father’s injunction not to drink wine (Jeremiah 35,6) in honour of the oath they swore to their forefather. They are described as loyalists par excellence in the Book of Chronicles. Moses recorded the custom of the Israelites not to eat this organ as one of the 613 commandments. Although the Torah does not generally consider it necessary to justify God’s legislation with a reason, in this case, since this law had been observed as a Jewish tribal custom for so many hundreds of years prior to the giving of the Torah, we are told how the custom which became enshrined in Torah law originated. את גיד הנשה, our sages in Chulin 91 explain the name of this muscle or ligament (sciatic nerve) as due to the fact that it is apt to move from its original location, from the spoon shaped joint to which it is attached. אשר על כף הירך, the only part of the sinew prohibited by Biblical injunction is the part directly attached to the hip joint.. What is above and below is forbidden by Rabbinic decree. Similarly, the exterior sinew is also only forbidden by Rabbinic decree (Chulin 91) The prohibition applies equally to domesticated beasts, free roaming beasts, as well as to the שליל, the as yet unborn embryo. The prohibition applies to both the right and the left hind leg of the animal, even though the sages are agreed that only one of Yaakov’s sciatic nerves was injured as seems clear from the words (singular) “he dislocated the sinew of the thigh-vein.” The halachic ruling follows the view of Rabbi Yossi that although only one sinew was injured they are both forbidden to be eaten. The fatty tissue on top of these sinews is also forbidden as a Rabbinic injunction.

על כן לא יאכלו בני ישראל – בני יעקב אסרוהו על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו והם צוו לבניהם (כמצות יהונדב בן רכב (ירמיהו ל״ה:ח׳) לבניו שלא ישתו יין), ונאסר להם ולבניהם ולבני בניהם עד עולם, וכתבו משה רבינו בתורה על פי י״י, אבל לפי רז״ל בסיני נצטוו וכתבה במקומו להודיע הטעם שנאסר בעבורו.

Radak Yehoshua 8:15רד״ק יהושע ח׳:ט״ו

דרך המדבר – מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר לפיכך אמר ורעו כבשים כדברם כעדר בתוך הדברו והוא מתרגם וינהגו ודבר לפי שהרועה נוהג שם המקנה.

Radak Yeshayahu 5:16רד״ק ישעיהו ה׳:ט״ז

ויגבה – באותו משפט שיעשה ברשעי ישראל יהיה הוא גבוה במשפטו, ויאמרו כי הוא רם ונשא ושופט העולם כרצונו והאל הקדוש בעשותו בהם המשפט יהיה נקדש בהם, כמו שאמר בקרובי אקדש, ונאמר ונקדשתי בם, ופירוש בצדקה ביושר כמו משפט.

Radak Yeshayahu 54:12רד״ק ישעיהו נ״ד:י״ב

אקדח – אבן מזהירה כאש וכן בתוך אבני אש התהלכתי לפיכך נקראת אקדח מן קדחי אש, וכן תרגם יונתן לאבני גמר כתרגום גחלת גומרא.

Radak Yirmeyahu 12:12רד״ק ירמיהו י״ב:י״ב

על כל שפים במדבר – מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר כמו שפירש ושפים הם המקומות הגבוהים כמו הרים וגבעות גם לשם שהוא מן הישוב באו שדדים. חרב לה׳ אכלה – כמו אוכלת אמר בזה ובזה כמו אש אכלה אבל ברוב יאמר על משקל פעלת וההרג הוא אכילת החרב כמו וחרבי תאכל בשר כזה וכזה תאכל חרב. מקצה ארץ ועד קצה הארץ – כי גם בשאר המקומות תהיה כי בכולם פשטה יד נבוכדנצר וחרבו הוא לה׳ כי הוא העיר את חרבו עליהם והנביא התנבא על אחת מהן טרם בא לה הפורענות כמו שכתוב בזה הספר וזהו שאמר אין שלום לכל בשר.

Radak Yoel 1:17רד״ק יואל א׳:י״ז

מגרפותיהם – בסגול המ״ם והם חתיכות העפר וכן באבן או באגרוף לדעת קצת המפרשים, ויונתן תירגם אתמסיאו גרבי חמר תחות מגופתהון תרגם מגרופותיהם כמו מגופת חבית.

Radak Amos 6:10רד״ק עמוס ו׳:י׳

ונשאו דודו ומסרפו – דודו אחי אביו ומסרפו אחי אמו כן פירשוהו קצת המפרשים, וי״מ ענין שרפה והסמ״ך במקום שי״ן, ופירש אדוני אבי ז״ל אמר אותו אוהבו הבא לשרוף בשר המת קרובו בעבור הריח ולהוציא עצמים מן הבית ומרוב הדבר יאמר אחד לחברו העוד עמך מתים שתוציא שאעזור אותך יענה חברו אפס כי כבר הוצאתים כלם יאמר לו חברו הס ושתוק ולא תקונן כי לא להזכיר בשם השם מה שלא היינו רגילים להזכיר בשם ה׳ והיינו מזכירים שמות הבעלים זה גרם לנו הדבר הזה נשים יד לפה לסבול ולשתוק או שלא לשבר לב העם מרוב הדבר גם בעבור שלא ישמעו האויבים.

Radak Malakhi 2:6רד״ק מלאכי ב׳:ו׳

תורת אמת היתה בפיהו – כמו שהיתה תורת ה׳ בפיו שהיה מורה אותה לרבים כן היתה בלבו זהו תורת אמת שלא היה אחד בפה ואחד בלב זהו ועולה לא נמצא בשפתיו. בשלום ובמישור הלך אתי – בשלום שהיה דבק בי לעשות חפצי על דרך יעשה שלום לי ובמישור שהלך בדרכי בני אדם בדרך ישרה ובשניהם הוא אתי כי באלה חפצתי לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ. ורבים השיב מעון – שהיה מורה התורה תמיד לכל ורבים שמעו לו והשיבם מעון.

Radak Tehillim 55:22רד״ק תהלים נ״ה:כ״ב

מחמאות – המ״ם פתוחה ודינה בצר״י שהיא לשימוש ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואע״פ שהיה מ״ם השניה במחמאות ראוייה להיות בשו״א מפני הסמיכות נשארה בקמ״ץ שלא לחטף על האל״ף. וקרב לבו – דבריו חלקים ולבו למלחמה. רכו דבריו – כפל הענין במלו׳ שונות. והמה פתחו׳ – פי׳ חרבות.

Radak Tehillim 109:6רד״ק תהלים ק״ט:ו׳

הפקד עליו רשע – אדם רשע ישלוט בו. ושטן יעמוד על ימינו – מלאך שטן יעמוד על ימינו לשטנו, כלומר שיהיה לקללה כל מה שיעשה ואמר בלשון יחיד על ראש הרשעים השונאי׳ אותו והוא דואג האדומי.

Radak Mishlei 14:16רד״ק משלי י״ד:ט״ז

חכם ירא וסר מרע – החכם הוא ירא את י״י ויסור מעשות רע כי יתפחד מן הענש. והכסיל מתעבר בסכלותו ואינו ירא. ועל כן יפול. ובוטח – פירושו: ונופל. כמו ובארץ שלום אתה בוטח (ירמיהו י״ב:ה׳) שתרגם יונתן: מתבטח ולא נפיל.

Radak Divrei HaYamim I 21:1רד״ק דברי הימים א כ״א:א׳

*ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד וגו׳ – הוא הנטוע בלב האדם מנעוריו. ומה שאמר בספר שמואל ״ויוסף אף יי׳ לחרות בישראל ויסת את דוד בהם״ (שמואל ב כד,א) שנראה כי יי׳ הוא המסית, אמת הוא; כי הוא הסיתו באמצעות השטן בעון ישראל, שהיו ראויים ליענש. וגם הוא יקרא ״מלאך יי׳⁠ ⁠״; והוא שראה דוד כדמות מלאך יי׳ וחרבו שלופה בידו (להלן פס׳ טז) – כי הוא המטעה והוא הממית*.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 17:15ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ז:ט״ו

ויבן משה וג׳ – הכינוי בשמו יהיה (חוזר) או עליו יתעלה ויהיה הטעם שמשה ע״ה בנה מזבח אחר נצחונו של ישראל ברפידים והקריב עליו תודה לאל יתעלה על טובו ונפלאותיו ואז קרא את שמו יתעלה ה׳ נסי כלומר ״עושה הנסים לי״ דוגמת מאמרו בשירה עזי וזמרת יה וזה מתאים עם מה שפירשנו במזבח שהקים יעקב שנאמר בו ויקרא לו אל אלהי ישראל; ואם הכינוי בשמו (חוזר) על המזבח יהיה בקריאת השם כינוי שלא נתבאר טעמו ״מזבח לה׳ נסי״.

Chizkuni Bereshit 48:14חזקוני בראשית מ״ח:י״ד

וישת על ראש אפרים, "he placed it (his right hand) on the head of Ephrayim." He did so with the intent of including them in the 12 tribes. We find a similar expression when Moses placed his hands on Joshua appointing him as his successor (Numbers 27,23). שכל את ידיו, "Yaakov placed his hands by using his intelligence, i.e. sechel. One could have thought that instead of crossing his hands, Yaakov should have asked that the sons of Joseph switch their position in front of their grandfather, but that is precisely what Yaakov did not want them to do. He did not want to embarrass Menashe by relegating him to his left side, seeing that after all he was Joseph's firstborn, and he deserved to be treated with respect on account of this. The only reason he had not placed his right hand on the head of Menashe, was that he had seen through his holy spirit that his younger brother would historically be of greater importance than the first born. It occurs frequently that the word "כי," means "although;" for instance: Psalms 41,5: כי חטאתי לך, "although I have sinned against You." Or, Psalms 25,11: כי רב הוא, "although it is great." Or, Exodus 13,17: כי קרוב הוא, "although it is nearby." The author states that he could have quoted many more examples.

וישת על ראש אפרים – למנותם שבטים דוגמת ויסמוך את ידיו עליו ומזה למדו למנות פרשים כעניין זה. שכל את ידיו – עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. דבר אחר: כי מנשה הבכור – אף על פי שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוח הקדש שאחיו הקטן יגדל ממנו (בראשית מ״ח:י״ט). ויש הרבה כי שפירושם אף על פי, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳), וסלחת לעוני כי רב הוא (תהלים כ״ה:י״א), דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (שמות י״ג:י״ז), ועוד הרבה.

