EN/HEע/E

Distinguishing Between True and False Prophets

Sources

Bereshit 28:12-15בראשית כ״ח:י״ב-ט״ו

(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרתִּי לָךְ.

Bereshit 32:8בראשית ל״ב:ח׳

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

Shemot 4:1-9, 30-31שמות ד׳:א׳-ט׳,ל׳-ל״א

(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'. (ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' (מַזֶּה) [מַה זֶּה] בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה. (ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. (ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. (ו) וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. (ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. (ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. (ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת. (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Bemidbar 16:28-32במדבר ט״ז:כ״ח-ל״ב

(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי. (כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי. (ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. (לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ.

Bemidbar 23:19במדבר כ״ג:י״ט

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה

Devarim 13:1-6דברים י״ג:א׳-ו׳

(א) אֵת כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. (ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. (ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנׇעׇבְדֵם. (ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. (ה) אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֺתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. (ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

Devarim 18:9-22דברים י״ח:ט׳-כ״ב

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. (יז) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'. (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.

Shemuel I 15:29שמואל א׳ ט״ו:כ״ט

וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.

Melakhim I 1:9-12מלכים א׳ א׳:ט׳-י״ב

(ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה. (י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו. (יא) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. (יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו.

Yeshayahu 38:1-5ישעיהו ל״ח:א׳-ה׳

(א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. (ב) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. (ג) וַיֹּאמַר אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. (ד) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר. (ה) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

Yirmeyahu 18:1-9ירמיהו י״ח:א׳-ט׳

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. (ב) קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי. (ג) וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר [וְהִנֵּה הוּא] (והנהו) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם. (ד) וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. (ה) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר. (ו) הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ז) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד. (ח) וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ. (ט) וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ. (י) וְעָשָׂה [הָרַע] (הרעה) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.

Yirmeyahu 28ירמיהו כ״ח

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה [בַּשָּׁנָה] (בשנת) הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית ה' לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר. (ב) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. (ג) בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. (ד) וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם ה' כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל. (ה) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית ה'. (ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. (ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם. (ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. (ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת. (י) וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ. (יא) וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ. (יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר. (יג) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל. (יד) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ. (טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ ה' וְאַתָּה הִבְטַחתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר. (טז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל ה'. (יז) וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

Yechezkel 3:16-21יחזקאל ג׳:ט״ז-כ״א

(טז) וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (יז) בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי. (יח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. (יט) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלֹא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. (כ) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. (כא) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.

Yechezkel 33:7-11יחזקאל ל״ג:ז׳-י״א

(ז) וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי. (ח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. (ט) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. (י) וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה. (יא) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Yonah 3:10יונה ג׳:י׳

וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Sifre Devarim 84ספרי דברים פ״ד

ובא האות והמופת, אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות אל תשמע להם מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים, אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור. (ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו, או אל חולם החלום ההוא ולא החשוד למפרע, כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים.

Sifre Devarim 178ספרי דברים קע״ח

וכי תאמר, עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר ירמיה אמר הנה כלי בית ה' הולכים בבלה וחנניה אומר (ירמיה כז טז) הנה כלי בית ה' מושבים מבבל ואיני יודע למי אשמע תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' איזהו דבר שדברו המקום זה שאומר ובא.

Bavli Berakhot 7aבבלי ברכות ז.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו. מנא לן? ממשה רבינו שנאמר: (דברים ט) הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום. אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפילו הכי אוקמה בזרעיה שנאמר (דברי הימים א' כ"ג) בני משה גרשום ואליעזר. ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו'. ותני רב יוסף: למעלה מששים רבוא, אתיא רביה רביה, כתיב הכא רבו למעלה, וכתיב התם (שמות א') ובני ישראל פרו וישרצו וירבו.

Bavli Shabbat 55aבבלי שבת נ״ה.

דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב (יחזקאל ט) ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. (אמר) (מסורת הש"ס) [אמרה] לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי? והיינו דכתיב (יחזקאל ט) זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי - אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו.

Rashi Devarim 18:21-22רש״י דברים י״ח:כ״א-כ״ב

(21) וכי תאמר בלבבך AND IF THOU SAY IN THINE HEART [HOW SHALL WE KNOW THE WORD WHICH THE LORD HATH NOT SPOKEN]? – you will once ask this — when Hananiah the son of Azur (the false prophet) comes and prophesies (Jeremiah 27:16) "Behold, the vessels of the Lord's house will now shortly be brought again from Babylon", whilst Jeremiah (the true prophet) stands and proclaims (Jeremiah 27:19—22) "concerning the pillars, and concerning the laver, and concerning the bases, and concerning the residue of the vessels [which remain in this city which Nebuchadnezzar king of Babylon took not,…]" which did not go into exile to Babylon with Jeconiah, king of Judah, "they shall be carried to Babylon [and there they shall remain]" together with Zedekiah when he will go into exile (Siphre). (22) אשר ידבר הנביא WHEN THE PROPHET SPEAKETH [IN THE NAME OF THE LORD] and says, "This thing will once happen to you", and you will see that it did not happen, הוא הדבר אשר לא דברו ה' THAT IS THE THING WHICH THE LORD HATH NOT SPOKEN — and, therefore, slay him. If, however, you say, "But this refers to one who will prophesy about the future. But suppose one comes and says, ‘Do so and so, and I say this by the command of the Holy One blessed be He'? How, then, can we know whether God has spoken this or not?" The reply is: As regards such a case they have already been commanded that if one comes to thrust thee away from one of the divine commandments, לא תשמע לו "then thou shalt not hearken unto him" (Deuteronomy 13:12), unless you are certain that he is a perfectly righteous man, as, for instance. Elijah at the incident on Mount Carmel, who offered sacrifices on a Bamah (an improvised altar) at a time when offering on Bamoth was forbidden, but who did so in order to fence Israel in against idolatry. Thus all depends on the needs of the time and the necessity of taking preventive measures (סיג) against a breach. With reference to such a case it states, (v. 15) "unto him ye shall hearken" (Sanhedrin 89b; Job. 90b).

(כא) וכי תאמר בלבבך – עתידים אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא הנה כלי בית י"י מושבים מבבלה עת' מהרה (ירמיהו כ"ז:ט"ז) וירמיה שם עומד וצווח אל העמודים ואל הים ויתר הכלים (ירמיהו כ"ז:י"ט) שלא גלו עם יכניה בבלה יובאו (ירמיהו כ"ז:כ"ב) על גלות צדקיה. (כב) אשר ידבר הנביא – ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם, ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י"י והרוג אותו, ואם תאמר זו כמתנבא על העתידות, הרי שבא ואומר עשו כך וכך, מפי הקב"ה אני אומר זו כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו, אלא אם כן מומחה הוא, לך צדיק גמור כאליהו בהר הכרמ' שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל הכל לפי צורך השעה, וסייג הפירצה, לכך נאמר: אליו תשמעון.

Rashi Yirmeyahu 28:7רש״י ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא וגו' – עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב"ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו' אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא.

R. Yosef Kara Yirmeyahu 28:7ר׳ יוסף קרא ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא את הדבר הזה אשר אנכי דובר באוזניך – זו היא תשובה שנייה שהשיב לו, על ויאמר שני: הנביא {וגו'} יודע דבר הנביא אשר שלחו באמת, ואני מתנבא על המקום הזה לרעה ואתה מתנבא עליו לשלום, אם אין דבריי קיימים שנבאתי עליו לרעה, אע"פ כן אין נבואתי נבואת שקר שמצינו בכל מקום שהקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה. אבל אתה שניבאתה עליו לשלום, אם אין דבריך מתקיימין נמצאת שניבאת לשקר, שהקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה ואינו חוזר בו מן הטובה, שעד עכשיו לא נפל מכל דברו הטוב שדיבר על ישראל אע"פ שעושין ישראל כעס לפניו.

Rashbam Devarim 13:3-4רשב״ם דברים י״ג:ג׳-ד׳

(3) ובא האות והמופת [EVEN IF] THE SIGN OR PORTENT COMES TRUE [DO NOT HEED THE WORDS OF THAT PROPHET]: [The sign of such false prophets could come true] because they know the future, since they make use of the forces of evil or teraphim or [they consult] ghosts or familiar spirits. (4) ‏כי מנסה ה'‏ BECAUSE THE LORD IS TESTING YOU: God granted powers to the forces of sorcery to be able to predict the future in order to test the Israelites and to increase their merit. He warned them (18:10-13), "Let there not be among you ... a soothsayer, a diviner, a sorcerer... . You must be wholehearted with the LORD your God." If the Israelites refrain from believing in the signs of idolatrous prophets, it will be to their merit.

(ג) ובא האות והמופת – שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני. (ד) כי מנסה י"י וגו' – נתן כח בכשפים לדעת נולדות, לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם: לא ימצא בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם י"י אלהיך (דברים י"ח:י'-י"ג). ואם לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז, זו היא זכותן.

Rashbam Devarim 18:22רשב״ם דברים י״ח:כ״ב

ולא יהיה הדבר ולא יבא [IF THE PROPHET SPEAKS ...] AND THE ORACLE DOES NOT COME TRUE [THAT ORACLE WAS NOT SPOKEN BY THE LORD]: [This is the case] in an instance when there was no repentance or good deeds that might cause God to reconsider [the destruction that he had intended to bring]. For [even after he had received a true prophecy of doom,] Hezekiah’s prayer was efficacious [to cancel that prophecy]. And in the case of Nineveh [even after a true prophecy of destruction, God cancelled that prophecy,] (Jonah 3:10) "since they turned back from their evil ways."

ולא יהיה הדבר ולא יבא – וכגון שאין תשובה ומעשים שינחם הקדוש ברוך הוא בשבילם. הרי חזקיה תפילה הועילה לו (מלכים ב כ':א'-ז'), ונינוה כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג':י').

