EN/HEע/E

Divine Plans and Egyptian Free Choice

Sources

Bereshit 15:13-16בראשית ט״ו:י״ג-ט״ז

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

Shemot 3:19-20שמות ג׳:י״ט-כ׳

(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.

Shemot 4:21שמות ד׳:כ״א

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם.

Shemot 7:3שמות ז׳:ג׳

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Tehillim 105:16-25תהלים ק״ה:ט״ז-כ״ה

(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ. (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם. (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו. (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.

Tanchuma Shemot 5תנחומא שמות ה׳

וימת יוסף וכל אחיו ואעפ"כ ובני ישראל פרו וישרצו, ר' ינאי אומר כל אחת ואחת יולדת ששה בכרס אחת, וי"א י"ב דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם הא י"ב, ורבי יונתן אמר ותמלא הארץ אותם מלאו את הארץ כחרשים של קנים, כיון שראו המצרים כך חדשו עליהן גזרות שנא' ויקם מלך חדש וכי חדש היה אלא שחדש גזירות פורעניות עליהן, דבר אחר ויקם מלך חדש והלא הוא פרעה אלא שאמרו לו המצרים בו ונזדווג לאומה זו אמר להן שוטים עד עכשיו אנו חיים משלהם והיאך נזדווג להן עכשיו אלולי יוסף לא היה לנו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם עושין הריני עמכם והעמידוהו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש (הושע ה) שהיו מולידין ולא מלין, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים, כיון שראה כן הפר הקדוש ברוך הוא את האהבה שהיה אוהב אותם שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנא עמו, עתה יאכלם חדש, חדש כתיב, עמד מלך חדש וחדש עליהן גזירות קשות לכן כתיב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף וכי לא היה מכיר את יוסף שהוא אומר אשר לא ידע את יוסף א"ר אבין משל לאחד שרגם אקונין של דוכוס אמר המלך התיזו את ראשו עכשיו שלמחר עושה בי כך, וכך פרעה עכשיו לא ידע את יוסף למחר הוא אומר לא ידעתי את ה'.

Shemot Rabbah 1:8שמות רבה א׳:ח׳

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל, ובני ישראל פרו וישרצו אף על פי שמת יוסף ואחיו אלהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו, ד"א כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', וי"א שנים עשר דכתיב פרו שנים, וישרצו שנים, וירבו שנים, ויעצמו שנים, במאד מאד שנים, ותמלא הארץ אותם שנים, הרי י"ב, ויעצמו יש אומרים ששה בכרס אחד, ואל תתמה שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים, רבי נתן אומר ותמלא הארץ אותם כחושים של קנים, ויקם מלך חדש, כיון שראו המצרים כך חדשו גזירות עליהם, הה"ד ויקם מלך חדש, רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו שחדש גזירות ופורעניות עליהם, טעמא דמאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש, טעמא דמאן דאמר שחדש גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך, אשר לא ידע את יוסף, על דעתיה דמאן דאמר חדש ניחא, ועל דעתיה דמאן דאמר שחדש גזירותיו מאי דרש ביה, דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל, רבנן אמרי למה קראו מלך חדש והלא פרעה עצמו היה, אלא שאמרו המצרים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו, אמר להם שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והיאך נזדווג להם, אלולי יוסף לא היינו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש, רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר (הושע ה) עתה יאכלם חודש את חלקיהם, מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו, אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף, א"ר אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'.

Shemot Rabbah 30:15שמות רבה ל׳:ט״ו

משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו הלך ועשה אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו כשנתרצה לבנו גזר על מצעריו להרגן, כך גזר הקדוש ברוך הוא שיהו ישראל משועבדים במצרים עד שירצה ויחזירם, עמדו עליהם ושעבדו אותם בחוזק לא שמרדו בהן אלא אמר להם האלהים הנהג בהם כעבדים ויעשו צרכיהם עד שתשלם הגזירה, אלא אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה.

R. Saadia Gaon Shemot 1:10פירוש רס״ג שמות א׳:י׳

הרבה שואלים על הכתוב הפך לבם לשנוא עמו (תהלים ק"ה:כ"ה) וכיצד יהיה מותר דבר כזה מאת האל? על כך נענה ונאמר שהאל לא הוא העושה זאת, לפי שלא נאמר הפך ה' לבם אלא לבם הוא שנהפך נגד העם להזיק להם.

Rambam Teshuvah 6:5רמב״ם הלכות תשובה ו׳:ה׳

והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע, וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן, לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות.