Chizkuni Shemot 1:1חזקוני שמות א׳:א׳

ואלה שמות, "And these were the names of;" the prefix letter ו in the word ואלה is intended to connect what is written here to what had been written at the end of the Book of Genesis. The connection is with the three generations of Joseph through Menashe that he is reported to have still known before he died (Genesis 50,22). He had witnessed the fulfillment of the descendants of Avraham multiplying while in a land not their own. Rashi points out that when the Jewish people were compared by God as "numerous as the stars," God meant that these stars are not just numbers but each one has a name and its coming and going is supervised by its Creator. Similarly, in spite of becoming numerous the Jewish people never were just numbers but each one having a name ensured that he would be treated on an individual basis by God. If someone were to ask where it is written that the Jews that Yaakov brought with him to Egypt were numbered by him, the Torah states that not only were they numbered but they were named, i.e. ואלה שמות "and these were the names." The Torah informs us that all the people that came down to Egypt with Yaakov also died in that land. הבאים מצרימה, this construction is most unusual, we would have expected the Torah to write: אשר באו, "who arrived," not such an indeterminate present tense as הבאים, literally: "Who were arriving." The fact is that in retrospect, after having been subjected to cruel treatment by the Egyptians, they had forgotten about the good years and felt as if they had only just arrived there. את יעקב, "with Yaakov." איש וביתו, "man and wife." We know this from Genesis 46,26: מלבד נשי בני יעקב, "in addition to the wives of Yaakov's sons." (Genesis 46,26) Yaakov was aware that the Egyptians were deeply involved in promiscuity. He was afraid that his offspring would learn to copy these ways of the Egyptians. He had therefore married them off before they could do so.

איש וביתו – איש ואשתו, כדכתיב ״מלבד נשי בני יעקב (בראשית מ״ו:כ״ו)״, לפי שהיה יעקב יודע בהם במצרים שהם שטופי זמה והיה ירא שמא ילמדו בניו ממעשיהם, והשיאם קודם שירדו למצרים.

Chizkuni Shemot 22:2חזקוני שמות כ״ב:ב׳

אם זרחה השמש עליו, "if the thief had remained in full view of his potential victim;" (and the owner had killed him) דמים לו, "he is guilty of bloodshed;" the intended victim of the thief, the owner of the house. If it had been clear to that owner that the intruder did not mean to kill but only to steal, and he overreacted by killing him, then he must make restitution. Unless he felt immediately threatened by the intruder and had reason to be so, killing him is a form of manslaughter. He (the thief) has to pay fourfold or five fold its value as the case may be seeing he has disposed of it. If the thief cannot repay the value of the stolen items plus the penalty imposed upon him, he will be sold in order that the owner can be compensated. חיים שנים ישלם, if the animal in question is still alive and well, he will pay twice its value. (including the live animal)

אם זרחה השמש עליו – שיצא מן המחתרת לאויר העולם למקום זריחת השמש. דמים לו – יש לו לגנב על ההורגו תביעת תשלומי שפיכות דמים מאחר שלא נמצא מוחזק במחתרת עצמה שהרי לא הותר להרגו רק בשעת חימום כגון במחתרת. שלם ישלם – תשלומי ד׳ וה׳.

Ramban Bereshit 6:9רמב״ן בראשית ו׳:ט׳

(ט-י) טעם אלה תולדות נח – פרשו בו (ראב״ע ורד״ק): קורותיו, כטעם: מה ילד יום (משלי כ״ז:א׳), וירמז אל כל הפרשה. ואינו נכון בעיני כי אין קורות האדם תולדותיו. והנכון שהוא כמשמעו, כמו: ואלה תולדות בני נח (בראשית י׳:א׳), ואלה תולדות ישמעאל (בראשית כ״ה:י״ב). יאמר אלה תולדות נח – שם חם ויפת. אבל החזיר: ויולד נח (בראשית ו׳:י׳) בעבור שהפסיק ואמר: נח איש צדיק תמים היה להודיע למה צוהו בתיבה. ואף על פי שכבר אמר למעלה: ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת (בראשית ה׳:ל״ב), החזיר להזכירם פעם אחרת להגיד כי לא היה ככל אבותיו שיולידו בנים ובנות. וזה טעם: שלשה בנים (בראשית ו׳:י׳) – כי יזכיר מספרם לאמר כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו ונצלו בזכותו, ומאלה נפצה כל הארץ (בראשית ט׳:י״ט). איש צדיק תמים היה – יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו להודיע שראוי להנצל מן המבול, שאין לו עונש כלל, כי הוא תמים בצדק. כי הצדיק הוא הזכאי בדין, הפך הרשע, כמו שאמר: והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דברים כ״ה:א׳). וכן: ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית (נחמיה ט׳:ל״ג), וכן: בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא י״ט:ט״ו). אבל באברהם שאמר: לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט) – שבח אותו בצדק שהוא המשפט, וברחמים שהיא הצדקה. ורבי אברהם אמר: צדיק – במעשיו, תמים – בלבו. וכתיב: תמים אתה בדרכיך (יחזקאל כ״ח:ט״ו). ואחר שאמר שהוא איש צדיק, כי איננו איש חמס ומשחית דרכו כבני דורו החייבים, אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי שמים ומנחש ועונן, וכל שכן אחרי עבודה זרה, ואיננו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק תמיד, והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו, כי נביא היה. וזה כטעם: אחרי י״י אלהיכם תלכו ואותו תיראו וגו׳ (דברים י״ג:ה׳) הנאמר בהרחקת המתנבא לעבוד עבודה זרה ונותן אות ומופת כאשר אפרש (רמב״ן דברים י״ג:ה׳). ועוד אזכור זה בפסוק: התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳) – אם יהיה תמים דעות עמי. והנה אחר שהיה נח צדיק ואיננו ראוי ליענש, גם בניו וביתו ראויים להנצל בזכותו, כי היה עונש עליו אם יכרת זרעו. או יאמר כי הוא צדיק שלם, וגם בניו וביתו צדיקים, כי הוא למדם, כענין שכתוב: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו (בראשית י״ח:י״ט). בדורותיו – יש מרבותינו שדרשוהו לטובה – כל שכן אם היה בדור של צדיקים, ויש שדורשין לגנאי. לשון רבינו שלמה. והנכון בעיני לפי הפשט: שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם, אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו. וכן: כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (בראשית ז׳:א׳) – שאין בדור אחר ראוי להנצל. ואמר: בדורותיו – כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ בלתו. ואל יקשה עליך דבר רבותינו במתושלח, כי הכתוב לא יספר רק שאין צדיק אחר ראוי להנצל מן המבול מכל הדורות ההם.

Ramban Bereshit 20:12רמב״ן בראשית כ׳:י״ב

וגם אמנה אחותי בת אבי היא – לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חילוק והפרש בין שהדבר אמת או שקר. ואולי מפני שאמר אבימלך: מה ראית כי עשית את הדבר הזה (בראשית כ׳:י׳), לומר: מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן, כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן, אז ענה אברהם: אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה ולא ידעתי אל אי זה מקום נבא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום, כי הדבר אמת, וחשבתי לי בו הצלת נפש, ולא החלותי בדבר זה בבואי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא.

Ramban Bereshit 31:35רמב״ן בראשית ל״א:ל״ה

אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך – לא הבינותי מה התנצלות זה, וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו. אולי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן, וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד.

Ramban Bereshit 44:1רמב״ן בראשית מ״ד:א׳

כאשר יוכלון שאת – יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו. ושים כסף איש בפי אמתחתו – לדעתם, כי אמר להם ידע אדני כי עשה לכם חמס, ויבקש להטיב לכם. שאם עשה זה כפעם הראשונה שלא לדעתם, היה להם התנצלות בגביע שנעשה בו כאשר נעשה בכסף. אבל, היה לדעתם, וידעו בכסף כאשר ידעו במשא, כי הכירו כי נתן להם כאשר יוכלון שאת. ואם היה שלא לדעתם, אולי טען עליהם כי היה הכסף גם בפעם הזאת מטמון, ולא יתכן כן בגביע. ומי יוכל לדון עם שתקיף ממנו. ודע כי בעבור היות השוברים רבים מאד מכל ארץ מצרים, ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם, והם לוקחים הניתן להם באשר דבר מלך שלטון. ועוד כי באמונה הוא עושה, ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים, ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית.

Ramban Bereshit 45:24רמב״ן בראשית מ״ה:כ״ד

אל תרגזו בדרך – רגז לשון רתת ותנועה. ויאמר בבאו מן הפחד על הרוב: לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה), ורגזו וחלו (דברים ב׳:כ״ה), ותחתי ארגז (חבקוק ג׳:ט״ז), ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה (יחזקאל י״ב:י״ח). ולכן, הנכון בעיני בפסוק הזה שאמר להם יוסף: אל תפחדו בדרך. והענין: כי בעבור נשאם בר ולחם ומזון וטוב מצרים בימי הבצרות, יפחדו אולי בדרך בלכתם יבואו עליהם לסטים, וכל שכן בשובם עם כל רכושם, ולא ימהרו לדבר. ולכן אמר להם שילכו בזריזות וימהרו לבא, כמו שנאמר (בראשית מ״ה:ט׳): מהרו ועלו אל אבי, ואל יפחדו כלל בדרך, כי שמו עליהם, שהוא המושל בכל ארץ מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו, וממוראו ייראו הכל, וילכו ויבאו לשלום.

Ramban Shemot 2:6רמב״ן שמות ב׳:ו׳

AND HERE IS A BOY CRYING – His voice sounded like the voice of a boy. So, Rabbenu Shelomo (Rashi). The Rabbis in the Talmud (Bavli Sotah 12b) rejected this interpretation. They said, "If you say that the voice of baby Moses sounded like the voice of a boy, then you make our teacher Moses into a person suffering from a {speech} defect. Moreover, what is the point for Scripture to mention that baby Moses had a thick voice? Rabbi Abraham ibn Ezra says Moses' limbs were as large as that of a boy. Perhaps Scripture mentioned this because of his beauty, for Pharaoh's daughter had compassion for him because of his physical fitness and beauty, for she knew that he was recently born, and his limbs were beautiful and fit as if he were a young man. However, it is better to interpret " a boy crying" as meaning the baby cried like a boy with energy and vigor. She, therefore, had pity on him. According to an Aggadic Interpretation, "a boy crying" means he was a child, but he acted like a boy. The angel Gabriel came and smote Moses so that he would cry and the daughter of Pharaoh would be filled with compassion and take pity on him. I do not think that all of the above is necessary, for a child is called a boy from the day of his birth. Compare " What we must do with the boy when he is born" (Judges 13:8) and " David therefore besought God for the boy" (2 Samuel 12:16). Similarly, a boy is called a child even though he is grown up, as in the case of Ishmael (Genesis 21:15). So too, and the boy {Samuel} was a boy (1 Samuel 1:24), that is, he {Samuel} was twenty-four months old, for when he was weaned from the breast his mother immediately brought him up {to Shiloh}, as it is written, and {Hannah} nursed her son until she weaned him and brought him up with her when she finished weaning him (1 Samuel 1:23-24). THIS IS ONE OF THE HEBREW'S CHILDREN – Pharaoh's daughter analyzed the situation and concluded that the child was placed in the bulrushes to be saved or because they {the child's parents} did not want to witness the child's death. She reasoned that the child must be a Hebrew child for there was no reason for an Egyptian to place the child in the bulrushes. Some say that Pharaoh's daughter noticed that the child was circumcised. If so, then she had to remove his clothes and inspect him. However, there is no need for this interpretation.