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 6:7ר׳ יוסף בכור שור בראשית ו׳:ז׳

כי נחמתי כי עשיתים – וכן: נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' (שמואל א ט"ו:י"א), וכן: וינחם ה' על הרעה וגו' (שמות ל"ב:י"ד), וכן: וינחם כרוב חסדיו (תהלים ק"ו:מ"ה), וכן ביונה הוא אומר: ארך אפים {ורב חסד} וניחם על הרעה (יונה ד':ב'). ומקשים על כל אילו: לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ"ג:י"ט). ויש לך להבין כי בג' דרכים הנחמה באה. כי פעמים אדם נודר לחבירו לעשות לו טובה או רעה, ומתחרט בעצמו, ואינו מקיים, ואינו עומד בדיבורו, ואף על פי שיש לאל ידו לעשות, אבל אינו רוצה. וזה כזב שכוזב לו. ופעמים סבור שיכול לעשות לו, ואין לאל ידו לעשות, ומתנחם בעל כרחו מחמת האונס. ועל אילו שתים הוא אומר: לא איש אל ויכזב – אלא דברו מקים, ובן אדם {ו}יתנחם – מחמת שאין לו, והוא כל יכול. ולפי שהיה אומר לו בלק: מה דיבר ה' (במדבר כ"ג:י"ז), כלומר: {אם} חזר מן הברכה לקללה, ולכך ענה לו: לא איש אל ויכזב (במדבר כ"ג:י"ט), שלא יעמוד בדיבורו, כי כל דבריו אמת, ובן אדם ויתנחם, מחמת שאינו יכול להעמיד {דבריו}, כי לא קצרה ידו. אבל יש נחמה שלישית, שאינה באה מחמת הנודר, אלא מחמת אותן שנודרין לו. כגון: אם ידבר הקב"ה על גוי וממלכה להרע להם, כמו על אותם של נינוה, ודאי מדעת כן הוא אומר: אם יעמדו במרדן. ואם שבו, ישוב מחרון אפו ויטיב להם. ודברו הוא אמת. וכן הפך, אם אמר להטיב להם והם קילקלו, וזהו כבודו של מעלה. וכן כשברא הקב"ה אדם, לכבודו בראו ולשמשו, כמה שכתוב: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מ"ג:ז'). וכיון שקילקלו, הריני עושה עצמי כאילו נחמתי ואמחם. ומכל מקום החזרה מהם באה. וכך שאול כשהמליכו, מדעת כך שלא יעבור על רצונו של מקום, והוא פשע, ולפיכך גרמו לו עונותיו שאעשה עצמי כמנחם. ואף על פי שידע מתחילה שיקלקלו, כי הכל גלוי לפניו, בראם כדי שיוסרו בהם אחרים, ולא יקלקלו מעשיהם.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 18:22ר׳ יוסף בכור שור דברים י״ח:כ״ב

ולא יהיה הדבר ולא יבוא – שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה, כמו: מה אות כי אעלה בית ה' (ישעיהו ל"ח:כ"ב), ואם נתן אות ולא בא, זהו לא יהיה הדבר ובזדון דיבר. אבל אם התנבא פורענות על רשעים וחזרו בתשובה, כגון אנשי נינוה, הרי בא דברו והועיל, ואינו חייב. וכן על טוב והרשיעו, הם מנעו הטוב מהם. אבל אם עמדו כמה שהם, ולא בא, אז חייב. ואם בא לעקור דבר מן התורה לגמרי, אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע, חייב (בבלי סנהדרין צ'.). כמו שאמרו רבותינו (בבלי שבת ק"ד.): שאינו רשאי לחדש דבר מעתה. אבל לפי שעה ולפי הצורך, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה, וכגון אברהם בהר המוריה, שהם מוחזקים חסידים גמורים, שומעים להם.

Rambam Mishnah Introהקדמת הרמב״ם למשנה

ושמא יחשוב אדם ויאמר, והאם בהתקיים הגדת העתידות תתקיים הנבואה לטועניה, אם היה הדבר כך הרי המנחשים והחוזים בכוכבים ובעלי הכוחות הנפשיים כולם היו יכולים לטעון שהם נביאים שהרי אנו רואים אותם בתמידות מגידים עתידות. הנה זה חי ה' ענין גדול וראוי שנבארנו כדי שיתברר ההבדל בין דבר הנביא על פי ה' ודברי בעלי הכחות. ואומר, שהמנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות, אבל מקצתם מתקיימים ומקצתם מכזבים בהחלט, וזה דבר שאנו רואים אותו תמיד, ומודים בו גם אנשי אותו הסוג ולא יכחישוהו. ואולם יתרונם זה על זה ששקרי האחד פחותים משקרי זולתו, אבל שיצדק בכל הפרטים הרי זה מוכחש, ואף בעלי הכוחות האלה אינם טוענים את זאת, אלא אם יאמר שהשנה תהיה בצורת ולא תוגשם כלל, ויהיו גשמיה מועטין. או שיאמר שמחר ירד גשם וירד למחרתו, וכדומה לזה. כל זה אם היה מומחה מאד מאד ומן המפורסמים שעליהם מסופר בספרים, וזהו ענין דבר ישעיה לבבל יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, ואמרו חכמים מאשר ולא כל אשר. ואין כן הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא יפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דבר, והוא מאמר הכתוב כי לא יפל מדבר ה' ארצה, ועל זה רמז ירמיה בחולמים שצדקו בחזיונותיהם שהיו מודיעים מה שנראה להם בחלומם כאלו הם דברי נבואה, מוכיחם ומבטל טענתם, אמר, הנביא אשר אתו חלום ידבר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', וביארו חכמים ענין דבר זה, שהנבואה נקייה לא יתערב בה שום שקר כחטה המנופה מן התבן, והחלומות ודומיהם מן ההשערות מעורבים בשקר כתבן שיש בו גרגרי חטה, אמרו, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. ונשאר כאן ענין גדול צריך לבארו. והוא, שהנביא אם נתנבא ברעות לבני אדם שנתחייבו בכך, כגון שיתנבא על רעב או חרב, או שתהפך ארצם, או שיירדו עליהם ברקים וכדומה, ולא נתקיים שום דבר מזה אלא נמחל להם ועבר מצבם בשלום, לא יתברר בזה כזבו של הנביא ויהיה נביא שקר ויתחייב מיתה, כי ה' יתעלה ויתרומם ניחם על הרעה, ואפשר ששבו ופירשו מחטאותם, או שהאריך להם ה' בחכמתו ודחה פרעונם לזמן אחר, כמו שעשה עם אחאב באמרו לו על ידי אליהו לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו, או שמחל להם בגלל טובה שעשו מלפני כן, ולא על כגון זה אמר הכתוב ולא יהיה הדבר ולא יבוא. אבל אם הבטיח שטובות תבואנה בזמן מסויים כגון שיאמר ששלום יהיה בשנה זו והיתה מלחמה, או שיאמר שהשנה תהיה גשומה וברוכה והיה רעב ובצורת וכדומה לכך, הרי זה נביא שקר ונתברר שטענתו שוא ושקר, ועל זה אמר הכתוב בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו, כלומר שלא יפחידך וירתיעך מלהרגו דתיותו וישרו וחכמתו, כיון שהגיס רוחו וטען בדבר חמור, ודבר שקר על ה', לפי שה' אם הבטיח טובה לעם על ידי נביא הוא מקיימה בהחלט כדי שתתאמת נבואתם אצל בני אדם, והוא אמרם ע"ה כל דבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. אבל מה שפחד יעקב אחרי שהבטיחו ה' בטוב באמרו לו והנה אנכי עמך וכו', ומצאנו שפחד פן יספה שנ' ויירא יעקב מאד וכו', ואמרו חכמים בזה שפחד מחטא חמור שיתחייב עליו השמדה, והוא אמרם קסבר שמא יגרום החטא, משמע מזה שאפשר שיבטיח ה' טובה ויכריעו העונות ולא יתקיים אותו הטוב. דע שאין זאת אלא במה שבין ה' לנביא, אבל חלילה שיאמר ה' לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה, לא יתכן דבר זה, לפי שלא היה נשאר לנו במה לאמת את הנבואה, וכבר נתן לנו יסוד בספרו שהנביא יבחן באמתת הבטחותיו, ועל היסוד הגדול הזה רמז ירמיה במחלוקתו עם חנניה בן עזור, כי ירמיה היה מתנבא לרע ולאבדן ושנבוכדנצר יגבר ויכבוש ויחריב בית המקדש, וחנניה בן עזור היה מתנבא לטוב ושיחזרו לירושלים כלי בית ה' שנלקחו לבבל, ולכן אמר לו ירמיה בהתוכחו עמו, לפי היסודות המקובלים אם לא תתקיים נבואתי ולא יגבר נבוכדנצר ויחזרו כלי בית ה' כדבריך, אין בזה הכחשת נבואתי, כי אולי ריחם ה' עליהם. אבל אם לא יתקיימו דבריך ולא יחזרו כלי בית ה', בזה יתברר שטענתך שקר, ולא תתאמת נבואתך עד שיתקיימו ההבטחות הטובות האלה שאתה מבטיח, והוא אמרו אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל העם, הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעב ולדבר, הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת, כוונתו בדבר זה שאותם הנביאים שנתנבאו לטוב ולרע לא יודע מייעודיהם הרעים הצדקו בנבואתם או שקרו, אבל תתאמת נבואתם אם הבטיחו בטוב ונתקיים. וכשתתאמת נבואת הנביא כפי היסודות שביארנו, ונתפרסם כשמואל ואליהו וזולתם, יש לאותו נביא לעשות במצות מעשים שאין שום אדם זולתו רשאי לעשותם, כמו שאסביר. אם צוה לבטל איזו מצוה מכל מצות עשה, או שצוה לעבור על אזהרה מן האזהרות מכל מצות לא תעשה, חייבים לשמוע לו בכל דבריו, וכל העובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, חוץ מע"ז, והוא מאמר חכמים בתלמוד, בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"ז, אבל בתנאי שלא יקבע זה לדורות ויאמר שה' צוה בזה לעשות כך וכך לדורות עולם, אלא שיצוה הוראת שעה ובזמן מסויים בלבד. ושואלים את הנביא עצמו בעת שיצוה לעבור על מצוה מכל המצות שנצטוינו בהם על ידי משה נביאו ע"ה, והוא עונה שעבירה זו אינה תמידית, אבל נעשנה עכשיו בלבד כדרך שעושים ב"ד בהוראת שעה, כמו שעשה אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וכבר נבנה המקדש בירושלים, ומעשה זה יתחייב העושהו כרת אם עשהו שלא על פי נביא, וכבר הזהיר ה' עליו בכתוב באמרו השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, וענש עליו כרת שנאמר במקריב בחוץ ונכרת האיש ההוא מעמיו, ואלו שאלוהו ע"ה כשהקריב בהר הכרמל ואמרו לו, מה תאמר, הנוכל לעשות כמעשה הזה לעולם, כי אז היה אומר שאסור, ושהמקריב בחוץ מחוייב כרת. אבל נעשה זאת עכשיו כדי לברר בכך שקרי נביאי הבעל ולבטל טענותיהם. וכמו שעשה אלישע בצוותו לישראל במלחמת מואב לכרות עצי פרי, והוא אמרו וכל עץ טוב תפילו וכבר הזהיר ה' על כך באמרו לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, ולו שאלו את אלישע האם בטלה מצוה זו ומותר לנו להבא לכרות עצי פרי כשנצור על עיר, היה אומר שאסור לעשות כן, אבל נעשה זאת עכשיו.

