EN/HEע/E

Divine Plans and Israelite Free Choice

Sources

Bereshit 15:13-16בראשית ט״ו:י״ג-ט״ז

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

Bereshit 45:5,8בראשית מ״ה:ה׳,ח׳

(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bereshit 45:11בראשית מ״ה:י״א

There I will nourish you; for there are yet five years of famine; lest you come to poverty, you, and your household, and all that you have.”’

וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

Bereshit 47:4בראשית מ״ז:ד׳

They said to Pharaoh, “We have come to live as foreigners in the land, for there is no pasture for your servants’ flocks. For the famine is severe in the land of Canaan. Now therefore, please let your servants dwell in the land of Goshen.”

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

Bereshit 50:20בראשית נ׳:כ׳

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב.

Tehillim 105:16-25תהלים ק״ה:ט״ז-כ״ה

(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר. (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ. (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ. (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם. (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו. (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו.

Bavli Sotah 11aבבלי סוטה י״א.

וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.

Bereshit Rabbah 84:13בראשית רבה פ״ד:י״ג

וישלחהו מעמק חברון, והלא אין חברון נתנה אלא בהר וכתיב וישלחהו מעמק חברון, א"ר אחא הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון ועבדום וענו אותם.

Bereshit Rabbah 86:2בראשית רבה פ״ו:ב׳

ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו לה משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה, כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין אמר הקדוש ברוך הוא בני בכורי ואני מורידו בבזיון, ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו.

Haggadah Shel Pesachהגדה של פסח

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה – אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

Siddur Rashi 394סידור רש״י סימן שצד

וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. אנוס היה יעקב אבינו שבאונס ירד לשם על פי הדיבור של הקדוש ברוך הוא, שאמר לו לרדת מצרימה, על פי גזירתו ירד לשם.

Lekach Tov Devarim 26:5לקח טוב דברים כ״ו:ה׳

וירד מצרימה – אנוס על כרחו ע"פ הדבור שנאמר לאברהם אבינו כי גר יהיה זרעך בארץ.

Haggadah Commentary attributed to Rashbamפירוש המיוחס לרשב״ם על הגדה של פסח ד״ה "אנוס"

אנוס על פי הדבר – שאמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה.

Haggadah Commentary of Raavanפירוש ראב״ן על הגדה של פסח ד״ה "אנוס"

אנוס על פי הדבר – כלומר, לא מרצונו ירד יעקב למצרים, אלא אנוס על פי הדיבר, וכל זה היה לקיים מה שגזר הקב"ה כי גר יהיה זרעך.

Rambam Moreh Nevukhim 2:48מורה נבוכים ב׳:מ״ח

דע כי הסבות הקרובות כלם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסבות ההם עצמיות טבעיות, או בבחירה, או במקרה, ור"ל בבחירה שתהיה סבת המתחדש ההוא בחירת אדם, עד שאפילו היתה הסבה רצון אחד משאר בעלי חיים, שזה כולו ייוחס להשם בספרי הנביאים, ויתירו על הפעל ההוא בלשונות שהשם פעלו, או צוה בו או אמרו, ובא באלו הדברים כלם לשון אמירה ולשון דבור ולשון צווי ולשון קריאה ולשון שליחה, וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק, והוא שאחר שהשם לפי מה שהונח והתיישב, הוא אשר העיר הרצון ההוא לבעל חי ההוא שאינו מדבר, והוא אשר חייב הבחירה ההיא לחי המדבר, והוא אשר המשיך הענינים הטבעיים על מנהגיהם, והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי כמו שהתבאר, ורובו משותף בין הטבע והרצון והבחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם, שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך, ואני אזכור לך מאלו כלם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו... ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם, או איש יתעורר להזיק איש אחד, עד אפילו חרפו, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו, אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי, ואמר בגוי חנף אשלחנו, ובענין שמעי בן גרא, אמר כי אמר ה' לו קלל את דוד, ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר, אמר שלח מלך ויתירהו, ובשלוט פרס ומדי על הכשדים אמר, ושלחתי לבבל זרים וזרוה, ובענין אליהו ז"ל כאשר סבב השם לו פרנסתו נאמר לו, צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, ואמר יוסף הצדיק, לא אתם שלחתם אותי הנה, ואמר במה שתהיה סבתו רצון ב"ח והתעוררו בצרכי חייו, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה, אחר שהשם הוא אשר העיר הרצון ההוא, לא שהוא שמהו נביא והשרה עליו נבואה... ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה, ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', ובענין דוד ויהונתן אמר, כי שלחך ה', ובענין יוסף וישלחני ה' לפניכם...