Rambam Moreh Nevukhim 2:48מורה נבוכים ב׳:מ״ח

דע כי הסבות הקרובות כלם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסבות ההם עצמיות טבעיות, או בבחירה, או במקרה, ור"ל בבחירה שתהיה סבת המתחדש ההוא בחירת אדם, עד שאפילו היתה הסבה רצון אחד משאר בעלי חיים, שזה כולו ייוחס להשם בספרי הנביאים, ויתירו על הפעל ההוא בלשונות שהשם פעלו, או צוה בו או אמרו, ובא באלו הדברים כלם לשון אמירה ולשון דבור ולשון צווי ולשון קריאה ולשון שליחה, וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק, והוא שאחר שהשם לפי מה שהונח והתיישב, הוא אשר העיר הרצון ההוא לבעל חי ההוא שאינו מדבר, והוא אשר חייב הבחירה ההיא לחי המדבר, והוא אשר המשיך הענינים הטבעיים על מנהגיהם, והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי כמו שהתבאר, ורובו משותף בין הטבע והרצון והבחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם, שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך, ואני אזכור לך מאלו כלם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו... ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם, או איש יתעורר להזיק איש אחד, עד אפילו חרפו, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו, אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי, ואמר בגוי חנף אשלחנו, ובענין שמעי בן גרא, אמר כי אמר ה' לו קלל את דוד, ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר, אמר שלח מלך ויתירהו, ובשלוט פרס ומדי על הכשדים אמר, ושלחתי לבבל זרים וזרוה, ובענין אליהו ז"ל כאשר סבב השם לו פרנסתו נאמר לו, צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, ואמר יוסף הצדיק, לא אתם שלחתם אותי הנה, ואמר במה שתהיה סבתו רצון ב"ח והתעוררו בצרכי חייו, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, אחר שהשם הוא אשר העיר הרצון ההוא, לא שהוא שמהו נביא והשרה עליו נבואה... ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה, ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', ובענין דוד ויהונתן אמר, כי שלחך ה', ובענין יוסף וישלחני ה' לפניכם...

Raavad Hilkhot Teshuvah 6:5ראב״ד תשובה ו׳:ה׳

א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה. וענין המצרים אינה שאלה משני פנים, האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי, והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו, והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו.

Radak Bereshit 15:14רד״ק בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי, דן אנכי – אני אשפט אותם אף על פי שאני גזרתי אותם להיות להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א') ואמר, קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מ"ז) והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל (כ) ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם. וימרו בי ולא אבו לשמוע לי איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואומר ואעש למען שמי וגו'. הנה כי נתחייבו כליה בארץ מצרים במעשיהם הרעים, לולי שהאל עושה עמהם למען שמו כמו שאמר (שם) שלא יהיה מחולל שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים, וכן אמר למשה, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב (שמות מ' ח') וזה היה נודע, כמו שאמר אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים (יחזקאל כ) כי שלח להם נביאים קודם משה כמו שאמר לו משה, שלח נא ביד תשלח (שמות ד' י"ג), וכן אמר בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאים שראוי לעונשם למה נאמר כי בעון שאמר אברהם במה אדע נשתעבדו בניו במצרים, והלא הכתוב מעיד עליו ואמר "והאמין בה'". ופירש במה אדע, כבר כתבנו טעמו. והאל ידע שיחטאו ואמר לאברהם כי יענישם ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו אמר כן לישראל (דברים ל"ב כ"ט) ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה וגו'.

Radak Tehillim 105:25רד״ק תהלים ק״ה:כ״ה

הפך לבם – הפך פועל יוצא, ופירושו האל הפך לבם, כי הוא גזר זה ואמר ועבדום וענו אותם (בר' טו,יג). או יהיה הפך פעל עומד, כאלו אמר נהפך לבם.