והנה נער בוכה – קולו נשמע כנער. לשון רבינו שלמה. וכבר דחו זה ואמרו: אם כן, עשית למשה רבינו בעל מום (בבלי סוטה י״ב:, שמות רבה א׳ כ״ח). ועוד, מה טעם שיזכיר הכתוב עובי קולו. ור׳ אברהם אמר: שהיו איבריו גדולים כנער. ואולי הזכיר זה ליופיו, כי בעבור טובו ויופיו חמלה עליו, כי הכירה בו שנולד מקרוב ואבריו יפים ומתוקנים כאילו הוא נער. ויותר נכון שנפרש בו שהיה בוכה כנער, בחריצות וזריזות, ולכן חמלה עליו. ואגדה: נער בוכה – ילד היה ומנהגו כנער, בא גבריאל והכהו למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים (שמות רבה א׳:כ״ח). ועל דעתי אין צורך לכל זה, כי הילד מיום הולדו יקרא נער, כמו שנאמר: מה נעשה לנער היולד (שופטים י״ג:ח׳), וכן: ויבקש דוד את האלהים בעד הנער (שמואל ב י״ב:ט״ז). ויקרא ילד והוא גדול, כמו שנאמר בישמעאל: וישמע אלהים את קול הנער (בראשית כ״א:ט״ו). וכן: והנער נער (שמואל א א׳:כ״ד), רוצה לומר שהוא ילד קטן בן כ״ד חדשים, כי כאשר נגמל מחלב מיד העלתהו, כדכתיב: ותינק את בנה עד גמלה אותו ותעלהו עמה כאשר גמלתו (שמואל א א׳:כ״ג-כ״ד). ותאמר מילדי העברים זה – נתנה אל לבה המעשה כאשר היה, כי אמרה לבעבור הציל אותו או שלא יראו במות הילד שמוהו שם, ואיש מצרי למה יעשה כן. ויש אומרים: שראתהו נמול (בבלי סוטה י״ב., שמות רבה א׳:כ״ט). ואם כן, הסירה בגדיו ובדקה אותו בו. ואין צורך.

Ramban Shemot 21:18רמב״ן שמות כ״א:י״ח

באבן או באגרוף – על לשון רבותינו אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה, כמו שאומרין: בעלי אגרופין (בבלי קידושין ע״ו:), אגרופו של בן אבטיח (משנה כלים י״ז:י״ב), וכן: באגרוף רשע (ישעיהו נ״ח:ד׳) – יד רשע המכה. והזכיר הכתוב שתי הכאות, אחת קשה והיא האבן, ואחת קלה והיא האגרוף לא תמית בה על הרוב, לומר כי בשתיהן צריך אומד וחובשין אותו. ואם ימות זה כגון שהכהו על נפשו, רוצח הוא מות יומת, ואם לא ימות ישלם שבת ורפוי. ובמכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:י״ח): רבי נתן אומר הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן, מה האבן שיש בה כדי להמית אף אגרוף שיהיה בו כדי להמית. ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע, הא אם נתערבה באבנים אחרות הרי זה פטור. לומר שאם נתערבה באבנים אחרות משערין את הקלה שבהן, ואם אין בה כדי להמית פוטרין אותו. ואחרים אמרו (ראב״ע פירוש ראשון) כי אגרוף רגב עפר, מלשון: עבשו פרודות תחת מגרפותיהן (יואל א׳:י״ז), והאל״ף כאל״ף אזרוע (ירמיהו ל״ב:כ״א), [והוא דעת אונקלוס שאמר: בכורמיזא.] והזכיר את אלה ג״כ, לאמר כי גם ברגב יומת אם הכהו במקום שיש בו כדי להמית, וזהו להבדיל החרב מהם שאין צריך אומד כמו שהזכירו חכמים (בבלי סנהדרין ע״ו:).

Ramban Devarim 3:11רמב״ן דברים ג׳:י״א

כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל וגו׳ – ענין הכתוב שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא. ולהגיד על גבהו וגודלו, כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים (דברים ב׳:כ״א), אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם. והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כאשר נזכר למעלה (דברים ב׳:כ״א), ונלכדה עירו, ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר: כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, והנה נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון. והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו. וזה טעם: הנה – כלומר הנה העדות קיימת שהיא ערש ברזל, וארוכה ורחבה מאד, וקיימת היא ברבת בני עמון. כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה.

R. Bachya Kad HaKemachר׳ בחיי כד הקמח

וביאר לך הכתוב כי קודם שתבא אסתר לבית המלך כבר היה מרדכי גדול בבית המלכות ודר בארמון המלך ועל כן אמר בשושן, כי בכ"מ שתמצא במגלה זו בשושן הבירה הכונה על ארמון המלך ששם כסא מלכותו שהיה שמו שושן, כי שושן הבירה הוא ארמון כמו (ד"ה א כט) כי לא לאדם הבירה, והארמון הזה ששמו שושן היה בתוך עילם המדינה וכן כתוב בספר דניאל (ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, וכשתמצא במגילה זו שושן סתם או העיר שושן הכונה על שם מדינה ששמה שושן שהיתה קרובה לעילם. ויש לך לדעת כי רוב אנשי העיר שבשושן היו ישראל אבל בשושן הבירה הוא ארמון המלך לא היו שם ישראל כלל אלא מרדכי כן פירש החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל, ומה שאני מבאר בכאן הוא דרך פירושו שהוא הפירוש הנכון מכל הפירושים שנעשו במגילה זו, וכן אמר כי שושן הבירה לבד ושושן סתם או העיר שושן לבד, ואמר כי ההיכל והארמון אשר למלך היה שמו שושן הבירה ואין שם יהודי כלל כי אם משרתי המלך ומרדכי עמהם, והמדינה הקרובה לעילם ששם היהודים שמה שושן סתם ויקראנו הכתוב פעם שושן כענין שכתוב הנמצאים בשושן ופעם העיר שושן כענין שכתוב והעיר שושן נבוכה והעיר שושן צהלה ושמחה.

R. Yosef Nachmias Esther 1:2ר׳ יוסף נחמיאש אסתר א׳:ב׳

וטעם שושן הבירה – שם העיר נקראת שושן כמו שנאמר: הנמצאים בשושן (אסתר ד׳:ט״ז), אבל הוסיפו לה שם לווי, לומר שהיה בירת המלך, כלומר: בית המלכות. וכל מי שנאמר בו כסא מלכות, מלך על כל העולם. בשלמה נאמר לשבת על כסא מלכות (דברי הימים א כ״ח:ה׳), ונבוכדנצר, הנחת מן כרסא מלכותה (דניאל ה׳:כ׳), ובאחשורוש, על כסא מלכותו.

Ralbag Yehoshua 8:31רלב״ג יהושע ח׳:ל״א

כאשר צוה משה וגו׳, אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל – כמו שצותה התורה וזה ממה שיורה שמה שאמר בתורה ואם מזבח אבנים תעשה לי היא מצוה לא רשות עם שכבר באה המצוה בבניית המזבח בהר עיבל וזכר שכתב שם על אבני המזבח פתשגן תורת משה אשר כתבה לפני בני ישראל והנה כבר נתבאר בתורה שכבר שדו אותם בשיד כדי שיכתבו שם כתב מבואר ואחשוב שמה שכתב שם הוא זאת הברכה והקללה אשר קראו בזה המקום ככתו׳ בתור׳ משה וזהו מ״ש שכבר קרא שם את כל דברי התורה הברכה והקללה וזה לאות שמה שכתב שם לא היה בו זולת זה ואם אי אפשר אלא שנודה שכתב שם כל התורה הנה אין זה זר מאד כל שכן אם היה המזבח גדול וגבוה ובכלל הנה אם היה בגודל מזבח בית שני לפי מה שספרו ממנו רבותינו ז״ל היה מכיל זה בכתיבה בינונית, והנה זה הוא הנראה בעיני ר״ל שמה שנכתב שם כלל התורה ואי אפשר שנאמר שיהיה משנה תורת משה רמז לעשרת הדברות עד שנאמר שלא כתב שם כי אם עשרת הדברים וזה שהוא זכר שכבר כתבם משה לפני בני ישראל ומה שכתב שם משה לפני בני ישראל היה כלל התורה לא עשר הדברים לבד וקצת המפרשים אמרו שכבר כתב שם רמזים קצרים מתרי״ג מצות כמו הענין באזהרות אשר נהגנו לקראם בחג השבועות שיש בהם רמזים קצרים מתרי״ג מצות וזה רחוק בעיני שכבר נזכר בתורה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב וזה מורה שמה שנכתב בתורה היה מבואר באופן שלם, והנה זכר שעשו שם כמו שצוה משה מענין הברכה והקללה לא נפל דבר ממה שנזכר מזה בפרשת כי תבא.

Ralbag Shofetim 6:11רלב״ג שופטים ו׳:י״א

ויבא מלאך י״י – הוא הנביא שזכר כי הנביא יקרא מלאך י״י כאמרו ויבא חגי מלאך י״י ולזה נראה לגדעון בהקיץ בהשתמש חושיו על מנהגם, והנה נתעכב שם הנביא עד שנראה לגדעון אמר לו כי י״י צוהו, והנה קראו גבור חיל כי כן היה כמו שאמר לו זבח וצלמונע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, והנה הרחיק גדעון שהיה י״י עמו לראותו שפלות ישראל וכי נטשם י״י בכף מדין.

Ralbag Shofetim 13:16רלב״ג שופטים י״ג:ט״ז

הנה זה המלאך שדבר אל מנוח ואל אשתו היה נביא בהכרח כי אין מדרך הנבואה שתהיה יחד לשנים בזה האופן הנזכר בזה המקום והנה אחשוב שזה הנביא היה פנחס והנה לא רצה לאכול מגדי העזים כמו שלא רצה לאכול מהבשר והמצות שהביא אל פניו גדעון כדי לישב יותר בלב מנוח ואשתו כי הוא מלאך י״י כדי שיהיו נזהרים מכל מה שאמר להם.