Rambam Hilkhot Yesodei HaTorah 7:7רמב״ם הלכות יסודי התורה ז׳:ז׳

הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים, ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם, וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת, ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון, ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו, ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו, שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואף על פי שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן, ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו, ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

Rambam Hilkhot Yesodei HaTorah 10רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק י׳

(א) כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן. (ב) ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'. (ג) והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם, אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה, וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל, ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו', הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן, ואפילו צרכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה, וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע. (ד) דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. (ה) נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה, שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות, וכן לדורות, נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין, אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כענין שנאמר וידעו כי נביא היה בתוכם.

Radak Shemuel I 15:29רד״ק שמואל א׳ ט״ו:כ״ט

כי לא אדם הוא להנחם – כי האדם ינחם על טובה שיבטיח לאדם מפני כעסו עליו אם נשתנה לבבו שלא יהיה שלם לבו עמו כמו שהיה מתחילה, אבל הקב"ה אין בו שנוי חפץ וכיון שהבטיח את ישראל לא ישקר להם הבטחתו הטובה, אף על פי שחטאו ייסרם כפי חטאם, אבל הטובה קיימת אחרי קבלם ענשם, אבל לשאול לא הבטיחו על המלוכה לעולם ואם היה שומר מצוות ה' היה מאריך לו המלוכה ג"כ ולבניו אחריו אם ישמרו את מצוות ה', אבל לדוד שהבטיחו על המלוכה לעולם לא תסור ממנו המלוכה לעולם, אף על פי שתפסק מבניו זמן כפי עונם הטובה והמלוכה קיימת להם לעולם ותשוב להם אחרי קבלם ענשם, כמו שכתוב: אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים וגו' וחסדי לא יסור ממנו. ויונתן תרגם: הפסוק כן, ואם תימר אתוב מחובי וגו' כבעמוד.

Radak Yirmeyahu 18:9רד״ק ירמיהו י״ח:ט׳

לבנות ולנטוע – פירש וכן עשיתי שבניתים ונטעתים ואחר כך עשה הרע ונחמתי והוצרכנו לפירוש הזה, לפי שצריך להפריש בין שתי המדות האלה, כי הרעה לא תחול אם יעשו תשובה, אבל הטובה תחול על כל פנים, כיון שיעדה האל אבל לא תעמוד אם יעשו הרעה, כמו שאמר ירמיהו לחנניה בן עזור ויש רמז בענין הזה, כי ברעה אמר: חשבתי, ובטובה אמר: אמרתי.

Radak Yirmeyahu 28:7רד״ק ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא – הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא, כי אם יבטיח טובה ולא תבא בידוע שהוא נביא שקר, כי כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא, אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא, כמו שאמר: ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה, אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבא, אבל אם יתנבא לרעה ולא תבא כלל לא יודע בזה שהוא נביא שקר, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, כשעשו תשובה כמו שעשה באנשי נינוה.

Radak Yonah 3:10רד״ק יונה ג׳:י׳

וירא, מדרכם הרעה – כלל כל הרעות ומן החמס שבו בתשובה שלמה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מי שגזל מריש ובנאו בבירה גדולה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו. וינחם האלהים – כי כל דבריו שאמר להרע לבני האדם בתנאי אם לא ישובו אבל אם ישובו יסלח וזו המדה היא ממדותיו יתרך, כמו שאמר בתורה וכן אמר ירמיהו רגע אדבר וגו'. וכן אמר יחזקאל ובשוב רשע מרשעתו וגו'.

Chizkuni Devarim 13:3חזקוני דברים י״ג:ג׳

ובא האות והמופת וי"ו במקום או, כלומר או המופת דוגמא מכה אביו ואמו, ועוד הרבה. תניא אר"ע ח"ו שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו אלא בנביא שמתחלתו היה נביא אמת ולבסוף נביא שקר כגון חנניה בן עזור דבר הכתוב והכי קאמר קרא אם יקום בקרבך נביא אמת ובעוד שהוא נביא אמת ונתן לך אות או מופת על דברים שאמר לו הקדוש ברוך הוא ובא האות והמופת שאמר ואח"כ נעשה נביא שקר ואומר לך עבוד עבודת כוכבים ויכול אתה לסמוך עליו בהרבה אותות שראית על ידו לכך נאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, וא"ת מאחר שסופו לקלקל למה נתן הקדוש ברוך הוא את רוחו עליו להיותו נביא אמת פן יטעה את בניו. תשובה לדבר כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם וגו' וכ"ש אם יעשה האות ע"י מכשפות או ע"י אחיזת עיניים או ע"י גנבה כגון ששמע דברי נביא אמת והלך הוא ואמר כן בשם עבודת כוכבים לא תשמע לו אלא אחרי ה' אלוקיכם תלכו.

Chizkuni Devarim 18:22חזקוני דברים י״ח:כ״ב

ולא יהיה הדבר ולא יבא וגו' וכגון שאין שם תשובה ומעשים טובים שינחם הקדוש ברוך הוא ויעכב הפרענות כגון חזקיה ונינוה וכיוצא בהם. ד"א ולא יהיה הדבר ולא יבא וגו' אלמא משמע שלא יבא לעולם ובפרשת ראה כתוב ובא האות והמופת, וי"ל דההיא דפרשת ראה דמשמע שבא מיירי בנביא שקר שמתחלתו היה אמת כמו שפי' להלן והכא מיירי בנביא שקר מתחלתו.

Ralbag Devarim 13:2-4רלב״ג דברים י״ג:ב׳-ד׳

(ב) כי יקום בקרבך נביא או חֹלם חלום – ידמה שקרא נביא למי אשר יתודע אליו השם יתעלה במראה, ואשר ידבר אליו בחלום קרא חולם חלום. ונתן אליך אות או מופת – רוצה לומר כדי שיאמינו בדבריו. (ג) ובא האות והמופת, כמו שיעד אותו קודם באו, ויאמר לך נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם, ועל זה נתן לך האות והמופת, כדי שתאמין לדבריו. (ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא – הזהיר בכאן שלא לשמוע אל דבריו כשיאמר לעבוד עבודה זרה, גם אם אמר זה לפי שעה, ואף על פי שיתנבא בשם השם יתעלה ויאמר שהשם יתעלה צוה לעשות כך, כל שכן אם יתנבא בשם עבודה זרה. כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אֹהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם – הרצון בזה שלזה הסכים שיבא זה המתעה לכם, כמו שמצאנו בספר יהושע שכבר השאיר השם יתעלה קצת הגוים ההם לנסות בם את ישראל. והנה האות והמופת שיעד בו הנביא שקר ההוא אינו ראיה בבאו שיהיה אמת מה שאמר, כי היה זה בלי ספק על דרך להט וכשוף ומה שידמה להם. והעניין ידוע שאין דבריו אמת, כי אין שם אלוה זולתי השם יתעלה, כמו שנתברר לישראל במעמד הר סיני הנפלא מפי הגבורה, ונתברר עוד מצד העיון במה שאין ספק באמתתו. ולזה אין דרך לנתינת אות או מופת להאמין ההפך בזה. והוא מבואר שמי שישתדל לאהוב [את] השם יתעלה בכל לבבו ובכל נפשו ינצל מההאמנה לדבריו, והוא מי שישתדל להשיגו כפי כחו כי הוא ישער במה שהשיגו ממנו שאין אלוה זולתו.