Ran Bereshit 15:14ר״ן בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו'. נבוכו רבים מאחר שהשי"ת סבב זה הגלות, למה יפרע מן המעבידים, והרי הם מוכרחים במעשיהם ומקיימים גזרתו. והחמיר הרמב"ם ז"ל שאלה זו בספר המדע עד שהוצרך לומר כי למה שלא יגזור על איש ידוע שיעבידם ויענם, אלא על הכלל, לזה נפרע השי"ת מן המעבידים מן המענים. ואני תמה למה תחוייב השאלה הזאת בכאן יותר משתחוייב על כל מה שגמלהו השי"ת, כי השי"ת לא אמר שיעיר המצריים, או אי זו אומה שיענו ישראל ויעבידום, אבל אמר כמגיד עתיד ידוע תדע, שיתגלגל הענין מצד מנהגו של עולם שיהיה זרעך גר בארץ לא להם ושהם יעבידום ויענו אותם מצד הנעת עצמם, לא שיניעם השי"ת, כמו שהיה הענין בסוף שרצו להתחכם להם פן ירבה. ואמנם הניחם השי"ת להרע אליהם למה שנמשך מזה תועלת לישראל כמו שכתבתי.

Haggadah Commentary of RSB"Z Duranפירוש רשב״ץ להגדה של פסח "וירד"

וירד מצרימה אנוס על פי הדיבר. זה האונס היה לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך (בראשית טו, יג) וכמו שדרשו (שבת פט ב) בחבלי אדם אמשכם בעבותות האהבה (הושע יא, ד) שראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא (שקדמה) [שגרמה] זכותו במכירת יוסף משל לפרה סוררה שאינה נכנעת לילך לבית הטביחה שמושכין את בנה והיא נמשכת אחריו כן יעקב ירד דרך כבוד בעבותות האהבה בגלות מפני יוסף שהיה שם וזהו אנוס על פי (הדבור) [הדיבר] פירוש ע"פ הנבואה מענין (ירמיהו ה, יג) והדבר אין בהם (ליהוי) [להיות] שנגזרה גזרת כי גר יהיה זרעך.