Ralbag Mishlei 14:16רלב״ג משלי י״ד:ט״ז

חכם ירא וסר מרע – הגה החכם הוא ירא מהדברים ומפחד ובסבה זה ישמר עצמו מרע ואולם הכסיל הוא כועס ומקנטר עם מי שראוי לפחד ממנו והוא בוטח שלא יקרהו נזק בזה מפני זאת התכונה יגיעו לו רעות גדולות.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 16:7רלב״ג בראשית ביאור המילות ט״ז:ז׳

מלאך ה׳ – הוא אחד מהנביאים אשר היו בזמן ההוא, כי הנביא נקרא מלאך ה׳, כאומרו: ׳ויאמר חגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳⁠ ⁠׳ (חגי א, יג). ואמרו רבותינו ז״ל בבראשית רבה שזה המלאך הוא שֵׁם.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 21:17רלב״ג בראשית ביאור המילות כ״א:י״ז

ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים – אחשוב שזה המלאך היה אחד מנביאי הדור, ומן השמים שלחוהו אליה להציל ישמעאל, בעבור אברהם; או בא זה המאמר להגר בחלום — להשגחת ה׳ יתעלה על אברהם — מזולת שיהיה נבואה, כי הוא רחוק שיֵּאָמֵר שתהיה הגר נביאה, כמו שזכרנו במה שקדם.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 32:2רלב״ג בראשית ביאור המילות ל״ב:ב׳

מלאכי אלהים – הם נביאים, כי הנביא יקרא מלאך ה׳. או הם מלאכים ממש.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 48:14רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ח:י״ד

שׂכֵּל את ידיו – הוא לפי דעתי מענין עִוּוּת, כטעם ׳סַכֶּל נא את עצת אחיתֹפל ה׳⁠ ⁠׳ (שמואל ב טו, לא); ׳ודעתם יְסַכֵּל׳ (ישעיהו מד, כה); ואף על פי שהוא כתוב בשׂי״ן, הנה ענינו כאילו כתוב בסמ״ך, כמו הענין באומרו: ׳הֹלֵלוֹת וְשׂכְלוּת׳ (קהלת א, יז). והכוונה בזה, שהוא עיות ידיו, ושם ימינו לפאת שמאלו ושמאלו לפאת ימינו. כי מנשה הבכור – הרצון בזה: אף על פי שהיה מנשה הבכור, והיה ראוי שישית יד ימינו עליו אחר שבא לפאת ימינו, הנה עיות יעקב עם כל זה להניח ימינו על ראש אפרים, להיותו ראוי יותר לברכה, כמו שנתבאר מדברי יעקב (יט). או יהיה הרצון בזה, שיוסף שׂכֵּל את ידי יעקב, רוצה לומר שהיה סיבה לסכל ידי יעקב, ויהיה אומרו ׳שׂכֵּל׳ יוצא לשלישי; והנה עשה זה יוסף כי מנשה הבכור ולזה שם אותו לימין ישראל.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 1:11רלב״ג שמות ביאור המילות א׳:י״א

שרי מסים – שרים שהיו מכריחים אותם לתת מס למלך. למען ענֹתו בסבלֹתם – למען ענות אותם בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם. ואחשוב שזה המס היה בתחילת הענין שהיו נותנין דבר קצוב למלך שנה בשנה, או חודש בחודש, או יום ביום — והוא היותר נכון — ואשר לא היה יכול לפרוע המס - היה נפרע המלך ממנו בשיעבוד לו בבנין. ולזה תמצא שקצת ישראל לא היו עושים זאת העבודה. ערי מסכנות – הם ערים לשים שם אוצרות המלך. ו׳מסכנות׳ הם אוצרות, ושומר האוצר נקרא ׳סוכן׳.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 19:1רלב״ג שמות ביאור המילות י״ט:א׳

(א) בחֹדש – הוא יום ראש החודש בעצמו; והעד - מה שאמר ביום הזה באו מדבר סיני. ולזה יֵאָמֵר שם ה״חודש״ על שני פנים: האחד על הזמן אשר מחודש לחודש, כמו: ׳חֹדש ימים׳ (בראשית כט, יד; במדבר יא, כ-כא), והשני על יום ראש החודש. וכן יֵאָמֵר ה״שבת״ על יום השביעי מהשבוע, ויֵאָמֵר על כל השבוע: ׳שבע שבתות תמימֹת תהיינה׳ (ויקרא כג, טו). ולפי שזה יורה כי לכל הפחות יהיה מתן תורה ביום השלישי לחודש השלישי, והוא קרוב לזמן חג השבועות, כי הוא בששה בסיון, והיה אפשר שיהיו ישראל חונים שם שלושת ימים קודם מה שאמר להם משה ׳היו נכֹנים לשלֹשת ימים׳ (פסוק טו), הנה ראוי שנאמין כי יום מתן תורה היה בששה בסיון. ועוד, כי הוא מן השקר שתשאיר לנו התורה רושם וזכר לעת שיצאנו בו ממצרים, לעשות בו חג המצות, ולא תשאיר לנו רושם וזכר לעת שניתנה בו התורה בזה האופן הנפלא. ולזה הוא מבואר שחג השבועות הוא בעת מתן תורה. והיה זה להזכירנו ענין מתן תורה הנפלא, להעמידנו תמיד על האמונה בדברי התורה.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 32:33רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ל״ב:ל״ג

על כן צֻוּוּ בני ישראל על הר סיני שלא יאכלו החלק מגיד הנשה שהוא על כף הירך; אבל מה שהיה ממנו בזולת המקום הזה — לא נאסר להם לאוכלו. וזה הציווי היה לפרסם זאת הנבואה הנפלאה שהגיעה ליעקב, אשר מרוב הדבקוּת שהיה לו במלאך קרה לו זה המקרה; וזה, כי ההאמנה בנבואה הוא מפינות התורה. ואולם אמרנו שנצטוו בה ישראל על הר סיני, כי התורה לא ניתנה פעמִים פעמִים, כמו שאמרו רבותינו ז״ל בפרק גיד הנשה; וכבר ביארנו זה אצל ביאורנו מצות פריה ורביה בפרשת בראשית (פתיחה לחלק ה, וחלק ו באה״פ א, כח).

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 5:5הכתב והקבלה שמות ה׳:ה׳

רבים עתה עם הארץ – תחלה קראם סתם עם, ועתה עם הארץ, לא לשבחם כלשון וישתחו לעם הארץ לבני חת, שהיו מתושבי המדינה, כי ישראל לא היו נחשבים לתושבים רק גרים בארץ לא להם, אבל לגנותם קראם עם הארץ, כמו שברוב המקומות במקרא נקראו כן הפחותים במדרגות שבמערכות סדרי האנשים המסודרים בקבוץ המדינה (פאבעל, נידריגעס געזינדעל, געמיינע קלאססע דעס פאָלקעס). ומלת רבים דקרא, אז נפרשהו רב כמות המספר (פיעל) לא נופל עליו מלת עתה, הכי רק בזמן ההווה עתה נהיו רבי המספר לא בימים מעטים שלפניו, אבל רבים הוא מענין רבי המלך (ירמיהו ל״ט) ר״ל החשובים, וכן ישועו מזרוע רבים (איוב ל״ה) וטעם המקרא, עתה, מיום דברכם אליהם לעשות חג במדבר ועשיתם אותות לעיניהם שיצאו חפשי מעבודה, מיום זה החלו גם הפחותים והבזויים שבהם לדמות נפשם לאנשי מעלה וחשובים, ועבודת מלאכה בזוי להם לכן הם נרפים מן העבודה. וחתם דבריו, והשבתם אותם מסבלותם, כלומר לפחותים ולבזויים כאלה תבטלו מן העבודה המביאה לידי שעמום - ומלת אותם דייקי.

Shadal Bereshit 15:2שד״ל בראשית ט״ו:ב׳

משק – מן שקק, ענין תנועה והשמעת קול (עיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ״ז ע׳ קפד), וכן ישק כל עמי {בראשית מ״א:מ׳}, יתנועע ויתנהג כל עמי; ומלת מֶשֶק אין לה אח, ובאה כאן להיותה לשון הנופל על לשון דמשק שאחריה והחכם Quatremère אמר כי משק כמו משקה, אך לא מצאנו משקה אלא למלכים, ועוד המשקה היה משקה למלך ולא לבית המלך.

Shadal Bereshit 45:24שד״ל בראשית מ״ה:כ״ד

אל תרגזו בדרך – לשון רגז בלשון הקודש עיקר ענינו נענוע ורעדה (רשב״ם), כמו ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י״ח:ח׳), ירגזון יריעות (חבקוק ג׳:ז׳), וירגזו ההרים (ישעיהו ה׳:כ״ה), והושאל על שאול והמית הנפש לכל סבה שיהיה, כמו ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כ״ה) ופחדו ורגזו (ירמיהו ל״ג:ט׳), לב רגז (דברים כ״ח:ס״ה) שהם על חרדת הפחד; מעצבך ומרגזך (ישעיהו י״ד:ג׳), וירגז המלך (שמואל ב י״ט א), שהם על חרדת העצבון; למרגיזי אל (איוב י״ב:ו׳), ברגז רחם תזכר (חבקוק ג׳:ב׳) שהם על החמה והחרון. ובלשון ארמית נאמר תמיד על החמה והחרון. וכאן הנכון כפירוש רש״י שלא יריבו זה עם זה על דבר מכירתו, וכדברי ר׳ יונה (הביאו רד״ק) אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי לאמר זה לחברו אתה גרמת מכירתו, וכן היא ג״כ דעת הרלב״ג.