Ralbag Devarim 18:21-22רלב״ג דברים י״ח:כ״א-כ״ב

(כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' – לפי שצוה בכאן שהמתנבא בשם ה' מה שלא צוהו לדבר הוא חייב מיתה, הנה צריך לבית דין שתהיה להם בחינה יוכר בה הדבר אשר לא דברו ה'. (כב) אשר ידבר הנביא בשם השם יתעלה ולא יהיה הדבר ולא יבא – הנה זהו לפי מה שאחשוב אם בעצם הדבור שאמר בשם השם יתעלה, אם באות שישאלו לו אחר זה. אמנם בעצם הדבור כמו שיאמר שהשם אמר אליו שכבר מת איש כך, וחקרו אחר זה ומצאו שאין הענין כן; או שהשם יתעלה אמר אליו שביום כך יהפכו מי הבור פלוני לדם, ובא הזמן ההוא ולא בא מה שיעד. ואפשר עוד שיהיה בעצם הדבור באות שיתן עמו באמרו להם המאמר, כמו שיאמר שצוהו השם יתעלה שיאמר להם שילכו בעת מה במקום פלוני ויאמר עם זה וזה לכם האות שבמקום כך תמצאו עתה דבר כך, ולא היה כן, או שיאמר להם כי ביום פלוני יתחדש אות מה ולא נתחדש. וכבר יהיה זה בעצם הדבור באופן אחר כשיאמר להם בשם יתעלה דבר ידוע להם שלא יהיה ולא יבא לעולם ממנו זה הדבר, כמו שיאמר להם בשמו להוסיף לדורות מצוה או לגרוע אותה לדורות. ואמנם מה שיהיה מפני אות ישאלו ממנו אחר זה ולא יהיה ולא יבא, הנה הוא מעיד שהוא אינו נביא, ולזה יתבאר שהדבר שדברו הנביא בשם השם לא דברו ה'. וראוי שנחקור בכאן ספק עצום יקרה בזה, וזה שלא יתאמת אף על פי שלא יהיה הדבר ולא יבוא היות זה המיעד בו נביא שקר, וזה שאם היה בזה יעוד רע, הנה השם יתעלה חנון ונחם על הרעה, כמו שנתבאר מדברי ירמיה אל חנניה בן עזור, ואם היה היעוד טוב גם שם לא יבחן אם לא יבוא שהוא נביא שקר, כי אולי יעד השם יתעלה הטוב ההוא מפני טוב דרכיהם, וכאשר סרו מדרכם הטובה ינחם השם יתעלה מהטוב אשר דבר להביא להם, כמו שאמר ירמיה רגע אדבר על גוי ועל ממלכה, הנה התבאר מזה שגם הייעוד הטוב חוזר, ובהיות הענין כן הנה יפול ספק במה מהיעודים יבחן הנביא. ונאמר כי לא יבחן הנביא בשום היעוד שיהיה בו תנאי, או שיהיה בכחו תנאי, רוצה לומר שמעצם היעוד יתחייב תנאי, כמו הענין ביעוד הטוב שלא יקח זמן מוגבל ומקום מוגבל, כמו שביארנו בפרשת וישלח יעקב, או כמו הענין ביעוד הרע כי יש תנאי בכחו איך שיהיה, כמו שביארנו שם. ואולם בייעוד הטוב שיהיה מפני דבר יש תנאי, ויסור בסורו. וכשלא היה ענינו כן הנה יבחן הנביא, שאם יאמר בו שקר הנה הוא נביא שקר. והנה יבחן הנביא בכל מה שיאמר מהדברים שהם כך בעת ההוא, היה טוב או רע, שאם לא נמצאו כן נודע באמת שהוא נביא שקר. וזהו אמרו ולא יהיה הדבר. ויבחן הנביא עוד במה שיודיע מהדברים העתידים שאין בהם טוב ורע לאיש או לאנשים, היה שיאמר שיתחדשו על דרך המופת או שלא יהיה בחדושם דבר זר אצל הטבע, כי כשיתבאר שלא יבוא מה שיעד בו הנה נתבאר שהוא נביא שקר. בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו – רוצה לומר כיון שדברו הנביא בזדון לא תגור ממנו, רוצה לומר שלא תיראו מלהמיתו מפני היותו גדול המעלה אצלך. ולזה הוא מבואר שאין ראוי לשתוק מללמד עליו חובה. ולפי שזה הענין הוא דבר גדול, כי הנביא הוא על כל ישראל אם היה נביא אמת, הנה לא ישפטוהו כי אם בית דין הגדול שבמקום הבחירה. וראוי שלא יעלם ממנו כי בית דין הגדול גם כן יש להם כח לעבור על מצות התורה להוראת שעה ולגדר ולסייג, שהרי אנחנו מחוייבים לעשות על פי התורה אשר יורו, והוא שיהיה להוראת שעה ולגדר ולסיג.

Ralbag Milchamot Hashem 6:2:13רלב״ג מלחמות ה׳ ו׳:ב׳:י״ג

ואולם הטוב כשהיה מסודר שיבא לאיש מה, הנה לא יתכן שלא יגיע, וזה כי הבחירה הושמה באדם לתקן אשר עווהו הסדור אשר מפאת הגרמים השמימיים, לא לקלקל מה שיסודר ממנו מהטוב. ולא תמצא לאדם בחירה על המנהג הטבעי לברוח מן הטוב להסיר ממנו הטוב אשר יעד הנביא שיגיע לו, אבל ימצא לו בטבע חריצות על בקשתו, לזה יהיה רחוק שיהיה טוב מסודר לאדם ולא יגיע, וכזה הצריתכן שתשלם בו בחינת הנביא כשלא יגיע, וזה כי אז יתאמת שאינו נביא, שאם היה זה הטוב מסודר מצד הגרמים השמימיים, היה רחוק שלא יגיע. ואולם אם יגיע הטוב ההוא, לא יתאמת מפני זה שהמגיד היה נביא, כי יתכן שישלם בזה בקסם או בחלום. והוא מבואר מדברי ירמיה שהוא שם זאת הבחינה בכאן בזה האופן שכבר זכרנו, רצוני שאם לא יגיע הטוב ההוא, יהיה מתבאר לישראל כי חנניה איננו נביא. וראוי שתדע שזה הטוב אשר אמרנו שהוא רחוק שיסור הוא הטוב המסודר מהגרמים השמימיים, ואולם הטוב המסדור מההשגחה האישית, הנה ימצא ביעוד בו תנאי, ולזה לא יחויב שיגיע, והמשל שכבר יעדה התורה לנו טובות רבות אם נלך בדרכיה על צר ההשגחה האישית, והוא מבואר שכאשר לא נלך בדרכיה, יסורו אלו הטובות, כמו שאמרה התורה ואם לא תשמעו לי וגומר.

Ibn Kaspi Devarim 18:22אבן כספי דברים י״ח:כ״ב

כי רבינו משה יניח כי בדבר הרעה לא יבחן הנביא רק בטובה, ויביא ראיה ממאמר ירמיה לחנניה, ויפרש אמרו הנה בתורה אשר ידבר הנביא בשם ה'. דבור לטובה, ואני הראיתיך שאני נוטה מכמו זה, רצוני להוסיף ולגרוע מלות מהכתוב, כי אם כן אין לנו תורה ומקרא... וחלילה לי שאאמין כי יש לשם שנוי רצון, כי אם יגזור לרעה יפול דברו וכן לטובה, אבל השם יבא מהמקבלים, רצוני מצדנו אנחנו השומעים גזרתו במלות מבוטאות על ידי נביא, רצוני שלא נבין המאמר כמו שהוא... וכלל הדבר כי השם גוזר גזרותיו ומודיעם לנביא במלות פעם מוחלטות ופעם מקושרות בתנאי, וזה אם לטובה אם לרעה, ודבר ה' אמת לעולם לא יכזב חלילה, ואם אנחנו השומעים נשפוט במחלטות כי הם הכרחיות והם באמת אפשריות, או יש בם תנאי ואם לא נזכר, מה פשעו ית'... אמנם אחר שהונחה זאת הפנה, והונח ג"כ שהגזרה שיאמר הנביא מפי השם היא ממלותיה על שני פנים לבד, וזה אם מוחלטת הנה אם היא תנאית במלותיה היא מבוארת, ולנו השומעים להביט אל יציאת התנאי לפועל בעתיד אם לא, ובזה יבחן הנביא, רצוני שיתקיים היעוד אם טוב ואם רע בקיום התנאי שיצא מפיו לא פחות ולא יתר, כי זולת זה לא תצדק גזרתו אבל תהיה כוזבת, והיה א"כ נביא שקר, וזהו אמרו הנה אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, כי זה כולל אם לרעה אם לטובה, אבל מה נעשה בגזירה מוחלטת במלותיה... כי בגזירה המוחלטת במלותיה אם לרעה אם לטובה לא יבחן הנביא, אבל מכל מקום יצדק זה הפסוק הכללי, רצוני אמרו הנה אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה', כי אם היא תנאית במלותיה נעיין אל קיום התנאי ותצדק אם היא נביא אמת, ואם תכזב הוא נביא שקר, ואם הוא מוחלטות במלותיה לא נוכל לאמתה ולא להכזיבה אחר שנעלם ממנו טבעה, ובזה לא נמצא ולא יהיה הדבר ולא יבא.