Akeidat Yitzchak Shemot #36עקדת יצחק שמות שער ל״ו

והנה אחר הדברים האלה, אף אנחנו נניח ונאמר הפעם, ה' הצדיק, אמת ויציב ביום אמת ואמונה בלילה, כי צדיק ה' צדקת אהב, צדיק וישר הוא, אך משפטים נדבר אותו בתורת שאלה ולמוד לדעת, ולהודיע מה גדלו דרכיו ומחשבותיו ביושר משפטיו, בעניינים המסופרים בזה החלק שאנו בביאורו. וזה כי יש לשאול ולומר על מה ועל מה גזרה צדקתו אל אבותינו הגלות המר והאכזר של מצרים, כי לא נמצא שקדם להם עון אשר חטא יחייבם בו כשאר הגליות. ואין טעם למה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית י"ב) שבעון אברהם אביהם עם אשתו הצדקת נגזר עליהם זה הגלות, כי אם כן היה עונש כבד ועצום על חטא קל כזה, וכל שכן למה שכתבנו אנחנו שם וביררנו שנהג כהוגן, ואף כי אין מהצדק האלהי להמית בנים על אבות. וקרוב לשמוע דברי האומר שהיה בעון השבטים במכירתו של יוסף, כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנשוא, אלא שיכחישוהו הדעת מצדדים. האחד, שהיה מהראוי ששבט יוסף בכללו, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, יוכר להם שם יתרון חרות וחפשיות על כל שאר השבטים, כי הם לא חטאו בעון ההוא, אבל חטאו לאביהם. ולא עוד לא שלשבט בנימן חוייב כן, ולא נמצא, אדרבא נמצא ששבט לוי האיש אשר כלהו ואשר דמהו, כפי קבלת חז"ל (ש"ר פ"ה) מהוראת הכתובים, היה נקי וחפשי מהעבודה ההיא, וזה לא יתכן מהצדק האלהי בשום פנים. והשני, שכבר חוייב שיזכר ויפקד עון זה בתורה או במקרא, והנה לא נמצא, שנחשב להם לשום עון, כמו שכתבנו שם, כל שכן שנגזר עליה על זה הגלות הזה. וקשה עוד מזה אומרם חז"ל (שבת פ"ט ע"ב) ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם, שנא' (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף, כי אם בניו חטאו וישלחם שם ביד פשעם, הוא מה חטא שירד וקולרין בצוארו. ועוד, שכבר ביארו בדבריהם שהמכירה סובבה מצורך הירידה, ולא היתה הירידה בחטא המכירה, והנה אם כן נמצא גלות כבד בלא חטא, ועונשים קשים ורעים בלי עון, וזה פלא בחק המשפט האלהי. והנה זה הספק ממה שלא יקשה היתרו, כשנעמוד על מה שכתבנו (בשער כ"ו) מענין ההנהגה בכתות האנשים (ובשער כ"ח) בספור מכירתו של יוסף, כי שם נתבאר היטב שהם בבחירתם עשו מבלי הכרח כלל וכי המכירה ההיא היתה סבה ראשונה מהסבות הפועלות ירידתם לשם, כמו שאמרו ז"ל (שם) שע"י כן נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, לא כי בחטאם ירדו, כמו שלא נאמר כי בעוון ששמו אש בנעורת נשרף. וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה (דברים כ, ו) כמו שיבא שם. ולזה נאמר (במדבר כ') וירדו אבותינו מצרימה. (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. ולא אחד שיאמר שהוא הורידם לשם, אדרבה נזהר מזה על ידי יהושע שנאמר (יהושע כ"ד) כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו', ואקח את אביכם את אברהם וגו', וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו וגו', ויעקב ובניו ירדו מצרימה. ראה כי כל המעשים ההם ייחס לעצמו, זולת זה. ומאמר אל תירא מרדה מצרימה (ברא' מ"ו) הנה הוא רשות לבד ובטחון, כענין וישלח אותם משה וכו' (במדבר י"ג), כי הנה הוא יתברך לא מיחה בדבר, לפי שהירידה תהיה להם סוף לשם תפארת, כמו שכתבנו בתחלת הספר. ולפי זה יתחייב, כי מאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו' (בראשית ט"ו), יהיה הודעה, לא גזרה, בלי ספק, וקרא דיקא שאמר, יהיה זרעך, ולא אמר אתן או אשים.

Abarbanel Bereshit 45אברבנאל בראשית מ״ה

ואחרי ההקדמות האלה כלם אומר שכבר חשבו אנשים שמעלת יוסף במצרים תיוחס אל מכירת אחיו אותו במקרה והזדמן טוב. ויראה שזהו דעת הרב המורה פמ"ח ח"ב והיו כפי זה אחי יוסף ראוים לעונש גדול כי מה שנמשך מהטוב ממעשיהם במקרה לא יצילם מעון ויש להפלא אם כן איך לא הודיענו הכתוב שהאשימם אביהם על זה אם היה מידעו כפי דעת חז"ל וכפי הנראה מהדעת שראוי היה שישאל יעקב את יוסף את כל התלאה אשר מצאתהו ושהוא יגיד לו האמת כלו ועכ"פ היה להם לענות נפשם בצום בכי על פשעם ועל חטאתם והם היו אנשים רשומים ראשי שבטי ישראל ואיך בא הספור הזה המגונה שעשו בתורה מבלי שיזכור שהוכיחם עליו הש"י ולא אביהם וכבר כתבו אנשים שרחוק שנאמין מה שביארתי בפרשה ההיא היה דבר י"י על אברם שעל העון ההוא באו לגלות מצרים כי איך יענשו הבנים בעון אביהם ויותר רחוק מה שאז"ל ששעיר ר"ח היה נקרב על זה. והגדיל הרב המורה הטעם הזה בפ"ח ח"ג. ולכן מה שראוי שיאמר בזה הוא שמכירת יוסף היתה מסובבת מהש"י בהשגחתו עליו שיעלה לגדולה הזאת ויותר בהשגיחו על בני ישראל כמ"ש להחיות עם רב לפליטה גדולה ואם לענין הגלות והגאולה ולכן אחיו לא היו ראוים לעונש כלל כי עם היות האדם בחיריי במעשיו הנה לפעמים יטה האל יתברך בחירתו כמ"ש (שם) לכל אשר יחפוץ יטנו אמנם היה ראוים לעונש מה מצד מחשבתם בעצמם כי היו שונאים אותו ומקנאין בו ומגלגלי' חובה ע"י חייב וכאשר נמצא בהם סכנה בשנאת' אותו הגיע הקדוש ברוך הוא רצונם אל שימכרוהו להשלי' עצתו כמ"ש להשלים עצה עמוקה וכו' ולזה לא הוכיחם עליו ית' ולא האשימם יעקב אביהם ולא יוסף ג"כ כי ראוי שהכל היה מפעלות אלהים ולכן נזכר הפועל ההוא בתורה מבלי תוכחה עליו וזהו מ"ש יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו כי הנה ביאר אליהם שלא היה המעשה אשר עשו ומה שנמשך ממנו דבר נמשך ע"צ הקרי ומפאת ההזדמן כי בהיות שמצאנו בזה סבה עצמית והוא האל ששלחו לפניהם אין ראוי ליחסו למקרה כי אם לאותה סבה אלהית.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח "ברוך שומר״, דרך ג׳