Shadal Shemot 1:15שד״ל שמות א׳:ט״ו

to the midwives of the Hebrews (la-meyalledot ha-ivriyyot) – In the opinion of the Sages, Onkelos, Rashbam, Mendelssohn, and Rosenmueller, these midwives were of Israelite stock, but according to the Alexandrian translator, Jerome, Josephus Flavius, and Abravanel, the “midwives of the Hebrews” were Egyptian, and this seems likely, for how could Pharaoh have commanded Israelite women to kill all the sons of their people, without suspecting that they would reveal the matter? Clericus argued that if they were not Hebrews, it would have said [not ha-ivriyyot, but] la-ivriyyot [i.e. “midwives to the Hebrews”]. Rosenmueller, emending the text, said that it should have read et ha-ivriyyot [i.e. “those who assisted the Hebrews in giving birth”]. This is not a convincing argument, however, for although the text could have read la-meyalledot et ha-ivriyyot, it could just as well have conveyed the same meaning by saying la-meyalledot ha-ivriyyot without the et [to indicate that ha-ivriyyot was the direct object]; cf. kol ha-adam ha-okhel ha-boser (“every man who eats the sour grapes”) (Jer. 31:29) [where there is no et to introduce the object, ha-boser]. Insofar as their claim was based on the statement that “the midwives feared God” [below, v. 17], this is no claim at all, for it is not written [that they feared] “the Lord” (YHVH), but rather “God” (Elohim), and anyone who has a God (whether it be a true God or a false god) would surely fear to slay sinless infants, regardless of their nationality. This is illustrated by what is said of Amalek: “Without fearing God (Elohim), he slew you all the weak ones remaining behind, while you were weary and tired” (Deut. 25:18). My late beloved student, the scholar R. Jacob Hai Pardo, added that if the midwives were of another people, it would [indeed] be fitting to say that they acted out of “fear of God” rather than love, while if they had been Hebrews, there would have been no need to mention the fear of God, for everyone loves his own people. As for the claim that the names “Shifrah” and “Puah” are not Egyptian but are derived from Hebrew roots, this is no claim either, for in my opinion, these midwives were not precisely Egyptian, but rather were from the land of Goshen, which was near the land of Canaan (see at Ge. 46:34), and it is likely that they spoke the language of Canaan and that their names were Canaanite or Hebrew. Now it obvious that a great and multitudinous people would not likely have only two midwives, and therefore Ibn Ezra (followed by Rosenmueller) said that these two were the chiefs of all the midwives. According to R. Ovadiah Sforno, Pharaoh spoke first with the midwives who were in his city, and after they failed to carry out his word, he no longer trusted the ones in other places. This, however, seems unlikely to me, for the Israelites were in Goshen, not in Egypt [proper]; the phrase “and the country became full of them” [above, v. 7] is not to be interpreted to mean that they spread throughout Egypt, for below, too, we find that it was only in Goshen, where the Israelites were, that there was no hail [9:26]. I say that Pharaoh did not wish to speak with all the midwives at once, for if all of them were to kill Israelite boys at the same time, the matter would become widely known. This would not happen if only two of them, and not the others, were to kill; they would be able to say that it was an accident. It was, in fact, his intention to give the command to all the midwives, one after another at random, so that the matter should not become known.

למילדת העבריות – דעת רז״ל {שמות רבה א׳:י״ז} ואנקלוס ורשב״ם ורמבמ״ן וראזנמילר שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך יתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם, ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען, שאם לא היו עבריות היל״ל לעבריות, וראזנמילר הגיה ואמר שהיל״ל את העבריות; ואין זו טענה כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג״כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר (ירמיהו ל״א:כ״ט), ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילדות את האלהים איננה טענה כלל, כי את ה׳ אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר) הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ״ה:י״ח); ותלמידי חביבי החכם ר׳ יעקב חי פארדו זצ״ל מוסיף, שאם היו מעם אחר יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה שאינם מצריים אלא משרשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען (עיין בר׳ מ״ו:ל״ד), וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא יתכן שלא תהיין לו אלא שתים מילדות בלבד, על כן ראב״ע (ואחריו ראזנמילר), אומר כי שתים אלה היו שרות על כל המילדות, ור׳ עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דבר תחלה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה {שמות ט׳:כ״ו} מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כלן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות, היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.

Shadal Shemot 2:5שד״ל שמות ב׳:ה׳

to bathe by (al, lit. “on”) the Nile – Rashi, Mendelssohn, and Rosenmueller interpreted this to mean that she went down to (el) the Nile to bathe in it. However, this was not the opinion of the accentuator [who, by placing a disjunctive pashta at the words bat Par’oh (“Pharaoh’s daughter”), separated the preceding verb va-tered (“had come down”) from the subsequent phrase lirhots al Ha-Ye’or (“to bathe by the Nile”)]—and he was correct, for it would not make sense to say va-tered al [to mean “she went down to”]. The correct explanation is that she went down to bathe alongside the Nile. her servant girl (amatah) – Her maid; the word is not to be interpreted as “her arm” (and is not to be read as ammatah), for ammah is a term that specifically refers to an arm’s measure [i.e. a cubit], not to the arm itself. This term is found only once to refer to the arm, in the verse, “[Og’s bedstead] is nine cubits (ammot) in length and four in width, (measured) with the arm of (be-ammat) a (common) man” (Deut. 3:11), but even there it means an arm’s measure and not the arm itself.

לרחץ על היאר – רש״י ורמבמ״ן וראזנמילר פירשו ותרד על היאור לרחוץ בו ואין כן דעת בעל הטעמים, ונימוקו עמו, כי לא יתכן לומר ותרד על, אלא טעמו לרחוץ אצל היאור. את אמתה – שפחתה; ואין לפרש זרוע (ולנקד אַמָּתָהּ) כי אמה שם מיוחד למדת הזרוע לא לזרוע עצמו ולא מצאנוהו רק פעם א׳ להוראת הזרוע, בפסוק תשע אמות ארכה, וארבע אמות רחבה באמת איש (דברים ג׳:י״א), וגם שם ענינו מדת הזרוע לא זרוע ממש.

Shadal Shemot 3:1שד״ל שמות ג׳:א׳

and guiding the flocks, etc. (va-yinhag, lit. “and he guided”) – And once it happened that while he was guiding the flocks along the open country, he went far from his place until he came to Mount Horeb. along the open country (ahar ha-midbar) – The term midbar [usually translated as “desert”] is not used exclusively to mean a desolate place, but includes any area that is not a sown, cultivated field, even if it has pasturage; see Ps. 65:13 [“The pastures of the midbar do drop (with fatness)”]; Jer. 9:9 [“And for the pastures of the midbar a lamentation”] and 23:10 [“The pastures of the midbar are dried up”] (Rosenmueller). Ahar ha-midbar means that little by little, he went far from his place as he was accompanying his flocks along the way of the midbar, through its length and breadth, which stretched to Mount Sinai. According to Kimhi, a place of pasture is called midbar from the root devar, meaning “to lead” in Aramaic. According to Ludovico de Dieu, midbar is derived from a similar root meaning “mountain” in the Ethiopian language, but the first opinion is correct. Perhaps because the term midbar was used for places of pasturage with no houses or trees but only wide, open space, the term was retained for dry desert places which are likewise wide and open without houses or trees (A. H. Mainster). the mountain of God – So called with reference to the future [Revelation at that site] (Onkelos and Rashi), or else this is what Moses wrote after the giving of the Torah (my student, Elisha Zammatto). Some say it was so called because of its height—cf. harerei El (“mighty mountains,” lit. “mountains of God”) [Ps. 36:9]—but the first interpretation is the correct one. at Horeb – Horeb and Sinai were two different mountains, or two peaks of the same mountain. These are the words of Pietro della Valle: “There are two mountains in one place, that is, Horeb and Sinai, both of which arise, as I say, from one foot and are divided afterwards continuously the higher they ascend.”

וינהג את הצאן וגו׳ – ופעם אחת קרה לו שבנהגו הצאן אחר המדבר נתרחק ממקומו עד שבא אל הר חורב. אחר המדבר – מדבר איננו שֵם מיוחד למקום שְמָמָה, אך כולל כל מקום שאיננו שדה נזרע ונעבד, אעפ״י שיש בו מרעה עיין תהלים ס״ה י״ג, ירמיה ט׳:ט׳, וכ״ג:י׳ (ראזנמילר), ופירוש אחר המדבר, שהתרחק ממקומו מעט מעט בלכתו עם הצאן אחר דרך המדבר, שהיה הולך ומתרחק עם הצאן לאורך ולרוחב המדבר שהיה מתפשט עד הר סיני. ודעת רד״ק כי מקום המרעה נקרא מדבר משרש דבר שענינו בארמית נהג. ודעת לודוביקוס De Dieu כי מדבר מן דבר שענינו בלשון כושי הר, והראשון נכון. ואולי אחר שקראו מדבר למקומות המרעה שאין בהם לא בתים ולא אילנות, אלא מקום פנוי ורחב הרבה, נשאר שם מדבר למקומות ערבה וציה שגם הם מקום רחב ופנוי בלא בתים ובלא אילנות (אח״ם {=אברהם חי מיינסטער}). <ltr/>

Shadal Shemot 19:1שד״ל שמות י״ט:א׳

ביום הזה – ביום החדש, כלומר יום התחדשות הירח, והוא ראש חדש, כי זה עיקר הוראת שם חדֶש (כדברי ר׳ משה הכהן, הזכירו ראב״ע) אעפ״י שהושאל אח״כ לכל משך החדש כלומר לכ״ט או ל׳ יום שמהתחדשות הירח להתחדשותו פעם אחרת.

Shadal Bemidbar 1:52שד״ל במדבר א׳:נ״ב

על דגלו לצבאותם – דגל אין תחלת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות {במדבר ב׳:ב׳} אבל הוא כתרגום אנקלוס וכל הקדמונים חברה מסודרת (טקס מלה יונית taxis סדר וחברה). והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו, והמחנה אפשר שיהיה עראי, שיתחברו אנשיו כאשר יזדמן. הלא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה {במדבר ב׳:ג׳}, וכן כולם. אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס, ומזה {שיר השירים ב׳:ד׳} ודגלו עלי אהבה, נס שלו שאני נושאת עלי כתוב בו אהבה וזה אמנם דרך משל. וכן דגול מרבבה {שיר השירים ה׳:י׳}, הוא נבדל מרבוא בני אדם ביפיו כאילו בידו דגל ונס שהכל מכירים אותו מרחוק; ובשם אלהינו נדגול {תהלים כ׳:ו׳}, נכתוב על דגלנו שם אלהינו, ולפיכך נרננה בישועתך מופסק בעולה ויורד, כי טעמו אני ידעתי כי בלא ספק נרנן בישועתך ונצחונך כי כשנשא דגלינו ועליהם שם ה׳ רשום, אז ימלא ה׳ כל משאלותיך. איומה כנדגלות {שיר השירים ו׳:ד׳} טעמו כחיילות הנוסעים בסדר הגון, איש על דגלו.