R. Chasdai Crescas Ohr Hashem 2:4ר׳ חסדאי קרשקש אור ה׳ ב׳:ד׳

אלא שהכונה בכתובים אלו, לפי מה שאחשב, שירמיהו כמהתל על חנניה ומשיב על דבריו, ואמר בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת. והאמת, מה שאמרו, שהוא לקח בבאור זה הקדמה אמתית. והרצון בה, שהנביאים אשר לפניהם, ירצה שהם מחזקים בנביאים, וינבאו על ארצות לרעה, אשר ינבא לשלום ויחלק עליהם, בבא דבריו יודע שהשם שלחו באמת. וזה, כי להיותם מחזקים בנביאים, והם מתנבאים לרעה, כבר יראה בבא דבר המתנבא לשלום, שבא להם השפע מהסדור אשר לגרמים השמימיים, ואל זה המתנבא לשלום, מהשפע שמפאת ההשגחה האישיית. ולזה אמר "אשר שלחו ה' באמת". כי אם היה שאחרים גם כן שלוחים ממנו, אינם שלוחים באמת ובלי אמצעי. והיה זה כן, שהרע ראוי שייחס אל הסדור השמימיי, והטוב אל ההשגחה האישיית. ולזה לקח מזה משל, שאחר שהיה ירמיהו מחזק לנביא, והיה מתנבא לרעה, בבא דבר חנניה שהיה מיעד טוב, יראה ששלחו השם באמת, כלומר, בלי אמצעי, ושהיה ירמיהו שלוח באמצעי, והוא הסדור. ולקח זה הדרך, כאלו אמר, עתה נראה אם שלחך השם באמת. ולזה אין אצלנו הוכחה מזה, שהבחינה תהיה כשלא יתקים היעוד הטוב בלבד. אבל מה שאפשר שיאמר בזה לפי מה שיראה הוא, שאין הפרש בין יעוד הטוב לזולתו, וכמו שיורה עליו פשט הכתוב. שאמר "אשר ידבר הנביא בשם ה'" וגו' ולא חלק בדברים. אלא שהכונה בו כאשר ידבר הנביא להודיע על היותו נביא. ויודע, אם בחידוש אות, וזה יאמן בפעם אחת, כשלא יהיה חשד באות ההוא, או ביעודו לדברים העתידים, ויצטרך בזה השנות. וכאשר ידבר הנביא בדרך הזה, אם שלחו השם, אי אפשר בדבר ההוא שישתנה, היה יעוד טוב או רע. ויורה על זה הכתוב שלפניו, אמר (י"ח:כ"א) "וכי תאמר בלבבך, איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'", שכבר יראה מזה, שהכונה היא, לדעת אם הוא נביא שלוח, והודעתו גם כן לתכלית זה בעצמו. וכן הישירתנו הקבלה האמתית, שכשהיה דבור הנביא על האפן הזה, להודיע היותו נביא שלוח, שאחר שלא יהיה הדבר ולא יבא וגו'. כאמר (מל"ב א':י') "ואם איש אלהים אני תרד אש" וגו'. וכבר קדמו אדון הנביאים, באמרו: (במדבר ט"ז) "אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני". ואם היה שהיעוד הרע חוזר באפן הזה, כבר היה אפשר שימותו כמות כל האדם, ושהשם שלחו, ואיך לא? ומה המונע שלא ידע הנביא גם כן ביעודו אם יחזר אם לא? אלא שהמונעים הידיעה באפשר כבר מאנו זה, השם יצילנו מחרב לשונם. ואמנם כשהדיבור איננו באופן הזה, ר"ל בדרך אמות הנבואה, אלא ליעוד רע או לטוב; לפי שהוא ידוע ומפרסם, שיעוד הטוב והרע הוא על צד הגמול והענש המתחיב מההשגחה האישיית: והכפלו התנאים בתורה (ויקרא כ"ו:ג') "אם בחקתי תלכו", "ואם תשמעו לי... ואם לא תשמעו לי"; עם היות שהנביא ביעוד, ישמיט התנאי ההוא ולא יזכירנו - הרי הוא כאלו נאמר בפרוש. וכאשר לא יגיע הטוב או הרע שיעד, איננו סתירה לדברי הנביא, כי כבר התפרסם, שדבריו בזה על צד הגמול והענש, שהכפל בו התנאי הזה בתורה. ויתחיב מזה גם כן שדבור הנביא, כשאיננו ביעוד טוב ורע, כי אם בענינים קרו או יקרו, כמאמר שמואל אל שאול בדבר האתונות (שמ"א י':ב'), הנה צריך שיגיע דבר הנביא, ואם לא יגיע, הוא הדבר אשר לא דברו השם. ויהיה אם כן הכתוב כולל ובלתי מפרש ביעודים כפשוטו. כי מדבר הנביא בייעודים הטובים והרעים, הרי הוא כאלו מפרש בו התנאי, למה שהוא מקבל אצלנו וסדור בפינו בתורה שבכתב. ולפי זה יהיה מאמר חז"ל, "כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפלו על תנאי אינו חוזר" (ברכות ז'.), ראוי שיובן, כשלא היה תנאי בעצמות, כמו שקדם.

Abarbanel Devarim 13:2אברבנאל דברים י״ג:ב׳

כי יקום בקרבך נביא או חולם וגו' עד כי יסיתך. לפי שהזהירם על עבודת בית הבחירה וצוה אותם שלא יוסיפו על הדבר מעבודות הגוים לאלהיהם. הזהירם בפרשה הזאת שלא יתפתה לבבם בשום דבר מעניני ע"ג. וגם כי יצוה בזה נביא או חולם חלום ויתן להם עליו אותות ומופתים. והנה הביא שלש פרשיות סמוכות זו לזו. והם כי יקום בקרבך נביא. כי יסיתך אחיך וגומר. כי תשמע באחד שעריך וגומר. וענין הפרשיות האלה הוא. כי האדם פעמים שיתפתה לחטא אם בלמדו מנביא או חכם שיראוהו חוטא ויתלה עצמו באילן גדול. ופעמי' יתפתה מאחיו ורעיו וקרוביו שימשך אחרי דבריהם ויעשה כמעשיהם ופעמי' שיתפתה לא לעליונים בחכמה ממנו. ולא לקרוביו. כי אם מפני הכלל. שאם יראה אותם חוטאים בכלל. יאמר לו לבו אל תפרוש עצמך מן הצבור. ויהיה אחרי רבים להטות מדרך הישר. וכנגד שלשה מיני הפתויים הללו באו שלשת הפרשיות הללו.

Abarbanel Devarim 16-18 Questionsאברבנאל דברים ט״ז-י״ח שאלות

הספק הי"ח אם נתחייבנו לשמוע אל דברי הנביא ראוי שנדע איך יבחן שהוא נביא כדי שנשמע אל דבריו. ואם תאמר שהתורה פירשה זמן בחינתו באמרו אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה'. הנה יפול בזה ספק עצום והוא. כי לא ימלט אם שתהיה בחינתו ביעודים הטובים שיעד לבא או ביעודים הרעים. ושקר הוא שנאמר שביעודים הרעים תהיה הבחינה לפי שכבר אפשר שיהיה מיעד ביעוד רע שיבא על איש או על עם אחד וישוב האיש או העם ההוא אל ה' וינחם ה' על הרעה ולא תבא עליו כמו שהיה הענין בננוה. ואם היתה בחינת הנביא בזה הנה לא יהיה הדבר ולא יבא. ויומת הנביא על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו. ושקר גם כן שנאמר שתהיה הבחי' ביעודי' שג"כ יהיה אפשר שלא יתקיימו מפני המקבל שמא יגרום חטאו וימנע מפני זה הטוב ממנו כמו שמצינו ביעקב שעם היות שהובטח (פ' ויצא) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך. הנה בבא עשו כנגדו אמר (פ' וישלח) ויירא יעקב מאד ויצר לו שמא יגרום החטא להחזרת השם יתברך מיעודו הטוב. וכמו שביאר כל זה ירמיהו הנביא (סימן י"ח) באמרו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטוב אשר דברתי להיטיב לו. אין לנו אם כן במה יבחן הנביא. ואין ראוי שנאמר שכאשר לא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה'. כי כבר לא יהיה הדבר ולא יבא הדבר אשר דברו ה'. ובפי' הכתובים אזכיר דעות החכמים בדרוש הזה ואקשה עליהם.