Ramban Bereshit 15:14רמב״ן בראשית ט״ו:י״ד

והנכון בעיני, כי טעם וגם, אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי. והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א יד) וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, ואומר (ישעיה מז ו) קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו'. וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם דן אנכי - שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם. וזהו מה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא), כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם. וכן כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י). והרב נתן טעם בספר המדע (הלכות תשובה ו ה) לפי שלא גזר על איש ידוע, וכל אותם המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו, לפי שלא נגזר על איש ידוע. ולא נתכנו דבריו אצלי, שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך, וקדם זה ועשה גזרתו של הקדוש ברוך הוא זכה בדבר מצוה, ומה טעם בדבריו, כאשר יצוה המלך שיעשו בני מדינה פלונית מעשה מן המעשים, המתרשל ומטיל הדבר על האחרים חומס וחוטא נפשו, והעושה יפיק רצון ממנו, וכל שכן שהכתוב אמר וגם את הגוי אשר יעבודו, שיעבדו הגוי כולו, והם הלכו מעצמם למצרים. אבל הטעם כאשר כתבתי. וכבר הזכירו רבותינו הענין הזה, אמרו בואלה שמות רבה (ל טו) משל לאדון שאמר לבנו "יעשה עם פלוני ולא יצערנו", הלך ועשה, אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו. כשנתרצה האדון לבנו גזר על מצעריו הריגה. כך גזר הקדוש ברוך הוא שיהיו ישראל משועבדין במצרים, עמדו עליהם ושעבדום בחוזק. אמר הקדוש ברוך הוא היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם, אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א טו). עד כאן לשונם. ודבר ברור הוא כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל "ועבדום וענו אותם", אבל היא עקירתם לגמרי, וכן מה שאמרו תחלה הבה נתחכמה לו פן ירבה (שמות א י), אינו בכלל עבדות וענוי, מלבד מה שהוסיפו בענוי עצמו, וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'. והוא מה שאמר הכתוב (דברים כו ז) וירא את עניינו ואת עמלינו ואת לחצנו. ודע והבן כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו, הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש. אבל כאשר תצא הגזירה על פי נביא, יש בעושה אותה דינים, כי אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר אין עליו חטא אבל יש לו זכות בו, כאשר אמר ביהוא (מ"ב י ל) יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל. אבל אם שמע המצוה והרג אותו לשנאה או לשלול אותו, יש עליו העונש כי הוא לחטא נתכוון, ועבירה הוא לו. וכן הכתוב אומר בסנחריב (ישעיה י ה) הוי אשור שבט אפי וגו' בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו. ואמר הכתוב והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו, ועל כן הענישו בסוף, כמו שנאמר (שם י יב) והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו וגו'. ואמר בו שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל, לכן כה אמר ה' [וגו'] הנני פוקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור (ירמיה נ יז). והנה זו ראיה שנענש מלך אשור על הרעה שעשה לישראל. והנה נבוכדראצר שמע כי הנביאים פה אחד קוראים אותו להחריב ירושלים, והוא וכל עמו נצטוו על כך מפי הנביא, כמו שכתוב (ירמיה כה ט) הנני שולח לך ולקחתי את כל משפחות צפון נאם ה' ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה והחרמתים, וכתיב (שם לב כח) הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל והציתו את העיר באש, ואף על בית המקדש עצמו אמר (שם כו ו) ונתתי את הבית הזה כשילה. והם יודעים כי מצות השם היא, כמו שאמר נבוזראדן לירמיהו (שם מ ב) ה' אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה', ואף על פי כן נענשו הכשדים כולם בסוף. והיה זה מפני שני טעמים, האחד שגם הוא נתכון להשמיד כל הארץ להגדיל ממשלתו, כמו שכתוב בו (ישעיה יג יא) והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל, וכתיב (שם יד יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו', וכתוב אעלה על במתי עב אדמה לעליון, וכתיב באומתו (שם מז ח) האומרת בלבבה אני ואפסי עוד. ואמר בו חבקוק (חבקוק ב ט) הוי בוצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו וגו', והנה זה כענשו של סנחריב, ולכך אמר הכתוב (ירמיה נ יח) לכן כה אמר ה' הנני פוקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור. אבל היה במלך בבל עונש אחר שהוסיף על הגזרה והרע לישראל יותר מאד, כמו שאמר בו (ישעיה מז ו) קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד, ועל כן בא עליהם עונש כפול ומכופל שנשמד זרעו לגמרי, ולא יהיה לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיה יד כב), ונשמדה עירו לעולמים, שנאמר (שם יג יט) והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור ורבצו שם ציים ושעירים ירקדו שם, ואמר בו הכתוב (ירמיה נא יא) כי נקמת ה' היא נקמת היכלו, וכתיב (שם נא לה לו) חמסי ושארי על בבל תאמר יושבת ציון ודמי אל יושבי כשדים תאמר ירושלים, לכן כה אמר ה' הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך. ופסוקים רבים כאלה.