Shadal Devarim 32:43שד״ל דברים ל״ב:מ״ג

הרנינו גוים עמו – הרנינו וגילו גוים שאתם עמו, ישראל בגלותם נקראים גוים, כי אינם עוד גוי אחד, להיותם מפוזרים בארצות שונות; והנה אע״פ שאתם עתה גוים, דעו כי אתם עמו, והוא אלהיכם, ודם עבדיו יקום. וגוי נקרא ע״ש גיא, כלומר להיותו יושב על ארץ אחת. אבל אין רננה ל׳ שבח, אלא ל׳ גילה ושמחה, גם הרנינו לאלהים עוזנו {תהלים פ״א ב׳}, ענינו שמחו לפניו, וכן כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע {איוב כ׳:ו׳}, וכן ולב אלמנה ארנין {איוב כ״ט:י״ג}, ואין לפרש מלשון הפסוק האחרון הזה ולעשותו יוצא (כפירוש רנ״ה וייזל ברוח חן י״ב:כ״ב והרכסים לבקעה והחכם יש״ר {ריגייו}) אתם גוים הרנינו את עמו אשר ביניכם בגלות; כי מה טעם לומר שירנינו אותנו? ואם יחוסו וירחמו עלינו הלא דיינו. גם לא יתכן לפרש הרנינו גוים ועמו, כי הגוים איך ישמחו כשישיב נקם לצריו? גם אי אפשר לפרש (כמחשבת הנוצרים) הרנינו גוים שנהייתם עמו, שהרי אם הגוים עמו, במי יהיה הנקם ומי הם צריו? וכפר אדמתו עמו – עמו הוא בעצמו יכפר ויטהר את אדמתו מן הדם אשר שופך בה, בנקמו נקמת אבותינו, וכן הוא פירוש ראשון של ראב״ע, והיה קשה לי שתהיה הפעולה מיוחסת אל העם, אחר שאמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, שהפעולה מיוחסת אל האל; אך {עתה שנת תר״ב} נראה לי כי הפעולה מצד היותה נקמת דם עבדי ה׳ היה נכון ליחס אותה אל האל, אבל מצד היותה כפרת האדמה לטהרה מעון הדם הנקי אשר שופך בה, היה מן הראוי שתיוחס אל העם עצמו, כי הכפרה ראוי שתהיה נעשית בידי אדם. {ורשב״ם פירש האל יקנח דם עמו מעל אדמתו, אך אין זה מתישב על מלות הכתוב. ואולי אפשר לפרש וכפר יוצא לשלישי, האל יעשה שעמו יכפר אדמתו. וראז׳ וגעז׳ פירשו אדמתו של עמו, אדמת עמו.}

Shadal Devarim 33:2שד״ל דברים ל״ג:ב׳

מימינו אֶשְדָת – מימין לאשדת הפסגה הזאת שהיה משה עומד אז בתחתיתה. וטעם זכירת הימין, כי סיני ושעיר ופארן כלם לדרום הר נבו, והדרום נקרא ימין, והצפון נקרא שמאל. ואין הכוונה כלל על מתן תורה, שאם כן היה לו לומר אל סיני, לא מסיני. אשדת כתיב מלה חדא, והוא מן אשדות הפסגה {דברים ג׳:י״ז}, וי״ו מימינו הוא על דרך בנו בעור {במדבר כ״ד:ג׳}, והיתה מתחלתה וי״ו הכנוי, על דרך מטתו שלשלמה {שיר השירים ג׳:ז׳} (שהוא על דרך לשון ארמי, שמיה די אלהא {דניאל ב׳:כ׳}, אלההון די שדרך מישך {דניאל ג׳:כ״ט}), ובמשך הזמן נשכח עיקר הוראתה, וחזרה להיות אות נוספת, לפיכך מצאנוה גם אצל שם שהוא לשון נקבה, כגון חיתו ארץ (בראשית א׳:כ״ד), וכן כאן מימינו אשדת. מלת דת איננה לשון עברי, ואף לא לשון ארמי, אלא לשון פרסי. הטעמים הם מסכימים תמיד עם הקרי, וכאן הקרי הוא אש דת בשתי מלות, לפיכך היה מן ההכרח שיהיו הטעמים בלתי מסכימים עם פירושי. אֶשְדָת בתי״ו בלי סמיכות, כמו עזרת מצר {תהלים ס׳:ל״ג}, חכמת ודעת {ישעיה ל״ג:ו׳}, וזולתם.

Shadal Yeshayahu 28:15שד״ל ישעיהו כ״ח:ט״ו

עשינו חוזה – מה שנקרא כאן חוזה נקרא למטה חזות (וחזותכם את שאול לא תקום {ישעיהו כ״ח:י״ח}), ומצאנו קרן חזות בין עיניו (דניאל ח׳:ה׳) שנראה היות ענינו קרן מראה, כלומר קרן נראית וגלויה למראה עין. והנה מצאנו ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי (ירמיהו ל״ב:י״א) שהיו קוראים גלוי למין ממיני השטרות, על כן נראה לי כי חוזה וחזות הנאמרים כאן ענינם שטר או ברית כתובה על ספר, וכן משרש ראה (אחיו של חזה) אומרים ראיה והכוונה שטר, כמו הוציא ראיה מתוך אפונדתו (סנהדרין סוף פרק ג׳), וכן משרש חזה אמרו עושה חזית ({בבא} בתרא פרק א׳ {משנה ב׳}) שהוא סימן וראיה להיכר, ולא כמו שפירש רש״י ({בבא} בתרא ד׳. {ד״ה מכפייה לקרנא לבר}) כל חזית לשון קצה הוא, אלא כפירוש בעל הערוך שכתב חזית מערכה פירוש פני המערכה תרגום וירא ישראל {בראשית מ״ח:ח׳}: וחזא. וכן רבנו גרשום מאור הגולה בפירושו ל{בבא }בתרא (הנמצא כתב יד בין ספרי ידידי החכם יוסף אלמנצי ע״ה) כתב: ועושה לו כותל חזית סימן היכירא שידעו בני אדם שזה בנאו כלו בקרקע שלו משלו. וגיזניוס כתב כי כשם שמלת ברית הושאלה להורות על תורה וחק, כן בהפך מלת חזות שענינה (לדעתו) נבואה ותורה, הושאלה אחר כך להורות על הברית, וזה לא יתכן, כי אין חזות תורה, כי אין כל נבואה תורה, ומעולם לא נקרא משה רבנו לא רואה ולא חוזה.

Shadal Yeshayahu 54:12שד״ל ישעיהו נ״ד:י״ב

כדכד – אין ידוע אי זה מין אבן הוא, ונראה שנגזר מן כידודי אש (איוב מ״א:י״א), וכטעם אקדח שאחריו. שמשתיך – בתרגום המיוחס לשבעים זקנים, וכן היירונימוס, וכן מדרש תהלים (הביאו רש״י), וכן רוזנמילר וגיזניוס פירשו שִנֵי החומה, ואמרו שנקראו שמשות, על שם קרני השמש, ושִנֵי החומה כמין קרנות, וכן בערבי שַמְשְ נקרא מין מַסְרֵק, להיותו בעל שִנים. לאבני אקדח – מזהירות כאש, לשון כי אש קדחה (דברים ל״ב:כ״ב).

Shadal Yirmeyahu 32:12שד״ל ירמיהו ל״ב:י״ב

חנמאל דודי – נראה שחסרה מלת: בן, והיא נמצאת בקצת נסחאות. ונסחת יונתן כנסחת ספרינו, כי תרגם: אחבי (כמו אח – אבי). אלא שאין זו ראיה, כי אפשר שהיה בתרגום: בר אחבי, והסופרים השמיטו מלת ״בר״ מפני שלא מצאוה בעברי. ויש מפרשים: דודי – ידידי. ודע כי בשני תרגומים כ״י מצאתי: בר דודי, אף על פי שלמעלה כתוב בהם: אח אבי ואח אבוך. הכותבים – שכתבו שמם, והבינוני מורה כאן על מה שעבר, כמו: המוציא אתכם {שמות ו׳:ז׳}. ובהרבה ספרים, ובדפוס רמ״ח, וברישא, כתוב: הכתובים – וכן תרגם יונתן. ונסח שלנו נראה לי עיקר.

Shadal Iyyov 1:6שד״ל איוב א׳:ו׳

שטן – נראה לי תחלת קריאתו שטן, משוט בארץ {איוב א׳:ז׳}, והיה כעין מרגל המשוטט בארץ להגיד לאל מה שיש בה מן הרע. והנה בהכרח היה הוא במחשבת בני אדם כאויב ושוטן להם, לפיכך חזרו לקרותו שטן בסי״ן. והנה השטן היה מלאך המשוטט בארץ, אבל שאר המלאכים לא היו משוטטים בארץ, אלא באים בשליחות האל לעשות מה שיצַוֵום, ואחר כך חוזרים למרום.

Shadal Kohelet 7:3שד״ל קהלת ז׳:ג׳

(ג-ד) ואל תאמר כי לא טוב ללכת אל בית אבל, להיותו מביא כעס ועצבון; לא כן הדבר, כי אם תקח מוסר ותתם דרכיך למען הניח אחריך שם טוב, הנה אז טוב כעס משחוק, כי ברֹע פנים שתראה בבית האבל, שהכל בוכים וסופדים כי הצדיק אבד, אז ייטב לב, בהעלותך על לבבך כי גם עליך יבכו ויספדו במר נפש בזוכרם שבחיך. על כן לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה.