Abarbanel Devarim 18אברבנאל דברים י״ח

ואמנם בהתר הספק הי"ח. והוא במה יבחן הנביא נבוכו בו המחברים מאד. והרב הגדול גזר אומר בפתיחתו לפירוש המשנה. שתהיה הבחינה ביעוד הדברים העתידים ושבחינת הנביא לא תהיה ביעודים הרעים לפי שהיעוד הרע אפשר שיחזור וישוב כמו שמצינו בננוה ודומיהם כי אם ביעודם הטובים. וגם לא תהיה הבחינה ביעוד הטוב אם לא יהיה לנביא שלוח לזולתו כי אז יהיה היעוד הטוב בהיותו נאמר ע"י נביא שלוח לזולתו לא ישוב מפני כל היעוד ההוא ובו יבחן הנביא. אבל כשיהיה נאמר לנביא על עצמו כבר ישוב ולכן נתירא יעקב מעשו וייצר לו. לפי שהיה יעודו מהש"י אליו מבלי אמצעות אחר. והנה יעשה הרב חזוק לדעתו שתהיה הבחינה ביעודים הטובים ממאמר ירמיהו לחנניה בן עזור. הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגומר. הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנבי' יודע אשר שלחו ה' באמת. והסמיך עצמו בסמך של דרשות חשבם כמכריעים זה הדעת במה שאמרו חכמי' זכרונם לברכה פ"ק דברכות (דף ז') כל יעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שנאמר ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. וכתיב ובני רחביה רבו למעל'. וכמה ספקות נתחייבו לדעתו זה. אם ראשונה שלפי דרכו זה יצטרך לפרש אשר ידבר הנביא בשם ה' וגומר ביעוד הטוב לא ביעוד הרע ויפרש מאמר ירמיהו (סימן י"ח) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע כשיהיה הדבור לנביא לעצמו ולא שיהיה לנביא שלוח לזולתו. והתנאים והחלוקים האלה לא נזכרו בכתובים. והיה מבואר הקושי אחר שיעמיס הכתובים על כרחם לאמר מה שלא נמצא בהם. ושנית כי יצטרך הרב לפרש מאמרם ז"ל כל יעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר. שיצדק כשיהיה ע"י נביא שלוח לזולתו. ולא יהיה מאמר כללי כמו שיובן ממנו. אבל יהיה מאמר על תנאי שלא זכרו הם בדבריהם ולא עלה על לבם. ושלישית שהוא דבר קשה וכבד להאמינו ולאמרו שלא יהא הש"י נאמן בדבורו אשר ידבר לנביא בינו לבין עצמו כמו אם אמר יאמר אותו על ידי אמצעי והנה כדומה לזה אמרו חכמים ז"ל בקדושין פרק האומר (דף ס"ה) לא אברו סהדי אלא לשקרי. ועדיין ישאר הספק למה יחזור מהטוב שיאמר בינו לבין המקבל אותו ולא יחזור מאותו שיאמר אותו ע"י אמצעי. והנה חזרת היעוד אין ראוי שימנע לא מצד המיעד ולא מצד המיועד ולא מצד היעוד עצמו. אם מצד המיעד יתברך אינו ראוי שימנע להיותו בלתי משתנה בעצמו. ואם מצד היעוד עצמו אם היה בלתי ראוי לחזור ממנו כמו שאמר ביעוד הטוב שלהיותו טוב ראוי שיתקיים על כל פנים גם מצד המקבל אין ראוי שימנע אם היה ראוי לקבלו. ושלא ימנע ממנו היעוד הטוב. וביעוד הטוב בין שיהיה ע"י נביא שלוח לזולתו או שלא יהיה לנביא שלוח. אין הפרש אצלו יתברך לשיחזור באחד מהם ולא יחזור באחר. כיון שבשניהם המיעד הוא אחד השם יתברך קיום ובלתי משתנה. והמקבל הוא לאחד והיעוד הוא יעוד טוב אחד בשניהם. ואם כן איך יחזור היעוד מפאת האמצעי או הכלי שאינו מצד המיעד. ולא מצד המיועד. ולא מצד היעוד. רביעית שהמשפט האלהי הוא שוה בשכר ועונש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ולכן בהיות על אומה מהאומות או איש מהאנשי' יעוד טוב מנביא שלוח. ושבח האומה ההיא או האיש ההוא ועשה הרע בעיניו איך יחשב לדרך צדקה ומשפט שיתקיי' הטוב ההוא עכ"פ בבלתי מוכן אליו לא לפי שהקדוש ברוך הוא יעד עליו ויצא מפיו ולא מפאת הטוב בעצמו כי אם בעבור האמצעי שהיה בדבר ימצא חוטא נשכר. וכבר העירת הרב רבי חסדאי על הב' בטולים הראשונים אשר זכרתי ואני הוספתי עליהם הנשארים. והרלב"ג בספר מלחמות ה' אשר לו כתב בהתר הספק הזה דרך אחר כי הסכים לדברי הרב הגדול בשבחינת הנביא תהיה ביעודים הטובים העתידים להיות. אבל הוסיף עליו שלפי שהטובות מהם מסודרים מהגרמים השמימיי' ומהם מפאת ההשגחה שלא יבחן הנביא בטובות אשר הם מפאת ההשגחה. לפי שהם אף כי לא יפורש בם תנאי ראוי שיובנו בקשר תנאי בעבודה והדבקות. ולזה נתירא יעקב שמא יגרום החטא לפי שהטוב אשר נתיעד עליו היה השגחיי כמו שהורה עליו איכות היעוד כי לא תתכן השמירה בכל אשר ילך ולזרעו מפאת הגרמים השמימיים. ולפי שהיעוד ההשגחיי חוזר תמיד להדבקו עם הכנת המקבלי' לכן לא יבחן בו הנביא אבל תהיה בחינתו ביעודים הטובים המסודרים מהמערכה לפי שהם לא יהיו חוזרים יען הבחירה הושמה באדם לתקן המעוות מהגרמים השמימיים לא לקלקל. ולזה כשיועד האדם ברעה אפשר שייטיב דרכיו וינצל ממנה. אבל בידיעתו ביעוד הטוב רחוק שיסכל את ידיו ויעשה מעשים רעים הטוב ממנו אשר הוא מסודר לבא עליו. ולפי שהוקשה לו מה שאמרו רז"ל כל יעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. פירש אותו כשלא יהיה שם תנאי בעצמות כמו שבארו מענין משה רבינו עליו השלום שאמר לו ית' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. ואין ראוי שיהיה בטוב המיועד למשה רבינו ע"ה תנאי עצמי ממניעת ההתחלה. זהו דרך החכם הנזכר וכונתו כפי מה שלקחתי מאריכות דבריו ביותר קצר שאפשר. וכמה מהספקו' יתחייבו גם כן לדעתו. מהם כי כשנניח הענין כן יצטרך לדחוק המקר' שכתוב בו אשר ידבר הנביא בשם ה' שהוא ביעוד הטוב והמסודר מן הגרמים השמימיים לא בטוב ההשגחי. והתנאים האלה לא נזכרו בכתוב והם זרים מאד כפי פשוטו. ומהם כי כאשר לא יהיה הדבר ולא יבא מי יתן ואדע איך יבחן בו. כבר יתנצל הנביא באמרו שהטוב ההוא לא בא להיותו השגחיי ומדרכו שיחזור כפי הכנת המקבלים. ובמה יודע איפה מי הוא זה הטוב המסודר מהמערכה ואיזה הוא ההשגחיי ובמה יוכרו שניהם. ומהם כי הטוב המסודר מהמערכה עם שנודה שהוא רחוק שלא יגיע הנה איננו נמנע כי אף על שהבחירה הושמה באדם לתקן אשר עוותו המצב השמימיי הנה פעמים כשידע האדם הטוב העתיד לבא עליו ויצטרך לסבות נאותות להגעתו יחשוב לבקש לעשות הסבות המסייעות והעוזרות להביא הטוב ההוא. ואולי הדברים אשר יעשה ימנעו הם הטוב ממנו. כי בחשבו שהוא בוחר במה שיועיל יבחר במה שיזיק ולא בחכמה. ובזה האופן יקרה שיחזור גם כן היעוד השמימי ולא ישאר לנו דבר שבו יבחן הנביא. ומהם כי אם היתה נבואת הנביאים כלם מהשכל הפועל כמו שחשב החכם הזה. הנה ימשך בהכרח שלא ידע הנביא כי אם הדברים המסודרי' מהמערכ' לא הטוב ההשגחיי אם לא שנ' שהשגחה היתה ג"כ מהשכל הפועל בנבוא'. ותהיה א"כ הטובה ההשגחיית מסודרת מטבע הטובה המסודרת מהמערכ' אלא שהדרך הזה אין לנו על מה יסמך. וכבר העיר על קצת מהספקו' האלה הר' חסדאי בספרו. ואולם מה שנסתייעו בו שני הרבנים האלה מהיות בחינת הטובי' בלתי הרעים ממאמר ירמיהו באמרו לחנני' בן עזור הנביא אשר ינבא לשלום בבא דברי הנביא יודע אשר שלחו ה' באמת. אינו ממה שיאמר דעתם וסברתם לפי שאם היתה כונת הכתוב כדבריהם היה אמרו הפסוק הקודם הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות למלחמה לרעב ולדבר מותר אין ענין לו גם כי יחסר הנשוא ממנו, אלא שהכונה בכתובים ההם היא אחרת, שירמיהו היה אמר הנה כלי בית האלדים מובאים בבלה, וחנניה היה אומר הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה, והעם היו מכבדים את חנניה לפי שהיה מבשר טוב משמיע ישועה, כי האדם בטבעו יכסוף לשמוע הדברי' הנאהבים אצלו ויקוץ עם הפכם, לכן אמר ירמיהו לחנניה אל תחשוב שלהיות נבואתי רעה על בית ה' וכליו ואתה מתנבא עליהם טובה תהיה טוב ומכובד בעיני העם ומוחזק לנאמן יותר ממני, כי הנה ההאמתה והחזקה אינה נמשכת אחרי הדברים כי אם אחרי המציאות, והוא אמרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות למלחמה ולדברים הרעים כמוני היום ויבא נביא אחר ויחלו' עליהן וינבא עליהן לטובה ולשלו' כאשר אתה עושה היום, לא היו הקדמונים בראותם זה מחזיקים לנביא אמת הנביא המנבא לטובה על הנביאים שנבאו לרעה בראשונה, אלא היו נמשכים והיתה החזקה כפי מה שהיה יוצא אל המציאות, וזהו אמרו בבא דבר הנביא יודע אשר שלחו ה' באמת, כי לא היו מחזיקי' אותו על דבריו הטובי' כי אם על אמותם ויציאת' לפועל, וכן ראוי עתה שלא יחזיקו אותך לנביא אמת בעבור שתבשר טובה כי אם אחרי צאתה למציאות בפועל, הנה התבאר אם כן משפט הכתובים הישר והמתישב בהם, שאין הוכחה מהם לבאר שהנביא ביעוד הטוב יבחן ולא ביעוד הרע כמו שהיתה מחשבת האנשים האלה שלמים הם אתנו. ואמנם הר' חסדאי כתב בהתר הספק הזה שאין הפרש בין היעוד הרע ליעוד הטוב בענין בחינת הנביא כאשר יהיה מיעד לאמת נבואתו, כי אז במה שיעד כדי לאמת ולהוכיח שהוא נביא השם יתברך אי אפשר שישתנ' או יחזור בין שיהיה יעוד טוב או יהיה יעוד רע, כי לא יסכים הקדוש ברוך הוא על ביטול היעוד ההוא כיון שבו תלוי אמתת הנביא, ולכן אמר הכתוב בדרך כלל אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו' הוא הדבר אשר לא דברו ה' ושבזה יאמן הנביא גם בפעם ראשונה בשלא יהיה שם חשד, אמנם כשידב' הנביא אחרי היותו מוחזק לנביא נאמן ונבחן בנבואתו ביעוד טוב או רע שלא לאמת נבואתו ולבחון אותה אין ספק שהיעודי' ההם להיותם על צד הגמול והעונש המתחייב מההשגחה האישית שיהיו חוזרים בהשתנות הכנת המקבלים מטוב אל רע מרע אל טוב כדברי ירמיה הנביא ע"ה, ואמנם מ"ש רז"ל כל יעוד שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר יהיה ענינו כפי פשוטו שהיעוד הטוב אינו חוזר בין שיהיה לנביא שלוח לזולתו או לעצמו והיעוד הרע הוא חוזר, ויהיה מאמר ירמיהו הנביא ע"ה (סימן י"ח) רגע אדבר וגו' לבנות ולנטוע כשלא יודע הדבר לנביא כלל כי אם שדבר השם יתברך בעצמו ובלבו, ואמנם יראת יעקב מעשו עם היות שהיה יעודו טוב ונאמר לו שהיה נביא מכל מקו' ירא לפי שהיעוד יתחייב בהשתלשלות הסבות הנאותות ובחירת האדם בהם כדי להגיע לטוב ההוא, ויעקב עליו השלום עם היותו יודע ביעוד הטוב ההוא לא היה יודע בסבות אשר באמצעותם יגיע, ולכן זמן עצמו לכל דברים שאפשר, וזהו אמרם ז"ל בחולין (שם רש"י בראשית ל"ט ב') פרק גיד הנשה התקין עצמו לשלשה דברי' לתפלה לדורון ולמלחמה, זהו דעת החכם הזה, והוא אמנם שגם כן לא ימלט מהספקות יתבאר ממה שאומר. ראשונה כי אם היתה החזרה מיעוד הטוב או הרע מפועל המשפט האלדי כפי הכנת המקבלי' שלא יענש הצדיק ולא יגמל הרשע, הנה כאשר הנבי' יהיה מיעד לאמת נבואתו ביעוד טוב או רע לאומה מהאומות או לאיש מהאישי' ושב החוטא בתשובה שלמה או הצדיק הרשיע לעשות מי יתן ואדע למה יענש הצדיק אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ויגמל בטובו' הרשע רע מפני בחינת הנביא, ולמה יהי' הש"י מונע טוב מבעליו ושערי תשובה ינעלו שהוא כלו הפך המדה האלהית המשפט הצודק בעבור שתתאמת נבואת הנביא, הייטב בעיני ה' שתענש אומה רבה אף על פי שתעשה תשובה גמורה כדי לאמת נביא אחד, זה בלי ספק בלתי ראוי בחק היושר האלהי. והשנית במה שהודה החכם בהבדל היעוד הטוב מן היעוד הרע והוא בלתי ראוי. אם מצד המיעד יתעלה ואם מצד המקבלי' ואם מצד עצם המשפט. כי כמו שהיעוד הרע חוזר בעבור שהשב בתשובה אין ראוי שיענש, ככה היעוד הטוב ראוי שיהיה חוזר לפי שאינו מהצדק שיגמול טובה הרשע רע, ויהיה כצדיק כרשע, זהו המורה שהיעוד הטוב שוה ליעוד הרע בחזרה. ושלישית כי הנה כפי דעת החכם. יצטרך לדחוק רגע אדבר וגומר לבנות ולנטוע וגומר. ולפרש רגע אדבר לבנות ולנטוע שלא ידבר זה כי אם אל לבו ורגע אדבר לנתוש ולנתוץ גם שידבר אל נביא ויעשה אם כן חלוקים בכתובים, וזהו הקושי עצמו שעשה הרב חסדאי לדברי הרב הגדול ולדברי הרלב"ג, וראה הקוץ בעין חברו ולא נטל הקורה מבין עיניו, והנה הכתובים שוים במשפטם רגע אדבר ורגע אדבר ושניה' בלשון אחד ולכן ראו שיפרשו שניהם בשוה. ורביעית כי אם היה היעוד הטוב הנאמר לנביא בלתי חוזר, היאך ירא יעקב מעשו בהיותו יעוד טוב ונאמר לו שהיה נביא. ומה שהשתדל להסיר הספק הזה באמרו שהירא' היתה להתדרך בסבות אשר היו צריכות בהגעת יעודו הטוב אינו כלום. כי היראה מעשו איננה ההדרכה בסבו' הנאותו', והנה ירא' זה מתפלת יעקב שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו' והוא המורה שהיתה היראה ממש מעשו לא ההדרכה בסבת ההן. והיתה יראתו פן יגרום החטא ויהיה היעוד הטוב חוזר ולכן התפלל שלא יחזור אך יקם ה' את דברו ומפני זה הספקות האלה יהיה גם הדעת הזה בלתי אמתי.

