האם בעלת האב החייתה את שמואל?
הקדמה
החייאת מתים
האם אדם יכול להחזיר לחיים אדם אחר שכבר היה בין המתים לזמן רב? שאלה זו עומדת בלב סיפורו של שאול ובעלת האב בשמואל א' כ"ח. שאול מחפש אשה בעלת אוב שתחזיר את שמואל לחיים. על פי קריאה פשוטה של הטקסט, נראה שבעלת האוב אכן מחייה את שמואל, שעולה ומשוחח עם שאול:
(יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי. (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱ-לֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תׇּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
האם הסיפור אמור להיות מובן באופן מילולי? האם הוא לא נוגד חשיבה רציונאלית? יתרה מזאת, אם אכן יש לבני אדם את היכולת להחיות מתים ולשוחח איתם, האם עניין זה לא מקטין מייחודיותו של ה'? האם ישנן דרכים אחרות להבין את הטקסט הזה?
פרקטיקות אסורות
בדברים י"ח נמנות כמה פרקטיקות מאגיות אסורות, וביניהן גם שאלה באוב.1 לאחר מכן הטקסט מציג את הנבואה כדרך הנכונה להשגת ידיעה על רצונו של הקב"ה:
(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת י"י כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה י"י אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם י"י אֱ-לֹהֶיךָ. (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ י"י אֱ-לֹהֶיךָ. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ י"י אֱ-לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.
האם ההנגדה בין שאלה באוב לבין שאלה בנביא מרמזת שרק בעזרת האחרון ניתן להשיג אמת א-לוהית, מכיוון שכישוף הוא הונאה? או שמא מה שהתורה מנסה להגיד לנו בפסוקים אלה הוא ששתי השיטות עשויות למעשה להשיג יעדים דומים, רק שהאחת היא דרך הוגנת ואילו השנייה לא? במילים אחרות, האם פרטקיות מאגיות נאסרות מכיוון שהן שקריות, או מכיוון שלמרות יעילותן, הן מזיקות מבחינה רוחנית?
ראיות פנימיות
בניתוח מעמיק יותר של הסיפור שלנו, כמה היבטים שבו ראויים לתשומת לב נוספת:
- "וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל" – כשבעלת האוב רואה את שמואל עולה מהמתים, היא זועקת בקול גדול. מהי הסיבה לתגובתה? אם היא הייתה רגילה לראות את המתים מתעוררים לחיים, מדוע היא מביעה זעזוע או פחד?
- "וְאַתָּה שָׁאוּל" – נראה כי המכשפה מזהה לראשונה את שאול רק ברגע ששמואל עולה מן האוב. מה קרה פתאום שהסגיר אותו? האם זה סימן לכך שאכן היו לאותה אשה כוחות על-טבעיים?
- "מַה תָּאֳרוֹ" – בעלת האוב מתארת את שמואל במונחים כלליים ביותר ("אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל"), עד כדי כך שדבריה יכולים להתייחס כמעט לכל אחד. עניין זה מעלה את האפשרות שהערפול בו היא הציגה את שמואל נועד להסוות את העובדה שהיא לא באמת ראתה אותו אלא רק העמידה פנים! עם זאת, שאול כן מוצא את התיאור שלה מספיק משכנע בכדי "לדעת" ששמואל הופיע, מה שרומז שתיאורה היה מדויק וספציפי דיו.
- ידיעת העבר והעתיד – שמואל מדבר על אירועים בעבר ובעתיד. האם יש איזושהי דרך אשר באמצעותה ידעה המכשפה על אירועים אלה, או שמא זוהי עדות לכך ששמואל עצמו הוא שדיבר דרך האוב עם שאול?