R. S.R. Hirsch Shemot 1:1רש״ר הירש שמות א׳:א׳

ואלה שמות בני ישראל – ספר שמות פותח את תולדות העם היהודי. סיפור המעשה עובר מתיאור חייהם של יחידים ומשפחות אל תולדות האומה; והמעבר נעשה על ידי הזכרת שמותיהם של אנשים בודדים, הידועים לנו מכבר כאבני יסוד של הקהילה היהודית הלאומית. ואלה, מתוך אנשים אלה, בעלי התכונות הרבות והשונות, התפתח עתה העם היהודי. ותכונה אחת בסיסית הייתה טבועה באופיים ומשותפת לכולם, והיא יסוד הלאומיות היהודית: ״את יעקב איש וביתו״! תבוא עת בה האומה, המדוכאת והמעונה ביד פרעה, תהיה מושלכת ארצה אין אונים כפגר מבותר, כטרף קל למראית העין לעיט ההיסטוריה, כאשר הָראה כבר אבי האומה במחזה (בראשית טו, ט והלאה). אך אז, ״וָאמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי״ (יחזקאל טז, ו), בקריאת ה׳, תקום שוב האומה ״בדמה שלה״ לחיי נצח. באותה העת יחל ה׳ את בניין עמו, לא מראש הגג [היינו השכבה העליונה בעם, המנהיגות], אלא מיסוד הבית החצוב בסלע – ״שה לבית אבות שה לבית״ (להלן יב, ג; עיין פירוש שם) – הווי אומר, קשרי המשפחה, הקשרים ההדדיים המאחדים הורים וילדיהם. והנה על אף שיסוד זה של עם ה׳ הנצחי, היה מוטל בעיי החורבות בעת התחיה והגאולה, הרי שחורבנו בא רק מחמת כח ונגד רצונם. ולימדנו הכתוב כאן, שזמן רב היה כבר קיים בהם אותו היסוד, שכן בני ישראל הביאוהו איתם עת ירדו מצרימה, אל תוך הרחם אשר ממנו הם ייוולדו כאומה בתוך צער וייסורים. את יעקב איש וביתו – אף על פי שלכל אחד מהם היה כבר בית עצמאי משלו, נותרו כולם מסורים ליעקב וקשורים אליו עמוקות. ״את יעקב״ מציין קשר הרבה יותר קרוב מאשר ״עם יעקב״ (״את״, קרוב ל״אות״, ונגזר משורש ״אתת״ [לתת סימן]. בחינה אופיינית של הלשון העברית היא, שמילים המסמלות קשר, מסמלות בדרך כלל גם פירוד. כך: ״פתל״ ו״בדל״; וכך גם: ״אֵת״ [עִם] ו״אֵת״ [שם העצם שבלשון רבים הוא ״אִתִּים״, לַהֲבֵי המחרשה; עיין ישעיהו ב, ד]. לא יתכן קשר חזק בלי היפרדות מאחרים [עיין פירוש, בראשית א, ד; י, ה]). ״את יעקב איש וביתו״: כולם יחד הם חלק מאותו גזע עתיק, אך כל אחד ואחד היה לענף נפרד ועצמאי, למרכזה של משפחה משלו. כולם עדיין בני יעקב, אך עתה יש להם גם ילדים משלהם. זהו ליבה ונשמתה של המשפחה: כל בן בונה את ביתו שלו כענף מבית הוריו, וכל אב ממשיך את חייו שלו בילדיו ונכדיו. הורים עם ילדיהם, וילדים עם הוריהם, שזורים יחד ומאוחדים לעולמי עד – זהו שורש פריחתם הנצחית של ישראל. כאן נמצא סוד הנצחיות של העם היהודי.

R. S.R. Hirsch Shemot 1:9רש״ר הירש שמות א׳:ט׳

הנה עם בני ישראל – בני ישראל היו לעם!

Malbim Esther 3:8מלבי״ם אסתר ג׳:ח׳

ועתה התחיל לספר שני ההיזקות הכלליות הנמשכות מהם. א. באמונות, כי דתיהם שונות מכל עם – וכלל בזה שלשה דברים, א. שנוי הדת הישראלי מיתר הדתות, ב. שהגם שכל דת ודת בהכרח יהיה משונה מדת זולתו, מ״מ לא ישתנה רק בעקריו ושרשיו, אבל בפרטיהם יתחברו וישתתפו, אבל בדת הישראלי נמצאו בו דתות שונות ומצות רבות חלוקות עד שנחשב להרבה דתות וכל הדתות האלה הנבדלות משונות מכל דתי העמים, ולא יתדמו אליהם בשום דבר ג. שלא לבד שדת הישראלי משונה מדתות העמים, אבל הם משונים גם מכל העמים בעצמם, כי הדת תבדיל אותם מן העמים במאכליהם ומלבושיהם והנהגתם, עד שע״י הדת משונים גם בחיי האנושית מכל עם, ונגד הקבוץ המדיני אומר ואת דתי המלך אינם עושים – שגם בדבר שאינו נגד דתם רק בעניני ממון אינם עושים דת המלך, ומהם לומדים כל העמים למרוד במלך ופקודיו, ואחר שחשב ההפסד הגדול המגיע על ידם, אומר בל תחשוב שיש לך מהם איזו תועלת שבעבורו תניחם, אמר בכלל ולמלך אין שוה להניחם – שאין לך שום תועלת שישוה נגד ההיזק שתמצא בהנחתם.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 59:17מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין נ״ט:י״ז

וילבש צדקה כשרין – הצדקה הנאמרת אצל ה׳ בכתבי הקדש, תציין המעשים הנשגבים שיעשה ה׳ מצד החסד לא מצד הזכות, שכמו שמשפט וצדקה הנאמרים אצל בני אדם, נבדלים במה שהמשפט מורה על מעשים שיעשה מצד שהוא אדם, שהם המעשים שבין אדם לחברו, והצדקה תורה על מעשים שיעשה מצד שהוא בן אלהים, שהם המעשים שבין אדם למקום, כן המשפט הנאמר אצל ה׳ יורה מה שיעשה אל האדם מצד האדם מצד זכיותיו ומעשיו, מצד הגמול והצדקה תורה על המעשים שיעשה מצד שהוא אלהים, מצד חסדו הגדול, לא מצד הגמול. והישועה הבאה סמוכה אל הצדקה תורה הישועה הכללית השמורה אצל ה׳ מאז להוציאה בעתיד ולתקן ע״י את העולם כולו. והנה הנביאים יציירו פעולות השי״ת תמיד במלבושיו, כמו שהנכבד לא יתראה ערום רק במלבושיו, כן ה׳ לא יתראה רק ע״י פעולותיו, ואיכות הלבושים יציירו תמיד לפי איכות הפעולות, והמשפט שיעשה ה׳ בעכו״ם מצוייר במלחמה כמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם, כי הוא יעשה המלחמה בכחו. עפ״ז מצייר ציור המלחמה הלז שירצה ה׳ להלחם נגד אויביו, כאילו ילבש הבגדים אשר ילבש הגבור בצאתו לקראת נשק. כי אז ילבש שריון וכובע קשקשים, הם יגינו בעדו שלא תשלט בו חרב וחץ. ובידו יאחז חרב וחנית בו ילחם נגד האויב. השריון והכובע מגינים בעדו שלא יתנצח, והחרב והחנית יאחז בידו למען ינצח. מצייר עתה כי השריון והכובע אשר ילבש להגן בעדו שלא יתנצח, הם הצדקה והישועה. כי אחר שאין לישראל זכות ומע״ט בקל ינצחהו המה״ד המשטין נגדו, מדוע יעמוד לימינם והם חוטאים, רק הצדקה והישועה יגינו בעדו בעת ההיא, כמ״ש ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו – ודמה צדקת ה׳ להשריון שהוא המגין בעד הגוף, ואת הישועה להכובע שהוא המגין בעד הראש יכוין בזה כי המעשים והפעולות האלה יעשה ע״י הצדקה העליונה וחסדו הגדול, עד שהצדקה תהיה כשריון להגן בעד הגוף הפועל, כי הגוף מציין כלי הפעולה והמעשה, כי על ידי הצדקה יפעול. אמנם ראשית המחשבה הנשגבת לעשות הצדקה הזאת, תהיה הישועה הכלליית אשר עלתה במחשבתו הנעלמת, מראשית קדומים, שע״י מחשבת הישועה יעורר הצדקה, עד שהישועה תהיה הכובע אשר בראשו המגין בפני כלי המחשבה. אחר שצייר את המלבושים אשר ילבש הלוחם הנשגב הלז להגן עליו שלא יתנצח (רצוני, הענינים שבעבורם יושיע את עמי, ויחלוץ אותם מני צר), מתחיל לצייר המלבושים השנים שילבש למען ינצח, (רצוני הענינים שבעבורם מלבד שיושיע את עמו יעשה משפט בעכו״ם) כי ילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה המלבושים האלה יהיו אות כי לא בא רק להושיע לבד שע״ז היה מורה השריון והכובע כי בא גם לנקום נקם, כי דרך הלוחמים לשים אות על בגדיהם, אם באו רק להציל, או גם לנקום נקם, כמ״ש (לקמן ס״ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, ויש הבדל בין בגד למעיל, שהמעיל עוטים אותו על כל הבגדים מלמעלה, ויש הבדל בין נקמה ובין קנאה, הנקמה יעשה הנוקם בעבור שהרעו לו בעבר, והמקנא יקנא בעבור ביזוי כבודו וחילול תפארתו, אשר עוד קיים עוד בהוה, הנוקם יספיק לו אם ישלם רעה תחת רעה, גם אם תהיה הנקמה בצנעה, אבל המקנא לכבודו יעשהו בגלוי לעין כל כי עקר תכליתו שיתגלה כבודו המחולל, וע״כ אמר שה׳ ילבוש בגדי נקם לנקום על מה שהרעו לו צורריו, ואומר כי ילבש הבגדים האלה תלבושת ר״ל שלא ילבשם דרך ארעי, רק לתלבושת קבועה, וגם יעט קנאה כמעיל, כמו שהמעיל עוטים אותו על כל הבגדים, שע״ז אמר בו לשון עטה, כן יעשה הקנאה בפרהסיא לעיני רבים עמים נגד כבודו המושפל ושם קדשו המחולל, ואלה יהיו הבגדים שבם ינצח את האויב.

Hoil Moshe Shemot 1:11הואיל משה שמות א׳:י״א

מסים – לשון מס משרש מסס, והוראתו עבודה קשה המפרכת את הגוף עד שימס, וכן למס עובד בבני כנען ולשלמה, וכן ובחוריו למס יהיו (ישעיהו ל״א:ח׳) (בספר במדבר ל״א:כ״ח חויתי דעה אחרת). והוצאת כסף שנותנים למלך למנדה בלו והלך {עזרא ד׳:י״ג} נקראת בלשון הקדש מנחה או אשכר, כמו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו (תהלים ע״ב:י׳) והשיב למלך ישראל (מנחה) (מלכים ב ג׳:ד׳). רעמסס – אולי הוא מחוז בגושן שכבש מלך ושמו Ramses (שם משמות מלכי מצרים) והיה קרוב לארץ כנען, על כן לא שנו בני ישראל לשונם ומנהגם מאבותיהם. ובמחוז ההוא בנו שתי ערים וקראו לאחת בשם המחוז.

Hoil Moshe Bemidbar 28:7הואיל משה במדבר כ״ח:ז׳

שכר – מכאן נראה ברור ששכר אינו משקה עשוי משעורים וחטים, אבל הוא שם יין חזק ומשכר, ויין סתם הוא קלוש ממנו.

Hoil Moshe Bemidbar 31:28הואיל משה במדבר ל״א:כ״ח

מכס – אולי גם שם מס נגזר משורש מכס ולא משרש מסס והדגש בסמ״ך כשהיא נקודה הוא להורות הֶעְלֵם הכ״ף, וכן חִטָה משרש חנט; והגדר בין מכס ומס הוא שהראשון הוראתו מנחת כסף או דבר אחר שמשיבים למלך, ומס ענינו עבודת המלך (וישימו עליו שרי מסים, פרשת שמות; וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה׳ וגו׳, מלכים א ט׳:ט״ו), ומסת נדבת ידך (פרשת ראה) קרוב בהוראתו למכס, אבל הוא נדבה ולא חובה; ומכסת נפשות, ותכסו על השה שבפרשת בא שהוראתם מספר, קרובים גם כן למס ומכס הבאים במספר קצוב א׳ למאה או לאלף.