Meiri Chibbur HaTeshuvah 1:6 (pp.147-148)מאירי חיבור התשובה א׳:ו׳ (עמ׳ 148-147)

ואחר שזה דעתנו, ר"ל שיארע ממנו ית' למנוע דרכי התשובה, יפורשו המקראות בזה הצד ונאמר, שפרעה וכל חילו מרו בבחירתם מאין הכרח וחמסו הגרים אשר בתוכם בבחירתם מאין מכריח כי מה שגזר באמרו ועבדום וענו אותם, זה כלו הודעה שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם, ר"ל שהיה גלוי לפניו היות בחירתם להרע להם וכל אחד מן המצרים היה יכול למנוע מהזיקם, כי לא נגזר על איש בפרט יחמסם, וכן באמרו וקם העם וגו', והדומים להם, כל זה דרך הודעה, כאלו יאמר האומר שהנולדים לעתיד יהיה מהם צדיק ורשע טהור וטמא, על דרך כי לא יחדל אביון וגו', שלא יוכרח מזה הפלני להיות רשע ופלני להיות צדיק אבל כל אחד נשאר בבחירתו, שלא גזר על פלני הידוע אלא כל אחד ואחד היה בבחירתו, מצורף אל כל זה היות פנה מפנות התורה שידיעתו ית' בלתי מבטלת טבע האפשר, כמו שהתבאר במקומו, נמצא מזה היות מרי המצרים ומרדם בבחירתם מבלי הכרח, והיה עונש משפטיו לחזק את לבו, ר"ל למנוע ממנו דרכי התשובה לבלתי שלחם, עונש על מה שחטא מקודם בבחירתו להפליג בשעבודם מאין מכריח, כדי שיחול עליהם מן העונש מה שהיה ראוי להם מן הדין, ואלו לא היה מונע מהם התשובה ועשו תשובה היה הענש הגמור בורח מהם לפי מה שראוי במשפטיו ית'.

Meiri Tehillim 105:25מאירי תהלים ק״ה:כ״ה

ואמר הפך לבם – רוצה לומר נהפך. או יהיה פועל יוצא לשם, כי הוא סיבת הכל.

Ran Bereshit 15:14ר״ן בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו'. נבוכו רבים מאחר שהשי"ת סבב זה הגלות, למה יפרע מן המעבידים, והרי הם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו. והחמיר הרמב"ם ז"ל שאלה זו בספר המדע עד שהוצרך לומר כי למה שלא יגזור על איש ידוע שיעבידם ויענם, אלא על הכלל, לזה נפרע השי"ת מן המעבידים מן המענים. ואני תמה למה תחוייב השאלה הזאת בכאן יותר משתחוייב על כל מה שגמלהו השי"ת, כי השי"ת לא אמר שיעיר המצריים, או אי זו אומה שיענו ישראל ויעבידום, אבל אמר כמגיד עתיד ידוע תדע, שיתגלגל הענין מצד מנהגו של עולם שיהיה זרעך גר בארץ לא להם ושהם יעבידום ויענו אותם מצד הנעת עצמם, לא שיניעם השי"ת, כמו שהיה הענין בסוף שרצו להתחכם להם פן ירבה. ואמנם הניחם השי"ת להרע אליהם למה שנמשך מזה תועלת לישראל כמו שכתבתי. אבל לא הניעם השי"ת לזה כלל, ולזה אמר, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גו', כלומר עם שהודעתיך שכן יהיה בלא ספק, עכ"ז אעניש המעבידים כי אנכי לא הניעותים בזה. ואחר שהיה זה כן, למה יהיו המצריים יכולין להפטר מצד שהודיע השי"ת זה לאברהם, והרי אחר שנדע ונאמין כי השי"ת צופה ומביט עד סוף כל הדורות ושהיה ידוע אליו כל מה שישתעבדו המצריים בישראל, לא שידומה שיתבטלו כלל מצד שהודיע השי"ת זה לאברהם. לא נשאר אם כן תמה בזה, אלא השאלה השנית הכוללת איך יעניש השי"ת אדם מה ברשעו, כי אחר שהוא יודע שהוא עתיד לחטוא אי אפשר שלא יחטא, שאם לא כן היתה ידיעתו בחלוף מה שהיה. עם זו השאלה איננה קשה אצלי, מצד שאין מעשי האדם נמשכים אחר ידיעת השי"ת [אבל ידיעתו נמשכת למה שיבחרהו האדם והוא שהשי"ת] נתן לאדם בחירה שיעשה כל אשר יחפוץ בתורתו ועבודתו, אבל מצד שלא יפלא מהשי"ת דבר, הוא יודע במה שיבחר, ואין לאדם יותר הכרח על כל מעשיו מצד שידע השי"ת מה שיבחרהו, אבל אצל האדם שוה גמור ידע השי"ת זה או לא ידע, אחר שידיעתו נמשכת במה שיבחרהו. וידעתי שהרבה מן המעיינים לא יקבלו זה, אבל למה שאחשבהו אמת גמור לא נמנעתו מלכותבו.