הדרך השלישי הוא דרך הבחירה, וענינו שלא ירדו השבטים למצרים בשביל העונש, ולא היו מוכרחים לבא שמה מצד הגזירה העליונה לתכלית טובתם, אלא שהיו המעשים כולם בחיריים, היינו כי בבחירתם ורצונם החפשי מכרו את יוסף, וזו היא הסבה הראשונה מהסבות הפועלות לרדתם שמה, כמו שאמרו חז"ל שעל ידי זה נתגלגלו הדברים וירדו למצרים, וזה טעם ארמי אובד אבי וירד מצרימה שהוא מעצמו ירד שם, וכן שלח משה לומר למלך אדום וירדו אבותינו מצרימה, ואמר ג"כ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ולא אמר שהוליכם ה' שמה כמו שאמר שהביאם אל הארץ, וכן אמר יהושע, ויעקב ובניו ירדו מצרימה לפי שהם מעצמם ובחירתם ירדו שמה. ומה שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה, היה רשות שנתן לו לא שצוהו לרדת בשום פנים. ולפ"ז הדרך מה שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ת' שנה, היא הודעה מה שיהיה בזמנים העתידים, ולזה כי גר יהיה זרעך ולא אמר אתן את זרעך או אשים אותם, כי הם ברצונם ובבחירתם עקרו שור וירדו למצרים ונטבעו בגלות, והשי"ת ברוב חסדיו שמר להם הבטחת אברהם לנקום נקמתם מאויביהם ולהוציאם מעבדות לחירות ולתת להם את ארץ כנען לנחלה. ולפיכך אמר המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקב"ה מחשב את הקץ ר"ל שהיה הגלות מפאת ישראל ובחירתם והגאולה ממנה יתעלה. הנה בכל אחד משלשה דרכים האלה בתארו הספיקות אשר בשער ל"ח, ל"ט מ' ובשער מ"א.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח "וירד מצרימה"

וירד מצרימה אנוס על פי הדבר – המאמר הזה ראיתי בו נוסחאות כי יש ספרים אשר כתוב כגירסא הזאת אשר כתבתי, ובספרים אחרים אינה נמצאת כלל על וירד מצרימה כי אם על ויגר שם. והרמב"ם ז"ל בספר זמנים כשהביא טופס ההגדה כך הביאה: "וירד מצרימה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע וכו'" ולא הביא "אנוס על פי הדבר". ואין ספק שהנוסחאות האלה נמשכו מדרכי הדעות אשר זכרתי בסיבת גלות מצרים כי כפי הדרך הראשונה שהיה הגלות בסיבת חטא מכירת יוסף או כפי הדרך השלישית בבחירתם הרעה באו בו לא יתכן לדרוש וירד מצרימה אנוס על פי הדבר כי יעקב ובניו בחיריים היו בדבר לא אנוסים. אמנם כפי הדרך השני שהיתה הירידה נמשכת אחר הגזירה העליונה ידרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבר שיעקב היה ירא לרדת מצרימה וה' יתברך הכריחו לבוא שמה והוא על דרך מה שדרשו וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר כי גר יהיה זרעך, וכאילו סיבת הסיבות יתברך העיר את רוח יעקב לרדת שמה וזהו אומרו אנוס על פי הדבר... ויש אנשים שפירשו אנוס על פי הדבר בשני טעמים – אנוס לחוד ועל פי הדבר לחוד. ופירוש אנוס כי ירידת יעקב למצרים אונס היה לו או מפני מכירת יוסף או מפני הרעב. ועל פי הדבר עניינו שנתן לו רשות לרדת.