Hoil Moshe Esther 10:3הואיל משה אסתר י׳:ג׳

משנה – כל ימי חייו, וגם גדול ונכבד ליהודים ורצוי לאחיו הרבים או גם לגדולים שבהם (עמ״ש למעלה ד׳:ג׳), כי דורש טוב לעמו ולא לעצמו.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 15:2ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ט״ו:ב׳

ובן־משק – מלשון משק־משך, למשוך אל עצמו, לעשות קנין. לפיכך, ״בן־משק״ הוא בן הרכישה, היורש, זה שהכל יהיה שלו; השווה ״בן בליעל״, והשווה צפניה ב׳:ט׳ ״ממשק חרול״, וברור שהכתוב בוחר בביטוי זה משום צלילו, הקרוב אל ״דמשק״.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 17:15ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ז:ט״ו

מזבח – זכר לניצחון; השוה יהושע כ״ב:ט״ז ואילך; בראשית ל״ג:כ׳. ה׳ נסי – כלומר תמיד נרצה להילחם תחת נסו-דגלו ית׳ בשם ה׳; השוה תהלים כ׳:ח׳ ואילך, וזה ששם ה׳ מופיע בתוך שם, אינו צריך להתמיה; השוה דברי ראב״ע המצביע בהקשר זה לירמיהו כ״ג:ו׳: ״וזה-שמו אשר-יקראו ה׳ צדקנו״. ואף-על-פי-כן פירשו התרגומים, רש״י ועוד כתוב זה באורח אחר, לכאורה משום שביקשו שלא לפרשו כמשמעו המילולי.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 21:18ר׳ דוד צבי הופמן שמות כ״א:י״ח

אגרוף – מן השורש גר״ף, לאסוף ביד, לקמוץ היד.

R. David Zvi Hoffmann Vayikra 23:33ר׳ דוד צבי הופמן ויקרא כ״ג:ל״ג

(לג-לו) יום זה נקרא עצרת – מלה זו פירושה בשאר ספרי המקרא: ״אסיפת חג״ (ראה לעיל עמוד קסא); כך מתרגמים גם כאן התרגומים הארמיים, הסורי ורוב המתרגמים האחרים. לפי ספרי לבמדבר פ׳ קנא משמעה הוא: ״עצרו הכתוב מלצאת, אין עצירה אלא כניסה, שנאמר ואני עצור וגו׳⁠ ⁠״. וכוונת הכתוב היא לצוות כי יישארו גם בלילה הבא בעיר הקודש ולא ילכו הביתה, שהרי הוראת המלה ״עצר״ = סגר, לפי ירמיהו ל״ו:ה׳ (ספרי במדבר הוא מדרש דבי רבי ישמעאל). אולם נראה שאין זה אלא דרש, שהרי לפי הפשט הפשוט הדיבור מכוון בוודאי רק אל היום ולא אל הלילה הבא. אולם אם גם אין ספק, שבפסוקים אחדים בתנ״ך פירושה של המלה ״עצרת״ היא אסיפה, הרי בתורה אין הוראה זו מתאימה, שהרי: א) אי־אפשר היה לכתוב ״עצרת היא״, פסוק זה מתכוון בהחלט לקרוא את היום בשם ״עצרת״; ב) אחרי המלה ״עצרת״ כתוב תמיד איסור־מלאכה, מה שמוכיח שהמלאכה אסורה בגלל העצרת, מה שלא היה הולם אילו היתה הוראת ״עצרת״: אסיפת חג; ג) בדברים נקרא יום שביעי של פסח בשם ״עצרת״, אף־על־פי שהאסיפה העיקרית היא ביום הראשון של החג (ראה לעיל עמוד קג). ועוד פחות אפשר להסכים לשבעים, המתרגמים ״עצרת״ ἐξόδιον (סיום החג). אם גם רבים מן המבקרים האחרונים (ביר, קייל ואחרים) חושבים זאת לנכון. מתנגדות לכך העובדות הבאות: א. איסור־המלאכה הסמוך; ב. אין פירוש המלה ״עצר״ = סיים; ג. הוראה זו היא רק כעין ניחוש מתוך המשך הדברים, בלי הוכחה ברורה. ולכן יש לקבל את פירושם של מדרש דבי רבי עקיבא, ספרא, ספרי־דברים (וחגיגה ט׳. וי״ח.), שגם מקצת המבארים האחרונים מסכימים לו. לפיהם הוראת המלה ״עצר״ – עכב כשם שפירוש המלה ״שבת״ = שבתת הוא, איפוא, הזמן השקט, כך מציינת ״עצרת״ את הזמן המגביל והמעכב את האדם בעסקיו הרגילים. בזמן מאוחר הועבר שם זה אל האסיפה. שהיו רגילים לערוך ביום זה (ראה לעיל, עמוד צח). והנה לפי זה כל מועד וכל שבת הם בעצם גם ״עצרת״, ומה טעם נקרא שם זה על היום שלאחר חג הסוכות ובדברים על שביעי של פסח בלבד? מה שנוגע ליום שאחרי חג הסוכות, הכוונה היא בוודאי להבדיל את היום משבעת ימי חג הסוכות הקודמים לו. זה הוא ״רגל בפני עצמו״ (סוכה מ״ח.), שקראו אותו ״עצרת״ משום שאין בו מכל הטכסים הנהוגים בשבעת ימי הסוכות, ומציינים בו את יום ההשבתה מן המלאכה. בויקרא ובבמדבר שביעי של פסח אינו נקרא ״עצרת״, כי הרי כאן נקרא היום הראשון בשם ״חג המצות״; ומצוות המַצות (כלומר: איסור החמץ) משותפת ליום ראשון וליום שביעי; ולכן לא היה צורך להבדיל את יום השביעי מן היום הראשון. ואילו בדברים (פרק טז) היחס אחר. שם יום הראשון של פסח הוא יום חגיגת הפסח במקדש המרכזי, שנקרא, כמו ביהושע ה׳:י״א, בשם ״פסח״ (השוה לעיל עמוד קלד), ואילו היום השביעי הוחג בבית ואין לו ענין אל הפסח. ולכן נקרא שם היום השביעי, בניגוד אל יום הראשון, רק ״עצרת״. הנביא עמוס מעביר את שמות החגים אל הקרבנות וקורא את הקרבנות של שלוש הרגלים ״חגים״ ואלה של שאר המועדים: ״עצרות״ (השוה עמוס ה׳:כ״א ותרגום יונתן שם). חז״ל בתלמוד (חגיגה י״ח.) ובמדרש (ספרא וספרי דברים) למדים מתוך הפסוקים, שאוסרים בשמיני של סוכות ובשביעי של פסח כל מלאכה, שגם בימי חול-המועד אסורות מקצת מלאכות ואשר לפי זה היום־טוב שלאחריהן נבדל רק בזה מימי חול-המועד, שבו אסורה כל מלאכת עבודה, ועצם השם ״מועד״ (ואולי גם ״מקראי קודש״ בפסוק לז) מחייב בכל ימי-הביניים מניעה במידה ידועה ממלאכה של יום חול רגיל. ואפילו בראש־חודש היה רווח המנהג להפסיק את העסקים הרגילים. ועל-אחת-כמה-וכמה שבתו בימי חול-המועד מאותן המלאכות שלא היו דחופות ושאפשר היה לדחותן, ובהתאם לכך היו גם ימים אלה ימי ״עצרת״, כלומר: ימי השבתה ממלאכות יום־יומיות. אולם לא נקבע בכללים חוקיים, איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה; ענין זה היה מסור לבאי-כוחו של העם, שעליהם היה לקבוע את הדרגות (״לא מסרן הכתוב אלא לחכמים״, חגיגה שם). לעומת השבתה זו, שבאה בהתנדבות ובהקלה במידה ידועה, רצה הכתוב לציין את הימים הבאים אחריהם על־ידי ״עצרת״ חוקית, שבהם היתה אסורה כל מלאכת עבודה, ואפילו הדחופה ביותר. לפי ביאור זה של חכמינו היה השם ״עצרת״ שבתורה מיועד לאותם הימים שלאחרי ימי השבתה חלקית ומוגבלת, שהם היו אסורים בכל מלאכה (עצרת בכל מלאכה). המבקרים האחרונים (ווילהאוזן, קואינן ואחרים) סבורים, שחג שמיני-עצרת ניתוסף לימי הסוכות אחרי גלות בבל (כמו ראש־השנה ויום־הכיפורים), ואילו לפי דברים (דברים ט״ז:י״ג), וכן לפי מלכים א ח׳:ס״ו ויחזקאל מ״ה:כ״ה, נמשך חג הסוכות רק שבעה ימים. והנה ענין ראש־השנה ויום־הכיפורים כבר ביררנו לעיל כל צרכו. ושתיקת ספר דברים בענין שמיני עצרת, היה בה כדי להוכיח משהו רק אם היה יום זה שוה בדרגה לשבעת ימי החג הקודמים. ברם, בין בויקרא כג ובין בבמדבר כט מובדל שמיני עצרת מימי חג הסוכות בהדגשה יתירה וצויין כחג בפני עצמו, שאינו שייך לשורת החגים של שלוש רגלים, כשם שהנביא עמוס (עמוס ה׳:כ״א) מבדיל בין חגים לעצרות. וביחוד בולט זה בספר במדבר כט, ששם פָרי החג הולכים ומתמעטים בהדרגה מיום ליום רק בשבעת ימי החג הראשונים, היינו: שלושה עשר – שבעה פרים, בסך-הכל שבעים פרים, ואילו עצרת נמצאת מחוץ לתוכנית הזאת של קרבנות החג. ועוד: בחגים מקריבים לפי הסידור שבספר במדבר כח–כט בכל יום לפחות שני פרים למוסף, ואילו בעצרת, וכן בראש-השנה ויום־הכיפורים, יש רק פר אחד בקרבן מוסף, מה שמוכיח ששלושת ימים אלה אינם נכללים בחגים. ומכיון שמשנה תורה מתכוון רק לדיני שלוש רגלים שבהן עולים לעיר הבחירה, כדי להדגיש את אחדות המקדש, הרי אפשר להבין, משום מה אין הוא מזכיר את חג העצרת. וכך מבינים גם מה שהמלך שלמה שילח את העם, שנאסף לחגיגת שמחה, בשמיני עצרת, שהרי היום הזה נועד לחגיגה שקטה. שאין להביא ראיה מספר יחזקאל, הוברר כבר לעיל עמוד קעח ועמוד קפב השוה עוד: ראיות מכריעות וכו׳, עמ׳ 106 ואילך.