Abarbanel Devarim 18 continuedאברבנאל דברים י״ח

ואשר אאמינהו בו אני, נאות ואמתי בדרוש הזה הוא שנאמר שפעולות הנביא ודבריו הנפלאים הם בג' מינים, מין האותות והמופתי' שיעשה בשינוי הטבע. ומין הגדת מה שקרה או מה שיקרה מדברים היו או יהיו מבלתי שיהיה בהם טוב או רע כמו מה שהגיד שמואל לשאול (שמואל א' ט') שנמצאת האתונות. ומן היעודים הרעים או הטובים שיהיו לאומה מן האומות או לאיש מן האישים בעתיד. והנה בחינת הנביא תהיה במין הראשון ובמין הב' הנזכרי' בלבד. לא במין השלישי מן היעודים העתידים מהטוב או מהרע והשכל יגזור בזה כי הבחינה אין ראוי שתהיה כי אם בדרכי הנעשים לתכלי' הבחינה או הנסיון לא במה שיכלול הגמול והעונש לאחרי'. ולכן תהיה הבחינה האמתית בעשיית האותות והמופתי' בזולת המנהג הטבעי כדי שיכירו וידעו בני אדם כי שם ה' נקרא עליו והוא בנבואתו פועל בחומר העולם, ועושה בהויות כרצונו וכן בהגדת מה שקרה או שיקרה בהיותו דבר נעלם ונסתר מאותם השומעי' כי כל זה יורה על הרוח האלהי אשר בו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. ואמנם בעניני היעודים הטובי' או הרעים העתידים והגזורי' על עם ועל איש. לא תהיה בחינת הנביא בהם לפי שאלה יהיו חוזרים כבר כפי השתנות הכנת המקבלי' ולא תצדק הבחינה בהם. ואל תקשה עלי ממאמר מרע"ה (פ' קרח) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקדת כל האדם יפקד לא ה' שלחני. ומאמר אליהו (מלכים ב' א') אם איש אלהים אני תרד אש מן השמי' וגו'. כי המאמרים האלה לא נאמרו לאמת נבואותיהם כמו שחשב הרבי חסדאי. כי כבר היו נביאים מוחזקי' ומה להם עתה להבחן אם היו נביאי' אם לא, אבל היו זה מאתם עונש ומשפט נפלא לאנשים שהיו מבזים אותם לא בדרך בחינה. ולזה תמצא שכאשר בא יונה אל נינוה והיה הרצון האלהי שיעשה תחלת נבואתו שם ביעוד הרע ההוא לא נתקיים ביעוד ההוא ולא נתאמתה בו נבואתו. לפי שהיה מהמין השלישי הנזכר ולא יבחן הנביא בו. וכאשר שבו מדרכם הרעה שב הש"י מחרון אפו ולא הביא עליה הרעה. ולזה היה מאמר ירמיהו הנביא עליו השלום כלו כפשוטו רגע אדבר וגו' ורגע אדבר וגו' שפעמים ידבר על ידי נביאו או בלתו יעוד רע או יעוד טוב ויחזרו כלם בשנוי הכנת המקבלי' ומעשיהם. ולא התנה בהם דבר מבחינ' הנביא לפי שלא תהיה בחינתו בזה המין מן היעודי' הטובים והרעי'. ותחלת הנבואה תורה עליו שאמר וארד אל בית היוצר ואראה והנה הוא עושה מלאכה על האבני' ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשו' וגו'. והוא ודאי משל להשחתת כתות האנשים את דרכם מהתקון והטוב אשר חשב עליה' יוצרם. אשר לזאת הסבה חוייב שיעשה כלי אחר כאשר ישר בעיניו. ואמר שיודיעם שכחומר ביד היוצר כן הם בידו בית ישראל רוצה לומר שלא יבטחו ביעודים הטובי' שהבטיח לאבותם. וגם לא יתיאשו ביעודי העונשי' שיתרו בהם הנביאים כי כל זה יחזור בהשתנות הכנת האנשים המיועדי' בה. ולא נצטרך לדחוק הכתובי' בפירושי' זרים כאשר פירשום הראשוני' ומפני זה גם כן ירא יעקב מעשו לפחדו פן יגרום החטא ולא יתקיים היעוד הנאמר לו, ואמנם מאמר רז"ל (ברכות ד' כ') שכל יעוד היוצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אם שנפרש אותו כמו שפירשו הרב רלב"ג בשלא יהיה התנאי בעצמות, או שנאמר והוא היותר נכון שהמאמר ההוא היא סברה גוברת שחשב האומר אותו שהיעוד הטוב אינו חוזר, וכבר כתב הרב הגדול בפיר' פרק חלק שהמאמרים שאינם לענין מעשה או בענין הדין שאין האדם מחוייב להאמין בהם כי אם לפי שיהיה מסכים אל שרשי התורה ועניניה, כי הסברות ההן לא היו הלכה למשה מסיני לחכמים ההם כי אם מחשבה וסברא עיונית לא זולת זה, ויפורש עם זה מאמר הכתוב שאמר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא שיהיה זה בשייעד על אות או מופת או יגיד מה שיקרה מהדברים שאין בהם טוב ולא רע כמו שאמרתי, ואמנם אמרו בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו הוא להודיע שלא יאמרו שטעה הנביא בשקול הדעת ובשגגה כשגגה שיוצאת מלפני השליט כי בכונה ודעת דבר מה שדבר לשקר והוא הזדון ועל כן לא יגורו מחכמתו ומהתפארותו בנבואה ויהרגו אותו על כל פנים. וממה שיראה עוד אמתת מה שאמרתי בבחינת הנביא. הוא מה שמצינו בבחינת נבואת אדוננו אשר הוא מראה מלוטשת משל ליתר הנביאים כלם רוצה לומר שכאשר אמר (פ' שמות) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. נתן לו הקדוש ברוך הוא אות ההפך המטה נחש ואות הדם. והיה עוש' אותו לעיני העם ויאמן העם אבל לא נתן יעודי' טובים או רעים במה שיהיה. ואם נאמר כדברי רבינו ניסים שפיר' נביא מקרבך מאחיך כמוני שתתאמת נבואתו כמו שנתאמתה נבואתי. יתחייב אם כן שכל הנביאים גם הם יאמתו נבואותיה' על ידי נסים ונפלאות וכמו שעשה משה ואליהו בהר הכרמל לא יעד ביעוד בדב' עתיד מטוב עד רע לאמת נבואתו כי אם בהורדתו האש מן השמים על העולה כי זה יהיה הדרך האמתי לבחינ' לא זולתו. ושמואל הנביא לא אמר לשאול לאמת מלכותו ומשיחתו יעוד טוב ולא רע כי אם מה (שמואל א' י') שימצא בדרך ומה שיקרה לו שם שאין בו לא טוב ולא רע ולא יפול תחת החזרה. וכבר בארו חכמינו ז"ל שבחינת הנביא תהיה בנסים ונפלאות כאמרם בסנהדרין (דף פ"ט) פרק הנחנקין והמותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהיב ליה אות והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש. היכא דאתחזק שאני. דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק. ואליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ. אלא היכא דאתחזק שאני. הנה ביארו שאמות הנביא ובחינתו אינה ביעודים כי אם באותות כמו שאמרו דיהיב ליה אות. ושזה יהיה בתחלת נבואתו לא אחר היותו מוחזק לנביא. והתימה הגדול מהרב ממה שיברח מהיות בחינת הנביא על פי האותות יש בלבו דופי והרהור אולי הם בלהט וכשוף ויטה בדעתו שיבחן ביעודים העתידים טובים או רעים. שאם מעשה הנסים ימצא בו ספק שמא נעשה בלהט וכשוף כ"ש וכל שכן שימצא הספק בהגדת העתידו' שאפש' שימצא בקסם ובכשוף ומפעל האוב והידעוני ומחכמת משפטי הכוכבים, ואיך אם כן נאמר שתהיה בהגדת העתידות ולא בנפלאות בהיות משפט מעשה הנפלאות זר. ויותר מרוחק מידיעות בני אדם מהגדת העתידות ואיך יאמר שלא האמינו בו ישראל מפני האותות. והנה הכתוב אומר בפירוש במצרים (פ' שמות) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו. והספיקה בחינתו כל כך שעלי' נסמכו ישראל וקיימו וקבלו לעשות את חג הפסח שצוה להם במצרים. ועל הים מהו אומר (פ' בשלח) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגומר ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ואמנם שאר הנסים שנעשו במדבר אמת הוא שכפי הצורך עשאם כדברי הרב בספר המדע. אבל בתחלת נבואתו לא נתאמתה ולא נבחנה כי אם על פי האותות. ואמנם מה שנצטרך למעמד הר סיני ושישמעו העם בדבר ה' עמו לא היה זה לבחינת נבואתו. כי אם לשלול דברי כל הבאים אחריו בדורות העתידי' שיסתרו דבר מכל דבריו. וכדי שלא יקום בעתיד איש מתפאר בנבואה מדבר נגדו בא המעמד האלהי ההוא וכמו שאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבו' ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, והנה הוצרך הקדוש ברוך הוא לעשות למרע"ה כן יותר מלכל שאר הנביאים לפי שעל ידו נתנה הנמשכות לעד באומה והיה הצורך בעבורם שיעשה האומות התורה והמצות ההוא מפני הנצחיות המקווה בהם. אמנם שאר הנביאי' לא הוצרכו לזה לפי שלא נתנה על ידם התורה והמצות כמוהו. וראה דברי הרב הגדול בפ"ז מהלכות יסודי התורה ותמצא שיודה הרב שכל אחד משאר הנביאים אחרי משה רבינו עליו השלום בהיותם נודעים בקדושה ובטהרה ובפרישות ועם זה יעשה אות ויאמ' שהשם שלחו שנתחייב לשמוע דברו שנאמר אליו תשמעון. והוא המורה שבחינת הנביא תהיה על פי האות ואם באות אחד בלבד אף על פי שיש בו דברי' בגו. ואמנם מה שאמר בפ"ח הנמשך מרע"ה לא האמינו בו ישראל מפני האותות. לא אמרו על אמות ובחינת נבואתו הראשונה. כי לא היתה כונתו באותו פר' לבאר זה כי אם לענין התורה והמצות שלא האמינו בתורתו ומצותיו מפני האותות שעשה במדבר. כ"א מפני שבעיניה' ראו ובאזניהם שמעו מעמד הר סיני. ושלכן כי יקום נביא או חולם חלום ונתן אות או מופת לא נאמין אליו כנגד התורה. לפי שלא נתאמתה על פי האותות וכמו שנזכר שם ולכן זכר שם נסי המדבר ולא זכר נסי מצרי' לפי שלא היה דרושו כי אם על התורה והמצות שנתנו במדבר. וכבר ביארתי אני הפרק ההוא והוכחתי שאין בו סתיר' למה שאמר בפתיחת המשנה מענין בחינת הנביא ע"פ היעודים והוא ענין אמתי ואינו ממה שיאות במקום הזה. ואפשר עוד לומר בדרוש הזה שהבחינה לא היתה צריכה בנביא לפי שאם נבא בשם עכו"ם או בשם השם יתב' שיעבדו עכו"ם לא היה צריך להביט בבחינתו כי אם להרגו מיד. ואם נבא בשם השם יתברך כדי לעקור דבר מן התורה או להוסיף או לגרוע דבר ממנו לא היינו גם כן צריכים בחינתו אבל יומת מיד, אמנם אם בא בשם השם אל עולם ולהוכיח את העם ולהזהירם על שמירת התורה ולהתרות בפושעים. הנה אז ראוי לשמוע בקולו מבלי בחינה ונסיון אחר. כל שכן בהיותו איש צדיק תמי' ירא אלהים וסר מרע שמדותיו יעידו על דרכיו ודבריו. ודבריו יקימו מדותיו. ומפני זה לא מצינו בישעיה וירמיהו ושאר הנביאים שעשו בחינה בתחלת נבואתם לאמת שהיו נביאים לה' כי מדותיהם ודבריהם היו מעידים עליהם. ואולי שעל זה אמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי כלומר אין להם להבחינו עוד כי אם לשמוע הדברים אשר הוא ידבר בשמי ולעבודתי. ואמנם תצטרך הבחינה אם כאשר יצוה דבר לעשות אשר לא כדת להוראת שעה וכמו שאמר דיהיב ליה אות. או כשיקום נביא לדבר דבר בשם ה' ויקום גם כן נביא אחר בשם השם יתברך ויסתור דברי הראשון שאז מפני הסתירה שביניהם תצטרך הבחינה. והוא שכאשר ידבר הנביא רצוני לומר כל אחד מהם ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' ויודע שהוא נביא השקר ויהרג וזהו שאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו. אך הנביא אשר יזיד. רוצה לומר אך אם יקים נביא אחד ויזיד להכחיש את דברי הנביא אשר דבר בשמי יומת בידי ב"ד כמכחיש דברי אלהים חיים לפי ששניהם היו מדברים בשם השם יתעלה הוצרך לעשות הבחינה איזה מהם נביא אמת לשמוע בקולו ואיזה הוא נביא שקר להרגו. ואז אמר על זה כי תאמר בלבבך איכה נדע רוצה לומר אחרי ששניהם מכחישים זה את זה ולא קדמו לשום אחד מהם מופתי חזקה. ראוי שיהיה נודע לנו במה יודע ונכיר איזה מהם הוא השקרן כדי להמיתו. ועל זה אמר שמי שיצא אל הפועל דברו הוא נביא אמת וההפך בהפך. לכן אמר בזדון דברו הנביא ואמר אך הנביא אשר יזיד והרי אין שייך בזה הבדל בין שוגג למזיד כמו וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה כי איך יהיה הנביא שקר שוגג אבל ענינו שזדון לבו השיאו להתקומם על נביא השם ית' להכחישו. ויורה גם כן על זה אמרו איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'. והיה ראוי שיאמר הדבר אשר דברו ה' או איכה נדע כי לא דבר ה' הדבר ההוא אלא שהענין כמו שאמרתי שהיו שם שני אנשים מכחישים זה את זה. וידוע שיש שם דבר שלא דברו ה' אלא שאין יודעים מה הוא. ולזה ישאלו איזה מהדבורים האלה הוא הדבר אשר לא דברו ה'. והיתה התשובה שמה שלא יבא למציאות הוא הדבר הכוזב אשר לא דברו ה'. ואמר אשר ידבר הנביא בשם ה' לפי שבו תפול הבחינה. כי מה שידבר בשם עכו"ם אינו צריך לבחינה אבל יהרג מיד. וכבר יורה על זה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי, וכי תאמר בלבבך עתידי' אתם לומר איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'. ירמיהו הוא אומר הנה כלי בית האלהים וגו'. וחנניה בן עזור אומר הנה כלי בית האלהים מושבים מבבלה עתה מהרה ואיני יודע למי אשמע. תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו'. הנה בארו הכתובים על שני נביאים המכחישים זה את זה ואין ספק שמזה למד ירמיהו עליו השלום מה שאמר לחנניה בן עזור הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגו'. בבא דבר הנביא יודע אשר שלחו ה' באמת. כי הוא אמר זה כפי דברי רבן של נביאים במקום הזה. וכמו שצוה משה שימות הנביא. ככה אמר ירמיהו הנביא לחנניה בן עזור השנה אתה מת כי סרה דברת על ה' כי כיון שלא היה בידו להמיתו על ידי בית דין של מטה. נגזר דינו בבית דין של מעלה. ובשרו על זה בפניו לקיים מה שנאמר כאן לא תגור ממנו. וזהו דרך אחר בהתר הספק הזה ופירוש הפרשה.

Malbim Yirmeyahu 28:7מלבי״ם ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא וכו' הנביאים וכו'. הנה רוב הנביאים נבאו נבואת פורעניות, כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה' שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שלמה יודיעם זאת ע"י נביא, ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע יעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו יעודיו אשר יעד, כמ"ש (דברים יח, כא - כב) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', וזה דוקא אם נבא יעוד טוב, משא"כ ביעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שישתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמ"ש בירושלמי פרק הנחנקין, ורמב"ם הלכות דעות, וא"כ צריך שיודיע את הנביא יעודים טובים כדי שבם יבחן הנביא ויוחזק, וז"ש הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות וכו', היה כל נבואתם תמיד למלחמה ולרעה ולדבר, ר"ל לא נבאו טובות ונחמות רק פורעניות, כי על יעודים טובים לא ישלח ה' נביא להודיעם.

R D"Z Hoffmann Devarim 18:21-22רד״ץ הופמן דברים י״ח:כ״א-כ״ב

מה הוא הסימן להבחין בין נביא אמת לנביא שקר? אמרה התורה כי סימן נביא שקר הוא אי קיום נבואתו. למעלה (י"ג, ב והלאה) אמרה התורה שאכן אפשר שנביא שקר יראה אותות ומופתים, אם כן האות והמופת אינו סימן היכר להבחין בין נביא אמת לנביא שקר. אבל אם לא תתקיים נבואתו, הרי זה סימן ברור שהוא נביא שקר, מה שאין כן אם תתקיים עדיין אין זה סימן שהוא נביא אמת... בירמיהו כ"ח:ט' מתפרשת הפרשה שלפנינו, כי דווקא נבואה לטובה צריכה תמיד להתקיים אצל נביא אמת: "הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יוודע הנביא אשר שלחו ה' באמת", אבל נבואה לרעה אפשר שלא תתקיים אף עך פי שהנביא הוא נביא אמת.