Akeidat Yitzchak Shemot #36עקדת יצחק שמות שער ל״ו

והנה אחר הדברים האלה, אף אנחנו נניח ונאמר הפעם, ה' הצדיק, אמת ויציב ביום אמת ואמונה בלילה, כי צדיק ה' צדקת אהב, צדיק וישר הוא, אך משפטים נדבר אותו בתורת שאלה ולמוד לדעת, ולהודיע מה גדלו דרכיו ומחשבותיו ביושר משפטיו, בעניינים המסופרים בזה החלק שאנו בביאורו. וזה כי יש לשאול ולומר על מה ועל מה גזרה צדקתו אל אבותינו הגלות המר והאכזר של מצרים, כי לא נמצא שקדם להם עון אשר חטא יחייבם בו כשאר הגליות. ואין טעם למה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית י"ב) שבעון אברהם אביהם עם אשתו הצדקת נגזר עליהם זה הגלות, כי אם כן היה עונש כבד ועצום על חטא קל כזה, וכל שכן למה שכתבנו אנחנו שם וביררנו שנהג כהוגן, ואף כי אין מהצדק האלהי להמית בנים על אבות. וקרוב לשמוע דברי האומר שהיה בעון השבטים במכירתו של יוסף, כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנשוא, אלא שיכחישוהו הדעת מצדדים. האחד, שהיה מהראוי ששבט יוסף בכללו, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, יוכר להם שם יתרון חרות וחפשיות על כל שאר השבטים, כי הם לא חטאו בעון ההוא, אבל חטאו לאביהם. ולא עוד לא שלשבט בנימן חוייב כן, ולא נמצא, אדרבא נמצא ששבט לוי האיש אשר כלהו ואשר דמהו, כפי קבלת חז"ל (ש"ר פ"ה) מהוראת הכתובים, היה נקי וחפשי מהעבודה ההיא, וזה לא יתכן מהצדק האלהי בשום פנים. והשני, שכבר חוייב שיזכר ויפקד עון זה בתורה או במקרא, והנה לא נמצא, שנחשב להם לשום עון, כמו שכתבנו שם, כל שכן שנגזר עליה על זה הגלות הזה. וקשה עוד מזה אומרם חז"ל (שבת פ"ט ע"ב) ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם, שנא' (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף, כי אם בניו חטאו וישלחם שם ביד פשעם, הוא מה חטא שירד וקולרין בצוארו. ועוד, שכבר ביארו בדבריהם שהמכירה סובבה מצורך הירידה, ולא היתה הירידה בחטא המכירה, והנה אם כן נמצא גלות כבד בלא חטא, ועונשים קשים ורעים בלי עון, וזה פלא בחק המשפט האלהי. והנה זה הספק ממה שלא יקשה היתרו, כשנעמוד על מה שכתבנו (בשער כ"ו) מענין ההנהגה בכתות האנשים (ובשער כ"ח) בספור מכירתו של יוסף, כי שם נתבאר היטב שהם בבחירתם עשו מבלי הכרח כלל וכי המכירה ההיא היתה סבה ראשונה מהסבות הפועלות ירידתם לשם, כמו שאמרו ז"ל (שם) שע"י כן נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, לא כי בחטאם ירדו, כמו שלא נאמר כי בעוון ששמו אש בנעורת נשרף. וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה (דברים כ, ו) כמו שיבא שם. ולזה נאמר (במדבר כ') וירדו אבותינו מצרימה. (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ולא אחד שיאמר שהוא הורידם לשם, אדרבה נזהר מזה על ידי יהושע שנאמר (יהושע כ"ד) כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו', ואקח את אביכם את אברהם וגו', וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו וגו', ויעקב ובניו ירדו מצרימה. ראה כי כל המעשים ההם ייחס לעצמו, זולת זה. ומאמר אל תירא מרדה מצרימה (ברא' מ"ו) הנה הוא רשות לבד ובטחון, כענין וישלח אותם משה וכו' (במדבר י"ג), כי הנה הוא יתברך לא מיחה בדבר, לפי שהירידה תהיה להם סוף לשם תפארת, כמו שכתבנו בתחלת הספר. ולפי זה יתחייב, כי מאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו' (בראשית ט"ו), יהיה הודעה, לא גזרה, בלי ספק, וקרא דיקא שאמר, יהיה זרעך, ולא אמר אתן או אשים.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח "ברוך שומר״, דרך ג׳