Keli Yekar Bereshit 47:27כלי יקר בראשית מ״ז:כ״ז

וישב ישראל בארץ גושן וגו' – כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקדוש ברוך הוא גזר עליהם כי גר יהיה זרעך, והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות, כמו שדרשו אצל יעקב (בראשית רבה פד ג) וישב יעקב ביקש לישב בשלוה קפצה עליו רוגזו של יוסף וכו', הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא ועכשיו חזרו מדבריהם, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקדוש ברוך הוא להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי אפילה.

Keli Yekar Shemot 12:40כלי יקר שמות י״ב:מ׳

שלושים שנה וארבע מאות שנה – פירש רש"י שמנה מזמן ברית בין הבתרים. ומהר"י אברבנאל פירש שנתוספו להם שלושים שנה בחטאם, כי היו ישראל במצרים רעים וחטאים, כמו שנאמר ביחזקאל (כ':ה'-ז') ואודע להם בארץ מצרים וגו', ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו. ולי נראה להוסיף ולומר שתוספת זמן זה בא להם לפי שרבים המה עמי הארץ אשר לא רצו לצאת כלל ממצרים שהרי בעבור זה מתו ארבעה חלקים בשלושת ימי אפילה, וראיה לזה מהא שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, כל אריכות זה למה לי כי היה לו לומר ומושב בני ישראל בארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, אלא שרצה לומר שהקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך גרים ולא תושבים, והמה לשואה יבקשו להיות תושבים בארץ ולא לצאת משם, זה שאמר אשר ישבו במצרים רצה לומר אותן בני ישראל אשר ישבו להם ישיבה של קבע כתושבים בארץ מצרים המה גרמו אל מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה, כי בעבורם נתארך הקץ עד שלבסוף נתרצו לצאת חלק חמישי לפחות, ויובן מזה שלא היתה ישיבתם שמה ארבע מאות ושלושים שנה אלא ישיבתם שמה כתושבים גרם מספר ארבע מאות ושלושים.

Keli Yekar Vayikra 18:3כלי יקר ויקרא י״ח:ג׳

ומדלא ערבינהו ואמר שתי פעמים לא תעשו, נוכל לומר שפירט כל עוון בפני עצמו והכתוב מאשים את ישראל על אשר ביקשו לישב ישיבה של קבע במצרים כמו שפירשתי למעלה סוף פרשת ויגש (בראשית מז כז) על פסוק וישב ישראל בארץ גושן, שבאשמת ישראל ידבר והאשימם אלהים על שביקשו לישב ישיבה של קבע במקום אשר אמר אלהים להם כי יהיו שמה גרים ולא תושבים, וכל זה עשו בעבור שהיו אדוקים בגלולי מצרים כמו שנאמר ביחזקאל (כ ה - ח) ואודע להם בארץ מצרים וגו' וימרו בי וגו' ואת גלולי מצרים לא עזבו וגו', וכן פירש רש"י בפרשת בא (שמות י כב) שהיו באותו דור רשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלושת ימי אפילה. ועל זה נאמר כאן כמעשה ארץ מצרים כאותו מעשה שעשיתם בארץ מצרים ומהו המעשה הרע אשר עשיתם אשר ישבתם בה שבקשתם בה ישיבה של קבע מצד שחשקה נפשכם בגלוליהם ובשיקוציהם נפשם חפצה, לא תעשו עוד כאלה לבקש ישיבה של קבע בין עם סורר ההולכים בדרך לא טוב פן תלמדו ממעשיהם כי כן קרה לכם במצרים.