הדרך השלישי הוא דרך הבחירה, וענינו שלא ירדו השבטים למצרים בשביל העונש, ולא היו מוכרחים לבא שמה מצד הגזירה העליונה לתכלית טובתם, אלא שהיו המעשים כולם בחיריים, היינו כי בבחירתם ורצונם החפשי מכרו את יוסף, וזו היא הסבה הראשונה מהסבות הפועלות לרדתם שמה, כמו שאמרו חז"ל שעל ידי זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה שהוא מעצמו ירד שם, וכן שלח משה לומר למלך אדום וירדו אבותינו מצרימה, ואמר ג"כ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ולא אמר שהוליכם ה' שמה כמו שאמר שהביאם אל הארץ, וכן אמר יהושע, ויעקב ובניו ירדו מצרימה לפי שהם מעצמם ובחירתם ירדו שמה. ומה שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה, היה רשות שנתן לו לא שצוהו לרדת בשום פנים. ולפ"ז הדרך מה שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ת' שנה, היא הודעה מה שיהיה בזמנים העתידים, ולזה כי גר יהיה זרעך ולא אמר אתן את זרעך או אשים אותם, כי הם ברצונם ובבחירתם עקרו שור וירדו למצרים ונטבעו בגלות, והשי"ת ברוב חסדיו שמר להם הבטחת אברהם לנקום נקמתם מאויביהם ולהוציאם מעבדות לחירות ולתת להם את ארץ כנען לנחלה. ולפיכך אמר המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב"ה מחשב את הקץ ר"ל שהיה הגלות מפאת ישראל ובחירתם והגאולה ממנה יתעלה. הנה בכל אחד משלשה דרכים האלה בתארו הספיקות אשר בשער ל"ח, ל"ט מ' ובשער מ"א.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח "וירד מצרימה"

וירד מצרימה אנוס על פי הדבר – המאמר הזה ראיתי בו נוסחאות כי יש ספרים אשר כתוב כגירסא הזאת אשר כתבתי, ובספרים אחרים אינה נמצאת כלל על וירד מצרימה כי אם על ויגר שם. והרמב"ם ז"ל בספר זמנים כשהביא טופס ההגדה כך הביאה: "וירד מצרימה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע וכו'" ולא הביא "אנוס על פי הדבר". ואין ספק שהנוסחאות האלה נמשכו מדרכי הדעות אשר זכרתי בסיבת גלות מצרים כי כפי הדרך הראשונה שהיה הגלות בסיבת חטא מכירת יוסף או כפי הדרך השלישית בבחירתם הרעה באו בו לא יתכן לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבר כי יעקב ובניו בחיריים היו בדבר לא אנוסים. אמנם כפי הדרך השני שהיתה הירידה נמשכת אחר הגזירה העליונה ידרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבר שיעקב היה ירא לרדת מצרימה וה' יתברך הכריחו לבוא שמה והוא על דרך מה שדרשו וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר כי גר יהיה זרעך, וכאילו סיבת הסיבות יתברך העיר את רוח יעקב לרדת שמה וזהו אומרו אנוס על פי הדבר... ויש אנשים שפירשו אנוס על פי הדבר בשני טעמים – אנוס לחוד ועל פי הדבר לחוד. ופירוש אנוס כי ירידת יעקב למצרים אונס היה לו או מפני מכירת יוסף או מפני הרעב. ועל פי הדבר עניינו שנתן לו רשות לרדת.

Alshikh Tehillim 105:25אלשיך תהלים ק״ה:כ״ה

שהפך פרעה לבם של צריו הנזכרים הם שריו ועמו לשנא עמו שלו, באומרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א כב) ואמרו רבותינו ז"ל אפילו מהמצריים, כדי להתנכל בעבדיו העברים שהוא להתחכם ולהתנכל על ישראל אפילו שימית מעמו, וזהו להתנכל בעבדיו שעל פי דרכם יושלך מי שעתיד לגאול את ישראל.

Malbim Tehillim 105:25מלבי״ם ביאור המילות תהלים ק״ה:כ״ה

הפך, פעל יוצא, ה' עשה זאת לקיים ועבדום וענו אותם.